וַתְּהִי לְפָנִים אִשָּׁה אַחַת עֲנִיָּה בִּכְפָר אֶחָד, וְיָלְדָה הָאִשָּׁה הַהִיא בֵּן לְאִישָׁהּ; וַיְכַסֶּה עוֹר־הַהַצְלָחָה אֶת כָּל בְּשַׁר הַיֶלֶד מִיּוֹם הִוָּלְדוֹ, וַיִּקְרְאוּ אַנְשֵׁי הַכְּפָר הַהוּא אֶת שְׁמוֹ: הַיֶּלֶד הַצֹּלֵחַ, וַיִּתְנַבְּאוּ עָלָיו הַחֲכָמִים, כִּי בִשְׁנַת הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה לִימֵי חַיָּיו יִשָּׂא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לוֹ לְאִשָּׁה.

וַיִּקֶּר מִקְרֵה הַמֶּלֶךְ לָבוֹא אֶל הַכְּפָר הַהוּא, וְאִישׁ לֹא הִכִּירוֹ כִּי הוּא הַמֶּלֶךְ. וַיְהִי בְּשָׁאֳלוֹ אֶת אַנְשֵׁי הַכְּפָר עַל הַחֲדָשׁוֹת, אֲשֶׁר נִהְיוּ בִּמְקוֹמָם, וַיְסַפְּרוּ לוֹ לֵאמֹר: “הִנֵּה בֵן יֻלַד בְּכָפְרֵנוּ לְאַחַת הַנָּשִׁים הָעֲנִיּוֹת, וְלוֹ עוֹר־הַהַצְלָחָה, הַמְכַסֶּה אֶת כָּל בְּשָׂרוֹ מִיּוֹם הוָלְדוֹ, וְהָאִישׁ אֲשֶׁר לוֹ עוֹר כָּזֶה יִצְלַח בְּכָל אֲשֶׁר יִפְנֶה. וְגַם נִבְּאוּ עַל הַיֶלֶד הַזֶּה, כִּי בִּשְׁנַת הָאַרְבַּע עֶשְׂרֵה לִימֵי חַיָּיו יִשָּׂא אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לוֹ לְאִשָּׁה”.

וְהַמֶּלֶךְ הָיָה אִישׁ רָע מְאֹד וְלִבּוֹ מָלֵא הַוּוֹת¹, וַיֵּצֶר לוֹ מְאֹד לָתֵת אֶת בִּתּוֹ לְבֶן הָאִכֶּרֶת לְאִשָּׁה, וַיֵּלֶךְ אֶל הוֹרֵי הַיֶלֶד הַצֹּלֵחַ, וַיָּאֶר אֶת פָּנָיו אֲלֵיהֶם וַיֹּאֹמַר:

– “אֲנָשִׁים עֲנִיִּים! תְּנוּ לִי אֶת הַיֶלֶד וַאֲגַדְּלֵהוּ לְבֵן לִי, וְאָשִׂים אֶת עֵינִי עָלָיו² לְטוֹבָה”.

וַיְמָאֲנוּ הַהוֹרִים לְמַלֵּא אֶת חֶפְצוֹ בְּרִאשׁוֹנָה. אַךְ כַּאֲשֶׁר אָמַר הָאִישׁ הַזָּר לָתֵת לָמּוֹ כֶּסֶף הַרְבֵּה חָשְׁבוּ בִלְבָבָם לֵאמֹר: “הֵן יֶלֶד־צֹלֵחַ הוּא וּבְלִי שֶׂפֶק יִהְיֶה גַם הַמִּקְרֶה הַזֶּה לְאָשְׁרוֹ”. וַיֵאוֹתוּ לַעֲשׂוֹת אֶת בַּקָּשָׁתוֹ, וַיִּתְּנוּ לוֹ אֶת הַיָּלֶד –

וַיָּשֶׂם הַמֶּלֶךְ אֶת הַיֶּלֶד בְּאַרְגָז קָטֹן, וַיִּרְכַּב הָלְאָה. וַיַּגִיעַ אֶל הַנָּהָר, וַיַּשְׁלֵךְ אֶת הָאַרְגָּז אֶל מְקוֹם מַיִם עֲמֻקִּים וַיֹּאמַר: “הִנֵּה הִצַּלְתִּי אֶת נֶפֶשׁ בִּתִּי מִיַּד הֶחָתָן, אֲשֶׁר יֻלַּד לָהּ פִּתְאֹם”.

אוּלָם הָאַרְגָּז לֹא צָלַל בַּמַּיִם הָעֲמֻקִים וַיָּשָׁט כְּסִירַת דּוּגָה³ עַל פְּנֵי הַנָּהָר, וְגַם נֵטֶף מַיִם אֶחָד לֹא חָדַר אֶל תּוֹכוֹ. וַיָּשְָט הָאַרְגָּז שְׁנֵי מִילִין הַרְחֵק מֵעִיר הַמְּלוּכָה, אֲשֶׁר לַמֶּלֶךְ הַהוּא, וַיֹּאחֶז בְּשֶׂכֶר⁴ הַמַּיִם אֲשֶׁר אֵצֶל בֵּית־רֵחַיִם אֶחָד; וְנַעַר בֵּית הָרֵחַיִם, אֲשֶׁר רָאָה אֶת כָּל זֹאת, מָשָׁהוּ⁵ מִן הַנָּהָר בְּחַכָּה, בְּחָשְׁבוֹ כִּי זָהָב וְאַבְנֵי יָקָר מוּנָחִים בּוֹ, וַיִּפְתְּחֵהוּ וַיַּרְא, וְהִנֵּה יֶלֶד יָפֶה בּוֹ שָׂמֵחַ וְטוֹב־לֵב. וַיִּשָּׂאֵהוּ אֶל אֲדוֹנֵי בֵית־הָרֵחָיִם, וַיִּשְׂמְחוּ בוֹ מְאֹד, כִּי לֹא הָיָה לָמוֹ כָּל וָלָד⁶, וַיֹּאמְרוּ: “הָאֱלֹהִים הוֹכִיחָהוּ⁷ לְבֵן לָנוּ”. וַיְגַדְּלוּהוּ וַיְהִי הַיֶלֶד לְנַעַר טוֹב, מְשַׂמֵּחַ אֱלֹהִים וַאֲנָשִׁים בְּמַעֲלָלָיו הַטּוֹבִים.

וַיִּקֶר מִקְרֵה הַמֶּלֶךְ לָבוֹא בְּיוֹם סוּפָה וְגֶשֶׁם אֶל בֵּית־הָרֵחָיִם, וַיַּרְא אֶת הַנַּעַר וַיִּשְׁאַל אֶת אֲדוֹנֵי בֵית־הָרֵחַיִם לֵאמֹר: “הֲבִנְכֶם הוּא הַנַּעַר הַגָּדוֹל הַזֶּה”?

וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ: “לֹא בְנֵנוּ הוּא, כִּי אִם מְצָאנוּהוּ. כִּי זֶה כְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה שָׁנָה הֱבִיאָהוּ אֵלֵינוּ זֶרֶם הַנָּהָר, וְהוּא שֹׁכֵב בָּאַרְגָּז, וַיִּמְשֵׁהוּ מְשָׁרְתֵנוּ מִן הַמָּיִם”.

וַיָּבֶן הַמֶּלֶךְ, כִּי הַנַּעַר הַזֶּה הוּא הַיֶלֶד־הַצֹּלֵחַ אֲשֶׁר הִשְׁלִיכָהוּ הַמָּיְמָה, וַיֹּאמֶר אֶל אַנְשֵׁי בֵית־הָרֵחָיִם: “אֲנָשִׁים טוֹבִים! הֲיוּכַל הַנַּעַר לָשֵׂאת אִגֶּרֶת אֶל רַעְיָתִי הַמַּלְכָּה? הִנְנִי נוֹתֵן לוֹ שְׂכָרוֹ שְׁנֵי שִׁקְלֵי זָהָב”.

וַיַּעֲנוּ אוֹתוֹ הָאִישׁ וְהָאִשָּׁה לֵאמֹר: “כְּמִצְוָתְךָ, אֲדוֹנֵנוּ הַמֶּלֶךְ, כֵּן נַעֲשֶׂה”. וַיְצַוּוּ עַל הַנַּעַר לִהְיוֹת נָכוֹן לַדָּרֶךְ. וְהַמֶּלֶךְ כָּתַב אִגֶּרֶת אֶל הַמַּלְכָּה לֵאמֹר: בְּבוֹא הַנַּעַר לְפָנֶיהָ, וֶהֱמִיתוּהוּ, וְקָבְרוּ אוֹתוֹ טֶרֶם שׁוֹב הַמֶּלֶךְ אֶל אַרְמוֹנוֹ.

וַיִּקַּח הַנַּעַר אֶת הַמִּכְתָּב וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ. וַיֵּתַע בַּדֶּרֶךְ, וַיָּבֹא אֶל יַעַר גָּדוֹל, וַיַּרְא בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל, וְהִנֵּה אוֹר קָטֹן מֵאִיר מֵרָחוֹק. וַיֵּלֶךְ לְאוֹר הַמֵּאִיר, וַיַּגִּיעַ עַד בַּיִת קָטןֹ. וַיְהִי בְּבוֹאוֹ הַבַּיְתָה, וַיַּרְא וְהִנֵּה אִשָּׁה זְקֵנָה יֹשְֶבֶת בּוֹ לְבַדָּהּ. וַתִּרְאֵהוּ הָאִשָּׁה, וַתֶּחֱרַד מְאֹד וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “מֵאַיִן בָּאתָ, וּלְאָן תֵּלֵךְ”?

וַיַּעַן אוֹתָהּ הַנַּעַר לֵאמֹר: “מִבֵּית הָרֵחַיִם אָנֹכִי בָא, וְאֶל גְּבִרְתִּי הַמַּלְכָּה אָנֹכִי הלֵךְ לָתֵת מִכְתָּב עַל יָדָהּ וָאֵתַע בַּדֶּרֶךְ וָאָסוּר הֵנָּה לָלוּן פֹּה עַד אוֹר הַבֹּקֶר”.

וַתִּקְרָא הָאִשָּׁה לֵאמֹר: נַעַר אֻמְלָל! הֲלֹא אֶל מְעוֹן שֹׁדְדִים בָּאתָ, וְאִם יָשׁוּבוּ הַשֹּׁדְדִים אֶל בֵּיתָם וִימִיתוּךָ!

וַיֹּאמֶר הַנַּעַר: “יָבוֹא הֵנָּה כָל אִישׁ אֲשֶׁר יַחְפֹּץ. אָנֹכִי לֹא אֶפְחַד וְלֹא אִירָא מִפָּנָיו. אוּלָם עָיֵף אֲנִי מְאֹד וְלֹא אוּכַל עוֹד עֲמֹד עַל רַגְלָי”. וְאַחֲרֵי דַּבְּרוֹ זֹאת, הִשְׂתָּרֵעַ עַל הַסַּפְסָל וַיֵּרָדֵם.

אַחֲרֵי כֵן בָּאוּ הַשֹּׁדְדִים וַיִּשְׁאֲלוּ בְקֶצֶף: “מִי הוּא הַנַּעַר הַנָּכְרִי הַזֶּה, הַבָּא אֶל בֵּיתֵנוּ?”

וַתִּקְרָא הָאִשָּׁה לֵאמֹר: “אֲהָהּ! הַנַּער הַזֶה נָקִי הוּא וְחַף, וַיֵּתַע בַּיַּעַר, וְאָנֹכִי בְּחֶמְלָתִי עָלָיו אֲסַפְתִּיו אֶל בֵּיתֵנוּ. הִנֵּה הוּא נשֵֹׁא מִכְתָּב אֶל הַמַּלְכָּה”.

וַיִּקְחוּ הַשֹׁדְדִים אֶת הַמִּכְתָּב וַיִּפְתְּחוּהוּ וַיִּקְרְאוּ בוֹ, כִּי אַחֲרֵי בּוֹא הַנַּעַר אֶל חֲדַר הַמַּלְכָּה יוּשָׂם קֵץ לְחַיָּיו. וַיְרַחֲמוּ הַשֹּׁדְדִים אַבִּירֵי־הַלֵב עַל הַנַּעַר, וַיִּקַּח רֹאשׁ גְדוּדָם אֶת הַמִּכְתָּב וַיִּקְרָעֵהוּ, וַיִּכְתֹּב מִכְתָּב אַחֵר תַּחְתָּיו לֵאמֹר: כִּי בְבוֹא הַנַּעַר לִפְנֵי הַמַּלְכָּה, יָחֹגּוּ אֶת חַג חֻפָּתוֹ עִם בַּת הַמֶּלֶךְ. וַיִּתְּנוּהוּ לָנוּחַ עַל מִשְׁכָּבוֹ עַד אוֹר הַבֹּקֶר, וּבְקוּמוֹ נָתְנוּ לוֹ אֶת הַמִּכְתָּב וַיְשַׁלְחוּהוּ, וַיּוֹרוּהוּ אֶת הַדֶּרֶךְ הַנְכוֹנָה.

וְהַמַּלְכָּה אַחֲרֵי קָרְאָה אֶת הַמִּכְתָּב עָשְׂתָה כִדְבָרָיו, וַתְּצַו לַעֲשׂוֹת מִשְׁתֶּה גָדוֹל וּלְפָאֵר אֶת חַג כְּלֻלוֹת בִּתָּהּ. וְהַנַּעַר־הַצֹּלֵחַ לָקַח לוֹ אֶת בַּת הַמֶּלֶךְ לְאִשָּׁה, וַיִּחְיוּ יַחְדָו בְּשָׁלוֹם וּבְשִׂמְחָה, כִּי הָיָה הָעֶלֶם יָפֶה־רוּחַ מְאֹד.

וַיַּעַבְרוּ יָמִים מִסְפָּר, וַיָּשָׁב הַמֶּלֶךְ אֶל אַרְמוֹנוֹ, וַיִּשְׁתָּאֶה בִּרְאוֹתוֹ, כִּי בָא דְבַר הַנְּבוּאָה, אֲשֶׁר נִבְּאוּ מֵאָז עַל הַיֶלֶד־הַצֹלֵחַ. כִּי אָמְנָם לָקַח אֶת בִּתּוֹ לוֹ לְאִשָּׁה, וַיִּקְרָא: “אֵיךְ נִהְיָה כַּדָּבָר הַזֶּה? הֲלֹא דָת⁸ אַחֶרֶת נִתְּנָה מִלְּפָנָי”!

וַתַּגֶּשׁ לוֹ הַמַּלְכָּה אֶת הַמִּכְתָּב וַיִּקְרָא בוֹ הַמֶּלֶךְ, וַיִּוָּכַח, כִּי הֶחֱלִיפוּ אֶת מִכְתָּבוֹ בְּאַחֵר, וַיִּשְׁאַל אֶת הַנַּעַר, מַה נַעֲשֶׂה בְּמִכְתָּבוֹ, אֲשֶׁר נִתַּן בְּיָדוֹ, וְאֵיךְ הֵבִיא לַמַּלְכָּה מִכְתָּב אַחֵר תַּחְתָּיו.

וַיַּעַן הַנַּעַר וַיֹּאמַר: “אֵינֶנִּי יוֹדֵעַ מְאוּמָה. יוּכַל הֱיוֹת כִּי הָחֳלַף הַמִּכְתָּב עֵת נַמְתִּי⁹ אֶת שְׁנָתִי בַּיָּעַר”.

וַיִּקְרָא הַמֶּלֶךְ בַּחֲמָתוֹ: “הֲנָקֵל בְּעֵינֶיךָ הִתְחַתֵּן בַּמֶּלֶךְ! לֹא, אִם חָפֵץ אַתָּה לִהְיוֹת חֲתַן הַמֶּלֶךְ וְהֵבֵאתָ לִי שָׁלֹשׁ שַׁעֲרוֹת־זָהָב מרֹאשׁ הַשֵּׁד אֲשֶׁר בְּגֵיהִנֹּם; וְרַק אָז תִּהְיֶה בִּתִּי לְךְ לְאִשָּׁה”. וְהַמֶּלֶךְ קִוָּה בִלְבָבוֹ, כִּי בְלֶכֶת הַנַּעַר אֶל הַשֵּׁד, לֹא יָשׁוּב עוֹד אֶל אַרְמוֹנוֹ לְעוֹלָם.

וַיַּעַן אוֹתוֹ הָעֶלֶם־הַצֹּלֵחַ וַיֹּאמַר: “אֵלְכָה וְאָבִיאָה אֶת שָׁלֹשׁ הַשְּׂעָרוֹת, כִּי לֹא אֶפְחַד מֵחֲמַת הַשֵּׁד, וּמוֹרָאוֹ לֹא יְבַעֲתֵנִי”. וַיִּפָּרֵד מֵעַל אִשְׁתּוֹ הָאֲהוּבָה לוֹ, וַיֵּלֶךְ לָנוּעַ בָּאֶרֶץ.

וַיֵּלֶךְ יָמִים מִסְפָּר, וַיַּגִּיעַ עַד שַׁעֲרֵי עִיר אַחַת גְּדוֹלָה; וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַשּׁוֹעֵר: “מַה מְּלַאכְתֶּךָ”? וַיַּעַן הָעֶלֶם־הַצֹּלֵחַ: “כֹּל אוּכָל”! וַיֹּאמֶר אֵלָיו הַשּׁוֹעֵר: “אִם תַּגֶּד לָנוּ מַדּוּעַ דָלְלָה וְחָרְבָה בְעִירֵנוּ בְּאֵר הַשׁוּק, אֲשֶׁר הֵקֵרָה¹⁰ לָנוּ תָמִיד יַיִן טוֹב, וְעָשִׂיתָ עִמָּנוּ חָסֶד”. וַיַּעַן אוֹתוֹ הָעֶלֶם וַיֹּאמַר: “אָנֹכִי אֶחְקְרָה לָדַעַת אֶת הַנְסִבָּה¹¹, וְאַתֶּם חַכּוּ אֶל שׁוּבִי”. –

וַיֵּלֶךְ הָלְאָה וַיַגִיעַ עַד שַׁעֲרֵי עִיר אַחֶרֶת. וַיִּשְׁאָלֵהוּ גַם פּה הַשּׁוֹעֵר, מַה מְּלַאכְתּוֹ, וַיַּעֲנֵהוּ הָעֶלֶם גַּם אוֹתוֹ, כִּי כֹל יוּכָל. וַיֹּאמֶר הַשּׁוֹעֵר: “אִם תַּגֶּד לָנוּ מַדּוּעַ חָדַל עֵץ הַתַּפּוּחַ, אֲשֶׁר בְּעִירֵנוּ, לָשֵׂאת גַּם עָלִים. תַּחַת אֲשֶׁר לְפָנִים נָשָׂא תַּפּוּחֵי זָהָב, וְעָשִׂיתָ עִמָּנוּ חָסֶד”. וַיַּעַן אוֹתוֹ הָעֶלֶם: “אֶת זֹאת תֵּדְעוּ, רַק חַכּוּ אֶל שׁוּבִי”.

וַיֵּלֶךְ הָלְאָה, וַיָּבוֹא עַד נָהָר רָחָב, וַיְאֻלַּץ לַעֲבוֹר אוֹתוֹ. וַיִּשְׁאָלֵהוּ אִישׁ־הַמַּעְבָּרָה¹² לֵאמֹר: “מַה מְּלַאכְתְּךָ?” וַיַּעֲנֵהוּ הָעֶלֶם: “כֹּל אוּכָל”! וַיֹּאמֶר אֵלָיו הָאִישׁ: “אִם תַּגֶּד לִי מַדּוּעַ אָנֹכִי עֹבֵר וְשָׁב תָּמִיד מִשְּׂפַת הַנָּהָר אֶל שְׂפָתוֹ, וְלֹא אוּכַל לְהֵחָלֵץ מֵעֲבוֹדָתִי, וְלָצֵאת אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְעָשִׂיתָ עִמָּדִי חֶסֶד וֶאֱמֶת” וַיַּעֲנֵהוּ הָעֶלֶם: “אֶת זֹאת תֵּדַע, רַק חַכֵּה אֶל שׁוּבִי”.

וַיְהִי אַחֲרֵי עָבְרוֹ אֶת הַנָּהָר, וַיִּמְצָא אֶת מְבוֹא הַגֵיהִנֹּם, וַיָּבוֹא אֶל תּוֹכוֹ, וַיַּרְא וְהִנֵּה קִירוֹתָיו שְׁחוֹרִים מִפִּיחַ, וְהַשֵּׁד אֵינֶנּוּ בִמְעוֹנוֹ, כִּי אִם אִשָּׁה זְקֵנָה יֹשֶׁבֶת שָׁם עַל סַפָּה רְחָבָה. וַתִּשְׁאָלֵהוּ הַזְקֵנָה לֵאמֹר: “מַה לְּךָ פֹה?”. וּבְדַבְּרָהּ לֹא נִרְאוּ אוֹתוֹת רֹגֶז עַל פָּנֶיהָ.

וַיַּעַן אוֹתָהּ הָעֶלֶם־הַצֹּלֵחַ: “חָפֵץ אֲנִי לָקַחַת שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת מֵרֹאשׁ הַשֵּׁד, כִּי בִלְעָדָן לֹא אוּכַל לָשֶׁבֶת אֶת אִשְׁתִּי יָחַד!”.

וַתֹּאמֶר אֵלָיו הַזְקֵנָה: “הִקְשֵׁיתָ לִשְׁאֹל יְדִידִי. הֵן כְּשׁוּב הַשֵּׁד אֶל מְעוֹנוֹ וְאָחַז אוֹתְךָ בְּעָרְפְּךָ וּפִרְפְּרֶךָ וְהִשְׁלִיכְךָ כְּנֵצֶר¹³ נִתְעָב. אַךְ צַר לִי מְאֹד עָלֶיךָ, לָכֵן אֶרְאֶה אוּלַי אוּכַל וְהוֹשַׁעְתִּיךָ מְלַּחְצֶךָ”.

וַתַּהַפְכֵהוּ לִנְמָלָה וַתֹּאמֶר לוֹ: “זְחֹל וְהֵחָבֵא בְּקִמְטֵי שִׂמְלָתִי, כִּי שָׁם תּוּכַל לָשֶׁבֶת בֶּטַח, אֵין פָּחַד”.

וַיֹּאמֶר הָעֶלֶם: “טוֹב מְאֹד! אוּלָם עוֹד שְׁלֹשָׁה פִתְרוֹנִים עָלַי לָדַעַת: מַדּוּעַ דָּלְלָה וְחָרְבָה הַבְּאֵר, אֲשֶׁר הֵקֵרָה תָמִיד יַיִן טוֹב, וְעַתָּה לֹא תָקֵר גַּם נֶטֶף מַיִם? מַדּוּעַ לֹא יִשָּׂא עֵץ הַתַּפּוּחַ גַּם עָלִים, תַּחַת אֲשֶׁר לְפָנִים נָשָׂא תַּפּוּחֵי זָהָב? וּמַדּוּעַ יָשׁוּט תָּמִיד אִישׁ־הַמַּעְבְּרָה מִשְׂפַת הַנָּהָר אֶל שְׂפָתוֹ וְלֹא יוּכַל לְהִוָשֵׁעַ”?

וַתֹּאמֶר הַזְקֵנָה: “אָמְנָם הִקְשֵׁיתָ לִשְׁאֹל, אַךְ הֱיֵה שָׁקֵט וְשַׁאֲנַן בְּמַחֲבֹאֶךָ וְהַט אָזְנְךָ לְכֹל דִּבְרֵי הַשֵּׁד בְּעֵת הוֹצִיאִי מֵרֹאשׁוֹ שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת הַזָהָב”.

וַיְהִי כְּבוֹא הָעֶרֶב, וַיָּשָׁב הַשֵּׁד אֶל מְעוֹנוֹ, וּבְהַצִיגוֹ כַף רַגְלוֹ עַל סַף¹⁴ הַבַּיִת, וַיָּרַח רֵיחַ בְּשַר אָדָם, וַיֹּאמַר: “הִנֵּה רֵיחַ בְּשַׁר אָדָם עָלָה בְאַפִּי”! וַיַּבֵּט כֹּה וָכה, וַיְחַפֵּשׂ בְּכָל פִּנוֹת הַבַּיִת, וְלֹא מָצָא מְאוּמָה.

וַתִּגְעַר בּוֹ הַזְקֵנָה וַתֹּאמַר: “הֵן אַךְ זֶה טִאטֵאתִי אֶת הַבַּיִת, וָאָכִין אֶת כָּל כֵּלָיו בְּמִשְׁטָר נָכוֹן, וְאַתָּה רַק תְּנוּאוֹת עָלַי תִּמְצָא! רַק רֵיחַ בְּשַׁר אָדָם עֹלָה תָמִיד בְּאַפֶּךָ! שֵׁב אֶל הַשֻּׁלְחָן וֶאֱכֹל אֶת אֲרוּחַת הָעָרֶב!”

וַיְהִי אַחֲרֵי אָכְלוֹ וּשְׁתוֹתוֹ, וַיִּיעַף וַיַּנִּיחַ אֶת ראשׁוֹ עַל בִּרְכֵּי הַזְקֵנָה, וַיְצַו אוֹתָהּ לְסָרְקוֹ בְּמַסְרֵק. עוֹד רֶגַע וְהוּא נִרְדָּם, וַיִּשְׁאַף וַיִּשׂם¹⁵ וְקוֹל נַחֲרוֹ אֵימָה¹⁶. וַתֹּאחֶז הַזְקֵנָה שְׂעָרָה אַחַת, וַתַּעְקְרֶנָּה מִשֹּׁרֶשׁ וַתַּנַּח אוֹתָהּ אֶצְלָהּ.

וַיִּקְרָא הַשֵּׁד: “הוֹי, מַה תַּחְפְּצִי לַעֲשׂוֹת”?

וַתַּעֲנֵהוּ הַזְקֵנָה: “חֲלוֹם נוֹרָא חָלַמְתִּי עַל כֵּן הֶחֱזַקְתִּיךָ בְּשַׁעֲרוֹתֶיךָ”.

וַיִּשְׁאָלֶהָ הַשֵּׁד לֵאמֹר: מָה הַחֲלוֹם הַזֶּה אֲשֶׁר חָלָמְתְּ?

וַתַּעֲנֵהוּ הַזְקֵנָה לֵאמֹר: “בַּחֲלוֹמִי, וְהִנֵּה בְאֵר בִּרְחוֹב הָעִיר, וְהַבְּאֵר הֵקֵרָה תָמִיד יַיִן טוֹב, וּפִתְאֹם חָדְלָה לְהָקֵר גַּם נֵטֶף מַיִם אֶחָד. מִי בְאָשָׁם?”.

וַיַּעַן הַשֵּׁד וַיֹּאמַר: “לוּ יָדְעוּ זֹאת בְּנֵי הָאָדָם! הֵן שָׁם בַּבְּאֵר תַּחַת הָאֶבֶן יֹשֶׁבֶת צְפַרְדֵּעַ, וְאִם יְמִיתוּהָ, וְשָׁבָה הַבְּאֵר לְהָקֵר אֶת יֵינָהּ”.

וַתּוֹסֶף הַזְקֵנָה לִסְרֹק אֶת רֹאשׁוֹ, וַיִּישָׁן שֵׁנִית, וַיִּשֹּׁם בְּחָזְקָה, וּלְקוֹל נַחֲרוֹ נָעוּ חַלּוֹנוֹת הַבַּיִת. וַתַּעֲקֹר הַזְקֵנָה גַּם בַּפַּעַם הַשְׁנִיָּה שַׂעֲרָה אָחָת.

וַיִּיקַץ הַשֵּׁד, וַיִּקְרָא בְקֶצֶף: “הָהּ! מַה זֹאת עָשִׂית!”

וַתַּעֲנֵהוּ הַזְקֵנָה לֵאמֹר: “אַל נָא יִחַר אַפְּךָ בִּי, כִּי בַחֲלוֹמִי עָשִׂיתִי זֹאת”.

וַיִּשְׁאָלֶהָ הַשֵּׁד: “וּמֶה חָלַמְתְּ עוֹד”?

וַתֹּאמֶר הַזְקֵנָה: “חָלַמְתִּי, וְהִנֵּה בְּמַמְלָכָה אַחַת עֵץ תַּפּוּחַ אֶחָד, אֲשֶׁר נָשָׂא לְפָנִים תַּפּוּחֵי זָהָב, חָדַל עַתָּה מִשֵׂאת גַּם עָלִים. מָה הִיא הַנְסִבָּה”?

וַיִּקְרָא הַשֵּׁד: "הוֹי, לוּ יָדְעוּ זֹאת בְּנֵי הָאָדָם! הֵן עַכְבָּר יְכַרְסֵם¹⁷ אֶת שָׁרָשָׁיו. וְאִם יְמִיתוּהוּ, וְשָׁב הָעֵץ לָשֵׂאת תַּפּוּחֵי זָהָב כְּבָרִאשׁוֹנָה. וְאִם יוֹסִיף הָעַכְבָּר לְכַרְסְמֵהוּ, וְיִיבַשׁ הָעֵץ כֻּלוֹ. אוּלָם אַל תַּפְרִיעִנִי מִשְּׁנָתִי בַּחֲלוֹמוֹתַיִךְ, כִּי אִם תְּעִירְנִי עוֹד פַּעַם, וְהַכִּיתִיךְ עַל הַלֶּחִי –

וַתַּרְגֵעַ הַזְּקֵנָה אֶת רוּחוֹ, וַתִּסְרֹק אֶת ראשׁוֹ, וַתְּיַשְּׁנֵהוּ עַל בִּרְכֶּיהָ, וְקוֹל נַחֲרוֹ נִשְׁמַע עוֹד פָּעַם. וַתֹּאחֶז בַּשַּׂעֲרָה הַשְּׁלִישִׁית, וַתַּעְקְרֶנָה מִשְָרְשָׁהּ, וְהַשֵּׁד קָפַץ בַּחֲמָתוֹ מִמְּקוֹמוֹ וַיַּרְעֵם בְּקוֹלוֹ הַנּוֹרָא, וַיֹּאמֶר לַעֲשׂוֹת רָעָה אֶת הַזְקֵנָה; אַךְ הִיא הֵשִׁיבָה אֶת קִצְפּוֹ מֵעָלֶיהָ גַּם בַּפַּעַם הַזֹּאת, וַתֹּאמַר: “וּמָה אֶעֱשֶׂה אִם הַחֲלוֹמוֹת יְבַעֲתוּנִי”?

וַתִּגְדַּל מְאֹד תְּשׁוּקַת הַשֵּׁד לָדַעַת אֶת חֲלוֹמָהּ וַיִּשְׁאָלֶהָ: “וּמֶה חָלַמְתְּ” ?

וַתְּסַפֶּר לוֹ הַזְקֵנָה לֵאמֹר: “בַּחֲלוֹמִי וְהִנֵּה אִישׁ־הַמַּעְבָּרָה לְפָנָי, וְהוּא מִתְאוֹנֵן עַל מַר גּוֹרָלוֹ כִּי נָטַל¹⁸ עָלָיו לָשׁוּט תָּמִיד מִשְּׁפַת הַנָּהָר אֶל שְׂפָתוֹ, וְלֹא יוּכַל, לְהֵחָלֵץ מִסִּבְלוֹתָיו. מָה הִיא הַנְסִבָּה”?

וַיִּצְחַק הַשֵּׁד וַיֹּאמַר: “הוֹי, הַכְּסִיל! לוּ חָכַם, כִּי עַתָּה נָתַן אֶת מְשׁוֹטוֹ בְּיַד אִישׁ אַחֵר, אֲשֶׁר יְבַקְשֶׁנּוּ לְהַעֲבִירֵהוּ אֶת הַנָּהָר. וְנִשְׁאַר הָאִישׁ הַהוּא תַּחְתָּיו, וְהוּא יָצָא לַחָפְשִׁי”.

וְאַחֲרֵי אֲשֶׁר תָּלְשָׁה אֶת שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב וַתִּמְצָא אֶת שְׁלֹשֶׁת הַפִּתְרוֹנִים, נָתְנָה לּוֹ לִישֹׁן בִּמְנוּחָה עַד אוֹר הַבֹּקֶר.

הַבֹּקֶר אוֹר, וְהַשֵּׁד הָלַךְ לוֹ מִמְּעוֹנוֹ, וְהַזְקֵנָה הוֹצִיאָה אֶת הַנְּמָלָה מִקִּמְטֵי שִׂמְלָתָהּ, וַתַּהַפְכֶנָּה לְאָדָם, וַתֹּאמֶר אֵלָיו: “הֵא לְךָ שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת הַזָּהָב, וְאֶת שְׁלֹשֶׁת הַפִּתְרוֹנִים הֲלֹא שָׁמַעְתָּ, בְּלִי שֶׂפֶק, מִפִּי הַשֵּׁד”.

וַיַּעַן הָעֶלֶם: “כֵּן שְׁמַעְתִּים וְלֹא שְׁכַחְתִּים”.

וַתֹּאמֶר הַזְקֵנָה: “אִם כֵּן כְּבַר נוֹשָׁעְתָּ. וְעַתָּה לֵךְ לְדַרְכֶּךָ”.

וַיּוֹדֶה לָהּ הָעֶלֶם עַל חַסְדָּהּ וְעַל הַתְּשׁוּעָה, אֲשֶׁר עָשְׂתָה לוֹ בְּצָרָתוֹ, וַיַּעֲזוֹב אֶת הַגִֵּיהִנֹּם, וַיְהִי שָׂמֵחַ וּשְׂבַע־רָצוֹן. כִּי הִצְלִיחַ בְּכָל מַעֲשֵׂהוּ, וַיֵּלֶךְ לְדַרְכּוֹ.

וַיְהִי בְּהַגִּיעוֹ אֶל אִישׁ־הַמַּעְבָּרָה, אֲשֶׁר אוֹתוֹ הִבְטִיחַ לְהַגִּיד לוֹ אֶת אַחֲרִיתוֹ, וַיֹּאמֶר אֵלָיו: “הַעֲבִירֵנִי אֶת הַנָּהָר, וְהִגַּדְתִּי לְךָ אֵיךְ תּוּכַל לְהַחָלֵץ מִסִּבְלוֹתֶיךָ”. וּבְעָמְדוֹ עַל חוֹף הַנָּהָר הַשֵּׁנִי, יָעָצָהוּ כַּאֲשֶׁר דִּבֶּר הַשֵּׁד אֶל הַזְקֵנָה, וַיֹּאמַר: “אִם יָבוֹא אִישׁ אֵלֶיךָ וִיבַקֶּשְׁךָ לְהַעֲבִירֵהוּ אֶת הַנָּהָר, וְנָתָת לּוֹ אֶת מְשׁוֹטֶךָ, וְקָפַצְתָּ אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְיָצָא לַחָפְשִׁי”

וַיֵּלֶךְ הָלְאָה, וַיָּבוֹא עַד הָעִיר אֳשֶׁר בָּהּ חָדַל הָעֵץ לָשֵׂאת אֶת פִּרְיוֹ. וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַשּׁוֹעֵר אֶת פֵּשֶׁר הַדָּבָר, וַיַּגֶּד לוֹ כַּדְּבָרִים אֲשֶׁר שָׁמַע מִפִּי הַשֵּׁד, וַיֹּאמַר: “הָמִיתוּ אֶת הָעַכְבָּר, אֲשֶׁר יְכַרְסֵם אֶת שָׁרָשָׁיו, וְנָשָׂא הָעֵץ תַּפּוּחֵי זָהָב כְּבָרִאשׁוֹנָה”. וַיּוֹדֶה לוֹ הַשּׁוֹעֵר וַיִּתֶּן לוֹ שְׁנֵי חֲמוֹרִים טְעוּנִי זָהָב לָרֹב.

וַיִּנְהַג אֶת הַחֲמוֹרִים לְפָנָיו, וַיֶלֶךְ הָלְאָה, וַיָּבוֹא אֶל הָעִיר אֲשֶׁר נִסְכַּר מָקוֹם בְּאֵרָהּ, וַיֹּאמֶר אֶל הַשּׁוֹעֵר כְּדִבְרֵי הַשֵּׁד לֵאמֹר: “הֵמִיתוּ אֶת הַצְפַרְדֵּעַ, אֲשֶׁר בַּבְּאֵר מִתַּחַת לָאָבֶן, וְשָׁבָה הַבְּאֵר לְהָקֵר יַיִן רָב.” וַיּוֹדֶה לוֹ הַשּׁוֹעֵר וַיִּתֶּן לוֹ גַם הוּא שְּׁנֵי חֲמוֹרִים, טְעוּנֵי מַשָּׂא זָהָב לָרֹב; וַיִּקָּח אִתּוֹ וַיֵּלֶךְ.

וַיְהִי מִקֵּץ הַיָּמִים, וַיָּבוֹא אֶל אַרְמוֹן הַמֶּלֶךְ אֶל רַעְיָתוֹ. וַתִּשְׂמַח הָעַלְמָה מְאֹד בִּרְאוֹתָהּ אֶת אֲהוּבָהּ שָׁב אֵלֶיהָ בָּרִיא אוּלָם, וְעֹשֶר רַב לוֹ, וּבְשָׁמְעָהּ אֵת אֲשֶׁר קָרָה לוֹ בַּדֶּרֶךְ.

וְלַמֶּלֶךְ הֵבִיא אֶת חֶפְצוֹ, אֶת שָׁלֹשׁ שַׂעֲרוֹת הַזָהָב מֵרֹאשׁ הַשֵּׁד. וּבִרְאוֹת הַמֶּלֶךְ אֶת אַרְבַּעַת הַחֲמוֹרִים נוֹשְׂאֵי הַזָהָב, וַיְהִי שְׂבַע־רָצוֹן מְאֹד, וַיֹּאמַר: “הִנֵּה מִּלַּאתָ אֶת דְּבָרִי, כַּאֲשֶׁר הִתְנִינוּ; וְעַתָּה תִּהְיֶה בִתִּי לְךָ לְאִשָּׁה בְּאֵין מַפְרִיעַ. אַךְ הַגִּידָה נָא לִי, חֲתָנִי הַיָּקָר, אֵיךְ רָכַשְׁתָּ לְךָ רְכוּשׁ גָּדוֹל כָּזֶה”?

וַיֹּאמֶר לוֹ הָעֶלֶם בְּעָרְמָה: “הִנֵּה עָבַרְתִּי אֶת הַנָּהָר וְאֶקָּחֵהוּ לִי כְּאַוַּת נַפְשִׁי, כִּי שָׁם בְּעֵבֶר הַנָּהָר מִתְגּוֹלֵל הַזָּהָב כַּחוֹל אֲשֶׁר עַל שְׂפַת היָּם”.

וַיִּשְׁאָלֵהוּ הַמֶּלֶךְ: “הַאוּכָל גַּם אֲנִי לָקַחַת מִמֶּנּוּ”?

וַיַּעַן אוֹתוֹ הָעֶלֶם: “כְּכֹל אַוַת נַפְשְׁךָ קַח לָךְ. הִנֵּה שָׁם אִישׁ־הַמַּעְבָּרָה וְהוּא יַעֲבִירֶךָ, וּמִלֵּאתָ אֶת שַׂקֶּיךָ”.

וְהַמֶּלֶךְ חֹמֵד־הַהוֹן מִהַר לַעֲשׂוֹת דַּרְכּוֹ אֶל הַנָּהָר, וַיַּרְא אֶת אִישׁ־הַמַּעְבָּרָה, וַיִּקְרָץ לוֹ בְּעֵינָיו, לְאוֹת כִּי יַעֲבִירֵהוּ אֶת הַנָּהָר, וַיְצַו עָלָיו הָאִישׁ לָרֶדֶת אֶל הַסִּירָה. וַיְהִי בְּהַגִּיעָם אֶל הַחוֹף הַשֵּׁנִי, וַיִּתֶּן לוֹ הָאִישׁ אֶת הַמָּשׁוֹט, וַיִּקְפֹּץ אֶל הַיַּבָּשָׁה, וְהַמֶּלֶך הָרָע נִשְׁאַר תַּחְתָּיו. וַיְאֻלַּץ מִן הוּא וָהָלְאָה לְהַעֲבִיר אֲנָשִׁים אֶת רֹחַב הַנָּהָר. וְהָעֶלֶם־הַצֹּלֵחַ, מָלַךְ תַּחְתָּיו, וַיְחִי חַיֵּי אֹשֶׁר וָנֹעַם עִם רַעְיָתוֹ יַחְדָּו.