וַיְהִי חֹרֶף בָּאָרֶץ, וְשֶׁלֶג רַב עָף מִשָּׁמַיִם אַרְצָה כְּנֹצוֹת הַכָּרִים, וּמַלְכָּה אַחַת יָשְׁבָה בָעֵת הַהִיא עַל יַד הַחַלּוֹן, אֲשֶׁר מִסְגְּרוֹת שִׁמְשׁוֹתָיו¹ עֲשׂוּיוֹת מֵעֵץ אַלּון² שָׁחוֹר, וַתִּתְפֹּר. הִיא מַבֶּטֶת בַּשֶׁלֶג וְתֹפֶרֶת. וַתִּפְצַע בְמַחֲטָהּ אֶת אֶצְבָּעָהּ, וַיִּטְּפוּ מִמֶּנּוּ שְׁלֹשָׁה נִטְפֵי דָם, וַיִּפְּלוּ עַל הַשֶּׁלֶג הַמְכַסֶּה אֶת הָאָרֶץ. וּבִרְאוֹתָהּ אֶת הַמַּרְאֶה הָאָדֹם בְּתוֹךְ הַשֶׁלֶג הַלָּבָן, וְהִנֵּה יָפֶה הוּא מְאֹד. וַתַּחְשֹׁב בְּלִבָּהּ: “מִי יִתֵּן וְהָיָה לִי יֶלֶד אָדֹם כְּדָם, לָבָן כַּשֶׁלֶג, וְשָׁחוֹר כְּמִסְגְּרוֹת הַשְּׁמָשׁוֹת הָאֵלֶה!”.

וְלֹא עָבְרוּ יָמִים רַבִּים, וַתֵּלֶד הַמַּלְכָּה בַּת יָפָה וְנֶחְמָדָה עַד מְאֹד, אֲשֶׁר בְּשָׂרָהּ הָיָה צַח כַּשֶּׁלֶג, לְחָיֶהָ הֶאְדִימוּ כְדָם, וְשַׁעֲרוֹתָיהָ שְׁחוֹרוֹת כְּעֵץ הָאַלּוֹן הַשָּׁחוֹר, וַתִּקְרָא לָהּ לִבְנַת־שֶׁלֶג. וּבְהִוָּלֵד הַיַּלְדָּה מֵתָה הַמַּלְכָּה.

וַיְהִי לִתְקוּפַת הַשָּׁנָה, וַיִּקַּח לוֹ הַמֶּלֶךְ עוֹד אִשָּׁה. וְהָאִשָּׁה הָיְתָה יָפָה מְאֹד, אַךְ גַּאֲוַת רוּחַ וּמְקַנְאָה, וַתִּשְׂנָא מְאֹד כָּל אִשָּׁה יָפָה מִמֶּנָּה. וְלָהּ רְאִי נִפְלָא, אֲשֶׁר אִם נִגְּשָׁה אֵלָיו וְאָמְרָה לוֹ:

"הַגִּידָה, רְאִי יָפֶה, הַתָּלוּי בַּקִיר,

הֲיֵשׁ יָפָה מִמֶּנִּי בְּכָל מְדִינָה וָעִיר?"

וְעָנָה אוֹתָהּ הָרְאִי לֵאמֹר: “גְּבִרְתִּי. הַמַּלְכָּה, הִנָּךְ הַיָּפָה בְּכָל נְשֵׁי הָאָרֶץ”. וּבְשָׁמְעָהּ אֶת דְּבָרָיו אֵלֶּה שָׁמְחָה בָהֶם מְאֹד, יַעַן יָדְעָה כִּי אַךְ אֱמֶת יְדַבֵּר הָרְאִי.

וּבֵין כֹּה וָכֹה, וְלִבְנַת־שֶׁלֶג גָּדְלָה וַתִּיף עַד מְאֹד, וּבִהְיוֹתָהּ בַּת שֶׁבַע שָׁנִים אֹרוּ פָנֶיהָ כַּשָּׁמֶשׁ בַּצָּהֳרָיִם, וַתַּעַל בְּיָפְיָהּ גַם עַל הַמַּלְכָּה. – פַּעַם אַחַת שָׁאֲלָה הַמַּלְכָּה אֶת הָרְאִי כְּמִשְׁפָּטָהּ:

"הַגִּידָה, רְאִי יָפֶה, הַתָּלוּי בַּקִּיר,

הֲיֵשׁ יָפָה מִמֶּנִּי בְּכָל מְדִינָה וָעִיר?"

וַיַּעַן אוֹתָהּ הָרְאִי וַיֹּאמַר:

"הִנָּךְ הַיָּפָה, מַלְכָּתִי, בְּכָל עִיר וּמְדִינָה,

אַךְ אֶלֶף פְּעָמִים יָפָה מִמֵּךְ לִבְנַת־שֶׁלֶג הָעֲדִינָה!"

וַתֶּחֱרַד הַמַּלְכָּה בְּשָׁמְעָה זֹאת, וּפָנֶיהָ נֶהֶפְכוּ לִירָקוֹן מִקִּנְאָה וָכָעַשׂ. וּמִן הָרֶגַע הַהוּא וָהָלְאָה שָׁנְאָה אֶת לִבְנַת־שֶׁלֶג תַּכְלִית שִׂנְאָה, וְלֹא יָכְלָה לְהַבִּיט בְּפָנֶיהָ בִּמְנוּחַת לֵבָב. וַתְּשַׁגְשֵׁג³ קִנְאָתָהּ וְגַאֲוָתָהּ בְּלִבָּהּ כְּלַעֲנָה וָרֹאשׁ⁴ וְלֹא הָיָה לָהּ מֵהֶן מָנוֹחַ, גַּם בַּיּוֹם גַם בַּלַּיְלָה.

וַיְהִי הַיּוֹם וַתִּקְרָא אֵלֶיהָ צַיָּד אֶחָד, וַתֹּאמֶר לוֹ: “קַח אֶת הַיַּלְדָּה וְשָׂאֶהָ הַיַּעְרָה, וְהָמֵת אוֹתָהּ, וְהֵבֵאתָ לִי אֶת כְּבַדָהּ וְאֶת רֵיאָתָהּ לְאוֹת, כִּי עָשִׂיתָ כְּמִצְוָתִי”.

וַיִּשְׁמַע הַצַּיָד לִדְבָרֶיהָ, וַיִּקַּח אֶת הַיַּלְדָּה. וַיּוֹלִיכֶהָ הַיַּעְרָה. וַיְהִי בְּהוֹצִיאוֹ אֶת חֲנִיתוֹ מִתַּחַת לְמַדָּיו⁵, וַיַּחְפֹּץ לְפַלַּח אֶת לִבָּהּ, וַתָּרֶם הַיַּלְדָּה אֶת קוֹלָהּ, וַתֵּבְךְ מָרָה, וַתֹּאמֶר: “אֲהָהּ, צַיָד אָהוּב, אַל נָא תְמִיתֵנִי! הִנְנִי לָנוּס וּלְהֵחָבֵא בַיַּעַר, וְלֹא אָשׁוּב עוֹד הַבָּיְתָה”.

וַיַּחְמוֹל עָלֶיהָ הַצַּיָּד, כִּי יָפָה הִיא מְאֹד וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “רוּצִי לָךְ וְנוּסִי, יַלְדָה אֻמְלָלָה!” וּבְלִבּוֹ חָשַׁב: “עוֹד מְעַט וּטְרָפוּךְ פְּרִיצֵי חַיּוֹת”. וּבְכָל זֹאת הָיָה לוֹ כְמוֹ נָגֹלָּה אֶבֶן כְּבֵדָה מֵעַל לְבָבוֹ, בְּזָכְרוֹ, כִּי לֹא שָׁפַךְ אֶת דְּמֵי הַיַּלְדָּה הַנְּקִיָּה. וַיִּדְקֹר בַּחֲנִיתוֹ צְבִי קָטֹן. אֲשֶׁר עָבַר לְפָנָיו בָּעֵת הַהִיא, וַיִּקַּח אֶת כְּבֵדוֹ וְאֶת רֵיאָתוֹ. וַיְבִיאֵם אֶל הַמַּלְכָּה לְאוֹת, כִּי עָשָׂה כְּמִצְוָתָהּ.

וַתְּצַו הַמַּלְכָּה לַמְבַשֶׁלֶת לְבַשְּׁלָם בְּמֶלַח. וְאַחֲרֵי כֵן אָכְלָה אוֹתָם וַתֹּאמֶר בְּלִבָּהּ, כִּי אֶת כְּבַד לִבְנַת־שֶׁלֶג וְאֶת רֵיאָתָה הִיא אֹכָלֶת. –

וַתִּשָּׁאֵר הַיַּלְדָּה הָעֲזוּבָה בַּיַּעַר הַגָּדוֹל בֹּדֵדָה וְשֹׁמֵמָה, וַיִּפֹּל עָלֶיהָ פַּחַד נוֹרָא, וַתִּשָּׂא אֶת עֵינֶיהָ אֶל עֲלֵי הָעֵצִים, וְלֹא יָדְעָה מֵאַיִן יָבֹא עֶזְרָהּ. וַתָּחֶל לָרוּץ בַּיַּעַר, וַתְּדַלֵּג עַל הָאֲבָנִים, וַתַּעֲבֹר בֵּין הַקּוֹצִים וּבֵין חַיְתוֹ טֶרֶף, אֲשֶׁר רָצוּ הֵנָּה וָהֵנָּה, וּבְכָל זֹאת לֹא נַעֲשָׂה לָהּ כָּל רָע. וַתָּרָץ עַד אֲשֶׁר לֹא הָיָה עוֹד כֹּחַ בְּרַגְלֶיהָ. וְהִנֵּה בָא הָעֶרֶב, וַתֵּרֶא פִתְאֹם בַּיִת קָטֹן לְפָנֶיהָ, וַתָּבֹא בוֹ לְהִנָּפֵשׁ מֵעֲמָלָהּ.

וְכָל כְּלֵי הַבַּיִת קְטַנִים הָיוּ מְאֹד, אַךְ יָפִים וּמְרֻחָצִים לְמִשְׁעִי⁶ עַד לְהַפְלִיא. וּבְתוֹךְ הַבַּיִת עָמַד שֻׁלְחָן קָטָן, וְעָלָיו שֶׁבַע קְעָרוֹת, שֶׁבַע כַּפּוֹת, שִׁבְעָה מִזְּלָגוֹת, וְשִׁבְעָה שַׁכִּינִים; וְגַם שֶׁבַע כּוֹסוֹת יַיִן לֹא חָסָרוּ. וְאֵצֶל קִירוֹת הַבַּיִת עָמְדוּ שֶׁבַע מִטּוֹת מְכֻסּוֹת בְּשִׁבְעָה סְדִינִים לְבָנִים כַּשָּׁלֶג. וְלִבְנַת־שֶׁלֶג, בְּהְיוֹתָהּ עֲיֵפָה מַעֲמַל דַּרְכָּהּ, טָעֲמָה מִכָּל קְעָרָה מְעַט אֹכֶל, וַתֵּשְׁתְּ מִכָּל כּוֹס מְעַט יַיִן, לְבִלְתִּי שְׁלוֹל מַאִישׁ אֶחָד אֶת כָּל מַאֲכָלוֹ וְשִׁקּוּיוֹ. אַחֲרֵי כֵן שָׁכְבָה בְמִטָּה אַחַת לָנוּחַ בָּהּ, וְהִנֵּה הָיְתָה הַמִּטָּה אֲרֻכָּה מִמִּדַּת קוֹמָתָהּ; וַתִּשְׁכַּב בַּשְּׁנִיָּה. אַךְ זֹאת הָיְתָה קְצָרָה מִמִּדָּתָהּ; וַתְּנַס לְהִשְׂתָּרֵעַ בְּכָל אַחַת מֵהַמִּטּוֹת, וְלֹא מָצְאָה לָהּ בָּהֵן מָנוֹחַ טוֹב, בִּלְתִּי אִם בַּמִּטָּה הַשְּׁבִיעִית, אֲשֶׁר הָיְתָה לְפִי קוֹמָתָהּ. וַתַּעַל עָלֶיהָ, וַתִּשְׁכַּב בָּהּ, וַתַּפְקֵד רוּחָהּ בְּיַד אֱלֹהִים וַתִּישַׁן בִּמְנוּחָה נָעֵמָה.

חֶשְׁכַת הַלַּיִל כִּסְּתָה אֶת הַיַּעַר, וַאֲדוֹנֵי הַבַּיִת, הֵם שִׁבְעָה גַמָּדִים⁷. שָׁבוּ מִן הֶהָרִים, אֲשֶׁר הָלְכוּ שָׁמָּה לַחְפֹּר זָהָב לָמוֹ, וַיַּעֲלוּ אֶת שִׁבְעָה נֵרוֹתֵיהֶם, וַיְהִי אוֹר בַּבַּיִת, וַיִּוָּכְחוּ, כִּי הָיָה אִישׁ בְּבֵיתָם, כִּי שֻּׁנָּה הַמִּשְׁטָר בּוֹ. וַיֹּאמֶר הָרִאשׁוֹן “מִי זֶה יָשַׁב עַל כִּסְאִי?” וַיִּשְׁאַל גַּם הַשֵּׁנִי: “מִי אָכַל מִקַּעֲרָתִי?” וְהַשְּׁלִישִׁי הִשְׁתּוֹמֵם גַּם הוּא לֵאמֹר: “מִי פָרַס⁸ מִלַּחְמִי? וְהָרְבִיעִי שָׁאַל בְּתִמָּהוֹן: וּמִי טָעַם מִיַּרְקִי?” וְאַחֲרָיו אָמַר הַחֲמִישִׁי: “מִי נָגַע בְּמִזְלָגִי?” גַּם הַשִּׁשִׁי הִתְפַּלֵּא: “מִי חָתַךְ בְּשַׂכִּינִי?” וְאַחֲרֵיהֶם הִשְׁתָּאֶה הַשְּׁבִיעִי גַם הוּא לַאמֹר: “וּמִי זֶה שָׁתָה מִכּוֹסִי?”

וַיַּבֵּט הָרִאשׁוֹן כֹּה וָכֹה, וַיַּרְא וְהִנֵּה עִקְבוֹת אִישׁ נִרְאוּ בְּכָרֵי מִטָּתוֹ, וַיִּשְׁאַל: “מִי זֶה עָלָה עַל יְצוּעִי?”⁹, וְגַם הַגַּמָּדִים הָאֲחֵרִים מִהֲרוּ אֶל מִטוֹתֵיהֶם, וַיִּקְרָאוּ: “גַּם בְּמִטּוֹתֵינוּ דָּרְכוּ רַגְלֵי אָדָם!” וַיִּפֶן הַגַּמָּד הַשְּׁבִיעִי אֶל מִטָּתוֹ, וַיַּרְא אֶת לִבְנַת־שֶׁלֶג שֹׁכֶבֶת בָּהּ, וִישֵׁנָה. וַיִּקְרָא לְרֵעָיו, וַיְמַהֲרוּ אֶל מִטָּתוֹ. וַיִּשְׁתָּאוּ לְמַרְאֵה עֵינֵיהֶם, וַיָּאִירוּ בְנֵרוֹתֵיהֶם לְעֵבֶר פְּנֵי הַיְשֵׁנָה, וַיִּקְרְאוּ מִתִּמָּהוֹן: “אֵי אֱלֹהִים, אֵי אֱלֹהִים! מַה יָּפָה הַיַּלְדָּה הַזֹּאת!” וַתִּגְדַּל שִׂמְחָתָם עַד מְאֹד, וְלֹא הֱעִירוּהָ מִשְּׁנָתָהּ, וַיִּתְּנוּהָ לִישָׁן בַּמִּטָּה. וְהַגַּמָּד הַשְּׁבִיעִי שָׁכַב עִם כָּל אֶחָד מֵרֵעָיו שָׁעָה אַחַת, עַד תֹּם כָּל הַלַּיְלָה. –

הַבֹּקֶר אוֹר, וְלִבְנָת־שֶׁלֶג הֵקִיצָה מִשְּׁנָתָהּ, וַתֵּרֶא אֶת שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים, וַתֶּחֱרַד מִפְּנֵיהֶם, אַךְ הֵם דִּבְּרוּ אֵלֶיהָ רַכּוֹת וַיִּשְׁאָלוּהָ לִשְׁמָהּ, וַתַּעַן אוֹתָם וַתֹּאמַר: “לִבְנַת־שֶׁלֶג שְׁמִי”. וַיּוֹסִיפוּ הַגַּמָּדִים לְשָׁאֲלָהּ אֵיךְ בָּאָה אֶל בֵּיתָם. וַתְּסַפֵּר לָהֶם לִבְנַת־שֶׁלֶג, כִּי הָאֵם־הַחֹרֶגֶת חָפְצָה לַהֲמִיתָהּ, וְאַךְ בְּחֶמְלַת הַצַּיָּד עָלֶיהָ הָיְתָה לָּהּ נַפְשָׁהּ לְשָׁלָל, וַתָּרָץ כָּל הַיּוֹם עַד בּוֹאָהּ אֶל הַבַּיִת הַזֶּה.

וַיֹּאמְרוּ אֵלֶיהָ הַגָּמָּדִים: “הַחֲפֵצָה אַתָּ לִצְפּוֹת¹⁰ הֲלִיכוֹת בֵּיתֵנוּ, לְבַשֵּׁל לְהַצִּיעַ אֶת הַמִּטּוֹת, לִתְפֹּר, וְלֶאֱרֹג וְלִשְׁמָר בּוֹ אֶת הַנִּקָּיוֹן וְהַמִּשְׁטָר? אִם כָּכָה אַתְּ עֹשָׂה, וְיָשַׁבְתְּ בְּבֵיתֵנוּ, וְלֹא יֶחְסַר לָךְ דָּבָר”. וַתַּעַן לִבְנַת־שֶׁלֶג: “כֵּן. בְּכָל לְבָבִי אֶעֱבֶדְכֶם!” וַתִּשָּׁאֵר בְּבֵיתָם. וַתְּהִי מֵאָז צוֹפִיָּה הֲלִיכוֹת הַבַּיִת בְּמִשְׁטָר נָעִים. בַּבֹּקֶר בַּבֹּקֶר הָלְכוּ הַגַּמָּדִים אֶל הֶהָרִים, לַחְפֹּר מִשָּׁם זָהָב, וּמִדֵּי עֶרֶב בֶּעֶרֶב שָׁבוּ אֶל בֵּיתָם, וַיִּמְצְאוּ אֶת מַאֲכָלָם וְשִׁקּוּיָם נְכוֹנִים לִפְנֵיהֶם. אוּלָם כָּל הַיּוֹם יָשְׁבָה לִבְנַת־שֶׁלֶג לְבַדָּהּ בַּבַּיִת, וְלָכֵן הִזְהִירוּהָ הַגַּמָּדִים לֵאמֹר: “הִשָּׁמְרִי לָךְ מֵאִמֵּךְ־חֹרַגְתֵּךְ, כִּי עוֹד מְעַט וְנוֹדַע לָהּ מְקוֹם מַחֲבוֹאָךְ, עַל כֵּן סִגְרִי אֶת הַדֶּלֶת, וְאַל תִּתְּנִי לְאִישׁ לָבֹא הַבָּיְתָה”. –

וְהַמַּלְכָּה הַמִּרְשֵׁעַת אַחֲרֵי הַאֲמִינָהּ בִּלְבָבָהּ, כִּי אֶת כְּבַד לִבְנַת־שֶׁלֶג וְאֶת רֵיאָתָהּ אָכְלָה, הִתְאַמְּרָה¹¹, כִּי הִיא הַיָּפָה בְּכָל בְּנוֹת הָאָרֶץ. וַתִּגַּשׁ אֶל הָרְאִי וַתֹּאמַר:

"הַגִּידָה, רְאִי נָעִים, הַתָּלוּי בַּקִּיר,

הֲיֵשׁ יָפָה מִמֶּנִּי בַמְּדִינָה וּבָעִיר?"

וַיַּעַן אוֹתָהּ הָרְאִי לֵאמֹר:

"אָמְנָם הַיָּפָה אַתְּ פֹּה בָעִיר וּבַמְּדִינָה,

אַךְ אֶלֶף פְּעָמִים יָפָה מִמֵּךְ לִבְנַת־שֶׁלֶג הָעֲדִינָה,

הַיּוֹשֶׁבֶת שַׁאֲנַנָּה בְּבֵית שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים,

מֵעֵבֶר לְהָרִים, בְּלִי רֹגֶז וּפְחָדִים!"

וַתִּתְחַלְחַל הַמַּלְכָּה, בְּשָׁמְעָהּ אֶת דְּבָרָיו, בְּדַעְתָּהּ כִּי לֹא יְכַזֵּב, וַתִּוָּכַח, כִּי רִמָּה אוֹתָהּ הַצַּיָּד וְלֹא הֵמִית אֶה לִבְנַת־שֶׁלֶג. וַתַּרְבֶּה לַחְשֹׁב מַחֲשָׁבוֹת עוֹד פַּעַם, לִמְצֹא תַּחְבֻּלָה לָקַחַת אֶת נֶפֶשׁ הַיַּלְדָהּ הַשְּׂנוּאָה לָהּ, כִּי נִגְזְלָה מְנוּחָתָהּ אִם לֹא יָכְלָה לִהְיוֹת הַיָּפָה בִּבְנוֹת הַתֵּבֵל. וְאַחֲרֵי מָצְאָה לָהּ עֵצָה. מָשְׁחָה בַפּוּךְ אֶת עֵינֶיהָ וּפָנֶיהָ, וַתִּלְבַּשׁ בִּגְדֵי חֶנְוָנִית זְקֵנָה, וְאִישׁ לֹא הִכִּירָהּ כִּי הַמַּלְכָּה הִנֶּהָ. וַתֵּלֶךְ וַתִּסַּע אֶל עֵבֶר שִׁבְעַת הֶהָרִים, אֶל בֵּית שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים, וַתִּדְפֹּק בַּדֶלֶת, וַתִּקְרָא: “סְחוֹרָה יָפָה בְּזוֹל, בְּזוֹל!!”

וַתִּשְׁקַף לִבְנַת־שֶׁלֶג בְּעַד הַחַלּוֹן הַחוּצָה וַתִּקְרָא: “שָׁלוֹם לָךְ, אִשָּׁה אֲהוּבָה, מַה תִּמְכְּרִי?”

וַתַּעַן הַחֶנְוָנִית וַתֹּאמַר: “סְחוֹרָה יָפָה, סְחוֹרָה טוֹבָה, קִשּׁוּרִים¹² שׁוֹנִים לְצִבְעֵיהֶם!” וַתּוֹצֵא לָהּ קִשּׁוּר אֶחָד מָשְׁזָר מִמֶּשִׁי שְׁלַל צְבָעִים¹³.

וַתֹּאמֶר הַיַּלְדָּה בְּלִבָּהּ: “אֵין רָע, אִם אֶתֵּן לְאִשָּׁה הַזֹּאת בּוֹא הַבַּיְתָה”. וַתִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת וַתִּקְנֶה לָהּ קִשּׁוּרִים יָפִים וְנֶחְמָדִים.

וַתֹּאמֶר הַזְּקֵנָה: “הָבָה, בִתִּי, וְאֶקְשׂר אֶת הַקִּשּׁוּרִים סָבִיב גֵּוֵךְ, וְהָיוּ לָךְ לְתִפְאָרֶת”. – וְלֹא עָלְתָה כָל דְּאָגָה עַל לֵב הַיַּלְדָּה, וַתַּעֲמֹד הָכֵן, וְהַזְקֵנָה חִזְּקָה אֶת הַקִּשּׁוּרִים סָבִיב חָזֶהָ, וַתִּתְאַמֵּץ לְחַזֵּק אֶת מוֹסְרוֹתֵיהֶם, וַתִּלְחַץ אֶת חֲזֵה הַיַּלְדָּה, עַד הִלְבִּינוּ פָנֶיהָ, וַתִּפֹּל אַרְצָה מִתְעַלֶּפֶת וַתַּעַזְבֶהָ הַזְּקֵנָה וַתֹּאמַר: “עַתָּה הִנָּךְ הַיָּפָה בְּכָל הָאָרֶץ”. וַתְּמַהֵר וַתֵּצֵא מִן הַבַּיִת.

וַיְהִי בָעֶרֶב, וַיָּבֹאוּ שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים וַיִּתְחַלְחֲלוּ מְאֹד, בִּרְאוֹתָם אֶת לִבְנַת־שֶׁלֶג הָאֲהוּבָה נֹפֶלֶת כְּמֵתָה עַל הָאָרֶץ, וְלֹא תָנִיעַ אַף בְּאַחַד בַּדֵּי עוֹרָהּ¹⁴. וַיְרִימוּהָ מֵעַל הָאָרֶץ, וִַיּרְאוּ, וְהִנֵּה הַקִּשּׁוּרִים לָחֲצוּ אֶת חָזֶה; וַיִּכְרְתוּם לִשְׁנָיִם, וְרוּחַ הַחַיִּים הֵחֵל לְפָעֵם לְאַט לְאַט בְּקִרְבָּהּ, וַתָּשָׁב, וַתֶּחִי. וְכַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ הַגַּמָּדִים אֵת כָּל הַקּוֹרוֹת אֹתָהּ, וַיֹּאמְרוּ: “הַחֶנְוָנִית הַזְּקֵנָה הָיְתָה הַמַּלְכָּה הַמִּרְשַׁעַת, לָכֵן הִשָּׁמְרִי לָךְ, וְאַל תִּתְּנִי לְאִישׁ לָבֹא הֵנָּה, אם לֹא נִהְיֶה אֲנַחְנוּ אִתָּךְ בַּבָּיִת!”

וְהָאִשָּׁה הָרָעָה מִהֲרָה אֶל הָרְאִי אַחֲרֵי שׁוּבָהּ אֶל אַרְמוֹנָהּ וַתֹּאמַר:

"הַגִּידָה, רְאִי נָעִים, הַתָּלוּי בַּקִּיר,

הֲיֵשׁ יָפָה מִמֶּנִּי בַּמְּדִינָה וּבָעִיר?"

וַיַּעַן הָרְאִי וַיֹּאמַר:

"אָמְנָם יָפָה אַתְּ פֹּה בָּעִיר וּבַמְּדִינְה

אַךְ אֶלֶף פְּעָמִים יָפָה מִמֵּךְ לִבְנַת־שֶׁלֶג הָעֲדִינָה,

הַיּוֹשֶׁבֶת שַׁאֲנַנָּה בְּבֵית שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים,

מֵעֵבֶר לְהָרִים, בְּלִי רֹגֶז וּפְחָדִים".

וַיְהִי בְּשָׁמְעָהּ זֹאת וַתִּפְחַד מְאֹד, וְדַם לְבָבָהּ הֵחֵל לִרְתֹּחַ בְּקִרְבָּהּ, בְּהִוָּכְחָהּ כִּי לִבְנַת־שֶׁלֶג חַיָּה עֲדֶנָּה. וַתֹּאמַר: “עַתָּה אֶמְצָא לִי עֵצָה נְכוֹנָה לְהוֹרִידֶךְ שְׁאוֹלָה”. וַתַּעַשׂ בְּלַהֲטֶיהָ¹⁵ הָרַבִּים. אֲשֶׁר יָדְעָה, מַסְרֵק מָרְעָל, וַתִּלְבַּשׁ בְּגָדִים אֲחֵרִים, וַיִּהְיוּ לָהּ פְּנֵי אִשָּׁה זְקֵנָה אַחֶרֶת. וַתֵּלֶךְ, וַתִּסַּע אֶל עֵבֶר שִׁבְעַת הֶהָרִים, אֶל בֵּית שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים, וַתִּדְפֹּק בַּדֶּלֶת. וַתִּקְרָא: “סְחוֹרָה טוֹבָה בְּזוֹל, בְּזוֹל!” וַתִּשְׁקַף לִבְנַת־שֶׁלֶג הַחוּצָה, וַתֹּאמַר: “גְּשִׁי הָלְאָה, כִּי לֹא אוּכַל תֵּת לָךְ לָבֹא הַבָּיְתָה!”

וַתֹּאמֶר הַזְקֵנָה: “הֲגַם לְהַבִּיט בַּסְּחוֹרָה לֹא תוּכְלִי?” וַתּוֹצֵא אֶת הַמַּסְרֵק הַמָּרְעָל, וַתְּרִימֵהוּ מָעְלָה. וַיִּמְצָא הַמַּסְרֵק חֵן בְּעֵינֵי הַיַּלְדָּה, וַתִּפְתַּח אֶת הַדֶּלֶת. וַתִּתֵּן לַזְּקֵנָה לָבֹא הַבָּיְתָה. וַיְהִי אַחֲרֵי מָכְרָה לָהּ אֶת הַמַּסְרֵק, וַתֹּאמֶר הַזְּקֵנָה: “הָבָה וְאֶסְרֹק אֶת שַׁעֲרוֹתַיִךְ הַיָּפוֹת. וְיָפִית מְאֹד”. וְלֹא עָלְתָה כָל דְּאָנָה עַל לֵב לִבְנַת־שֶׁלֶג, וַתִּתֵּן לַזְּקֵנָה לַעֲשׂוֹת לָהּ כְּחֶפְצָהּ. וַיְהִי אַךְ בָּא הַמַּסְרֵק בֵּין שַׁעֲרוֹתֶיהָ וַיֵּרֶד הָרַעַל עֲלֵיהֶן וַתִּפֹּל הַיַּלְדָּה אַרְצָה וַתִּתְעַלָּף. וַתִּקְרָא הָאִשָּׁה הָרָעָה: "הוֹי, הַיְפֵה־פִיָה הַנִּפְלָאָה, הִנֵּה בָא קִצֵּךְ הַפָּעַם!״ וַתֵּצֵא מִן הַבָּיִת.

עוֹד מְעַט וְהַלַּיְלָה הַגִּיעַ, וַיָּשׁוּבוּ שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים אֶל בֵּיתָם, וַיִּרְאוּ אֶת לִבְנַת־שֶׁלֶג מִתְעַלֶּפֶת עַל הָאָרֶץ, וַיָּבִינוּ, כִּי יְדֵי הָאֵם־הַחֹרֶגֶת עָשׂוּ זֹאת; וַיַּחְפְּשׂוּ לָדַעַת אֶת הַנְסִבָּה¹⁶, וַיִּמְצְאוּ אֶת הַמַּסְרֵק הַמָּרְעָל בֵּין שַׂעֲרוֹתֶיהָ, וַיּוֹצִיאוּהוּ מִשָּׁם, וַתָּשָׁב, וַתְּחִי כְּבָרִאשׁוֹנָה. וַיַּזְהִירוּהָ עוֹד פַּעַם לְהִשָּׁמֵר מְאֹד. וּלְבִלְתִּי תֵת לְאִישׁ לָבֹא הַבְּיְתָה.

וְהַמַּלְכָּה בָאָה וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הָרְאִי וַתֹּאמַר:

"הַגִּידָה, רְאִי יָפֶה, הַתָּלוּי בַּקִּיר,

הֲיֵשׁ יָפָה מִמֶּנִּי בְּכָל מְדִינָה וְעִיר?"

וַיַּעַן אוֹתָהּ הָרְאִי וַיֹּאמַר:

"אָמְנָם הַיָּפָה אַתְּ פֹּה בָעִיר וּבַמְּדִינָה,

אַךְ אֶלֶף פְּעָמִים יָפָה מִמֵּךְ לִבְנַת־שֶׁלֶג הָעֲדִינָה,

הַיּוֹשֶׁבֶת שַׁאֲנַנָּה בְּבֵית שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים,

מֵעֵבֶר לְהָרִים, בְּלִי רֹגֶז וּפְחָדִים!"

וַתִּרְגַז הַמַּלְכָּה מִכַּעַס וּמִקִּנְאָה. בְּשָׁמְעָהּ זֹאת, וַתִּקְרָא: “מוֹת תָּמוּת לִבְנַת־שֶׁלֶג וְיַעֲבֹר עָלַי מָה!” וְאַחֲרֵי דִבְּרָה זֹּאת הָלְכָה אֶל חֵדֶר אֶחָד, בּוֹדֵד וְנִסְתָּר מִכָּל אִישׁ, וַתָּכֶן שָׁם תַּפּוּחַ מָרְעָל. וַיְהִי מַרְאֵה הַתַּפּוּחַ הַחִיצוֹן יָפֶה מְאֹד; לְחָיָו אָדְמוּ כַּעֲרוּגוֹת שׁוֹשַׁנִּים, עַד כִּי כָל רֹאֵהוּ הִתְאַוָּה תַאֲוָה לְאָכְלֵהוּ. אוּלָם לוּ טָעַם אִישׁ מִמֶּנּוּ וָמֵת. וַיְהִי אַחֲרֵי הֵכִינָה אֶת הַתַּפּוּחַ, וַתִּמְשַׁח בַּפּוּךְ אֶת פָּנֶיהָ, וַתִּלְבַּשׁ אִכָּרָה¹⁷, וַתֵּלֶךְ, וַתִּסַּע אֶל עֵבֶר שִׁבְעַת הֶהָרִים, אֶל בֵּית שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים, וַתִּדְפֹּק בַּדֶּלֶת. וַתִּשְׁקַף לִבְנַת־שֶׁלֶג בְּעַד הַחַלּוֹן וַתֹּאמַר: “לֹא אוּכַל תֵּת לְאִישׁ בּוֹא הַבָּיְתָה, כִּי כֵן צִוּוּ עָלַי הַגַּמָּדִים”.

וַתֹּאמֶר הָאִכָּרָה: “עֲשִׂי כְחֶפְצֵךְ, כִּי לִי אַחַת הִיא. וְאָנֹכִי עוֹד אֶמְכֹּר אֶת תַּפּוּחַי, וְרַק תַּפּוּחַ אֶחָד אוּכַל לָתֶת לָךְ לְמִנְחָה”.

וַתַּעַן לִבְנַת־שֶׁלֶג וַתֹּאמַר: “לֹא אוּכַל גַּם קַחַת מֵאִישׁ מְאוּמָה!”

וַתִּשְׁאַל הָאִכָּרָה לֵאמֹר: “הֲתִירְאִי מֵרַעַל? רְאִי, הִנֵּה אֶכְרֹת אֶת הַתַּפּוּחַ לִשְׁנַיִם, וְנָתַתִּי לָךְ אֶת לֶחְיוֹ הָאֲדֻמָּה, וְאֶת לֶחְיוֹ הַלְּבָנָה אֶקַּח לִי, וְאָכַלְנוּ שְׁנֵינוּ”. וְהַתַּפּוּחַ עָשׂוּי מַעֲשֵׂה חָרָשִׁים¹⁸, כִּי רַק לֶחְיוֹ הָאַחַת הָרְעָלָה. וַתֵּרֶא לִבְנַת־שֶׁלֶג, כִּי הָאִכָּרָה אֹכֶלֶת אֶת מַחֲצִית תַּפּוּחָהּ, וַתִּתְאַוֶּה גַם הִיא מְאֹד לִטְעַם מִמֶּנּוּ, וַתִּשְׁלַח אֶת יָדָהּ הַחוּצָה, וַתִּקַּח אֶת הַתַּפּוּחַ הַמָּרְעָל. וַיְהִי אַךְ טָעֲמָה מִמֶּנּוּ מְעַט, וַתִּפּל מֵתָה אָרְצָה. וַתִּתְבּוֹנֵן אֵלֶיהָ הַמַּלְכָּה בְּעֵינַיִם מְזָרוֹת¹⁹ אֵימָה, וַתִּצְחַק בְּקוֹל גָּדוֹל. וַתֹּאמַר: “הוֹי, הַלְּבָנָה כַּשֶּׁלֶג, הָאֲדֻמָּה כְּדָם וְהַשְּׁחוֹרָה כְּעֵץ אַלּוֹן שָׁחוֹר! עַתָּה לֹא יְעִירוּךְ הַגַּמָּדִים מִשְּׁנָתֵךְ!” וַתֵּצֵא וַתָּשָׁב הָאַרְמוֹנָה וַתִּשְׁאַל אֶת הָרְאִי לֵאמֹר:

"הַגִּידָה, רְאִי יָפֶה, הַתָּלוּי בַּקִיר,

הֲיֵשׁ יָפָה מִמֶּנִּי בְּכָל מְדִינָה וָעִיר?

וַיַּעַן אוֹתָהּ הָרְאִי וַיֹּאמַר: “הִנָּךְ גְּבִרְתִּי, הַיָּפָה בְּכָל בְּנוֹת הָאָרֶץ!” אָז נָח לִבָּהּ הַזֹּעֵף מִקִּנְאָתָהּ וַתְּהִי שְׁקֵטָה וְשָׂמֵחָה. –

וַיָּבֹא הָעֶרֶב, וַיָּשׁוּבוּ הַגַּמָּדִים אֶל בֵּיתָם, וַיִּרְאוּ אֶת לִבְנַת־שֶׁלֶג נֹפֶלֶת מֵתָה עַל הָאָרֶץ, וְלֹא הָיְתָה בָּהּ עוֹד נִשְׁמַת חַיִּים. וַיְרִימוּהָ, וַיַּחְפְּשׂוּ, אוּלַי יֵשׁ דְּבַר רַעַל בָּהּ, וַיִּפְתְּחוּ אֶת קִשּׁוּרֶיהָ, וַיִּשְׂרְקוּ אֶת שַׁעֲרוֹתֶיהָ, וַיִּרְחֲצוּ אֶת בְּשָׂרָהּ בַּמַּיִם וּבַיַּיִן; אַךְ כָּל עֲמָלָם הָיָה לַשָׁוְא, כִּי הַיַּלְדָּה הַנְּעִימָה מֵתָה. וַיַּשְׁכִּיבוּהָ בַּמִּטָה, וַיֵּשְׁבוּ שִׁבְעַת הַגַּמָּדִים יַחְדָּו סְבִיבָהּ, וַיִּסְפְּדוּ לָהּ, וַיִּבְכּוּ שְׁלֹשֶׁת יָמִים. וַיֹּאמְרוּ לְקָבְרָהּ; אַךְ בְּשָׂרָהּ הָיָה טָהוֹר עָלֶיהָ כִּבְשָׂר אִישׁ חַי וּלְחָיֶיהָ הֶאֱדִימוּ כַּשּׁוֹשַׁנִּים, וַיֹּאמְרוּ: “לֹא נוּכַל הוֹרִידָהּ אֶל הָאֲדָמָה הַשְּׁחוֹרָה”.

וַיָּכִינוּ לָהּ אֲרוֹן זְכוּכִית, שָׁקוּף²⁰ מִכָּל עֲבָרָיו, וַיַּנִּיחוּ בוֹ אֶת לִבְנַת־שֶׁלֶג, וַיִּכְתְּבוּ עָלָיו בְּאוֹתִיוֹת זָהָב אֶת שְׁמָהּ וְכִי בַת מֶלֶךְ הִנֶּהָ; וַיַּעֲמִידוּ אֶת אֲרוֹנָהּ בְּרֹאשׁ הָהָר, וַיַּפְקִידוּ אִישׁ אֶחָד מֵהֶם לִשְׁמֹר עָלֶיהָ, יוֹם אֶחָד חֲלִיפוֹת. וְגַם מֵעוֹף הַשָּׁמַיִם בָּאוּ לִבְכּוֹתָהּ: בָּרִאשׁוֹנָה בָּאָה הַלִּילִית²¹, אַחֲרֶיהָ – הָעֹרֵב, וּבָאַחֲרוֹנָה בָאָה הַיּוֹנָה. וַתִּשְׁכַּב לִבְנַת־שֶׁלֶג בַּאֲרוֹנָהּ יָמִים רַבִּים, וְלֹא נָס²² לֵחָהּ, וַתְּהִי כִּישֵׁנָה, כִּי עוֹד הָיְתָה אֲדֻמָּה כְּדָם, לְבָנָה כַּשֶׁלֶג וּשְׁחוֹרָה כְּעֵץ הַשָּׁחוֹר. –

וַיִּקֶר מִקְרֵה בֶן־הַמֶּלֶךְ לִרְכֹּב בַּיַּעַר, וַיָּבֹא אֶל בֵּית הַבַּמָּדִים לָלוּן בּוֹ, וַיַּרְא אֶת הָאָרוֹן וְאֶת לִבְנַת־שֶׁלֶג הַשֹּׁכֶבֶת בּוֹ. וַיִּקְרָא אֶת הַמִּלִּים הַכְּתוּבוֹת עָלָיו, וַיֹּאמֶר אֶל הַגַּמָּדִים: “מִכְרוּ לִי אֶת הָאָרוֹן וְאֶתְּנָה לָכֶם בִּמְחִירוֹ אֵת אֲשֶׁר תַּחְפֹּצוּ”.

וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ הַגַּמָּדִים וַיֹּאמְרוּ: “אִם גַּם אֶת כָּל חֲמֻדוֹת הַתֵּבֵל תִּתֶּן לָנוּ, לֹא נוּכַל לְמָכְרֵהוּ לָךְ”.

וַיֹּאמֶר לָהֶם בֶּן־הַמֶּלֶךְ: “אִם כֵּן, תְּנוּהוּ לִי לְמִנְחָה, וְכַבֵּד אֲכַבֵּד אֶת לִבְנַת־שֶׁלֶג מְאֹד, כִּי בִלְעָדָהּ לָמָה לִּי חַיִּים?” וַיֵּבְךְּ מְאֹד בְּדַבְּרוֹ, וַיְרַחֲמוּ הַגַּמָּדִים הַטּוֹבִים עָלָיו, וַיִּתְּנוּ לוֹ אֶת הָאָרוֹן.

וַיְצַו בֶּן־הַמֶּלֶךְ אֶת עֲבָדָיו לָשֵׂאת אֶת הָאָרוֹן עַל כִּתְפוֹתֵיהֶם. וַיְהִי הֵם הֹלְכִים, וַיִּכָּשְׁלוּ בַּשִּׂיחַ²³. וַיִּתְנוֹדְדוּ, וּמִכֹּחַ הַתְּנוּעָה, נָפַל נֵתַח הַתַּפּוּחַ הַמָּרְעָל אֲשֶׁר נִתְקַע בִּגְרוֹנָהּ, מִפִּיהָ; וְעוֹד מְעַט, וְלִבְנַת־שֶׁלֶג פָּקְחָה אֶת עֵינֶיהָ, וַתָּרֶם אֶת מִכְסֵה הָאָרוֹן, וַתָּשָׁב וַתְּחִי, וַתֵּשֶׁב בּוֹ, וַתִּקְרָא: אֲהָהּ אֵלִי! אֵיפֹה אָנֹכִי?

וַיִּשְׂמַח בֶּן־הַמֶּלֶךְ מְאֹד וַיִּקְרָא: “הִנָּךְ אֶצְלִי!” וַיְסַפֶּר לָהּ מִכֹּל אֲשֶׁר קָרָה אוֹתָהּ, וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “הִנְנִי אֹהֲבֵךְ מִכָּל חֲמֻדוֹת הַתֵּבֵל. בּוֹאִי אִתִּי אֶל אַרְמוֹן אָבִי הַמֶּלֶךְ, וְהָיִית לִי לְאִשָּׁה”. וַתֶּאֱהָבֵהוּ לִבְנַת־שֶׁלֶג, וַתֵּלֶךְ אַחֲרָיו, וַיָּחֹגּוּ אֶת חַג חֻפָּתָם בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר.

וַיִּקְרְאוּ גַם לְהָאֵם-הַחֹרֶגֶת הַמִּרְשַׁעַת לָבֹא אֶל הַמִּשְׁתֶּה; וַתִּלְבַּשׁ הַמְּכַשֵּׁפָה מַחֲלָצוֹת²⁴ יְקָרוֹת וַתַּעֲמֹד לִפְנֵי הָרְאִי וַתֹּאמַר:

"הַגִּידָה, רְאִי נָעִים, הַתָּלוּי בַּקִּיר,

הֲיֵשׁ יָפָה מִמֶּנִּי בַּמְּדִינָה וּבָעִיר?"

וַיַּעַן אוֹתָהּ הָרְאִי וַיֹּאמַר:

"אָמְנָם הַיָּפָה אַתְּ, גְּבִרְתִּי, פֹּה בָּעִיר וּבַמְּדִינָה,

אַךְ אֶלֶף פְּעָמִים יָפָה מִמֵּךְ הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה וְהָעֲדִינָה!"

וַתִּקְצֹף הַמַּלְכָּה, וַתְּקַלֵּל אֶת הָרְאִי, וַתִּרְגַּז מְאֹד, וְלֹא יָדְעָה מָנוֹחַ. וַתֹּאמֶר לְבִלְתִּי לֶכֶת עוֹד אֶל הַמִּשְׁתֶּה, אַךְ קִנְאָתָהּ בָּעֲרָה בָהּ עַד מְאֹד, וַתְּאַלְצֶנָה לָלֶכֶת וְלִרְאוֹת אֶת הַמַּלְכָּה הַצְּעִירָה.

וַיְהִי בְּבוֹאָהּ אֶל אוּלָם הַמֶּלֶךְ, וַתַּכֶּר אֶת לִבְנַת־שֶׁלֶג וַתִּפֹּל עָלֶיהָ אֵימַת פִּתְאוֹם, וַתַּעֲמֹד כְּבוּל עֵץ מִבְּלִי נוֹעַ. וּבֶן־הַמֶּלֶךְ כְּבָר הֵכִין לְמַעֲנָהּ סַנְדְּלֵי בַרְזֶל עַל גֵּחֲלֵי אֵשׁ, וַיִּקְחוּם בְּמֶלְקָחַיִם וַיַּנִּיחוּם לִפְנֵי הָאֵם־הַחֹרֶגֶת הָרָעָה, וַתְּאֻלַּץ לִלְבּשׁ אֶת הַסַּנְדָּלִים הַלֹּהֲטִים כָּאֵשׁ, וַתִּרְקַד בָּהֶם עַד אֲשֶׁר נָפְלָה לָאָרֶץ, וַתָּמָת בְּמַכְאֹבִים נוֹרָאִים. –

וְלִבְנַת־שֶׁלֶג וּבֶן־הַמֶּלֶךְ נָסְעוּ הָאַרְמוֹנָה וַיִּחְיוּ מִנִּי אָז חַיֵּי אשֶׁר וָנָחָת.