ב־2 בדצמבר 1941, הוצאו טוראים מ. גרבובסקי,² Pal/16534, וי' קוריצקי,³ Pal/16530, מקורס קצינים שאליו נשלחו בהמלצת הסוכנות היהודית. נאמר להם, כי בהתאם להוראות שנתקבלו הם לא יוכלו בשום ואופן לשרת כקצינים. לשניהם ניתנה אפשרות להשתחרר מן הצבא, אך הם העדיפו להמשיך לשרת בשואותיו.

אני מתכבד לבקש, כי עניינם יישקל מחדש לאור ההבהרות שלהלן, ואהיה אסיר תודה אם הן יועברו לגורמים הנאותים.

מאיר גרבובסקי הוא דמות מוכרת בתנועת העבודה היהודית בארץ־ישראל ונמנה עם קבוצת מנהיגיה הצעירים. הוא שימש שנים רבות מזכיר מועצת פועלי פתח תקוה ועמד בראש סיעת העובדים במועצה העירונית של פתח תקוה. בנוסף הוא היה לפני התגייסותו חבר הוועד המרכזי של מפלגת פועלי ארץ־ישראל, חבר הוועד הפועל של איגוד הפועלים החקלאיים וחבר אסיפת הנבחרים של יהודי ארץ־ישראל. הוא נול חלק פעיל ובולט בחיים הציבוריים של היישוב היהודי כמארגן פועלים ואיר ציבור, ורכש אהדה והערכה כבעל ערכים מוסריים וכישורים אינטלקטואליים בולטים.

מאחר שהוא חף מכל כתם מוסרי, איני יכול אלא להניח שאי־כשירותו נקבעה בשל נימוקים פוליטיים. גרבובסקי הוא נואם רב־עוצמה שאינו נרתע מביקורת ואפשר שבכמה מהתבטאויותיו, שבהן גינה את עמדות הממשלה בנושאים שונים, הרשים איש משטרה שהאזין לו, כי דבריו חריפים ללא צורך ולפיכך הובא שמו לידיעת השלטונות.⁴

אם אכן כך הוא – ואני איני סבור שייתכן אחרת – או־אז רצוני לקבוע כי לא רק באנגליה לא היה ניתן כך למנוע דרגת קצונה על יסוד נימוקים שכאלה, אלא גם בארץ־ישראל עומדת פסילה זו בניגוד לנוהג שהשתגר במקרים דומים. מספר יהודים ארץ־ישראלים, שבעבר מילאו תפקידים בולטים בחיים הפוליטיים של תנועת העבודה ושל האיגודים המקצועיים בארץ זו, קודמו לקצונה וממלאים את תפקידיהם בהצלחה יתרה. אחד הבולטים בקבוצה זו הצטיין באומץ לב במערכה ביוון, כאשר התנדב לתפקיד שהיה כרוך בסכנה מיוחדת, לא הצליח להתפנות עם יחידתו ועכשיו הוא שבוי מלחמה בגרמניה.⁵ ראוי לציין, כי מנהיגים צעירים בתנועת הפועלים מסוגו של גרבובסקי, הבולטים לאו־דווקא בהשקפותיהם הנחרצות אלא ברוח לחימה, עמדו ברש מערכת התעמולה למען ההתגייסות ושימשו דוגמה לאחרים בכך שהם עצמם התגייסו.

העמדה הביקורתית, שנקט גרבובסקי לעיתים לגבי מדיניות זו או אחרת של הממשלה, אינה צריכה להתפרש כמעידה על אי־נאמנות לבריטניה במלחמה הנוכחית. אין שגיאה חומרה מזו. ביישוב היהודי רווחת הרגשה של תסכול ומרירות נוכח מדיניותה של ממשלת הוד מלכותו המתבטאת ב"ספר הלבן" של 1939, ורובם המכריע של החיילים היהודים המשרתים עכשיו שותפים לה. אולם הרגשה זו אינה משפיעה כהוא־זה על נאמנותם לבריטניה הגדולה ועל הזדהותם המלאה עימה במאמבק נגד גרמניה הנאצית, שהוא אבן הפינה של עמדת היהדות בימינו.

רצוני להוסיף, כי אני מכיר את מאיר גרבובסקי זה שנים רבות ואני נכון בהחלט לערוב לו כקצין לעתיד־לבוא מכל בחינה.⁶

אשר לישראל קוריצקי, אני מכיר גם אותו זה מכבר. בתקופה מסוימת הוא היה פקיד של הסוכנות היהודית בלונדון. בשובו לארץ־ישראל הוא היה פעיל בשירות ה־ARP⁷ ליד יועץ ה־ARP לסוכנות היהודית. הוא אדם בעל אופי ללא כתם, משכיל מאוד ובעל נימוסים טובים ומזג נוח ורגוע. איני יכול להעלות בדעתי על שום מה נפסל ולא אוכל לתלות את דחייתו אלא בטעות או באי־הבנה.

מ. שרתוק

הנהלת הסוכנות היהודית