ב־29.1.1942 נחתם הסכם בין ראשי הפדרציה הציונית בדרום־אפריקה והתנועה הרוויזיוניסטית שם על מיזוג שני הארגונים. בדיון בנושא זה בישיבה הנוכחית, קרא יצחק גרינבוים את תרגום נוסח ההסכם, שהגיע לידי הנהלת הסוכנות במרס 1942, ואת הצעת התגובה של הנהלת הסוכנות. להלן דברי מ"ש בדיון:
משה שרתוק: אני אינני רוצה לדבר על עצם עמדת ההנהלה. כאן נמסר דוח על כך. אינני רוצה לומר דברים שאינם מעלים ואינם מורידים. אני רוצה להעיר כמה הערות כביטוי לדעתי האישית. אני, כחברי גולומב, מרגיש דחיפה פנימית לעשות זאת כיוון שהדברים פשטו על פני כל שטח השאלה. אני מוכרח להגיד שאני רואה את הצעד של ההסתדרות הציונית בדרום אפריקה כצעד פזיז ובלתי רציני. ההסתדרות הציונית בדרום־אפריקה היא הסתדרות חשובה מאוד בתנועתנו, חשובה בנאמנותה, חשובה באחדות הפנימית שלה ובכושר הפעולה שלה. אבל מבחינה מדינית חיצונית וגם מבחינה ציבורית פנימית היא נתונה בקרן זווית. זאת לא אשמתה, אבל כך הוא המצב. זווית הראייה שלה אינה רחבה ביותר. זאת זווית צרה. היא אינה רואה את כל ההסתעפויות של העניינים המדיניים והעניינים הציוניים הגדולים. חסרה לה גם האפשרות של שיפוט מספיק על עניינים אלה, ולא היא צריכה היתה לקחת על עצמה לנסח הסכם ולהעמיד אותו בפני התנועה הציונית כולה: כזה ראה וקדש. היא יכולה לבוא בדברים שייעשו צעדים, אבל לא יכולה על דעת עצמה לעשות דבר כזה.
כשם שבמשא־ומתן בשטח אחר לגמרי, במשא־ ומתן בין יהודים וערבים, אנו שוללים פעולות של קבוצה זו או אחרת, לא במידה שמתבטאת בהן תביעת מדיניות יותר פעילה מההסתדרות הציונית, במתן דחיפה למחשבה ציונית, אלא אם הן מתבטאות בניסוח דברים עם הצד שכנגד, באשר בזה יש נזק לעניין, באשר אם הדברים אינם יכולים להתקבל – ולרוב אינם יכולים להתקבל – יוצא שהתנועה הציונית היא נגד הסכם עם הערבים, ובמקרה זה יוצא שהתנועה הציונית כולה היא נגד הסכם עם הרוויזיוניסטים, מה שאינו כן.
אני חושב שפה נעשה משגה. אמרתי שזה לא דבר רציני בעיני, באשר חוששני כי מה שהעסיק פה את ההסתדרות הציונית בדרום־אפריקה זו שאלת שלום הבית הפנימי אצלם, שזה העסיק יותר משאלת שלום הבית בתנועה הציונית כולה, ועל כל פנים, חוששני שזה העסיק יותר מהרצון לבדיקת יסודות השאיפה הציונית המדינית.
אני מוכן להסכים עם גולומב שאין לקבוע פה מסמרות, שלא ייתכן בשום פנים ואופן לראות את שני הדברים האלה בשילוב. אם מצד אחד גמל הצורך בקביעת תוכנית ציונית מדינית, ומצד שני יש צורך באחדות ציונית, ושני הדברים האלה יכולים לסייע זה לזה, אין להימנע מלכת בדרך זו. אני שולל דבר זה, ואני חושב שגם הוא [גולומב] שולל, שבשום פנים אין לעשות ענין של תוכנית ציונית חדשה רק ככלי שרת לאחדות עם איזה זרם ציוני.
אשר לדרום־אפריקה, נדמה לי שמה שהעסיק זו שאלת האחדות במסגרת הצרה. מה יוצא מזה? נזק למעמדה של ההסתדרות הציונית, באשר קשה להשתכנע שההסתדרות הציונית בדרום אפריקה הגיעה למסקנה, שהכרחי לגופו של עניין בשביל התנועה הציונית להכריז שתוכניתה היא מדינה יהודית בגבולות ההיסטוריים.2 אני מכיר את יהודי דרום־אפריקה, את נשיאה. הם היו כולם פה. שוחחתי איתם פה. אינני יכול להשתכנע שהם באו להכרה מוחלטת כי זה מה שהכרחי, אלא יש בזה הכרח לשם שלום עם הרוויזיוניסטים. נשלים עם זה.
הערה שנייה היא לגבי דברים שנשמעו כאן, ודווקא מצד חברים הקרובים אלי יותר מאחרים, אני רוצה לקבוע, כי נקודה זו בשום פנים ואופן אינה באה בחשבון בשביל ההסתדרות הציונית בכללה, או בשביל הנהלה ציונית איזו שתהיה, עמדה שפירושה שלילה למפרע של זכות ההסתדרות הרוויזיוניסטית, בתור הסתדרות רוויזיוניסטית, לחזור להסתדרות הציונית הכללית. עמדה זו לפי דעתי לא באה בחשבון. בתוך ההסתדרות הציונית יכולה להתנהל, ונדמה לי שמתנהלת, היאבקות ידועה בין דבר שאפשר לקרוא לו ריאקציוניות ובין דבר שאפשר לקרוא לו פרוגרסיביות סוציאלית. בחלקי התנועה הציונית מתרוצצים חזונות שונים ביחס לאופיו הסוציאלי האנושי של המפעל שלנו שאנו מקימים כאן, אחת היא אם נקרא לכך מדינה או לא, אם תהיה זו מדינה או לא מדינה. זה אחד מגילויי מלחמת המעמדות האידיאית המתנהלת על רקע הציונות המתגשמת. אבל אנו לא יכולים לנקוט בשום פנים ואופן עמדה שהתנועה הציונית צריכה להיות פרוגרסיבית, כשם שבשום פנים ואופן לא נוכל לתפוס עמדה שההסתדרות הציונית תהיה ריאקציונית לפי עמדה ידועה.
נאמר כאן, שאת הרוויזיוניסטים לא הוצאנו אלא הם הוציאו את עצמם.3 תיתכן גם תפיסה אחרת: מדוע יצאו? מפני שגזרנו עליהם גזירות והם אמרו: תנאים אלה לא נוכל לקבל. מה היו אותם תנאים? אמרנו שלא נסבול בתוכנו מפלגה פשיסטית? לא מניה ולא מקצתיה. גזרנו גזירות והעמדנו תנאים מפני שנתקלנו בשיטה של פעולה הרסנית ואמרנו: לא נסבול שיטה של פעולות הרסניות, של ביטול משמעת, של הופעה [עצמאית] כלפי חוץ.
אביא דוגמה זו: הסתדרות העובדים החליטה החלטה לדורות על הוצאת הפרקציה [הקומוניסטית] וגלגוליה4 לא מפני שהפרקציה מפירה משמעת ההסתדרות ומנהלת הסתה נגד הועד הפועל ועושה שביתה על דעת עצמה, כי אם מפני שנוכחו לדעת שהפרקציה היא ארגון אנטי־ציוני פעיל, לוחם, שהיא הורסת את עצם היסוד שעליו מושתתת הסתדרות העובדים.
אבל ההסתדרות הרוויזיוניסטית לא נגשנו אליה כך. בעיני זה לא אותו הדבר. פה יש הבדל מהותי, ואנו זמן רב היינו ביחד עם הרוויזיוניסטים. באולם הזה, אם אינני טועה, עוד היינו יחד עם הרוויזיוניסטים. והיה קל? היה מאוד לא קל, והיה לנו ויכוח חריף, והיו האשמות הדדיות, אבל היינו מוכנים להחזיק מעמד במובן זה והיה לאחדים מאיתנו בהחלט הפרצוף האידיאולוגי־המדיני של הרוויזיוניזם, ואף על פי כן היינו מוכנים להחזיק מעמד ולחיות במסגרת אחת, וזה היה יותר טוב, בפירוש. אבל נתקלנו במצב של פירוד למעשה, קבענו עמדה שהם הסיקו מזה מסקנה של יציאה. באשר עמדתנו לא היתה יכולה להשתנות. אותה עמדה שהיתה לנו לגבי יציאת הרוויזיוניסטים מוכרחה להיות לנו לגבי כניסתם.
אשר להערכת הרוויזיוניזם, פה נאמרו כמה דברים שאני מוכן להסכים לחלק גדול מהם, אבל הם נאמרו מוקדם מדי. אם העניין הזה פעם ייצא לפועל, והרוויזיוניסטים ישבו פה, אז יהי ויכוח אתם, ואז אפשר יהיה לומר להם את כל הדברים שנאמרו כאן. אבל הדברים האלה אינם באים בחשבון כהנמקה של עמדה השוללת למפרע את כניסתם.
הישיבה הסתיימה בהחלטה כי אין הוהפ"צ דוחה את עצם הצורך באיחוד, אך הדיון הענייני בו יתנהל כאשר התנאים להגשמתו יהיו נוחים יותר; הוהפ"צ מגנה את יוזמת הפדרציה הציונית של דרום־אפריקה לאיחוד עם הרוויזיוניסטים בלי אישור המוסדות המוסמכים של ההסתדרות הציונית.
ארגון היישוב להגנת הארץ / ישיבת הנהלת הסוכנות, ירושלים5 (3.5.1942) “מיחאי” ו"אוקסיניה" / מברק אל ארתור לוריא, הסוה"י, ניו־יורק (אנגלית) (3.5.1942) נגד פלוגות מעורבות /מכתב אל קול' ג’ון מק־קנדליש,6 המיפקדה, קהיר (אנגלית) (3.5.1942) עליית פליטים מברית המועצות / מכתב אל אריק מילס, מנהל מח' ההגירה, י־ם (אנגלית) (5.5.1942) עלייה מאיראן / אל המזכיר הראשי ג’ון מקפרסון ירושלים (אנגלית) (5.5.1942) איך לשחרר פועל חקלאי / אל מר יפה7 (אנגלית) (5.5.1942) צעד פזיז של ציוני דרום־אפריקה / דברים בוועד הפועל הציוני המצומצם, ירושלים1 (6.5.1942)
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות