מר שרתוק: הנקודה שאנו מתווכחים עליה היא אם לפרסם ומה לפרסם. לא נשמעו חילוקי דעות בינינו בנוגע למטרה, אבל אין הסכם בנוגע לצורך הפרסום. אני נשאר בדעתי כי בפרסום כזה אין צורך כיום, ואני חושב ששכרו יוצא בהפסדו. עצם העובדה שאנו כולנו מדברים על מדינה יהודית אינה אומרת עוד שאפשר לפרסם זאת ברוב עם ועדה. חשוב שבאמריקה ידובר בפומבי על דרישתנו: מדינה יהודית. יש צורך שההסתדרות הציונית שם, וגופים ציונים אחרים שם, יקבלו החלטות בעניין זה ויפרסמון ברבים. אבל אם הסוכנות היהודית, כגוף רשמי, מפרסמת הודעה בעניין זה, הרי זה עלול להביא לידי תגובה שלילית מצד ממשלת הוד מלכותו. הנה, גם הערבים לא פירסמו את מטרותיהם לאחר המלחמה. המדיניות הבריטית הקיימת היא נגדנו, ואנו משתדלים למנוע אישורים נוספים לה, אבל דווקא על־ידי הכרזה מצידנו אנו עלולים להביא לידי תגובה שלילית מצד ממשלת הוד מלכותו, וזאת יש למנוע ככל האפשר.
כמובן, צריך לפרסם ברבים את דאגתנו שבעת ששליטי עולם מתאספים לדון על גורל עולם3 הם אינם מזכירים כלל את העם היהודי, ואנו רוצים בזה להכריז שקיימת שאלה כזאת, ולה פתרון רדיקלי אחד והוא ריכוז המוני ישראל בארץ. יש כאן, בארץ זו, חצי מיליון יהודים ושישים שנות ניסיון. כל הדיבורים על ארצות אחרות להגירת יהודים מתבטלים אחד אחד ואנו מעמידים שאלה זו לדיון בפני העולם כולו.
בסיום הדיון הוחלט כי מ"ש יהיה ראשון הדוברים בישיבת הוה"פ המצומצם בנושא זה, בהמשך יציעו גם אחרים הצעותיהם בדבר ניסוח גילוי הדעת ופרסומו.
-
מועד פרסום גילוי דעת על מטרות ההסתדרות הציונית, והדרישה להקמת מדינה יהודית אחרי המלחמה, נידונו בישיבה זו לקראת ישיבת הוועד הפועל הציוני (להלן: הוהפ"צ) המצומם ב־6.1.1942. נושא זה כבר נידון בישיבת הוועד הפועל הציוני ב־10.9.1941 (אצ"מ S25/1840), שם עמד מ"ש על הצורך בהכנת תוכנית מדינית שתדגיש את ההכרח בשליטה יהודית על העלייה, תגדיר את השיתוף הרצוי עם הערבים ותתייחס לתוכניות הפדרציה הערבית. ועדה שהקים הוהפ"צ המצומצם הטילה את ניסוח גילוי הדעת על המחלקה המדינית של הסוכנות היהודית (להלן: ממ"ד), ר' ישיבות הנה"ס 14.9.1941, 26.10.1941 (ישיבת אחה"צ). את הדיון הנוכחי פתח יצחק גרינבוים (“הציונים הכלליים”, להלן: הצה"כ), שאמר בין השאר: בינתיים הוכרז על “הצ’רטר האטלנטי” [ר' הע' 3 להלן], ששמנו לא נזכר בו. הממשלות הולכות וקובעות את סדר העולם לאחר הניצחון, וכל זה מעיד שהמצב בעולם בשל די צרכו גם בשביל פעולה מצידנו, ואסור לנו לשבת בחיבוק ידיים גם עתה. מחובתנו להביע גלויות את מטרתנו. חברינו בארה"ב קבעו [ב־19.6.1941] את מטרתנו במונח “קהילייה” (Commonwealth). אין הם נוקטים יותר במונח “בית לאומי”. אגב, מונח זה הומצא על־ידי הרצל כדי לצאת ממבוכה, אבל למעשה אין איש יודע מה פירוש מונח זה, וטוב עשו החברים בארה"ב שסילקוהו הצידה והתחילו להשתמש במונח חדש, שיש לו תוכן באימפריה הבריטית. גם החברים בקנדה ובאפריקה הדרומית קיבלו את המונח “קהילייה”. ההנהלה שתקה עד עתה, אבל דר' וייצמן מדבר על מדינה יהודית, שרתוק בשיחותיו עם אנגליה ואחרים מדבר על שלטון יהודי בארץ וכדומה, פרופ' ברודצקי מדבר גלויות על מדינה. כל אחד מאיתנו, באסיפות ובהרצאות, גם הוא מדבר גלויות על מטרתנו – מדינה יהודית – אולם לא עשינו זאת רשמית כגוף. אני מבין את הנימוק לכך: לא להכביד, ולא להכריח את הממשלה להצהיר הצהרה נגדנו, אבל זהירות זו אינה נותנת יותר ולא כלום. הממשלה לא תיתן לערבים כבר יותר מאשר נתנה ב"ספר הלבן" האחרון. ↩︎
- סדר היום: שאלות מדיניות. ↩︎
-
ב־14.8.1941, בפגישתם על סיפון אוניית מלחמה באוקיינוס האטלנטי, ניסחו ראש ממשלת בריטניה צ’רצ’יל ונשיא ארה"ב רוזוולט הצהרה משותפת שנודעה כ"האמנה האטלנטית", ובה מנו שמונה עקרונות כבסיס לעולם דמוקרטי ושוחר שלום שייכון אחרי גמר המלחמה. הסוה"י פירסמה הצהרה על יחסה ל"אמנה" ב־29.9.1941 (אצ"מ S25/4728). ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות