נולד: 1890, מוסקבה, רוסיה; נפטר: אוגוסט 1957, לודז', פולין

מן האכספרסיוניסטים בשירת יידיש שלאחר מלחמת-העולם הראשונה, אחד מן החבריא המתרוננת (‘כאליאסטרע’) בפולין בשנות העשרים, בימי זעזועים והתעוררות. אמן הצורה, וירטואוז הלשון, מבריק בחריזה מפתעת ובמקצב, ויש שדימו לראות שדה-שירו מסתחף בזרם הלשון, בשפעה. עם היותו נתון ליפהפיוּת הצורות וליסוד הטונאלי, נענה המשורר לימות התוהו והסער של המהפכה, ער-חושים להוויה החברתית ולקיום היהודי בפולין ערב השואה. שירו נוטה אל הסמלי והדמיוני, נושם רעננות וחמדת-חיים ומצועף דוק של סקפטיות. שיריו לילד שופעים חן עממי, משובה ושנינות. ה’דרמוליטים' – מערכונים – סמליים ואלגוריים מטיחים סאטירה וסרקאזם על נושאים חברתיים ופוליטיים. יליד מוסקבה.

לימים עקרו הוריו ללודז', שהיתה לו למשורר עיר-מולדת שניה, אך נשאר קשור אל התרבות הרוסית. בכור ספריו: ‘שווארצע פליטעלעך’ (נצנוצים שחורים) יצא לאור ב-1914. בימי מלחמת-העולם עשה במוסקבה, כאן עברו עליו ימי המהפכה. 1918 חזר ללודז', מייסד חבורת ‘יינג יידיש’ (יידיש הצעירה), שהיתה נתונה להשפעת האמנות המודרנית ברוסיה ובגרמניה. בשני העשורים שבין שתי מלחמות העולם פורה היה כמשורר ומחזאי, עתונאי ומטפח הבמה הזעירה. בין מקימי תיאטרון-הבובות ‘חד-גדיא’, שראה הצלחה מרובה, והתיאטרון לאמנות זעירה ‘אררט’. במלחמת-העולם ב' – בברית-המועצות. התיאטרון היהודי הממלכתי הנודע הציג ב-1947 מחזה של ברודרזון ‘ערב יום-טוב’. בימי האימים לסופרי יידיש, 1948, לא נכלא אמנם, אך נגזר עליו אלם; באפריל 1950 נאסר, נדון לעשר שנות גלות בסיביר, לאחר חמש שנים וחצי שוחרר. חזר לפולין. השנים הסיביריות ידם ודאי היתה בו – ולבו נדם עת-מה אחר שובו.