לִפְנֵי הַרְבֵּה־הַרְבֵּה שָׁנִים, בִּזְמַן שֶׁעוֹלָמֵנוּ הַזָּקֵן עוֹד הָיָה צָעִיר מְאֹד, הָיֹה הָיָה יֶלֶד וּשְׁמוֹ אֶפִּימֵתֵאוּס. לֹא הָיָה לַיֶּלֶד אֶפִּימֵתֵאוּס אַבָּא וְלֹא הָיְתָה לַיֶּלֶד אֶפִּימֵתֵאוּס אִמָּא. וּכְדֵי שֶׁלֹּא יִהְיֶה בּוֹדֵד בָּעוֹלָם, נִשְׁלְחָה אֵלָיו מֵאֶרֶץ רְחוֹקָה יַלְדָה אַחַת, שֶׁתְּשַׂחֵק אִתּוֹ. שְׁמָהּ שֶׁל הַיַּלְדָּה הַזֹּאת הָיָה פַּנְדּוֹרָה, וְגַם לְפַּנְדּוֹרָה לֹא הָיָה אַבָּא וְלֹא הָיְתָה אִמָּא.

כְּשֶׁבָּאָה פַּנְדּוֹרָה לְבֵיתוֹ שֶׁל אֶפִּימֵתֵאוּס, רָאֲתָה בּוֹ תֵּבָה גְדוֹלָה אַחַת, וּשְׁאֵלָתָהּ הָרִאשׁוֹנָה הָיְתָה:

– אֶפִּימֵתֵאוּס, מַהוּ הַדָּבָר הַשָּׁמוּר בְּתוֹךְ תֵּבָה זוֹ?

– פַּנְדּוֹרָה יַקִּירָתִי, – עָנָה לָהּ אֶפִּימֵתֵאוּס – דָּבָר זֶה סוֹד הוּא, וְאֵין אַתְּ צְרִיכָה לִשְׁאֹל עָלָיו כָּל שְׁאֵלוֹת. תֵּבָה זוֹ נִמְסְרָה לִי, כִּי אֶשְׁמֹר עָלֶיהָ, וְאַף אֲנִי עַצְמִי אֵינִי יוֹדֵעַ מָה בְּתוֹכָהּ.

מֵאָז חָיוּ אֶפִּימֵתֵאוּס וּפַּנְדּוֹרָה כְּבָר עָבְרוּ אַלְפֵי שָׁנִים, וּבַיָמִים הָרְחוֹקִים הָהֵם הָיוּ כָּל הָאֲנָשִׁים שֶׁבָּעוֹלָם יְלָדִים נֶחְמָדִים. הֵם לֹא הָיוּ זְקוּקִים לְאַבָּא וּלְאִמָּא, כִּי לֹא הָיוּ אָז כָּל סַכָּנוֹת וְכָל צָרוֹת בָּעוֹלָם. לֹא הָיָה צֹרֶךְ לִדְאֹג לִבְגָדִים, וְהָאֹכֶל נִמְצָא בְּשֶּׁפַע בְּכָל מָקוֹם. כַּאֲשֶׁר אַחַד הַיְּלָדִים רָצָה לֶאֱכֹל, לֹא הָיָה עָלָיו אֶלָּא לְהוֹשִׁיט אֶת יָדוֹ וְלִקְטֹף מִן הָעֵצִים אֶת אֲשֶׁר בִּקְּשָׁה נָפְשׁוֹ.

הַדָּבָר הַמַּפְלִיא בְּיוֹתֵר הָיָה זֶה, שֶׁבַּיָּמִים הָרְחוֹקִים הָהֵם לֹא יָדְעוּ הַיְלָדִים לְרִיב וְאַם¹ פַּעַם גַּם לֹא נִשְׁמְעָה צְעָקָה מִפִּיהֶם. הַמִּפְלָצוֹת הָרַעוֹת, שֶׁאָנוּ קוֹרְאִים לָהֶן בְּשֵׁם צָרוֹת, לֹא נִרְאוּ עוֹד אָז בְּשׁוּם מָקוֹם. רַק פַּנְדּוֹרָה הָאַחַת וְהַיְחִידָה, שֶׁרָצְתָה מְאֹד לָדַעַת מָה נִמְצָא בְּתוֹךְ הַתֵּבָה הַסּוֹדִית, הֵחֵלָּה לִסְבֹּל מִצָּרָה. בָּרִאשׁוֹנָה לֹא הָיְתָה זוֹ אֶלָּא כְּעֵין צֵל שֶׁל צָרָה, אוּלָם הִיא הָלְכָה וְגָדְלָה, הָלְכָה וְגָבְרָה מִיּוֹם לַיּוֹם.

– מֵאַיִן זֶה בָּאָה תֵּבָה זוֹ? – הִמְשִׁיכָה פַּנְדּוֹרָה לִשְׁאֹל – וּמַהוּ הַדָּבָר הַיָּכוֹל לְהִמָּצֵא בָּהּ?

– תָּמִיד אַתְּ מְדַבֶּרֶת רַק עַל הַתֵּבָה הַזֹּאת! – אָמַר אֶפִּימֵתֵאוּס – אָנָּא, פַּנְדּוֹרָה יַקִּירָתִי, דַּבְּרִי־נָא עַל מַשֶּׁהוּ אַחֵר. בּוֹאִי, נֵצֵא הַחוּצָה, נִקְטֹף לָנוּ אֶשְׁכְּלוֹת עֲנָבִים וְנֹאכְלֵם לַאֲרוּחַת־הָעֶרֶב. אֲנִי יוֹדֵעַ גֶּפֶן אַחַת, הַמְּגַדֶּלֶת אֶת הָעֲנָבִים הַמְּתוּקִים וְהָעֲסִיסִיִּים בְּיוֹתֵר בָּעוֹלָם.

– וְאַתָּה תָּמִיד רַק עַל עֲנָבִים תְּדַבֵּר! – רָגְזָה פַּנְדּוֹרָה.

– אִם אֵינֵךְ רוֹצָה לֶאֱכֹל, – עָנָה לָהּ אֶפִּימֵתֵאוּס – הָבָה נֵצֵא הַחוּצָה וּנְבַלֶּה אֶת הַזְּמַן בְּמִשְׂחָק שָׂמֵחַ.

– עָיַפְתִּי כְּבָר מִן הַמִּשְׂחָקִים הַשְּׂמֵחִים, – אָמְרָה פַּנְדּוֹרָה – הַתֵּבָה הַסּוֹדִית הַזֹּאת! תָּמִיד אֲנִי חוֹשֶׁבֶת רַק עָלֶיהָ. אָנָּא, אֱמֹר לִי מָה נִמְצָא בְּתוֹכָהּ!

– הָרֵי אָמַרְתִּי לְךָ כְּבָר חֲמִשִּׁים פַּעַם, שֶׁאֵינֶנִּי יוֹדֵעַ אֶת הַדָּבָר הַזֶּה! – הֵשִׁיב לָהּ אֶפִּימֵתֵאוּס נִרְגָּז בְּמִקְצָת.

– אִם כֵּן פְּתַח אוֹתָהּ וְנִרְאֶה, – אָמְרָה לוֹ פַּנְדּוֹרָה.

לְשֶׁמַע הַדְּבָרִים הָאֵלֶּה, נִזְדַּעְזַע אֶפִּימֵתֵאוּס, וְפַּנְדּוֹרָה הֶחְלִיטָה לֹא לַחֲזֹר עוֹד עַל דְּרִישָׁתָהּ זוֹ.

– לוּ סִפַּרְתָּ לִי, לְפָחוֹת, מֵאַיִן בָּאָה תֵּבָה זוֹ לְבֵיתְךָ, – הוֹסִיפָה.

– לִפְנֵי שֶׁבָּאתְ אֵלַי, – עָנָה לָהּ אֶפִּימֵתֵאוּס – הִשְׁאִיר אוֹתָהּ כָּאן יֶלֶד אֶחָד, שֶׁנִּרְאָה פִּקֵּחַ מְאֹד וְעַל פָּנָיו רִחֲפָה בַּת־צְחוֹק. בְּשָׁעָה שֶׁשָּׂם אוֹתָהּ לְיַד הַדֶּלֶת, לֹא יָכֹל כִּמְעַט לְהִתְאַפֵּק מִצְּחוֹק. הוּא לָבַשׁ מְעִיל מְשֻׁנֶּה, וּלְרֹאשׁוֹ חָבַשׁ כִּפָּה עֲשׂוּיָה נוֹצוֹת, שֶׁדָּמוּ לִכְנָפַיִם.

– וְאֵיזֶה מַקֵּל הָיָה בְּיָדוֹ? – שָׁאֲלָה פַּנְדּוֹרָה.

– מַקֵּל מוּזָר מְאֹד! – אָמַר אֶפִּימֵתֵאוּס – הוּא דָמָה לִשְׁנֵי נְחָשִׁים הַלוֹפְתִים קָנֶה, וּנְחָשִׁים אֵלֶּה הָיוּ מְחֻטָּבִים בְּדַיְקָנוּת כָּזוֹ, שֶׁבָּרִאשׁוֹנָה חָשַׁבְתִּי, כִּי אָמְנָם נְחָשִׁים חַיִּים הֵם.

– הֲרֵי אֲנִי מַכִּירָה אוֹתוֹ! – קָרְאָה פַּנְדּוֹרָה בְּשִׂמְחָה – זֶהוּ מֶרְקוּר! רַק לוֹ בִּלְבַד מַקֵּל כָּזֶה! וְהוּא הוּא, שֶׁהֵבִיא לְכָאן אַף אוֹתִי עַצְמִי! אֵין זֹאת אֶלָּא בַּתֵּבָה נִמְצָאִים שְׂמָלוֹת נֶהֱדָּרוֹת בִּשְׁבִילִי וְצַעֲצוּעִים מְעַנְיְנִים שֶׁנּוּכַל לְשַׂחֵק בָּהֶם גַּם אֲנִי וְגַם אַתָּה!

– יִתָּכֵן, – עָנָה אֶפִּימֵתֵאוּס – אוּלָם עַד שֶמֶּרְקוּר לֹא יָבוֹא וְיֹאמַר לָנוּ זֹאת, אֵין לָנוּ כָּל רְשׁוּת לִפְתֹּחַ אֶת הַתֵּבָה.

וְאֶפִּימֵתֵאוּס יָצָא מִן הַבַּיִת. זוֹ הַפַּעַם הָרִאשׁוֹנָה שֶׁיָּצָא מִבֵּיתוֹ לְבַדּוֹ, מִבְּלִי לִקְרֹא אֶת פַּנְדּוֹרָה.

וּפַּנְדּוֹרָה נִשְׁאֲרָה בַּבַּיִת וְעֵינֶיהָ נְעוּצוֹת בַּתֵּבָה.

זוֹ הָיְתָה תֵּבָה יָפָה מְאֹד. הִיא הָיְתָה עֲשׂוּיָה עֵץ יָקָר, וְהִיא הִבְרִיקָה כָּל כָּךְ, שֶׁפַּנְדּוֹרָה רָאֲתָה בָּהּ אֶת פָּנֶיהָ, כְּמוֹ בְּתוֹךְ מַרְאֶה. צַלְעוֹתֶיהָ וְפִנוֹתֶיהָ שֶׁל הַתֵּבָה הָיוּ מְחֻטָּבוֹת בְּטּוֹב־טַעַם, סָבִיב־סָבִיב הָיוּ חֲרוּתוֹת דְּמוּיוֹת שֶׁל יְלָדִים נֶחְמָדִים, הַמְּשַׂחֲקִים בֵּין פְּרָחִים. אָמְנָם מִפֹּה וּמִשָּׁם הֵצִיצוּ גַּם פָּנִים לֹא כָּל כָּךְ נְעִימוֹת, אוּלָם בְּמֶּרְכָּז הַמִּכְסֶּה הָיוּ מְצֻיָּרוֹת פָּנִים יְפֵהפִיוֹת מֵאֵיִן כְּמוֹתן. פָּנִים אֵלּוּ הָיוּ מַמָּשׁ מַקְסִימוֹת.

הַתֵּבָה הָיְתָה נְעוּלָה בִּפְתִיל־זָהָב קָשׁוּר הֵיטֵב. הַקֶּשֶׁר הָיָה מִסֻּבַָּךְ מְאֹד, וּכְדֵי לְהַתִּיר אוֹתוֹ הָיָה צֹרֶךְ לְהִתְאַמֵּץ מְאֹד. אוּלָם פַּנְדּוֹרָה שָׁלְחָה אֶת יָדֶיהָ אֵל הַקֶּשֶׁר הַמְסֻבָּךְ שֶׁל פְּתִיל־הַזָּהָב וְאָמְרָה:

– נִדְמֶה לִי, שֶׁאוּכַל לְהַתִּיר אוֹתוֹ. אַחַר כָּךְ גַּם אוּכַל לִקְשֹׁר אוֹתוֹ בַּחֲזָרָה, מַמָּשׁ כְּמוֹ שֶׁהָיָה. אֲנַסֶּה אֵיפוֹא לְהַתִּיר אֶת הַקֶּשֶׁר הַזֶּה, מִבְּלִי לְהָרִים אֶת הַמִּכְסֶה.

אוּלָם לִפְנֵי שֶׁשָּׁלְחָה אֶת יָדֶיהָ אֶל הַקֶּשֶׁר, נִסְּתָה לְהָרִים אֶת הַתֵּבָה. הִיא הָיְתָה כְּבֵדָה מְאֹד. לְאַחֵר שֶׁהֵרִימָה אוֹתָהּ קְצַת בְּאַחַת מִפִּנּוֹתֶיהָ, הִרְפְּתָה מִמֶּנָּה מִיָּד, וְהַתֵּבָה נָפְלָה לָאָרֶץ וְהִשְׁמִיעָה דְּפִיקָה חֲזָקָה. אָז הִגִּיעַ גַּם לְאָזְנֶיהָ מִלְמוּל חֲרִישִׁי שֶׁיָּצָא מִתּוֹךְ הַתֵּבָה. וּמִלְמוּל זֶה הִגְדִּיל אֶת סַקְרָנוּתָהּ שֶׁל פַּנְדּוֹרָה עוֹד יוֹתֵר.

יָדֶיהָ תָּפְסוּ בִּפְתִיל־הַזָּהָב וְהֵחֵלּוּ לְהַתִּיר אֶת הַקֶּשֶׁר. בְּעַד הַחַלּוֹן הַפָּתוּחַ חָדְרוּ קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַמַזְהִיבוֹת. גַּם צְחוֹקָם שֶׁל הַיְּלָדִים הַשְּׂמֵחִים בַּחוּץ הִגִּיעַ לְאָזְנֶיהָ, אַךְ הִיא לֹא שָׂמָה לֵב לְשׁוּם דָּבָר. אֶצְבְּעוֹתֶיהָ עָסְקוּ בְּהַתָּרַת הַקֶּשֶׁר. כַּאֲשֶׁר הִסְתַּכְּלָה בְּשָׁעָה זוֹ בַּפָּנִים הַיָּפוֹת שֶׁבְּמֶרְכָּז הַמִּכְסֶה, נִרְאוּ הַפָּנִים הַמַּקְסִימוֹת הָאֵלּוּ כְּכוֹעֲסוֹת.

– אוּלַי לֹא טוֹב הַמַּעֲשֶׂה שֶׁאֲנִי עוֹשָׂה, — אָמְרָה אָז פַּנְדּוֹרָה בְּלִבָּה.

אוּלָם בְּרֶגַע זֶה כְּבָר סִיְּמוּ אֶצְבְּעוֹתֶיהָ אֶת מְלַאכְתָּן. הַקֶּשֶׁר הֻתַּר לְגַמְרֵי. קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ שֶׁחָדְרוּ מִקֹּדֶם בְּעַד הַחַלּוֹן נֶעֶלְמוּ. עָנָן כָּבֵד כִּסָּה פִּתְאֹם אֶת הַשָּׁמַיִם וְהִסְתִּיר אֶת הַשֶּׁמֶשׁ. וְאָז הוֹפִיעַ בְּפֶתַח הַבַּיִת אֶפִּימֵתֵאוּס.

הוּא רָאָה אֶת פַּנְדּוֹרָה הָעוֹמֶדֶת לְיַד הַתֵּבָה וְיָדֶיהָ נוֹגְעוֹת בַּמִּכְסֶה. אַךְ הוּא לֹא אָמַר לָהּ עַתָּה כָּל דָּבָר. גַּם אוֹתוֹ תָּקְפָה עַתָּה סַקְרָנוּת טִפְּשִׁית.

ופַּנְדּוֹרָה הֵרִימָה אֶת הַמִּכְסֶה.

בְּרֶגַע זֶה פָּרְצוּ מִתּוֹךְ הַתֵּבָה הֲמוֹנַי מִפְלָצוֹת מְשֻׁנּוֹת וּבַעֲלוֹת כְּנָפַיִם. הֵן מִלְּאוּ אֶת כָּל הַבַּיִת כְּעָנָן כָּבֵד. וּמַה מְכֹעָרוֹת הָיוּ מִפְלָצוֹת מְשֻׁנּוֹת אֵלּוּ! כַּנְפֵיהֶן דָּמוֹ לְכַנְפֵי הָעֲטַלֵּף וּלְזַנְבוֹתֵיהֶן הָיוּ קוֹצִים דּוֹקְרָנִיִּים. אַחַת מֵהֶן עָקְצָה אֶת אֶפִּימֵתֵאוּס, וְאֶפִּימֵתֵאוּס הִשְׁמִיעַ קוֹל צְעָקָה מֵרֹב כְּאֵב. אַחֶרֶת קָפְצָה עַל פַּנְדּוֹרָה וּכְבָר עָמְדָה לַעֲקֹץ אוֹתָהּ בְּמִצְחָהּ, אוּלָם בְּרֶגַע זֶה בָּא לְעֶזְרָתָהּ אֶפִּימֵתֵאוּס וְהֵנִיס אֶת הַמִּפְלֶצֶת הָרָעָה.

מִפְלָצוֹת מְשֻׁנּוֹת אֵלּוּ הָיוּ הַצָּרוֹת הַמִּשְׁתּוֹלְלוֹת בְּעוֹלָמֵנוּ. הָיוּ בֵּינֵיהֶן מִפְלָצוֹת שֶׁל מַצַּב־רוּחַ רַעַ, מִפְלָצוֹת שֶׁל דְּאָגוֹת, מִפְלָצוֹת שֶׁל מַחֲלוֹת, וְכָל מִינֵי מִפְלָצוֹת רָעוֹת אֲחֵרוֹת. בְּתוֹךְ הַתֵּבָה הָיוּ כְּלוּאוֹת כָּל הַצָּרוֹת הַמְּצִיקוֹת הַיּוֹם לִבְנֵי־הָאָדָם, וְאִלּוּ יָדְעוּ אֶפִּימֵתֵאוּס וּפַּנְדּוֹרָה לִשְׁמֹר עַל הַתֵּבָה וְלֹא הָיוּ פּוֹתְחִים אוֹתָהּ, לֹא הָיוּ בְּנֵי־הָאָדָם יוֹדְעִים רָעָה עַד הַיּוֹם הַזֶּה. שׁוּם אִישׁ מְבֻגָּר לֹא הָיָה יוֹדֵעַ עֶצֶב וְשׁוּם יֶלֶד לֹא הָיָה מוֹרִיד דִּמְעָה מֵעֵינָיו.

וְהַמִּפְלָצוֹת הָרָעוֹת פָּרְצוּ בְּעַד הַחַלּוֹן וְהַדֶּלֶת הַחוּצָה, וְיָצְאוּ לְהִתְנַפֵּל עַל בְּנֵי־הָאָדָם הַמְאֻשָּׁרִים וְלָקַחַת מֵהֶם אֶת אָשְׁרָם.

פַּנְדּוֹרָה אָמְנָם סָגְרָה מִיָּד אֶת הַתֵּבָה. אַךְ הִיא הָיְתָה עֲצוּבָה מְאֹד. הִיא יָדְעָה, כִּי עָשְׂתָה דָּבָר רַע. לִבָּה נִתְכַּוֵּץ מֵרֹב כְּאֵב וְהִיא הוֹרִידָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל גַּבֵּי הַמִּכְסֶה שֶׁל הַתֵּבָה וּפָרְצָה בְּבֶכִי.

אַךְ הִנֵּה הִגִּיעָה לְאָזְנֶיהָ נְקִישָׁה קַלָּה בְּמִכְסֶה הַתֵּבָה.

– מִי הוּא זֶה, שֶׁעוֹד נִשְׁאַר בְּתוֹךְ הַתֵּבָה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת? – שָׁאֲלָה פַּנְדּוֹרָה, שֶׁעוֹד נִשְׁאַר בָּהּ מְעַט מִסַּקְרָנוּתָהּ הַקּוֹדֶמֶת.

וְקוֹל מָתוֹק עָנָה לָהּ מִתּוֹךְ הַתֵּבָה הַסְּגוּרָה:

– הָרִימִי־נָא אֵת הַמְּכַסֶּה וְתִרְאִי!

— לֹא! לֹא! – עָנְתָה פַּנְדּוֹרָה וְהִמְשִׁיכָה לִבְכּוֹת – כְּבָר הֵרַמְתִּי פַּעַם אַחַת אֶת הַמִּכְסֶה וְקִבָּלְתִי אֶת גְּמוּלִי! מַסְפִּיקוֹת הַמִּפְלָצוֹת שֶׁיָּצְאוּ כְּבָר לְחָפְשִׁי, וְלֹא אוֹסִיף עוֹד לִפְתֹּחַ אֶת הַתֵּבָה הָאֲרוּרָה הַזֹּאת!

– אֲבָל אֲנִי אֵינֶנִּי דּוֹמֶה לְמִפְלָצוֹת הָרָעוֹת הָהֵן! – עָנָה לָהּ הַקּוֹל מִתּוֹךְ הַתֵּבָה – לִי אֵין קוֹצִים כְּמוֹ לָהֶן. אָנָּא, הָרִימִי אֶת הַמִּכְסֶה וְתִרְאִי!

וְהַקּוֹל הָיָה רַךְ וְנָעִים כָּל כָּךְ, שֶׁפַּנְדּוֹרָה לֹא יָכְלָה לְהִתְאַפֵּק מִבְּלִי לִפְתֹּחַ שׁוּב אֶת הַתֵּבָה.

— אֶפִּימֵתֵאוּס יַקִּירִי, – אָמְרָה אָז פַּנְדּוֹרָה – הַאֶפְתַּח אֶת הַתֵּבָה אוֹ לֹא אֶפְתָּחֶנָה?

— עֲשִׂי כִּרְצוֹנְךָ, – עָנָה לָהּ אֶפִּימֵתֵאוּס – שִׁחְרַרְתָּ כָּל כָּךְ הַרְבֵּה צָרוֹת, וּבְצֵאת עוֹד אַחַת מִתּוֹךְ הַתֵּבָה, לֹא תִּגְדַּל עוֹד הָרָעָה בְּהַרְבֵּה.

וְהִנֵּה מִשֶּׁהֵרִימָה פַּנְדּוֹרָה אֶת הַמִּכְסֶה בַּפַּעַם הַשְּׁנִיָּה, הִתְעוֹפְפָה מִתּוֹךְ הַתֵּבָה דְּמוּת קְלִילָה וְקוֹרֶנֶת. הִיא הִתְעוֹפְפָה בַּבַּיִת הֵנָּה וָהֵנָּה, וּלְכָל אֲשֶׁר פָּנְתָה שָׁלְחָה אוֹר בָּהִיר וְנָעִים.

— מִי אַתְּ, דְּמוּת רַבַּת יֹפִי? – שָׁאֲלָה אוֹתָהּ פַּנְדּוֹרָה.

אֲנִי הַתִּקְוָה! – עָנְתָה לָהּ הַדְּמוּת הַקּוֹרֶנֶת – אֲנִי הֻכְנַסְתִּי לְתוֹךְ תֵּבָה זוֹ, כְּדֵי שֶׁאוּכַל לַעֲזֹר לִבְנֵי־הָאָדָם, בְּשָׁעָה שֶׁהַצָּרוֹת הָרָעוֹת תִּשְׁתַּחְרֵרְנָה מִכִּלְאָן וְתֵצֶאנָה לְהָצִיק לָהֶם.

– לִכְנָפֶיךָ כָּל הַצְּבָעִים שֶׁבְּעוֹלָם, מַמָּשׁ כְּצִבְעֵי הַקֶּשֶת בֶּעָנָן! – קָרְאָה פַּנְדּוֹרָה.

– כֵּן, לִכְנָפַי כָּל הַצְּבָעִים שֶׁבְּעוֹלָם, גַּם הַכֵּהִים וְגַם הַבְּהִירִים, – עָנְתָה הַתִּקְוָה – כִּי הֵן אֲרוּגוֹת גַּם מִדִּמְעוֹת־צַעַר וְגַם מֵחִיּוּכֵי־אשֶׁר.

– וְרוֹצָה אַתְּ לְהִשָּׁאֵר אִתָּנוּ תָּמִיד? – שָׁאַל אוֹתָהּ אֶפִּימֵתֵאוּס.

– לְכָל יְמֵי חַיֵּיכֶם, – עָנְתָה הַתִּקְוָה — אָמְנָם יָבוֹאוּ יָמִים וְאַתֶּם תַּחְשְׁבוּ, כִּי הָלַכְתִּי מִכֶּם לְעוֹלָם וְלֹא אָשׁוּב עוֹד. אַךְ אֲנִי אָשׁוּב. תָּמִיד־תָּמִיד אָשׁוּב אֲלֵיכֶם, וְתָמִיד־תָּמִיד תִּרְאוּ בְּבֵיתְכֶם אֶת אוֹר כְּנָפַי הַמַּזְהִירוֹת!