הוּא, הָ"אָב־בֵּית־דִּין" שֶׁל יְרוּשָׁלַיִם, הַדּוֹד חָכָם ר' יוֹסֵף אֲבִילָה, שֶׁנִּקְרָא בְּפִי נָשִׁים צַדְקָנִיּוֹת בְּשֵׁם “סֵפֶר־תּוֹרָה”, מִלֵּא בַּיָּמִים הָהֵם, יְמֵי הַיַּלְדוּת הַטְּהוֹרִים, חֲלַל לִבָּם שֶׁל רַבִּים מִבְּנֵי הָעֵדָה הַדַּלִּים, “הַנִּצְרָכִים”, הַנְּמַקִּים בְּדָחֳקָם וּבִיגוֹנָם, וְאֶת חֲלַל לִבִּי, אֲנִי הַקָּטָן, הַמּוּצָף וְגָדוּשׁ תְּמִיהָה וָפֶלֶא, חִידוֹת וּשְׁאֵלוֹת וּבְעָיוֹת כֹּה רַבּוֹת, כֹּה רַבּוֹת…
וּמִדֵּי עֲבוֹר “הַדּוֹד” עַל פְּנֵי הָרְחוֹבוֹת הָעֲגוּמִים, הָעֲצוּבִים, הָיָה הָרְחוֹב כְּמִתְמַלֵּא אוֹרָה וְנֶחָמָה, וְגַם שֶׁקֶט וּבִטָּחוֹן; כָּל עוֹד הוּא מְהַלֵּךְ בֵּינֵינוּ אֶפְשָׁר לָשֵׂאת הַכֹּל וּכְדַאי לָשֵׂאת הַכֹּל…
וּצְבָא־הַיָּמִים הַקָּשִׁים, הָאֲפוֹרִים, הַחוֹלְפִים וְעוֹבְרִים עַל רָאשֵׁי בְּנֵי הָעֵדָה הַדַּלָּה כְּלַהֲקַת עוֹפוֹת שְׁחוֹרִים, זָרִים, הָעוֹשִׂים דַּרְכָּם, גֵּאִים וְדוֹמְמִים, בְּמֶרְחֲבֵי הַמְרוֹמִים הָאִלְמִים – יָמִים אֵלֶּה, הָיוּ כְּמוֹ נִמְתָּקִים מִפְּנֵי מַגַּע דְּבָרוֹ שֶׁל הָ"אָב־בֵּית־דִּין". “עֲצִירַת גְּשָׁמִים” כִּי תִהְיֶה, אוֹ “מִיתַת תִּינוֹקוֹת”, אִם “יֹקֶר הַשְּׁעָרִים” אוֹ נֶגֶף־מַחֲלוֹת – הִנּוֹ עוֹלֶה עַל הַדּוּכָן וּמַטִּיף אֲמָרָיו – תּוֹכֵחָה וְתוֹרַת מוּסָר לַקָּהָל הַנֶּעֱצָר בְּבֵית־הַתְּפִלָּה, וְטַעֲנוֹת “בַּעַל־דִּין” – דְּבָרִים כְּדָרְבוֹנוֹת וּמִשְׁפָּטִים כְּמַסְמְרוֹת – כְּלַפֵּי הָאָב הָרַחְמָן הַשּׁוֹכֵן בְּמִסְתְּרֵי חֶבְיוֹן עֻזּוֹ – לֵאמֹר: “לָמָּה ה' תַּעֲמֹד מֵרָחוֹק תַּעְלִים לְעִתּוֹת בַּצָּרָה?”.
