מַר־מַזָּל וּמַר־עָמָל בִּכְפָר אֶחָד נוֹלְדוּ – וְאַף עַל פִּי כֵן, שׁוֹנִים הָיוּ אִישׁ מֵרֵעֵהוּ בְּכָל דַּרְכֵיהֶם. מַר־מַזָּל לֹא הָיָה לָהוּט אַחַר עֲמַל כַּפַּיִם. וּלְעֻמָּתוֹ, לֹא הֶאֱמִין מַר־עָמָל בְּנֵס מִן הַשָּׁמַיִם. הָיָה מַר־מַזָּל יוֹשֵׁב אֹהֶל וְאִלּוּ מַר־עָמָל מַפְלִיג בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר וְהוּא מֵשִׁיט דּוֹבְרוֹת שֶׁל בַּמְבּוּק בְּדַרְכּוֹ חֲזָרָה. וְכֵיוָן, שֶׁמְּחִיר הַבַּמְבּוּק גָּבוֹהַּ הָיָה בַּמָּחוֹז שֶׁלּוֹ, צָבַר לוֹ עֹשֶׁר רַב וְעֶדְרוֹ פָּרַץ וַיִּגְדַּל מְאֹד.
יוֹם אֶחָד, גָּעֲרוּ הוֹרָיו שֶׁל מַר־מַזָּל בִּבְנָם עַל כִּי עָצֵל הוּא וְהִפְצִירוּ בּוֹ, שֶׁיֵּצֵא עִם מַר־עָמָל וְיִהְיֶה לוֹ לְעֶזְרָה בַּהֲשִׁיטוֹ אֶת דּוֹבְרוֹת הַבַּמְבּוּק. הוֹדִיעַ מַר־מַזָּל לְכָל בְּנֵי עִירוֹ, כִּי מַזָּלוֹ הוּא הַקּוֹרֵא לוֹ לָצֵאת אֶל הַנָּהָר וְסוֹפוֹ שֶׁיָּשׁוּב הַבַּיְתָה וּבְיָדָיו רְכוּשׁ רָב. לִגְלֵג עָלָיו מַר עָמָל בְּדַרְכָּם בְּמַעֲלֵה הַנָּהָר וּשְׁאָלָהוּ:
- עֹשֶׁר זֶה, בּוֹ אַתָּה מִתְפָּאֵר בִּפְנֵי כֹּל,–מַהוּ?
נִחְיֶה וְנִרְאֶה. – עָנָה מַר־מַזָּל בְּגַאֲוָה.
וַיְהִי בְּדַרְכָּם חֲזָרָה וְרוּחַ סְעָרָה פָּרְצָה וַיֵאָלְצוּ לְבַקֵּשׁ מַחֲסֶה עַל שְׂפַת הַנָּהָר, לָהֶם וְלַדּוֹבְרוֹת אֲשֶׁר אִתָּם. וְהַמָּקוֹם שָׁמֵם וְעָזוּב. הִתְגָּרָה מַר־עָמָל בְּמַר־מַזָּל וְאָמַר לוֹ:
- זֶה הַמַּזָּל לוֹ צִפִּיתָ?
צָחֲקוּ הַכֹּל וְלִגְלְגוּ עַל מַר־מַזָּל עַד שֶׁנִּתְכַּעֵס, הִנִּיחָם לְנַפְשָׁם וְהִתְרַחֵק לְתוֹךְ הַיַּעַר אֲשֶׁר עַל שְׂפַת הַנָּהָר. קָרְאוּ אַחֲרָיו הַסַּפָּנִים וְאָמְרוּ:
- אִם לֹא תַּחֲזֹר בְּעוֹד מוֹעֵד, נַעֲזָבְךָ לְנַפְשְׁךָ וְלֹא נְחַכֶּה לְךָ.
- אִם נָפַל עָלַי הַגּוֹרָל לְהִוָּתֵר לְבַדִּי,–אָמַר מַר־מַזָּל, –לֹא אֶתְלוֹנֵן.
הִפְלִיג לְעֳבִי־הַיַּעַר עַד שֶׁהִגִּיעַ לִבְרֵכָה שֶׁמֵּימֶיהָ צְלוּלִים כְּגָבִישׁ. אָמַר לִרְחֹץ בַּבְּרֵכָה. אַךְ מִשֶּׁטָּבַל בַּמַּיִם, מִיָּד הָיָה לְקוֹף. לֹא הִתְלוֹנֵן גַּם עַל כָּךְ:
- אִם נָפַל בְּגוֹרָלִי לִלְבֹּשׁ דְּמוּת הַקּוֹף–אָמַר, –הֲרֵי אֲנִי מְרֻצֶּה.
הָלַךְ הָלְאָה וְרָאָה בְּרֵכָה שֶׁמֵּימֶיהָ עֲכוּרִים.
- הָבָה וַאֲנַסֶּה גַּם מִיָּמֶיהָ שֶׁל בְּרֵכָה זוֹ, – אָמַר.
קָפַץ לְתוֹךְ הַמַּיִם הָעֲכוּרִים וְחָזַר וְלָבַשׁ דְּמוּת אָדָם.
הָלַךְ הָלְאָה וְרָאָה שְׁנֵי כַּדִּים רֵיקִים. מִלֵּא הַכַּד הָאֶחָד מַיִם צְלוּלִים וְהָאַחֵר מַיִם עֲכוּרִים. אָז חָזַר אֶל הַדּוֹבְרוֹת, שֶׁהָיוּ עֲדַיִן עוֹגְנוֹת בַּחוֹף, בְּאֵין רוּחַ שֶׁתַּסִּיעֵן.
- מָה יֵשׁ לְךָ שָׁם בַּכַּדִּים?–שָׁאַל מַר עָמָל.
- סְתָם מַיִם,– עָנָה מַר־מַזָּל.
- אֵיזוֹ מַתָּנָה נִפְלָאָה! – לִגְלֵג מַר עָמָל. – כַּד מַיִם לַסַּפָּן הַשָּׁט עַל פְּנֵי נָהָר הָאִירַווֹדִי הָרָחָב וְהֶעָמֹק!
שָׁתַק מַר־מַזָּל וְלֹא עָנָה דָּבָר.
בֵּינְתַיִם, הֵחֵלָּה הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וְהַדּוֹבְרוֹת יָצְאוּ לַדֶּרֶךְ בְּמוֹרַד הַנָּהָר. כְּשֶׁהִגִּיעוּ לִמְחוֹז חֶפְצָם, יָרַד מַר־עָמָל הָעִירָה, לַמַּשָּׂא־וּמַתָּן עִם סוֹחֲרֵי הַבַּמְבּוּק. וּמַר־מַזָּל יוֹשֵׁב לוֹ בְּאֶפֶס מַעֲשֶׂה וּמִסְתַּכֵּל בְּשׁוֹאֵב־הַמַּיִם, הַמִּתְרַחֵץ לַהֲנָאָתוֹ בְּמֵי הַנָּהָר, לְאַחַר שֶׁמִּלֵּא כַּדָּיו. הָלַךְ מַר־מַזָּל אֶל שׁוֹאֵב הַמַּיִם, שָׁאַל מִמֶּנּוּ אַחַד הַכַּדִּים, הֱרִיקוֹ וְיָצַק לְתוֹכוֹ אֶת הַמַּיִם הַצְּלוּלִים אֲשֶׁר בְּכַדּוֹ. “עַכְשָׁו, – אָמַר מַר מַזָּל לְנַפְשׁוֹ – הָבָה וְנִרְאֶה מִי הַמְּאֻשָּׁר אֲשֶׁר אֲשֶׁר יִשְׁתַּמֵּשׁ בְּמַיִם אֵלֶּה לַמֶּרְחָץ”.
נָטַל שׁוֹאֵב־הַמַּיִם אֶת כַּדָּיו וְיָצָא לְשׁוּקֵי הָעִיר, כִּדְבַר יוֹם בְּיוֹמוֹ.
וְהִנֵּה דַּוְקָא בְּאוֹתוֹ הַבֹּקֶר חָסְרוּ מַיִם בְּאַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ לְמֶרְחָץ הַנְּסִיכָה הַיְּפֵהפִיָּה. הִתְרַעֲמָה הַנְּסִיכָה עַל נַעֲרוֹתֶיהָ שֶׁהִזְנִיחוּ תַּפְקִידָן וְלֹא מִלְּאוּ אֶת הַאַמְבָּטִי שֶׁלָּהּ מַיִם מִכַּדֵּי הַזָּהָב. שָׁלְחָה אַחַת הַנְּעָרוֹת, שֶׁתְּמַהֵר וְתָבִיא לָהּ כַּד מַיִם מֵאֲשֶׁר תִּמְצָא. יָצְאָה הַנַּעֲרָה לָרְחוֹב וְהִנֵּה שׁוֹאֵב־הַמַּיִם לְפָנֶיהָ. קָנְתָה מִמֶּנּוּ אַחַד הַכַּדִּים לְמֶרְחַץ בַּת הַמֶּלֶךְ. וְקָרָה הַמִּקְרֶה, שֶׁאוֹתוֹ כַּד – שֶׁל הַמַּיִם הַצְּלוּלִים הָיָה, אוֹתָם יָצַק לְתוֹכוֹ מַר־מַזָּל. לֹא יִפָּלֵא, אֵפוֹא, כִּי נִכְנְסָה הַנְּסִיכָה לְתוֹךְ הַאַמְבָּטִי כְּשֶׁהִיא נַעֲרָה חֲמוּדָה וְיָצְאָה מִמֶּנָּה וְהִנֵּה \– קוֹף.
נִפְעָם וְנִרְעָשׁ עָמַד הַמֶּלֶךְ לְמַרְאֵה הָאָסוֹן אֲשֶׁר קָרָה לְבִתּוֹ. שָׁלַח אֶת הַכָּרוֹז וְהַפַּעֲמוֹנִים בְּיָדוֹ, שֶׁיַּעֲבֹר עַל פְּנֵי הָעִיר וְיַכְרִיז: “מִי שֶׁיַּעֲלֶה בְּיָדוֹ לְהַחֲזִיר לַנְּסִיכָה דְּמוּת־אָדָם – הוּא יִשָּׂאֶנָּה לְאִשָּׁה”. שָׁמַע מַר־מַזָּל אֶת דְּבַר כָּרוֹזוֹ שֶׁל הַמֶּלֶךְ, בָּא אֶל הַהֵיכָל וּבְיָדוֹ כַּד הַמַּיִם הָעֲכוּרִים. נָסַךְ אֶת הַמַּיִם עַל פְּנֵי הַקּוֹף וְשָׁב וְהָיָה נַעֲרָה יְפֵהפִיָּה כְּמִקֹדֶם.
נָשָׂא מַר־מַזָּל אֶת הַנְּסִיכָה לְאִשָּׁה וַיְהִי לְיוֹרֵשׁ הָעֶצֶר. וְכַאֲשֶׁר מֵת הַמֶּלֶךְ עָלָה עַל כִּסֵּא הַמְּלוּכָה וְיִמְלֹךְ תַּחְתָּיו.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות