הַיּוֹם הָלְכָה נֵרִית לִרְאוֹת אֶת הַגֶּשֶׁר הֶחָדָשׁ, זֹאת אוֹמֶרֶת – נָסְעָה. כְּבָר מֵרָחוֹק רָאוּ נֵרִית וְהוֹרֶיהָ אֶת קַשְׁתוֹת־הַפְּלָדָה הַעֲנָקִיּוֹת שֶׁמִשְּׁנֵי צִדֵּי הַכְּבִישׁ וְהִכִּירוּ, כִּי זֶהוּ הַגֶּשֶׁר.
הַמְּכוֹנִית נֶעֶצְרָה וְנֵרִית קָפְצָה כְּשֶׁאַחֲרֶיהָ יוֹרְדִים אִמָּא וְאַבָּא. עַמּוּד חַשְׁמַל גָּדוֹל וָרָם נִצַּב מוּל הַשְּׁלֹשָׁה כְּשֶׁזֶּרֶם הַחַשְׁמַל עוֹבֵר בֹּוֹ בִּמְהִירוּת, מִתְרוֹצֵץ וּמְזַמְזֵם:
– “רוּץ! רוּץ! רוּץ!”
גַּם הַמְּכוֹנִיּוֹת שֶׁהֶחֱלִיקוּ עַל הַכְּבִישׁ לכָאן וּלְשָׁם הִתְגַּלְגְּלוּ בִּמְהִירוּת וְגַלְגַּלֵּיהֶן רִשְׁרְשׁוּ עַל הַכְּבִישׁ הַמַּבְרִיק.
– “חָדָשׁשׁשׁשׁ! חָדָשׁשׁשׁ! חָחָחָדָשׁשׁשׁ!”
אַבָּא, אִמָּא וְנֵרִית הִתְקָרְבוּ לַגֶּשֶׁר. הַכְּבִישׁ הִתְרָחֵב כָּאן מְאֹד וּפַסִּים לְבָנִים הָיוּ מְשֻׂרְטָטִים עָלָיו – סִימָנִים לִמְכוֹנִיּוֹת וּלְהוֹלְכֵי רֶגֶל. הַכְּבִישׁ הִתְרוֹמֵם קְצָת – וְהַמְבַקְּרִים עִמּוֹ. וְהִנֵּה – הִגִּיעוּ לַגֶּשֶׁר עַצְמוֹ!
עַל הַקְּשָׁתוֹת הָיוּ פִּסּוֹת שֶׁל בַּרְזֶל וְהֵן הִבְרִיקוּ לְמוּל הַשֶּׁמֶשׁ. הַשָּׁעָה הָיְתָה שְׁעַת אַחַר־הַצָּהֳרַיִם. הַשְּׁלֹשָׁה הִסְתַּכְּלוּ לְמַטָּה:
– אֵיזֶה גֹבַהּ! מַמָּשׁ תְְּהוֹם!…
וְהִנֵּה הַמַּדְרֵגוֹת הַמּוֹבִילוֹת לְמַטָּה אֶל מִתַּחַת לַגֶּשֶׁר!
נֵרִית דִּלְּגָה בַּמַּדְרֵגוֹת כְּשֶׁאַבָּא וְאִמָּא שׁוֹמְרִים עָלֶיהַ לְבַל תִּכָּשֵׁל אוֹ תִפֹּל. בַּדָּרֶךְ. 1לְמַטָּה, לַחוֹף, פָּגְשׁוּ בַּגֶּשֶׁר הַיָּשָׁן.
– כָּל כָּך מִסְכֵּן וְעָצוּב! – רִחֲמָה עָלָיו נֵרִית. – אַף אֶחָד לֹא עוֹבֵר בּוֹ, אַף אֶחָד לֹא מִסְתַּכֵּל בּוֹ! כְּמוֹ… זָקֵן־בָּטֵל!… – אַךְ אַחֲרֵי רֶגַע הִרְהֲרָה שֵׁנִית וְחִיְּכָה: – וְאוּלַי הוּא פָּשׁוּט נָח, כְּמוֹ נַגִּיד… אֵיזֶה סַבָּא, שֶׁכְּבָר אֵינֶנּוּ עוֹבֵד?
בֵּינָתַים הִגִּיעוּ הַשְׁלֹשָׁה לְתַחְתִּית הַגֶּשֶׁר. רַק עַכְשָׁו הִבְחִינָה נֵרִית אֵיזֶה לוּחוֹת עֲנָקִיִּים וְצִנּוֹרוֹת אַדִּירִים מַחֲזִיקִים אֶת הַגֶּשֶׁר!
– מִלְּמַעְלָה חוֹשְׁבִים, שֶׁזֶּה קַל וּפָשׁוּט. – – אֲבָל מִלְּמַטָּה – – מִלְּמַטָּה רוֹאִים אֵיךְ הַמְּהַנְדְּסִים טָרְחוּ וְכֵיצַד נִתְיַגְּעוּ וְעָמְלוּ הַפּוֹעֲלִים… כִּי הִנֵּה – גַּם לַסִּירוֹת מִתַּחַת יֵשׁ מַעֲבָר נוֹחַ וְגַם לַמְּכוֹנִיּוֹת – כְּבִישׁ יַצִּיב וְחָזָק מִמַּעַל וְגַם מִדְרָכוֹת בְּטוּחוֹת בַּצַּד – לָעוֹבְרִים וְשָׁבִים!
נֵרִית עָמְדָה עַל הַחוֹף. הַמַּיִם הָיוּ עֲכוּרִים.
– יַרְקוֹן – כַָּזֶה יָפֶה! אֶפְשָׁר הָיָה לִשְׂחוֹת בּוֹ! לָשׁוּט בְּשִׂמְחָה! אוּלַי בֶּאֱמֶת יַצְלִיחוּ לְנַקּוֹתוֹ וּלְהָפְכוֹ לִמְקוֹר שַׁעֲשׁוּעִים וְשִׂמְחָה?
יְלָדִים עָמְדוּ מִסָּבִיב וְגַם הִבִּיטוּ בַּמַּיִם, וַאֲחָדִים מֵהֶם אַף זָרְקוּ חַלּוּקֵי־אֶבֶן לַמַּיִם. גַּם נֵרִית זָרְקָה אֶבֶן אַחַת קְטַנָּה לְאֶמְצָעִיתָם. הִיא לֹא רָצְתָה לְהַכְעִיס אוֹתוֹ, אֶת הַיַּרְקוֹן הַזָּקֵן… אֲבָל – “רַק אֶבֶן אַחַת…” – חָשְׁבָה – “לִרְאוֹת אִם תַּגִּיעַ לָאֶמְצַע…”
אִמָּא, אַבָּא וְנֵרִית עָלוּ בַּחֲזָרָה. הָאֲוִיר לְמַעְלָה הָיָה כְּבָר קְצָת קָרִיר. הַשֶּׁמֶשׁ עָמְדָה לִשְׁקֹעַ, לֹא רָחוֹק, בַּיָּם.
נֵרִית חִפְּשָׂה בְּעֵינֶיהָ אֶת הַשֶּׁמֶשׁ, אַךְ לֹא מָצְאָה אוֹתָהּ. נֶחְבְּאָה הַחַמָּה מֵאַחֲרֵי הַצַּמָּרוֹת. אַךְ כְּנֶגֶד זֶה רָאֲתָה נֵרִית רֶשֶׁת־דַּיָּגִים רְחָבָה וְהִיא פְּרוּשָׂה מִן הָעֵבֶר הָאֶחָד שֶׁל הַנָּהָר וְעַד לָעֵבֶר הַשֵּׁנִי.
– בָּעֶרֶב מַשְׁקִיעִים אוֹתָהּ בַּמַּיִם, – בֵּאֵר אַבָּא – וּבַבֹּקֶר מוֹצִיאִים אוֹתָהּ וּבְתוֹכָהּ דָּגִים לָרֹב!
הַמְּכוֹנִיּוֹת הוֹסִיפוּ לְהַחֲלִיק עַל הַגֶּשֶׁר, שְׂמֵחוֹת וּמְאַוְּשׁוֹת. גַּם הַחַשְׁמַל הוֹסִיף לְזַמְזֵם בְּתוֹךְ הַחוּטִים הַגְּבֹהִים.
עַל הַחוֹף נָעוּ לְאִטָּם עֵצִים זְקֵנִים. רַק הֵם לְבַדָּם לֹא הִתְמַלְּאוּ הִתְפָּעֲלוּת.
הֵם הֵנִיעוּ בַּדֵּיהֶם בְּרוּחַ הָעֶרֶב וְרִשְׁרְשׁוּ זֶה לָזֶה, כְּאִלּוּ אָמְרוּ:
– “רָאִינוּ! רָאִינוּ אֶת הָעִיר הַגְּדוֹלָה כֻּלָּהּ וְהִיא אַךְ חוֹלוֹת, וְהִנֵּה נֶהֶפְכָה לְעִיר־רַבָּתִי! אוֹתָנוּ כְּבָר לֹא יַפְתִּיעַ דָּבָר, אֲפִלּוּ לֹא הַגֶּשֶׁר הָעַנָק!”
וּמִתַּחַת לְצִלְלֵי הָעֵצִים, מִתַּחַת לִשְׁנֵי הַגְּשָׁרִים, זָרַם הַיַַּרְקוֹן הַיְרַקְרַק בְּשֶׁקֶט, בְּנַחַת; לֹא עָצוּב, לֹא שָׂמֵחַ; כְּמוֹ תָמִיד…
… אוּלַי מִשּׁוּם שֶׁהוּא עָצוּב עַל מֵימָיו הָעֲכוּרִים.
– מַעֲמִיד הוּא פָּנִים כְּאִלּוּ לֹא אִכְפַּת לוֹ… חָשְׁבָה לָהּ נֵרִית בְּלִבָּהּ.
– – כְּשֶׁחָזְרוּ הַבַּיְתָה, כְּבָר נִדְלְקוּ הָאוֹרוֹת בְּעַמּוּדֵי הַחַשְׁמַל וְגַם בְּפָנַסֵּי הַמְּכוֹנִיּוֹת. גַּם בָּאוֹטוֹבּוּס, בּוֹ נָסְעוּ נֵרִית וְהוֹרֶיהָ, נִדְלַק הָאוֹר.
– לַיְלָה טוֹב, גֶּשֶׁר! – לָחֲשָׁה נֵרִית. – שֶׁתִּשָּׁאֵר תָּמִיד חָזָק וְגָדוֹל! וְשֶׁתַּחְתֶּיךָ תִתְרוֹצֵצְנָה סִירוֹת!…לַיְלָה טוֹב!
-
כך במקור האות ד צריכה להיות מנוקדת בסגול – הערת פב"י ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
אין עדיין קישוריות מאושרות