בְּכָל לֵיל סֵדֶר קְהַל אוֹרְחִים יָבוֹא

אֵלַי מִמֶּרְחַקִּים,

מִמֶּרְחַקֵּי נוֹפִים וְעִדָּנִים.

שׁוֹנִים-דּוֹמִים, שׁוֹנֵי מַרְאֶה וָגִיל,

אַךְ אוֹר אֶחָד שׁוֹפֵעַ מִכֻּלָּם.

פֹּה יֶלֶד רַךְ, עָטוּף מְעִיל יָרֹק

מִסּוּף הַיְאוֹר וּמֵעִשְּׂבֵי הַתְּהוֹם:

בְּצַו פַּרְעֹה כַּחֹק הָשְׁלַךְ הַיְאוֹרָה

וְלַתַּנִּין הָיָה לְמַאֲכָל,

אֲבָל לִכְבוֹד הַפֶּסַח קָם וַיְחִי

וּבְנָוִי הַדַּל קוֹרֵן הוֹפִיעַ.

וְשׁוּב תִּינוֹק, אַךְ חוּם-אָפֹר בִּגְדוֹ

כְּצֶבַע חֹמֶר וּלְבֵנִים:

מִבֵּין הַנִּדְבָּכִים שֶׁל קִיר בִּנְיָן,

אֵל בִּנְיְנֵי פִּיתֹם וְרַעַמְסֵס,

נֶחְלַץ בְּלֵיל הַסֵּדֶר, וְזוֹרֵחַ

נֶחְפַּז לָבוֹא אֶל מְעוֹנִי הַדָּל.

לְיַד הַתִּינוֹקוֹת גַּם אָב, גַּם אֵם

חֲגוּרֵי שַׂק וּבְכַבְלֵי בַרְזֶל,

מְצֻלָּקִים בְּפַרְגּוֹלֵי נוֹגְשִׂים

אַךְ בְּפָנִים מֵאֹשֶׁר נוֹהֲרִים.

הִנֵּה עֵדָה שְׁלֵמָה, זְקֵנִים וּצְעִירִים.

נָשִׁים וַאֲנָשִׁים בְּמַחְלְצוֹת פְּאֵר

מִצֶּבַע הַשַּׁלְהֶבֶת, אַךְ נוֹדֵף

מֵהֶם כְּרֵיחַ טַחַב שֶׁל מַרְתֵּף:

עֵדָה שְׁלֵמָה שֶׁל אֲנוּסֵי סְפָרַד

אֲשֶׁר בְּמִסְתְּרֵי מַרְתֵּף עָמֹק

קִדְּשׁוּ אֶת לֵיל הַפֶּסַח וְנִתְפָּשׂוּ,

וְהֹעֲלוּ עַל הַמּוֹקֵד כָּלִיל.

עַתָּה בְלֵיל הַסֵּדֶר זוֹהֲרִים,

הֵם מְסֻבִּים אֶל שֻׁלְחָנִי הַדָּל.

וּמִי שָׁם הַזָּקֵן נוֹרָא הַהוֹד,

אֲשֶׁר מִטַּלִיתוֹ נוֹטֶפֶת הָאַרְגְּוָן

כַּיַּיִן הָאָדֹם שֶׁבִּגְבִיעִי,

בּוֹלְטוֹת שִׁנַּיִם מְזָרוֹת אֵימָה

שֶׁל מַסְרְקוֹת בַּרְזֶל

עִם רְצוּעוֹת בָּשָׂר פָּרוּם,

אֲבָל עֵינָיו בְּגִיל עֶלְיוֹן בּוֹרְקוֹת?

רַבִּי עֲקִיבָא הוּא, מַכָּר יָשָׁן,

יְדִיד וָרֵעַ לִי מִיַּלְדוּתִי,

מִתּוֹךְ הַהַגָּדָה הַמְצֻיָּרָה,

מִתּוֹךְ הַמַּעֲשֶׂה בַחֲכָמִים,

שֶׁבִּבְנֵי-בְרַק הֵסַבּוּ כָּל הַלַּיְלָה…

מֵהַמָּרוֹר הָעַז וְהֶחָרִיף

וּמֵהַיַּיִן, יֵין אַרְבַּע כּוֹסוֹת.

מִגּוֹן הַטִּיט שֶׁל הַחֲרֹסֶת,

מִיֶּרֶק הַכַּרְפַּס, מֵהַמַּצּוֹת

הַמְחֹרָרוֹת כְּגוּף שֶׁל מְעֻנֶּה,

מֵהַשִּׁיטִין וְגַם מִבֵּינֵיהֶן

אֲשֶׁר בַּהַגָּדָה הָעַתִּיקָה,

מוֹרֶשֶׁת לִי מֵאֲבוֹתַי,

עוֹלֶה כָּל זֶה הַחֶבֶר הַנִּפְלָא,

שֶׁל הָאוֹרְחִים הַנִּכְסָפִים,

הַשַּׁגְרִירִים שֶׁל כָּל עִדָּן וָנוֹף.

אַךְ אוֹר אֶחָד שׁוֹפֵעַ מִכֻּלָּם,

אוֹר אַהֲבָה, שִׂמְחָה וְנִצָּחוֹן,

עַל שֶׁאֲנִי, נִינָם וַאֲחִיהֶם,

כְּמוֹ לִפְנֵי שְׁנוֹת אֶלֶף מְסַפֵר

בַּנֵּס שֶׁל יְצִיאַת מִצְרָיִם.

וְהֵם כֻּלָּם פּוֹצְחִים אִתִּי בַּשִּׁיר:

“בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ לְיִשְׂרָאֵל…”

אֲבָל בְּלֵיל הַסֵּדֶר הַשָּׁנָה

אַחֲרֵי שֶׁנִּתְכַּנְּסוּ

אוֹרְחַי הַמֻּבְהָקִים, הַוְּתִיקִים,

לִזְרוֹם אֵלַי הֵחֵלּוּ מֵאַפְסָיִם

כְּזֶרֶם עַז, בְּשֶׁטֶף אֵין מַעֲצוֹר לוֹ,

אוֹרְחִים זָרִים וַחֲדָשִׁים.

לֹא מוּאָרִים בְּזֹהַר הוֹד קְדוּמִים,

לֹא בִלְטִיפַת הַנֶּצַח מֻרְגָּעִים,

אַךְ עוֹד רוֹגְשִׁים בְּפִרְכּוּסֵי גְסִיסָה,

אַךְ עוֹד נַעֲוִים מִבִּעוּתֵי זְוָעָה.

הִנֵּה גְיָסוֹת שֶׁל נִקְבְּרֵי-חַיִּים,

הִנֵּה עַם רַב שֶׁל חֲנוּקֵי אֵד-רַעַל;

הִנֵּה טוּרִים חִוְּרִים שֶׁל מְעֻנּוֹת,

מִדְרָס וּסְחִי לְבַהֲמוֹת אָדָם;

הִנֵּה קָהָל עָצוּם שֶׁל יְלָדִים

שְׁבוּרֵי גֻלְגֹּלֶת וּרְסוּקֵי שִׁדְרָה…

וְהָאוֹרְחִים זוֹרְמִים, זוֹרְמִים בְּלִי הֶרֶף

וּמְמַלְאִים אֶת כָּל חֲלַל נָוִי,

וְיֵשׁ מֵהֶם הַנּוֹעֲצִים בִּי חֶרֶשׁ

מַבָּט מוּזָר, תּוֹבֵעַ וּמַזְכִּיר…

אָז אֶסְתַּכֵּל בָּהֶם גַּם אָנֹכִי

וְאֶזָּכֵר פִּתְאֹם וְאֶתְפַּלֵּץ:

הֵן זֶה אַתָּה, אַתָּה רֵעִי כְאָח לִי,

פַּיְטָן עַלִּיז-נוּגֶה שֶׁהַחִלּוֹנּו יַחַד

בְּבֹקֶר אֲבִיבִי לִפְרוֹט עֲלֵי כִנּוֹר…

בְּקֹשִׁי הִכַּרְתִּיךָ, כִּי הָאֵשׁ

חָרְכָה אֶת כָּל פָּנֶיךָ בַּכִּבְשָׁן…

וְאַתְּ? הֲלֹא זֹאת אַתְּ, הַמֻּפְלָאָה,

אֲשֶׁר בְּמִכְתָּבִים סְפוּגֵי כְאֵב

וְתֹם וֶאֱמוּנָה, כְּמִזְמוֹרֵי תְהִלִּים,

סִפַּרְתְּ לִי עַל יְגוֹן חַיֵּי-גָלוּת

וְעַל עֶרְגָּה לַדְּרוֹר וְלַתְּקוּמָה,

וְיֹפִי נֶאֱצָל נָדַף מִכָּל שׁוּרָה,

וְכִסּוּפִים זַכִּים וַעֲמֻקִּים…

אֲהָהּ, לֹא הִכַּרְתִּיךְ, כִּי לְמַרְאַיִךְ

עֵינַי הִסְתַּנְוְרוּ מֵחַלְחָלָה…

… וְהָאוֹרְחִים זוֹרְמִים, זוֹרְמִים

בְּלִי הֶרֶף

בְּזֶרֶם עַז, בְּשֶׁטֶף אֵין מַעֲצוֹר לוֹ.

אוֹרְחַי הַמֻּבְהָקִים, הַוְּתִיקִים,

גַּם הֵם כָּמוֹנִי אֲחוּזֵי רְתֵת.

הַיֶּלֶד הַיָּרֹק מִיאוֹר מִצְרַיִם

וְהַתִּינוֹק הַחוּם מִנִּדְבְּכֵי פִיתוֹם

בְּפַלָּצוּת אִלֵּמֶת מִסְתַּכְּלִים

בְּחַבְרֵיהֶם הַחֲדָשִׁים,

בַּתִּינוֹקוֹת הַמְנֻפָּצִים.

שְׂרוּפֵי סְפָרַד אֵינָם גּוֹרְעִים עֵינַיִם

מֵרִבְבוֹת שְׂרוּפֵי הַכִּבְשָֹנִים.

וְרַק אוֹתוֹ זָקֵן, נוֹרָא הַהוֹד,

בְּטַלִיתוֹ נוֹטֶפֶת הָאַרְגְּוָן

אֲשֶׁר עֵינָיו בּוֹרְקוֹת בְּגִיל שֶׁל מַעְלָה,

הֵחֵל בְּקוֹל נֶחְנָק לִפְצוֹחַ שִׁיר:

“בָּרוּךְ שׁוֹמֵר הַבְטָחָתוֹ…”

אֲבָל כָּפַף פִּתְאֹם שִׂיא קוֹמָתוֹ

וְאֶשֶׁד אַרְגָּמָן לוֹהֵט, יוֹקֵד

– לֹא מִלְּבוּשׁוֹ נְקוּב הַמַּסְרְקוֹת –

מִתּוֹך עֵינָיו פָּרַץ,

עַד כִּי דִמְעוֹת הַדָּם הֵצִיפוּ

חֲלַל כָּל הָעוֹלָם…

חוהמ"פ תש"ח