נולד: 1893, פומפיאן, סביבי קובנה, ליטא; נפטר: ספטמבר 1962, ניו-יורק, ארה"ב

משורר, מסאי ומחנך. מצעירי ה’צעירים', ולא בן-ביתם המובהק, שכן ביקש בספרות המשך לקלאסיקה העולמית והיהודית, ללכת ב’דרך הרחבה'. מאביו נחל משהו מן ההיגד וההיטף, זו ההיאחזות במעשה המשל, וזה הנוסח העממי והמזדמר. דור שלישי לשירת יידיש באמריקה, צומצמו בשירתו מוטיבי בית-אבא-ומולדת ונפקחו אל המציאות החדשה בכרך הגדול, אל אוכלוסין נוהרים, המבקשים אחיזה לעצמם, בשמחת היוֹתם ובענוּת התערוּתם. המוטיב הסוציאלי, איבה למשטר ואהבה אל קרבנותיו – מפעמים את שירו למראשיתו. במסה מקפת כדי ספר – ‘דמותו של העני בשיר היהודי’ – מגולל המשורר אגדת העני הנודד, הסמלית והריאלית, והוא חתך למלוא רוחבה של שירת יידיש מימי וינטשבסקי-רוזנפלד ועד לשואה ואחריה. שירתו הריאליסטית והגלויה ביקשה את העממי, פשטות הניב וחמימותו, ולא נמנע מן החידוש.

בנו של ‘המגיד מפוסבילה’ (לימים נודע בשם ‘המגיד דגרובנה’) קיבל חינוך מסורתי בחדר ובישיבה. 1909 ראה אור שירו הראשון ביידיש. נדד לגרמניה לשם ריפוי, נתגלגל שנתיים בבתי-חולים, ונראה שאותם ימים היו כמיכוות-אש בבשרו ובשירו. 1911 נדד לאמריקה והיה לפועל. שקד על תלמודו, בן-בית בחוגי פועלי-ציון, והוא עם מייסדי ומורי בית-הספר היידי הלאומי ומעורכי ‘די קינדער-וועלט’ (עולם הילדים), בכור עתוני-הילדים ביידיש. נתן חילו לבמות ספרותיות וציבוריות כסופר וכעורך. שיריו מכונסים בספרו ‘ליד צו ליד’ (שיר אל שיר), ומסותיו – בספר ‘חלום און וואר’ (חלום וממש). במפעליו הספרותיים האחרים (ספר הזכרון למשורר הפרוליטארי דויד אדלשטדט, ‘מגלוּת בבל עד גלוּת רוֹמי’, ‘משלי המגיד מדוּבּנה’) מתגלה כוחו כמחנך וחוקר-ספרות, הקשוב לגילויי רוח העם ומבקש לעשותם נחלת הרבים.