איך אני מתאר לי את הספרות וחייה? כנוף מגוון? לא. הנוף בטבעו אינו משתנה. העמק נשאר עמק וההר – הר. השנויים הוולקניים והנפטוניים הם ענין להנחות גיאולוגיות, ואנו – לכל הפחות בשטח ההיסטוריה שמאחורינו – מוצאים את הארצות הידועות לנו כמו שהן עתה. ערבת רוסיה לא השתטחה על פני שויץ וקרחוני־האלפים לא הבריקו על פני ערבות רוסיה ואוקרינה. אבל אני רואה אותה כמישור שטוח. הנוף עד כמה שנמסר לרשות הצומח משתנה הוא. הנה שדה שטוח לפני ושדה מגוון מאד. הנה שדה־תבואות והנה כברת־חול, הנה קבוצת־עצים, כמעט חורשה, והנה אילן בודד בתוך השדה או לצדו, והנה כמו קרחת בתוך החורש. הנה עצי פרי והנה אילני סרק. דשאים בוקעים מתוך כר רטוב ופרחי־בר בתוך הקמה, וכמו עגול מכוסה פרחים, ויש שפה ושם מבצבץ גם פרח בודד, ופה ושם גם קוצים וברקנים. פה עוברת יד אמונה וגוזמת, פה חורשים וזורעים, שם מנכשים ועודרים, ובצד מנקים פנה מקוציה, ובאותו זמן מבצבצים פה ושם גם גדולי פרא. והשטח מלא שמש וצל, ריח ובושם, וגם ריחות רעים פורצים פתאום. ישנם גם פרחים כאלה. היוכל האלון הגבוה לדרוש, שיהפכו את השדה למדבר ושהוא יתנוסס בו יחידי כתמר באיזה נוה עלוב? התוכלנה שבלי־הדגן לדרוש: הרחיקו את העצים מסביבנו? מנקודת עסק והכנסה ונצול אדמה וספסרות הכל אפשר, אבל הטבע אוהב גוון. מה בצע בחומר יחידי אם מסביבו מדבר, וכי לא יפה ממנו יער האלונים או ארזים ענקיים? וכי אין הטיָל עומד פתאום ומזין עיניו בפרח קטן וחבוי? וכי אין גדולי־פרא משמשים ערובה לטיב הקרקע ועדיותה? כל מה שהקרקע יותר שמן ורוה – המלחמה בגדולי־הפרא קשה יותר. ואפשר תתארו לכם שושנים בלי חוחים? המלאכה יודעת גם לעשות זאת, אבל הטבע ביצרו יצירים בריאים יוצר לו בדרכו. כל מונוטוניות היא דלות ושעמום, העושר היפה הוא – גווּן, האחדות יוסיף: והאחדות העליונה, אפשר גם בלעדיה, יכולים להתקים גם בלי ענק, בלי מרכז, ישנה הרמוניה בעולם. אבל אם ישנו ענק או ענקים – ברוכים יהיו, רק אל נא יהיו צרי־עין. המדבר הוא סוף־סוף מדבר ולא יותר, והיפה הוא: הירק, שלל־צבעים וגדוּל. הצריך פתאום לבוא ולעקור ולשרש, ולזרוע ולנטוע מחדש? הנה אילן עתיק והנה גם שריד־אילן, והנה גם שרשים חשופים, וצפרים שרים ובונים קן בלי הבדל, ודבורים מזמזמות ומוצצות עסיס בכל אשר תמצאנה.
האבוא לתת פתרון למשל? מיותר. רק אחת אתפלל: יהיו נא המשוררים ואנשי המחשבה לצמחים ולנטעים, וגדלו כמו שיצרם אלהים וימלאו את תפקידם. ילחמו נא גם את מלחמת קיומם בעד אור, אויר, רטיבות וחום. רק אל נא יתפללו למדבר, ואל נא יכריז כל אחד על צלו וריחו פריו. נתן נא לטיל ולעובר לבחור. והיו נא בטוחים, הם ידעו ליהנות מכל פנה, ויחד ידעו להעריך את כל צמח ופרי, ונפשם תברכנו. יש די אור, אויר ומי־ברכה לכל. וצדק פרומיתיאוס: הנלך המדברה?
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות