בשנת תר"ע
שׂבע ימים ושנים, שׂבע כבודי בל מצרים, ענוד הרבה אותות־הצטיינות ותארים, הסתלק ר' משה הלוי, הרב הכולל, מנהל עדת ישורון בארצות תוגרמא. את מקומו ירש כ"חכם באשי ראשי לכל תורכיה" הרב הצעיר המלומד ר' חיים נחום, לשעבר מרצה לדברי הימים וחכמת ישראל בבתי האולפנא הגבוהים של “חברת כל ישראל חברים” בפאריז. בשליחותה של חברה זו נסע פעם לכוש והמנליק כבדהו בתואר “חותם של שלמה המלך”. מועמד רציני אחר למשרת החכם באשי לכל תורכיה היה הרב ר' יעקב מאיר. הוא לא נתמנה, מפני שהלשינו עליו, שהוא ציוני. הוא נשאר בסאלוניקי ותושביה התיחסו למנהיגם הרוחני בהערצה. בירושלים חלחלה הטינה ויקד העלבון הצורב על כבוד ירושלים, שהושפל בגלל הפרשה הכאובה הזאת. החכם באשי החדש ראה צורך נפשי לבוא ולבקר בבירה, לגעור בשטן הבוחר בירושלים, לסתום עד כמה שאפשר את הפרצות, שרבו בה, ולהתאמץ להכניס בה איחוד ושלום.
המנצח על קבלת פני האורח הנעלה היה מר אלברט ענתבי, בא־כח חברת “כל ישראל חברים” ויק"א. ביום הראשון, ערב חג הביכורים שנת תר"ע, הגיעו לירושלים בשני קרונות מהודרים מיוחדים של הרכבת החכם באשי עם מלוויו. בין המלווים היו מנחם שיינקין, מנהל לשכת המודיעין ובא־כח חובבי ציון בארץ, ד"ר מטמן כהן, מנהל הגמנסיה העברית ביפו–תל־אביב, מר סלושץ ועוד. בחדרי ההמתנה הרשמיים של תחנת הרכבת, שנפתחו לשם כך, קיבל דויד ילין בשם הנוכחים את פני האורח “שבא להשרות שלום בעיר השלום”.
האורח דיבר תורכית ובעצמו תרגם את דבריו לעברית. למרות החום וערב החג, כיסו אלפי ראשים את הר ציון. כשעברו העגלות, נשלחו נשיקות באויר לרב הראשי ונשמעו צעקות של “ברוך הבא” בספרדית ובערבית. קהל גדול חיכה לו בשכונת הבוכרים, שבה הזמינו בשבילו דירה יפה מרווחה ומקושטת בכל הקישוט המזרחי. כל המלווים הרשמיים נפרדו ממנו, אחרי שנתכבדו במשקאות קרים. האורח התכונן לביקור הראשון שלו על יד הכותל, העד הדומם לעברנו הגדול. בחג, בעמידה, לבוש התגא הרשמית, הרקומה כסף טהור, עשה רושם של “ריש גלותא”. מאות אנשים עברו לפניו ונשקו את ידו. כשהוצגו לפניו אחדים מחברי “משואת ירושלים של המכבים הקדמונים”, לחש למצביא: “אתכם אני רוצה להפגש בהקדם ולשוחח באריכות”.
אחרי ימים אחדים נערכה הפגישה בין החכם באשי ובין חברי הלשכה “משואת ירושלים”. הרב אמר בבת־צחוק לחברי “המכבים הקדמונים”: “כוונתי העיקרית היתה לשוחח עם בני אגודה ציונית, שיש לה קשרים עם אנגליה. הפתעה נעימה היתה לי בהיווכחי, שקיימת אצלכם אחדות, ושבין חבריכם, המכונים אצלכם “אחים”, נמנים לשמחתי הגדולה אשכנזים מכל הסוגים, מחובשי זנבות וכיפות עד היושבים בגילוי ראש, יחד עם בני כל העדות כמעט, שירושלים ברוכה בהן: ספרדים ומערביים, תימנים ופרסים, הרריים ובוכרים”. הוא דיבר באריכות, הוא ציין את אי־הנעימות והמרירות, שהשביעוהו “הצעקנות” והפומביות שלא לצורך שבתעמולה הציונית. הוא סיפר על העמל הרב שעמל, כדי להסיר חשדים אצל ראשי השלטון התורכי, כשאחד מראשי התנועה הציונית, יעקבוס קאן, פירסם ספר בשם “ארץ ישראל”, שבו נדפסו דברים, שהשתיקה יפה להם. יעקובוס קאן פרסם את הספר גם בתרגום צרפתי ומתנגדי הציונות עשו ממנו מטעמים. אל תחשדו בי, אמר הרב הראשי, שאני מתנגד לתנועת התחיה, אבל הספר של קאן עלול היה לגרום סכנה ממש… העבודה צריכה לדעתי להתנהל בגדר של מגלה טפח ומכסה טפח, אם לא טפחיים. גם הנדיב הידוע, החביב על כולנו, תמים דעה אתי. הוא מטיף ומקיים את זאת בעצמו, הוא עובד בלי הרף לשם הפרחת שממות הארץ, אבל לא באופן צעקני. הרב הראשי ביקש להודיע את תוכן דבריו למר בנטוויטש, המצביא הראשי של “המכבים הקדמונים” בלונדון. הוא הילל ושיבח את חברי “משואת ירושלים”, המטפלים במרץ בהקמת ועד קהילה נבחר ומסודר. לבסוף השמיע הרב את דברו: “אל תחתו מזה שמספכם קטן, “רבים בידי מעטים” זה סמלנו עתיק הימים”.
הרב הכולל ר' חיים־נחום טרח הרבה למען הקמת השלום בירושלים. ביום הששה־עשר לחודש סיון שנת תר"ע נחתם הסכם בדבר “איחוד כל העדות בנידון הענינים הנוגעים לעם והממשלה יר”ה. הוסכם ליצור שני ועדים, אחד “רוחני” והשני “גשמי”: “אם יהיה החכם באשי מבני עדות הספרדים, אז צריך להיות ראש הועד הרוחני אשכנזי, שבחירתו תאושר מצד הממשלה שבקושטא. כסגנו ישמש ספרדי. ראש הועד הגשמי יהיה אז ספרדי וסגנו אשכנזי, וכן להיפך”. החתומים על ההסכם היו מצד הספרדים: א) הרב אליהו פינז’ל, ששימש בתגא של חכם באשי, מן היחידים שנאותו להספיד את הד"ר הרצל בבית הכנסת של ר' יוחנן בן זכאי, ב) הרב נחמן בטיטו, ראש עדת המערביים ומנהיגה הרוחני, ששימש זמן מה ממלא מקום של החכם באשי; ג) הבנקאי ח. א. ולירו. מצד האשכנזים באו על החתום: א) העסקן המפורסם יואל משה סלומון ב) הדיין ר' אריה לייב; ג) דויד ילין. ההסכם אושר בחתימתו של הרב הראשי לכל תורכיה ר' חיים נחום.
טרם נתייבשה הדיו על כתב־ההסכם וכבר התחילו חתירות מצד אנשים שחששו, שמא ייפגעו על ידי ההסכם. ידים חרוצות עמלו להכשיל את הפשרה. כל ההסכם נשאר על הנייר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות