וַיֹּאחֶז הָאָח בְּיַד הָאָחוֹת וַיֹּאמֶר אֵלֶיהָ: “הִנֵּה מֵאָז מֵתָה עָלֵינוּ אִמֵּנוּ אָבְדָה מְנוּחָתֵנוּ. הָאֵם־הַחֹרֶגֶת תַּכֵּנוּ בְכָל יוֹם, וּבְקָרְבֵנוּ אֵלֶיהָ תֶהֱדָפֵנוּ בְרַגְלֶיהָ; פְתוֹתֵי לֶחֶם יָבֵשׁ הַנִּשְׁאָרוֹת הֵן מַאֲכָלֵנוּ; וְגַם לַתַּרְנְגֹלֶת, הַמְלַקֶּטֶת תַּחַת הַשֻּׁלְחָן טוֹב מִמֶּנוּ, כִּי לְפָנֶיהָ תַּשְׁלֵךְ הָאֵם־הַחֹרֶגֶת לִפְעָמִים גַם נֵתַח טוֹב, וְלָנוּ אֵין כֹּל! הָהּ! לוּ יָדְעָה זֹאת אִמֵּנוּ אוּלַי רִחַם אוֹתָנוּ הָאֱלֹהִים! הָבָה אֲחוֹתִי נֵלְכָה נָּא יַחַד לָנוּע בָּאָרֶץ!”
וַיֵּלְכוּ יַחְדָּו כָּל הַיּוֹם הַהוּא, וַיַּעַבְרוּ דֶרֶךְ שָׂדוֹת וּבְקָעוֹת, הָרִים וּגְבָעוֹת. וּבְרֶדֶת הַמָּטָר עֲלֵיהֶם אָמַר הָאָח אֶל הָאָחוֹת: “אֵלֶּה הֵן דִּמְעוֹת אֱלֹהִים, אֲשֶׁר יִשְׁפְּכֵן לְמַחֲזֶה צָרוֹתֵינוּ”. וַיְהִי עֶרֶב, וַיָּבוֹאוּ אֶל יַעַר גָּדוֹל וִַיּיעֲפוּ מִיָּגוֹן, מֵרָעָב וּמִדַרְכָּם הָרָב, וַיֵּשְׁבוּ בְּעֵץ נָבוּב וַיֵרָדֵמוּ. וַיְהִי בַיּוֹם הַשֵּׁנִי בַּבֹּקֶר וַיָּקִיצוּ הַיְלָדִים מִשְּׁנָתָם וְהַשֶָׁמֶשׁ כְּבָר עָמְדָה בִּמְרוֹם הַשָּׁמַיִם, וַתְּשַׁלַּח אֶת קַרְנֶיהָ הַלֹּהֲטוֹת אֶל תּוֹךְ הָעֵץ, וַיֹּאמֶר הָאָח אֶל הָאָחוֹת: “אֲחוֹתִי הַיְקָרָה! צָמָא אֲנִי מְאֹד, וְלוּ יָדַעְתִּי פֹה מְקוֹם מַיִם אַיֵּהוּ, וְהָלַכְתִּי וְשָׁתִיתִי. אַךְ הִנֵּה כְקוֹל בְּאֵר מְפַכָּה בְּהֶמְיָה אָנֹכִי שׁוֹמֵעַ”. וַיָּקָם הָאָח, וַיֹּאחֶז בִּידֵי הָאָחוֹת, וַיֵּלְכוּ לְבַקֵּשׁ אֶת הַבְּאֵר.
