נולד: נובמבר 1893, וארשה; נפטר: 1958, ניו-יורק, ארה"ב

משורר, מבקר וחוקר-ספרות. חבר לא. לעיעלעס וליעקב גלאטשטיין בהקמת החבורה האינטרוספקטיביסטית ובעריכת הירחון והאנתולוגיה ‘אין זיך’. נופה הפנימי של שירתו – לילי, והצל והמוות אושפיזין קבועים שלה; המשורר כרתוּק למראותיו והם שמוליכים אותו בין חרבות, בעולם מעורער. טיפח במוּדע את הנוסח האינטלקטואלי, אף נאבק עם עצמו ועם אחרים נגד הרגש בשירה, כיסוד מכריע. מעריציו רואים בו משורר מודרני, המפתיע בדימויים, מיוחד בסמליות ובמחשבה מעוּמקת, אך מודים כי חיץ עומד בין הקורא לבין שירו, ללא כוח קוֹמוּניקטיבי; לימים הפליג לדרך האכסזיטנציאליסטית. אולם גם המתקשה לחדור לעולמו הפיוטי, מבחין בקשיות-עורף רוחנית לחרוג מתוך איזו מבוכה, לפענח את הסתום, לצוד קולות – ולהקשיב להם בבת-קולו. – שלא כשירתו, מצטיינים מחקריו וביקורתו בסגולות של בהירות ופשטות, מבקשים לחשוף גרעינם של דברים – ברוב בקיאות ובכוח הסבר. –

בן מורה עברי, קיבל חינוכו בגימנסיה בווארשה. 1914 הפליג לאמריקה, למד משפטים. ראשית הופעתו ביידיש – 1919, ודרכו – דרך הקבוצה האינזיכיסטית. בכור-ספריו – ‘לידער’ (שירים), 1920. לימים שיקע יכולתו במסה ובחקר ספרות יידיש, ונתייחד בעבודה מקיפה על חלוצי שירת יידיש באמריקה, – תולדותיו של השיר הסוציאלי היהודי. כ’ב פייטנים, מהם שכוחים או כרותים מארץ-החיים בצעירותם, מכונסים תחת קוֹרת-גג אחת בספר בן ג' כרכים. המשורר ליחידים, שנאבק בשעתו לחירותו של השיר מעוּלה של מגמה, קשוב כאן לדור קודם, אשר כּוֹח שירו בעיקר בהטפה לערכים סוציאליים ורוחניים-מוסריים. ביגיעת אהבה זו להעלות קלסתר-פנים של דור, התעוררותו, חלום גאולתו, מתגלה לא במעט המשורר.