נולד: 1913, סמורגון, סביבי וילנה; חי בתל-אביב, ישראל

עם וילנה הצעירה (‘יונג ווילנע’) נכנס אל שירת יידיש, מתרפק על נופי יער ונחל (‘וואלדיקס’, יערית), קשוב לקולות הפיוט האינזיכיסטי שבא מעבר-לים. נתעלה באותה עיר ואם, רבת-ימים, נצוּרה ונכחדת, וביער הלוחם – ‘שפצצה וספר נתאחווּ’ בו. קסוּם לשון יידיש ואמן-צורה עשוי היה בימים כתיקונם להסתחף בנחשול של קולות ומראות, ובימי-השמד להיואש מפיוּט מלוטש, אך הוא ניצל מזה ומזה. שיר היחיד היה לשיר ‘אחרון גורל’ של אומה, והמוּצל היה מושיעם של מראות אובדים, מציל ‘בכיית צלילים’. ‘מצודה’ שירית הוקמה בתוך המפולת, מצודת ‘יהודים קופאים’ שאמונה מפרנסתם בקיום. בעיר-המכורה הנסתרת ממשיך מנין יהודים הילוכו של עם, חוצה מיאוסו של עולם – אל אורו. בפגישה עם ארץ-ישראל, הריאלית והחלומית, גבר שירו. נושא מורשת-עם ושוֹאתו, עמוס נוף-ילדות ונופי נעורים שנכרתו, נפתח לבּו לחידוש שבתקומה, וחושיו, רעבי-מראות, משחרים אל השוטף ואל הנצחי. ב’רכב אש', ב’מדבר סיני' וב’אדמת-רוח' כובש המשורר נופי-בראשית (סדום, נגב, סיני) ונופים מוּכּרים וחי ימים של מתן-גבורה בישראל. – דרכו בשירה אינה נעדרת קונפליקטים מבפנים. הספונטניות נכבלת עתים ונבנית ביד מחמירה, המעמידה סייגים בפני חויה ורגש. וירטואוז במהותו, יודע סוד הסוגסטיה אשר למלים, וצירופן נוגן. בנאי הבית השירי וטורו בקפידה, מפתיע בחרוז עשיר ומבהיק, ושירו קל-ריחוף וממריא.

יליד סמורגון הסמוכה לווילנה, טולטל עם הוריו במלחמת-העולם א' לאוֹמסק שבסיביר. 1921 חזר לווילנה, וכאן גדל וחונך. בכור-שיריו ראה אור ב-1934; ספרו הראשון ‘לידער’ (שירים) וארשה, 1937. בשנות מלחמת העולם ב' – בגיטו בווילנה שוקד יחד עם המשורר שמרקה קצ’רגינסקי על הצלת כתבי-יד וספרים יקרי מציאות מגנזי יי.וו.א. חבר פ.פ.א. – ארגון הפרטיזנים המאוחדים. מספטמבר 1943 – ביערות נארוץ. מרץ 1944 הוּטס על-ידי שלטונות ברית-המועצות למוסקבה, מביא דבר הכליון והמרד, נפגש עם גדולי שירת יידיש. 1946 עד במשפט נירנברג. אותה שנה חוזר לפולין, יוצא לפאריס. משלהי 1947 בארץ. עורך ‘די גאלדענע קייט’, אכסניה מרכזית לספרות יידיש. סייר בארצות אפריקה, באמריקה הדרומית ובאוסטרליה. כאן ובארצות-הברית רואים אור, בזה אחר זה, ספרי-שיריו.