לא ידוע באיזו שפה נכתב כל מכתב, ומי תרגם אותו. מכתבים שנכתבו במקור בעברית - צויינו בתחילתם בהתאם.

(הערת פב"י).

 

פולין    🔗

וארשה, 16.2.1941    🔗

שׂמחה אנכי לשמוֹע על העזרה שניתנה לש. [מארגן קבוּצת החלוּצים הראשוֹנה מפוֹלין שהגיעה לארץ שכנה]. בּימים אלה אשלח את כתוֹבת קרוֹביוֹ שיגוּרוּ אתוֹ ויהיוּ זקוּקים לעזרתך גם הם. לפי שהוּסכּם בינינוּ חייבים בּני המשפּחוֹת השוֹנוֹת להפּגש עם ש., מלבד הקטנים בּיוֹתר, שיקשה הדבר עליהם עתה, בּחוֹרף. אנוּ סוֹבלים מחוֹסר כּסף להוֹצאוֹת נסיעה ומכּמה תקלות שאין להתגבּר עליהן באמצעי בּינה וזריזוּת בּלבד, כּי הן מוּתנוֹת בּתנאי המצב האוֹבּייקטיבי…

“טוֹפּוֹרוֹל” [חברה יהוּדית לעבוֹדה חַקלאית בפוֹלין, נוֹסדה בּימי המלחמה] הבּיעה את נכוֹנוּתה לקיים קוּרסים חקלאיים תיאוֹרטיים, וכן למצוֹא אפשרוּת של פּעוּלה חקלאית, בתנאי שנקבּל עזרה מבּחוּץ למטרה זוֹ. אוּכל לשלוֹח לכם תכנית, כּשאדע איזה אמצעים אפשר להעמיד לרשוּתנוּ. כּאן נפתח קוּרס למַסגרוּת, אוּלם חברינוּ אינם יכוֹלים לבקר בּוֹ מחוֹסר מכשירי־עבוֹדה. אין גם לדבּר על רכישת כּלים, יען כי לרוֹב אין קיוּם חברינוּ מוּבטח כּלל.

צ.

עיר בזאגלאמביה, 8.3    🔗

הקימוֹנוּ עתה מַחלקה להדרכת הנוֹער. עיקר תפקידה הוּא לרכּז המוֹני נוֹער בּקוּרסים שלנוּ להשתלמוּת וּבסדנאוֹת שפּתחנוּ. מוּבן מאליו, שאנוּ מיַחסים חשיבוּת עיקרית למַעבר אל חקלאוּת וכוֹחוֹתינוּ מכוּוָנים בּראש וראשוֹנה למטרה זוֹ. חלקוֹת האדמה שנחכּרוּ על ידי קהילוֹת המחוֹז שלנוּ ישמשוּ לנוּ בשנה זוֹ לקוּרסים חקלאיים וּלקיבּוּצים. אנוּ מביאים בחשבּוֹן חמישה קוּרסים חקלאיים. לעבוֹדה יהיה אוֹפי של קוּרס חקלאי בן שבעה חודשים. התכנית היא: עבוֹדה מעשׂית בהנהלת מדריך והרצאוֹת תיאורטיוֹת.

לפי שעה הקוּרסים הם בּנוֹשׂאים אלה: חַשמלאוּת, נַגרוּת, מַסגרוּת, תיעוּל, תעשׂית שעוֹנים, תעשׂית נעלי־עץ, מַתפּרה וכו'. בקוּרסים אלה משתתפים כ־500 בני נוֹער.

בקרוֹב נמציא לכם סקירוֹת מפוֹרטוֹת יוֹתר על עבוֹדתנוּ, ביחוּד בחקלאוּת.

י. ק. (קהילה)

ראדוֹם, 13.3    🔗

בּענין החווה החקלאית לא התקדמנוּ. המכשוֹלים קשים בּמיוּחד. אפשר היה אוּלי להתגבּר על הצד היוּרידי, אוּלם אין פּתרוֹן לקשיים הכּספּיים. המוֹסדוֹת הסוֹציאליים יוּכלוּ בּמקרה הטוֹב בּיוֹתר לעזוֹר לנוּ בּכמה אלפי זלוֹטים להקמת החוה, ואוּלם ההוֹצאוֹת תהיינה גדוֹלוֹת הרבּה יוֹתר. נוֹסף לזאת יאָלצוּ תוֹשבי החוה להתקיים עד הקציר הראשוֹן, לאמוֹר בּמשך חצי שנה, מכּספּי תמיכה. סידוּר החוה ידרוֹש לפחוֹת 20 אלף זל' ואין ברשוּתנוּ סכוּמים כאלה. הדבר אינוֹ תלוּי בּנוּ, אף כּי אנוּ מוּכנים לגייס מספּר גדוֹל של בני נוֹער לשם הכשרה פּוֹריה.

ש. ב.

אופוֹצ’נוֹ, 21.3    🔗

קיבּלתי את כּל המכתבים מחדשי פבּרואר וּמארס, ואת כּל החבילוֹת. מצבנוּ רע מאד. קרוֹבינוּ רעבים ללחם. אני משתדל למצוֹא מקוֹמוֹת־עבוֹדה אצל איכּרים בּוֹדדים בּסביבה. הצעדים הראשוֹנים הנחילוּ כּשלוֹן. “ג’וֹינט” אינוֹ קיים אצלנוּ. הקהילה אינה מתענינת בּנוֹער וּבצרכיו. לדאבוֹני עלי לשׂאת לבדי בּעוֹל קרוֹבי. אני עוֹשׂה זאת בּרצוֹן, בּיחוּד מאחר שאתה מבּיע נכוֹנוּת לעזוֹר לנוּ, ואני מקוה שהדבר יעלה בידך. גם ההשתלמוּת המקצוֹעית אינה ניתנת להגשמה מחוֹסר אמצעים. – –

יש לנוּ בּעלי מקצוֹע טוֹבים וּצעירים המשתוֹקקים להתמַחוֹת בּעבוֹדה. יכוֹל הייתי להציע תכנית להכשרה, אוּלם לא יהיה לה כּל ערך אם אין אפשרוּת להמציא לנוּ אמצעים להגשמתה. אוּלי אפשר להשפּיע על הקהילה לטוֹבתנוּ?

צ. ג.

וארשה, 30.3    🔗

אנוּ עסוּקים מאד בּפליטים שלנוּ.¹ אנוּ מבקשים עבוֹדה בּשבילם בּעיר – דבר שקשה להשׂיגוֹ. אתמוֹל קנינוּ שתי עגלוֹת־משׂא והוֹדוֹת לכך אפשר היה לאַרגן קבוּצה קטנה של סבּלים. שתי העגלוֹת עוֹלוֹת כ־500 זל' ויש לנוּ צוֹרך בּעוֹד 3–4 כּאֵלוּ. כּפי שכּתבתי לך לא יכוֹלנוּ לשלוֹח את חברינוּ לקוּרסים של חברת “אוֹרט”, כי היא יכוֹלה להעמיד לרשוּתנוּ רק מדריכים וּתמיכה מצערה מאד ואת שאר ההשקעוֹת, בּסכוּם העוֹלה לכמה אלפי זלוֹטים, היא דוֹרשת מאתנוּ. להקמת מַסגריה ונַפחיה יש צוֹרך בהשקעה של 1500 זלוֹטים. להקמת נגריה – 800 זל'. בּשני בּתי־המלאכה אפשר להעסיק 45 חברים. חוּץ מזה רוֹצה הקהילה לעבּד את הקרקע שלה (כּמוֹ בּלוֹדז). – –

קיבלנוּ את כּל החבילוֹת והננוּ מוֹדים לך מקרב לב. עליך לדעת, כי עזרה זוֹ אינה מספיקה כּלל ואינה באה בחשבּוֹן לצרכים קוֹנסטרוּקטיביים…

י.ז.

לוּבּלין, 30.3    🔗

התכנית להקמת בּתי־מלאכה אחדים מזדהה עם מאמצינוּ להקים קיבּוּץ מיוּחד לפליטים. בינתים אנוּ מכינים חוֹמר סטאטיסטי ונגש בּקרוֹב להגשמת התכנית. אנוּ עוֹשׂים כּל מה שנתוּן בּיד אדם. – – קרוֹבינוּ מכינים עצמם למקוֹם עבוֹדה שיקלוֹט 50 נערים ונערות. יכוֹלים היינוּ ליַשב מקוֹם זה אילוּ היוּ לנוּ האמצעים הדרוּשים לסידוּר ראשוֹן. הנוֹער כּמעט שאין לוֹ בּגדים כּלל ואינוֹ יכוֹל לנסוֹע בּמצב כּזה למקוֹם עבוֹדה, ביחוּד כּשאין לעבוֹד שם בּלי נעליים טוֹבוֹת. מחוֹסר בּגדים נאלצנוּ בּשנה שעברה לעזוֹב את מקוֹם העבוֹדה לאחר 16 שבוּעוֹת, כּיוָן שכל האנשים חָלוּ. על כּן אני מרשה לעצמי לוֹמר לך, שעליך ועל אחרים לעזוֹר לנוּ בּהקדם. בּשוּרה הראשוֹנה המדוּבר הוּא בּבגדי עבוֹדה, נעליים ושאר ההשקעוֹת ההכרחיות (אפשר להסתפּק בּבגדים לא־חדשים). ההשקעוֹת עוֹלוֹת לסכוּם של עשׂרת אלפים זל', בּערך, הלבּשה והנעלה גם הן תעלינה בּאוֹתוֹ הסכוּם בּקירוּב. עלינוּ להדגיש בּהדגשת־יתר שהענין אינוֹ סוֹבל דיחוּי, יען כּי סבא, הידוּע לכם כּתקיף בּדעתוֹ, הוֹדיע על כּוָנתוֹ ליצוֹר מחנוֹת־עבוֹדה. הוּא חוֹשב לשלוֹח את כּל אלה שעוֹד ימצאוּ בּלוּבּלין [לאחר הגירוּש הראשוֹן] למחנוֹת אלה. לפיכך אין ערוֹך לחשיבוּת שבּהגשמת תכנית העבוֹדה החקלאית בּזמן הקרוֹב בּיוֹתר.

מ. ו.

וַרְשָׁה, 6.4    🔗

הננוּ שוֹלחים בּזה את תכנית “טוֹפּוֹרוֹל” כּהצעת תקציב להקמת משק צאן ועוֹפוֹת. התכנית אושרה על־ידי דיראֶקטוֹר… שהמליץ עליה. המדריכים – מ"טוֹפּוֹרוֹל", והוֹצאוֹת השקעה ראשוֹנוֹת עלינוּ לקבל מאיזה מקוֹר אחר. כפי שהבינוֹנוּ – – יש אפשרוּת לקבּל את האמצעים הדרוּשים למטרה זוֹ מאת “ג’וֹינט” בליסבון. – –

מלבד זאת, נוּכל לחכוֹר אחוּזה במילצה בּשטח של 107 הקטאר וגם בניינים ואינואֶנטאר, כּדרוּש למשק תבוּאה. בּבּנינים אפשר יהיה לשכּן 60–70 איש. יש שם גם גן־ירק בּשטח 10 מוֹרגים, שאפשר לחָכרוֹ, וּשני חדרים ומטבּח. דמי חכירה לשנה – 5500 זלוֹ'. האינואֶנטאר החי והדוֹמם הדרוּש יעלה בּסכום של 5000 זלוֹ'. אני מקוה שפּרטים אלוּ יספּיקוּ למען תקבּל מוּשג מן הדרוּש לחברינוּ כדי לעבוֹר לעבוֹדה פּרוֹדוּקטיבית. שוּק ימצא לנוּ בּנקל בּגיטוֹ וארשה. אנוּ מקוים שתעשׂה כּל האפשר כּדי להגשים את התכנית הזאת. החברים מחכּים בּכליוֹן־עינים לאפשרוּת כּזאת. קיבּלנוּ בּשבוּע זה את החבילוֹת שלכם, שעזרוּ לנוּ מאד מאד. תמשיך נא לשלוֹח לפי אותה הכּתוֹבת.

מרכּז “החלוּץ”

וארשה, 21.4    🔗

מצבנוּ איוֹם כּל־כּך, שאם לא נקבּל עזרה – נגו־ע בּרעב. למוֹתר להביא בזה פּרטים נוֹספים. אנוּ מבקשים שתבוֹא בּדברים עם “ג’וינט”, כּי… אינוֹ יכוֹל להרבּוֹת בּכתיבה. תוֹאיל נא לטַלגרף לאמריקה שיבוֹאוּ לעזרתנוּ בּדרך הידוּעה לך. תתחיל נא בּפעּולה מיד לקבּלת מכתב זה, שבּוֹ אני מתארת לך את מצבנוּ מתוֹך אוֹפּטימיוּת יתירה.

בעניין ההגירה עשׂינוּ כּל האפשר. את הרשימה ימסוֹר לך ש'.² חפצנוּ לצרף עוֹד כּמה חברים אליו, אוּלם הדבר בּודאי לא יצלח, כי עד לגבוּל דרוּש סכוּם של 250 זל' לאיש. בּזמן האחרוֹן הגיעוּ אלינוּ 150 חברים־פּליטים נוֹספים. היה עלינו למצוֹא להם דירה וּלשכּן אוֹתם בּתנאים גרוּעים בּיוֹתר. חברים אחדים השיגוּ עבוֹדה בּאמצעוּת הקהילה, אוּלם השכר קטן מאד. שעֵר נא, ההוֹצאוֹת היוֹמיוֹת הן: כּלכּלה – 19 זל'; הלבשה והנעלה 30 זל'; שׂכר דירה 15 זל'; שוֹנוֹת 35 זל'; זאת אוֹמרת, בּסך־הכּל 180 זל' ל־150 איש. ההכנסוֹת הן: מן העבוֹדה בקהילה 96 זל', מ"ג’וֹינט" 59 זל', ואם מביאים בּחשבּוֹן את היוֹקר המאמיר – אפשר לתאר את המצב.

גרוֹכוֹב, 11.5    🔗

משפּחת המחוֹז שלנוּ עוֹבדת בּאינטנסיביוּת ועוֹשׂה כּל שבּידה כּדי לעזוֹר לאַחינוּ. בּשבוּע האחרוֹן חיפּשנוּ מקוֹמוֹת עבוֹדה אצל בּעלי אחוּזה שוֹנים. קשה לנוּ לקבּל את התנאים שהם מציעים, אך יוֹדעים אנוּ, כּי אם לא נַסכּים לעבוֹד אצלם – יהיה עלינוּ להצטרף למחנוֹת העבוֹדה. הם מוּכנים לקבּל80 מחברינוּ תמוּרת שיכּוּן בּלבד, ללא שׂכר וּללא כּלכּלה. רצוּי יוֹתר לארגן קיבּוּצים עצמאיים, כּי בלאו־הכי עלינוּ לקבּל עזרה מכּם. אנוּ יכוֹלים לקבּל קרקע מן הקהילה וּלהמציא עבוֹדה לחברים רבּים. אם תכניוֹתינוּ לא תתגשמנה ועזרתכם לא תגיע ינצל אותנו האַשכּנזי בדרך הרגילה, ללא רחמים. קיבּלתי היוֹם מצ. מכתב עצוּב מאד. דאגוֹתיה רבּוֹת מנשׂוֹא, כי משפּחתה גָדלה ואין היא יוֹדעת כיצד תתקיים. חלק ממשפּחתה יוּכלוּ לנסוּע לצ’אֶרניקוֹב לעבוֹדה חקלאית. אחרים לסוֹקוֹלוב, בּתנאים גרוּעים בּיוֹתר. זה טוֹב יוֹתר מלשבת בּוארשה. צ. מתאוֹננת על שתיקתכם ועל חוֹסר עזרה מצדכם. הרי אין אפשרוּת להמשיך כּך!

החבילוֹת נתקבּלוּ והננוּ מחכּים לחבילוֹת נוֹספוֹת על פּי אוֹתה הכּתוֹבת. – –

ר–ה

סטאשוֹב, 11.5    🔗

בּשבוּע האחרוֹן בּיקרתי אצל המשפּחה בּוארשה. יש להם בּית־מלאכה משלהם, בּיחוּד לתעשׂית מברשוֹת וּבגדים, כּוֹבעים וכוּ'. העבוֹדה מעטה והרוָחים קטנים מאד. החלטנוּ לאַרגן כּמה פּלוּגוֹת להכשרה חקלאית בּשבוּעוֹת הקרוֹבים. לא אוּכל לעת־עתה לפרט את התכנית, אוּלם אני מקוה שיהיה בּידי לעשׂוֹת זאת בּזמן הקרוֹב. אנוּ מכינים חברים רבּים ליציאה אל שׁ [לארץ שכנה].

צ—י

קילצה, 13.5    🔗

יש בּידי להוֹדיעך כּי אפשרי הדבר להקים כּמה חַווֹת להכשרה. בּערים שׁוֹנוֹת ישׁ ראֶזאֶרבה של קרקע בּידי הקהילוֹת, והן חפצוֹת למסרן לעיבּוּד. הקרקע לא תמיד משוּבּחת והיא דוֹרשת עבוֹדה רבּה וכוֹחוֹת מקצוֹעיים טוֹבים. החוה האחת שהצלחנוּ עד עכשיו להקימה היא זוֹ שׁבּגרוֹכוֹב [חוּדשה לאחר שנחרבה בּימים הראשוֹנים למלחמה]; את האחרוֹת נוּכל להקים אך בּשעה שהאמצעים יעמדוּ לרשׁוּתנוּ. אנוּ משתדלים להשׂיג עבוֹדה גם בּאחוּזוֹת גדוֹלוֹת, כּדי שלא יהיה עלינוּ להגיע לידי היכּרוּת עם מר מַחנוֹת־עבוֹדה. נדמה לי, כּבר הוֹדעתי לך בּמכתבי הקוֹדם, כּי בּקשׁתי בּקילצה מקוֹמוֹת־עבוֹדה לחברינוּ, אך לא יכוֹלתי להסכּים לקבּלת העבוֹדוֹת בגלל התנאים הקשים. ועתה הנני מנהלת משא־וּמתן עם הקהילוֹת בּדבר עיבּוּד קרקעוֹתיהן על־ידי חברינוּ. המשׂא־וּמתן נמשך בּלי סוֹף וקשה להגיע למַסקנה מסוּימת. אוּלם, אני מקוה בּכל זאת לקבּל תשוּבה סוֹפית בּשבוּעוֹת הקרוֹבים. עליך להבין, שבּלעדי עזרתכם הננו צפוּיים למחנוֹת־עבוֹדה. אם יש בּאפשרוּתך לפנוֹת לקהילתנוּ וּלבקש שתמסוֹר לנוּ את הקרקע לעיבּוּד – יהיה זה שירוּת חשוּב. קיבּלתי את החבילות ממארס־אפריל.

ר. ל.

לוֹדז', 3.6    🔗

לאחר הפסקה ממוּשכת שוּב אני כּוֹתב אליך. את מכתביך קיבּלנוּ, גם את החבילוֹת. – –

כּפי שבּוַדאי כבר ידוּע לך, נאלצנוּ לחַסל את פלוּגוֹת ההכשרה החקלאית שלנוּ. לאחר פּירוּקן חזרוּ כּל החברים הותיקים למקוֹמם הקוֹדם. זה החליש את פּעוּלתנוּ בּמקצת, בּיחוּד מאחר שהיינוּ חסרי־אונים לעזוֹר איש לרעהוּ.

וּמה נשמע אצל שאר בּני משפּחתנוּ? מז. [וארשה] אין לנוּ ידיעוֹת רצוּפוֹת. יש הפרעות בּסדרי הדוֹאר. אם רק אפשרי הדבר, פּנה נא ל"זקן־היהוּדים" אצלנוּ שיתן לנוּ עבוֹדה בּקהילה. מלבד שני חברים, אין הם מעסיקים איש מאתנוּ.

א. ש. ב.

בַּאָנְדִין, 10.6    🔗

סלח נא, שלא כּתבתי זמן רב. עליך להבין כי נאבקנוּ בּזמן האחרוֹן עם קשיים מרוּבּים ונאלצתי גם להפסיק את קשרי המכתבים בינינוּ. אבל למה אינך כּוֹתב אתה?

אני, ועוֹד אחרים ממשפּחתנוּ, נמצאים עדיין בחוָה החקלאית. למרות שרבּים מידידינוּ נסעו כבר לא. ר. [מחנה־עבוֹדה]. העבוֹדה בּחווה מתקדמת בּמלוֹא הקצב והיא השתפּרה הרבּה לעוּמת השנה הקוֹדמת. עוֹבדים 55 איש, 10 בּחוּרים צעירים והשאר בּחוּרוֹת. העבוֹדה קשה. בּשעוֹת אחר־הצהרים בּאים אלינוּ עוֹד חברים צעירים ועוֹבדים יחד אתנוּ. בּימים הקרוֹבים בּיוֹתר יִפָּתח בּחוָה מחנה־קיץ בשביל ילדי העיר שלנוּ. כּן נפתח מעין קייטנה־למחצה בּעיר עצמה. בעבוֹדה זוֹ עסוקּים עתה רבּים מחברינוּ. אנוּ נתקלים בּקשיים מרוּבּים מצד ועד הקהילוֹת שבּמחוז והיה רצוּי שתתערב מיד. – – הרבּה מתכניוֹת ההכשרה שלנוּ, ושל הקהילה, נכשלוּ. לא יכולנוּ לשאת בּמעמסה הכּספית ולכן לא נוֹספוּ ענפי מלאכה והכשרה מקצוֹעית. מה דעתך בּענין זה? – –

מדוּע לא קיבּלנוּ עד עכשיו את החבילות?

[בלי חתימה]

וארשה, 25.9 [לחברים בּארצות־הברית]    🔗

לאחר מַאמצים מרוּבּים עלה בּידי לקיים את ההכשרה. יש לנוּ כּאן בּערך 700 חברים בקיבּוצינוּ. בּכמה כּסף וכוֹחוֹת עלה לנוּ הדבר! גרוֹכוֹב נאבקת מתוֹך קשיים עצוּמים. כּך גם הקיבּוץ בבַּאנְדִין. בּתנוּעת הנוֹער נערכוּ בּמשך הזמן שני סמינַריוֹנים ממוּשכים. מלבד עבוֹדתנוּ החינוּכית עלינוֹ להיפּנוֹת לענינים שאף פּעם לא העלינוּ אוֹתם בּדעתנוּ. יסדנוּ בּתי־ספר עממיים וגימנסיה; אנחנוּ נוֹסעים לביקוּרים, אף כּי הענין אינוֹ פּשוּט כּלל. – – אף פּעם לא הכּירוּ בּנוּ כּפי שמכּירים וּמעריכים עתה. – –

מה קרה לכוּלכם? הכּל מקבּלים כּאן תמיכה מאמריקה ורק אנחנוּ לא! – – זכרוּ כי בּלעדי עזרתכם לא נחזיק מעמד זמן רב. הודיעוּ על כּך לחברים בּארץ־ישראל…

צ.

ורשה, 2.10    🔗

לא כּתבתי לך משוּם שהייתי טרוּדה בּקשיי־משפּחה וּבדאגוֹת שוֹנוֹת שאינן מַרפּות מאתנוּ. דאגה מיוּחדת גוֹרמת לי משפּחתי שבּחוַת גרוֹכוֹב. הם תוֹבעים ממני עזרה ואין בּידי לתת. הם מענים נפשם, המסכּנים, והלא ידעת שאין בּיכלתם להניח את עבוֹדתם אחרי שנים רבּות כּל־כּך של עמל. הקשה ביוֹתר הוּא, כּי שלטוֹנ’יק מציק להם ואינוֹ נוֹתן מנוֹח, ואין כּמעט בּאפשרוּתי להתראוֹת אתם, כּי חוֹמה אינה מַרשה זאת. ואין יוֹדע כּלל מה יהא סוֹפוֹ של דבר. הלא תבין כּמה כּל זה מחליש את העצבים. – –

רצוֹני להיוָעץ בּך: הכּדאי לנסוֹע אל ש'?³ עיני הרוֹאות כּי קשה להגיע אל בּנדוֹרי, ומי יוֹדע אם יש די מקוֹמוֹת עבוֹדה אצל ש.; כּן קשה מאד לסדר את ענין הוֹצאוֹת הדרך; ואחרוֹן־אחרוֹן: הסכסוּך החדש עם בּעל־הבּית של צפּוֹרה [המלחמה עם רוסיה]. מה דעתך, איפוֹא?

קיבּלתי את חבילתך בּת חמשת הק"ג. – – אם אין באפשרוּתך לשלוֹח תה – שלח נא קפה, דגים מעוּשנים וסרדינוֹת. – –

מאת צ. [גליציה] אין לי ידיעוֹת, דבר שמַעציבני מאד. אני משתדלת לנסוֹע לשם, אוּלם איני יודעת אם יעלה בידי. – –

צ.

עיר בזאגלאֶמבּיה, 4.10    🔗

להלן הננוּ מתכבּדים להגיש סקירה קצרה על פּעוּלת “האוּמשיכטוּנג” [מַעבר לעבוֹדה] שלנוּ. הפּעוּלה כּבר נתרחבה ובדעתנו להוֹסיף ולהרחיבה. מספּר המשתתפים בּקוּרסים הוא כּעת 900; 301 איש כּבר עברוּ את הקוּרסים המקצוֹעיים שלנוּ. הרחבת פּעוּלתם של הקוּרסים האלה נתקלת אמנם בקשיים מסוּימים, וּביחוּד מַכבּידה עלינוּ העוֹבדה שרק צעירים עד גיל 16 ועד בּכלל, רשאים להשתתף בּהם. אוּלם עלה בידינוּ להשׂיג רשיון להקמת שיעוּרי־ערב מקצוֹעיים לאנשים שלמעלה מגיל 17. בּזאת תיפּתח לפנינוּ האפשרות להקים, לפי תכניתנוּ, קוּרסים לגברים: לסידוּר תנוּרים, נגרוּת, מסגרוּת וכוּ'. כּן אנוּ מארגנים קוּרסים, הקרוּיים “שיעוּרי־הכנה מקצוֹעיים”, לילדים בני 11–14, שההשתתפוּת בּשיעוּרים הקיימים אינה לפי כּוֹחם הגופני. אנחנוּ מצדנוּ מעריכים בּיוֹתר דוקא את שיעוּרי־ההכנה הללוּ.

לצערנוּ לא עלה בּידינוּ בעוֹנה שעברה לפתוֹח את המַעבר לחקלאוּת בהיקף שהיה בדעתנוּ לעשׂוֹת זאת. רק בּבּאֶנדין וּבסוֹסנוֹביץ קיימים קיבּוּצים. בּסוֹסנוֹביץ עבדה, כּמוֹ בּשנה שעברה, קבוּצה של צעירים בּחוָה החקלאית. כּן התנהלוּ בזאביאָרצי ובּמישקוֹב שיעוּרים לגננוּת. בּדעתנוּ להרחיב הרבּה את המַעבר לחקלאוּת בּעוֹנה הבּאה. בחַווֹת השוֹנוֹת הולכים וּמוּקמים בּתי־חממה. בּקיבוּץ בּאֶנדין אנוּ מארגנים קוּרס עיוּני לחקלאוּת.

י. ק. [קהילה]

ורשה, 6.10 [לחברים בּארצוֹת־הבּרית]    🔗

אני חוֹזרת כּעת משלאֶזיה עילית, שם שהיתי חודשים מספר. עלי לוֹמַר לך, כּי שׂבעתי נחת מן הקיבּוּץ שלנוּ. הוּא היחיד שנוֹתרוּ בּוֹ למעלה ממאה חברים. מצבם החוֹמרי טוֹב מבּוארשה. הכּל עוֹבדים וּמשתכּרים ללחם. ילדי הנוֹער התבּגרוּ, אמיצים ויפים. בּסיוּם לפּגישה נתקיים אצלם סמינַר מחוֹזי. תוֹדוֹת לנוּ פּעילוֹת גם הסתדרוּיוֹת אחרות. בקיץ עבדוּ חברים בּחקלאוּת, עתה הוּרע מצבם. אך אין זה דומה למצב בגאֶנאֶראל־גוּבֶּרנאמאַנט. כֶאן מתענים החברים בֶעינוֶיים איוֶמים – ואַתם עוֹדכם מדבּרים על נכוֹנוּתכם לעזוֹר. הייתי מייעצת את כּוּלכם להמעיט בּכתיבה, וּלפחוֹת פּעם אחת לשלוֹח עזרה. סלחוּ על נעימה זוֹ שבּדברי, אך איני יכוֹלה יוֹתר לראוֹת איך צ. עוֹבדת למעלה מכּוֹחוֹתיה.

וארשה, 19.10 [כנ"ל]    🔗

שלחתי חברה אל שטחי הכּיבּוּש הרוּסיים החדשים. היא כּוֹתבת אלי משם: מ–ק עם 50 חברים נמצאים בּוילנה. 40 חברים – בּשאולי, עברוּ עליהם מאסרים רבּים ופרעוֹת איוּמוֹת. בּ–ר עם החברים – בּצבא האדוֹם. ע–ק שוֹכב פצוּע בּבית־החוֹלים בּלבוֹב [נאסר].

אצלי אין כּל חדש. מתחילים לגרש מן החקלאוּת. בּשבוּע הבּא יפּתח הסמינַר הגלילי השלישי של הנוֹער. “גולד”, היכן העזרה שלכם? מה היה לכם?!

צ.

וארשה, לפני כּניסת אמריקה למלחמה [כנ"ל]    🔗

…כעת על ענייני המפלגה. קוֹדם כּל עלי לציין שכּל מרכּזי מפלגתנו פּעילים בּיוֹתר. עוֹמדים בּקשרי מכתבים אתי וּבקשרי שליחים מיוּחדים. אני מדגיש שאין יסוֹד לתעמוּלת ה"בּוּנד" אצלכם, כּאילו הם פּעילים יוֹתר. – –

בּוארשה נַעשית העבוֹדה המרכּזית. מספּר רב של חברי המפלגה יצאוּ להכשרה עם חברי “החלוּץ” ועוֹבדים מתוֹך הבנה מלאה ועזרה הדדית. חברים רבּים שלנוּ לוֹקחים חלק בּעבוֹדת “העזרה הסוֹציאלית היהוּדית”. כּן עוֹזרים הם לחברים רבּים במרכּזי הפּליטים. וארשה קלטה בּזמן האחרוֹן פּליטים רבּים מלוּבּלין, מן הרייך ומסלוֹואקיה. מַרבּית הפּליטים, בּיחוּד נשים ונוֹער, בּהם חברים רבּים מ"החלוּץ" – “סוּדרוּ” בסביבוֹת לוּבּלין וּמצבם איוֹם, כּי גוֹרשוּ בּלי כּל חפצים. הם גם אינם נמנים על ה"יוּדאֶנראט" המקוֹמי. מקרי־המוות של הפליטים החדשים מגיעים למאוֹת. הקרבּנוֹת בּוארשה עצמה הגיעו בּחדשים האחרוֹנים עד שבעת אלפים לחוֹדש. נקבּרים בקבר־אחים, מחוֹסר מקוֹם בּבית־הקברות.

וּבמצב איוֹם זה עוֹמדים חברינוּ בּכל מקוֹם על המשמר: הם מבקרים בּערי־השׂדה, מאַרגנים קוּרסים לעברית וּללימוּדים כּלליים, מפיצים את ה"ידיעוֹת" מהנַעשה בארץ־ישׂראל. כּן עלה בּידם להרחיב את נקוּדוֹת ההכשרה הקייּמות וּלהוֹסיף עליהן חדשוֹת. – –

נ.

בּאַנדין, 29.11    🔗

את מכתבך האחרוֹן קיבּלנוּ, ובוֹ הידיעה המעציבה בּדבר מותו של מנהיגנוּ הגדוֹל אוּסישקין. רב הכּאב על פּטירתוֹ של לוֹחם זה הוָתיק ורב הזכוּיוֹת בּמפעל בּניננוּ בּארץ. אנוּ משתחוים לפני קברוֹ וּמַבּיעים השתתפותנוּ לכל הישוּב כּוּלוֹ. אף כּי גוּפוֹ הוּבא למנוּחת נצחים, הרי רוּחוֹ ורעיוֹנוֹ חיים בּקרבּנוּ. הקרבתוֹ העצמית והתמַסרוּתוֹ השלמה לציונוּת ישמשוּ לנוּ תמיד דוּגמה ונר לראשנו. כּן הכאיב לנוּ עד מאד מוֹתוֹ של ותיקנוּ לוּאיס בּראנדייס. – –

בּנחת־רוּח מרוּבּה קיבלנוּ ידיעוֹתיך על מוֹלדת שלנוּ האהוּבה, היא המקוֹם היחיד בוֹ עוֹד נַעשׂית עבוֹדת בּנין על־ידי חלוּצים. ליוֹבל עשׂרים השנים של העמק אנוּ שוֹלחים ברכוֹת־אחים שלנוּ וּמקוים שבּקרוֹב תפרח הארץ כּוּלה כּפריחת העמק. בּכל סבלוֹתינוּ ושׂמחוֹתינוּ אנוּ אתך, ארץ היקרה.

חבילוֹתיך הגיעונוּ. תודה חמה. אך נבקשך לשלוֹח תה, קפה, קקאוֹ, סרדינוֹת וקוביוֹת מרק, שכּן את שאר המצרכים אפשר להשיג כּאן בּקלוּת. בּמשלוֹחיך עלה בּידי להביא עזרה חשובה לקרוֹבים רבּים.

מלבד אלה אין חדשוֹת אצלי. העבוֹדה בחוָה נסתיימה. שׂכר עמלנוּ היה כּשלוֹן גמוּר בּקציר. היינוּ שם 60 איש, מהם 40 בּחוּרוֹת; לפי שעה נשארוּ שם 25 בּחוּרים. כּרגע לא נוֹדע עדיין מה יהיה בּבּחוּרים אלה, הישארוּתם בּמקוֹם נתקלת בּקשיים.

כּעת אני עוֹבד כּמחסנאי בּבית־מלאכה ענקי לחייטוּת, בּוֹ עסוּקים שׁלוֹשׁת אלפים יהוּדים. הוּקל לי הרבּה, ועל אף האפשרוּיוֹת המצוּמצמוֹת הנני מוּכן לעשׂוֹת כּכל אשר בּיכלתי. מה ידוּע לך על בּנדורי וּשאר הקרוֹבים? – –

י.

וארשה, 10.12    🔗

קשה עלי הכּתיבה. יוֹסף [קפּלן]⁴ יהיה בּבית בּימים הקרוֹבים והוּא יענה לך על כּל השאלוֹת המענינוֹת אוֹתך. – –

אנוּ חיים כּמקוֹדם. סמינַר’סקי מבקר אצלנוּ עכשיו. הלא ידעת אוֹתוֹ מקרוֹב. הוּא מבקר בּמיוּחד אצל המנהל וישהה אצלוֹ חוֹדש ימים. הם אוֹהבים איש את רעהוּ ואינם נפרדים זה מזה יוֹמם ולילה. מנהל הקטן ילמד רבּוֹת מפי האוֹרח היקר. אנוּ מאוּשרים מאד למראה זה. הדבר מזכּיר לנוּ את הימים הטוֹבים ההם, בּהם ערכנוּ יחד טיולים וּמוֹשבוֹת־קיץ. אף כּל המפריעים שׂמחים לדבר.

כּבר כּתבתי לך בּדבר הכשר’קה, שחגגה אתמוֹל את יוֹם הוּלדתה. בּתנאי הימים הללוּ – הרי זה יפה מאד.

אלה הדברים החשוּבים בּחיי עתה. אני משערת, שגם אתה תשׂמח בּהם. לכשתראה את מאיר, סַפּר נא לוֹ את הדבר וּדרוֹש בּשלוֹמוֹ מקרב לב. היה גם אתה בּריא וחזק.

טוֹסיה

וארשה, 12.12 [לחבר בארץ]    🔗

בּשׂמחה הננוּ להוֹדיעך שחגגנוּ את יוֹם הוּלדתה הראשון של בּתנוּ הכשר’קה בּוארשה. אנוּ רוֹצים מאד, שהיא תזכּה לראוֹת בּקרוֹב ובמהרה את סבה. יכוֹל אתה להתגאוֹת בנכדיך. בּיוֹם זה הננוּ שׁוֹלחים לך וּלמשפחתך את מיטב בּרכוֹתינוּ

טוֹסיה

מחנה־עבוֹדה לבחוֹרוֹת יהוּדיוֹת [צפוֹן־מערב פּוֹלין]    🔗

1.1.1942

אני מתפּלאה מאד שלא קיבּלתי תשוּבה ממך על גלוּיוֹתי האחרוֹנוֹת. בּשתיהן הוֹדעתי לך על שינוּי כּתוֹבתי. אני עסוּקה עתה בּנטיעת עצים, עבוֹדה נעימה וּמרעננת. אינני יוֹדעת כּלל איך להוֹדוֹת לך על מַתנוֹתיך, שׁגרמוּ לי אוֹשׁר כּה רב. זה חוֹדש ימים הנני נמצאת בּמקוֹמי החדש ואני מרגישה את עצמי בּטוֹב, תוֹדה לאל. רק מצפּה הנני לידיעוֹת מדוֹדתי היקרה ישוּעה, זוֹהי בּקשתי הלוֹהטת. אין גבוּל לתוֹדתי לך. אני פּוֹנה אליך כאל אח, היוֹת ואין לי עוֹד אדם מלבדך. אני דוֹרשת בּשׁלוֹמך, בּשׁלוֹם ארץ היקרה ובשׁלוֹם החברים היקרים.

מ.

צ’אֶנסטוֹכוֹב, 6.1    🔗

בּעצם רציתי לכתוֹב לך מכּבר, כּדי להוֹדיעך שזה כּמה זמן אני נמצאת כּאן. בּינתים קיבּלתי שתי חבילוֹת דבש ואַבקת שׁוֹקוֹלאדה, וכן “ידיעוֹת”. אני מוֹדה לך על הכּל. הכשרנ’יק מצא כּאן עבוֹדה, נקווה שיצליח להסתדר פּה. בּמשך החוֹרף אין הרבּה עבוֹדה בּחַוָה, אך בּעתיד הקרוֹב תרבּה. ודאי תבין שאנוּ מצפּים לאביב בּכליון־עיניים.

אצל שאר בּני משפּחתנוּ – הכּל כּשהיה. אקווה שכּבר קיבּלת את גלוּיתוֹ של יוֹסף. הוּא היה אצלי ואצל אחרים [ערך בּיקוּרים בּערי־השׂדה]. עכשיו ישאר בּבּית וירבּה לטפּח את הקשר אתך.

הכשר’ניק ומשפּחתוֹ דוֹרשים בּשלוֹמך מקרב לב. וכן אנכי.

מ.

וארשה, 10.1 [לחבר בארץ]    🔗

זה זמן רב לא קיבּלתי כּל ידיעה ממך, והדבר הפליאני מאד ואף הרגיזני. עתה נוֹדע לי מפי “ידיעוֹת” שאתה חי ומתעניין בּחיי אני. הייתי בּמשך חדשים אחדים אצל ש. מצבוֹ לא רע, ילדיו חמוּדים. כּאן איני נמצאת אלא זה חדשים מעטים. צ. נתקלת בּקשיים רבּים בענין ילדיה, ועזרת קרוֹביה אינה מספיקה. היא עוֹשׂה כל שביכלתה כדי להגן על ילדיה. נוֹערצ’יק גוֹרם לי שׂמחה רבּה – כאדם מבוּגר וגדוֹל הוּא.

ועתה, בּעצם, עלי להפּרד מעליך. הנני נוֹסעת לכמה זמן אל מ–י [שׁטח הכּיבּוּשׁ הרוּסי] ומי יוֹדע מתי אשׁוּב־אתראה עם קרוֹבי. אני מצטערת מאד שאינך נמצא עמנוּ פּה. אין לך בּמה להתבייש. – –

לחיצת־יד לבבית.

פ.

הרוּבּישׁוֹב, 14.1    🔗

יוֹסף כבר נמצא אצלוֹ בּבּית [חזר לוארשה]. בחוה שבּצ’אֶנסטוֹכוֹב נמצאת עתה מ.ו ט. נמצאת כעת אצל ר. [זאמוֹשְׁץ']. מי נמצא אצלה – איני יוֹדעת, משום שעדיין לא שמענו מאוּמה ממנה. אצל צ. ויוֹסף נמצא סמינַר’וֹביץ. אני מרגישה עצמי בּטוֹב. עבוֹדתי תקינה. האחים והאחיוֹת בריאים. השבוע קיבלתי קקאוֹ וקפה, הנני מוֹדה לך מאד על הכּל – הדברים הגיעוּ במוֹעדם. קבּל מאת כּוּלנוּ ברכוֹת־לב. מה שלוֹמך? הקיבלת מכתבים מאת אדם וּמאיר, מה כותבים הם?

ח.

באָנדין, 23.1    🔗

קיבּלתי את מכתבך ואת החבילוֹת. על הכּל – תוֹדתי מקרב לב. קוֹדם כּל רצוֹני להוֹדיעך שהנני מעתיק דירתי. לצערי איני יוֹדע עדיין את כתוֹבתי החדשה, והנני לבקשך איפוֹא שלא לכתוֹב לי עד שאוֹדיעך. מכיון שאני עוֹבד שוב, הריני מתקיים איך־שהוא ואינני זקוּק לעת־עתה לחבילוֹת שהוֹאלת בּטוֹבך לשלוֹח לי. שלח נא לצ. [לוארשה] את כּל החבילוֹת שהוֹעדת בּשבילי, ודאי יהיה בּהן משוּם עזרה חשוּבה בּשבילה. מלבד זאת אין חדש. אני וּמשפּחתי מברכים אוֹתך מקרב לב.

ה.

וארשה, 2.2    🔗

לפני שבוּעוֹת אחדים כּתבתי לך גלוּיה, הקיבּלת אוֹתה? את חבילוֹת המזוֹן שלך קיבּלתי; כּפי שאוֹמר הרוֹפא, אני זקוּקה מאד למען בּריאותי לפלפּל וּלתבלין, התוּכל לשלוֹח לי מקצת מהם? כּבר כּתבתי לך: בשלחך חבילוֹת מזוֹן מאת משפחת חָל[וּ]ץ וּלמענה – עליך להוֹדיעני כּמה אתה שוֹלח למעני וכמה למען קפלן וכוּ'. דבר זה דרוּש לשם חלוּקה נכוֹנה. קיבּלתי מלבד… [סכוּם כסף], גם… [סכוּם כסף]. זה למען חל[וֹ]ץ. אינני מבינה מדוע אתה מטפּל כּל־כך בּמשפחת גוֹרדוֹן, בעוֹד שדרוֹר’יק – כּאילוּ אינוֹ שייך למשפּחת מפלגה. אוּלם אין בּרצוֹני לכתוֹב על כּך, אני מניחה זאת לימים יבוֹאוּ.

אתה שוֹאלני מה נשמע אצל הכשר’ניק. סבוּרתני, שאין טעם לכתוֹב לך עתה על כּך. מן הסתם המצב שם כּמוֹ שהיה בּקיץ שעבר. הכּתבת בּענין זה אל אריה [טרטקוֹבר, בּארצוֹת הבּרית] ואל בּנדוֹרי? אצלי, כּלוֹמר בּקיבּוּץ, עוֹבדים שמוֹנה מאוֹת, בּעוֹד שאצל ג. וקפּלן יחד אין אלא מאה. לערי־השׂדה אל־נא תשלח חבילוֹת מזוֹן.

צ.

פארצ’ב, 15.2    🔗

הנני מוֹדה לך על מכתבך מ־5.2. הוא שׂימח את לבּי מאד. – – מכתבה של “ידיעה” מ־28.11 קיבּלתי עוֹד בּדצמבּר ואישרתי את קבּלתוֹ בּמהירוּת. גם מכתביה שלאחר־כּך, מ־22.1 ומ־30.1, הגיעוּני אל־נכוֹן. הם גרמוּ שׂמחה מרוּבּה לכל המשפחה כּוּלה. הידיעה בּדבר מוֹתם של פּינחס [רוּטנבּרג] ודויד ילין העציבה את כּולנו ואנוּ אבלים.

כּפי שכּבר כּתבתי לך קיבּלתי בזמן האחרוֹן חמש חבילוֹת – סרדינוֹת וטוּנה. אקווה שגם השאר עוֹד יגיע.

ח. בּלובּלין חי בתנאים קשים. לפני ימים אחדים קיבּלתי ממנוּ מכתב עגוּם מאד. לדאבוֹן הלב אין בּכוֹחנוּ לעזוֹר לוֹ. א. [וארשה] לא יכוֹל היה לבקר אצלי בּזמן האחרוֹן. כּדוּר רצה זה לא כּבר שאבקר אצל אלכּסנדר זייד, אוּלם אחרים הם שבּיקרוּהוּ. מאת א. קיבּלתי זה לא כּבר מכתב ארוֹך מצ’אֵנסטוֹכוֹב. כּל משפּחת אוֹפק [ההכשרה באוֹפּטוֹב] כּבר עברה אל דירתה החדשה שאצל ה. [וארשה]. משם קיבּלתי גם דרישוֹת־שלוֹם מאת ר–ה ג., קרוֹבתה של צ. את דירתם הישנה קיבּל בּמחתרת. כּן סבוּר א. שיצליח לסדר את קרוֹביו בּאוֹפוֹצ’נוֹ. אשתדל לסדר שילדי הגליל שלי יהיוּ יחד עם בּמחתרת. חופשתוֹ של י. – כּך כּוֹתב א. – הנה בּלתי־מוּגבלת. זה שלוֹשה חדשים שאינוֹ עוֹבד בּבית־מלאכתה של תנוּעה. כּן כותב א. בּמכתבוֹ האחרוֹן שרצוֹנוֹ למסוֹר לי עבוֹדה חשוּבה באוֹתוֹ בּית־מלאכה – הוּא רוֹצה שאעבוֹד יחד עם חבר־פּעילים. אין באפשרוּתי לעזוֹב היוֹם את הוֹרי כּאן, שפּרנסתם עלי. אך אשתדל לסדר את העניין בּקרוֹב וּלמלא אחר בקשתוֹ ובקשת תנוּעה.

אנכי וּמשפּחתי בּריאים וּמוֹצאים תמיד עבוֹדה בּבית־המלאכה. אנוּ מעלים לעתים קרוֹבוֹת את זכרוֹ של אהרוֹן־דויד שלנוּ האהוּב, כּשם שעוֹשׂים אתם. אַזכּרה הייתה עמנוּ. עתוֹן שׁלי אינוֹ מרגיש עצמוֹ בּטוֹב בּזמן האחרוֹן, האויר אינוֹ טוֹב לבריאוּתוֹ. – –

ל.

וארשה, 28.3    🔗

לאחר שתיקה ממוּשכת אני חוֹזר וכוֹתב לך. אני מניח ששמעת על הקוֹרוֹת אוֹתנוּ. אנוּ עוֹבדים כּוּלנוּ יחד בּאחוה שלמה, ודאי תשׂמח לידיעה. בּהזדמנוּת זוֹ אוֹדיעך שהחברים מוילנה עברוּ אלינוּ והם עוֹבדים יחד אתנוּ בּבתי־המלאכה. –

הרובּישוֹב, 29.3    🔗

חליתי בּמשך שבוּעוֹת אחדים וזוֹ הייתה סיבּה נכבּדה לשתיקתי. ידוּע לך שמשפּחתנוּ [פּלוגת־ההכשרה] נמצאת בּהרוּבישׁוֹב, היא מוֹנה אנשים רבּים. אנוּ עוֹבדים כּוּלנוּ. אני גר אצל סניפ’ק ועוֹבד אצל שיעוּר [פּעיל בעניני הסניף ומתפּרנס משיעוֹרים]. קיבּלנוּ חבילוֹת אחדוֹת ואנוּ מוֹדים על כּך מקרב לב. הן תבין כּמה הן חשוּבוֹת לנוּ! אנוּ מתקרבים לעוֹנת האביב והבּנים הבּוֹגרים מתכּוֹננים לעבוֹדה חקלאית. לעבוֹדה זוֹ יבוא גם קיבּוּצ’וֹביץ [קיבּוּץ־ההכשרה] שעבד בּמשך החוֹרף במַנסרה ליד הרובּישוֹב. עבוֹדתנו תלוּיה בּרכישת מכשירים חקלאיים שוֹנים וּלשם כּך אנוּ זקוּקים לסכוּם כּסף ניכּר. יהיה עלינוּ להתגבר על קשיים נוֹספים, אבל את הדרוּש לנוּ נדע לסדר. אני מאמין, שאתה תבוֹא לעזרתנוּ בחבילוֹת וכוּ'.

בימים האחרוֹנים קיבלנוּ דרישוֹת־שלוֹם מאת משפּחת ד–ה [לוּבלין] – התאררח אצלם הדוֹד גירוּש. הם חיים בתנאים קשים מאד. אם אתה יכוֹל, שלח להם חבילוֹת מזוֹן וּבגדים. אך שלח מהר. אם תקבּל דרישת־שלוֹם מאת קיבּוּצמאוּחָד, כּתוֹב לי מיד, כּי אנוּ מצפּים מאד לידיעה מהם.

ש.

ביאליסטוק, 31.3    🔗

לאחר הפסקה של שנה וּמחצה הנני חוֹזר וכוֹתב לך. וזאת משוּם שאני מוּדאג ביוֹתר בשל טבח המעסיק את משפּחתי הרבה. עיניך הרואות שהחלפתי את מקוֹם מגוּרי ועזבתי את גאוֹן [וילנה]. אני גר עכשיו עם שאֵרית בּבּיאליסטוֹק. אני חי על אוֹתן ההכנסוֹת שעליהן מתפּרנס י. בּ. [עסוּק בּפעוּלה בּקרב הנוֹער]. אני רוֹצה מאד שנחַדש את הקשר בּינינו; מצפּה למכתבים מאת ידיעה שלך האהוּבה, לחבילוֹת ולעזרה אחרת. הקשר ביני ובין צ. קשה עתה מאד – עתה, כּיוֹצא מן הכּלל. עליך לקיים קשרים עמה בּעצמאוּת. בּזמן הקרוֹב בּיוֹתר ודאי אשוּב אתראה עם טבח⁵.

ורשה, 5.4    🔗

הנני בּריא וּמצבי כּרגיל. את החבילוֹת המיצרכים אני מקבּל כּסדרן. קרוֹב לודאי שגירוּש’וֹביץ [המגוּרשים] יעבוֹר אל אדמוֹבסקה [לאדמה], ואֶליפוֹבסקי [אלפים] תעתיק אל האדוֹן כּליוֹנוֹב [כּליוֹן]. דוֹדתנוּ עולמ’סקה [יהדוּת העוֹלם] אינה עוֹזרת להם כּלל. אמנם, אין לה עתה אפשרוּיוֹת כּפי שהיוּ קוֹדם, אוּלם אילוּ התעניינה יוֹתר, הרי אפשר היה למנוֹע נסיעוֹת אל מקוֹמוֹת כאדמוֹבסקה וכּלינוֹב. אדוֹן פּחַד’סקי נמצא עמנוּ תדיר. את ברכוֹתיהם מוֹסרים הרג’מאן, טבח’וֹביץ ואֵדי־רעל. מה שלוֹם העברה שלך? הלוַאי ותכתוֹב דבר. את כּל מכתביה עד עכשיו קיבּלתי.

ק. [עיירה בגליציה], 7.4    🔗

את גלוּיתך קיבּלנוּ. הרבּה דמעוֹת של גיל שפכנוּ בהזכּירך לנוּ את שמוֹת הקרוֹבים שלנוּ. חשבתי, כּבר אינם בּחיים. כּמה הייתי מאוּשר אילוּ זכיתי להתראוֹת עם ארץ וכל המשפּחה. אצלנוּ עוֹד שׂוֹרר הקוֹר והחוֹרף איוֹם. כּתוֹב לי, אחי היקר, מה שלוֹמה של גאוּלה – התבוֹא החוֹרף אלינוּ? השלוֹם לה? אנא, כּתוֹב לי הכּל, כּי אין לנוּ כּל ידיעה ממנה.

אנוּ משׂוֹחחים תכוּפוֹת עליך ועל המשפחה ותקוָתנו היחידה היא להתראוֹת אתה…

[ללא חתימה]

ורשה, 13.4    🔗

גלוּיתך מ־13.3 קיבלתּי, על המשלוֹח האדיב – רב תוֹדוֹת. שלש החבילוֹת מליסַבּוֹן וּבהן סרדינוֹת וּתאנים קיבּלנוּ עוֹד בּינוּאר. בּבקשה להעביר בּהזדמנוּת דרישת־שלוֹם לא. דובּקין ולחברים האחרים. אהיה אסיר־תוֹדה אם אקבל חבילוֹת נוספוֹת.

ּמיטב הבּרכה

וארשה, 15.4    🔗

קיבּלנוּ את גלוּיתך והננוּ שׂמחים מאד שאתה מתענין בּנוּ כּל־כּך. אנוּ יכוֹלים למסוֹר לך שהסתדרנוּ בּדירתוֹ של אוֹפּקוֹבסקי [קיבּוּץ־הכשרה]. מלבד הילדים הצעירים בּיוֹתר – כּוּלנוּ עוֹבדים, ועבוֹדתוּ זוֹ, בּצירוּף סיוּעוֹ של א. [וארשה], נוֹתנת לנוּ אפשרוּת של קיוּם. דירתנוּ גדוֹלה למדי, שכן גרים בּה 25 איש.

חלק מאַחינוּ וַאַחיוֹתינוּ נאלצים לנסוֹע לאוֹפּוֹצ’נוֹ, הדבר יצא לפּוֹעל בּשׁבוּעוֹת הקרוֹבים. עם המשפּחה קן אנוּ מקיימים קשׁר. אנוּ עוֹזרים זה לזה ולוֹמדים בּצוותא. אנחנוּ מתענינים ודוֹאגים לעתידם של הילדים הצעירים בּיוֹתר, למען יוּכלוּ להסתדר כּראוּי בּעתיד. זה לא כּבר בּא אלינוּ גירוּשׁלוֹביץ. – – פּלוּגה גדלה וּמתפּתחת יפה מאד. אנוּ מברכים אוֹתך ואת כּל המשפּחה. אל נא תשכּח אוֹתנוּ. כּתוֹב נא מה שׁלוֹם חֶבֶר, האם הוּא בּריא? בּציפּיה לתשוּבתך.

מ. וי.

וארשה, 15.4    🔗

בּיקוּרי התכוּפים אצל קרוֹבי שׁבּערי־השׂדה גרמוּ איחוּר בּתשוּבתי למכתביך ולגלוּיוֹתיך האחרוֹנים. ועתה הנני לאשׁר את קבּלת גלוּיוֹתיך מ־11.3 ו־21.3 וּלהוֹדוֹת לך על הידיעוֹת הכּלוּלוֹת בּהן. הנני מבקשׁך להמציא מכתבים נוֹספים. רצוֹני לבקשׁך מאד לכתוֹב לי כּל הידוּע לך על קיבּוּצאַרצי. זאת דוֹרשׁת גם תנוּעה. כּל חבילוֹתיך מגיעוֹת והנני מוֹדה לך מאד עליהן, יש בּהן משוּם סַעַד לנוּ.

יוֹסף [קפּלן]

וארשה, 19.4    🔗

כּתבתי לך ואצפה לתשוּבתך. הנני בּריאה, אך אני מתגעגעת מאד על מיכה. אמור נא זאת לממוּנה עליו. אתה שוֹאלני מה מעשׂיו של שלטוֹנ’סקי? מראהוּ טוֹב והוּא מתפּרנס ברוַחה, אך הלא ידעת שהוּא אגוֹאיסט גדוֹל וּברנש בּלתי־נעים. אתי חַי הוּא כּהיוֹת עליו רוּחוֹ, אך עם בּני דוֹדי ועם עמי שלי הסתכסך והוא כּוֹעס עליהם כּעס רב. מאידך גיסא רע מאד מראה אחוֹתי הריגה. כּאילו אינה אוֹכלת – והרי היא אוֹכלת ושוֹתה. מראיה גרוּע ממראה אחוֹתוֹ של נַחמן בּנמירוֹב. מה נשמע אצלך ואצל מיכה? מה שלום גיוּס? האם הוּא עוֹבד וּמתקדם כּפי שכּתבת לי? אין לך מוּשׂג עד מה משתוֹקק עמי להתראוֹת עם גאוּלה.

ש.

באָנדין, 22.4    🔗

הנני לאַשר בּזאת קבּלת החבילוֹת וּבהן השזיפים היפים, תאֵנים, צמוּקים, שקדים וסרדינות, שהגיעוּנוּ לימי החג בּשעה טוֹבה. גם השבוּע קיבּלנוּ את חבילוֹתיכם החביבוֹת כּל־כּך ואנוּ מוֹדים לכם מקרב לב.

מחוֹסר פּנאי לא עלה בּידי עד עכשיו לכתוֹב לכם. אני מוֹסיף לעבוֹד באוֹתוֹ מקוֹם והנני מרוּצה מעבוֹדתי. שׂמחה רבּה גרמוּ לי בּרכוֹתיו של האדוֹן… [משלוֹח כסף]. אני מכּיר לו טוֹבה וּמשיב לו ברכּת לב.

והנני כתמיד שלכם

וארשה, 23.4    🔗

קוֹדם כּל הנני להוֹדיעך שדוֹדתנו חל[וּ]צה התחַתנה עם האדון הכשר’וֹב הבּא־בּימים [הכּוונה לפעוּלה משוּתפת של כּל חלקי התנוּעה – החלוּץ, תנוּעוֹת הנוֹער והמפלגה]. בּדרך זוֹ הצליחה להשאיר אצלה את שלושת ילדיה הקטנים: צ. בת החמש, יוסף בן השנתיים וחצי, ואלי. סוֹף־סוֹף מצא אוֹתה האוֹשר [ההכשרה נתאַחדה]. יחסה של בּת־דודנו אל קרוֹבינוּ – טוֹב. א. בּא אלי בּימי החג והביא עיתוֹנים ונתן לי את תמוּנתוֹ של סבא אֵדה [א. ד. גורדון]. הכּרתי לוֹ טוֹבה מרוּבּה על כּך. כּן הגיעוּני על־ידוֹ דרישוֹת־שלום מאת חוֹזר’וֹבסקי. – – האדון פרעוֹת’צקי ביקר ב־31.3 אצל ק. [גליציה] ומשפּחתוֹ, וכן אצל קרוֹבים ומכּירים אחרים, והוּא והאדוֹן קרבנ’וֹבסקי בּילוּ עוֹד הפּעם בּנעימים ונהנוּ [פּרעוֹת האוּקראינים בפסח תש"בּ.]

אַל נא תכעס עלי, שאני עוֹנה לגלוּייתך מ־24.3 רק היוֹם. הייתי עסוּק מאד בסידוּר קרוֹבינוּ מערי־השׂדה. אני מוֹדה מקרב לב על חבילוֹת השי. כּל החבילוֹת שנשלחוּ אלי – הגיעוּני, וכן חבילת מצוֹת. אל נא תכעס עלי שאני מַטרידך, אוּלם האמן לי בּאמרי, שחבילוֹתיך אלוּ יש בּהן משוּם עזרה רבּה. – – הגיעוּני דרישוֹת־שלוֹם וידיעוֹת מאת ק. [גליציה]. האם שלחת להם מתנוֹת?

נוֹרא וּפחד נמצאים אצלי. אני מוֹדה מקרב לב על דרישוֹת־השלוֹם מאת הדוֹד ארץ, ואני משיב בּמיטב ברכוֹתי. – –

נ. ה.

קראקוב, 27.4    🔗

קיבּלתי את גלוּייתך, ועד היוֹם חמש חבילוֹת. תוֹדה רבּה. ילדי האהוּבים שׂמחים למתנוֹת ודוֹרשים בשלוֹם דוֹדם האהוּב ומוֹדים לו. אנו חיים מתוֹך שקט וצמצוּם והריני מוֹדה לאלהי.

ש.

עיירה בגליציה, 28.4    🔗

לגלוּייתך שמחתי מאד וכל משפחת אהרוֹן־דויד שׂמחה על שאין אתם שוֹכחים אוֹתם. אני בּריא. שאֵרתנוּ נוֹרא מבקרת אצלי לעתים קרוֹבוֹת בּיוֹתר. היא מעיקה עלינוּ, כּי לעתים נשׁארת היא גם ללוּן אצלנוּ. אבל מה אפשׁר לעשׂוֹת? את החבילוֹת שלך טרם קיבּלנוּ. אני חוֹשב לא פּעם על אחוֹתך גאוּלה. יתן ה' ונשׁמע ממנה טוֹבוֹת. אני דוֹרשׁ בּשלוֹמך וּבשלוֹם משפּחתך. אנא, אל תשׁכּחוּני.

[בּלי חתימה]

וארשׁה, 26.5    🔗

זה שׁבוּעים נמצא אחי ס. עם בּיקוֹר’וֹבסקי בּאוֹפּוֹצ’נוֹ. הוּא כּבר התאהב בּאחת מחברוֹת הפּלוּגה וּמבקשׁ ממני וּממחתֶר’צ’יק לבוֹא לחתונתּוֹ [ועידה]. אוּלם הוֹצאוֹת הדרך מרוּבּוֹת הן ואין בּידינוּ אמצעים. ל. [לבּוֹב] קיבּל יחד עם מפלג’צקי את חבילוֹתיך; רצוֹנוֹ שׁתּשׁלח לוֹ בּאמצעוּתי… [כּסף]. הוּא הסתדר יפה. שׂיחה’צקה יבקר אצלוֹ בּקרוֹב עם עתוֹנ’ס. הוּא מזמין גם אוֹתי, יתכן שאֵענה להזמנתוֹ. אוּלם אני נאלץ לדחוֹת זאת לזמן מאוּחר יוֹתר, כּי עתּה מתחילוֹת המוֹשׁבוֹת־לחצאין וּרצוֹני לסדר את ילדי– –

כּמעט ושׁכחתי לספּר לך ידיעה מבדחת מאד: ישׁ לי דייר־משנה חדש, סרט’סקי [סרט המגן־דוד]. איני יוֹדע אם אתּה מכּיר אוֹתוֹ, אך בּעתיד ודאי תלמד לדעתּוֹ. הוּא מבלה עם כּוּלנוּ את הזמן בּנעימים, הננוּ שׁוֹפע הלצוֹת ואיש בּדוּח־דעת. אנוּ מבלים עמּוֹ ימים ולילוֹת נעימים… הלא ידעת שׁהייתי חוֹלה זמן ממוּשׁך. עלי להקפּיד על דיאטה יציבה, והדבר מַצריך הוֹצאוֹת רבּוֹת. על־כּן אני זקוּק לעזרה מרוּבּעת. – –

א. ונ.

לוּבּלין, 1.6    🔗

קיבּלתי את גלוּיתך וגם שׁתּי חבילוֹת סרדינוֹת. – – אני משתּמשׁ בּאלה לטוֹבתּוֹ של ח. ק. שהוּא חוֹלה מאד [נאסר]. אבקשך להוֹסיף ולעזוֹר לוֹ ולנוּ. רשוֹם נא לפניך, כּי מוּכרחים להצילוֹ. יחד עמוֹ נמצא גם ז'. אצלי לא נשתנה דבר. על כּל האחרים אין בּיכלתי עתּה לכתוֹב לך דבר וגם את כּתוֹבתיהם איני יכוֹל להוֹדיעך. היה בּריא וּזכוֹר אוֹתנוּ.

מ.

צ’נסטוֹכוֹב, 5.6    🔗

זה זמן רב מאז כּתבתי לך; הייתי רחוֹקה מן הבּית ולא ניתנה לי אפשרוּת לכתוֹב: בּמשך כּמה חדשים ביקרתי אצל משפּחתי בּוילנה. מצבם טוֹב [בלשוֹן סגי־נהוֹר]. דרישוֹת־שלוֹם מיוּחדוֹת מאת השמדה וּגמוּרה, הן מרגישוֹת עצמן בכי טוֹב. אני מצטערת מאד שאין בּיכלתי לכתוֹב לך על שלוֹמן ועבוֹדתן. הייתי גם אצל אנשי בּיאליסטוֹק, ושם נַחתי מנוּחתה־מה. הילדים מתפּתחים. חבל שאין להם תנאי־בּית מסוּדרים. יכוֹלה הייתי לשהוֹת שם עוֹד זמן ממוּשך, העבוֹדה מצוּיה שם בשפע, אך התגעגעתי על צ. ומשפּחתה – ידעתי שתנאי חייה עם ילדיה קשים מאד והיא זקוּקה לעזרה. תאר לעצמך שלא הכּרתיה, עד כּדי כּך נשתנוּ תנאי חייה… עכשיו אני נמצאת אצל ר., כּאן אשאר ימים אחדים. גם היא תכתוֹב לך. היא רוֹצה לקבל חבילוֹת מזוֹן… דרוש נא בִּשלוֹם גוֶלבֶּר וּבּנדוֹרי ומשפּחתוֹ ואמוֹר להם שהנני בריאה ורוֹצה לדעת מה מתרחש אצלם. אני מצטערת שאין להם מוּשג חיינוּ מַהם.

פ.

וארשה, ראשית יוּני [לחבר בארץ]    🔗

זה עתה קיבּלתי את הגלוּיה שלך. אנכי ולוֹ. [מוותיקי המפלגה], כּכל המשפּחה, בּריאים ועוֹבדים. בּראש ובראשוֹנה אנוּ דוֹאגים לילדים. הם לוֹמדים וּמתקדמים. דאגתך ומַאמַציך לבוא לעזרתנוּ גרמוּ לנוּ שׂמחה רבּה. משׂמח אוֹתנו, שאתה והמשפּחה בּריאים ורעננים. דרישוֹת־שלוֹם לבביוֹת ונשיקוֹת. מצפּים לתשוּבה. קבּל נא מיטב איחוּלים גם מאת ל. כּ.

ל. פ.

עיירה בּגליציה המערבית, ראשית יוּני [כּנ"ל]    🔗

מה הפתיעה אוֹתי הגלוּיה שלך. היוֹם אני אחוּז בּוּלמוּס של שׂמחה כּוּלי בגלל הידיעוֹת מכם. – – מה שנוֹגע אלי, הריני נמצא לעת עתה בּבּית, עם מַכּרים רבּים. מוּבן מאליו שכּל אחד חייב לעשׂוֹת את עבוֹדתוֹ. מתקיימים איך־שהוּא. הפּנים – המחצית. הדוֹד מַאכל – אוֹרח נדיר. מלבד זאת שׂימחה אוֹתי הידיעה על דאגתך לי. רוֹצה אני לקווֹת שבּכל־זאת יחלוֹף בִּמהרה זמן זה בּו אנוּ חיים עתה, ושוּב נתראה ונשׂמח. העיקר שיבוֹא כּבר היוֹם, ונשאר בּחיים עד אז. הימים ימי וַיסעוּ, והלוואי ונהיה בּריאים.

מ.

קוֹסוֹב, חודש יוּני [כּנ"ל]    🔗

מכתבך היקר קיבּלתי. ספק אם תוּכל לתאֵר לעצמך איזה מצב־רוּח חגיגי ירד עלינוּ כּאשר הגיענוּ האוֹת ממך וּמשלך. הרבּה שׂמחה גרמה לי הידיעה שטוֹב לך וּלשלך. לאשתי וילדי תוֹדה לאל שלוֹם. מ. וּב. נמצאים אצלי. מבין הקרוֹבים האחרים שלנוּ נמצאים רבּים אצל הדוֹד צ’יצ’יק [מקום הכשרה]. –

המצפּים לתשוּבה מהירה,

בּברכּת לב

י. חבר ותיק

מחנה עבוֹדה לבחוֹרוֹת, 1.8    🔗

מן הכּתוֹבת שלנוּ, אשר מעבר לגלוּיה, תיוָכח לדעת, שאנוּ נמצאוֹת בּאוֹתוֹ מקוֹם בּוֹ חיוֹת עתה ג. וע. שתיהן ברחוּ ממקוֹמנו ב־28.6 ועברו לקאליש. לפתע, ב־6.7, נשלחוּ כּל אנשי קאליש לגאָטוֹ שבּלוֹדז. אל תשתוֹמם שאין לך ידיעוֹת מאתן ומאת ק., שכּן על לוֹדז חל איסוּר משלוֹח־מכתבים. את המכתבים אליך כּתבתי תמיד אנכי, וכן קראתי את מכתביך אתה והתענינתי בּהם עד מאד. כּיצד מרגישה עצמה ארץ האהוּבה עם ילדיה? מה מצב בּריאוּתה? מסוֹר נא לה שלוֹם מקרב לב בּשמי. ועתה אבקשך להוֹסיף ולעמוֹד בּקשר אתי ועם חברתם השניה של ג. וק., היא צנ. אין אתה יכוֹל לתאר לעצמך כּמה נחוּץ לנוּ הדבר. שתינוּ נכּיר לך טוֹבה מרוּבּה. אנכי בּת 18 שנים. בּשנת 1939 גמרתי את חוֹק לימוּדי בּגימנַסיה הוּמאניסטית. עוֹד בּשנת 1939 מת עלי אבי האהוּב, ואמי היקרה גוֹרשה בּיוֹם18.11.41 , יחד עם הוֹריה של עליזה, בכיווּן בּלתי־ידוע. לבדי הנני. לא נמניתי על כּל הסתדרוּת־נוֹער, משוּם שלימוּדי העסיקוּ את כּל עתוֹתי. את עברית היקרה אני מכּירה יפה; שתי בּנוֹת־דוֹדי הגרוֹת אצל ארץ היקרה, חיוֹת תמיד עם תנוּעה ועמלוֹת הרבּה למענה. מקרב לב אני דוֹרשת בּשלוֹמך וּבשלום החברים היקרים.

צנ. ומ.

צ’נסטוֹכוב, 5.8    🔗

ודאי קיבּלת את גלוּיתוֹ של א. [וארשה], שכּתב לך בהיותוֹ אצלנוּ. הדבר היה לפני שבוּעים. אז הוּא עוֹד הרגיש עצמוֹ בּטוֹב למדי [הכּוונה למצב בּגיטו וארשה]. עתה הוּא נמצא בּביתוֹ. מצב־בּריאוּתוֹ רע מאד, ללא מוֹצא. מטפּל בוֹ בּקביעוּת הרוֹפא כּליוֹן ואינוֹ נוֹתן לוֹ כּל תקנה. התקפוֹתיו חוֹזרות ונשנוֹת בּיתר עוֹז וריאוֹתיו שוֹתתוֹת דם ללא הפסק – כּך כּתבוּ לי בּימי הפּסח [ימי הפּרעות והגירוּשים]. אחיו ש. נמצא כּרגע אצל ג. [אופוֹצ’נוֹ], עם משפּחתנוּ [נמלטוּ לשם]. ודאי תבין שאין לאֵל ידנוּ לעזוֹר לוֹ, אף כּתוֹב לא נוּכל לכתוֹב לוֹ, כּי בּעל־הבּית שלוֹ, דוֹאר, אינוֹ מרשה לנוּ זאת. אנוּ מוּדאגים ביוֹתר. על ברכוֹתיך שהגיעוּנוּ אל־נכוֹן, רב תוֹדוֹת. מאחר שא. חוֹלה כּל־כּך, הרי מצבנוּ החמרי נעשׂה קשה מאד. אחינוּ עוֹבדים עבוֹדה קשה. מסוֹר־נא שלוֹם לכּל אצל מוֹלדת.

ג–ה*

מחנה עבוֹדה לבחוּרוֹת, 5.8    🔗

את גלוּיתך החביבה מיוֹם 8.7 קיבּלתי בּתוֹדה. הגלוּיה הסבּה לי, באמת, שׂמחה רבּה, וביחוּד הידיעוֹת ממשפּחתנוּ. אין אתה יכוֹל לתאר לעצמך כּלל, בּאֵילו געגוּעים אני מצפּה לידיעוֹת בדבר ארץ האהוּבה שלנוּ ובדבר תנוּעה. אני שׂמחה מאד שחלוּץ הנּוֹ בּריא ועוֹבד בּשקידה. הלא תמיד היה חרוּץ ונאמן לרעהוּ. איך מרגישה עצמה ארץ היקרה אחרי מחלתה [המצב הפּוֹליטי]? האם הבריאה לחלוּטין? הלא הכּרתיה וידעתי כי חוֹלה היא, אך שׂמַחתי לשמוֹע שמצבה הוּטב אצל חייל [גיוּס]. אני תאֵבה לדעת כּיצד חיים זה עם זוֹ הזוּג גבוּלי ועליה. אצלי אין דברים מיוּחדים, אף כּי נתמניתי ממלאת־מקוֹמה של “זקנת היהוּדים”.

יש לי בּצריפי 90 בחוּרוֹת, שאני אַחראית להן. עם אסיפה שלנוּ אנוּ מדברוֹת הרבה על ארץ היקרה ועל תנוּעה. מאת מנוּחה אני מקבּלת מעט מאד מכתבים, אך לעוּמת זאת כּוֹתב לי רעב הרבּה וּלעתים קרוֹבוֹת. ציפּייתי לגאוּלה האהובה הנה רבּה מאד. היום הגיעוּני דרישוֹת־שלום ממך, ואני מוֹדה לך מאד עליהן. דרוֹש־נא בשלוֹם ארץ החביבה וּתנועה. היה בּריא.

פ.

בּאַנדין, 28.9    🔗

קּיבלתי בּשׂמחה את גלוּייתך היקרה מ־19.9. הייתי מוֹדה לך אילוּ יכוֹלת לכתוֹב לי לעתים קרוֹבוֹת יוֹתר. מקרוֹבי גוֹרדוֹנס וּבּנדוֹרי לא קיבּלתי בּזמן האחרוֹן כּל ידיעה. אינני יוֹדע כּלל היכן הם נמצאים כּעת, וזה גוֹרם לי דאגה רבּה. משאקבּל איזוֹ ידיעה מהם, מיד אוֹדיעך. הדבר המכאיב ביוֹתר הוּא, שדודָה תנוּעה חלתה מחלה רצינית, ואנוּ חרדים מאד לשלוֹמה. ילדיה עסוּקים עתה בעבוֹדה נוֹחה למדי. את החבילוֹת ששלחת אלי, לא קיבּלתי עד עתה. נא, כתוֹב לי בקרוֹב והרבּה. אני מאחל לך ולמשפּחה כל טוב.

ז.

מחנה עבוֹדה לבחוּרוֹת, 5.10    🔗

לפני רגעים אחדים הוּעברתי אל המחנה השני. עליך לשׂים לב מעתה לכתוֹבתי החדשה. השבוּע כּבר קיבּלתי כּמה דרישוֹת־שלום [חבילוֹת] ממך ואני מכּירה לך טוֹבה מקרב לב. צנ. נשארה בּמחנה הקוֹדם. היה בּריא והרבּה נא לכתוֹב לי, כּי אין אני מקבּלת מכתבים אלא ממך בּלבד.

מ.

[כנ"ל]    🔗

דוקא היוֹם רצוֹני לוֹמר לך אישית לפחוֹת מלים אחדוֹת. עתה הלא כבר ידעת כמה עמוּקוֹת עד־אין־הבן נפגענוּ כּוּלנו. באמת: עד־אין־הבן. לפי שעה, הדבר היחיד המקיים את האדם וּמוֹנעוֹ מנפוֹל, הוּא הידיעה שיש חברים העוֹמדים עמוֹ. בּאותוֹ הבּטחוֹן בּוֹ יוֹדעים אנחנוּ, שאתם כּוּלכם שם זוֹכרים אותנוּ – בּאוֹתוֹ הבּטחוֹן דעוּ אתם, שאנוּ ממלאים את חוֹבותינוּ כּאן. יוֹתר מזאת איני יכוֹלה לכתוֹב לך היוֹם, ונראה גם שאין צוֹרך בּמלים נוֹספוֹת. טוֹב הוּא להבין איש לרעהוּ. שוּרוֹת אחדוֹת מידך ייטיבוּ לנו. להיוֹם בּרכתנוּ, כּתמיד.

א.

גליציה המערבית, 12.10    🔗

היוֹם ישׁ בּרצוֹני להוֹדיעך, שׁנוֹתרתי לבדי ואני נמצא בק. אני מסתדר בּדוֹחק. מכּאן נסעוּ האנשים לר. ז. [כנראה, מקוֹם גירוּש]. – – דרוֹש בּשמי בּשלוֹם הדוֹד עוֹזר ובקשהוּ שׁיתענין בּגוֹרלי. אחכה לתשוּבה במהרה.

לבּוֹב, 12.10    🔗

את גלוּיתך קיבּלתי והיא שׂימחתני מאד. אוֹתוֹ זמן הייתי אצל האדין מסתתר. מצבוֹ שׁל עמי היקר רע מאד. אבקשך מאד להשתדל להתראוֹת עם הגב'… [תעוּדוֹת]. הדבר הכרחי בּיוֹתר. שמוּאל פצנוֹבסקי היקר [הנוֹער הציוֹני] איננוּ עוֹד עמנוּ. גם ליאוֹן שׁנקל [גוֹרדוֹניה] נמצא אתוֹ. כּתבתי פּעמיים ולא קיבּלתי תשׁובה; נראה שהדוֹאר אינוֹ פּוֹעל בּתקינוּת. צער רב נגרם לי על ידי משפּחתוֹ שׁל א. [וארשׁה]. אין לי כּל ידיעה מהם; אין לי כּל מוּשׂג מה מעשׂיהם. משׁפּחת קוֹאוֹרדינצקי [הכּוונה לשיתוּף־פּעוּלה שׁל חברי כּל התנוּעוֹת] היקרה עוֹבדת בבתי־המלאכה – שלהם עצמם ושל הגב' קלפטן [עסקנית יהוּדית ידוּעה]. לא מכּבר רבתי עם האדוֹנים ר. ופ. [עזרה־סוֹציאלית עצמית ומפלגה], שלא חפצוּ לעזוֹר לל. [החלוּץ] אלא בּמעט מאד. אם בּאפשׁרוּתך – עשׂה־נא דבר. כּל הברכוֹת מאת כּל המשפּחה.

א.

וארשה, 30.10    🔗

זמן רב עבר מאז כּתבתי לך, נדמה לי שׁהדבר היה בּ־15 בּיוּלי 1942 – בּיוֹם בּוֹ חליתי [התחלת הגירוְשים וההשמדה]. סלח לי על הזנחתי, אך הן תבין את מצבי ומצב בּריאוּתי בּמיוחד. הוּכרחתי אז ללכת לבית־החוֹלים לניתוח [להסתתר] והייתי מלאת דאגה להמשך החיים. הייתי עסוּקה מאד ולכן לא יכוֹלתי לכתוֹב לך. נזקקתי לניתוח, כי הדיאֵטה היתה גרוּעה וההתקפוֹת השוֹנוֹת איימוּ יוֹם יוֹם על חיי. עתה מצבי טוֹב יוֹתר, באוֹפן יחסי – אני מבריאה, יוֹצאת מעט לרחוֹב, ורק לפעמים לכֹנסיה… מחלתי הרסה את כֹל המשפֹחה הרס כֹלכֹלי, ועוֹבר עלינוּ זמן קשה למדי. בּקוֹצר־רוּח אנוּ מחכּים לעזרה המוּבטחת של דוֹדנו עמי. יש לקווֹת שזה לא יארך זמן רב, ועד אז ניאַלץ לטכּס עצה. למזלנוּ, מזג־האויר עדיין טוֹב ודי חם, כך שאיננוּ זקוּקים להסקה. לא בּרוּר לי כּיצד נחזיק מעמד בּחוֹרף בּלי בּגדים.

ל. [חבר החוֹתם בּשם אשה נוֹצריה]

בּאנדין, 10.11    🔗

קיבּלתי בּתוֹדה את גלוּיתך החביבה מיוֹם 18.10. גם א. [מוארשה] הנמצא אצלנוּ זה חוֹדש ימים, קרא אותה. לבּוֹ מלא מרירוּת עליכם ועל עוֹלמ’וֹביץ, ואין הוּא רוֹצה לכתוֹב לכם עוֹד. הוּא טוֹען שבּין כּה וכה כּמיוּתר הוּא בּעיניכם ועל־כּן, פּשוּט, חבל לוֹ על הנייר ועל הזמן הדרוּש לכתיבה. כּעת גרה אצלי אחוֹתי פּלוּגה. שׂרה וחיה’קה [חברוֹת דגניה שחזרוּ לארץ] העתיקוּ אל פּינחס. נפרדנוּ פּרידה לבבית בּיוֹתר, כּי וַדאי לא נתראה בּחיים עוֹד. א. חוֹלה עד מאד, המות לנגד עיניו. הוְא חזר אל צ. [וארשה], – – הרי ודאי שיגוּר אצל מוֹת’צקי. את חבילה איני רוֹצה עוֹד לדעת, בּין כּה וכה איני מתראה עמה. מלבד אלה אין חדש. גירוּש שוֹהה אצלנוּ. אנוּ מקוים לראוֹת בּקרוֹב את הגב' הצלה. קבּל ברכוֹת לבביוֹת וּנשיקוֹת.

ר–ה

מחנה־עבוֹדה לבחוּרוֹת יהוּדיוֹת, 22.11    🔗

שלשוֹם בערב, כאשר חזרתי מן העבוֹדה, מצאתי שתי חבילוֹת ממך – קקאוֹ וקפה. אני מוֹדה לך מעוֹמק לבּי על מאמציך לעזוֹר לי בּרוֹחב־לב כּל־כּך. – – מה טוֹבוֹת אצלך? אני, תוֹדה לאל, בּריאה וּממשיכה בּעבוֹדתי כּמקוֹדם. כתוֹב נא לי פּרטים על ארץ יקירתנוּ ומסוֹר לה ברכוֹת לבביוֹת ממני. אני מוֹדה לך על כּל שאתה עוֹשׂה למעני.

מ.

באַנדין, 5.12 [מחבר מרכּז “החלוּץ” לחבר שהגיע לארץ שכנה]    🔗

אני כּוֹתב לך שוּב מתוֹך תקוה, שלפחוֹת הפּעם תקבּל את דברי. אצלי וּבמשפּחתי לא נשתנה דבר. אנוּ חיים כּוּלנוּ יחד וגרים עדיין בּאוֹתה הדירה. פּעמים מספּר בּיקר אצלנוּ הדוד הבלתי־נעים גירוּשינסקי. עד עכשיו עוֹד יכוֹלתי לסדר אתוֹ את כּל הסכסוּכים המשפּחתיים בדרך של שלוֹם, אבל הוּא בּוֹדאי יבקר אצלנוּ שוּב בּקרוֹב, ומי יוֹדע מה יהיוּ פּני הדברים אז. לכל מקרה אזמין את בּן־דוֹדי הגנ’סקי, אוּלי תהיה לוֹ השפּעה עליו. – –

ה.

מחנה־עבוֹדה לבחוּרוֹת יהוּדיוֹת, 8.12    🔗

את גלוּיתך מ־24.10 קיבּלתי שלשוֹם בּערב. רק ביוֹם הראשוֹן יש לי פּנאי להשיב לך. אך אתה – כּתוֹב נא תכוּפוֹת יוֹתר, כּי רק ממך אני מקבּלת מכתבים, ואני מאוּשרת בקבּלי את שוּרוֹתיך. אני שׂמחה, שמוֹלדת היקרה בּריאה על כּל ילדיה. דרוֹש נא בשלוֹמה ממני. – – אוּלי תוּכל לשלוֹח לי חבילוֹת לעתים קרוֹבוֹת יוֹתר? הדוד רעב מכבּד אוֹתי תמיד בביקוּרוֹ, וּלאחר כּל מתנה שלך הנני מקבּלת דרישת־שלוֹם מאת שני האחים לחם. – – אל תתרעם עלי שאני מטריחה אוֹתך. אני פוֹנה אליך כאל אח, מאחר שאין לי עוֹד אדם מלבדך.

מ.

וארשה, 10.12    🔗

יקירי,

הוֹדעתך, כּי הניג [חבר, שהצליח להגיע לארץ־ישראל] נמצא אצלכם גרמה לי שׂמחה רבה. מדוע אין הוא כּוֹתב? אני בּריא ועוֹבד. בן־דודי ר. [חבר מרכז־המפלגה] גר יחד עם ל. אלפ’וֹביץ [שלוֹשים אלף היהוּדים שבּוארשה] וּשלוֹמוֹ בּטוֹב. משפּחתוֹ נמצאת אצל יוֹסף בוֹסל [אינה בּחיים עוֹד]. תודה מקרב לב על רצוֹנך לשלוֹח לי חבילוֹת. לי לעצמי אין צוֹרך בּכך, אך מיטיב היית עשׂוֹת אילוּ המצאת בּשביל עליה קטנה [אפשרוּת יציאה]…

ל. [שם נוֹצרי]

וארשה, סתיו 1942    🔗

בּזמן האחרוֹן אני מרגיש עצמי בּרע. אין בּריאוּתי כּשוּרה. אני חוֹלה בּריאוֹת ויוֹרק דם. מצטער אני עד מאד שדבר זה ימנעני מבוא בּברית הנשוּאים עם מוֹלדת אהוּבתי. אהבתנוּ התפּתחה עוֹד לפני 15 שנה, כּשלמדנוּ יחד בּבית־הספר ואני שרתי לה שירי־אהבה, בּעוֹדני ילד. לפני שמוֹנה שנים התחלתי עוֹבד בּמשרדוֹ של אביה [הנהגת התנוּעה], וּבעבוֹדתי זאת התקדמתי, הלוֹך והתקדם, מה שהגדיל את הסיכּויים לנישׂוּאין [עליה]. לדאבוֹן הלב עיניך הרוֹאוֹת שהמחלה דבקה בי וחלוֹמי על חיים משוּתפים עמה [עם ארץ־ישׂראל] נדוֹן להשאר חלוֹם. אוּלם יהא אשר יהא, אני מוֹסיף לרחוֹש לה אהבה עזה, וּדברי האחרוֹנים שאֶהגה לפני מוֹתי יהיוּ שמה בּוֹ כּיניתיה.

גירוּשׁ’וֹביץ וטבּח’וֹביץ אחיו מוֹסרים לך בּרכוֹתיהם. עמי עוֹבר ויוֹרד, בּעזרת יאָקאֶס [הגרמנים] אל כּליוֹנ’וֹב. אני רק מתפּלא שׁדוֹדָתנוּ העשירה, עוֹלמ’סקה אינה מגישה לוֹ כל עזרה. אני משער שאין היא יוֹדעת על עמך אלא מעט מזער.

כּתבתי לא. ס. [בּארץ שכנה] שרצוֹני לסדר אצלוֹ אחדים מקרוֹבי, אם המצב אצלוֹ טוֹב משהוּ. על אוֹדוֹת ל. [גליציה] כּבר כּתבתי לך. שלחתי להם מקצת מן הסיוּע למען הקרבּנוֹת. הבטחתי להם עזרתי והשׂגתּי להם עבוֹדה אצל תנוּעה – –. הנהגנוּ, שמחבילה שׁל קילוֹגרם נטלוּ לעצמם צ. [וארשׁה] 700 גרם, ב–ה [קראקוֹב] 100 גרם ול–ן [לבּוֹב] 200 גרם. אוּלם בּזמן האחרוֹן סדרה צ. את הענינים כּך שהיא מוֹסרת לב–ה 100 גראם ונוֹטלת את השאר לעצמה. אמנם, היא נוֹתנת ממשלוֹחיה גם לי. אך רק מעט מאד. גם הפּעם לא נענתה למשאלוֹתי הצוֹדקוֹת, ועל כן אבקשך לשלוֹח מעתּה את הסיוּע – על פּי בּקשתנוּ המשוּתפת: שלי, של צ. ושל י. – לפי כּתוֹבתי אני וסמן־נא בּכל פּעם איזה חלק מיוֹעד לצ. ואיזה לי. –

אני מוֹדה לך מאד על בּרכוֹתיו של לוּבּיאניקר, מסוֹר נא לוֹ שאני חוֹשב הרבּה עליו ועל התנוּעה. בּימיו, בּשׁנת 1934, התחלתּי עוֹבד בּמשׂרדוֹ של אבי מוֹלדת שלי. אז לא מלאוּ לי עדיין שמוֹנה־עשׂרה שנה. מהירה, מהירה מאד היא מרוּצת השׁנים. – –

היה בּריא ואל תשכּח לעוֹלם את המסוּר לך

א.

הרוּבּישוֹב, 1942 [לחבר מחוּץ לפּוֹלין]    🔗

ידיד יקר לי!

אל יבהילך הפּאתוֹס שבּפתיחה. כּלוּל בּה אשׁר לא אוּכל בּודאי לבטא בּמכתב גוּפוֹ. פּעמים אין מספּר התחלתּי לכתוֹב אליך, אך תמיד באה ההרגשה על אפס־התכלית שבּכתיבה זוֹ, והיא ששמרה עלי מפְני מעשׂה מגוחך. מבין אתה – תמיד מלוה ההכּרה, כי ההיאחזוּת בשׂרידי העבר והוֹצאתם לאוֹר היוֹם אינם אלא אַשלָיה וענוּי עצמי. למה איפוֹא? הרי אתם מחַקתם אוֹתנוּ מזכרוֹנכם, ואנחנוּ מה? הלא נוֹדה כי אין לשׁאוֹב מים ממעין מוּרעל. אני עוֹצרת בנפשׁי, שלא לתת מוֹצא למרירוּת שנצטבּרה עליך ועל ידידיך על אשר שכחתם אוֹתנוּ שכחה תמימה כּזוֹ. יש בי תרעוֹמת עליך, שלא עזרת לי אף במלים אחדוֹת. אך אין ברצוֹני היוֹם לבוא בחשבוֹן עמך. רק ההכּרה והוַדאוֹת, שלעוֹלם לא נתראה עוֹד, היטוּ אוֹתי לכתיבה.

מחלתוֹ של ישׂראל ושלי – ואתה יוֹדע כמה זמן אנוּ נאבּקים בה – נגלתה עכשיו בּהחלט כחסרת־מרפּא, כּך פסקוּ הרוֹפאים. צריך איפוֹא להסכּין לאט למחשבה זוֹ. איוֹם אוּלי זה, שאין עוֹד פנאי מספיק להסכּין לה. ודאי היית רוֹצה לדעת מה שלוֹם בני המשפחה האחרים. והנה פַּרעוֹת’צקי ושחיטה גרים יחד עמי ועם ישׂראל. לא היתה עצה כּנגד זה. הדבר משפיע השפעה פאטאלית על בריאוּתוֹ של ישׂראל, ואני רוֹאה כיצד זה יוֹביל אל הקץ. אך מה לעשוֹת – כאלה התנאים ולא אחרים. אני עוֹשׂה כּל שאני יכוֹלה למנוֹע זאת, אך לדאבוֹני יש גוֹרמים הבּוֹלמים אף את הרצוֹן החזק ביותר. ישׂראל גווע לעיני, ואני פּוֹרכת ידים ואיני יכוֹלה לעזוֹר לוֹ. הניסית פּעם להטיח ראשׂ בכּותל? לפני חדשים הייתי בעיר מוֹלדתך. פּגשתי שם את חברי מבית־הספר חוּרבן. עסקיו מצוּינים. – –

חוּרבן ליוַני בנאמנוּת והשתדל להנעים עלי את ימי שהוּתי. הן יוֹדע אתה, כי במה שנוֹגע לסיפוּק אמוֹציות – הוּא היה תמיד אדיב מאד. ראיתי את חייקה. זולתה לא מצאתי עוֹד איש.

מה שנוֹגע לצד החמרי של קיומנו הרי מסתדרים איך־שׁהוּא. עוֹבדים כּמוֹ מלפנים. יוֹסף [קפּלן] ואני בּמקצוֹענוּ [בּהנהגה] ואיך־שׁהוּא זה הוֹלך. רק דבר אחד נשתנה – הסיכּוּי. יש לי רק תשוּקה אחת: להוֹדיע לעוֹלם, כּי ישׂראל כּה חוֹלה. הרי זה ידידי הטוֹב בּיוֹתר, ואף שאין לעזוֹר הרבּה בּאוֹפן ממשי, בּכל זאת ההכּרה בּלבד שמישהוּ מלוונוּ, ולוּ רק בּמחשבה, בּדרך היסוּרים, — מביאה עמה הקלה. אך אַל נא תתרגש מזה כּל־כּך, יקירי, הלא קיימוֹת תיאוֹריוֹת על הסתגלוּת לתנאים.

יצא מכתב משוּנה. לכתחילה נוֹעד לספּר רק אוֹדוֹתי ואוֹדוֹתיך: כּיצד אני צדה מזכרוֹני פּרטי־דברים עליך, ואיך לפעמים, כּאשׁר קשה לי, אני חוֹשבת, מה היית אתּה עוֹשׂה בּמקרה המדוּבּר. אך לפעמים איני יכוֹלה להעלוֹת בּזכרוֹני את מראיך. הרי אין לי אף תצלוּם אחד. מי יוֹדע מה יהיה בּי בּטרם תקבּל מכתב זה.

אַל תדרוֹש בּשלוֹם איש. איני רוֹצה לדעתם! אבל אוֹתך הייתי רוֹצה לראוֹת עוֹד.

טוֹסיה

אדם! לפני ימים אחדים ראיתי את הוֹריך. הם מסתדרים כּשוּרה. גם אנחנוּ זוֹכרים אוֹתם לטוֹבה. אתּה יכוֹל איפוֹא להיוֹת שקט.

[דרוֹם־מערב פּוֹלין], 9.1.1943    🔗

את מכתבך מ־7.1 קיבּלנוּ ושׂמחנוּ מאד שאתּה זוֹכר אוֹתנוּ. הידוּע לך, כּי פּלוּגה חביבתנוּ [חברי פּלוּגת־הכשרה שהצליחוּ להימלט ממקוֹם אחר] נמצאת אצלנוּ? אבל היא חלשה וחוֹלה מאד. אנוּ חיים יחד אתּה ועם משפּחתה. מרבּית בּני המשפּחה גרים עם מָוֶת’צקי. מצבה של פּלוּגה הוֹלך ורע, כּי היא בּיחסים רעים עם אשכּנזי. וקְהָל’סקי, תחת לעזוֹר – מפריע. הננוּ מחכּים למתנוֹתייך. תאריך יוֹם ההוּלדת אינוֹ חשוּב. המשפּחה מוֹנה שש בּחוּרוֹת וששה בּחוּרים בּריאים, הדוֹרשׁים בּשׁלוֹמך.

ב.

[כנ"ל], 15.1 [לחבר בּארץ שכנה]    🔗

מכתבך לה. קיבּלתי והוּא שׂימח אוֹתי מאד. חבל שׁאין לנוּ אפשרוּת לחטוֹף שׂיחה מפּה אל פּה. אני כּבר מתגעגעת מאד לפטפּוּט בּיתי שלנוּ. סַקרנוּתך אינה מפליאה אוֹתי, אני מתארת לעצמי עד כּמה הכּל מענין אוֹתך. בּמשך ערבים רבּים שׂוֹחחנוּ עליך, על צ. ועל א. [וארשׁה]. הם גרים כּעת אצל נ. [מרכז המפלגה בּוארשה]. אבל דירתם קטנה מאד. את כּתוֹבתם איני זוֹכרת בּדיוּק. בּהזדמנוּת שניה אמסוֹר לך אוֹתה. מ… [לשכּת־הקשׁר בּארץ נייטראלית] קיבּלתי מכתב אחד, אבל טרם עניתי לוֹ. אני כּוֹעסת עליו ועל [לשכּת־הקשׁר בּארץ נייטראלית אחרת]. למרוֹת זה יכוֹל אתה למסוֹר להם שלוֹם. לאה פ. והילדים נמצאים זה כּמה שבוּעוֹת אצל צ. [קבוּצת חברים שחזרוּ לוארשה]. דרור’קה הייתה כּבר לילדה מפוּתחה מאד – וחלתה למרוֹת זאת והרוֹפא נוֹתן תּקווֹת מעטוֹת. אני מלאת דאגה לה – יוֹדע אתּה כּמה הייתי קשוּרה אליה. אצל ילדי הגדוֹלים – הכּל טוֹב. ידידך הוותיק כּלָלוֹבסקי [הכּוונה כּנראה לכלל ישׂראל] נוֹדע לי עליו: הוּא גר יחד עם פרידה ווֹלקוֹביסקיה [חברת קיבּוּץ גרוֹכוֹב שׁנהרגה בּמאי 1935]. הדירה גדוֹלה, וגם פרטינסקי [המעטים שׁעוֹד נשארוּ בּחיים] יעבוֹר אליה.– –

פ.

[כנ"ל] 18.1    🔗

את גלוּיתי הקוֹדמת ודאי קיבּלת. אצלי אין חדש. גרשֹׁן [גירוּשׁ] נמצא מזה כּמה ימים בּוארשה. אני מאמינה שׁקיבּלוּ אוֹתוֹ כראוּי, כּפי שהחלטנוּ בּאחרוֹנה [לאחר בּירוּרים פּנימיים רבּים בּענין ההתגוֹננוּת בּסוֹף 1942]. ודאי הנך יוֹדע מש.. [חבר שׁיצא לארץ שכנה], שהם כּנראה השליכוּ את יהבם על הגָנ’סקי. – –

ח.

[כנ"ל] 25.1    🔗

רב תּוֹדוֹת על דרישוֹת־השלוֹם והחבילוֹת. תמוּה בּעיני, שזה זמן רב כּל כּך לא קיבּלתי ממך ידיעוֹת. בּשעת כּתיבתי יוֹב נ. [חבר מוארשה] על ידי והננוּ מפטפּטים על ידידינוּ המשוּתפים. זה כּבר עזב את צ. והוּא מבקר אצלי לעתים קרוֹבוֹת. יש לנוּ ידיעוֹת תּכוּפוֹת ממנה – בּאוֹפן פּרינציפּיוֹני אינה חוֹשבת על התקשרוּת עם אַברמיל [חבר בּארץ־ישׂראל, הכּוונה – על נסיוֹן להציל את עצמה]. ודאי הדבר, שׁהיא תעבוֹר לשכּוֹן בּביתוֹ הרחב של רוּפּין. הבּית גדוֹל וכל המשׁפּחה כּוּלה תּוּכל להתגוֹרר שׁם. צ. מכריחה אוֹתי לבוֹא בּברית הנישׂוּאים עם אידלסוֹן [לצאת את פּוֹלין בּכיווּן לארץ]. אבל תּבין, שהדבר תּלוּי בּהסכּמתך. ואבקשך להוֹדיעני כּכל האפשר מהר את עמדתך בּענין זה. גם על טוֹסיה להינשׂא לידידה הוותיק עליה, אבל בּפניה אוֹתם הקשיים העוֹמדים בּפנַי.

פ.

… [ארץ נייטראלית], 29.1 [לחבר בּארץ]    🔗

ודאי ידוּע לך זה כּבר, שמלבד צ. נמצאים גם א. וי. בּמקוֹם מגוּרם הקוֹדם [שלוֹשה מראשי החלוּץ, המפלגה ותנוּעוֹת־הנוֹער, שחזרוּ לוארשה להנהגת הפּעוּלה] – כּנראה מבקשים הם שם אפשרוּת של עזרה לשׂרידי המשפּחה פּלוּגה, שסבלה כּה קשה מהניתוּחים שׁל האדוֹן מות’צקי. קרוֹביהם מבּנדין מסרוּ לנוּ זה מקרוֹב פרטים מרים על כך. – –

אין זה נכוֹן שמות’צקי הפסיק את פעוּלתּוֹ בּפוֹלין. כאז כּן עתה שׁוֹקד הוּא על מלאכתּוֹ. גם הקרוֹבים מ… [מערב פּוֹלין] שׁרוּיים בּדאגה גדוֹלה. בּמצוּקתם הם מבקשים מאתנוּ לעשׂוֹת הכּל למען יוּכלוּ לבקר בּקרוֹב אצל דוֹד ארצי, אוֹ לפחוֹת אצלנוּ. כּפי הנראה נתעוֹררוּ גם שם תּקוֹות עקב השמוּעוֹת השוֹנוֹת על החליפין. לדאבוֹננוּ אין לנוּ כּאן די ידיעוֹת על הפרטים הקשוּרים בּכך. — — אפשרוּיוֹת ריאליוֹת אין לראוֹת עדיין.

ח. פ.

קוֹנסקוֹבוֹליה־ריבּיץ [מחוֹז לוּבּלין], 3.2 [אחד    🔗

המגוֹרשים מסלוֹוַקיה לחברוֹ בּארץ מוֹצאוֹ]

עוֹדני חי, – לא אדע מדוע – אם אפשר לקרוֹא לזה חיים. מרגיט היקרה שלי וּבתי הפּעוּטה המתוקה שלי, שׂריקה, יחד עם עוֹד 1200 אחרים – הוּכּוּ, נוֹרוּ, נרמסוּ בּיוֹם ה־9 בּאוֹגוּסט 1942, יוֹם הפּוֹגרוֹם הגדוֹל. לילדה היקרה היה יוֹם 9 בּאוֹגוּסט – יוֹם ההוּלדת הרביעי. אחוֹתי, גיסי וילדיו גוֹרשוּ – 120–150 איש נדחקוּ מצוּפפים לתוֹך קרוֹן שׁעל רצפתוֹ פּוּזרה שכבת סיד בּלתי־כבּוּי, מוּסעים לגירוּש. כּך גוֹרשוּ מכאן 3000 אישׁ. קיווינוּ, אוּלי יוּכלוּ לחיוֹת איך־שהוּא בּמחנה־הריכּוּז. אבל בּינתים ישׁ לנוּ ידיעוֹת שהם הוּבאוּ לבּאָלזאץ, אל מוֹסד־ההשמדה. משם – איש אינוֹ חוֹזר. אתה יכוֹל איפוֹא להוֹדיע בּבטחון גמוּר לאחוֹתך בּרטה הנמצאת בּהוּנגריה, שׁבּעלה אינוֹ בּחיים עוֹד – גם הוּא היה בּטראנספּוֹרט־השׁמדה זה. – –

נשארנוּ בּחיים 40 מתוֹך 4500 איש. חיים פּה כּלוּאים. אני קרוּע ורעב, אבל אינני מבקשׁ ממך כּסף למזוֹן. שׁלח לי לפחוֹת 10,000 זלוֹטי, כּדי שׁאוּכל להימלט מכּאן. אחי יתן לך סכוּם זה בּרצוֹן. ואתה, מ. היקר, אל תתּן אֵמוּן בּנשׂוּאי התערוֹבת שׁלך וּבמצבך המיוּחד. בּרח, בּרח, בּרח לך. כּי אתה בּוֹרח מסכּנת המות האיוֹם בּיוֹתר, והוּא — הגירוּש. – –

ג.

… [דרוֹם־מערב פּוֹלין], 13.2    🔗

משתּוֹממת אנֹכי מאד שזה זמן רב כּל־כּך לא קיבּלתי ידיעה ממך. הלא ידעת שאני מצפּה בּכליוֹן־עינים לאוֹת־חיים מצדך. – – פ. מסרה לי את דרישוֹת־השלוֹם שלך, הנני מוֹדה לך מקרב לב. – – אתה כּוֹתב, שסבא יערי מוּדאג מאד בּשל יוֹסף קפּלן – הוּא מתגוֹרר כּבר זה חדשים אחדים עם רוּפּין. טוֹסיה נמצאת אצל צ. היא נישׂאה להגָנ[ה]. – –

ח–ה

[כנ"ל], 13.2    🔗

את גלוּיתך מ־4.2 קיבּלתי בּתוֹדה; שׂמחתי מאד לקבּל ממך מכתבים לאחר הפסקה ארוֹכּה כּל־כּך. עם צ. לא נפגשתי זה זמן רב; היא כּוֹתבת לי כּפּעם בּפעם. היא גרה ליד מות’צקי וּשלוֹמה טוֹב. היא רוֹצה מאד שׁאני אנשׂא לעליה. אין לי התנגדוּת לכך, אוּלם הלא ידעת שׁאין אני עשׁירה, ועל־כּן רק משׁפּחת ס. [סאַרטיפיקט?] תוּכל לעזוֹר לי; אני סבוּרה שהיא תּעשׂה זאת. – –

פ

… [מחנה עבוֹדה לבּחוּרוֹת יהוּדיוֹת], 20.2    🔗

זה יוֹמים הנני מרגישה את עצמי טוֹב יוֹתר. שלשוֹם הגיעתני גלויה מאת… [ארץ נייטראלית] ואתמוֹל גלוּיתך אתה. מכתביכם גוֹרמים לי שׂמחה מרוּבּה. השבח לאל שארץ האהוּבה מרגישׁה עצמה בּטוֹב. הייתי רוֹצה מאד לראוֹתה גם אני, וכן מתאוה אני לראוֹת את לחם ואת אוֹכל. לצערי אינני זוֹכרת את הפּרטים בּדבר קרוֹבי שׁאצל ארצי, כּל קרוֹבי כּאן הוּעברוּ למקוֹמוֹת אחרים ואין לי כּל ידיעוֹת עליהם. גם מאת ע. וג. לא הגיעוּני כּל ידיעוֹת – אין בּיכלתן לכתוֹב. על המַסרק אני מוֹדה לך למַפרע; הוּא חשוּב לי מאד, הלא חייב אדם להקפּיד על נקיון גוּפוֹ דוקא בּמחנה. חבל שאין בּיכלתך לשלוֹח לי מתנוֹת. מי יתּן ונתראה בּמהירוּת האפשרית עם ישׁוּעה היקרה. העיקר הוּא שתכתּוֹב לי לעתים קרוֹבוֹת ותמסוֹר לי תמיד ידיעוֹת מדוּיקוֹת על ארץ האהוּבה שׁלנוּ ועל עמי שלה.

מ.

… [דרוֹם־מערב פּוֹלין], 25.2    🔗

קראנוּ את גלוּיתך מיוֹם 18 לחוֹדש. אין אנוּ יכוֹלים להבין מדוע זה אין… [דרך להצלה] כּוֹתבים לנוּ דבר, גם עתה. אין לסלוֹח לחוֹסר המעשׂה מצדם. גרשׁוֹן דוֹרשׁ בּשלוֹמכם. אנוּ מצפּים כּאן לביקוּרוֹ יוֹם יוֹם. – – ילדיה שׁל ג. [צ’אֶנסטיכוֹב] נמצאים אצל רוּפּין, וגם אלה של א. [וארשה] קרוֹבים לכך. –

ה–ה

… [ארץ נייטראלית אחרת], חוֹדש פברוּאר [לחברים    🔗

בּארץ]

אדם, שיצא לא מכּבר את פּוֹלין והצליח להגיע לכאן, מוֹסר בּשׁם פ. וה., בּדרוֹם־מערב פּוֹלין:

לפני צאתי בּיקשוּני חברי מרכּז התּנוּעה הנמצאים בּעיר השׂדה למסוֹר לכם, שנתקבּלה הוֹדעה מאת החברים בּמרכּז [וארשׁה] על השׂגת סכוּמי כּסף לרכישׁת נשׁק. אשר קרה בּימי הגירוּשׁ הראִשׁוֹן – לא יחזוֹר עוֹד. את החלטתם זאת מבקשים החברים למסוֹר לארץ־ישׂראל. הרוֹשם אצלם הוּא, שאין עוֹשׂים די להצלתם; שהזניחוּ אוֹתם ושכחוּם. עוֹד יש ויש להציל. כּל אוֹת שׁל עזרה – קו אוֹר בּאפילה הוּא. אילוּ עמדוּ אמצעים לרשׁוּת התּנוּעוֹת, אפשׁר היה לפעוֹל לא מעט, גם להציל ממשׁ.

[כנ"ל], 2.3    🔗

רצוֹננוּ להוֹדיעך מאוֹרע משפּחתי משׂמח. על אף הימים הקשים החליט עמי היקר שׁלנוּ לשׂאת לאשה את העלמה הריג’ביץ [הוּחלט בּדבר ההתגוֹננוּת]. אמנם עדיין לא קבעוּ את יוֹם הכּלוּלוֹת, אוּלם הטקס ייערך בּימים הקרוֹבים. אוּלי יהיה בּרצוֹנם שׁל… [אפשרוּיוֹת הצלה] אוֹ של מלך הצל’סקה לשלוֹח איגרת בּרכה? אם כּך, הרי עליהם למהר. טקס הנישׂוּאין ייערך כּנראה בּחוּג מצוּמצם בּדירתה שׁל הדודָה הגָנ’סקה. אנוּ דוֹרשים מקרב לב בּשלוֹמך וּבשלוֹם כּל קרוֹבינוּ. בּרכוֹת מיוּחדוֹת שוֹלח הזוּג הצעיר.

נ.

[כנ"ל], 11.3    🔗

לא שמעת ממני זמן רב, אוּלם דרישוֹת־השלוֹם האחרוֹנוֹת שלך שׂימחוּ אוֹתנוּ מאד. הננוּ רוֹאים שאתּה זוֹכר אוֹתנוּ. זה לא כּבר קיבּלתי ידיעה גם מאת ס. מ. [ארץ ניטראלית], היא שׁוֹאלת אם הגיעוּני מכתבים ממך. אני משתמשת בּהזדמנוּת זוֹ כּדי לשׁלוֹח לך את תּמוּנתי, שׁהבטחתי לך זה כּבר. עיניך הראוֹת שׁאינני עוֹד בּין הצעירוֹת. אכן, הזמן חוֹלף. מה נשמע אצלך? אני מצפּה לידיעוֹתייך בּכליוֹן־עינים. – –

מ–ה

[כנ"ל], 27.3    🔗

אשׂמח להוֹדיעך, כּי משפּחתי ואנֹכי בּריאים. אנוּ עוֹבדים וּמקיימים עצמנוּ, כּכל האפשר. ישׁ רק להצטער על כּך, שהדוֹד גירוּשׁ’ינסקי מעוֹרר בּנוּ דאגה מזמן לזמן. הלא יוֹדע אתה עד כּמה בּלתי־נעים הוּא. אבל אין זה חדש. רק בּנדוֹרי אינוֹ רוֹצה עוֹד גם עתה להבין זאת. – –

ה.

[כנ"ל], 28.3    🔗

– – לצערי לא יכוֹלתי לכתוֹב לך, כּי חליתי בּמחלה קשׁה וּממושׁכת. – – שוּב אנֹכי עוֹבד בּחקלאוּת וּמקוה לשפּר את מצב בּריאוּתי בּאויר החפשי. – – בּפעם אחרת אכתוֹב לך בּמפוֹרט יוֹתר. כּי עתה עלי למהר אל השׂדה, לחרישׁ. כּיצד מוֹצאת תּמוּנתי חן בּעיניך? סבוּרני, כּי לאחר דלקת ריאוֹת קשׁה כּל־כּך – עוֹדני נאה למדי…

מ–ס

[כנ"ל], 13.4    🔗

– –אצלי אין חדש. מצפּים לביקוּרוֹ של מר גירוּש’יבסקי. אנוּ מכינים לוֹ קבּלת־פּנים נאה. – – בּרצוֹן הייתי מוֹסר את דרישת־השלוֹם שׁלך לקלמן, אבל לדאבוֹן־הלב מת עוֹד לפני שנה בּדלקת־הריאוֹת. את עבוֹדתוֹ קיבּל על עצמוֹ ד. [כּוֹתב המכתב עצמוֹ] וכן את הדאגה למשפּחתוֹ. – –

ד.

[כנ"ל], 16.4    🔗

קראתי את מכתבך אל ש. וכתבתי מיד אל צ. ואל טוֹסיה. איני בּטוּחה אם תּמָלאינה את בּקשתך [בּקשר לנסיוֹן הצלתן], כּי עסוּקוֹת יוֹתר מדי הן מלהתפּנוֹת לענינים מסוּג זה. בּרגע שׁאקבּל תּשוּבה – אוֹדיעך. – –

פ.

[כנ"ל], 25.4    🔗

בּהזדמנוּת, חפצתי לוֹמר לך כּמה מלים. בּמכתב מיוּחד כּתבתי לך כּבר בּמפוֹרט, אך ליתר בּטחוֹן אחזוֹר על דברי: לאחר התנגשוּת רצינית עברוּ… וטוֹסיה לגוּר אצל בּרנר. אתה יכוֹל לשער לעצמך את כּאבנוּ.

פ.

[כנ"ל], 28.4    🔗

באתי להוֹדיעך, כּי ר. קיבּלה פעמים 200 מארק מ"דראָדזאָנר בּאנק". היא מאוּשׁרת; כּי שׂכרה מצער ועל כּן מצבה החמרי בּכל רע, מאחר שא. נמצא אצל צ. [בּוארשׁה] והלא הקטנה נוֹלדה אצלם בּבית.

הגנה גדוֹלה כּבר כּבת־דודה קרב. גוּש, אביה שׁל הגנה, בּיקשׁ מאת א. שׁיהיה אַחראי ויחַנך אוֹתה. הוּא קנה לה צעצוּעים רבּים והיא משׂחקת בּהם יפה מאד. הגנה משׂוֹחחת לעתים קרוֹבוֹת עם מות’צקי. – –

א.

[כנ"ל], 17.5    🔗

קיבּלתי מכתבך מ־9.5. אנוּ עוֹבדים. בּריאים. – – מדוע אינה כּוֹתבת… [אפשרוּת שׁל הצלה]. משפּחתי מצפּה בּקוֹצר רוּח לתשוּבה ממנה.

א–ה

[כנ"ל], 18.5    🔗

– – לִקְרָבּיץ [הקרב] כּבר נפרד מאת צ. כּאשׁר אדע פּרטים מדוּייקים, אוֹדיעך מיד. – – אל תהיה מוּדאג אם לא ארבּה בּכתיבה בּימים הקרוֹבים. – – כּתוֹב בּלי קשר למכתבים ממני.

פ.

… [שלאָזיה עלית], 20.5    🔗

לבסוֹף, לאחר צפּיה ממושכת כּל־כּך קיבּלתי היוֹם את מכתבך וּשתי גלוּיוֹת. אוֹתוֹ יוֹם קיבּלתי גם שתי מתנוֹת. אני מוֹדה לך מאד מאד, מעוֹמק הלב. – – הרבה נשתנה בּחיי. בּזמן האחרוֹן ניהלתי קוּרסים אחדים לנוֹער וּמאוּשר הנני לאפשרוּת שׁל עבוֹדה לפי המַתכּוֹנת הישנה. קיבּלתי את דרישת־השלוֹם מארצי היקרה. – – אינך יוֹדע עד מה שׂמַחתי על שוּרוֹתיך היקרוֹת. חוֹזר וקוֹרא אני בּהן שוּב ושוּב וחוֹשב: מה טוֹב יהיה אם נוּכל להפּגש בּמהרה. הנני מצפּה לכך בּכליוֹן־נפש.

י.

[כנ"ל], 2.6    🔗

זה כּמה זמן אתּה מרבּה לשאוֹל על צ. ועל א. [וארשׁה]. עד עתה לא יכוֹלתי להשיב לך דבר, כּי אני עצמי לא ידעתי מאוּמה עליהם. בּוודאי הגיעה אליך השמוּעה, כּי בּמשך שבוּעוֹת אחדים שהוּ אצלם גרשוֹן וקרב’סקי. אך לבסוֹף עקרוּ כּוּלם משם ועל כּן הלכוּ גם השנים. עמי עבר כּוּלוֹ אל מות’צקי יחד עם ילדי. צ. וא. [חברי התנוּעה], מלבד מעטים שנשארוּ אצל הדודה… [קבוצת פּארטיזנים בּיערוֹת] א. עצמוֹ, כּן גם צ. וטוֹסיה⁶ בּריאים, על אף ידידוּתם אל הגנה. הם ניצלוּ מן המחלה הוֹדוֹת לעזרתוֹ האדיבה שׁל נסים. אני מאמינה, שׁבּקרוֹב יהיוּ אצלנוּ. – – מדוּע שוֹתק אתה בּעקשנוּת כּל־כּך? איני יוֹדעת כּיצד אבין זאת. – –

ח–ה

וארשה, 7.6    🔗

אני ממהר להוֹדיעך על השינוּי בּכתוֹבתי. עכשׁיו אני גר בּ… אבקש ממך להוֹסיף ולשלוֹח לי חבילוֹת מזוֹן, קטנוֹת וּגדוֹלוֹת, וּבהקדם.

בּחיי חלוּ כּמה שינוּיים קלים. הייתי חוֹלה והיה לי שוּב שטף דם. איני יוֹדע מה יהיה בּענין בּריאוּתי בּעתיד. צ. גרה יחד אתי. טוֹסיה מתה לא מכּבר. דרישת־שלוֹם מהגָנ’סקי וַדאי קיבּלת. בּי מטפל נוֹצר’וֹבסקי. אני מבקש מאד למסוֹר דרישוֹת־שלוֹם לבביוֹת לזהיר’סקוּ. – – יוֹדע אני עד כּמה אתה עסוּק ועל כּן כּתוֹב לי מכתבים קצרים מאד. יספּיקוּ מלים ספוּרוֹת, אבל כּתוֹב. מברך מקרב לב אוֹתך ואת גברת מוֹלד’צקה.

א.

… [שׁלאַזיה עלית], 7.6    🔗

גלוּיתך מ־18.5 קיבּלתי וּשׂמחתי מאד. בּכיתי משׂמחה וכאב. מדוע לא כּתבת זמן רב כּל־כּך?

אחת ויחידה אנֹכי כּאן. אתה שוֹאלני לשלוֹם משפּחתך וּקרוֹביך. – – שכנא וילדיו מתגוֹררים כּעת אצל פּרץ ודיגנזוֹן [אינם בּחיים עוֹד]. אחיו גר אצל יער. אתי נמצאים רק בּני דוֹדוֹ. מוּבן מאליו שכּוּלנוּ מתגעגעים מאד אל… [חבר בּארץ נייטראלית]. – – בּן דוֹדך י. נוֹשׂא נפשוֹ מאד להפּגש עם… [כנ"ל]; רוֹצה לקווֹת ש… [כנ"ל] יזמינהוּ אליו. מה אפשר לעשׂוֹת – הנער מתגעגע אל אחיּו. רצוֹנוֹ לקחת עצה מפיו, אוֹמר הוּא. כּך מדבּרים ילדים כּיוֹם הזה. – – מה שלוֹם הדוֹדה חילוּפים? דבר זה מעניין אוֹתנוּ בּיוֹתר. –

ר–ה

… [דרוֹם־מערב פּוֹלין], 17.6    🔗

הגלוּיה מ־11.6 קיבּלתי, אשתי נמצאת בּמחנה… מכתביה נדירים. מדוע הנך שוֹאל אם אנֹכי מהרהר בּחילוּף היקר? הלא תדע איך אשׂאנוּ בּלבּי ועד מה אצפּה לידיעה ממנוּ. א. [וארשה], תּוֹדה לאל, בּריא. נמצא עם חלוּץ אצל… [חבוּרת פּארטיזאנים] אך לצערי לא אדע כּתוֹבתוֹ. כּן לא אדע היכן ר. וי. [וארשה]. אני מתאמץ להיודע אם הם בּקברוֹב אוֹ בּמקוֹם אחר. כּן הדבר בּנוֹגע לר–ל [לבוֹב]. – – פּעם כּתבתי לך שׁאין לי צוֹרך בּחבילוֹת מזוֹן. מתבּרר עתּה שׁחבילוֹת אלוּ נחוּצוֹת מאד. רצוֹני להעיר, שאני ואשתי וילדי נשארנוּ ללא כּל לבוּש כּמעט.

נ.

[כּנ"ל], 17.6    🔗

אין חדש אצלנוּ. עוֹבדים וּבריאים. – – ילדינוּ עוֹבדים וּמצפּים בּקוֹצר־רוּח לידיעוֹת ממך. על טוֹסיה וַדאי שמעת – לדאבוֹן הלב הלכה מאתנוּ. גּם אחיּה ואחיוֹתיה מהנהגה עברוּ אל יוֹסף [נהרגוּ]. דרישוֹת־שלוֹם חמוֹת מהמשפּחה, לך וּלתנוּעה.

[בּשכנוּת להנ"ל], 30.6    🔗

מכתביך גוֹרמים לי נחת־רוּח מרוּבּה, על כּן הוֹסף נא וּכתֹב. –

את ימי החג האחרוֹנים בּילינוּ יפה בּחוּג המשפּחה. דוד גרשׁוֹן גם הוּא היה נוֹכח. הוּא מרגיש עצמוֹ בּטוֹב אצלנוּ והבטיח לבקרנוּ תּכוּפוֹת. – –

… [דרוֹם־מערב פּוֹלין] 1.7    🔗

אני מתפּלא על ש… לא ענתה לי גם עתּה, לאחר חדשים שׁל שתיקה [בּדבר אפשרוּת שׁל הצלה]. אצלנוּ שהה הרג, יחד עם כּליוֹנ’וֹבסקי. נוֹער’קה בּילתה אתּוֹ את הזמן בּטוֹב. אלי פּנה גירוּשׁ’ק הקטן בּבקשׁה להוֹדיעך, כּי אם לא תענה לוֹ מיד – לא ישוּב לכתוֹב לך עוֹד כּלל. איני מאמין כּי תּשׂמח לכך. אם רצוֹנך למנוֹע את הדבר, ענה נא לוֹ בּמהרה. – –

ל.

[כנ"ל] 2.7    🔗

רק לפני זמן קצר כּתבתי אליך. ונחפּזת אנֹכי לכתוֹב עתּה שוּב, יען כּי בּינתים אירעוּ מאוֹרעוֹת רבּים. שלשוֹם חזר אלינוּ אחינוּ היקר א–ד. לפני חדשיים בּיקר אצל גבוּלה שלך ועלי לציין שהיא נהגה בּוֹ ברע מאד. הוּא נאלץ לפנוֹת אל כּלא, שׁאתּוֹ הוּא חי בּשלוֹם, הוֹדוֹת לנוֹטר נוֹצרוֹבסקי. – – אך חזר אלינוּ עקב געגוּעיו העזים. מראהוּ שוֹנה מאד – –.

ח–ה

[כנ"ל], 14.7    🔗

זה מכּמה ימים הנני כּאן בּביקוּר. בּאתי מאצל צ. וי–ק ונפגשתי עם א. הם גרים יחד עם…

ישׁוּבק שׁל צ. [גיטוֹ וארשה] עקר אל פּרץ [אינוֹ בּחיים עוֹד]. הם שׁוֹלחים לך ולידידי טבּנקין את מיטב הבּרכוֹת. אנֹכי חוֹזרת הביתה, מקוֹם שם הנני נמצאת עם חלק ממשׁפּחתי – –.

– – לצערי, לא אוּכל עדיין לתת לך כּתוֹבת שׁלי ואבקשׁך לכתוֹב אל…

רבקה

מכתב זה, שרק עתה בּאפשרוּתי לשלחוֹ אליך, כּתבה רבקה אצלי לפני כּמה שבוּעוֹת. בּינתים חזרה הביתה, ולפי השמוּעה שׁהגיעה אלי נסעה אל מוֹת’יה…

ז.

…[דרוֹם־מערב פּוֹלין], 17.7    🔗

ל… [חברים בּארץ נייטראלית] וּלכל החברים בּאשר הם שם.

חברים יקרים.

לאחר צפּיה ממוּשכת קיבּלנוּ רק היוֹם, בּחרדת שׂמחה עצוּמה, את מכתבכם בּאמצעוּת… לדאבוֹן הלב אֵיחר בּמקצת לבוֹא. ימים ושׁנים הגינוּ בּאפשרוּת זוֹ לספּר לכם על חיינוּ וּמלחמתנוּ. בּמשך שנה וּמחצה בּראשית המלחמה, פּיתחנוּ רשת עצוּמה שׁל הכשרה, ותנוּעוֹת־נוֹער איתנוֹת היוּ לנוּ, חזקוֹת ויפוֹת הרבּה יוֹתר מבימים כּתיקוּנם. אך לפני שנה וּחצי הוּפסקה לדאבוֹננוּ כּל פּעוּלה תּקינה. לאחר התּקוּפה שׁל ארגון הגיטאוֹת, התחילה פּעוּלת ההשמדה השיטתית. ההתחלה נעשׂתה בּוֵרטאַגאוּ (בּמחוֹזוֹת לוֹדז ופּוֹזן). 80 אלף יהוּדים בּערך הוּרעלוּ שם בּגאז (בּלשוֹן רשמית קוֹראים לכך “אוֹיסזידלוּנג”). בּלוֹדז גוּפה נשׁאר קיבּוּץ יהוּדי קטן סגוּר וּמסוּגר, 40 אלף, הגוֹוע וכלה בּרעב. בּרגע זה אין לנוּ כּל ידיעוֹת משם. מקוֹם ההשמדה נקרא בּשׁם חאָלמוֹ. לאחר כּך בּאה תּקוּפת הכּליוֹן שׁל יהוּדי ליטא, הם הוּשׁמדוּ בּיריוֹת בּבּוֹנארי. בּוילנה, קוֹבנה ושאוולי נשארוּ 20 אלף. בּזמן האחרוֹן אין לנוּ ידיעוֹת גם מהם. נראה, כּי ליטא היא “יוּדנריין”…

עשׂינוּ הכנוֹת להגנה, לצערינוּ בּלי הצלחה. בּשטח המכוּנה “גוּבאֶרנאמאַנט” (וארשה, לוּבּלין, צ’אנסטוֹכוֹב, קראקוֹב והסביבה), אין עוֹד יהוּדים כּלל. ההשמדה בּקיטוֹר בּטראֶמבּלינקי ליד מלקיניה עשׂתה את שלה. זהוּ מקוֹם כּליוֹן מפוּרסם, לא רק בּשביל יהוּדי פּוֹלין, אלא גם ליהוּדים מהוֹלאנד, בּלגיה וכוּ'.

הפּרק היפה שבּמלחמתנוּ – היה בּוארשה. אנחנוּ ארגנּוּ את ההגנה (… והילדים). קרבוֹת איוּמים נערכוּ בּגיטוֹ. לדאבוֹננוּ נפלוּ רק מאוֹת אחדוֹת שׂוֹנאים (800 בּערך). התּוֹצאה היתה: כּל היהוּדים הוּשׁמדוּ והגיטוֹ נהרס לבלי השאיר שׂריד. בּגוּבאֶרנאמאַנט אינוֹ קיים עוֹד ישוּב יהוּדי, מלבד שלוֹשה מחנוֹת־כּפיה (טראווניקי, פּוֹניאַטוֹב ליד וארשה וּפרוֹקוֹצ’ין ליד קראקוֹב) וּבהם כּ־30 אלף איש. בּעוֹד שבוּעוֹת מעטים לא ישׁאר זכר גם מהם.

בּ… נשׁארוּ – – כּמה אלפים יהוּדים. – – ממשפּחוֹת יערי לא נשאר איש. טוֹסיה, חָניה, לאה פרלשטיין, יוֹסף קפּלן, מרדכי אָנילביץ וּמאוֹת אחרים, מהקרוֹבים בּיוֹתר, אינם בּחיים עוֹד. ממשׁפּחת רייס נשׁארוּ רק…, ממשפּחת הנוֹער־הציוֹני…, ממשפּחת הבּוּנד…⁷

אוּקראינה וּפוֹלאַסיה הנן “יוּדנריין”. בּביאליסטוֹק יש עוֹד כּ־20 אלף יהוּדים החיים בּתנאים טוֹבים לערך. מחוֹז לוּבּלין הוּשמד כּוּלוֹ בּגאַז, בּבּאֶלזאַץ וּבסוֹביבּוֹר.

הישוּב היהוּדי האחד שהיה נתוּן עד עתה בּתנאים טוֹבים בּאוֹפן יחסי הוּא שׁלאֶזיה עילית־מזרחית. והנה, לפני שלוֹשה שבוּעוֹת גוֹרשוּ שבעת אלפים יהוּדים. משמידים אוֹתם בּיריוֹת וּבשׂריפה בּאוֹשביצ’ים. בּמשך השבוּעוֹת הקרוֹבים בּיוֹתר יהיה גם מחוֹז זה ללא יהוּדים. בּשעה שתּקבּלוּ את מכתבנוּ לא יהיה איש מאתנוּ בּחיים עוֹד. – – מהטראַנספּוֹרט האחרוֹן לא קיבּלנוּ עד היוֹם כּל ידיעה ממישהוּ. להיפּך, ידוע לנוּ בּוַדאוּת, שׁהם הוּבלוּ לאוֹשביצ’ים. – – בּכל המחוֹזוֹת שכּתבתי עליהם בּיקרתי אני עצמי והייתי עד־ראיה לפּעוּלוֹת ההשמדה. – –

עשׂוּ כּל שתּוּכלוּ. אני בּספק אם עוֹד תּעזרוּ לנוּ בּעוֹד מוֹעד, כּי אנוּ בּפני ימינוּ האחרוֹנים.

כּל תּנוּעוֹת הנוֹער יחד אינן מוֹנוֹת עוֹד כּיוֹם אלא מאוֹת אחדוֹת. – – תּקוותנוּ להפּגש עם מוֹלדת לא תּתגשם לדאבוֹן לבּנוּ. דרישת־שלוֹם לבּית לטבּנקין, אליעזר, בּנדרסקי, יערי, קוֹלוֹדני, גוֹלדשטיין, פּינחס וכל הקרוֹבים. אנוּ כּוֹתבים מתוך חפּזוֹן. – – אין לנוּ עוֹד כּח וסבלנוּת לכתוֹב אליכם כּכל הדרוּש והרצוּי לנוּ.

בּברכת לב

[חמשׁ חתימוֹת]

… [גליציה המערבית], חוֹדשׁ יוּלי    🔗

חברים יקרים, בּשׂמחה גדוֹלה קיבּלנוּ את… ואת הדואר. – – נהיה נעזרים כּכל שיהוּדים ירבּוּ בּמעשׂי נסים. – – האמינוּ לנוּ, אין אנוּ יכוֹלים לוֹמר מי עוֹד בּחיים מחר. שלוֹם וּברכה.

]כּנ"ל, אוֹתוֹ התאריך]

הידיעוֹת מכם עוֹררוּ בּנוּ אפילוּ תּקוה. – – אין לנוּ צוֹרך כּל־כּך בּמזוּמנים. דרוּשים לנוּ סמּי־מרפא, צרכי־מזוֹן, קמח ושמן. יהוּדים רבּים כּאן בּמחנוֹת. – –

דרישת־שלוֹם

[שׁתי חתימוֹת]

 

צֶ’כיה    🔗

פראג 25.6.1941    🔗

הנני טרוד עתה מאד, משתתף אנכי בּהקמת “מרכּז העבוֹדה” היהוּדי בפּראג והמחלקה לעבוֹדה חקלאית, וזה מעסיק אוֹתי הרבּה. רוֹבצת עלינוּ דאגה רבּה לסידוּר אנשינוּ בּעבוֹדה. מזג־האויר הרע מפריע לתכניוֹתינו. נערמו גם מכשוֹלים פוֹרמאליים רבּים. סוֹף סוֹף הצלחנוּ להוֹציא את רוֹב האנשים להכשרה ואנכי מבקר בּפּלוּגוֹת. הדבר קשה, כי אין לי רשיוֹן לנסיעוֹת. לכשיוּשׂג – אוכל לבקר בכל המקוֹמוֹת כּראוּי, וצוֹרך זה דחוּף מאד. על הפלוּגות עצמן לא אוּכל לכתוֹב הרבּה. הצעירוֹת, כּנראה טוֹבוֹת מהותיקוֹת. יש בּהן יוֹתר מרץ ויזמה והן מיטיבוֹת להבין איך לסדר את חייהן. הידיעוֹת המגיעוֹת אלי בּנדוֹן זה מעוֹדדוֹת למדי. הנערים למדוּ בּחוֹרף חקלאוּת עיוּנית ועתה הם מתקדמים. גם היחסים החברתיים בּהכשרה השתפרוּ הרבּה. החברוֹת משתדלוֹת ליצוֹר הרגשת בּית ודוֹאגוֹת לצד האֶסטאֶתי ולהוָי החיים. גם הנהלת המשק התקדמה, ולעתים אפשר להתפּלא על ההישׂגים בּשטח זה – הרי אין הדבר פשוּט בּשביל בּנות 18–17. בּקבוּצוֹת הותיקוֹת ניכּרת עייפוּת. פּלוּגוֹת אלוּ קטנוֹת מהצעירוֹת והחברה המצוּמצמת משפּיעה גם היא על מידת ההתענינוּת בּדברים. ואף על פּי כן עוֹשׂוֹת גם פּלוּגוֹת אלוּ רוֹשם טוֹב. ועוֹד תוֹפעה: רוֹב אנשיהן נעקרו מספסל הלימוּדים והדאגה לעתיד מהווה בּעיה קשה בּשבילם. הם מחוּסרי מקצוֹע, ועתה הוּברר, כּי משגה זה של אי־החשבת מקצוֹעוֹת התנקם בּנוּ. כּיוֹם אין כּבר לתקן, כּיון שאין בּאפשרוּתנו לתת הכשרה מקצוֹעית לחברים בּגיל חוֹבת־ עבוֹדה. יש עוֹד אפשרוּת של התמַחוּת בּמקצוֹעוֹת החקלאיים, אבל גם היא מוּגבּלת בּיוֹתר.

ה. ק.

פראג 16.2.1942    🔗

רב תוֹדוֹת על מכתבך היקר, שׂמחתי מאד לקראוֹ. בּינתים בּאה מ… [לשכּת הקשר בּארץ נייטראלית] “ידיעוֹת” האהוּבה וּבקרה אצלנוּ; שׂמחנוּ מאד לבוֹאה. סיפּרה לנוּ רבּוֹת.

בּחוֹדש שעבר בּיקרתי אצל כּמה וכמה קבוּצוֹת חקלאיוֹת. האנשים שם מצבם טוֹב. כּוּלם עוֹבדים; אמנם פּחוֹת משעבדנוּ בּקיץ, אך מכּל מקוֹם די מחיתם מיגיע כּפּם. רוּבּם כּבר התמחוּ בּכל עבוֹדוֹת החקלאוּת עד שיש בּכוֹחם לעמוֹד מוּל כּוֹחוֹת העבוֹדה שבּמקוֹם וּלהתחרוֹת בּהם בּלא קוֹשי. בּעלי האחוּזוֹת מרוּצים מאד בּכל מקוֹם, ועל כּן רב הבּיקוּש אחר ידידינוּ. רבּים מנוֹתני העבוֹדה משתדלים עתה להבטיח לעצמם את קבוּצוֹת העבוֹדה שלנוּ לימוֹת האביב; אך אין בּאפשרוּתנוּ לוֹמר להם דבר, שכּן, רבּים מבּין ידידי מקבוּצוֹת הפּוֹעלים החקלאיים כבר עזבוּ את המקוֹם [הוּעברוּ לטֶראֶזינשטאט ולוֹדז']. גם האחרים מתכּוֹֹנים ליציאה, כּי כּל אחד צפוּי לכך.

מן המכּירים בּטאראֶזינשטאט וּבלוֹדז' לא היגיעוּנוּ כּל ידיעוֹת, אך זה ימים אחדים מתחילוֹת להגיע ידיעוֹת קצרוֹת ראשוֹנוֹת מטאֶראֶזינשטאט. מאוּשר הנני שיש עתה בּידי לקיים קשר עם חברי שם. מפּוזנה מגיעוֹת ידיעוֹת בּתכיפוּת – אינן משׂמחוֹת.

מה שנוֹגע ל"ידיעוֹת", הריני רוֹצה לוֹמר לך שאני שׂמח תמיד לביקוּרה, רק על שלוֹמוֹ של גיוּס בּארץ אין לי ידיעוֹת.

ל.

פראג, 6.8    🔗

בּעוֹד זמן קצר מאד אסע מכּאן, כּשם שנסע ק. [חבר מרכּז “החלוּץ”]. אין לי הרבּה לכתוֹב לך. בּחוּץ, בּווֹלקה־רוּבנה [פּלוּגת הכשרה], נמצאים עתה ארבּע בחוּרוֹת וּשני בּחוּרים. מוּבן מאליו, שאני מתגעגע עליהם. דרוֹש־נא בּשלוֹם ה. וּשאר המכּירים וקבּל גם אתה את מיטב הבּרכוֹת.

ג.

גם אני נוֹסע היוֹם, יחד עם ג. וחברים רבּים. הנסיעה תהיה נעימה. אנוּ שלוֹם לנוּ; מברכים אוֹתך מאת החברים.

צ. ר.

פראג 15.8    🔗

רב תוֹדוֹת לך על גלוּיתך. לא הגיעה עוֹד לידיו של בּעל הכּתוֹבת. כּן אינוֹ עוֹד כאן גם ג. ל. [מרכּז “החלוּץ”]. מוֹדה על דרישוֹת השלוֹם – – אפשרוּת של קשר ישר אל ג. [מחנה־ריכּוּז] – אין. ז. בריא, גם אנחנוּ [אנשי תנוּעוֹת הנוֹער]. עוֹמדים בּמלוֹא העבוֹדה. – – עם פ. [ההסתדרוּת הציוֹנית] – בּעבוֹדה משוּתפת יוֹם יוֹם. – – ק. [מחנה ריכּוּז] שׂבע רצוֹן מעבוֹדתוֹ. עוֹשׂה למען אחיו כּכל שיוּכל. ממשיך בעבוֹדתוֹ החקלאית. את אחיו מאכל רוֹאה הוּא מעט. מהר לכתוֹב שנית והיה בּרוּך.

ה.

פראג, 19.9    🔗

יש להניח, שבּימים הקרוֹבים יגדל שוּב מספר השוֹכנים עמי – בּזמן האחרוֹן היה שקט מאד בּבּית. בּסוֹף השבוע הבא אנוּ מחכּים לר. וּלאחיו, יש להניח שהם ישוּבוּ מווֹלקה־רוּבנה; הקבוּצה החקלאית שם הצטמצמה כּדי כּך עם עזיבתם של רוֹב הפּוֹעלים, עד שאין אפשרוּת להוֹסיף וּלקיימה. אני מצטער מאד, כי היה יפה שם בחוּץ. כּל כּמה שיצאתי שמה, חזר הדבר וּמצא חן בּעיני. – – בּיוֹם הרביעי אסע עוֹד הפּעם, כּדי לחסל הכּל. יש לשער שזוֹ תהיה נסיעתי האחרוֹנה בתפקיד, כּי בּשבוּע הבּא יעבירוּ אוֹתי ואת ל. לעבוֹדה גוּפנית בּאחד מבתי־המלאכה. העבוֹדה השוֹטפת בּמשׂרד מצטמקת והוֹלכת, לעוּמת זאת דרוּשים שוּב בּבתי־המלאכה כּוֹחוֹת עבוֹדה תחת אלה שעזבוּ. – – ל. שוֹאלני בּשמך אם תיטיב לעשׂוֹת בּנסוֹתך לכתוֹב ישר אל י. [מחנה ריכּוּז]. אני סבוּר שאין זוֹ דרך טוֹבה, כּי הדבר עלוּל אוּלי לגרוֹם לוֹ אי־נעימוּת.– –

–ט

וולקה־רוּבנה, 5.10    🔗

והנה נאלץ אנכי לצאת ממקוֹם עבוֹדתי. אבל, ארצי, אל תדאגי, אוֹסיף להיוֹת עם א. וי. [חברי פּלוּגת־ההכשרה]. מלבד זאת כּוּלנוּ בּריאים. –

הרגשה מוּזרה היא לעזוֹב כּעת, כאחד האחרוֹנים, את העבוֹדה החקלאית שעשׂיתי בּה שנתים (אף כּי רק בּן 19 אנכי כּיוֹם). ואוּלם אין זה מהוה שינוּי יסוֹדי בּחיי. – – מלא בּטחוֹן ותקוה יוֹצא אנכי ממקוֹם עבוֹדתי. – – אוֹסיף ללכת בּדרך העבוֹדה.– –.

ח.

פראג 10.10    🔗

ודאי תענין אוֹתך הידיעה מר. ואחיו, שכּוּלם בּאים לכאן היוֹם [מחסלים את פלוּגת ההכשרה]. מה צר, שאין הם יכוֹלים להמשיך בעבוֹדתם החקלאית היפה. אך מעטים מדי היוּ מכּדי להמשיך. אני שׂמח לבוֹא הידידים, כּי הבּדידוּת איוּמה. תחת ה 14 שהיינו בּבּית [בּמרכּז] נשארנוֹ עתה שנים – ואיני יכוֹל להרגיל עצמי אל הדממה. – –

–ט

פראג 18.10    🔗

אתמוֹל בּבּוֹקר גדלה משפּחתנוּ: לה. וּלבחוּרתוֹ נוֹלדה בּת – הילד הראשוֹן בחוּגנוּ. כּוּלנוּ מלאי שׂמחה, וּמקוים שתהיה זוֹ עוּבדה טוֹבה וּבריאה.

זה 14 יוֹם אנכי עוֹבד יחד עם – ט. בּבית־מלאכה. העבוֹדה נוֹחה, ויש לנוּ הרבּה זמן פּנוּי. כּך טוֹב יוֹתר מאשר במשׂרד. אנחנוּ עסוּקים כּל היוֹם בּתיקוּנים. קבוּצת העבוֹדה בּווֹלקה־רוּבנה חוּסלה, החברים משם נמצאים כּמעט כּוּלם בּפּראג ויעברו בּזמן הקרוֹב לעבוֹדה אחרת. כ–פ [בּמחנה ריכּוּז] כּתב לנוּ, כּי נפגש עם ועידה והוּא וכל חבריו שׂמחוּ מאד. מעתה נקבּל יוֹתר ידיעוֹת ממנוּ ומידידיו.

ל.

פראג 8.11    🔗

גלוּיתך היקרה מיוֹם 16.10 שׂימחה את כּוּלנוּ והנני מוֹדה לך מאד עליה. בּינתים ודאי קבּלת את גלוּּיתוֹ של א., בּה הוּא מוֹדיעך את דבר הוּלדת בּתוֹ. דוקא בּימים אלה על צרוֹתיהם וּמצוּקתם, משׂמחנו מאוֹרע זה שׂמחה כּפוּלה, וּודאי תוּכל לתאר לעצמך כמה מתענינים אנוּ כּוּלנוּ בּגידוּלה. בּיוֹם הוּלדתה של ד. הקטנה נגרמה לנוּ שׂמחה שניה – לאחר זמן רב כּל־כּך הגעתנוּ סוֹף סוֹף גלוּיה מאת ק. [מחנה־ריכּוּז]. הוּא כּוֹתב, כּי עשׂרת החדשים שבּילה שם בּחוּץ, העשירוּ אוֹתוֹ ואת חבריו בנסיוֹן־חיים והבגירוּהוֹ בּהשקפוֹתיו. החברים הצליחו לטווֹת ביניהם יחסים מהוּדקים המהווים יסוֹד לחייהם המשוּתפים, עכשיו ולעתיד לבוֹא. – –

ה. א. בּאה בּברית הנישׂוּאים בּלוֹדז'. – –

–ט

פראג 3.12    🔗

לפני חוֹדש ימים נתחסלה פּלוּגתנוּ החקלאית האחרוֹנה בּשל יציאת אנשיה. רוֹב חברי הקבוּצה עברוּ מזמן לטאֶראֶזינשטאט, וּלפי הידועוֹת הקצרוֹת שהגיעוּני משם – שלוֹם להם, פחוֹת אוֹ יוֹתר. כּוּלם עסוּקים בּעבוֹדוֹת שוֹנוֹת – בגינה, בּמַאפיה, בּמטבּח, בּבתי־המלאכה וכדוֹמה. מוּבן שהם גרים בצפיפוּת רבּה, אוּלם הם רגילים לכך עוֹד מתנאי דירתם בּמקוֹמם החקלאי האחרוֹן, ואדרבּא: הצפיפוּת טוֹבה להם, שכּן היא מקיימת מגע מהוּדק בּיוֹתר בּין חברים ותיקים רבּים. מן החברים שבּגאֶנאֶראַל־גוּבאֶרננמאֶנט לא שמעתי, לצערי, זה זמן רב.

גם אצלנוּ הוֹלך חוּג הידידים הלוֹך והצטמצם וּכבר לא נוֹתרוּ לי אלא מכּרים מוּעטים מאד. עם השארית הקטנה של חברי אני מקיים, כּמוּבן, מגע, עד כּמה שעבוֹדתי משאירה פּנאי לכך. את מכתביכם אני נוֹתן להם, כּמוּבן, לקריאה וכל שוּרה שלכם משׂמחת את לבּנוּ.

אני עסוּק עכשיו מאד בהכנוֹת להעברתי, שכּן קרוֹב לודאי שגם תוֹרי אני יגיע. כּתוֹב נא לי בּמהרה כּכל האפשר, למען תגיעני תשוּבתך עוֹד לפני יציאתי.

ל. מ.

פּראג 23.12    🔗

– – בּזמן האחרוֹן קיבּלתי ידיעוֹת מק., שגרמוּ לי נחת־רוּח. הוּא מרוּצה ממקוֹם עבוֹדתוֹ, מחבר העוֹבדים ומתנאי העבוֹדה. קבוּצתוֹ וּקבוּצת כ. גדלוּ בּזמן האחרוֹן, כּי התאחדוּ עם הקבוּצוֹת של א. ושל ידידינוּ י. בּשעוֹת הפּנוּיוֹת עוֹסקים בּלמוּד הלשוֹן, מבקרים בּנשפי־תרבּוּת, בּהרצאוֹת, קוֹנצרטים והצגוֹת שהם עצמם עוֹרכים.

היה אצלי בּיקוּרים וזה עוֹדד את רוּחי.

ק. מ.

פּראג, ראשית ינוּאר 1943    🔗

– –המצב הּפּראג החמיר מאד מאז 18 בּיוּני (1942). בּחדשים יוּלי־אוֹגוּסט ועד 18 בּדצמבּר נמשכוּ ללא הפסקה המסעוֹת, והגדוֹלים שבּהם היו בּספּטמבּר וּב־18 בּדצמבּר. בּוֹ בּזמן שהגירוּשים בּחדשי הקיץ היוּ מכוּוָנים לתוֹשבי פּראג והערים הגדוֹלוֹת, הרי המסע האחרוֹן, ב־18 בּדצמבּר, נוֹעד בּעיקר לערי־השׂדה. התהליך הזה של התרוֹקנוּת נמשך והוֹלך. עד כּמה שידוּע מקבּלים המשתתפים זריקוֹת שבוּעוֹת מספּר לפני צאתם, אחר כּך מרכּזים אוֹתם בּמחנוֹת, חברת ההוֹבלה ממַינת אוֹתם וּבחלקם מעבירים אוֹתם לטאֶראֶזינש', אך חלק גדוֹל מהם נוֹסעים הלאה, לפּוֹלין. את הכּחוֹת הצעירים מרכּזים בּמחנוֹת־עבוֹדה הסמוכים לחזית.

החיים בּפּראג עצמה נעשׂוּ קשים מאד והפּעוּלה התרבּוּתית נפסקה כּמעט כּליל. ה., שעוֹדנוּ קשוּר עם הנוֹער בּקבוּצוֹת שוֹנוֹת ועוֹשׂה את מלאכתוֹ בּנקוּדוֹת שוֹנוֹת, נתוּּן גם הוּא בּמצב חמוּר מאד לרגל ההגירה והצמצוּמים. חלק מהידידים נמצאים עתה אצל א. [מפּעילי התנוּעה ועלית־הנוֹער בּאוֹסטריה, גוֹרש לחנה־ריכּוּז]. הוּא אינוֹ דוֹאג עוֹד לעלית־הנוֹער. תפקידוֹ היחיד עתה הוא להקים בּית־חוֹלים. לכך זקוּק הנהוּ לעזרה אַקטיבית. וצו השעה הוא שאתם תמציאוּ לוֹ אמצעים כּספּיים, מבּלי להתחשב בּשם, בּמַפתח וּבמספּר של כּל קבוּצה. המצב שם רציני מאד, והויכּוּח על השימוּש בּאמצעים – לא זה בלבד שמיוּתר הנהו, אלא גם מזיק. איש איננוּ יכוֹל להבטיח בּשעה טרוּפה זוֹ, אם העזרה תגיע למוֹעד ואם היא תהיה מַספּקת. ואף על פּי כן אסוּר להזניח, וצריך לעשׂוֹת הכּל כּדי להמציא להם עזרה. –

[בלי חתימה]

[סביבת פּראג], 1.2    🔗

רב תוֹדוֹת על גלוּיתך מיוֹם 21.1. – – בּינתים יצא גם פ. [מראשי ההסתדרוּת הציוֹנית] אל י. [מחנה־ריכּוּז]. יחד עמוֹ נסעוּ עוֹד מראשי הפּקידים, וּביניהם המנהל עצמוֹ. בּתנוּ ד. משקלה כּבר מגיע ל־6,10 ק"ג והיא גוֹרמת לנוּ שׂמחה מרוּבּה. – – שׂמחתי מאד שהגיעך מכתב ישר מאת א. [טאֶראֶזינש'], אך בּבוֹאך לענוֹת לוֹ, עליך לכתוֹב בּקיצוּר רב וּבכתב בּרוּר מאד. אקוה שאני וּמַחלקתי נישאר זמן־מה בּכתוֹבת הרשוּמה לעיל. בּמקרה שישתנה משהוּ, אוֹדיעך.

ה

[כנ"ל], 6.2    🔗

מאז מכתבי האחרוֹן אירע משהוּ שיפתיעך בּוַדאי גם אוֹתך, כּשם שהפתיע אוֹתנוּ. קוֹדם כּל יציאתוֹ של פ. היקר, שהיתה בּלתי צפוּיה לכוּלנוּ. אך מקוה אנכי שגם אצל י. [מחנה־ריכּוּז], ימצא לוֹ שׂדה־פּעוּלה נרחב. אתמוֹל שמעתי שגם ל־ה [אחת החברוֹת הפּעילוֹת מבּרלין] יצאה, וּמקוה אנכי שתהיה יחד עם א. ,בּעלה]⁸ ג. כּתב. הוּא עוֹבד עם א. ושׂמח על כּך. גם לק. [מחנה־ריכּוּז] שלום. חי הנהוּ ועוֹבד עם ידידיו; עסוּק הרבּה, אך מוֹצא שעת פּנאי לאחר העבוֹדה להמשיך בּשיעוּרי הלשוֹן וּמתקדם בּהצלחה, הוּא וחבריו הצעירים. אלה הם בּכלל תאֵבי־דעת ומתאמצים להשלים את החסר בּהשׂכּלתם. – –

זה חדשים אנכי עוֹבד בּבית־המלאכה ולא בּמשׂרד, וידי מלאוֹת עבוֹדה. את שעוֹת הפּנאי מבלה אנכי עם הילדים, מספּר להם וקוֹרא לפניהם. –

–ט

[כּנ"ל], 22.3    🔗

לא חלוּ כּל שינוּיים אצלנוּ. מג. וק. לא שמענוּ דבר זה זמן רב, אך אנוּ שקטים, שכּן מתחילה עתה עוֹנת העבוֹדה בּשׂדה וּבגן בּקנה־מידה רחב יוֹתר וּמן הסתם הם עסוּקים ושלוֹם להם. – – רב תוֹדוֹת על מתנוֹתיכם, אנו מחלקים משלוֹחיכם בּינינו לבין… [החברים בּגירוּש]. מבּין ילדיו של אַלפראֶד⁹ [בּרלין] – ה. הוּא עכשיו זה שאנוּ שוֹמעים ממנוּ מאחר שגם –ר. יצא משם. ל־ה לא נסעה אל א. [גוֹרשה למקוֹם אחר].

בּתנוּ נחמדה מאד, משקלה יוֹתר מ־7,40 ק"ג; היא חפצה כּבר לשבת, אף כּי רק בּימים אלה ימלאוּ לה חמישה חדשים.

ה.

טאֶראֶזינשטאט, 19.4    🔗

קיבּלתי את גלוּיתך ושׂמחתי מאד. – – ידוּע לך כּי בינתים הוּבאוּ לכאן גם ד"ר א. וד"ר מ. ד"ר א. קיבּל על עצמוֹ את הנהלת הגיטוֹ. שטחי הפּעוּלה נתחלקוּ עתה אחרת. אני התרכּזתי עתה יוֹתר בּשטח שנוֹתר לי וּמקוה בּדרך זוֹ להיוֹת מוֹעיל יוֹתר לחברה. במיוּחד אני נתוּן לנוֹער. כּידוּע לך, יש לי מאז קשרים טוֹבים עם אנשינוּ הצעירים וּבשעת חלוּקת התפקידים בּיקשוּ שאמשיך בטיפוּל בּהם. מלבד זאת מוּטלת עלי הדאגה למרכּז־העבוֹדה וה"אַרבּייטאַינזאץ", בּשטח זה הריני עוֹבד עם –ק. כּן מקשר אוֹתי שטח פעוּלה רחב עם ד"ר פ. ד"ר –ן עסוּק עכשיו בּעיבּוּד שאלות בּאנקים וּכספים. אינג' ש. פּעיל בּמסגרת המחלקה הטאֶכנית.

משלוֹחי־הדוֹאר שהוֹדעת עליהם לא התקבּלוּ. אני מניח שמעתה יהיה שירוּת הדוֹאר תקין יוֹתר.

–וֹ

…[סביבת פּראג], 3.5    🔗

מכתבך זה כּמה ימים בּידי. אך דוֹדה צרוֹת מנעה אוֹתי מהשיב לך עד עתה. אני מוֹדה לך בּשם המשפּחה על דאגתך לנוּ. חברנוּ… מסר לנוּ את דרישוֹת־השלוֹם מאת… שציפּינוּ לה [אישוּר על קבּלת עזרה]. אין צריך לוֹמר בּאיזוֹ מידה שׂמַחנוּ וּמה הכּוֹח המוּסרי שזה נתן לנוּ.

מצב חמשת אחי [תנוּעוֹת־הנוֹער] אינוֹ רע, אך עזים געגוּעיהם אל הדוֹדה לחם שאין רוֹאים אותה אצלנוּ אלא מעט מאד, בּכל מקוֹם שם נבקשנה – נפגוֹש את ידידנוּ שוֹטר, הבּלתי נעים כּל־כּך. שאלת אכילה היא אחת מדאגוֹתי העיקריוֹת. אתמוֹל הצלחתי להשׂיג ויטמין הדרוּש מאד לאחי. אנו מאוּשר מאד על כּך.

ולמרוֹת כּל הדברים האלה מצבנוּ המוּסרי מצוּין. ואם גם נאלצים אנוּ לעתים לפעוֹל בּניגוד לעקרוֹנוֹת שלנוּ, הרי יוֹדעים אנוּ, כּי רצוֹן החיים ותקות־העם דוֹרשים מאתנוּ קרבּן זה. גבוּל עוֹד אינוֹ פּעיל כּלפּינוּ, אבל אנוּ נמנעים מבּוֹא בּקרבתוֹ. הוּא אינוֹ נראה רב־תקוה בּיוֹתר – –.

ה.*

[כּנ"ל], 20.5    🔗

אין בּכּוחנו לתאר לכם עד מה שׂמחנו לידיעה מכּם. היה בּה בּשבילנוּ משוּם אוֹשר. גם אלמלא הכילה את התוֹספת של… [סכוּם כּסף]. נשתמש בּוֹ לעזרת ידידינו הגרים אצל י. [מחנה־ריכּוּז], נספּק להם את ההכרחי בּיוֹתר – זה מוּתר.

כּאן נוֹתרה רק שארית מעטה. עשׂרת אלפים בּארץ כּוּלה, מַרבּיתם מאלה שלא נמנוּ עלינוּ ואינם נמנים גם עתה. אצל י. נמצאים פּי ששה, מהם יוֹתר מהמחצית מאצל א. [אוֹסטריה־וינה] ואַלפראֶד [הרייך], כּן ילדים מעטים וְּמבוּגרים מאצל ט. [הוֹלאנד]. – –

שמענוּ גם שאפשר לשלוֹח מאצלכם דברי מאכל. דבר זה משׂמחנוּ מאד, כּי אנוּ נתוּנים בּמסגרת החוֹק שלפיו אסוּר לנוּ לקנוֹת: בּשׂר, דגים, גבינה ודברי־מתיקה. גם מעישוּן עלינוּ להמנע. ילדינו אינם מבקרים בּית־ספר. גם מי־שבּירך לא נוּכל לעשׂוֹת, כּי מנין אינוֹ מתכּנס. ואף על פּי כן מצבנוּ טוֹב בּהשואה אל המחצית הגדוֹלה יוֹתר הנמצאת אצל א. [פּוֹלין]. מהם אין לנוּ כּל ידיעוֹת. אבל השמוּעוֹת המגיעוֹת אלינוּ עצוּבוֹת, עצוּבוֹת מאד. מאצל י. [מחנה־ריכּוּז] נשארוּ רק חלק קטן מהמקוֹמיים. החלק הגדוֹל נאלצוּ להמשיך דרכּם אל א. [פּוֹלין].

למרוֹת שאנוּ שוֹמעים טוֹבוֹת מכדם – ואתם יכוֹלים לשער לעצמכם עד מה חפצנוּ להיוֹת אתכם – אין עליכם לשכּוֹח שבּפנינוּ קשיים אשר רק יחידים יכוֹלים לעמוֹד בּהם. בּרוּר לנוּ, בּמוּקדם או בּמאוּחר יהיה על כּוּלנוּ לעבוֹר לטאֶראֶזינשטאט. שם מתוּ רבּים, בּיחוּד הזקנים.

עם בּ. [הונגאריה] אין לנוּ, לצערנוּ, כּל קשר. – – אין כּאן עוֹד לא הכשרה ולא פּלוּגוֹת. נשאר רק מרכּז, העוֹשׂה בּעזרתכם כּל שבּיכולתו.

ילדי י. [מחנה־ריכּוּז] לוֹמדים בּשקידה את השׂפה, עוֹבדים בּסַדנאוֹת, בּגן וּבשׂדה, עסוּקים מאד וּמשלימים בּדרך זוֹ את השׁכּלתם. גם אצלם יש מרכּז ועל כּן העבוֹדה מסוּדרת. מַתנוֹתיכם נשלחוּ לתעוּדתן.

עם י. לא דיבּרנו מאז צאתוֹ, גם קשר המכתבים קשה, בּלתי אפשרי כּמעט. הוּא ממשיך בּעבוֹדתוֹ וּלעזרתוֹ עוֹמדים חברים טוֹבים. לא קל לוֹ בּתפקידוֹ, אך הוּא אהוּד על הכּל. תנוּעוֹת־נוֹער הנהוּ שם, כּמוֹ כּאן, מקוֹר השׂמחה היחיד ש/ל ימינוּ. גם בני החלוּץ דבקים זה בּזה.

לא קל לכם בעבוֹדתכם, כּוּלנוּ יוֹדעים זאת, ואין בּלבּנוּ מרירוּת כּלפּיכם, רק אמוּן מלא בּכם ובמוֹלדת שבּעזרתה וּבכּוח העזרה ההדדית אנוּ מקוים להשאר בּחיים.

ה. ול.

[כּנ"ל], 28.6    🔗

וּבכן, הרי אתה מקבּל גם ממני מכתב פּרידה. אני עוֹקר בּשבּת הקרוֹבה אל ג. וּבעצם, הריני שׂמח לאפשרוּת להימצא עם כּל החברים היקרים. ל. יבוֹא שלוֹשה ימים אחרי. וּב־10 לחוֹדש יבוֹאוּ גם ה., י. וּשארית. בּבקשה, הוֹדה בּשמנוּ ל… [חבר בּארץ נייטרלית] הדוֹאג לנוּ בּמסירוּת כּל־כך. – –

אם תרצה לכתוֹב אלי, אני מאמין שתוּכל לעשׂוֹת זאת בּגלוּיה ואוּלי אפילוּ במכתב בּעל אוֹפי פּרטי, בּעניני משפּחה בּלבד. שלוֹם לבבי לכּל וּלכוּלכם. אנו נוֹסעים וּמחשבוֹתינוּ אצלכם.

–ט

 

אוסטריה    🔗

וינה, 1.10.1942    🔗

כּיון שאני יוֹצא היוֹם לנסיעה [מגוֹרש למחנה־ריכּוּז]¹⁰, חפצתי עוֹד להפּרד ממך. אם תהיה לי אפשרוּת, אשוּב ואכתוֹב לך. דרוֹש נא מקרב לב בּשלוֹם כּל אהוּבי. יברכם אלוֹהים, וּביחוּד את גאוּלה הקטנה שלי, שכּה משתוֹקק אנכי לראוֹתה. אנוּ מעריצים את אנשיו של מנדל, את האֶנריאֶטה, ריחה, פּנחס. היה בּריא וּזכוֹר אוֹתנוּ.

א.

הריני מצרפת את בּרכּותי מקרב לב. מראהוּ של א. טוֹב ורענן, וחפצה אנכי לקווֹת שכּך יחזיק מעמד. – –

א–ה

וינה, 31.10    🔗

תוֹדה רבּה מקרב לב על שוּרוֹתיך, המשׂמחוֹת אוֹתי לפחוֹת כּשׂמח אוֹתך ידיעה מאתנוּ. מאהוּבנו א. אין לנוּ עד עתה לצערנוּ כּל ידיעה, וּמצפּים לה בּקוֹצר רוּח. בּרגע שנדע משהוּ – תדע גם אתה. ועד אז גם עליך לחכּוֹת בּמשלוֹח מכתבים וחבילוֹת. – – עוֹד אנכי עוֹבדת לעת עתה כּאן, אך לא אדע כּמה זמן אשאר כּך. את כּל הידיעוֹת שלך אנכי קוֹראת כּפעם בּפעם – עד מה היה א. שׂמח להן. כּל טוּב.

א–ה

 

גרמניה    🔗

בּרלין, 1.10.1942    🔗

זה כּבר היה עלי לכתוֹב אליך, אבל השהיתי עד עתה. – – כּל שאפשר לספּר, הלא כּוֹתבים לך אַלפראֶד או ה. עוֹד אנכי עם משפחתי כּאן, וילדי חרוּצים. אנחנוּ נפגשים לעתים תכוּפוֹת ולמרוֹת העמל הקשה והדאגוֹת המרוּבּוֹת עוֹד הם מספּיקים הרבּה. כּאשר שוֹמעים משהוּ ממך – השׂמחה גדוֹלה. עם כּל הקרוֹבים האחרים אנוּ עוֹמדים בקשרי מכתבים, כּכל האפשר. כּך עם –ך, עם י. [צ’אֶכיה] ועם ילדי א. [חברי התנוּעה בּאוֹסטריה]. האחרוֹנים אינם עוֹד בּמקוֹם [גוֹרשוּ]. א. חפץ להוֹדיעך על השינוּי בּמקוֹם מגוּריו, איני יוֹדעת אם עוֹד הספּיק לעשׂוֹת זאת. – – רע הדבר, שלא הצליח בּידינוּ לצאת יחד. אך אין עצה. כּעת ניסיתי לשלוֹח לוֹ חבילוֹת קטנוֹת, עד שני ק״ג משקלן. לדעתם, יכוֹל גם אתה לשלוֹח. אך לשם כך עליך לדעת את הכּתוֹבת. בּימים הקרוֹבים אשלחנה לך, חסר לי עוֹד משהוּ. אשתדל להוֹדיעך תכוּפוֹת על מצבם של אהוּבינוּ שם. כּנראה, יהיה זה המקוֹם היחיד שממנוּ תגענה ידיעוֹת. אבל צריך לחכּוֹת. – –

ל–ה

פּאדאֶבּוֹרן [חוַת הכשרה חלוּצית בּמערב גרמניה], 3.11    🔗

הגלוּיה שלכם מ־4.10 מעוֹררת אוֹתי לענוֹת על דרישת־השלוֹם, שנתנה בּלבּי שׂמחה עצוּמה. בּרוּר לי שלא תוּכלוּ לשער לעצמכם מה גדוֹלה השׂמחה שגרמתם לי. איני יוֹדעת איש מכּם, מלבד את אחוֹתי,. אף על פּי כן אתם לי כּאילוּ כּבר ראיתיכם וּשמעתיכם כּוּלכם. ואוּלי עוֹד יתגשם הדבר. יפה מאד נראה לי הדבר שאתם יכוֹלים להפגש וּלבלוֹת יחד לעתים קרוֹבוֹת שעוֹת טוֹבוֹת. – –

אַי.

ברלין, 18.11    🔗

שׂמחתי מד לגלוּיתך מ־30.10. גם יקירי קראוּ אוֹתה וּמשיבים לך על דרישוֹת־השלוֹם שלך. מא. [בּעלה של הכּוֹתבת, מזכּיר החלוּץ באוֹסטריה] לא שמעתי עדיין, לדאבוֹני, ולא כלוּם. – – מחוץ לכל ספק הוּא שלא תוּכל לשלוֹח להם כּל דבר, אני איני יכוֹלה לתת לך את כּתוֹבתם. – – גם אַלפראֶד קיבּל את מכתבך; הוא בּקשני למסוֹר לך דרישוֹת־שלוֹם. לא היה בּיכוֹלתוֹ לכתוֹב לך, כּי עבוֹדתוֹ העסיקה אוֹתוֹ מאד. בּינתים הלך עם תשעה [גוֹרש עם עוד תשעה חברים]. אני חרדה מאד לגוֹרלוֹ. גם בּשביל חל[וּ]ץ יש בּכך משוּם אבידה גדוֹלה, ונראה הדבר, כּאילוּ בּקרוֹב יעזבוּהוּ כּל ילדיו. אך מה תוֹעלת בּכך, אם נצטער על כל הענינים המשפּחתיים האלה? יש להחזיק מעמד, אל תכתוֹב עוֹד אל אַלפראֶד. – –

כּן, כּל יוֹם מביא צרוֹת ודאגוֹת. וזה גוֹרם הרבּה עבוֹדה. כּי הלא מחוּיבת אני לדאוֹג מעט לילדי. העדרוֹ של אַלפראֶד עוֹד מוֹסיף עבוֹדה. תוֹדה לאל, הילדים מתנהגים יפה, ואני מקוה, שיעמדוּ במבחן. – – העיקר: כּתוֹב מהר!

ל–ה

[סביבת בּרלין], 2.12    🔗

בּיוּלי 1941 הגעתי לכאן עם עוֹד עשרים חברים. מצאנוּ מכּרים רבּים שבּאוּ גם הם לכאן לא מכּבר. היה זה פּרק־זמן רב־ענין וּמבּחינת הכשרה בּעבוֹדה השׂגנוּ הרבּה. זה כּשנה אני עוֹבד בּמַנסרה. מפעל לא־גדוֹל לפי מספּר אנשיו, אולם העבוֹדה מרוּבּה. האחרים עוֹבדים בּרכּבת, בּבית־חרוֹשת לסמַרטוּטים, בגן הירק, אצל אכּרים בּעיבּוּד פרווֹת, וחלק עסוּק בּחקלאוּת וגננוּת – מפעל חקלאי שעליו נמנה האינטאֶראנט שלנוּ. בּיוֹם הראשוֹן אנוּ נחים. בין 7־5 גוֹמרים הכּל את עבוֹדתם. אחרי ארוּחת־הערב יש לנוּ עוֹד שהוּת להפּגש וּלשׂוֹחח, לקרוֹא אוֹ משהוּ בּדוֹמה לזה. את מכתבי זה אני כּוֹתב בּחצוֹת הליל. הלילה, אוֹר ליוֹם ראשוֹן, אני בּשמירה, למען לא יהיה זר לי התפקיד הזה כּשאקרא לוֹ. עוֹד מעט עלי להעיר אוֹתם משנתם לעבוֹדת הרפת והאוּרוה. בּחקלאוּת עוֹבדים עתה גם בּיוֹם ראשוֹן – אסיף הגזר. מוּבן מאליו, שגם חברינוּ העוֹבדים בעבוֹדוֹת חוּץ מסייעים לגמוֹר את המלאכה בּהקדם, כּי בּיוֹם הראשוֹן רוֹצים לבלוֹת שעוֹת מספּר בּחוּג ידידים.

ג. ב.

[גרמניה המרכּזית], 2.12    🔗

סוֹף־סוֹף, לאחר ציפּיה ממוּשכת, הגיעתני גלוּיתך – לא קיויתי עוֹד שאקבּל מכתבים ממך.

אנוּ מוֹסיפים ועוֹבדים כּמקוֹדם בּבית־החרוֹשת לטבּק־לעיסה. בּערבים אנוּ יוֹשבים בּצוותא וּמדבּרים על ארץ החביבה וכל שאר הקרוֹבים. איך יכוֹל לתאר לעצמך, כּמה שׂימחתני הידיעה בּדבר ארץ האהוּבה. הרי זוֹ הידיעה הראשוֹנה שהגיעה אלי לאחר זמן רב. מעציב למדי שאבדוּ לנוּ מכּירים טוֹבים רבּים כּל־כּך. האבידה מכאיבה מאד והיא פּוֹרצת פּירצה רחבה. כּמה מיטיב ללב לקרוֹא בגלוּיתך, כּי מוֹלדת האהוּבה זוֹכרת אוֹתנוּ. אנוּ כּוּלנוּ פּה רוֹאים עצמנוּ נשכּחים־נידחים למדי, ואך התקוה בּלבד מחזקת את לבּנוּ.

ודאי ידעת שגם א. יצא לעבודה¹¹ ואין לנוּ בּוינה עוֹד לא בּית־ספר ולא שוּם דבר. – –

אשר לשאלתך בּדבר חבילוֹת, הרינוּ מוֹדים לך מאוֹד, אוּלם איני יוֹדע אם אוּכל לקבּל את הצעתך. אם אפשרי הדבר, הייתי מכּיר לך טוֹבה רבּה, אילוּ שלחת לקרוֹבים הזקוּקים לכך יוֹתר,המגוֹרשים לפּולין]. אם תכתוֹב לארץ היקרה, דרוֹש נא בּשמנוּ בּשלומה פּעמים הרבּה, ואמוֹר לה שאנוּ חזקים וּמקווים להיוֹת אצלה בּקרוֹב כּכל האפשר, וּלוַאי שהאלוֹהים יהיה בּעזרנוּ. לפי שעה אנוּ מסתפּקים בּכך להעלוֹתה בּמחשבתנוּ הרבּה מאד. אני דוֹרש מקרב לב גם בּשלוֹם ידידיך מכּ. צעיר וגוֹרדוֹן. כּתוֹב נא בּמהירוּת וקבּל בּרכוֹתי מקרב לב.

ל.

כּנ"ל, 4.12    🔗

גלוּיתך שהגיעה אלי אתמוֹל גרמה לי הרבּה נחת־רוּח ואני מוֹדה לך מקרב לבּי. – אוֹת הוּא כּי לא שכחתני. – –

בּסך הכּל אנוּ כּאן כּ־90 איש והרוֹב עוֹבדים סמוּך לעיר. אַלפראֶד אינוֹ יכוֹל כּרגע לכתוֹב, כּי הוּא חוֹלה אנוּש. [נתוּן במאסר שלפני הגירוֵּש לטאֶראֶזינשטאט]¹² לפני כן עבד בּחריצוּת, אך לצערנוּ אין הוּא יכוֹל עוֹד להמשיך. תעשׂה עמדי חסד רב, אם תכתוֹב תכוּפוֹת, כּי מאז וּמתמיד אני שׂמחה לקבּל מכתבים מידידים משכּבר.

א–ה

…[סביבת בּרלין], 15.12    🔗

אנוּ נתוּנים עדיין תחת רוֹשם הידיעה שניחתה בּנוּ על מוֹתוֹ הפּתאוֹמי של אַלפראֶד שלנוּ. אין אנוּ רוֹצים להסתיר ממך את האסוֹן, כּי ידוּע לנוּ יפה בּאיזוֹ מידה הנך קשוּר למשפּחתנוּ. קשה לי לדבּר על כּך. הכּאב והצער נטלוּ את לשוֹני. אוּלם בּעצם ההכּרה, שהכּאב מאַחד אוֹתנוּ – יש משוּם נחמה פּוּרתא. הוּא נפל קרבּן לעבוֹדתוֹ המקצוֹעית [איש התנוּעה ועלית־הנוֹער]. עברוּ עליו היסוּרים והעינוּיים שעברוּ בּשעתוֹ על חיים ארלוֹזוֹרוֹב, וזה אחרי שהפרידוּ אוֹתוֹ שבוּעוֹת מספּר מאשתוֹ וּמהוֹריו. קשה להשלים עם הרעיוֹן, שהוּא איננוּ יוֹתר בּתוֹכנוּ.

מהי המַסקנה שצריך להסיק ממוֹתוֹ של ידיד, אם לא זו שהנשארים בּחיים יטילוּ על עצמם יתר אחריוּת ויתר התחייבוּיוֹת? בּנדרים ושּבועוֹת צריך בּימים אלוּ לנהוֹג זהירוּת יתירה, כּי אין איש יוֹדע, אם יעמוֹד לוֹ העוֹז והאוֹמץ לקיימם. יוֹתר מזה אין לוֹמר. אך רוֹצה אנכי שתדע, כּי אנוּ המבוּגרים נעמוֹד על משמרתנוּ וּנקיים את המוּטל עלינוּ עד נשימתנוּ האחרוֹנה. בּכל תנאים שיִוָצרוּ וּלאן שהגוֹרל יטלטל אוֹתנוּ, נקיים ונעשׂה ללא כּל תנאי, וּמבּלי להתחשב בּמה שעלוּל עוֹד לבוֹא עלינוּ. עלינוּ לעשׂות – זאת היא דעתנוּ – גם מבּלי להתחשב בּדבר אם נצליח בּפּעוּלה החינוּכית וּבהכשרת הדוֹר הצעיר, ואם לאו. אַלפראֶד רגיל היה להעלוֹת על שפתוֹ את דברי נחמן¹³: “לא המדרש עיקר אלא המעשׂה”. זאת היא התחייבוּתנוּ, והננוּ מוּכנים לקיימה בּכל עת וּבכל שעה.

והחיים שוֹטפים להם בּמסלוּלם הרגיל. על כּך בּפרוֹטרוֹט בפעם אחרת. כאשר חנה [חברת גבע שהיתה בגרמניה עד סוֹך 1941], עזבה אוֹתנוּ לפני זמן־מה, נתנה לי בּמתנה תמוּנה. בצדה השני של התמוּנה כּתבה, כּי כּל אחד ממשפּחתנוּ חייב ללחוֹם עד טיפּת דמוֹ האחרוֹנה. דרוֹש בשלוֹמה ואמוֹר לה, שאנוּ חיים לפי הצו הזה. רבה תוֹדוֹת לך בּעד דרישת־השלוֹם שהגיעה אלינוּ דרך ל. אנוּ דוֹרשים בּשלוֹמך.

ה. ג.

[ּנ"ל], 17.12    🔗

מכתבך נתקבּל עוֹד לפני 14 יוֹם, אוּלם שינוּיים וּתמוּרוֹת בלתי־פּוֹסקים הפריעוּנוּ להשיב עליו. אין זה, אגב, כּל כּך פּשוּט להתרכּז עתה בּכתיבת מכתבים.

מוֹת אַלפראֶד שלנוּ מעיק עלינוּ לבלי נשׂוֹא. על מוֹתוֹ הוֹדיעוּ לנוּ לפני שבוּע ימים. אין בּיכוֹלתי להבּיע בּמלים מה רב סבלה וּכאבה של המשפחה לרגל האסוֹן הזה. חוּג המשפחה התכּווץ ונצטמצם מאד והוּא פּוֹחת והוֹלך.

ל.

[כּנ"ל], 20.1.1943    🔗

שׂמח שׂימחַני מאד מכתבוֹ של… [חבר בּארץ נייטראלית] שהביא עמוֹ בּרכוֹת יקרוֹת כּל־כּך מאת הדוֹדה מוֹלדת. אינך יוֹדע כּלל כּמה אדם מתגעגע על כּאלה.

לצערי אין עוֹד בּיכולתי לוֹמר דבר לאשתוֹ של אַלפראֶד: אין היא נמצאת עוֹד כאן, מאז ראשית דצמבּר, ולמרבּית הטראגיוּת גם הידיעה העגוֹמה לא נוֹדעה לה עוֹד. אין מלים בּפי כּוּלנוּ.

מצבם של ילדי איננוּ טוֹב כּרגע. חילוף האויר אינוֹ טוֹב לבריאותם. אין לי גם ידיעוֹת מהם. אצלי נשארוּ אך מוּעטים. גם ש. עבר בשבוּע שעבר אל א. [לגירוּש]. נקווה שהם רוֹאים איש את רעהוּ. מילדיהם לא נשארוּ בּמקוֹמם אלא מוּעטים בּיוֹתר, הם כּוֹתבים לי לעתים קרוֹבוֹת, עתה הם עצוּבים בּגלל ש. שכּן נשארוּ בּודדים וגלמוּדים. גם –ך. נמצא יחד עם א. כּך שאתה יכוֹל לכתוֹב לשניהם. – –

אם רק תכתוֹב אלי הרבּה כּכל האפשר, הרי בּזאת בּלבד אתה מגיש לי עזרה חשוּבה. קיוּמנוּ ניתן לנוּ, הרי אין אנוּ זקוּקים להרבּה. אף כּי משפחתנוּ כּאן נעשתה קטנה עד מאד, היא עוֹבדת בּחריצות רבּה ואיש קשוּר בּרעהוּ בּאהבה רבּה. טוֹב שכּך הדבר! ולוַאי שכּוּלם יהיוּ בריאים.

ל–ה ¹⁴

…[סביבת בּרלין], 4.3    🔗

היוֹם עלי להוֹדיעך שגם ל. עם כּל משפחתוֹ [קיבּוּץ־הכשרה] עבר אל ל–ה [לגירוּש]. היה צוֹרך לבצע את ההעברה בּמהירוּת רבּה. אוּלם יצאוּ בּצוּרה ההוֹלמת אוֹתנוּ: רציניים, תקיפי־לב וּברוּח טוֹבה. נראה שאנוּ עתה היחידים שעוֹד נשארנוּ בּדירתנו הישנה. לכמה זמן – זאת לא נדע. אוּלם שוּם דבר אין בּו עוֹד כּדי להפתיע אוֹתנוּ. מ. היקרה שלנוּ [חברה, שגוֹרשה לפּוֹלין] ענתה לי על גלוּיתי, והדבר שׂימח אוֹתי מאד. נראה, של–ה נמצאת בּקרבתה.

ח.

[כּנ"ל], 10.3    🔗

היוֹם רצוֹני להשלים בּמשהוּ את מכתבי האחרוֹן אליך ולוֹמר לך: כּל מה שהבּעתי לך כּדעתי אני – על כל אלה חשבנוּ שוּב מן היסוֹד כּל בּני המשפחה יחד. שׂמחנו מאד, שלאחר צאתה של ל–ה, עוֹד בּיקרה אצלנוּ היוֹם הדוֹדה מוֹעצה; הוּטל עלי להעביר אליך בּשמה בּרכוֹת לבביוֹת ולוֹמר לך בּשמה את הדברים האלה:

יבוֹא עלינוּ אשר יבוא – דבר לא ישתנה. החלפנוּ זה עם זה זכרוֹנוֹת־עבר, ושוּב חשנוּ בּאיזוֹ מידה קשוּר כּל אחד מאתנוּ אל חברוֹ, וכמה קשוּרים כּוּלנוּ למשפּחתנוּ. כּך חידשנוּ את כּוֹחוֹתינו, וּרצוֹננוּ לוֹמר לך זאת, שהרי ידענוּ עד מה קשוּר אתה על כּוּלנוּ בּאהבה רבּה. תן איפוֹא אֵמוּן בּנוּ ודע כּי אנוּ חיים כּפי שחיים כּל אהוּבינוּ, וּכפי שהוֹלם את בּיתנוּ המשוּתף. הדוֹדה מוֹעצה בּיקשתני בּפירוּש לכתוֹב לך זאת.

בּרכוֹת־לב מאת כּוּלנוּ.

ה.

[כּנ"ל], 12.3    🔗

היוֹם הוֹדיעוּ לנוּ, שעלינוּ לעזוֹב את מקוֹמנוּ תוֹך השבוּע הקרוֹב. מאחר שאיני יוֹדע אם אוּכל עוֹד לכתוֹב אליך, הריני מוֹדיע לך זאת כּבר עכשיו. אנוּ נהיה האחרוֹנים ממש מבּני משפּחתנוּ, ההוֹלכים מכּאן. אבל ידוֹע תדע: לא ישתנה דבר. אגב, שכחתי להוֹדיעך בּאחרוֹנה, שאחדים מידידי המשפּחה כּאן החליטוּ החלטה עזה למצוֹא זה את זה גם בּעתיד לבוֹא, כּיון שרצוֹנם לחיוֹת יחד אחר־כּך, בּבּית. חמישה מבּני משפּחתנוּ יוּכלוּ לנסוֹע מכּאן ישר אל א. [מחנה־ריכּוּז]; האחרים, טרם נוֹדע לנוּ מקוֹם דירתם החדשה. בּכל אוֹפן, איש לא ישאר בּמקום. וּבכן, חביבי, דרוֹש נא בּשלוֹם חנה [ארץ־ישראל] וכל האהוּבים. – – חזק!

ה.

[כּנ"ל], 26.4    🔗

לאחר הפסקה ממוּשכת הריני רוֹאה צוֹרך לתת אוֹת חיים ממשפּחתנו, הקטנה כּל־כּך עתה. יקירינוּ נפרדוּ מאתנוּ מתוֹך שקט וריכּוז. ה. היקר עוֹד דיבּר על לבּי שלא אשכּח אוֹתך ואת דוֹדה מוֹלדת היקרה. לצערי, אין התנאים מאַפשרים יוֹתר לבקר אצל הגשמה. יוֹדעים אנוּ כּי רק בּבּית נמצאנה, וּבינתים עוֹבדים אנוּ, הנוֹתרים, כּאן. נתאמץ. בּדרך כּלל, מצבנוּ עתה טוֹב לערך. כתוֹב נא מיד.

מתוֹך תקוה עזה להתראוֹת בּמהרה בּבּית, מברכך –

פ.

[כּנ"ל], 30.4    🔗

כּידיד ותיק לאַלפראֶד שלנוּ הבּלתי־נשכּח וכאחד החברים הקרוֹבים בּיוֹתר של ה. פּוֹנה אנכי היוֹם הזה אליכם כּדי לדעת את שלוֹמכם וּשלוֹמה של חנה היקרה [ארץ־ישׂראל] וכל קרוֹבינוּ. הייתי פּוֹנה אליכם זה כּבר, אבל עד עכשיו נתקיים הקשר בּינינוּ בּאמצעוּת ס., ל–ה וה. [המגוֹרשים]. עוֹבד אנכי בּאוֹתוֹ העסק שבּוֹ עבדוּ הם [מפּעילי התנוּעה]. לפני כּשבוּעיים ימים נפגשתי עם ה. והמשפחה וראיתי מקרוֹב את שלוֹמם הטוֹב של הילדים. הם עוֹבדים כּעת כּוּלם יחד. – מקוה לשמוֹע מכּם בּמהרה.

–י

[כּנ"ל], 16.6    🔗

גלוּיתך הטוֹבה מ־11.6 קיבּלתי, וּמוֹדה לך. שׂמַחתי מאד, כּי זה כּבר לא שמענוּ ממך. ה. כּתב מן המחנה, שלוֹמוֹ וּשלוֹם ילדיו בטוֹב, כּכל האפשר. אנוּ עוֹבדים בּשׂדה וּבגן וּמתקיימים. דוֹדה תקוה עוֹדנה אתנוּ ואתה יכוֹל לתאר לעצמך, כּי היא העוֹזרת לנוּ להתגבּר על שעוֹת קשוֹת. שעוֹת העבוֹדה שלנוּ הן מ־7 עד 7. וּמכּיון ש… ו… [שני חברים שנוֹתרוּ אתוֹ] עוֹבדים בּרפת, הרי אנוּ נפגשים רק מעט מאד. אבל אין זה נוֹרא כּל־כּך, כּי אנו מבינים יפה איש לרעהוּ.

אתה שוֹאל על ל–ה. וא. לדאבוֹן הלב לא שמענוּ מל–ה דבר וגם מא. לא קבּלנוּ כּל ידיעה זה כּבר. כּן לא השמיע דבר בזמן האחרוֹן גם… [חבר בּארץ נייטראלית]. לפני שבוּעוֹת מעטים קיבּלנו אמנם ארגז קטן, אבל לא היה בּוֹ כּל דבר שבּכתב. – –

בּתקוה לראוֹת בּמהרה אוֹתך ואת אֶרֶציה היקרה, בּלחיצת יד אמיצה.

פּ.

 

הולנד    🔗

אַמסטאֶרדאם, 25.3.1942    🔗

בחדשי פבּרוּאר־מַרס למדנו בּמרץ. ירח־הלימוּדים הזה – כּך, בּערך, היה מראהו: נפגשנוּ עם ידידינו שבּכל המרכּזים למשך שלוֹשה ימים. הדבר היה טוֹב מאד והצליח יפה. הן בתוֹכן והן בּאוירה הכּללית. נוֹסף על כּך הוֹצאנו חוֹמר־לימוּד, בראש וראשוֹנה חוֹמר להוֹראת הלשוֹן, וכן כּמה חוֹזרי־לימוּד, שעליהם עברוּ אחר־כּך בּעיוּן. מאחר שהיינו פּנוּיים הרבּה, עקב מזג־האויר, נוּצל החוֹדש באינטנסיביות. כּרגע אנוּ נגשים שוּב להוֹציא הגדה של פסח שתהיה יפה מאד. אוֹמרים אנוּ להיפגש בּימי הפּסח בּכמה קבוּצוֹת למען נלמד בצוותא. לבד מאלה לא חלוּ עד כּה שינוּיים. פעוּלת ההכשרה נמשכת. אלא שעתה קשה לחברינו קצת יוֹתר, מאחר שאין הם מחליפים מקוֹם עבוֹדתם ועל כּן הם תלוּיים הרבּה באיכּרים שלהם.

שׂמחנוּ מאד לדרישוֹת־השלוֹם מאת ארץ. אנא, כּתוֹב קצת יוֹתר משלוֹמה. מה שלוֹם חָבר וּבנוֹ מַכּצעיר? הייתי מתענין מאד לשמוֹע אוֹדוֹתיו. שמחנוּ שאדוֹן הסתדרוּת שלוֹמוֹ טוֹב מאד. שׂמחנו לאד שאחיה של ע–ה [חברה פּעילה בהוֹלנד, אשת יוֹאַכים סימוֹן, המכוּנה שוּשוּ]¹⁵ שלוֹמוֹ טוֹב כּל־כּך [הכּוונה לחברים שהצליחוּ לעבוֹר את הגבוּל אל אחיה של ע–ה]. אוּלי ילכוּ עוֹד אחדים בעקבוֹתיו…

הוֹ.

אַמסטאֶרדאם, 30.3    🔗

תוֹדה רבּה על גלוּיתך מ־17.3 ששׂימחה אוֹתי מאד. אנא, כּתוֹב לעתים קרוֹבוֹת אם יש בּפיך דבר על משפּחתך. אנוּ שוֹמעים מעט כּל־כּך, וכל דרישת־שלוֹם משׂמַחת את לבּנו.

גם אשר כּתבת על אחי [כּנ"ל] – יפה מאד. אני מקווה מאד שיוּכל להמשיך דרכּוֹ אל פּינוֹ [חבר בּרמת־הכּוֹבש]. רצוֹני לשלוֹח עוֹד כּמה ילדים אליו, אוּלם אין הדבר פּשוּט כּל־כּך.

מצבנוּ טוֹב, בּיחס. אנוּ מוֹציאים גם השנה הגדה של פסח, והיא בּאמת טוֹבה למדי; אם תהיה אפשרוּת, נשלח לך טוֹפס. האנשים שלנוּ מסוּדרים בּעבוֹדה כּשהיוּ. האיכּר שלי חידש עתה את עבוֹדת העוֹנה, אחרי החוֹרף שהיה הפּעם קשה מאד. לצערנוּ בּטלוּ כּל אפשרוּיוֹת להחליף את מקוֹם העבוֹדה – דבר המכבּיד לפעמים על הלימוּדים. אוּלם אנוּ מרוּצים שהכּל בּריאים.

מרכּזים אחדים פּוּזרוּ, כּגוֹן זה של המזרחי. אך המזל רצה והאנשים שבוּ והסתדרוּ בעבוֹדה, אם כּי לא יחד. משׂמח הוּא שהם קיבּלוּ אדמה אצל שוּשוּ [בּחוַת ההכשרה שבּהדרכתוֹ]. תהיה להם אפשרוּת להשתמש בּירקוֹתיהם לצרכיהם הם. אמנם, הדבר יטיל על שוּשוּ עבוֹדה נוֹספת ויכריח אוֹתוֹ לצמצם את פּעוּלתוֹ למעננוּ. חבל, אבל בּין כּה וכה אין אנשים פּנוּיים הרבּה בּעוֹנת הקיץ.

אינני יוֹדעת לפי אילוּ כּתוֹבוֹת עלי לשלוֹח חבילוֹת. רבּים מחברינוּ רוֹצים לשלוֹח משהוּ לקרוֹביהם [המגוֹרשים], אוּלם אין הם יוֹדעים את כּתוֹבוֹתיהם. דבר זה מצער, כּמוּבן, עד מאד.

אני מקווה לשמוֹע ממך בקרוֹב. כּל טוּב לימי החג. אוּלי נתראה כּוּלנוּ בּשנה הבּאה.

ע–ה

אַמסטאֶרדאם, יוּני [לחבר בּארץ]    🔗

נרעשתי לידיעה ממך ומאת המשפחה. מחשבוֹתינוּ היוּ תמיד אצלך, אצל הילדים וכל האחרים. לעתים קרוֹבוֹת אנוּ מוּדאגים מאד על כּל אלה. גם ידוֹע ידענוּ, כּי ידידנוּ כּאן [הוֹז] אינוֹ בּחיים עוֹד. מה שלוֹמם של בּרל וליבּ? לכוּלנוּ כּאן שלוֹם, לערך.

שׂמחנו מאד לידיעות מאת מרים [דה־לב, נמצאת בארץ] ומאתך. אבקשך, אמוֹר־נא למרים, שהוּטב עתה גם שלוֹמה של א. [מפעילי התנוּעה, חברת העיריה], לאחר שטיפּלוּ בּה בּמשך כּמה זמן בּבית־החוֹלים [בּית־אסוּרים]. לאשרנוּ חלפה המחלה. ידידנוּ ס. [זקן־התנוּעה] בּריא כּמעט ועוֹבד הרבּה, אך אשתוֹ כּבר אינה כּאן זה מכּמה חדשים. גם א. בּ, בּריאה. אנוּ מדבּרים לעתים קרוֹבוֹת בּכם וּבשלוֹמכם.

שׂמחים אנוּ, יקרים, שמצבכם הכּלכּלי טוֹב. מצבם של ידידינוּ וּקרוֹבינוּ טוֹב למדי. מוּבן מאליו, כּי רבּוֹת דאגוֹת־המשפחה בּקרבּנוּ. תוֹדתנוּ על ההבטחה לעזרה. הלא ידוּע לך כּי חיים אנוּ בּתנאי מלחמה וחסרים דברים רבּים. –

בּתקוה להתראוֹת בּמהרה.

י.

טרווֹלדה, 21.7    🔗

מעט על עצמי. עוֹבד אנכי בּחצר איכּר אחד, אשר שטח אדמתוֹ בּערך 40 האֶקטאר. 20 פּרוֹת, ששה סוּסים, חזירים, מכוֹנוֹת מכּל המינים וּדברים רבּים אחרים המצוּיים בּמשק חקלאי גדוֹל, שעֹת העבוֹדה הן עתה מ־5.30 בּבּוֹקר עד 7.30 בּערב. יש לנוּ כּאן הזדמנוּת מצוּינת להשתלמוּת וּמקוים שנוּכל לנצל יפה את ידיעוֹתינוּ בּימים יבוֹאוּ. מצבם של גוֹר־צעיר [גוֹרדוֹניה־המכּבּי הצעיר] וחל[וּ]ץ אינוֹ בּטוֹב כּל־כּך, אך אנוּ מתאמצים לתמוֹך בהם. הוֹ. [חבר מרכּז "החלוּץ] חפץ לבקר אצל אחי של ע–ה, [להגיע לארץ נייטראלית], אבל חלה פּתאוֹם בּקיבה ונאלץ לדיאֶטה חמוּרה [אמצעי זהירוּת].

מצבנוּ אינוֹ בּטוֹב, ואיני יוֹדע אם אוּכל עוֹד לכתוֹב לך, כּי רבּים כּבר הלכוּ ל"אַרבּייטאַנזאץ". אין אנוּ נוֹפלים ברוּחנוּ וּמקוים להתראוץ בּמהרה עם חברינוּ בארץ. – –

נ.

לוּדזראֶכט [חוַת הכשרה], 16.8    🔗

ודאי התפּלאת שלא שמעת מאתנוּ זמן רב כּל כּך. אוּלם דע לך, היינוּ עסוּקים בּזמן האחרוֹן עד מאד מאד ולא היינוּ פּנוּיים לכתיבת מכתבים מפוֹרטים, ואף מחשבתנוּ לא נתפּנתה לכך. אך את השעה הזוֹ שהנני פּנוּי בּה בּמקצת, אנצל, על אף הכּל, כּדי לכתוֹב לך, למען תדע מה מצבנוּ.

בּדרך כּלל לא חלוּ אצלנוּ שינוֹיים רבּים. מצבי אני וּמצב חברינוּ הקרוֹבים בּיוֹתר עוֹדנוּ טוֹב, בּאוֹפן יחסי. עדיין נאלצים רק מספר קטן בּיחס מבּין חברינוּ לצאת מכּאן. דבר זה הנוֹ, כּמוּבן, רע, רע מאד; אך הם הלכוּ מאתנוּ שקטים, אמיצים ואף בּוֹטחים בּעתיד – כּפי שציפּינוּ זאת מהם. מוּבן, אין לדעת דבר ודאי, אך לבּי סמוּך וּבטוּח שהם יעברוּ איך־שהוּא את הימים האלה ויצליחוּ בּעתיד להתאחד שוּב עם כּוּלנוּ.

אף־על־פּי־כן. מוּבן מאליו שאנוּ מוּדאגים עד מאד, כּפי שאתה יכוֹל בּוַדאי לתאר לעצמך; אך רוּחנוּ שקטה וּמתוּנה כּמוֹ בּשעה זוֹ שהנני כּוֹתב לך. סוֹף סוֹף זוֹהי התגוּבה הנפשית שנוֹתרה לנוּ, אם לא לצאת מן הדעת. היוֹדע אתה, עתים משתוֹמם האדם עצמוֹ למידת האדישוּת המטוּמטמת שעדיה מסוּגל הוּא להגיע.

גם כּאן, בּלוּדזראֶכט, מצבנוּ עוֹדנוּ טוֹב למדי. אקוה, שקיבּלת את הספרים אשר שלחנוּ לך. הדבר נמשך זמן רב כּל־כּך מפּני שלא במהרה עלה בּידנוּ להשׂיג את כּל הרשיוֹנוֹת הדרוּשים. אקוה שאמנם שׂמחה הדוֹדה קֶרן לשי. אגב, מוּזר הוּא שמעוֹלם לא אישרת לי את המכתב שכּתבתי לך בּשעתוֹ בּענין זה.

לצערי הרב חוֹלים כּרגע שאר המנהלים כּאן וכל העבודה מוּטלת עלי לבדי. ועתה, בּיקשתי מאת ידידי הותיק יציאה שיעזוֹר לי בּמלאכה – הלא עוֹד תזכּרהוּ מקוֹדם? ודאי ידעת שעוֹד בּעבר עזר לי בּכמה וכמה מקרים קשים. אוּלם עכשיו רצוֹני שיעבוֹר הנה כּמנהל קבוּע וּלתמיד. סבוּרני, שגם הוּא היה מוּכן לכך בּרצוֹן והנני חוֹשב אוֹתוֹ למתאים מאד לעבוֹדה זוֹ. אמנם, לפי שעה אין מצבוֹ טוֹב בּיוֹתר, הנוֹ מצוּנן בּמקצת, אך אני מקוה שהצטננוּתוֹ תחלוֹף בּקרוֹב. הקוֹשי העיקרי בּענין הנוֹ, כּמוּבן – כּפי שבּודאי תוּכל לתאר לעצמך – השאלה החמרית. הוּא מצדוֹ היה מסכּים לבוֹא אלינוּ בּחפץ לב, אך היא אינה רוֹצה לתת לוֹ ללכת לבדוֹ. ואין אנוּ יוֹדעים כּרגע עצה בּענין. אמוֹר נא, זה הרגע מנצנץ דבר בדעתי: בּכל פּעם שהייתי אצל כּסף, היא שיבּחה אוֹתך בּכל לשוֹן של שבח. סבוּרני, שהיא מעריכה אוֹתך מאד מאד. האם לא יכוֹלת לכתוֹב לה אוֹדוֹת הענין וּלהשפיע עליה שהיא תבוֹא גם אלינו? נַסה נא בּאמת לעזוֹר לנוּ בּזה. אם יבוֹאוּ שניהם – יציאה וכסף – אלינוּ, הריני סבוּר שנוּכל להתגבּר על כּל הקשיים החינוּכיים, שהנם, כּמוּבן, גדוֹלים בּמיוּחד, אך בּלעדיהן, בּוֹדד וגלמוּד – אוֹדה על האמת: לבּי חוֹשש למדי. עשׂה־נא, איפוֹא, כּל מה שבּיכלתך. בּראש וראשוֹנה עשׂה נא למען תבוֹא היא אלי; ואז יבוֹא ודאי גם הוּא. הדבר יבוֹא אז על מקוֹמוֹ בּשלוֹם.. סבוּרני שנוּכל לסדר זאת בּעצמנוּ. רק בּגללה אני פּוֹנה לעזרתך. ודאי יהיה לך ברוּר שהכּל דחוּף מאד ואינוֹ סוֹבל כּל דחיה. – –

שוּשוּ

ליון [בּדרך מהוֹלאנד], 23.10    🔗

זה זמן רב לא כּתבתי. אך תבין את הסיבּה. כּפי שהנך רוֹאה, נמצאים אנוּ, שוּשוּ ואנכי, לא רחוֹק מאחי [מן החברים בּארץ נייטראלית]. היינוּ רוֹצים מאד לבקר אצלוֹ אך אין אנוּ יוֹדעים אם אפשרי הדבר. הוּא איננוּ נוֹהג עוֹד בּהכנסת־אוֹרחים כּמוֹ קוֹדם – כּך הוֹדיעוּ לנוּ פּה. השמעת משהוּ מזה? וּמה עם… [ארץ ניייטראלית אחרת]? בּעצם רצינוּ ללכת אליו מפּני שהעבוֹדה שם מוֹשכת אוֹתנוּ יותר. אך יהיה, כּנראה, קשה להגיע אליו. בּבּית כּבר לא היתה כּל עבוֹדה לנוּ ולידידינוּ. הבטחנוּ להם לחפּשׂ אחר עבוֹדה גם בּשבילם, וּבגלל זה בּאנוּ הנה. נתאמץ להשׂיג דמי־נסיעה בּשבילם, כּכל האפשר. – – גם אם ישארוּ בּבּית יש להם צוֹרך בּכסף. בּאיזוֹ מידה יכוֹל אתה לעזוֹר? הישנה אפשרוּת כּזאת? – – אין אנוּ מרגישים עצמנוּ בּטוֹב כּאן, אך ניאלץ, כּנראה, להתעכּב פּה זמן־מה.

ע–ה

רוֹטאֶרדאם, 5.11    🔗

כּפי שהנך רוֹאה חזרתי מנסיעתי [ היה בּקרבת הגבוּל של ארץ נייטראלית וחזר לקחת עוֹד חברים]. אף כּי הדבר לא היה מטריד וּמיגע בּיוֹתר – הריני עייף בּמקצת. – אף־על־פּי־כּן אנכי כּוֹתב מיד כּדי שתדע, כּי שלוֹמי בּטוֹב. מה אצלכם? מה שוֹמע אתה מז' [חבר מרכּזי בּצרפת] וּמאת ע–ה? ההגיעה כּבר אליך? סימוֹן [הכּוֹתב עצמוֹ] כּתב לי, שלא שמע זמן רב ממך. כּתוֹב נא לי מיד, הוּא מצפּה לידיעוֹת מק. אבל עשׂה נא חסד עמדי וּכתוֹב לוֹ תיכף וּמיד. אני מאמין שאשאר כּאן רק זמן קצר. אם הכּל יהיה בּסדר אצא בּקרוֹב שוּב לדרכּי. אסע אז, כּנראה, עם מספּר ידידי. – –

שוּשוּ

ליוֹן, 8.11    🔗

ודאי לא ציפּית עוֹד לקבּל מאתנוּ מכתבים מכּאן. אוּלם לצערי לא עזרה לי כּל שקידתי בּלימוּדים, וּכבר בּמבחן הראשוֹן – נכשלתי. ודאי תוּכל לתאר לעצמך שרוּחי היתה מדוּכּאה מאד. עמדתי בּפני הבּרירה, אוֹ לנסוֹת כּוֹחי שנית במבחן – אוֹ להפסיק את הלימוּדים כּליל; ועדיין איני יוֹדע מה עלי לעשׂוֹת. לפי שעה אינפש קצת ואחכּה לשוּבוֹ של שוּשוּ. לשנינוּ יחד יאיר אוּלי המזל בּיתר הצלחה. מוּבן שהדבר בּלתי־נעים לא רק לי לעצמי, אלא גם לגבּי כּל חברי ללימוּדים. הידעת, כּי שוּשוּ עזר ועוֹדנוּ עוֹזר להם בּהכנוֹתיהם וּבגלל זאת אין אנוּ יכוֹלים להימצא עכשיו יחד? אוּלם כּבר הגעתי לכלל דעה, שהוּא מבזבּז את זמנוֹ לריק, למַרבּה הצער! אוּלי נצליח למצוֹא שיטה חדשה שתתאים לזוֹ השלטת היוֹם כּאן – אך איני רוֹאה כּל מוֹצא. מאת שוּשוּ לא הגיעוּנוּ עד כּה כּל ידיעוֹת, לא היתה עדיין כּל אפשרוּת לכך. היש לך עבוֹדה רבּה? בּרצוֹן הייתי עוֹזרת לך. זמן ממוּשך אין לשׂאת את הבּטלה.

ע–ה

הוֹלאנד, 12.11    🔗

– – היה בּדעתי לגשת לז'. [צרפת] ולהבריא שם קצת יחד עם עוֹד שני ידידים. אוּלם עכשיו איני יוֹדע אם נכוֹנה דרכּי זוֹ וּמה עלי לעשׂוֹת. הכּל נסתבּך כּל־כּך, וקשה לי להסתדר בּכל עניני המשפחה. כּנראה, אעלה תחילה לבדי כּדי להגיע לידי שׂיחה גלוּיה וּמפוֹרטת בּכל הענינים, הלא אתה יוֹדע את עמדתי: קוֹדם לכּל גילוּי־הלב, רק בּדרך זוֹ אפשר להגיע אל המטרה. – – מע–ה לא שמעתי דבר בּזמן האחרוֹן, ויכוֹל אתה לתאר לעצמך כּמה זה מַדריך את מנוּחתי. – – מה שלוֹמך? מי מבּני המשפחה גר כּעת אצלך? וּמה שלוֹם כּל יקירינוּ? מה מצב בּריאוּתם? הן יוֹדע אתה שכּל זה מענין אוּתי. כּתוֹב מהר.

שוּשוּ

ליוֹן, 14.11    🔗

מאז השבוע האחרוֹן קרה הרבּה, וּודאי יש לנוּ לצפּוֹת ליוֹתר. רק קוה אקוה שלכם לא יאוּנה דבר. שלוֹמי עד כּה טוֹב. לפי שעה אנכי מסוּדרת כּאן מבּחינה חמרית, ואוּכל לחכּוֹת עד שיבוֹא גם שוּשוּ. גלוּיתוֹ האחרוֹנה היתה מפּאריס, וּמשם המשיך את דרכּוֹ. איני יוֹדעת לאן הגיע, וּודאי תבין כּמה אני מוּדאגת. וּביחוּד עכשיו, בּשעה שהמאוֹרעוֹת בּאים בּמרוּצת־בּהלה כּזוֹ. אני חוֹששת שכּל נסיעתוֹ היתה לשוא. אקוה שבּינתים כּתב לך, ודאי הוּא חוֹשב שאשתוֹ נמצאת אצלך. כּתוֹב נא, בּבקשה ממך, בּרגע שיוָדע לך דבר.

ע–ה

לה־מון־דור, 20.11    🔗

תוֹדה על מכתבך מיוֹם 14.11. ודאי קיבּלת בּינתים את איגרוֹתי השוֹנוֹת. היוֹם הגיעתני לשׂמחתי הרבּה שוּב ידיעה ישר מאת שוּשוּ. הוּא נמצא בּפאריס וּודאי יִשאר שם עוֹד ימים אחדים למען יראה מה יוּכל לעשׂוֹת. בּחפץ־לב היה עוֹזר ל–ט ולשאר הקרוֹבים [בּהוֹלאנד], אוּלם עם הנסיבּוֹת שנשתנוּ לא היה לאַל ידוֹ לעשׂוֹת דבר. חבל, חבל מאד – וּמה גם מאחר שמצבם איננוּ טוֹב כּל עיקר. ודאי ידעת שהם רוֹצים להתקשר עם הדוֹדה יציאה, אך זוֹ אינה מחַבּבתנוּ לפי שעה ואינה רוֹצה בּכל קשר עמנוּ. יש לקווֹת שעדיין בּכוֹחם לפרנס את עצמם בּאיזה אוֹפן שהוּא, אך הדבר קשה. אני מקוה לראוֹת את בּעלי בּקרוֹב כּאן – ואז נתכּן תכניוֹת חדשוֹת. השלג הראשוֹן כּבר ירד, ותהיה לנוּ אפשרוּת להתאמן בּלישת סקי… זה להיוֹם. כּל הבּרכוֹת.

ע–ה

לה־מון־דור, 23.11    🔗

הגעתי אתמוֹל בּשלוֹם הנה. לצערי הרב מצאתי את ע–ה עוֹד כּאן. קיויתי, שהגיעה כּבר מזמן אל אחיה. בּכלל, אני מאוּכזב מאד על שעבוֹדתי בּמשך השבוּעוֹת האחרוֹנים נשארה ללא הצלחה ממשית ועלי להתחיל לגמרי מחדש. רק אקוה, שהקצב יהיה עתה מהיר יוֹתר. אני הלא יוֹדע כּמה הכרחית וּדחוּפה התמיכה בנ. וּמשפחתוֹ [הוֹלאנד]. חוֹשבני, שלוֹמם רע, רע עד למאד, ואם לא נצליח לעזוֹר להם בּמהרה, אזי תהיינה התוֹצאוֹת מחרידוֹת. האמן לי זאת, עלינוּ למצוֹא משהוּ, בּכל מחיר. אחוֹתו של ל., –י ובעלה [ע–ה והכּוֹתב עצמוֹ] היוּ מאד רוֹצים לבקר אצלך – הוּא, כּמוּבן, רק אם יוּכל לחזוֹר אחר כּך למקוֹם בּוֹ הוּא שוֹהה עכשיו. האפשרי הדבר לדעתך? הוּא שוֹאל בּעצתי, אך אין אני יוֹדע תשוּבה. התוּכל לכתוֹב לי דעתך, אך ללא כּל דיחוי? משהוּ אחר: החשבת פּעם על האפשרוּת להפּגש – – אצל דוֹד גבוּל?

שוּשוּ

הולאנד, 23.11    🔗

את גלוּיתך משמיני בּחוֹדש קיבּלתי, שׂמחנוּ מאד, שהגיע אלינוּ שוּב אוֹת־חיים מכּם. מע–ה לא שמענוּ דבר בּמשך זמן רב. כּלוּם לא רצתה להכּנס לאוֹתה הדירה בּה אתה גר? האם אתם גרים כּבר יחד? שוּשוּ בּיקר בּינתים אצלנוּ. הוּא חזר שוּב לעבוֹדתוֹ. אנוּ מקוים, שבּקרוֹב נשמע ממנוּ. רבּים ניסה למצוֹא משׂרה בּפירמה דרך. הדבר עוֹד בּגדר משׂא־ומתן. כּבר מזמן לא הוֹדיע לנוּ על מצבוֹ, על כּן אנוּ מוּדאגים לגוֹרלוֹ. יש לקווֹת, שימצא לוֹ סוֹף סוֹף עבוֹדה הגוּנה המבטיחה קיוּם. יש יסוֹד לאַחל לוֹ זאת.

–ט

הולאנד, 25.11    🔗

היוֹם קיבּלנוּ את מכתבך מ־10 בּנוֹבמבר בּשביל ע–ה. אנוּ שׂמחים מאד לשמוֹע מכּם שוּב. ע–ה עתה בּדרך ל… [ארץ נייטראלית] – אני מקוה שתוּכל להגיע לשם. רוֹב בּני המשפּחה בּריאים ועוֹבדים בּחקלאוּת. חלק אינם יכוֹלים להמשיך בּמקצוֹעוֹת הקוֹדמים והם נאלצים למצוֹא להם מקוֹמוֹת עבוֹדה אחרים. יש המנסים למצוֹא מחסה אצל המנהל הראשוֹן של ח. [עבוֹדה בּביצוּר החוֹפים]. רבּים העוֹבדים אצלוֹ, כּי על ידי משלוֹחי המלחמה התרחבה מאד הפירמה שלוֹ. אין הוּא אהוּד ועוֹבדים שם בּלי רצוֹן. חלק חוֹלים [נאסרוּ בּשעת נסיוֹן לברוֹח]. ויעבוֹר זמן רב עד שיוּכלוּ לצאת לרחוֹב. ידידי אחדים נמצא אצל… [אחדים הצליחוּ לעבוֹר את הגבוּל]. רבּים ניסה גם הוּא לקבּל משׂרה כּזאת, אבל לא הצליח, כּי היה יוֹתר מדי נמהר, וכעת נשאר בּלא כלוּם [רבּים גוֹרשוּ למחנה ריכּוּז]. אנוּ מלאי דאגה לוֹ. –

שמענוּ, כּי לדוֹדתנוּ גאוּלה הוּטב קצת. אני משוּכנע שהיא הבריאה. אבל נוֹרא הדבר שזה נמשך זמן רב כּל־כּך. נקוה שהדוֹדה הזקנה גוֹלה עוֹד תזכּה לראוֹת בּהבראתה.

–ט

צרפת, 10.12    🔗

יקירי, מכתבך מ־11 לחוֹדש נשלח לכאן עם התוֹספת. את החבילה קיבּלה… והיא תעבירנה אלי. רב תוֹדוֹת. יש בּדעתי לנסוֹע מכּאן בּראשית השבוּע הבּא, אוּלם לפני כן אני רוֹצה לקבּל ידיעה משוּשוּ [חזר להוֹלאנד להביא קבוּצת חברים]. אינני יכוֹלה לנסוֹע מבּלי לדעת אם הוּא בּריא, הלא תבין מלבד זאת, עליו לשלוֹח שני ידידים, אשר טרם הגיעוּ לכאן. בּרצוֹני לנסוֹע עמהם יחד. מאידך, הרי חג המוֹלד הוּא הזמן הנוֹח בּיוֹתר וגם מזג־האויר טוֹב לנסיעה. בּימים האחרוֹנים הוּטב, כּנראה, לדרך וליציאה. לא בּנוּ תלוּי הדבר, אך לא היינוּ רוֹצים שגוֹרלנוּ יהיה כּגוֹרלם של מ. ואחרים [הוּחזרוּ מהגבוּל]. ב… [ארץ נייטראלית אחרת] לא נשתנה דבר – פּעם היא נוֹחה וּפעם היא אַלימה. בּכל זאת עברוּ בּוֹדדים וזה כּמוּבן חשוּב מאד. – –

ע–ה

חות הכשרה, 14.12    🔗

אחרי הפסקה ממוּשכת תגיע אליך שוּב ידיעה ממני – אוּלי בּפּעם האחרוֹנה. מי יוֹדע? הרבּה עבר עלינוּ בּזמן האחרוֹן. ויוֹם יוֹם חוֹזרת אוֹתה הפרשה הידוּעה לך היטב. יוֹתר ויוֹתר עוֹזבים אוֹתנו ידידינוּ היקרים שנאלצים לנדוֹד לדרך בּלתי־ידוּעה. נשארנוּ קוֹמץ קטן. לפעמים קשה להתגבּר וּלהחזיק מעמד, אך חוֹבה עלינוּ להתגבּר, כּי אנוּ אחראים כּלפּיכם. ולכן עלינוּ להחזיק מעמד בּחריקת שינים, להחזיק מעמד ויעבוֹר עלינוּ מה. אם יש לך אפשרוּת, נא כּתוֹב לנוּ מיד בּפרוֹטרוֹט מה שלוֹמך אתה וּשלוֹם ידידינוּ. מה הידיעוֹת ממוֹלדת? – – להתראוֹת בזמן טוֹב יוֹתר.

נ. ק.

אַמסאטֶרדאם, 15.12    🔗

אחרי גלגוּלים רבּים, הגיעה אלי גלוּיתך מיוֹם 17 בּנוֹבמבּר. סיבּת הגלגוּלים – עברתי לדירה אחרת. ברוֹבע זה גרים רבּים מידידי {הוּקם הגיטוֹ]. מצבי אני, מצבם של הדוֹד יעקוֹב ושל רוֹב ידידינוּ [אנשי המפלגה] – בּדרך כּלל לא רע. יש לנוּ, כּמוּבן, דאגוֹת משלנוּ, כּמוֹ לכל אחד כּאן, אך איך שהוּא מסתדרים.

אתה שוֹאל על הילדים של המשפּחה כּוּלה. חלק מהם נסעוּ וּמגיעוֹת אלינוּ ידיעוֹת מעטוֹת מהם. מאוּשרים ההוֹרים, שילדיהם יכוֹלים עוֹד להשאר בּבית זמן רב. לעת עתה זכוּ רבּים באוֹשר זה. משׂמח אוֹתנוּ שמצב משפּחתך טוֹב כּל־כּך. אנוּ מקוים לבוֹא אליך במהרה. – –

ס. ¹⁶

ארץ נייטראלית, 15.1.1943    🔗

קשה לי לכתוֹב לאדם שלא ראיתיו זה שלוֹש שנים. ושלוֹש שנים כאילוּ! אני מקוה, כּי בּמשך כּל ימי חיי לא יעבוֹר עלי כּה הרבּה כּבשנים אלוּ.אבל, למרוֹת הכּל, נדמה לי שמבּפנים נהיינו חזקים ומחוּשלים יוֹתר. קוֹדם כּל בּרצוֹני לדעת מה שלוֹמך. – התפּעלנוּ מנסיעתך המענינת וגם אנוּ היינוּ עוֹשׂים בּרצוֹן אוֹתה הדרך לארץ אבל מי יוֹדע אם אפשרי יהיה הדבר בּקרוֹב. בּנוּ לוֹהטים כּיסוּפי העליה ולא ירפּוּ מאתנוּ עד שנהיה כּבר בּבּית. בּרוּר, שאנחנוּ לא נחכּה שלוֹש שנים נוֹספוֹת. זה כּבר לא יהיה.

בּזמן הקצר שאני כּאן ניסיתי, בּתנאים שלנוּ, לתקן את המעוּוָת של שנים – וקראתי כּל מה שיכוֹלתי. אין בּי השקט הדרוּש לקריאה. בּעקב הריאַקציה הגדוֹלה לאחר המתיחוּת בּמשך שנים. ושנית, מחשבוֹתי נתוּנוֹת לחברינוּ בהוֹלאנד.

אוּלי כּבר ידוּע לך שנישׂאתי לשוּשוּ. אני והוּא היינוּ מדריכים עד הזמן האחרוֹן בּחוה החקלאית של עלית הנוֹער. באוֹגוּסט 1942 היינוּ נאלצים להסתיר את כּל הילדים, כּי אחרת היוּ מגלים את כּוּלם. הצלחנו להסתיר גם חברים בּוֹגרים רבּים, אבל ברוּר לנוּ, כּי אין בּטחוֹן בּזה לזמן ממוּשך. לכן יצאנוּ, אני ושוּשוּ, בּתחילת אוֹקטוֹבּר בּכוונה למצוֹא דרך זוֹלה וּפחוֹת אוֹ יוֹתר בּטוּחה לחברינוּ. וּבאמת הצלחנוּ למצוֹא דרך שאיננה קשוּרה בּעזרת זרים. למדנוּ מהנסיוֹן, כּי טוֹב יוֹתר לעשוֹת הכּל בּעצמנוּ. כּשהגענוּ ל… ניסינוּ לקבּל עזרה מתנוּעת הנוֹער היהוּדית במקוֹם. תחילה לא היוּ מוּכנים לזה, אבל סוֹף סוֹף הצלחנוּ למצוֹא חבר שנתפנה לענינינוּ. כּשהכינוֹנוּ הכּל, חזר שוּשוּ להוֹלאנד. – – סוֹף סוֹף הצלחתי להגיע הנה אם עוֹד שני חברים. שוּשוּ לא יוּכל לעת עתה לבוֹא. הוּא היחיד העוֹשׂה את העבוֹדה. בּרוּר, שהיא מסוּכּנת מאד, אבל זאת היא האפשרוּת היחידה להילחם על קיוּמנוּ במצב זה.

בּרצוֹני, כּמוּבן, לעשׂוֹת הכּל כּדי לעזוֹר, וכן גם בּאתי הנה. אינני חפשית לגמרי, למרוֹת שיש לי יוֹתר חוֹפש תנוּעה בּתוֹר נתינה הוֹלאנדית מאשר ליתר הפּליטים. זהוּ, בּקיצוּר, הסיפּוּר שלי.

הוֹרי הוּגלוּ. מכּל אֶחי נמצא כּאן רק אחד. האחרים עוֹדם בּהוֹלאנד. כּן הוּגלוּ חברים רבּים. כּשתיגמר המלחמה, רק אז נדע מה נשאר לנוּ. מכּל חברי בּית־החלוּץ שלנוּ בּאמסטאֶרדאם – אני היחידה שניצלתי. זאת היה הרגשה איוּמה. ולמרוֹת הכּל אנוּ מוּכרחים – וגם יכוֹלים – להמשיך, כּי אין לאבּד יוֹתר מאשר את חיינוּ. בּודאי השתנה הרבּה גם אצלכם. בּודאי יפה לחיוֹת כּעת כּיהוּדי בּארץ־ישׂראל! האם רבּים היהוּדים נוֹשׂאי־הנשק?!

ע–ה

ארץ נייטראלית, 15.1 [אל אחיו של שוּשוּ בּארץ]    🔗

שׂמחה אנכי שהפּעם אוּכל לכתוֹב לך אני עצמי. מקוה אנכי, כּי מכתבוֹ של שוּשוּ מאוֹקטוֹבּר הגיע אליך. בּינתים אירעוּ שוּב דברים רבּים. שוּב היינוּ כּמה שבוּעוֹת יחד ועתה הלא שוּב הננוּ מפוֹרדים. לצערי אי אפשר היה אחרת. שוּשוּ נוֹסע הרבּה ואני משתדלת לסייע לוֹ מכּאן. מכתבוֹ האחרוֹן היה מ־22 בּדצמבּר, מהוֹלאנד. מכתבוֹ הנה אוֹפּטימי למדי, ואני מַניחה, כּי הוּא עזב כּבר שוּב את מקוֹמוֹ. אם הוּא משׂיג משהוּ, הרי זוֹ הקלה כלשהי. – –

ע–ה

הוֹלאנד, 1.2.1943 [אל ע–ה בּארץ נייטראלית]    🔗

רצוֹני להחזיק בּידך, כּי הוּכּינוּ מכּה, הגדוֹלה בּמַכּוֹת, שיכלה להינחת בּנוּ.

חברך אינוֹ בּחיים עוֹד.

יכוֹל אני להגיד לך, כּי אם סבל בּכלל, הרי סבלוֹ היה קצר בּיוֹתר; הוּא בּחר בּמוֹתוֹ מתוֹך חירוּת פּנימית מוּחלטת. אני משער שבּעוֹד זמן־מה יגיע אליך כּל מה שידוּע לנוּ על זה. ע–ה, כּוּלנוּ מהרהרים עכשיו בּך, אוּלם גם עליך להרהר בּנוּ, מה האסוֹן הזה לנוּ! רבּים הדברים שהייתי חפץ לכתוֹב לך, אבל כּל מלה אינה אלא גוֹרעת מהמציאוּת. טרם התגבּרתי על כּך, שאוּכל לראוֹת את האסוֹן הזה כּפי שהוּא היה רוֹאה אוֹתוֹ. עתה אין אני יוֹדע אלא דבר אחד: מעוֹלם לא ראיתי דמוּת כּזוֹ של אדם, שחייו יוֹסיפוּ לתסוֹס לנגד עינינוּ. אני יוֹדע עתה ששוּם דבר לא נגרע ממנוּ, שאי אפשר היה לפגוֹע בּוֹ כּלל. אבל לא אלה הם הדברים שיש בּהם כּדי לאַפשר לנוּ להמשיך ולחיוֹת.

אוּלם יוֹדע אני שיבוֹא הרגע ונוּכל לחוּש את ההתרחשוּת הזאת בּצער מרוּכּז פּחוֹת מסביב לאבידה שאבדה לנוּ, שנוּכל להרגישנה, כּפי שרצה הוּא.

מ.

הוֹלאנד, 3.2    🔗

הדבר קרה, כּפי הנראה, בּשבוּע שעבר בּיוֹם השלישי [26.1.1943, כ' שבט תש"ג]. אלי הגיעה השמוּעה בּיוֹם החמישי בּערב. לפני כן לא יכוֹלתי לכתוֹב לך. י.¹⁷ היה בּזמן האחרוֹן ידידוֹ הקרוֹב בּיוֹתר. עוֹד בּיוֹם ראשוֹן זה שׂוֹחחוּ בּיניהם, וּלמחרתוֹ עמד לבקר את י., אף כּי הבטיח לא לבוֹא אליו עוֹד. קוֹצר־רוּח ואוּלי גם בּדידוּת דחפוּ אוֹתוֹ. סבוּרני, שמעוֹדוֹ לא היה אדם קרוֹב ללבּוֹ כּי. וגם לוֹ, לי. – לא היה אדם הקרוֹב כּל כּך בּרוּח כּמוֹתוֹ. אני יכוֹל להבין זאת. מבּשׂרי חזיתי, שקרבתי הגדוֹלה בּיוֹתר אליו היתה אז, כּשהתמַסרנוּ בּכל נפשנוּ לעבוֹדה, וּבתוֹכה מצאנו איש את רעהוּ. היתה זאת קירבה אישית אמיתית, שהיה בּה לעתים משוּם אינטימיוּת. אבל כּל זה מתוֹך העבוֹדה וּבתוֹכה. הוּא יכוֹל היה לבוֹא בּמגע רק עם הטהוֹר בּהחלט שבּאדם, הנטוּל כּל פּניוֹת אישיוֹת, ולכן היה תמיד בּוֹדד לנפשוֹ. מכּאן גם הקשר העמוֹק בינוֹ לבין י.

הוּא היה האדם הטהוֹר בּיוֹתר שפּגשתי. הוּא בּיקש את המעשׂה האחרוֹן הזה, הוּא לא יכוֹל היה לשוּב בּחזרה ל… בּטרם הלכוּ אחרים. פּעמים רבּוֹת ניתנה לוֹ ההזדמנוּת, אבל בּשבילוֹ היה זה מן הנמנע. הוּא לא בּיקש לוֹ מפלט ממעשׂה ההקרבה האחרוֹנה, הוּא לא יכוֹל אחרת, כּי הוּא היה יצוּק מקשה אחד, כּי כּוּלוֹ מקשה אחד.

אני ואנחנוּ הוּשפּענוּ על ידי כּך, שלא להסתלק מפּני מסירוּת־הנפש האחרוֹנה. טעמוֹ של דבר חתוּם וכלוּל בּעצם חייו, וזה הגדוֹל בּיוֹתר ממה שראינוּ בּחייו. אבל אלה רק מלים הן. ואינני יכוֹל להיוֹת עתה חסר ניב בּיחס אליך.

בּימים אלה הייתי יחד עם י., יחד עם ה. ועם מ. הערב אני אפּגש עם בּ. שניהם היוּ רצוּצים מאד ממה שאירע.

4.2.1942

כּעת שעת עלוֹת השחר. היוֹם מוּכרח המכתב הזה לצאת מכּאן. ע–ה, עוֹד מעט ונכתוֹב לך שוּב.

בלחיצת יד

מ.

ארץ נייטראלית [אל אחיו של שוּשוּ בארץ]    🔗

את המכתב הזה קיבּלתי לפני ימים מספּר ואינני יכוֹלה בּרגע זה לעשׂוֹת יוֹתר מאשר לתרגמוֹ וּלשלחוֹ כּלשוֹנוֹ אליך. אוּלי, בּעוֹד כּמה שבוּעוֹת, אוּכל לכתוֹב לך יוֹתר. כּעת, לא אוּכל עדיין. מה שקרה שם בדיוּק איני יוֹדעת, אני משערת שהוּא רצה לעבוֹר מבּאֶלגיה להוֹלאנד – ונתפס ונרצח בּגבוּל¹⁸. מאז בּאתי לכאן חרדתי יוֹם יוֹם לידיעה כזאת. ידעתי שלא ימסוֹר את עצמוֹ לידם. אני מאמינה שהמכתב אוֹתוֹ אני שוֹלחת לך, של חברינוּ מהוֹלאנד, יתן לך מוּשׂג נאמן על שוּשוּ, כּפי שהיה. י. הוּא הוֹלאנדי (לא־יהוּדי) המחרף את נפשוֹ למַעננוּ.

אוּלי ינַחם אוֹתך מעט מכתב זה, כּאשר הגן גם עלי מפּני היאוּש. יוֹתר מזה איני צריכה ואיני יכוֹלה להגיד. אם יש בּרצוֹנך – כּתוֹב גם אתה אלי פּעם.

ע–ה

משוּשוּ עצמוֹ קיבּלתי בּחדשים האחרונים רק גלוּיה, אף כּי, יוֹדעת אני, כּתב לי בּקביעוּת.

[כּנ"ל], 21.2 [לחבר בּארץ]    🔗

היוֹם אנסה לכתוֹב לך בּיתר פּרוֹטרוֹט ולענוֹת על סעיפיו השוֹנים של מכתבך מיוֹם 27.1. – –

אני מבינה שבּעיניכם חשוּב הוּא שהחברים ישמרוּ על הקשר עם הקיבּוּץ, ואמנם חשוּב הדבר. אוּלם אַל לכם לשכּוֹח דבר אחד: בּמשך שלוֹש שנים היינוּ מנוּתקים מכּל מגע חי עמכם. אין זאת אוֹמרת שלא נשארנוּ נאמנים לרעיוֹנוֹתינוּ בּדבר חיינוּ העתידים בּארץ; אוּלם בּרוּר וידוּע לנוּ כּי לא התקדמנוּ אתכם בּהתפּתחוּת שחָלה בּשנים האחרוֹנוֹת. מה יוֹדעים אנחנוּ על מחשבוֹתיכם בּשאלוֹת החשוּבוֹת בּיוֹתר? ונוֹסף על זאת, מה פּלא, כּי אחרי כּל מה שעבר ועוֹדנוּ עוֹבר עלינוּ מדי יוֹמם בּיֹמוֹ, אין ריב המפלגוֹת נראה עוֹד חשוּב בּעינינוּ? – – עצם העוּבדה שכּל אלה עוֹדם חשוּבים בּעיניכם, ראיה בּה שחייכם תקינים וּסדירים. אוּלי גם בּעיני אני יהיוּ הדברים שוּב חשוּבים, פּעם, לעתיד לבוֹא, אוּלם עכשיו יש לי דאגוֹת אחרוֹת. –

בּדרכּנוּ הנה פּגשנוּ חברים מוּעטים מאד. בּשטח הצרפתי הבּלתי־כּבוּש היתה תנוּעת נוֹער חלשה, בּהדרכתם של ש. [שליח מארץ־ישׂראל] וז'. [חבר מהוֹלאנד]. בּין הצוֹפים היהוּדים היה חוֹמר טוֹב ורב, והם גם עכשיו עוֹשׂים פּעוּלה יפה מאד, אבל המחסוֹר בּמדריכים היה גדוֹל מאד. עכשיו גם שם, כּמוּבן, נעשׂתה העבוֹדה כּמעט בּלתי־אפשרית. אנחנוּ (שוּשוּ ואנכי) הצלחנוּ למצוֹא שם עזרה לחברים שלנוּ וּמסיבּה זוֹ גם חזר שוּשוּ. חשבנוּ, שאני אוּכל לתמוֹך בּהם מכּאן, אבל הדבר הזה ניתן רק בּמידה זעוּמה. מאז שבּאנוּ הנה – שני חברים ואנכי – שוּב לא בּא איש אחרינוּ, אם כּי אני מניחה שאחדים נמצאים אצל ז'. מן הבּית כּתבוּ לי, שיש כּבר ממלא־מקוֹם לעבוֹדת שוּשוּ. מזה מוּבן, עד מה חשוּב והכרחי שיהיה המשך לעבוֹדה וכמה אין להם בטחוֹן שם. אני חוֹשבת יוֹמם וליל איך אוּכל לעזר להם, ויוֹדעת אני שהם בּוֹטחים בּי. – –

טוֹב הדבר, שאתם יוֹדעים עתה איזוֹ חוֹבה מוּטלת עליכם. אין זה דיבּוּר ריק אם אוֹמַר לך שרק המחשבה אוֹדוֹתיכם היא המקיימת אוֹתנוּ: העוּבדה שבּכל הצרוֹת והאסוֹנוֹת יוֹדעים אנחנוּ שיש לנו בּית. מוּבן שעליך לשלוֹח חוֹמר רב כּכל האפשר ולכתוֹב על כּל מיני דברים, אני אעביר ואמסוֹר את הדברים מיד. אני גם מקוה שכּרוּזי־הנוֹער אל הגוֹלה לא ישארוּ מלים בּלבד ושהם בּאמת יבוֹאוּ בּרגע שהדבר יהיה אפשרי. נקמה בּלבד אין בּכוֹחה להציל את האלפים.

בּודאי אשאר כּאן לפי שעה, הלא אין לי כּל בּרירה אחרת…. משתדל בּענין רשיוֹן־עבוֹדה בּשבילי בּמוֹסד סוֹציאלי יהוּדי. אני מקוה שיהיוּ לי הכּוֹחוֹת הדרוּשים לכך. יוֹדע אתה, יוֹתר מכּל חוֹששת אני לבנוֹת חבוּרה חדשה, שמא תתפּוֹרר שוּב. כּך היה בּשלוֹש השנים האחרוֹנוֹת, והרי אי אפשר להתחיל מדי פּעם מחָדש. – –

עליך לסלוֹח לי אם כּתבתי בּרוּח פּאֶסימית יתר על המידה. אוּלם אני סבוּרה שדברי הוֹלמים את המציאוּת. בּדרך כּלל אמיצה בּיוֹתר רוּחם דוקא של אוֹתם החברים שקשה להם בּיוֹתר. זה ניכּר בּמכתביהם. אנחנוּ, היוֹשבים כּאן ללא־מעשׂה, ודאי שאנוּ מדוּכּאים יוֹתר מהם, – ואוּלי זוֹ נחמה לעתיד לבוֹא.

אתה יכוֹל לכתוֹב לי בּעברית, אך בּמכוֹנה, בּבקשה. האם לא תוּכל לשלוֹח לי מלוֹן טוֹב? אין להשׂיגוֹ כּאן.

ע–ה

ארץ נייטראלית, 26.2    🔗

הפּעם רצוֹני למסוֹר לכ' פּרטים אחדים בּדבר המצב אצל קרוֹביו של ס. [הוֹלאנד].

לפני המאוֹרעוֹת הידוּעים היוּ שם כ־120 אלף קרוֹבים מבּני המקוֹם וכ־20–25 אלף קרוֹבים שבּאוּ זה מקרוֹב [מארצוֹת אירוֹפּה המרכּזית]. אוּלם אַשכּנזי רשם לפניו 175 עד 180 אלף משוּם שהוֹסיף על המספּר הנ"ל גם את אלה שהיוּ מרוּחקים מעל המשפּחה זה כּבר והיוּ רוֹאים עצמם כעוֹמדים מחוּץ לה [מוּמרים].

עד כּמה שהמוֹעצה שלנוּ שם יכלה להעלוֹת, הרי לקח עמוּ גירוּש’ינסקי עד מחצית ינוּאר שנה זוֹ כּ־45 אלף והעבירם אל י. וא. [פּוֹלין]. 12 נוֹספים הוּבאו לפי שעה אל המחנוֹת ווֹסטרבּוֹק וּפוֹכט. אם נוֹסיף את אלה… [שעברוּ את הגבוּל] – הרי יצא שהמספּר פּחת בּחצי.

בּינתים נמשכת ההתפּתחוּת המסוּכּנת הזאת בּכּיווּן שרמזתי לוֹ בּאחד ממכתבי האחרוֹנים. כּך, למשל, היה הא' ציד שוּב פּעיל עד מאד. נלקחוּ שבע מאוֹת. הקרוֹבים הנוֹגעים בּדבר מוּבאים בּימים אלה בּדרך כּלל לפוֹכט. אוֹמרים שהכּוונה היא לרכּז שם את כּל המסוּגלים לעבוֹדה, ובּווֹסטרבּוֹרק את כּל החוֹלים – יוּשׂם נא לב לכל, לפי שעה.

בּאוֹתם הימים הוּרקוּ ארבּעת בּתי היתוֹמים שיש לנוּ שם – שנים אשכּנזים וּשנים ספרדיים – שהכילוּ כּ־2500 ילדים בּני 5–17. הילדים הוּבלוּ לרכּבת בּמכוֹניוֹת־משׂא, ללא צידה וּללא חפצים וּשְמיכוֹת. מהתחנה הוּעברוּ בּכיווּן בּלתי־ידוּע. כּן נתרוֹקן בּמשך יוֹם אחד בּית־החוֹלים לחוֹלי־רוּח למוֹפת שבּאֶפּלדוֹרן על 500 יוֹשביו ו־125 עוֹבדיו. כּל אלה הוּבלוּ בּקרוֹנוֹת בּהמוֹת לווֹסטרבּ., וּמשם ודאי הוֹעברוּ הלאה. כּן הוּרק הבּית לזקנים אמידים (“בּית שלוֹם”) מ־50 מקבּלי הטיפּוּל בּוֹ וּמעוֹבדיו. את הזקנים – בּגיל 60–90 – העבירוּ לרכּבת בּאלוּנקוֹת. בּדרך לתחנה אירעוּ שני מקרי מות וּמקרה אחד של איבּוּד לדעת. – –

ח.

ארץ נייטראלית, 15.4 [לחבר בּארץ]    🔗

היוֹם קבּלתי ארבּעה מכתבים מן הארץ ושׂמחתי היתה רבּה. אוּלם השׂמחה היתה מהוּלה בּצער – הן שוּשוּ היה שׂמח כּל־כּך לקבּלת המכתבים האלה מאנשים שהם, בּעצם, יוֹתר חבריו מאשר חברי. מוּבן, שהיה טוֹב לי לקרוֹא את המכתבים הלבביים האוֹמרים שאתם מחכּים לנוּ.

כּתבתי מיד להוֹלאַנד והם בּוַדאי ישׂמחוּ, אם רק עוֹדם שם. כּי זה חדשים לא קבּלתי כּל ידיעה והנני חרדה מאד. יתכן שמכתביהם אבדוּ בּדרך כּמכתבים רבּים שנכתבוּ ואבדוּ, ויתכן שבּגלל גזירה חדשה אין הם יכוֹלים לכתוֹב לחוּץ־לארץ. אוּלם אנשים אחרים מקבּלים דוֹאר ואינני יוֹדעת מה לחשוֹב.

ויתכן שיש לנוּ עכשיו אפשרוּת לתמוֹך בּהם, אם לא אֵחַרנוּ. אני מקוה שקיבּלת בּינתים את מכתבי האחרוֹן ולא נהיה מנוּתקים עוֹד.

אני רוֹצה לאַחל לך משהוּ לפסח ואינני יוֹדעת איך וּמה. יוֹדע אתה, בּשנים האחרוֹנוֹת אמרנוּ תכוּפוֹת: זהוּ הפּסח האחרוֹן בּמלחמה, והאמַנוּ בּזאת. אוּלם עכשיו לא נוּכל להאמין בּכך. בּשבילי יפים הימים האלה בּמיוּחד. כּאן בּבּית אנוּ משתדלים לעצב את ימי החג עבוּר הילדים. אינני יוֹדעת איך אוּכל להשתתף בּ"סדר", אני מקוה שיספּיק לי הכּוֹח. יתכן שאחרי הפּסח נעבוֹר לדירה אחרת. הקשיים בּבּית הזה גדוֹלים למדי. אין לך מוּשׂג בּאיזה מצב אנוּ נתוּנים לפעמים. בּכל אוֹפן לא יכוֹל להיוָצר כּאן בּית לעלית־הנוֹער.

ע–ה

אַמסטאֶרדאם, 10.5 [לע–ה בּארץ נייטראלית]    🔗

זהוּ אחד המכתבים הרבּים אשר כּתבתי – ולא שלחתי אליך. –

יוֹדעת את, כּדי לכתוֹב מכתב אינוֹ מספּיק רצוֹן טוֹב בּלבד. דרוּשה מידה מסוּימת של מנוּחה. וּבּוַדאי תביני מעצמך, כּי מנוּחה זוֹ רחוֹקה ממני עתה. הכּל בּחיינוּ אחוּז אי־שקט, פּזיזוּת, בּריחה…

יוֹשבת אני בּחדרוֹ של חבר – וּמחכּה. הראדיוֹ משמיע את באֶטהובן, וּבחוּץ אביב משכּר, ועם זאת נשארת טבוּעה הסערה הגדוֹלה בּחוּץ וּבתוֹכך. עוֹדני עוֹבדת כּמקוֹדם בּבית־העסק של… הרי זה פלא ממש. אך השאלה היא כּמה זמן נוּכל עוֹד לנהל את העסק, יוֹם יוֹם צפוּיים אנוּ לחיסוּל. – –

אוֹתם הענינים שעליהם הייתי חפצה לדבּר אתך, אינם ניתנים לכתיבה. – – רק אַל נא תחשבי, כּי שכחנוּך, גם כּשאיננוּ כּוֹתבים. הכּתיבה כּרוּכה, נוֹסף לכּל, בּקשיים טכניים עצוּמים. עוֹד לא הצבנוּ מצבה על הקב [של שוּשוּ]. השבוּע רצוֹני לנסוֹע לשם, אבל נמנה וגמוּר הוּא להעלוֹתוֹ אתנו בּבוֹא השעה.

ע–ה, כּל מה שקרה אוֹתנוּ לא חדר עוֹד להכּרה. נשארה רק הרגשה מענה, צוֹרבת. נוֹצר אצלי יחס חדש, לגמרי אחר, אל החיים והמות. כּאשר רוֹאים את המות לעתים קרוֹבוֹת כּל־כּך עין בּעין, הוֹפך הוּא לבסוֹף אוֹרח רגיל. אני מצפּה לשלוֹם – ויראה אוֹתוֹ. כּי רק אז נדע את אבידוֹתינוּ ונחוּש אוֹתן בּיתר שׂאת.

ח–ה

 

צרפת    🔗

סאויניי, 3.11.1941    🔗

חברים יקרים,

מתוֹך סקירתכם על ארץ־ישׂראל, שקראתיה בּמחנה גוֹרס בּראשית ספּטמבּר, נוֹדעה לי כּתובתכם. מאז מחצית ספּטמבּר הוּקמה כּאן פּלוּגת עבוֹדה, יהוּדית כּוּלה, המוּרכּבת 200 מעצוּרי גוֹרס בּערך. אנוּ משתדלים לשוּב ולבוֹא בּמגע עם העוֹלם היהוּדי, מאחר שנשתחררנוּ עתה, פּחות אוֹ יוֹתר, אחרי היוֹתנוּ עצוּרים בּמשך 18 חוֹדש. יש בּינינוּ כּמה אנשים צעירים בּעלי דעוֹת ציוֹניוֹת, הרוֹאים את עבוֹדתנוּ כּאן בּבחינת הכשרה חלוּצית; בּחלקם הם חברים שהיוּ מאוּרגנים עוֹד בּבּאֶלגיה בּתנוּעת הנוֹער הציוֹנית. אני כּשלעצמי הייתי חבר בּח"ד (בּרית חלוּצים דתיים) בּאנטואֶרפּאֶן. לפני הגירתי מגרמניה הייתי מוֹרה בּבית־ספר עממי בּרייכלסהיים שבּהאֶסן, מקוֹם שעמדתי בּראש קבוּצה קטנה שהיתה מסוּנפת לבּח"ד שבּפראַנקפוּרט.

ראש כּוונתי כּאן ליצוֹר לכל החברים הציוֹנים שבּפלוּגתנוּ מעין קשר מחוּדש לארץ־ישׂראל. כּאן ועתה לא איכפת לנוּ לאיזה זרם פּנימי בּתוך הציוֹנוּת משתייך האדם. לצערנוּ הוֹליד הלחץ בּלב רוֹב האנשים שלילה סוֹערת וּמוּחלטת של כּל קשר יהוּדי וכל חוֹבה יהוּדית אישית. הרצון להתבּוֹלל – חוֹבתנוּ לפקוֹח עינינוּ ולראוֹת זאת – הגיע לשׂיאוֹ והפך לשׂנאה עצמית שלא תיאָמן, דוקא בּלב אלה שהעוֹלם האירוֹפי הסוֹבב הקיאָם מתוֹכוֹ. דבר זה מסתבּר, שכּן האנשים האלה נדחפוּ ליהדוּת על כּרחם, גם ידיעוֹתיהם בּענינים יהוּדיים בּאוּ להם רוּבּם כּכוּלם על כּרחם מתוֹך התעמוּלה האַנטישמית. ועתה אני מעלה על ראש דאגתי אוֹתם האנשים שלהם אפשר להראוֹת – בּכוח ארץ־ישׂראל החיה – דרך אל עתידם. איננו רוֹצה לארגן כּאן דבר. ולוּ משוּם שאיני יוֹדע אם מוּתר להקים בּארץ הזאת ארגוּן מעין זה. רצוֹני לתת לאלה מבּינינוּ שיש להם צוֹרך בּכך, סקירוֹת על ארץ־ישׂראל, ספרוּת ציוֹנית וּדחיפה לחילוּף־מחשבות ציוֹני. למטרה זאת אני מבקש את עזרתכם: שלחוּ נא לי את הסקירוֹת על הארץ, ספרוּת שתוֹכלוּ לוַתר עליה בּלשוֹן גרמנית, אנגלית אוֹ צרפתית, שנים־שלוֹשה ספרי־לימוּד עבריים (בּגוֹרס הדרכתי חוּגים לעברית, וּבדעתי להמשיך בּכך כּאן). יש להניח שבּימוֹת החוֹרף נהיה על הרוֹב פּנוּיים מעבוֹדה עקב ירידת שלג רב. חבל על כּל יוֹם שאנוּ מוֹצאים אוֹתוֹ לבטלה.

בּכוונה אני פּוֹנה אליכם, ולא אל ארגוּן חרדי כּלשהוּ, שכּן זה לא יכוֹל היה להיענוֹת אלא לאינטרסים של חלק מבּינינוּ. – –

אני מוֹדה לכם מקרב לב למפרע על כּל מה שתעשׂוּ למעננוּ.

בּברכּת ציוֹן

ר.ז.

ליוֹן, 5.5 [לחבר בּארץ]    🔗

קיבּלתי את מכתבך, שנגע עד לבּי. אינך יכוֹל לתאר לעצמך מה רבּה היתה שׂמחתי לקבּל כּמה מלים מן המשפּחה. תוֹדה, ותמשיך!

אנוּ חיים וּממשיכים עבוֹדתנוּ וחוֹשבים הרבּה, לעתים קרוֹבוֹת, תמיד, על כּוּלכם, ידידי היקרים. החדשוֹת מכּם מעטוֹת, אך מעוֹדדוֹת. אנכי מטפּל בּכּל, חוֹשב על דברים רבּים, רוֹאה לעתים את המשפּחוֹת ארץ, תקוה, וגם את המשפּחה תחזקוּן.

למרוֹת כּל הקשיים – עוֹבדים וּמלאים תקוה. אנוּ חוֹשבים גם על המשפּחה תרבּוּת. לפרקים מתעייפים, אך אין מתיאשים. יש אוֹמץ.

שלח לי ידיעות בּאמצעוּת… בּעיקר חדשוֹת מ"דבר" ו"העולם".

שלוֹם לבּרל, זלמן, משה, יוֹסף, דוד, גוֹלדה וכל הקרוֹבים האחרים. שלח ספרים בּעברית לילדים ולמבוּגרים.

מ.

ליוֹן 29.5    🔗

שמחתי מאד לידיעוֹת מכּם, צר לי שאֵחרוּ כּל־כּך, לפני־כן הייתי יכוֹל לכתוֹב בּדרך ישרה.

בּראשוֹנה חפצי לוֹמר לכם, שקיבּלנוּ בּהתמדה וּבקביעוּת את הידיעוֹת מהארץ. גם את העתוֹנים קיבּלנוּ, אמנם בּאיחוּר. המצער אוֹתי הוּא זה שאתם כּוֹתבים לעתים נדירוֹת כּל־כּך. ואפילוּ מהמשׂרד שאליו אני קשוּר בעבוֹדתי [קרן הקיימת לישראל] לא קבּלתי דבר מאז פבּרוּאר. יש עוֹד אפשרוּת של קשר, בּדרך הטלגרף, והדבר לא היה עוֹלה בּיוֹקר יוֹתר מאשר קשר המכתבים שלנוּ שהייתי מקבּל בּשעתוֹ יוֹם יוֹם. – – אני משתוֹקק לקבּל לפחוֹת ידיעוֹת אישיוֹת על חברינוּ. מה שלוֹמוֹ של בּן־צבי, בּרל כּצנלסוֹן, משה שרתוֹק, גוֹלוֹמבּ וּמשפחוֹתיהם? היוּ מיטיבים עמדי אילוּ כּתבוּ אלי בּמפוֹרט כּכל האפשר.

אצלנוּ אין ידיעוֹת משׂמחוֹת. שני חברים של משפחת מפּאי נוֹרוּ בּין בּני התערוּבוֹת בּפּאריס [גמאך וגרטנר] אין צריך לוֹמר, כּי שניהם חַפים מפשע. המצב בּלתי בּרוּר לחלוּטין. ואגב, גם אצלכם צפוּי קיץ חם… בּחוֹרף סבלנוּ בּגלל הקוֹר והתזוּנה הירוּדה, שלא שוּנתה לטוֹבה מאז האביב. חייה של דוֹדתי מפלגה אין לקנא בּהם. היא דחוּקה בּיוֹתר ונאסר עליה לעבוֹד בּמקצוֹעה. מרכּז חזר למקוֹמוֹ. הוּא מתגוֹרר בּליוֹן, מתעסק אך ורק בּחקלאוּת ולוֹמד עברית – אחד הדברים המעטים שהוּתרוּ ליהוּדים.

לפני חוֹדש ימים כּתבתי מכתב ארוֹך אל לאוטאָרבּאך וּבוֹ פרטים רבּים על אנשינוּ. מאז אין חדש וּמוּטב שלא אחזוֹר על הדברים.

מה שנוֹגע לעסקים שלכם (חברת ארץ ושוּת') – אין הם נראים בּעינינוּ. סבוּרים אנוּ, כּי… והממוּנים עליו שגוּ משגה חמוּר [הכּוונה לספר הלבן] ועליכם להתקוֹמם נגד זאת.

בּשלוֹם חברי

פ.

לה־סוֹלאר, [מחנה לנתיני־חוץ] 19.8    🔗

אנוּ נמצאים כּאן בּבית הוֹלאנדי, אוּלם אוֹדה לאלוֹהים אם יבוֹא יוֹם ואוּכל לעזבוֹ. מה שהיוּ נוֹתנים בּימים עברוּ לחזירים, זאת מגישים כּיוֹם לנוּ. ממשך כּל היוֹם אנו רעבים. בּבּוֹקר אנוּ מקבּלים ארבע פּרוּסוֹת לחם בּלא כּל תוֹספוֹת, וזאת לכל היוֹם; בּצהרים ובערב – לפת לבנה מבוּשלת. – – כּאן יוֹרדים לטמיוֹן, מבּחינה גוּפנית ורוּחנית. אין האדם חי כּאן אלא בּענינים חמריים – איש איש לנפשוֹ. אנכי וחברי מתקיימים על זאת שאנוּ מוֹכרים את מנוֹת הסיגריוֹת הניתנוֹת לנוּ. הדבר היחיד המקיים אוֹתי הוּא התקוָה שהימצאוּתי כּאן תחיש אוּלי את הגירתי. נודע לי ממכתב שהגיעני מקרוֹבי, כּי שלוֹשה חברים נתפּסוּ על ידי עמלק בּדרכּם הנה והם חוֹלים מאד. – –

כּאן בּבּית נמצאים 60 איש. רוּבּם הלך־רוּחם נגדנוּ. הדבר שהייתי רוֹצה בּוֹ בּיוֹתר הוּא להימצא מתחת לדגל שלנוּ, אוּלם הסיכּוּיים לכך רעים מאד. חבר יקר, אתה שוֹאלני מה אני מעדיף, כּסף אוֹ מזוֹן: אבקשך לשלוֹח לי, אם אפשר לך, חבילת מזוֹן, כּי אין כּאן אפשרוּיוֹת רבּוֹת להשתמש בּכּסף. לא חזיתי מראש שגם אני ארד לאוֹתה מדרגה בּה חיים מיליוֹנים מאַחינוּ. אוּלם אקוה שאין זה אלא לזמן קצר. אבקשך לשלוֹח לי מקצת ספרוּת, ולאחר שאקרא בּה אחזירנה לידיך.

אסיים בּהבּיעי לך את מיטב בּרכוֹתי ואחוּלי.

ח.ג.

– – אני בּן 19 וּבא מבּאֶלגיה. לאחר שגוּיסתי לשירוּת בּצבא הפּוֹלני, נכלאתי בּמחנוֹת־מעצר שוֹנים, והנני נמצא כּבר כּמעט 40 חוֹדש בּמחנוֹת כּאלה. רק בּדרך מקרה שוּחררי בּרגע האחרוֹן מן הגירוּש, ועכשיו הנני מחכּה כּאן לגוֹרלי. הייתי רוֹצה מאד לשוייץ, וּמבקש אנכי ממך להעביר את הגלוּיה הזוֹ להש. הצ. אוֹ להפנוֹת אוֹתי למוֹסד, שיעזוֹר לי בּהשגת ערבוּת להוֹצאוֹת הכּלכּלה שלי בּשוייץ. – – אני דוֹרש בּשלוֹמך ומחכּה לתשוּבה מהירה.

ח.ש.

…[עיר בצרפת], 23.11    🔗

כּפי שהנך רוֹאה נמצא אני כּרגע פּה.; עזבתי לעת עתה את דירתי הקוֹדמת. מבּחינת הבּריאות האקלים כּאן טוֹב יוֹתר בּשבילי מאשר שם. אוּלי אמשיך כּאן בּעבודה שהתחלתי בּה. ו. ש. [שוּשוּ] חזר אתמוֹל, ויכתוֹב לך….[אחת מארצוֹת־ההצלה הניטראליוֹת] חוֹלה כּידוּע לי, מיוֹם 1.11, ועל כּן אין טעם לבקר אצלה עכשיו. היינוּ שקוּעים בּהכנוֹת לסמינריוֹן החוֹרף; אך אין אני יוֹדע אם יוּכל להתקיים. אנוּ ממשיכים בּהכנוֹת, כּשם שלא הפסקנוּ את כּל יתר העבוֹדוֹת.

ז'.

ק, 1.12    🔗

בּשמחה גדוֹלה קיבּלתי את מכתבכם מן ה־3 בֱנוֹבמבּר, וּמוֹדה אנכי לכם על ידיעות־המשפּחה שבּוֹ.

בּודאי ידוּע לכם כּי חל שינוּי יסוֹדי בּמשפּחתנוּ. יתכן שתקבּלוּ ידיעה ישר מ… [הכּוונה למ. שעבר לארץ ניטראלית], מיד לאחר שיראה את ליכטהים.

ודאי מבינים אתם יפה, שבּימינוּ אלה אין כּל אפשרוּת לתכּן תכניוֹת. אנחנוּ מתאמצים להחזיק מעמד.

מקוה אנכי שמכתבי זה יגיעך ותמהר לענוֹת עליו. מסוֹר נא דברי אלה גם לקפּלן. אבקש לשלוֹח העתק אחד מהמכתבים אלי לכאן והעתק שני למַרסאֶל. בּרגע זה אין מקבּלים כּאן מברקים לחוּץ־לארץ.

בציפיה לידיעות מכּם

נ. ה.

א., 1.1.1943    🔗

לבסוֹף לאחר עבוֹדה מאוּמצת, הריני בּא היוֹם הזה לידי האפשרוּת להוֹדוֹת לך על עזרתך הנדיבה שעזרת לנוּ בּימים אלה. בּעזרת מתנת־יוֹם־ההוּלדת הנפלאה שלך ניתן לוֹ לאחד מחברינוּ לערוֹך טיוּל לשם הבראה. קיבלתי ממנו מכתב בּוֹ הוּא מבשׂר לי את תקוָתוֹ לבקר בּימים הקרוֹבים אצל…[ארץ נייטראלית]. חבר אחד עלה בּידוֹ בּעזרת הדוֹדה כּסף להפּגש עם ארצך, אך עד היוֹם הזה אין לנוּ כּל ידיעה ממנוּ. יכוֹל אתה להאמין לי שכּאן כּל דבר מוּתנה בּכּסף, וּמי שאין בּידוֹ מאוּמה מוּכרח שיהיה צפוּי לוֹ סוֹף רע.

אנכי מתאמץ לעבוֹד בּכל כּוֹחי למען החברה שלנוּ, אבל כּוֹחי נחלש, כּי אין כּמעט איש הדוֹאג להצלת חברוֹ, וכך עוֹמד אנכי בּדד תמיד.

ה.ט.

ל., ב., 5.3    🔗

על העבוֹדה אין אני יכוֹל לכתוֹב לך הרבּה, וּמה גם כּשאני עצמי מרוּחק זה כּשבוּעים ימים מכּל קשר. אף כּי צרוֹת מבקר אצלנוּ עתה לעיתים קרוֹבוֹת למדי, הרי נשאר לנוּ בּכל־זאת בּסיס־מה לפעוּלה. כּאמור, אין בּאפשרוּתי למסוֹר לך דין־וחשבּון מדויק, שכּן מתרחשים מאוֹרעוֹת חדשים מדי יוֹם בּיוֹמו. על שוּשוּ לא שמענוּ כּאן אלא בּעקיפין ואין אנוּ יוֹדעים כּל דבר מדוּיק. סבוּרני, שאני יכוֹל לכתוֹב בּשם כּוּלנוּ, שאנוּ נמשיך בּפעוּלתנוּ, למען לא יהיה, לפחוֹת, הכּל לשוא. האם יש לך חדשוֹת מארץ?

בּברכה לבבית

ז'.

ט., 11.3    🔗

אין לתאר את מצבנוּ. הדוֹד שוֹטר מתנהג כּלפּינוּ בּצוּרה איוּמה ואין אנוּ יוֹדעים כּל מוֹצא. אנוּ מנסים להימצא אצל קרוֹבינוּ איכּרים. מכּל מקוֹם, לא היה מצב בּריאוּתי מעוֹלם רע כּל־כּך, נפשי ממש קצה בּחיים. הדוֹד שוֹטר לקח מאתנוּ את המזוּמנים האחרוֹנים, וּמה עתה? יִמְסרוּ לנוּ מיד לפי כּתוֹבת…

בּסביבות חוֹף התכלת יפה עכשיו מאד, אך הרוֹצה לנסוֹע שמה זקוּק לרשיוֹן מיוּחד. עיניך הרוֹאוֹת: שוּם דבר אינוֹ עוֹלה יפה. אפשר להשתגע. סלח נא, אוּלם אני עצבּני מאד.

המצפה לתשוּבתך מיד

ה.

[מחנה ריכּוּז], 5.4    🔗

השבוּע מלאה מחצית השנה להיוֹתנוּ כּאן. עד עכשיו מצבנוּ בּטוֹב. כּן, אין לנוּ יסוֹד להתלוֹנן, מסתגלים לכּל, וּמכּיון שכּוּלנוּ חלוּצים הרי אין הדבר נוֹרא כּל־כּך. עליך להיוֹת מאוּשר, כּי נמצא אתה מעבר לגבוּל. אנוּ אין אנוּ יוֹדעים מה צפוּי לנוּ בּזמן הקרוֹב. רוֹאים כּאן הרבּה סבל וּדברים שמוּטב לא לתארם. אנוּ חיים כּאן 400 איש בּצריף אחד וּמר ג. מקלן עוֹמד בּראש הצריף. כּמאה איש מאתנוּ, מרבּיתם חלוּצים, עוֹבדים מחוּץ למחנה. בּסתיו אספנוּ תפּוּחי־אדמה. עכשיו אנחנוּ עוֹבדים בּשׂדה. עוֹבדוֹת אתנו גם 40 בּחוּרוֹת. מזמן לזמן עוֹבדים אנוּ בּקבוּּצוֹת אצל איכּרים בּמיוּן תפּוּחי־אדמּה, הוֹבלת זבל וכדוֹמה. שעוֹת העבוֹדה – מ־7.15 עד 6.30. אנוּ מקוים כּוּלנוּ שלעת עתה נשאר כּן ולא נוּבל לגירוּש. יכוֹל הייתי לסַפּר לך בּמשך שעוֹת על חיינוּ כּאן. – –

מ.

…[עיר בצרפת], 10.5    🔗

פּעמַיִם ניסיתי דרכּי להבראה, אך לצערי לא הצלחתי. והדבר עלה בּכסף רב. עתה רצוֹני לנסוֹת להבריא אצל קרוֹביך, כּי שם מזג־האויר טוֹב יוֹתר בּשבילי. על כּן, אבקשך מאד, כּתוֹב נא לי כּיצד ינהגוּ אשתי וילדי, כּי אנוּ חוֹלים מאד והרוֹפא מצוה עלינוּ אויר חפשי. הטוֹב הדבר גם לילדים? את ז'., כּך שמעתי, לקח אתוֹ בּשבוּע שעבר הדוֹד תפיסה. ידיד יקר, אנא, ענה נא מיד.

א

[כּנ"ל], 17.5    🔗

ודאי תתמה לקבּל ממני מכתב מבּית־הסוֹהר. אך איני חפץ להשהוֹתך עוֹד בּלי ידיעה ממני. לפני שלוֹשה שבוּעוֹת הטילוּני לכּלא. מאשימים אוֹתי בּשימוּש בּתעוּדוֹת־זהוּת מזוּיפוֹת. אל תרבּה דאגה. עורך־הדין שלי אוֹמר, כּי אם יעמוֹד לי מזלי, יתכן שאהיה פּטוּר בּשלוֹשה חדשים בּלבד. ידידי מכּאן שוֹלחים לי צרכי מזוֹן ואין לי כל יסוֹד להתלוֹנן.

ז'.

… 28.5 [מאת חבר מצרפת שהצליח להגיע לארץ נייטראלית – לחברים בארץ]    🔗

א. נוֹדע לי מן הטלגרמה שלכם, שקיבלתם אחד ממכתבי, ואקוה שגם האחרים הגיעוּ.

החברים שלנוּ עוֹדם בּמקוֹמם, אבל המצב רע מאד. החיים נעשׂים קשים ללא נשׂוֹא. כּל יוֹם נתלה משהוּ. זה עגוּם. מוּכרחים להציל מה שעוֹד ניתן להציל, אבל מהר.

ב. שלחוּ לי את ההוֹצאוֹת האחרוֹנוֹת שלכם – הדברים המענינים בּיותר, אני מוֹצא כּאן את “דבר”, הפּוֹעל הצעיר", ו"השוֹמר הצעיר". “דבר” – טוֹב! חשים בּו את כּל החיים, אם אפשר לקרוֹא כּך את מצבם של היהוּדים כּיוֹם. כּל הטרגדיה שלנוּ משתקפת בּוֹ, כּאשר אין היא משתקפת בּשוּם מקוֹם אחר. לעוּמת זאת מצערים אוֹתי מאד הויכּוּחים השוֹנים וּמשונים ודברי הפּוּלמוּס, שנעימתם לא תמיד היא הוֹלמת את המצב. מצאתי כּאן כּמה עתונים ישנים של הבּנדאים מאמריקה – חוֹמר קריאה עלוּב. שלחוּ לי את עתוֹנוֹ של זרוּבבל, אם עוֹדנוּ קיים. האם באמת אי אפשר שהשוֹמר הצעיר יהיה יחד אתנוּ? – חבל.

ג. יש ידיעוֹת מיצחק [קצנלסון], דרישוֹת־שלוֹם מאתוֹ לבּרל וּלטבּנקין. הוּא נמצא אצל – –

ד. יש חדשוֹת מחברי הנמצאים אצל הדוֹד יהוּדה הלוי [ספרד]. הם רוֹצים לראוֹתכם, אבל איך לעשׂוֹת זאת? – –

שלכם

מ.

בּרכּת ידידוּת לזלמן, בּן־צבי, בּן־גוּריוֹן, רמז, שפּרינצק, גוֹלדה, משה, גוֹלוֹמבּ, וכן ליצחק גרינבּוֹים. – –

ארץ נייטראלית, חוֹרף 1943 [לחברים בּארץ]    🔗

– –"הפקודה היהוּדית" הראשוֹנה בּפאריס הוצאה בּ־ 3.10.40. הוֹדיעוּ על הרשמה כּללית. בּ־1.1.41 הוּצאה הפּקוּדה על מינוּי קוֹמיסַרים אריים על בּתי־העסק היהוּדים. מחנה־הריכּוּז הראשוֹן היה בּטאראלל, אוּלם התנאים בּוֹ עוֹד לא היוּ נוֹראים כּל כּך.

בּסוף אפּריל 1941 פּשטה שמוּעה, כּי בּמחצית הראשוֹנה של חוֹדש מאי ישלחוּ למחנוֹת־ריכּוּז יהוּדים למחנה בּלוּאַר.

השוֹאה העיקרית התחילה בּ־20.8.41. אוֹתוֹ יוֹם ערכוּ “פעוּלה” בּאיזוֹר 11. הפסיקוּ את מהלך הרכּבת התחתית, ושיתקוּ כּמעט את כּל התנוּעה כּוּלה; אספוּ את יהוּדי האיזוֹר ללא הבדל נתינוּת. יוֹמַים אחרי כן עשׂוּ כּזאת בּאיזוּר ה־18. כּך אספוּ כּשמוֹנת אלפים איש, שהוּבלוּ לדראנטי. רק חדשיים לאחר קיוּם המחנה הרשוּ לכּלוּאים להתקשר עם העוֹלם החיצוֹני.

בּסוף ספּטּמבּר בּערך לקחוּ את עורכי־הדין היהוּדים. המקרה רצה שדוקא בּחודש זה התחילוּ ההתנַקשוּיוֹת בּראשי הנאצים וּמשרתיהם, מעשׂה ידי הקוֹמוּניסטים בּרוּבּם. הנאצי ענוּ בּהשמדת בּני־תערוּבוֹת. לכל נאצי שנרצח היוּ קוֹבעים מספר ידוּע של בּני־תערוּבוֹת וּמוֹציאים אוֹתם להוֹרג. בּין ההרוּגים – בּני 17, וגם בּני 80.

בּדצמבּר 1941 התחילוּ אוֹספים בּקפדנוּת את האינטאֶליגאנציה, וּביחוּד את הרוֹפאים. נוֹסד אז מחנה חדש בּקאמפּיאֶן. בּמשך שלוֹשה חדשים אי אפשר היה לבוֹא בּקשר עם הכּלוּאים בּצריף היהוּדי. המצב הסאניטארי בּצריף היה קשה מנשוֹא; בּינוּאר 1942 בּלבד היו שם 37 מקרי מות.

“גירוּשים” מן המחנוֹת התחילוּ למעשׂה בּמארס 1942. הגירוּש הראשוֹן היה מדררנטי. המשלוֹח השני מאוֹתוֹ המחנה חל בּליל ה"סדר", נשלחוּ 800 איש. אז באוּ הפּקוּדוֹת בּדבר עוֹצר מיוּחד בּשעות הערב. בּ־7 בּיוּני בּאה הפּקוּדה על נשׂיאת התו היהוּדי. פקוּדה זוֹ קוֹממה אפילוּ את הצרפתי מן הרחוֹב. בּאה תגוּבה ספּוֹנטאנית. הנשים והגברים הצרפתיים ניסוּ להבּיע את הסוֹלידאריוּת שלהם עם היהוּדים. צרפתים רבים, וּבעיקר נשים צרפתיוֹת, ענדוּ את התו היהוּדי. היוּ שהמיטוּ על עצמם בּגלל זה רדיפוֹת מצד המשטרה והז’אנדארמאֶריה. אחרים השׂכּילוּ לענוֹד משהוּ דוֹמה לתו היהוּדי שנשׂא כּתוֹבת “ידיד היהוּדים”. נערים היוּ שׂמים בּדש בּגדיהם חלק מכּרטיס־הלחם שלהם, שהאות “י” היתה בּוֹלטת בּוֹ – אוֹת זוֹ שימשה סימן מיוּחד לכּרטיס שנוֹעד לנוֹער. נשים רבּות ענדוּ חגוֹרוֹת צהוּבּוֹת לשמלוֹתיהן כּאוֹת של סוֹלידאריוּת עם “הטלאי הצהוֹב”. לא מעטים מן המעיזים מסוּג זה גוֹרשוּ מפאריס.

אוֹר ליוֹם ה', 16.7, גוֹרשוּ 23 אלף יהוּדים ממוֹצא פּוֹלני, רוּסי, אוֹסטרי וגרמני. התכנית היתה לרכּז 32 אלף יהוּדים. אוּלם מאז פּרסוּם הצו על ענידת התו היהוּדי הספּיקוּ תשעת אלפים להתחמק וּלהסתתר, אם מחוּץ לפּאריס ואם בּפּאריס גוּפה. חלק נלקחוּ לדראנטי וחלק לואֶלאדראם. בּמחנה זה היוּ התנאים איוּמים. לא הניחוּ לגשת אליהם. הידיעוֹת המעטוֹת שחדרוּ מהם הגיעוּ על ידי קבוּצת פּוֹעלים צרפתים שעבדוּ בּמקום. 11 אלף איש מספּר הכּלוּאים שם, ללא כּל סידוּרים שהם. הצלב האדוֹם היה מגיש תבשיל פעם בּיוֹם וּמים חמים בּמשׂוּרה. הכּלוּאים ממש נלחמוּ בּיניהם על טיפּת מים. בּכל המחנה סוּדרוּ רק 15 בּתי־כסא. פּרצוּ מחלוֹת. הפרידוּ בּין אמהוֹת וילדים. האמהוֹת התנגד לפירוּד זה והזעקוֹת הגיעוּ עד לב השמים. הביאוּ את מכבּי־האש ותחת סילוֹני־המים התגוֹללוּ אמהוֹת וילדיהן ונלחמוּ עם השוֹטרים. אז בּאה תגוּבה של האוּכלוֹסיה הצרפתית, וּבמקוֹמוֹת אחדים גם קיבּלה צוּרה מאוּרגנת.

הגירוּשים ממחנוֹת הריכּוּז אל מחוּץ לצרפת נמשכוּ זמן רב. לא ידוּע מספרם המדוּיק של המגוֹרשים, כּשם שלא ידוּע לאן נשלחוּ. פּוֹעלי־רכּבת צרפתיים היוּ מוֹסרים ידיעוֹת לקרוֹבי המגוֹרשים. בּפתקה אחת כּתבה אשה: “אנחנוּ כּלוּאים 50 איש בּקרון־משא, ללא חלוֹנוֹת וּללא בּית־כסא. מסיעים אוֹתנוּ למקוֹם בּלתי־ידוּע. שמרי על בּני, כּי חיי תמוּ…”

בּ־24.9 גוֹרשוּ יהוּדי הארצוֹת הבּאלטיוֹת. בּ־27.9 – יהוּדי רוֹמַניה. את אלה לקחוּ ללא בּל הבחנה: יוֹנקים, חוֹלים, זקנים, משוּתקים, ללא יוֹצא מן הכּלל – תוֹך 48 שעוֹת גוֹרשוּ אל מחוּץ לצרפת. יהוּדי פּאריס לא ידעוּ מה נעשה בּהם; לבסוף קלטוּ ידיעה מראדיוֹ־לוֹנדוֹן האוֹמרת, כי הסיעוּם בּתנאים איוּמים לגבוּלוֹת ארץ מוֹצאם. שם עמדה הרכּבת בּמשך שלוֹשה שבוּעוֹת. כּשפּתחוּ אחר כּך את הקרוֹנוֹת, מצאוּ בּהם רק חללים…

בּ־5.11 בּאה השוֹאה על יהוּדי יוָן, הדבר בּוּצע בּאוֹתה האכזריוּת כּמוֹ בּיהוּדי רוֹמַניה.

ב־10.2 נגשוּ לסיים את גירוּשם של כּל אלה שאפשר היה להגיע אליהם – זקנים בּבתי־מַחסה לאינוַלידים, ילדים מבּתי־יתוֹמים, וכדוֹמה. לא ידוּע מה עשוּ בּהם.

לאן גוֹרשוּ? על כּך אין ידיעוֹת מדוּיקוֹת. בּאֶלגי נוֹצרי שעבד בּשביל הגרמנים בּהוֹבלת מכוֹניוֹת־משׁא לפּוֹלין, סיפּר ממראה עיניו כּיצד הגיע טראנספּורט גדוֹל, 7000 איש, של מגוֹרשים מצרפת. היה זה בּתחנה נידחת בּפּוֹלין. הנאצים הצליפוּ בּשוֹטים על האנשים, כּדי להמריצם שיצאוּ מן הקרוֹנוֹת. הוֹבילוּ אוֹתם בּרגל למקוֹם בּלתי־ידוּע. בּכּוֹשלים היוּ יוֹרים בּמקוֹם. כּך נרצחו 600.

פּוֹעל צרפתי שהיה בּפּוֹלין סיפּר, שפּגש שם יהוּדים מגוֹרשים מצרפת, והם בּוֹנים גשר מעל לנהר. קבוּצוֹת קבוּצוֹת נשׂאוּ על כּתפיהם גוּשי־אבן בּשביל אָשיוֹת הגשר. המראה הזכּיר לוֹ תמוּנוֹת שראה בּימי ילדוּתוֹ בּספרי־לימוּד, כּיצד בּנוּ היהוּדים את הפּירמידוֹת. כּחוּשים רק העוֹר לעצמוֹתיהם, סחבוּ האנשים את הבּלוֹקים הכּבדים אל המים– והמשגיחים הנאצים על גבּם. לא היו מכשירים לפירוּק גוּשי־האבן מעל כּתפי האנשים וּלהנחתם מתחת למים, כּדרוש בּבנין גשר, והעוֹמסים נכנסים המימה ועושׂים זאת בּעצמם. רבּים נדרסו מכּוֹבד המשׂא. כּך נבנה הגשר על גוּפוֹת יהוּדים.

מה נעשׂה בּילדים?

מהלכוֹת שמוּעוֹת שוֹנוֹת. יש אוֹמרים, שהם הוּבלוּ למקום מיוּחד ושם הוֹציאוּ את דמם לצרכי בּתי־חוֹלים הצבאיים. בּפאריס הוּפצוּ כּרוּזים שסיפּרוּ, כּי מסרוּ את הילדים לאיכּרים גרמנים המעבידים אוֹתם בּפרך.

 

בלגיה    🔗

וילנויב [חוַת־הכשרה], 1.12.1941    🔗

רב תוֹדוֹת על מכתבך מיוֹם 26.11 ועל “ידיעוֹת”.

בּשתי החווֹת האחרוֹת השייכוֹת לאחוּזה של “אוֹרט” נמצאים עוֹד רבּים מאלה שהי בּעבר בּארץ וּבאוּ הנה בּשנים הרעוֹת. – –

מסיבּת עוֹנג־שבּת שלנוּ נערכת בּצוּרה זו: בּראשוֹנה אנוּ שרים שירים וניגוּנים, בּהדרכת א., מי שהיה חַזן בּבּריסל. אחרי־כן – הרצאה בּתוֹלדוֹת ישׂראל. יש והזמנתי גם שכנים בּלתי־יהוּדים, ונראה שהדבר מצא חן בעיניהם, כּי הם חוֹזרים וּבאים מדי פעם. אנוּ עייפים מכּדי לרקוֹד הורה; היה דרוּש שימצאוּ כּאן גם חברוֹת כדי להניע את רגלינוּ. לצערנוּ אין בּידינוּ ספרים. נוֹדה אם תשלח לנוּ ספרים אחדים בּצרפתית וּבגרמנית.

ועתה לעניני ההכשרה. האחוּזה קטנה. את הבּית ואת המשק החקלאי יש עוֹד להרחיב וּלהקים. תיכּנתי את תכנית העיבּוּד, קניתי מכוֹנוֹת, תיקנתי בּנינים, סידרתי השקאה והשבּחת הקרקע וחידשתי את כל הטעוּן חידוּש; אני מקוה שבּאביב תהיה בּידנוּ אחוּזה חדישה, בּה יוּכלוּ 30 השוּליוֹת העוֹמדים להצליח גם ללמוֹד משהוּ. הצעירים שמוֹצאם מארץ מוֹלדתי [בּאֶלגיה] בּרוּבּם בּעלי השקפוֹת ציוֹניוֹת הם; בּין האחרים יש כּמה מתבּוֹללים. ראדיו אין לנוּ, לצערנוּ, כּיון שאין אצלנוּ חשמל. חסרוֹן זה וחוֹסר טבּק – אֵלוּ דאגותינוּ הגדולות.

בּערב – נרוֹת וכמוּת קטנה מאד של קארבּיד. אוּלם גם לכך מתרגלים. שוֹכבים לישוֹן בּשעה תשע וּמעשנים עלי תירס. ירקות כּדי צרכינוּ מספּקת הגינה. יש לנוּ כּמה פּרוֹת עוֹפוֹת וּשפנים. בּקרוב נקנה עזים.

