יוֹם חַג הַיּוֹם לְעָמִיר. יוֹם הֻלֶּדֶת לוֹ.

יֶלֶד גָּדוֹל הוּא עָמִיר! הַיּוֹם יִהְיֶה בֶּן שֶׁבַע!

עוֹמֵד לוֹ עָמִיר בְּאֶמְצַע הַמַּעְגָּל וְהַיְלָדִים סְבִיבוֹ שָׁרִים וּמְרַקְּדִים:

       – "יוֹם הֻלֶּדֶת לְעָמִיר

       יוֹם שִׂמְחָה לַיְלָדִים!

       גִּילוּ, גִּילוּ, גִּילוּ, גִּיל

       יוֹם הֻלֶּדֶת לְעָמִיר!"

וּבְפִנַּת־הַחֶדֶר שֻלְחָנוֹת עֲרוּכִים וְעֲלֵיהֶם מַמְתַּקִּים, מַעֲדַנִים וּמַשְקָאוֹת!… וְהַשִׂמְחָה רַבָּה!

הִנֵּה עַנָת חַבֶרְתוֹ בָּאָה וְעִמָהּ שַי: לוֹטוֹ שֶׁל פִּרְחֵי הָאָרֶץ!… הִנֵּה עֵרָן וְיִשַי חַבֶרָיו וּסְפָרִים צִבְעוֹנִיִּים בִּידֵיהֶם!… וְאִמָּא – אִמָּא הִפְתִּיעָה אֵת עָמִיר בְּיַלְקוּט חָדָשׁ!

– מַחְבָּרוֹת רַבּוֹת בְּכִתָּה ב', סֵפֶר חֶשְׁבּוֹן וְסֵפֶר תּוֹרָה… וְהַיַלְקוּט הַיָּשָן – קָטָן! וּבַיַּלְקוּט הֶחָדָשׁ תָּאִים־תִָּאִים וּמְדוֹרִים וְגַם מָקוֹם לְעִפָּרוֹן!

– הוֹ, מַה נִּפְלָא לַעֲלוֹת לְכִתָּה ב'!

וּלְפֶתַע קוֹלוֹת:

– שָׁלוֹם, שָׁלוֹם, הַמּוֹרָה! – צוֹהֲלִים הַיְלָדִים לִקרַאת הָאוֹרַחַת הַחֲדָשָה שְׁבָּאָה.

– אָכֵן, זוֹהִי חֶדְוָה! גַּם הַמּוֹרָה, מוֹרָתוֹ שֶׁל עָמִיר מִן הַשָּׁנָה שֶׁעָברָה – נֶעֶנְתָה וּבָאָה!

– הַבִּיטוּ אֵיזוֹ קֻפְסָה נָאָה מַחֲזִיקָה הַמּוֹרָה!

– וּמַה יֵּשׁ בַּקֻּפְסָה?

– אֲנִי יוֹדֵעַ!… תְמוּנוֹת!

– וַאֲנִי אוֹמֶרֶת לָכֶם: אַלְבּוֹם בּוּלִים!

– וְהַמּוֹרָה, בְּבַת־צְחוֹק, מוֹסֶרֶת תְּשׁוּבָתָהּ, וְכָל הַיְלָדִים עָטִים עַל הַקֻּפְסָה בְּסַקרָנוּת…

פָּתַח עָמִיר אֶת הַקֻּפְסָה, וּתְרֵיסַר עֶפרוֹנוֹת אֲרֻכִּים, מְחֻדָּדִים, הִבְרִיקוּ לְעֵינָיו:

– עִפָּרוֹן־עִפָּרוֹן וְצִבְעוֹ!

– מַה יָּפֶה!… תּוֹדָה לָךְ! – קָרָא עָמִיר לְעֵבֶר מוֹרָתוֹ וְשָׂמֵחַ רָץ לְהַרְאוֹת אֵת הַמַּתָּנָה לְהוֹרָיו.

– – – לִפְנוֹת עֶרֶב, כְּשֶׁכֻּלָּם הָלְכוּ, נוֹתַר עָמִיר בַּחֶדֶר. עָיֵף וּמְאֻשָּׁר דִּפְדֵּף בִּסְפָרָיו הַחֲדָשִׁים, סָגַר וְחָזַר וּפָתַח אֶת קַלְמָרוֹ, וְעֵינָיו כְּבֵדוֹת וְחַמּות…

– עֵת לִישֹׁן, עָמִיר בְּנִי! – אָמְרָה אִמָּא.

– עוֹד מְעַט! – הִפְצִיר עָמִיר. – רָק אֲצַיֵּר צִיוּר קָטָן בִּצְבָעַי הַחֲדָשִׁים!

לֹא סֵרְבָה אִמָּא: הֵן יוֹם־חַגּוֹ הַיּוֹם!

הֵחֵל עָמִיר מְצַיֵּר. הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה, וְעֶרֶב יָרַד עַל הָאָרֶץ. רֹאשׁוֹ שֶׁל עָמִיר כִּמְעַט שְצָּנַח… אַךְ בִּתְנוּעָה פִּתְאוֹמִית נִזְדַּקֵּף, הָדַף מִלְּפָנָיו הַצִּדָּה אֶת עֶפְרוֹנוֹ וּצְבָעָיו וּמִהֵר לְהִתְכַּנֵּס בְּמִיטָּתוֹ, כְּשֶנְּיָרוֹתָיו וּצְבָעָיו מִתְגַּלְגְּלִים לְכָל עֵבֶר…

– לַיְלָה טוֹב!

עָמִיר הֵחֵל שׁוֹקֵעַ בִּתְנוּמָה נְעִימָה כְּשֶׁקּוֹל שָׁאוֹן הִכְרִיחוֹ לִפְקֹחַ עֵינָיו:

– מִי זֶה?

שַׁיֶּרֶת־יְלָדִים מְקֻשֶּׁטֶת נִכְנְסָה בְּשֶׁקֶט לַחֶדֶר. מִבְּלִי לְהַרְגִּישׁ בַּיֶּלֶד הַמְנַמְנֵם, הִסְתַּדְּרָה הַקְּבוּצָה בְּמַעְגָּל וְהֵחֵלָּה לָשִׁיר:

       – "תִּיק, תִּיק, תַּק – בִּלְעָם בֶּן־בְּעוֹר!

       צִיף, צִיף, צַף – בָּלָק בֶּן־צִפּוֹר!"

– כֹּה לָחֲשׁוּ הַיְלָדִים בְּזַמְּרָם.

       – “הִנֵּה בָּאנוּ, בְּנֵי־הָאוֹר!”

– “בְּנֵי־הָאוֹר”? – תָּמַהּ עָמִיר. – מִי הֵם? גַּמָּדוֹנִים? וְשֶׁמָּא קוֹסְמִים זְעִירִים?

– כִּי הָיוּ הַיְלָדִים קְטַנִּים עַד לִמְאֹד, כְּבֻבּוֹתֶיהָ שֶׁל נֵרִית חֲבֶרְתּוֹ. וְהַיְלָדִים צַחִים וְנָאִים, מְשַׂחֲקִים וְשָׂשִׂים; וְהַגָּבֹהַּ שֶׁבָּהֶם, כְּעֵין “כִּפּוֹן־אֲדֻמּוֹן”, הָדוּר כֻּלּוֹ בִּבְגָדָיו הָאֲדַמְדַּמִּים, פָּסַע לְאֶמְצַע הַחֶדֶר, וְהֵחֵל מְחוֹלֵל בַּמַּעְגָּל, כְּשֶׁשְׂעָרוֹ הָאַדְמוֹנִי מַבְהִיק כַּשֶּׁמֶשׁ הַשּׁוֹקַעַת; וְהוּא שָׁר:

       – בַּכַּלָּנִית, אֲנִי, אַחַי,

       וְגַם נִשְׁקָף מִסֶּלֶק;

       אֲנִי שׁוֹכֵן בְּדַם כָּל חַי,

       וּלְכָל גְּוַנִים – הַמֶּלֶךְ!

אַחֲרָיו יָצְאָה יַלְדֹּנֶת תְּכֻלָּה. שִׂמְלָתָהּ – כִּרְקִיעַ הַשָּׁמַיִם, וְאַף תַּלְתַּלֶּיהָ תְכֻלִּים וְהִיא שׁוֹרְרָה וַתְּדַלֵּג:

       – מִלְּמַעְלָה – אָנֹכִי מַבִּטָה

       – לְאָרֶץ הַנֶּחְמֶדֶת!

       עַד בָּאָה עֲנָנָה כְּבֵדָה

       – וְאֶת פָּנַי, אוֹיָה, מַסְתֶּרֶת!

וּפִתְאֹם – קוֹל בְּכִי!

       – מִיהוּ הַמְיַבֵּב?

– הַבֻּבּוֹן הַיְרַקְרַק עָמַד לוֹ מִן הַצַּד, יָדוֹ אוֹחֶזֶת בְּאַפּוֹ הַמָּעוּךְ וְעֵינָיו זוֹלְגוֹת נְטָפִים יְרֻקִּים.

לְרֹאשׁ הַיֶּלֶד הָיָה עָנוּד זֵר עֲנָפִים רַעֲנַנִּים, וּבַהֲנִיעוֹ רֹאשׁוֹ – רִשְׁרְשׁוּ הָעַלְעָלִים.

וְהַבֻּבּוֹן כְּשֶׁסִּיֵּם בִּכְיוֹ, הֵסִיר יָדוֹ מְאַפּוֹ הַתָּפוּחַ, וּבְקוֹל מְעַנְפֵּף רִנֵּן:

       אָנֹכִי דָר בַּעֲצִיצִים,

       בְּכָל אִילָן וְצֶמַח!

       בָּעֳפָאֵי כָּל הָעֵצִים

       וּבְגִבְעוֹלֵי הַפֶּרַח!

וּבְזַמְּרוֹ, הֵנִיד רֹאשׁוֹ, וַתְּהִי כְּאִוְשַׁת הַיַּעַר.

הַשָּׁעוֹן הַגָּדוֹל צִלְצֵל שְׁתֵּים־עֶשְׂרֵה פְּעָמִים וְעָמִיר נִזְכַּר, כִּי הַלַּיִל כְּבָר הִגִּיעַ לְאֶמְצָעִיתוֹ.

אַךְ גַּם הָאוֹרְחִים הַזְּעִירִים נִפְעַמוּ לְקוֹל הַשָּׁעוֹן.

– עֵת לָשׁוּב! – צִוָּה הָאַדְמוֹנִי; וְהַכֹּל עָמְדוּ מִרְקֹד.

– אוֹיָה לִי, אוֹיָה! – יִלְּלָה הַיַּלְדָּה בַּתָּכֹל. – עָלַי לָשׁוּב אֶל מִתַּחַת לְאָרוֹן! וְשָׁם כֹּה קַר וְעָצוּב!

– וְאִלּוּ אֲנִי… – מִלְמֵל בְּצַעַר הָאַדְמוֹנִי – עָלַי לַחֲזֹר לְשׁוּלֵי הַשָּׁטִיחַ!… וְשָׁם – מִישֶהוּ עוֹד עָלוּל לִדְרֹךְ עָלַי בְּטָעוּת!

– וְאוֹתִי כְּבָר רָמְסוּ! – נִשְׁמְעָה זְעָקָה מִפִּי הַיְרַקְרַק.

–…הַבִּיטוּ וּרְאוּ, מַה קָּרָה לְאַפִּי! – קָרָא בְּאַף וְחֵמָה.

– שׁוֹבָב הוּא! שׁוֹבָב! – קָרְאוּ הַכֹּל, – חֲסַר־סֵדֶר וְאַחֲרָיוּת.

– עֹנֶשׁ! עֹנֶשׁ לְעָמִיר הַמְפֻזָּר! – חָזַר וְדָרַשׁ הָאֲדֻמּוֹן.

עָמִיר חָרַד. הוּא הֵחֱלִיק פְּנִימָה לְתוֹךְ מִטָּתוֹ וְרָעַד.

עָמִיר! עָמִיר! – הוֹסִיפוּ הַיְלָדִים לִרְעֹם. – –

– עָ־מִיר! עָ־מִיר! קוּם, יֶלֶד, יַלְדִּי! הֲרֵי נִרְדַּמְתָּ בִּבְגָדֶיךָ! – שָׁמַע עָמִיר אֶת קוֹל אִמּוֹ הָרַךְ.

פָּקַח עָמִיר אֶת עֵינָיו: לַיְלָה! חֲשֵׁכָה בַּחוּץ! הָאוֹר דּוֹלֵק בִּמְנוֹרַת־הַלַּיִל הַקְטַנָּה וּלְיָדוֹ – אִמָּא הַטּוֹבָה!

שִׁפְשֵׁף עָמִיר עֵינָיו.

– הַאֻמְנָם הָלְכוּ וְאֵינָם?…כְּבָר אֵינָם?

– מִי הָלְכוּ? – תָּמְהָה אִמָּא. – חֲלוֹם טֹב חָזִיתָ, בְּנִי!

אַך עָמִיר יָדַע, שֶׁלֹּא הָיָה זֶה חֲלוֹם כְּלָל וּכְלָל.

מִהֵר עָמִיר לָצֵאת מִמִּטָּתוֹ, אָסַף וְקָבַץ אֶת צְבָעָיו מִכָּל עֵבֶר וּמִכָּל פִּנָּה; סְגָרָם יָפֶה־יָפֶה בְּקֻפְסָתוֹ וְאֶת הַקֻּפְסָה הִנִּיחַ בְּתוֹךְ יַלְקוּטוֹ… וְרַק אָז נִפְנָה לִפְְשֹט אֶת בְּגָדָיו.

וְאִמָּא, מְחַיֶּכֶת, מִשְׁתָּאָה, נִשְּׁקָה לִבְנָהּ הַקָּטָן כְּשֶׁהִיא לוֹחֶשֶת לוֹ “לַיְלָה טוֹב” וּתְמֵהָה:

– מַה קָּרָה לִבְנָהּ הַמְפֻזָּר?

– – זֹאת יוֹדְעִים רַק אֲנַחְנוּ, לֹא כֵן?