(גלריה “רנה”, ירושלים)

תערוכות האביב והסתיו נעשו מסורת בגלריה הירושלמית “רנה”. כבכל שנה, מוצגות עתה יצירותיהם של הציירים הקשורים בה, וביניהם ותיקים וצעירים הנמנים על העלית שבאמנינו. גם השנה ניתנת לנו ההזדמנות לראות ציורים מאת אמנים שאינם משתתפים בתערוכות הכלליות של האגודה. לפחות מסיבה זו אין להחמיץ את הביקור בגלריה.

זריצקי מציג ציור שמן מן השנים האחרונות לצד שני צבעי־מים, האחד מראשית שנות השלושים והשני מן הסידרה הנודעת של השנים 1937/8. ההשוואה בין “תקופות” הצייר היא מאלפת ביותר. דוקא בצבע־מים המוקדם מתגלות התכונות שמצאו את מלוא ביטויין השלב המופשט של יצירתו. השוואה דומה ניתן לערוך בין צבעי השמן והמים של סטימצקי. אצל אמן זה ניתן לחוש באיזו מידה קיימת השפעת־גומלין בין חיפושיו בשתי הטכניקות בהן הוא מרבה להשתמש.

כהנא מציג שני ציורי־שמן המעידים על שאיפה למצוא סינתיזה בין ההפשטות האחרונות החופשיות, לבין ציורי תקופתו הגאומטרית, של שנות החמשים. הסטיליזציה מופיעה איפוא שוב בציורו, אלא שהפעם הנה חפשית יותר, ומרוכזת יותר בבעיות של הניסוח הצבעוני והעימוד הסימטרי של הקומפוזיציה.

קריזה ומאירוביץ מציגים ציורים אופייניים ליצירתם בשנם האחרונות. הראשון חותר עתה, דומני להשתחרר מן הנוסחה המונוכרומית שהופיעה בציורו לפני כשנתיים, עת החל לצייר בצבעי־שמן.

עניין רב יש ביצירתם של הצעירים. נציין במיוחד את צבעי־הגיר של דוד בן־שאול, המבטאים את הלך־הרוח הסוריאליסטי הקיים מאז ומתמיד בציורו באמצעים ציוריים מובהקים, תוך כדי הפגנת שליטה נאה באמצעים טכניים, צורניים וצבעוניים גם יחד. טולקובסקי מראה התקדמות רבה אף הוא בציורו ובפסליו, המוצגים לראשונה. אמן צעיר אחר, פרנאנדו וגה, עולה חדש מדרום־אמריקה, הינו סוריאליסטי אף הוא, אם כי בצורה אחרת, זו האופיינית לנוהים אחרי האסכולה הפיקאסואיסטית.

התצוגה הנאה הכוללת גם מבחר משל אמנים אחרים, תועבר בראשית החודש הבא לתל־אביב ותוצג בגלריה “220” שברחוב בן־יהודה.