מטבע הדברים, רובם המכריע של הסיפורים המתפרסמים ב’פנטסיה 2000' מתורגמים מאנגלית, ובמקורם נכתבו על־ידי סופרים אמריקניים, ולעיתים בריטיים. הפעם לפנינו קוריוז מיוחד, והוא סיפור שאמנם תורגם אף הוא מאנגלית, אך מקורו יפני – פרי עטו של שינוצ’י הושאיי, שהוא אחד הסופרים הפופולאריים ביותר ביפן, ולאו דווקא בתחום המד"ב, ופרסם למעלה מ־1000 (!) סיפורים קצרים.
כדאי לציין שיפן מצטיינת בפעילות מד"ב ענפה, שתחילתה בתרגומי ספריו של ז’ול וורן שהתפרסמו שם כבר לפני למעלה ממאה שנים, וזכו לפופולאריות עצומה. ההתפתחות הטכנולוגית המהירה והמדהימה של יפן עודדו את פריחת המד"ב שם, בעיקר אחרי מלחמת העולם השניה.
* * *
הטייפון חלף והשמים הבהיקו בתכול משגע. כפר קטן, לא הרחק מן העיר, ניזוק גם הוא.
במרחק מה מהכפר, ליד ההרים, נסחף ונעלם במפל אדמה בית תפילה קטן.
“מעניין לדעת כמה זמן היה כאן בית תפילה זה?”
“אין ספק שהוא ניצב כאן מאז ומקדם, זמן רב מאד!”
“עלינו לבנותו מחדש, ומיד!”
בעוד שכמה מאנשי הכפר עמדו שם והחליפו דעות, קרבו ובאו אנשים נוספים.
''באמת נסחף בית התפילה!"
“אני חושב שהוא עמד כאן, בנקודה זו!”
“לא! אני חושב שהוא עמד מעט יותר לכיוון ההוא!”
בדיוק בשלב זה של הויכוח הרים אחד מהם את קולו: “היי, תראו! מה הוא החור הזה?”
במקום בו נאספו כולם נפער בור בקוטר של מטר בערך. הם ניסו להציץ פנימה, אבל הוא היה חשוך ואפל כל־כך עד שלא יכלו לראות דבר. משום מה היתה להם הרגשה שהחור הוא עמוק מאד, כאילו חודר אל לב האדמה. אחד מהם אמר: “מעניין אם אין זו מאורת שועל?”
“היי – אולי תצאו שם!” קרא אחד הצעירים אל תוך הבור. שום הד לא חזר מבפנים. הצעיר הרים אבן קטנה והתכונן להשליך אותה אל תוך הבור.
“הנח, אתה עלול להביא קללה על ראשינו,” הזהיר אותו איש זקן, אבל הצעיר לא ענה והשליך את האבן בתנופה פנימה. כמקודם לא היתה שום תגובה, ולא נשמע שום קול מתוך הבור. הכפריים כרתו כמה עצים, גידרו את הבור, ופנו לחזור אל הכפר.
“מה עלינו לעשות עכשיו?”
“האין אנו צריכים לשוב ולבנות את בית התפילה?”
“ובדיוק במקום שבו עמד מקודם!”
יום תמים חלף בויכוחים ללא החלטה סופית. השמועה פשטה מהר, ומכונית עם שלט ‘עתונות’ הגיעה נחפזת. לא חלף זמן רב וגם מדען מאיזה שהוא מכון הגיע, ובהבעת ‘הכל יודע’ על פניו הסתובב ליד הבור. אחר כך נראתה במקום חבורת זרים סקרניים, מרחרחים מסביב, ופה ושם נראה ביניהם אדם בעל הבעה ערמומית, אשר מסתבר שהיה קבלן לדבר זה או אחר. מחשש פן יפול מישהו לתוך הבור, נשלח גם שוטר מנקודת המשטרה המקומית להשגיח ולהזהיר. אחד העיתונאים קשר אבן גדולה לקצהו של חבל ארוך מאד, והוריד אותו לאט אל תוך הבור. היתה זו דרך ארוכה וממושכת. החבל הגיע לסופו ולא נראה שהאבן פגעה בקרקעית הבור. העיתונאי ניסה למשוך את החבל בחזרה אך ללא הצלחה. שנים־שלושה מהנוכחים נחלצו לעזרתו אבל כאשר משכו בכוח, נקרע החבל ליד פתח הבור. עיתונאי אחר, שהחזיק בידו מצלמה, ראה זאת, ובשקט פרם את הקשר בחבל העבה שהיה קשור כבר למתניו. המדען התקשר לאנשים במעבדתו, ואלה באו והביאו אתם צופר־ערפל רב־עצמה. בעזרתו קיווה המדען לבדוק את ההד החוזר מקרקעית הבור. הוא ניסה והשמיע צפירות בעוצמה שונה, אך שום הד לא חזר. המדען היה נבוך ומבולבל, אבל היה זה למטה מכבודו לסגת ולוותר, ביחוד כאשר כל אחד מהנוכחים (והיה שם קהל גדול) צפה בו במתח רב. הוא הניח את הצופר בדיוק מעל פי הבור, כיוון אותו לעוצמתו המירבית והפעיל אותו זמן ממושך. על פני השטח נישא קול בעוצמה כזאת למרחק תריסר קילומטרים אבל הבור בלע את הקול אל תוכו, ושום הד לא חזר. בליבו פנימה היה המדען המום וחסר ישע, אבל בשלווה מופגנת, באדישות ובהבעה האומרת שלכל העניין יש הסבר הגיוני, פלט כלאחר־יד “סיתמו אותו!” והסתלק מהמקום. הכי בטוח זה להיפטר ממשהו שאין מבינים אותו. הצופים הרבים שנקהלו, מאוכזבים שזה כל מה שעתיד לקרות, התכוונו לחזור כלעומת שבאו. בדיוק אז פילס לו אחד הקבלנים דרך, והציע, “תנו לי את הבור, אני אמלא אותו עבורכם!”
“נהיה אסירי תודה לך אם תעשה זאת,” ענה לו ראש הכפר, “אבל איננו יכולים לתת לך אותו אנחנו צריכים לבנות כאן מחדש את בית התפילה.”
“אם אתם רוצים בית תפילה – אבנה לכם אחד יפה. אולי אתם רוצים גם בית־עם בצמוד לו?” עוד בטרם יכול היה ראש הכפר לענות, הריעו אנשי הכפר האחרים בקול, “באמת? אם כך היינו רוצים אותו קרוב יותר אל הכפר! אחרי הכל זהו רק בית ישן, אנחנו ניתן אותו לך!” וכך סוכם העניין, ולראש הכפר לא היתה כמוכן שום התנגדות לדבר.
הקבלן היה נאמן להבטחתו, בית התפילה היה אמנם קטן, אבל קרוב יותר אל הכפר. בצמוד לו הוא בנה גם בית־עם.
בזמן שבבית העם החדש חגגו את בוא הסתיו, נוסדה ‘החברה למילוי הבור’ ופתחה את משרד משרדה הקטן על יד הבור. הקבלן נתן הוראה לחבר עובדיו לנהל מסע פרסום גדול בעיר ובעתונות: “יש לנו בור עמוק במיוחד! מדענים משערים שעומקו לפחות 5000 מטרים! מצויין להטמנת חומרי פסולת מכורים גרעיניים!”
מוסדות ממשלתיים הנוגעים בדבר נתנו את האישורים הדרושים. מפעלים גרעיניים נלחמו על החוזים. אנשי הכפר אמנם חששו במקצת מכל זה, אבל נרגעו כאשר הובטח להם שבשום אופן לא יהיה זיהום מעל פני השטח, לפחות לא תוך כמה אלפי שנים וכמו־כן שהכפר יקבל חלק מהרווחים. גולת הכותרת היה כביש מעולה שנסלל במהירות מן העיר אל הכפר.
על פני הכביש נעו משאיות כבדות, מובילות מכולות גדולות. מעל לבור נפתחו המכסים והפסולת הגרעינית נשפכה אל תוך הבור. ממשרד החוץ וממשרד הבטחון הובאו תיבות גדולות עם מסמכים מסווגים וסודיים, בכדי להיפטר מהם. פקידים בכירים אשר באו להשגיח על סילוק החומר, שוחחו ביניהם על משחקי גולף. נחותים בדרגה היו מדברים על פינג־פונג, בזמן שהשליכו פנימה ניירות. הבור לא הראה כל סימן לכך שהוא מתמלא. הוא היה עמוק במידה שלא תיאמן, או אולי היה רחב מאד בתחתיתו. לאט, אבל בהתמדה, התרחבה וגדלה ‘החברה למילוי הבור’ וקבלה על עצמה משימות נוספות. פגרי־חיות, ששמשו לניסויים של מחלות מדבקות במעבדות אוניברסיטאיות, הובאו ונזרקו פנימה. עליהם נוספו גוויות של נוודים וחסרי־בית שלא נדרשו על ידי בני משפחה.
“כדאי יותר להעביר אל הבור את האשפה והביוב, מאשר להטביע אותם באוקיינוס”, חשבו בעיר, ונעשו תכניות לבניית צינור ארוך שיוביל אל הבור. בכלל הבור היה פתרון מצויין לבעיותיהם של תושבי העיר. היתה זו עיר תעשייתית, אשר ייצרה הרבה. כל אחד שנא לחשוב על התוצאות הבלתי נמנעות הנלוות לייצור. אנשים רצו לעבוד רק בייצור או בשיווק. לא היה זה מעינינם להתעסק בפינוי השפכים או באיסוף הפסולת וסילוק והגרוטאות. בעיות אלה נפתרו יפה בעזרת הבור. נערות צעירות שהתארסו השליכו יומנים ישנים אל תוך הבור. כאלה שהתחילו ברומן חדש זרקו פנימה את תמונות אהובי ליבם הקודמים. המשטרה היתה שבעת רצון כאשר השתמשה בבור בכדי להיפטר ממצבורי כסף מזוייף במומחיות. פושעים הרגישו הקלה לאחר שנפטרו מעדויות מפלילות שהושלכו אל תוך הבור. כל דבר שמישהו רק רצה להיפטר ממנו – הבור בלע הכל.
הבור טיהר את העיר מזוהמתה. הים והשמיים נראו זכים יותר מאשר קודם לכן.
בתנופת־בניין אדירה נבנו גורדי שחקים בזה אחר זה.
יום אחד, על הפיגום העליון של שלד הפלדה, באחד הבניינים הגבוהים ביותר ההולכים ונבנים, תפס אחד הפועלים שעת־שלווה. מעל לראשו הוא שמע פתאום קריאה: “היי – אולי תצאו שם!” אבל כשהרים את ראשו והביט אל השמים מעליו לא ראה דבר. השמיים הריקים, תכולים וטהורים ללא עב, ואף אחד לא היה שם, כמובן. הוא חשב שרק נדמה היה לו ששמע את הקריאה ואז כאשר חזר לתנוחתו הקודמת, נזרקה אבן קטנה מאותו כיוון שממנו בא הקול, חלפה על ידו ונפלה ארצה. אולם האיש שצפה בדממה אל קו הרקיע של העיר היה מנומנם ושלוו ולא השגיח בדבר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות