בגליון הקודם סיפרנו במדור זה על הופעתו המחודשת של כתב־העת הוותיק ‘גאלאקסי’, לאחר תקופה של עיכובים והופעה לא־סדירה. ובכן, מתברר כעת שהשמחה היתה מוקדמת מדי. המגזין מצא עצמו שוב בקשיים כספיים, ויש אומרים שלא עמד אפילו בנטל הכספי הכרוך במשלוח החוברות לרבבות מנוייו! המצב כרגע הוא שהמו"ל וינסנט מקקאפרי הודיע רשמית על סגירת המגזין, ועל אי־יכולתו לשלם שכר־סופרים לרבים מבין מחברי הסיפורים שהתקבלו לפרסום ב’גאלקסי'. כתב־העת השני שהוציא אותו מו''ל, ‘גאליליאו’, נסגר לפי שעה אף הוא, גם כן מסיבות כלכליות. אף כי כרגע אין לכך סיכויים רבים, אין להוציא מכלל אפשרות את הופעתם המחודשת של שני מגזינים אלה, במידה ויירכשו ע"י מ"ול אחר שיהיה מוכן להסתכן. דברים כאלה כבר ארעו לא פעם בתחום מגזיני המד"ב.

לאחרונה הגיע לידי העורך מכתב מדובי לרר, חבר־מערכת לשעבר של ‘פנטסיה 2000’, השוהה כעת בארה"ב הנה קטע ממכתבו:

“באחד מעיתוני הסטודנטים של אוניברסיטת ניו־יורק נתקלתי במודעה על עמוד שלם בדבר פתיחתה החגיגית של חנות חדשה בשם ‘כוכב־לכת אסור’ (כשם סרט המד"ב הישן והנודע), שתהיה מוקדשת כולה אך ורק למד”ב ולפנטסיה. (קשה להאמין, אבל עד כמה שהצלחתי לבדוק, בכל ניו־יורק יש רק עוד חנות אחת למד"ב, קטנה למדי. זה הכל! אין אף חנות אחת לספרי מד"ב משומשים, בין כל החנויות הרבות לספרים משומשים. לעומת זאת יש כמות גדולה למדי של חנויות המתמחות ב’קומיקס'. (ממש לא יאמן כמה סוגי ‘קמיקס’ שונים ומשונים אפשר למצוא כאן.)

בכל אופן, מישהו ‘תפס שכל’ והחליט לפתוח את החנות הנ"ל, ואף הכריז שתהיה זו חנות המד"ב הגדולה ביותר במזרח ארה"ב (שתי קומות). אך, כפי שאומרים כאן, ארה"ב זה כבר לא מה שהיה פעם, ואת החנות הזאת פתחו דווקא שלושה אנגלים… הם בעלי חנות המד"ב הגדולה ביותר באירופה, השוכנת ברובע סוהו שבלונדון (הייתי שם פעם, ולכן חיפשתי משהו דומה כאן). ובכן, החלטתי לגשת ולראות איך נראית פתיחת חנות מד"ב בניו־יורק. ואכן, לא יאומן. כשעה לפני מועד הפתיחה התאסף תור ארוך להחריד (כמו לסרטי קולנוע מצליחים), כדי להיכנס לחנות. גברים, נשים וטף וחייזרים למיניהם עמדו בסבלנות והמתינו לפתיחה. איכשהו נדחקתי פנימה. בדלת קידמה את פני אישה הלבושה בדיוק כמו ‘אשת הפלאות’ (דמות ידועה מהקומיקס), וחילקה עלוני פרסומת. הילדים קיבלו בובות קטנות של גיבורי ‘מלחמות כוכבים’ ו’האימפריה מכה שנית', או עטים שעליהם שם החנות. כמו כן חילקו דברי מאכל ומשקאות רגילים בטעמם, אך מוזרים בצבעם. הכניסו בהם צבעי מאכל מטורפים לחלוטין: עוגיות סגולות, קוקה־קולה לבנה, שוקולד ירוק, וכן הלאה. מגעיל ביותר. החנות עצמה מרשימה למדי; מאות ספרי מד"ב ופנטסיה (רק חדשים!), וכן כל מיני אמצעי עזר: ספרים על סרטים, תיקי שרטוטים מתוך סרטים, בגדי מד"ב, צעצועי מד"ב, תחפושות מד"ב (הראש של יודה מ’האימפריה מכה שנית' מוביל), וכמובן המון קומיקס. בנוסף על כל החוברות המפורסמות שכמובן נמצאות שם, גיליתי שם כמה וככמה חוברות שעד אז רק שמעתי עליהן, כמו ‘גליליאו’, ‘לוקוס’, בטאון אגודת סופרי המד"ב האמריקאיים, כתב־עת מיוחד על עב"מים, ‘סיינס־פיקשן כרוניקל’, ‘סיינס־פיקשן טיימס’, ‘פנטסי ניוזלטר’, ואפילו בטאון ארגון חובבי סדרת ‘האסיר’, אותה סדרת סרטי טלוויזיה בריטית שהוקרנה לפני שנים בארץ. בקיצור, ממש גן עדן לחובב מד"ב. יש שם עוד המוני עיתונים שמעולם לא שמעתי עליהם, על קולנוע מד"ב, מד"ב וויזואלי, קומיקס־מד"ב ומה לא. אפשר גם למצוא שם חומר ל’מבזקים' למאה השנים הקרובות!"

סביב סרטי מד"ב מפורסמים פורחת בארה"ב תעשיה מצליחה של אביזרים, מזכרות, בובות, ודגמים למיניהם הלקוחים מאותם סרטים. אחד מיצרני התחפושות מציע, למשל, מבחר עשיר של ראשים מפלצתיים שונים של דמויות מתוך סרטים חדשים כמו ‘מלחמות־כוכבים’, ‘הנוסע השמיני’ ועוד, וגם מסרטים ישנים כולל ‘דרקולה’ ו’פרנקנשטיין'. לחובבי ‘מפגשים מן הסוג השלישי’ מציעים ‘אולפני או’קווין’ מניו־יורק דגם מדוייק (בקנה מידה 1:75,000) של חללית האם מהסרט, יחד עם ‘הר השטן’ המפורסם שלידו בוצעה הנחיתה המרשימה בסוף הסרט (ראה תמונה). אפשר לבחור דגם מוזהב (כ־50 דולאר), מוכסף (כ־30 דולאר) או לא צבוע (20 דולאר). שלושתם מצויידים בנוריות המהבהבות בשלל צבעים כמו בסרט (כמעט….)

אך כל זה כאין וכאפס לעומת הפריט יוצא הדופן המוצע למכירה ע"י יצרן המסכות הנודע דון פוסט: ובכן, תמורת סכום ‘צנוע’ של 375 דולאר (!) יכול כל חובב־אֵימה לרכוש לעצמו העתק מושלם, בקנה מידה אחד לאחד, של גלגולו הראשוני של אותו יצור מפלצתי ומגעיל למראה מהסרט ‘הנוסע השמיני’ (אשר כזכור בתחילת הסרט נצמד כעלוקה לפניו של אחד האסטרונאוטים שבחנו את ה’ביצים' המסתוריות, ופתח את סדרת הארועים מסמרי השיער). הדגמים ממוספרים כולם (מתוך הנחה ברורה שייהפכו במהרה לפריטי אספנות מבוקשים שמחירם יילך ויעלה), ומוגשים בתוך תיבה שקופה (ראה תמונה).

לאחר שנתיים של התעוררות מרשימה של תחום המד"ב בישראל, שבאה בעקבות שנות תרדמה רבות, מתרחש עתה בארץ תהליך דומה לזה שפקד ארצות אחרות רבות: התארגנות מואצת של חובבי מד"ב בחוגים ופעילויות שונות. אחרי הכינוס הארצי המוצלח של חובבי מד"ב לפני כשלושה חודשים, הוקמה סוף סוף רשמית האגודה הישראלית למדע בדיוני, ונרשמה כאגודה עותומנית; בחודש מאי התקיים בבית־לסין בת"א מפגש שלישי של ‘מועדון פנטסיה’, ובו הוקרן הסרט ‘זרע אנדרומדה’, ולפניו התקיימה הרצאה של ד"ר אורציון ברתנא, (מרצה לספרות באוניברסיטת הנגב ות"א) על חשיבותה של ספרות המד"ב. כמו כן החל להתארגן חוג חובבי מד"ב של אזור תל־אביב, בפגישה ראשונה שהתקיימה ב־20 למאי ב’מרכז לאמנות־התנועה' בהרצליה, שבבעלותו של מר משה לרון. בפגישה נכחו כ־40 משתתפים, וכן אורחים מהחוג הירושלמי הפעיל מזה שנה וחצי. החוג התל־אביבי הוקם ביוזמתו של מר אפרים ארצי, מורה במקצועו, והחליט לקיים מפגשים סדירים מדי כמה שבועות באותו מקום, כחלק מפעילותה של האגודה הישראלית למד"ב. פרטים נוספים על האגודה ופעילותה ניתן לקבל בת.ד. 12078, ירושלים.

הסופר פרדריק פול פרסם לפני חודשים אחדים מאמר במגזין החובבים ‘סטארשיפ’ (‘ספינת כוכבים’), ובו סיפר, בין היתר על הספר התעודי שהוא כותב מזה שנתיים, ביחד עם בנו, על סרטי המדע הבדיוני. לצורך הכתיבה בילו עד כה השניים למעלה מאלף שעות (!) בצפייה בסרטי מד"ב, ברובם ישנים. “אחדים מהסרטים הישנים מחזיקים מעמד יפה גם היום,” כותב פול. “הסרט ‘כוכב־לכת אסור’ מהנה ביותר. כך גם ‘קינג קונג’ – אני מתכוון לגירסה המקורית, ולא לתרנגול הענק והנפוח של דינו דה־לאורנטיס.” לאחר דיון בסרטים ישנים וחדשים יותר, מגיע פול למסקנה שנקודת התורפה של סרטי מד"ב היא דווקא התפאורה המתוחכמת ופעלולי הצילום המיוחדים: או שהם פרימיטיביים ומאכזבים לעומת המראות שבונה בדמיונו כל קורא בעת קריאת סיפור מד"ב, כפי שקרה ברבים מהסרטים הישנים, או שהם מתוחכמים כל כך שהם ‘גונבים את כל ההצגה’ ומהתוכן עצמו לא נותר הרבה. מסקנתו המפתיעה של פול היא שאמצעי התקשורת האידיאלי למד"ב הוא דווקא… הרדיו!