פרופסור לצרפתית באוניברסיטה העברית הקסים סטודנטים בביקורת ספרות חתרנית ופרשנויות רדיקליות של ההיסטוריה. במהלך טיול כיתתי – לצרפת, כמובן – קיבלו הסטודנטים עדכונים שוטפים על הרומן שניהל הפרופסור עם אחת מהם. הם ידעו שהפרופסור והסטודנטית חלקו בחשאי את חדרו, שאשתו לא ידעה, כמו גם בעלה. הפרטים נידונו בפומבי, אך לא בנוכחות הפרופסור. על המריבות שלהם: “אל תהיו מופתעים אם הוא יהיה עצבני היום,” הכריזה הסטודנטית המאוהבת יום אחד בעת ארוחת הבוקר. “לא עמד לו בלילה.” כמה מן הסטודנטים קינאו: בן חמישים, מבריק, מצחיק ובכושר, כל מה שאפשר לצפות אצל איש מהז’אנר הזה. כמה מהם תהו אם האינטימיות המביכה הזאת יכולה עוד לצמוח יותר. העניין נגמר כאשר חזרה הכיתה לירושלים. מישהו סיפר לאשת הפרופסור. “אין רומנים,” אמר כאשר שבה הכיתה והתכנסה. הוא הפסיק כדי להרשים, סילק ממצחו תלתל שחור באצבעותיו הארוכות, “טקסטים ארוכים ומסודרים שייכים לארונות הספרים של המאה התשע־עשרה. היום יש רק סיפורים קצרים.”