ג’ון וארלי, בן 33, ניסה את כוחו בכתיבה עוד בימי ילדותו שעברו עליו בעיירות הקטנות של טקסס. הוא נרשם לאוניברסיטה ללימודי פיסיקה ואחר־כך לספרות אנגלית, אך כעבור שנה עזב והחל במסעות נדודים ברחבי ארה"ב. לאחר תקופת־מה התחתן ואז ניסה שוב לכתוב, הפעם גם כדי להרוויח מזה משהו. חיש מהר גילה שקשה לחיות מסיפורים קצרים ואז כתב את ספרו ‘קו החרום של אופיוקי’. ההכנסות מספרו זה קיימו אותך ואת משפחתו במשך כשלוש שנים, שבמהלכן כתב סיפורים קצרים רבים שהופיעו בכתבי־עת ואנתולוגיות. כמו כן כתב ספר נוסף באורך מלא, ‘טיטאן’ ואחריו עוד אחד – ‘הקוסם’. רבות מיצירותיו היו מועמדות לקבלת פרסים, אך רק כאשר כתב את ‘התמדו של חזון’ (המופיע בגליון זה) זכה בפרס ה’נביולה', בשנת 1979. דווקא סיפור זה הינו יוצא דופן מבחינת הרקע, הזמן והמקום, לעומת מרבית סיפוריו האחרים, שעלילותיהם מתרחשות בעתיד הרחוק, במה שמכונה על ידו שמכונה על ידו ‘שמונת־העולמות’: האנושות נטשה זה מכבר את כדור־הארץ והתפזרה במערכת השמש; חילופי־מין הם דבר שבשגרה, ושכפולי גוף ומוח מקנים לאדם מעין חיי אלמוות.

לאחר זכייתו בפרס ה’נביולה', רואיין ג’ון וארלי עבור כתב־העת ‘פיוצ’ר לייף’. הנה מספר קטעים מתשובותיו למראיין:

* * *

"את הספר הראשון שכתבתי לא הצלחתי למכור בכלל. שמו היה ‘ענק הגאז’ והוא תאר פלישה אל כדור־הארץ של יצורים מכוכב לכת גאזי ענקי, דמוי כוכב הלכת צדק. אותם יצורים תוארו למעשה בתור התבונה העליונה של היקום…

“רוב סופרי המד”ב שקראנו עוסקים בבני־אדם הכובשים את החלל. אני סברתי שייתכן מאוד שנגלה שאין אנו יכולים לכבוש את החלל, שכן הוא נכבש כבר ע"י יצורים שאין אנו יכולים כלל להשתוות אליהם. אינני חסיד מושבע של דעה זאת, אבל נראה לי שזאת אפשרות.

"כתבתי את ‘ענק הגאז’ ב־1973, ואיש לא רצה לפרסמו, ובצדק; הספר היה כתוב בצורה מחרידה… ואז החלטתי ללמוד לכתוב כמו שצריך, ולשם כך כתבתי 15 סיפורים קצרים, על נושאים שונים: החל מסיפור הפלישה וכלה בכדור־הארץ שלאחר כ־500 שנה, כשמקיץ הקץ על יצורי אנוש טכנולוגיים…

“… אנשים התלהבו מהרעיון של ‘קו החרום של אופיוקי’, אותו קו תקשורת בין־כוכבי שמקורו במערכת ‘אופיוקי’ והוא מכוון למרחק של כמה מיליארדי ק”מ מחוץ למסלולו של פלוטו. הרעיון נולד אחרי שהרהרתי בכל הנסיונות הרבים שנעשו מסוף שנות ה־50 לקלוט תשדורות מן החלל. חשבתי, שמא אנו מאזינים במקום הלא נכון? אולי לא נוכל לקלוט מכאן מאומה. האמנם ישדרו הישר אלינו, במרחק כל־כך קרוב לשמש, העלולה לעוות את התשדורות? ואיזה עניין יש להם בכלל בנו, אם איננו יכולים לצאת הרחק אל החלל כדי להאזין לשדר…?

"בזמנו החלטתי שבסיפורים שלי לפחות 50 אחוזים מהדמויות יהיו ממין נקבה, והשתדלתי לשמור על כלל זה… ב’שמונת־העולמות' אין משמעות מיוחדת למינה של דמות מסויימת בסיפור מסויים, שכן כל דמות יכולה להחליף את מינה מעת לעת. אבל בסיפורים אחרים שלי, שאינם שייכים לסיפורי ‘שמונת־העולמות’, יש עדיפות לדמויות נשיות. בספר ‘טיטאן’, למשל, הפיקוד על החללית נתון בידי אשה.

"… אין לי השכלה של ממש במדעים, אלא רק רקע כללי ו’תחושה' בפיסיקה. אמנם התחלתי ללמוד פיסיקה באוניברסיטה, אך היה לי קשה מדי, וככל שלמדתי יותר כך משך אותי פחות להיות פיסיקאי או אסטרונום… זה מייאש כמה עליך ללמוד עד שתוכל אולי לנסות ולגלות משהו חדש בפיסיקה. אילו יכולתי לחקור דברים יסודיים בנוסח איזאק ניוטון, אז זה היה תענוג…

“עליך להבין משהו במדע כדי ליצור סיפורי מד”ב, אבל אינני סבור שאתה מוכרח להיות מדען כדי לכתוב סיפורי מד"ב ‘נוקשה’. קיבלתי הרבה מחמאות על אי־אלו רעיונות מדעיים ששילבתי בספרי, ולפעמים נדמה לי שרק אני יודע שאת רובם בדיתי מליבי. הינחתי כל מיני הנחות שאין לי כל מושג אם הן אפשריות אפילו מבחינה תיאורטית. אבל אם אתה ממקם את העלילה מספיק רחוק בעתיד, אתה יכול לומר למשל שתהיה אפשרות לבצע בזול ובקלות שינוי־מין הפיכים, או שכפולים גנטיים מיידיים. אין כל טעם לנסות ולהסביר איך הדבר ייעשה, שכן אין לי שום מושג, וצר לי אם אני מאכזב בכך מישהו…

"אם שואלים אותי על העתיד האמיתי, אז נדמה לי שאני אופטימי ביותר בנוגע לדברים רבים. יש בי עוד תקווה שיבואו גם דברים טובים, אבל קשה לי להיות אופטימי לגבי חברה שהצטיידה בכל־כך הרבה כלי נשק אטומיים כפי שעשתה החברה שלנו. אני חש שבסופו של דבר השימוש בהם יהיה בלתי נמנע. אני מאמין שהאנושות תשרוד ותמשיך להתקיים, אך זה לא יהיה קיום נעים במיוחד…

“… הייתי רוצה שחקר החלל יואץ. אין לי ויכוח עם אלה שטוענים שעלינו לפתור את בעיותינו כאן לפני שנצא אל החלל, כיוון שאינני מאמין שבעיותינו כאן תיפתרנה אם נצא אל החלל ואם לאו. מצד שני, אינני מסכים לטענה שיציאה אל החלל פרושה נטישת כוכב־הלכת הזה. אני מקווה שנוכל לעשות את שני הדברים גם יחד; נוכל לעשות כמיטב יכולתנו להציל את כדור־הארץ שאותו אנו מתאמצים כל כך להרוס ממש עכשיו, ויש סיכוי שלחלק מבעיותינו נמצא פתרונות בחלל.”

מהו פרויקט בן־יהודה?

פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.

אוהבים את פרויקט בן־יהודה?

אנחנו זקוקים לכם. אנו מתחייבים שאתר הפרויקט לעולם יישאר חופשי בשימוש ונקי מפרסומות.

עם זאת, יש לנו הוצאות פיתוח, ניהול ואירוח בשרתים, ולכן זקוקים לתמיכתך, אם מתאפשר לך.

תגיות
חדש!
עזרו לנו לחשוף יצירות לקוראים נוספים באמצעות תיוג!

אנו שמחים שאתם משתמשים באתר פרויקט בן־יהודה

עד כה העלינו למאגר 65865 יצירות מאת 4018 יוצרים, בעברית ובתרגום מ־35 שפות. העלינו גם 22139 ערכים מילוניים. רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי.

בזכות תרומות מהציבור הוספנו לאחרונה אפשרות ליצירת מקראות הניתנות לשיתוף עם חברים או תלמידים, ממשק API לגישה ממוכנת לאתר, ואנו עובדים על פיתוחים רבים נוספים, כגון הוספת כתבי עת עבריים, לרבות עכשוויים.

נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!

רוב מוחלט של העבודה נעשה בהתנדבות, אולם אנו צריכים לממן שירותי אירוח ואחסון, פיתוח תוכנה, אפיון ממשק משתמש, ועיצוב גרפי. נשמח אם תעזרו לנו להמשיך לשרת אתכם!