אברהם שלונסקי – תרגומים משירת העולם: תרגומי שירה כרך א G

פרטי מהדורת מקור: תל אביב: הוצאת ספרית פועלים ומפעלי נייר חדרה; תשל"ב 1971

x מוגש ברשות פרסום

t שירה

כל פריטי כותר זה זמינים להלן

המלצות: 3 המלצות קוראים

משירת המופת

אוריפידס

שתי פרשיות מתוך מדאה

מאת

אֶוּריפִּידֶס

שִׂיחַ הָאוֹמֶנֶת וְהַפַּדְגוֹג

האומנת:

וּלְוַאי וְלֹא חָמְקָה אַרְגוֹ בִּיעָף

בֵּינוֹת הַסִּימְפְּלִיגָדִים לְקוֹלְכִידָה,

וְלֹא נִכְרַת בְּפֶּלִיאוֹן הָאֹרֶן

לָתֵת מָשׁוֹט בִּידֵי הַגִּבּוֹרִים

אֶת צֶמֶר־הַזָּהָב לִכְבּוֹשׁ לַמֶּלֶךְ.

אוֹ־אָז לֹא לִהֲטָה בְּלֵב גְּבִרְתִּי

אֵשׁ אַהֲבַת יָסוֹן, וּבְשַׁעַר יוֹלְקוֹס

לֹא בָּאָה אַחֲרָיו וְלֹא הִדִּיחָה

אֶת הַנְּסִיכוֹת לְרֶצַח אֲבִיהֶן,

וְכָךְ גָּלְתָה עִם בְּנֵי־בֵּיתָהּ קוֹרִינְתָּה.

אָמְנָם, עַד־מְהֵרָה חִבָּה נוֹדְעָה לָהּ

מִבְּנֵי עַמָּהּ שֶׁל אֶרֶץ מִקְלָטָהּ

וְעִם יָסוֹן הָיְתָה הִיא שְׁכֶם אֶחָד

(הִנֵּה כִּי כֵן הַדֶּרֶךְ אֶל הָאֹשֶׁר

בִּשְׁכוֹן שָׁלוֹם בֵּין בַּעַל לְאִשְׁתּוֹ!) –

אוּלָם עַתָּה אֵיבָה בַּכֹּל וָנֶגַע:

יָסוֹן נָטַשׁ גְּבִרְתִּי עִם יְלָדָיו

וּבָא בִּבְרִית עִם עֶרֶשׂ הַמַּלְכוּת,

עִם בַּת קְרֵיאוֹן, כִּי הוּא שַׁלִּיט הָאָרֶץ.

מֵדֵאָה הַדְּווּיָה וְהַמָּשְׁפֶּלֶת

זוֹעֶקֶת עַל שְׁבוּעוֹת וּתְקִיעַת־כָּף

שֶׁחֻלְּלוּ, וְהָאֵלִים תָּעִיד

עַל טוֹבָתָהּ אֲשֶׁר כָּפָה יָסוֹן.

מֵעֵת שָׁמְעָה, כִּי בַּעֲלָה בָּגַד בָּהּ,

שׁוֹכֶבֶת הִיא צָמָה וּמִתְמַכֶּרֶת

לֶעֱנוּתָהּ, וְדִמְעָתָהּ כַּנַּחַל.

רֹאשָׁהּ מָשְׁפָּל, וְלֹא תָרִים עֵינַיִם,

כְּסֶלַע בְּלֶב־יָם אָטְמוּ אָזְנֶיהָ

מִשְּׁמוֹעַ תַּנְחוּמוֹת מִפִּי רֵעִים,

רַק לְעִתִּים תַּפְשִׁיל צַוַּאר הַלֹּבֶן

וּבְשִׂיחַ עִם נַפְשָׁהּ תִּבְכֶּה עַל אַבָּא,

עַל מְכוֹרָה, עַל כָּל אֲשֶׁר בָּגְדָה בָּם

לִנְדּוֹד עִם אִישׁ אֲשֶׁר הִנֵּה יִבְזֶנָּה.

עַכְשָׁו תֶּחְזֶה, אֻמְלֶלֶת, מִבְּשָׂרָהּ

אֶת מַר סוֹפוֹ שֶׁל הַנּוֹטֵשׁ מוֹלֶדֶת.

שׂוֹנֵאת הִיא אֶת בָּנֶיהָ, גַּם מַרְאֵה

פְּנֵיהֶם לֹא יְשַׂמְּחֶנָּה. חוֹשְׁשַׁתְנִי

שֶׁהִיא זוֹמֶמֶת רָע. לֵב פֶּרֶא לָהּ

וְלֹא יִשָּׂא כָּל עָוֶל. יְדַעְתִּיהָ,

עַל כֵּן מָלֵאתִי פַּחַד. נוֹרָאָה הִיא,

וְכָל שֶׁיִּתְגָּרֶה בָּהּ, לֹא חִישׁ־קַל

יִזְכֶּה לִקְטוֹף אֶת פְּרִי הַנִּצָּחוֹן.

אַךְ שׁוּר: מִן הַמֵּרוֹץ שָׁבִים בָּנֶיהָ.

הֵם לֹא יִשְׁעוּ אֶל צַעַר הוֹרָתָם.

כִּי זָרוּ מַכְאוֹבוֹת לְלֵב הַיֶּלֶד.

הפדגוג:

הַנֶּכֶס הַוָּתִיק שֶׁל בֵּית גְּבִרְתֵּנוּ!

עַל מָה בָּדָד פֹּה תַעַמְדִי בַּשַּׁעַר

וְאֶל נַפְשֵׁךְ תִּבְכִּי עַל צָרוֹתֵינוּ?

וְאֵיךְ נוֹתְרָה מֵדֵאָה בִּלְעָדַיִךְ?

האומנת:

בֶּן־לְוָיָה זָקֵן שֶׁל בְּנֵי יָסוֹן!

בַּצַּר לָאֲדוֹנִים הֲלֹא יִדְווּ

גַּם הַמְּשָׁרְתִים, וּכְמוֹ צָרַת נַפְשָׁם הִיא.

הִנֵּה כִּי כֵן כָּבַד עָלַי הַצַּעַר,

עֲדֵי יָצָאתִי הֵנָּה לְתַנּוֹת

צָרַת גְּבִרְתִּי מוּל אֶרֶץ וְשָׁמַיִם.

הפדגוג:

וְעוֹד לֹא תַם בִּכְיָהּ שֶׁל הָאֻמְלֶלֶת?

האומנת:

הוֹ לֹא! עוֹד לֹא הִגִּיעַ עַד הַחֵצִי.

הפדגוג:

פְּתַיָּה, – (אִם כֵּן יָאֶה לוֹמַר עַל גְּבֶרֶת), –

הִיא לֹא יוֹדְעָה, כִּי אֵיד חָדָשׁ נָכוֹן לָהּ.

האומנת:

מָה הַדָּבָר, זָקֵן? אַל תְּכַחֵד.

הפדגוג:

לֹא כְלוּם… וְצַר לִי עַל פְּלִיטַת־הַפֶּה.

האומנת:

בִּפְאַת־זְקָנְךָ! דִּין מְשָׁרְתִים לִשְׁנֵינוּ,

וְסוֹד אֶשְׁמוֹר כָּמוֹךָ, אִם גְּזֵרָה הִיא.

הפדגוג:

מוּל בֵּית־קוּבְיָה, הוּא סוֹד זִקְנֵי־הָעִיר

עִם עֵין־פֵרֵנֶה הַקָּדוֹשׁ, עָבַרְתִּי,

וּבְהִתְחַפְּשִׂי כְּלֹא מַקְשִׁיב, שָׁמַעְתִּי,

כִּי הַשַּׁלִיט קְרֵיאוֹן זוֹמֵם לִגְזוֹר

גֵּרוּשׁ עַל הַיְלָדִים וְהוֹרָתָם

מִגְּבוּל קוֹרִינְתְּ. הַאִם שְׁמוּעַת־אֱמֶת הִיא –

זֹאת לֹא אֵדַע. וּלְוַאי וְאֶתְבַּדֶּה.

האומנת:

הֲכִי יַפְקִיר יָסוֹן בָּנָיו לְסֵבֶל,

אֲפִילוּ הִתְקוֹטֵט עִם הוֹרָתָם?

הפדגוג:

חִתּוּן חָדָשׁ דּוֹחֶה אֶת הַיָּשָׁן,

וְאֵין יסון אוֹהֵב עוֹד בַּיִת זֶה.

האומנת:

אֲבוֹי אִם יִתְחוֹלֵל אָסוֹן שֵׁנִי,

וְאָנוּ הָרִאשׁוֹן עוֹד לֹא דָלִינוּ.

הפדגוג:

שִׁמְרִי, אֵפוֹא, הַסּוֹד, כִּי לֹא תִכְשַׁרְנָה

אָזְנֶיהָ לְשָׁמְעוֹ בְּטֶרֶם עֵת.

האומנת:

רָאוּ, בָּנִים, כָּזֶהוּ אֲבִיכֶם!

אָרוּר יִהְיֶה… אַךְ לֹא! הֵן אֲדוֹנִי הוּא…

אוּלָם נִמְצָא, כִּי הוּא עוֹכֵר בֵּיתוֹ.

הפדגוג:

זֶה דֶּרֶךְ כָּל אֱנוֹשׁ! הֲרַק עַכְשָׁו,

בְּהִתְאַכְזֵר יָסוֹן לִשְׁנֵי בָּנָיו

לְמַעַן עֶרֶשׂ־כְּלוּלוֹתָיו, הֻבְרַר לָךְ,

כִּי הָאָדָם קָרוֹב אֵצֶל עַצְמוֹ?

האומנת:

הַבַּיְתָה לְכוּ, בָּנִים. עוֹד יִהְיֶה טוֹב.

וּרְאֵה, שָׁמְרֵם הֵיטֵב וְהַרְחִיקֵם נָא

מֵעַל אִמָּם בְּעוֹד גּוֹעֵשׁ רוּחָהּ.

הִיא כְּבָר לָטְשָׁה בָּהֶם מַבָּט שֶׁל זַעַם

וּכְמוֹ חוֹרֶשֶׁת־רָע. הִיא לֹא תִּשְׁקוֹט,

עֲדֵי יָחוּל הָרַעַם – מִי יִתֵּן,

עַל רֹאשׁ שׂוֹנְאִים, וְלֹא הָאוֹהֲבִים.

נְאֻם מֵדֵאָה אֶל נְשֵׁי קוֹרִינְתְּ

נְשֵׁי קוֹרִינְתְּ, יָצָאתִי מִבֵּיתִי

לִמְנוֹעַ קִטְרוּגְכֶן. רַבִּים, יָדַעְתִּי,

הַנֶּחְשָׁבִים גֵּאִים, אִם נֶחְבָּאִים הֵם,

וְאִם מְעֹרָבִים עִם הַבְּרִיּוֹת.

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר מִצֶּנַע חַיֵּיהֶם

יִתְלוּ בָּהֶם עֲווֹן קַלּוּת־הַדַּעַת.

כִּי הָאָדָם אַךְ לְעֵינָיו יִשְׁפּוֹט,

וּבְטֶרֶם יַעֲמוֹד עַל טִיב רֵעֵהוּ,

שִׂנְאַת־חִנָּם יִרְחַשׁ לוֹ בִּלְבָבוֹ.

אָמְנָם, הַגֵּר בָּאָרֶץ חוֹבָתוֹ הִיא

לִשְׁמוֹר אֶת נִימוּסֶיהָ. אַךְ אֶזְרָח –

גַּם הוּא לֹא יִנָּקֶה עוֹד, אִם בְּרַהַב

וּבְלִי נִימוּס יַדְאִיב אֶת זוּלָתוֹ.

אֲנִי – שׁוֹאַת־פִּתְאֹם הִכַּתְנִי נָפֶשׁ

וְכָל חֶמְדּוֹת־חַיִּים עָלַי הִמְאִיסָה.

עַל־כֵּן, יְדִידוֹתַי, חָפַצְתִּי מָוֶת.

כִּי זֶה שֶׁמְּשּׂוֹשׁ־חַיַּי הָיָה, אִישִׁי,

נִמְצָא שֶׁאֵין כָּמוֹהוּ לִבְלִיַּעַל!

מִכָּל יְצוּר בַּר־נֶפֶשׁ וּבַר־דַּעַת

אֵין עוֹד אֻמְלָל כָּמוֹנוּ הַנָּשִׁים.

הוֹן־תּוֹעָפוֹת נִתֵּן בִּמְחִיר הַבַּעַל,

וּלְסוֹף – אָדוֹן קָנִינוּ לְגוּפֵנוּ, –

וְהִיא צָרָה גְדוֹלָה מִקּוֹדַמְתָּהּ.

וְכָאן הַפּוּר: אִם טוֹב הָאִישׁ, אוֹ רָע הוּא?

כִּי גֵרוּשִׁין חֶרְפָּה הִיא לָאִשָּׁה,

וְאַף אֵינָהּ מֻתֶּרֶת לְמָאֵן בּוֹ.

וְאִם תָּבוֹא לְאֶרֶץ נָכְרִיָּה,

שֶׁזָּרוּ לָהּ חֻקָּהּ וְנִימוּסֶיהָ,

אֵיךְ תְּנַחֵשׁ הַדֶּרֶךְ הַיָּשָׁר

לִנְהוֹג בְּבַעֲלָהּ – וְלֹא לִמְּדוּהָ?

אָמְנָם בְּאִם תִּשְׁקוֹד וְאַף תַּצְלִיחַ,

וְהוּא יֵאוֹת לִמְשׁוֹךְ עִמָּהּ בָּעֹל –

מַה טּוֹב חֶלְקָהּ; וָלֹא – מוּטָב הַמָּוֶת!

וְכֵן אִם צַר לוֹ בֵּין כָּתְלֵי־בֵּיתוֹ,

הֲלֹא יֵצֵא הַחוּצָה, וְיִרְוַח לוֹ

בְּסוֹד רֵעִים אוֹ שִׂיחַ בְּנֵי־גִילוֹ; –

הִיא – אֵין לָהּ אֶלָּא הוּא, וְהוּא בִּלְבַד.

הֵם טוֹעֲנִים, כִּי אָנוּ בְּצֵל בַּיִת

יוֹשְׁבוֹת שַׁאֲנַנּוֹת, בְּעֵת שֶׁהֵם

אוֹסְרִים קְרָבוֹת בְּחֶרֶב. דִּבְרֵי־הֶבֶל!

מֵאָה קְרָבוֹת, וְלֹא לֵדָה אַחַת!

אַךְ לֹא כְּחֶלְקְכֶן חֶלְקִי הַמָּר:

הֵן יֵשׁ לָכֵן בֵּית־אָב וְעִיר־מוֹלֶדֶת

וְחוּג רֵעִים לְנֹעַם וּשְׂמָחוֹת;

אֲנִי כָּאן נָכְרִיָּה בְּאֵין מוֹשִׁיעַ,

וּמִתְעַלֵּל בִּי אִישׁ, שֶׁלְּקָחַנִי

לִמְקוֹם נֵכָר, כְּקַחַת הַשָּׁלָל.

לֹא אֵם לִי, וְלֹא אָח, וְלֹא גוֹאֵל,

לִהְיוֹת לִי חוֹף־מִבְטָח לְעֵת צָרָה.

עַל־כֵּן אֲבַקְּשְׁכֶן אַךְ זֹאת בִּלְבַד:

לְעֵת אֶמְצָא הַדֶּרֶךְ הַיָּאוּת

לִנְקוֹם בְּבַעֲלִי כָּל כָּל הָעָוֶל,

שִׁמְרוּ הַסּוֹד! נָשִׁים לִבָּן כַּדּוֹנַג,

וְהוּא נָמֵס מִקְּרָב וְלַהַט־חֶרֶב,

אַךְ עֶרֶשׂ־דּוֹדֵיהֶן כִּי תְּחֻלַּל,

אֵין כְּמוֹתָן בְּתַאֲוַת־הָרֶצַח.

משירת רוסיה

פ. א. טיוטצ’ב

ציצרו

מאת

פיודור טיוטצ'ב

נוֹאֵם שֶׁל רוֹמָא קָם לִנְאוֹם,

בִּסְעוֹר בָּהּ אֶזְרָחִים בַּמֶּרִי:

"אֵחַרְתִּי־קוּם – וּבְלֵב הַדֶּרֶךְ

לֵיל רוֹמָא רַד עָלַי פִּתְאֹם."

אוּלָם בִּנְפוֹל עֲטֶרֶת רוֹמָא,

הֲלֹא מִמְּרוֹם הַקַּפִּיטוֹל

רָאִיתָ, אֵיךְ בְּהוֹד גָּדוֹל

כּוֹכַב־דָּמֶיהָ מָט הַתְּהוֹמָה!..

אַשְׁרֵי הַבָּא אֶל הָעוֹלָם

לְעֵת גּוֹרָל וְהַכְרָעָה לוֹ –

עֲדַת הָאֶרְאֶלִּים קָרְאָה לוֹ

לָקַחַת חֶבֶל בְּמִשְׁתָּם.

הוּא שֶׂגֶב חֶזְיוֹנָם חָזָה לוֹ,

הוּא בָּא בְּסוֹד מוֹעֲצוֹתָם,

וּבְעוֹדוֹ חַי, כִּיצוּר־שֶׁל־מָעְלָה,

שָׁתָה מִגְּבִיעַ אַלְמוּתָם.

א. ס. ניקיטין

האסופית

מאת

איבן ניקיטין

שְׁמֵי הַבֹּקֶר אוֹרוּ, צַחוּ

רוּחַ חָם יִפַּח,

כִּקְטִיפָה יוֹרִיק הָאָחוּ,

יְלַהֵט מִזְרָח.

מְעֻטַּר שִׂיחִים עֲתֶרֶת,

עֲרָבִים אֵין קֵץ,

בְּאִבְחַת־אוּרִים נִפְזֶרֶת

הָאֲגַם נוֹצֵץ.

עִם הַשֶּׁמֶשׁ שָׂשׂ־לְשַׁיִט

מְשַׁיֵּט דּוּמָם

עֵדֶר בַּרְבּוּרֵי הַבַּיִת

עַל חֶלְקַת אֲגַם.

שׁוּר: אֶחָד הֵנִיף כְּנָפַיִם

הֶנֶף נִים־לֹא־נִים,

וּבְחֵן־חֵן הִתִּיזוּ מַיִם

נֶתֶז שֶׁל פְּנִינִים.

אֶל שִׂיחִים דּוּגִית נִקְשֶׁרֶת,

וּמִבְּלִי דְבָרִים

מוּל הַסּוּף מוֹשְׁכִים מִכְמֶרֶת

צֶמֶד אִכָּרִים.

יְחֵפִים, שְׁזוּפִים, בָּאָחוּ,

בַּחֻלְצוֹת־פִּשְׁתִּים,

רְכוּבִים עַל בַּד יִצְלָחוּ

שְׁנֵי זַאֲטוּטִים.

הַזֵּעָה מֵהֶם נוֹטֶפֶת,

לְהָבִים פְּנֵיהֶם;

חֶדְוָתָם בִּצְחוֹק מַרְעֶפֶת

רֹן קוֹלוֹתֵיהֶם:

“הָבָה בִּמְרוּצָה נִמְהֶרֶת!” –

וּמִן השִּׂיחִים

בְּקִנְאָה יַלְדָּה סוֹקֶרֶת

אֶת הַפִּרְחָחִים.

“הֵם מוֹשִׁים!” – כְּחֵץ מִקֶּשֶׁת

רָצוּ הַנְּכָדִים, –

"מִן־הַסְּתָם, כִּמְלֹא הָרֶשֶׁת

צָדוּ צַיָּדִים."

וְעַל חוֹף תָּלוּל מוֹפַעַת

רֶשֶׁת מְזוֹרָה.

"וְעַכְשָׁו, הֲלֹא מוּדַעַת,

עֵת לְנַעֲרָהּ!"

כָּכָה סָח זָקֵן כִּפֵּחַ,

אֶרֶך הַזָּקָן,

שֶׁחָזֵהוּ מִתְרַוֵּחַ,

וְכֻלּוֹ לָבָן.

וַיָּנִיפוּ אֶת הָרֶשֶׁת

דַּיָּגִים בְּאוֹן,

וַיְדַדּוּ עַל הַיַּבֶּשֶׁת

אוֹקוּן וְתִכְלוֹן.

הַנְּכָדִים קוֹלָם הִצְהִילוּ:

“הַפַּתְבָּג יִמְתָּק!”

וּשְׁפוּפִים דָּגִים הִטִּילוּ

אִישׁ חֶלְקוֹ בַּשָּׂק.

חֶרֶשׁ, חֶרֶשׁ אֶל הָרֶשֶׁת

גַּם אוֹתָהּ יַלְדָּה

אָז הִרְהִיבָה עֹז לָגֶשֶׁת,

בָּאָה – וְעָמְדָה.

"מַה לָךְ פֹּה, שֵׁדָה מִשַּׁחַת,

אֲסוּפִית כָּזֹאת!

הִתְנַדְּפִי לָךְ, פֶּן, סַפַּחַת,

צַמָּתֵךְ אֶמְרוֹט!"

וַיִּדְחוֹף אוֹתָהּ הַיֶּלֶד.

וְרֵעוֹ אָמַר:

"בּוֹשׁ לְךָ! יַלְדָּהּ אֻמְלֶלֶת,

וְאַתָּה אַכְזָר!"

“שׁוּב אֵלָיו נִטְפַּלְתָּ, אֶחָא!”

הַזָּקֵן הֵשִׁיב. –

"רַק מַחְלֹקֶת כָּל יָמֶיךָ,

רַק מָדוֹן וָרִיב."

וְרֵעֵהוּ סָח: "מֻחְלֶפֶת

הַשִּׁיטָה, סַנְדָּק!

מַעֲשֵׂה חָיָה טוֹרֶפֶת

כָּאן עָשָׂה דַרְדָּק;

וְאַתָּה, בִּמְקוֹם תּוֹכַחַת

לָרָשָׁע הַלָּז,

לַצַּדִּיק הֶרְאֵיתָ נַחַת

לְשׁוֹנְךָ הָעָז."

"אַח… עָיַפְתִּי כְּבָר מִמֶּנָּה,

מִן הַנָּכְרִיָּה…

אֵיךְ אוּכַל וְאַלְבִּישֶׁנָּה

וּבְעַצְמִי עֶרְיָה!

אַךְ מַחְסוֹר לִי וּמִגְעֶרֶת

לֶחֶם – קַב לְקָב,

וְאִמָּהּ שֶׁל זוֹ – מָפְקֶרֶת,

זֵכֶר־שְׁמָהּ יִרְקָב!"

"סְבֹל, אָחִי, וּמִשָּׁמַיִם

תְּבֹרַךְ עַל כָּךְ.

עוֹד תִּגְדַּל, וּבְמוֹ כַּפַּיִם

לַעֲמֹל תִּצְלַח."

"כֵּן… תִּצְלַח… גַּם עֹל עַל שֶׁכֶם

עוֹד תִּשָּׂא… אָמְנָם…

אַךְ בֵּינְתַיִם זֶהוּ לֶחֶם…

לֶחֶם שֶׁל חִנָּם.

וְכֻלָּהּ – כְּמִין גְּרוֹגֶרֶת

כְּחָצִיר מוּבָס…

מִתְיַפַּחַת… מְמָרֶרֶת

תַּמְרוּרִים… נִמְאָס!"

הַזְּקֵנִים שִׂיחָם סִיֵּמוּ

וְלַכְּפָר פָּסְעוּ.

הַנְּכָדִים הָלְכוּ גַם הֵמָּה

וּדְגֵיהֶם נָשְׂאוּ.

רַק הָאֲסוּפִית עָמְדָה לָהּ

וּבְלֶכְתָּם צָפְתָה,

וַעֲלֵי לֶחְיָהּ יָרְדָה לָהּ

חֶרֶשׁ דִּמְעָתָהּ.

ו. א. סולוביוב

פַּנְמוֹנְגּוֹלִיזְם

מאת

ולדימיר סולוביוב

פַּנְמוֹנְגּוֹלִיזְם! הַשֵּׁם הוּא פֶּרֶא,

אַךְ מְלַטֵּף הוּא אֶת אָזְנַי,

וּכְמוֹ בְּשׂוֹרָה בּוֹ מְבֻשֶּׂרֶת

עַל גְּזֵרָתוֹ שֶׁל אֲדוֹנָי.

בִּבְלוֹת בִּיצַנְץ אֲשֶׁר הִרְשִׁיעָה,

וְהַמִּזְבֵּחַ תַּם לִיקוֹד,

וַיִּפֶן עֹרֶף לַמָּשִׁיחַ,

כֹּהֵן וּמֶלֶךְ וְהֶדְיוֹט, –

מִפַּאֲתֵי מִזְרָח אָז יַעַל

אֻמָּה פְּלוֹנִית וְנָכְרִיָּה,

וּמֵהַלְמוּת גּוֹרָל מִמַּעַל

נָמוֹטָה רוֹמִי הַשְּׁנִיָּה.

מֵאֲבַדּוֹן בִּיצַנְץ לִבֵּנוּ

מוּסָר לָקַחַת לֹא נָשִׁית;

וּלְרוּסְיָה חֹנֶף יְשַׁנֵּנוּ:

“אַתְּ רוֹמִי, רוֹמִי הַשְּׁלִישִׁית!”

לוּ כֵן יְהִי! לֹא עוֹד הִמְעִיטוּ

חִצֵּי תַּגְמוּל שֶׁל זַעַם־יָהּ,

וּפֻרְעָנוּת שְׁנִיָּה יָמִיטוּ

גּוֹיִים שֶׁקָּמוּ לִתְחִיָּה.

מִמֵּי מַלַּאי, הַרְחֵק מִזְרָחָה,

מוֹשְׁלֵי אִיֵּים עַד גְּבוּל אַלְטַי –

עִם חוֹמָתָהּ שֶׁל סִין שֶׁשָּׁחָה,

קִבְּצוּ גְדוּדִים כְּגוֹב־גּוֹבָי.

וּכְמוֹ אַרְבֶּה עָצְמוּ־נָכוֹנוּ,

וְאֵין־שָׂבְעָה כְּהַלָּזֶה,

שִׁבְטֵי גּוֹיִים עוֹלִים צָפוֹנָה,

יִצְּרֵמוֹ כֹּחַ לֹא־מִזֶּה.

הָהּ רוּס! פָּנָה הֲדַר תְּמוֹלַיִךְ,

נִשְׁרֵךְ כְּפוּל־רֹאשׁ מָשְׁלָךְ בָּרְחוֹב,

יְשַׁעַשְׁעוּ קִרְעֵי דְגָלַיִךְ

יַלְדֵי הַגֶּזַע הַצָּהֹב.

יַשְׁפִּיל רוּחוֹ בְּגִיל וָרַעַד

אֲשֶׁר הִרְשִׁיעַ אֶת הַבְּרִית.

גַּם רוֹמִי הַשְּׁלִישִׁית כּוֹרַעַת,

וְלֹא תִהְיֶה עוֹד רְבִיעִית.

לִגְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה

מאת

ולדימיר סולוביוב

לִגְבִרְתִּי הַמַּלְכָּה פָּלָטִין נִשְׂגָּבָה,

וְשִׁבְעַת עַמּוּדֶיהָ זָהָב.

לִגְבִרְתִּי יֵשׁ עֲטֶרֶת, קְצוֹתֶיהָ שִׁבְעָה,

וּמִסְפַּר אַלְמֻגֶּיהָ מָה רָב.

וּבְגַנָּהּ הַיָּרֹק שֶׁל גְּבִרְתִּי כַּמָּה יִיף

הוֹד לִבְלוּב חֲבַצְּלוֹת שׁוֹשַׁנִים,

וּבַגַּל הַשָּׁקוּף שֶׁל מֵי נַחַל מַכְסִיף –

בָּבוּאַת תַּלְתַּלִים וּפָנִים.

אַךְ לֹא תֵפֶן גְּבִרְתִּי לְלַחְשֵׁי הַיּוּבַל,

אֶל פְּרָחִים לֹא יִשְׁעֶה מַבָּטָהּ,

אוֹר עֵינֶיהָ תְּכֻלּוֹת מִתּוּגָה יֶאֱבַל,

וַהֲרַת־עִצָּבוֹן הָגוּתָהּ.

הִיא רוֹאָה: מִקָּצֶה, מִצָּפוֹנָה, הַרְחֵק,

בְּצִנַּת עַרְפִלִּים וְסוּפָה,

עִם שָׂרוֹ שֶׁל מַחְשָׁךְ בְּגַפּוֹ יֵאָבֵק

וְיֹאבַד יְדִידָהּ שֶׁעָזְבָה.

אָז תִּטּוֹשׁ עֲטַרְתָּהּ שֶׁשִּׁבְּצָה יַהֲלוֹם

וְהֵיכַל־הַזָּהָב אֲשֶׁר לָהּ

וְאֶל רֵעַ אֵין־אֹמֶן – אוֹרַחַת־פִּתְאֹם –

הִיא דוֹפֶקֶת בְּיָד גּוֹאֲלָה.

וְעַל זַעַף־הַחֹרֶף – אָבִיב־עֲלוּמִים:

הִיא אֵלָיו תִשְׁתּוֹחַח נוֹהֲרָה,

וְכֻלָּהּ מְפִיקָה אוֹר שֶׁל לֶטֶף תָּמִים,

תְּכַסֵּהוּ בִּצְעִיף זָהֳרָהּ.

וַיַּכְרַע אֶת אַלּוּף־הַמַּחְשָׁךְ וַיִּמּוֹט,

וּבְנַפְשׁוֹ אֵשׁ שֶׁל טֹהַר תִּבְעַר,

וּבִסְנֵה אַהֲבָה בְּעֵינַיִם תְּכֻלּוֹת

לְרֵעָהּ חֶרֶשׁ־חֶרֶשׁ תֹּאמַר:

"רְצוֹנְךָ הוּא כְּנַחַל בּוֹגֵד, הֵן אֵדַע,

אֱמוּנִים לִי נִשְׁבַּעְתָּ לִשְׁמוֹר

וַתְּחַלֵּל שְׁבוּעָתְךָ, אַךְ בְּזֹאת הַבְּגִידָה

לְבָבִי בְּקִרְבִּי לֹא יִמּוֹר."

נ. ו. מינסקי

לא סהר ההולך הדר

מאת

ניקולאי מינסקי

לֹא סַהַר, הַהוֹלֵךְ הָדָר וּבְאֶפֶס־גִּיל,

לֹא שֶׁמֶשׁ, הָעוֹטָה אַדֶּרֶת זְהַב־פַּרְוַיִם, –

חִמַּדְתִּי כּוֹכָב,

כּוֹכָב נָפִיל,

הַהֵלֶךְ הַגּוֹלֶה דַּוָי עַל־פְּנֵי שָׁמַיִם.

בֵּין צְבָא כּוֹכְבֵי־גֵאוּת, יַבְהִיקוּ אֵין־מִסְפָּר,

יִיקְדוּ כַּעֲטָרוֹת וְכִנְהָרוֹת יַרְתִּיעוּ,

הוּא כְּדִמְעָה בִּשְׁמֵי־מָרוֹם נִגָּר, –

אוֹתָהּ שָׁעָה לָנֶצַח אֲהַבְתִּיהוּ.

הָהּ דֶּמַע־גֶּחָלִים בִּדְמִי חֲצוֹת־הַלֵּיל

אֲשֶׁר נָשַׁר עַל כְּפוֹר חָזֵהוּ שֶׁל הָאֶתֶר,

לְאָן תָּעוּף גַּלְמוּד בִּישִׁימוֹנֵי־תֵּבֵל,

וְאֹפֶל־נְצָחִים יְעַטֶּרְךָ כְּכֶתֶר?

שְׁכִינַת־מַכְאוֹבוֹתַי, צְמוּדָה אֶל אֲדָמוֹת,

אֵלֶיךָ צוֹפִיָּה וְחֶרֶשׁ מִתְפַּלֶּלֶת:

"הוֹ לוּ זָכְתָה גַם הִיא בָּעֲלָטָה לִיקוֹד

וּנְשׁוֹר עַל לֵב עוֹלָם כִּנְשׁוֹר דִּמְעָה גוֹחֶלֶת."

אי. פ. אננסקי

פטרבורג

מאת

אינוקנטי אננסקי

אֵד צָהֹב של חָרְפֵּךְ הַזּוֹעֵם,

כְּפוֹר צָהֹב, בְּמַרְצֶפֶת טָבוּעַ…

לֹא אֵדַע: אֵי אֲנַחְנוּ, אֵי הֵם?

אַךְ אֵדַע: זִוּוּגֵנוּ קָבוּעַ.

הַבְדָאָנוּ צִוּוּי הַמַּלְכוּת?

אוֹ הַשְּׁוֶדִי שָׁכַח לַטְבִּיעֵנוּ?

פֹּה בִּמְקוֹם אַגָּדוֹת הַיַּלְדוּת

רַק הָאֶבֶן אָיְמָה עַל סְבִיבֵינוּ.

לָנוּ אֶבֶן נָתַן הַקַּסָּם

וְנֶבָה מְכֻרְכֶּמֶת־שְׁחַרְחֹרֶת

וִישִׁימוֹן כִּכָּרִים אֲשֶׁר שָׁם

הֶעֱלוּ לְגַרְדֹּם עִם אַשְׁמֹרֶת.

אַךְ אֲשֶׁר פֹּה אֵרַע לְפָנִים, –

רוּם נִשְׁרֵנוּ כְּפוּל־רֹאשׁ, וְעַל סֶלַע

דְּמוּת עֲנָק בְּקַדְרוּת הַדְּפָנִים, –

אַךְ כִּשְׂחוֹק תִּינוֹקוֹת יֵרָאֶה לוֹ.

הֵן עַז־נֶפֶשׁ הָיָה וְרוֹעֵץ,

אַךְ סוּסוֹ הִכְשִׁילוֹ לְבַלְּעֵנוּ:

הוּא מֹחוֹ שֶׁל נָחָשׁ לֹא רוֹצֵץ,

וְהָיָה הַנָּחָשׁ אֱלִילֵנוּ.

לֹא קְרֶמְלִין, לֹא פְּלָאוֹת, לֹא חָזוֹן,

לֹא בַּת־שְׂחוֹק, וְלֹא עַיִן דּוֹמַעַת, –

רַק הָאֶבֶן מִכְּפוֹר־יְשִׁימוֹן

וְטָעוּת מְקֻלֶּלֶת מִדַּעַת.

גַּם בְּמַאי, עֵת צְלָלִים בַּנָּהָר

עִם לַבְנוּת הַלֵּילוֹת כִּי יִנּוֹעוּ,

לֹא מִקְסַם הָאָבִיב שָׁם יִזְהָר,

שָׁמָּה רַעַל אִווּי שֶׁלַּתֹּהוּ.

ק. מ. פוֹפָנוֹב

חַפְּשׂוּ נָא דֶרֶךְ חֲדָשָׁה...

מאת

קונסטנטין פוֹפָנוֹב

חַפְּשׂוּ נָא דֶרֶךְ חֲדָשָׁה!

הַיְּקוּם הוּא צַר וּבִנְחֻשְׁתַּיִם

הוּא אַכְזָרִי וּזְעוּם־אַפַּיִם –

אֵי שׁוֹשַׁנָּה וְלֹא כָמְשָׁה?

הַחֲלוֹמוֹת נִדְלוּ עַד תֹּם,

עֵינוֹת הַהַשְׁרָאָה חָרֵבוּ, –

וִימֵי תְּחִיָּה קָרְבוּ, קָרֵבוּ,

חִדּוּשׁ חַיִּים – חִדּוּשׁ חֲלוֹם!…

הַחֲלוֹמוֹת נִדְלוּ עַד תֹּם.

עַל הַנֶּבָה

מאת

קונסטנטין פוֹפָנוֹב

לֹא לַיְלָה, אַךְ לֹא יוֹם.

עַל פְּנֵי נֶבָה רוֹדֶמֶת

בַּחֲמִימוּת יַסְמִיקוּ דִמְדּוּמֵי עַרְבִית.

אַךְ בְּצִנַּת לֵילוֹת הָרוּחַ כְּבָר נוֹשֶׁמֶת

וּדְמִי זְכוּכִית הַמַּיִם הַנְּהִירִים תַּקְמִיט.

בְּאַרְגָּמָן עִנְבָּר אֵשׁ חַלּוֹנִים לוֹהֶטֶת,

כְּמוֹ הִלּוּלַת אָבִיב הַלַּיִל שָׁם עָרַךְ.

וּפִטּוּרֵי קַוִּים סַסְגּוֹנִיִּים בְּרֶטֶט

שְׁרוּיִים, כִּבְתוֹךְ עָנָן, בְּאַפְלוּלִית לִילָךְ.

רֻכְסֵי גְרָנִיט יַרְתִּיעוּ, כִּשְׁפִיפוֹן שֶׁל אֶבֶן.

בִּסְבַךְ קוּרֵי תְּרָנִים תֶּחְשַׁכְנָה אֳנִיּוֹת.

אָבֵל מַחְרִישׁ הַלֵּיל. עַצְבוּת שׁוֹפֶכֶת גֶּוֶן.

וְקוֹל אֶנְקַת שְׁחָקִים בִּדְמִי הָאֲדָמוֹת. – –

– – – – – – – – – – – –

– – – – – – – – – – – –

נִדְמֶה: כְּעֵין מָסָךְ מֶרְחַק־יָהּ יִפָּתֵחַ,

וְשַׁיָּרָה נָחָה שֶׁל גּוּשׁ הָאֲבָנִים

הִנֵּה…

עוֹד רֶגַע קָט…

תִּרְגַּשׁ וְתִשְׁתּוֹחֵחַ,

בַּשַּׁחַק הַחִוֵּר תִּמּוֹג כַּעֲשָׁנִים.

מִלְּבָנָה־שֶׁל־מַעְלָה...

מאת

קונסטנטין פוֹפָנוֹב

מִלְּבָנָה־שֶׁל־מַעְלָה, כְּמֵאוֹר לַמְפָּדוֹס,

אוֹר לָבָן זָרוּעַ, אוֹר סָכוּי. וְשָׁם

הַשְּׂדֵרוֹת יַשְׁחִירוּ, מִצִּנָּה יִרְעָדוּ,

סוֹד שְׁחָקִים וָאָרֶץ יְלַחְשׁוּ דוּמָם.

אֵי־בָּזֶה חִישׁ־קַל חָרְקָה דַלְתִּית נִפְתַּחַת,

מִישֶׁהוּ פִּלֵּשׁ עַנְפֵי לִילָךְ בַּטָּל.

שִׁכְמִיָּה בַּגַּן בְּלַבְנוּנִית מַבְלַחַת,

בְּחֹרְשָׁה זוֹהֶרֶת צֵל חָמַק־אָזַל.

לֹא, סָבִיב אַךְ שֶׁקֶט! הֲזָיָה נִבְעֶרֶת!

סְתָו בְּחַלּוֹנֵינוּ…

זֶה אֵלַי תִּלְחַשׁ

בְּנִיחוֹחַ רֹדֶם בְּתוּלַת בַּת־וֶרֶד

וּבַחְשַׁאי עַל אֶדֶן חַלּוֹנִי תִּיבַשׁ.

ד. ס. מרז’קובסקי

נוֹרָא הַבְלָם שֶׁל הַחַיִּים...

מאת

דמיטרי מרז'קובסקי

נוֹרָא הַבְלָם שֶׁל הַחַיִּים,

וְלֹא מַכְאוֹב, וְלֹא מִלְחֶמֶת,

הֵם רַק מַעֲצֵבָה שׁוֹמֶמֶת

וּפַחַד חֲרִישִׁי מְלֵאִים, –

עַד כִּי נִדְמֶה, כִּי לֹא אֶחְיֶה,

הַלֵּב שָׁבַת מִדְּפוֹק בַּקֶּרֶב.

רַק בְּהָקִיץ אֲנִי רוֹאֶה

חֲלוֹם אֶחָד, אֶחָד בְּלִי הֶרֶף.

לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר

מאת

דמיטרי מרז'קובסקי

כִּי נִשָּׂא מַבָּט מִזְרָחָה,

אֶל הָאֹפֶק הַחִוֵּר,

בְּנֵי־יָגוֹן־וָלֵיל, נִבְטָחָה,

כִּי יוֹפִיעַ הַמְבַשֵּׂר.

נְנַחֵשׁ פְּלִיאָה שֶׁל נֹגַהּ,

וּבְתוֹחֶלֶת נִסְעָרָה

בְּמוֹתֵנוּ נַעֲרוֹגָה

אֶל עוֹלָם שֶׁלֹּא נִבְרָא.

דִּבּוּרֵנוּ הוּא בֶּן־מֶרֶד,

אַךְ מֵאֶפַע יְהָבוֹ.

אָנוּ אַךְ בְּשׂוֹרָה נִמְהֶרֶת

שֶׁל אָבִיב, בּוֹשֵׁשׁ לָבוֹא.

קִימָתוֹ שֶׁל מֵת מִקֶּבֶר,

וּמִתּוֹךְ חַשְׁכוּת לֵילִית

הִנְנוּ קְרִיאַת־הַגֶּבֶר

וְצִנַּת־הַשַּׁחֲרִית.

הִמְנוֹנֵינוּ – אַנְחוֹתֵינוּ,

וְלַיֹּפִי הָאַחֵר

נְחַלֵּלָה כָּל חֻקֵּינוּ

וְנִפְרוֹצָה כָּל גָּדֵר.

אָנוּ – אֵיד כָּל לֵב צִחֵחַ,

אָנוּ – לַעַג בְּפִי כֹל,

גֵּץ בְּאֵפֶר כָּל מִזְבֵּחַ

שֶׁכָּבָה וַיְהִי לְחֹל.

שְׁבִיל עַל עֶבְרֵי־פַּחַת אָנוּ,

בְּנֵי־הַלֵּיל – לָאוֹר נְקַו.

אוֹר נֶחְזֶה, וּכְצֵל כֻּלָּנוּ

מוֹת נָמוּתָה בִּקְרָנָיו.

פ. ק. סולוגוב

לֵיל מֵחְשַׁכִּים...

מאת

פיודור סולוגוב

לֵיל מֵחְשַׁכִּים וּמָגוֹר.

קוֹל מְשַׁוֵּעַ: עֲזֹר!

צַר לִי אָחִי.

וַי כִּי דַלּוֹתִי מְאֹד,

וַי כִּי עָיַפְתִּי עַד מוֹת,

אֵין בְּכֹחִי!

קוֹל מְשַׁוֵּעַ בַּדְּמִי:

אַל־נָא תָּסוּר מֵעִמִּי!

אוֹי לַגַּלְמוּד.

אִם בְּלֶכְתֵּנוּ נִמְעַד,

יַחַד בַּדֶּרֶךְ נֹאבַד,

יַחַד נָמוּת!

טַלְטֶלֶת הַשֵּׁדִים

מאת

פיודור סולוגוב

בְּצֵל אֵלָה נִפְתֶּלֶת

מוּל נַחַל בִּסְעָרָה

יָנִיף הַשֵּׁד טַלְטֶלֶת

בִּזְרוֹעַ שְׂעִירָה.

יָנִיף בִּצְחוֹק פָּרוּעַ:

הַמְרֵא וּצְנַח,

הַמְרֵא וּצְנַח!

יִכַּף, יַחְרוֹק הַלּוּחַ,

וְחֶבֶל הַמָּתוּחַ

בַּחֹטֶר יִתְחַכָּךְ.

יִתֵּן צְוָחָה גוֹנַחַת

הַלּוּחַ הַמּוּנָף,

וְשֵׁד יִצְחַק בְּנַחַר,

כַּפַּיִם עַל מָתְנָיו.

אַחְזִיק, אָחִיל, אִנּוֹעַ,

אֵרוֹם, אֵרֵד,

אֵרוֹם, אֵרֵד,

אִיעַף מִנּוּט וּכְרוֹעַ

וְאֶשְׁתַּדֵּל לִגְרוֹעַ

עֵין־לֹהַּ מִן הַשֵּׁד.

מֵעַל לִשְׁחוֹר צַמֶּרֶת

הַכְּחוֹל צוֹחֵק: חַה־חָה!

טֻלְטַלְתָּ בִּסְחַרְחֶרֶת,

טַלְטֵל, הַשֵּׁד עִמְּךָ.

בְּצֵל פַּרְעוֹת צַמֶּרֶת –

קוֹל חֶגֶג וּצְוָחָה:

טֻלְטַלְתָּ בִּסְחַרְחֶרֶת,

טַלְטֵל, הַשֵּׁד עִמְּךָ!

לֹא יֶרֶף שֵׁד מֵעַתָּה

לְטַלְטֶלְךָ בְּאוֹן,

עֲדֵי תֻּשְׁלַךְ לְמַטָּה

בְּהֶנֵף אֲבַדּוֹן.

עַד חֶבֶל יִקָּרֵעַ

מִטַּלְטְלוֹת־אֵימָה;

עֲדֵי כִּי תִּשְׂתָּרֵעַ

תַּחְתֶּיךָ אֲדָמָה.

אַמְרִיא מֵעַל לָעֶנֶף,

וּמֵצַח אַרְצָה – הָךְ!

עוֹד הֶנֶף, שֵׁד, עוֹד הֶנֶף,

לְמַעְלָה, מָעְלָה… אָח!

הוֹגַעְתִּיךָ, גּוּפִי...

מאת

פיודור סולוגוב

הוֹגַעְתִּיךָ, גּוּפִי הַמְּשַׁגֵּעַ,

הַמְשַׁחֵת כָּל שִׁפְעֵי הַתְּרוּמוֹת,

וְאֵין־יֵשַׁע, עֵירֹם וְיָגֵעַ

עַל סִפּוֹ שֶׁל לֵילִי אֶעֱמוֹד.

אֵל רַחוּם, – בִּי נַפְשִׁי מְבַקֶּשֶׁת,

כַּאֲשֶׁר עוֹד שׁוּם אִישׁ לֹא בִּקֵּשׁ, –

בַּעֲבוּר אַדְמָתְךָ הַמַּתֶּשֶׁת

אֶת כֹּחִי, לוּא מְעַט עוֹד, חַדֵּשׁ! –

אֵל רַחוּם וְחַנּוּן, הֵן הוֹדַעְתָּ

רָב עֱזוּז וּתְהִלּוֹת וְאוֹרָה,

תֵּן חַיֵּי אֲדָמוֹת, לוּא מְעַט עוֹד,

וְשִׁירִים חֲדָשִׁים אֲחַבְּרָה.

חֲיֵה בְּכִזְבוֹנֶיךָ...

מאת

פיודור סולוגוב

חֲיֵה בְּכִזְבוֹנֶיךָ,

בְּאַגָּדוֹת וּבְדוּת.

לְמַחֲצֵי לִבֶּךָ

תִּמְצָא בָּהֶם רִפְאוּת.

מִכּוֹס חַיֵּי הַחֶלֶף

קֻבַּעַת הַנֶּקְטָר,

שִׁקּוּי מַקְצִיף שֶׁל אֶלֶף

אַוּוֹת, עֲדֵי תִּשְׁכָּר!

אַל נָא תִּשָּׂא עֵינֶיךָ

לַחְשֹׂוף אֶת הַמְכֻסֶּה

וּבִשְׁרִירוּת־לִבֶּךָ

לַחְקוֹר אַל תְּנַסֶּה.

ו. אי. איבנוב

הִימְנוֹן לְאֶרוֹס

מאת

ויאצ'סלב איבנוב

הוֹ מֹלֶךְ־לֵב, לוֹ אֲשַׁבֵּחַ,

אֲנִי הַצְּבִי בְּכַפּוֹתָיו.

אֵל – צֵל, אֵל – שֹׁד, אֵל – רְאוּת, אֵל – רֵיחַ,

אֶנְקַת אֵין־פֶּשֶׁר, תֹּקֶף צָו.

אֵל – רֹךְ־סוּפָה… וְאֵין יְהָב עוֹד!

אֵל – חֵטְא… וְכֶתֶר מִתְנוֹצֵץ!

אֵל – דְּכִי אֵין־חוֹף לְגַל שַׁלְהֶבֶת!

אֵל – פַּחַד־מָוֶת! אֵל – הַקֵּץ!

וּכְתֹם הַקֵּץ – רֵאשִׁית אַחֶרֶת!

אַחַר הַמָּוֶת – הַהוֹדְפוֹ!

יָנוּעַ פְּרִי בִּזְהַב־צַמֶּרֶת –

שְׁלַח יָד, אָמַרְתָּ, לְקָטְפוֹ!

מִמְּךָ כֹּחִי שִׁירָה לִפְצוֹחַ.

מִמְּךָ סוּפַת־אָבִיב רַבָּה.

מִמְּךָ לִי קֶבֶר־הַנִּיחוֹחַ,

מִמְּךָ מַתְּנַת עוֹלָם הַבָּא.

אַהֲבָה

מאת

ויאצ'סלב איבנוב

אֲנַחְנוּ – שְׁנֵי גְזָעִים יוֹקְדֵי מֵאֵשׁ סוּפוֹת,

בַּיַּעַר, בַּחֲצוֹת, לַפִּיד שַׁלְהָבוֹתַיִם;

יְעָף לֵילוֹת אֶחָד לְמֶטֶאוֹרִים שְׁנַיִם,

מִשְׁלַח גּוֹרָל אֶחָד בְּחֵץ־הַפִּיפִיּוֹת.

אֲנַחְנוּ – שְׁנֵי סוּסִים, שֶׁיָּד אַחַת תִּנְקוֹט

מִתְגָּם, – וְיַמְרִיצֵם דָּרְבָן אֶחָד אַפַּיִם;

אֲנַחְנוּ – רְאוּת אַחַת שֶׁל שְׁתֵּי בָּבוֹת־עֵינַיִם,

לַהֲזָיָה אַחַת – כְּנָפַיִם רוֹטְטוֹת.

אֲנַחְנוּ – שְׁנֵי צְלָלִים, בְּאֵבֶל, בַּד בְּבַד,

עַל שֵׁישׁ אֲרוֹן־אֵלִים דְּמוּתָם הַמִּשְׁתוֹחַחַת:

הַיֹּפִי הָעַתִּיק גָּנוּז בּוֹ עֲדֵי־עַד.

שְׂפָתַיִם שֶׁל דּוּ־נִיב לְמִפְלָאָה אַחַת,

וְלָנוּ לְעַצְמֵנוּ – סְפִינְכְּס אֶחָד גַּם יָחַד.

אֲנַחְנוּ שְׁתֵּי זְרוֹעוֹת אֲשֶׁר לִצְלָב אֶחָד.

נִגְעֵי מַסְמְרוֹת הַצְּלָב

מאת

ויאצ'סלב איבנוב

הַשָּׂטָן אֶת כְּנָפָיו יְשַׁטַּח, הַשָּׂטָן,

עַל פָּנַיִךְ, אַרְצִי, וּפְשָׁטָן!

וְצָחַק, בְּרַחְפוֹ עַל פָּנַיִךְ, שָׂטָן,

עַל כִּי שֵׁם לָךְ שֶׁל יֵשׁוּ נִתַּן:

"מְלוֹא הַיַּעַר – טְרָפִים, מְלוֹא שָׂדַיִךְ – צְלָבִים:

כַּמָּה יֵשׁוּ, סִפְרִי נָא, צְלוּבִים!

וְזֶה יֵשׁוּ בִּסְדֹם: הַהוֹלְכִים אֶל פּוֹגְרוֹם

זֶה דִגְלוֹ עֲלֵיהֶם עִם קַרְדֹּם!"

יְחַבְּקֵךְ הַשָּׂטָן, יִשָּׁקֵךְ וְיֵאוֹר:

וְאַתְּ מִתְבּוֹסֶסֶת בְּאֹדֶם וּשְׁחוֹר!

זֶה אֹדֶם פִּצְעֵי מַסְמְרוֹת, מַסְמְרוֹת.

זֶה שְׁחוֹר שֶׁל נִגְעֵי מַסְמְרוֹת.

הַשֵּׂכֶל הָרוּסִי

מאת

ויאצ'סלב איבנוב

שְׁרִירוּת הַשֵּׂכֶל הַתָּאֵב –

כְּאֵשׁ־שַׁלְהֶבֶת מָה אָיֹם הוּא:

כָּל־כָּךְ בָּהִיר וְאֵין־מַחְסוֹם הוּא,

וְכֹה עָלֵז, וְכֹה זָעֵף.

כְּחֵץ מוּעָף עַד בִּלְתִּי סֶגֶת,

הוּא קֹטֶב יַרְא בִּדְכִי יָוֵן,

וּמֵהָזוּת בִּלְתִּי־מֻשֶּׂגֶת

רָצוֹן לָאָרֶץ יְכַוֵּן.

כְּעֵין הַנֶּשֶׁר בַּעֲלֶטֶת

עֲפַר הָעֲמָקִים מַבֶּטֶת:

הוּא בְּדֵעָה צְלוּלָה יָדִין

עַל הָאַרְצִי תּוֹךְ מִסְתּוֹרִין.

ק. ד. בלמונט

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם...

מאת

קונסטנטין בַּלמוֹנט

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם לִרְאוֹת פְּנֵי־שֶׁמֶשׁ

וּתְכֵלֶת שַׁפְרִירִים.

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם לִרְאוֹת פְּנֵי־שֶׁמֶשׁ

וְשִׂיא־הָרִים.

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם הַבֵּט הַיָּמָּה

וּלְזִיו פִּרְחֵי שָׁרוֹן.

תֵּבֵל כֻּלָּהּ בְּמַבָּטִי חֻתָּמָה,

אֲנִי אָדוֹן.

אֲנִי הַקֹּר שֶׁל הַנְשִׁיָּה הִכְרַעְתִּי

בִּזְכוּת חֲלוֹמוֹתָי.

בְּכָל שָׁעָה גִלּוּי־שְׁכִינָה יָדַעְתִּי

וְשִׁיר אֵין דָּי.

זֶה חֲלוֹמִי הָעֶצֶב יְעִירֶנּוּ,

אַךְ זוֹהִי תְּהִלָּתִי.

מִי לִי יִדְמֶה בַּכֹּחַ שֶׁלָּרֶנֶן?

אֵין זוּלָתִי!

לֹא בָּאתִי לָעוֹלָם כִּי אִם לִרְאוֹת פְּנֵי־שֶׁמֶשׁ.

וְאִם הַיּוֹם כָּבָה,

אֲנִי אָשִׁיר… אֲנִי אָשִׁיר עַל שֶׁמֶשׁ

גַּם כִּי אֶגְוָע!

אֵלֶם

מאת

קונסטנטין בַּלמוֹנט

בַּטֶּבַע שֶׁל רוּסְיָה יֵשׁ לֶטֶף שֶׁל לֹהַּ,

יֵשׁ אֵלֶם מַכְאוֹב שֶׁל עַצְבוּת בְּהַצְנֵעַ,

יֵשׁ צַעַר אֵין־יֵשַׁע, אֵין־קֵצֶה, אֵין־נֹעַ,

וְקֹר שֶׁלַּגֹבַהּ, וְרֹחַק גּוֹוֵעַ.

נֵצֵא הַמִּדְרוֹנָה עִם שַׁחַר מַפְצִיעַ:

עַל סֶמֶר הַנַּחַל צִנָּה מְרַחֶפֶת,

חַשְׁרַת יְעָרוֹת מַשְׁחִירָה בְּאֵין־זִיעַ, –

הַנֶּפֶשׁ עוֹגֶמֶת, הַנֶּפֶשׁ עוֹטֶפֶת.

קָנֶה לֹא יִנּוֹעַ. הַסּוּף לֹא יִשּׁוֹחַ.

שַׁלְוָה בְּאֵין קוֹל. דּוּמִיָּה בְּאֵין קֶשֶׁב.

קַצְוֵי אֲפָרִים יַעֲמִיקוּ לִבְרוֹחַ.

בַּכֹּל עֲיֵפוּת כֹּה אִלֶּמֶת, חֵרֶשֶׁת.

עִם שָׁקוּעַ הַשֶּׁמֶשׁ נֵרֵד, כְּאֶל מַיִם,

לַגַּן הַכַּפְרִי, הַקְּרִירוּת בּוֹ נוֹדֶפֶת,

אִלֵּם כָּל אִילָן בּוֹ וּזְעוּם עַפְעַפַּיִם, –

הַנֶּפֶשׁ עוֹגֶמֶת, הַנֶּפֶשׁ עוֹטֶפֶת.

כְּאִלּוּ הָיְתָה בְּעָרְגָהּ מְפַלֶּלֶת,

וְהֵם עַל לֹא־חֵטְא צִעֲרוּהָ מִדַּעַת.

הַנֶּפֶשׁ מוֹחֶלֶת, אֵינֶנָּה קוֹבֶלֶת,

וְרַק בּוֹכִיָּה, בּוֹכִיָּה, לֹא נִרְגַּעַת.

קַיִץ 1914

מאת

קונסטנטין בַּלמוֹנט

לֹא קָצַרְתִּי זֶה הַקַּיִץ קְצִיר אֱלֹהַּ,

לֹא שׁוֹרַרְתִּי אֶת שִׁירֵי הַנֶּחָמָה,

כִּי רָאִיתִי שְׁבוּעַת־שָׁוְא, נַבְלוּת וָרֹעַ

שֶׁל עַבְדֵי הָעֲבָדִים בְּתַדְהֵמָה.

לֹא שָׁאַפְתִּי זֶה הַקַּיִץ רֵיחַ אָחוּ,

לֹא קָרַנִי צִיץ בְּעֵמֶק הַבָּכָא,

כִּי רָאִיתִי אִישׁ אָחִיהוּ פֹּה יִרְצָחוּ,

וּקְרוֹבָה, אַךְ רְחוֹקָה הִיא הַשִּׂמְחָה.

לֹא יָדַעְתִּי זֶה הַקַּיִץ נְשִׁיקָה עוֹד,

רַק שָׁמַעְתִּי נְשִׁיקוֹת חֶרְפַּת־אָדָם,

שֶׁבּוֹגְדִים יָרוּצוּ זֶה לָזֶה מִדַּעַת

הַעֲתֵר לָרֹב כְּחוֹל עַל שְׂפַת הַיָּם.

זֶה הַקַּיִץ – פֹּה דְרוֹרֵנוּ מָךְ לִשְׁקוֹעַ,

זֶה הַקַּיִץ – יְגִיעֵנוּ תַּם לַשָּׁוְא,

זֶה הַקַּיִץ – לְבַדִּי אֲנִי בַּתֹּהוּ,

זֶה הַקַּיִץ – אֶת רוּסִיָה לֹא אֹהַב.

ז. נ. גיפּיוס

אֵין כַּפָּרָה

מאת

זינאידה גיפּיוס

לֹא, לֹא אַשְׁלִים מִכֹּל־וָכֹל.

נַפְשִׁי בִּי הַמְקַלֶּלֶת.

וְלֹא אֶמְחוֹל, וְלֹא אֶפּוֹל

אֶל בֵּין זְרוֹעוֹת הַפֶּלֶד.

כְּכָל הַשְּׁאָר – אָמוּת, אָמִית,

כְּכָל הַשְּׁאָר – אַשְׁמִימָה.

אַךְ בְּצִדּוּק, הָהּ עוֹלָמִית

נַפְשִׁי בִּי לֹא אַכְתִּימָה.

בַּקֵּץ, בָּאֵשׁ, בַּתַּדְהֵמָה

זִכְרִי, נַפְשִׁי, בָּרֶצַח:

אֵין שׁוּם צִדּוּק לַמִּלְחָמָה

וְלֹא יִהְיֶה לָנֶצַח!

וְאִם זוֹ אֶצְבַּע־אֱלֹהִים

(נְתִיב דָּמִים וָתֹהוּ!) –

גַּם אָז רוּחִי בִּי לֹא תַשְׁלִים,

תָּקוּם גַּם עַל אֱלֹהַּ.

אֵין־אוֹנִים

מאת

זינאידה גיפּיוס

אַבִּיט פְּנֵי־יָם בְּרַעֲבוֹן־עֵינַיִם,

אֶל חוֹף, אֶל אֲדָמָה מְצֻמָּדָה,

נִצֶּבֶת עַל פִּי תְהוֹם – מֵעַל שָׁמַיִם –

וְעוּף אֶל זְבוּל הַתְּכֵלֶת לֹא אֵדַע.

וְלֹא אֵדַע: אֶמְרוֹד, אוֹ אֶכָּנַע לִי?

לִחְיוֹת וְגַם לָמוּת הַלֵּב נִבְהָל.

קָרוֹב לִי אֱלֹהִים, אַךְ אֵין תְּפִלָּה לִי,

וְלֶאֱהוֹב אֶרְצֶה, וְלֹא אוּכָל.

אֶל שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ, אֶת כַּפַּי שָׁטַחְתִּי,

פָּרֹכֶת עָב אֶרְאֶה חִוַּרְיָנָה.

אֶת הָאֱמֶת, נִדְמֶה לִי, כִּי פִּעְנַחְתִּי,

אַךְ אֵין אִתִּי מִלִּים לְמַעֲנָהּ.

מ. גורקי

שיר היסעור

מאת

מקסים גורקי

עַל מִשְׁטַח מֵימֵי הַקֶּצֶף עֲנָנִים קוֹבֵץ הָרוּחַ. בֵּין הַמַּיִם וְהָעֶנֶן

גֵּא יַרְקִיעַ עוֹף־הַסַּעַר, כְּבָרָק שָׁחוֹר מַרְאֵהוּ.

יֵשׁ כְּנָפוֹ בַּגַּל נוֹגַעַת, יֵשׁ כַּחֵץ אֶל עָב יַגְבִּיהַּ, וּבְצָרְחוֹ יִשְׁמַע הָעֶנֶן

קוֹל עֲנוֹת חֶדְוָה נוֹעֶזֶת.

בְּקוֹלוֹ – צִמְאוֹן הַסַּעַר! עֹז הַזַּעַף, אֵשׁ הַכֹּסֶף וּבִטְחָה שֶׁלַּמְנַצֵּחַ

עֲנָנִים בּוֹ יַאֲזִינוּ.

אֶנֶק שַׁחַף טֶרֶם סַעַר, טוּשׁ וּגְנוֹחַ עַל הַמַּיִם, וְנָכוֹן הוּא טְמוֹן

הַיָּמָּה אֵימָתוֹ מִפְּנֵי הַסָּעַר.

אֲגַמִּית אַף הִיא גוֹנַחַת, – אֲגַמִּית נִבְצַר מִמֶּנָּה לֵהָנוֹת מֵהוֹד

מִלְחֶמֶת: הֹלֶם רַעַם יַבְעִיתֶנָּה.

פִּינְגְוִין פֶּתִי יֵשְׂט בְּמֹרֶךְ גּוּף שָׁמֵן לִטְמוֹן בַּסֶּלַע… רַק יַסְעוּר, זֶה

בֶּן הָרַהַב, בֶּן־חוֹרִין יַמְרִיא בְּאֹמֶץ עַל הַיָּם הַשָּׂב מִקֶּצֶף.

זְחוֹל יַנְמִיכוּ אַף יַקְדִּירוּ עֲנָנִים עַל פְּנֵי הַמַּיִם, וְגַלִּים יִגְאוּ־יָרֹנּוּ

לַמְּרוֹמִים אֶל מוּל הָרָעַם.

הֹלֶם רָעַם. בִּמְרִי־קֶצֶף גַּל הוֹמֶה נִפְתָּל עִם רוּחַ. וְלוֹפֵת־חוֹבֵק

הָרוּחַ צְבָא גַּלִּים בְּתֹקֶף־זְרוֹעַ, וּבִמְחִי תְּנוּפוֹת וָזַעַף יַשְׁלִיכֵהוּ אֶל

הַסֶּלַע, לִרְסִיסִים עַד יְנֻפָּצוּ הַגּוּשִׁים שֶׁלַּבָּרֶקֶת.

עוֹף־הַסַּעַר טָס מַצְרִיחַ, כְּבָרָק שָׁחוֹר מַרְאֵהוּ; הוּא כַּחֵץ עָבִים

פּוֹלֵחַ, קֶצֶף־גַּל כְּנָפוֹ תּוֹלֶשֶׁת.

הוּא מַרְקִיעַ, טָס כְּדֶמוֹן, – רַהַב, שַׂר שָׁחוֹר שֶׁל סַעַר, – וְצוֹחֵק

וּמִתְיַפֵּחַ… הוּא צוֹחֵק וּבָז לָעֶנֶן, הוּא מֵאֹשֶׁר מִתְיַפֵּחַ!

בַּחֲרוֹן־אַפּוֹ שֶׁל רַעַם מִשֶּׁכְּבָר יָחוּשׁ אֵין־כֹּחַ, הוּא בָּטוּחַ: אֶת

הַשֶּׁמֶשׁ לֹא יַסְתִּיר עָנָן, חָלִילָה!

יֶלֶל רוּחַ… הֹלֶם רָעַם…

אֵשׁ כְּחַלְחֶלֶת יְלַהֵטוּ עֲנָנִים עַל פְּנֵי הַמָּיִם. יָם – חִצֵּי בָּרָק לוֹקֵחַ

וּמְכַבָּם בִּתְהוֹם הַמָּיִם. כִּנְחָשִׁים שֶׁל אֵשׁ־שַׁלְהֶבֶת, יִתְפַּתְּלוּ וְיֵעָלֵמוּ

בָּבוּאוֹת חִצֵּי־הַזָּעַם.

– סַעַר! סַעַר בָּא עָלֵינוּ!

הַיַּסְעוּר הוּא, עַז הַנֶּפֶשׁ, בֵּין בְּרָקִים גֵּאֶה יַרְקִיעַ עַל פְּנֵי יָם

נוֹהֵם בְּזָעַף; זֶהוּ קוֹל נְבִיא־הַיֶּשַׁע:

– יִתְחוֹלֵל בְּעֹז הַסָּעַר!

אי. א. בונין

אורחת גמלים

מאת

איוואן בונין

קוֹל מְצִלּוֹת, רָדוּם, נִשְׁמָע בְּנַחַת,

מֵעֵבֶר לַגָּדֵר – כְּמַעֲיָן:

יְפַךְ, יְפַךְ… אֶתְרוֹג אֶת הַתִּפְרַחַת

כִּמְעַט יָפֵז וְלָעַרְסָל יִרְכָּן.

הֶמְיַת הַשּׁוּק נָדַמָּה, הָרוֹתַחַת.

יִזְרַח עַל חוֹל יָרֵחַ תּוֹךְ הַגָּן.

בְּפֶטֶט חַדְקוֹלִי יַפְסִיעוּ יַחַד.

אֶל קְשִׁי מַרְדַּעַת הַגַּמָּל נִשְׁעָן.

הִנֵּה יִשּׁוֹב הָרוּחַ, – וְרָוֵחַ

נִשְׁמוֹ שֶׁל לֵיל… טוֹב נוּחַ בָּאֻכָּף

וּלְחֹם צַוְּארֵי גָּמָל פָּנִים הַצְנֵחַ.

בְּרַמְלֶה קוֹל שֶׂכְוִי. יָרֵחַ סָף.

וְהֶרֶר־יְהוּדָה רֻכְסוֹ מוֹתֵחַ

בָּעֲלָטָה כִּתְכֵלֶת הֶחָלָב.

ו. י. בריוסוב

לַמְאֻשָּׁרִים

מאת

ולרי בריוסוב

יָבוֹא מוֹעֵד, וְיִתְלַקֵּחַ דּוֹר,

בְּשֶׁטֶף הָעִתִּים אוֹרוֹ יַגִּיהַּ,

וּבְרָב עֻזּוֹ יוֹפִיעַ בֶּן־הַדְּרוֹר

עַל כּוֹכָבוֹ לְנֹכַח הָרָקִיעַ.

קִרְיָה אַחַת תִּצְנוֹף אֶת כָּל הַיְקוּם

כִּבְקַשְׂקַשִּׂים בִּזְגוּגִיּוֹת הַבֶּרֶק,

לִחְיוֹת לָעַד חַיֵּי אָבִיב רָחוּם,

וְלֹא יִכְהוּ עִם סְתָו עֲלֵי הַיֶּרֶק.

וְלֹא יִהְיוּ שְׁחָרִים עוֹד וְלֵילוֹת,

רַק אוֹר צָרוּף בְּלִי צִלְלֵי־הַתֹּהוּ,

וְלֹא יְהֵא עוֹלָם שֶׁלִּי, שֶׁלְּךָ, שֶׁלּוֹ, –

רַק שַׁי כְּלָלִי שֶׁל הַדּוֹרוֹת יָבוֹאוּ.

גֵּאוּת שֶׁל עֶרֶב

מאת

ולרי בריוסוב

צִוְחַת פִּרְסֹמֶת מְנֻמֶּרֶת,

מֵעַל שְׁלָטִים אֶנְקַת מִלּוֹת,

מֵחֲנֻיּוֹת אוֹרָה דוֹקֶרֶת

בֶּעֱזוּזָהּ כְּמִצְהָלוֹת.

מִבֶּאֱרוֹת־חוּצוֹת נֶחְרֶצֶת,

בִּיקוֹד חוּצוֹת – הָעִיר חַיָּה.

וּמִפְלָצוֹת לָרֹב שׁוֹרֶצֶת

גֵּאוּת שֶׁל עֶרֶב הוֹמִיָּה.

כּוֹכְבֵי־רִגְשָׁה בָּרֹם יַסְתִּירוּ

הַפָּנָסִים, וְאוֹר כָּחֹל

עַל חֲכָמִים, זוֹנוֹת יַגִּירוּ,

עַל אֲנָשִׁים בִּדְכִי מָחוֹל.

קַוֵּי קַדְרִיל הִנֵּה יִמּוֹטוּ,

וּבֵין זוּגוֹת בְּרִקּוּדָם

חֲזִיז שֶׁל אוֹר יַפְצִיעַ אוֹטוֹ,

בָּרָק כָּחֹל יַתִּיז הַטְּרָם.

שִׁמְצָה, לְקוֹל אוֹפַן וָנֶהִי,

שַׁרְבִיט הֵנִיפָה בְּיָדָהּ,

וְעֵרֶב רָב הָפַךְ וַיֶּהִי

מַקְהֶלֶת־קֹדֶשׁ יְחִידָה:

"אֶת תְּהִלָּתְךָ, רָקָב, נַבִּיעַ,

לְךָ נְרַנְּנָה הַיּוֹם,

סְבִיב מִזְבְּחוֹת־חַשְׁמַל, הִגְבִּיהוּ

כִּידוֹנֵיהֶם מוּל שְׁמֵי מָרוֹם."

לָיְלָה

מאת

ולרי בריוסוב

דֻּבְּקוּ עַד גָּבִישׁ נִטְפֵיהֶם שֶׁל הַמַּיִם,

גְּבִישֵׁי פָּנָסִים צִלְצְלוּ מֵרָחוֹק.

עֶרֶב שָׂעִיר יְמַשֵּׁשׁ בְּכַפַּיִם

שְׁדֵי־אֲדָמָה הַמְּלֵאִים לִבְלִי חֹק.

וְהִיא תִּלָּבֵט וּבַחְשַׁאי מְרַטֶּנֶת,

אֶת יָדוֹ שֶׁל הַפֶּרֶא תָּסִיר, כִּבְיָכוֹל;

אַךְ יִמְעַךְ הָאַנָּס שִׂמְלָתָהּ וִיקַמְּטֶנָּה,

שְׁתֵּי עֵינַיִם תַּבֵּטְנָה, הַבֵּט וְאָפֹל.

וּכְבָר בְּלִי בּוּשָׁה גִנּוּחֶיהָ גוֹנַחַת,

לוֹחֲשָׁה מְפֻרְקֶדֶת בְּלִי דַעַת דְּבָרָהּ.

רְהוּטִים הֵם קִצְבֵי חֲשָׁקִים בְּקַדַּחַת,

כְּאִלּוּ זְרָעִים יְשֻׁפְּכוּ לִכְבָרָה.

אַךְ בִּן־רֶגַע יָקוּם קְדוֹרַנִּי וְגַס־רוּחַ,

יִפְנֶה וְיֵלֵךְ בְּלִי יַבִּיעוּ שְׂפָתָיו.

וְשׁוּב זֶרַע קַר שֶׁל אִינְקֻבּוּס יָנוּחַ

בְּחֵיק אֲדָמָה וְיוֹלִיד לֵיל־כּוֹכָב.

הַסְּתָו הַשְּׁלִישִׁי

מאת

ולרי בריוסוב

יַלְּלִי, רוּחַ סְתָו, שֶׁשְּׁלִישִׁי הוּא,

מֶרְחָבֶיהָ שֶׁל רוּס נַעֲרִי,

כָּל אָסָם בְּאֵין־כֹּל גַּשְּׁשִׁיהוּ,

עֲנִיִּים שֶׁבַּדֶּרֶךְ מַגְּרִי.

בְּלִגְלוּג תַּמְרוּרַיִךְ גַּדֵּפִי,

בִּרְאוֹתֵךְ אֵיךְ אָחִיךְ, הָרָעָב,

בָּר נוֹשֵׂא לְהַטְמִין הַמַּרְתֵּפָה,

אוֹ חוֹנֵק תִּינוֹקוֹת בְּיָדָיו.

בַּמִּדְרוֹן הָרַכֶּבֶת הַדְבִּיקִי,

בַּקְּרוֹנוֹת שָׁם הֶמְיַת אֻכְלוֹסִין,

יְחָרְפוּ, יִתְכַּוְּצוּ, יֵאָנֵקוּ,

יֶחְרְדוּ עַל שַׂקֵּי הַגְּרִיסִין.

בְּעָרֵי אֵין־פָּנָס וְאֵין־גְּדֶרֶת,

בִּנְוֵיהֶן יְרַקֵּד הַמַּחְסוֹר,

שׁוֹטְטִי בַּדְּמָמָה הַמַּשְׁחֶרֶת,

שֶׁשִּׁכְּלָה הַשָּׁאוֹן וְהָאוֹר.

וְהַרְחֵק, בֶּחָזִית הַמְשֻׁבֶּשֶׁת,

בָּהּ הָמוֹן לְמַטְבֵּחַ הוּבַל,

מוּל הָאֹפֶק פָּרְשִׂי נָא הָעֶשֶׁן,

שֶׁמִּשֶּׁצֶף הַיֶּרִי יֵעָל.

רוּחַ חֶבֶל־הַיָּם, שֶׁשְּׁרָבִי הוּא,

בּוֹ גַן־עֵדֶן בְּצֵל הַהַרְדּוֹף,

הַיָּגוֹן הָרוּסִי נוֹפְפִיהוּ

אֶת מַדְוֵינוּ הַפְלִיאִי לִצְרוֹב.

אַךְ הַקְשִׁיבִי: תּוֹךְ רַעַם כְּלֵי־מַחַץ,

וְתוֹךְ יֶלֶל, תּוֹךְ קֶלֶל וּסְאוֹן,

לֵב אֶחָד הֵן כֻּלָּנוּ גַם יַחַד

הִמְנוֹנוֹת־לֹא־הָיוּ־עוֹד נָרֹן.

הַנִּשֵּׂאת מִנִּי יָם הַמִּישׁוֹרָה,

מִמִּישׁוֹר אֶל בֵּין הַרְרֵי־עַד,

הֵן תִּרְאִי, אֵיךְ כְּקֶדֶם נֵעוֹרָה

מֶרְחַבְיָה בְּצֵל דֶּגֶל אֶחָד.

עַל מִשְׁתֵּנוּ־בָּעֹנִי זוֹרַחַת

הַתִּמֹּרֶת שֶׁל אוֹר־יְקָרוֹת

וּמְזָרְזָה בָּעוֹלָם תְּקוּף־הַפַּחַד

שַׁחֲרִית־הַזָּהָב שֶׁל דּוֹרוֹת.

הֵי רוּחַ, הֵי רוּחַ! הַבִּיעִי,

כִּי בִּדְוַי, בְּמִדֳנִים וְרָזוֹן

אֶל־אוֹר יְשׁוּעוֹת כָּל רוּסִיָה

הוֹלֶכֶת, דְּבֵקָה בֶּחָזוֹן;

וְכִי עֹז הִיא כְּקֶדֶם דּוֹרֶכֶת,

כִּי כְּבָר הִיא זוֹקֶפֶת קוֹמָה

וּבְיֶתֶר עֱזוּז וּמַמְלֶכֶת

תַּנְחֶה מִשְׁפְּחוֹת־אֲדָמָה.

לַמַּהְפֵּכָה הָרוּסִית

מאת

ולרי בריוסוב

חַרְצֻּבּוֹת הַהַסְגֵּר מְשַׁבֶּרֶת,

רְסִיסִים מְנַתֶּזֶת לָרֹם,

אֶל מֵעֵבֶר סְיָגִים וּגְדֶרֶת

דַּהֲרִי – כְּפָרָשׁ אָדֹם

תּוֹךְ תְּלוּנוֹת וּבִכְיָה מְשַׁוַּעַת,

כְּקוֹל תְּקִיעָתוֹ שֶׁל שׁוֹפָר,

עוֹלָה תְּרוּעָתֵךְ בַּשַּׁעַט,

טִיסָתֵךְ עַל פְּנֵי חֶלֶד נִסְעָר.

בְּרַגְלֵךְ הַכְּבֵדָה אַתְּ סוֹתֶרֶת

יַשְׁנוּתָהּ שֶׁל חוֹמָה מִדּוֹר־דּוֹר,

וְהַלְמוּת הַפְּרָסוֹת הָאַכְזֶרֶת

עַל שִׁבְרֵי מִדְרָכוֹת בְּמָגוֹר.

נוֹעָזָה! בְּשִׁצְפֵּךְ מְזַנֶּקֶת

וְעָפָר שֶׁנֶּחְרַד מְתַמְּרָה.

חַשְׁרַת עַרְפִלִּים מִסְתַּלֶּקֶת,

לוֹהֲטִים כַּדְכֻּדֵּי הַצְּפִירָה.

הָרוֹאֶה, וְגַם טַח־הָעֵינַיִם,

הַמִּזְרָחָה יִשָּׂא אֶת עֵינָיו

מִבֶּרְלִין, מִנְּיוּ־יוֹרְק, מֵאַפְסַיִם

וְיֶחְזֶה דַהֲרֵךְ הַמְשֻׁלְהָב.

צוֹהֳלָה, גַּם יוֹמָהּ מְקַלֶּלֶת,

אֲדָמָה נְבוֹכָה רֹאשׁ תַּרְכִּין:

מוּל שְׁמֵי־שַׁחַר בְּאֵשׁ מִתְחוֹלֶלֶת,

מוּל צִלּוֹ הָאָדֹם שֶׁל קְרֶמְלִין.

מ. א. קוזמין

תְּפִלָּה לַשֶּׁמֶשׁ

מאת

מיכאיל קוזמין

שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ

רַע־הֶלְיוֹס הָאֱלֹהִי,

בְּךָ יַעֲלוֹז לֵב מְלָכִים וְגִבּוֹרֵי־מִלְחָמָה,

לְךָ יִצְהֲלוּ סוּסֵי־הַקֹּדֶשׁ,

לְךָ יְהַלְּלוּ בְּהֶלִיוֹפּוֹלִיס.

בְּהַגִּיהַּ אוֹרְךָ,

תְּגִיחֶינָה לְטָאוֹת אֶל חַלוּקֵי הָאֲבָנִים,

וִילָדִים יֵלְכוּ הָלֹךְ וְצָחֹק

לְרָחְצָה בְּמֵימֵי הַנִּילוֹס.

שֶׁמֶשׁ, שֶׁמֶשׁ,

סוֹפֵר לְבֶן־פָּנִים אָנֹכִי,

אַסִּיר בָּתֵּי־עֵקֶד־הַסְּפָרִים,

אַךְ אֲהַבְתִּיךָ, שֶׁמֶשׁ, לֹא פָּחוֹת

מִיּוֹרֵד־יַמִּים שְׁזוּף־פָּנִים,

אֲשֶׁר רֵיחוֹ כְּרֵיחַ הַדָּגִים וְהַמַּיִם הַמְּלוּחִים, –

וְלֹא פָּחוֹת

מִלִּבּוֹ, אֲשֶׁר זֶה מִשְֹפָּטוֹ מֵאָז

לַעֲלוֹז

בַּעֲלוֹתְךָ בְּהַדְרַת־מֶלֶךְ מִן הָאוֹקְיָנוֹס,

רָעֹד יִרְעַד לְבָבִי,

עֵת קַרְנְךָ, עוֹטָה־אָבָק וְלוֹהֶטֶת,

תִּגְלוֹש

בְּעַד הַצֹּהַר הַצָּר אֲשֶׁר עִם הַתִּקְרָה

אֶל הַגִּלָּיוֹׁן הַכָּתוּב

וְאֶל יָדִי הַדַּקָּה וְהַמַּצְהֶבֶת,

הַמְשַׂרְטֶטֶת בְּאֹדֶם קִנְבָּר

אוֹת רִאשׁוֹנָה לְשִׁיר־הַתְּהִלָּה לְךָ,

הוֹ רַע־הֶלְיוֹס־שֶׁמֶשׁ!

מִשִּׁירֵי אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה

מאת

מיכאיל קוזמין

1

כַּאֲשֶׁר יֻגַּד לִי הַשֵּׁם, “אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה”,

וְרָאִיתִי כָּתְלֵי־בָּתִּים לְבָנִים,

גַּן קָטֹן וַעֲרוּגַת־קַרְפּוֹלִים,

שֶׁמֶשׁ כֵּהָה שֶׁל עֶרֶב אָבִיב,

וְקוֹל חֲלִילִים אֶשְׁמַע בָּא מֵרָחוֹק.

כַּאֲשֶׁר יֻגַּד לִי הַשֵּׁם “אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה”,

וְרָאִיתִי כּוֹכָבִים עַל קִרְיָה מַדְמִימָה,

מַלָּחִים שְׁתוּיִים בְּסִמְטוֹת אֵין־אוֹר,

מְרַנֶּנֶת יוֹצֵאת בִּמְחוֹל “הַדַּבּוּר”

וְקוֹל טַנְבּוּר אֶשְׁמַע וְצִוְחַת־רִיב.

כַּאֲשֶׁר יֻגַּד לִי הַשֵּׁם “אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה”,

וְרָאִיתִי שְׁקִיעָה אַדְמוֹנִית־חִוֶּרֶת מֵעַל לְיָם יָרֹק,

כּוֹכָבִים שְׂעִירִים וְרוֹמְזִים,

וְעֵינַיִם אֲפֹרוֹת־זוֹהֲרוֹת מִתַּחַת לַעֲבִי גַבּוֹתֵיהֶן,

אֲשֶׁר רָאֹה אֶרְאֵן

גַּם בְּלִי אֲשֶׁר יֻגַּד לִי הַשֵּׁם: “אֲלֶכְּסַנְדְּרִיָּה”.

2

לְעֵת אָבִיב הַצַּפְצָפָה תָּמִיר עָלֶיהָ,

לְעֵת אָבִיב יָשׁוּב אֲדוֹנִיס

מֵאֶרֶץ הָרְפָאִים…

וְאַתָּה, דוֹדִי, אָנָה תִּסַּע לְעֵת אָבִיב?

לְעֵת אָבִיב הַכֹּל לָשׁוּט יֵצֵאוּ

בַּיָּם, אוֹ בַּגַּנִּים בְּעִבּוּרָה שֶׁל עִיר

עַל אַבִּירֵי סוּסִים…

וְאָנֹכִי עִם מִי אָשׁוּט לִי בְּדוּגִית?

לְעֵת אָבִיב הַכֹּל בִּגְדֵי־תִּפְאֶרֶת יַעֲדוּ,

יֵלְכוּ זוּגוֹת אֶל גַּיְא עוֹטֵה פְּרָחִים

לִקְטוֹף הַסִּגָּלִים…

וַאֲנִי – הֲכִי לָשֶׁבֶת בַּיִת תְּצַוֵּנִי?

מ. א. וולושין

תְּכֶלְתּוֹ שֶׁל לֵיל...

מאת

מקס וולושין

תְּכֶלְתּוֹ שֶׁל לֵיל עָטַתְנִי, וָאֶשְׁתַּחוּ,

וּבְאֹמֶן תְּשַׁחֵרְנָה שִׂפְתוֹתַי

שָׁדַיִךְ, בִּמְרִי־לַעַן יְמֹרָחוּ,

הוֹ אֵם כָּל חָי!

גּוֹרָל אֶחָד שָׁאַלְתִּי מִשָּׁמַיִם,

גּוֹרַל הַשָּׁר: הַלֵּךְ בֵּין הַבְּרִיּוֹת

וְשִׁבֳּלִים מָלֹל בְּמוֹ יָדַיִם

מִדְּגַן שָׂדוֹת.

מִשִּׁגְיוֹנִים נָקֹה הֵן לֹא נֻקֵּיתִי

וְרִפְיוֹנִים; וְכַמָּה עַד הַיוֹם

בְּתַעֲנוּג וּבְשִׁמָּמוֹן נִדְכֵּיתִי, –

אַךְ לֹא עַד תֹּם.

רַבּוֹת מִדַּי נִתַּן לִי מִגָּבוֹהַּ

אֲבָל שִׁחַתִּי כָּל אֲשֶׁר נִתַּן:

אֲנִי אַךְ קֶבֶר אֲשֶׁר גּוּף אֱלוֹהַּ

בּוֹ נִטְמַן.

בְּלִי דַעַת גְּבוּל־אֱמֶת בֵּין טוֹב לְרֹעַ,

בְּאֵין־כָּנָף עָיְפוּ הֶזְיוֹנוֹתַי…

זָכְתָה נַפְשִׁי יֵין־עֲצָבִים לְשְׂבּוֹעַ

וְלֶחֶם דְּוָי.

אֶתֵּן תּוֹדָה – עַל דַּאֲבַת אֵין־הֶרֶף,

מוֹרַת־דַּרְכִּי: יֹאכְלֵנִי יְקוֹדָהּ.

עַל עֵשֶׂב מַר, עַל מֶלַח עַז־הַצֶּרֶב

אֶתֵּן תּוֹדָה.

א. מ. רמיזוב

1917

מאת

אלכסיי רמיזוב

מַהְפֵּכָה – יְקִיצַת הָאָדָם בְּנִבְכֵי הָרִשְׁעָה,

מַהְפֵּכָה – דִּין אָדָם אֶת חֲבֵרוֹ,

מַהְפֵּכָה – מִשְׁאֶלֶת אִישׁ לְרֵעֵהוּ.

לֹא בַּדִּין תִּפְאַרְתָּהּ

– יָמִים נוֹרָאִים! –

תִּפְאַרְתָּהּ בָּאוֹר הַזָּרוּעַ

– סוּפַת־הַזְּרָעִים לָאָבִיב! –

וּבְמִשְׁאֲלוֹת־לֵב אִישׁ לְרֵעֵהוּ.

הַכּוֹת עוֹלָם לִרְסִיסִים! – הָמֵר מַעַרְכוֹת חַיִּים! –

הוֹשֵׁעַ לָאָדָם! –

מֵעוֹלָם לֹא נָגַהּ כּוֹכָב כָּכָה בְּאֵשׁ־לַפִּידוֹת –

מַשָּׂא־נֶפֶשׁ הָאָדָם

עַל מַלְכוּת אֱנוֹשׁ חָפְשִׁיָּה עֲלֵי אֲדָמוֹת,

רוּסְיָה בִּשְׁנַת אֶלֶף־תְּשַׁע־מֵאוֹת־שְׁבַע־עֶשְׂרֵה!

אַךְ בְּשׁוּם זְמָן וּבְשׁוּם מָקוֹם בָּאָרֶץ

לֹא אָיְמוּ כָּכָה רַעֲמֵי הַשְׁמֵד.

א. א. בלוק

יוֹם כַּלֵּיל...

מאת

אלכסנדר בלוק

יוֹם, כַּלֵּיל, אֱמוֹרִי בַּשָּׁמַיִם,

אִם הוּא לַיְלָה אוֹ יוֹם, לֹא יֵדָע.

בְּצַלְמָהּ שֶׁל רֵעַת הָעַרְבַּיִם

מִזְדַּהֵב צֵל עָמוּם בִּרְעָדָה.

אַךְ בִּמְחִי הַמָּשׁוֹט לֹא עוֹרֵר עוֹד

הַדַּיָג אֶת הַזֶּרֶם הַנָּם…

נְשִׁיקַת שִׂפְתוֹתֶיהָ בּוֹעֶרֶת

לִי מַגֶּדֶת, כִּי לַיְלָה לֹא תָם.

רוּחַ קַל בְּעֵינֵינוּ נוֹגֵעַ…

נָא, כַּבֵּה הַמְּדוּרָה, אִם תּוּכָל!

הָהּ כַּבֵּה נָא בְּלֵיל מִשְׁתַּגֵּעַ

אֶת לַהֶבֶת הַלֵּב שֶׁהֻגְחָל!

עֵת בְּעַלְוָה שֶׁל טְחָב

מאת

אלכסנדר בלוק

עֵת בְּעַלְוָה שֶׁל טְחָב וָחֶלֶד

יָנֵץ אֶשְׁכֹּל־זְרָדִים אַדְמוֹן,

וְהַתַּלְיָן בְּיָד שֶׁל שֶׁלֶד

יִתְקַע בַּכָּף מַסְמֵר אַחְרוֹן –

מֵעַל דָּכְיֵי נַחְלֵי עוֹפֶרֶת

בְּרוֹם אָפֹר וּמְלֵא הַטְּחָב,

מוּל פְּנֵי מוֹלֶדֶת מִתְאַכְזֶרֶת

עֵת כִּי אָנוּעַ עַל הַצְּלָב, –

אֲזַי – הַרְחֵק, עֲדֵי אַפְסָיִם,

בְּעַד דִּמְעוֹת־גְּוִיעָה אַבִּיט,

אֶרְאֶה: אֵלַי עַל פְּנֵי הַמַּיִם

נוֹסֵעַ יֵשׁוּ בְּדוּגִית.

בְּתוֹךְ עֵינָיו, כְּאָז, תּוֹחֶלֶת,

מַחְגֹּרֶת־שַׂק, כְּאָז, חוֹגֵר,

וּמִלְּבוּשׁוֹ דַלָּה מָפְשֶׁלֶת

כַּף מְדֻקֶּרֶת בְּמַסְמֵר.

הָאַלְמוֹנִית

מאת

אלכסנדר בלוק

בָּעֲרָבִים עַל בֵּי־מַרְזֵחַ

אֲוִיר אָטוּם, פְּרָאִי וָחָם,

וּמְסוֹס אָבִיב בּוֹ מְנַצֵּחַ

עַל שִׁכּוֹרִים וּמִרְזָחָם.

מֵעַל אֲבַק סִמְטָה נִדַּחַת

וְשֶׁמֶם קַיְטְנוֹת פַּרְוָר –

בִּכְיָה שֶׁל יֶלֶד מִתְיַפַּחַת,

מַזְהִיב עָגִיל שֶׁל נַחְתּוֹמָר.

וּמֵאַחַר שַׁחְסוֹם כָּל עֶרֶב

זַחֵי־מִגְבַּעַת מְהַלְּכִים

בֵּין תְּעָלוֹת, אִישׁ־אִישׁ עִם גְּבֶרֶת,

חוֹרְצֵי־לָצוֹן מְמֻלָּחִים.

חֵרוּק מָשׁוֹט עַל פְּנֵי הַמַּיִם,

צִוְחַת־נָשִׁים נִשֵּׂאת בְּקוֹל,

וּסְתָם עֻקְּמוּ בְּרוּם־שָׁמַיִם

פְּנֵי סַהַר שֶׁהִסְכִּין לַכֹּל.

וִידִיד בּוֹדֵד בָּא עֶרֶב־עֶרֶב

וּבְתוֹךְ כּוֹסִי נִשְׁקָף דּוּמָם

וּמִשִּׁקּוּי פְּלָאוֹת וָצֶרֶב

נִכְנָע כָּמוֹנִי וְנִדְהָם.

וְשָׁם מוּל דֶּלְפְּקִים נִצֶּבֶת

בְּנִים־לֹא־נִים כַּת מֶלְצָרִים,

וְשִׁכּוֹרִים (עֵינֵי אַרְנֶבֶת)

“in vino veritas!” קוֹרְאִים.

וְכָל עַרְבִית בְּעֵת מוּעֶדֶת

(אוֹ רַק חֲלוֹם הוּא אֵין־הָבִין?)

בְּאֵד חַלּוֹן שָׁם מִתְנוֹדֶדֶת

גִּזְרַת עַלְמָה בְּשִׁירָאִין.

בֵּין שִׁכּוֹרִים לְאַט עוֹבֶרֶת,

בְּלִי בֶּן־לְוָי, תָּמִיד אַחַת,

אֵדִים וּבֹשֶׂם מְקֻטֶּרֶת,

לְיַד חַלּוֹן תֵּשֵׁב בָּדָד.

וְאַגָּדַת קְדוּמִים שׁוֹפַעַת

מִגְּמִישִׁיּוּת מִשְׁיָהּ, וְהוֹד

נוֹצַת־הָאֵבֶל לְמִגְבַּעַת,

וְדֹק יָדָהּ בְּטַבָּעוֹת.

נִרְעָשׁ מִקֵּרוּבָהּ הַפֶּלִי,

אַבִּיט אֶל אֹפֶל צְעִיפָהּ,

וְחוֹף שֶׁנִּתְכַּשֵׁף נִרְאֶה לִי

וּמֶרְחַקְיָה שֶׁנִּתְכַּשְּׁפָה.

סוֹדוֹת סְתוּמִים לִי אֲפַעְנֵחַ,

לִי שֶׁמֶשׁ זוּלָתִי נִתְּנָה,

וְכָל מַעֲקַשַּׁי פִּלֵּחַ

בַּנֶּפֶשׁ יֵין־הַלַּעֲנָה.

נוֹצוֹת־יָעֵן, שַׁחוֹת אַפַּיִם,

בְּתוֹךְ מוֹחִי מִתְנוֹעֲעוֹת;

וּתְהוֹמִיּוֹת מִכְּחוֹל – עֵינַיִם

בְּחוֹף רָחוֹק מְלַבְלְבוֹת.

מַטְמוֹן יָקָר נַפְשִׁי מַסְתֶּרֶת

וְתִנְצְרֶנּוּ לְבַדָּהּ.

צָדַקְתְּ, מִפְלֶצֶת מִשְׁתַּכֶּרֶת:

אֱמֶת בַּיַּיִן תִּוָּדַע – –

בְּבֵית מַרְזֵחַ

מאת

אלכסנדר בלוק

אֲנִי אֲסִיר דּוּכַן־מַרְזֵחַ.

אֲנִי שִׁכּוֹר. לִי הַיְנוּ הָךְ…

בִּשְׁלִישִׁיָּה אָשְׁרִי בּוֹרֵחַ

אֶל עֶשֶׁן־כֶּסֶף מְנֻדָּח.

הַשְּׁלִישִׁיָּה נִשֵּׂאת, שׁוֹקַעַת

בִּקְצוֹת יָמִים, שַׁלְגֵי דוֹרוֹת…

רַק אֶת נַפְשִׁי פְּרָסוֹת בְּשַׁעַט

בְּאֹפֶל־כֶּסֶף מְעַפְּרוֹת.

גִּצִּים יֻתְּזוּ אֶל שְׁחוֹר עֲלֶטֶת

וְאוֹר לִי, אוֹר לִי כָּל הַלֵּיל…

וְהַמְּצִלָּה עוֹד מְפַטְפֶּטֶת

עַל דְּבַר הָאשֶׁר שֶׁחָדֵל.

