ההגנה, אשר לשורותיה השתיכו, ברמות שונות של פעלתנות ואחריות, מרביתם המכרעת של גברים ונשים מהישוב, הכירה בערכם החשוב של חברים מסוג מיוחד, שהנני לתארו.

המדובר הוא ביהודי רגיל, הנתון, לכאורה, לשטף עניני השיגרא בלבד, אם במקצוע או סתם בדאגה לפרנסה, אם במשפחה, בחינוך ילדיו או בחיי חברה או מפלגה, אליה משתייך ולעתים אף יושב אוהל, השוקד על מחקרים שבהגות, מדע או אמנות.

אולם, על אף כל זאת, ונכון יותר לומר, לפני כל זאת, חדור יהודי זה הכרת אחריות גדולה, הרובצת על כתפיו בכל הנוגע למערכות הבטחון של הישוב העברי בארץ, הנאבק על זכות עמו לחיי דרור ועצמאות במולדתו. עיקרו של חבר מסוג זה הוא בכך, שמזדהה הנהו תמיד ובכל הנסיבות הזדהות אישית מלאה עם ההגנה, הנושאת באחריות לבטחונו של הישוב, על כל הלבטים והפיתולים, הכרוכים במשימה זאת. אין, לרוב, דרכו של חבר כזה בהגנה בגדולות ומקומו בה, כמעט ולא יכירנו. אולם בכל שעת דחק ופורענות נמצא האיש, ממש מתחת ליד ופועל, בצניעות ומסירות להפליא ובנאמנות למופת, ככל שמטילים עליו, ללא תביעות כל שהן וללא התנאת תנאים.

אברהם גורלי ז"ל, שימש, ללא ספק, אב־טיפוס לסוג זה של חברים בהגנה. במרצו ללא גבול וללא ליאות, בסערת רוחו המתמדת והמסעירה רבים סביבו, נשא עמו תמיד תחושת חובה עליונה לשאת באחריות אישית במערכת בטחוננו, הלכה למעשה, וידע אף להדביק בכך אחרים.

מעמדו כעורך דין צעיר ומוכשר, כעסקן ציבורי מבורך, פעילותו בהסתדרות ובמפלגתו ודאי שאפשרו לו מילוי חובתו בהגנה, כפי שנהגו רבים אחרים, על ידי מתן עצה משפטית ליד שלחן עבודתו. לכל היותר יכול היה להכלל כחבר באחד הועדים המכובדים.

אולם, אין גורלי יכול לחסות בצלו של הזולת, עליו להיות נתון בתוך תוכם של לבטי השורה, כשליחה הנאמן, הנושא באחריות לשליחות זו באופן אישי. כל זאת על אף עסקים מרובים ודאגות אחרות.

גורלי ידע אף להתנגד בעקשנות, כאשר רצו לכוף עליו לעסוק רק בעניינים ספציפיים, הקשורים במקצועו והשכלתו המשפטית. תמיד עמד במריו והשיג מבוקשו – להמנות עם חבר המפקדים הפעילים, אם כי לא מנע מהשורה עזרתו המקצועית בעצה ואף במעשה בעת שאלה נדרשו ממנו.

בפקחותו, עירנותו, השכלתו הרחבה ופשטות הליכותיו רכש לעצמו מעמד של חבר במשפחת המפקדים, והם מצדם ראוהו כאחד משלהם, אם כי הכירו, שהנו בעל רמה אינטלקטואלית הרבה יותר גבוהה מזו שהיתה מקובלת במשפחה זו, בדרך כלל.

באותם הימים, היו, כמעט, מועדי שיגרה קבועים למתיחות בטחונית בירושלים ובאופן רגיל היו ננקטים בימים כאלה אמצעי כוננות. גורלי היה תמיד בין הראשונים להתיצבות, אם כי נאלץ על ידי כך להפסיק ענינים שוטפים שבטיפולו או עבודת עיון או מחקר, הקשורים במקצועו.

לא פעם הוצע לו לעסוק בעניניו אלה אף בעמדת הכוננות, אולם תמיד דחה הצעה כזאת, כשבת צחוק על שפתיו ועיניו העליזות תמהות לעצם האפשרות להצעה ממין זה – לעסוק בעניניו, שעה, ש"חברה" מכונסים תוך דריכות וכל רצונם הוא להצדיק האמון, שהפיקוד רוחש להם, בהפקידו אותם למשימה זו.

שעה שקלגסי רומל צעדו תוך נצחונות לעבר מצרים והסכנה הנאצית רחפה מעל לראשינו, הזניח גורלי כל ענין ומתפנה כליל לפעילות מסועפת למדי, כפי שההגנה נזקקת לה באותם הימים.

אף לאחר שהמתיחות זו מתרופפת, עם תבוסתו של האויב הנאצי באפריקה הצפונית כשמרבית החברים חוזרים לעיסוקיהם, ממשיך עדיין גורלי בשליחויות שונות מטעם ההגנה ורק בהדרגה הוא חוזר לחיי הפרט שלו, עד שרואה לעצמו אפשרות להיות נתון להם כבימים רגילים.

אולם, אין הפוגה זו נמשכת זמן רב. נגמרת מלחמת העולם השניה והאויב הנאצי מוגר. כל העולם נושם לרוחה, פרט לעם ישראל. רק עכשיו ניתן לו לעמוד על מלוא משמעותו של האסון המחריד שקרה לעמנו וכל פרט מבינינו עומד מול עובדת ההשמדה של קרובי משפחה ורעים.

שבעתיים קשה השעה לישוב בארץ. לבריטניה החלטה נחושה – לשים לאל כל תקוה לעצמאות עברית במולדת. התנועה הציונית, הישוב והעם כולו פותחים בשלב המכריע של המאבק, המוכרח להסתיים בהתנגשות עם נשק ביד.

גורלי זונח שוב עסקיו ומשתלב כולו במעגל ההכנות המרובות הקשורות בכך ובעצם המאבק עצמו. אף אחד לא הטיל עליו התיצבות זו. תחושתו הפנימית לאחריות המוטלת עליו, אשר נבעה מהכרה צלולה ולב דואב ונאמן – היא, אשר שמשה כצו, המחייב אותו לצעדו זה. מאז שקוע גורלי כולו, בשליחות ההגנה, המתיצבת, בהמשך הזמן, מול פורענות איומה לתוכה הטילו אותנו הבריטים עם הערבים כאחד.

לאחר מכן סערת מלחמת העצמאות, כינון מדינת ישראל והקמת צבא הגנה לישראל, היורש את מקומה של ההגנה.

גורלי, כמובן, על משמרתו והפעם בתפקידו המקצועי – מוטל עליו להניח היסודות לשיפוט הצבאי בצה"ל. חוסר נסיון, תנאי מלחמה, ליקויים בצד התחוקתי וגורמים שונים אחרים הכבידו מאוד על מילוי תפקיד זה.

אולם, נאמנותו ודבקותו במטרה, מרצו הרב וידיעתו המקצועית הרחבה בצרוף להופעתו האישית הנעימה, סייעו בידו להתגבר על כל הקשיים וזכה גורלי להשלים מלאכתו זו והוריש לבאים אחריו רק מלאכת השיפור, התיקון והשכלול.

עם שוך הקרבות, לאחר נצחונות מזהירים, וכשהמדינה החלה מיד במשימתה העצומה לעליה ולבנין, חוזר גורלי למסלול חייו האזרחיים.

אולם, גם הפעם אינו מותר על השתיכותו למשפחת הנושאים באחריות. יכול היה בנקל לפרוש לגמרי הצדה, אולם, כאמור, לא גורלי יעשה כזאת. כקצין במילואים נותן הוא יד לפעולתו של בית הדין הצבאי העליון, בו הוא משמש כשופט וכאחד מאבות בתי הדין.

גם במסגרת זו אינו קופא על שמריו. אזנו ערה לכל המתרחש בצה"ל ואין הדאגה לבטחוננו משה מלבו.

בתפקידו זה אף ערך לעצמו תכנית לפעילות נרחבת, ואין ספק, שעתיד היה לתרום לשיפוט הצבאי בצה"ל תרומה ניכרת.

אולם התאכזר הגורל העוור וניתק, ללא עת וללא טעם, חיים תוססים אלה.

אלוף נחום שדמי