ה. י

… [עיר בבלגיה], 15.3.1942 [לחברה בּארץ כּבוּשה]    🔗

אני עוֹבדת עתה בּטיפּוּל בּילדים. עבוֹדה נפלאה! נמצאת עם הילדים יוֹמם ולילה; בּמשך היוֹם – 50 ילד בּגיל 5 – 15, וּבלילה – שבעה בּחדר־השינה שלי. עתה אני יוֹשבת בּמנוּחה גמוּרה, כּי האחרים הלכוּ ל"מאָסאָ" [טקס תפילה נוֹצרי]; לכשיזוּבוּ – חסל סדר מנוּחה. אנכי הלכתי לכּנסיה בּשעוֹת הבּוֹקר המוּקדמוֹת. יצאתי איפוֹא ידי חוֹבתי, ועתה הנני פּנוּיה. – –

העוֹדך מקבּלת ידיעוֹת טוֹבוֹת מאת מוֹלדת? אני אוֹמרת לך: מעוֹלם לא היה בּי אוֹמץ־לב כּזה שיש בּי עתה. ודאי תתפּלאי לשמוֹע שיש לי כּאן קבוּצה קטנה. על־כן גם מקנאים בּי כּל האחרים. אַל נא תצחקי לכל השטוּיוֹת שהנני כּוֹתבת לך בּזה. היוֹם חייב אדם לעשׂוֹת שטוּיוֹת רבּוֹת שמעוֹלם לא עלוּ בּדעתוֹ, וּודאי עוֹד יבוֹא יוֹם ונצחק להן יחדיו. מכּל מקוֹם, עלינוּ לזקוֹף קוֹמתנוּ ולעבוֹר את הימים האלה. כּתבי נא בּדבר ארצי, הלא תוּכלי לתאר לעצמך, כּמה צמאים אנוּ לידיעוֹת אוֹדוֹתיה.

א.

… [ עיר בּבּאֶלגיה], 17.11 [לחבר בארץ נייטראלית]    🔗

תוֹדתי נתנה לך בּעד מכתבך, כּי הוּא השיב אוֹמץ רב אל לבּנוּ. הוֹגים אנוּ בּך, בּכוּלכם. וכל כּך מצטערים אנוּ על שאין בּאפשרוּתנוּ להתראות אתכם, לא לשיר ולרקוֹד יחד.

אנחנוּ לא נשתנינוּ, והאידיאַל עוֹדנוּ חי כּתמיד בּתוֹכנוּ, ועוֹד מקוים אנוּ שנשוּב נתראה כּוּלנוּ. לא, אין אנוּ הוֹלכים בּטל. עוֹבדים אנחנוּ. ו. מבקר באוּניברסיטה של עירנוּ [עבוֹדת התנוּעה]. ז'. ניטל ממנוּ אוֹמץ־לבּוֹ, כּי בּחברים הלא היוּ נתוּנים כּל מעייניו. וגם את אי. שכּה אהבה, אין הוּא יכוֹל לראוֹת עוֹד. – – גוֹרדה עוֹבד יפה מאד. הפּרוֹפסוֹר הוָתיק שלנוּ… חזר אלינוּ וּמלמד אוֹתנוּ בּכי טוֹב. אנוּ מחוּלקים שמוֹנה שמוֹנה בּמחלקה אחת, והשעוּרים מתנהלים בּדירוֹתיהם של המוֹרים.

אנוּ מחבּקים אוֹתך ואת כּל ילדיך

מ.

…[עיר בּבאֶלגיה, 18.11 [כּנ"ל]    🔗

מאוּשר הייתי בּקבּלי ידיעוֹת מכּם. שוֹאל אנכי את עצמי מתי נשוּב נתראה כּוּלנוּ, כּי קצה נפשי בּמלחמה איוּמה זוֹ. ומלבד זאת חפצתי לספּר לך שגוֹרדה עוֹדנוּ ממשיך עבוֹדתוֹ כּמקוֹדם. מוּבן מאליו, שאין מספּר העוֹבדים בּבית־החרוֹשת שלוֹ כּמוֹ לפני המלחמה, אבל גוֹרדה והאחרים עוֹשׂים כּכל האפשר כּדי שלא יפשטוּ את הרגל. – – מהלנה [המגוֹרשים לפּוֹלין] איני שוֹמע דבר וּכתוֹבתה אינה ידוּעה לי. כּזאת אוּכל לוֹמר גם לגבּי כּל הידידים האחרים.

וּבכן ארבּע שנים חלפוּ כּבר מאז נפרדנוּ, והן בּעיני כּעשר! בּקבּלי את מכתבך רצתי מיד אל… וכאשר קראתיו לפניהם פּרצוּ בּבכי וגם אנכי בּכיתי כּמוֹתם. ודאי אין אתה יכוֹל לשער עד כּמה חסרים לי החברים, אוירה זו שהיתה שׂוֹררת אצלנוּ והנסיעוֹת אל…! כּאשר אנכי שר את שירינוּ, אראה בּחזוֹני את כּוּלם סביבי. וזכרוֹנוֹת אלה ממלאים את כּוּלי בּמשך כּל היוֹם, מהשכּם בּבּוֹקר עד מאוּחר בּלילה. אך אבטיחך, כּי אעשׂה כּל האפשר כּדי לשמוֹר על השקט. – –

ז'.

[ עיר בבּאֶלגיה], 17.5.1943    🔗

הגלוּיה שלך מ־23.4 גרמה לנוּ שׂמחה רבּה. מה מאד חפצים היינוּ כּבר לראוֹת את עזרה בּמהרה. מה שלוֹמכם אתם וּשלוֹמוֹ של האדוֹן מוֹלדת? מדוּע אין הוּא עצמוֹ כּוֹתב? וּמה שלמוֹ של ז. מהלר, ידידי משכּבר הימים?

דרישוֹת־שלוֹם מבּת־הדוֹדה קהילה. שלוֹמה כּמעט בּטוֹב. אנכי עוֹבד אצלה, כּי, כּידוּע לך, נתין בּאֶלגי הנני. מכּיון שבּני־המשפּחה האחרים עקרוּ מכּאן, אין אני יכוֹל לספּר לך דבר עליהם. חסרי־סבלנוּת מצפים אנוּ זה כּבר למַתנוֹתיך, שהן עלוּלוֹת להיוֹת מזינוֹת מאד בּשבילנוּ. המצב הכּללי אינוֹ עדיין, לצערי, טוֹב בּיוֹתר. האין בּאפשרוּתֹו של הדוֹד מוֹלדת לשלוֹח איזה סַרדינוֹת אוֹ בּדוֹמה לזה? – – מה שׂמחים היינו לשוּב להתראוֹת עם כּוּלכם.

יוֹ.

… [ עיר בּבּאֶלגיה], 10.6    🔗

אמרו לי שאפשר לכתוֹב אליך. זמן רב לא שמענוּ דבר ממך. קיבּלתי ידיעוֹת מ…[ארץ נייטראלית]. מארץ אין אני יוֹדע דבר עוֹד. השוֹמע אתה משהוּ מנער זה? הראית את עזרה? מדוּע אין יוֹדעים דבר ממנוּ? בּרצוֹן היינוּ שוֹמעים משהוּ. משפחתי בּריאה ועוֹבדת. הוֹרי אינם כּאן; כּן עקרוּ מכּאן [גוֹרשוּ] ידידים רבּים. מה שלוֹמך? העוֹבד אתה? השׂוֹרר מזג־אויר נוֹח אצלכם? כּאן מרוּבּים הגשמים; גם מרוֹר יש. האין בּאפשרוּתך לשלוֹח אלינוּ מתנוֹת כּלשהן? זה עלוּל להיוֹת מוֹעיל מאד לנוּ. – כּתוֹב יוֹתר וּברציפוּת. אני מצפה להחלטתך המהירה, החלטה שצפוּנה בּה שׂמחה גדוֹלה בּשבילנוּ.

היה בּרוּך

י. כּ.

 

דניה    🔗

קופּנהאגן, 25.3.1942    🔗

– – ילדינוּ [עלית־הנוֹער] בּראים ועליזים והם עוֹבדים בּחריצוּת בּמקוֹמוֹתיהם. כּפי שכּבר כּתבתי לך בּמכתבי האחרוֹן, הם שוֹקדים גם על עבוֹדה רוּחנית ולוֹמדים בּהתמדה, בּיחוּד בּעבוֹדה עצמית וּבעזרת חוֹזרים. בּימים הקרוֹבים יעזבוּ אחדים מבּין בּחוּרינו – כּשלוֹשים בּמספר – את מקוֹמוֹת עבוֹדתם ויעברוּ למקוֹמוֹת אחרים, בּתנאים טוֹבים יוֹתר. הם יהיוּ קרוֹבים אל ח. [ארץ ניטראלית], והחברים משם גם יפרשוּ חסוּתם עליהם, שכּן הם בּחוּרים צעירים מאד וּזקוּקים להדרכת בּוֹגרים וּמנוּסים מהם.

היינוּ מכּירים לך טוֹבה, אילוּ מצאת לנוּ ספרים על עניני חקלאוּת; בּודאי הייתי מאוּשר אילוּ קיבּלנוּ ספרים אחדים לדקדוּק עברי בּשׂפה הגרמנית. – –

ידידנוּ מצב שלוֹמוֹ כּאן עוֹדנוּ טוֹב מאד; את דוֹדנוּ רשע אינני רוֹאה כּלל בּכאן, אוּלם אין אני נעצב הרבּה על־כּך, שכּן יכוֹל אני לחיוֹת יפה גם בלעדיו. אני מברך אוֹתך ואת בּני בּיתך בּחג־פסח טוֹב וּמקוה לשמוֹע מפיך בּקרוֹב.

בּרכוֹת רבּוֹת וּשלום

ז.

קופּנהאגן, 6.5    🔗

הנני מאשרים בּתוֹדה את קבּלת מכתבך הרשוּם מ־19.4. בּראש וראשוֹנה רצוֹני לענוֹת לך על השאלוֹת השוֹנוֹת.

לדאבוֹן הלב אין עוֹד אפשרוּת לשלוח מכּאן חבילוֹת לפּוֹלין, שכּן התקנוֹת בּענין זה הוּחמרוּ; אוּלם בּמקרה שעוֹד תינתן בּעתיד אפשרוּת כּלשהי, הרי נעשׂה כּכל שבּיכלתנוּ.

אתה שוֹאל אם לשלוֹח לנוּ ספרים אחדים. מה שחסר לנוּ בּיוֹתר, הריהוּ, כּמוּבן, ידיעוֹת על חיי חברינוּ בּארץ. יתר על כּן, היינוּ מוֹדים לך מאד אילוּ יכוֹלת לשלוֹח לנוּ בּאמצעוּת בּתי־מסחר לספרים ספרוּת יפה יהוּדית. לספרים מעין אלה אפשר להשׂיג תמיד את הרשיוֹן. חסרים לנוּ גם ספרים ללימוּד השפה, וּביחוד מלוֹנים של גרוֹס וטוֹרצ’ינר. נַסה נא אם יהיה לאֵל ידך לעשׂוֹת בּענין. אנוּ מכּירים טוֹבה על כּל עידוּד רוּחני.

בּדבר הכשרת חברינוּ אין לספּר אלא מעט מזער. העוֹנה החלה והחברים עסוּקים בּעבוֹדה יוֹתר מכּדי שיוּכלוּ להשקיע עצמם בּפעוּלה תרבּוּתית עֵרה. על כּן מצטמצמת פעוּלתנוּ כּרגע בּימי־עיוּן הנערכים בּיוֹם א' וּבביקוּרים. בּזמן הקרוֹב נוֹציא חוֹברת לזכר מאוֹרעוֹת תרצ"ו, שתכיל בּעיקר תרגוּמים מתוֹך הספר שיצא בּארץ בּאוֹתוֹ שם. – –

ה.ר

גרנדלגארד, 25.10    🔗

ודאי תתפּלא לקבּל מכתב ממני, אך ידידי ואני רצינוּ מאד לשמוֹע משהוּ עליך, על ידידך ועל אחוֹתי מוֹלדת; ואני תקּוה, שתמלא את משאלתנוּ זוֹ. אמסוֹר לך על מצבנוּ. אנוּ כּאן 11 ידידים. נוֹסף על כּך נמצאים כּאן תשעה ידידים צעירים [עלית־הנוער], שגם אתם אני בּמגע קרוֹב. הננוּ עוֹבדים כּוּלנוּ בּמשקי־איכּרים מרוּחקים עד 6 ק"מ איש מרעהוּ; אנוּ נפגשים שלוֹש־ארבּע פּעמים בּשבוּע לשם קריאה ולימוּד. פּעם בּשבוּעים יש לנוּ חוֹפש בּיוֹם ראשוֹן, ואת היוֹם הפנוּי אנוּ מבלים יחד. בּחוֹרף הזה ננסה להתאַמן בּעזרה ראשוֹנה וגם לעסוֹק בּספּוֹרט… בּדרך כּלל עוֹד מתנהלים חיינוּ בּאוֹרח נוֹרמלי.

 

הונגריה    🔗

בּוּדאפשט, 5.2.1942    🔗

– – כּפי שהוֹדעתי בּמכתבי מ־6 בּינוּאר, גדלה עבוֹדתי מיוֹם ליוֹם. פּעוּלה רבּה אני משקיע בּ"אוּמשוּלוּנג" [העברה לעבוֹדה] של ידידי, שאני מכין אוֹתם לעוֹנת האביב.

גדוּד לוֹמד בּחריצוּת, גם שפוֹת וספרוּת. לדאבוֹן הלב אין בּידיו ספרים טוֹבים, וּמן הרצוּי היה לשלוח לוֹ אחדים. אנכי עצמי חי חיי־תרבּוּת ערים.

לצערי אין אני יכוֹל למסוֹר לך ידיעוֹת טוֹבוֹת בּדבר שלוֹמן של קרנוֹת שלנוּ החביבוֹת; אין הן מקיימוֹת יחסים טוֹבים עם נוֹער. ציפּיתי לתקציב למען יבוֹא ויסדר את הענינים הללוּ, – אוּלם לא בּא.

בּ.

[כּנ"ל], 19.4    🔗

קראתי את גלוּיתך האחרוֹנה אל י. [מפּליטי פּולין]. – – עשׂר חזרה אל צ. [עשׂר חברוֹת מוארשה שהוּחזרוּ]. על אחיך מאה אלף לא שמענוּ דבר, אנוּ חסרים אוֹתוֹ מאד. אוּלי יכוֹל אתה לתת לי את כתוֹבתוֹ של פייביש [בּנדוֹרי], ודאי יוּכל להוֹליכני אל עזרה. מצב בּריאוּתה של אחוֹתנוּ תנוּעה משבּיע רצוֹן. –

י.

…[כּנ"ל], 1.10 [מחברים פּליטים]    🔗

– – אנוּ מוּדאגים כּל הזמן לגוֹרלם של… [פּוֹלין וּסלוֹואקיה]. מהראשוֹן אין לנוּ כּל ידיעה. רק זאת אנוּ יוֹדעים, כּי הוּא עדיין חוֹלה אנוּש. עם א. [סלוֹוַאקיה] יש לנוּ קשר בּלתי־קבוּע. נקוה, שהוּא יִמלך בּדעתוֹ ותחת ללכת לפּוֹלין יבוֹא אלינוּ. בּינתים הוּט שוֹקל עדיין בּדעתוֹ את דבר נסיעתוֹ אל צ. וּברצון היה בּוֹחר לבוֹא אלינוּ. גם אנוּ חיים בּדחקוּת, אך שמחים הננוּ לכל אחד מהמשפחה בּערי־השדה המוֹצא דרכּוֹ אלינוּ. גם לנוּ קשה. אנוּ נאבקים בקשיים חמריים גדוֹלים. רכוּשנוּ הגדוֹל בּיוֹתר הוּא בּריאוּתם של ילדינוּ. לדאבוֹננוּ, אנוּ חלשים וחולניים וּמלאי דאגה לקראת הסתיו וקוֹר החוֹרף. אם הם יחלוּ — יוּטל עלינוּ לשלם הרבּה לרוֹפא [השׂגת רשיוֹנוֹת־שהייה ועבוֹדה לנתיני־חוּץ]. – –

[כּנ"ל], 7.10    🔗

אנוּ משתמשים בהזדמנוּת זוֹ כּדי להוֹדיע כמה דברים לך וּבאמצעוּתך למלך. מאז השׂיחה עם מ. [חבר מארץ־ישׂראל] עשׂינוּ מאמצים פּעמים רבּוֹת לחדש את המגע אתכם. לדאבוֹננוּ, ללא כּל תוֹצאוֹת. – –

וכעת – אל צרכינוּ הבּוֹערים. מי כּמוֹך היוֹדע מה ערך הבּיקוּר דוֹדה עליה בּשבילנוּ. וּבכן, שערי בּנפשך, היא היתה כּאן ולא בּיקרה כּלל שוּם מבּני משפּחתנוּ. כּאַב לנוּ הדבר מאד, שהדוֹד… [מנהל המשרד הארצישׂראלי] העסיק אוֹתה כל הזמן בעיניניו שלו. – –

אין לתקן את המעוּות עוֹד. אך שמענוּ שדוֹדה עליה תחזוֹר אלינוּ כּעבוֹר כּמה שבוּעוֹת. מבקשים אנוּ אוֹתך, אחוֹתנוּ היחידה שאליה אנוּ פּוֹנים בּשעת צרה, הסבּירי נא למלך את הקשיים שלנוּ עם… [כּנ"ל], למען לא יקרה כּדבר הזה שנית.– –

אנוּ בריאים. אך רבּים הקשיים שלנוּ לרגל מחלתו הקשה של… [הצוֹרך בכּסף מזוּמן] וּבגלל… [200 חברים שהצליחוּ להגיע מארץ שכנה], כּי לא קיבּלנוּ כּל עזרה מאת… [ארץ נייטראלית].

[טראנסילואניה ההנגרית], 14.2    🔗

מכתבך מ־6.11 נתן שׂמחה בּלבּי לא פּחוֹת מאשר השׂיחה עם הדוֹד מ.. שהבטיח לנוּ רבּוֹת בּענין… [תיקוּנים בעבוֹדת המשׂרד הארצישׂראלי]. היינוּ כּוּלנוּ שׂמחים מאד לאפשרוּת של תיקוּנים כּלשהם בּשטח זה. – –

צר לי שלא אוּכל לכתוֹב לך מעתה [נדרש למחנה־עבוֹדה]. נוסע אנכי לזמן בּלתי־מוּגבל. ודאי תוֹסיף לכתוֹב לבן־דוֹדנוּ… [חבר בּבּוּדאַפּשט], האם לא כּן?

מסוֹר נא לדוֹד מלך וּלכל המשפחה בּרכות רבּוֹת. והיה ברוּך גם אתה.

בתוֹדה

ש.

אל תתרעם שאנוּ מרשים לעצמנוּ להתלונן בפניך על סבלוֹתינוּ. אם אין ביכלתך לעזוֹר לנוּ – לפחוֹת יהא הדבר ידוּע לך.

י. וא.

… [עיר בּהוּנגריה], 5.2.1943    🔗

הננוּ מנצלים את ההזדמנות למסוֹר לך וּלכל החברים על מצבנוּ. בּראשוֹנה על עצמנוּ. ה. [איש התנוּעה הציוֹנית והמפלגה בטראנסילואניה ההוּנגארית] עסוּק מאז יוּני שנה שעברה בּשירוּת־עבוֹדה מאחוֹרי קו החזית; בּיוֹם 14 בּיאנוּאר הגיעתנוּ הידיעה האחרונה ממנוּ. מאז קרה שם הרבּה, אנוּ מקוים כּי שלוֹם לוֹ. יחד עמוֹ נמצאים מַרבּית ידידינוּ מבּוּדאפּשט ומקלאוּזנבּוּרג. – –

למצבנוּ הכּללי: הלחץ הכּלכּלי של החוּקים היהוּדיים מחמיר את מצבנוּ וּמדלדל אוֹתנוּ יוֹתר ויוֹתר. הדאגה העיקרית בּחדשים האחרוֹנים היתה, כּיצד לספּק מלבּוּשי חוֹרף לאנשי שירוּת־העבוֹדה –כּארבעים אלף מספרם – העוֹבדים בּאוּקראינה; וכן שאלת הפּליטים. אלפים אחדים מהם מתוּ עוֹד לפני התחלת האוֹפאֶנסיבה הרוּסית, בּיחוּד בּגבוֹר הקוֹר. מאז לא נוֹדע לנוּ דבר אוֹדתם. לפני חדשים אחדים פקד מיניסטר המלחמה החדש לנהוֹג יוֹתר טוֹב בּמקצת לגבּי העוֹבדים בּשירוּת־העבוֹדה בּארץ גוּפה. יש לשער שהחדשים הקרוֹבים יביאוּ עמם זעזוּעים נוֹספים ליהדוּת ההנגרית. הדאגה הזאת דוֹחקת לקרן־זוית את בּעיוֹת היוֹם־יוֹם, שמנסים להתגבּר עליהן בּאמצעוּת עזרה סוֹציאלית. ההנהגה הפּוֹליטית של יהוּדי הוּנגאריה בּימים קשים אלה מסוּרה בּידי הכּוֹחוֹת הישנים שאינם מתאימים כּלל לתפקיד זה; השפּעתנוּ אנוּ מוּעטת בּיוֹתר, אך אנוּ מקוים כּי תלך ותגבּר בּהתמדה. בּשטח זה אנוּ צפוּיים להיאָבקוּת קשה.

על מצבה של הציוֹנוּת כּאן מכבּידה העוּבדה שאין לרשוּתנוּ חברים מדריכים בּמספר מספּיק, בּעלי יכוֹלת לענוֹת וּלהסביר בּעניני מוֹלדת. – – הקוֹשי השני הוּא – המצב הגרוּע בּמשרד הארצישׂראלי, הגוֹרם להפרעוֹת ולמהוּמה מַתמדת. אין אנוּ יכוֹלים להבין מדוּע לא נקטה הסוֹכנוּת היהוּדית בּשוּם צעדים – –.

מכּל מקוֹם, חשוּב הוּא שישלחוּ אלינוּ סרטיפיקאטים בּמספר רב כּכל האפשר. – – כּסף הוּא אחד הדברים החשוּבים בּיוֹתר למען החלוּצים והפליטים. –

ש.

[כּנ"ל], 5.2    🔗

אנוּ עוֹנים על מכתבך מ־5 בּינוּאר. אני מקוה, שמעתה נעמוֹד בּחליפת מכתבים סדירה וישירה. כּל ידיעה מעוֹדדת ממך וּממשפחתך היא עידוּד נפשי בּשבילי וּבשביל כּל ידידי החלוּץ שלנוּ. למרוֹת הדאגוֹת והטרדוֹת לא חל כּל שינוּי בּרגשוֹתינוּ והתחייבוּיוֹתינוּ כּלפּי הדוֹדה מוֹלדת ונַהפוֹך הוּא: רק עכשיו אנוּ מבינים וּמכּירים מה הגיוֹני וצוֹדק היה החינוּך שחינכת אוֹתנוּ. אנוּ חייבים לה תוֹדה וּמשכנעים הננוּ שגם עכשיו היא דוֹאגת לנוּ וּבאמצעוּתך תתאמץ להגיש לנוּ עזרה.

בּרצוֹני לאַשר גם את קבּלת המתנה וּדרישת השלוֹם [מכתבים ועזרה]. בּחלוּקה אבקש להתחשב בּמיוּחד עם… [פּליטי סלוֹוַאקיה וּפּוֹלין]. ידוּע לך מצבם ולא נסתר ממך בּאיזוֹ אַכזריוּת מתיחסים אליהם כּאן. דאגוּ איפוֹא לעזרה גדוֹלה.

בּימים הקרוֹבים תבקר אוֹתך עליה היקרה שלנוּ בּדרכּה אל מוֹלדת. אנוּ שמחים לה. אוּלם מה מכאיב הדבר ש… [המשׂרד בארצישׁראלי] והועדה שלוֹ מילאוּ את דרישת משפּחת חלוּצים בּמידה מינימאלית בּלבד. אין אנוּ יכוֹלים לשׂאת יוֹתר יחס כּזה, ורק התערבוּת דחוּפה שלך ושל הסוֹכנוּת היהוּדית יש בּה כּדי לשנוֹת את פּני הדברים. בּשם כּל ידידי החלוּץ הנני פּוֹנה בּבקשה שתעשׂוּ כּל העלוּל לעזוֹר וּלהוֹשיע. – –

[כּנ"ל], 20.2 [מאת חבר משטח יוּגוֹסלאַויה שסוּפח להוּנגריה]    🔗

עברוּ חדשים רבים מאז היתה לי אפשרוּת לכתֹב אליכם, ועתה יכוֹל הייתי לכתוֹב רוֹמַן ארוֹך, אבל קשה עלי לכתוֹב גם מכתב קצר. עברוּ עלינוּ גלים גלים של היסטוריה. רבּים מאתנוּ נפלוּ קרבּן על היוֹתם יהוּדים וציוֹנים. ותאמינוּ לי, אין זה דבר פּשוּט לזכּוֹר בּלי התרגשוּת ולכתוֹב על כּל אשר אירע לנוּ. אַל נא תחכּוּ אפוֹא לדין־וחשבּוֹן שיטתי. אשתדל לספּר בּקצרה על מצב הציוֹנוּת בהוּנגריה.

ההסתדרוּת הציוֹנית קיימת ליגאלית רק בעיר הבּירה וגם שם הסתדרוּיות הנוֹער בּלתי־ליגאלית הן. עצם קיוּם ההסתדרוּת הציוֹנית חשוּב הוּא, כּי יש אפשרוּת לפחוֹת למנהיגיה להוֹפיע בּפני השלטוֹנוֹת בּתוֹר ציוֹנים וּליצג את העמדה הציוֹנית בּשאלוֹת שוֹנוֹת. אין זה הרבּה, אבל בּכל זאת אוֹת חיים הוּא. גם בּשדה התרבּוּת נעשׂים מאמצים – ללא תוֹצאוֹת ניכּרוֹת, אמנם, אבל, גם בּזה יש אוֹתוֹת חיים. גדוֹלה הפּעילוּת בּשדה מלחמת המפלגוֹת. כּל מפלגה לעצמה חלשה, אבל טרם נמצאה הדרך לאדן לגוּף אחד. – –

המצב הסוֹציאלי קשה מאד, וּבשטח זה נעשית פעוּלה רבּה. – – מפלגתנוּ עוֹמדת בּשוּרה הראשוֹנה בּדאגה לפליטים. כּך היה הדבר למן היום הראשין לבואם של פליטי סלוואקיה פעולה זו היתה רבּת־סכּנוֹת, אבל התגברנוּ עליה. מנהיגי הנוֹער שלנוּ נמצאים כּעת בּמחנה הריכּוז, ולמרוֹת כּל השתדלוּיותינוּ טרם יצאוּ לחוֹפש. בּוֹאם של הפליטים הביא אתוֹ גם קשיים אחרים. שיטת הפעוּלה שלהם היא אחרת וטרם נמצאה השפה המשוּתפת בּין החברים הותיקים בּבּדאפּשט לבין הפליטים.

מטריד יוֹתר הוּא מצבוֹ של המשׂרד הארצישׂראלי. – – אני מציע ליצוֹר גוּף אחראי מבּאי־כּוֹח כּל המפלגוֹת, שינהל את המשׂרד.

בּשטחי יוּגוֹסלאויה עברוּ על היהוּדים מאוֹרעוֹת שלא ידענוּ כּמוֹתם עד עתה, אוּלי קשים עוֹד יוֹתר מאשר בּפוֹלין. חברים רבּים אבדוּ, רבּים נמצאים בּאיטליה (אלה –מצבם לא רע).

עלי עצמי עברה פרשה של מחנה־ריכּוּז, מאסר על־ידי המשטרה, עוֹד מאסר בּעיר הבּירה וששה חדשים של מחנה־עבוֹדה. וּבעוֹד ימים אחדים אחזוֹר לשירוּת זה [שחרוּר לזמן קצר]. ועלי להדגיש: אני בּריא בּגוּף וּברוּח. גם בּשירוּת־העבוֹדה ידעתי מה עלי לעשׂוֹת וּשהייתי שם לא היתה בּכדי. תדעוּ נא, חברים, אנוּ עוֹשׂים כּל מה שבּיכלתנוּ לעשוֹת, וּמחַזקת אוֹתנוּ ההכּרה, שאתם אתנוּ. חזקוּ ואמצוּ. כּשתגיע השעה יענה מחנה מוּכשר לקריאת הארץ בּכלל ולקריאת מפלגתנוּ. לא נוּתקנוּ בּמחשבתנוּ אף לרגע אחד מארצנוּ, ממפלגתנוּ, מעתידנוּ.

אני מאמין, כּי ליהוּדי הוּנגאריה יש ותהיה הצלה.

שלכם בּנאמנוּת

מ.

[כּנ"ל], 30.3¹⁹    🔗

חברים נכבּדים וטוֹבים,

כּמעט איני מאמין שאתם יכוֹלים לתאר לעצמכם את שמחתי בּקבּלת מכתבכם. כּן, אתם יוֹדעים את המצב שלנוּ, אבל אינכם מרגישים, וּמי יתן שלא תרגישוּ בחייכם את הבּדידוּת הפּנימית בּה אנוּ נתוּנים בּהיוֹתנוּ מנוּתקים מקשר כּלשהוּ עם המתהווה בּארץ וּבתנוּעה, וקשה לשׂאת את המצב הזה. ולחוֹשך של ליל־גוֹלה הביאוּ מכתביכם קצת אויר ואוֹר. אין זה מנהג בּין חברים, אבל אני מרגיש את הצוֹרך הפּנימי להוֹדוֹת לכם בעד הרגשה זו.

חברים אחרים מכּאן ישיבוּ לכם בפרוֹטרוֹט, סעיף סעיף, על שאלוֹתיכם וּבקשוֹתיכם – וברצוני לתת סקירה קצרה על המצב היהוּדי־פּנימי כּאן. אוּלי גם לא מיוּתר בּימים הללוּ להראוֹת את המצב כּדי להתיחס אליו כּנחוּץ. כּי בּישוּב היהוּדי ההוּנגרי טמוּנוֹת אפשרוּיוֹת גדוֹלוֹת, וטרם מצאנוּ את הדרך כּיצד ליצוֹר מהן כּחוֹת דינַמיים. חוֹשבני: בּמוּבן רוּחני וּמעשׂי גם יחד. אוּלי אין ישוּב יהוּדי בּאירוֹפה (ולא היה) שההתבּוֹללוּת הפּסיבדוֹליבּאֶרלית גרמה שם נזק גדוֹל יוֹתר מאשר כּאן.. ויש המוֹנים גדוֹלים שחוֹלמים היוֹם על החזרת תקוּפת 1914. מנהיגי ישוּב זה השתדלוּ במשך עשרים שנה בּינמלחַמתיוֹת ליצוֹר רוֹשם של תקוּפת־מעבר ויש המונים הרוֹאים גם את השנים הללוּ – כּתקוּפת מעבר ולא יוֹתר. לדאבוננוּ אנוּ מוּכרחים להכּיר שמַנהיגוּת ההמוֹנים הרחבים היא בּידי החוּגים הללוּ וּממילא, מנקוּדת־מבּט זוֹ – יחסם של המוֹני הישוּב כּלפי העם, מַטרוֹתיו ותפקידיו, כמעט שהוּא שלילי לגמרי. נוסף לזה, – הראתה להם ההסתדרוּת הציוֹנית את ארץ־ישׂראל בּתוֹר מקלט לפליטים אוּמללים ולא יוֹתר. כּך היתה הציוֹנוּת בּדעתם של ההמוֹנים הללוּ כּאחת המגבּיוֹת הפילאנטרוֹפּיוֹת. וּבשנים האחרוֹנוֹת קרה מה שקרה. המאוֹרעוֹת מצאוּ כּאן ישוּב בּלתי־מחוּסן מנקוּדת־מבּט רוּחנית. מעשׂית והסתדרוּתית. סיפּוּחם של גלילים אחדים להוּנגריה (טראנסילואניה וקארפּאטוֹ־רוּס) הביא אתוֹ אנשים והמוֹנים ציוֹניים גם יחד, אבל טרם עלה בּידם לשנוֹת את פּנים הפּנימיוּת של המצב. יש בּינינוּ – וגם אני אתם – החוֹשבים שיש צוֹרך בּציוֹנוּת לוֹחמת דוקא בּמצב זה. ויש המאמינים להיפך. היחסים הבּין־מפלגתיים בּהסתדרוּת הציונית – רעים. – – בּשנים האחרוֹנוֹת ראיתי דוּגמאוֹת לאין ספור של פשרוֹת בּשאלוֹת העוֹמדוֹת בּשוּרה הראשוֹנה לפי חשיבוּתן. יש פלוּגתה בּין שתי אַסכּוֹלוֹת והזמן עוֹבר עלינוּ ועל אפשרוּיוֹתינוּ.

אַל נא תאמינוּ כי בּרצוֹני לכתוֹב קינוֹת ירמיהוּ מהוּנגריה. אבל הישוּב הזה חיים בּו כּמיליון יהוּדים, שארית הפליטה בּחלק התבל הזה, וכאשר אתם בּאים אלינוּ בּתביעוֹתיכם, עליכם לדעת אל מי אתם פּוֹנים.

על אוֹדוֹת היחסים הבּלתי־מסוּדרים בּמשׂרד הארצישׂראלי אתם יוֹדעים ואני קראתי בּשׂמחה את ההוֹראוֹת של הח' א. קפּלן וּמאד מאד שׂמחנוּ למקרא מכתבוֹ בּכלל. המשׂרד הארצישׂראלי – זוהי עמדת מפתח ליתר השאלות. אם תסוּדר שאלה זוֹ – יצרנוּ יסוֹד לסידוּר יתר השאלות. בּגלל זה אני מצדי מבקשכם לקרוֹא בּעיוּן רב את המכתב בּשאלה זוֹ. יש צוֹרך מזמן לזמן לדרוֹש דין־וחשבּוֹן מאת המשׂרד ולתת הוֹראוֹת נוֹספוֹת.

ואחרוֹן אחרוֹן חביב: בּשוּרוֹת המפלגה שלנוּ שלטת אחדוּת לדוּגמה. נדמה לי, שהמפלגה בּחוּלשתה היחסית – הנה כּוֹח רציני שיש לסמוֹך עליו בּהוֹוה ובעתיד גם יחד. אילוּ היוּ לנוּ כּעת אפשרוּיוֹת פּתוּחוֹת לעבוֹדה בּהמוֹנים – היינוּ יכוֹלים להיוֹת כּוֹח גדוֹל גם בּמוּבן מספרי. אני מלא תקוה שבּאוֹתוֹ יוֹם של גילוּי האפשרוּיוֹת, נהיה בּתקוּפה קצרה מאד הכּוֹח המכריע בּישוּב הזה. אבל עד אז עלינוּ ללחוֹם מלחמה קשה נגד האדישוּת בּהמונים היהוּדיים ונגד היראה והפחד בּשוּרוֹת הציוֹניוֹת. כּי עליכם לדעת: היראה הזאת גוֹרם חשוּב בּחיינוּ היא. התפקידים הקשים אשר הוּטלוּ עלינוּ, אינם ניתנים להתגשם תחת שלטוֹנוֹ של פּחד זה. וּבזה יש לראוֹת את הקוֹשי הגדוֹל בּיוֹתר בּמצבנוּ. האפשרוּיוֹת האוֹבּיקטיביוֹת נתוּנוֹת בּידי הישוּב הזה – ויראה ופחד לוֹקחים אוֹתן מידה. – –

גם את זה לא כּתבתי כּדי לכתוֹב קינוֹת, כּי אם להציע לכם לכתוֹב ולחזוֹר ולכתוֹב על חשיבוּת התפקידים הללוּ – לא לאנשינוּ אנוּ, כּי אם לאנשי ההסתדרוּת הציוֹנית. אוּלי יזוּזוּ ממקוֹמם גם הם תחת לחץ מצדכם וּמצד ההנהלה.

תרשוּ לי גם שוּרוֹת אחדוֹת עלי עצמי. אני עוֹמד תחת השגחת המשטרה. אין לי אפשרוּת לזוּז ממקוֹם מגוּרי בּלי רשיוֹן מיוּחד. – – הייתי בּשירוּת העבוֹדה חצי שנה וּמצב בּריאוּתי עכשיו רע. אם אפשר, שלחוּ לנוּ חוֹזרים וחוֹברוֹת מהנעשׂה בּמפלגה שלנוּ בּארץ. – – ועוֹד בּקשה אם יש לכם האפשרוּת תכתבוּ לקבּוּץ אפיקים, שאני חי.

בּברכות חמימוֹת לכוּלכם, להסתדרוּת ולמפלגה

מ.

[כּנ"ל], 12.4    🔗

הימים האחרוֹנים הביאוּ התרגשוּת ידוּעה שסיבּוֹתיה כּמעט לא הוּרגשוּ. יחס השלטוֹנוֹת כּלפי הפּליטים היה בּחדשים האחרוֹנים וַתרני יוֹתר, נתנוּ להם מקלט ולא הוּחזרוּ. קשה להבּיע כּיוֹם בּאיזוֹ מידה יפגעוּ בּנוּ אפשרוּיוֹת ההתפתחוּת הכּללית בּעתיד. מתוֹך חרדה אנוּ רוֹאים את העתיד הקרוֹב, אך גם מתוֹך אמוּן. כּי אוּלי עלוּל הוּא להביא לידי מיפנה בּגוֹרלנוּ.

עם צ. [פולין] אי־אפשר היה לדבּר עד עכשיו. בּיתה בּהסגר בּגלל מגיפה [טיפּוּס]. אנוּ מקוים לעשׂוֹת משהוּ לאחר שתחלוֹף המגיפה. אנוּ מעריכים את מספר הילדים מהמפלגה שבּיקרוּ אוֹתנוּ בּחדשים האחרוֹנים ל־200 – 300, יחד עם אחרים וּמספר המבוּגרים – עד אלף. מענין, שבּפלוּגת הפּליטים נמצא ילד מצרפת השייך למשפחתנוּ.

שאלת העליה מדאיגה והוֹלכת מיוֹם ליוֹם. כל דחיה פּירוּשה קרבּנוֹת רבּים. אנוּ מבינים, אמנם, אבל רק בּקוֹשי אנוּ משׂיגים מדוּע אין לזרז יוֹתר את בּיצוּעה.

כּך הוּא מצב הענינים בּרגע זה. מצדנוּ תיוָצר ועדה, בּהשתתפוּת כּל הקבוּצוֹת, שתדאג לבחירת האנשים. הממוּנה שלנוּ הוּא ש. על התפּתחוּת הענינים נוֹדיע לכם.

בּענין המשׂרד הארצישׂראלי אנוּ רוֹצים לחזוֹר על טענוֹתינוּ. אנוּ מעבירים לכם העתקים ממכתבינוּ, מהם תעמדוּ על האוירה בּה עלינוּ לעבוֹד. –

- [מפלגה] – [דרור] – [הנוֹער הציוֹני]

[כּנ"ל], חודש מאי    🔗

זה כּבר לא היתה שׂמחתנ כּה רבּה כּמאז קיבּלנו את מכתביך. הם נתנוּ בּלבּנוּ תקוה ואמוּנה שבּעזרתכם יוּטב לנוּ.

….[אפשרוּיות העליה וההצלה] גרמוּ לנוּ הרבּה נחת. הן עלוּ לנוּ בּכסף רב, אבל השׂמחה תמוּרת זאת גדוֹלה מאד. – –

הילדים גוֹרמים לי שׂמחה רבּה. הם היפים, החזקים והרעננים בּכל המשפּחה. מפלגה החביבה היא נשמת הכּל בפעוּלתנוּ. מדוּבּר כּאן הרבּה על אשכּנזי, שיבוֹא אלינוּ. זה עלוּל להכבּיד הרבּה על מצבנוּ ועל מצבה של צ. [פּוֹלין]. תבינוּ לכן את לחצנוּ הּענין עליה. כּל יוֹם חוֹלף – אבידה גדוֹלה הוּא.

[בּלי חתימה]

[כּנ"ל] 18.7    🔗

חברינוּ היקרים,

בּרצוֹננוּ לענוֹת בּקצרה על מכתביכם מ־3.6 וּמ־24 בּוֹ. לשעבר הבּעתם את שׂמחתכם הרבּה על האפשרוּת של קיוּם הקשר בינינוּ. מיוּתר להעיר שגם בּשבילנוּ קשר זה הוּא מַעין של שׂשׂוֹן. הבּטחוֹן כּי דרכּכם אנוּ חוֹבקים את זרוֹעוֹת הישוּב – מגוֹללת מעל שכמנוּ את קשיי המעמסה של עמידתנוּ על משמר העבוֹדה. מוסיפה לנוּ עוֹז ותעצוּמוֹת ונוֹסכת בנוּ כּוֹח להשליך את יהבנוּ על העתיד.

הכרזתכם על הקמת האחדוּת קלעה אל המטרה. עלינוּ אמנם להדגיש, כי בנידוֹן הבעיוֹת העיקריוֹת לא היוּ חילוּקי־דעות בינינוּ, והיתה בּנוּ השאיפה לבל יכבּשוּ לעצמם מקוֹם בשטח זה גם ההבדלים הכּלליים הגוֹבלים בּינינוּ. המחיצוֹת היוּ בטיבן פוֹרמאליוֹת בּעיקר. לא בּמעט – תוֹצאה מחוֹסר הבנה הדדית. אוּלם אנוּ תקוה שלהבּא לא תהא סיבּה זוֹ קיימת עוֹד. הוּרכבה וַעדה בּה משתתף חבר אחד מכּל תנוּעה מקוֹמית וּמפּליטיה. – – יש לנוּ היסוד להאמין, שההרמוניה אשר תשׂרוֹר בּוַעדה תוּבטח על־ידי התאַמצוּתם של כּל הצדדים.

בּנידוֹן השאלוֹת המַעשׂיוֹת בּרצוֹננוּ להודיעכם את הדברים הבאים:

בּברכה ציוֹנית־חלוּצית נאמנה, חברי הוַעדה

[שש חתימוֹת]

 

סלוואקיה    🔗

בּראטיסלאוה, 8.12.1941    🔗

אני עוֹבד במַחלקת ה"אומשיכטוּנג" [מַעבּר לעבוֹדה] של מרכּז־היהוּדים. בּמשך הקיץ, למשל, הייתי ממוּנה על תשע קבוּצוֹת “אוּמשוּלוּנג” [הכשרה] וּפנימיה אחת של נוֹער, בּה היוּ מרוּכּזים כּ־200 איש. עיניך הרוֹאוֹת: תפקיד נאה למַדי וכר נרחב לפעוּלוֹת. קבוּצוֹת ההכשרה מסוּדרות אצל חקלאים. תוֹך עבוֹדתי ניתנת לי הזדמנוּת תדירה לבקר אצל הקבוּצוֹת הללוּ, ותמיד אני רוֹאה בשׂמחה רבּה את החווֹת החקלאיוֹת האלוּ, הסגוּרוֹת בּפני עצמן והמרוּחקוֹת מן העיר, ובהן עוֹבדים וחיים הנערים כּמעט כעל אי אשר נחשוֹלים סוֹערים אוֹפפים אוֹתוֹ ואינם נוֹגעים בּוֹ אלא לעתים רחוֹקוֹת. הנערים הללוּ – כּמוֹתם כּאיכּרי המקוֹם: אין מאורעוֹת היוֹם סוֹחפים אוֹתם, ועל כּן רוּחם חפשית מכּל אוֹתה עצבּנוּת הבּאה עלינוּ בערים וגוֹרמת לנו יסוּרים חוֹלניים כּמעט. – – חלק מן הקבוּצוֹת האלוּ, חמש מספּרן, נשארו בּמקוֹמוֹתיהן גם בּימוֹת החוֹרף. האחרים יוּבאוּ למחנה נוֹבאקי, מקוֹם שתינתן להם הזדמנוּת לעבוֹר לעבוֹדת בּנין, שכּן הן עוֹבדים בבנית צריפים שבּהם ירוּכּזו ויגוּרוּ כּל היהוּדים שבּארצנוּ.

אני מתגאה מאד בפנימית הנוֹער שבּניטרה. שם נמצאת גינה בּת 10 יוֹך, שהחניכים עצמם מעבּדים אוֹתה. הילדים, ארבּעים בּמספר, לוֹמדים יפה מאד; הם עוֹבדים מחצית היוֹם וּמבלים מחציתוֹ השניה בּלימוּדים עיוּניים. – –

השתתפתי בּסמינַר למדריכי קבוּצוֹת “אוּמשוּלוּנג” שנמשך 12 יוֹם. היה טוֹב מאד. הסמינר נערך בּכּפר. – –

ד. ו.

[כנ"ל], 20.12.    🔗

אתה שוֹאלני אם ילדי לוֹמדים משהוּ. לצערי הרב – לא. אין הם יכוֹלים לא ללמוֹד ולא לעבוֹד בּמנוּחה, כּי אחדים מהם, אלה שהיוּ עסוּקים עד עכשיו בּפּלוּגה העירוֹנית, נמצאים בּמחנה. עשׂיתי הכּל למען יעזבוּהוּ, וּלדאבוֹן הלב – ללא הצלחה. אוּלם רע מכּל הוּא שרוּחם של ילדי נפלה בקרבּם לגמרי. – נוֹסף לכּל הם חסרים אמצעים חמריים, אילוּ יכוֹלת לשלוֹח את העזרה שהבטחת, הרי היית ממש מקיים נַפשוֹתיהם. העזרה השלמה, היחידה, היתה בּשבילם עליה, אוּלם אין בּכוֹחי היוֹם לתת להם זאת. ילדים אחדים משל הדוֹד רוֹמאן ומשל בּוֹריס [רוֹמַניה וּבוּלגריה] הלכוּ אל ישוּב, הקיבּלת ידיעוֹת מפוֹרטוֹת מהם? עם י. [קבוצת נוֹער מפּוֹלין] התחלקנוּ באוֹתוֹ אוֹפן שהיה נהוּג אצל צ. [פּוֹלין], והננו משתפים פּעוּלה בּכל השטחים. שמעתי משהוּ בּדבר כּיבּוּש חדש של משפּחתי, התוּכל לכתוֹב לי פּרטים על כּך? כּתבת לי גם על כּינוּס – היכן היה?

ממכתבי זה תוּכל להיוכח שאין כּל טען להזמין אלינוּ את… [דרכי־מעבּר מפּוֹלין]. – –

ש. מ.

[עיר בּסלוואקיה], 25.2.1942    🔗

– – וּלבסוֹף אבקשך למסוֹר ל…, אם רק קיימת אפשרוּת כּזאת, חוֹמר כּכל שיש לך, בּעיקר “דבר”. קשה פשוּט לתאר לך איזוֹ שׂמחה מעוֹרר זה אצלי. אני נתקל בּקשיים רבּים בּמסירת החוֹמר לקריאה, כּי כּל אחד רוֹצה להיוֹת ראשוֹן. כּל מי שיוֹדע מעט עברית תוֹבע אוֹתוֹ ממני. והלא אנוּ כּה מפוּזרים, ועוֹבר זמן רב עד שמגיע התוֹר לאחרוֹני החברים. סידרתי כּך, שכּל אחד מקבּל חלק ואחר־כּך מחליפים.

הגדוּדים – למרוֹת עבוֹדתם בּמחתרת – פּעילים מאד. – – מזמן לזמן מעוֹדדים מקוֹמוֹת חדשים הוֹדוֹת לביקוּרי חברים. יש לקווֹת שהעבוֹדה תימשך, וּבלבד שתידחה סכּנת הגירוּש. – –

נא להוֹדיעני אם יש לך אפשרוּת לכתוֹב למוֹלדת בּלי בּיקוֹרת אַשכּנזית, כּי רצוי מאד שתכתוֹב לחברינוּ דברים כהוַיתם. – –

בדרישת־שלוֹם ממחנה יהוּדים וציוֹנים.

מ.

[כנ"ל 26.4]    🔗

בזמן האחרוֹן אירעוּ כּאן מאוֹרעוֹת רבּים. אלפים רבּים בּיקרו אצל גיוּס ראשוֹן [גוֹרשוּ]. כּל קבוּצוֹת ה"אוּמשיכטוּנג" וכל הפנימיוֹת פּוּזרוּ. ודאי תוּכל לתאר לעצמך עד מה נפלה בּי רוּחי. עם מאוֹרעוֹת אלה ניטלוּ גם מאת תנוּעה כּל אפשרוּיוֹת של פּעוּלה סדירה. מאחר שפּוּזרו פּלוּגוֹת ההכשרה, ניטלה כּל חשיבוּת ממחלקת ה"אוּמשיכטוּנג" של מרכּז היהוּדים – ופוּזרה. על ידי כּך פּוּטרוּ 130 חברינו ממשׂרוֹתיהם [הכּוונה למקוֹמוֹת הכשרה].

עם בּ. [הוּנגאריה] מקיים אנכי מגע ער. הוּא כּוֹתב לי לעתים קרוֹבוֹת, ואני הוּפתעתי ממש לשמע פּעילוּתוֹ. בזמן האחרוֹן עלה בידוֹ להקים מפעל “אוּמשיכטוּנג” יפה, בּוֹ סוּדרוּ 78 מידידי מַכּצעיר. עם י. [חבר מרכּז החלוּץ מוארשה] אני בּיחסים של ידידוּת נפש; ניתנה אפשרוּת לסַדר אחדים מחבריו בּמפעל ה"אוּמשיכטוּנג" של בּ. אוּלם לדאבוֹן הלב חלוּ רבּים, וביחוּד הבּחוּרה היקרה, והיה צוֹרך להעבירם לבית־החוֹלים שאצל צ. [גוֹרשוּ חזרה לפּוֹלין, בּיחוּד החברוֹת]. – – מחר אלך שמה גם אנכי, יחד עם א. גבוּלסקי גילה יחס של חוֹסר־אהדה אלי, ועל כּן אני מוּכרח לעשׂוֹת זאת. הבּחוּרה היקרה נמצאת בקרבת בּית א–ר [חבר מפּראג שהוּגלה ללוֹדז'], ואני אהיה בּעיר מולדתוֹ של ז. [וארשה]. הדודה אר. [אמוֹ של אחד החברים, שעזרה הרבּה לתנוּעה] רוּחה נשבּר כּליל ואין להכּיר אוֹתה. עצביה נזדעזעוּ לחלוּטין וצרוֹת רבֹּת בּאוֹת עליה. מתבּרר, שהדוֹד היקר נתיגע לשוא [בעלה – איש־עסקים גדוֹל שקיים יחסים טוֹבים עם השלטוֹן], כּי נוֹהגים בּה מנהג לא־יפה בּהחלט ולקחוּ מידיה את פּרנסה היקרה. הדוד מת לפתע, שבץ הלב אחזהוּ. הדוֹדה אר. אינה יכוֹלה להחליט על הגירתה בּלי ילדיה. – –

קיבּלתי מכתב מאת ג. היקר [פראג]. עוֹדנוּ נמצא בּמקוֹם עבודתוֹ כּרגיל. קיבּל מכתב מאת ק.²⁰ – עוֹבד בּחקלאוּת. – –

גלוּייתך הגִיעתני, תוֹדה רבּה. דרוֹש נא בּשלוֹם ארץ, אני מתפּלל אל אלהי שאזכּה לראוֹתה. בּבקשה ממך, זכוֹר אוֹתנוּ. אני מצפּה לביקוּרה של גאוּלה היקרה וּמברכך מקרב לב.

לחיצת ידים אמיצה, הגשם!

- ע

[כנ"ל], 21.8    🔗

– – אדוֹן גירוּש מתנהג רע מאד ואינוֹ חדל מהציק לי. אני משתדל לפייסו בּטכסיסים מחוּכּמים, ועד כּה הצלחתי. אך, לדאבוֹני, שוֹפך הוּא חמתוֹ על יתר קרוֹבי, ואין כּמעט בּאפשרוּתי לעזוֹר להם. קלוּשה התקוה שעוד ישנה את עמדתוֹ.

א.

[כנ"ל], 6.9    🔗

גירוּש’יק שינה את יחסוֹ בזמן האחרוֹן, וכבר חוֹדש שלם הנהוּ שקט; אוּלם עכשיו נראים אצלוֹ שוּב סימני עצבּנוּת. הוּא דוֹרש, שכּל אחרוֹן [כּל היהוּדים, עד לאחרוֹן] יבוֹא אליו, ואינוֹ מרוּצה כּלל על שעוֹד נמצא כּאן עשׂרים אַלפה. הוּא רוֹצה לבצע את תכניתוֹ עד הסוֹף, ואין לצפוֹת לטוב ממנוּ. גירוּש’יק הביא לידי פעולה את שמַד’סקי והדבר גוֹרם לנו יסוּרים רבּים.

כּידוע לך, אנוּ עוֹבדים בּמחנוֹת יחד עם עוֹד אחדים ממשפּחת חלוּצים, ואנוּ גרים בּפלוּגה. סידוּר זה מקל על תנאי חיינוּ.

ד.

[כנ"ל], 25.10    🔗

עודני נמצא במחנוֹת ועוֹבד. לצערי עברוּ כּמה ידידים טוֹבים לגרוּ’שקה. בּזמן האחרוֹן האיט את הקצב שלוֹ, אבל עדיין לא ויתר על תפקידוֹ. הוּא דוֹרש שבּאביב יעבוֹר אליו הדוֹד יהוּדי־אחרוֹן. מה שנוֹגע לילדה עזרה ימסרוּ לך בּודאי מ. [מרכּז המפלגה] והאחרים. אחת ברוּר: הדבר יהיה לתוֹעלת רבּה. פּ כּבר עזב את בּית־הסוהר. הוּא נאלץ לעבוֹר אל גבוּל’סקי ונמצא כּבר שוּב אצל אשתוֹ. לצערי עברוּ שוּב כּמה קרוֹבים אל… [נאסרוּ]. – – מה שנוֹגע ל… [עלית־נוֹער], מוֹסרים, כּי הוּא נַעשׂה שוּב אַקטוּאַלי.

אני מרוּצה מאד מדרישוֹת־השלוֹם שלך ממוֹלדת – יוֹדע אתה עד כּמה אנכי קשוּר אליה. רב תוֹדוֹת בעד החוֹמר שלך, השתדל לשלוֹח גם להבּא. מה הייתי רוֹצה לקבּל עתוֹנוּת המוֹלדת. אני מתפּלא מאד: בּמשך כּל הזמן לא קיבּלתי שוּם ידיעה מבּן דוֹדי ק. [ארצוֹת־הבּרית] ויתר הקרוֹבים. שתיקתם נוֹטלת ממני את הרצוֹן לכתוֹב.

י.

[כנ"ל], 24.12    🔗

מכתבך קיבּלתי בתוֹדה והוּא גרם לי נחת־רוּח מרוּבּה. אתה הנך עכשיו האדם היחיד שיכוֹל להוֹדיעני על דוֹדי ארצי וּמאוּחד. אני וּקרוֹבי כּאן שׂמחים לכך שמצבוֹ טוֹב. הלא תוּכל לתאר לך עד מה אני מצפּה כּל הזמן לידיעה ממנוּ ומענין אוֹתי כּל פרט וּפרט אוֹדוֹתיו.

אשר לי, הריני נמצא בּמחנוֹת ומרוּצה אנכי – הוֹדוֹת לכך אין לי ענין עם גירוּש’ק. לא ידוּע לי אמנם מה יהיה בּמרוּצת הזמן, אך אקוה לטוֹבוֹת. ואף כּי אינני מאמין שהדוֹדה עליה יכוֹלה לעזוֹר לי בּרגע זה, הרי רק הוֹדוֹת לה והוֹדוֹת לתקוה שאפּגש פעם עם הדוֹד קבּוּצמאוּחד, אחזיק מעמד. – –

י.

[כנ"ל], 16.1.1943 [מאת חבר מפּוֹלין]    🔗

– – אשר למשפּחתנוּ כּאן, נמצאים אצלנוּ עדיין קרוֹביו של יערי, גוֹרדוֹן וּמזרחי. אך מַרבּיתם היגרוּ אל גרוּש’וֹבסקי והם בּקשרים עם… [ארץ נייטראלית]. ממשפּחת בּנדוֹרי נמצאים כּאן רק מתי מעט. הדוֹד ד. [המפלגה] מסייע לי הרבּה. הוּא עוֹמד בּקשרים גם עם ס. [המפלגה בּהוּנגאריה]. דרישת־השלוֹם ממוֹלדת גרמה לי הרבּה נחת. שׂמח אני לשמוע כּי גיוּס הקטן גיבּוֹר חיל הוּא, ועמידת בּן אחינוּ נגב משׂבּיעה רצוֹן. אשׂמח בּמיוּחד כּשתניע את ידידנוּ חוֹמר־קיבּוּצי לבקר אצל… [ ארץ נייטראלית]. הוּא ישלחנוּ אחר־כּך אלי. תגרמוּ לי נחת־רוּח אם תניעוּ את קרוֹבינוּ אצל אידלסוֹן לכתוֹב לי.

דרישת־שלוֹם למשפחת אידלסוֹן וּלכל יתר החברים שעבדוּ יחד אתי אצל הכשר’וֹבסקי.

י.

[כנ"ל], 19.1    🔗

הרי לא תכעס עלי על שאנכי מתידד כּל־כּך עם חילוּף־שם. בּתוֹ זהירוּת מוֹצאת בעיני חן כּה רב עד כּי אני סוֹלח הכּל לזקן, וּבלבד שאוּכל לבלוֹת את זמני עם הבּת. – –

לצערי, קיבּלתי את הרוֹשם שאחוֹתי דוֹאר אינה מרגישה עצמה בטוֹב אצלכם, שכּן אין היא משמיעה כּל אוֹת־חיים מאתך. – –

בדרך כּלל אין חדש אצלנוּ. נוֹער’סקי עוֹבד אך ורק אצל מַחתרת. י. נמצא עם פּלוּגתוֹ בּמחנה־עבוֹדה וּמרגיש עצמוֹ טוֹב מאד, מלבד עצם העוּבדה שהוּא נמצא בּמחנה. – –

אני מברך אוֹתך ואת מפלגה, וכן את צבי ואת יעקוֹב בּבית־שערים.

מ.

[כנ"ל], 9.4 [לחבר בּארץ נייטראלית]²¹    🔗

אני בּמחנה ואינני אדם חפשי להתנוֹעע וּלהתאים את זמני כּרצוֹני. הנני שבוּי בּמלוֹא מוּבן המלה. לא אפריז אם אכתוֹב כּי בּשבילי היה יוֹם קבּלת מכתבך יוֹמא דפגרא ממש, אחרי כּל שעבר ועוֹבר עלינוּ בּימים טרוּפים אלה. אין לך כּעת דבר העלוּל להקרין קצת אוֹר על חייך האפוֹרים – כּמכתב וכידיעוֹת מחברים. שאִתם חוּנכת ואִתם הקדשת את מיטב כּוֹחוֹת הנעוּרים למטרה קדוֹשה וּמשוּתפת לכוּלנוּ, והם הממלאים גם כּיוֹם את כּל מחשבוֹתיך וּכמיהתך. בּזמן האחרוֹן פּוֹעמת בּי ההרגשה שהנני יוֹצא קצת מן הבּדידוּת בּה הייתי נתוּן מתחילת המלחמה. בהיוֹתנוּ עוֹד אצל צ. [פּולין] המטרנוּ על חברינוּ מכתבים – ואין קוֹל ואין קשב. – – עתה מכוּוָנים מכתביכם לתקן את המעוּוָת, ואני חש את הקירבה החברית והיד הכּנה המוּשטת להוֹשיע. אין אני רוֹצה לעסוֹק כּעת בּפרשה כאוּבה זוֹ. הויכּוּח הזה, לדאבוֹננוּ הרב, אין כּבר בּכוֹחוֹ להחזיר לנוּ את האבידוֹת הכּבדוֹת שהיוּ לתנוּעתנוּ. לא הגיע עוֹד הזמן לסיכּוּם המאוֹרעוֹת והערכתם, צפוּיה לנוּ עוֹד דרך קשה וּמרה וגוֹרל רבבוֹת וּמליוֹנים נתוּנים בּידי הזדוֹן והרשע, וּמי יודע איזה מחיר יקר וּטראגי אנוּ משלמים מדי יוֹם בּיוֹמוֹ. ולכן צו השעה הוּא: עת לעשׂוֹת! יש להציל כּל שניתן עוֹד להציל. ואין מטרה קדוֹשה יוֹתר מאשר הצלת חיי יהוּדי נוֹסף, בּוֹ בּזמן שהוּנף הגרזן להכחידנוּ.

על המצב הכּללי כּאן כּתבוּ לך א. וג. יתכן שמישהוּ רוֹאה הקלה רגעית בענין הגירוּש, אבל אנכי כּבר למדתי לקח מר, שאסוּר להאמין בּהקלוֹת כּאלוּ. – אמוּנה מוּטעית זוֹ היתה לאּ פּעם בּעוֹכרינו בּשנים האחרוֹנוֹת.

בּזמן האחרוֹן עשׂיתי מאמצים רבּים כּדי להתקשר עם צ. [וארשה] והדבר לא עלה בידי. – – כּתבתי גם לא. [אשה נוֹצריה בּפּוֹלין, שסיכּנה את נפשה למען התנוּעה בּימים האיוּמים ביוֹתר בּגיטוֹ]. בּכליוֹן־עינים הנני מחכּה לתשוּבה למכתבי האחרוֹן וּלכסף שהעברנוּ לנסיוֹן.

כּל עוֹד אפשר היה, עמדתי בקשר אמיץ עם החברים בּלוֹדז', כּעת אין להיוָדע עליהם דבר – סגוּרים וּמסוּגרים. עמדתי בּקשר עם פּלוּגת ההכשרה שלנוּ בּצ’אֶנסטוֹכוֹב וּסביבוֹתיה וכעת לא עלה בּידי להיוָדע על גוֹרלם. – –

אתי יחד במחנה נמצאת א. שהיתה שנים רבּוֹת בּקיבּוּץ בּאֶנדין. תלאוֹת רבּוֹת עברוּ עליה. ארבּע פּעמים רוּכּזה להעברה אל צ. כּעת היא חוֹלה, שבוּרה, רצוּצה. האם זה פּלא? מכּל החברוֹת שבּאוּ מצ. – מלבד חַנה’לה שזכתה להגיע אליכם – חזרוּ, לדאבוֹני הרב, כּוּלן, עם הגירוּש.

מקריאת החוֹמר והמכתבים שהגיעוּ אלי נוכחתי לדעת, כּי מעט מאד ידענוּ על הנעשׂה בּארץ וּבעוֹלמנוּ. ונדמה לי, שהחוֹמר הזה מכיל רק הדים מקצב הבּנין, מפּעוּלוֹת ההתישבוּת וּממפעלי כּיבּוּש שוֹנים המכוּוָנים לשמש עזרה מידית לעמנוּ הדווּי. בּיוֹם שתכלה ממשלת הרשע, והרגשה משׂמַחת מלוָה אוֹתך, שיש עוֹד יהוּדים החיים חיים של פּדוּת ושל יצירה, היוֹדעים לגייס את מיטב כּוֹחוֹתיהם למלחמה. – –

שלך, המאמין בּכנוּת ידיך המוּשטות לעזרה והמצפה לעזרה מהירה – נשיקוֹת רבּוֹת.

בּגעגוּעים

י.

[כנ"ל], 17.4 [לחברים בארץ]    🔗

את מכתבכם מיוֹם 12.3 קיבּלנוּ והבאנוּ אוֹתוֹ לידית הוַעד־הפּוֹעל של ההסתדרוּת הציוֹנית.

אין לתאר בּמלים את הרוֹשם העמוֹק שעשׂה מכתבכם על כּוּלנוּ. זה היה קשר ישיר ראשוֹן עם חברים בּארץ לאחר הפסקה ארוּכּה. שמענוּ מדבריכם החמים, המלאים נכוֹנוּת לעזרה, את קוֹל הארץ. שמענוּ והרגשנוּ והם בּאוּ כּמַרפּא ללבּנו הדוֹאב. תמיד ידענוּ והאמַנוּ, כּי חברינוּ בּארץ לא יעזבוּנוּ בּצרתנוּ הקשה, וּמכתבכם זה היה עדוּת חיה לאמוּנה עמוּקה זוֹ.

בּרצוֹננוּ לנַסוֹת לתאר לפניכם תמוּנה מפוֹרטת ממצבנוּ ובעיוֹתינוּ, כּדי שעזרתכם בעתיד תהיה בּעלת ערך בּיוֹתר.

השוֹאה על היהדוּת המקוֹמית החלה בּפבּרוּאר 1942 עם הידיעוֹת על הצפוּי לנוּ. האמצעים שאָחַזנוּ בּהם לא הוֹעילוּ, והאסוֹן פּרץ בּחוֹדש מארס עם גירוּש החוֹמר האנוֹשי הטוֹב בּיוֹתר, הנוֹער מגיל 16 ומעלה.

ההתנהגוּת והעמידה של הנוֹער הציוֹני היתה מתוֹך גוֹדל־נפש מזעזע. בראש מוּרם צעדוּ לקראת הגוֹרל האיוֹם, שהיה עוֹד אז בּלתי־ידוּע. טראנספּוֹרטים ראשוֹנים אלה של הנוֹער היוּ רק פּתיחה לטראגדיה איוּמה הרבּה יוֹתר – הפרדת משפּחוֹת וגירוּש זקנים, חוֹלים, משפּחוֹת עמוּסוֹת. הגירוּש נמשך באוֹפן בּלתי־פּוֹסק כּל חדשי הקיץ עד אוֹקטוֹבּר. וכך הוּפקרוּ לאבדוֹן כ־60 אלף נפש מתוך יהדוּת בּת 80 אלף בּקירוּב. טראגדיה זוֹ התנהלה בּקצב כּה מזוֹרז, שבּמשך ארבּעה חדשים גוֹרשוּ 60 אלף יהוּדים, קצב שלא הגיעה אליו שוּם ארץ אחרת.

אין לתאר את המחזוֹת המחרידים בּשעת הנסיעה בּקרוֹנוֹת בּקר חתוּמים וּמחוּסרי סידוּרים אלמנטאריים, עמוּסים בּערבוּביה – ילדים, זקנים, חוֹלים וחוֹלי־רוּח. עוֹד בּעת שהוֹתם בּמחנוֹת־העצוּרים לפני הגירוּש נשדדוּ כּל חפציהם, והיחס אליהם היה מַחפּיר. גם בּמחנוֹת אלה היוּ מחזוֹת קוֹרעי־לב, אך תיאוּר הפּרטים יש הכרח לדחוֹתוֹ לימים יבוֹאוּ.

עוֹד בּמהלך הגירוּש התחלנוּ לבקש אפשרוּיוֹת של אירגוּן עזרה מבּחוּץ בּשביל המגוֹרשים, בּצוּרת חבילוֹת, צרכי רפוּאה וגם משלוֹחי כּסף. אוּלם לדאבוֹננוּ נוּצלה אפשרוּת זוֹ רק לגבּי חלק זעוּם מאד. מהרוֹב הגדוֹל לא היוּ כּל אוֹתוֹת חיים מאז יוֹם הגירוּש. כּשהוּברר לנוּ, שבּדרך זוֹ לא תגיע העזרה למטרתה, התחלנוּ מקימים קשר ישיר עם החברים שם – –. בדרך זוֹ עלה בּידינוּ להגיש עזרה מוּרחבת יוֹתר. – – היינוּ מאוּשרים למצוֹא את הדרך להקלת מצוּקתם של חברינוּ שאצל צ. [פּוֹלין] וּלהבטיח את חייהם.

בּיוּלי נתקבּלה בּשׂוֹרת־איוֹב על מעשׂה ההשמדה בגאַנאַראלגוּבאֶרנאמאֶנט ועל המשכת הגירוּש של גוֹלינוּ. על אף מאמצינוּ הרבּים לא יכוֹלנוּ בּמשך חדשים להתחקוֹת אחר עקבוֹתיהם. בּראשית פבּרוּאר בּערך עלה בּידינוּ לקבּוֹע, שבּמסגרת ההשמדה נסחפוּ מאוֹת אלפים יהוּדים לשטח שבּין ראוָה־רוּסקה וּפּשאַמישל. ידיעוֹת משם לא נתקבּלוּ עד היוֹם, אוּלם הגיעוּ ידיעוֹת ממקוֹמוֹת אחרים, וּלפיהן קשה שהמוּפקרים לגירוּש נשארוּ בּחיים. מצוֹרף פּה העתק מכתב מקוֹנסקוֹבוֹליה²², שנכתב על קרעי עתוֹן מקוֹמי, והוּא מבהיר את עצמת הטראגדיה שהתחוֹללה שם.

בבהירוּת אפשר עכשיו לקבּוֹע את הדברים כּדלקמן:

הגברים והנשים המוּכשרים לעבוֹדה נמצאים בשלוֹשה מרכּזים עיקריים והם: אוֹסויץ', בּירקנאוּ ולוּבּלין. זכוּת החיים של היחיד תלוּיה בּכוֹשר עבוֹדתוֹ. אם כּוֹחוֹתיו בּוֹגדים בּוֹ אוֹ אם מחלה שוֹללת ממנוּ את כּוֹשר העבוֹדה – הריהוּ חדל להתקיים. קשה מאד לחדוֹר למחנוֹת האלה, בּכל זאת הצלחנוּ להגיע לקשר כּלשהוּ. פּעוּלת העזרה יכוֹלה להתנהל רק בּהיקף קטן, כּי העבוֹדה בּמקוֹם זה קשה ללא כּל השוָאה אל שטחי גירוּש אחרים.

מלבד שלוֹשת מחנוֹת־העבוֹדה הנ"ל נמצאים בגאֶנאֶראלגוּבאֶרנאמאָנט גם הבּלתי־מוּכשרים לעבוֹדה: זקנים, חוֹלים, ילדים. כּפי שנזכּר כּבר, גוֹרשוּ אלה שוּב הלאה. כּתוֹצאה מפּעוּלוֹת הגישוּש שלנוּ נוֹכחנוּ לדעת, שבּשטחי הגירוּש הקוֹדמים – – נמצאוֹת עדיין קבוּצוֹת קטנוֹת של חברים, שעלה בּידם להסתתר וּלהינצל והם חיים בּיערוֹת וּבצריפים נשכּחים. המצאנוּ להם אמצעים מסוּימים. – –

כּפי שהזכּרנוּ לעיל גוֹרשוּ עד חוֹדש יוּלי 60 אלף יהוּדים. כּשהגירוּש הגיע לשׂיאוֹ נוֹדע לנוּ שיש פּקוּדה לסיים את גירוּשם של 20 אלף הנוֹתרים עד אמצע ספּטמבּר. בּתקוּפה זוֹ – – נוֹצרה התכנית של מחנוֹת־העבוֹדה שבּהם יהיוּ אמנם היהוּדים מוּבדלים לגמרי מיתר התוֹשבים, אך עם זאת יהיה כּוֹח עבוֹדתם מנוּצל בּשביל המדינה. – – במשך חמשת החדשים לא נתקיים למעשׂה שוּם גירוּש. – –

במארס השנה הוּכרז, כּי התכנית שנפסקה הגיעה שעתה להמשך – כּלוֹמר: גירוּש מוּחלט. מעתה מתחילה מלחמתנוּ מחדש, והננוּ עוֹמדים בּפני התחייבוּיוֹת חדשוֹת. – –

ועכשיו, על החיים בּמחנוֹת:

בּרגע זה קיימים אצלנוּ שלוֹשה מחנוֹת הכּוֹללים בּתוֹכם 3000 יהוּדים. המחנוֹת האלה מהוים קוֹלקטיבים גדוֹלים שהקימוּ בּתקוּפה קצרה שוּרה של בּתי־מלאכה, שיש בּהם כּבר כּיוֹם לשמש דוּגמא למוֹפת; וּבמצב זה של חוֹסר בּפוֹעלים השׂוֹרר במדינה, ממלאים הם שירוּתים חשוּבים בּהוֹצאה לפּוֹעל של עבוֹדוֹת גדוֹלוֹת. בּמחנוֹת קיימים בּתי־מלאכה גדוֹלים לנַגרוּת, טאַכּסטיל והלבּשה, ועוֹד. הם מקבּלים את ההזמנוֹת בּחלקם הגדוֹל מהמדינה וּבחלקם מפּרטים. מן ההכנסה חי הקוֹלקטיב כּוּלוֹ המקיים גם את הבּלתי־מוּכשרים לעבוֹדה – ילדים וזקנים. הוֹאיל והשׂכר בּאוֹפן יחסי נמוּך מאד, מהוה קיוּם המחנוֹת והדאגה לסידוּרים ההיגייניים והסוֹציאליים ההכרחיים (טיפּוּל בּתינוֹקוֹת וחוֹלים, דאגה לזקנים, בּתי־ספר וכוּ') – תפקיד קשה מאד. תבינוּ עכשיו שאנוּ זקוּקים לתמיכה דחוּפה.

החיים במחנוֹת קשים מאד, אבל בּהתחשב עם העוּבדה, שאנוּ מצילים בּזה את האנשים מגירוּש, כלוֹמר ממות בּטוּח, הרי זוֹ הצלחה גדוֹלה. – –

שלוֹם לבבי

פ.

[כּנ"ל], 7.5. [לחברים בּארץ]    🔗

נוֹסף על העבוֹדה בּבתי־המלאכה עסוּקים חלק מן האנשים בּעבוֹדוֹת־בּנין־צריפים וּכבישים. מלבד שלוֹשת המחנוֹת הגדוֹלים קיימים עוֹד ארבּעה מרכּזי־עבוֹדה, בּהם עוֹבדים חברים בּעיקר בּעבוֹדת־אדמה וּבנין. המחנוֹת מהוים קוֹלקטיבים גדוֹלים וּבתוֹכם מסוּדרים בּעבוֹדה פּרוֹדוּקטיבית כּל האנשים בּגיל־העבוֹדה, 16–60. על הקוֹלקטיב להתקיים מעבוֹדה־עצמית ואסוּר לוֹ לדרוֹש את תמיכת הממשלה באיזוֹ צוּרה שהיא. בּשביל הילדים קיימים בּתי־תינוֹקוֹת וגני־ילדים וּבתי־ספר. במוֹסדוֹת אלה מטפּלים בּילדים בּשעת עבוֹדת ההוֹרים – 10 שעוֹת. אנוּ עוֹבדים בּאוֹפן שיטתי וּבמרץ רב לתיקוּן התנאים הסוֹציאליים בּמחנוֹת, לארגוּן הטיפּוּל בּזקנים וּבחוֹלים וּלתיקוּן תנאי הדירה בּמידת האפשר. את כּל אלה עלינוּ ליצוֹר בּכוֹחוֹתינוּ אנוּ, וזה דוֹרש מאמצים גדוֹלים.

הוֹדוֹת להשתדלוּיוֹתינוּ העקשניוֹת הצלחנוּ אפילוּ להנהיג עבוֹדה תרבּוּתית מסוימת – קוּרסים לשׂפוֹת. בּראֹש וראשוֹנה, כּמוּבן, עברית: ספרוּת, שׂיחוֹת בּשאלוֹת תרבּוּת שוֹנוֹת, ציוּן תאריכים מסוּימים, גם אסיפוֹת וּנשפים. זה מקל בּמקצת על הקוֹשי והחַד־גוניוּת של החיים. יש פּלוּגוֹת בּמחנוֹת המקיימוֹת שׂיחוֹת לצרכיהן המיוּחדים, ועוֹסקוֹת בּפעוּלה תרבּוּתית פּנימית. בּכל אוֹפן, מהוים מחנוֹת אלה אפשרוּת של הכשרה גדוֹלה מאד. ואם יעלה בּידינוּ לקיים את המחנוֹת עד הסוֹף ולעבוֹר את התקוּפה הקשה הזוֹ, יצאוּ מהם כּוֹחוֹת בּעלי השׂכּלה מקצוֹעית חשוּבה. בּרוּר, שכּל העבוֹדוֹת האלוּ קשוּרוֹת בּבעיוֹת גדוֹלוֹת וקשוֹת. אבל אנוּ יכוֹלים לוֹמר בּגאוה, שישוּבנוּ עוֹמד בּמבחן וּמגלה מעשׂים גדוֹלים, הזוֹכים להערכה. מספּר פּקידים גבוֹהים, בּיניהם גם גרמנים, בּיקרוּ את המחנוֹת ושיבּחוּ את אשר ראוּ שם.

כּל מחנה יש לוֹ מפקד גוֹי, וגם משמר. אבל יש הנהלת־מחנה יהוּדית העוֹמדת באוֹפן ישיר תחת פּיקוּחנוּ. על ידי כּך יש לנוּ אפשרוּת להשפּיע על מהלך הדברים מבּחינה כּלכּלית, תרבּוּתית וסוֹציאלית.

אם יעלה בּידינוּ לבטל את הגירוּש, יהיה עלינוּ להיוֹת מוּכנים לכך, שמספּר גדוֹל עוֹד יוֹתר של אנשינוּ יסוּדרוּ בּמחנוֹת. זה יהוה מעמסה כּבדה, כּי החדשים בּאים על פי הרוֹב בּלתי־מוּכשרים לעבוֹדוֹת המחנה, ועוֹבר זמן מסוּים עד שהם מגיעים לידי קיוּם עצמם מעבוֹדתם. המצב הוּא כּזה, שגם בּמחנה המפוּתח נוֹפל על כּל איש עוֹבד – לפחוֹת אחד שאינוֹ עוֹבד (ילדים, זקנים, חוֹלים וּבלתי־מוּכשרים לעבוֹדה). וכל אלה מוּכרחים להתקיים מעבוֹדה־עצמית.

מה שנוֹגע לעבוֹדתנוּ הפּנימית בּחוּג החברים, חוֹשבים אנוּ לשמוֹר על הקשר גם עם החברים אשר מחוּץ למחנוֹת, ואנוּ רוֹצים לעשׂות בּשבילם מה שבּיכלתנוּ.

אני מבקש מכּם לאזוֹר את כּל כּוֹחוֹתיכם ולעשׂוֹת כּל האפשרי כּדי לעזוֹר לנוּ בּעבוֹדה הקשה. כּל מעשׂה שאתם עוֹשׂים בּשבילנוּ – מגבּיר את כּוֹחנוּ. כּכל שעזרתכם ממהרת להגיע, – הרי זה טוֹב יוֹתר, מכריע, בּשביל עבוֹדתנוּ.

המעשׂה הגדוֹל בּיוֹתר בּשבילנוּ היה, אילוּ הצלחנוּ לסדר את העליה ואילוּ יכוֹלנוּ להציל לפחוֹת את ילדינוּ.

שלוֹם לבבי

פ.

[כּנ"ל], 7.5 [לחבר בּארץ נייטראלית]²³    🔗

– – ואשר למצב אצל צ. – אין ידיעוֹת מיוּחדוֹת. בּאים מכתבים מאיזה מקוֹמוֹת – כּנראה שנכתבוּ על פּי פּקוּדה – בּתוֹכן מסוּים, אף על פּי כן הם משמשים אוֹת חיים. נוֹדע לנו כּי בסוֹסנוֹביץ הסמוּכה לבאֶנדין, אשר שם היה עד עכשיו “יוֹתר טוֹב”, בּהשוָאה למקוֹמוֹת אחרים, נשלחוּ היהוּדים לכּפר הסמוּך, לעבוֹדה. הננוּ חוֹששים מאד לגוֹרלם ולגוֹרל הקבּוּץ. התקשרנוּ, ואנוּ מחכּים לתשוּבה. יתכן, יעלה בּידינוּ להגיש עזרה. הלוַאי שמשׂא נפשנוּ זה יבוּצע. זמן רב לא קיבּלתי מכתב מהם והדבר גוֹזל את מנוּחתי.

– – בּענין השמד או המוּמרוּת, קשה לי למצוֹא בּיטוּי נכוֹן שימַצה את מַהוּת הדבר. אבל אנסה להסבּיר לך. אחת בּרוּר לנוּ, כּי כּל היהוּדים שהמירוּ את דתם – לא מהכּרה עשוּ זאת, אלא כּדי להקל על מצבם. עשוּ זאת גם רבּים שלא היתה להם הכּרה דתית כּלשהי. – – הענין הזה עוֹרר ויכּוּחים רבּים בּציבּוּריוּת היהוּדית, וּכתמיד יש מחמירים בּבחינת “יהרג ואַל יעבוֹר” ויש מקילים בּבחינת הצלת נפש. וגם בּמחנה הציוֹני מחוּלקוֹת הדעוֹת, וּבעיקר לגבּי הילדים.

אנכי בּין המחמירים. לדעתי, התוֹפעה הזאת היא אוֹת חוּלשה, כּשם שלחוּלשה תיחָשב בעם הצ’אֶכי אוֹ הפּוֹלני אם יחדל האיש להיות צ’אֶכי אוֹ פּוֹלני כּדי להקל על מצבוֹ. מספּרים על עשׂרוֹת אלפים יהוּדים, ואוּלי יוֹתר, החדלים להיוֹת יהוּדים, כּי קשה להיוֹת יהוּדי. – – וכוֹאב לבּך לשמוֹע, באיזוֹ קלוּת מדבּרים על כּך, כּעל דבר הנתוּן לחליפין בּכל שעה. לדאבוֹננוּ הרב, מתוֹך שלא לשמה בּא לשמה. וּבאמת – עבירה גוֹררת עבירה. – –

ענין זה עוֹרר התנגדוּת איוּמה בּקרב שני חוּגים שוֹנים בּתכלית: אנשי הדת, ואנשים בּעלי מהוּת לאוּמית וּבעלי שרשים בּיהדוּת וערכיה.

איני רוֹצה להמשיך בּשאלה זוֹ, כּי אין זה ענין למכתב. אני רוֹצה רק להעיר משהוּ בענין עלית הילדים שהוֹריהם ניצרוּ אוֹתם אוֹ שהתנצרוּ על דעת עצמם. אני מבין את ההבדל בּין אדם מבוּגר, עצמאי, וּבין ילדים. אבל גם ילדים יוֹדעים להתנגד להתנַצרוּת, וּלדוּגמה אספּר לך מקרה שקרה פּה לחברה מהסתדרוּת נוֹער, אשר אמה הוֹבילה אוֹתה להתנצר. על שאלת הכּוֹמר אם היא עוֹשׂה זאת מתוֹך הכּרה, ענתה הילדה, שאִמה כּוֹפה עליה – וּסירב הכּוֹמר לנצרה. האם עשׂתה שערוּריה לילדה, עד שלבסוֹף איבּדה את עצמה לדעת, מתוֹך מצוּקת־נפש.

הבאתי לך דוּגמה קיצוֹנית להבלטת הדבר, עד כּמה יכוֹלים גם ילדים להיוֹת עצמאיים. העליה היא כּיוֹם הפּרס הגדוֹל בּיוֹתר שאנוּ יכוֹלים לתת ליהוּדי. וכל עם בּריא מבין ויוֹדע, כּי זכוּת ראשוֹנה – לעוֹמדים בּמערכה. הלוַאי והיינוּ יכוֹלים להציל את הילדים מן התבערה שם, בּפּוֹלין, הלא הם היוּ הראשוֹנים וכוּלנוּ היינוּ נסוֹגים בּפניהם. אך אם דבר זה אינוֹ אפשרי, הרי קוֹדם לכּל הוּא העוֹמד גם כּיוֹם בּמערכה. בּסכּנת הגירוּש המרחפת עליו יוֹתר מאשר על זה שהתנצר. איני רוֹצה לנקוֹט בּקו של הרחקת ילדים כּאֵלוּ, אבל יש לנוּ עוֹד ילדים, בּלתי מוּכתמים, ולהם הזכוּת להינצל ראשוֹנים. בּעלית הילדים שהתנצרוּ – אנוּ עלוּלים לעשׂוֹת את כּל חינוּכנוּ פּלסתר. הנימוּקים מדבּרים אל הלב היהוּדי, אבל מאידך: המוּתר לך לאַבּד את כּל חוּט השדרה?

אני יוֹדע, כּי יקשה מאד עליך להכּנס לכל סבכי הפּרוֹבּלימה הזאת, לשם כּך צריך להכּיר את התנאים והנסיבּוֹת. – –

כּבר מזמן לא קיבּלנוּ חוֹמר על המצב בּארץ וּבקיבּוּץ. הייתי אסיר־תוֹדה לך אילוּ יכוֹלת להעביר את “מבּפנים” אוֹ “צרוֹר מכתבים”.

נשיקות חמות

מאת המצפּה להפגש אתך בּקרוֹב

י.

 

יוגוסלאויה – איטליה    🔗

לאַסנו־בּאַרדו יוּגוסלאויה, שטח הכּיבּוּש האיטלקי], 19.11.1941    🔗

אני חוֹזר היוֹם להשמיע קוֹלי, מפּני שרבּוֹת מעיקוֹת על לבּי. אפתח בּעצם הענינים. בראש וראשוֹנה – מצבנוּ הכּלכּלי שהיה לבלתי־נשׂוֹא. היוֹם פּניתי אליך טלגרפית, שתמסוֹר את החבילוֹת בשביל מ. – הילדים [“ילדי ריחה פרייר”, שהצליחה להוֹציאם מגרמניה] ישׂמחוּ להן וּמעלי תוּסר מעמסה כּבדה. מצבנוּ מדאיג בּאמת. לפני ימים אחדים עוֹד קיויתי, שאוּכל לקבּל מאת “דאַלאסאם” [חברה יהוּדית איטלקית לעזרה] את הכּסף לעצים. שלשוֹם הם דחוּ בּפשטוּת את בּקשתי, ועתה איני יוֹדע כּיצד יחיוּ כּאן הילדים בּשלג וּבקוֹר וּבלא מזוֹן מספיק?! – –

עדיין אין בּיכלתנוּ ליצוֹר לילדים חוֹלניים וחלוּשים תנאים בּהם יוּכלו להתגבּר על מחלוֹתיהם. אנוּ חיים בּארמוֹן, אך מים אין בּו. והלא תוּכל לתאר לעצמך מה ההוֹצאוֹת שאנוּ חייבים להביאן בּחשבּוֹן. – – אנא, עשׂה מיד משהוּ למען יוּשׂג כּסף בּשביל הילדים.

היוֹם הגיעתנוּ גלוּיה מאת גב' ש. [אחת מהוֹרי הילדים שגוֹרשוּ לפּוֹלין], אי אפשר שלא לבכּוֹת למקראה. האשה כּוֹתבת, מלה במלה: “ילדי היחיד, אני גוֹועת בּקוֹר וּברעב. אין מה ללבּוֹש, אין מה לאכוֹל, ואין עזרה משוּם מקוֹם”. הילדים מתחננים לפניך, שתוֹאיל לשלוֹח מיד בּגדים לאמהוֹת. זה חשוּב יוֹתר מן העזרה להם עצמם. אנא, עשׂה זאת.

י. א.

לאֶסנו־בּארדוֹ, 16.12    🔗

הנני מאַשר את קבּלת מכתבך מ־9.12 ששׂימח את כּוּלנו עד מאד. כּמה וכמה דברים בּוֹ נכתבוּ ברוּחה של מוֹלדת שלנוּ, ורוּח זוֹ וכן הידיעה שיש לנוּ חבר־ידיד, מעניקוֹת לנו אוֹשר. אנוּ מוֹדים לך מאד על החבילוֹת, על סַמי־המרפּא והעתוֹנים. כּמה כּתבי־עת כּבר הגיעוּנוּ. מ. דוֹרש בּשלוֹמך. בּנוֹ כּסף כּבר בּיקר אצלנו, כּפי שקבעת. – –

אוֹר ליוֹם בּ' ערכנוּ חגיגת־חנוּכּה נאה. כּל אחד קיבּל מתנה כּלשהי. מלבד זאת הגישוּ הילדים מתנוֹת איש לרעהוּ – חפצים שעשׂאוּם בּעצמם מעץ, מאריג וכדוֹמה. מראה החפצים הזעירים הללוּ, שהוּתקנוּ בּלילוֹת ללא־שנת, נוֹגע עד הלב וּמעיד על רגש האחוָה המפוּתח בּלב הילדים. זהוּ חינוּך קיבּוּצי. העוּבדה, שעלה בּידנוּ לשַווֹת לחגיגתנוּ הצנוּעה תוֹכן נאה כּל־כּך, משׂמַחת אוֹתנו מאד וּמעוֹדדת את כּוּלנוּ. בּימים אלה מאוּשר אנכי מאד על קיוּמה של לאַסנוֹ בּאַרדוֹ.

על יאסאַנוֹביץ [מחנה־ריכּוּז ליד זאגראֶבּ] יש לי ידיעוֹת רעוֹת מאד. רבּים נפטרוּ שם וּמגיעוֹת שמוּעוֹת־זוָָעה. – –

י. א.

זאַגראֶבּ, 30.12    🔗

כּפי שכּבר הוֹדענוּ פּעמים אחדוֹת, נמצאים בּשני המחנוֹת לוֹבּוֹר־גראד וג’אקוֹבוֹ אך ורק נשים וילדים יהוּדים. מיספּרם הגיע עד היוֹם כּמעט כּדי 4000. החזקת שני המחנוֹת מוּטלת כּוּלה על הציבּוּר היהודי שבּארץ – דבר זה פּירוּשוֹ, נוֹכח מצבנוּ החמרי, מאמץ קשה מנשׂוֹא. עד עכשיו עלה בּידנוּ להשׂיג אך ורק את המזוֹן ההכרחי בּיוֹתר, שאין לראוֹתוֹ בּשוּם פּנים כּמניח את הדעת. מלבד הקשיים הכּספּיים אנוּ נאבקים גם בּחוֹסר האפשרוּת להשׂיג מיני מזוֹן מסוּימים המשמשים הזנה נוֹספת, ביחוּד לילדים. גם לנשים חלוּשוֹת אוֹ לחוֹלים. בּמחנוֹת נמצאוֹת גם נשים הרוֹת ואמהוֹת עם תינוֹקוֹת.

אנוּ פּוֹנים היוֹם בּבקשה אל “ג’וֹינט” להשׂיג מזוֹנוֹת מחוּץ־לארץ, אוּלי מליסַבּוֹן. אנא להחיש את הענין ככל האפשר.

ד"ר ר.

לאֶסנו־בּארדוֹ, 21.2.1942    🔗

קיבּלתי את גלוּיתך מ־15.2, בּוֹ בּיוֹם עניתי לך על מכתבך מ־9.2. הילדים שׂמחוּ עד מאד לקבּלת התמיכה ששלחת. בּעזרתה עלה בּידנוּ לפרוֹע חוֹבוֹת מסוּימים בּעד עצים. אוּלם כּל זה לא הספּיק, שכּן החוֹרף קר מאד ורבּים מהילדים מצוּננים. אנא, השתדל להשׂיג סיוּע נוֹסף.

מאת שלטוֹנוֹת הצבא האיטלקיים בּספּאלאטוֹ קיבּלנוּ הוֹדעה רשמית בּדבר מחנה הגברים שבּאי פּאג. מתוֹך המחנה הזה הוּעברוּ לפני הכּיבּוּש האיטלקי מספּר אנשים ליאסאָנוביץ. שלטוֹנוֹת הצבא מדגישים, שבּבוֹאם לאי לא מצאוּ עוֹד נפש חיה, ולא היתה אפשרוּת אפילוּ לזהוֹת את הגויוֹת, שהחלוּ מרקיבוֹת. נראה שגוֹרל הצעירים שבּמשפחת חלוּץ בּיאדוֹבנוֹ [יוּגוֹסלאויה הכּבוּשה] היה טראגי עוֹד הרבּה יוֹתר. שם היה גם בּוּכוַאלד [איש הקרן הקיימת לישראל]. ג. שלנוּ נמצא ביאסאנוֹביץ.

י. א.

[כנ"ל], 20.4    🔗

מ. אישר קבּלת – – [עזרה]. קיבּלנוּ סוֹף־סוֹף גם את סמי־המרפּא – עברוּ ימים רבּים עד שקיבּלנוּ את רשיוֹן היבוּא. הגיעוּ כּמעט כּל החבילוֹת מליסבּוֹן. אנוּ מוֹדים לך מאד, כּל זה מקל עלינוּ הרבּה.

ועתה רצוֹני לבקש ממך עזרה נוֹספת: אבקשך לשלוֹח סכוּם מסוּים לאמהוֹת – שמוֹתיהן יפוֹרטוּ להלן [גוֹרשוּ מוינה וּמבּרלין ללוּבּלין] המצפּוֹת לעזרה מילדיהן החלשים. יכוֹל אתה לנַכּוֹת סכוּם זה מן המשלוֹח הבּא שנוֹעד לעזרת־הילדים. – –

לצערי, איני יוֹדע כּיצד אפשר לעזוֹר לשאר הנשים שכּתוֹבוֹתיהן עדיין לא נוֹדעוּ, אך מספּרן גדל והוֹלך. הילדים סוֹבלים מאד מזה, ואפשר להבין שיש בּמכתבים וּבידיעת הדברים כּדי לדכּא וּלהכבּיד על העבוֹדה. – –

נוֹנאנטולה,²⁴ 10.11    🔗

– – מצב־רוחם של הילדים ירוּד מאד, כּי הכּל קוֹדר בּיוֹתר. עלינו להגבּיר את הפּעוּלה התרבּוּתית בּתוֹך הבּית, כּי אין אפשרוּת לערוֹך טיוּלים, כאשר ערכוּ בּלאַסנוֹ. עלי לדאוֹג לכך, שיערכוּ “עוֹנגים”, אך לשם כּך דרוּש כּסף.

ועתה ענין משפּחתי כּוּלוֹ: מצב־רוחם של הידידים הוּא כּזה, שבּיקוּרוֹ של האדוֹן שלוֹם אינוֹ מן הנמנעוֹת. הייתי רוֹצה, שתהיה מוּכן לכך בקשר לארגוּן נסיעה מידית. הכּל נתוּנים תחת רוֹשם האדוֹן אויריה, ואלפי המתים היקרים מעיקים מאד. אדוֹן עצבּני מוּרגש כּבר בּמידה כּזאת, שאין נוֹכחוּתנוּ נעימה כלל. – – לפי מצב הדברים, מן הראוּי היה להביא את הקטנים מהר אל הדוֹדה נסיעה, כּי אדוֹן עתיד הנהוּ אדם שאין לסמוֹך עליו. – –

י.

וילה אמה (נונאנטולה), 29.11    🔗

– – על הוֹרי הילדים לא אוּכל לכתוֹב לך טוֹבוֹת. לפני ימים מספּר היה בּיתנוּ עטוּף שחוֹרוֹת. אמוֹ של יוֹסף ש. מתה בּפּוֹלין, ואשה זרה הוֹדיעה לוֹ זאת. האם היתה שם יחד עם ילדה הקטן, והיא מתה, כּפי שאוֹמרים, בּנסיבּוֹת מיוּחדוֹת. לפני שבוּעוֹת מספּר נוֹדע לפ., שאחיו מת בּגרמניה. – –

בּמשך חדשים לא קיבּלוּ הילדים שוּם ידיעוֹת, ורבּים אינם יוֹדעים היכן אימוֹתיהם. אחד שהיה שם סיפּר לי, שאצל קפלן [וארשה] בּוּקרוּ כּמה קרוֹבים על ידי הדוֹד יריוֹת וכי בּכלל אין לקנא בּמשפּחתנוּ. מאמין אנכי לוֹ.

אם תוּכל לשלוֹח לנוּ מלוֹן – יהיה זה יפה מאד. אחרי חנוכּה אגבּיר את פּעוּלת העברית. גם כשלעצמי אני מַרבּה ללמוֹד עברית. מוֹעצה תכתוֹב לך בּימים אלה.

י.

איטליה, 5.1.1943 [מאת פליט מיוּגוּסלאויה]    🔗

– – על גוֹרל קרוֹבינוּ וידידינוּ ביוּגוּסלאויה: לדאבוֹני, רבּים החוֹלים וּמצבם אנוּש. ורבּים־רבּים מתוּ. מרבּיתם – עם המשפּחוֹת.

חברי לעבוֹדה עסוּקים עדיין במשׂרד ודוֹאגים לקשישים ולחוֹלים שנשארוּ. הבה נקוה, כּי בּמשך ארבּעת השבוּעוֹת מאז הגיעה אלי הידיעה האחרוֹנה מהם, לא חל שינוּי לרעה, והריני מניח כּי בּית־התמחוּי עוֹדנוּ קיים.

ד.

נונאנטולה, 12.2    🔗

אוּלי תתפּלא לקבּל מכתב דוקא ממני; אוּלם מדוּע לא תשמע פּעם משהוּ מפּי אחד מנערי החברה עצמה? ואוּלי אוּכל לסייע בּידך בּרצוֹתך לראוֹת אל־נכוֹן את חיינוּ כּאן.

בּשבוּעוֹת האחרוֹנים מרוּבּה העבוֹדה מאד. החברה מחוּלקת, בּעצם, לשלוֹש קבוּצוֹת־עבוֹדה: הנַגריה לבּחוּרים, המַתפּרה לבּחוּרוֹת, וּקבוּצה קטנה העוֹבדת בּמַחסנים של חברת “דאלאסם”. עם אלה נמנה גם אנכי. הנגריה מַתקינה רהיטים הדרוּשים מאד לבּית; המתפּרה מיצרת כּל מיני דברים, החל מלבנים של תינוֹקוֹת וכלה בּשׂמלוֹת של גברוֹת. את כּל החפצים האלה אנוּ מסַפּקים למחסן של חברת “דאֶלאסאֶם”, וזוֹ ממציאה למהגרים הנצרכים את החפצים הנחוּצים להם בּיוֹתר. מאז דצמבּר נשלחוּ בּערך אלף חבילוֹת. עוֹבדים עד 12.30, ואחרי כן יש פּנאי עד 5. עד ארוּחת־הערב לוֹמדים, וּלאחריה אנוּ שוּב פּנוּיים. רבּים הלוֹמדים אז שׂפוֹת וּדברים אחרים. בּיוֹם ו' נערכת שׂיחת־קיבּוּץ. חבל שאין אתה יכוֹל להשתתף בּשׂיחה כּזאת. מדבּרים בּה על שיפּוּרים בּחיינוּ, שיפּוּר בּעבוֹדה וכדוֹמה. לדאבוֹננוּ, לא רבּים הם הלוֹקחים חלק בּשׂיחה, וגם אני נמנה עם השוֹתקים. אך אני מהרר רבּוֹת בּלבּי. אחרי השׂיחה אנוּ שרים לעתים קרוֹבוֹת. לפרקים אנוּ עוֹרכים נשף.

כּאלה הם פני היוֹם יוֹם בּוילה־אמה. מרבּית חברינוּ מקיימים קשרי מכתבים עם קבוּצה איטלקית הנמצאת בּפלוֹראֶנץ. הם מרגישים עצמם פּחוּתי־ערך לגבּינוּ אנוּ, ואני שוֹאל את עצמי: מדוּע? אוּלם עוּבדה זוֹ מדרבּנת אוֹתנוּ בּעבוֹדתנוּ. כּפי ששמעתי ערכה המוֹעצה תכנית לחגיגה גדוֹלה בּפוּרים ויוּזמנוּ גם החברים מפלוֹראֶנץ. עד אז צריך לצאת גם גליוֹן גדוֹל של עתוֹננוּ, “ילדי־בּמצוֹר”. אוּלם בּשביל כּל הדברים היפים הללוּ אנוּ זקוּקים לחוֹמר. אנוּ יכוֹלים להיוֹת בּטוּחים, בּעזרתך, הלא כן? וגם מאמר הבטחת לנוּ, אנא שלח בּמהרה.

שלוֹם לבבי שוֹלחים לך כּל החברה כּוּלה, ובינהם גם –

א.

זאגראֶבּ, 10.3    🔗

ידיעוֹתיך על עליה היקרה נתנוּ בּלבּנוּ תקווֹת רבּוֹת. אנוּ שמחים לשמוֹע שהבריאה יפה, וּמה גם מאחר שעמי שלנוּ חוֹלה כּל־כּך ואנוּ מוּדאגים מאד אם יחזיק מעמד וישאר בחיים. יש לחשוֹש לשיתוּק בּהדרגה, וּבצוּרה חריפה. אנוּ משתדלים לעשׂוֹת כּל דבר שיש בּוֹ כּדי להאריך את חייו; אבל אף אם נצליח בּזאת – והרוֹפאים־הידידים וכן אבּא־קדוֹש עוֹשׂים כּל שבּאפשרוּתם – הרי, למרבּית הצער, יהיה זה גם אז ענין של שבוּעוֹת אוֹ חדשים אחדים בּלבד. מסוֹר נא זאת לעליה האהוּבה, למען נוֹער וּבוֹגר – שניהם ראוּיים לרחמים בּאוֹתה המידה. ענה־נא בּמהרה.

אני מברכך, שלך

[בּלי חתימה]

 

אלבניה    🔗

אַלבּאניה, 15.12.1942    🔗

תמה אני, שזמן רב כּל־כּך לא הגיעו אלי ידיעוֹת ממך, והלא אין אני מניח כּי שכחתנוּ. דרך נדוּדי עדיין לא נסתיימה, והריני שוּב בּמקוֹם אחר, בּעיירה קטנה. הנוֹף כּאן יפה להפליא. גדלים פּה צמחים נהדרים והסביבה הררית. יקירי, היוֹת ואני נמצא כּאן בּלי חברה, הריני מרגיש בּיתר שׂאת כּמה גלמוּד אנכי, גלמוּד ועזוּב, אוּלם אין לשנוֹת את פני הדברים. קיבּלתי שתי חבילוֹת סַרדינוֹת ששלחת לי. רב תוֹדוֹת על שלא שכחתיני. שמעתי כאן משהוּ. ואם הדבר אפשרי בּאמת, הרי תעשׂה ודאי הכּל לעזרתי, כּי קשה לי לבוֹא בּבקשוֹת כּפעם בּפעם. יוֹתר אין להוֹסיף. כּבר הגיע החוֹרף ואין לי לא מעיל ולא כלוּם. – –

א.

[כּנ"ל], 29.5.1943    🔗

כּבר דאגתי, כי זמן רב כּל־כּך לא שמעתי ממך. והנה מכתבך מ־18.5 שגרם לי שׂמחה רבּה. – –

כּוֹאב לי כּי ישׂראל סוֹבל יסוּרים רבּים כּל־כּך, אבל, לצערי, לא אוּכל לעזוֹר לוֹ כּלל. אני נמצא בּמקוֹם נידח ואין לי רשוּת לנסוֹע למקום אחר, אף כּי אדם חפשי אנכי. אחדים מארצוֹ הגיעוּ לכאן, ואיני יוֹדע כּיצד, כּי רחוֹקים הם ממני. מצבוֹ של עמי כּאן אינוֹ רע. הוּא חפשי. יש כּאן פּליטים רבּים. מי שכּסף לוֹ – יכוֹל לחיוֹת בּטוֹב.

ממשפּחתי הנני יחידי כּאן. אין חדש אצלי. אני מחכּה. מה שלוֹם דוֹדה מוֹלדת? אקוה שתכתוֹב לי על הכּל וגם על אוֹדוֹת עזרה. זה רצוּי מאד.

א.

 

בולגריה    🔗

סופיה, 28.4.1942    🔗

גרמת לי וּלכל משפחתי שׂמחה מיוּחדת בּמינה. הדבר בּא לפתע פּתאוֹם, כּאוֹר שמש בּהיר וחם שנגה על המציאוּת האפוֹרה של היוֹמיוֹם שלנוּ. אין אנוּ יוֹדעים איך להוֹדוֹת לך.

– – רבּים הרוֹצים ללכת, אבל מספּר המקוֹמוֹת, לצערנוּ, מוּגבּל. עשׂוּ כּל האפשר לקבּל מקוֹמוֹת יוֹתר. בּני, הנמצא בּקיבּוּץ תל־יהוֹשוּע, כּוֹתב מכתבים יפים מאד, וכמוֹהוּ כּוֹתבים גם צעירים אחרים, ואנחנוּ ממש מוּקסמים. גם בּחוּרים אחדים, בּדרך כּלל בּחוּרים מצוּינים, שלא היוּ להם עד עכשיו מחשבוֹת כּאֵלוּ, שוֹאפים לשם, אבל אינם יכוֹלים להגיע, מפּני שעמדוּ עד כּה מרחוֹק. לדעתי, אין התפיסה הזאת נכוֹנה למַדי, כּי אנוּ צריכים לחשוֹב לא על עצמנוּ בּלבד. אנא, תשפּיעוּ משם הנה בּמגמה זוֹ. – –

פ.

[עיר בּבּוּלגאריה], 27.12    🔗

יש לי האפשרוּת למסוֹר לך מכתב זה שלא בּאמצעוּת הדוֹאר, וכל כּן אוּכל גם לכתוֹב לך גלוּיוֹת:

ההנחה, שאתה ואחרים בּמקוֹמוֹתיך מניחים, כּאילוּ בּזמן האחרוֹן הוּקל לנוּ בּמקצת – מוּטעית. נראה לי, שהנחה זוֹ נעוּצה בּעוּבדה, כּי בּעתוֹנוּת המקוֹמית אין כּוֹתבים עוֹד עלינוּ, והראדיוֹ המקוֹמי אינוֹ מיַחד מקוֹם לידיעוֹת בּדבר היהוּדים. לעוּמת זאת, הרבּה והרבּה נעשׂה כּאן לרעתנוּ בּלי פּרסוּם־יתר וּבפשטוּת מפליאה הקוֹנסיסטוֹריוֹן מתאסף מדי פּעם בּפעם בּראשוּת הקוֹמיסאר לעניני היהוּדים, הלה מוֹסר לחברי הקוֹנסיסטוֹריוֹן הוֹדעוֹת, אשר תכנן נמסר ליהוּדים בּבית־הכּנסת. בּאוֹפן כּזה, נעלמים הדברים מידיעת הקהל הרחב. דעת הקהל אינה יוֹדעת את אשר עוֹללים לנוּ ויש לה הרוֹשם כּי בּכלל לא נעשׂה דבר נגדנוּ וּלרעתנוּ.

אין עוֹד מגרשים אוֹתנוּ מבּתינוּ בּצוותא וּבכוֹח צו גלוּי, אלא אחד אחר השני מקבּלים יהוּדים הוֹדעה מאת הקוֹמיסאריאט לפנוֹת את הדירוֹת עד תאריך מסוּים (תוֹך שלוֹשה ימים), וכך נשארים אנוּ אחד אחד מחוּסרי־גג. גם אני עצמי חוֹשש מאד לקבּל באחד הימים האלה הוֹדעה כּגוֹן זאת, וּבאמת איני יוֹדע מה יהיה עלי אוֹתה שעה.

שיטה חדשה זוֹ בּאה תחת הישנה, כּנראה משוּם שהממשלה עצמה נוֹכחה לדעת, שעברה את גבוּל ההתעללוּת, ויתכן כּי הישוּב הבּוּלגארי התחיל מרנן ורוֹטן נגד האמצעים האכזריים והפּוּמבּיים.

אנוּ יוֹצאים עכשיו מבּיתנוּ כּשאנוּ מקוּשטים מגן־דוד כתוֹם־שחוֹר, אך נראה, שגם זה אינוֹ עוֹשׂה רוֹשם מיוּחד על הישוב המקוֹמי. מוּבן, שהדבר גרם בּמקצת מרחק־מה בּין שני חלקי הישוּב. ואוּלי נוֵֹבע המרחק מחששוֹת האוּכלוּסין, שלא ליצוֹר רוֹשם כּאילוּ “ידידי־היהוּדים” הם.

גדוֹל הפּחד אצל יהוּדי סוֹפיה שמא ישָלחוּ לערי־השׂדה וּמשם לפּוֹלין. נראה שהגירוּש לערי־השׂדה לא יאַחר בּוֹא. החוּקים עצמם כּוֹללים אִיוּם כּזה. – אין לשַער איזוֹ צרוֹת וּפוּרענוּיוֹת עוֹד נכוֹנוּ לנוּ. – –

בּנסיבּוֹת אלוּ לא נשאר לעשׂות דבר עוֹד אלא להציל מה שאפשר להציל.

אני עוֹבד בּלי הפוּגוֹת, ובכל הכּיווּנים, בּמגמה לברוֹח מכּאן.

[בלי חתימה]

בּוּלגאריה, על שׂפת־הים, 8.2.1943    🔗

מצבנוּ ידוּע לך. אנוּ גרים עתה אצל בּעלת־בּית חדשה. סכּנה שמה, וּברצוֹנה להזמין אוֹתנו למחנה־עבוֹדה. מוּבן מאליו, כּי משם לא נוּכל עוֹד לצאת והכּל ילך לאִבּוּד. אי לזאת הננוּ מבקשים לעשׂוֹת הכּל כּדי שנוּכל לצאת מכּאן.

י.

… [עיר בּבּוּלגאריה], 12.2    🔗

– – כּאן נפוֹצוּ שמוּעוֹת שוֹנוֹת בּדבר הדוֹדה עליה. לדאבוֹננוּ, הננוּ מרוּחקים יוֹתר מדי ולא נוּכל לדעת מה אמת בּשמוּעוֹת וּמה בּדבר הירוּשה, הנתוּנה בּידים שאינן נאמנוֹת.

אנוּ תקוה כּי תוֹדיעוּ לנו מיד על המצב לכל פּרטיו. הננוּּ דוֹרשים בּשלוֹמכם.

ל.

[כּנ"ל], 13.2    🔗

יוֹדע אנכי, שאתה מצפּה בּכליוֹן־עינים לידיעוֹת ממשפּחתך. בּרצוֹני להרגיעך – מצבנוּ טוֹב – – ועתה משהוּ מעוֹדד. הדוֹדה עליה בּריאה והיא מקוה לצאת בּקרוֹב. לשׂמחתנוּ אין גבוּל, כּי זה כּשנתיים היתה חוֹלה ולא עזבה את מיטתה. – – אם אפשרי הדבר, תכניס אוֹתנוּ לרשימה, למען לא נדעך ולא נגוע כּאן.

יוֹתר אין מה להוֹדיע, בּבּית כּוּלם טוֹבים מאד, אוּלם רוֹב קרוֹבינוּ בּסוֹפיה – ודאי ידוּע לך מה צפוּי להם. – –

אנוּ מקוים לתשוּבתך שלא תאַחר. נא לחשוֹב על מילוּי בּקשתנוּ לפני שנגוּיס לשירוּת.

ר. נ.

[כּנ"ל], 31.3    🔗

הננוּ בּאים להאיר את מצבנו. בּענין זה כּתבנוּ כּבר כּמה פּעמים, אוּלם עד עכשיו אין תוֹצאוֹת ממשיוֹת לדברינוּ. בּנוּ האמוּנה כּי בּמכתבנוּ זה אליכם נשׂיג את מטרתנוּ, והיא: שתכּירוּ בּנוּ כּגוּף חי וקיים הממשיך את פעוּלתוֹ החלוּצית למען ארץ־ישׂראל ודוֹרש להגשים את רעיוֹנוֹתיו. אנוּ רבּים בּמספּר וּמהוים חברה חזקה. כּל הרשיוֹנוֹת לעליה שניתנוּ עד כּה לא היה בּהם אחד כּמעט לחלוּצים ממדינתנו. המלחמה והזמנים הקשים הכשילוּ את דרכּנוּ. ולמרוֹת הכּל נשארנוּ נאמנים. לפי החוּקים בּמדינתנוּ – חל איסוּר על קיוּם הסתדרוֹת חלוּצית והסתדרוּיוֹת נוֹער, אך תמיד בּיקשנו קשר עמכם, עם אנשי הארץ, ואנוּ תקוה שנצליח לעלוֹת אליכם. – –

לא הכּל שקט בּביתנוּ. עברה סערה על ראשנוּ. חלק מאַחינוּ נלקחוּ מבּתיהם בּלילה ונשלחוּ לארץ ההריגה, היא פּוֹלין. מה יהיה גוֹרלנוּ אנוּ הנשארים – אין יוֹדע.

ואחרוֹן אחרוֹן, שׂמַחנו מאד לחדשוֹת שכּתבתם לנוּ על ארצנוּ. אחת נבקשכם: יתכן כּי נגזרה עלינוּ הכּלָיה כּמוֹ על כּל היהוּדים בּארצוֹת אירוֹפה – אוּלם עד אז, המשיכוּ לכתוֹב לנוּ על מוֹלדתנוּ ונוּכל להזין בּזה את נפשנוּ. כּי זוֹ תקותנוּ.

ל. ק. מ. ז.

 

רומניה    🔗

טראנסילואניה, 24.5.1941    🔗

מצב התנוּעה טוֹב. עוֹבדים אנוּ בּלי הרף והתוֹצאוֹת אינן רעוֹת. למרוֹת העיכּוּבים והמכשוֹלים הרבּים יש ויש שׂדה־פּעוּלה. – – בּעוֹד ימים אחדים נקים בּטראנסילואניה קיבּוּץ הכשרה. הסיכּוּיים טוֹבים וּנקוה שזה יהיה אחד הסניפים היפים שלנוּ. – –

ונוֹסף לכּל מטרידה אוֹתנוּ החרדה לגוֹרל ארצנוּ. עינינוּ נשׁוּאוֹת בּדאגה לקראת המאורעוֹת המאַימים על עתיד הארץ, וּבנשימה עצוּרה אנוּ מחכּים לבּאוֹת. נחמתנוּ – עבוֹדה ותקוה!

בּברכּת אהבה ותקוה

[בּלי חתימה]

בּוּקאראֶשׂט, 16–28.7    🔗

אחוֹתי גרה עתה בּמחנה הסגר והיא חוֹלה. השתדל נא להשׂיג אמצעים לריפּוּיה, אם לאו – תהא נשקפת סכּנה לכל קיוּמנוּ! – –

מה שלוֹמך וּשלוֹם ידידיך? אמוֹ של ל. [התנוּעה] אינה בּקו הבּריאוּת. אנכי וש. מטפּלים בּה בּחרדה רבּה. – –

כּתוֹב רק אשכּנזית, בגלל סיבּוֹת ידוּעוֹת.

ד. ט.

[כּנ"ל], 11.9    🔗

קראתי בּשׂמחה את הידיעוֹת על אחוֹתנו מוֹלדת. אוּלם אני מתפּלא שלא ענית לי ולא כלום על גלוּיתי האחרוֹנה. תנוּעה חוֹלה והיא נאלצת לפנוֹת בּכל התנאים אל ד"ר כסף. – –

מה שלוֹם אידלסון? כּתוֹב מיד. בּרכוֹת נאמנוֹת,

שלך

־וֹ

[כּנ"ל], 19.9    🔗

סוּף־סוֹף הגיעני מכתבך מ־29.8. שׂמַחתי מאד לוֹ, אוֹת הוּא שלא שכחת את משפחתך. בּן־דוֹדי קנים כּוֹתב לי הרבּה. חלק ממשפחת פּעילים נמצא אצל הגברת עבוֹדת־מחנה, אך כּוּלם בּריאים וכוֹתבים לעתים תכוּפוֹת. אחוֹתי פּלוּגה שבּבּוּקארשט הנה בּריאה והיא מוסיפה לעבוֹד בּמקוֹמה כּמקוֹדם. אוּלם אחי מעיר־השׂדה נמצא אצל הגברת מחנה. תנאי חייו קשים למדי, הוּא עסוּק אצל האדוֹן עבוֹדה קשה. מן הראוּי שאידלסון ינסה לעזוֹר לוֹ. – – הגשתי לכל המכּרים “ידיעוֹת” מתנה לימי החג. הכּל שׂמחוּ מאד. טרטקוֹבר כּתב לי בּחוֹדש יוּלי, אוּלם קיבּלתי את מכתבוֹ רק עכשיו.

- וֹ

[כּנ"ל], 1.2.1942    🔗

מניח אנכי כי הגיעך מכתבי מיוֹם 21.1, בּוֹ הוֹדעתיך את דבר נישׂוּאַי – – [אישוּר לקבּלת העזרה]. לראש־השנה קיבּלתי את גלוּיתך ושׂמַחתי מאד. אבקשך לכתוֹב לי אם החתימוֹת בּגלוּיוֹת המקוּבּצוֹת הן מידי ילדיו של גוֹרדוֹן. האם ראוּ שם את מוֹשבה היקרה? כּתוֹב לי הרבּה כּכל האפשר.

לסניפים – שלוֹם. בּית־מלאכתוֹ עוֹבד, אך אינוֹ יכוֹל לפעוֹל באינטנסיביוּת, משוּם שאין לוֹ אפשרוּת לריב עם תנאים. שער בּנפשך, זה חצי שנה הוּא גר אצל בּמחתרת הקמצן ולמרות זאת לא חלה אף פעם. אשר לבריאוּתנוּ, שלוֹם לכוּלנוּ; ואילוּ הכנסוֹתינוּ החמריוֹת אינן ורוּדוֹת בּיוֹתר, שכּן אין אני משתכּר ולא כלוּם, ורק הוֹצאוֹת מרוּבּוֹת רוֹבצוֹת עלי, כּי החיים יקרים מאד. נחמתנוּ היחידה היא, כּי – – [עזרה דחוּפה] יעזוֹר לנוּ. אנוּ מקווים שהוּא יבטיח לנוּ קיוּם חמרי ולא יתננוּ לנפּוֹל קרבּן.

אני משער שבּימים הקרוֹבים אראה את דוֹד ישיבה בּ… [טראנסילואניה], בּבוֹא השעה אוֹדיעך.

ש – ה

[כּנ"ל], 24.4    🔗

אנוּ מרגישים עצמנוּ בּטוֹב ועוֹבדים הרבּה. ראוּי שתדע, כּי אני מתרעם עליך מאד שלא מסרת לי את דרישת־השלוֹם – – [עזרה בּסכוּם מסוּיים].

בּודאי ידוּע לך כּבר כי הש"ץ חוֹלה מאד מחמת סיבּוּכים,. כּתוֹבתי היא בּית־סוֹהר²⁵ וכנראה לזמן ממוּשך. תכתוֹב לי בּטוּבך משלוֹמוֹ של זהיר מאד.

[בלי חתימה]

[כּנ"ל], 12.8    🔗

בּצער רב עלי להוֹדיעך כּי בּאַשמתוֹ של תנאים, שהתנהגוּתוֹ מגוּנה מאד, נאלצת הסתדרוּת ציוֹן לסגוֹר את בּית־עסקה. כּן יעברוּ ילדיה של פּלוּגוֹת עד יוֹם 1 בּספּטמבּר לגוּר אל פּיזוּר. הם יגוּרוּ בּחדרים נפרדים, וּבמחתרת ידאג להם. ודאי תוּכל לתאר לעצמך מה מדוּכּאת רוּחי; ונוֹסף על הכּל מוּטלוֹת עלי הוֹצאוֹת חמריוֹת מרוּבּוֹת, כּגוֹן שׂכר־דירה והוֹצאוֹת אחרוֹת. על־כּן הנני מצפּה בּכליוֹן עינים לתשוּבה טלגראפית מאת – – [עזרה]. ענה לי אם מוֹלדת בּריאה וּשקטה.

ש–ה

צ’אֵרנוֹביץ, 2.11    🔗

– – אחת החלָטתי: למרוֹת כּל המכשוֹלים אשר הדוֹד ממשלה שׂם לי בדרכּי, את קנה לא אעזוֹב ויחד אתה אוֹסיף לחיוֹת. בּענין זה – אל דאגה! – – קנה התפּתחה יפה מאד ונַעשית נערה נחמדה. לא היתה מעוֹלם כּה יפה. אוּלי יכוֹל אתה לעזוֹר לי בּאמצעוּת האדוֹן “ג’וֹינט”?

ל.

פּאנדולס, 8.11    🔗

– – תנוּעתנוּ בצ’אֶרנוֹביץ לא הפסיקה אף פּעם את עבוֹדתה הציוֹנית החלוּצית. אחרי שחברינוּ המרכּזיים נסעוּ מצ’ץ המשיכוּ אחרים לנהל את העבוֹדה. החברים לא נסוֹגוּ אחוֹר, לא בּימי הבּוֹלשאֶויקים וגם לא עכשיו. למרוֹת הרדיפוֹת האכזריוֹת של המשטר ההיטלאֶריסטי מוֹסיפים הם לעבוֹד במחתרת. גם בטראנסניסטריה יש לנוּ חמישה קנים, שנוֹסדוּ על־ידי חברינוּ שהוּגלוּ לשם. –

חפץ אנכי למסוֹר לכם דבר בּשם כּל חברי התנוּעה: אנחנוּ לא נשכּח את התנוּעה, אבל על חברינוּ בּארץ לא לשכּוח אוֹתנו. – –

צ.

צ’אֶרנוביץ, 10.11    🔗

כּפי שידוּע לך חגגה הכרזה את יוֹם ההוּלדת ה־25 שלה לפני כּמה ימים. אנכי וקנה הלכנוּ לאַחל לה כּל טוּב, כּמוּבן בּלי רצוֹן אביה שוֹטר וּבלי ידיעתוֹ – הרי יוֹדע אתה מה חלשה כּיוֹם השפּעת המבוּגר על הצעירים. – –

ל.

[כּנ"ל], 14.11    🔗

כּל מכתב ממך יש לוֹ ערך בּשבילי וּבשביל משפּחתי הרבּה יוֹתר מכּפי שאתה יכוֹל לתאר לעצמך; כּל ידיעה שאני מקבּל ממך וּמהדוֹדה גאוּלה מחזקת אוֹתי בּדרכּי. חנוּכּה יחד עם חגיגה יבקרוּ בּקרוֹב אצל קנה. אני שׂמח מאד לבוֹאה.–

אוּלי יש בּידך לעזוֹר לי במעוֹת, כּדי שאוּכל לתמוֹך בּגירוּש הנתוּן בּמחלה קשה. הרוֹפאים אוֹמרים, כּי אם לא יחליף בּהקדם את האויר – עלוּל מצבוֹ להיות מסוּכּן.

ל.

בּוקאראֶשט, 20.12    🔗

בּהזדמנוּת זוֹ [על ידי שליח] כּוֹתב אנכי לך שוּב על מצבנוּ. איני יוֹדע כּמה ממכתבי הגיעוּ אליך. על חברינוּ בּבּאֶסאראבּיה אנוּ יוֹדעים בּזמן האחרוֹן מעט מאד. מיוֹדעים אנוּ, שהאוּכלוּסיה מן הסביבה הזאת אבדה לפי חרב. בּבּוּקוֹבינה נשארוּ יהוּדים מעטים, אבל כּוּלם כּמעט נשלחוּ לטראנסניסטריה, נשארוּ רק כּמה אלפים בּצ’אֶרנוביץ. בּטראנסניסטריה נמצאים רבּים מחברי התנוּעה וּביניהם ד"ר ט. [מותיקי המפלגה ופעיליה], ציוֹנים רבּים וּמחברינו בּצ’אָרנוֹביץ, בּיניהם: סאמאֶט [מותיקי המפלגה ונאמניה בּבּוּקוֹבינה; אינוֹ בּחיים עוֹד] ואשתוֹ ועוֹד צוֹפים וּבוֹגרים רבּים. בּצ’אֶרנוביץ נמצא גם י. [מראשי דרוֹר]. רבּים הלכוּ עם הרוּסים וכיוֹם הם נמצאים בּמחנה הסגר.

בּבּסאראבּיה נשחטוּ קרוֹב ל־300 אלף איש; ואלה שבּרחוּ נשחטוּ בידי הגרמנים. בּיאסי היתה שחיטה איוּמה. רבּים מחברינוּ נשאָרוּ יתוֹמים ורבּים הוּמתוּ. במשך הקיץ התחילוּ להעביר יהוּדים לטראנסניסטריה. בּהזדמנוּת זוֹ שוּלחוּ רבּים מחברי השוֹמר הצעיר וּמחברינוּ. היה גם משפּט על אחדים מחברי השומר הצעיר, וששה נדוֹנוּ למות. שלוֹשה נמלטוּ ושלוֹשה הוּמתוּ. חבר ההנהגה נאסר לעשׂרים וחמש שנים וקרוֹב לעשׂרים חברים נדוֹנוּ לעשׂרים שנה. בּחוֹדש יוּני חוסל קיבּוּץ ההכשרה שלנו בּקוֹנסטאנצה – על שׂפת הים. בּתלאוֹת רבּוֹת עלה בּידינוּ לשחרר את החברים.

עד אפּריל 1942 עבדוּ כּל חברי הקיבּוּץ בּבּוּקראֶשט בּעבוֹדוֹת־כּפיה. מאז חפשים הם. חברינוּ עוֹבדים בּעבוֹדוֹת כּפיה, בּכל המקוֹמוֹת השוֹממים בּבּאֶסאָראבּיה שעבר בּהם שוֹט המלחמה. ההסתדרוּת הציוֹנית אסוּרה ורק בּמקרה מתקיימת עוֹד החַוה שלנוּ – חוָה למוֹפת – ויתר חלקי התנוּעה ממשיכים את עבוֹדתם בּקבוּצוֹת זעירוֹת. התנוּעה בּכללה ממשיכה בקיוּמה. אנוּ עוֹמדים בּקשרים עם הפּלוּגוֹת ועם חברינוּ שבּעבודת כּפיה. שוֹלחים להם חוֹמר תרבּוּתי, אבל אין לנוּ הרבּה ממין זה. העברית היא עכשיו אחת מפּעוּלוֹתינו החשוּבוֹת. עלינו לעזוֹר לחברינוּ שעל חוֹף הים, וליתוֹמים בּיאַסי, וכן לחברינוּ בּבּוּקוֹבינה הנוֹשׂאים את אוֹת הקלוֹן על בּגדיהם. חברינו בּטראנסניסטריה גוֹועים בּקוֹר וברעב. אנוּ מתאמצים להביא חברים מערי השׂדה. מצב “הבּוֹנים” גרוּע מאד ואנוּ חוֹשבים על איחוּד של כּל כּוֹחוֹת החלוּץ. בּיחוּד הגענו למחשבה זאת לאחר אסוֹנם של חברי השוֹמר הצעיר. יש לעזוֹר איש לרעהוּ.

י.

רוֹמניה הישנה, 3.1.1943    🔗

תנוּעה פּעילה והיא נוֹשׂאת נפשה אליך. צרוֹת וּפרעוֹת מבקרים אצלנוּ לעתים קרוֹבוֹת למדי. אבל עכשיו בּא צרוֹת בּלבד, כּי פרעוֹת כּוֹעס עלינוּ. אין אנו מצטערים על־כּך, כּיון שלא אהבנוּהוּ בּיותר. קנים וּפעילים – ודאי תחייך שהנני כּוֹתב לך על כּל המשפחה הענפה כּוּלה – הנם ילדים נפלאים והם עוֹזרים לנוּ יפה בּעבוֹדתנוּ. הכשר[ה] בּריא ועוֹבד אצל הדוֹדה חַוה. אנוּ חוֹֹשבים משך כּל הזמן על הדוֹדה מוֹלדת, וכל ידיעה המגיעה ממנה, משׂמחת אוֹתנוּ עד מאד. זה זמן רב מאז ראיתי את עתוֹן בּנה, אם רצוֹנך לעשׂוֹת עמנוּ חסד, אנא, שלח אוֹתוֹ גם אלינוּ. –

־וֹ

בּוּקוֹבינה, 4.1    🔗

מכתבך מיוֹם 13.12 קראתי בּהנאה רבּה והריני ממהר להשיב עליו. דרישוֹת־השלוֹם מקוֹלוֹדני וּקרוֹביו גרמוּ לנוּ נחת־רוּח, שיקשה לתארוֹ. הלא זוֹ הפּעם הראשוֹנה, לאחר הפסקה ממוּשכת, הגיעוּ אלי ידיעוֹת מפוֹרטוֹת על קרוֹבי וידידי. גם משפּחתי היתה מלאה התפעלוּת מהידיעוֹת.

ודאי משתוֹקק הנך לדעת מצבוֹ של עמי ומשפחתוֹ. היחסים בּינוֹ לבין נוֹתן־העבוֹדה שלוֹ שלטוֹנ’סקי מתוּחים. משפחתוֹ סוֹבלת מזה הרבּה, ואין לצפּוֹת לשינוּי לטוֹבה בּיחסים אלה. חלק מקרוֹביו נאלצוּ ללכת אל הדוֹד גירוּש. כּל המשפחוֹת אשר למענם העברת בּאמצעוּתי דרישת־שלוֹם, ולא מעטים מקרוֹבינוּ, נמצאים אצלוֹ. בּרוּר וידוּע, כּי אין בּיכולתוֹ של הדוֹד גירוּש לכלכּל קרוֹבים רבּים כּל־כּך וּמן הדין הוא שהדוֹד כּספּי יבוֹא מיד לעזרתם.

למרוֹת מצבוֹ הבּלתי־מזהיר של עמי, הרי מצב בּתוֹ קנה טוֹב בּהחלט. היא מתפּתחת ונעשׂית עלמה יפת־תוֹאר הגוֹרמת לי נחת־רוּח. היא מוֹסיפה לעבוֹד בּמקצוֹעה הקוֹדם ורוֹאה בּרכה רבּה בעבוֹדתה. אילוּ בּיקרה אוֹתה הדוֹדה גאולה, היתה נהנית ממראיה, כּי היא והדוֹד קוֹלוֹדני מכּירים אוֹתה רק מאז היוֹתה נערה קטנה. היא ופעוּלה שני ילדים הם, שאביהם יכוֹל להיוֹת גאה בהם ותפארתם עליו.

נא להוֹדיענוּ בּפרוֹטרוֹט על מעשׂיך והיקף פּעוּלוֹתיך כּיוֹם. הזוֹכר דוֹבּקין את הקרוֹבים עזרה ועליה? וּמה מסר לך בענין זה עלי? מה אוֹמר הוּא לעשׂוֹת לטוֹבת עמי?

ל.

רוֹמַניה הישנה, 14.1    🔗

מכתבך מן החוֹדש שעבר הגיע אלינוּׁ וּקראנוּהוּ בּתשׂוּמת לב. אנחנוּ – גוֹרדוֹן, אידלסוֹן ויערי – מבריאים ועסוּקים בּעבוֹדה אינטאֶנסיבית במשקנוּ. תרבּוּתי בּמצב טוֹב, גם הדוֹד חוֹמר־אנוֹשי מאוּשר. מצבנוּ החמרי אינוֹ טוֹב בּיוֹתר; מסיבּה זוֹ סוֹבלת הרבּה הדוֹדה פּעוּלה.

ש. ו.

טראסילואניה הרוֹמנית, 16.1    🔗

כּולנוּ שׂמחנוּ מאד למכתבך המכיל ידיעוֹת רבּוֹת כּל־כּך וּמצטערים על שהדוֹד מלך חוֹשב עלינוּ רק לעתים נדירוֹת. הדוֹד, כּיתר הקרוֹבים, צריכים סוֹף סוֹף להבין, שכּל ידיעה מכּם משׂמחת וּמעוֹדדת אוֹתנוּ, ואף בּני משפּחתנוּ הרחוֹקים בּיוֹתר מקבּלים את מכתביהם בּהתרגשוּת גדוֹלה וּברוֹב ענין. – –

אֵחַרתי בּתשוּבתי, כּי עברתי בּינתים לגוּר בּדירה אחרת… הדין־וחשבּוֹן מן העסק גרם לנוּ נחת־רוּח מרוּבּה וחפצנוּ עז שגם להבּא נדע את מהלך הענינים.

כּוּלנוּ דוֹרשים בּשלום הצהרוֹת לרגל יוֹם הוּלדתוֹ. כּל המשפּחה עוֹבדת וּמחכּה לימים טוֹבים יוֹתר. אנא, כּתוֹב לנוּ מיד שנית.

ז. ק.

בּוּקוֹבינה, 31.1    🔗

– – בֶהזדמנות זוֹ הריני מבקשך בּמפגיע להשפּיע על הדוֹד עזרה לבל ישכּח את קרוֹבינו מגירוּש. הדבר צריך להיעשׂוֹת בּמהירוּת הבּזק, אחרת עלוּלים לאַחר את המוֹעד…

בּמצב בּריאותוֹ של עמי לא חל שינויּי לרעה. גוֹלה נמצאת יחד עם אדמה’ביצי. טקס הנישׂוּאים היה מפוֹאר, הוּא עלה על זה של ח. נ. בּיאליק.

אבקשך להוֹדיענוּ אם מישהוּ קיבּל ידיעה מגברת שאֶדיוּל ואם אפשר להשׂיג ממנה משהוּ – בּידיעה מעין זוֹ יש משוּם ערך רב למשפחתנוּ גירוּש.

אני מוֹדה בעד ידיעוֹתיך בּדבר מוֹלדת והתישבוּת, שגרמוּ לנוּ נחת־רוּח. יערי ואידלסוֹן נמצאים אצל גירוש.

ל.

רוֹמניה, 6.2 [מן הכּלא]    🔗

זה זמן רב מאז כּתבתי לך. אני נמצא בּבית־הסוֹהר בּחבוּרה של שוֹמרים ושוֹמרוֹת – חמישה בּחוּרים ושש בַּחוּרוֹת. הדבר קרה לפני תשעה חדשים. נפלנוּ קרבּן לפעוּלה בּלתי־אחראית של “סַלוֹן־קוֹמוּניסטים”, אשר אחד מהם נכנס לקן שבוּע לפני האסוֹן. הם ניסוּ להפיץ שטרי־כּסף הנוֹשׂאים סיסמאוֹת נגד הממשלה. היה משפּט קצר בּפני בּית־הדין הצבאי, דנוּ אוֹתם למות, ואוֹתנוּ – לעשׂרים וּלעשׂרים־וחמש שנוֹת־מאסר…

נדוֹנוּ למות שלא בּפניהם גם שלוֹשת חברי ההנהגה. בבית־הסוֹהר נמצאוֹת גם…, [חברוֹת, שנדוֹנוּ למות, לעשׂרים וּלעשׂרים־וחמש שנים]. לא הצליחו למצוֹא בּנוּ כּל אַשמה של ממש בעווֹן שתפנוּת ודנוּ אוֹתנוּ רק על אסיפוֹת בּלתי־חוּקיוֹת. הענין כּוּלוֹ התרחש בּ… בתחילה ישבנוּ בּבית־הסוהר הצבאי… אחר־כּך עברנוּ אל… וּלבסוֹף אל…, בּמחלקה מיוּחדת יוֹשבוֹת כּאן גם הבּחוּרוֹת.

מבּחינה חמרית מצבנוּ טוֹב למדי, בּעיקר הוֹדוֹת לעזרה המסוּרה מאת ההוֹרים. מבּחינה נפשית, אתם יכוֹלים לשער לעצמכם, המצב קשה יוֹתר. בּכל זאת אנוּ מתאמצים להחזיק מעמד וּמצליחים בּמידה ידוּעה לקיים ערכים שוֹמריים. אנוּ מנוּתקים כּמעט לגמרי מן העוֹלם, בּיחוּד חסרוֹת לנוּ ידיעוֹת מכּם. אין אנוּ יוֹדעים שוּם דבר מהמתרחש כּעת במוֹלדת. אנוּ רק מתארים לעצמנוּ שבּנינוּ התרחב וגדל על אף השאלוֹת הקשוֹת. – – בּטוּחים אנוּ, כּי עמל של דוֹרוֹת־הגשמה והיאָבקוּת חלוּצית לא יהיה לשוא, ונוֹכח החוּרבּן המזעזע של ישוּבי היהוּדים בּאירופּה – ימצאוּ מקוֹרוֹת חדשים וכוֹחוֹת נוֹספים לבניה.

על גוֹרלנוּ אנוּ אין לדעת דבר בּרוּר. אוּלם תקותנוּ אתנוּ שנתראה בּקרוֹב. אנוּ מתאמצים לנצל את הזמן כּאן לשם לימוּד. אנוּ לוֹמדים גם מקצוֹע: ארבּעה מאתנוּ עוֹבדים בּתוֹר מכוֹנאים בּבית־הדפוּס שבּבית־הסוֹהר, ואחד במַסגריה. הבּחוּרים והבחוּרוֹת חדשים בּתנוּעה, נכנסוּ זמן קצר לפני המאסר. – –

כּעת נזדמן לנוּ ספרוֹ של בּנשלוֹם “חריש עמוֹק” בּאנגלית, והוּא טוֹב מאד בּשבילנוּ. המציאוּת בּה אנוּ חיים מוּזרה למדי, מקוה אני שעוֹד תהיה לי הזדמנוּת לספּר באריכוּת על כּך. השתפנים כּאן מתיחסים אלינוּ באוֹפן לא־חברי כּלל – אין הם יכוֹלים להשלים עם היוֹתנוּ תנוּעת נוֹער ציוֹנית־חלוּצית. ביחוּד היהוּדים – רנגטים אפיניים, משתמשים בּאמצעי איוּם מוּזרים, מאיימים שכּאשר יבוֹאוּ “שלהם” יוֹסיפו להחזיק אוֹתנוּ בּמאסר וכוּ'. טראגי־קוֹמי, לא כן? – –

מה שעבר על יהדוּת רוֹמַניה, בּודאי ידוּע לכם ממקוֹרוֹת אחרים. כּך שאני לא אתעכּב על זאת, יהיה עוֹד די זמן לכתוֹב פּנקסי דמים. ועל ההרס החמרי וכליוֹן עשׂרוֹת אלפי נפשוֹת, מתוַספים הניווּן וחוֹסר ההכּרה של היהדוּת הרוֹמנית. בּכל אוֹפן, לעוּמת הגוֹרל האיוֹם שהיה בּחלקם של ישוּבים יהוּדיים שלמים – אין מצבנוּ אכזרי בּמיוּחד.

אני מסיים. אתם יכוֹלים לשער לעצמכם את שׂמחתנוּ אם נזכּה לקבּל תשוּבה מכּם. תנסוּ, בּכל אוֹפן. אשר לעזרה – אין אנוּ מפקפּקים שבּהזדמנוּת הראשוֹנה תעשׂוּ מה שיהיה בּאפשרוּתכם.

תמסרוּ בּרכוֹת אחים מאתנוּ לכל השוֹמרים בּמוֹלדת וּליוֹצאי רוֹמניה שקדמוּ לנוּ בּשׂדה הפעוּלה החינוּכית של השוֹמר הצעיר. תגידוּ, שאיננוּ מצטערים על גוֹרלנוּ, על שעלה בּחלקנוּ לסבּוֹל מה שאנוּ סוֹבלים. נדע להפוֹך את המכּה שקיבּלה תנוּעתנוּ משלטוֹנוֹת הרשע – למקוֹר של מרץ ואמוּנה בּחזוֹננוּ, בּעתיד הקרוֹב. רגלינוּ מעדוּ בּעמדנוּ על העמדוֹת, נדע קוּם בּמלוֹא הקוֹמה ונוֹסיף גאוּת לתנוּעתנוּ.

נא למסוֹר בּרכוֹת לאנשי “יסעוּר” וּ"מרץ" וּלכל חברי ומכּרי מן הפעוּלה בּתנוּעה. – –

חזק ואמץ

מ.

רוֹמניה הישנה, 10.2    🔗

המצב בּעניני עבוֹדת־כּפיה וחוּקי היהוּדים הוּטב קצת. ימים בּאים – ואתם הוֹצאוֹת כּספּיוֹת חדשוֹת שהזמן גרמן. מוֹציאים כּסף רב כּדי להיטיב את מצבם של החברים מערי־השׂדה ששינוּ את כתוֹבתם. בּצ’אֶרנוֹביץ וּבטראנסניסטריה המצב איוֹם ונוֹרא. בּערי־השׂדה יש חברים רבּים שעוֹד לא הגיעוּ לגיל 18, יסוּדרוּ בּשבילם שיעוּרים לעברית. כּוּלנוּ יחד, כּל החלוּצים יחד עם העסקנים הציוֹניים, עוֹבדים לעזרת אחינוּ בטראנסניסטריה. יש לנוּ אפשרוּיוֹת לסַדר בּקרוֹב שתי פּלוּגוֹת־הכשרה. החוה שלנוּ מתפּתחת למוֹפת.

המצב המדיני משתנה, ואיני יוֹדע עד מתי עוד אעמוֹד בּקשרים אתך. ראה להכין בּשבילנוּ סכוּם הגוּן. – –

י.

[כּנ"ל], 14.2 [לחברים שעלוּ לארץ בּראשית המלחמה]    🔗

עוֹד מעט ועברוּ שנתיים מאוֹתוֹ יוֹם בּוֹ יצאתם משוּרוֹתינוּ וּנסעתם. אז גרמה נסיעתכם שׂמחה רבּה וקיווינוּ שנתראה בּקרוֹב. אוּלם למן אוֹתוֹ יוֹם עברוּ עלינו רבּות וקשוֹת. לנוּ כּאן, שאיננוּ יוֹדעים שׂמחה אחרת אלא הידיעה שאתם קיימים בּארץ, והתקוה שעל אף הכּל עוֹד נגיע אל מטרתנוּ הנכספת כּל־כּך, – לנוּ קשה לשׂאת את העוּבדה המרה שאינכם כּוֹתבים אלא מעט כּל־כּך, כּמעט ולא כלוּם. היתכן כּי שכחתם אוֹתנוּ כּליל? אמת, חייכם יפים ושוֹנים לחלוּטין מחיינוּ אנוּ. סביבתכם וּתנאיכם אחרים הם, עסקיכם רבּי־גוֹנים וחשוּבים; אוּלם אף אחת מן הסיבּוֹת הללוּ אין בּה כדי להסבּיר אוֹ להצדיק את התנַזרוּתכם זוֹ מכּתיבה, התנזרוּת המכאיבה לנוּ עד מאד. – –

ואנוּ כּאן, הכּבוּלים בּנפש – אנוּ מכינים עצמנוּ לשׂאת כּל הפתעה, כּל מכּה אכזרית שהגוֹרל עוֹד הכין לנוּ ושעד עכשיו לא הצליחוּ להעמיד בּמבחן את רצוֹננוּ וכוֹחנוּ. יציאתכם לא קרעה תהוֹם בּינינוּ. אדרבּא: היא הקימה גשר וקשר. אנוּ יוֹדעים שאנוּ קשוּרים קשר מהוּדק בּמעשׂה וּברעיוֹן.

חברים יקרים, יוֹם אחרי יוֹם, וּמדי ערב בּערב, לאחר עבוֹדת הכּפיה בּפינוּי השלג מעל הכּבישים, כּשאנוּ עייפים בּגוּפנוּ וּנתוּנים בּצרוֹת חמריוֹת, – הננוּ מנסים לשכּוֹח מעט את הצרוֹת ולהמיסן בּחוֹם החברוּת, בּשׂיחוֹת וּבשירה, בּריקוּדים הגליליים החלוּציים. שירינוּ הם אוֹתם השירים, אך המוּסיקה שוֹנה היא. כּל הכּאב וכל התוּגה נסוּכים מתוֹך נפשנוּ אל השירים הללוּ. וכאשר הלילה הוֹלך וגוֹוע, יכתיר את מנוּחתנוּ חלוֹם נאה המרחיק תחוּמוֹ עדיכם. אוּלם השחר החדש רוֹדף ומאיץ בנוּ – לעבוֹדת הכּפיה בּגלוּת־מצרים שלנוּ.

הידיעוֹת הקצרוֹת עליכם, המגיעֹות אלינוּ לעתים רחוֹקוֹת – הם הרגעים היפים בּיוֹתר בּימינוּ חסרי הניחוּמין. מידיכם אנוּ מצפּים לאביב, אשר בּוֹא יבוֹא. – –

פ.

[כְנ״ל], [לחברים בארץ]    🔗

ליקרים שלום רב.

הננו להעביר אליכם בּהזדמנוּת זוֹ דין־וחשבּון מפוֹרט על המצב בּהחלוּץ ועל הפעוּלה כּאן.

מאז קיץ ת"ש ועד עתה עברוּ עלינוּ מאוֹרעוֹת ששינוּ פעמיים את גבוּלוֹת הארץ והביאוּ את היהדוּת הבאֶסאַראבּית והבּוּקוֹבינית לידי חוּרבן כּללי. דוקא כּאן היה החלק הפוֹרה והמוּשרש בּיוֹתר מבּחינה ציוֹנית וחלוּצית. בסתיו תש"א וּבאביב שנה זוֹ עלוּ לארץ רוֹב פּליטי בּאֶסאָראַבּיה, כּמה מאוֹת חלוּצים ונוֹער. בּאביב תש"א ובקיץ אוֹתה שנה, עד פּרוֹץ המלחמה, נוֹספוּ פּלוּגוֹת ההכשרה, הסתעפה רשת הקנים והסניפים.

ואוּלם בּקיץ תש"א גבר הזרם האַנטישמי בּארץ שלנוּ. שתי פּלוּגוֹתינוּ בּקוֹנסטאנצה [דרור וגוֹרדוניה] – פּוּזרוּ והוּבלוּ מחוּסרי־כּל, קרוּעים וּמיוֹאשים – למחנה הסגר. רק לאחר מאמצים וקרבּוֹת כּספּיים למעלה מכּחוֹתינוּ, על אף קשיים גדוֹלים – עברוּ לבּוּקארשט ושוּחררוּ. – –

בּראשית ימי המלחמה נהרגוּ כּמה מחברינוּ בּפרט בּיאסי. בּקיץ וּבסתיו תש"א נהרס כּליל ישוּב בּאֶסאָראבּיה. אלה שניצלוּ ממות הוּגלוּ אל מעבר לבּוּג וגוֹועים שם מרעב אוֹ מתים ממחלוֹת וקוֹר. אחר כּך נוֹדע לנוּ שאֵי־שם עוּד חי מישהוּ מחברינוּ אוֹ מחברוֹתינוְ, לרוֹב יתוֹמים. שׂרידי משפּחוֹת אוֹ עיירוֹת, נוֹשׂאים בּזכרוֹנם בּלהוֹת ועינוּיי־תוֹפת. בּקיץ הוּכרחוּ כּל החלוּצים ומבוּגרי הסניפים לעזוֹב את מקוֹמוֹת מוֹשבותיהם והוּבלוּ למחנוֹת־כּפיה, שהעבוֹדה בּהם מפרכת, האַספּקה – למטה מכּל בּיקוֹרת, התנאים ההיגייניים גוֹרמים למגיפוֹת וכוּ'. רוֹב החברים פּוֹנים אלינוּ בּדרישה דחוּפה לעזרה.

באוֹתוֹ קיץ נחלשה הפּעוּלה התרבּוּתית והארגוּנית. בּיקוֹרת הדוֹאר גרמה להחלשת פעוּלוֹת “החלוּץ” והמזכּירוּיוֹת של תנוּעוֹת הנוֹער. חוּקי הנסיעה שהוּכנסוּ לארץ אינם מאַפשרים בּיקוּרים אלא לעתים רחוֹקוֹת. גוֹרמים אלוּ הביאוּ מעין מצב של קפּאוֹן בּרוֹב ערי־השׂדה. הרבּה חוּגים חדלוּ כּליל לפעוֹל, בּיחוּד בערים נידחוֹת. בּערים הגדוֹלוֹת נמשכת הפּעוּלה, אמנם בחוּגים מצוּמצמים, בּזהירוּת אך בּעקשנוּת. לכאוֹרה, אין לפעוּלוֹתינוּ כּעת אלא ערך פעוּט. אך אם ננַתח את המצב, נראה שעלינוּ מוּטלים תפקידים חשובים וּקדוֹשים וּבהם הטעם לפעוּלוֹתינוּ. עד פּרוֹץ המלחמה, כּל עוֹד פּעלנו בּגלוּי – היה עיקר פּעוּלתנוּ: חינוּך והשתלמוּת, אירגוּן והכנה, הכשרה ועליה. עיקר שאלתנוּ היתה אז – חלוּציוּת. עתה עוֹמדים אנוּ בּפני ההכרח ללחוֹם בּלי הרף על כּל אחד מחברינוּ לחוּד, למען נכבּוֹש לכל אחד מאתנוְ זכוּת לחיוֹת. כּל פּעוּלתנוּ הנה מלחמה עזה כּדי לאַפשר לחברינו לחיוֹת עד סוֹף המלחמה. משמע: השתדלוּת בּפני השלטוֹנוֹת, עזרה כּספּית ועליה בּכל הדרכים. בּקיץ שוּב קרה האסוֹן לחברי השוֹמר הצעיר: י"ג ממיטב חבריו, יחד עם המזכּיר, נדוֹנוּ לבית־כּלא, ושלוֹשה נעלמוּ.

בּראשית חוֹדש אוֹגוּסט פּוּזרה ההסתדרוּת הציוֹנית ועמה פּלוּגוֹת ההכשרה. עד פבּרוּאר המשיכה רק פּלוּגת דרוֹר בּפעוּלה. שליש ממספּר החלוּצים שוּחררוּ מעבוֹדת כּפיה וסוּדרוּ בּמקוֹמוֹת עבודה. השאר מתלבּטים מתּוֹך מצוּקה מרה, בּכּפרים, על הכּבישים, בּמנהרוֹת וּבתעלוֹת. רוּבּם רעבים ללחם, לבוּשי קרעים. כּמה מהם חלוּ מסיבּת הרעב והעבוֹדה המפרכת. לכל אלה נוֹספוּ היוֹקר ואוֹתוֹת המחסוֹר המבשׂרים שנת רעב בּארץ.

בּסתיו שוּב נשלחוּ חברים למחנוֹת ההסגר על גדוֹת הבּוּג. כּל אלה שנשארוּ עוֹד בּחיים – מצאוּ סוֹף סוֹף קשר אלינוּ וּמבקשים עזרה דחוּפה. בינתים כּתבוּ לנוּ חברינוּ מבּאֶסאָראבּיה וּבּוּקוֹבינה, ממחנוֹת ההסגר השוֹנים, ודרשוּ תמיכה. אחרת – לא יעמדוּ עוֹד בּנסיון חייהם. כּ־120 חברים נמצאים במחנוֹת לעבוֹדת כּפיה. כּמאה – בּמחנוֹת ההסגר שבּטראנסילואניה. כּל אלה מצפּים לעזרה מאתנוּ; ואנוּ יוֹשבים כּאן אין־אוֹנים, מחניקים כּאבנוּ מבּלי לעזוֹר להם בּמידה המינימלית. אַל לנוּ להרשוֹת שמצב זה ימשך להבּא!

כּן המקוֹם גם להסבּיר את יחס העסקנים הציוֹניים לשאלוֹת “החלוּץ”. בּשנוֹת מלחמה אלוּ לא העזנוּ אף פּעם לדרוֹש מהם הבנה לשאלוֹתינוּ. הפּעם הם הצטיינוּ בּהתנכּרוּתם לכל הבּעיוֹת שלנוּ. – – יש, כּמוּבן, גם יוֹצאים מן הכּלל, – העוֹשים עבוֹדתם בּנאמנוּת והתמדה. כּל זה נאמר כּדי להוֹכיח, כּי קשה הוּא גוֹרלנוּ לא רק מסיבּוֹת התנאים החיצוֹניים בּהם אנוּ מוּכרחים להמשיך את הפּעוּלה, אלא מפּני שעלינוּ ללחוֹם כּדי לשכנע על כּל צעד ושעל את הציוֹנים, חברינוּ המבוּגרים, שכּדאי וּבריא והכרחי וּבלתי־מסוּכּן וכוּ' הדבר. זהוּ פּרק מכאיב מאד, שלא נסתיים עדיין.

מגמת הפּעוּלה לעתיד בּרוּרה לנוּ למדי: להמשיך, להתבּצר, לעמוֹד בּנסיוֹן, לא לבייש את מסוֹרתנוּ החלוּצית. אך לא רק רצוֹננוּ הטוֹב, מרצנוּ ועקשנוּתנוּ יקבּעוּ אם נצא מנוּצחים אוֹ מנצחים. גם העזרה החמרית תקבּע בּמידה רבּה. – –

הננוּ מקוים ומחכּים לפתרוֹן חיוּבי בּשאלת העזרה, וּכמוֹ כן לידיעוֹת מפוֹרטוֹת מן הנעשׂה בּארץ וּבתנוּעוֹת הקיבּוּציוֹת.

ס.

[כּנ"ל], 24.4    🔗

רוֹשם המברק שקיבּלנוּ מכּם עוֹד פּועל בּנוּ ומחַיה את הנפש. שום בּרכה אחרת שקיבּלנוּ אֵי־פּעם לא הביאה אִתה אוֹשר כּזה, לא הלהיבה כּך אוֹתנוּ וּמילאה את לבּנוּ הרגשת גאוה; כּי ראינוּ בּה לא איחוּלים סתם, אלא שלימוּת־הדעוֹת ואחוַת הדרך. ראינוּ את בּבוּאת נפשך בּתוֹכנוּ פּנימה. רצוֹנך וּרצוֹננוּ עוֹלים משוֹרש אחד ומרוּתקים יחד. בּזאת רצינוּ והדבר בּא.

ידידי היקר, תמה הנך בּודאי על שלא ראית בּמכתבים האחרוֹנים שוּרה כּתוּבה בּידי. היוּ סיבּוֹת ולא בּי הדבר. אתקן הכּל אם רק תשוּב דוֹאר הקטנה לאיתנה. היא והדאגה לבריאוּתה ומבּט עיניה היפוֹת הפּקוּחוֹת תמיד עלי, גוֹרמוֹת כּאב לנפשי. על כּן מעטוּ מכתבי.

אבקשך להודות למ. על איחוּליו. יש לי קשרי רעוּת עם משפחת השוֹמר־הצעיר והנני שוּתף לצערם בּעת האחרוֹנה. היה בּריא ומסוֹר נא לכל ידיד את בּרכוֹתי לחג הפּסח.

פ.

[כּנ"ל], 11.5    🔗

חברים יקרים,

המלחמה ונוֹראוֹתיה פּגעוּ בּי בּמיוּחד וּבמידה מבהילה בּעוֹבדי החינוּך העברי שבּערי־השׂדה. הוּמתו המוֹרים: משה שטרן, מ. מַגניזין, חייקיס, גוּבּרמן, מריאטיס, אַלבּרטסוֹן, מיניאלי, ש. גרינבּרג, פיינשטיין ועוֹד. למעלה מעשׂרים קרבּנוֹת. נמצאים בּמחנוֹת ההסגר בּטראנסניסטריה ששים מוֹרים. האלמנוֹת וּבניהן ואלה שבּמכלאוֹת משוועים לעזרה מאת אחיהם וּמכּל אלה שגוֹרל החינוּך העברי קרוֹב ללבּם. הריני מעביר אליכם את קריאתם לעזרה, לפת לחם, לפדיוֹן שבוּיים. קצר המצע מלתנוֹת את פּרשת הסבל והענוּת. מתוֹך ים הצרוֹת בּוֹקעת ועוֹלה קרן־אוֹר. בּיזמתי הוּקם בּית־ספר עברי, גן־ילדים עברי, תמחוּי להזנת הילדים, וכעת הוּשג אישוּר לשעוּרים בעברית בּשביל הנוֹער המתלמד. והנוֹער – למרוֹת התנאים המיוּחדים – מגלה ערוּת יתירה לענינינוּ. בּמוֹסד עוֹבדים שמוֹנה מוֹרים. מוּרגש צוֹרך בּספרי־לימוּד וּבמכשירי הוֹראה וּמתלבּטים אנוּ כּעת בּבעיה זוֹ, הדוֹרשת מאתנוּ מאמצים מיוּחדים ואמצעים כּספּיים. אנוּ מצפּים לתשוּבתכם וּלעידוּדכם.

א.

ארץ נייטראלית, 19.3 [לחברים בּארץ]    🔗

– – בּ־1930 נערך ברוֹמניה מיפקד ממשלתי, שהעריך את מספּר היהוּדים ברוֹמניה הגדוֹלה (בּחשבּון זה גם בּאֶסאראבּיה וּטראנסילואניה) בּ־750 אלף. עתה אוֹמדים את מספּר היהוּדים בּשטח זה (מלבד השטחו הטראנסילואני שסוּפּח להוּנגאריה) בּ־268 אלף, ובהם עשׁרים אלף, לפחוֹת שהמירוּ את דתם. האוּכלוּסיה הזאת מחוּלקת לאזוֹרים שוֹנים: בּוקארשט 95 אלף, יאסי 28, צ’אֶרנוֹביץ 15 אלף, טראנסילואניה 30, וּבערי־השׂדה – 25 אלף. בּטראנסניסטריה נשארוּ 75 אלף. משערים, כּי בּימי הריכוּזים הגדוֹלים היוּ שם 180 אלף.

לפני חוֹדש ימים נשלחה וַעדה ממשלתית לטראנסניסטריה, שהשתתפוּ בּה יהוּדים – “ג’וֹינט”, ההסתדרוּת הציוֹנית ו"יוּדאֶן צאֶנטראלה" – ובאי־כּוֹח הממשלה הרוֹמנית. הועדה נסעה עד אוֹדיסה. ה"גובּרנַטוֹר" של טראנסניסטריה הוּא הרוֹמני אלאֶכּסיאַן. ההנהלה הצבאית בּידי גרמנים, והשלטוֹן האזרחי בּידי הרוֹמנים. הכּסף שמשתמשים בּוֹ הוּא גרמני [כּסף מיוּחד לאיזוֹר זה]. הרשוּ לוַעדה לבקר רק בּמקוֹמוֹת מעטים: מוֹהילוֹב, אופניארקה ואיזור וארטה. לא ניתן להם להיפּגש עם ההמוֹנים ולשמוֹע דבר מפּיהם. בּכל איזור דיבּרוּ רק עם בּא־כּוֹח אחד. אף על פּי כן הצליחוּ להציץ ולראוֹת את הזועה בּה נתוּנים 75 אלף יהוּדים וּבתוֹכם שבעת אלפים יתוֹמים. רוּבּם של היתוֹמים אינם יוֹדעים את שמוֹת הוֹריהם, וּמהם שאינם יוֹדעים גם את שמוֹת עצמם. קצין רוֹמני שהשתתף בּבּיקוֹר סיפּר בּחזרוֹ לבּוּקאָרשט, כי התעלף ממראוֹת הזוָעה בּריכּוּז מוֹהילוֹב. חברי הועדה סיפּרוּ, שבּמקוֹם אחד ראוּ אלפי אנשים שוֹכבים בכוּתנוֹת במיטוֹתיהם, כי בּגדים אין להם. כּוּלם נפוּחים. בּאחד המקוֹמוֹת שכבוּ הילדים בּתוֹך מזרנים של קש, כי אין להם כּסוּת. מגיפת הטיפוּס עוֹשׂה שמוֹת.

הצעירים, בגיל 16 – 40, מחוּיבים לעבוֹד, בּעיקר בּיערוֹת. בּאוֹדיסה אין יהוּדים. הוּבאוּ לשם 65 יהוּדים בּעלי מקצוֹע. הוַעדה הביאה אתם תצלוּמים מזעזעים מרחוֹבוֹת אוֹדיסה. הגרמנים חסוּ על הכּדוּרים והיו מרכּזים מאוֹת יהוּדים בּבּתים שבּקצוֹת העיר ויוֹרים בּהם ממכוֹנוֹת יריה. קצינים שחזרוּ משם – דעתם נטרפה עליהם מן הזוָעה. – –

גרים בּבתים ללא חלוֹנוֹת, וּבחוּץ. גם המבוגרים מהלכים ערוּמים. מבקשים עתוֹנים להתכּסוֹת בּהם. בּמוֹהילוֹב נמצאים 14 אלף יהודים. מחיר כִּכּר לחם שם – 500 ליי (בּבּוּקארשט – 15 ליי). יש מקוֹמוֹת שבּהם נראים האנשים כפּראים, מתפּרנסים מעשׂב, משרשי צמחים וּקליפּות עצים.

מזוּעזעים מדין־וחשבּוֹן הועדה ניגשוּ יהוּדי רוֹמניה לפעוּלת עזרה, בּיזמת ההסתדרוּת הציוֹנית ואישיה. עד ראשית מארס אספוּ 66 מיליוֹן ליי, 55 מיליוֹן הוּעברוּ מיד בּצרכי מזוֹן, בּגדים ורפוּאוֹת.

בּאוגוּסט 1942 הוֹפיעוּ בּעתוֹן הגרמני “בּּוּקאראֶשטאֶר טאגֶבּלאט” מאמרים, שבּשׂרוּ את חיסוּל היהדוּת הרוֹמנית עד סוֹף מארס 1943. מיד החלוּ גירוּשים נוֹספים לטראנסניסטריה. אוּלם באוֹקטוֹבּר החל מפנה. סבוּרים, שהתערבוּ בּדבר המלכּה ואנשי הדת. גם פּרסוּם ההצהרה של בּנוֹת־הבּרית עשׂה את שלוֹ. אז הוּקמה ועדת מיניסטרים לשאלוֹת היהוּדים. וּמאז חל שינוּי לטוֹבה.

בּרשוּת ה"יידישה צאֶנטראלה" קיים בּבּוּקאראֶשט בּית־ספר בן שתי מחלקוֹת, ששׂפת הלימוּד בּוֹ עברית לוֹמדים 60 ילד. יש גם כּמה בּתי־ספר מיוּחדים לילדי יהוּדים בּשׂפה הרוֹמנית. כּמוֹ כן שלוֹשה בּתי־ספר תיכוֹניים, ואפילוּ אוּניברסיטה עממית למדיצינה וחימיה, כּמוּבן – ללא זכוּת של תעוּדת בּגרוּת רשמית. יש גם תיאַטרוֹן יהוּדי. מוּתר ליהוּדים לבקר בּקוֹלנוֹע.

כּל יהוּדי רוֹמניה בּגיל 18 – 40 חייבים “מונקה” (עבוֹדת כּפיה). בּבּוּקאראֶשט השׂיגוֹ התנוּעוֹת החלוּציוּת שחרוּר מעבוֹדת הכּפיה, בּהיוֹת אנשיה עסוּקים בּהכשרה בחווֹת חקלאיוֹת.

שוֹנה לגמרי הוּא המצב בצ’אֶרנוֹביץ וּבּבּוּקוֹבינה. ממאת אלף היהוּדים שהיוּ בּחבל הזה נשארוּ רק 16 אלף בּצ’אֶרנוֹביץ. חיים בגטוֹ, וכל יהוּדי חייב לשׂאת על בּגדיו טלאי צהוֹב בּגוֹדל ששה ס"מ ועליו מגן־דוד. הגיטוֹ אינוֹ סגוּר. בּשעוֹת מסוּימוֹת (10–1 בּיוֹם) מוּתר לצאת העירה. מצוּיים בּצ’רנוֹביץ פּליטים מגליציה, בּיניהם רבּים מתנוּעוֹת הנוֹער. מתעללים בּהם בּלי הרף – הוֹרגים, מגרשים ושוֹלחים לבּוּג או חזרה לפּוֹלין. מקרי איבּוּד־לדעת נפוֹצים בּיוֹתר, בּיחוּד בּין הקשישים. הצעירים מחזקים את ידי המבוּגרים. מזמן לזמן נפוֹצוֹת שמוּעוֹת מחרידוֹת על גירוּשים קרוֹבים.

בּצפוֹן בּוּקוֹבינה יש אירגוּנים של אוּקראינים אשר קנוּ להם שם כּפוֹרעי פּרעוֹת וּכרוצחים אכזריים – ידם היתה בּכל הרציחוֹת בּאיזוֹר שבּין לבוֹב לבּוּקוֹבינה. יהוּדי צ’אֶרנוֹביץ חיים מתוֹך חרדה, שעם כּל זעזוּע בּחזית אוּקראינה – ישמידוּ את כּוּלם. רוֹב האוּכלוּסיה היהוּדית כּאן מחוּסרת כּל וּמתקיימת בּנס, כּשחייה תלוּיים לה מנגד.

מכּל פּינוֹת רוֹמניה בּוֹקעת הזעקה לעליה. לפני חוֹדש ימים יצאה האניה “פּסקוּרש” עם 71 יהוּדים (כּל נוֹסע שילם חצי מיליוֹן ליי). הם הגיעוּ עד טוּלצ’ה שליד קוֹנסטאנצה ושם נעכּבוּ על־ידי השלטוֹנות הימיים הרוֹמניים. הנוסעים פּנוּ בּקריאה ליהדוּת בּוּקאראֶשט להמציא להם 2500 לא"י, בּסכוּם זה יכוֹלים הם להשׂיג רשיוֹן להמשכת נסיעתם.

עזרוֹ להם ולנוּ! – –

[חתימות]

 

אל עצמנו    🔗

(קוֹל הכּינוּס של פּוֹעלי ארץ־ישׂראל, 7 בּמאי 1943 – בּ' בּאייר תּש"ג

בּשברנוּ הגדוֹל, האכזרי מכּל אשר בּא עלינוּ מאז חוּרבּן מוֹלדתנוּ ואבדן חירותנוּ וּפיזוּרנוּ בּין הגוֹיים, אנוּ מתלכּדים בּנפשנוּ עם אחינוּ ואַחיוֹתינוּ בּשעבּוּד ובשביה, בּכך אשר מצאה אוֹתם יד הגוֹרל היהוּדי. אַחיותינו הבוֹחרות מות מקלוֹן, נערינוּ החוֹזים בּאפילה את חזוֹן שיבת ציוֹן, מוֹרינוּ הנלוים אל תלמידיהם המוּבלים לקרוֹנוֹת החנק, פּרנסי הציבּוּר אשר הננוּ נפשם על הגנת אחיהם, חלוּצים שוֹמרי הגחלת בּמחתרת, פּוֹדים וּמצילים הפּוֹרצים גבוּלוֹת בּחירוף־נפש, הגלמוּדים נטוּלי הזין אשר ענוּ על הטבח בּהתקוֹממוּת וּבקרבוֹת – אל ימוּשוּ מנגד עינינוּ.

נזכּור ואל נשכּח כּי רק בּזכוּתם, בּזכוֹת המוֹן בּית ישׁראל, הגענוּ הלוֹם, וכי למענם, למען תת ניר לשארית ישׁראל, נשארנו לפליטה. וכל מה שצמח – ועתיד לצמוֹח כּאן – בּזכוּתם בּזכוּת תפילוֹתיהם וחלוֹמוֹתיהם ועמלם וּמלחמוֹתיהם ונאמנוּתם קם ויקום.

עתון המחתרת היהודית בּפּוֹלין