דברים שנאמרו באסיפת אזכרה בבית ארלוזורוב ביום השלושים לפטירת אברהם גורלי ז"ל    🔗

…קשה לי להרים את המעמסה הזאת ולהעלות את זכרו של אחינו אברהם, או לפי כינויו “אִברַשה”, כפי שהיינו רגילים לקרוא לו במשפחה. הלואי ויכולתי רק במקצת לחשוף את האור שהיה גנוז בו, ולסכם את פרשת חייו הקצרים, עשירי התוכן ומלאי ההוד.

רק מלאו לו שש־עשרה שנה ואני כבר הכרתיו. אמנם – לא הכרה אישית, אלא מרחוק. ע"י רשימותיו בחוברות שם בגולה, ע"י פניותיו בכנוסים לנוער ומכתביו המלבבים לבני משפחתו בארץ הצטיירה בלבי הדמות הקוסמת הזאת. ובכל המכתבים – נעימה אחת: “אנא העלוני למולדת; בכל מאודי ונפשי אעמוד לשרותה”.

אבל גם הכנה בחיים נחוצה לו. והנה מתעכב אברהם למספר שנים בחו"ל. בתוך האוירה העויינת של שנאת ישראל הוא בכ"ז מפלס לו דרכו, משלים את השכלתו בתור עו"ד.

ואז מושטת לו עזרתנו – עזרת בני־המשפחה – להגיע למטרתו הנכספת, זכורה לי עדיין שמחתו ללא מצרים בעת שדרכו רגליו לראשונה בנמל יפו – על אדמת ישראל.

גם כאן בארץ יונק אברהם ממקורות הראשונים של תורה. הוא תלמיד־המחקר הראשון באוניברסיטה העברית בירושלים.

בנושא שבחר הוא שם לו למטרה להבהיר את שאלת “הגנת המיעוטים באמצעות חבר הלאומים”, ובתוך זה שאלת המיעוט היהודי המפוזר בין כל העמים בכל רחבי תבל. נושא כה קרוב ללבו, באשר אהבת האדם – הפרט והכלל – היא נקודת המוקד שלו.

אברהם הוא – כמעין המתגבר, תוסס, ואיננו מוגבל רק בד' אמות של מקצועו. התקופה היא שעת מבחן לנו, לפני קום המדינה. הישוב היהודי בארץ נאבק על זכויותיו בכל הדרכים – במשק ובנשק. ואברהם עומד על משמרתו. בחורינו המגינים נופלים בידי השליט המנדטורי הזר, העויין למפעלנו, ועל אברהם מוטל התפקיד להוציא אותם מצפרני הנוגשים. בראש מורם, בגאוה לאומית ובכשרון מופלא הוא מגין עליהם, מוכיח את צדקתם ומוציא לאור משפטם.

הכל הוא השיג ע"י נאמנותו לרעיון שדגל בו וע"י מסירותו לענין שטיפל בו; ע"י ישרו ורוחב לבו, אצילות נפשו וגודל רוחו.

בכל המסיבות הוא שופע הומור, מגלה יחס חברי לכל אדם, באשר הוא נוצר בצלם. עזרתו מושטת לכולם – לקרוב ולרחוק.

ועליו יוגד, כי קיים את כל המצוות. כי אלה הם דברי תלמידי־החכמים ז"ל: “שקולה צדקה כנגד כל המצוות”. ומידה תרומית זאת היתה חלק מנפשו האצילה. יהיה זכרו ברוך בתוכנו.

ת. נ. צ. ב. ה.

דוד ויסברג

 

ידין ירון, אליקים הררי    🔗

ד"ר א. גורלי המנוח היה בעיצומו של חיבור פתח־דבר לספר זה (מבוא לדיני נזיקין) כשיצא לדרכו האחרונה אשר ממנה לא חזר עוד.

כעוזריו בכתיבת ספר זה נטלנו, איפוא, על עצמנו את התפקיד להשלים את המלאכה לפי הקוים שהותוו על־ידו.

ד"ר גורלי ז"ל הקדיש ספר זה לזכרו של שמואל בורסי ז"ל, המו"ל הראשון של ה"ספריה המשפטית", ואף החל בכתיבת ההקדשה לשמואל בורסי המנוח, אולם, בטרם יכלה את מלאכתו שכלה הספריה המשפטית ללא עת גם אותו.

משום כך מובאים בספר זה דברי ד"ר גורלי ז"ל לזכרו של שמואל בורסי ז"ל, שנפטר ביום ב' תמוז תש"ט, ואשר התפרסמו בספר א' של הספריה המשפטית “תקנות הדיון האזרחי”.