וְהָאֵם־הַחֹרֶגֶת, אֲשֶׁר הָיְתָה מְכַשֵּׁפָה, רָאֲתָה בְּצֵאת הַיְלָדִים מִבֵּיתָהּ, וַתִּתְגַּנַב וַתֵּלֶךְ אַחֲרֵיהֶם בַּלָּט, כַּאֲשֶׁר תֵּלַכְנָה הַנָּשִׁים הַמְכַשֵּׁפוֹת, וַתָּאֹר אֶת כָּל הַבְּאֵרוֹת אֲשֶׁר בַּיָעַר. וַיְהִי בְמָצְאָם בְּאֵר, אֲשֶׁר מֵימֶיהָ הַזַכִּים הִתְגַּלְגְּלוּ מֵעַל לָאֲבָנִים, וַיַּחְפֹץ הָאָח לִשְׁתּוֹת מִמֶּנָּה; אַךְ הָאָחוֹת הִקְשִׁיבָה קוֹל מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הֶמְיַת הַבְּאֵר כַּדְּבָרִים הָאֵלֶה לֵאמֹר: “הַשֹּׁתֶה מִמֵּימַי יֵהָפֵךְ לְנָמֵר” וַתִּקְרָא אֶל אָחִיהָ: “אָנָא אָחִי אַל נָא תֵשְׁתְּ מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה כִּי תֵהָפֵךְ לְחַיָּה רָעָה וּטְרַפְתָּנִי” וְלֹא שָׁתָה הָאָח, אִם כִּי גָדַל צְמָאוּ מְאֹד וַיֹּאמַר: “הָבָה, אֲחַכֶּה עַד בּוֹאֵנוּ אֶל הַבְּאֵר הַקְּרוֹבָה”. וַיְהִי בְּבוֹאָם אֶל הַבְּאֵר הַשְּׁנִיָּה, וַתִּשְׁמַע הָאָחוֹת קוֹל מְדַבֵּר מִתּוֹךְ הֶמְיַת הַמַּיִם לֵאמֹר: “הַשֹּׁתֶה מִמֵּימַי יֵהָפֵךְ לִזְאֵב, הַשֹּׁתֶה מִמֵּימַי יֵהָפֵךְ לִזְאֵב” וַתִּקְרָא: “אָנָא, אָחִי. אַל נָא תֵשְׁתְּ מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה, פֶּן תֵּהָפֵךְ לִזְאֵב וַאֲכַלְתָּנִי!”
וְלֹא שָׁתָה הָאָח וַיֹּאמַר: “אֲחַכֶּה עַד בּוֹאֵנוּ אֶל מְקוֹר־מַיִם קָרוֹב, וְשָׁתִיתִי אָז, גַם אִם תְּדַבְּרִי כְּכָל הָעֹלֶה עַל רוּחֵךְ1, כִּי גָדוֹל צְמָאִי מְאֹד”.
וַיָּבוֹאוּ אֶל הַבְּאֵר הַשְּׁלִישִׁית, וַתִּשְׁמַע הָאָחוֹת אֶת דִּבְרֵי הַבְּאֵר הָאֹמֶרֶת: “הַשֹּׁתֶה מִמֵּימַי יִהְיֶה לְעֹפֶר, הַשֹּׁתֶה מִמֵּימַי יִהְיֶה לְעֹפֶר”. וַתֹּאמַר: “אַל נָא תֵשְׁתְּ אָחִי, מִן הַמַּיִם הָאֵלֶּה פֶּן תֵּהָפֵךְ לְעֹפֶר וְנַסְתָּ מִמֶּנִּי”. אַךְ הָאָח כָּרַע עַל בִּרְכָּיו וַיַּט אֶת רֹאשׁוֹ, וַיֵּשְׁתְּ מִן הַמַּיִם. וּכְבוֹא אֶל פִּיהוּ הָאֵגֶל הָרִאשׁוֹן, וַיֵּהָפֵךְ לְעֹפֶר־הָאַיָּלִים.
וַתֵּבְךְּ הָאָחוֹת מְאֹד לְמַרְאֵה אָחִיהָ הָאֻמְלָל וְהַנֵּאֹר. וְגַם הָעֹפֶר עָמַד אֶצְלָהּ וַיֵּבְךְּ עִמָּהּ יַחְדָּו. וַתֹּאמֶר הַנַּעֲרָה: “הִשָּׁקֵט, עָפְרִי הָאָהוּב, כִּי לֹא אֶעֱזָבְךָ נֶצַח”. וַתְּפַתַּח אַחַד קִישּׁוּרֵי הַזָהָב אֲשֶׁר לְפֻזְמְקָאוֹתֶיהָ2. וַתִּקְשְׁרֵהוּ סָבִיב צַוַּאר הָעֹפֶר. וַתִּקְרַע קְלִפַּת הַלִּבְנָה3 וַתְּעַבֵּת4 חֶבֶל רַךְ, וַתְּנַהֵג אֶת הָעֹפֶר בַּחֶבֶל, וַתֵּלֶךְ אִתּוֹ הָלְאָה בַּיָּעַר.
וַתֵּלֶךְ, וַתֵּלֶךְ עֵת רַבָּה וַתַּגִּיעַ עַד בַּיִת קָטֹן, וַתַּשְׁקֵף הַבַּיְתָה, וַתֵּרֶא, כִּי רֵיק הוּא מֵאֵין ישֵׁב, וַתֹּאמֶר בִּלְבָבָהּ: “פֹה נוּכַל לְהִשָּׁאֵר וְלָשֶׁבֶת יַחְדָּו”. וַתֵּלֶךְ לְבַקֵּשׁ עֵשֶׂב וְאֵזוֹב5, לְהָכִין מֵהֶם מִשְׁכָּב רַךְ; וּבְכָל בֹּקֶר הָלְכָה לֶאֱסֹף עִנְבֵי־הָאֲדָמָה, אֱגֹזִים וְשָׁרָשִׁים, וְלָעֹפֶר הֵבִיאָה דֶּשֶׁא נָעִים, וַתַּאֲכִילֵהוּ בְיָדֶיהָ, וְהָעֹפֶר רָקַד סְבִיבָהּ שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב. וּבַלַּיְלָה אַחֲרֵי הִתְפַּלְלָהּ לֵאלֹהִים הִנִּיחָה אֶת רֹאשָׁהּ עַל גַּב הָעֹפֶר, אֲשֶׁר הָיָה לָהּ לְכַר, וַתָּנָם אֶת שְׁנָתָהּ. וְלוּ הָיוּ עוֹד לְאָחִיהָ פְּנֵי אָדָם, אָז רָאוּ חַיִּים נְעִימִים יַחְדָּו.
וְכֹה עָבְרוּ יָמִים רַבִּים לְשִׁבְתָּם בָּדָד בַּיָּעַר. וַיִּקֶר מִקְרֵה הַמֶּלֶךְ, אֲשֶׁר בָּאָרֶץ הַהִיא לָבוֹא הַיַּעְרָה לָצוּד צַיִד רָב. וַיִּשָּׁמַע קוֹל קֶרֶן הַצַיָּדִים, וְהַכְּלָבִים הַנֹּבְחִים, וּתְרוּעַת אַנְשֵׁי הַמֶּלֶךְ בֵּין עֲצֵי הַיָּעַר, וַיִּשְׁמַע הָעֹפֶר וַיִּתְאַוֶּה מְאֹד לִרְאוֹת בַּצַיִד, וַיֹּאמֶר אֶל אֲחוֹתוֹ: “אָנָּא, תְּנִי אוֹתִי לָצֵאת אֶל מַעֲרֶכֶת הַצַיִד, כִּי לֹא אוּכַל עוֹד הִתְאַפֵּק וְלָנוּחַ בִּמְקוֹמִי”
וַיִּפְצַר בָּהּ מְאֹד, וַתֵּאוֹת לְחֶפְצוֹ, וַתֹּאמַר: רַק שׁוּבָה נָא אֵלַי לְעֵת הָעֶרֶב. הִנֵּה דַלְתִּי תִּסָּגֵר לִפְנֵי הַצַּיָּדִים הַפְּרָאִים, וּלְמַעַן הַכִּירִי אוֹתָךְ דְּפֹק בַּדֶּלֶת וָאֱמֹר: “פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי!” וְאִם לֹא תֹאמַר אֵלַי כַּדְבָרִים הָאֵלָה, לֹא אֶפְתַּח אֶת הַדָלֶת". וַיִּקְפֹץ הָעֹפֶר הַחוּצָה, וְהִנֵּה הֶאָח! מַה נָּעִים לוֹ לָרוּץ לְרוּחַ הַיוֹם הַצַח! וְהַמֶּלֶךְ וְצַיָּדָיו רָאוּ אֶת הָעֹפֶר הַיָּפֶה וְהַנֶּהְדָּר, וַיָּרוּצוּ אַחֲרָיו, אַךְ לֹא יָכְלוּ הַשִּׂיגו. וּבְקָרְבָם אֵלָיו וַיֹּאמְרוּ לְהַדְבִּיקֵהוּ6. וַיִּקְפֹץ פִּתְאֹם הָעֹפֶר מֵעַל לַשִּׂיחַ וַיֵּעָלֵם.
וּבְבוֹא הָעֶרֶב רָץ הָעֹפֶר אֶל הַבַּיִת הַקָּטֹן. וַיִּדְפֹּק בַּדֶלֶת וַיֹּאמַר: “פִּתְחִי לִי, אֲחוֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי!” וַתִּפְתַּח לְפָנָיו הַדֶּלֶת הַקְּטַנָּה, וַיִּקְפֹּץ הַבַּיְתָה. וַיָּנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ הָרַךְ כָּל הַלַּיְלָה.
וַיְהִי בַיּוֹם הַשֵּׁנִי בַּבֹּקֶר וַיָּחֶל הַצַּיִד בַּיָּעַר. וַיְהִי כִשְׁמֹעַ הָעֹפֶר אֶת קוֹל הַקֶּרֶן וְאֶת קוֹל הַצַּיָּדִים הַקּוֹרְאִים: “הֵידָד, הֵידָד!”. וְלֹא יָדַע מָנוֹחַ בַּבַּיִת, וַיֹּאמֶר:
“פִּתְחִי לִי, אֲחוֹתִי, אֶת הַדֶּלֶת, וְיָצָאתִי הַחוּצָה”. וַתִּפְתַּח לוֹ הָאָחוֹת אֶת הַדֶּלֶת וַתֹּאמַר: “רַק שׁוּבָה אֵלַי לְעֵת הָעֶרֶב, וְדִבַּרְתָּ אֵלַי כַּדְּבָרִים אֲשֶׁר הוֹרֵיתִיךָ”.
וַיְהִי כִּרְאוֹת הַמֶּלֶךְ וְצַיָּדָיו אֶת הָעֹפֶר וַיִּרְדְּפוּ אַחֲרָיו, אַךְ הוּא הָיָה קַל בְּרַגְלָיו מֵהֶם, וְלֹא יָכְלוּ הַדְבִּיקֵהוּ. וַיַּעֲבֹר כָּל הַיּוֹם הַהוּא, וּבָאַחֲרוֹנָה סְבָבוּהוּ הַצַּיָדִים, וַיַּכֵּהוּ אֶחָד מֵהֶם בְּחִצּוֹ, וַיִּפְצַע מְעַט אֶת רַגְלוֹ, וַיָּנָס הָעֹפֶר לְאַט, וְהוּא צֹלֵעַ עַל יְרֵכוֹ.
וַיִּתְגַנַּב הַצַיָּד מֵאַחֲרָיו, וַיֵּלֶךְ עֵד הַבַּיִת הַקָּטֹן, וַיִּשְׁמַע אֶת קוֹל הָעֹפֶר בְּדַבְּרוֹ: “פִּתְחִי לִי אֲחוֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי, תַמָּתִי!” וַיַּרְא, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת לִפְנֵי הָעֹפֶר. וַיִּשְׁמֹר הַצַּיָּד אֶת הַדָּבָר בְּלִבּו וַיֵּלֶךְ. וַיַגֵּד לַמֶּלֶךְ, אֵת כָּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינָיו, וַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אָזְנָיו. וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: “עוֹד מָחָר לָנוּ יוֹם צַיִד גָּדוֹל כָּזֶה”. –
וַתֶּחֱרַד הָאָחוֹת מְאֹד בִּרְאוֹתָה אֶת הָעֹפֶר הַפָּצוּעַ, וַתִּשְׁטֹף אֶת דַּם הַפֶּצַע וַתַּחְבְּשֵׁהוּ בַּעֲלֵי יֶרֶק, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “לֵךְ וְנוּחָה עַל מִשְׁכָּבְךָ, עָפְרִי הָאָהוּב, וְשַׁבְתָּ לאֵיתָנֶךָ”. –
וְהַפֶּצַע הָיָה קַל מְאֹד, וְטֶרֶם הֵאִיר הַבֹּקֶר נִרְפְּאָה הַמַּכָּה כֻּלָהּ, וְלֹא חָשׁ הָעֹפֶר כָּל כְּאֵב. וַיְהִי בַבֹּקֶר, בְּהִשָּׁמַע קוֹל תְּרוּעַת הַצַּיָּדִים, וַיֹּאמֶר הָעֹפֶר: "הִנֵּה לֹא אוּכַל לְהִתְאַפֵּק עוֹד לְבִלְתִּי הֱיוֹתִי גַם אֲנִי בִּמְקוֹם הַצָּיִד. תְּנִי אוֹתִי, אֲחוֹתִי, לָצֵאת. הַפַּעַם לֹא יַדְבִּיקֵנִי אִישׁ.
וַתֵּבְךְ הָאָחוֹת וַתֹּאמַר: “אֲהָהּ, כִּי יְמִיתוּךָ הַצַּיָּדִים. וְאָנֹכִי יֹשֶׁבֶת לְבַדִּי בַּיַּעַר, עֲזוּבָה וּשְׁכוּחָה מִכָּל בְּנֵי הַתֵּבֵל! לא, לֹא אֶתֶּנְךָ לָצֵאת הַיוֹם!”
וַיַּעַן אוֹתָהּ הָעֹפֶר לֵאמֹר: “אִם לֹא תִתְּנִינִי לָצֵאת וָמַתִּי פֹה לְעֵינַיִךְ מִיָגוֹן, כִּי בִמְשֹׁךְ7 קֶרֶן הַצַּיָּדִים תִּגְבַּר בִּי תְּשׁוּקָתִי לְפַזֵּז בַּיַעַר”. וַתֵּרָא הָאָחוֹת, כִּי אֵין לְמָנְעֵהוּ מֵחֶפְצוֹ הָעַז, וַתִּפְתַּח לְפָנָיו אֶת דָּלֶת הַבַּיִת בְּלֵב נִשְׁבָּר, וְהָעֹפֶר דָּלַג הַיַּעְרָה בָּרִיא אוּלָם וְשָׂמֵחַ.
וַיְהִי בִרְאוֹת אוֹתוֹ הַמֶּלֶךְ, וַיֹּאמֶר אֶל צַיָּדָיו: “רִדְפוּ אַחֲרָיו עַד בּוֹא הָעֶרֶב, וְאַל תַּעֲשׂוּ לוֹ כָּל רָעָה!” וּבִנְטוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לַעֲרֹב קָרָא הַמֶּלֶךְ אֶל הַצַּיָד, וַיֹּאמֶר לוֹ: “בּוֹא וְהַרְאֵנִי אֶת בֵּית־הַיַּעַר הַקָּטֹן”. וַיַּעֲמֹד הַמֶּלֶךְ לִפְנֵי הַבַּיִת וַיִּקְרָא: “פִּתְחִי לִי, אֲחוֹתִי, רַעְיָתִי, יוֹנָתִי תַמָּתִי!” וַתִּפְתַּח לְפָנָיו הַדֶּלֶת, וַיָבוֹא הַבַּיְתָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה לְפָנָיו עֹמֶדֶת נַעֲרָה יָפָה אֲשֶׁר לֹא רָאָה כָמוֹהָ לְיוֹפִי.
וַתִּתְחַלְחַל הַנַּעֲרָה מְאֹד בִּרְאוֹתָהּ, כִּי לֹא עָפְרָהּ בָּא, כִּי אִם אִישׁ נֹשֵׂא עֲטֶרֶת זָהָב עַל רֹאשׁוֹ. וְהַמֶּלֶךְ הִבִּיט אֵלֶיהָ בְּאַהֲבָה. וַיּוֹשֶׁט לָהּ אֶת יָדוֹ, וַיֹּאמַר: “הֲתוֹאִילִי לָלֶכֶת אַחֲרַי אֶל אַרְמוֹנִי וְלִהְיוֹת לִי לְאִשָּׁה?”
וַתַּעַן הַנַּעֲרָה וַתֹּאמַר: “אֶחְפֹּץ. אַךְ יִהְיֶה נָּא גַם הָעֹפֶר עִמָּדִי, כִּי לֹא אוּכַל עָזְבֵהוּ”.
וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ: “יֵשֵׁב הָעֹפֶר אִתָּךְ וְכֹל יְמֵי חַיַּיִךְ לֹא יֶחְסַר לוֹ דָּבָר”.
עוֹדָם מְדַבְּרִים וְהָעֹפֶר שָׁב הַבַּיְתָה, וַתִּקְשֹׁר הַנַּעֲרָה אֶת הַחֶבֶל בְּצַוָּארוֹ, וַתִּקָּחֵהוּ וַתֵּצֵא אִתּוֹ יַחְדָּו מִבֵּית הַיָּעַר.
וְהַמֶּלֶךְ לָקַח אֶת הַנַּעֲרָה, וַיַּרְכִּיבֶהָ עַל סוּסוֹ, וַיּוֹלִיכֶהָ הָאַרְמוֹנָה, וַיָּחָג שָׁם אֶת חַג חֻפָּתָם בְּרֹב פְּאֵר וְהָדָר, וַיִּחְיוּ יַחְדָּו חַיֵּי אשֶׁר וּנְעִימִים יָמִים רַבִּים. וַיְהִי הָעֹפֶר אָהוּב לַכֹּל, וַיַּאֲכִילוּהוּ מַעֲדַנֵּי מֶלֶךְ, וַיְדַלֵּג בְּמִשְׁעוֹלֵי הַגָּן, וַיְהִי אַךְ שָׂמֵחַ.
וְהָאֵם־הַחֹרֶגֶה הָרָעָה, אֲשֶׁר בִּגְלָלָה אֻלְּצוּ הַיְלָדִים לָנוּעַ בְּתֵבֵל, חָשְׁבָה כִּי חַיָּה רָעָה כְּבָר טָרְפָה אֶת הָאָחוֹת, וְאַחַד הַצַּיָּדִים הֵמִית אֶת הָאָח, אֲשֶׁר נֶהְפַּךְ לְעֹפֶר, וַיְהִי בְשָׁמְעָהּ כִּי מְאֻשָּׁרִים הֵם מְאֹד, וְכִי טוֹב חֶלְקָם8 בַּחַיִּים, וַתִּבְעַר בָּהּ קִנְאָתָהּ עַד מְאֹד, וַחֲמָתָהּ לֹא נָתְנָה לָהּ מָנוֹחַ, וַתִּרְקֹם9 תַּחְבֻּלוֹת בַּסֵּתֶר, לְהַפִּיל שֹׁאָה10 עַל הָאָח וְהָאָחוֹת יַחְדָּו.
וְלַמְכַשֵּׁפָה הַזְּקֵנָה הַזֹּאת בַּת יְחִידָה, וְהִיא עַלְמָה מְכֹעָרָה, שְׁחוֹרָה כָּעֹרֵב, וּשְׁתוּמַת עַיִן אֶחָת. וַתִּלּוֹן11 בִּתָּהּ עָלֶיהָ וַתֹּאמַר: “אַךְ לִי יָאֶה נֵזֶר הַמְּלוּכָה!” וַתַּרְגִיעַ אִמָּהּ אֶת רוּחַ קִנְאָתָהּ. וַתֹּאמַר: “הֵרָגְעִי נָא, בִּתִּי, וּבִטְחִי בִי, כִּי בְּבוֹא הַמּוֹעֵד, וְהָיִיתִי נְכוֹנָה לַעֲשׂוֹת כְּכֹל אֲשֶׁר זַמֹּתִי”.
וַיְהִי כְּבוֹא הַמּוֹעֵד, וַתֵּלֶד הַמַּלְכָּה יֶלֶד יָפֶה מְאֹד, וְהַמֶּלֶךְ לֹא הָיָה אָז בְּאַרְמוֹנוֹ, כִּי צָד אֶת צֵידוֹ בַּיָּעַר. וְהַמְכַשֵּׁפָה הַזְּקֵנָה נֶהֶפְכָה בְלַהֲטֶיהָ לְאַחַת מִמְּשָׁרְתוֹת הַמַּלְכָּה, וַתָּבֹא הַחַדְרָה אֶל הַיֹּלֵדָה, וַתֹּאמֶר אֵלֶיהָ: בּוֹאִי אִתִּי אֶל בֵּית הָרַחְצָה, כִּי כְבָר הוּשַׁק תַנּוּרוֹ. וְיוֹסִיף לָךְ רַחְצֵךְ אֹמֶץ וָכֹחַ, רַק מַהֲרִי, גְבִרְתִּי, לָלֶכֶת טֶרֶם יָפוּג חֻמּוֹ".
וַתִּשָּׂא הָאִשָּׁה הַמְכַשֵּׁפָה וּבִתָּהּ הָעִוֶּרֶת אֶת הַמַּלְכָּה הַחֹלָה אֶל בֵּית הָרַחְצָה, וַתַּנִּיחֶנָּה אוֹתָהּ בְּאַמְבַּטִי12, וַתִּסְגֹּרְנָה אֶת הַדֶּלֶת, וַתָּנוֹסְנָה מִשָּׁם. וְתַנּוּר בֵּית הָרַחְצָה בָעַר בְּאֵשׁ נוֹרָאָה, וְהֶעָשָׁן מָלֵא אֶת הַבַּיִת, וַיָּשָׂם מַחֲנָק לְנֶפֶשׁ הַמַּלְכָּה הַיָּפָה וְהַצְּעִירָה.
