וְיֵחָתֵם שָׁלוֹם, וְאֶל בֵּיתֵךְ, מִכָּאן,

כַּחְצוֹת־הַלֵּיל, הוֹמִים וּמִתְנַבְּאִים יָבוֹאוּ,

כִּבְעוֹד הַמִּלְחָמָה, עַבְדֵּךְ הַנֶּאֱמָן

וּשְׁאָר כָּל יְדִידָיו, אֲשֶׁר יִחְיוּ, כָּמוֹהוּ.

חָפַצְתִּי, כִּי תוּכְלִי גַם לַיְלָה זֶה לִהְיוֹת

שׁוּב הָאִשָּׁה הַהִיא, אֲשֶׁר עַל סְבִיבוֹתֶיהָ

נָהַגְנוּ לִפְעָמִים לָשֶׁבֶת בִּמְסִבּוֹת

מוּל וִילוֹנִית כְּחֻלָּה עַל פְּנֵי חַלּוֹנוֹתֶיהָ.

בַּחוּץ תּוֹתְחֵי־נוּן־מֵם בְּרַעַם דּוֹבְבִים,

וּפֹה בְּוַלְס יָשָׁן רַדְיוֹלָה מִשְׁתַּפֶּכֶת,

וְהַמָּה בָּךְ כֻּלָּם מְעַט מְאֹהָבִים,

וּמַחְצִיתָם הַרְחֵק מִפֹּה הוֹלֶכֶת.

וּכְבָר סָגִין בַּיָּד. וּכְבָר שָׁלֹשׁ. פִּתְאֹם

אִישׁ־אִישׁ מִתּוֹךְ שִׁירָיו לָךְ מֵחָדָשׁ קוֹרְאִים הֵם

וְאֶת פְּלוֹנִי, אֲשֶׁר הָיָה כָּאן תְּמוֹל־שִׁלְשׁוֹם,

תּוֹךְ אֲבֵלוּת גַּבְרִית בְּרִטּוּנָם זוֹכְרִים הֵם.

לֹא, לֹא הָיִיתִי אָז הַגֶּבֶר הַקַּנַּאי,

אַתְּ לְבַדֵּךְ יָכֹלְתְּ יַשֵּׁר לָהֶם הַקֶּמֶט.

הָעֶרֶב הוּא קָצָר, – הֵי מַהֲרוּ! אֵין פְּנַאי! –

כְּבָר מְכוֹנִית־צָבָא לְמַטָּה מְנַהֶמֶת.

בְּלִי אֹמֶר וּדְבָרִים כְּרוּתָה בֵּינֵינוּ בְּרִית:

כְּכָל הַשְּׁאָר, אֵצֵא אֶל הַסַּגְרִיר, הַכְּפוֹרָה,

יַחְדָּו אֶת הֶחָצֵר נֶחְצֶה, אֶת הַחָרְפִּית,

וְאָז, לִכְשֶׁיֵּלְכוּ, אֶל מְעוֹנֵךְ אֶחְזוֹרָה.

וְאַף אִם הַדָּבָר מֵהֶם לֹא נֶעֱלָם,

הֵן נִיחָא לִי בְּכָךְ, – עָשִׂינוּ זֹאת מִדַּעַת.

בְּעֶרֶב זֶה הָיִית שַׁיֶּכֶת לְכֻלָּם;

אָכֵן, יָפֶה עָשִׂית שֶׁזְּכֻיּוֹתַי מָנַעַתְּ.

לֹא לִי לִשְׁפּוֹט: טוֹבָה, אוֹ אִם רָעָה הָיִית.

אַךְ בַּיָּמִים הָהֵם שֶׁל שְׁכוֹל וִיגוֹנוֹתַיִם

רַק אַתְּ הָיִית לָהֶם הַנֶּפֶשׁ הַנָּשִׁית,

זוֹ עֲדִינוּת־הַקּוֹל, זֶה לֶטֶף הַיָּדַיִם,

אֲשֶׁר כֻּלָּם הָיוּ כֹּה חֲסֵרִים

אֲזַי, לְעֵת צֵאתָם, עִם אוֹר חַמָּה זוֹרַחַת,

לִרְזֶ׳ב, לְחַרְקוֹב, לְקַלּוּגָה, אוֹ לִקְרִים.