בכאב רב ומתוך הרגשת גודל האבידה אנו מסיימים עתה את מלאכת הוצאתו לאור של ספר זה בלעדי ד"ר גורלי ז"ל, אשר היה עמוד התווך והרוח החיה בהכנתו. מותו הפתאומי היה זעזוע קשה לכל מכריו, מקורביו והאנשים אשר באו אתו במגע. הוא היה אדם בעל מרץ ללא גבול, יזמה רבה, מעוף וכשרונות בלתי רגילים, אשר אישיותו נחרתה בזכרונם של כל מכיריו.

נתיתם שדה העריכה והספרות המשפטית בישראל. כל אנשי החוק והמשפט בישראל, מכריו ומיודעיו יבכו את האיש ויזכרוהו. יהא זכרו ברוך.

ידין ירון, אליקים הררי

כ"א תשרי תשט"ו – 18.10.1954

 

יואל זוסמן    🔗

הכרתי את ד"ר אברהם גורלי לפני כ־20 שנה בתל־אביב, והוא אז מורי לעברית. לאחר שנים חזרנו ונפגשנו והפעם במסיבות אחרות לגמרי: גורלי נעשה לעורך־דין, עבר ירושלימה והיה במהלך עבודתו מגן על אסירי ההגנה. אותה תקופה הייתי בא אתו במגע בעניינים אלה, שהיה מסור להם בלב ונפש.

עם קום המדינה נתמנה גורלי לתובע צבאי ראשי ויסד את השירות המשפטי של הצבא. ושוב התראינו בקבוצה משותפת בצ.ה.ל. אחרי עזבו את הצבא פתח גורלי משרד עורך־דין בתל־אביב. אותו זמן הייתי שופט בבית־המשפט המחוזי בתל־אביב והוא היה מופיע וטוען לפני וכך חזרו ונפגשו דרכינו.

גורלי התענין תמיד במדע המשפטי ומכאן בא עיסוקו במו"לות, ואפילו שלא על מנת לקבל פרס. לא פעם אף הפסיד בעסק כזה. כבר בזמן המנדט עסק בפרסום פסקי־דין, מלאכה שהיתה אז מוזנחת מאוד, והשתתף בעריכת אוספים אחדים. “דיני השכירות” לגורלי, אסוף תמציות של הלכות השכירות, היו ועודם מצויים במשרדו של כל עורך־דין ובכל בית משפט. לאחר קום המדינה יסד את הוצאת “פסקים”, שהם היום אוסף פסקי הדין של הסתדרות עורכי הדין. כמו כן יסד וניהל את “הספריה המשפטית” שהפכה לשם דבר.

גורלי היה אדם בעל אינטרסים רבים בתחומי האמנות והספרות והיה בא באהלה של תורה. מתוך כך נעשה עורך־דינה של אגודת אקו"ם, והיה למגן לסופרים ומחברים.

כעורך־דין הושיט גורלי עזרתו המשפטית לאנשים חסרי ישע, ועזר להם ככל אשר השיגה ידו.

מרצו ורוח החלוציות שפעמה בו הביאוהו דרומה ועד באר־שבע, בירת הנגב, בה פתח משרד, בדרכו למשרדו זה בבאר־שבע, נספה בתאונת דרכים, והוא רק בן 43.

ציבור המשפטנים בארץ מבכה את מותו הטראגי של חבר מסור ויקר שהיה חביב על הבריות ונלקח מאתנו בעודו תאב חיים וצמא דעת. תנצב"ה

ירושלים, בית המשפט העליון, 3.11.54

הנני כותב מלים אלה על חברי אברהם גורלי, כשבלבי הערכה ליכולתו הרב־צדדית. שהרי אם נודע שמו של גורלי ברבים בתקופת פעילותו הענפה בראש וראשונה כפרקליט, הרי בין חבריו למקצוע זכתה להערכה מיוחדת פעילותו כמוציא־‏לאור. ובדפים אלה, המוגשים עתה לאיש החוק והמשפט ולמתלמד, המצוי בדרכו אל עוטי הגלימה השחורה, נאספו דברי ההקדמה שכתב לפרסומים שהוציא במשך תקופה ממושכת, החל מימי המנדט ועד אחרון ימיו.

בהוצאה לאור בתחום הספרות מכירים אנו שני סוגים עיקריים של מול"ים – המו"ל המסחרי שעיניו לרווחיו והמו"ל המחנך שטיב דברי היצירה לנגד עיניו, אם ננסה להשוות את גורלי לאחד מהם הוא שייך בלי ספק לסוג השני. הוצאה לאור של דברי חוק אין לה סיכויי מכר רבים, כי הם מיועדים ביודעין ומלכתחילה לחוג מסויים וסגור, אך תחושת השרות שהיתה בו בגורלי ברבים ממעשיו, היא שהביאה אותו, כנראה, גם לעשות שרות זה לחבריו: הדפסת התקדימים ופסקי הדין ובעיקר בשטח דיני השכירות היתה לשם דבר וסייעה בידי כל העוסקים במקצוע.

ואם מעשי השרות שעושה האדם למען הצבור ולמען חבריו הם המשאירים את זכרו לתמיד ביניהם – הרי תהיה פעולתו זו זכורה לטוב תמיד ונמשכת לימים ארוכים.

יואל זוסמן

תל־אביב, ספטמבר 1959

 

ד"ר א. אנקוריון    🔗

היה משהו גורלי בגורלי – ובקומי לומר דברי־הערכה לזכרו של אברהם גורלי – על דעת חבריו וידידיו, ועל דעת חברי בהסתדרות עוה"ד – עלי קודם כל לומר, שזוהי הרגשה כללית הרווחת בתוכנו, שאבד לנו חבר יקר, בעל כשרונות מזהירים, ומעמודי־התווך של הפרקליטות בישראל.

די לזכור, שהשתקע בתל־אביב רק ב־1948, וכשרואים הממדים שאליהם הגיע משרדו ב־1954, אפשר להבין מה המקום שתפס ושנועד לו עוד בשורות עוה"ד. היה בו אי־שקט, שהמריצו תמיד להרחיב בסיס פעולתו – לכן גם ירושלים, גם באר־שבע, גם מגדל־אשקלון.

אולם אם כי הצליח מאוד בפרקטיקה, הרי זכרו בין עוה"ד ישאר בעיקר כאיש־שיטה. מסדר ההלכות, הסופר והפובליציסטן המשפטי, והמו"ל – מניח היסודות להוצאה שיטתית של ספרי חוק ומשפט.

זכורני, שתשומת לבי הופנתה אליו לראשונה בשנת 1936 – שנת המאורעות, כאשר החל לפרסם מאמריו ב"דבר" – בשאלות חוק ומשפט, ושאלות השעה החמורה הקשורות בחוק ומשפט. מסתבר שהיה אז כבן 25–24. מאמריו הצטיינו בבהירותם, בהקפת הענין ומצויו; זו לא היתה גישה אקדמית, אלא גישה השוה לכל נפש – והיו בה גם ידיעה יסודית של הענין וגם להט־הנפש של פובליציסט בחסד, הכואב עמו ולוחם מלחמתו בשער. יריעתו התרחבה כשדן בשאלות הבין־לאומיות שלנו, מגענו עם ממשלת המנדט ועם חבר הלאומים דאז.

מתברר שלא הסתפק בלימודיו הקודמים, אלא הוסיף דעת ומחקר – עשה דוקטוראט באוניברסיטה בירושלים – וכאן כתב את מחקרו בשאלת הזכויות של המיעוטים הלאומיים ובמיוחד המיעוט היהודי – עבודה שרק לפני שנה או שנתיים פרסם אותה בספריתו המשפטית.

שאיפתו לשיטתיות משפטית ולהשכלת הרבים התבלטה כבר אז, כאשר יחד עם עו"ד לבנון החל להוציא את פסקי־הדין השופטים “Current Law Reports” שהיו לעזרה רבה לעורכי־הדין ולשופטים.

שיטתיות זו וכוח־עבודה זה באו לידי בטוי עוד יותר מושלם, כאשר הוציא את הדייג’סט הגדול שלו בעניני יחסי שכירות – שהפך לשם דבר, הידוע בין אנשי חוק כ"גורלי" סתם.

הוא הדין בהוצאת חוקי התנועה, שגם זו התקבלה וידועה כ"גורלי" סתם.

“הספריה המשפטית” שערך אותה מלאה חלל ריק בהרבה שטחים – ובשים לב לדלותנו בהוצאת ספרי חוק ומשפט – אפשר לומר שמילא בזה תפקיד חלוצי.

הספר היפה האחרון שיצא בהוצאה זו הוא ספר דיני העבודה של ד"ר י. לוינטל. ומסר לי הח' לוינטל, שרק ימים ספורים לפני מותו הציע לו המנוח את הרחבת היריעה והוצאת המשך – כרך שני בשטח זה.

גורלי היה עורך־דין ובעל־מרץ, בעל זיקה ציבורית חזקה – וסגולות אלו עמדו לו כאשר פעל כעו"ד בעל עמדה בהסתדרות ובארגון־ההגנה בשנות פעולתו בירושלים. ואם נחוצה הוכחה חותכת לאומץ־לבו ולעמידתו ללא־חת, די להזכר בפרשת היועץ־המשפטי י. שפירא, שבה נלחם לכבודו וזכויותיו עד שזכה בדין.

אין שום ספק, שגולת הכותרת של פעולתו נשארים אותם 9 חדשים, שבהם פעל כתוכ"ל הראשי של הצבא. היום יש לנו כבר דפוסים יצוקים – והדברים כאילו מובנים מאליהם. אולם אז היו ימי־בראשית, ימי הנחת יסודות, כאשר צריך היה ליצור יש מאין. גורלי זרק את עצמו בכל המרץ למלאכה כפולה זו של יצירת החוקה המשפטית של צבא ההגנה לישראל ושל הקמת השרות המשפטי של הצבא. ודאי שאלה לא היו שלמים – אולם הם היו ראשונים, וגדולה זכות ראשונית השמורה לו.

הוא היה אדם חי, תוסס, איש שיחה ו־esprit, ער לחברה, לכל יצירה ספרותית ואמנותית. ומעל לכל – איש המשפחה, בעל לאשתו ואב לילדיו, אח דואג לכל קרוביו האחרים, שגדול כים שברם ומי ימצא להם ניחומים.

יהא זכרו ברוך בתוכנו – וינעמו לו רגבי עפרו באדמת המולדת.

ד"ר א. אנקוריון

 

פרופ' נורמן בנטויטש    🔗

דברים שנאמרו באספת אזכרה בבית ארלוזורוב ביום השלושים למותו.

בתקופת כהונתי כפרופיסור ליחסים בינלאומיים באוניברסיטה העברית, היה אברהם גורלי תלמיד־מחקר ראשון שסיים את מחקרו על נושא היחסים הבינלאומיים. מחקר זה זיכה אותו בדוקטוראט. סטודנטים אחדים לפני גורלי ואחריו, נרשמו כתלמידי מחקר; אולם מסיבה זו או אחרת לא הביאו את עבודתם לידי סיום.

גורלי – שהכרתיו לראשונה בשם ברונזפט – בחר כנושא למחקרו את שאלת המיעוט היהודי בחבר הלאומים. הוא טיפל במיוחד בפטיציות שהוגשו ע"י אירגונים ואישים יהודים אל ועדת המיעוטים של חבר הלאומים. מחקרו היווה תרומה חשובה לנושא שלא מיצוהו במידה מספקת. המחקר נדפס ויצא לאור. אברהם גורלי שהצטיין בתפיסתו המקיפה, בהתמדתו ובראיתו הבהירה, הוכיח במחקרו את ירידת השפעתו של חבר הלאומים.

בתקופה שגורלי עבד על מחקרו הוא נבחן והוסמך כעורך־דין ארץ־ישראלי, ולאחר־מכן פיתח פרקטיקה ענפה. עם תקומת מדינת ישראל ומלחמת העצמאות נתמנה גורלי לתובע הכללי של צ.ה.ל. (הגנה), תפקיד הקרוי באנגליה “הפרקליט הראשי”. הוא היה אחראי, לפי ידיעתי, להכנת חוקת השיפוט הראשונה של צ.ה.ל. ולהכנסתה לשימוש.

אופייני למרצו הבלתי־מוגבל וחושו הציבורי היו הספרים השונים שפירסם על חוקי פלשתינה־א"י וישראל. ספרים אלה הוקדשו לנושאים שונים: כגון, חוק הדירות והעסקים, דיני תעבורה, פקודת נזיקים אזרחיים ולבסוף לתחיקה של מדינת־ישראל. בתקופת המנדט ערך גורלי והוציא לאור בשפה האנגלית סדרות פסקי־דין של בתי משפט.

גורלי היה לוחם נלהב לזכויות אדם ופעמים אחדות הזמינני להרצות בחברה התל־אביבית על נושאים אלה. בפגישתנו האחרונה סיפר לי על תכניותיו החדשות. הוא ערך סדרות ספרים המוקדשים לחוקי ישראל והטעים את הצורך בהוצאת ספרות משפטית מקצועית לנוער. דיברנו גם על האפשרות לתרגם כמה ספרים לאנגלית למען יהודים דוברי אנגלית. תכניות אלו לא נתגשמו, כי נלקח מאתנו באורח טראגי לפני זמנו.

גורלי נשמר בזכרוני כדמות של חלוץ צעיר ונלהב בשדה החוק ומדעי החברה, כאיש לוהט ומסור בלב ובנפש לארצו.

פרופ' נורמן בנטויטש