הָעוֹרֵב הַצִיץ מִמְּרוֹמִים בַּתַּנִּין הָעֲנָק וְנַפְשׁוֹ יוֹצֵאת לְטֶרֶף. חָשַׁב הָעוֹרֵב מַחֲשָׁבוֹת כֵּיצַד יַעֲרִים עַל הַתַּנִּין הַמְסֻרְבָּל וְיוֹלִיכֶנּוּ שׁוֹלָל. אָמַר לוֹ:

– יְדִידִי, הַתַּנִּין, עַל מַה זֶּה וְלָמָה תִּהְיֶה יוֹשֵׁב בַּיִת תָּמִיד וּמְשַׁכְשֵׁךְ בְּמַיִם רְדוּדִים אֵלֶּה שֶׁל הַפֶּלֶג הַקָּטָן – וַהֲרֵי לֹא הַרְחֵק מִפֹּה זוֹרֵם נָהָר אֵיתָן, מֵימָיו עֲמֻקִּים!

– לֹא שָׁמַעְתִּי עַל כָּךְ מֵעוֹלָם, – עָנָה הַתַּנִּין.

– כֵּיצַד לֹא שָׁמַעְתָּ? – אָמַר הָעוֹרֵב. – אִם רְצוֹנְךָ בְּכָךְ, אוֹבִילְךָ אֶל אוֹתוֹ הַנָּהָר, כִּי לֵב רַחוּם לִי וּרְצוֹנִי עַז לַעֲזֹר לְיָדִיד.

– אוֹדֶה לְךְ מְאֹד, - אָמַר הַתַּנִּין, – וַאֲשַׁלֵּם לְךָ כִּגְמוּלְךָ.

יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ. הָעוֹרֵב מְנַתֵּר קָדִימָה וְהַתַּנִין זוֹחֵל לְאִטוֹ בְּעִקְבוֹתָיו. לא עָבְרוּ אֶלָּא כִּבְרַת דֶּרֶךְ וְהַתַּנִין כְּבַד הַגּוּף נִתְעַיֵּף מִזְּחֹל וּפָנָה אֶל הָעוֹרֵב וְשָׁאַל:

– מָתַי סוֹף־סוֹף נַגִּיעַ לִמְחוֹז חֶפְצֵנוּ?

צָחַק הָעוֹרֵב בְּפֶה מָלֵא וְאָמַר:

– הַאֻמְנָם כְּבָר עָיַפְתָּ, יְדִידִי הָאַמִּיץ? אֱזֹר נָא חֲלָצֶיךָ וְהַמְשֵׁךְ בְּדַרְכֶּךָ, כִּי בְּלַאו הָכִי לֹא תוּכַל עוֹד לַחֲזֹר בְּשָׁלוֹם לִמְעוֹנְךָ.

זָחַל הַתַּנִין עוֹד וְהָעוֹרֵב מְנַתֵּר לְפָנָיו בְּקוֹל צְחוֹק וְצָהֳלָה. לְבַסּוֹף הָיָה הַתַּנִין עָיֵף כָּל כָּךְ, שֶׁלֹּא יָכֹל לְהַמְשִׁיךְ דַּרְכּוֹ עוֹד – וְנָפַל אֵין־אוֹנִים עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה. אָז פָּרַץ הָעוֹרֵב בְּקוֹל צְחוֹק גָדוֹל וְאָמַר:

– שָׁלוֹם שָׁלוֹם, לְךָ, יְדִידִי הַגִּבּוֹר.

הִנִּיחוֹ לְנַפְשׁוֹ, פָּרַשׂ כְּנָפָיו – וְנֶעְלַם.

שׁוֹכֵב לוֹ הַתַּנִּין שָׂרוּעַ עַל הָאֲדָמָה וְנַפְשׁוֹ יוֹצֵאת בָּרָעָב וּבַצָּמָא. עָבַר עַל פָּנָיו עֶגְלוֹן בְּעֶגְלָתוֹ. סִפֵּר לוֹ הַתַּנִּין בִּדְמָעוֹת בְּעֵינָיו כָּל הַמּוֹצְאוֹת אוֹתוֹ וְהִתְחַנֵּן לְפָנָיו, כִּי יַחֲזִירֶנּוּ לַנָּהָר. חָשׁ הָעֶגְלוֹן בְּצַעֲרוֹ שֶׁל הַתַּנִין, קְשָׁרוֹ בַּחֲבָלִים לְעֶגְלָתוֹ וּמְשָׁכוֹ אֶל הַנָּהָר. אַךְ הִגִיעוּ אֶל הַחוֹף אָמַר הָעֶגְלוֹן לְהַתִּיר כְּבָלָיו שֶׁל הַתַּנִּין הַגּוֹסֵס וּלְשַׁלְחוֹ לְתוֹךְ הַמַּיִם. וְאוּלָם, אָז פָּתַח הַתַּנִּין פִיו וּבִקֵּשׁ מֵאֵת הָעֶגְלוֹן בְּקוֹל תַּחֲנוּנִים לְהַכְנִיס אֶת הָעֲגָלָה לְתוֹךְ מֵי הַנָּהָר כָּךְ, שֶׁגּוּפוֹ יִצְלֹל בַּמַּיִם מִבְּלִי שֶׁיֵּאָלֵץ לִזְחֹל עַל פְּנֵי הָאֲדָמָה, כִּי חֲסַר אוֹנִים הוּא וְכֹחוֹתָיו אָפְסוּ.

מִלֵּא הָעֶגְלוֹן גַּם בַּקָּשָׁתוֹ שֶׁל הַתַּנִּין, וְאוּלָם בּוֹ בָּרֶגַע, אַךְ שִׁחְרְרוֹ מִכְּבָלָיו, נָעַץ הַתַּנִין הָאַכְזָר שִׁנָּיו בְּרַגְלוֹ שֶׁל אַחַד הַשְּׁוָרִים הָרְתוּמִים לָעֲגָלָה.

– הַנַּח! חֲדַל! – צָוַח הָעֶגְלוֹן, – כְּפוּי־טוֹבָה שֶׁכְּמוֹתְךָ!

וְאוּלָם הַתַּנִין לֹא הִרְפָּה מִטַּרְפּוֹ.

אוֹתָהּ שָׁעָה יָרְדָה אַרְנֶבֶת לִשְׁתּוֹת מַיִם מִן הַנָּהָר. רָאֲתָה מֵרָחוֹק אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ וְצָעֲקָה בְּקוֹל גָּדוֹל לְעֵבֶר הָעֶגְלוֹן:

-הַרְבֵּץ־בּוֹ בַּשּׁוֹט שֶׁבְּיָדְךָ וְיַרְפֶּה מִן הַטֶּרֶף!

עָשָׂה הָעֶגְלוֹן כַּאֲשֶׁר יָעֲצָה לוֹ הָאַרְנֶבֶת. חָבַט בְּמַקְלוֹ עַל רֹאשׁ הַתַּנִין עַד שֶׁהִתְעַוֵּת מִכְּאֵבוֹ וְהִרְפָּה מִטַּרְפּוֹ. אָץ הָעֶגְלוֹן, הִסִּיעַ אֶת הָעֲגָלָה מֵחוֹף הַנָּהָר, בְּהוֹדוֹתוֹ לָאַרְנֶבֶת עַל עֲצָתָהּ הַנְּבוֹנָה.

כָּעַס הַתַּנִין כַּעַס רַב עַל הָאַרְנֶבֶת, שֶׁהֵפֵרָה מְזִמּוֹתָיו וְנָדַר בְּלִבּוֹ לִנְקֹם בָּהּ בְּשׁוּבָהּ לִשְׁתּוֹת מַיִם עַל שְׂפַת הַנָּהָר. וּלְמָחֳרַת הַבֹּקֶר, הִסְתַּתֵּר בֵּין קְנֵי־הַסּוּף אֲשֶׁר עַל הַחוֹף, מְצַפֶּה לְטַרְפּוֹ. בִּרְאוֹתוֹ אֶת הָאַרְנֶבֶת הַמְנַתֶּרֶת וּמִתְקָרֶבֶת, שָׁכַב בְּשֶׁקֶט, לְמַעַן תִּטְעֶה הַמִּסְכֵּנָה וְתַחֲשֹׁב כִּי בּוּל־עֵץ הוּא, הַמֻּטָּל עַל שְׂפַת הַנָּהָר. וְאוּלָם הָאַרְנֶבֶת הַחֲכָמָה, שֶׁהִבְחִינָה בַּמְּזִמָּה, קָרְאָה בְּקוֹל גָּדוֹל:

– תַּנִינִים שָׁטִים בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר וְאִלוּ בּוּלֵי־עֵץ נִשָּׂאִים בַּמּוֹרָד!

בִּשְׁמֹעַ הַתַּנִין זֹאת, זָע מִמְקוֹמוֹ עַל מְנָת לָשׁוּט בְּמוֹרַד הַנָּהָר, כְּדַרְכָּם שֶׁל בּוּלֵי־עֵץ. אוֹתָהּ שָׁעָה מִהֲרָה הָאַרְנֶבֶת, שָׁתְתָה כַּאֲוַת נַפְשָׁהּ – וְהִסְתַּלְּקָה.

לְמָחֲרַת הַיּוֹם שׁוּב הִסְתַּתֵּר הַתַּנִין בֵּין קְנֵי־הַסּוּף, וַיְהִי כַּאֲשֶׁר הִתְקָרְבָה הָאַרְנֶבֶת וְרָאֲתָה אֶת הַמִּתְרַחֵשׁ, חָזְרָה עַל קְרִיאָתָהּ מִיּוֹם אֶתְמוֹל:

– תַּנִינִים שָׁטִים בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר וּבוּלֵי־עֵץ נִשָּׂאִים בַּמּוֹרָד!

וְאוּלָם הַתַּנִין לְמוּד־הַנִּסָּיוֹן, לֹא נָע וְלֹא זָע. וְכַאֲשֶׁר יָרְדָה הָאַרְנֶבֶת אֶל הַנָּהָר, בְּדַמּוֹתָהּ בְּלִבָּהּ כִּי אָמְנָם בּוּל־עֵץ הוּא, – בּוֹ בָּרֶגַע פָּעַר הַתַּנִין אֶת לוֹעוֹ וּבְלָעָהּ…

גֵאֶֶה עַל נִצְחוֹנוֹ יָצָא עַתָּה מֶלֶךְ־הַנָּהָר לָשׁוּט מַעְלָה וּמַטָּה, לְהַזְעִיק כָּל חַיָּה וְעוֹף וּלְסַפֵּר לָהֶם קוֹרוֹתָיו. שָׁט הָלוֹךְ וָשׁוֹב, הֵנִיעַ בִּזְנָבוֹ וְקָרָא בְּקוֹל:

– הִי, הִי, הִי!

אוֹתָהּ שָׁעָה נֶאֶחְזָה הָאַרְנֶבֶת בְּרַגְלֶיהָ בִּלְשׁוֹנָהּ שֶׁל חַיַּת־הָעֲנָק וְקָרְאָה בְּקוֹל גָּדוֹל:

– תַּנִּין שׁוֹטֶה שֶׁכְּמוֹתְךָ! לָמָּה תִקְרָא הִי־הִי־הִי? נַסֵּה גְרוֹנְךָ לִקְרֹא הַה־הַה־הַה!

צָחַק הַתַּנִּין בְּקוֹל גָּדוֹל, פָּעַר פִּיו וְקָרָא:

-הַה־הַה־הַה!

וְאוּלָם בְּפַעֲרוֹ לוֹעוֹ, הִשְׁתַּמְּשָׁה הָאַרְנֶבֶת הַזְרִיזָה בִּשְׁעַת־הַכֹּשֶׁר וְנִמְלְטָה עַל נַפְשָׁהּ, כְּשֶׁהִיא מוֹשֶׁכֶת אַחֲרֶיהָ אֶת לְשׁוֹנָהּ שֶׁל חַיַּת־הָעֲנָק.

וּמֵאָז וְעַד הַיּוֹם הַזֶּה אֵין לַתַּנִּין לָשׁוֹן.