וַיְהִי כְּכַלּוֹת הַזְּקֵנָה אֶת מַעֲשֶׂיהָ, וַתִּקַּח אֶת בִּתָּהּ, וַתָּשֶׂם בְּרֹאשָׁהּ מִצְנֶפֶת־בַּד, וַתַּשְׁכִּיבֶהָ בְּמִטַּת הַמַּלְכָּה, וַתַּהֲפֹךְ בִּקְסָמֶיהָ אֶת פָּנֶיהָ לִפְנֵי הַמַּלְכָּה, וְרַק אֶת עֵינָהּ הַשְּׁתוּמָה לֹא יָכְלָה לִפְתּוֹחַ. וְלִבְלִי יַכִּיר בָּהּ הַמֶּלֶךְ, כִּי שְׁתוּמַת עַיִן הִיא, אֻלְּצָה בִתָּהּ לִשְׁכַּב עַל צִדָּהּ הָאֶחָד תָּמִיד, לְעֵבֶר הָעַיִן הַשְּׁתוּמָה. וּכְשׁוּב הַמֶּלֶךְ בָּעֶרֶב אֶל אַרְמוֹנוֹ, וּכְשָׁמְעוֹ כִּי יָלְדָה לוֹ הַמַּלְכָּה בֵּן, וַיִּשְׂמַח מְאֹד, וַיַּחְפֹּץ לָגֶשֶׁת אֶל מִטַּת אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה, לִרְאוֹת בִּשְׁלוֹמָהּ. וַתְּמַהֵר הַזְּקֵנָה וַתִּקְרָא: “אָנָּא הוֹרִידוּ אֶת מִכְסֵה הַחַלּוֹן, פֶּן יַזִּיק אוֹר הַיּוֹם לַמַּלְכָּה הַחֹלָה”. וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ מֵחֲדַר הַמַּלְכָּה, וְלֹא נוֹדַע לוֹ, כִּי לֹא אִשְׁתּוֹ הָאֲמִתִּית הִנֶּהָ.
וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה וְכָל יֹשְׁבֵי הָאַרְמוֹן נָמוּ אֶת שְׁנָתָם, וְרַק הָאֹמֶנֶת, אֲשֶׁר יָשְׁבָה עַל יַד עֶרֶשׂ הַיֶּלֶד, עֵרָה בְּעֵת הַהִיא. וַתֵּרֶא הָאֹמֶנֶת, וְהִנֵּה נִפְתְּחָה הַדֶּלֶת וְהַמַּלְכָּה הָאֲמִתִּית בָּאָה הַחַדְרָה, וַתִּקַּח אֶת הַיֶלֶד מֵעַרְשׂוֹ, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בְחֵיקָהּ, וַתְּנִיקֵהוּ, וְאַחֲרֵי כֵן הֵטִיבָה אֶת הַכַּר מְרַאֲשׁוֹתָיו, וַתַּשְׁכִּיבֵהוּ בָעֶרֶשׂ, וַתְּכַסֵּהוּ בַשְּׂמִיכָה. וְגַם אֶת הָעֹפֶר לֹא שָׁכְחָה וַתֵּלֶךְ אֶל פִּנַת הַחֵדֶר, אֲשֶׁר הוּא שֹׁכֵב בָּהּ, וַתַּעֲבֵר בְּיָדָהּ עַל גַבּוֹ, וַתֵּצֵא מִן הַחֶדֶר בַּלָּט.
וַיְהִי בַיּוֹם הַשֵּׁנִי וַתִּשְׁאַל הָאֹמֶנֶת אֶת שֹׁמְרֵי הָאַרְמוֹן:“הֲבָא אִישׁ בַּלַּיְלָה הָאַרְמוֹנָה?” וַיַּעֲנוּ אוֹתָהּ הַשֹּׁמְרִים לֵאמֹר: “לֹא רָאִינוּ כָל אִישׁ בָּא הֵנָּה”. וְכֹה עָבְרוּ לֵילוֹת רַבִּים: מִדֵּי לַיְלָה בְלַיְלָה בָּאָה הַמַּלְכָּה הַמֵּתָה הַחַדְרָה, וְלֹא דִבְּרָה דָּבָר, וְהָאֹמֶנֶת רָאֲתָה אוֹתָה בְּכָל פַּעַם, רַק לֹא הֶאֱמִינָה לְמַרְאֵה עֵינֶיהָ, וְלֹא סִפְּרָה לְאִישׁ דָבָר.
וַיְהִי אַחֲרֵי עֲבֹר עֵת רַבָּה וַתָּחֶל הַמַּלְכָּה לְדַבֵּר בַּלַּיְלָה וַתֹּאמַר.
"מַה שְּׁלוֹם יַלְדִּי וְעָפְרִי? הַגִּידוּ לָאֻמְלָלָה,
“כִּי עוֹד פַעֲמַיִם אָבֹאָה, וְאַחַר אֶחְדָּלָה!”
וְלֹא עָנְתָה אוֹתָהּ הָאֹמֶנֶת דָּבָר, וְרַק אַחֲרֵי הֵעָלֵם הַמַּלְכָּה מִן הַחֶדֶר, הָלְכָה אֶל הַמֶּלֶךְ, וַתְּסַפֵּר לוֹ מִכֹּל אֲשֶׁר רָאוּ עֵינֶיהָ וַאֲשֶׁר שָׁמְעוּ אָזְנֶיהָ. וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ: “אֲהָהּ אֱלֹהִים, מַה זֹאת?!” וַיּוֹסֶף הַמֶּלֶךְ לֵאמֹר: “הָבָה וְאֵשֵׁב אֲנִי אֵצֶל עֶרֶשׂ הַיֶּלֶד בַּלַּיְלָה הַזֶּה!”.
וַיְהִי בָעֶרֶב וַיֵּלֶךְ הַמֶּלֶךְ אֶל חֲדַר הַיֶּלֶד וַיֵּשֶׁב שָׁם. וַיְהִי בַּחֲצִי הַלַּיְלָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה הוֹפִיעָה הַמַּלְכָּה הַמֵּתָה עוֹד פַּעַם, וַתֹּאמַר:
"מַה שְּׁלוֹם יַלְדִּי וְעָפְרִי? הַגִּידוּ לָאֻמְלָלָה.
“כִּי עוֹד פַּעַם אָבֹאָה, וְאַחַר אֶחְדָּלָה!”
וַתֵּנִיק אֶת הַיֶּלֶד, וַתְּשַׁעֲשְׁעֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ כְּמִשְׁפָּטָהּ תָּמִיד. וְלֹא נוֹעַז הַמֶּלֶךְ לְדַבֵּר אֵלֶיהָ דָּבָר, כִּי לֹא הֶאֱמִין לְמַרְאֵה עֵינָיו וּלְמִשְׁמַע אָזְנָיו. וַיְהִי עֵר גַּם בַּלַּיְלָה הַשֵּׁנִי. וַתָּבוֹא גַם אָז הַמַּלְכָּה. וַתְּדַבֵּר אֶת דְּבָרֶיהָ:
"מַה שְּׁלוֹם יַלְדִי וְעָפְרִי? הַגִּידוּ לָאֻמְלָלָה,
“כִּי רַק הַלַּיְלָה בָּאתִי, וְאַחַר אֶחְדָּלָה!”
וְלֹא יָכֹל הַמֶּלֶךְ לְהִתְאַפֵּק עוֹד וַיְמַהֵר אֵלֶיהָ וַיִּקְרָא: “אֵין זֹאת, כִּי אִם רַעְיָתִי הָאֲהוּבָה הִנָּךְ!” וַתַּעַן הַמַּלְכָּה: “אָכֵן רַעְיָתְךָ הִנֵּנִי!” וּבְרֶגַע הַהוּא שָׁב רוּחַ הַמַּלְכָּה אֶל קִרְבָּהּ, בְּחָסֶד אֱלֹהִים, וַתָּשָׁב, וַתְּחִי, וַתְּהִי בְּרִיאָה כְּבָרִאשׁוֹנָה. וַתְּסַפֵר לַמֶּלֶךְ אֶת הָרֶצַח, אֲשֶׁר עָשׂוּ בָהּ הַמְכַשֵּׁפָה וּבִתָּהּ. וַיְצַו הַמֶּלֶךְ אֶת הַשּׁוֹפֵט לְשָׁפְטָן כַּדָּת. וַיֶחֱרַץ לְהָבִיא אֶת הַבַּת הַיַּעְרָה, לְמַעַן יִטְרְפוּהָ פְּרִיצֵי חַיוֹת, וְאֶת הָאֵם שָׂרְפוּ בַמְּדוּרָה וַתָּמָת בְּמַכְאֹבִים נוֹרָאִים. וְכַאֲשֶׁר נֶהְפַּךְ בְּשָׂרָהּ לְאֵפֶר נֶהְפַּךְ גַּם הָעֹפֶר וַיְהִי לְעֶלֶם יָפֶה וְנֶחְמָד עַד לִמְאֹד. וַיִּהְיוּ הָאָח וְהָאָחוֹת בְּבֵית הַמֶּלֶךְ חַיִים מְאֻשָּׁרִים וּנְעִימִים עַד קֵץ יְמֵיהֶם. וּמָתַי הָיָה קֵץ יְמֵיהֶם לֹא אֵדַע גַם אָנֹכִי, יְלָדִים יְקָרִים. בְּלִי שֶׂפֶק חַיִּים הֵם עֲדֶנָּה, אִם כְּבָר מֵתוּ.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות