נולד: אוקטובר 1892, בֶלצי, בסרביה; כעת: ניו-יורק, ארה"ב

מבית-מולדתו בּבסרביה הביא עמו פשטות-הראיה ויושר-הקו; ומכאן גם החיבור לאדמה וחיבת החי והיקום. שנות עבודה וחיים בארץ-ישראל בימי העליה השניה העמיקו בו את מקורו העברי, חיזקו את תחושת הממשות, ובאשר הלך – נטה ‘אהלי-יעקב’. מטיל מרוּת על שירו, נוהג חומרה בשורה, בצירופים, בליטוש, באמנות החריזה. דימוּיוֹ – קונקרטי וארצי, ועם זאת רוחני-יהודי. בשירתו ירדו כרוכים אבלוֹ ושכולוֹ של העם והתרוננות תקומתו, שירת היחיד, ברכת חייו ותוגת שקיעתו.

בן למשפחה חסידית-חב’דית. ראשיתו הספרותית – בעברית (ספריה לילדים ‘פּרחים’, וארשה) וברוסית. 1909 – בכור-שירו ביידיש. 1912 עלה לארץ, פועל במושבות-יהודה. בפרוץ מלחמת העולם א', אנוס לעזוב את הארץ, גלה לאלכסנדריה של מצרים, כאן נצטרף לגדוד נהגי הפרידות. נשלח ליחדות שבגאליפולי, אך בעטיה של מחלה שוחרר. למן 1915 באמריקה. ספרות ‘קאראוואנען’ (שיירות), ניו-יורק 1918, מכיל שירי הארץ ונופה, מהם שנכנסו לאחר-מכן, בתרגום עברי, לתוך ספרו ‘שנות-ראשית’. עמדתו בשירת יידיש נתרחקה על-ידי שני ספריו ‘לויטער איז דער קוואל’ (זך הוא המעין), 1940, ו’יעקבס געצעלטן' (אהלי יעקב), 1945. שימש שנים רבות בהוראה, עבר אח’כ לעבודה בעתונות. מסותיו ומאמריו הפובליציסטיים מכוּנסים בספר ‘געטראכט מיט עברי טייטש’ (הגוי בעברי-טייטש), 1955. ספרו ‘די ווייסע שטאט’ (קריה לבנה, היא תל-אביב) ניתן במהדורתו הישראלית אחד מקרא, יידיש, ואחד תרגום, עברית.