אדוני,
אני מתכבד להתייחס להודעתך הטלפונית ביום ראשון, 15 בפברואר, שבו מסרת לי את החלטת הממשלה שלא להכניס לארץ־ישראל את הפליטים היהודים מרומניה, שהגיעו לאיסטנבול על סיפון “סטרומה”, למעט ילדים בקבוצת גיל מסוימת. מהודעתך הבנתי, כי לבד משאלת הביטחון אין באפשרותה של הממשלה להביא בחשבון כניסת הנוסעים כולם, ככל הנראה עקב קשיי הספקה לארץ־ישראל בתקופה הנוכחית, ואילו את משימת ברירתו של חלק אחד בלבד של הנוסעים לכניסה היא רואה כמטרידה ולמעשה כבלתי־אפשרית.
בעוד שהסוכנות היהודית מעריכה מאוד את האפשרות שהוענקה להכנסת הילדים, אין היא יכולה להשלים עם הפקרת הנוסעים הבוגרים לגורלם. בשאלת הביטחון, הובאו הבהרות מפורטות במכתבי הרישמי למחצה מ־13 בפברואר. אשר לבעיית האספקה, הסוכנות היהודית אינה יכולה להסכים כי זו תוחמר באורח ניכר מכוח הכנסת 700 פליטים לארץ. רוב האנשים הללו יבואו לארץ־ישראל לא רק כצרכנים, אלא גם כיצרנים בענפי החקלאית והתעשייה, ולפיכך, מבחינת העול המוסף של צריכה, מדובר לכל היותר ב־300–200 נפש. אשר לקבוצה זו, היישוב היהודי בארץ־ישראל בכללותו, וכל עיר וכפר יהודים באורח פרטני, יהיו נכונים ביותר לצמצם את מיכסתם כדי לאפשר את הזנת הפליטים הללו.
אשר לתהליך הברירה, ככל שהוא עשוי לגרום תסכול, הסוכנות היהודית נכונה בהחלט לקבל על עצמה משימה זו כדי להציל ולו חלק של הנוסעים ממוות בטוח ברעב, במחלות, בטביעה, או בהסגרה לידי האויב. הסוכנות היהודית אינה יכולה להסכים כי אי־אפשר להכניס את הנוסעים כולם, אבל אם הממשלה קובעת שהדבר אינו בא בחשבון, אין היא יכולה להבין מדוע לא ניתן להציל לפחות חלק. אשר לבעיית הברירה, הסוכנות היהודים מבקשת לטעון כי יש בארץ־ישראל מספר ניכר של אנשים מקרב ראשי המוסדות היהודים ומנהיגים של ארגונים יהודיים וציוניים ברומניה – בנוסף לקרובי משפחה של הפליטים שבהם מדובר – שיהיה ביכולתם לערוב מכוח היכרות אישית למהימנותם של רבים מאוד מבין הנוסעים.
בסיכומו של דבר, נבצר מאיתנו להבין, כי יהודים שנמלטו מהזוועות שנפלו בגורל יהדות רומניה, יופקרו לכליה ותימנע מהם האפשרות היחידה של הצלה, בייחוד לאחר ששערי ארץ זו נפתחו, בצדק, לפני מספר ניכר של פליטים לא־יהודים משטחי אויב כדי להעניק להם מקלט.
הסוכנות היהודית פונה בזה לממשלה בבקשה דחופה ביותר לשקול מחדש את כל פרשת נוסעי “סטרומה” לאור הדברים שהועלו פה.1
בכבוד רב,
מ. שרתוק
הנהלת הסוכנות היהודית
-
קרוב לוודאי שמ"ש לא ידע, כי ב־17.2.1942, שלושה ימים לפני כתבו מכתב זה, הבריק הנציב העליון לשר המושבות מוין בלונדון מברק ובו אמר בין השאר: ↩︎
היועצים שלי חזרו ואישרו את הסיכון הבטחוני הכללי [– – –] עקב החשש מחדירת אנשים הפועלים למען מדינות ה"ציר", למזרח התיכון. במקרה מיוחד זה של הרומנים, גוברת ההתנגדות בגלל ידיעות על משא־ומתן בין יהודי רומניה ובין הגרמנים. ידיעות שהגיעונו באחרונה מלמדות כי ההגירה הבלתי־חוקית ב"אטלנטיק", “מילוס” ו"פסיפיק" אורגנה ישירות בידי הגסטפו. יש גם ידיעות על סוכנים נאצים בקרב נוסעי “סטרומה” (וסרשטיין, עמ' 129).
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות