עֲלֵה עָלַי כְּמוֹ אִשָּׁה:

אֲנִי שׁוֹכֵב לִי – וְחוֹדֵר.

כֵּן, כָּכָה טוֹב. זֶה מִסְתַּדֵּר?

נוֹעֵץ בְּךָ זִקְפָּה נֻקְשָׁה

כְּלַהַב בְּחֶמְאָה; נִתָּן

כָּךְ גַּם עַל פִּיךָ לְנַשֵּׁק,

לִמְצֹץ אֶת לְשׁוֹנְךָ, חוֹשֵׁק

מָתוֹק, פָּרוּעַ, תַּאַוְתָן.

אֶל תּוֹךְ עֵינֶיךָ, עַד לִבְּךָ,

מַעֲמִיקוֹת עֵינַי מִכָּאן,

וּמַגְשִׁימוֹת שָׁם אֶת חִשְׁקָן

בַּהֲזָיַת־זִמָּה בְּרוּכָה.

עַכְשָׁו עַל גֵּו נִסְעָר אֶפְרֹט,

עַל שְׁנֵי בָּתֵּי־הַשֶּׁחִי, עַל

זוּג יְרֵכַיִם מְחֻשְׁמָל,

עַל עֹרֶף עַז, עַל שְׂעָרוֹת.

מַרְכִּיב אוֹתְךָ עַל אוֹן־סוּסִי,

וְיַשְׁבָנְךָ קַלִּיל־כָּבֵד;

בְּיַד קַדַּחְתָּנִית עוֹבֵד,

עַד שֶׁתַּגִּיעַ אֶל הַשִּׂיא –

אַתָּה גּוֹמֵר, קָטָן שֶׁלִּי:

הַזַּיִן הַיָּפֶה שֶׁלְךָ

לוֹקֵחַ חֵלֶק בַּשִּׂמְחָה,

מֵאִיץ, נִמְתָּח, גָּדֵל, מַפְלִיא־

לִתְפֹּחַ… אֱלֹהִים! פְּנִינָה

נוֹצֶצֶת אֵגֶל נַחְשׁוֹנִי

בַּלֹּעַ הַוָּרֹד; אֲנִי

בּוֹלֵעַ וּמִיָּד נִכְנָע

לַשֶּׁטֶף שֶׁאַף בִּי גּוֹאֶה,

שָׁעָה שֶׁפִּי מָלֵא עַד־כְּלוֹת

בְּאֵבֶר הַנָּכוֹן לִפְלֹט

קִלּוּח חַם שֶׁל שְׁפִּיךְ גֵּאֶה.

חֲלֵב־אֵלִים, כְּעֵין זַרְחָן

בְּנִיחוֹחוֹת פִּרְחֵי־שָׁקֵד –

וְצִמְאוֹנִי אֵלָיו יוֹקֵד

וּמִתְאַוֶּה, צָמָא נַשְׁכָן

אַךְ אֵין תִּקְרֹבֶת נְדִיבָה

כַּעֲלוּמֶיךָ; בִּסְעוּדַת־

הַקֹּדֶשׁ שֶׁל אוֹנְךָ־כַּדָּת,

כָּל יֵשׁוּתִי תֹּאמַר חֶדְוָה!