מר יפה יקר,
צר לי על כי נבצר ממני להיענות לבקשה הכלולה במכתבך מהיום. הסדרת הגיוס נתונה בידי המוסדות המקומיים שלנו, הפועלים בהתאם לכללים שנקבעו במרכז. כמי שמנוסה בענייני מינהלה ודאי תבין, כי אין מקום להתערבות המרכז במקרים אינדיווידואליים.
לבד משיקולים מינהליים, איני רואה לגופו של עניין יסוד מספיק להתעלם מן הכלל, שהוא כי גברים גילאי 20 עד 30, שאין להם ילדים, חייבים להתגייס לצבא. ידוע לי כי פטור מכלל זה ניתן בכמה מקרים חריגים, כאשר האיש שבו מדובר בעל כישורים מיוחדים שמכוחם הוא תופס עמדת מפתח בתעשייה חיונית. לא זה המצב במקרה של מישל צווייג, שככל שניתן לי להבין הוא פועל חקלאי רגיל. אני מבין היטב כי חיפוש והעסקת עובד חקלאי כרוכים בקושי מסוים, אבל הקושי במציאת פועל מעל גיל 30 לבטח אינו גדול עד כי הצדקת שחרור, שהשפעתו כתקדים לא תוכל שלא לגרום נזק רב למשטר הגיוס כולו.
ייצור המזון הוא כמובן עבודה חשובה ביותר, אך אילו נקבעה מדיניות שלפיה כל מי שעובד בייצור מזון אינו חייב להתגייס, היתה התמונה בתחום הגיוס עלובה מאוד. מידה מסוימת של הסתגלות וארגון מחדש בתחום זה נחוצה ואפשרית. אפשר ששמעת, כי בעצם הימים האלה מציבים היישובים החקלאיים 1,500 גברים ונשים לשירות צבאי ולמערכת ביטחון פנימית.
ונקודה לשונית אחת: הלוואי שהיה זה נכון לומר, שמשרד הגיוס של הסוכנות היהודית “ציווה” על האיש להתגייס ו"הכריח" אתו לעזוב את המשק. במילים אחרות, הלוואי שבאמת היתה לנו סמכות חוקתית לנהל את מאמץ המלחמה שלנו על בסיס גיוס חובה, כמנהג כל האומות. כפי שהדברים עומדים, הביטויים שלעיל אינם הולמים את המציאות, וכל שניתן לומר הוא שהאיש נקרא להתגייס בתגובה לקריאה שפירסמו המוסדות הלאומים היהודים.
משה שרתוק
- לא זוהה. ↩︎
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות