הספר שלפנינו הוא יריעת־חיים. היריעה מתחילה באחוזה יהודית על חופי נהר רוּסי גדול ובאוניברסיטה רוּסית ונמשכת, – עם העליה לארץ – דרך ראשית הצמיחה של קבוּצה וּמושב, דרך שתי מלחמות־העולם ומלחמת־השחרוּר – ועד קליטת הכפרים של יוצאי כל יבּשות העולם, אשר נאחזו פּה בימינו אלה. התקופה הסוערת הזאת ניתנה בספר כאשר חיתה אותה אחת הבונות של הכפר העברי העובד, אם לבנים, איש התנוּעה והמעשה, אדם היודע את כובד המכשולים ואת מחיר הנצחונות; ולכן – הערכותיו קולעות וּתחוּשת המציאוּת שלו נאמנה. ואם כי כל העלילות המסוּפּרות כאן – מרכזן בארץ, הן מעידות גם על יכולת לחיות במשוּלב את פּינת הקרקע שיעד הגורל במולדת ואת נכסי הרוּח של העולם הרחוק. זוהי יכלתו של הדור אשר הביאנוּ עד כאן.

ספר של מתישבת, אשר ידוּעים לה שבילי דגניה ונהלל כשבילים של כפרי־העולים בנגב וּבגליל, כי “גם כך נעשית התישבות!” וקרובים לה לבטי המשק, היחיד והחברה בכל נקוּדת־ישוּב המחוּבּרת אל הקרקע.

ספר של קו־המשפּחה, של גידוּל ילד, של אֵם המעידה: “וייתכן שהטרגדיה של עקידת־יצחק חמוּרה וקרובה לנו יותר מאשר לאמהות בדורות הקודמים”.

שם הספר “אספר”; וכתבה אותו מספּרת מוּבהקת שעין לה לפרטי החיים ויחס לנפשו של הזוּלת. וּמפּני זה גם ריתמוס מיוּחד ואַחיד לספר זה; וסגנונו העברי, החי והנאמן, איננוּ פּרי אוירת הכפר העברי, פּרי התרבוּת העברית הנוצרת שם ונספּגת על ידי היחיד.

הרוב המכריע של הרשימות אשר בספר ראו אור בחוברות “דבר הפּועלת”. השאר – בקבצים ובעתונים אחרים של תנוּעת העבודה. עם הוצאת ספר זה לאור ממלא “עם עובד” את רצונו של מיסד ההוצאה, ברל כצנלסון ז"ל, אשר קבע את ספרה של דבורה דיין עוד בתכניתו הראשונה."