בָּנוֹת לֹא נִפְנְפוּ לָהֶם נִפְנוּף מִטְפַּחַת,

וַחֲצוֹצְרוֹת לָהֶם לֹא שָׁרוּ, וְאִשָּׁה

אֵי־שָׁם, בַּמֶּרְחַקִּים, מְאוּם אֵינָהּ יוֹדַעַת

וַיְהִי הַבֹּקֶר אוֹר, וּזְרוֹעַ נְחוּשָׁה

אוֹתָם בַּמִּלְחָמָה כְּקֶדֶם מְשַׁקַּעַת.

וּבַשָּׁעָה הַזֹּאת, שָׁעָה לִפְנֵי צֵאתָם,

הָיִית לָהֶם פִּתְאֹם כָּל מְאֹדָם בַּחֶלֶד.

אַתְּ לֹא שִׁעַרְתְּ כְּלָל אֶת הַגֹּבַהּ הַמְאֻיָּם

שֶׁלִּמְרוֹמָיו הָיִית לְפֶתַע נֶאֱצֶלֶת;

אוּלַי לָהֶם לֹא נֶאֱהֶבֶת כָּל עִקָּר

(רַק בְּעֵינַי סְגֻלַּת הַיֹּפִי וְהַמֶּגֶד!)

לִפְנֵי נְסִיעָתָם הָיִית לָהֶם הַיְקָר,

עָלָיו כָּל גֶּבֶר פֹּה יַשְׁלִיךְ נַפְשׁוֹ מִנֶּגֶד:

יִפְעַת־אִשָּׁה, יַלְדָּה, כַּלָּה, אַיֶּלֶת־חֵן,

הַכֹּל, כָּל שֶׁיָּקָר הוּא לָנוּ מִלִּזְנוֹחַ,

לִשְׁמוֹ נָמוּת בְּסוֹכְכֵנוּ עֲלֵיכֶן,

אַתֶּן הַחַנּוּנוּת, אַתֶּן רְפוֹת־הַכֹּחַ.

שִׁירֵי־יַלְדוּת פְּשׁוּטִים, אֲשֶׁר נִזְכּוֹר צְלִילָם,

חִיּוּךְ אִשָּׁה – מָה רַב, וּמַה מִּצְעָר הָעֶרֶךְ…

יָפֶה מְאֹד עָשִׂית, שֶׁלְּעֵינֵי כֻּלָּם

רַק בִּלְחִיצַת־הַיָּד בֵּרַכְתְּ אוֹתִי לַדֶּרֶךְ.

אַךְ יֵחָתֵם שָׁלוֹם, וְאֶל בֵּיתֵךְ, מִכָּאן,

כַּחְצוֹת־הַלֵּיל, הוֹמִים וּמִתְנַבְּאִים יָבוֹאוּ,

כִּבְעוֹד הַמִּלְחָמָה, עַבְדֵּךְ הַנֶּאֱמָן

וּשְׁאָר כָּל יְדִידָיו אֲשֶׁר יִחְיוּ כָּמוֹהוּ.

עוֹד בְּמַדֵּי־צָבָא יִהְיוּ בִּכְנִיסָתָם

וּבַפָּלוּשׁ אַט־אַט לַהֲסִירָם יַתְחִילוּ.

אֶתְמוֹל עוֹד מִלְחָמָה. אֶתְמוֹל לְבֵית־עוֹלָם

עוֹד הֵמָּה אֶת הַהוּא, אֶת הָאַחְרוֹן, הוֹבִילוּ.

אַתְּ תִּשְׁאֲלִי: ״וְהוּא? מַדּוּעַ הוּא לֹא שָׁב?״

וְהֵמָּה יְשַׁסְּעוּ אֶת שִׂיחָתָם בִּן־רֶגַע.

פִּתְאֹם יִוָּכְחוּ, כִּי הַשֻּׁלְחָן רָחָב…

עֶרְכֵי־כֵּלִים יִמְנוּ וְלֹא יוֹצִיאוּ הֶגֶה.

וְאַתְּ בְּעִצָּבוֹן תַּבְחִינִי מַבָּטָם,

וּלְשֵׁם תֵּרוּץ בִּלְבַד שְׂפָתֵךְ בַּחְשַׁאי תַּבִּיעַ:

״אַחַד הַבַּחוּרִים, חָשַׁבְתִּי, מִן הַסְּתָם,

מִמֶּרְחַקִּים… בְּאִחוּר־זְמַן יַגִּיעַ…״

אַךְ אָנוּ לֹא נָבוֹא לִסְתּוֹר דְּבָרֵךְ, לֵאמוֹר,

כִּי מִי שֶׁחַי כְּבָר בָּא. וְאֵלֶּה שֶׁאֵחֵרוּ,

נָסְעוּ כָּל־כָּךְ רָחוֹק, שֶׁלֹּא יוּכְלוּ לַחְזוֹר,

וּפֹה, עַל אֲדָמוֹת, וַדַּאי כְּבָר יֵעָדֵרוּ.

נוּ, מֵילָא… שְׁבוּ, רֵעִים. וּמַהוּ הַמִּנְיָן?

רִאשׁוֹן, שֵׁנִי, שְׁלִישִׁי… יַקְרִיבוּ מְסֻבַּיִךְ

וּלְזֵכֶר הַמְאַחְרִים לָבוֹא אֶל הַשֻּׁלְחָן

כּוֹס רִאשׁוֹנָה יִשְׁתּוּ עִם בַּעֲלַת־הַבַּיִת.

אַךְ אִם אֲנִי אֶהְיֶה הַגֶּבֶר שֶׁאֵחֵר,

וְאַתְּ עַל אִחוּרִי לְהִתְרַעֵם תַּתְחִילִי

וּלְפֶתַע תִּשְׁמְעִי, אֵיךְ מִישֶׁהוּ אוֹמֵר,

כִּי אַךְ לִבְלִי הוֹעִיל תּוֹסִיפִי־תְּחַכִּי לִי, –

אַל יִבָּטֵל אָז הַמִּשְׁתֶּה וְאַל יֻשְׁבַּת!

כִּי מָה אִכְפַּת, שֶׁאֵין כִּתְשׁוּקָתִי אֵלַיִךְ,

כִּי מָה אִכְפַּת, שֶאֲהַבְתִּיךְ, כִּי מָה אִכְפַּת,

שֶׁלֹּא אֶזְכֶּה לִרְאוֹת עוֹד אֶת עֵינַיִךְ.

כֻּלָּנוּ, אֵין נִבְדָּל, הָיִינוּ פֹּה קְרוּאִים,

רַק אַחַר־כָּךְ, טַנְדּוּ, יִחְדֵּךְ לִי גוֹרָלֵנוּ.

אַךְ פֹּה, לְעֵת כָּזֹאת, לְיַד שֻׁלְחַן־רֵעִים,

שָׁוִינוּ לְפָנַיִךְ, לֹא נִפְלֵאנוּ.

אַתְּ אַחַר־כָּךְ זִכְרִינִי בְּאַלְמוֹן,

אַתְּ אַחַר־כָּךְ סִפְדִינִי בִּשְׁכוֹלַיִךְ,

וּבִסְדִינֵךְ הַקַּר מִנֶּגֶד לַחַלּוֹן

מֵעֹצֶר הַבְּדִידוּת בַּקְּשִׁי רַחְמִים עָלַיִךְ.

אַךְ כָּאן, חָלִילָה לָךְ, בְּאֵבֶל וּדְמָעוֹת

עָלַי, עָלַי בִּלְבַד, חַסְדֵּךְ אַחְרוֹן לִמְנוֹעַ

מֵאֵלֶּה שֶׁיָּצְאוּ עִמִּי לְמַסָּעוֹת

וְהֵם, גַּם הֵם עִמִּי לֹא שָׁבוּ מִלִּנְסוֹעַ.

גַּם לָנוּ, בֵּין הַשְּׁאָר, קִבְעִי כּוֹסוֹת־שֶׁל־חַג,

לְפִי שֶׁעוֹד נָבוֹא פִּתְאֹם בְּהֶסַּח־דַּעַת,

אֶחָד מִן הַחַיִּים יָקוּם נָא וּמָזַג

לְתוֹךְ כּוֹסוֹת אֵין־צְלִיל שֶׁלָּנוּ מְלוֹא קֻבַּעַת.

עוֹדְכֶם מְפֻכָּחִים, עֲדֶן לֹא בָּא הָאוֹת,

אַךְ אָנוּ כְּבָר בָּאִים. וְעוֹד מְעַט נַגִּיעַ.

עַד בֹּקֶר שְׁתוּ, רֵעִים. כְּבָר אַחֲרֵי חֲצוֹת.

בַּפֶּתַח נְחַכֶּה לַשַּׁחַר הַמַּפְצִיעַ.

מִי זֶה דִבֵּר כָּזָב, כִּי לֹא נָבוֹא לְכָאן?

עֵת תִּשְׁתַּכְּרוּ כֻּלְּכֶם, הָיֹה נִהְיֶה כְּבָר פְּנִימָה.

אֵין־קוֹל בַּעֲדַתְכֶם נֵשֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן

וּלְמַעַן הַחַיִּים כּוֹסוֹת אֵין־צְלִיל נָרִימָה.