שאלות מדיניות:    🔗

משה שרתוק: ביום ד׳ שעבר, 27 דנא, קיבלנו מברק מלונדון על החלטת הממשלה בדבר שחרור הדרגתי של מעפילי ״דריין״ הנמצאים בעתלית, ועל הדרך שבה תנהג בעתיד הממשלה ביחס למעפילים שיגיעו לארץ דרך הים. הממשלה תיתן למעפילים אלה לעלות אל החוף. כולם יועברו למחנה מעצר וישוחררו לאחר בדיקה מטעמי ביטחון צבאי, וכן לאחר בדיקת יכולת הקליטה של הארץ. הממשלה לא תוכל לתת עזרה לפליטים שברחו מארצות האויב והנמצאים עתה בטורקיה ומנסים להגיע לארץ.²

ב־22 במאי הוזמנו חברינו [לוקר וניימיר] בלונדון לפגישה עם הלורד קרנבורן. בו ביום נתקבל במשרדנו בלונדון גם מכתב ממנו – (מר שרת קרא את קיצור המכתב שנתקבל מלורד קרנבורן) – המכתב מסתיים בדברים אלה: ״לנוכח המצב העדין במזרח הקרוב מעוניינת הממשלה שהדברים הנזכרים במכתב לא יקבלו פרסום, ואין בדעתה למסור הצהרה פומבית בעניין זה לא בלונדון ולא בירושלים. היא גם מבקשת את חברינו בלונדון לשמור על השתיקה, אם כי המיניסטר מבין שיודיעו על כך לדר׳ וייצמן, להנהלה בירושלים ולאנשים אחרים שימצאו לנחוץ״.³

חברינו הביעו תודה על שחרור פליטי ״דריין״ ופליטים אחרים. עם זה, מחו נגד ההחלטה בדבר הפליטים בטורקיה. [הם טענו] שיש בזה משום הפליה לגבי פליטים יהודים, והנוהג החדש הוא אפילו בניגוד ל״ספר הלבן״. החברים שלנו הוסיפו כי היהודים הנמלטים מידי הנאצים דינם כדין פליטי חרב והם זכאים לרשיונות עלייה. הם גם הצביעו על הסכנה הנשקפת לפליטים בנסיעה באוניות.

לורד קרנבורן הודיע במכתבו, כי בתורת חסד הוא מוכן להרשות למספר פליטים, הנמצאים בטורקיה, את ההגירה לקפריסין בתנאי שאנחנו נסדר את כל הדרוש לשם כך. מר לוקר שאל אם לאלה שיגיעו לקפריסין אפשר יהיה להקצות רשיונות עלייה, אבל תשובתו של לורד קרנבורן משובשת בטלגרמה ושאלנו על פרטים נוספים. אגב, בממשלה כבר נתקבלה ידיעה, כאילו הנהלת הסוכנות עוסקת בהעברת אנשים מקפריסין.

לפנינו מיפנה בעל חשיבות מרחיקה לכת. פירוש המכתב הוא, כי משחררים את אנשי ״דריין״ וגם פליטי יתר הסירות שהגיעו לארץ־ישראל, וישוחררו עולים שיגיעו לארץ בדרך הים. מכתב זה מבטל למעשה את החלטת ממשלת הוד מלכותו, שלכל השיירות של עולים בלתי־ליגליים שתגענה לארץ־ישראל לא תינתן רשות לעלות אל חופי הארץ; ואם יתנו להם לעלות אל החוף, הרי זה רק למען סידורים מיוחדים למשלוח לארץ אחרת ועל מנת שמעפילים אלה לא ישובו לעולם לארץ־ישראל. מכתב זה מוכיח כי הודעות ממשלת הוד־מלכותו אינן עוד ״תורה למשה מסיני״, ובמאמצים וסבלנות רבה אפשר לשנותן.

עוד דבר יש במכתב זה: הממשלה מבקשת לא לתת פרסום לדבר, כלומר: היא יכולה לסדר עניינים בלי לפרסמם. לא פעם ביקשנו זאת מהממשלה והיא התנגדה בכל תוקף להצעתנו ואמרה שהיא אינה יכולה להעלים את פעולותיה מהציבור. במכתב זה יש משום פתיחת פתח להקלות שונות.

הדברים, כפי שנוסחו במכתבו של לורד קרנבורן, עושים רושם של מתן פיצוי בעד אסון ״סטרומה״. יש גם כעין הודיה כי היו צריכים לתת ל״סטרומה״ להמשיך את דרכה.

כשביקרתי בפעם האחרונה בעתלית מסרתי למעפילים שם, כי גם אם ישוחררו, הרי זה יהיה עניין ממושך והקיפו אותי בטענות בקשר עם עניין זה. הסברתי להם כי עוד חזון למועד, כי טרם הגיע זמן שחרורם. ממכתבו של לורד קרנבורן אנו רואים, שהממשלה החליטה על שחרור הדרגתי לאחר בדיקה מעולה.⁴

יש עוד שינוי – וזה הפעם לרעה. עד עתה [כש]היתה הממשלה משחררת את המעפילים, היא היתה אומנם מורידה את מספר המעפילים ממיכסת העולים לפי ״הספר הלבן״, אך הפעם הם מודיעים שישחררו את האנשים בהתאם למיכסת העלייה החצי־שנתית.

עד ה־30 לחודש לא קיבלתי כל ידיעה מהממשלה כאן בשאלה זו. התקשרתי אתה טלפונית והודיעו לי, שגם הם קיבלו ידיעה ממשרד המושבות, אבל לא תהא הודעה רשמית על כך אלינו וכן לא תבוא כל תשובה רשמית למכתבנו אליהם בדבר פליטי ״דריין״. יחד עם זה, הזמינו אותי לבוא ולראות את ההוראות שנתקבלו מלונדון. ביקרתי בממשלה, קראו לפני את ההוראות והשוויתי אותן עם הפרטים שנתקבלו על־ידינו.

בהזדמנות זו התנצלו לפני על התשובה שנתנו לי, כי לא תהיה כל תשובה אלינו וכו׳, ונאמר לי כי התשובה אלינו נמסרה כבר על־ידי משרד המושבות להנהלה בלונדון על מנת שתועבר להנהלה בירושלים.

המזכירות הראשית של הממשלה מתקשרת עתה עם מחלקת העלייה ועם המשטרה, והציעה לנו שגם אנו נתקשר עם המשטרה ונקבע פרוצדורה מסוימת לאופן בחירת האנשים לשחרור. זה ודאי יקח זמן־מה ובינתיים תפורסם המיכסה החדשה.

ביחס לקפריסין, אמרתי שאם עלינו יהיה למצוא אוניות להסעת הפליטים מטורקיה לקפריסין, היינו מסיעים אותם לארץ־ישראל. לדעתי, אין כל טעם שאנו נעסוק בהעברת האנשים לקפריסין. אם אנו נצטרך לטפל בדבר, הרי עלינו לעשות הכל להעברת האנשים לארץ־ישראל.

פניתי לממשלה לפני ימים אחדים בדבר אפשרות של מתן רשיונות עלייה לפליטים במאוריציוס.

חיכינו כל הזמן להזמנה מאת הגנרל מפקד הצבא בארץ,⁵ אבל ההזמנה עד עתה לא הגיעה. נראה לי שמקרה [החיפוש ב]גבעת חיים גרם לעיכוב. בינתיים קיבלתי מכתב מאת הגנרל אוקינלק, בו הוא אומר כי ידוע לו כי היו בלונדון דיונים בעניינים מדינייים העומדים על הפרק, ונראה לו שהדיון נסתיים, והוא מוצא לנכון לדחות את תשובתו לזמן מה עד שיוכל לתת לי תשובה ממצה והוא מקווה שזה יהיה בזמן הקרוב.

נשיאות ״כופר היישוב״ התפטרה בזמנה. עתה הגענו לידי הסכם על בחירת נשיאות חדשה המורכבת מה״ה דר׳ ברט, ליפשיץ (מ״ביצור״), סבירסקי ולוין־אפשטיין (מלשכת המסחר). כולם הסכימו להיכנס לנשיאות, רק מר סבירסקי היסס. הפצירו בו והתברר שהקושי הוא בעיקר מצד נשיא ״האיחוד האזרחי״ – מר רוקח, שהביע דעה שלילית על ״כופר היישוב״. היות והה״ה לוין־אפשטיין וסבירסקי מייצגים את אנשי המסחר, ואלה שומעים דעות גם מצד אחר, היססו מלקבל את הבחירה.

אני מבין שהיו דיונים רציניים בתוך ״האיחוד האזרחי״ בשאלת ״כופר היישוב״. רבים טענו, שלא ייתכן כי מצד אחד יקבע ״האיחוד האזרחי״ עמדה חיובית ל״כופר היישוב״ ובו בזמן יקבע היו״ר שלהם עמדה שלילית משלו. לבסוף הגיעו שני הצדדים להסכמה על עמדה אחידה, והיא: לתמוך בלב שלם ב״כופר היישוב״ על מנת שיהיה שינוי שם [המגבית]. כמובן שזוהי רק שאלה של פרסטיז׳ה. מסרו לי, למשל, כי נהגי ״אביב״ פנו לראש עיריית תל אביב [ישראל רוקח] בקשר עם תרומות ל״כופר היישוב״. תשובת ראש העיר היתה שהוא אינו יודע אם עליהם בכלל לתרום ל״כופר היישוב״, אבל אם הם רוצים לעשות זאת, הרי מחובתם להפריש חלק לקופת הרוויזיוניסטים. אולם, כפי שאמרתי, אחרי הפגישה נתקיימה ישיבה ב״איחוד האזרחי״ והגיעו לידי החלטה על תמיכה מלאה במכשיר הכספי בתנאי של שינוי שם.

בוועדת הביטחון [היישובית] דובר לא פעם על העזרה לחייל, לנוטר ולמשפחתו. דעת כולם היתה שהמכשיר הכספי למפעל זה הוא ״כופר היישוב״, כמובן שעוד נצטרך לברר את העניין עם הוועד הלאומי. יש דעה ש״כופר היישוב״ הוא המכשיר רק לענייני ביטחון, ויש להקים מפעל מיוחד לעזרה לחיילים ולנוטרים. יש מתנגדים להצעה זו ומציעים לקיים מדור מיוחד בתוך ״כופר היישוב״ לענייני העזרה לחיילים ולנוטרים. טרם הספקתי לקבוע עמדה להצעה החדשה, אבל מצאתי לחובה להודיע על המצב להנהלה.

הצעת מ״ש לדחות את הויכוח בשאלת “כפר היישוב” התקבלה ברוב של 3 נגד 1.