לפני 30 שנה
(נתפרסם ב"הד ירושלים" בשנת תש"ב)
בסוף החודש אפריל שנת 1911 הפליג לחוץ לארץ מר ד. הורביץ, שותף ראשי בחברה לליטוש יהלומים באנטוורפן. הוא שלח ברכת פרידה והודייה לשלישייה הירושלמית, שהראתה ערנות ומסירות לענין הייסוד של תעשיית ליטוש יהלומים בירושלים.
בזמן שהותו של מר הורביץ בארץ נתחבב עליו מר רבינוביץ, מומחה במקצוע ליטוש יהלומים. מר רבינוביץ שימש כיועץ, כשנוסחו התקנות בדבר ההגנה על הפועלים, שילמדו את המקצוע. מר הורביץ ניהל שיחות ארוכות עם מנהל “בצלאל”, הפרופ' ב. ש"ץ, שעזר ליצירת ענפי תעשייה חדשים בארץ והיה מעוניין במיוחד בהכנסת רוח האמנות בהם. לאחר חקירת המצב גמלה אצל מר הורביץ ההחלטה להניח יסוד בירושלים לתעשייה זו של ליטוש יהלומים.
להקמת המפעל הוכנס לבאנק סכום כסף. לרגל המאורע התקיימה מסיבה על כוס תה בעלייה שבבית הספר “בצלאל”. הפרופ' ש"ץ תאר כיד הדמיון הברוכה שלו את קווי ההתפתחות של ירושלים החדשה, הבנוייה, שישגשג בה ענף תעשייה חשוב זה.
לעבודת ההכנה התנדבו שני ירושלמים מוכשרים. הם השקיעו שפע של מרץ באסיפות ובפגישות, שבהן דנו על כל הפרטים. הם קיימו התייעצויות עם בעלי ניסיון בלי לפרש מה העניין, מחשש שמא יבולע על ידי פרסום מוקדם. הם מצאו גם את הדרך אל שגרירי ממשלות והם השיגו מאלה ידיעות חשובות.
כדי להמנע מחיכוכים וכדי להגדיל את פריון העבודה, הובטחו יפה ענייני הפועלים: שכר עבודה הוגן, תשלום שכר בטלה, אם תיקוני מכונות ומכשירי עבודה ישביתו את העובדים, ביטוח, חופשה, עזרה רפואית, נציגות מוסמכת של הפועלים וכדומה.
בשכונת הבוכרים שכרו לתקופה של שלוש שנים דירה בת הרבה חדרים ואולמים לבית המלאכה. דירות נוספות הושגו כמעונות לפועלים.
כאשר התחילו להגיע מחוץ לארץ החלקים של המכונות, הכלים ומכשירי העבודה, היה בכל פעם צורך לעמוד על המשמר, להתחכם ולמצוא נימוקים, כדי לתרץ לשם מה כל אלה. המייסדים מצאו לנכון לדחות את קבלת הורמנא דמלכותא לתעשייה זו עד שתהיה לה זכות של חזקה. דבר קיים אי־אפשר יהיה לבטלו ולהרסו, ביחוד כשמגינה עליו ממשלה זרה.
אך, אהה, כאשר רוב כלי העבודה סודרו על כנם והמייסדים חשבו, כי הנה נגמרו חבלי הלידה ויתחיל הייצור, אירעה תאונה קשה, שבה נהרג היוזם הראשי מר הורביץ. עם מותו הפתאומי נחרב כל המפעל. יחד אתו נקברו החלום והשאיפה.
בגורל המתנדבים הנאמנים, שסייעו בהקמת המפעל, נפלו טרדות מרובות בקשר לחיסול המפעל.
שלושים שנה צריכות היו לעבור, שינויים והפיכות להתרחש, עד שהשאיפה לייסד תעשיית ליטוש יהלומים בירושלים נתגשמה. נעלה נא את זכרם של אלה, שהיו החלוצים בשטח התעשייה העברית, ושל העסקנים, שהקדישו ממיטב כחותיהם וזמנם לעידוד מפעלי התעשייה לשם פיתוחה של ירושלים. בין אלה יש להזכיר את מרדכי לדרר־גילדאי ואת צבי חפץ נ"ע. יהי זכרם ברוך.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות