ככל שנעשית האינתיפאדה תוקפנית יותר, קטלנית יותר — כן מתלהטת יותר בתקשורת הישראלית התוקפנות כלפי המתנחלים. מספר הפרסומים הזועמים נגדם בעיתונות בחודשיים האחרונים כבר מגיע בוודאי לשבעים ושבעה. כשאני רואה איך מדי שבוע בשבוע מתווספים כותבים ודוברים חדשים השופכים חמתם עליהם, ביניהם סופרים, אמנים, שחקנים, בדרנים, אני תמה: האם קיים איזה מטה מסתורי המגייס את כל אלה ומכוונם לאותה מטרה?
איך קורה אם כן, שבעת ובעונה אחת צומחים מן האדמה בזה אחר זה כל הגדפנים האלה שעד כה היו עסוקים בעניינים אחרים, אם פרטיים ואם ציבוריים?
לא, שום קונספירציה מסתורית אין פה. הדבר הרבה יותר פשוט: פתאום כמו זרחה האמת על רבים מאוד, שוחרי שלום וצדק, כשמש בצהריים: מי שאשם בכל הפורענות שבאה עלינו, של ירי בלתי פוסק על יישובים, על שכונות, על מכוניות ואוטובוסים, בקבוקי תבערה, מטעני נפץ — אלה המתנחלים! הם הם! לולא הם, כלומר, לולא סירבו להתפנות מן הבתים ומן האדמה שהם יושבים עליה לא היה נשפך דם, לא בגילה ולא בשוק מחנה יהודה ולא בחדרה! כמה מהר היינו מגיעים להסכם כתוב וחתום עם הפלשתינאים, ושלום עליהם ועל ישראל.
ולאחר שנגלתה לנו האמת הזאת בכל מערומיה, וברור לנו מדוע ולמה פרצה אינתיפאדת אל־אקצה, נחה דעתנו. עכשיו משהגענו לשורש הדברים, ואנו יודעים מי האשם, נשליך את השעיר הזה לעזאזל, והוא יכפר על כל חטאי הכיבוש. שהרי, משהחלו המהומות, ובייחוד משכוונו הירי וההתקפות על שכונת גילה, על הגבעה הצרפתית, הסמוכות כל כך לבתינו (מה, התנזים לא מבדיל בין ימנים גזעניים לבינינו דורשי טובתם?), חל איזה בלבול בקונספציות שלנו, פקד אותנו מצב שדבק בה השם “מבוכה השמאל”. והנה, משהגענו למסקנה הנ"ל — בא הסוף ל"מבוכה"!
מה נשתנה לאמתו של דבר? המחלוקת על ההתנחלויות קיימת מאז ראשיתן, לפני יותר משלושים שנים, והיא לגיטימית ככל מחלוקת פוליטית אחרת במדינה דמוקרטית. גם אני עצמי, שלא הייתי ואינני, מאנשי ”ארץ ישראל השלמה", לא הבנתי מדוע מתעקשים יהודים לנעוץ יתד דווקא בלב העיר חברון או בלב הרובע המוסלמי בעיר העתיקה או להקים ישיבה על קבר יוסף, ובכך להתגרות בתושביהן הערבים של ערים אלה. אך הדבר המדהים הקורה בימים אלה הוא עצמת הזעם והשנאה מצד אנשים כה רבים בעלי כושר כתיבה וביטוי, כלפי המתנחלים, כשהם שולחים אצבע מאשימה לעברם כאילו היו פושעים: בגללכם, באשמתכם, נהרגים חיילים ברצועת עזה וביהודה ושומרון! בגללכם נהרגים ילדים חפים מחטא! בגללכם גם אנחנו, היושבים לבטח בירושלים, בתל אביב ובחיפה, סובלים מפיגועי טרור! כך הם אומרים בשצף קצף על השפתיים, למרות שהם זוכרים היטב שכמעט כל ההתנחלויות קמו באישור, לעתים קרובות ביזמת, הממשלות השונות משמאל ומימין; כך הם אומרים וכותבים, למרות שהם יודעים היטב, שלא בגלל ההתנחלויות הפסיקו הפלשתינאים את המשא ומתן עם ברק ופנו לאלימות, אלא מפני שנוכחו לדעת שאין סיכוי להסכמה מצדנו לדרישותיהם בענייני ירושלים, הר הבית, זכות השיבה של הפליטים וגבולות המדינה הפלשתינאית העתידה לקום. עם קיום גושי התנחלויות, בתנאים מסוימים, הם הרי היו מוכנים להשלים, כפי שהתברר לנו מהסכם ביילין־אבו־מאזן. מי שאינו מוכן להשלים עם כך הוא בעיקר השמאל הישראלי הקיצוני. אם כן, עכשיו דורשים מהם רודפי השלום והצדק שבינינו (מי בתוקף ובאיומים ומי בלשון רכה, כמו א"ב יהושע, הפונה אליהם כאל “אחים”, למענם ולמען ילדיהם) שיחזרו מ”גלות פלשתין” “הביתה”, אל הצד הזה של הגדר הווירטואלית של הקו הירוק. וזאת, למרות שברור להם שעקירת מאתיים אלף מתנחלים, אנשים בעלי אמונה איתנה וביטחון בדרכם, מבתיהם ומאדמתם וביצוע טרנספר בהם, הם דבר בלתי ראלי לחלוטין, אלא אם כן מוכנים להסתכן במלחמת אזרחים עקובה מדם.
תושבי הארץ הערבים, הנטועים על אדמתה מדורי דורות, זכאים לעצמאות ככל עם אחד, אם הם רואים עצמם כעם, ”עם פלשתין”, הנבדל מן העם הירדני או העם הסורי או העם הלבנוני, ולא אנחנו נחליט בשבילם. על כן עלינו להשלים עם כך, שבחלק מארץ ישראל תקום מדינה פלשתינית. אך גם אם יהיה הדבר מקובל עלינו! לא נוכל להינתק, לא היסטורית, לא תרבותית, לא דתית, לא חווייתית, מאותו חלק שיהיה בשליטתם של הפלשתינאים, ולעולם לא נוכל לראות בו “גולה”. שכן, אם יהודה ושומרון ומקומות כחברון ובית לחם ותקוע וענתות ובית אל ויריחו וגריזים והר הבית בירושלים — הם ”גלות”, כלומר, ארץ נכר, חוצלארץ — למה באנו בכלל לארץ הזאת? ולמה אנחנו ממשיכים לשיר את “התקווה” עם “עין לציון צופייה” וכו'? הלוא איש מאתנו, חילוניים כדתיים, לא מאמין ש"ארץ האבות" אליה חזרנו אחרי מאות שנות גלות כהווייתה, היא דווקא רצועת החוף שבין ניצנים וחולון ובין נתניה ונהריה, שבה החול נקי כמעט לחלוטין מזיכרונות היסטוריים שמכוחם תבענו את זכותנו לשוב ולהתנחל בארץ הזאת; ערש תרבותנו!
לפיכך אבסורד גמור הוא לחשוב שייתכן מצב שבו תיאסר ישיבת יהודים בחלק מן הארץ, ויוכרז עליו כ"יודען־ריין". אל תקראו למתנחלים לשוב “הביתה” מן הישובים שהקימו במולדתם ההיסטורית, קיראו להם להישאר שם ולעשות הכל כדי לחיות בשלום עם שכניהם. התייחסות לאזורי הארץ ההם כאל שטח זר לא לנו, היא איבודה לדעת של זכות היותנו כאן.
15 בינואר 1988
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות