הסיפור החביב שלפנינו הגיע למשרדי המערכת לפני זמן רב מאוד, כשהוא מלווה בהערה “מוקדש לזוהרה.” שלחנו מכתב למחבר, רו הרץ, במטרה לברר פרטים עליו. וכעבור זמן־מה חזר המכתב כלעומת שבא, כשעל המעטפה נכתב: “עבר לכתובת בלתי ידועה.” לאחר זמן נוסף נזכרנו בסיפור והחלטנו לפרסמו, ואולי כעת ייצא המחבר מאלמוניותו?
* * *
הכל החל בכך, שהמחשב העולמי קיבל את מנת הנתונים היומית שלו, השווה אותה למאגר הקודם, התעסק בו ברוב ענין דקה ארוכה, כהרגלו, ופלט שורת סימני צופן על נייר ירוק.
פקידת המסוף קיפלה את הנייר הירוק, כהרגלה: בדיוק במחציתו, קיפול מדוקדק ושווה, העבירה אותו במכונת האטימה וטבעה את חותמה בפינתו השמאלית. לאחר שסקרה בהנאה את יצירת המופת היומית שלה גלגלה אותה למנהרת הלחץ. “פינג!” אמר המכשיר חמש קומות נמוך יותר, וריציארד ק. תמה לעצמו אם היה זה הדו"ח, או שקפה הבוקר היה מוכן. זה היה רק הדו"ח. ריצירד ק. השחית בחוסר סבלנות את הקיפול המדוקדק. בדיקת הדו"ח הפכה לענין שבשגרה, ולא היה סיכוי שישתנה אי־פעם: ‘שלילי’ היה מודפס שם מדי יום בצופן, ורק התאריך היה משתנה. על תוכנית המחשב היה לבדוק ולדווח – האם יש פלישה לכדור הארץ, מה הסכנות, וכיצד ניתן למנען.
אבל לא הייתי מספר לכם את כל זה, כי בטח כבר קראתם אודות הענין, או ראיתם בטלויזיה: הם תמיד מדווחים שהמחשב אומר ‘שלילי’ כשעדיין יש פניקה בענין פלישה, יצורים מהחלל החיצון וכל השטויות האלה, והעיתונים עושים חגיגה בעמוד השני. אך הפעם נראה היה שהמצב שונה; הדף היה מלא בסימני צופן, וזה כבר היה סימן רע. ואחרי שגמר את תרגום הצופן ידע ריצירד ק., שהוא או המחשב עומדים לפני התמוטטות. המחשב סיפר לו, בתימצות הגיוני ויבש:
“עקב טעות בהעברת מסה בגלקסיה בלתי ידועה, נפלט יצור חלל זר למימד כדור־הארץ. אי אפשר היה לחזות את הטעות מראש, עקב חוסר נתונים. היצור מזוין בנשק מסוג קרני גמא קצרות. כוונותיו אינן שליליות, וכפי הנראה לא יתקיף, אלא יתגונן. נוכחותו על כדור הארץ מסוכנת, כיוון שהוא מערער את המבנה הטבעי, והעברת המסה הזרה למימדינו עלולה לגרום ל’חור שחור' ולהעלמת כדור הארץ. האדם היחיד המסכן אותו היא נערה בת 17 בשם זוהרה, הגרה בישראל, מזה”ת (דו"ח 317). אם יפגוש בה היצור, יחוש זאת, וינסה להשמידה בעזרת מיסוס פרודות, אשר יחריף את סכנת חוסר האיזון. שניהם נמצאים כעת ברחוב אבן גבירול, עיר: תל־אביב. דו"ח שני בתהליך עיבוד."
“אלוהים!” אמר ריצירד ק. לחלל הריק. לא היה דבר שיוכל לעשותו, מלבד להמתין לדו"ח הבא, ולגמוע מהקפה הקר. “אלוהים.”
“פינג:” אמר מכשיר הלחץ בעליצות.
חייבים להודות שזוהרה, למרות שידעה את עצמה היטב, לא הרגישה אותו יום מיוחד כתקוות האנושות. למען האמת, היא קיותה שאף אחד מידידיה לא יראה אותה נכנסת לחנות התמרוקים המצועצעת שב’מיני־סטור' ובעוגמה הירהרה בזמנים שנערה מפודרת כראוי היתה פטורה מהערות חסרות־טעם של ‘זרוקים’ למיניהם. “פשוט נולדתי מאתיים שנה מאוחר מדי,” אמרה לעצמה, אבל לא הייתה ברירה. כל שהצליחה לסחוט משמש הקיץ בנועייבה נעלם ונשטף עם הגשמים הראשונים, ושוב הרגישה כבובה לא צבועה במוזיאון השעווה. אילו רק היתה מכשפה: מכשפות יכולות להרשות לעצמן להיות חיוורות כרצונן, ומי שיעז ללגלג יהפוך לג’וק… ואולי היא מכשפה טבעית, מבלי שתדע? הרעיון שיעשע אותה, וכמו בת מזל תאומים אמיתית אמרה לעצמה שהדבר הגיוני ביותר, ושהפודריה רק נחוצה לה כקמע כישוף נגד המוקד והבחינות באלגברה. העולם נראה מרתק הרבה יותר, וכשהזבנית העגלגלה חייכה אליה חיוך רחב מהצפוי, נראה העולם גם ידידותי ועליז.
“פודריה? או, בוודאי, יקירתי,” אמרה הזבנית בנוסח המקובל על זבניות־כל־העולם. “אני חושבת ש’בון־טון' ימצא חן בעיניך, אם כי בנות גילך מעדיפות יותר את ה’מרטין'…”
“בנות גילי… אה…” פטרה זוהרה את ההשוואה המגוחכת.
“כמובן, כמובן…” דישדשה העגלגלה בחנות. “והנה, מה יש לנו פה? פטנט קומפקטי ושימושי, ישר מבוליני, ברומא: במכסה החיצוני קבועה מראה רגילה, ובפנימי – הפלא ופלא, מראה מגדילה, לראות פרצוף חמוד. רוצה לנסות? לא עולה כסף…”
זוהרה נטלה את הכרית הוורודה ביד מהססת, וטבלה אותה באבקה ריחנית.
“אבל לא, לא,” קפצה המוכרת. “את מוכרחה לבדוק את הצבע בחוץ, בשמש: הרי לא תישארי כל היום בבית!”
“אילו רק הייתה הברירה בידי…” חשבה זוהרה לעצמה, יצאה בצייתנות לרחוב, ובהתה באפה, שהשתקף אליה מהמראה המגדילה, גדול, ורדרד ומוזר.
זוהרה לא יכלה לראות את היצור מהמימד האחר, כיוון שהיה בלתי נראה, כמובן. אך היצור איתר אותה מיד, כיוון שהדיפה אותו תדר גל רוחני שבני האדם משייכים ליצורים מאגיים, נפלאים ונהדרים. לא היה ספק – זהו מקור הסכנה לשהותו על כדור הארץ, ורק דבר אחד יכול היה לעשות: למוסס את פרודות המכשפה לחלל הכוכב בקרן הגמא. הוא הרים את כלי הנשק, כלא את כיוון הקרן על הדמות, והפעיל את תמסורת הקרן, שזינקה על טרפה, פגעה בראי הקטן שהרכיב מר בוליני על הפודריה וחזרה אל היצור מהמימד האחר, מפוררת אותו, להפתעתו, לפרודות קטנות באורך גל של אלפיות המילימטר.
כתב של ‘העולם הזה’ שעמד בסמוך לא הבחין בכל אירוע יוצא דופן.
מר ריצירד ק. ישב במשרדו, דו"ח המחשב האחרון בידו, וצחק צחוק היסטרי ממושך ופרוע. כשנרגע, הרים את שפופרת הטלפון וחייג למעבדה: “היי פול. עשה לי טובה ובדוק את המחשב. מה? לא, שום דבר מיוחד, באמת, אלא שהוא פתאום שלף לי איזשהו סיפור דמיוני ומגוחך לגמרי על נערה שחיסלה יצור כוכבי מזוין בקרן גמא בעזרת ראי של פודריה שרצתה לקנות. נו, באמת. אולי מייבש הלחות התקלקל, או שהמחשב הוזן במידע מוטעה אתמול… מי יודע?”
“בסדר, אני כבר בדרך,” אמר פול. “אבל, מתוך סקרנות: הנערה קנתה את הפודריה בסוף?” ריצירד ק. הביט בתדפיס:
“לא.”
-
פרויקט בן־יהודה לא הצליח לזהות את המחבר שצוין בספר רק בשם: רו הרץ. אם בידיכם מידע ודאי לגבי זהות המחבר, נשמח אם תיצרו קשר. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות