I. חַנָּה    🔗

בַּלָּט תֵּצֵא. כִּי אֵין עוֹד לָהּ לָשֶׁבֶת,

וְזֶבַח־גִּיל לֹא הִיא תַקְרִיב עָדָיו.

הִיא לַיְלָה – לֵיל כֻּלָּהּ עוֹלָה לַהֶבֶת,

הִיא יוֹם וָיוֹם אַךְ לוֹ תְיַחֵל, לַשָּׁוְא.

וְאִם יָבֹא, שָׁאוּל הוּא לוֹ, לֹא לָהּ הוּא.

וְלוֹ תִזְבַּח אֶת זֶבַח כָּל יָמָיו.

לַאֲשֶׁר רָאָה עָנְיָהּ, עוֹלָה הוּא.

וְלוֹ תַקְטִיר כָּל אֵשׁ־חֲזוֹן־דָּמָיו.

הַפֶּלֶא קָם. עוֹלֶה, גָּדֵל בַּסֵּתֶר.

וְלֵב יִכְלֶה לְיוֹם אֶחָד כִּי בָא.

בּוֹ תַעַל הִיא מֵרִיק־נָוָהּ, בְּכֶתֶר –

כָּל אשֶׁר־אֵם, אֲשֶׁר שָׁנָה תְמִימָה

שִׁמְשָׁהּ יָסֹב רָחוֹק כֹּה מֵעִמָּהּ.

אֶחָד רַק יוֹם יִקְרַן בָּהּ כָּל זִיוָהּ…

II. בַּת־שֶׁבַע    🔗

תִּטְבֹּל גֵּוָהּ. וּפִזְּזוּ קַרְנַיִם

פְּרוּעוֹת־חַמּוֹת, כְּעַל נִימִים הַשִּׁיר.

וּבְמֵי־הָאוֹר נִשְּׂאוּ רַק אִיִּים שְׁנַיִם

רוֹטְטִים מִדַּם־חֶמְדָּה צָעִיר.

עִם רוּחַ בָּא רַק שְׁרַב־הַצָּהֳרַיִם

וְהוּא אֵינוֹ: אוּרִיָּה הַיּוֹקֵד,

וְעַז וָטוֹב. לַשָּׁוְא תִּשְׁלַח עֵינַיִם

לָעֲבָרִים, לַשַּׁעַר. אֵין כָּל הֵד.

אַךְ שׁוּר! עַל גַּג, הַאֵין זֶה שָׁם הַמֶּלֶךְ,

וּשְׂחוֹק עַל פִּיו, וְהוּא קוֹרֵץ גַּם לָהּ?

וּמָה הַקְרָב? וְאֵי? הֵן בָּהּ נִטַּשׁ, יִסְאַן,

הַאֵין מִפְלָט? אֵי נוּס עוֹד? הֵן הוּא רוֹמֵז לְאָן.

הִנֵּה תָסוּךְ, תִּלְבַּשׁ, וְעוֹד אַךְ קָט וַתֵּלֶךְ.

כֹּה לִקְרַאת דּוֹד יָרֹנּוּ אַךְ פַּעֲמֵי כַלָּה…

III. הַשּׁוּנַמִּית    🔗

זָקֵן דַּם־מֶלֶךְ. אֵימַת־עַרְבִּית תַּחְבֹּק

מִסְגֶּרֶת־מִטָּתוֹ. אֵין רֵעַ, אֵין עָמִית.

אַךְ עוֹד שִׁמְשׁוֹ, אַחֲרוֹן־קַו־צְחוֹק

יַחְרֹת בְּטֶרֶם בֹּא: הַשּׁוּנַמִּית.

וְהִיא – שַׁחֲרִית. הִיא – גִּיל – לֹא עוֹד נִכְזַב.

הִיא – צִיץ־אָבִיב לֹא עוֹד פֻּתְּחוּ עָלָיו.

הִיא – הַחֶמְדָּה, תֵּבֵל־בְּתוּלָה, רִאשׁוֹן־שָׁלָב,

הִיא – הַמַּלְכוּת. וְהוּא – עָנִי עַל סַף.

גֵּווֹ אֶל מְשׂוּכַת־חַיִּים רַעֲנַנָּה

יִסְמֹךְ הַמֶּלֶךְ. יָדָיו יוֹשִׁיט:

מַה־יֵּשׁ מַתָּת גְּדוֹלָה מִזּוֹ, הִיא לוֹ תַגִּישׁ.

מַה־כָּל־קְרָבוֹת, מָה אשֶׁר וּמָה רִישׁ?

וּמַה כָּל זֶה בְּדַם־צָרָיו קָנָה

מוּל אוֹר־עֵינֵי־הַשּׁוּנַמִּית!

IV. שְׁלֹמֹה וְשׁוּלַמִּית    🔗

מַה דְּבִיר־מַלְכוּת, עֵת־חֻפַּת־לַיִל חָם

עַל רֹאשׁ תֵּרֵד, וּכְפַעֲמֵי אוֹהֵב

סוֹד־כּוֹכָבִים כֹּה מִקָּרוֹב יִפְעַם,

וְאַהֲבָה נוֹטְפָה עִם טַל בִּגְבִיעַ־לֵב.

טָהוֹר יָשׁוּב. כִּי בַת־רוֹעִים תָּמִית

בְּאַהֲבָתָהּ כָּל גֵּא בוֹ וְכָל רָע.

הָהּ, מַה יִּמְתַּק עֲלֵי רֹאשׁוֹ נִזְרָהּ

זֶה זֵר־צִיצִים אֲשֶׁר לַשּׁוּלַמִּית.

מַה פֵּשֶׁר־סוֹד יִתְגַּל לָאִישׁ רַק שָׁם

עִם עֲדָרִים וּבֵין גְּפָנִים וְתַחַת תְּכֵלֶת?

(לֹא עוֹד יִשֶּׁה זֶה לֵיל־עָמְדוֹ עַד בּוֹש).

כָּל שְׁלַל קְרָבוֹת, עַל רָב־גּוֹיִים חֲלשׁ,

הָהּ, לַעַג־תֹּהוּ קַר, מִשְׂחַק־אִוֶּלֶת,

מַדּוּעַ לֹא יֵצֵא שָׂדֶה חֲרשׁ

אוֹ בְעִקְבֵי־הַצֹּאן, כַּאֲשֶׁר נָהַג אָבִיו?

רַק מִי אֲשֶׁר קוֹל־אֲדָמָה הִקְשִׁיב

מִתְּהוֹמוֹתָיו יִפְדֶּה גַם לֵב־אָדָם!

V. נָעֳמִי    🔗

מֵרָחוֹק תֵּתַצַּב, לוּטַת סוֹד־חֲצוֹת־לַיִל,

וְתִכַּף עַל עָמְדָהּ, כְּקָמָה בְּשֵׁלָה,

הִיא, לֹא הִיא שֶׁתָּזְרַע זֶה הַלֵּיל מִבֶּן־חַיִל,

אַךְ גָּדוֹל זֶה הַלֵּיִל, וְהַלֵּיל הוּא לֵילָהּ.

רַק לְזוֹ שֶָׁגּוּפָהּ עוֹד צָעִיר וּפוֹרֵחַ

גַּם חֶמְדַּת־פְּרִי־מָחָר לְמַתָּת נְתוּנָה,

אַךּ זוֹ הִיא, רוּחַ־זִיו, מְעוֹרֵר וּמְנַצֵּחַ

הַקּוֹצֵר אַהֲבָה בְּחֶרְמֵשׁ־הַתְּבוּנָה.

אַךְ זוֹ הִיא, שֶׁעֶדְנָה אַחַר בְּלוֹת עוֹד יַשְׁקוּהָ

(כְּאֵלָה עַתִּיקָה עֵת פִּרְיָהּ דֹּם תַּשִּׁיר),

בַּשָּׂדֶה עֵת יִרְתַּת צֵל־אִשָּׁה הַצָּנוּעַ

לְמַרְגְּלוֹת־אִישׁ חוֹמֵד אַהֲבַת־יוֹם־קָצִיר.

VI. רוּת    🔗

וַיְהִי בַחֲצוֹת־לֵיל וַיֶּחֱרַד אִישׁ רוֹגֵעַ,

לִרְתֵת־צֵל־אִשָּׁה הַשּׁוֹכְבָה מַרְגְּלוֹתָיו.

וְהוּא אַךְ נֵעוֹר, וְהוּא טֶרֶם יוֹדַעַ:

בַּחֲלוֹם אִם בְּהָקִיץ הוּא רָאָה דְמוּת אָהָב.

כְּפֹארָה, בַּת־אָבִיב, גְוִיַּת־רוּת תְּשַׁכְּרֶנּוּ,

אַךְ יִלְהַט טַל־יָגוֹן רַעֲנָן בִּגְבִיעָהּ.

וַיִּגְבַּר אָז הָאָב בָּאוֹהֵב וַתְּנַצְּחֶנּוּ

נִשְׁמַת־נָעֳמִי הַפּוֹרְחָה בַּגְּוִיָּה…

וּבְדַבֵּר רוּת רְתֵת, כַּכַּלָּה הַנִּדְהֶמֶת,

חֲרֵדָה וְתַמָּה וְיָפָה בִיגוֹנָהּ,

כָּאוֹהֵב אָז יִשַּׁק הוּא עֵינָהּ הַחוֹלֶמֶת

וְגָאַל גַּם הָאֵם־נָעֳמִי מִקְּלוֹנָהּ…

VII. בַּת־יִפְתָּח    🔗

בִּכְלוֹת תּוֹר־זִיו יוֹקֵד, בִּשְׁלוֹת הַדִּמְדּוּמִים,

אַחַת פֹּה עוֹד תַּחְמֹד, עַל גְבוּל־הָרִים לָשֶׁבֶת.

בַּכּוֹת הַבְּתוּלִים, אֵשׁ־אַהֲבָה עוֹרֶבֶת,

וּצְפוֹת לְלֹא־תִכְלָה אֶל עֵבֶר כָּל תְּחוּמִים.

חָבַקְתְּ, אָחוֹת, צוּק־הָר, כִּי הָלְאָה אֵין מְאוּם עוֹד.

יָדַעַתְּ: אַךְ זֶה הַגְּבוּל לְכָל הוֹלֵךְ שְׁקֹעַ.

אַחַר שְׁבִילֵי־תֵבֵל זֶה עֶרֶשׂ־הַמַּרְגֹּעַ,

עַל כָּל אֲשֶׁר נֻטַּשׁ, הָהּ, נֹחַם לֹא יָקוּם עוֹד!…

מוּלֵךְ קָפָא עוֹלָם. וְכָל אֶשְׁנָב וָדֶלֶת

אֶל אַחֲרִיתֵךְ, כַּלָּה, בִּצְחוֹק עָנָו יַצְבִּיעוּ:

מִנֵּטֶל־נְעוּרִים חֶמְדַת־אָדָם כֹּה שַׁחָה.

כֹּה יֵשׁ בְּעֶצֶם־יוֹם עֵין־אִישׁ פִּתְאֹם נִפְקָחָה.

כָּל דְּמוּת־חַיָּיו יָשׁוּר, וְהֵם – מִשְׂחַק־אִוֶּלֶת,

חָפְזוּ כְּמִקְסַם־סוֹד וּפִתְרוֹן לֹא הֵבִיאוּ…