בישיבת …. תל-אביב, 10 באפריל 1937

——— האם יתכן פתרון כזה¹ מצד אנגליה? אני מקבל את דברי ט. שזהו רק חזון, שאין זה עובדה, אבל אינני מסכים שזה דבר פנטסטי. אני אומר: זוהי אפשרות! הפתרון הזה אינו מוכרח, אינו ודאי – אבל אינו מן הנמנע. הוא אפשרי.

ט. בטוח, שהאנגלים לא יניחו להקים מדינה יהודית כזאת. יש בינינו ויכוח ישן על יחס האנגלים לענין שלנו. בזמן המאורעות היה ויכוח “על שני צדדים”. היו אומרים, שיש אנגלים וערבים מצד אחד, ואנחנו מצד שני, וכי כל דאגתה של אנגליה היא רק לפייס את הערבים. אולם מי שמכיר את הנעשה בקרב הערבים יודע, שגם הערבים חושבים כך, אלא באופן הפוך, כלומר גם הם סבורים שיש שני צדדים – אנגלים ויהודים מצד אחד, וערבים מצד שני, והאנגלים עושים רק את זה שהיהודים רוצים. שתי ההנחות האלה מוטעות הן. ההנחה, שהאנגלים רוצים לעשות רק את אשר רוצים הערבים, עומדת בסתירה לכל המעשה שהאנגלים עשו בארץ. ב-1920 היה הפוגרום הראשון בא“י, ולא היה ספק שהוא נעזר ע”י כמה אנגלים. אבל אנגלים אלה לא היו אנגליה. באה אז תגובה חריפה מצד היהדות, והדבר לא נגמר בחיסול הצהרת-בלפור, אלא – כמעט ב“מדינה יהודית”: מינוי נציב יהודי, ולא יהודי במקרה, אלא באשר הוא יהודי; רוב הפקידות הגבוהה היתה יהודית. זו היתה התשובה על הפּרעות ביהודים ב-1920. מה זה? הרגעת הערבים? הרגיעו את היהודים ולא את הערבים. ולא רק הנציב, אלא גם מנהל העליה, מנהל המכס, הפקיד שמנסח את החוקים – כל אלה היו יהודים. זו היתה כמעט “מדינה יהודית”, ולא אשמתה של אנגליה היא שהם פעלו בדרך אשר פעלו. וזה קרה אחרי-הפרעות ב-1920. האם דבר זה עשתה אנגליה מתוך שנאה אלינו?

אחר-כך היה פוגרום ב-1921. הדבר היה בימי הנציב היהודי. הוא יכול היה למנוע את הפוגרום – במקום זה הוא סגר את העליה. ועוד פעם באה תגובה יהודית ואחריה בא “הספר הלבן” של צ’רצ’יל, שיהודי ניסח אותו, ולאחר-כך באה תקופת פריחה רבה ועליה גדולה.

אחר-כך באה שנת 1929, ושוב צריכים היו להרגיע את הערבים. אבל באה אגרת מקדונלד, נשלח לארץ ווּקוֹפּ, והוא נשלח לא להרגיע את הערבים, אלא לתפקיד אחר, והוא מילא את התפקיד במשך חמש שנים.

היתה “התקוממות” ערבית בשנת 1933 וירו ביום אחד 40 ערבים ביפו. אחר-כך באו מאורעות 1936. זו היתה התקוממות חמורה, וכל העולם הערבי הזדעזע. מה עשו האנגלים? הקימו נמל יהודי – הזוהי הרגעה לערבים? זיינו והולכים ומזיינים את היהודים – – והעליה נמשכת עד עכשיו – כל זה להרגעת הערבים? כמובן, שהאנגלים רוצים להרגיע את הערבים. אבל לא רק זה הם רוצים. כדי לעשות סיכום אמיתי, חייבים אנו לשים לב אל כל העובדות, והעובדות במלואן סותרות את ההנחה החד-צדדית שאנגליה אינה אלא מרגיעה את הערבים.

– – – והחשבון שעושים אצלנו ביחס לאנגליה וליחסה אלינו איננו חשבון נכון מבחינת האמת, אם-כי התמרמרותנו צודקת. האוריינטציה של אנגליה אינה רק על הערבים. כמובן, שאיננה מתעלמת מן הגורם הזה; האם היא תתעלם מאבן-סעוד, מעיראק – בגלל האף היפה שלנו? הם אינם מתעלמים מן הערבים, אבל הם אינם מתעלמים גם מהיהודים. ומכיון שהם עומדים בפני חידוד הסכסוך בין שני העמים – מה עלולה אנגליה לעשות?

נבחן כמה אפשרויות:

א) השארת הסטטוס קווֹ. אחד החברים אמר כאן, שאילו היה לנו סטווס קווֹ של 1935 לא היה מסכים למדינה. נניח, שמבחינה יהודית אמירה זו נכונה, אבל מהו הדבר מבחינה אנגלית? אין כמובן ליהודי להכנס לעורו של אנגלי, אבל נראה שאם הסטטוס קווֹ פירושו – עוד פעם התקוממות, עוד פעם יריות, עוד פעם משלוח צבא, והתמדת הריב בין היהודים ובין הערבים – הרי אין זה פתרון אידיאלי מבחינה אנגלית. איני אומר, שדבר זה הוא מן הנמנע. הוא אפשרי. נלחמנו ונילחם על כך שיקיימו את הסטטוס קווֹ שיקוים המנדט כהוויתו, בלי קיצוצים וצמצומים, נילחם על עליה והתישבות רחבה, אבל איני רואה, שזהו פתרון האידיאלי בשביל האנגלים. לעצמנו – אולי כן. טענו בפני הועדה המלכותית, שהפתרון לקושי הפוליטי הוא עליה גדולה ובנין מהיר של הבית הלאומי – כי רק אלה יעקרו מלב הערבים את הנטיה למהומות. ואילו היה לאנגליה אומץ-לב להכניס במשך מספר שנים מיליון יהודים לארץ – היו אולי נפסקות המהומות. ואולי לא. אין ודאות מוחלטת בכך, אבל ברור שיש בכוחה של אנגליה לעשות זאת – שאלה אחרת היא אם היא מוכנה לעשת זאת…

ב) פתרון שני שאנגליה עלולה לקבל זהו – קיצוץ קשה בעליה. וש. אומר שאפילו זה עדיף מתכנית המדינה, כי “התכנית” מאבדת מחצית הארץ. יתכן שאנגליה תקבל פתרון זה ולא תקבל תכנית המדינה – אבל זה יהיה אסון לדורות. ארץ-ישראל בלי יהודים אינה ארץ-ישראל, ובמקום אסון זה יש לבחון ברצינות אפשרות של פתרון ג' – הקמת מדינה יהודית בחלק מספיק של ארץ-ישראל.

אומרים שפתרון זה איננו יכול להתקבל על הדעת האנגלית, ואיננו בא בחשבון כאפשרות פוליטית ריאלית. העובדות סותרות סברה זו. פתרון זה מתקבל על דעת כמה וכמה אנגלים – כי הוא הוצע על-ידי אנגלים. כמה מדינאים בריטיים תומכים ברעיון של יצירת שתי מדינות בארץ-ישראל. העתונות האנגלית דנה על פתרון זה ברצינות. זוהי כרגע שאלה אקטואלית. אנגליה זקוקה למוצא מהסכסוך שיש לה עם היהודים ועם הערבים כאחד, ואת המוצא הזה אינה יכולה להשיג ע"י החזקת הסטטוס קווֹ, והיא רוצה להיפטר מהסכסוך לחלוטין ולתמיד.

אנגליה יש לה אינטרסים בארץ-ישראל והיא רוצה לקיים אותם. 1500 מיליון לירות מוציאה אנגליה לזיון, היא חוששת שהיא עומדת לפני מצב כמו בשנת 1914 (אמנם אף פעם אין ההיסטוריה חוזרת, ויש עכשיו סכנות אחרות, ויש שינוי ביפאן ובאמריקה, אבל הסיטואציה דומה במקצת לזו של 1914), ושוב יש לה צורך באהדת היהודים, ואין לה אינטרס שהעם היהודי בעולם יהיה מר-נפש. היא רוצה, כמובן, להניח גם את דעת הערבים, אבל היא אינה יכולה לעשות זאת ע"י התכחשות גמורה להצהרת-בלפור, והיא רואה קושי גדול בקיצוץ העליה, כי דבר זה יקומם את היהודים – והיא מחפשת פתרון.

– – – עצמאות יהודית אינה עומדת בניגוד לאינטרס הבריטי. אומרים, שדבר זה יקומם את הערבים. אבל אנגליה יכולה לומר לעצמה שבמקום סכסוך מתמיד עם העולם היהודי ועם העולם הערבי מוטב לה פעם אחת לחתוך, חלק לערבים וחלק ליהודים, ואם אחר-כך מישהו יתקומם – ידכאו אותו, ויש לה כוח לכך. ואינני רואה מבחינה אנגלית, שדבר זה הוא מן הנמנע.

– – – האם הוא אפשרי מצד היהודים? מה עלול לומר העם?

– – – אם יהיה לנו שלטון שימָצא בברית עם אנגליה, ואם תהיה לנו סמכות מלאה על העליה, ואם התחיקה תהיה בידינו, והשטח שימָסר לרשותנו יהיה הוגן – נביא שנים-שלושה מיליונים יהודים שאפשר להושיב אותם בחלק זה של הארץ, ולאו-דוקא במשך שלושים שנה – מדוע לא בעשרים או בחמש-עשרה שנה? סוכנות יהודית אינה יכולה לעשות זאת, אבל מדינה יכולה – והיא תעשה את הדבר כאשר עשו ביון (העברת האוכלוסים מאנטוליה). אם יקום פה שלטון יהודי, הוא יכול לנהל התישבוּת עממית תכניתית של מאות אלפים. כמובן, יתכן שתבוא קטסטרופה עולמית, ומעצמה פלונית, למען הרוס את האימפריה הבריטית, תרים את דגל האיסלם, תילחם בנו ותהרוס אותנו. יתכן. אך נגד זה אין שום קמיע. במקרה זה – ודאי שהסטטוס קווֹ לא יעמוד לנו. החושש, שהיהודים לא יעלו לארץ לאחר החלוקה, אינו מכיר את העם היהודי. אמונתו של העם אינה תלויה בהצהרת-בלפור. לא היה לנו שום חוזה שנותנים לנו את עבר-הירדן כשבאנו הנה לפני המלחמה. להיפך, היה חוק שאסר לעלות לארץ זו. אמונה גדולה היתה לנו, אם-כי האפשרויות היו קטנות יותר. ואם האפשרויות תהיינה עכשיו גדולות יותר – מדוע תוקטן האמונה? אותה האמונה שהיתה לנו בשעה שעלינו לארץ ועבר-הירדן היה סגור בפנינו, תישאר גם אם תהיה מדינה יהודית. מדוע תחדל אז האמונה בארץ-ישראל? אינני מחשיב אמונה שאינה מלוּוה רצון ויכולת להגשמה.

– – – ועוד טוענים: הערבים לא יתנו, יהיה מרד. אם בכוחם של הערבים לא לתת, הרי המנדט אינו קיים ולא יהיה קיים. זה חמש-עשרה שנה נלחמים הערבים במנדט. – – – אין לזלזל בהתנגדות הערבים, אבל אין להגזים. לסוריה יש די צרות משלה והיא זקוקה מאד לצרפת ולא תעשה דבר נגדה. אם-כי היא כועסת עליה מאוד על אשר חתכה ממנה את אלכסנדרתה. והמדינה הערבית השכנה שלנו זקוקה לאנגליה לא-פחות מאתנו, והיא תהיה בעלת-ברית לאנגליה, ולא בנקל נלחמים בבעל-ברית. תהיינה כנופיות? יתכן שתהיינה, אבל תהיה משטרה ויהיה צבא ואלה יהיו נאמנים. ואשר לשאיפתנו ההיסטורית: את תחומי המדינה היהודית יקבע עכשיו כוח זר, אבל את תחומי השאיפה הציונית – יקבע העם היהודי, ואת אלה לא יצמצם שום כוח חיצוני. אני מאמין בהסכם עם הערבים. אם תקום מדינה שתהיה בברית עם אנגליה, והמדינה תפתח את הארץ והיהודים יהיו לכוח, יבואו הערבים אתה לידי הסכם. – – – אין איש יכול להבטיח הסכם. אין הוא מונח בקופסה, אבל יהיו לנו אז יותר סיכויים להסכם עם הערבים מאשר עכשיו, כי אז ניהפך להיות כוח, והערבים מכבדים כוח.

– – – כל מרד ערבי בארץ הזאת (זהו אחד הפרדוכסים של הארץ הזאת) הביא עד עכשיו כיבוש חדש ליהודים. ומרד זה, שהביא לנו כבר נמל יהודי, יתכן שיביא לנו כיבוש פוליטי עוד יותר גדול.