רַק זְהַב מִרְתֶּמֶת מְשֻׁלֶּשֶׁת

אֶרְאֶה… אֶשְׁמַע… עַד בֹּקֶר אוֹר…

וְאַתְּ, נַפְשִׁי… נַפְשִׁי חֵרֶשֶׁת…

שְׁכוּרָה מִשְּׁכוֹר… שְׁכוּרָה מִשְּׁכוֹר…

פַּיְּטָנִים

מאת

אלכסנדר בלוק

מִחוּצָה לָעִיר צָץ לוֹ רֹבַע שׁוֹמֵם

עַל קַרְקַע הַבֹּץ הַתָּחוּחַ.

מוֹשַׁב פַּיְּטָנִים הוּא, – וְאִישׁ־אִישׁ קִדֵּם

פְּנֵי אָח בִּשְׂחוֹקוֹ הַזָּחוּחַ.

מֵעַל לְבִצַּת־הַנְּכָאִים אַךְ לַשָּׁוְא

הוֹפִיעַ הַיּוֹם הַזוֹרֵחַ:

כִּי כָּל הַשּׁוֹכֵן בָּהּ הָיָה עִתּוֹתָיו

מוֹעִיד לִיגִיעָה וּמַרְזֵחַ.

וַיְהִי כְּשָׁכְרָם, יִשָּׁבְעוּ יְדִידוּת,

יַפְטִירוּ תִּפְלוּת מְפֻלְפֶּלֶת.

עִם בֹּקֶר יָקִיאוּ. אַחַר, בִּיחִידוּת,

יִיגְעוּ בִּשְׁקִידָה מְבֹהֶלֶת.

אַחַר־כָּךְ יָגִיחוּ, כְּלָבִים מִמְּלוּנוֹת,

יִרְאוּ יָם קוֹדֵחַ מִנֶּגֶד,

וּזְהַב כָּל צַמָּה הַחוֹלְפָה בַּחוּצוֹת

תַּחְמֹד בְּקִיאוּתָם הַמֻפְלֶגֶת.

עַל תּוֹר הַזָּהָב יַחְלְמוּ, נִכְמָרִים,

יַחְדָּו הַמּוֹ"לִים יְנָאֵצוּ,

מוּל עָב מְשֹׁהֶמֶת יִבְכּוּ תַּמְרוּרִים,

מוּל קְטֹן הַפְּרָחִים שֶׁהֵנֵצּוּ.

חַיֵּי מְשׁוֹרֵר הֵם, קוֹרְאִי הַוָּתִיק!

אוּלַי תְּדַמֶּה בְּנַפְשֶׁךָ:

גְּרוּעִים מֵהֲמוֹן טִרְחוֹתֶיךָ לָרִיק,

מֵרֶקֶק חֻלִּין שֶׁל חַיֶּיךָ?

חָלִילָה קוֹרְאִי הַמְקַטְרֵג הַסּוּמָא!

הֵן יֵשׁ לוֹ – וְאִם גַּם מִצְעָר הוּא –

גַּם תּוֹר הַזָּהָב, גַּם עָבִים וְצַמָּה,

וְאִלּוּ מִמְּךָ הֵם נִבְצָרוּ.

אַתָּה תֵּהָנֶה מִשְּׁלוֹם־בַּיִת וְגַם

מִבְּדַל קוֹנְסְטִיטוּצְיָה כִּלְוַאי לוֹ,

אַךְ הוּא, הַפַּיְּטָן, – שִׁכְרוֹנוֹ מְלוֹא־עוֹלָם

וּבְשַׁ"י קוֹנְסְטִיטוּצְיוֹת אֵין דַּי לוֹ.

כְּכֶלֶב־הַפְקֵר לוּ אַצִּיעַ הַבּוֹר,

בֶּעָפָר חַיָּתִי עוֹלְלַתְנִי, –

אֵדַע: זֶה אֱלֹהַּ כִּסַּנִי בִּכְפוֹר,

זוֹ הִיא, הַסּוּפָה, נְשָׁקַתְנִי.

הַנּוֹלָדִים בְּעֵת נִדַּחַת...

מאת

אלכסנדר בלוק

הַנּוֹלָדִים בְּעֵת נִדַּחַת

לֹא יִזְכְּרוּ דַרְכָּם עָבָר.

אֲנַחְנוּ – דוֹר אֵימִים וָפַחַד –

לְשְׁכֹּחַ לֹא נוּכַל דָּבָר.

חֶבְלֵי הַזְּמָן עַד כְּלוֹת כֹּחֵנוּ!

טֵרוּף בָּכֶם אוֹ קֶרֶן אוֹר?

מִימֵי לָחְמֵנוּ וּדְרוֹרֵנוּ –

אִבְחָה שֶׁל דָּם בִּפְנֵי הַדּוֹר.

יֶשְׁנָהּ אִלְמוּת – זֶה קוֹל הַבַּעַת

אָכַף שְׂפָתַיִם לְהַצְמִיד.

הַנֶּפֶשׁ, תְּמוֹל חֶדְוָה שׁוֹפַעַת,

הַיּוֹם רֵיקוּת בָּהּ גּוֹרָלִית.

עֵת אֶל הַדּוֹר הַתָּם לִגְווֹעַ

עוֹרְבִים יָעוּטוּ בִּצְוָחָה, –

לַצַּדִּיקִים שֶׁבּוֹ, אֱלֹהַּ,

תֵּן לַחֲזוֹת בְּמַלְכוּתְךָ.

בֵּית־חֲרשֶׁת

מאת

אלכסנדר בלוק

הַחַלּוֹנוֹת צְהֻבִּים מִנֶּגֶד.

בָּעֲרָבִים – בָּעֲרָבִים

יָתֵד כִּמְהֻרְהָרָה חוֹרֶקֶת,

הָמוֹן אֶל שַׁעַר מִתְקָרְבִים.

נָעוּל הַשַּׁעַר הַגָּבוֹהַּ.

וְעַל קִיר רָם – וְעַל קִיר רָם

אֵי־מִי שָׁחוֹר, אֵי־מִי אַל־נֹעַ

בְּדוּמִיָה יִסְפּוֹר הָעָם.

אָזְנִי מֵעָל הַכֹּל לוֹקַחַת:

בְּקוֹל נְחשֶׁת יִתֶּן צָו

לָעָם הַמִּצְטוֹפֵף מִתַּחַת

לָכֹף אֵין־כֹּחַ אֶת הַגָּב.

וְהֵם יָבוֹאוּ, יִתְחַמָּקוּ,

שַׂקִּים יַטְעִינוּ עַל גַּבָּם.

בְּחַלּוֹנוֹת צְהֻבִּים יִצְחָקוּ:

שׁוֹלָל הוֹלִיכוּ אֶת הָעָם.

הָעַיִט

מאת

אלכסנדר בלוק

בְּשַׂרְטְטוֹ חוּגָיו סָבִיב,

עַל שְׂדֵי־תְּנוּמוֹת יָחוּג הָעַיִט

וְעַל שָׂדֶה שׁוֹמֵם יַשְׁקִיף. –

דּוֹאֶבֶת אֵם עַל בְּנָהּ בַּבַּיִת:

"הֵא לֶחֶם, הֵא שָׁדִי, יְנַק!

הִכַּף, שָׂא צֶלֶב וְהִמַּק!"

נוֹקְפִים דּוֹרוֹת, הַקְּרָב יֵהוֹם,

מָרְדוּ כְּפָרִים, וְאֵשׁ יוֹקֶדֶת,

וְאַתְּ, אַרְצִי, כִּתְמוֹל־שִׁלְשׁוֹם,

בִּיפִי בָּכוּת, בִּיפִי מִקֶּדֶם. –

עַד אָנָה צַעַר אִמָּהוֹת?

עַד אָנָה עַיִט בַּשָּׂדוֹת?

לִבְתוּלַת הַמַּהְפֵּכָה

מאת

אלכסנדר בלוק

הַבְּתוּלָה, אַחֲרַיִךְ אֵלֵךְ –

הֲיִירָא אַחֲרַיִךְ לָלֶכֶת

חוֹלֵה־אַהֲבָה לְנַפְשׁוֹ,

חוֹלֵה־אַהֲבָה לְגוּפוֹ?

שְׁנֵים־עָשָׂר

מאת

אלכסנדר בלוק

א.

שָׁחוֹר הָעֶרֶב.

לָבָן הַשֶּׁלֶג.

רוּחַ, רוּחַ!

רֶגֶל אֱנוֹשׁ כּוֹשֶׁלֶת.

רוּחַ, רוּחַ –

מְלוֹא כָּל הָאָרֶץ יָפוּחַ!

מְטָרֵף הָרוּחַ

שֶׁלֶג צָחוֹר.

מִתַּחַת לַשֶּׁלֶג – כְּפוֹר.

כָּל צַעַד – מַעַד,

כָּל נָע־וָנָד –

אַח, מִסְכֵּן, – יִמְעַד!

מִבַּיִת אֶל בַּיִת

מָתוּחַ עֲבוֹת,

עַל הָעֲבוֹת – יְרִיעוֹת:

“כָּל הַשִּׁלְטוֹן לָאֲסֵפָה הַמְכוֹנֶנֶת!”

הַזְּקֵנָה בּוֹכִיָּה – מִתְלוֹנֶנֶת,

נִלְאֵית לְהָבִין וְטוֹעֶנֶת:

עַל מָה זֶה שֶׁלֶט־אַדִּירִים,

זֶה שֶׁפַע הַבַּד בַּיְרִיעָה?

כַּמָּה לְפִיפוֹת בָּהּ לְרַגְלֵי בַּחוּרִים,

וְהֵמָּה עֵירֹם־וְעֶרְיָה…

הַזְּקֵנָה, כְּתַרְנְגָלְתָּא,

אֵי־כָךְ עָבְרָה תֵּל־שֶׁלֶג, דָּלֹג וְעָבֹר,

– אַח, אִמָּא־קַדִּישְׁתָּא!

– אַח, הַבּוֹלְשֶׁבִיקִים יוֹרִידוּנוּ בּוֹר!

הָרוּחַ סוֹטֶרֶת!

גַּם כְּפוֹר בְּזַעְפּוֹ!

וּבּוּרְז’וּי עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ

בְּצַוָּארוֹן טָמַן אַפּוֹ.

וּמִי הַלָּז? – מַאֲרִיךְ שְׂעָרוֹ

וּמַלְחִישׁ דִּבּוּרוֹ:

– עוֹכְרֵי הָעָם!

– הַקֵּץ עַל רוּס הֵקִיצוּ!

סוֹפֵר מִן הַסְּתָם –

מֵלִיץ הוּא…

גַּם אֶרֶךְ־הַשּׁוּלַיִם

עָקַף הַתֵּל – בָּרַח…

מַה יּוֹם זֶה מִיּוֹמַיִם,

חָבֵר גַלָּח?

הֲתִזְכּוֹר עִם כֶּרֶס

אֵיךְ פָּסַעְתָּ שָׁם,

וּבִצְלָב הִבְהִיקָה

כֶּרֶס מוּל הָעָם?

שָׁם גְּבֶרֶת בְּאַדֶּרֶת

נִזְדַּמְּנָה עִם אַחֶרֶת:

– הָהּ, בָּכִינוּ, גַּם בָּכִינוּ…

מִתְמַעֶדֶת

וּ־צְנָח – מִתְפַּרְקֶדֶת!

אוֹךְ, אוֹךְ!

הָקִימָה־נָא, מְשׁוֹךְ!

רוּחַ מִצְטַהֶלֶת

תִּזְעַף, תִּשְׂחַק.

שׁוּלַיִם מְטַלְטֶלֶת,

עוֹבְרֵי־אֹרַח מְמַגֶּרֶת,

קוֹרְעָה, פּוֹרְעָה וּמְבַדֶּרֶת

כְּרָזַת עֲנָק:

“כָּל הַשִּׁלְטוֹן לָאֲסֵפָה הַמְכוֹנֶנֶת”…

וּמִלִּים מְשַׁגֶּרֶת:

…בְּזֶה הַבַּיִת גַּם אֲנַַחְנוּ…

…אֲסֵפָה עָרַכְנוּ…

…שָׁם סָבַרְנוּ –

וְגָמַרְנוּ:

לְשָׁעָה – עֶשֶׂר, עֶשְׂרִים־וְחָמֵשׁ – כָּל הַלֵּיל..

…פָּחוֹת – מֵאִישׁ לֹא לְקַבֵּל…

…נִשְׁכַּב הַלֵּיל…

הֶחְשִׁיךְ הָעֶרֶב

הָרְחוֹב זָנוּחַ לוֹ.

רַק אֵיזֶה הֵלֶךְ

יָשׁוּחַ לוֹ,

וְיֶלֶל רוּחַ…

אֵי, הַחֵלֶךְ!

קְרַב הֲלוֹם –

נִתְנַשֵּׁקָה־נָא…

לֶחֶם!

מַה יֵּלֶד יוֹם?

עֲבוֹר וָדוֹם!

שְׁחוֹרִים, שְׁחוֹרִים הַשָּׁמַיִם.

זַעַם, זַעַם עַצֶּבֶת

בַּלֵּב יִרְתַּח…

זַעַם שָׁחוֹר, קָדוֹשׁ שִׁבְעָתַיִם…

חָבֵר! הַשְׁגַּח

בְּשֶׁבַע עֵינַיִם!

ב.

יָפוּחַ רוּחַ, הַכְּפוֹר יִרְחוֹף.

וּשְׁנֵים־עָשָׂר הוֹלְכִים בָּרְחוֹב.

רְצוּעוֹת־רוֹבֶה עַל גַּב שְׁחוֹרוֹת,

סָבִיב – אוֹרוֹת, אוֹרוֹת, אוֹרוֹת…

בַּפֶּה – גְּלוּלִית לוֹ, מְעוּךְ־מִצְחוֹן,

קוּם טְלֵה עַל גַּב לוֹ טְלַאי־קָלוֹן.

הֵי חֹפֶש, הֵי חֹפֶשׁ,

אַח, אַח, לְלֹא צְלָם!

טְרַה־טַה־טָם!

קַר, חֶבְרַיָּא, קָר!

– עִם קַטְקָה וַנְקָא בַּפּוּנְדָק…

– אֶצְלָה קֶרֶנְקוֹת בַּפֻּזְמָק!

– כָּעֵת גַּם וַנְקָא גְבִיר, נָבָל…

– הָיָה בַּרְנַשׁ, וַיְהִי חַיָּל!

– נוּ, וַנְקָא, כֶּלֶב בֶּן־כַּלְבָּה,

שֶׁלִּי נַשֵּׁק נָא, אַדְרַבָּא!

הוֹי חֹפֶשׁ, הוֹי חֹפֶשׁ,

אַח, אַח, לְלֹא צְלָם!

עִם וַנְקָא קַטְקָה עֲסוּקָה –

מָה, מָה עִסּוּקָהּ?

טְרַה־טָה־טָה!

סָבִיב – אוֹרוֹת, אוֹרוֹת, אוֹרוֹת…

עַל גַּב – רְצוּעוֹת־רוֹבֶה שְׁחוֹרוֹת…

הַרְהִיבוּ צַעַד מְהַפְּכָנִי!

כִּי לֹא נִרְגַּע עוֹד חֵיל שׂוֹנְאִים!

חָבֵר, הָרוֹבֶה אֱחוֹז, אַל חוּס!

כַּדּוּר־הַמָּוֶת נִירֶה בְּרוּס –

שֶׁקַּדְמוֹנִית הִיא,

שֶׁבִּקְתּוֹנִית הִיא,

שֶׁרַחֲבַת־הָאֲחוֹרַיִם!

אֶח, אֶח, לְלֹא צְלָב!

ג.

כִּי הָלְכָה הָלוֹךְ חֶבְרַיָּא

בְּצָבָא אָדֹם עָבֹד –

בְּצָבָא אָדֹם עָבֹד –

טְרֹף הַנֶּפֶשׁ אַף קָדְקֹד!

אַח, צָרָה, צָרָתָה לִי,

צַעַר צַעֲרִי!

מְעִילוֹן קָרוּעַ,

קְנֵה־רוֹבֶה אוֹסְטְרִי!

עַל אַפְּכֶם, בּוּרְז’וּיִים, נַחְנוּ

תַּבְעֵרַת־עוֹלָם הִפַּחְנוּ,

תַּבְעֵרַת־עוֹלָם בְּדָם –

שִׂים בְּרָכָה, רִבּוֹן־עוֹלָם!

ד.

כְּפוֹר סוֹעֵר, רַכָּב גוֹעֵר,

עִם קַטְקָה וַנְקָא מְדַהֵר –

פָּנָסוֹן שָׁם אֶלֶקְטְרִיסְטִי

עַל יְצוּלְצָלִים…

אַח, אַח, הַצִּ־דָה!

סְגִין־חַיָּל לוֹ עַל הַשֶּׁכֶם,

בְּפַרְצוּף שֶׁל פֶּטֶר־רֶחֶם

יְסַלְסֵל בִּשְׁחוֹר שָׂפָם,

יְסַלְסֵל בְּסִלְסוּלִים,

יְהַתֵּל בַּהֲתוּלִים…

הַיָּא וַנְקָא – הוּא גְבַרְתָּן!

הַיָּא וַנְקָא – הוּא דְבַרְתָּן!

קַטְיָה־שַׁטְיָא מְחַבֵּק לוֹ

וּמַחְלִיק לָהּ אֲמָרָיו…

וַתַּפְשֵׁל אֶת הַפָּנִים,

שִׁנְשִׁנֶּיהָ כִּפְנִינִים…

אַח, אַתְּ, קַטְיָה, אַח, אַתְּ, קַטְיָה,

סַנְטְרָנִית שֶׁלִּי…

ה.

עֲלֵי צַוָּארַיִךְ, קַטְיָה,

עוֹד הַצֶּלֶק לֹא נֶחְלָם.

תַּחַת שְׁנֵי שָׁדַיִךְ, קַטְיָה,

לֹא הִגְלִיד אוֹתוֹ הַצְּרָם!

אַח, אַח, צְאִי לְרְקוֹד!

יָפְיָפְתָה רַגְלֵךְ מְאֹד!

לִבְנֵי־סַלְסָלָה עָטָפָה –

הִתְעַטְּפִי נָא, הִתְעַטְּפִי!

עִם קְצִינִים נָאֹף נָאָפָה –

נַאֲפִי נָא, נַאֲפִי!

אַח, אַח, נַאֲפִי!

הִתְחַמֵּץ בִּי לְבָבִי!

הַקָּצִין הַהוּא – זוֹכֶרֶת? –

מִיָּדִי הוּא לֹא בָּרַח…

אוֹ לֹא עוֹד זָכַרְתְּ, מַמְזֶרֶת?

אוֹ הַכֹּל מִלֵּב יִמַּח?

אַח, אַח, לֹא יִמַּח,

הַשְׁכִּיבִינִי נָא עִמָּךְ!

שׁוֹקוֹלַד מִינְיוֹן זָלָלָה,

מַחְפִּיוֹת לָהּ אֲפֹרוֹת,

עִם הַסַּרְדְּיוֹטוֹת זָנְתָה לָהּ –

וְעַתָּה – עִם הֶדְיוֹטוֹת?

אַח, אַח, נָא פִּשְׁעִי!

וְרָוְחָה עָלַי נַפְשִׁי!

6

…וְשׁוּב כְּקֹדֶם נִשָּׂא בִּיעָף,

סוֹעֵר, דּוֹהֵר, גּוֹעֵר רַכָּב…

עֲצוֹר, עֲצוֹר! אַנְדְּרוּכָא, חוּשׁ עֲזוֹר!

פֶּטְרוּכָא, סֹבָּה מֵאָחוֹר!…

טְרַח־טַרַרַח־טַח־טַח־טַח־טַח!

עֻפְרַר שָׁמַיְמָה שֶׁלֶג צַח!…

רַכָּב – עִם וַנְקָא – וְדָהֹר…

עוֹד פַּעַם נוֹר! כַּוֵּן מַקּוֹר!…

טְרַח-טַרַרָח! אוֹרֶךָּּ חִישׁ,

………………………………

אֵיךְ לְזַנְזֵן עִם אֵשֶׁת־אִישׁ!..

נִמְלַט, נָבָל! אַךְ אֵין דָּבָר,

עוֹד אֶפָּרַע מִמְּךְ מָחָר!

וְקַטְקָה אֵי? – אָבְדָה אָבֹד!

פֻּלַּח פֻּלֹּחַ הַקָּדְקֹד!

מָה, קַּטְקָה, טוֹב לָךְ? – אֵין מִלָּה…

שִׁכְבִי בַּשֶּׁלֶג, נְבֵלָה!…

הַרְהִיבוּ צַעַד מְהַפְּכָנִי!

כִּי לֹא נִרְגַּע עוֹד חֵיל שׂוֹנְאִים!

7

שׁוּב הַשְּׁנֵים־עָשָׂר יֵלֵכוּ,

אִישׁ רוֹבֵהוּ עַל הַגָּב.

רַק פֶּטְרוּכָא הָרוֹצֵח

מַה נִּתְכַּרְכְּמוּ פָּנָיו.

הוּא יַרְחִיב אֶת צַעֲדֵהוּ

בִּבְלִי הֶרֶף וְיָחֵשׁ.

וְיִצְנוֹף אֶת צַוָּארֵהוּ –

לֹא יוּכַל לְהִתְאוֹשֵׁשׁ…

– מֶה, חָבֵר, כִּי נֶעֱצַבְתָּ?

– מֶה הָיִיתָ כְּנִדְהָם?

מַה, פֶּטְרוּכָא, אַף שִׁרְבַּבְתָּ,

הֲעַל קַטְקָה תִּתְנֶחָם?

– וַי, חֶבְרַיָּא, מָה אָהַבְתִּי

אֶת הַמַּמְזֶרְתָּא הַזֹּאת…

אֲהָבֶיהָ, לְהָבֶיהָ,

הִיא רִוַּתְנִי בַּלֵּילוֹת…

– בַּעֲבוּר עַזּוּת נִסְעֶרֶת

בְּעֵינָהּ הַגַּחְלִילִית,

בַּעֲבוּר אַדְמוֹן בַּהֶרֶת

עַל הַכֶּתֶף הַשְּׂמָאלִית,

קִפַּחְתִּיהָ, הַסּוֹרֶרֶת,

שִׁכַּלְתִּיהָ רוֹתְחָנִית…

– אִי לָךְ, נֶבֶז, שׁוּב מֵרַרְתָּ

כְּאִשָּׁה אֶת פִּזְמוֹנְךָ!

– נַפְשְׁךָ לִשְׁפּוֹךְ אָמַרְתָּ?

מֵילָא, קוּמָה לְשָׁפְכָהּ!

– לוּא כְּגֶבֶר עֹז חָגַרְתָּ

לְדַקְדֵּק עִם עַצְמְךָ!

– עֵת צוּקָה הִיא לָנוּ, אֶחָא,

וְעֻלֵּנוּ עוֹד יִגְבַּר!

עֵת צָרָה הִיא מִלְּפַנְּקֶךָ,

חֲבֵרֵנוּ הַיָּקָר!

וּפֶטְרוּכָא אָז מַרְגִּיעַ

צְעָדָיו הַנִּמְהָרִים…

הוּא רֹאשׁוֹ אֶל עָל מַגְבִּיהַּ,

הוּא כְּקֶדֶם מִתְעַלֵּץ…

אַח, אַח!

אֶת לִבֵּנוּ נְשַׂמַּח!

נַעֲלוּ אֶת הַדְּיוֹטוֹת,

בַּז יִהְיֶה כָּעֵת וָשֹׁד!

הֵי, פִּתְחוּ הַמַּרְתֵּפִים –

כָּעֵת יָהֹלּוּ הַיְחֵפִים!

ח.

אַח, עַצֶּבֶת־עֶצֶב לִי,

יָגוֹן־יְגוֹנוֹתַיִם,

עַד מָוֶת!

עִתּוֹתַי

אֲשַׂמַּח, אֲשַׂמַּח…

צָרוֹתַי

אֲפַכַּח, אֲפַכַּח…

זֵרְעוֹנִין

אֲפַצַּח, אֲפַצַּח…

בַּסַּכִּין

אֲרַצַּח, אֲרַצַּח!…

פְּרַח, בּוּרְז’וּי, כְּעוֹף־שָׁמַיִם!

דָּם כַּמַּיִם

נִקְמָתַיִם

אֵשְׁתְּ עֲבוּר מַחְמַל־עֵינַיִם…

הַמְצֵא מְנוּחָה, אֱלֹהִים, לְבֶן אֲמָתֶךָ…

מְשַׁעְמֵם לִי!

ט.

נָדַם קוֹל הֲמוֹנָהּ שֶׁל קֶרֶת,

עַל פְּנֵי נֶבָה שַׁלְוַת הַלֵּיל,

וְאֵין שׁוֹטֵר עוֹד לְמִשְׁמֶרֶת –

בְּלִי יַיִן, חֶבְרָה, נִתְהוֹלֵל!

עוֹמֵד בּוּרְז’וּי עַל אֵם־הַדֶּרֶךְ

וּבְצַוְּרוֹנוֹ טָמַן הָאָף.

וְכֶלֶב עַל יָדוֹ מִקֶּרַח

צָרוּעַ אֶת זְנָבוֹ אָסָף.

עוֹמֵד בּוּרְז’וּי, רָעֵב כְּכֶלֶב,

כְּאוֹת־שְׁאֵלָה דוּמָם יִכַּף.

עוֹלָם יָשָׁן כְּמַמְזֵר־כֶּלֶב

אֲסוּף זְנָבוֹ מֵאֲחוֹרָיו.

י.

הִתְחוֹלֵל לוֹ אוֹי לִי סַעַר,

אוֹי סוּפָתָה, אוֹי סוּפוֹת!

אֵין לִרְאוֹת מְאוּם בַּשַּׁעַר

מֵרִחוּק אַרְבַּע אַמּוֹת!

כְּפוֹר כִּפְקַעַת הִתְגּוֹלֵל,

כְּפוֹר כַּנֵּד לוֹ הִתְעוֹלֵל…

– זַלְעָפָה כָּזֹאת, הוֹשַע־נָא!

– פֶּטְקָא! אַל תְּקַשְׁקְשָׁה־נָא!

הַהוֹשִׁיעֲךָ אֵי־אָז

מִצָּרָה אִיקוֹן־שֶׁל־פָּז?

רְאֵה, כִּי הַכָּרָה חָסַרְתָּ,

שְׁקוֹל בְּשֵׂכֶל וְאָמַרְתָּ –

אֵיךְ תִּטְהַר מִדָּם הַכַּף

אִם אֶת קַטְקָה תֶּאֱהָב?

– הַרְהִיבָה צַעַד מְהַפְּכָנִי!

כִּי לֹא נִרְגַּע עוֹד חֵיל־שׂוֹנְאִים!

קָדִימָה, קָדִימָה צוֹעֵד

הָעָם הָעוֹבֵד!

יא.

…וּבְלִי שֵׁם־שָׁמַיִם יַעְפִּילוּ

כָּל הַשְּׁנֵים־עָשָׂר.

כָּל נַפְשָׁם הִפְקִירוּ,

לֹא אִכְפַּת דָּבָר…

רוֹבֵיהֶם פְּלָדָה זוֹהֶרֶת

מוּל אוֹיֵב אֲשֶׁר נִכְנָף…

אֶל אֱשׁוּן סִמְטוֹת הַקֶּרֶת,

בָּן אַךְ כְּפוֹר יַשְׁלִיךְ פִּתָּיו…

עֲרֵמַת־שְׁלָגִים צִמֶּרֶת –

יִשָּׁקַע בָּהּ הַמַּגָּף.

אֹדֶם דֶּגֶל

יְנוֹפֵף.

קֶצֶב רֶגֶל

יְתוֹפֵף.

הָס – עוֹד רֶגַע

גָּח אוֹיֵב…

וְסוּפָה צוֹלְפָה בְּלִי הֶרֶף

בֹּקֶר וָעֶרֶב

עַד לִבְלִי שֵׂאת…

קָדִימָה, קָדִימָה צוֹעֵד

הָעָם הָעוֹבֵד!

יב.

…בֶּעֱזוּז צוֹעֶדֶת רֶגֶל…

– מִי זֶה שָׁמָּה? צֵא מִשָּׁם!

זֶה הָרוּח עִם הַדֶּגֶל

מִתְנַצֵּחַ בְּרֹאשָׁם…

לִפְנֵיהֶם – תֵּל־כְּפוֹר מַגְבִּיהַּ.

– מִי בַּתֵּל שָׁם – צֵא מִשָּׁם!..

כֶּלֶב דַּל רַק הוּא מַצְלִיעַ

מְזֵה־רָעָב מֵאֲחוֹרָם…

– הֶרֶף מֶנִּי, הַנָּגוּעַ

בְּכִידוֹן אֲקַרְצֶפְךָ!

עוֹלָם יָשָׁן, כַּלְבָּא צָרוּעַ,

הִמָּגֵר – פֶּן אֲשׁוּפְךָ!

…שֵׁן חוֹרֵק – כִּזְאֵב סוֹמֵר הוּא –

כְּסַפַּחַת – קְפוּץ זְנָבוֹ –

מְזֵה־רָעָב הוּא – בֶּן־הֶפְקֵר הוּא…

– מִי זֶה שָׁם? עֲנֵה וּבוֹא!

– מִי מֵנִיף שָׁם אֹדֶם דֶּגֶל?

– אֵיזֶה חשֶׁךְ, עַיִן שִׂים!

– מִי זֶה אָץ בְּחֵפֶז־רֶגֶל

וְנֶחְבָּא אֶל הַבָּתִּים?

– צֵא! וָלֹא – וְהִגַּעְתִּיךָ,

טוֹב כִּי חַי תִּפֹּל בַּיָּד!

– רְאֵה, חָבֵר, כִּי הִזְהַרְתִּיךָ,

צֵא, וָלֹא – נִירֶה מִיָּד!

טְרַח־טַח־טָח! – וְרַק צוֹלֶלֶת

בַּת־הַקּוֹל לְמֵרָחוֹק…

הַסּוּפָה רַק הִיא בַּשֶּׁלֶג

מִשְׁתּוֹלֶלֶת לָהּ בִּצְחוֹק…

טְרַח־טַח־טַח!

טְרַח־טַח־טַח!

…כֹּה בְּעֹז צוֹעֶדֶת רֶגֶל –

כֶּלֶב־עֹנִי מֵאָחוֹר,

מִפָּנִים – הַדָּם בַּדֶּגֶל,

תּוֹךְ הַסַּעַר לֹא־נִרְאֶה,

לֹא־נִזָּק מֵאֵשׁ יוֹרֶה

בְּמִפְסָע שֶׁל חֵן וָחֶסֶד,

בִּפְנִינוּת־כְּפוֹרִים רוֹסֶסֶת,

בְּלַבְנוּת שֶׁל כְּלִיל־וְרָדִים –

יֵשׁוּ – רֹאשׁ הַצּוֹעֲדִים.

ינואר 1918

סְקִתִּים

מאת

אלכסנדר בלוק

פַּנְמוֹנְגּוֹלִיזְם! הַשֵּׁם הוּא פֶּרֶא,

אַךְ מְלַטֵּף הוּא אֶת אָזְנַי.

ו. סוֹלוֹביוֹב

אַתֶּם – מִילְיוֹנִים. אָנוּ – תְּהוֹם, וּתְהוֹם, וּתְהוֹם.

נַסּוּ אֵלֵינוּ קְרָב־בֵּינַיִם!

כֵּן, סְקִתִּים הִנְנוּ! כֵּן, אַסִּיָּתִים,

רַעַבְתָנִים, פּוֹזְלֵי־עֵינַיִם!

לָכֶם – דּוֹרוֹת, וְלָנוּ – אַךְ שָׁעָה.

כַּעֲבָדִים, רֹאשָׁם יָכֹפּוּ,

הֶחְזַקְנוּ תְרִיס בֵּין שְׁנֵי גִזְעֵי־שִׂנְאָה –

שֶׁל הַמּוֹנְגּוֹלִים וְאֵירוֹפָּה!

דּוֹרֵי־דוֹרוֹת יַךְ פַּטִּישְׁכֶם עַל סְדָן,

וּלְקוֹל שׁוֹאָה לֹא תַאֲזִינוּ.

וּכְאַגָּדַת אֵין־שַׁחַר בָּא לָכֶם אָבְדַן

גַּם לִיסַבּוֹן וְגַם מֶסִינָה.

מֵאוֹת שָׁנִים צְפִיתֶם אֱלֵי מִזְרָח,

הַתֵּךְ וּצְבוֹר גִּנְזֵי פְּנִינֵינוּ,

וְחִשַּׁבְתֶּם הַקֵּץ, לֹעֵי תּוֹתָח

בְּלַעַגְכֶם כַּוֵּן אֵלֵינוּ.

הִנֵּה – הַקֵּץ! כְּעַיִט בָּא אֵידְכֶם,

וְיוֹם לְיוֹם יַבִּיעַ נֵכֶר.

וְיוֹם יָבוֹא, וּלְפֶּסְטוּם שֶׁלָּכֶם

לֹא יִשָּׁאֵר אוּלַי גַּם זֵכֶר.

עוֹלָם יָשָׁן! בְּטֶרֶם תִּשָּׁמֵד

וּבְחֶבְלֵי־עֹנֶג תִּשְׁתּוֹחַח עוֹד.

עֲמוֹד, חָכָם, כְּאֶדִיפּוּס עוֹמֵד

מוּל סְפִינְכְּס, הֶחָד חִידָה נִצַּחַת.

זוֹ רוּסְיָה – סְפִינְכְּס. בְּצַעַר וְשִׂמְחָה,

עֵת דָּם שָׁחוֹר נִגָּר מִמֶּנָּה,

הִיא צוֹפִיָּה, הִיא צוֹפִיָּה בְּךָ

גַּם אוֹהֲבָה וְגַם עוֹיֶנֶת.

כֵּן, כֶּאֱהוֹב דָּמֵינוּ אֵין־שָׂבְעָה,

אֵין אִישׁ בָּכֶם אֲשֶׁר יֹאהַב עוֹד!

וַתִּשְׁכְּחוּ, כִּי יֵשׁ עוֹד אַהֲבָה,

רִשְׁפֵי־שַׁלְהֶבֶת הִיא וָמָוֶת.

נֹאהַב הַכֹּל – כְּפוֹר־מִסְפָּרִים נִלְהָט,

וְחֶסֶד חֶזְיוֹנֵי אֱלֹהַּ;

נָבִין הַכֹּל – גַּם חֲרִיפוּת צָרְפַת,

גַּם רוּחַ אַשְׁכְּנַז בַּתֹּהוּ…

נִזְכּוֹר הַכֹּל – חוּצוֹת פָּרִיז בִּסְאוֹן,

גַּם דְּמִי וֶנֶצְיָה בְּצִנֶּיהָ;

מִמֶּרְחַקִּים נִיחוֹחַ הַלִּימוֹן,

וְשֶׂגֶב קֶלְן בַּעֲשָׁנֶיהָ.

נֹאהַב בְּשָׂרִים – צִבְעָם וְטַעֲמָם,

וְרֵיחַ מָוֶת וּמַחְנֶקֶת;

וּבְרֶסֶק שִׁלְדְּכֶם – הֲתֶאֱשַׁם

כְּבֵדוּת כַּפֵּנוּ הַחוֹבֶקֶת?

בִּפְרוּמְבִּיָּה הָרְגַּלְנוּ לֶאֱחוֹז,

בְּהִגָּעֵשׁ סוּסֵי הַמֶּרִי,

וּקְשִׁי עָצֶה לִמְחוֹץ בִּזְרוֹע־עֹז

הַדְבֵּר שְׁפָחוֹת הוֹלְכוֹת בְּקֶרִי…

אֵלֵינוּ בּוֹאוּ! מֵאֵימֵי קְרָבוֹת

בְּצֵל שְׁלוֹמֵנוּ בּוֹאוּ הֵנָּה!

בְּעוֹד מוֹעֵד – שִׁמְטוּ הַחֲרָבוֹת,

הָהּ חֲבֵרִים! אַחִים נְהֵא נָא!

שֶׁאִם לֹא כֵן, גַּם לָנוּ לֹא אִכְפַּת,

גַּם אָנוּ עֲלוּלִים לְמַעַל!

יָמִים, יָמִים – יְקַלֶּלְכֶם לָעַד

הַדּוֹר הַבָּא אֲכוּל־הָרַעַל!

אֶל מַעֲבִים, אֶל יַעַר בְּהַרְחֵב

מִפְּנֵי אֵירוֹפָּה מְעֻנֶּגֶת

אֲזַי נָסוּר. וּלְפֶתַע נְשַׁרְבֵּב

פַּרְצוּף שֶׁל אַסִּיָה מִנֶּגֶד.

לְכוּ כֻּלְּכֶם, לְכוּ נָא לְאוּרָל!

הוֹ רוּסְיָה, אֶת הַדֶּרֶךְ גֹּלִּי

לִקְרָב פְּלָדוֹת בְּסוֹד הָאִינְטֶגְרָל

עִם גְּדוּד הַפֶּרֶא הַמּוֹנְגּוֹלִי.

כִּי לֹא נִהְיֶה לָכֶם עוֹד תְּרִיס־מִבְטָח,

לֹא נִלָּחֵם עוֹד בְּעַצְמֵנוּ,

רַק נִתְיַצֵּב לִרְאוֹת אֵיךְ יִתְלַקַּח

זֶה הֶרֶג־רַב בִּלְזוּת־עֵינֵינוּ!

אַף לֹא נָזוּז עֵת הוּן הַמִּשְׁתוֹלֵל

יָבֹז אֶת חַלְלֵי הַחֶרֶב,

יִשְׂרֹף עָרִים, יָשִׂים לְדִיר בֵּית־אֵל,

וּבְשַׂר אֶחָיו יִצְלֶה כַּטֶּרֶף!…

בָּאַחְרוֹנָה – עוֹלָם יָשָׁן, עֲצוֹר!

קְרִיאָה לְיוֹם־טוֹב נֶאְדָּר הִיא.

בָּאַחְרוֹנָה לְחַג אַחְוָה וָאוֹר

קוֹרֵא הַנֵּבֶל הַבַּרְבָּרִי.

לֵיל, רְחוֹב...

מאת

אלכסנדר בלוק

לֵיל, רְחוֹב, פָּנָס וּבֵית־מִרְקַחַת,

וְאוֹר כָּהוּי, אֵין־מַטָּרָה,

וְלוּא תִחְיֶה כָּאן כָּך־וְכָךְ עוֹד –

יִהְיֶה כַּנָּ"ל. וְאֵין בְּרֵרָה.

תָּמוּת – וְהֶחָזוּת חוֹזֶרֶת,

וּמִתְחַדֵּשׁ הַכֹּל כְּאָז:

לֵיל, תְּעָלָה מִכְּפוֹר סוֹמֶרֶת,

רְחוֹב, מִרְקַחַת וּפָנָס.

א. ביילי

הִלּוּלָא בְּרוּסְיָה

מאת

אנדרי ביילי

לֹג וְלֹג וְלֻגּוֹתַיִם –

וְלָגַמְנוּ יַי"שׁ כַּמַּיִם.

אַח, זָלַלְתִּי

שָׁם.

הִתְהוֹלַלְתִּי

שָׁם.

דְּיָקוֹן כֹּמֶר וְלִבְלָר

נָהֲרוּ אֶל הָאֲפָר.

אֶח –

חִזָּיוֹן כָּזֶה!

אֶח –

בִּזָּיוֹן כָּזֶה!

בִּטְרֶפַּק־רֶפַּק פָּרְצוּ בְּהֶנֶף רָב: –

בִּטְרֶפַּק, נַפְשִׁי־לִי, – הָבִי־הָבִי־הָב:

בִּטְרֶפַּק בָּאֲפָרִים,

וּבַכָּרִים וּבַיְּעָרִים –

חוּשָׁה־חוּשָׁה נָא!

וַעֲלֵי דְּרָכִים־דְּרָכַיִם סֹבִּי־סֹבִּי נָא, רַגְלִי,

עֲלֵי דֶרֶךְ, נַעֲלִי־עֲלִי־עֲלִי –

דּוּשָׁה־דוּשָׁה נָא!

מַה תּוֹחִילוּ, תְּחַכּוּ?

לֹקּוּ, רֹקּוּ, רַקְּקוּ!

רַקְּקוּ וּמַחֲקוּ:

זֹלּוּ, שְׁתוּ וְצַחֲקוּ!

הוֹמִילֶטִיקָה, קָנוֹנִיקָה –

הֵי מַפּוּחַ־פּוּחַ־פּוּחַ לִי, הַרְמוֹנִיקָה!

מְרַקֵּד לוֹ

– דְּיָקוֹן, דְּיָקוֹן –

מִתְנוֹדֵד לוֹ

– דְּיָקוֹן, דְּיָקוֹן –

מַה זֶּה מָוֶת –

– דְּיָקוֹן, דְּיָקוֹן –

מַה זֶּה מָוֶת, דְּיָקוֹנַאי?

"מַה זֶּה מָוֶת? זֶה וָזֶה הוּא:

אַשְׁפַּתּוֹת וּשְׁמֵי־שָׁמַי."

_ _ _ _ _ _ _ _ _

זָע בָּרוּחַ, מְרַקֵּד לוֹ

עֵץ־שָׂדַי.

בַּד טוֹפֵחַ מְנַדְנֵד לוֹ

מוּל־שָׁמַי.

לְרַצֵּי סַפִּיר אֲשַׁו אֶת

שְׁמֵי־שָׁמַי.

בְּאַרְצִי פָּשַׁט הַמָּוֶת,

אַלְלָי.

רוּסִיָה

מאת

אנדרי ביילי

הַקֵּץ, אַל תְּקַו עוֹד מֵעָתָּה.

יָפוּצוּ בָּנֶיךָ, עַם דָּל!

יִפְּלוּ מַפָּלָה, יֻכַּתּוּ

שָׁנִים שֶׁל תְּלָאוֹת בֶּחָלָל!

דּוֹרוֹת שֶׁל דַּלּוּת וּמְרִי־עֶבֶד.

מוֹלֶדֶת וָאֵם לִי, הָהּ תְּנִי

וּלְרִיק רַחְבוּתֵךְ הַנִּטְחֶבֶת

תִּשְׁפּוֹךְ אֶת בִּכְיָהּ בַּת־עֵינִי.

לְשָׁם, אֶל בִּקְעָה מְעֻקֶּשֶׁת,

אֵי גְדוּד־אַלּוֹנִים בְּעָלָיו

יַגְבִּיהַּ עֲתֶרֶת רוֹגֶשֶׁת

אֶל סְבַךְ עוֹפַרְתָּהּ שֶׁל הָעָב;

לִמְקוֹם מְבוּכָה שָׁם שׁוֹקֶקֶת,

כְּשִׂיחַ שְׁחוּף־יָד, בַּשָּׂדוֹת,

וּלְפֶרֶץ הָרוּחַ שׁוֹרֶקֶת

בִּטְלַאי מַעֲנִיף חֲרָדוֹת.

אֵי לַיְלָה יִתְּנוּ בִּי, מִצֹּהַר,

מֵעַל לְרִשְׁתָּן שֶׁל תִּלִּים,

עֵינֵי הָאַכְזָר וְהַצֹּהַב

בָּתֵּי־מַרְזֵחֵךְ הַטְּרוּפִים,

דֶּרֶךְ שֶׁל נֶגֶף וְנֶגַע

עָבְרָה בִּתְמוּתָה וָחֳלִי –

אִבְדִי בֶּחָלָל עֲדֵי רֶגַע,

רוּסִיָה, רוּסִיָה שֶׁלִּי!

לַמּוֹלֶדֶת

מאת

אנדרי ביילי

בִּימֵי טִרְדַּת־הֲבַאי שׁוֹמֶמֶת

בְּנִסְיוֹנוֹת הַבְלֵי־יָמִים –

הֲיִי כְּיַהֲלוֹם מִלְחֶמֶת

בְּמִשְׂרְפוֹת הַפֶּחָמִים.

עֲלִי בַּלֵּב, עֲדֵי מָלֵא הוּא,

עַד תְּשַׂגְשֵׂג אַרְצִי אֶל עָל,

כִּסְנֶה, בָּרָק לֹא יְכַלֵּהוּ,

כִּסְנֶה בּוֹעֵר וְלֹא אֻכָּל.

מִתְּהוֹם שֶׁל דְּוָי, דִּמְעוֹת עֵינַיִם

זֶה גוֹרָלֵךְ – נָהִיר וָצַח;

שְׂאִי מָרוֹם, כְּשֵׂאת כַּפַּיִם,

כִּתְבֵי הַקֹּדֶשׁ אֲשֶׁר לָךְ.

לְשָׁם – לִמְעֵי תְּקוּפָה אַכְזֶרֶת,

אֶל יֶלֶל אֵיתָנֵי־עוֹלָם.

לְשָׁם – אֶל זָהֳרֵי הַסְּפֵרוֹת,

אֶל מַזָּרוֹת בִּשְׁאוֹן קוֹלָם.

בְּכִי, בַּת־סוּפוֹת...

מאת

אנדרי ביילי

בְּכִי, בַּת־סוּפוֹת לִי, סְטִיכִיָה,

בְּזִלְעֲפוֹת לַהַב גּוֹעֵשׁ!

רוּסִיָה, רוּסִיָה, רוּסִיָה, –

שַׁגְּעִינִי, שִׂרְפִינִי בְּאֵשׁ!

לַתְּהוֹם הֶחָרוּץ שֶׁל נוֹפַיִךְ,

לְתוֹךְ אַשְׁמַנִּים וְאָבְדָן

יַגִּירוּ רוּחוֹת־הַכְּנָפַיִם

מִזַּהֲרוּרֵי חֲזוֹנָן.

אַל בֶּכֶה! הַרְכִּינוּ אַפַּיִם

אֶל מוּל שַׁלְהָבוֹת בְּסוֹעָה,

אֶל רֶנֶן שַׂרְפֵי הַשָּׁמַיִם,

אֶל זֶרֶם יְמוֹת הַבְּרִיאָה.

מִדְבַּר הַכְּלִמּוֹת וְהַנֶּגַע,

יְמֵי הַדְּמָעוֹת עַד אֵין־תֹּם,

בְּזֹהַר מַבָּט וְאֵין־הֶגֶה

זֶה יֵשׁוּ יָבוֹא וְיָחֹם.

חֻלְיוֹת שֶׁל שַׁבְּתַי בָּרָקִיעַ,

גַּם כֶּסֶף נְתִיב־הֶחָלָב, –

כִּרְקֹחַ זַרְחָן עוֹד יַרְקִיחַ

בָּאָרֶץ גַּרְעִין הַשַּׁלְהָב!

וְאַתְּ, בַּת־סוּפוֹת לִי, סְטִיכִיָה,

שַׁגְּעִינִי בָּאֵשׁ וְאֶבְעָר,

רוּסִיָה, רוּסִיָה, רוּסִיָה, –

מָשִׁיחַ שֶׁל יוֹם הַמָּחָר!

בְּיִפְעָה הֶאֱמַנְתִּי...

מאת

אנדרי ביילי

בְּיִפְעָה הֶאֱמַנְתִּי זוֹהֶבֶת;

וָאָמוּת מֵחִצֵּי הַחַמָּה.

מַדּוֹתִי דוֹרוֹת בְּמַחְשֶׁבֶת,

לִחְיוֹת לֹא יָכֹלְתִּי עַד מָה.

לְפַיְּטָן כִּי יָמוּת – אַל בְּעֹרֶף;

שְׂאוּ נָא אֵלָיו שׁוֹשַׁנָּה.

עַל הַצְּלָב – קַיִץ וָחֹרֶף

יִתְחַבֵּט לוֹ זֵרוֹ חַרְסִינָה.

פְּרָחָיו עַד אֶחָד יֹאבֵדוּ,

אִיקוֹנִין שֶׁפָּנָה זִיווֹ.

הַגּוֹלֵל שֶׁנִּסְתַּם – מַה כָּבֵד הוּא!

לְגֻלּוֹ מֵעָלַי מִי יָבוֹא?

רַק קוֹל פַּעֲמוֹנִים אָהַבְתִּי

וּשְׁקִיעַת הַחַמָּה.

שַׁלָּמָה דָאַבְתִּי, כָּאַבְתִּי?

לֹא בִּי הָאַשְׁמָה.

אָנָּא, בּוֹאוּ אֵלַי, חָנּוּנִי –

בְּזֵרִי אֲזַנֵּק מִן הַבּוֹר.

אֶהֱבוּנִי, אֲהָהּ, אֶהֱבוּנִי:

יִתָּכֵן כִּי לֹא מַתִּי,

יִתָּכֵן כִּי אֶחְזוֹר,

כִּי אֵאוֹר.

בְּאֵין כּוֹכָב

מאת

אנדרי ביילי

שׁוֹתְקִים. וְ–לֵיל. קְנֵי־סוּף נוֹתְנִים אִוְשָׁם.

וְתַרְמִילֵי שִׁטִּים יַפְצִיחוּ בְּיָבְשָׁם.

עִקְּבוֹת הָאֵשׁ בָּאֹפֶק תָו לְתָו.

רַד יַהֲלוֹם אֶל תְּהוֹם בְּאֵין־כּוֹכָב.

ס.מ.גורודצקי

נ. ס. גומיליוב

בַּמִּדְבָּר

מאת

ניקולאי גומיליוב

מֵימֵי נֹאדוֹת זֶה כְּבָר הוּרָקוּ,

אַךְ לֹא אָמוּת מוֹת כֶּלֶב רָע,

לְזֵכֶר הַמְפֹאָר הֶרַקְל

גֵּוִי אֶתֵּנָה לַמְּדוּרָה.

יִבְעַר בָּאֵשׁ, יִצְרֹב הַזֶּרֶד,

יַשְׁחִיר אֶרֶבּוֹס שְׁחוֹר־אֵימִים.

וְאֵיזוֹ הַתְאָמָה מוּזֶרֶת

לִשְׁנַיִם גּוֹרָלוֹת אוֹיְבִים!

הוּא – בֶּן־גְּבוּרָה,

אֲנִי – בֶּן־תֹּהוּ,

פְּלַג־אֵל מוּל פְּלַג־חַיַּת־מִדְבָּר,

אַךְ גַּם אֲנִי בְּעֹז, כָּמוֹהוּ,

אֶדְפֹּק עַל שַׁעַר מְסֻגָּר.

מוּל מָוֶת גַּם טֶרְסִיט גַּם הֶקְטוֹר

הֵם בְּנֵי תְהִלָּה וְתָהֳלָה,

וְגַם אֲנִי אֶשְׁתֶּה הַנֶּקְטַר

בִּשְׂדוֹת הָאָרֶץ הַתְּכֻלָּה.

בַּזְּמַן הַזֶּה

מאת

ניקולאי גומיליוב

סָגַרְתִּי אֶת אִילִיאַס. מוּל הַחַלּוֹן

יָשַׁבְתִּי. פִּרְכֵּס סוֹף־פָּסוּק עַל שְׂפָתַיִם.

לְבָנָה אוֹ פָּנָס אוֹר הִטִּילוּ בְּאוֹן.

וְצִלּוֹ שֶׁל זָקִיף הִתְנוֹדֵד עֲצַלְתַּיִם.

מַה הִרְבֵּיתִי בַּקֵּשׁ בְּעֵינַי צוֹפִיּוֹת

וּתְשׁוּבַת־מַבָּטִים מַה הִרְבֵּיתִי הַשְׁגֵּחַ:

אוֹדִיסֵיאִים בְּעֶלֶט חֶבְרַת אֳנִיּוֹת,

אֲגַמֶמְנוֹנִים בֵּין קוּבְיוּסְטֵי הַמַּרְזֵחַ.

כֵּן הַרְחֵק בְּסִבִּיר סַעַר־כְּפוֹר כִּי יַסְפִּיד,

בְּקֶרַח הַכֶּסֶף קִפְאוֹן הַשֶּׁנְהָב הוּא.

כִּסּוּפוֹ הָאָטוּם הַשְּׁלָגִים שָׁם יָנִיד,

בְּדַם־סֹמֶק – דָּמוֹ – אֳפָקִים יְשֻׁלְהָבוּ.

נֶעֱצַבְתִּי מִסֵּפֶר, אָקוּץ בַּלְּבָנָה,

וְשֶׁמָּא, בִּכְלָל, לְגִבּוֹר לֹא נִכְסַפְנִי.

הִנֵּה שָׁם, בַּשְּׂדֵרָה, מְהַלְּכִים בְּעֶדְנָה

בַּחוּרָה עִם בָּחוּר, כְּמוֹ חְלוֹיָה עִם דַּפְנִיס.

כִּנּוֹר הַקְּסָמִים

מאת

ניקולאי גומיליוב

יֶלֶד־חֶמֶד, מֶה עָלַזְתָּ, בַּת־צְחוֹקְךָ הִיא כֹּה נוֹהֶרֶת,

אַל תַּחְמוֹד אֶת זֶה הָאֹשֶׁר מְעַכֵּר הָעוֹלָמוֹת,

לוּא יָדַעְתָּ, לוּא יָדַעְתָּ, מַהִי זְרוֹעַ מְכַנֶּרֶת,

מַהוּ אֹפֶל שֶׁלַּפַּחַד לַפּוֹתֵחַ בִּנְגִינוֹת!

הַזּוֹכֶה לִתְפּוֹשׂ אַךְ פַּעַם הַכִּנּוֹר בְּיָד שַׁלֶּטֶת,

עַד עוֹלָם נִטַּל מִמֶּנּוּ אוֹר־עֵינַיִם לֹא־נִסְעָר:

לִצְלִילֵי־מַלְכוּת יַקְשִׁיבוּ כָּל רוּחוֹת הַשְּׁאוֹל בְּרֶטֶט,

זְאֵבֵי־טֵרוּף יָשׁוּטוּ בְּדַרְכּוֹ שֶׁל הַכַּנָּר.

כִּי שׂוּמָה זַמֵּר וּדְמוֹעַ עַל נִימִים, נִימֵי הַקֶּצֶב,

כִּי שׂוּמָה פָּעֹם וּקְדֹחַ עַל הַקֶּשֶׁת בַּעֲיָם,

גַּם בַּשֶּׁמֶשׁ, גַּם בַּסַּעַר וּבְגֵאוּת נַחְשׁוֹל־הַקֶּצֶף,

גַּם בִּלְהוֹב שׁוּלֵי הַקֶּדֶם, גַּם בִּלְהוֹט שׁוּלֵי הַיָּם.

תִּתְעַיֵּף וְתִתְמַהְמֵהַּ, וְהַשִּׁיר לְרֶגַע יֶרֶף,

וְנִבְצַר מִמְּךָ לִצְווֹחַ וְלָמוּשׁ בַּאֲנָחָה, –

בִּתְזָזִית, דָּמִים שׁוֹאֶפֶת, יְזַנֵּק זְאֵב־הַטֶּרֶף,

בַּצַּוָּאר יִנְעַץ שִׁנַּיִם וְכַפַּיִם בְּחָזְךָ.

אָז תָּבִין אֶת זְדוֹן הַלַּעַג, שֶׁחָמַד רִנּוּן הַקֶּשֶׁת,

וְיָצִיץ בְּךָ הַפַּחַד, מְאַחֵר אֲבָל נָגִיד.

וּצְמַרְמֹרֶת עֶצֶב־מָוֶת תְּלַפֵּף גּוּפְךָ כִּבְרֶשֶׁת,

תִּתְיַפֵּחַ כַּלָּתֶךָ, בְּהִרְהוּר יִשְׁקַע יָדִיד.

הָלְאָה, יֶלֶד! לֹא תִּמְצָא כָּאן לֹא אוֹצְרוֹת־סְגֻלָּה, לֹא נַחַת!

אַךְ רָאִיתִי, כִּי שָׂחַקְתָּ, מַבָּטֶיךָ – אוֹר יָקָר.

קַח, אֱחוֹז כִּנּוֹר־הַקֶּסֶם, וְהַבֵּט אֶל עֵין הַפַּחַד,

וְתָמוּת אָז מוֹת־תִּפְאֶרֶת, מוֹת־אֵימָה שֶׁלַּכַּנָּר.

הַפּוֹעֵל

מאת

ניקולאי גומיליוב

הוּא עוֹמֵד מוּל אֵשׁ־שֶׁל־כּוּר לוֹהֶטֶת

בֶּן־אָדָם זָקֵן וּשְׁפַל־קוֹמָה,

וְנִדְמֶה, כִּי הַכְנָעָה נִבֶּטֶת

מִמִּצְמוּץ עֵינוֹ הָאֲדֻמָּה.

עַל רֵעָיו כְּבָר הַשֵּׁנָה נוֹפֶלֶת,

הוּא, רַק הוּא עֲדַיִן לֹא נִרְדָּם,

עוֹד יוֹצֵק הוּא אֶת כַּדּוּר־הַפֶּלֶד,

שֶׁיַּפְרִיד בֵּינִי וּבֵין עוֹלָם.

הוּא גָמַר, וּשְׁתֵּי עֵינָיו יִצְהָלוּ.

הוּא חוֹזֵר. נוֹגַהַת הַלְּבָנָה.

בְּמִטָּה נִרְחֶבֶת מְחַכָּה לוֹ

זוּגָתוֹ – חַמָּה, תְּפוּשַׂת־שֵׁנָה.

הַכַּדּוּר אֲשֶׁר יָצַק יַשְׁמִיעַ

קוֹל שְׁרִיקָה שֶׁל דְּוִינָה בְּשֵׂיבָה.

הַכַּדּוּר אֲשֶׁר יָצַק יַגִּיעַ

אֶל נַפְשִׁי, כִּי לְקַחְתָּהּ הוּא בָא.

אָז אֶכְרַע, גַּם יְשׁוּפֵנִי עֶצֶב,

בְּהָקִיץ אֶרְאֶה אֶת כָּל חַיַּי.

זֶרֶם דָּם יִזְנוֹק־יִשְׁטוֹף הָעֵשֶׂב

הַנִּחָר וְהַמָּעוּךְ בַּגָּיְא.

וְאֵלִי יִגְמוֹל מֹנִים עֲשֶׂרֶת

גְּמוּל חֶלְדִּי הַמַּר וְהַנִּמְהָר.

זֹאת עוֹלֵל בִּכְתֹנֶת אֲפַרְפֶּרֶת

בֶּן־אָדָם זָקֵן וּשְׁפַל־קוֹמָה.

הַחַשְׁמַלִּית הַתּוֹעָה

מאת

ניקולאי גומיליוב

הָלַכְתִּי בִּרְחוֹב וּשְׁמוֹ לֹא יָדַעְתִּי,

וּפִתְאֹם קוֹל־עֲנוֹת שֶׁל עוֹרְבִים: קְרָע.

וּצְלִיל פַּנְדּוּרָה וְרַעַם שָׁמַעְתִּי, –

לְפָנַי חַשְׁמַלִּית דָּהֲרָה.

פְּלִיאָה הִיא מִמֶּנִּי וּמְאֹד אַתְמִיהַּ:

אֵיכָה הִצְלַחְתִּי לִקְפּוֹץ לַהֲדוֹם?

הַקָּרוֹן שְׁבִיל־דִּי־נוּר אַחֲרָיו מַפְצִיעַ

בַּחֲלַל הָאֲוִיר לְאוֹר יוֹם.

בְּסַעַר אָפֵל וּמוּעָף תַּעֲבוֹרְנָה

דְּרָכָיו; וּבִתְהוֹם הַזְּמַנִּים יֹאבַד.

עֲצוֹר הַנֶּהָג! הַנֶּהָג, עֲצוֹר נָא!

עֲצוֹר הַקָּרוֹן מִיָּד!

אֵחַרְתָּ. הִנֵּה הַחוֹמָה נְסֻבֶּנָּה.

דָּהַרְנוּ־עָבַרְנוּ חֹרְשַׁת־הַתְּמָרִים.

עַל פְּנֵי הַנֶּבָה, עַל הַנִּילוּס, הַסֶּנָה

הִרְעַמְנוּ בִּשְׁלשָׁה גְשָׁרִים.

וּבְחָלְפוֹ עַל־פְּנֵי הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ,

הֵעִיף אַחֲרֵינוּ מַבָּט חוֹשֵׁד

קַבְּצָן זָקֵן, – וַאֲנִי בָּטוּחַ:

הֲלֹא הוּא שֶׁנִּפְטַר בְּבֵירוּת אֶשְׁתַּקֵּד.

אַיֵּנִי? בְּאֵיזֶה לֹהַּ וָפַחַד

נוֹקְפֵנִי לִבִּי וּמֵשִׁיב בְּסוֹעָה:

שָׁם בֵּית־נְתִיבוֹת שֶׁאֶפְשָׁר בּוֹ לָקַחַת

לְהֹדּוּ־שֶׁל־רוּחַ כַּרְטִיס־נְסִיעָה.

שֶׁלֶט…

כָּל אוֹת בּוֹ דָמִים רוֹעֶפֶת

לֵאמוֹר – יָרֹק הוּא – יָדַעְתִּי, כָּאן

בִּמְקוֹם הַסֶּלֶק, בִּמְקוֹם הַלֶּפֶת

מוֹכְרִים גֻּלְגֹּלֶת שֶׁל בַּר־מִינָן.

בְּאֹדֶם כֻּתֹּנֶת, פָּנָיו – עֲטִינַיִם,

גַּם אֶת רֹאשִׁי עָרַף הַתַּלְיָן,

בְּתוֹךְ שְׁאָר רָאשִׁים, בַּיַּרְכָתַיִם,

בְּאַרְגָּז חֲלַקְלַק הוּא נִטְמַן.

וְגָדֵר בְּסִמְטָה, דָּפְנוֹתֶיהָ תִּגְדֹּרְנָה

בַּיִת שְׁלָשׁ־חַלּוֹנוֹת וְדִשְׁאָה מִן הַצַּד.

עֲצוֹר, הַנֶּהָג! הַנֶּהָג, עֲצוֹר נָא!

עֲצוֹר הַקָּרוֹן מִיָּד!

מַשִׁינְקָה, פֹּה שׁוֹרַרְתְּ בִּמְגוּרַיִךְ,

לִי, לֶחָתָן, רָקַמְתְּ אֶת שְׁטִיחָי.

אַיֵּךְ עַכְשָׁו, אֵי גּוּפֵךְ וְשִׁירַיִךְ,

הַאֻמְנָם שָׁבַקְתְּ חַיִּים לְכָל חָי?

מַה מְּאֹד בְּחַדְרֵךְ הִרְבֵּית לִדְמוֹעַ,

וַאֲנִי, בְּצַמָּה מְפֻיֶּכֶת מְאֹד,

לִפְנֵי הַמַּלְכָּה הָלַכְתִּי לִכְרוֹעַ

וְשׁוּב לֹא זָכִיתִי פָּנַיִךְ לִרְאוֹת.

עַתָּה הֲבִינוֹתִי: הַחֹפֶשׁ שֶׁלָּנוּ

אֵינוֹ אֶלָּא אוֹר שֶׁמִּשָּׁם יִזְרוֹם.

אֲנָשִׁים וּצְלָלִים נִסְתּוֹפֵף כֻּלָּנוּ

בְּגַן־הַחַיּוֹת שֶׁל כּוֹכְבֵי־הַמָּרוֹם.

וּכְרֶגַע – רוּחַ מְתוּקָה וּמֻרְגֶּלֶת,

וּמֵאַחַר הַגֶּשֶׁר עָלַי תִּסְתָּעֵר

כַּפּוֹ שֶׁל פָּרָשׁ בִּכְפָפָה מְפֻרְזֶלֶת,

וּשְׁתֵּי פְּרָסוֹת שֶׁל סוּסוֹ הַדּוֹהֵר.

כְּמָעוֹז פְּרָבוֹסְלָבִי כִּפָּתוֹ יַגְבִּיהַּ

מִקְדַּשׁ אִיסָקִי אֱלֵי מְרוֹמִים.

לִשְׁלוֹמָהּ שֶׁל מַשִׁינְקָה תְּפִלָּה אַבִּיעַ,

לְנַפְשִׁי אֶקְרָא אֵל־מָלֵא־רַחֲמִים.

וּבְכָל זֹאת, לָנֶצַח בִּלְבָבִי קָדַרְתִּי,

וְקָשֶׁה לִנְשֹׁם, וּמַר לִחְיוֹת.

מַשִׁינְקָה, מֵעוֹדִי לֹא שִׁעַרְתִּי,

שֶׁכָּכָה אֶפְשָׁר לֶאֱהוֹב וְלִבְכּוֹת.

א. אחמטובה

ו. ו. חלבניקוב

שִׁבְעָתַיִם נָעִים לִי...

מאת

ולימיר חלבניקוב

שִׁבְעָתַיִם נָעִים לִי

לְהַבִּיט אֶל כּוֹכָבִים

מִלַּחְתּוֹם עַל פְּסַק־דִּין שֶׁל מָוֶת.

שִׁבְעָתַיִם נָעִים לִי

לְהַקְשִׁיב אֶל קוֹלָם שֶׁל פְּרָחִים,

הַמְלַחֲשִׁים: “זֶה הוּא!”

בְּעָבְרִי עַל פְּנֵי הַגָּן,

מִלִּרְאוֹת קְנֵי־רוֹבִים,

הַהוֹרְגִים אֶת הַמְּבַקְּשִׁים

לְהָרְגֵנִי.

הִנֵּה מִשּׁוּם מָה לְעוֹלָם,

לְעוֹלָם לֹא אֶהְיֶה לְשַׁלִּיט!

רַע

מאת

ולימיר חלבניקוב

רַע – הָרוֹאֶה אֶת עֵינָיו בְּמֵימֵי־הַבִּצּוֹת, אֲדֻמִּים, חֲלוּדִים,

הַצּוֹפֶה חֲלוֹמוֹ וְעַצְמוֹ

בְּעַכְבָּר, הַגּוֹנֵב דּוּמִיָּה מֵעִשְׂבֵי הַבִּצּוֹת,

בִּצְפַרְדֵּעַ צָעִיר, שֶׁנִּפַּח שַׁלְפּוּחִיּוֹת לְבָנוֹת לְאוֹת גְּבוּרָה,

בְּדֶשֶׁא יָרֹק, שֶׁחָתַך בִּכְתָבוֹ הַנָּאֶה גִּזְרָתָהּ שֶׁל עַלְמָה

הַכְּפוּפָה וְחֶרְמֵשׁ בְּיָדָהּ,

הַמְקוֹשֶׁשֶׁת קְנֵי־מָגָג לְבָעֵר וּלְבֵיתָהּ,

בְּקִלּוּחֵי הַדָּגִים, הַמַּרְעִידִים אֶת הָעֲשָׂבִים, הַמַּעֲלִים בּוּעוֹת,

ווֹלְגָה שֶׁל עֵינַיִם תְּסֻבֶּנּוּ.

רַע – שֶׁהֶמְשֵׁכוֹ בְּאַלְפֵי חַיּוֹת וּצְמָחִים,

רַע – אִילָן אֲשֶׁר טְרָפָיו חַיִּים, רָצִים וְהוֹגִים,

יָפִיקוּ אֲוָשׁוֹת וַאֲנָחוֹת.

ווֹלְגָה שֶׁל עֵינַיִם,

אַלְפֵי עֵינַיִם יַבִּיטוּ אֵלָיו, עִפְעוּפֵי אֶלֶף.

וְרַאזִין,

שֶׁרָחַץ רַגְלָיו,

הִגְבִּיהַּ רֹאשׁ וְהֶאֱרִיךְ לְהַבִּיט אֶל רַע,

עֲדֵי הֶאֱדִים צַוָּארוֹ הַמָּתוּחַ כְּמֶשֶׁךְ הַקַּו הַדַּק.

אַסְיָה

מאת

ולימיר חלבניקוב

תָּמִיד שִׁפְחָה, אַךְ מוֹלֶדֶת הַמְּלָכִים בְּשֶׁזֶף הֶחָזֶה,

וְעִם חוֹתַם מַלְכוּת בִּמְקוֹם עָגִיל בָּאֹזֶן.

יֵשׁ כִּבְתוּלָה בְּטֶרֶם הֵרָיוֹן,

יֵשׁ כִּמְיַלֶּדֶת אַתְּ, חַכְמַת הַמֶּרֶד בְּמָעֹזֶן.

אַתְּ מְעַלְעֶלֶת בְּדַפֵּי הַסֵּפֶר

אֲשֶׁר כְּתָב לוֹ – עָקַת יָדָם שֶׁל הַיָּמִים,

שֶׁדְּיוֹ לוֹ – בְּנֵי־אָדָם מִתְנוֹצְצִים בַּלַּיְלָה,

שֶׁהֶרֶג הַמְּלָכִים – סִימַן־קְרִיאָה בְּסוֹד הַזַּעַם,

וְאוֹת־הַפְסֵק הוּא נִצְחוֹנָם שֶׁל חֲיָלוֹת,

שָׂדוֹת – נִקּוּד שֶׁחֲרוֹנוֹ עָשׂוּי לִבְלִי רְהוּת,

חֲמַת הָעָם שֶׁבַּעֲלִיל

וְהַבְּקִיעִים שֶׁלַּדּוֹרוֹת – פִּסְקֵי־הַטַּעַם.

רָעָב עַל הַוּוֹלְגָה

מאת

ולימיר חלבניקוב

ווֹלְגָה, ווֹלְגָה!

הַאַתְּ עֵינַיִם־פְּגָרִים, הַאַתְּ עֵינַיִם־רְפָאִים

תִּשְּׂאִי אֵלָי?

הַאַתְּ תִּזְקְפִי

לֹבֶן מֵת שֶׁבָּעֵינַיִם

אֲשֶׁר לִכְפָרֵי הַסַּמּוֹיֶדִים

שֶׁאָבְדוּ בַּשֶּׁלֶג,

כְּפָרֵיהֶם שֶׁל צָדֵי הַיְלָדִים

הַנַּעֲלָמִים לְעֵת עֶרֶב?

עֵינֵי הַמָּוֶת שֶׁלַּסּוּמָא בְּלֹבֶן עַפְעַפֵּי הַסּוּפָה

תִּשְּׂאִי נָשׂא וּפַזֵּל אֵימִים?

מִי נִקֵּר עֵינַיִךְ?

מִי הִגְלֵךְ אֶל אִיֵּי הַסַּמּוֹיֶדִים?

הַגִּידִי נָא, כִּי שֶׁקֶר הוּא!

הַגִּידִי נָא, כִּי שֶׁקֶר הוּא!

ווֹלְגָה, שׁוּבִי לִהְיוֹת ווֹלְגָה כְּשֶׁהָיִית!

בֶּעֱזוּז, כַּאֲשֶׁר הִסְכַּנְתְּ,

הַיְשִׁירִי מַבָּטֵךְ אֶל עֵינֵי הָעוֹלָם.

אֵיכָכָה! ווֹלְגָה־אִמָּא

אֲשֶׁר כִּזְאֵבַת־פֶּרֶא, לְפָנִים,

סִמְּרָה שַׂעֲרוֹתֶיהָ,

בְּגֶשֶׁת הַמָּוֶת אֶל עֲרִיסוֹתֵיהֶם שֶׁל תִּינוֹקוֹת, –

עַתָּה בְּעַצְמָהּ

אוֹכֶלֶת בָּנֶיהָ,

מַשְׁלִיכָתַם כְּגִזְרֵי עֵצִים אֶל תַּנּוּר הַזְּמָן?

הָסֵבִּי, גִרְעִי נָא, ווֹלְגָה, נְהַר־קְדוּמִים,

תְּבַלּוּלֵי הַסַּנְוֵרִים

אֲשֶׁר לִכְפָרֵי הַסַּמּוֹיֶדִים!

לֹא הִרְבֵּיתִי לִדְרוֹשׁ...

מאת

ולימיר חלבניקוב

לֹא הִרְבֵּיתִי לִדְרוֹשׁ…

יֻתֵּן נָא לִי כַּד מַיִם

וְקַב שֶׁל חֲרוּבִים.

וְאֵלֶּה הַשָּׁמַיִם.

וְאֵלֶּה הֶעָבִים.

ש.י. מרשק [פקיעת זכויות 2035]

ב.ל. פסטרנק

אי.ג. ארנבורג

או. א. מנדלשטם

תְּקוּפָה קִשַּׁחַת

מאת

אוסיפ מנדלשטם

תְּקוּפָה קִשַּׁחַת וְנִבְעֶרֶת

טַלְפֵי הַסּוּס מְשַׁנְּנִים,

וְשׁוֹעֲרִים כִּבְדֵי־אַדֶּרֶת

עַל סַפְסְלֵי הָעֵץ לָנִים.

שׁוֹמֵר לְקוֹל דְּפִיקָה עַל שַׁעַר

בְּעַצְלָנוּת־רוֹזְנִים הִסְכִּית,

קָם –

וּפֵהוּק שֶׁל חַיְתוֹ־יַעַר

אֶת צַלְמְךָ הִזְכִּיר לִי, סְקִית,

עֵת בְּרִפְיוֹן חֶמְדָּה וּבְמֶסֶךְ

שְׁלָגִים וְרוֹמִי בְּשִׁירִים

אוֹבִידְיוּס שָׁר עַל שׁוֹר וָאֶסֶד

בִּנְסוֹעַ רֶכֶב בַּרְבָּרִים.

מ. אי. צבטייבה

אִם בַּת־כָּנָף הִיא...

מאת

מרינה צבטייבה

אִם בַּת־כָּנָף הִיא נַפְשִׁי – וְאֶל מַעְלָה! –

מַה בֵּית־מִדּוֹת לָהּ – מָה הַבִּקְתָּה לָהּ!

מַה צִּ’ינְגִיס־חַאן לָהּ, מָה – עֶרֶב־רָב!

שְׁנֵי צוֹרְרִים לִי בַּיְקוּם לִקְצוֹתָיו,

שְׁנֵי תְּאוֹמִים בַּזִּוּוּג הַמְזַוֵּעַ:

רְעַב הָרָעֵב – וְשִׂבְעוֹן הַשָּׂבֵעַ.

רוּס מְבַכָּה עַל בָּנֶיהָ

מאת

מרינה צבטייבה

אַח, כִּמְהָה לִי, כִּמְהִיָּה לִי, פִּטְרִיָּה! –

רוּס סוֹפֶדֶת, מִתְנוֹדֶדֶת, בּוֹכִיָּה:

– הוֹשִׁיעוּנִי, אוֹיָה רֶגֶל עַל־פִּי תְהוֹם.

עֲבָרַנִי, עֲכָרַנִי דָם – אָדֹם!

יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה

לֹעוֹת הֶאֱדִימוּ,

וְלֹעַ כָּל פֶּצַע:

– אִמָּא!

אַךְ זֹאת, מִשְׁתַּכֶּרֶת,

אֶשְׁמַע וְאָהִימָה

מִבֶּטֶן – אֶל בֶּטֶן:

– אִמָּא!

יַחַד, אֵין נִבְדָּל,

יִשְׁכְּבוּ בַּסָּךְ.

שׁוּרִי נָא: חַיָּל!

זָר הוּא – אוֹ שֶׁלָּךְ?

לָבָן הָיָה – אָדֹם הִנּוֹ:

הַדָּם הֶאֱדִימָהוּ.

אָדֹם הָיָה – לָבָן הִנּוֹ:

הַמָּוֶת הִלְבִּינָהוּ.

מִי אַתָּה? – פְּלִיאָה הִיא! – קוּמָה! – הֲלָבָן?

אוֹ עִם אֲדֻמִּים אָרַחְתָּ? – רְיָזָן!

יָמִינָה וּשְׂמֹאלָה,

אָחוֹר, וְקָדִימָה,

וְלֹבֶן וְאֹדֶם:

– אִמָּא!

בְּלִי חֵפֶץ – בְּלִי כַעַס –

אָהִימָה – אַרְעִימָה

עַד לֶב־הַשָּׁמַיִם:

– אִמָּא!

נָחָשׁ

מאת

מרינה צבטייבה

שִׁבְעָה הֵם, שִׁבְעָה הֵם –

הַלֵּל לַיָּמִים!

שִׁבְעַת עוֹרוֹתֶיךָ,

נְחַשׁ־הַקְּדוּמִים!

מַס לֶעָפָר הוּא

רֵיק וְרֵיקָן –

עוֹר שֶׁיָּשָׁן הוּא

מֻשְׁלָךְ עַל סַדָּן.

מֻשְׁלָךְ כִּי יָשָׁן הוּא –

בַּלֵּה וְחַדֵּשׁ!

יָשָׁן הוּא, הַהֵלֶךְ,

שָׂרְפֵהוּ בְּאֵשׁ!

בַּל יִשָּׁאֵר מֶנּוּ

זֵכֶר וָאוֹת!

בֶּגֶד יָשָׁן הוּא –

סוּת הַבְּלָאוֹת!

שַׁל מֵעָלֶיךָ

יוֹם שֶׁגָּוַע!

מָלְאָה מֶלְתַּחְתֵּנוּ –

שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה!

ו.מ. אינבר

משירי לנינגרד במצור

ו.ו. מיאקובסקי

וְאַף־עַל־פִּי־כֵן

מאת

ולדימיר מאיאקובסקי

רְחוֹב מְשֻׁקָּע, כְּחָטְמוֹ שֶׁל סִיפִילִיטִיקָן.

נָהָר – עֲגָבִים בְְּרִירָם יְקַדְּמוּנִי.

מִתְפַּשְׁטוֹת עַד אַחְרוֹן הֶעָלֶה בָּן, רָאִיתִי כָּאן,

הַגַּנּוֹת בִּבְלִי בּשֶׁת הִתְפַּרְקְדוּ בְּיוּנִי.

אֵצֵא הַכִּכָּרָה.

רֹבַע נִחָר

אֶחְבּוֹשׁ לְרֹאשִׁי כַּקַּפְלֵט הַמֻּצְהָב.

אֲנָשִׁים יִתְפַּלְצוּ: מִפִּי הַנִפְעָר

קוֹל זוֹעֵק לֹא־לָעוּס מְפַרְכֵּס בְּרַגְלָיו.

אַךְ אוֹתִי לֹא יַרְשִׁיעוּ, אַךְ עָלַי לֹא יִנְבָּחוּ.

כִּלְנָבִיא, בִּפְרָחִים יְרַפְּדוּ אֶת אָרְחִי.

כָּל אֶחָד מֵרְקוּבֵי־הָאַפַּיִם מֻבְטָח הוּא:

פַּיְּטַנְכֶם אָנֹכִי.

כְּמַרְזֵחַ, נוֹרָא לִי יוֹם־דִּינְכֶם הָאָיֹם!

רַק אֹותִי דֶרֶךְ עִיר־הַחוֹמוֹת הַדּוֹלֶקֶת

הַזּוֹנוֹת כִּקְדֻשָּׁה יְנַשְּׂאוּ לַמָּרוֹם

וְיַרְאוּ לֵאלֹהִים כָּעֵדוּת הַמַּצְדֶּקֶת.

וֵאלֹהִים עַל סִפְרִי יִתְיַפֵּחַ בְּבֶכִי!

לֹא מִלִּים – עֲוִיתוֹת, כִּפְקַעַת נִצְרֶרֶת.

בַּשָּׁמַיִם יָרוּץ, וְשִׁירַי לוֹ מִתַּחַת לַשֶּׁחִי,

וּלְכָל מַכָּרָיו יִקְרָאֵם בִּנְשִׁימָה נֶעֱצֶרֶת.

הַקְשִׁיבוּ!

מאת

ולדימיר מאיאקובסקי

הַקְשִׁיבוּ!

הֲרֵי אִם הַכּוֹכָבִים נִדְלָקִים –

מַשְׁמָע – יֵשׁ לְמִי חֵפֶץ בְּכָךְ?

מַשְׁמָע – יֵשׁ מִי הָרוֹצֶה, כִּי יִהְיוּ?

מַשְׁמָע – יֵשׁ מִי הַמְכַנֶּה צַחְצוֹחֵי־רֹק אֵלֶּה: פְּנִינִים?

וְכָל עוֹד רוּחוֹ בּוֹ,

בְּעַלְעוֹלֵי אֲבַק הַצָּהֳרַיִם,

מִתְפָּרֵץ אֶל הָאֱלֹהִים,

מְפַחֵד, שֶׁמָּא אֵחַר לָבוֹא,

מִתְיַפֵּחַ,

מְנַשֵּׁק לְיָדוֹ מְשׂרֶגֶת־הַגִּידִים,

מְבַקֵּשׁ –

שֶׁיְהֵא כּוֹכָב, וִיהִי מָה!

נִשְׁבַּע –

לֹא יוּכַל לָשֵׂאת אֶת יִסּוּרֵי הָאֵין־כּוֹכָב!

וְאַחַר –

מְהַלֵּךְ נֶחְרָד,

אַךְ שָׁלֵו לְמַרְאִית־עָיִן.

אוֹמֵר לִפְלוֹנִי:

"הֲלֹא עַכְשָׁו אֵין רַע לְךָ?

אֵין פַּחַד?

כֵּן?!"

הַקְשִׁיבוּ!

הֲרֵי אִם הַכּוֹכָבִים

נִדְלָקִים –

מַשְׁמָע – יֵשׁ לְמִי חֵפֶץ בְּכָךְ?

מַשְׁמָע – מִן הַהֶכְרָח הוּא,

שֶׁעֶרֶב־עֶרֶב

מֵעַל לַגַּגוֹת

יִדָּלֵק לְפָחוֹת כּוֹכָב אֶחָד?!

הַמִּלְחָמָה הָכְרְזָה

מאת

ולדימיר מאיאקובסקי

"עִתּוֹן־עֶרֶב! עִתּוֹן־עֶרֶב! עִתּוֹן־עֶרֶב!

אִיטַלְיָה! גֶּרְמַנִיָה! אוֹסְטְרִיָה!"

וְלַכִּכָּר, מֵאֲסַפְסוּף קְדוֹרַנִּית מְתֹאֶרֶת,

תִּשְׁפֹּכֶת דָּמִים כְּמִכּוֹס טְרִיָּה!

פַּרְצוּפוֹ עַד זֹב דָּם מָחַץ בֵּית־מַרְזֵחַ,

בְּיֶלֶל חַיּוֹת הִזְדַּוֵּעַ לִקְרוֹא מָה:

"אֶת רֶנֶן הָרֵינוּס בְּדָם נְאַלֵּחַ!

בְּרַעַם מַרְעוֹם עַל מַרְמָר שֶׁבְּרוֹמָא!"

מִשָּׁמַיִם, שְׁרוּטִים מִנִּי רֹמַח, סֻנָּנוּ

דִּמְעוֹת כּוֹכָבִים, כְּקֶמַח בָּרַחַת,

וְ“עַד אָנָה? עַד אָנָה? עַד אָנָה?”, –

חֶמְלָה, הַנִּדְרֶסֶת בְּרֶגֶל, צוֹרַחַת.

הַגֶּנֶרָלִים שֶׁל בְּרוֹנְזָה עַל כַּנָּה מְחֻטֶּבֶת

פִּלְפְּלוּ: "הַתִּיקוּנוּ, נִדְהַר לְנַצֵּחַ! "

חֵילוֹת־רֶכֶב נִקְּשׁוּ נְשִׁיקוֹת כְּמַקֶּבֶת.

וְרַגְלַיִם כָּסְפוּ אֶל נוֹצֵחַ רוֹצֵחַ!

כְּרָךְ מִתְגּוֹבֵב מִתְפַּלֵץ בַּחֲלוֹם:

מִצְּחוֹק תּוֹתָחִים בְּקוֹל רַעַם הָאֶשֶׁד.

וּמִשְּׂדוֹת מַעֲרָב יוֹרֵד שֶׁלֶג אָדֹם:

בְּקִרְעֵי בְּשַׂר־אָדָם מְלֻֻשָּׁד מִנִּי לֶשֶׁד.

גְּדוּד אַחַר גְּדוּד בַּכִּכָּר מִתְנַפֵּחַ,

גִּידַיִךְ עַל מֵצַח, זוֹעֶפֶת, שָׂרְגִי נָא,

"חַכּוּ! חַרְבוֹתֵינוּ מָחָר נְקַנֵּחַ

בִּמְשִׁי הַזּוֹנוֹת בַּשְּׁדֵרוֹת שֶׁבְּוִינָה!"

כָּרוֹזֵי עִתּוֹנִים מְצַוְּחִים: "עִתּוֹן־עֶרֶב!

אִיטַלְיָה! גֶּרְמַנִיָה! אוֹסְטְרִיָה!"

וּמִלַּיְלָה, מֵאֲסַפְסוּף קְדוֹרַנִית מְתֹאֶרֶת,

תִּשְְפֹּכֶת דָּמִים כְּמִכּוֹס טְרִיָה.

שִׁיר־הַלֵּל לַמַּהְפֵּכָה

מאת

ולדימיר מאיאקובסקי

לָךְ,

הַמֻּשְׁרֶקֶת,

הַמֻּלְעֶגֶת בִּכְלֵי־קֶלַע,

לָךְ,

הַמְדֻקֶּרֶת בְּלַעַז כִּידוֹן,

אֶשָּׂא בִּתְרוּעָה,

מֵעַל גֶּדֶף וְקֶלֶל,

מִלַּת־הַקְרִיאָה שֶׁל הָאוֹדָה:

“הוֹ!”

הוֹ הַחַיָּתִית!

הוֹ הַתִּינוֹקִית!

הוֹ הַקְּלוֹקֶלֶת!

הוֹ הַמּוֹלֶכֶת!

מַה כִּנּוּיִים, זוֹ עָלַיִךְ נִטְפּוֹל עוֹד?

סוֹף גִּלְגּוּלֵךְ מַה יְּהֵא, הֲפַכְפֶּכֶת:

בִּנְיַן עֲדֵי־עַד,

אוֹ עִיֵּי הַמַּפֹּלֶת?

לַמְּכוֹנַאי,

מְעֻפָּר בַּאֲבַק פֶּחָמִים הוּא,

לַכּוֹרֶה,

אֶת מֵעָיו שֶׁל הַבֶּצֶר יִרְטוֹשׁ,

הַקְטִירִי,

הַקְטִירִי בִּדְחִילוּ וּרְחִימוּ,

הַלְלִי לַעֲמַל אֱנוֹשׁ.

מָחָר

הַקָּדוֹשׁ

אַפְרִיזוֹת קַתֶּדְרָלָה

לַשָּׁוְא מְפָרֵשׁ בְּתַחְנוּן וְעוֹתֵר, –

דּוֹרוֹת שֶׁל קְרֶמְלִין לְמוֹטֵט יִשְׁתּוֹלָלוּ

רְאֵמֵי פְּגָזַיִךְ בְּלוּמֵי־הַסַּנְטֵר.

“הַלֵּל!”

יִנָּחֵר בִּסְפִינָה מִשְׁתַּכֶּלֶת,

יְלֵל צוֹפָרוֹת מְדֻקָּק וְגָנוּחַ,

אַתְּ שׁוֹלְחָה יַמָּאִים

אֶל סַיֶּרֶת צוֹלֶלֶת,

לִמְקוֹם שָׁם

יִלֵּל

חֲתַלְתּוּל הַזָּנוּחַ,

וְאַחַר

צִוְחַת אֲסַפְסוּף־שִׁכּוֹרִים שֶׁאָיָמָה.

שְׂפַם־עֱזוּזִים מְסֻלְסָל – יֹפִי!

בְּקַתּוֹת אַדְמִירָלִים הִלְבִּינוּ הַיָּמָה

מִגֶּשֶׁר הֶלְסִינְגְפוֹרְס תֶּהֱדוֹפִי.

פִּצְעֵי־מֵאֶתְמוֹל בְּלִקְלוּק שִׂפְתוֹתַיִם,

וְשׁוּב אֶחֱזֵךְ בַּוְּרִידִים מְשֻׁסַּעַת.

מִפִּי בַּעְלֵיבַּתִּים לָךְ:

– הוֹ, הֲיִי אֲרוּרָה שִׁבְעָתַיִם! –

מִפִּי,

פִּי פַּיְּטָן:

– הוֹ, שְׁמוֹנָתַיִם, הַמְבֹרֶֶכֶת, בְּרוּכָה אַתְּ!

מִתּוֹךְ "עַל זֶה"

מאת

ולדימיר מאיאקובסקי

בְּזֶה הַנּוֹשֵׂא,

הָאִישִׁי,

שֶׁכַּזַּיִת,

שֶׁהוּשַׁר־וְנִשְׁנָה

עַד אֵין סוֹף,

אֲסוֹבֵב כִּסְנָאִי שֶׁלַּפַּיִט

וְאֶרְצֶה לָשׁוּב וְלָסוֹב. – –

זֶה נוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

בְּמַרְפֵּק הַקִּטֵּעַ

יִדְחוֹף אֶל הַנְּיָר, וִיצַוֵּהוּ: קוּם שְׂרוֹט!

וּבַר־מוּם מִן הַנְּיָר יְזַעֵק, יְקַרְטֵעַ,

וְהַשִּׁיר מוּל חַמָּה יְנַמְרֵר בְּשׁוּרוֹת.

הַנּוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

כְּעָנִי בַּפֶּתַח,

יִסֹּב,

סֹב וּגְווֹעַ תַּחְתָּיו,

וַעֲנָק

יַעֲמוֹד רֶגַע,

עֲדֵי מַיִט לְפֶתַע,

וְיִמְצָא קְבוּרָתוֹ תַּחַת אֶדֶו הַכְּתָב.

הַנּוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

וְצֻוֵּיתָ:

– תִּפְאֶרֶת! –

הַנּוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

וְצֻוֵּיתָ!

– אֱמֶת! –

כַּף־הַיָּד הַדְּווּיָה אֶל הַצְּלָב מְסֻמְרֶרֶת,

רַק הַוַּלְס יְפַזְְּמוּ שִׂפְתֵי פִּיךָ הַמֵּת.

הַנּוֹשֵׂא – בְּרוּצוֹ, תִּלָפֵת אַלְפָא־בֵּיתָא:

לִכְאוֹרָה, מַה נָּהִיר מִן הַסֵּפֶר הַזֶּה?!

וּפִתְאֹם

אָלֶף זוֹ

כְּקַזְבֶּק הִיא נִבֶּטֶת.

וּמָאַסְתָּ בִּשְׁנָת

וּבַלֶּחֶם תִּבְזֶה.

הַנּוֹשֵׂא כִּי יָבוֹא,

לֹא יִבְלֶה כַּשַּׁלְֶכֶת,

רַק יֹאמַר:

– מֵעַתָּה לְהַבִּיט בִּי תָּהִין! –

וּכְדַגָּל

לְהַבִּיט בּוֹ תָּהִין וְלָלֶכֶת,

וְאֵשׁ לְנוֹסֵס אֲדֻמַּת שִׁירָאִין.

זֶה נוֹשֵׂא עַרְמוּמִי!

הִטָּמֵן וְשָׁקֹעַ, –

וּבְחֶבְיוֹן־יְצָרִים לְזִנּוּק מְזֻמָּן!

וּכְאִלּוּ בְּקֶצֶף –

הֵעִיזוּ לִשְׁכּוֹחַ! –

יְנַעֵר;

וְשֻׁפְּכוּ נְשָׁמוֹת מֵעוֹרָן.

וְזֶה הַנּוֹשֵׂא בְּחָרוֹן יְבוֹאֵנִי:

תֵּן מוֹשְׁכוֹת הַיָּמִים וְרִסְנָם!

וְסָלַד מֵהַבְלוּת יוֹמְיוֹמַי כִּי יִרְאֵנִי,

וְטִלְטֵל בְּסוּפָה מַעֲשִׂים וְאָדָם.

וַיָּבוֹא הַנּוֹשֵׁא,

וַיִּדְחַק כָּל הַיֶּתֶר,

וַיֻּנַּח עַל צַוָּאר כְּמוֹ חֶרֶב חַדָּה,

יְחִידִי,

עַד אֵלָיו, רַק אֵלָיו תְּצַיֵּתָה.

קוּרְנְסַאי!

מִלֵּב עַד צֵדָע.

זֶה יוֹמִי – הַנּוֹשֵׁא בְּמַסּוֹת יְנַסֵּהוּ,

לְשׁוּרוֹת הַמְּצָחִים הִתְחַבֵּט צִוָּה.

וְשֵׁם

הַנּוֹשֵׁא:

אַהֲבָה!

יְהוּדִי

מאת

ולדימיר מאיאקובסקי

(לַחֲבֵרִים מֵאוֹזֶט)

פְּעָמִים

בַּבְּעָיָה הַיְּהוּדִית כִּי תָשִׂיחַ, –

זֶה אִישׁ־ שִׂיחֲךָ

בְּפָנֶיךָ

יָטִיחַ:

"יְהוּדִי?

סַחַר־מָכֶר!

כֻּלָּם הַיְנוּ הָךְ הֵם!

יְהוּדִי – אַרְכִי־עֹשֶׁק,

יְהוּדִי – שׁוּק־שָׁחוֹר הוּא…

כְּקֹרַח – הָעשֶׁר,

הַנֶּשֶׁךְ – כְּקֹרַח.

וְכָאן

לָהֶם עוֹד מוֹסְרִים

אֶת קְרִים!

וּקְרִים – הֵן כָּזֹאת הִיא:

גֻּלַּת הַכּוֹתֶרֶת!

בְּמֵיטַב הַמְחוֹזוֹת

הָאַרְמוֹן וְהַוֶּרֶד!"

כָּךְ מַלְעִיזִים פֹּה

קוֹלוֹת הָאוֹיֵב.

אַךְ אַתָּה, הַפּוֹעֵל,

הֵן תַּבִּיט

בְּיֹשֶׁר־עֵינַיִם וְישֶׁר־הַלֵּב

אֶל פְּנֵי הַדַּלוּת הַיְּהוּדִית.

הֵן עַד עֶצֶם הַיּוֹם

בִּתְחוּם־הַמּוֹשָׁב

הֵד יְהוֹדֵד עוֹד:

שֶׁל אֶנֶק וִילֵל הוּא.

זֶה בַּ“זִּ’ידִים”

כְּעֹנֶשׁ עַל מֶרֶד נִרְהָב

כַּדּוּרִים וּפַרְגוֹל

שֶׁל הַצַּאר יִתְעַלֵּלוּ.

מוּל טוּרֵי חִשּׁוּבִים,

בְּהֶסֵּק יַעֲסוֹקוּ,

כְּמוּל מַרְזְבֵי הַדָּמִים

שֶׁהֻגָּרוּ –

וְנוֹצוֹת

מִכְּסָתוֹת

שֶׁבִּרְחוֹב בְּיָלוֹסְטוֹקִי

יְדֻבְּקוּ

אֶל עֵינֵי יְהוּדִים שֶׁנֻּקָּרוּ.

בִּזְקִיפַת הָאִישׁוֹן,

שֶׁצָּהֹב וּמָרוֹם הוּא,

הִבִּיטָה הַשֶּׁמֶשׁ,

כִּמְעַט הִתְיַפָּחָה:

אֵיךְ מִלְחָמָה

נִמְשְׁכָה בְּפּוֹגְרוֹמִים –

גֶּרְמָנִי,

פּוֹלָנִי,

וְרוּסִי בְּ“פָּפָּחָה”.

וְאַחַר – דֶּמוֹקְרָטִים

בְּמֵיטַב הַמִּרְצָח

פָּרְעוּ שָׁם יוֹמָם וָלָיִל.

זֶה מַסַּע פֶּטְלוּרָה

בְּרַעַם תּוֹתָח,

זֶה מַכְנוֹ בִּשְׁרֵקַת פַּרְגּוֹלַיִם.

עֲדֶן בַּמַּרְתֵּף

הַדְּמָּעוֹת יְטַנֵּנוּ,

וְהֵמָּה הֵגִיחוּ

מֵאֵימֵי מְאוּרָה.

וּבְמַלְכוּת “הַכָּל־בּוֹ” שֶׁלָּהֶם,

לֹא־עָלֵינוּ,

בְּאוּשֵׁי־מְלִיחִים

בְּשָׁוֶה־אֲגוֹרָה.

וְשׁוּב

צַחַן בִּיב עֲיָרָה שׁוֹמֵמָה,

וְאֹדֶם־נְחֹשֶׁת שֶׁל דָּם בְּאֵימָיו עוֹד,

וְרָעָב,

שֶׁזָּעַק בְּאָזְנָם:

אֲדָמָה!

אֲדָמָה וְעָמָל –

אוֹ מָוֶת!

לֹא יָם שָׁם,

לֹא שִׂיחַ,

לֹא נֶפֶשׁ חַיָּה עוֹד, –

הָרָע בִּמְחוֹזוֹת־הָרוּסִים:

מָחוֹז,

שֶׁהִגִּיעוּ אֵלָיו כְּאֶל יַעַד,

וְאֹהֶל כְּהֶנֶף

מִפְרְשֵׂי־פָּרוּשִׂין.

הַשְּׁמָמָה הַלֵּזוּ

בִּשְׁקִידָה שֶׁעִקְּשָׁה הִיא

חַשְׂרַת הָאַרְבֶּה לִחֲכָה!

הַמְּלֵחָה נִתְחַלְּפָה בְּשָׁמִיר־וְשַׁיִת,

וְשוּב

נִשְׂתָּרְעָה הַמְּלֵחָה…

מִי יָמֹד אֶת פֶּרֶךְ

סִבְלָתָם כִּי רַבָּה?!

גְּבוּרָה – כָּל עָשָׁן שֶׁבָּקַע,

וְכָל לְבֵנָה,

וְכָל אַרֻבָּה,

וְכָל נֵטֶף שֶׁל מַיִם בַּכָּד.

וְעָתָּה –

שׁוֹפֵעַ לוֹ כְּחוֹל הַפְּלָגִים;

וְזֵעַת הָעוֹבֵד

בְּשִׁפְעָהּ הַקּוֹלֵחַ

הַיּוֹם

כְּבָר נוֹצְקָה

בְּגוּפֵי שָׂרִיגִים,

וְכָבְדוּ אֶשְׁכּוֹלוֹת

בֶּעָסִיס וּבַלֵּחַ.

אַנְשֵׁי־הֶעָמָל

חָזוּתָם הִיא דוֹמָה:

רְאֵה

יְהוּדִי

מְמֹֹרַט אֲדָמָה!

כָּאן

חֲזוֹן הַקּוֹמוּנָה –

מַעֲשִׂים שֶׁלֻּבְלָבוּ.

הַבֵּט עַל שְׁנֵיהֶם

וְנַחְשֵׁם:

מִי מִן הַשְּׁנַיִם הַלָּלוּ

סְלָב הוּא?

וּמִי מִשְּׁנֵיהֶם

בֶּן־שֵׁם?

לֹא נֵחַד עִם זֵדִים

בִּבְחִילוּ וּרְכִילוּ.

לֵב וָכִיס

(גַּם כִּי דַל הוּא!)

נִפְתַּח, לֹא נַחְמוֹד!

בְּשֵׁם

הַחַיִּים,

בֵּין אֻמּוֹת לֹא יַבְדִּילוּ,

חַיִּים

לְלֹא עֹנִי,

לְלֹא מִלְחָמוֹת.

"זִ'יד"

מאת

ולדימיר מאיאקובסקי

תִּפַּח רוּחָם

שֶׁל סְחִי מוֹרְדֵי־הָאוֹר,

שֶׁחִישׁ

הִסְתָּאֲבוּ

כְּזֶרַע־חָם,

אַחַר שֶׁנֶּחְבְּאוּ

מִיֶּרִי

וּמִכְּפוֹר.

תִּפַּח רוּחָם,

שֶׁל כָּל אֶחָד

בָּהֶם,

שֶׁעַל הַקּוֹמוּנִיזְם

שֶׁל־נְיָר

לִמְסוֹר נַפְשׁוֹ מוּכָן,

וּבְצֵל־בֵּיתוֹ –

כִּבְטֶרֶם־מִלְחָמָה –

הוּא מִתְבַּהֵם.

תִּפַּח רוּחָם

שֶׁל כָּל

שׂוֹנְאֵי־מִטְרָד,

שֶׁקּוֹמוּנִיזְם

הֵם סוֹגְרִים

לְעֵת נוּחָם

מִכָּךְ

עַד כָּךְ

עִם סֶגֶר הַמִּשְׂרָד.

תִּפַּח רוּחָם

שֶׁל אֵלֶּה

אֲשֶׁר הֵמָּה

שַׁעֲרוּרָה

יִרְאוּ

בִּמְלוֹא סָרְחָהּ,

וְעַל חֶמְדַּת־הַשִּׁיר

יַחְרוֹזוּ –

כִּי נָעֵמָה.

אִם שִׁירְךָ

אַחַר הַמְּצִיאוּת

מְפַגֵּר –

פְּסוּקִים

לֹא־סֻתָּתוּ

פְּסוֹק, הַסּוֹפֵר!

הַיּוֹם

כְּאָרוֹן

עַל הַלֵּב תַּכְבִּיד

מִלַּת חֲטוֹטֶרֶת –

“זִ’יד”.

הַמִּלָּה

כְּנַף־עוֹרְבִים

עַל כְּפָרִים מְפַרְפֶּרֶת,

מֻרְתַּחַת

בְּיַי"שׁ

קַנְקַנֵּי־פֻּנְדָּקִים,

הַמִּלָּה

סִיסְמָתָם הִיא

שֶׁל כֹּמֶר

וּנְּזֶרֶת

מִבְּנוֹת הָרוֹזְנִים הַנִּדְכִּים.

הַמִּלָּה

רִחְשְׁשָׁה

עַל רֹאשׁ רַיכֶל (אִישׁ־ווּז הוּא),

וַאֲבַק

הַצַּארִיזְם

הִתְאַבֵּךְ בְּזוּדו¹ֹ.

עֵת

“נָצְרִים”־ווּזָאִים

יְחַבְּלוּ (כִּי יָבוּזוּ)

בְּעַרְדָּל מְזֻהָם

פַּרְצוּפוֹ

שֶׁל “זִ’ידוֹן”.

הַמִּלָּה

בַּסַּדְנָה

שִׁקּוּצֶיהָ גִבֵּרָה,

בַּיוֹם בּוֹ הִפְלִיא

בִּשְׁקִידָה נֶחֱרֶצֶת

בְּזֶרַע־הַ“זִּ’ידִים”

שֶׁשְּׁמוֹ הוּא בֵּרַךְ

אֲסַפְסוּף־הַמְּלָאכָה

מַכּוֹת־רֶצַח.

חַרְזָן,

בַּמַּרְזֵחַ,

בְּשֵׁם “זִ’יד” יַשְׁמִיץ,

לְקוֹל בַּקְבּוּקִים

וְשָׁאוֹן,

פְּלוֹנִי,

שֶׁעַל חֹסֶר־כִּשְׁרוֹן בּוֹ הִרְבִּיץ,

בִּשְׁמוֹ,

שֶׁסִּיֹּמֶת לוֹ:

“זוֹן”.

הַמִּלָּה

קוֹמוּנִיסְט לֹא־טֻהַר

יְרִירֶנָּה

בִּשְׂפָתָיו,

כְּפִנְכָּה

חֲלַקְלֶקֶת־הַדֹּפֶן,

עֵת יָנִיס

שִעֲמוּם

הַמַּנְכָּל

וִיפִיגֶנּוּ

בִּבְדִיחָה

יְהוּדִית אַחְרוֹנָה,

לַחֲנוֹף לוֹ.

וְצֹאן־קָדָשִׁים

שֶׁל נוֹצְרִים

תֶּאֱנַף

(סִיסְמָה

מֻצְלָחָה

אִם חָצַבְתָּ)

בְּדַלְפוֹן יְהוּדִי,

בְּאַבְרֵךְ מְמֻשְׁקָף,

וּלְסוֹף –

“צִיצִילִיסְטִים” כֻּלָּם

בְּצַוְתָּא!

לִחְשׁוּשׁ בַּתּוֹרִים:

"דַּשְׁדֵּשׁ כָּאן בִּכְדִי…

אַלּוּפֵי הָרוּסִים

לְהֶרֶג נָדוֹנוּ…

בַּכֹּל…

יְהוּדִי…

תְָּמִיד יְהוּדִי…

סַפְסָר,

קוֹמִיסָר,

שִׁלְטוֹן הוּא…

נֶאֱסוֹר

בְּשַׁרְשֶׁרֶת –

אֶת הַלָּז,

אֶת הַשֶּׁרֶץ!

נְקוֹב

בְּגָלוּי:

“זֶה סַפְסָר!”

“זֶה מַבְרִיחַ!” –

וַאֲפִילוּ

זָרִיז הוּא,

רָגִיל וּבָקִי,

אֶל מֵעֵבֶר

לְקִיר כִּידוֹנוֹת

וּבָרִיחַ –

בְּלִי הֶבְדֵּל

לְאֻמִּים –

אֶל אִיֵּי סוֹלוֹבְקִי!

יְהוּדִי לֹא רָאִיתָ?

אֵלָיו לֵךְ!

אֶל קְרִים!

אֶל אֶרֶץ הַטֶּרֶשׁ נְדוֹד נָא!

כַּפָּיו,

הַשּׁוֹקְדוֹת

בִּשְׁקִידַת־אִכָּרִים,

שָׁם אַדְמַת־הַסְּלָעִים

תַּעַבוֹדְנָה.

הֲיָדַעְתָּ,

אֶת פִּיךָ

מִי

מְשַׁקֵּץ?

מִי

נוֹטֵעַ בְּךָ

רֶשַׁע־כֶּסֶל?

מִתּוֹךְ דִּבּוּרֶיךָ

עוֹלֶה וּמְבַצְבֵּץ

זַרְבּוּבוֹ שֶׁל עַתּוּד־הַכֶּסֶף.

בּוּרְז’וּי,

שֶׁפִּזֵּר הָרַגְלַיִם

לִבְרוֹחַ,

בַּשִּׂרְטוֹן הָאַנְגְּלִי

סְפִינוֹתָיו נְעוּצוֹת:

זֶה הוּא הַזּוֹמֵם

מְדָנִים פֹּה לִזְרוֹעַ

בֵּין עַמֶּיהָ

שֶׁל בְּרִית־מוֹעָצוֹת.

אֵיבַת־מַעֲמָד הִיא,

נוֹכְלִית

וּמִרְשַׁעַת, –

קִצּוּרוֹ שֶׁל דָּבָר:

כַּמָּה פֹּה

שְׁלֹמֶה’לֶךְ

הֻכּוּ עַל כָּל שַׁעַל,

וְרוֹטְשִׁילְד שְׁלֹמֹה –

מָאן דְּכַר!

בְּרוֹטְשִׁילְדִים אֵלֶּה,

שֶׁשָּׁמְנוּ וְנָכָלוּ,

חֲזִירֵי־הַמָּמוֹן

בְּלִי הַבְדֵּל אֹם וּלְאֹם,

אֶל כָּל הָעוֹבְדִים,

שֶׁעָמְלוּ

לֹא אָכָלוּ, –

כָּרוּסִים

כִּיהוּדִים –

נֵפֶן: קוּמָה

וּנְקוֹם!

זְכוֹר נָא אַתָּה,

אַרְכִיזֵד חוּלִיגָנִי,

זִכְרוּ,

הָעוֹרְקִים אֶל קֻבּוֹת־שֶׁל־פָּרִיז,

אֶתְכֶם,

בְּבוֹא עֵת,

הַמַּטִיף הַנָּגָנִי

בְּפִלְדּוֹ הַמְנֻרְתָּק

יַחֲרִישׁ.

וַאֲשֶׁר

בֶּאֱשּׁוּן אֲפֵלַת בּוּרוּתָם,

בְּטַחוּת עֵינֵיהֶם

מֵהָבִין,

יַשְׁמִיצוּ כָּאן “זִ’יד” –

גַּם־הַיּוֹם־עוֹד –

אוֹתָם

נַזְהִיר

בְּכָל חֹמֶר־הַדִּין.

אָנוּ פּוֹנִים

שׁוּב־וְשׁוּב עַד אֵין קֵצֶה,

כָּל מִשְׁפַּחַת־אֱנוֹשׁ

הַנִּבְחֶרֶת:

הָקִיאוּ

אֶת זֹאת

הַמִּלָּה הַמְשֻׁקֶּצֶת,

הַשְׁלִיכוּהָ

בְּגֶדֶף וְחֶרֶף!

מלה מטושטשת במקור. הערת פב"י ↩

ס.א. יסנין

הַכַּלְבָּה וְשִׁבְעַת גּוּרֶיהָ

מאת

סרגי יסנין

בִּמְגוּרַת הַשִּׁפּוֹן עִם בֹּקֶר,

בְּהַזְהֵב טוּר חוֹצְלוֹת־הַקָּנִים,

כַּלְבָּה שְׁבִיעִיָּה הִמְלִיטָה,

שִׁבְעָה כְּלַבְלָבִים אַדְמוֹנִים.

עַד עֶרֶב אוֹתָם הִיא לִטֵּפָה,

לַטֵּף וְסָרוֹק בִּלְשׁוֹנָהּ,

וְקָלְחוּ, כִּי הִפְשִׁירוּ, מֵי שֶׁלֶג

מִתַּחַת כְּרֵשָׂהּ הַשְּׁחוּנָה.

וּבָעֶרֶב, בְּבוֹא תַּרְנְגֹלֶת

לָלוּן עַל מַדַּף־מוֹשָׁבָהּ,

נִכְנָס בִקְפִידָה בַּעְלַבַּיִת

וּבַשַּׂק שָׂם אֶת כָּל הַשִּׁבְעָה.

בַּשֶּׁלֶג מִתֵּל אֶל מִשְׁנֵהוּ

הִיא רָצָה לִרְדוֹף צְעָדָיו.

וְאָרְכוּ, וְאָרְכוּ אַדְווֹתֶיהָ

שֶׁל חֶלְקַת מֵי־נָהָר לֹא־גְלוּדָה.

וּבְשׁוּבָה מִשְׂתָּרְכָה בִּבְלִי כֹּחַ,

שָׂרֵךְ וְלָחוֹךְ זֵעָתָהּ,

לָה נִדְמָה כְּאֶחָד מִגּוּרֶיהָ

הַיָּרֵחַ מֵעַל הַבִּקְתָּה.

אֶל הַכְּחוֹל בַּמְּרוֹמִים הִבִּיטָה,

וְקוֹלָהּ תַּחְנוּנִים יִלֵּל,

וְיָרֵחַ דַּקִּיק הֶחֱלִיק לוֹ

וְנֶחְבָּא אֶל מֵעֵבֶר לַתֵּל.

וְחֶרֶשׁ – כִּי אֶבֶן זָרְקוּ לָהּ,

תַּחַת נֵתָח־בָּשָׂר, לְשַׁטּוֹת, –

כְּכוֹכְבֵי־הַזָּהָב אֶל הַשֶּׁלֶג

שְׁתֵּי עֵינַיִם נָשְׁרוּ כַּלְבִּיוֹת.

מִתּוֹךְ "וִדּוּיוֹ שֶׁל חוּלִיגָן"

מאת

סרגי יסנין

1

אִכָּרִים עֲלוּבִים, עֲלוּבִים!

וַדַּאי הֲיִיתֶם כְּעוּרִים,

וְגַם אֶת אֱלֹהִים יְרֵאתֶם וְאֶת יְוֵן כָּל בֹּץ.

הָהּ, אִלּוּ הָבֵן הֲבִינוֹתֶם,

כִּי בִּנְכֶם בְּרוּסִיָה

הַדָּגוּל בַּמְּשׁוֹרְרִים הוּא.

הֲלִבְּכֶם הוּא אֲשֶׁר לִשְׁלוֹם בִּנְכֶם כְּפוֹר לֹא נִתְעַטָּף,

בְּשַׁכְשְׁכוֹ אֶת רַגְלָיו הַיְחֵפוֹת בִּשְׁלוּלִיּוֹת הַסְּתָו?

וְעַתָּה יֵלֵךְ לוֹ חֲבוּשׁ־צִילִינְדְר,

בְּנַעֲלֵי־לַכָּה.

אַךְ חַי עוֹד בְּלִבּוֹ שַׁחַץ יָמִים עָבָרוּ

אֲשֶׁר לְפִרְחֲחֵי הַכְּפָר.

לְכָל פָּרָה אֲשֶׁר עַל שֶׁלֶט כָּל אִטְלִיז

יִשְׁתַּחֲוֶה אַפַּיִם בְּעוֹדוֹ מֵרָחוֹק.

וְעֶגְלַת־צָב כִּי יִפְגּוֹשׁ בִּרְחוֹבָהּ שֶׁל עִיר, –

וְעָלָה בְּאַפּוֹ רֵיחַ דֹּמֶן מִשְּׂדוֹת הַמּוֹלֶדֶת,

וְאָמַר לָשֵׂאת זְנַב כָּל סוּס

כִּנְשׂוֹא אֶת שֹׁבֶל בֶּגֶד־הַכְּלוּלוֹת.

2

בְּמַטְאַטְאִים לַחִים מְטָאֵט הַדֶּלֶף

גֶּלְלֵי עֲרָבִים עַל פְּנֵי כַּר וָגָן.

רַקְּקִי, הָרוּחַ, בְּטַרְפֵּי הָעֶלֶו –

כָּמוֹךְ גַּם אֲנִי חוּלִיגָן!

אָהַבְתִּי עֵת עֲצֵי יְעָרוֹת כְּחֻלִּים,

כִּשְׁוָרִים, צוֹעֲדֵי־עֲצַלְתַּיִם,

בִכְרֵשָׂם, הַנּוֹחֶרֶת בְּנַחַר עָלִים,

הַגְּזָעִים יְטַנְּפוּ עַד בִּרְכַּיִם.

הִנֵה הִנָּם עֲדָרַי הָאֲדֻמִּים!

מִי כָּמוֹנִי יַנְעִים לְזַמְּרָם!

אֶרְאֶה, אֶרְאֶה בִּלְחוֹךְ הַדִּמְדּוּמִים

עֲקֵבוֹת שֶׁל רַגְלֵי הָאָדָם.

רוּסְיָה שֶׁלִּי אַתְּ – רוּסִיָה שֶׁל עֵץ!

כָּרוֹזֵךְ וּפַיְּטָנֵךְ רַק אֲנִי הוּא!

יְגוֹן פֶּרֶא שִׁירַי, יְגוֹן אֵין־קֵץ

בְּמִנְתֵּךְ וְרִכְפֵּךְ הִרְוִיתִיהוּ.

הַתִּיזִי נָא, חֲצוֹת, כַּד־הַסַּהַר בַּדְּמִי,

בּוֹ אֶת חֲלֵב הַלִּבְנִים לִשְׁאֹב.

כְּאִלּוּ אָמַר לְחַנֵּק אֶת מִי

שְׂדֵה־עָלְמִין בְּכַפּוֹת הַצְּלוֹב.

פַּלָּצוּת שְׁחוֹרָה צוֹעֶנֶת עַל תְּלָמִים

מְרֵרַת גַּנָב לַגָּן תְּקַלֵּחַ.

רַק אֲנִי עַם־הָאָרֶץ, רוֹצֵחַ,

וְדַם גּוֹנֵב־סוּסִים הוּא דָמִי.

מִי רָאָה, אֵיךְ בַּלַּיְלָה יַרְתִּיחַ

צְבָא עֻזְרָדִים כָּבֵד וָרָב?

טוֹב לִי עִם לֵיל בִּשְׂדֵה־תְּכֵלֶת הָגִיחַ

אֵי־שָׁם וְסַכִּין בַּכָּף.

אָח, קָמֵל סְנֵה־רֹאשִׁי הֶעָנֵף,

מַנְגִּינוֹת בְּשִׁבְיָן אֲפָפוּנִי.

וְאַבְנֵי־רֵחַיִם שֶׁל פּוֹאֶמוֹת הָנֵף

בִּכְלוּא־הָרְגָשׁוֹת חֲבָשׁוּנִי.

אַךְ אַל תִּירָא נָא, רוּחַ סוֹרֵר!

רֹק לָבֶטַח שַׁלֶּכֶת בַּכָּר וּבַגָּן.

לֹא יִמְחֵנִי שְׁמִי הַמְפֹרָשׁ “מְשׁוֹרֵר”:

כָּמוֹךְ כָּמוֹנִי גַם בְּשִׁיר – חוּלִיגָן.

הַרְאִיתֶם, אֵיךְ יָרוּץ עֲרָבוֹת...

מאת

סרגי יסנין

הַרְאִיתֶם,

אֵיךְ יָרוּץ עֲרָבוֹת, מְחֻתָּל

בְּתִמֹּרֶת אַגְמֵי הַמַּיִם,

וְיִנְחַר בְּנָחִיר מְפֻרְזָל

רְכוּב־הַבַּרְזֶל עַל כַּפַּיִם?

וְאַחֲרָיו

עַל דְּשָׁאִים לְמַכְבִּיר,

כְּמוֹ בְּחַג הַמֵּרוֹץ הַפָּרוּעַ,

רַגְלַיִם דַּקּוֹת אֶל רֹאשׁוֹ יַדְהִיר

סְיָח אֲדֹם־רַעֲמָה טָשׁ כְּרוּחַ.

פֶּתִי, פֶּתִי תָּמִים, רְחִימַאי,

נוּ לְאָן, אָן יָרוּץ־יַעְפֵּל עוֹד?

הַאֻמְנָם לֹא יֵדַע, כִּי הַסּוּס הַחַי

כְּבָר כָּרַע לִפְנֵי רֶכֶב־הַפֶּלֶד?

הַאֻמְנָם לֹא יֵדַע, כִּי אֶל שְׂדוֹת הָאֵין־זֹהַר

לֹא יַחְזִיר מֵרוֹצוֹ אֶת הַזְּמָן,

אֲשֶׁר בּוֹ שְׁתֵּי בָּנוֹת מִשְׂדוֹת־רוּס יְפוֹת־תֹּאַר

פֶּצֶ’נֶג בְּעַד סוּס נָתַן?

אַךְ שִׁנָּה הַגּוֹרָל הַמִּמְכָּר בִּגְלִילֵנוּ,

שֶׁשָּׁמַע קוֹל חֵרוּק וְנִנְעַר,

וּבְעַד אֶלֶף הַפּוּד שֶׁל הַסּוּס וְעוֹרֵהוּ

קוֹנִים בְּיָמֵינוּ קַטָּר.

סִתְוָנִית מְנַשֵּׁף הַיַּנְשׁוּף...

מאת

סרגי יסנין

סִתְוָנִית מְנַשֵּׁף הַיַּנְשׁוּף

עַל הֶשְׁכֵּם מֶרְחָבָיו שֶׁלַּדֶּרֶךְ.

קָדְקֳדִי – הַשַּׁלֶַּכֶת תָּשׁוּף,

וּמוּעָם הַזָּהָב בַּצַּמֶּרֶת.

קוֹל קוּ־הוּ עֲרָבוֹת מַעֲגִים,

עֶרֶב טוֹב, רְטִיטִית שֶׁהִכְחִילָה!

עוֹד מְעַט סַהַר נָח בַּשְּׁלָגִים

יִטָּמֵן בַּקְּוֻצּוֹת שֶׁהִדְלִילוּ.

עוֹד מְעַט בִּסְמַרְמֹרֶת אַשִּׁיר,

וְבְאָזְנַי כּוֹכְבֵי־לַחַן יָרֹנּוּ.

בִּלְעָדַי הַתִּשְׁחֹרֶת תָּשִׁיר,

לֹא שִׁירַי הַזְּקֵנִים יֶאֱזוֹנוּ.

שִׁיר חָדָשׁ מִשָּׂדוֹת יִשְׁתּוֹרֵר,

שְׁרוֹק חָדָשׁ בַּיְּעָרוֹת יְרַחֵשׁ עוֹד.

סִתְוָנִית רוּחַ בָּא וּמְנַשֵּׁר.

סִתְוָנִית הָעַלְוָה מְלַחֶשֶׁת.

לְכַלְבּוֹ שֶׁל קַצָּ'לוֹב

מאת

סרגי יסנין

הַב, גִ’ים, לְשֵׁם מַזָּל לִי אֶת כַּפְּךָ,

זוֹ כַּף שֶׁלֹּא רָאִיתִי עוֹד דֻּגְמָא לָהּ.

וּלְשֹׁךְ הָרוּחַ יַחַד נִנְבְּחָה

כְּנֶגֶד הַיָּרֵחַ שֶׁמִּלְמַעְלָה.

הַב, גִ’ים, לְשֵׁם מַזָּל לִי אֶת כַּפְּךָ.

אַל נָא בְּלִקּוּקִין, רְחִימָאִי,

הָבֵן עִמִּי לוּא כְּפַשְׁטוּת הַיֶּלֶד.

הֵן לֹא תֵדַע מַה פֵּשֶׁר הַחַיִּים,

וּבְכָל־זֹאת – מַה כְּדַאי לִחְיוֹת בַּחֶלֶד.

רַבְּךָ הוּא אִישׁ נִלְבָּב וּבַעַל־שֵׁם,

וּבְצֵל בֵּיתוֹ אוֹרְחִים רַבִּים יָבוֹאוּ,

וְכָל אֶחָד, אַגַּב חִיּוּךְ, זוֹמֵם

בְּצַמְרְךָ הַקְּטִיפָנִי לִנְגּוֹעַ.

יְפִי כְּלָבִים יָפִיתָ לְהַרְהִיב,

וְנֹעַם־חֵן לְרַחַשׁ אֱמוּנֶיךָ,

וְעַל כָּל אִישׁ, מִבְּלִי שָׁאוֹל אֶת פִּיו,

כִּידִיד שִׁכּוֹר, תַּשְׁפִּיעַ לִקּוּקֶיךָ.

גִּ’ים יַקִּירִי, שׁוֹנֶה הָיָה קְהָלָם

שֶׁל הָאוֹרְחִים – כָּהֵנָּה גַם כָּהֵנָּה,

אַךְ זוֹ, דְמוּמַת הָעֶצֶב מִכֻּלָּם,

לְפֶתַע, בְּמִקְרֶה, לֹא בָּאָה הֵנָּה?

הִיא בּוֹא תָבוֹא, רֵעִי, אַל תְּהַסֵּס עוֹד,

וּבְהֵעָדְרִי, אֶל מַבָּטָהּ כִּי תֵט,

בִּשְׁמִי שֶׁלִּי לַקֵּק יָדָהּ בְּחֶסֶד

עַל כָּל כֻּלִי – עַל חֵטְא וְעַל לֹא־חֵטְא.

כֵּן, מָנוּי וְגָמוּר...

מאת

סרגי יסנין

(מִתּוֹךְ “מוֹסְקְבָה הַמַּרְזֵחִית”)

כֵּן, מָנוּי וְגָמוּר: אֵין שִׁיבָה עוֹד,

כִּי נָטַשְׁתִּי שַׁדְמוֹת אֲבוֹתָי.

הַתְּרָזוֹת בְּצַמֶּרֶת מֻגְבַּהַת

לֹא תוֹסֵפְנָה רַנֵּן מֵעָלָי.

בַּיִת מָךְ בִּלְעָדַי מָט לִכְרוֹעַ,

מֵת כַּלְבִּי הַיָּשִׁישׁ מִשֶּׁכְּבָר.

מִשָּׁמַיִם שָׂמוּנִי לִגְווֹעַ

בְּחוּצוֹת עֲקֻמִּים שֶׁל מוֹסְקְבָה.

מָה אֹהַב זוֹ קִרְיַת־אוֹגוֹתַיִם,

וַאֲפִילוּ בָּצְקָה וְכָמְשָׁה,

זוֹהִי אַסִיָה בַּת־עֲצַלְתַּיִם,

עַל פַּזֵּי כִּפּוֹתֶיהָ נוֹפְשָׁה.

וּבְהָאִיר מִמָּרוֹם הַיָּרֵחַ

(מַה מֵּאִיר הוּא… יִמַּח זִיווֹ!), –

שַׁח־קָדְקֹד בְּסִמְטָה אֶל מַרְזֵחַ

יִשָּׂאוּנִי רַגְלַי וְאָבוֹא.

מְהוּמָה פֹּה בַּגֹּב הַמְזַוֵּעַ,

אַךְ עַד בֹּקֶר, בְּתוֹךְ הַמְּהוּמָה,

אֶת שִׁירַי לְזוֹנוֹת אֲשַׁמֵּעַ,

עִם לִסְטִים יֵין־שָׂרָף אֶגְמַע.

כְּבָר יִתְכּוֹף לְבָבִי, יִנְקְפֵנִי,

וּדְבָרַי אֲשַׁחֵת כָּכָה־סְתָם:

"אִישׁ אוֹבֵד כְּמוֹכֶם הִנֵּנִי,

לַחֲזוֹר לֹא אֶצְלַח לְעוֹלָם."

בַּיִת מָךְ בִּלְעָדַי יֵט לִכְרוֹעַ,

מֵת כַּלְבִּי הַיָּשִׁישׁ מִשֶּׁכְּבָר.

מִשָּׁמַיִם שָׂמוּנִי לִגְווֹעַ

בְּחוּצוֹת עֲקֻמִּים שֶׁל מוֹסְקְבָה.

פְּרִידָה מִמָּרִיֶּנְגוֹף

מאת

סרגי יסנין

יֵשׁ בָּרֵעוּת שִׂמְחָה הוֹלֶלֶת,

עֲוִית שֶׁל רֶגֶשׁ מִסְתָּעֵר.

שַׁלְהֶבֶת־אֵשׁ הַגּוּף אוֹכֶלֶת

כְּנֵר־הַחֵלֶב הַבּוֹעֵר.

יָדֶיךָ הָב, יָדִיד מִנֹּעַר,–

כִּי כֵן הִסְכַּנְתִּי מֵעוֹדִי,

לְעֵת פְּרִידָה אֶטְלֵן לְטֹהַר

בְּקֶצֶף־כֶּתֶם קָדְקֳדִי.

אַח, טוֹלְיָא, טוֹלְיָא, הַאַתָּה הוּא,

אֵי פַּעַם הִיא, אֵי רֶגַע הוּא –

שׁוּב, כְּחָלָב, הִנֵּה קָפָאוּ

חוּגֵי עֵינַיִם, שֶׁעָמְדוּ.

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם! בִּדְלוֹק הַסַּהַר,

הַעוֹד אֶזְכֶּה לְיוֹם גִּילִי?

מִכָּל בָּחוּר נוֹדָע־בַּשַּׁעַר

אַתָּה בִּלְבַד נָעַמְתָּ לִי.

אוּלַי אֵי־פַּעַם, בִּבְלִי דַעַת

עוֹד נִפָּגֵשׁ כְּמִיָּמִים,

אַךְ הַנְּשָׁמָה – אֲבוֹי! – גּוֹוַעַת

כָּאַהֲבָה וַעֲלוּמִים.

אַחֵר בְּךָ יִדְחֵנִי דֶחִי.

הֲמִשּׁוּם כָּךְ כְּהֵד מַתְאִים

עֲלֵי כְּתֵפַי עַכְשָׁיו בְּבֶכִי

אָזְנַי תִּטְפַּחְנָה כִּמְשׁוֹטִים.

שָׁלוֹם, שָׁלוֹם! בִּדְלוֹק הַסַּהַר

לֹא עוֹד אֶזְכֶּה לְיוֹם גִּילִי.

מִכָּל בָּחוּר יְדוּעַ סַעַר

אַתָּה בִּלְבַד נָעַמְתָּ לִי.

אוֹתָהּ סוּפָה עָבְרָה...

מאת

סרגי יסנין

אוֹתָהּ סוּפָה עָבְרָה. עִם מְעַטִּים נוֹתַרְתִּי.

לְעֵת מִפְקַד רֵעוּת – מָה רַבּוּ אֵין־עוֹנִים.

אֶל אֶרֶץ שַׁכּוּלָה הַפַּעַם שׁוּב חָזַרְתִּי,

בָּה נֶעֱדַרְתִּי חֵת שָׁנִים.

אֶל מִי אֶקְרָא? לְמִי אוּכַל אַבִּיעַ

שִׂמְחַת הָעִצָּבוֹן עַל שֶׁעוֹדֶנִי חָי?

גַּם בֵית־הַטַּחֲנָה – כְּעוֹף־שֶׁל־עֵץ מַגְבִּיהַּ

כָּנָף אַחַת – שְׁתוּם־עַיִן לְפָנָי.

לֹא יַכִּירֵנִי אִישׁ בְּכָאן,

וְשֶׁזָּכְרוּ, – הַזְּמָן מִלֵּב הִשְׁכִּיחַ.

וְשָׁם, בִּמְקוֹם בֵּית־אַבָּא אָז שָׁכַן,

עַכְשָׁו אֲבַק־דְּרָכִים וַעֲרֵמָה שֶׁל פִּיחַ.

וְהַחַיִּים הוֹמִים.

סְבִיבַי שׁוֹקֵק הָעָם.

דְּמוּת פְּנֵי זָקֵן וְגַם צָעִיר חוֹלֶפֶת.

אַךְ אֵין מִי אֲבָרְכוֹ בַּהֲסָרַת מִצְנֶפֶת

וְלֹא אֶמְצָא מִקְלָט בְּעֵין־אָדָם.

וְהִרְהוּרִים בַּלֵּב יָהִימוּ כִּבְכַוֶּרֶת:

מוֹלֶדֶת מַהִי?

רַק חֲלוֹם הוֹזֶה?

הֵן פֹּה כִּמְעַט לַכֹּל דְּמוּתִי דְמוּת זָר קוֹדֶרֶת,

הָאֱלֹהִים יוֹדֵעַ, אֵי מִזֶּה.

וְזֶה אֲנִי!

אֲנִי, אֶזְרַח הַכְּפָר,

אֲשֶׁר זִכְרוֹ לָעַד בָּזֶה רַק יִוָּדֵעַ,

שֶׁבּוֹ כַּפְרִית יָלְדָה לְשֶׁעָבַר

פַּיְטָן רוּסִי מֻפְקָר וּמִתְפָּרֵעַ.

אַךְ קוֹל הַשֵּׂכֶל לְלִבִּי אוֹמֵר:

"נָא הֵרָגַע! עַל מָה חֻלְשַׁת הַדַּעַת?

הֵן רַק אוֹרָה הִיא זֹאת אֲשֶׁר לְדוֹר אַחֵר

מוּל מִשְׁכְּנוֹת הָאִכָּרִים נוֹגַהַת.

הִתְחַלְתָּ כְּבָר מְעַט לְהִקָּמֵל.

הַנֹּעַר פֹּה אַחֵר, וְשִׁירָתוֹ אַחֶרֶת.

אוּלַי תִּהְיֶה רוּחוֹ יוֹתֵר נוֹהֶרֶת; –

שׁוּב לֹא הַכְּפָר אִמּוֹ, כִּי אִם תֵּבֵל."

אֲבוֹי, אַרְצִי! אֲנִי כָּל כָּךְ מוּזָר.

יְבֹשֶׁת־אֹדֶם אֶל מִשְׁקַע־לֶחְיִי יוֹרֶדֶת.

לִי שְׂפַת אַחַי הָיְתָה כִּשְׂפַת עַם זָר,

כְּלֹעֲזִי נִהְיֵיתִי בַּמּוֹלֶדֶת.

הִנֵּה אֶרְאֶה:

כֻּנְּשׁוּ כִּלְבֵית־הַכְּנֶסֶת

אֶל בֵּית־הַוַּעַד אִכָּרֵי שַׁבָּת.

הֵם בְּשָׂפָה דְלוּחָה, אַף מְחֻסְפֶּסֶת,

אֶת חַיֵּיהֶם יָבִיאוּ בְּמִשְׁפָּט.

כְּבָר עֶרֶב. הַשְּׁקִיעָה מַרְעֶפֶת

מִזְהָב קָלוּשׁ עַל אֵפֶר הַשָּׂדוֹת.

בַּתְּעָלוֹת, כַּעֲגָלִים בָּרֶפֶת,

תָּקְעוּ תְּרָזוֹת רַגְלַיִם יְחֵפוֹת.

חַיָּל אָדֹם, אֲחוּז־תְּנוּמָה, פִּסֵּחַ,

בְּזִכְרוֹנוֹת יִקְמוֹט אֶת הַפָּנִים,

וְעַל בּוּדְיוֹנִי בְּרָב־עֵרֶךְ יְשׂוֹחֵחַ,

עַל פֶּרֶקוֹפּ כְּבָשׁוּהוּ אַדְמוֹנִים:

"אָכֵן, הַרְבֵּץ הִרְבַּצְנוּ בּוֹ אֲנַחְנוּ…

זֶה הַבּוּרְז’וּי… הַלָּז… אֲשֶׁר בִּקְרִים…"

נָשִׁים בְּאֵלֶם־אֹפֶל תֵּאָנַחְנָה,

שַׁרְעַפֵּיהֶם זָקְפוּ הַתִּדְהָרִים.

הִנֵה אַרְצִי!

עַל מָה, חֲזִיז וָרַעַם,

עַל אַחְוָתִי לָעָם תָּמִיד אֶרְעָשׁ!

לֹא תִדָּרֵשׁ פֹּה שִׁירָתִי הַפַּעַם,

וְיִתָּכֵן, כִּי גַם אֲנִי פֹּה לֹא נִדְרָשׁ.

לוּ כֵן יְהִי!

מִקְלַט חַיַּי, שָׁלוֹם!

זֶה שֵׁרוּתִי־מְעָט – גַּם הוּא יַרְוֵנִי נַחַת.

וְאִם שִׁירַי לֹא עוֹד יוּשְׁרוּ כַּיּוֹם, –

הֵן שַׁרְתִּי עֵת אַרְצִי עוֹד בְּחָלְיָה קוֹדַחַת.

לַכֹּל אַסְכִּים. לַכֹּל כְּשֶׁהִנֵּהוּ.

מוּכָן לֵילֵךְ בְּחַתְחַתֵּי שְׁבִילִים.

לְמַאי, אַף לְאוֹקְטוֹבֶּר זֶה לִבִּי אֶתְּנֵהוּ,

אַךְ לֹא אֶתֵּן לָנֶצַח אֶת נִבְלִי.

לֹא אֶמְסְרוֹ לַזָּר, וְאִם יָדִיד הוּא,

וְאִם אִשָּׁה, אוֹ אִמָּא, אוֹ אָחוֹת.

אַךְ לִי בִּלְבַד אֶת רֹן צְלִילָיו הִפְקִיד הוּא,

רַק לִי הִנְעִים עֶדְנַת הַמַנְגִּינוֹת.

הַנֹּעַר, פְּרַח! וְזֶה גוּפְךָ חַזְּקֵהוּ!

חַיֶּיךָ אֲחֵרִים, וּמִזְמוֹרְךָ אַחֵר.

אֲנִי אֵלֵךְ בּוֹדֵד אֶל גְּבוּל לֹא־אֲכִּירֵהוּ,

וְיִכָּנַע לָעַד הַלֵּב הַמִּסְתָּעֵר.

אַךְ גַּם אֲזַי,

עֵת עַד קַצְוֵי הַחֶלֶד

אֵיבַת עַמִּים תָּסוּף,

וְהַיָּגוֹן יָנוּס, –

בְּכָל מְאֹד־פַּיְּטָן

אוֹסִיף וַאֲהַלֵּל עוֹד

שִׁשִּׁית כַּדּוּר־עוֹלָם,

זוֹ שֵׁם קָצָר לָהּ: רוּס.

לֶנִין

מאת

סרגי יסנין

רוּסִיָה – צְלִיל־אֵימִים מֻפְלָא.

נִצַּת שִׁלְגִּית, לַבְנוּת צַמֶּרֶת.

וְאֵי־מִזֶּה הֲלוֹם נִקְלַע

זֶה שֶׁהִטִּיל בָּךְ אֶת הַמֶּרֶד?

גָּאוֹן מַחְמִיר! לֹא בְּהָדָר

הוּא אֶת לִבִּי צָלַח לָקַחַת,

רָכוּב עַל סוּס הוּא לֹא דָהַר

אֶל מוּל סוּפָה הַמִּתְלַקַּחַת.

בְּהֶנֶף־יָד הוּא לֹא עָרַף,

וְלֹא הֵנִיס רַגְלִים בְּסַעַר.

מִכָּל הַהֶרֶג לֹא אָהַב

אֶלָּא אֶת צֵיד הַשְּׂלָו בַּיַּעַר.

יֵשׁ דְּמוּת מֻסְכֶּמֶת שֶׁל גִּבּוֹר:

אֲפֵר שָׁחוֹר וּמַאֲכֶלֶת.

וְהוּא גָלַשׁ בְּיוֹם־שֶׁל־כְּפוֹר

עִם טַף זְבַלְגָּן עַל גַּב מִזְחֶלֶת.

וְלֹא גִדֵּל לוֹ שְׂעַר־בְּלֹרִית,

אֵלָיו נָשִׁים תִּתְמוֹגְגֶנָּה,

הוּא בְּקָרְחָה זַהֲרוּרִית

לָקַח תִּשְׁעָה קַבִּין שֶׁל צֶנַע.

בַּיְּשָׁן, פָּשׁוּט, רָצוּי וְנוֹחַ,

כִּסְפִינְכְּס נִצָּב מוּלִי הָאִישׁ,

וְלֹא אָבִין: בְּאֵיזֶה כֹּחַ

הוּא עַמּוּדֵי תֵּבֵל הִרְעִישׁ?

אַךְ הוּא הִרְעִישׁ…

הַצְלֵף הָרוּחַ, צְלוֹף וּבְעוֹט!

זַלְעֵף, הַסַּעַר הַמַּרְתִּיחַ!

מֵחֵלְכָּאֵי־הָעָם הָדִיחַ

חֶרְפַּת צִינוֹק וּכְנֵסִיוֹת.

*

הָיוּ יָמֵינוּ אַכְזָרִים.

אִלְּפוּנוּ מַר כַּפּוֹת־הָרֶשַׁע.

בִּשְׂדֵה־בָּכוּת שֶׁל אִכָּרִים

הַטַּפְסָרִים דֻּשְּׁנוּ בְּדֶשֶׁן.

*

הָהּ, צַחֲנָה! מִמְשַׁל הַצַּאר!

מִשְׁתִּים הָמוּ בְּאֶפֶס־בֹּשֶׁת,

וְשִׁלְטוֹנוֹ אָצִיל מָכַר

לְאֵיל הַהוֹן וְהַחֲרֹשֶׁת.

הָעָם נָמֵק. הָעָם יִחֵל

לְבִיאָתוֹ שֶׁל הַגּוֹאֵל. –

וְהוּא הוֹפִיעַ.

*

…עַכְשָׁיו הוּא מֵת.

אַל נִתְיַפֵּחַ!

בְּנוֹת־שִׁיר תִּמְאַסְנָה קוֹל־בָּכוּת.

מִגּוּשׁ הַנְּחשֶׁת הַנּוֹבֵחַ

סִלּוּד אַחְרוֹן הַדְּמִי פּוֹלֵחַ.

זֶה הַגּוֹאֵל כָּרַע לָמוּת.

כָּרַע לָמוּת. וְהַחַיִּים עוֹד,

שֶׁאַחֲרָיו נוֹתְרוּ לִחְיוֹת,

צְרִיכִים, עֵת שִׁטְפוֹנוֹת יָהִימוּ,

חַשֵּׁל הָאָרֶץ בִּפְלָדוֹת.

כִּי לֶנִין מֵת –

לָהֶם אַל תֹּאמֶר!

לִבָּם מִמָּוֶת לֹא יִפּוֹל.

*

בְּיֶתֶר שְׂאֵת וְיֶתֶר חֹמֶר

הֵם פְּעָלָיו יֵדְעוּ לִפְעוֹל.

חָבֵר

מאת

סרגי יסנין

הוּא הָיָה בְּנוֹ שֶׁל סְתָם פּוֹעֵל,

וּפָרָשַׁת־חַיָּיו – כַּמּוּת מְבֻטֶּלֶת.

וְלֹא הָיוּ לוֹ אֶלָּא שֵׁעָר שָׁחוֹר כַּלֵיל,

וְעֵינַיִם – עֲנָוָה וּתְכֵלֶת.

מִבֹּקֶר עַד עֶרֶב אֶת בְּנוֹ לְכַלְכֵּל

יַעֲמְלוּ יְדֵי אַבָּא וְלֹא יִנָּפֵשׁוּ;

אַךְ הוּא יָשַׁב מְשׁוֹמֵם וּבָטֵל,

וַחֲבֵרִים הָיוּ לוֹ: חָתוּל וְיֵשׁוּ.

הֶחָתוּל הָיָה זָקֵן, כְּבַד־אָזְנַיִם,

לֹא עַכְבָּרִים, לֹא זְבוּבִים לֹא יִקְשׁוֹבוּ,

וְיֵשׁוּ יָשַׁב עַל זְרוֹעוֹתֶיהָ שֶׁל אֵם

וְהִבִּיט מֵהָאִיקוֹנִין אֶל יוֹנִים שֶׁבַּשֹּׁבֶךְ.

וַיְחִי לוֹ מַרְתִּין, וְאִישׁ לֹא יְדָעָהוּ,

וְרִשְׁרוּשׁ הַיָּמִים נְכָאִים – כִּטְרָפִים מִגֶּזַע.

וְרַק לִפְעָמִים אָבִיו־מוֹלִידוֹ לִמְּדָהוּ

עַל פַּת חֲרֵבָה לְזַמֵּר מַרְסֶלְיֶזָה.

"כִּי תִגְדַּל – אָמַר לוֹ – הֲלֹא תָבִין…

וְיָדַעְתָּ עַל שׁוּם־מָה כֹּה דַלּוֹנוּ!"

וּפְגוּמָה רָעֲדָה בְּיָדוֹ הַסַּכִּין

מֵעַל פַּת חֲרֵבָה שֶׁל לֶחֶם־הָעֹנִי.

אַךְ פִּתְאֹם מוּל חַלּוֹן

מְגֻלָּף –

רוּחוֹתַיִם הֵנִיפוּ

כָּנָף;

כְּגֵאוּת מֵי־אָבִיב

עֲדֵי שִׂיא –

הִבְקִיעַ הָעָם

הָרוּסִי…

מִשְׁאַג נַחְשׁוֹל,

רִנַּת סוּפוֹת.

מֵעֶלֶט כְּחוֹל –

עֵינֵי יְקוֹד.

אִבְחוֹת כָּנָף,

וּפְגוֹר וּפְגוֹר;

יִקְהוּ שִׁנָּיו

שֶׁלַּמָּגוֹר.

אַךְ רוֹם וְרוֹם,

אַךְ צְוָח וּצְוָח!

אֶל לֹעַ־תְּהוֹם

יוּבַל יְפַךְ…

פִּתְאֹם – נִצְנוּץ שֶׁל אֵשׁ הוּא…

וְקוֹל נָחוּשׁ נָבַח.

וְאַרְצָה יֶלֶד־יֵשׁוּ

מִמְּחִי כַּדּוּר צָנַח.

הַקְשִׁיבוּ:

לְנֵס־הַתְּחִיָּה אַל תּוֹחִילוּ!

גּוּפָתוֹ אֱלֵי קֶבֶר הִטִּילוּ…

הוּא נִטְמַן

בִּשְׁדֵה־מַרְס,

בַּחֲצַר־מָוֶת.

וּבַבַּיִת, נוֹתְרָה בּוֹ הָאֵם

שֶׁהוּא נְטָשׁוֹ מְשׁוֹמֵם

וְלֹא שָׁב עוֹד,

בַּחַלּוֹן מִתְבּוֹנֵן

הֶחָתוּל הַזָּקֵן

וְיָרֵחַ לוֹכֵד בְּכַפּוֹ…

זוֹחֵל לוֹ מַרְתִּין וְהוֹמֶה שָׁם:

"נְשָׁרִים שֶׁלִּי, הוֹ בְּנֵי־נֶשֶׁר,

בַּשְּׁבִי הֲלַכְתֶּם

בַּשִּׁבְיָה".

וּלְשׁוֹנוֹ לְחִכּוֹ דָבֵק לוֹ, דָבֵק,

וְאֵי־מִי שׁוֹנֵק לוֹ, אֵי־מִי חוֹנֵק,

וְיֶרִי שֶׁל אֵשׁ.

אַךְ בַּחוּץ מְרַנֵּן

וְגוֹעֵשׁ

וְדוֹעֵךְ, וְלוֹהֵב

כְּגַחֶלֶת,

הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ כִּצְלִיל־פֶּלֶד:

“רְרֶ־אֶס־פּוּ־וּ־בְּלִיקָה!”

בַּלָּדָה עַל הָ־26

מאת

סרגי יסנין

שָׂא קוֹלְךָ, הַמְּשׁוֹרֵר,

וְזַמֵּר.

כִּי כָּחֹל הַמָּרוֹם

הַנּוֹהֵר.

גַּם הַיָּם מַאֲדִיר

מִזְמוֹרָיו.

כָּף־וָו הֵם הָיוּ,

כָּף־וָו.

כָּף־וָו אָז הָיָה

מִנְיָנָם.

קִבְרֵיהֶם לֹא יְכַס

חוֹל־הַיָּם.

שׁוּם אָדָם לֹא יִשְׁכַּח

אֶת הַטֶּבַח

בַּפַּרְסָה

הַמָּאתַיִם וָשֶׁבַע.

שָׁם מֵעֵבֶר לַיָּם

שָׁט עָנָן.

שׁוּר, עוֹלֶה מִן הַחוֹל

שָׁאוּמְיָן.

בַּיְשִׁימוֹן קוֹל שְׁלָדִים

מְנַקְּשִׁים.

וְעוֹד הֶנֶף זְרוֹעוֹת

חֲמִישִׁים,

וּמְנַעֶרֶת כָּל זְרוֹעַ

רָקָב.

וְכָף־וָו הֵם הָיוּ

כָף־וָו.

הַיְרוּיִים בְּחָזֶה,

בְּיָרֵךְ,

הֵם אוֹמְרִים:

"לְבַּאקוּ נְהַלֵּךְ

וְנִרְאֶה,

כָּל עוֹד שָׁט הֶעָנָן,

מַה חַיִּים שָׁם

בְּאַזֶרְבֵּיגָ’ן."

לֵיל כִּדְלַעַת

יִגְלוֹל יְרֵחוֹ.

יָם יִשָּׂא אֶת גַּלָּיו

אֱלֵי חוֹף.

לְעֵת לַיְלָה כָּזֶה

מוּל הַיָּם

גְּדוּד אַנְגְּלִים בִּירִיּוֹת

הֲרָגָם.

קוֹמוּנִיזְם –

הוּא נֵס־הַדְּרוֹרִים.

וְהָעָם כְּסוּפָה

נוֹהֲרִים.

עַל אִימְפֶּרִיָה קָמוּ

הַקְהֵל

קָמוּ יַחַד אִכָּר

וּפוֹעֵל.

שָׁם, בְּרוּסְיָה,

אֵימַת בֹּעֲזִים,

קָם אִילְאִיץ'

הַקַּנָּא בַּחֹזִים.

וְכָאן, בַּמִּזְרָח,

תַּלְמִידָיו –

כָּף־וָו הֵם הָיוּ,

כָּף־וָו.

אֶל־נָכוֹן הֵן נִזְכּוֹר,

לֹא נִשְׁכַּח

יְמֵי פֻּרְעָנוּת

בְּתַרְעַ"ח.

אֵיךְ אֵילֵי הָעוֹלָם

נִזְעֲקוּ,

אֵיךְ הִטִּיחוּ מַטָּח

עַל בַּאקוּ.

וַיִּכְבַּד לַקּוֹמוּנָה

הָעֹל.

וַתִּכְרַע הַגְּלִילָה

וַתִּפּוֹל.

אַךְ אָיְמָה שִׁבְעָתַיִם,

אַחִים,

הַבְּשׂוֹרָה עַל כָּף־וָו

רְצוּחִים.

אֶל חוֹלוֹת קְרַסְנוֹבוֹדְסְק

נְמוֹגִים

הוֹבִילוּם לַהוֹרֵג

הַהוֹרְגִים,

מִי בְּחֶרֶב

וּמִי בִּירִיּוֹת

הִטִּילוּם עַל צַהֶבֶת

חוֹלוֹת.

כָּף־וָו הֵם הָיוּ

בְּמִנְיָן.

חוֹל־צִיּוֹת קִבְרֵיהֶם

לֹא טָמָן.

שׁוּם אָדָם לֹא יִשְׁכַּח

אֶת הַטֶּבַח

בַּפַּרְסָה

הַמָּאתַיִם וָשֶׁבַע.

שָׁם מֵעֵבֶר לַיָּם

שָׁט עָנָן.

שׁוּר, עוֹלֶה מִן הַחוֹל

שָׁאוּמְיָן.

בַּיְשִׁימוֹן קוֹל שְׁלָדִים

מְנַקְּשִׁים.

וְעוֹד הֶנֶף זְרוֹעוֹת

חֲמִשִּׁים,

וְמְנַעֶרֶת כָּל זְרוֹעַ

רָקָב.

וְכָף־וָו הֵם הָיוּ,

כָּף־וָו.

*

כְּמוֹ חָוְרוּ הַמַּרְאוֹת

הַלֵּילִים.

כָּף־וָו עַל בַּאקוּ

הַצְּלָלִים.

מִנְיַן הַצְּלָלִים הוּא

כָּף־וָו.

עֲלֵיהֶם נְזַמֵּר

וְנִדְאָב.

לֹא הָרוּחַ הוֹמֶה,

לֹא עָנָן.

שְׁמַע דְּבָרִים שֶׁאוֹמֵר

שָׁאוּמְיָן:

"גַּ’פַּרִידְזֶה,

הֲטַחוּ עֵינַי:

שׁוּר־נָא, לֶחֶם יֹאכֵלוּ

בָּנַי!

נֵפְט – כִּדְמֵי אֲדָמָה

הַשְּׁחוֹרִים.

אֳנִיּוֹת מִסָּבִיב…

קַטָּרִים…

וְאֶל כָּל אֳנִיָּה

וְקַטָּר

הַכּוֹכָב הָאָדֹם

מְסֻמָּר!"

וַיֹּאמַר גַּ’פַּרִידְזֶה:

"אָמְנָם!

מְאֹד לַשּׁוֹמֵעַ

יִנְעָם.

מַשְׁמָע, הַפּוֹעֵל הוּא

כִּי עָז

אוֹחֵז בְּיָדָיו

אֶת קַוְקָז."

לֵיל כִּדְלַעַת

יִגְלוֹל יְרֵחוֹ.

יָם יִשָּׂא אֶת גַּלָּיו

אֱלֵי חוֹף.

לְעֵת לַיְלָה כָּזֶה

מוּל הַיָּם

גְּדוּד אַנְגְּלִים בִּירִיּוֹת

הֲרָגָם.

קוֹמוּנִיזְם –

הוּא נֵס־הַדְּרוֹרִים.

וְהָעָם כְּסוּפָה

נוֹהֲרִים.

עַל אִימְפֶּרִיָה קָמוּ

הַקְהֵל

קָמוּ יַחַד אִכָּר

וּפוֹעֵל.

שָׁם, בְּרוּסְיָה,

אֵימַת בֹּעֲזִים,

קָם אִילְאִיץ'

הַקַּנַּאי בַּחֹזִים.

וְכָאן, בַּמִּזְרָח,

תַּלְמִידָיו –

כָּף־וָו הֵם הָיוּ,

כָּף־וָו.

הַשָּׁמַיִם

הוֹלְכִים וּכְחֻלִּים.

וְגוֹוַעַת

שִׁיחַת הַצְּלָלִים.

מִי בַּלֵּב, מִי בַּצֶּדַע

נוֹרָה.

אַחְץ’־קוּיְמָא זוֹ דַרְכָּם

חֲזָרָה.

שָׁא קוֹלְךָ, הַמְּשׁוֹרֵר,

וְזַמֵּר.

מַה כָּחֹל הַמָּרוֹם

הַנּוֹהֵר…

גַּם הַיָּם מַאֲלִיף

מִזְמוֹרָיו –

כָּף־וָו הֵם הָיוּ,

כָּף־וָו.

סַהֲרוּת זְעֵפָה...

מאת

סרגי יסנין

סַהֲרוּת זְעֵפָה וְרוֹפֶסֶת

וְתוּגַת מִישׁוֹרִים לִבְלִי־סוֹף, –

זֹאת יָדְעָה בַּחְרוּתִי נַעֲלֶסֶת,

זֹאת קִלַּלְתִּי קַלֵּל וְאָהֹב.

בַּדְּרָכִים עֲרָבִים שֶׁהִקְמִילוּ,

קוֹל אוֹפַן בְּנִגּוּן עֲגָלָה…

אַךְ כַּיּוֹם לֹא אֹבֶה עוֹד, חָלִילָה,

לְהוֹסִיף וְלִשְׁמוֹעַ קוֹלָהּ.

לִבְקָתוֹת נַעֲשֵׂיתִי שְׁוֵה־רוּחַ,

נְקוּטוֹתִי בְּאֵשׁ־הַכִּירָה,

גַּם סוּפַת־הָאָבִיב לְתַפּוּחַ

לִי, מֵרִישׁ הַשָּׂדוֹת, לְזָרָא.

לֹא לְכָךְ בִּי נַפְשִׁי מְפַלֶּלֶת…

וּבִמְאוֹר הַלְּבָנָה הַמְשֻׁחָף

שָׁם, מֵעֵבֶר לְאֶבֶן וָפֶלֶד,

לִי עֱזוּז הַמּוֹלֶדֶת נִשְׁקָף.

רוּסְיָה, אֶרֶץ־שָׂדַי לִי! הָהּ, אַל נָא

תְּשָׂרְכִי בַּשָּׂדוֹת מַחְרַשְׁתֵּךְ.

צַפְצָפוֹת וּתְרָזוֹת תֶּאֱבַלְנָה

לְמַרְאֵה דַלּוּתֵךְ וּמְרוּדֵךְ.

מִי יֹאמַר, מֶה עָתִיד יְבוֹאֵנִי…

וְלִסְכּוֹן אֶל חָדָשׁ – הַאֵדָע?

אַךְ לִרְאוֹת בִּפְלָדוֹת מִי יִתְּנֵנִי,

אֶרֶץ רוּס הַדַּלָה, הַמְּרוּדָה.

וּלְמִשְׁמַע נְבִיחַת הַמָּנוֹעַ

בְּסוּפוֹת, הֲזָיוֹת אֵין־תִּכְלָה,

לֹא אֹבֶה עוֹד, חָלִילָה, לִשְׁמוֹעַ

קוֹל אוֹפַן בְּנִגּוּן עֲגָלָה.

אֲזַמֵּר, אֲזַמֵּר, אֲזַמֵּר...

מאת

סרגי יסנין

אֲזַמֵּר, אֲזַמֵּר, אֲזַמֵּר,

לֹא אַרְנֶבֶת, לֹא עֵז אֲקַפֵּחַ.

אִם יֵשׁ מָה, שֶׁהַלֵּב יְצַעֵר,

אִם יֵשׁ מָה, שֶׁהַלֵּב יְשַׂמֵּחַ.

תַּפּוּחֵי־הַשִּׂמְחָה הֶאֱדִימוּ.

וּשְׁרֵקַת הַלִּסְטִים מַה נֹאהַב.

אַךְ הַסְּתָו, שֶׁחֲכַם־הַגַּנִים הוּא,

יְגַזֵּם אֶת רֹאשִׁי שֶׁצָּהַב.

שְׁבִיל אֶחָד בֹּאֲכָה גַן־הַשַּׁחַר,

שֵׁן אוֹקְטוֹבֶּר תִּנְגּוֹס בַּחֹרְשׁוֹת.

לְהָבִין אֶת הַכֹּל, לֹא לָקַחַת,

בָּא פַּיְּטָן אֶל הָאָרֶץ הַזֹּאת.

הוּא בָּא הֵנָּה נַשֵּׁק הַפָּרוֹת,

קוֹל חָצִיר הַנִּלְעָס לוּא יִשְׁמַע!

קְצוֹר לָעֹמֶק, חֶרְמֵשׁ הַזְּמִירוֹת!

שְׁפוֹךְ הַסֹּמֶק, עֻזְרַד הַחַמָּה.

טוֹב עִם צֶנֶן הַסְּתָו...

מאת

סרגי יסנין

טוֹב עִם צֶנֶן הַסְּתָו לְעֵת שַׁחַר

כְּתַפּוּחַ נַעֵר הַנְּשָׁמָה,

וְלִרְאוֹת, אֵיךְ פּוֹלֵחַ בַּנַחַל

כְּחוֹל־הַמַּיִם מַחְרֵשׁ הַחַמָּה.

טוֹב לִשְׁלוֹף מִן הַגּוּף וּלְהַפְקִיעַ

אֶת מַשְׂמֵר הַנִּגּוּן הַמְלַהֵט,

וּלְחַכּוֹת לְאוּשְׁפִּיז, שֶׁיַּגִּיעַ

עוֹטֶה לֹבֶן בִּגְדֵי־הַשַּׁבָּת.

אֲאַלֵּף לְבָבִי, עַד אֶחְכָּמָה

גּוֹן־עֻזְרָד בָּעֵינַיִם לִשְׁמוֹר,

בַּכִּילוּת רִגְשׁוֹתֶיךָ יֵחַמּוּ,

עֵת הַדְּלָף צַלְעוֹתֶיךָ יִשְׁבּוֹר.

פַּעְמוֹנֵי־כּוֹכָבִים מַה יָּהִימוּ

כָּל עָלֶה נֵר־בַּרְקַאי בַּמִּזְרָח.

לְאִישׁ לֹא אַנִּיחַ בּוֹא פְּנִימָה,

לְאִישׁ אֶת דַּלְתִּי לֹא אֶפְתַּח.

עֲרָבָה שֶׁל שֶׁלֶג...

מאת

סרגי יסנין

עֲרָבָה שֶׁל שֶׁלֶג. סַהַר חִוַּרְיָן.

תַּכְרִיכִין עוֹטֶפֶת הַמְּכוֹרָה דְנָן.

וְלִבְנִים בְּלֹבֶן. קוֹל הַסַּפְדָנִים.

מִי נָפַל כָּאן? מֵת הוּא? שֶׁמָּא זֶה אֲנִי?

הֱיֵה שָׁלוֹם רֵעִי...

מאת

סרגי יסנין

הֱיֵה שָׁלוֹם, רֵעִי, שָׁלוֹם הֱיֵה נָא, –

בְּתוֹךְ לִבִּי אַתָּה כְּזֵכֶר לֹא־נִתָּשׁ.

זוֹ הַפְּרִידָה, שֶׁנִּגְזְרָה עָלֵינוּ,

הִיא עֲרֻבָּה, כִּי עוֹד יָבוֹא מִפְגָּשׁ.

הֱיֵה שָׁלוֹם, רֵעִי – בְּלִי לַחַץ־יָד, בְּאֵלֶם;

אַל הַעֲגֵם עֵינַיִם, אַל יֵאוּשׁ.

הַמָּוֶת – מַה חִדּוּשׁ בּוֹ בַּחַיִּים הָאֵלֶּה?

אֶפֶס, הַחַיִּים – גַּם הֵם אֵינָם חִדּוּשׁ.

א.ג. בגריצקי

פ.ג. אנטוקולסקי

א.אי. בזימנסקי

אי.ל. סלוינסקי

מ.ו. איסקובסקי

א.א. סורקוב

או.פ. ברגהולץ

א.ט. טברדובסקי

ק.מ. סימונוב

ארקדי שטנברג

דויד קנוט

נ.א. זבולוצקי

אנדרי דוסטל

ב. סלוצקי

ל.נ. מרטינוב

ר. רוז’דסטבנסקי

י.מ. וינוקורוב

בלה אחמדולינה

דוד מרקיש

תגיות

חדש!

עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

לפריט זה טרם הוצעו תגיות

המלצות על הכותר או על היצירות הכלולות

0 קוראות וקוראים אהבו את הכותר
על יצירה זו טרם נכתבו המלצות. נשמח אם תהיו הראשונים לכתוב המלצה.