ב־5 במרס העליתי בקבינט המלחמה את שאלת ההגירה הבלתי־חוקית לארץ־ישראל. באותה הזדמנות חזרו עמיתי ואישרו את ההחלטות הקודמות לנקוט בכל הצעדים המעשיים למניעת כל הגירה בלתי־חוקית לארץ־ישראל, אך לנהוג בהומניות ככל שמהגרים בלתי־חוקיים יגיעו לארץ־ישראל חרף הצעדים הללו, אז יהיה צורך להחזיקם במחנות מעצר אלא אם כן, ועד אשר, יהיה אפשר להסיעם ליעדים אחרים כלשהם. אני נתבקשתי באותו דיון להעלות את העניין שוב כאשר ספינה הנושאת פליטים משטחים שנכבשו בידי האויב תגיע בפעם הבאה לאיסטנבול, ואנו נשאלנו האם נוכל להסכים להתיר להם להיכנס לארץ־ישראל.

2. עכשיו נוצר מצב המחייבני להעלות שאלה קשה זו פעם נוספת לפני קבינט המלחמה. במשך השבועות שחלפו מאז התקבלה ההחלטה, נשארה שאלת ההגירה הבלתי־חוקית לארץ־ישראל ממשית מאוד, ובעקבות אסון ״סטרומה״ הופעל לחץ בלתי־פוסק בידי הציונים בארץ זו ובארצות־הברית, ובידי אוהדיהם שבפרלמנט, להשמעת הצהרה מטעם ממשלת הוד מלכותו על כוונותיה לא רק לגבי הצעדים שיינקטו כלפי הפלגות עתידיות של פליטים יהודים המגיעים לאיסטנבול, בתקווה להגיע לארץ־ישראל, אלא גם לגבי גורל נוסעי ״דריין״, הנתונים במעצר במחנה עתלית למעלה משנה. (הילדים גילאי 16־11 שוחררו אך זה עתה). יתר על כן, יש סימנים מובהקים המלמדים על חידוש כלשהו של ההפלגות. במרוצת השבועות האחרונים הגיעו לאיסטנבול שלוש ספינות קטנות, ״מיחאי״, אוקסיניה״ ו״מירציאה״ ועל סיפונן קבוצות בנות תשעה־עשר, שלושה־עשר ושלושים וארבעה איש בהתאמה. לאור הוראות הקבינט, מייד עם הגיע הידיעות בדבר הגעת שתי הספינות הראשונות לאיסטנבול, הבריק משרד החוץ לשגריר הוד מלכותו באנקרה והורה לו להודיע לממשלה הטורקית, כי ממשלת הוד מלכות אינה מבקשת ממנה לנקוט צעדים כלשהם כדי להכביד על מסע הספינות הלאה. ״אויקסין״ הפליגה ראשונה מאיסטנבול ובערך ב־20 באפריל הגיעה לקרבת איזמיר, שם, לפי הקונסול שלנו, היא ממתינה להגעת רב־חובל חדש. לשאלותינו השיבו הטורקים כי אינם יודעים דבר על נוסעי הספינה, אולם יש להניח כי הם לא נעצרו. מכל מקום, הסוכנות היהודית מודאגת לגביהם מאוד. ״מיחאי״ הפליגה בשלום לארץ־ישראל. היא הגיעה לחיפה ב־8 במאי ונוסעיה הועברו למחנה המעצר עתלית. ״מירציאה״ הפליגה מאיסטנבול לפני זמן־מה והיא בדרכה לארץ־ישראל. ממקורות סודיים נודע באחרונה לממשלת ארץ־ישראל, כי ספינה גדולה עמוסת בלתי־חוקיים עומדת להפליג מקונסטנצה בקרוב וכי כמה אלפי יהודים שהתרכזו בקונסטנצה משתדלים לאתר אמצעים להימלט מרומניה. למעשה נוצר מצב המחייב להתייצב מול הבעיה פנים אל פנים בכנות.

3. האפשרות להטות ספינות המסיעות מהגרים בלתי־חוקיים מחוף ארץ־ישראל, ולמצוא להם משכן בארץ אחרת כלשהי, נבדקה שוב ביסודיות. אולם התברר כי בשל כמה סיבות אין זה מעשי לאכסן אנשים כאלה בקפריסין, סוריה, מצרים, אריתריאה, מזרח־אפריקה ומאוריציוס. גם כלי שיט להעברתם למרחקים גדולים אינם זמינים. משום כך נאלצתי להגיע לכלל מסקנה, כי לא זו בלבד שלא יהיה זה מעשי לגרש את נוסעי ״דריין״, אלא שגם יהיה צורך להתיר למשלוחים חדשים של פליטים המגיעים על חופי ארץ־ישראל להישאר שם. בוצעה בדיקה בידי צירות ממשלת הוד מלכותו באדיס־אבבה, שמא יהיה אפשר ליישב שם כמה מן המהגרים הבלתי־חוקיים בקרב יישובי הפלשה היהודים באביסיניה, אבל אפילו יהיה יחסו של הקיסר אוהד לפעולה זו, נראה שיהיה זה בלתי־מעשי לכוון לשם יותר מאשר מספר זניח.

4. כמובן שאין להתיר הגירה בלתי־חוקית בשום פנים. זו דעתי וסר ה' מק־מייקל, שבו נועצתי במהלך ביקורו בארץ זו, תמים דעים לחלוטין בעניין זה. כל מה שעלול להיראות בעיני דעת הקהל הערבית כמערער את מעמד מדיניות ״הספר הלבן״ במצב הדברים הנוכחי, יהיה מסוכן ביותר. אבל אני סבור – והוא מסכים – שיש מקום להבדיל בין מי שלאחר שנמלטו מארצות הכבושות בידי האויב מבקשים את עזרתנו בהיותם בדרך, ובין פליטים יהודים המצליחים לבסוף, במאמציהם־הם, להגיע אל חופי ארץ־ישראל. לגבי אלה האחרונים, אני מעלה הצעות מסוימות לפני עמיתי. הן אושרו בידי הנציב העליון והמפקד העליון של המזרח התיכון.

5. ההליך שאני מציע לנקוט הוא כלהלן: כל הבלתי־חוקיים ייעצרו בהגיעם; אחר כך הם ייבדקו ביטחונית הן בידי השלטונות האזרחיים והן הצבאיים [מספר מילים מטושטשות]. אם הם יעמדו במבחן זה, ובכפוף לעיקרון הכללי של יכולת הקליטה הכלכלית, הם ישוחררו מן המעצר ויקוזזו מן המיכסה החצי־שנתית שנקבעה ב״ספר הלבן״. כל מקרה פרטני יטופל בהתאם לנתוניו והשחרורים יבוצעו פרטנית. אותו הליך יינקט לגבי עצורי ״דריין״: הם ישוחררו בהדרגה ואחרי השלמת הבדיקה הביטחונית. הנציב העליון סבור, כי עם שיש להניח, ששום בדיקה ביטחונית לא תוכל להיות יעילה לחלוטין, אין בנמצא חלופה מעשית כלשהי להליך המוצע לטיפול בבעיה קשה כל כך זו. משרד המלחמה נועץ טלגרפית בדחיפות במפקד העליון של המזרח התיכון והוא הביע הסכמתו לסידורים הללו. בעוד שניתן להגן על הליך זה כנגד הטענה שהוא נוגד את סעיפי ההגירה של ״הספר הלבן״, יש להכיר שהדבר מהווה סטייה מובהקת מהודעת ממשלת הוד מלכותו בנובמבר 1940, כאשר מצב הספנות בים התיכון היה שונה מאוד, שקבעה כי כל המהגרים שיגיעו בעתיד לארץ־ישראל, יגורשו.

6. בסיכום, אני מבקש אישור להצעות הבאות:

(1) כי בהתאם למדיניות הנוכחית של נקיטת כל הצעדים המעשיים למניעת הגירה בלתי־חוקית לארץ־ישראל, לא יינקטו שום צעדים במטרה לאפשר הגעת ״פליטים״ יהודים לארץ־ישראל. פירוש הדבר, למעשה, כי לא יסופקו אמצעים כלשהם לפליטים יהודים הנקלעים לטורקיה במטרה להיכנס לארץ־ישראל באופן בלתי־חוקי משטחים שנכבשו בידי האויב, אפילו יוצג גירושם של אנשים אלה מטורקיה חזרה לאותם שטחים, כתוצאה מסירובנו להתערב, בידי הסוכנות היהודית, כעלול לחולל בעתיד תקריות דומות לאסון ״סטרומה״;

(2) כי בלתי־חוקיים בספינות שיפליגו בעתיד, ולמרות כל זאת יגיעו לארץ־ישראל, יורשו לנחות וישוכנו במחנות מעצר, ואלה מביניהם אשר יימצאו כשירים מבחינה ביטחונית ומבחינת יכולת הקליטה ישוחררו בהדרגה בקיזוז מן המיכסה החצי־שנתית הנוכחית כפי שנקבע ב״ספר הלבן״;

(3) כי לגבי עצירי ״דריין״ יינקט אותו הליך;

(4) כי שום פרסום שלא לצורך לא יינתן לסידורים החדשים, אם כי בתשובה לשאילתות בפרלמנט, ולפניות הסוכנות היהודית, יהיה צורך להבהיר את המיתווה הכללי של הסידורים.

קרנבורן

משרד המושבות