א    🔗

יְלִיד יְרוּשָׁלַיִם אָנֹכִי. עַד הַשָּׁנָה הָעֲשִׂירִית לְחַיַּי לֹא יָצָאתִי מִתְּחוּם יְרוּשָׁלַיִם. מַסָּעִי הָרִאשׁוֹן הָיָה לְיָפוֹ (תֵּל־אָבִיב טֶרֶם תִּהְיֶה אָז בָּאָרֶץ).

רְצוֹנִי לְסַפֵּר כָּאן עַל אוֹתוֹ מַסָּע. אֲבָל עָלַי לְהַקְדִים דְּבָרִים אֲחָדִים עַל בַּעַל הַמַּסָּע, כְּלוֹמַר: עַל עַצְמִי, שֶׁהֲרֵי, בְּעֶצֶם, כָּל מַסָּע אֵינוֹ אֶלָּא כִּקְלִפָּה שֶׁל הַפְּרִי, וְאִלּוּ הַפְּרִי עַצְמוֹ – הוּא הַנּוֹסֵעַ.

קֹדֶם כֹּל יֵשׁ לָדַעַת מַשֶׁהוּ מֵחַיֵּי הַיְלָדִים בִּכְלָל בְּאוֹתָהּ תְּקוּפָה – לִפְנֵי כַּחֲמִשִּׁים שָׁנָה.

נִרְאֶה כִּי לְדַעַת הַגְּדוֹלִים, הַהוֹרִים, הַמְלַמְּדִים, שֶׁבְּאוֹתָהּ תְּקוֹפָה, לֹא נִבְרְאוּ הַיְלָדִים אֶלָּא לִלְמֹד תּוֹרָה. לִלְמֹד בַּיּוֹם וּבַלַּיְלָה, בַּ"חֶדֶר" וּבַבַּיִת, לִרְצוֹנָם וְשֶׁלֹּא לִרְצוֹנָם, בֵּין שֶׁמְּבִינִים כָּרָאוּי מַה שֶּׁלּוֹמְדִים וּבֵין שֶׁאֵינָם מְבִינִים, וּבִלְבָד שֶׁיִּהְיוּ לוֹמְדִים תָּמִיד, אוֹ לְפָחוֹת, שֶׁיִּהְיוּ יוֹשְׁבִים בְּמָקוֹם אֶחָד.

וַהֲרֵי סֵדֶר יוֹמִי אֲנִי לְדֻגְמָה: בַּבֹּקֶר הַשְׁכֵּם – תְּפִלָּה בְּבֵית־הַכְּנֶסֶת. אַחַר הַתְּפִלָּה אֲרֻחָה קַלָּה וּמִיָּד לַ"חֶדֶר". מֵהַבֹּקֶר עַד הַצָּהֳרַיִם יְשִׁיבָה בַּ"חֶדֶר". בַּצָּהֳרַיִם הַפְסָקָה לְשָׁעָה, וְאַחַר כָּךְ שׁוּב בַּ"חֶדֶר" עַד לִפְנוֹת עֶרֶב. וְאַבָּא שֶׁלִּי זִכַּנִי בְּתוֹסֶפֶת יְשִׁיבָה: יָצָאתִי מִן הַ"חֶדֶר" לִפְנוֹת עֶרֶב – הָלַכְתִּי לְבֵיתוֹ הַפְּרָטִי שֶׁל הָרַבִּי לֵישֵׁב שָׁם עַד חֲשֵׁכָה, כְּדֵי שֶׁחָלִילָה לֹא אֶתָּפֵס לְמִשְׂחָק בְּאֵיזוֹ חֲבוּרַת יְלָדִים.

וַאֲנִי – בַּעֲיַת־תָּמִיד הָיְתָה מְנַקֶּרֶת בְּמֹחִי: מַדּוּעַ אֵין אַבָּא נוֹתֵן לִי לְשַׂחֵק קְצָת לִפְנוֹת עֶרֶב עִם הַיְלָדִים? מַה מִּמֶּנּוּ יַהֲלֹךְ אִם אֲשַׂחֵק קְצָת? וְאָבִי, הֵן יוֹדֵעַ אָנֹכִי נְכוֹנָה, אָהוֹב יֶאֱהָבֵנִי מְאֹד וְיָקָר אֲנִי לוֹ מִכֹּל (אַגַּב, בֵּן יָחִיד הָיִיתִי לְהוֹרַי) אַךְ מִשּׁוּם מָה, בְּעִנְיָן זֶה, עִנְיָן הַמִּשְׂחָק, לְעוֹלָם אֵין דַּעְתּוֹ שֶׁל אַבָּא כְּדַעְתִּי. הוּא סָבוּר, שֶׁנּוֹחַ לוֹ לְאָדָם שֶׁיְהֵא יוֹשֵׁב תָּמִיד בְּמָקוֹם אֶחָד וְאִלּוּ אֲנִי חָשׁ תָּמִיד בְּכָל רְמַ"ח אֵבָרַי וּשְׁסָ"ה גִידַי, שֶׁנּוֹחַ לִי דַוְקָא לַהֲלֹךְ, לְדַלֵּג, לְטַיֵּל. הוּא סָבוּר, כַּנִּרְאֶה, שֶׁאֵין טוֹב לַיֶּלֶד מִמְּנוּחָה וַאֲנִי סָבוּר שֶׁאֵין טוֹב לוֹ מֵרִיצָה וּקְפִיצָה. כֵּן אוֹמֵר הוּא תָּמִיד, שֶׁמִּשְׂחֲקֵי הַיְּלָדִים הֵם הֶבֶל וָרִיק וַאֲנִי מוֹצֵא בָּהֶם תָּמִיד חֵפֶץ וָגִיל.

חִלּוּקֵי־דֵעוֹת אֵלּוּ בֵּין אָבִי וּבֵינִי, עַד כַּמָּה שֶׁאֲנִי זוֹכֵר, לֹא בָּאוּ לְעוֹלָם לִידֵי הַכְרָעָה, כְּלוֹמַר: לְעוֹלָם עָמַד אָבִי עַל דַּעְתּוֹ וַאֲנִי – כָּל יוֹם וָיוֹם שִׂחַקְתִּי בְּכָל אֲשֶׁר עָלָה בְּיָדִי.

וְאִם תֹּאמַר הָא כֵּיצָד? כְּלוֹמַר, אִם אָנוּס הָיִיתִי לָשֶׁבֶת כָּל הַיּוֹם בַּ"חֶדֶר", בְּבֵית הָרַבִּי וּבְבֵיתִי – כֵּיצַד וּמָתַי יָכֹלְתִּי לְשַׂחֵק?

יֵשׁ לוֹמַר: גָּנַבְתִּי זְמַן. בְּשָׁעָה גְנוּבָה אַחַת, אוֹ בַּחֲצִי שָׁעָה, הָיִיתִי “הוֹפֵךְ עוֹלָמוֹת”, זֹאת אוֹמֶרֶת: הָיִיתִי מְשַׂחֵק כְּדֵי שִׁעוּר שָׁלשׁ־אַרְבַּע שָׁעוֹת.

כֵּיצָד גּוֹנְבִים זְמַן וְכֵיצַד עוֹשִׂים בַּזְּמַן הַגָּנוּב – אֵין זֹאת מֵעִנְיָנֵי הַפַּעַם. עַל כָּךְ אֲסַפֵּר אוּלַי בְּפַעַם אַחֶרֶת. עַתָּה דַי בַּאֲשֶׁר סִפַּרְתִּי כְּדֵי לְהַסְבִּיר עַד כַּמָּה הָיִיתִי נָתוּן תָּמִיד בִּשְׁמִירָה, שֶׁהָיְתָה כְּעֵין שִׁבְיָה וְעַד כַּמָּה הָיִיתִי נִכְסָף תָּמִיד לְחֹפֶשׁ לְמֶרְחָב, לְמִשְׂחָק.

וְהִנֵּה בְּעֶצֶם הַיָּמִים הָאֵלֶּה, נָפַל דָּבָר מֻפְלָא בְּעוֹלָמִי: נְסִיעָה לְיָפוֹ.

ב    🔗

בַּיָּמִים הָהֵם הָיוּ בְּנֵי יְרוּשָׁלַיִם נוֹסְעִים לְהֵתְרַחֵץ בְּיַמָּהּ שֶׁל יָפוֹ בְּעִקָּר בִּימֵי “בֵּין הַמְצָרִים” (בֵּין י"ז בְּתַמּוּז לְתִשְׁעָה בְּאָב). וְהַנּוֹסְעִים הָיוּ עַל פִּי הָרֹב מִן הָאֲמִידִים כִּי הוֹצָאוֹת הַנְּסִיעָה, בָּרַכֶּבֶת אוֹ בְּמֶרְכָּבָה, וּדְמֵי אַכְסַנְיָה הָיוּ עוֹלִים הַרְבֵּה. וְאָנוּ – יָדַעְתִּי לְמַדַּי – לֹא הָיָה חֶלְקֵנוּ בֵּין הָאֲמִידִים. לְפִיכָךְ הָיְתָה הַשִּׂמְחָה גְדוֹלָה בִּמְעוֹנֵנוּ לְשֵׁמַע בְּשׂוֹרַת הַנְּסִיעָה.

אוּלָם דְּבַר־הַנְּסִיעָה עַצְמָהּ תָּבַע דִיּוּנִים אֲרֻכִּים וּמְמֻשָּׁכִים בְּבֵיתֵנוּ. מִתּוֹךְ דִּיּוּנִים אֵלּוּ הֻבְרַר, שֶׁמֵּחֲמַת חֶסְרוֹן כִּיס לֹא יוּכַל אַבָּא לְהַעֲבִיר לְיָפוֹ אֶת כָּל הַמִּשְׁפָּחָה לִשְׁלשָׁה־אַרְבָּעָה שָׁבוּעוֹת. הַהוֹצָאוֹת רַבּוֹת וְהֵן לְמַעְלָה מִיכָלְתּוֹ. לְפִיכָךְ הֶחְלִיט אַבָּא, שֶׁהוּא עַצְמוֹ לֹא יִסַּע לְיָפוֹ. דַּי לוֹ שֶׁבְּנֵי הַמִּשְׁפָּחָה יֵהָנוּ מֵרַחֲצָה בַּיָּם. כֵּן הֶחְלִיט אַבָּא עַל עוֹד קִמּוּץ אֶחָד כִּלְאַחַר יָד וּכְדָבָר הַמּוּבָן מֵאֵלָיו. אוֹתוֹ קִמּוּץ נַעֲשָׂה… בִּי עַצְמִי. “הֵן לֹא יִתָּכֵן – אָמַר אַבָּא – שֶׁיִּתְבַּטֵּל הַיֶּלֶד שְׁלשָׁה שָׁבוּעוֹת מִתַּלְמוּד תּוֹרָה. הָיֹה לֹא תִהְיֶה כָּזֹאת”, לְפִיכָךְ גָּמַר אֹמֶר שֶׁאֲנִי אֶשָּׁאֵר עִמּוֹ וְיִשְׁלְחֵנִי רַק לְשָׁבוּעַ אֶחָד – הָאַחֲרוֹן – עִם אַחַד הַנּוֹסְעִים הַמַּכָּרִים.

וַדַּאי שֶׁהַחְלָטָה זוֹ הָיְתָה מָרָה לְחִכִּי כְּלַעֲנָה. אֲבָל, זְכוּרַנִי, מִיָּד הִתְעוֹדַדְתִּי בְּעַצְמִי וְנִחַמְתִּי אֶת עַצְמִי: אֵין כָּאן צָרָה גְדוֹלָה כָּל עִקָּר. רֵאשִׁית, קַיְמָא לָן: תָּפַסְתָּ מֻעָט – תָּפַסְתָּ. שֵׁנִית, מֶה הָיִיתִי יָכוֹל לַעֲשׂוֹת אִלּוּ גָּזַר אַבָּא, שֶׁאֵין עָלַי לְהִבָּטֵל מִתַּלְמוּד תּוֹרָה וְאֵין עָלַי לִנְסֹעַ כְּלָל? שְׁלִישִׁית, שָׁבוּעַ אֶחָד בְּלִי עַיִן מַשְׁגִּיחָה שֶׁל אַבָּא, שָׁקוּל בְּעֵינַי כַּעֲשָׂרָה שָׁבוּעוֹת עִמּוֹ. כִּי מַה טַעַם וּמָה עֹנֶג הָיוּ צְפוּיִים לִי בִּנְסִיעָה לְיָפוֹ עִם אַבָּא, שֶׁהָיָה קוֹשְׁרֵנִי עַל יָדוֹ יוֹמָם וָלַיְלָה.

עַכְשָׁו – שַׁאֲנִי. מֻבְטְחַנִי בְּעַצְמִי, שֶׁבְּשָׁבוּעַ אֶחָד עָלוּל אֲנִי לְהַשְׂבִּיעַ נַפְשִׁי בְּתַעֲנוּגוֹת כְּדֵי שֵׁעוּר חֹדֶשׁ שָׁלֵם.

וְאַדְרַבָּא, סִדּוּר זֶה נִרְאָה בְּעֵינַי כְּאשֶׁר גָּדוֹל מִדַּי, וְחָרֵד הָיִיתִי בְּנַפְשִׁי, שֶׁמָּא יִתְפַּכֵּחַ אַבָּא לְפֶתַע וְיִתְחָרֵט מֵהַבְטָחָתוֹ, וְאָז – הֵן יִמֹּג הַכֹּל כַּעֲנַן בֹּקֶר.

בְּקֹצֶר רוּחַ חִכִּיתִי לְאָשְׁרִי. וּבַיּוֹם הַמֻּבְטָח שְׁלָחַנִי אָבָּא עִם מִטְעָן קָטָן שֶׁל חֲפָצִים וּמִטְעָן גָּדוֹל שֶׁל אַזְהָרוֹת, מִצְווֹת וְהַתְרָאוֹת, שֶׁמִּיָּד בַּעֲלוֹתִי בָּרַכֶּבֶת הִשְׁלַכְתִּין מֵאַחֲרֵי גַבִּי.

ג    🔗

כֵּיצַד עָבְרָה עָלַי הַנְּסִיעָה בָּרַכֶּבֶת אֵינִי זוֹכֵר אֶלָּא מְעַט. אֲבָל זוֹכֵר אֲנִי שֶׁהָיִיתִי נָתוּן כָּל הַדֶּרֶךְ בְּקֹצֶר רוּחַ וּבְהִרְהוּרִים רַבִּים עַל הַיָּם. צִיר הִרְהוּרַי הָיָה הַיָּם. מַהוּ הַיָּם? מַה מַּרְאֵהוּ? מַה צּוּרָתוֹ? וּשְׁאֵלַת הַשְּׁאֵלוֹת: הֵיאַךְ מִתְרַחֲצִים בַּיַָּם? מִפִּי הַבְּרִיּוֹת שָׁמַעְתִּי שֶׁיּוֹשְׁבִים בַּיָּם וּמִתְרַחֲצִים. הָא כֵּיצַד? הֵן – אוֹמְרִים – עָמֹק הַיָּם לְאֵין קֵץ וְאֵיךְ אֶפְשָׁר שֶׁיֵּשְׁבוּ בְּנֵי אָדָם עַל פְּנֵי תְהוֹם¹.

אֲנִי, שֶׁלֹּא רָאִיתִי יָם מֵעוֹדִי, דִּמִּיתִי שֶׁתְּהוֹמוֹת הַיָּם מַתְחִילוֹת סָמוּךְ לַיַּבָּשָׁה בְּעֹמֶק גָּדוֹל. מִשִּׁפּוּעַ הַקַּרְקַע בִּשְׂפַת הַיָּם לֹא יָדַעְתִּי וְלֹא שָׁמַעְתִּי.

כְּשֶׁהִגַּעְתִּי לְיָפוֹ בִּקַּשְׁתִּי מֵאִמָּא שֶׁתַּרְאֶה לִי אֶת הַיָּם תֵּכֶף וּמִיָּד.

מִכֵּוָן שֶׁהָיְתָה שְׁעַת צָהֳרַיִם וְאֵין הוֹלְכִים לְהִתְרַחֵץ אֶלָּא לִפְנוֹת עֶרֶב, הֶעֱלוּנִי עַל גַּג הַקּוֹמָה הַשְּׁלִישִׁית (הַבַּיִת הָיָה בַּיִת עַרְבִי סָמוּךְ לַיָּם), לְמַעַן אֶרְאֶה אֶת הַיָּם מֵרָחוֹק לְעֵת עַתָּה.

הַהַפְתָּעָה מִן הַמַּרְאֶה שֶׁלְּנֶגֶד עֵינַי, אֲשֶׁר מֵעוֹדִי לֹא יָכֹלְתִּי לְתָאֵר לִי בְּדִמְיוֹנִי, הָיְתָה כֹּה עֲמֻקָּה עַד שֶׁנֶּאֱלַמְתִּי דוּמִיָּה. אֵינִי זוֹכֵר שֶׁדִּבַּרְתִּי אוֹ שֶׁשָּׁאַלְתִּי דָבָר. קָצְרָה לְשׁוֹנִי, כַּנִּרְאֶה, מִדַּבֵּר דָבָר.

אֲבָל זְכוּרַנִי יָפֶה, שֶׁכָּל כֻּלִּי הָיִיתִי נִדְהָם־נִדְכָּא. לֹא מִפַּחַד (הֵן רָחוֹק הָיִיתִי מִן הַיָּם), אֲבָל מוּל עָצְמַת הַמֶּרְחַבְיָה הַתְּכֻלָּה הַלָּזֹאת – קָטֹנְתִּי בְּעֵינַי מְאֹד. אֲנִי שֶׁכָּל יָמַי רָאִיתִי אֶת עַצְמִי כְּגִבּוֹר גָּדוֹל וְאַמִּיץ כֹּחַ (מִי לֹא יֵדַע בִּרְחוֹבוֹת יְרוּשָׁלַיִם מַעֲלָלַי, תַּחְבּוּלוֹתַי וּגְבוּרוֹתַי?) נִתְבַּטַּלְתִּי כָּל כֻּלִּי לִפְנֵי הַיָּם. וְעוֹד זָכוּר אֲנִי: בֵּינִי לְבֵין עַצְמִי גָמַרְתִּי אֹמֶר: לֹא, עִם הַיָּם לֹא יִהְיֶה לִי כָּל עֵסֶק… זֶה לֹא בִּשְׁבִילִי… עַל כָּל פָּנִים שִׂמְחָה וָעֹנֶג לֹא אֶמְצָא בַּיָּם.

וּכְשֶׁלְּקָחוּנִי לְהִתְרַחֵץ בַּיָּם – נִתְחַזֵּק וְנִתְאַמֵּת אוֹתוֹ רֹשֶׁם רִאשׁוֹן לְאֵין שִׁעוּר: גַּדְלוּת זוֹ, מֶרְחַבְיָה אַדִּירָה זוֹ, רִבּוֹא רִבּוֹאוֹת הַגַּלִּים, קֶצֶף הַמִּשְׁבָּרִים הָעַזִּים וּשְׁאוֹן הַמַּיִם הַכַּבִּירִים – מָה אֲנִי מוּל אֵלֶּה? מַה לִּי וּלְכָל אֵלֶּה?…

וּכְשֶׁרָאִיתִי אֶת הַשּׂוֹחִים וּמִשְׁתּוֹלְלִים בַּיָם – לֹא נִתְפַּס עִנְיָן זֶה בְּעֵינַי כָּל צָרְכּוֹ. כְּעֵין קַלּוּת דַּעַת (עַד סַכָּנַת אִבּוּד עַצְמָם לָדַּעַת) אוֹ כְּעֵין חֻצְפָּה יְהִירָה כְּלַפֵּי הוֹד רַחֲבוּתוֹ שֶׁל הַיָּם רָאִיתִי בְּמַעֲשֵׂה אֵלֶּה הַשּׂוֹחִים. אֲנִי – בִּקְהָלָם לֹא תָבוֹא נַפְשִׁי, בִּשְׂחִיָּתָם לֹא יֵחַד כְּבוֹדִי…

וְאוּלַי נָבְעוּ רְגָשׁוֹת כָּאֵלֶּה בְּקִרְבִּי בִּגְלַל הֱיוֹתִי יְלִיד יְרוּשָׁלַיִם, עִיר יְבֵשָׁה, דַּלַּת מַיִם, אֲשֶׁר לִפְרָקִים צְמֵאָה לְמֵי שְׁתִיָּה וּמֵעוֹלָם לֹא יָדְעָה זִלְזוּל בְּמַיִם. אִם כָּךְ וְאִם כָּךְ – לֹא הִרְגַּשְׁתִּי אֶת עַצְמִי בַּטּוֹב בִּפְנֵי הַיָּם הַגָּדוֹל וּרְחַב־הַיָּדַיִם…

ד    🔗

אֲבָל עוֹד בִּהְיוֹתִי עַל הַגָּג בַּשָּׁעָה הָרִאשׁוֹנָה לְבוֹאִי לְיָפוֹ, מָשַׁךְ אֶת לִבִּי מֶרְחָב אַחֵר, לֹא גָדוֹל וְעָצוּם כַּיָּם. קָסַם לְעֵינַי מַרְאֶה חָדָשׁ וְנָעִים. זֶה הָיָה שֶׁטַח יָרֹק רַב־מִדּוֹת וְרַב־נֹעַם לִדְרוֹמָהּ שֶׁל יָפוֹ. (עַכְשָׁו יוֹדֵעַ אֲנִי: הַדֶּרֶךְ לְמִקְוֵה יִשְׂרָאֵל).

– מַה שָּׁם? – שָׁאַלְתִּי אֶת הַנִּמְצָאִים לְיָדִי.

– אֵלּוּ “הַבַּאיַירַאס” (הַפַּרְדֵּסִים) שֶׁל יָפוֹ, מְקוֹם גִּדּוּלָם שֶׁל תַּפּוּזִים, לִימוֹנִים, לִימוֹנִים מְתוּקִים וְ"יוֹסֵף אֶפֶנְדִּים".

מֵעוֹדִי לֹא רָאִיתִי בִּירוּשָׁלַיִם מֶרְחָב יָרֹק, צָפוּף, מִשְׂתָּרֵעַ לָעַיִן עַד לְמֶרְחַקִּים, כָּל שֶׁכֵּן שֶׁלֹּא רָאִיתִי עֲצֵי פְּרִי הָדָר. מִיָּד הֶחְלַטְתִּי בְּנַפְשִׁי: יֵשׁ לָלֶכֶת שָׁמָּה, לִרְאוֹת, וּלְהִוָּדַע מַה טִּיבָם שֶׁל פַּרְדֵּסִים אֵלּוּ. אֲבָל לֹא גִלִּיתִי לְאִישׁ, גַּם לְאִמָּא, אֶת חֶפְצִי. מִן הַנִּסָּיוֹן יוֹדֵעַ אֲנִי, שֶׁאֵין לְסַפֵּר לִגְדוֹלִים, עַל מַאֲוַיִּים שֶׁבְּלִבְּךָ מִשּׁוּם שֶׁהֵם, הַגְּדוֹלִים, תָּמִיד יַפְחִידוּךָ, יַזְהִירוּךָ וְיִמְנְעוּךָ מִמַּלֵּא אֶת חֶפְצֶךָ.

עוֹד בַּיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי לְבוֹאִי לְיָפוֹ, כְּשֶׁקָּמוּ בַּבֹּקֶר בְּנֵי הַבַּיִת לֵילֵךְ לְהִתְרַחֵץ בַּיָּם, מֵאַנְתִּי לָקוּם וּלְהִצְטָרֵף אֲלֵיהֶם, וְאָמַרְתִּי שֶׁאֲנִי רוֹצֶה עוֹד לִישֹׁן.

מִשֶּׁהָלְכוּ קַמְתִּי וְיָרַדְתִּי לָרְחוֹב. לֹא שָׁאַלְתִּי מֵאִישׁ אֵיזוֹ הַדֶּרֶךְ הוֹלְכִים לַפַּרְדֵּסִים. לָמָּה לִי? הֵן רָאֹה רָאִיתִי בְּאֵיזֶה עֵבֶר נִמְצָאִים הַפַּרְדֵּסִים וְהֵן שִׂכְלִי עִמִּי לְהָבִין שֶׁיֵּשׁ לָלֶכֶת בְּאוֹתוֹ הַכִּוּוּן עַד שֶׁאַגִּיעַ לְשָׁם.

וְכֵן הָיָה. מֵרְחוֹב לִרְחוֹב הִגַעְתִּי לַדֶּרֶך הַנְּכוֹנָה וְעַד מְהֵרָה יָצָאתִי אֶל דֶּרֶךְ רְחָבָה, דֶּרֶךְ חוֹלוֹת מַצְהִיבָה, שׁוֹמְמָה כִּמְעַט.

לֹא קַלָּה הַהֲלִיכָה בַּחוֹל. אַךְ לְעֻמַּת דַּרְכֵי יְרוּשָׁלַיִם הַקָּשׁוֹת, הַסַּלְעִיּוֹת, יֵשׁ בַּהֲלִיכָה בַּחוֹל הָרַךְ מִשּׁוּם חִדּוּשׁ.

מִזֶּה וּמִזֶּה, מִשְּׁנֵי צִדֵּי הַדֶּרֶךְ הָרְחָבָה, מִתְנַשְּׂאוֹת צַמְרוֹת הָעֵצִים שֶׁבְּתוֹךְ הַפַּרְדֵּסִים. אוּלָם גִּדְרוֹת שִׂיחֵי צָבָר לַפַּרְדֵּסִים מִזֶּה וּמִזֶּה – וְאֵין לְהִכָּנֵס פְּנִימָה (יֵשׁ וְעָבַרְתִּי לְיַד שַׁעַר־עֵץ רָחָב אַךְ סָגוּר).

אֲבָל שִׂיחֵי הַצַּבָר כְּשֶׁלְּעַצְמָם – עִנְיַן רַב בָּהֶם. פֹּה וָשָׁם מְבַצְבְּצוֹת, מִתְנוֹסְסוֹת צַבְּרוֹת לְאֵין מִסְפָּר וְהֵן גְּדוֹלוֹת, בְּשֵׁלוֹת, אֲדַמְדַּמּוֹת – תַּאֲוָה לְעֵינַיִם.

אֵין מַרְאֶה יָפֶה בָּעוֹלָם כְּמַרְאֵה פְּרִי בָּשֵׁל בָּאִילָן. רוֹאֶה אַתָּה שְׁלֵמוּת, גְּמִילָה, שֶׁכֵּן גָּמַר הַפְּרִי אֶת תַּפְקִידוֹ בָּעֵץ – וְאֵין הוּא חָסֵר דָּבָר אֶלָּא… קְטִיפָה. מֵאֵלֶיהָ מִתְבַּקֶּשֶׁת הַקְּטִיפָה. וְהַקְּטִיפָה מִן הָאִילָן בְּעֶצֶם יָדְךָ – כַּמָּה מַעֲלוֹת טוֹבוֹת וְכַמָּה רְגָשׁוֹת נְעִימִים בָּהּ. אֵינָהּ דּוֹמָה טְעִימָה מִפְּרִי שֶׁמַּגִּישִׁים לְךָ, בְּבֵיתְךָ אוֹ בְּבֵית־אֲחֵרִים, לִטְעִימָה מִפְּרִי קָטוּף בְּיָדְךָ, שֶׁכֵּן זוּלַת הַטַּעַם שֶׁל הַפְּרִי הָרַעֲנָן, הֶחָדָשׁ, יֵשׁ בּוֹ גַּם טַעַם שִׂמְחָה, גַּם טַעַם תַּעֲנוּג וְגַם טַעַם נִצָּחוֹן: אַתָּה בְּעַצְמְךָ קוֹטֵף, בְּכֹחֲךָ וּמֵרְצוֹנְךָ אַתָּה זוֹכֶה בַּפְּרִי הַטּוֹב וְהָרַעֲנָן.

וְדוֹמֶה אֲנִי, שֶׁהַמְהַלֵּךְ עַל יַד עֵצִים טְעוּנִים פְּרִי בָּשֵׁל, כְּמוֹ תֹּאחֲזֵהוּ רוּחַ שִׁכָּרוֹן מֵחֲמַת שֶׁדַּעְתּוֹ בְּדוּחָה עָלָיו מִשִׁמְחַת הַצְּמִיחָה, מִצָּהֳלַת הַגְּמִילָה, מִפִּלְאַת הַבְּרִיאָה.

מִבְּשָׂרִי חָזִיתִי זֹאת.

הָיִיתִי מְשָׂרֵךְ דַּרְכִּי בֵּין הַחוֹלוֹת בְּלִי הֲפוּגָה. רֹאשִׁי זָקוּף אֶל עָל, אֶל רָאשֵׁי הַשִּׂיחִים, וְעֵינַי מְשׁוּכוֹת לַצַּבְּרוֹת הָרַבּוֹת. הוֹלֵךְ אֲנִי הָלוֹךְ וְהִסְתַּכֵּל, הָלוֹךְ וּבָחוֹן אֵילוּ מֵהֶן גְּדוֹלוֹת יוֹתֵר, עָבוֹת וּמְבֻשָּׁלוֹת כָּרָאוּי. עָמַדְתִּי לְיַד שִׂיחַ – כָּאן שֶׁפַע רַב, מִשּׁוּפְרָא דְשׁוּפְרָא, אֵין גְּדוֹלוֹת וְטוֹבוֹת מֵאֵלּוּ.

דּוֹמֶה, לֹא קָשֶׁה כְּלָל לְקָטְפָן. אֲנַסֶּה. טִלְטַלְתִּי וְִנִעַרְתִּי אֶת הָעֲנָפִים (בִּזְהִירוּת, מִפְּנֵי הַקּוֹצִים הַגְּדוֹלִים!). “בְּרָצוֹן” וּבְקַלּוּת נָשְׁרוּ רַבּוֹת רַבּוֹת מִכָּל עֵבֶר. בָּחַרְתִּי חֲמֵשׁ עֶשְׂרֵה הַמְשֻׁבָּחוֹת בְּיוֹתֵר. אֲבִיאֵן הַבַּיְתָה וְאַעֲנִיק לְכָל בְּנֵי הַבַּיִת, יִרְאוּ מַה יָּכוֹל אֶחָד כָּמוֹנִי לַעֲשׂוֹת.

אֵיכָה אֶשָּׂאֵן הַבַּיְתָה – וְאֵין לִי לֹא כְּלִי, לֹא סַל?

יֵשׁ עֵצָה. יֵשׁ לִי כַּפְתָּן. אֲנִי מֵרִים אֶת שׁוּלֵי הַכַּפְתָּן וַהֲרֵי כְּעֵין שַׂק. אֲנִי אוֹמֵר וְעוֹשֶׂה. סִדַּרְתִּין אַחַת לְאַחַת בְּשׁוּלֵי הַכַּפְתָּן, הֲרִימוֹתִי הַקָּצֶה – וּפָנִיתִי לָשׁוּב הַבַּיְתָה.

הַמַּשָּׂא כָּבֵד בְּמִקְצָת, אֲבָל אֵין דָּבָר. כְּדַאי טֹרַח זֶה לְמַעַן הַתַּעֲנוּג הַצָּפוּי לְכָל בְּנֵי הַבַּיִת וְלִי.

צָעַדְתִּי בְּדַרְכִּי בְּמֶרֶץ. שִׂמְחַת הַשָּׁלָל מְעוֹדֶדֶת אֶת הָאָדָם. קָדִימָה.

עַד מְהֵרָה מַרְגִּישׁ אֲנִי עֲיֵפוּת. הַחֹם גָּדוֹל. הוֹלֵךְ וְגָדוֹל. גָּדוֹל מִנְּשׂוֹא. אֲנִי שָׁטוּף זֵעָה. לֹא רַק פָּנַי בּוֹעֲרִים, אֶלָּא גַם – מִשּׁוּם מָה – בְּכָל בְּשָׂרִי כְּעֵין תַּבְעֵרָה צוֹרֶבֶת, דּוֹקֶרֶת. מַה זֶּה? אֵין לְהָבִין. מַדּוּעַ יִדְקֹר הַחֹם? אִין זֹאת פַּעַם רִאשׁוֹנָה, שֶׁאֲנִי הוֹלֵךְ תַּחַת שֶׁמֶשׁ לוֹהֶטֶת, אֲבָל כַּחֹם הַזֶּה לֹא יָדַעְתִּי מֵעוֹדִי. וּבְכֵן, חוּשָׁה, הַרְחֵב צְעָדֶיךָ, מַהֵרָה.

אֲבָל כֹּה קָשֶׁה לְהָנִיעַ אֶת הָרַגְלַיִם. הַהֲלִיכָה בִּמְהִירוּת מַגְדִּילָה אֶת הַבְּעֵרָה בִּבְשָׂרִי. בְּעִקָּר צוֹרֶבֶת מְאֹד בִּטְנִי, גַּם יְרֵכַי, גַּם כָּל חָזִית גּוּפִי. מַה קָּרָה לִי? מַה לַּעֲשׂוֹת?

אֵין תַּקָּנָה. קָדִימָה. אַךְ אָבוֹא הַבַּיְתָה – אָנוּחַ וְיִרְוַח לִי.

אֲבָל הָעִיר עֲדַיִן רְחוֹקָה. אֵין לִרְאוֹת סִמָּן שֶׁל עִיר, בִּנְיָן, חֲנוּת, אוֹ סֻכָּה. כַּנִּרְאֶה הִרְחַקְתִּי מְאֹד מִן הָעִיר. לֹא הִרְגַּשְׁתִּי בְּלֶכְתִּי כִּי כֹּה הִרְחַקְתִּי לֶכֶת.

קָשֶׁה הַמַּשָּׂא. מְאֹד קָשֶׁה. הַצְּרִיבָה בְּבִטְנִי וּבֵין רַגְלַי מַכְבִּידָה מְאֹד אֶת הַהֲלִיכָה. אֲנִי אָנוּס לָלֶכֶת מִתּוֹךְ כְּפִיפַת גַּב, בְּרַגְלַיִם מְפֻשָּׂקוֹת בְּמִקְצָת – מֵעֵין הֲלִיכַת־אַוָּז.

עָיַפְתִּי. עָיַפְתִּי. וְאֵין צֵל וְאֵין מַחְסֶה מְעַט לָפוּשׁ רֶגַע.

הַאֶזְרֹק אֶת מַשָּׂאִי, מַשָּׂא הַצַּבְּרוֹת, מֵעָלַי – וְיֵקַל לִי?

לֹא, לֹא תִּתָּכֵן כָּזֹאת. מַה יַּגִּידוּ בַּבַּיִת? נֶעֱלַמְתִּי חֲצִי יוֹם, יָגַעְתִּי, נִצְרַבְתִּי, שַׁבְתִּי יָגֵעַ עַד מָוֶת – וְיָדַי רֵיקוֹת מִכֹּל.

לֹא, לַפָּחוֹת יִרְאוּ אֶת הַצַּבְּרוֹת, יֵדְעוּ שֶׁהָיָה טַעַם וָחֵפֶץ וְתַכְלִית לַעֲמָלִי.

קָדִימָה, קָדִימָה, קָדִימָה. נְשִׁימָתִי קְצָרָה. קִלּוּחֵי זֵעָה נִגָּרִים עַל פָּנַי, עַל עוֹרִי, וְהֵם מַגְבִּירִים הַבְּעֵרָה, הַדְּקִירָה.

כְּמִתּוֹךְ עֲרָפֶל קַל נִגְלוּ לְעֵינַי מֵרָחוֹק בִּנְיְנֵי הָעִיר, שֶׁכֵּן גַּם עֵינַי בַּעֲרוּ וְכָבְדוּ עָלַי מְאֹד.

בִּשְׁאֵרִית כֹּחוֹתַי צָעַדְתִּי קָדִימָה. הִגַּעְתִּי לִרְחוֹב בֵּיתֵנוּ. עָלִיתִי. רַק דָּרְכוּ רַגְלַי עַל מִפְתַּן בֵּיתֵנוּ, הִפְשַׁלְתִּי אֶת שׁוּלֵי בִּגְדִי וְנָפְלוּ הַצַּבְּרוֹת. צְעָקָה פָּרְצָה מִפִּי כֹּל. תַּדְהֵמָה. מְבוּכָה, חֲרָדָה.

בְּרֹב זְהִירוּת הִפְשִׁיטוּ מֵעָלַי בְּגָדַי. אָז נִגְלְתָה צָרֶבֶת הַתַּבְעֵרָה שֶׁלָּהֲטָה בְּכָל גּוּפִי מֵאַלְפֵי הַקּוֹצִים הַדְּקִיקִים, הַזְּעַרְעֲרִים, וּמֵרֹב הַזֵּעָה. אִמָּא וְאַחְיוֹתַי גָעוּ בִּבְכִיָּה. וְגַם אֲנִי עִמָּן.

ה    🔗

כָּל הַשּׁוֹמֵעַ אֶת הַקּוֹרוֹת אוֹתִי עִם הַצַּבְּרוֹת וַדַּאי יִצְחַק לִי. יֶלֶד פֶּתִי, יֹאמְרוּ לִי. אֲבָל לֹא כָּל צוֹחֵק יִצְדַּק. אִלְמָלֵי נִתְנַסֵּיתִי אֲנִי וְשֶׁכְּמוֹתִי בָּרָעָה, לֹא הָיו יוֹדְעִים הָאֲחֵרִים, שֶׁבְּצַבְּרוֹת מְצוּיִים אַלְפֵי קוֹצִים דְּקִיקִים כָּאָבָק וְהֵם נוֹשְׁרִים מִכָּל מַגָּע קַל וְנִדְבָּקִים וְחוֹדְרִים בָּעוֹר.

אֲנִי לָמַדְתִּי זֹאת מִן הַנִּסָּיוֹן, בְּגוּפִי, בִּבְשָׂרִי. וְהַנָּכוֹן כִּי יִצְחֲקוּ הַצּוֹחֲקִים עַל אֵלֶּה שֶׁבְּנִסְיוֹנָם הַמַּר הֵיטִיבוּ וְהוֹעִילוּ לָרַבִּים?