וּבַעֲמֹד לִפְנֵי הַדּוּכָן אוֹתָהּ הַדְּמוּת הַמְהֻלָּלָה, גְּבֹהַת הַקּוֹמָה, עֲטוּרַת הַזָּקָן הָרָחָב, כְּלוּלַת הַמִּצְנֶפֶת הָעֲגֻלָּה וּדְווּיַת הָעֵינַיִם הַטְּרוּטוֹת מִבְּכִי־קִינָה וִיגוֹן־הֶסְפֵּד – הָיָה דוֹמֶה כְּאִלּוּ רַבָּן שֶׁל יִשְׂרָאֵל מִימֵי קְדוּמִים עוֹמֵד בְּשַׁעַר בַּת רַבִּים, מַאֲשִׁים וְקוֹבֵל, מִתְרַפֵּק וּמִתְחַטֵּא לִפְנֵי רִבּוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל עַל עֶלְבּוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל הַנִּרְדָּפִים, הַנִּרְמָסִים, הָאוֹבְדִים…
וְאִם בַּת־צְחוֹק עַל שְׂפָתָיו הָיְתָה כֶּחָזוֹן יְקַר־מְצִיאוּת, הָיָה הַדָּבָר מוּבָן לְמַדַּי. אִמִּי – הָאִשָּׁה הַיְקָרָה וְהַמֻּפְלָאָה – בֵּאֲרָה לִי פַּעַם, לְעֵת מְצֹא, אֶת דְּבָרָה:
“אֶחָד כָּמוֹהוּ אֵינוֹ יָכוֹל לִצְחֹק. הוּא – אָבֵל. אָבֵל בְּעַד כָּל יִשְׂרָאֵל. אִם כָּל יִשְׂרָאֵל שׁוֹכְחִים, הוּא אֵינוֹ שׁוֹכֵחַ… כָּל יִשְׂרָאֵל שׁוֹכְחִים אֶת בֵּית־הַמִּקְדָּשׁ שֶׁחָרַב… אֶת הַשְּׁכִינָה בַּגָּלוּת… וְאֶת גָּלּוּת יִשְׂרָאֵל… הֵם שׁוֹכְחִים מֵחֲמַת צוֹק הָעִתִּים, מִקֹּצֶר רוּחַ וּמֵרֹב רָעָה – אַךְ אִישׁ כָּמוֹהוּ אֵינוֹ מַסִּיחַ אֶת דַּעְתּוֹ מֵהָאֲבֵלוּת”…
כָּךְ אָמְרָה אִמִּי. וְהָיוּ הַדְּבָרִים כֵּנִים וְנֶאֱמָנִים וְהָלְמוּ לִדְמוּת הָאָב־בֵּית־דִּין כַּהֲלוֹם פְּנִינֵי תַּשְׁבֵּץ לַעֲדִי־זָהָב.
וּבְשִׂימִי עֵינַי בּוֹ, בְּיִרְאַת יְקָר וּבְחֶרְדַּת תֹּם, בְּעָמְדִי בִּמְקוֹמִי לְצִדּוֹ שֶׁל רְחוֹב, עֵת עוֹבֵר הוּא שָׁקֵט בְּמַהֲלָכוֹ, זָקוּף וְיָשָׁר בְּקוֹמָתוֹ וּמַבָּטוֹ כְּמוֹ מֻפְנֶה לְעַצְמוֹ, לְתוֹכוֹ, הָיִיתִי אוֹמֵר אֶל נַפְשִׁי: אָכֵן טָרוּד הוּא תָדִיר “בָּזֶה”… בְּעֶלְבּוֹנָם שֶׁל יִשְׂרָאֵל… בִּשְׁכִינָה שֶׁבַּגָּלוּת; מְהַלֵּךְ הוּא כָּל הַיָּמִים וְחוֹשֵׁב עַל זֶה… הוּא אֵינוֹ מַסִּיחַ אֶת דַעְתּוֹ מִזֶּה…
וּבְשָׁעָה שֶׁנִּזְדַּמֵּן לִרְאוֹתוֹ בִּמְסִבַּת רַבָּנִים רַבַּת תִּפְאָרָה, כְּשֶׁבַּת־צְחוֹק מְרַחֶפֶת עַל שְׂפָתָיו, תּוֹךְ כְּדֵי שִׂיחַת חֻלִּין – דָּמְתָה בַּת־צְחוֹק זוֹ בְּפָנָיו כִּבְעֵת יְבַקְּעוּ לְפֶתַע קַרְנֵי שֶׁמֶשׁ צוֹהֶלֶת חַשְׁרַת עָבִים אֲפוֹרִים בְּיוֹם סַגְרִיר עָגוּם.
וְשִׁבְעָתַיִם קָרְנוּ קִסְמֵי דְמוּתוֹ וְהֵאִירוּ אֶת סִתְרֵי הַנֶּפֶשׁ בְּיַלְדוּתָהּ, כַּאֲשֶׁר נוֹדַע לִי בִּמְרוּצַת יְמֵי הַיַּלְדוּת, כִּי עָנִי הוּא הָאָב־בֵּית־דִּין… אִמִּי אִשְּׁרָה אֶת פִּקְפּוּקִי בִּכְאֵב עָצוּר:
– כֵּן… “נִצְרָךְ” מְאֹד הוּא הַדּוֹד… וְהִיא נֶעֶנְתָה בְּתֻמָּתָהּ לְהָשִׁיב לִי עַל שְׁאֵלוֹתַי וַחֲקִירוֹתַי:
– הַאֵין הוּא לוֹקֵחַ “תִּפְאֶרֶת יִשְׂרָאֵל”1?
– הוּא לוֹקֵחַ רַק בְּעַד שְׁנֵי נְכָדָיו הַיְתוֹמִים, אַךְ לֹא לְמַעֲנוֹ. פְּעָמִים אֲחָדוֹת שָׁלְחוּ לוֹ מִן “הַכּוֹלֵל” וְהוּא הֶחֱזִיר אֶת הַכֶּסֶף.
– וּבִ"שְׁלִיחוּת" לֹא הָלַךְ? הֵן הַ"שְּׁלִיחִים" יֵשׁ לָהֶם כֶּסֶף – אֲנִי יוֹדֵעַ…
– פְּעָמִים אֲחָדוֹת הָיָה בִּשְׁלִיחוּת. אַךְ הוּא אֵינוֹ כַּאֲחֵרִים. אֲחֵרִים מְקַבְּלִים “אֲחוּזִים” וְהוּא לֹא לָקַח מֵעוֹלָם אֶלָּא “הוֹצָאוֹת”.
וּפַעַם יָדַעְתִּי: “הַרִאשׁוֹן לְצִיּוֹן”2 שָׁלַח לוֹ שְׁנֵי “נַאפּוֹלְיוֹנֶס” בְּשָׁמְעוֹ עַל דָּחֳקוֹ כִּי רַב, וְהוּא הֱשִׁיבָם לוֹ עַל־יְדֵי שְׁלִיחוֹ, וּבְבַת־צְחוֹק קַלָּה בִּקֵּשׁ לְהַגִּיד לְרֹאשׁ הָרַבָּנִים:
– הַאִם רְצוֹנוֹ לְסַלְּקֵנִי מִפֹּה? הֲרֵי כָּתוּב: שׂוֹנֵא מַתָּנוֹת יִחְיֶה…
וְהָיְתָה עֲנִיּוּת זוֹ בְּעֵינַי עֲטוּיָה הוֹד וּפְאֵר וְגֹדֶל־לֵבָב יוֹתֵר מִכָּל הַגַּדְלוּת וְהָעֲשִׁירוּת שֶׁל גְּבִירֵי הָעֵדָה.
וְאָז בַּיָּמִים הָהֵם, הִכְנִיס הָאָב־בֵּית־דִּין לְחֻפָּה אַחַת מִנֶּכְדּוֹתָיו, יְתוֹמָה מֵאָב, זוֹ הַחֲמוּדָה, הַקַּטְנוֹנָה, אֲשֶׁר נֹפֶת חֵן יִזְּלוּ שִׂפְתוֹתֶיהָ וּמֶתֶק מְזֻקָּק וְאוֹר־חַיִּים נִפְלָא יִשְׁכְּנוּ בְּמַבָּטֵי עֵינֶיהָ. (הִיא וְאִמָּהּ הָאַלְמָנָה גָּרוּ בְּחֶדֶר קָטָן בִּשְׁכֵנוּת קְרוֹבָה לַחֲצֵרֵנוּ).
וְלֹא נֶעֱלְמָה מִמֶּנִּי, הַקָּטָן, כָּל פָּרָשַׁת הַצַּעַר וְהַיִּסּוּרִים שֶׁל “הַכְנָסַת־כַּלָּה”, אֲשֶׁר יָדַע הַ"סֵּפֶר־תּוֹרָה", עֲדֵי הִשִּׂיגוּ יָדָיו הָרֵיקוֹת לֶאֱסֹף אֶת הַיְתוֹמָה לְחֻפָּה בְּמִדָּה וּבִמְשׂוּרָה, בְּטִפִּין שֶׁל מֹהַר וּמַתָּן וְצָרְכֵי חֻפָּה וְהוֹצָאוֹת סְעוּדָה…
מִמְּקוֹם מְגוּרָיו מִחוּץ לָעִיר פָּקַד רַבּוֹת לִפְנֵי הַחֲתֻנָּה אֶת מְעוֹן הָאַלְמָנָה וְהַיְתוֹמָה, סִדֵּר וְעָרַךְ אֶת כָּל הַנָּחוּץ – וְהָלַךְ בְּשָׁעָה מְאֻחָרָה אֶל בֵּיתוֹ הָרָחוֹק.
וְאוֹתוֹ חוּט שֶׁל חֶסֶד וָהוֹד, שֶׁהָיָה מָתוּחַ בִּדְמוּתוֹ הַיְקָרָה שֶׁל הַ"סֵפֶר־תּוֹרָה" אֶל לִבִּי – שֻׁזַּר וְטֻוָּה, הָדֵק הֵיטֵב עִם אוֹתוֹ הַחוּט שֶׁל אַהֲבָה וְחִבָּה, אֲשֶׁר יָדַע לִבִּי אֶל הַשְּׁחַרְחֹרֶת הַנָּאוָה בּוּקַאס הַיְתוֹמָה, וַאֲשֶׁר (בְּסוֹד כָּמוּס וְחָתוּם עִם לִבִּי!) נְשַׁקְתִּיהָ וְחִבַּקְתִּיהָ בְּדִמְיוֹנִי שֶׁבַע בַּיּוֹם, מִדֵי רְאוֹתִי אוֹתָהּ בָּרְחוֹב, אוֹ בֶּחָצֵר, אוֹ בַּבָּיִת. כֹּה “אָהַבְתִּיהָ” שְׁתֵּי שָׁנִים תְּמִימוֹת, בַּשָּׁנָה הַתְּשִׁיעִית וְהָעֲשִׂירִית לְחַיָּי… אַךְ לְמַעַן סִדּוּרָהּ וּלְשֵׁם תִּקּוּן חַיֶּיהָ – וִתַּרְתִּי בְּלִבִּי וִתּוּר שָׁלֵם וְנֶאֱמָן עַל אַהֲבָתִי… (הֵן יָדַעְתִּי: אִם תִּהְיֶה “אֵשֶׁת אִישׁ” אָסוּר לִי לְהַרְהֵר בָּהּ…) עַל כֵּן, בְּנֶפֶש מְנֻחָמָה וּבְרָצוֹן מְפֻיָּס הִקְרַבְתִּי “קָרְבָּן” אַהֲבָתִי זוֹ – לְמַעֲנָהּ.
יוֹם־הַחֻפָּה הָיָה יוֹם רְבִיעִי. וְזָכֹה לֹא זָכִיתִי לִהְיוֹת בַּחֻפָּה. הַ"כּוּתֵב" (הַ"חֶדֶר") הַזָּעוּם הָיָה בְּעוֹכְרָי. הַ"חָכָם", הָרַבִּי, לֹא נָתַן אוֹתִי לַעֲזוֹב אֶת הַ"חֶדֶר". וַאֲנִי מַה נִּכְסַפְתִּי לִרְאוֹת אֶת חֶמְדַּת לִבִּי בְּיוֹם כְּלוּלוֹתֶיהָ. עַד מָה הָיִיתִי מַעֲנִיק לוֹ אִלּוּ נִתָּן לִי לָשִׂים עֵינִי בָּהּ בִּשְׁעַת הַחֻפָּה! אַךְ נֶאֱלַץ הָיִיתִי לְהָזִין עֵינַי מִמֶּנָּה בַּחֲטִיפָה בִּימֵי הַחֲתֻנָּה, בְּעִתּוֹת בֹּקֶר, לִפְנֵי לֶכְתִּי לַחֶדֶר, וּבָעֶרֶב, לִפְנֵי הִכָּנְסִי הַבַּיְתָה… וְלֹא נִשְׁאֲרָה אֶלָּא תִּקְוָה אַחַת לְמַלֵּא אֶת חֶפְצִי לַחֲזוֹת שָׁעָה אֲרֻכָּה בְּנֹעַם זִיוָהּ – בְּיוֹם שִׁשִּׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם בְּשָׁבוּעַ הַחֲתֻנָּה.
בְּאוֹתוֹ יום שִׁשִּׁי אַחַר הַצָּהֳרַיִם נֶאֱבַקְתִּי וְנִלְחַמְתִּי עִם כָּל הַפְּגָעִים וּמַרְעִין בִּישִׁין, שֶׁעָמְדוּ עַל דַּרְכִּי בִּשְׁעוֹת הַהֲכָנָה לְצָרְכֵי שַׁבָּת, שֶׁהָיוּ מֻטָּלִּים עָלַי – כְּדֵי לָלֶכֶת מִבְּעוֹד יוֹם אֶל חֲצַר הַחֲתֻנָּה.
וּכְשֶׁרָאִיתִי אֶת הֶחָתָן יוֹצֵא לִרְחוֹב לְעִנְיַן קַל דִּמִּיתִי, כִּי עַתָּה תִּהְיֶה הִיא לְבַדָּהּ וַאֲנִי אוּכַל לִרְאוֹתָהּ מִקָּרוֹב… בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה… רְאִיַּת־פְּרִידָה… פְּרִידַת שְׁתִיקָה וְעֶצֶב אִלֵּם…
מְרֻחַץ וְלָבוּשׁ חֲלִיפַת שַׁבָּת בָּאתִי אֶל הֶחָצֵר וְעָלִיתִי בַּמַדְרֵגוֹת כִּמְהַלֵּךְ לְתֻמִּי. אַנְשֵׁי הַבַּיִת הָיוּ עֲסוּקִים וּטְרוּדִים בִּגְמַר צָרְכֵי שַׁבָּת שֶׁל הַחֲתֻנָּה. עַתָּה וַדַּאי אֶפְגְּשֶׁנָּה לְבַדִּי. קָרַבְתִּי לְאִטִּי לְפֶתַח הַחֶדֶר שֶׁל הַחֻפָּה – וְהִנֵּה דָּפַק לִבִּי כְּהֹלֶם פָּעַם… עַל יַד שֻׁלְחָן נָמוּךְ יוֹשֶׁבֶת הַכַּלָּה, זוֹהֶרֶת בְּשִׂמְלַת מֶשִׁי צְחוֹרָה, וְעַל יָדָהּ יוֹשֵׁב הוּא, הַ"סֵּפֶר־תּוֹרָה", לָבוּשׁ גְּלִימָתוֹ הַהֲדוּרָה וְהַזַּכָּה, וְהֵם – עֵינַי לֹא יַתְעוּנִי – הֵם מְשַׂחֲקִים בִּקְלָפִים!…
הִבְלַגְתִּי רֶגַע עַל מְבוּכָתִי וְהִסְתַּכַּלְתִּי נְכוֹחוֹת: הוּא מַחֲזִיק בְּיָדוֹ אֶת הַ"כֹּמֶר" וְאֶת הָ"עַלְמָה" וְעוֹד קְלָף, וְהִיא מִסְתַּכֶּלֶת עֲמֻקּוֹת בִּקְלָפֶיהָ… בַּת־צְחוֹק גְּלוּיָה, כְּבַת־צְחוֹק חֻלִּין, הָיְתָה מְסֻמָּנָה בִּפְנֵי שְׁנֵיהֶם, בִּזְקָנוֹ שֶׁ"יּוֹרֵד עַל פִּי מִדּוֹתָיו" וּבְחֶלְקַת לְחָיֶיהָ הַוְּרֻדִּים, כְּאֵלֶּה הַיּוֹשְׁבִים בְּסוֹד מְשַׂחֲקִים עַלִּיזִים בְּבָתֵּי הַקְּרָנוֹת אֲשֶׁר בָּרְחוֹב.
וְהֵם – גַּם לֹא שָׁעוּ אֵלַי וְלֹא הִרְגִּישׁוּ בִּי כָּל עִקָּר… כֹּה הָיוּ נְתוּנִים־שְׁקוּעִים, עַלִּיזֵי־לֵב בְּמִשְׂחָק…
חָשַׁךְ הָעוֹלָם בַּעֲדִי… וְהַקַּרְקַע מִתַּחַת לְרַגְלַי כְּמוֹ הִתְמוֹטֵט… חָמַקְתִּי לְאִטִּי וּפָנִיתִי לַאֲחוֹרַי… נִכְלַמְתִּי וְחָשַׁשְׁתִּי כִּי יַרְגִּיש הוּא בִּי בִּרְאוֹתִי אוֹתוֹ בִּשְׁעַת קַלְקָלָה…
בְּלֹא יוֹדְעִים שַׁבְתִּי אֶל בֵּיתִי. כְּאוֹבֵד דֶּרֶךְ בִּישִׁימוֹן עָמַדְתִּי מַשְׁמִים בְּפִנַּת הַבַּיִת. מַה פֵּשֶׁר הַדָּבָר? הוּא יִגְאַל יָדָיו בִּקְלָפִים?… וּבְעֶרֶב שַׁבָּת?… וְעִם אֵשֶׁת אִישׁ?… הֲגַם אֶחָד כָּמוֹהוּ תִּמְעַד רַגְלוֹ בַּסֵּתֶר, בְּצִנְעָא, בְּלֹא עֵין רוֹאִים – וְיִקְטֹף מִפְּרִי עֵץ הַדַּעַת וְיֹאכַל?…
– “אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא”… “אִין צַדִּיק בָּאָרֶץ אֲשֶׁר לֹא יֶחֱטָא” – בִּקַּשְׁתִּי לְנַחֵם אֶת נַפְשִׁי בִּפְסוּקִים מִן הַמּוּכָן…
אַךְ לִבִּי הָמָה עוֹד בַּמִּסְתָּרִים: רִגְשֵׁי הַיַּלְדוּת נֶאֱבְקוּ לְבָרֵר לְעַצְמָם אֶת הַסִּבּוּךְ: אָמְנָם, אוֹתוֹ נָכוֹן אֲנִי לְזַכּוֹת… אוֹתוֹ יָכוֹל אֲנִי לְהַצְדִּיק… – “אֲשֶׁר נָשִׂיא יֶחֱטָא”… לוֹ לֹא יֹאבַד דָּבָר… אַךְ לִי אָבַד הַכֹּל… אִם גַּם הוּא כְּכָל הָאָדָם – מַה נִּשְׁאַר לִי?… מַה נִּשְׁאַר לְכָל יִשְׂרָאֵל?… וּמִי נִשְׁאַר לַעֲמֹד בַּפֶּרֶץ?… וְהָיָה כְּמוֹ נָגוֹז לְפֶתַע כָּל טַעֲמָם שֶׁל הַחַיִּים וּמַרְאִיתָם – כְּסֵפֶר־תּוֹרָה פָּסוּל הַמֻּנָּח בַּפִּנָּה בִּגְנִיזָה…
אִמִּי, כַּנִּרְאֶה, הִרְגִּישָׁה – מִבְּלִי דַּעְתִּי אֲנִי אֶת נַפְשִׁי – כִּי דְבַר יָגוֹן נָפַל אֶל לִבִּי.
– מַה לְּךָ כִּי תַעֲמֹד כָּךְ? – שָׁאֲלָה בַּחֲרָדָה.
רֶגַע אֲחָזַתְנִי בֶּהָלָה וָאֶהְיֶה כְּכוֹשֵׁל וְאוֹבֵד עֵצוֹת… אַךְ מִיָּד גָּמַרְתִּי בְּנַפְשִׁי לְבַקֵּשׁ מִקְלָט לִי בְּכַנְפֵי אִמָּא הַטּוֹבָה…
– הוּא, “הַדּוֹד” ח"ר יוֹסֵף – אָמַרְתִּי רְטֵט – מְשַׂחֵק בִּקְלָפִים… עִמָּהּ… עִם הַכַּלָּה…
– כֵּן? אַשְׁרָיו. תּוֹרָתוֹ הַקְּדוֹשָׁה תָּגֵן עָלֵינוּ… הֶהָיִיתָ שָׁם וְרָאִיתָ בְּעֵינֶיךָ?…
– כֵּן, בְּעֵינַי מַמָּשׁ…
– אַשְׁרֶיךָ… גַּם זֹאת זְכוּת… לֹא דָבָר קַל הוּא…
– מַה? – דּוֹבַבְתִּי תָּמֵהַּ שִׁבְעָתַיִם…
– כִּי “סֵפֶר־תּוֹרָה” כָּמוֹהוּ יִמְחַל עַל כְּבוֹדוֹ לְשַׂמֵּחַ אֶת הַכַּלָּה…
“שִׂמְחַת חָתָן וְכַלָּה” – הִרְהַרְתִּי בְּלִבִּי – אָכֵן, יָדַעְתִּי, כִּי מִצְוָה רַבָּה הִיא… אֲבָל כֻּלֵּי הָאי? עַד כְּדֵי כָּךְ?… לֹא נָהִיר לִי… וְהִגִּיעוּ הַדְּבָרִים אֶל אָזְנִי כְּדִבְרֵי גֻזְמָה הַנִּשְׁמָעִים וְאֵינָם מִתְקַבְּלִים…
עָמַדְתִּי וְטָעַנְתִּי צְנוּעוֹת וּנְכוֹחוֹת לְאָזְנֵי אִמָּא:
– אֲבָל… בִּקְלָפִים… וּבְעֶרֶב שַׁבָּת… וְאֵשֶׁת־אִישׁ… וְהוּא גַּם צוֹחֵק וְעָלִיז כְּמוֹ אֵלֶּה הַמְשַׂחֲקִים בְּ…
– אֲבָל, בְּנִי, – אָמְרָה אִמִּי קַלּוֹת וְטוֹבוֹת – הוּא מְשַׂחֵק עִמָּהּ לְהַשְׁכִּיחָהּ לְעֵת כָּזוֹ מֵחֶסְרוֹן אָבִיהָ… לְבַל תַּרְגִּישׁ כִּי יְתוֹמָה הִיא… מִי כָּמוֹהוּ יוּכַל לְרַפֵּא לְבַב יָתוֹם?… וְאִם יָדָיו רֵיקוֹת מֵהַעֲנִיק לָהּ מַתָּת וְנָדָן – נָתוֹן יִתֵּן לָהּ מִקְּדֻשָּׁתוֹ, מִתּוֹרָתוֹ… כַּאֲבִי יְתוֹמוֹת וְדַיָּן אַלְמָנוֹת בַּמְּרוֹמִים כֵּן הוּא לִבְנֵי הָעֵדָה – יִנּוֹן שְׁמוֹ לָעַד…
– דַּע לְךָ, בְּנִי, – הוֹסִיפָה אַחַר רֶגַע – שָׁעָה זוֹ שֶׁל מִשְׂחָק בְּעֵת חֲתֻנָּתָהּ תְּהֵא שְׁמוּרָה בְּלֵב הַיְתוֹמָה כָּל חַיֶּיהָ כְּ"אשֶׁר עֶלְיוֹן", וְהוּא, הַצַּדִּיק, קוֹנֶה שׁוּב אֶת עוֹלָמוֹ בְּשָׁעָה אַחַת, כַּאֲשֶׁר יִקְנֶה לְעַצְמוֹ מִפַּעַם לְפַעַם.
לְרַפֵּא לֵב שָׁבוּר שֶׁל יְתוֹמָה – כֵּן, זֶה מוּבָן לִי. אָז שָׁקְטוּ סַרְעַפַּי בְּקִרְבִּי. מַבַּט־תּוֹדָה, שָׁקֵט וְנִרְגָּע, נָח מֵעֵינַי עַל פְּנֵי אִמִּי.
וְאָז כְּמוֹ נִגְלְתָה לְעֵינַי בַּת־צְחוֹקוֹ שֶׁלּוֹ בְּשְׁעַת הַמִּשְׂחָק בְּאוֹר אַחֵר. אָכֵן זוֹ הָיְתָה בַּת־צְחוֹק שֶׁל אשֶׁר עֶלְיוֹן: לְרַפֵּא לֵב יְתוֹמָה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות