מֵעַל לְמִטָּתִי
תָּלִיתִי תְמוּנָתוֹ שֶׁל אִישׁ שֶׁמֵּת
לִפְנֵי דוֹרוֹת,
וְהוּא בְּאֵין־רוֹאֶה גִלְגֵּל עַצְמוֹ לְתוֹךְ חַיַּי –
וּכְבָר עוֹשֶׂה אֲנִי אֶת רְצוֹנוֹ בִּלְבַד
עַד כִּי אֵינִי יוֹדֵעַ עוֹד הֵיכָן הַגְּבוּל בֵּינֵינוּ
– הֵן שְׁמוֹ נִקְרָא עָלַי
וְכָעֵת תּוֹבֵעַ אֶת זְכוּתוֹ –
מֵעַל לְמִשְׁכָּבִי אֲנִי יוֹרֵד, נוֹטֵל יָדַיִם
(מְבָרֵךְ?)
וְנָע וְנָד עַל־פְּנֵי הַחֲדָרִים עִם שַׁחַר
בֵּין תְּכֵלֶת לְלָבָן;
וּבְעוֹד מִצְחִי עָטוּר טוֹטֶפֶת דִּמְיוֹנִית
הָאִישׁ הַמֵּת מֵנִיעַ מִתּוֹכִי אֶת אֵיבָרַי
כְּבִתְפִלָּה:
מַהֵר יוֹתֵר!
לְאָן?
מַקְשֶׁה בִּי קוֹל פְּנִימִי,
וְסִמְטָאוֹת חוֹלְפוֹת מִתַּחַת לְרַגְלַי
לְעֵבֶר גֵּיטוֹ מִתְנַמְנֵם בְּתוֹךְ מֹחִי;
“זֶה כְּבָר הָיִיתִי פֹּה”, אֲנִי אוֹמֵר,
אוּלָם הַמֵּת דּוֹחֵק בִּי
כְּמוֹ מֵאִיץ סוּסִים שֶׁל מֶרְכָּבָה,
וְכָךְ רָצִים אֲנַחְנוּ בְּמַעֲלֵה תְפִלּוֹת הַמַּתְחִילוֹת בְּ"יִתְגַּדַּל…"
בֵּין אֶצְבְּעוֹתָיו שֶׁל חַי־הָעוֹלָמִים – –
*
הִנֵּה־כִּי־כֵן
אֲנִי כָּעֵת הַמֶּרְכָּבָה לָאִישׁ הַמֵּת אֲשֶׁר נוֹשֵׂא אֲנִי אֶת שְׁמוֹ –
הוּא שֵׁם נִשְׁכָּח אֲשֶׁר כֻּנֵּיתִי בּוֹ לְמַעַן אוּכַל לָבוֹא לִפְנֵי הָאֱלֹהִים
כְּבַעַל־זְכוּת, בְּהַגִּיעַ יוֹמִי,
הוּא שֵׁם אֲשֶׁר נִתַּן לִי בְּצֵל עֲצֵי־הַדֹּלֶב רַכֵּי־הָרַחַשׁ
בְּקֶרֶב בַּיִת שֶׁשָּׁקַע,
בְּעוֹד עוֹמּדוֹת הַכִּרְכָּרוֹת לְמוּל הַשַּׁעַר הַגָּדוֹל וְהַפָּתוּחַ
עִם בּוֹא אוֹרְחִים מֵאַרְבַּע רוּחוֹת הַשָּׁמַיִם
וְהַמּוֹהֵל מֵנִיף אֶת סַכִּינוֹ לְנֹכַח אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ הַקִּיצִי,
אַךְ עוֹד שׁוֹהֶה
וּשְׁנֵי סָבִים כְּבָר גּוֹהֲרִים עָלַי כְּשֵׁם שֶׁגּוֹהֲרִים עַל־פְּנֵי רְאִי,
תּוֹהִים עַל הִשְׁתַּקְּפוּת עַצְמָם בְּקַוֵּי פָּנָיו שֶׁל יֶלֶד
הַמִּתְבּוֹסֵס בְּדָם, בְּשֶׁתֶן וּבִבְכִי –
עֵת כִּי עֲדַת מֵתִים נִדְחֶקֶת בְּיַרְכְּתֵי הַבַּיִת,
נִדְמֶה, עוֹמְדִים בְּתוֹר לַחֲלוּקַת מְנוֹת־חַיִּים עַל אֲדָמוֹת – –
*
עַל־כֵּן
אֲנִי כָּעֵת הַמֶּרְכָּבָה
לִשְׁאֵר־בְּשָׂרִי שֶׁמֵּת לִפְנֵי דוֹרוֹת,
וַאֲשֶׁר קִוָּה לְהִתְחַיּוֹת בִּמְחִיר בִּכְיוֹ שֶׁל יֶלֶד רַךְ,
– חֲתַן־דָּמִים שֶׁל קַיִץ יְהוּדִי –
קִוָּה לְהִתְהַלֵּךְ
בְּאֶרֶץ־הַחַיִּים,
בְּעוֹד נוֹקְפִים יוֹבְלוֹת בִּשְׁמֵי הַלַּיְלָה הַמְדַמֵּם שֶׁל עִיר־שָׂדֶה
וְשֹׁבֶל מְאוֹרוֹת מֵעַל – כְּמוֹ עִקְּבֵי מָשִׁיחַ שֶׁלֶּעָתִיד לָבוֹא; –
וּכְבָר הָאֶצְבָּעוֹת מְרַשְׁרְשׁוֹת
עַל־פְּנֵי שֵׁמוֹת שֶׁצָּלְלוּ בִּתְהוֹם־הַנְּשִׁיָּה
וְהֵן כְּמַכְרִיזוֹת
עַל זְמַן תְּחִיַּת מֵתִים שֶׁרֵאשִׁיתוֹ
בְּעִיר־שָׂדֶה נַמְנְמָנִית
עַל שְׂפַת נָהָר –
וַאֲנִי כָּעֵת הַמֶּרְכָּבָה לַמֵּת־הַחַי אֲשֶׁר עַל שְׁמוֹ אֲנִי נִקְרָא – –
*
שָׂא אוֹתִי אֶל הַיָּם הַגָּדוֹל – אוֹמֵר הוּא לִי,
שָׂא אוֹתִי אֶל שַׁעַר הָרַחֲמִים וְאֶל שַׁעַר הָאֲרָיוֹת – אוֹמֵר הוּא לִי בַּהֲקִיצוֹ,
שָׂא אוֹתִי כִּי בִּרְצוֹנִי לַחֲזוֹת אֶת בִּגְדֵי הַכֹּהֵן הַגָּדוֹל,
שָׂא אוֹתִי כִּי בִּרְצוֹנִי לְהִתְבּוֹנֵן בְּמַרְאֵה קְהַל עוֹלֵי־הָרֶגֶל, בְּחַג־הַפֶּסַח,
בְּחַג הַשָּׁבוּעוֹת וּבְחַג־הַסֻּכּוֹת,
בִּרְצוֹנִי לִשְׁמֹעַ בְּמוֹ אָזְנַי אֶת קוֹל מַקְהֵלַת הַלְּוִיִּים עַל גֶּרֶם־הַמַּעֲלוֹת
שֶׁל מִקְדָּשֵׁנוּ…
שָׂא אוֹתִי…
וְאוּלָם הַמִּלִּים נֶעְתָּקוֹת מִפִּי מִבְּלִי שֶׁאָשִׁיב,
שֶׁהֲרֵי הַמֵּת… חוֹשֵׁב הוּא אֶל־נָכוֹן כִּי הַיָּמִים הֵם
יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ,
וְהוּא סָבוּר אֶל־נָכוֹן כִּי מֵבִיא אֲנִי לוֹ מֵאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל
אֶת בְּשׂוֹרַת הַתְּחִיָּה
אֲשֶׁר לְקֵץ הַיָּמִין…
הִנֵּה עַל־כֵּן שׁוֹאֵל אֲנִי אֶת עַצְמִי כֵּיצַד זֶה אֹמַר לוֹ כָּעֵת
כִּי הַיָּמִים בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הֵם יָמִים שֶׁל חֹרֶף
קַר וְצוֹעֵק בִּגְשָׁמָיו,
וְהֵם רַק מַאֲפִירִים וּמַחֲלִיקִים הָלְאָה,
וְכִי יוֹשְׁבֵי הַבָּתִּים אֵינָם יוֹדְעִים כֵּיצַד זֶה לְהַעֲלוֹת אוֹר בִּמְנוֹרַת שִׁבְעַת־הַקָּנִים – –
*
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן
אֲנִי אוֹמֵר לוֹ,
וְאַף־עַל־פִּי־כֵן
אֲנִי אוֹמֵר לְעַצְמִי,
וַאֲנִי מַאֲזִין וַאֲנִי שׁוֹמֵעַ
מִבַּעַד לְשֵׁמוֹת הַרְבֵּה,
מִבַּעֲדִי:
צְלִיל נֵפֶץ קוֹלוֹת בָּאֲוִיר
מִכָּל קְצוֹת תֵּבֵל,
וּפוֹסְעִים חֲתָנִים לְצַד כַּלּוֹת
דּוֹרוֹת עַל דּוֹרוֹת וְעַל רֹאשָׁם הָאֵפֶר,
וְהָאוֹרוֹת שֶׁמֵּעַל לְגַן־מַמִּילָא
וְהָאוֹרוֹת שֶׁמֵּעַל לַחוֹמוֹת מִסָּבִיב,
נִדְמֶה, חֻפַּת־עוֹלָמִים בַּשָּׁמַיִם,
וְהַשֵּׁמוֹת מִתְחַיִּים וּמִתְגַּלְגְּלִים
וְהַמֵּתִים מִתְגַּלְגְּלִים בִּדְרָכִים־לֹא־דְרָכִים,
וְיֵשׁ וְאַהֲבַת ה' הִיא אֵשׁ, וְיֵשׁ וְאַהֲבַת ה' הִיא אַיִן,
זֶרֶם־חֲלִיפִין הַנִּדְלָק וְכָבֶה
כִּבְחַלּוֹנוֹת־הָרַאֲוָה שֶׁל עֶרֶב יָגֵעַ
כְּשֶׁיֵּשׁ רָצוֹן לְהַאֲמִין
כִּי יָצָא לְדַרְכּוֹ זֶה מִכְּבָר
הוּא אֲשֶׁר בּוֹא יָבוֹא גַם אִם יִתְמַהְמֵהַּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
ליצירה זו טרם הוצעו תגיות
אין עדיין קישוריות מאושרות