הספר הנוכחי (השני) הכולל את שירי משנות תרפ“ח – תש”ו מחולק לשלשה מדורות.

במדור הראשון (תחת שמי) באים שירים ליריים, במדור השני (מתוך הסנה) – שירים על נושאים אקטואליים, במדור השלישי (דור לדור) – בלדות.

השירים בכל מדור ומדור נתונים בסדר כרונולוגי. יוצא מן הכלל מחזור השירים “לו” במדור השני, שנכתב אמנם בשנת תרפ“ב, אבל נתפרסם בדפוס בפעם הראשונה בשנת ת”ש, והוא מובא בסוף השירים של שנת ת"ש.

השירים שנכתבו משנת תרצ"ב ואילך נקראים בנגינה הנכונה. במדור הראשון החל מהשיר “עת ילדים אראה…” (ע' קי"ח), במדור השני – מהשיר “לדוד יעקבי” (ע' רמ"ט) ובמדור השלישי מהשיר כפר העווֹן (ע' שנ"ו).

ד.ש.

(תרפ“א – תש”ו)

לזכר הורי

ר' ניסן בר' דויד שמעונוביץ

ומלכה בת ר' משה פרידלנד

באהבה וביגון

תחת שמי

מאת

דוד שמעוני

---

[חממיני, חמה]

מאת

דוד שמעוני

חַמְּמִינִי, חַמָּה, חַמְּמִינִי!

יָמִים וְשָׁנִים

עָבְרוּ עָלַי לְלֹא־אוֹרֵךְ

וָאֶקְפָּא מִקֹּר וּמֵחֹשֶךְ…

חַמְּמִינִי, חַמָּה!

בִּנְדִיבוּת צוֹחֶקֶת

מַה תְּפַזְּרִי זָהֳרֵךְ,

זֹהַר כִּסְלֵו הָרַךְ וְהַמְלַטֵּף,

עַל עֲמָקִים וּגְבָעוֹת,

עַל כְּרָמִים מוֹרִיקִים

וְעַל שָׂדוֹת שְׁחוֹרִים וּדְשֵׁנִים,

שֶׁזֶּה רַק נֶחְרְשׁוּ

אַחֲרֵי הַיּוֹרֶה.

עַל אֶבֶן בַּשָּׂדֶה,

אֶבֶן לְבָנָה בַשָּׂדֶה,

שֶׁבִּשְׁקַעֲרוּרִיתָהּ טֶרֶם עוֹד יִיבַשׁ טַל בֹּקֶר

אֵשֵׁב לְבַדִּי,

שְׁטוּף נָגְהֵךְ הָרַךְ וְהַמְלַטֵּף,

וְאַבִּיט אֶל הָרֵי יְהוּדָה.

מַה דַקָּה, אַוְרִירִית, עֲנֻגָּה הַתְּכֵלֶת הַנּוֹגְהָה,

הָעוֹטְפָה רֻכְסֵיהֶם,

עַד יֵשׁ אֲשֶׁר אֹמַר:

לֹא הָרִים אֵלֶּה, כִּי אִם יְצוּרֵי עֲנָנִים…

חַמְּמִינִי, חַמָּה!

וּכְתָלִים לְבָנִים עִם גַּגּוֹת אֲדֻמִּים

מוּצְפֵי־הָאוֹרָה

רוֹמְזִים בְּשֶׁקֶט עֲדָנִים וְחֶדְוָה בוֹטַחַת

מֵבֵּינוֹת לְיֶרֶק אִילָנוֹת.

בַּתְּכֵלֶת הָרָמָה, הַשְּׁקוּפָה, הַנּוֹהֲרָה

חָג עַיִט גֵּא־כָנָף אֶת חוּגָיו

בְּשֶׁקֶט תִּפְאֶרֶת.

הִזָּהֲרוּ, יוֹנִים!

וּבְרוֹשׁ צָעִיר, יֶלֶד דַּק־קוֹמָה, לְבוּשׁ

כְּתֹנֶת בְּהִירָה־יְרֻקָּה,

שֶׁנִּתְעָה לְבַדּוֹ בַּשָּׂדֶה,

יְנַעְנַע אֶת רֹאשׁוֹ לְכָל הָעֲבָרִים

כְּשׁוֹאֵל:

אוּלַי תֵּדַעְנָה,רוּחוֹת הָעוֹלָם

אַיֵּה בֵית אָבִי?

אַךְ שֶׁמֶשׁ כִּסְלֵו הָרַכָּה

סוֹרְקָה אֶת רֹאשׁוֹ הַצָּעִיר

בְּמַסְרֵק זְהָבָהּ,

וּתְכֵלֶת הָאֲוִיר הַזַּכָּה

תְּלַטֵּף גּוּפָתוֹ

בְּגַלֶּיהָ הַבְּהִירִים –

וְאֵין עוֹד יַתְמוּת בָּעוֹלָם!

חַמְּמִינִי, חַמָּה…

וְאוּלָם אַל נא תְיַבְּשִׁי

אֶת זוֹ הַטִּפָּה הַחַמָּה

הַנּוֹזְלָה עַל לֶחְיִי…

זֶה דוֹמֵעַ לִבִּי

מֵאַהֲבָה

וּמַכְאוֹב,

וּכְלִמָּה צוֹרֶבֶת,

בְּזָכְרִי אֲהוּבַי

הַנַּעֲנִים, הַנֶּאֱלָמִים,

עֲזַבְתִּים בְּאֶרֶץ הַנֵּכָר הַקָּרָה…

רחובות, כסלו תרפ"א

---

[השמש השקתני]

מאת

דוד שמעוני

הַשֶּׁמֶשׁ הִשְׁקַתְנִי כוֹס זְהָבָהּ,

וָאֶשְׁכַּר – –

בֹּאִי אֵלָי! בֹּאִי אֵלָי!

בְּדָמִי מְרַצְּדָה שַׁלְהָבָה

נִרְהָבָה – –

מְזַנֵּק גַּל זֹהַר סוֹעֵר וָחָי…

שׁוּרִי! לְשֶׁמֶשׁ יוֹקֶדֶת

הָיִיתִי – –

גַּם אַתִּ מַעְיַן־אֵשׁ, גַּם אַתְּ נַחְשׁוֹל־דְּרוֹר!

שֶׁמֶשׁ בְּשֶׁמֶשׁ נִצְמֶדֶת

נִלְכֶּדֶת – –

שָׁרִים־נִסְעָרִים עוֹלָמוֹת שֶׁל אוֹר…

כסלו, תרפ"א

---

מִלְחָמָה

מאת

דוד שמעוני

I

מִלְחָמָה…

וּמַה זֹּאת מִלְחָמָה?

עַל הָרִי הַבּוֹדֵד יָשַׁבְתִּי בִדְמָמָה

מֵעַל לָאֲדָמָה,

וָאַקְשֵׁב וָאַאֲזֵן לְרֶטֶט הַנְּשָׁמָה,

לְרֶטֶט נִשְׁמָתִי וְנִשְׁמַת הָעוֹלָם,

וָאֶאֱרֹג אֶת לֵילִי וָאֶאֱרֹג אֶת יוֹמִי,

וָאֶמְתַּח אֶת גִּשְׁרִי, אֶת גֶּשֶׁר חֲלוֹמִי,

בֵּין הָרִי וּתְהוֹמִי,

וּפִתְאֹם – הוֹי דֹּמִּי!

הוֹי, דֹּמִּי נִשְׁמָתִי וְנִשְׁמַת הָעוֹלָם:

הִתְפַּלְּצוּ, הִתְפָּרְצוּ כָל מוֹסְדוֹת הָעוֹלָם,

בְּסוּפָה הֵרִיעוּ כָל שׁוֹפְרוֹת הָעוֹלָם

מִקְּטַנָּם וְעַד גְּדוֹלָם

וְחֶדְוָה וּתְמִיהָה וּמָגוֹר בְּקוֹלָם:

מִלְחָמָה!…

מִלְחָמָה…

אֲנִי פֶרַח בּוֹדֵד וְצָץ בַּמִּסְתָּרִים,

גָּדַלְתִּי בֶהָרִים,

מִתְפַּלֵּל אֶל שִׁמְשִׁי וְנֶחְבָּא אֶל צְלָלַי

וְנִזּוֹן מִטְּלָלַי,

וּבְכָל אֵגֶל טַל שֶׁהִתְעַלֵּם בֵּין עָלַי

הִבְרִיקוּ עוֹלָמִים

נִשְׂגָּבִים, נַעֲלָמִים,

הִזְהִירוּ הֲוָיוֹת

מַקְסִימוֹת, מֻפְלָאוֹת,

וּבְכָל בַּדֵּי עוֹרִי וּפִיּוֹת שָׁרָשַׁי

שָׁתִיתִי אֶת אוֹרִי, אֶת זֹהַר קֳדָשַׁי,

וּפִתְאֹם – צַלְמָוֶת:

הִזְדַּעְזַע הַשָּׁפֶל

הַנָּד בָּעֲרָפֶל,

נָמוֹטוּ הֶהָרִים

בֶּעָבִים עֻטָּרִים,

וּבְלַעַג אַכְזָרִי

נִסַּחְתִּי מֵהָרִי

אֶל שַׁדְמוֹת הַמָּוֶת…

II

לֹא הַמָּוֶת הַחֲוַרְוַר עִם רְצוּעַת הָאַרְגָּמָן

עַל שִׂמְלוֹתָיו הָאֲפֵלוֹת –

לֹא הַמָּוֶת הִבְעִיתַנִי:

רַק בִּזְמַנּוֹ יָבוֹא זְמַנִּי…

לֹא הַלֶּהָבוֹת הָאֲדֻמּוֹת, לַהֲבוֹת עָנְיָן, לַהֲבוֹת דָּמָן

שֶׁל הָאֻמּוֹת הָאֲבֵלוֹת

יִבְּשׁוּ לֵחִי מִבְּלִי עִתִּי:

לֵחִי רַב וְכֹחִי אִתִּי…

לֹא תוֹתָחִים וּבְלִסְטְרָאוֹת נַפְשִׁי הָמְמוּ בִמְהוּמָה

עֵת בְּלִי דֹם הֵרִיעוּ־רֵעַ:

הֵן גָּדַלְתִּי עַל הֶהָרִים

אָח לָרוּחוֹת הַנִּסְעָרִים…

לֹא! בֵּין תְּרוּעוֹת הַמִּלְחָמָה נַפְשִׁי שָׁמְעָה קוֹל תַּעֲלוּמָה,

לַעַג עָצוּר מְפַעַפֵּעַ,

לַעַג רַעַל, צְחוֹק בְּעָתָה –

וּפַלָּצוּת אֲחָזַתָּה…

III

"חַ־חַ־חַ… הַכֹּל נִצַּחְתָּ…

חַ־חַ־חַ… עַל כֹּל שָׁפַכְתָּ

אֶת שִׁלְטוֹנְךָ הָאַכְזָרִי,

אֶת רְצוֹנְךָ הַנֶּאְדָּרִי…

כְּבָר הִכְנַעְתָּ הָאֵיתָנֵים,

כְּבָר דּוֹבַבְתָּ הָאֲבָנִים,

כְּבָר רִתַּקְתָּ אֶת הַבְּרָקִים,

כְּבָר הִתְוֵיתָ שְׁבִיל בַּשְּׁחָקִים

וּבַתִּהוֹם פִּלַּסְתָּ דֶרֶךְ…

כִּרְעוּ בֶרֶךְ! כִּרְעוּ בֶרֶךְ!

אֶת הָאֶחָד רַק שָׁכַחְתָּ,

שֶׁעוֹד אוֹתוֹ לֹא נִצַּחְתָּ:

אֶת הָאֵיתָן שֶׁבְּנָוְךָ

פְּרִיץ הַחַיּוֹת שֶׁבִּלְבָבְךָ!

חַ־חַ־חַ… הֶכֹּל הִכְנַעְתָּ

וְיָדֹעַ לֹא יָדַעְתָּ,

כִּי בִלְבָבְךָ שַׂמְנוּ אוֹרֵב

עַז וְעָרוּם, חַד וְטוֹרֵף…

שׁוּר! כְּבָר בָּאָה עֵת הַכֹּשֶר!

שׁוּר! הִגִּיעַ קְצִיר הָאֹשֶר!

יָד שָׁלַחְתָּ לָעֲטֶרֶת

הַנּוֹצֶצֶת, הַמַּזְהֶרֶת –

פִּתְאֹם יָצָא מִמַּחֲבוֹאוֹ

פְּרִיץ הַחַיּוֹת, פָּעַר לוֹעוֹ,

נָהַם נַהַם חָדָשׁ־יָשָׁן

וְשִׁלְטוֹנְךָ גָּז כֶּעָשָׁן…

חַ־חַ… אַיֵּה עֲבָדֶיךָ?

הֵם הִתְפָּרְצוּ מִפָּנֶיךָ,

אַךְ לֹא בָרְחוּ, אַךְ לֹא נָסוּ,

רַק עָלֶיךָ כֻּלָּם שָׁתוּ

וּבְלַעַג וּבְזַעַם

שׁוֹמְרִים צַלִעֲךָ כֻּלָּהַם…

סְפִינוֹת־תְּהוֹמוֹת, אֲוִירוֹנִים,

אֶתְמוֹל הָיוּ עוֹד עֲבָדִים,

אַךְ הַיּוֹם הֵם כְּבָר אֲדוֹנִים

זוֹרְעֵי פִיד וּמְפִיצֵי פְחָדִים…

תְּמוֹל בַּיְּסוֹדוֹת עוֹד מָשַׁלְתָּ,

עוֹד הִפְרַדְתָּם, הִרְכַּבְתָּם,

וְהַיּוֹם – הָהּ, לֹא פִלַּלְתָּ! –

הִנְּךָ רָתוּק לְמֶרְכַּבְתָּם…

חַ־חַ־חַ… הַכֹּל נִצַּחְתָּ

– וּבִתְרוּעוֹת, וּבִרְנָנִים! –

אֶת הָאֶחָד רַק שָׁכַחְתָּ:

אֶת הָאַדִּיר בָּאֵיתָנִים,

אֶת הָאֵיתָן שֶׁבְּנָוְךָ,

פְּרִיץ הַחַיּוֹת שֶׁבִּלְבָבְךָ!

הַאִם לֹא דָמִיתָ, פּוֹתֶה,

לוֹ, לְאוֹתוֹ צַיָּד פּוֹתֶה,

אֲשֶׁר הִרְהִיב עֹז בִּלְבָבוֹ

וּמִתְגָאֶה וּמִתְרוֹנֵן

יָצֹא יָצָא לִקְרַאת לָבִיא,

אַךִ מֵחָכְמָה רוֹבוֹ כוֹנֵן

לֹא אֶל רֹאשׁוֹ, רַק אֶל זְנָבוֹ…

חַ־חַ־חַ… הַכֹּל נִצַּחְתָּ,

רַק הָאֶחָד, הָהּ, שָׁכַחְתָּ…

IV

כּוֹכָבִים קְרִירִים מְמַצְמְצִים דּוּמָם מִמַּעְלָה,

לְבָדָד אֲדַדֶּה בַשְּׁדֵמוֹת בְּדִמְמַת לַיְלָה.

הָאֵיתָן הָאַכְזָר, הַכָּמוּס, בִּפְצָצוֹת חֲרָשָׁן

לְנֹגַהּ שַׁלְהָבוֹת מְרַצְּדוֹת בֵּין עַנְנֵי עָשָׁן.

הָאֵיתָן חֲרָשָׁן גַּם טָרַח מְאֹד בְּזִבּוּלָן:

בְּמֵיטַב מַשְׁמַנִּים הִשְׁקָמוֹ מִגְּבוּלָן עַד גְּבוּלָן,

בִּלְשַׁד חַי וְסוֹעֵר, בְּמֹחוֹת רַעֲנַנִּים וּדְשֵׁנִים,

בְּנַהֲרוֹת דְּמָעוֹת וְנַהֲרוֹת דָּמִים עֲשֵׁנִים.

הָאֵיתָן חֲרָשָׁן אַף זִבְּלָן אַף זְרָעָן בְּלִי הֶרֶף

מַשְׂטֵמָה וְזָדוֹן וּנְקָמָה וְשִׁגְעוֹן הַטֶּרֶף.

מַה יָּפִים הַחוֹרֵשׁ, הַזֶּבֶל, הַזֶּרַע… אֲדָמָה!

מַה־תִּיפִי בְּהַבְשִׁיל הַקָּמָה!…

V

מִי זֶה צוֹחֵק מִסָּבִיב? אוֹ אוּלַי לֹא צְחוֹק זֶה, רַק בֶּכִי?

אוֹ אוּלַי זֶה חִרְחוּר שֶׁל רֵאָה עֲיֵפָה וְחוֹלָה?

צְלִילִים פֶּלִאים נִסְחָפִים, נִדְחָפִים מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי

וּמִסָּבִיב עֲלָטָה וְאֵימָה חֲשֵׁכָה וּגְדוֹלָה.

אֲנִי הוֹלֵךְ בֵּין עָרִים וּכְפָרִים הָעוֹלִים עַל מוֹקֵד.

לֵיצָן עוֹטֵף, אַרְגָמָן מִתְהוֹלֵל, מִשְׁתּוֹלֵל וְרוֹקֵד

וְשׁוֹלֵחַ לְמוּלִי לְשׁוֹנוֹת שֶׁל עָשָׁן וְזִיקִים,

וּבְקִרְבִּי עֲלָטָה וְאֵימִים חֲשֵׁכִים מַחֲנִיקִים…

מֵעַל רֹאשִׁי בְזִמְזוּם מְנַסְּרִים יַתּוּשִׁים עֲנָקִים:

אֲוירוֹנִים חִישׁ חוֹצִים יַם פְּלָדוֹת וְגָזִים בַּשְּׁחָקִים.

הָאֲדָמָה נִדְהָמָה מִשָּׁאוֹן וְנָעָה חֲרֵדָה

וּבְקִרְבִּי עֲלָטָה וּדְמָמָה חֲשֵׁכָה וּכְבֵדָה.

וּבַדְּמָמָה רַק אֶשְׁמַע קוֹל צְחוֹק… אוֹ הַאִם זֶה קוֹל בֶּכִי?

אוֹ הַאִם זֶה רַק חִרְחוּר שֶׁל רֵאָה עֲיֵפָה וְחוֹלָה?

צְלִילִים פֶּלִאים נִסְחָפִים, נִדְחָפִים מִדֶּחִי אֶל דֶּחִי

וּבְקִרְבִּי עֲלָטָה וְאֵימָה חֲשֵׁכָה וּגְדוֹלָה…

VI

תֵּל וָבוֹר. אַבְנֵי גִיר. שֶׁלֶד עֵץ. כֶּלֶב שׁוֹטֶה מְיַלֵּל.

פַּרִדֵּס נָאֶה פֹה לִבְלֵב; שָׁם עָמְדָה עִיר גְּדוֹלָה עַל תִּלָּה.

אֲנִי הוֹלֵךְ וּמְעַפֵּר וּמְחָרֵף וְצוֹחֵק וּמְקַלֵּל,

אֲנִי נִתְקָל בִּפְגָרִים וְהוֹדְפָם בְּאַף מֵהַמְסִלָּה.

חַ־חַ־חַ! גַּם בְּקִרְבִּי כְבָר נֵעוֹר הָאֵיתָן הַיָּשֵׁן,

פְּרִיץ הַחַיּוֹת הַקַּדְמוֹן הַשּׁוֹאֵף לְטֶרֶף וָרֶצַח…

הֵן כְּבָר נֶחְנַק כָּל מַלְאָךְ בַּשַׁחַק הֶעָשֵׁן,

עַל אֲדָמוֹת לֹא יִפְרַח עוֹד פֶּרַח לָנֶצַח.

חַ־חַ־חַ! מַה זֶּה תָּשִׁיר, הַמְשׁוֹרֵר, בֵּין אַבְנֵי הַהֶרֶס

עַל גִּבּוֹרִים וְאֵמוּן וְאֹמֶץ וְאַהֲבַת מוֹלֶדֶת?

הֵן הָאֵיתָן כְּבָר הָפַךְ אֶת שִׁירְךָ לְאֶרֶס:

זֹאת לֹא אִשְּׁךָ, זֹאת אִשּׁוֹ בְשִׁירְךָ יוֹקֶדֶת.

“שִׁוְיוֹן, חֹפֶשׁ וְאַחֲוָה!” מִצְּלִילִים כַּבִּירִים, מַלְהִיבִים,

זָע הָאֲוִיר וְנָע נֵס הַדְּרוֹר מֵעַל רִבְבוֹת רָאשִׁים.

חַ־חַ־חַ! כְּבָר הִתְקַשֵּׁט הָאֵיתָן בִּטְהוֹרֵי הַנִּיבִים

וַיְכַס אֶת מַעֲרוּמָיו בְּדֶגֶל קֳדָשִׁים!

חַ־חַ־חַ! בְּכָל לֵבָב כְבָר נֵעוֹר הָאֵיתָן הַיָּשֵׁן,

פְּרִיץ הַחַיּוֹת הַקַּדְמוֹן הַשּׁוֹאֵף לְטֶרֶף וָרֶצַח…

הֵן כְּבָר נֶחְנַק כָּל מַלְאָךְ בַּשַׁחַק הֶעָשֵׁן,

עַל אֲדָמוֹת לֹא יִפְרַח עוֹד פֶּרַח לָנֶצַח.

VII

הַכַּלָּה לִוְּתָה חֲתָנָהּ לַקְּרָב

וַתִּתֶּן לוֹ צָו

לָשׁוּב כִּמְנַצֵּחַ – –

וַיֵּלֶךְ הָעֶלֶם עַז וּבוֹטֵחַ – –

חַ־חַ…

הֶאָח, כַּלָה נָאָה, נִפְלָאָה לָרֹךְ!

הַאֵין יֵשׁ אֶת נַפְשֵׁךְ מְעַט קָט לִדְרֹךְ

עַל בָּמוֹת הַקְּרָב

וְלִרְאוֹת אֵיךְ מִלֵּא חֲתָנֵךְ הַצָּו?

חַ־חַ…

אַל תִּירְאִי: אֵין דָּבָר… רַק דָּם זֶה, רַק דָּם…

פֹּה נֶהֱרַג עָם

וַיִּקָּו הַדָּם בַּעֲרוּצֵי הַגָּיְא…

אֵין כְּלוּם… זֶה לֹא יָרַע: זֶה מֵת, זֶה לֹא חָי!

חַ־חַ…

וְלָמָּה תְמַהֲרִי? נְטַיְלָה לְאַט…

רַק שֹׁבֶל שִׂמְלָתֵךְ הָרִימִי מְעַט

פֶּן יִטְבֹּל בַּדָּם…

אַל תִּירְאִי… זֶה מֵת, זֶה לֹא יֵעוֹר וָקָם…

חַ־חַ…

הָרִימִי נָא עוֹד קְצָת אֶת שִׂמְלַת הַהוֹד,

זוֹ רַגְלֵךְ עֲנֻגָה וְיָפָה מֹאד…

הַאֻמְנָם חָרַדְתְּ? הֵן אֵין פֹּה מְאוּם:

רַק דָּם זֶה, רַק מֹחַ וְיוֹתֵר לֹא כְלוּם…

חַ־חַ…

הֲתִרְאִי? לֹא נִשְׁבַּע חֲתָנֵךְ לַשָּׁוְא:

הוּא נִצַּח עַם רָב!

בְּאַחַת רַק הִמְרָה אֶת פִּיךְ: מֵהַקְּרָב

לֹא שָׁב…

חַ־חַ…

וְאוּלָם הֲתֵדְעִי, מִי אָשֵׁם בָּזֹאת,

שֶׁהֵעֵז לַמְרוֹת

אֶת פִּיךְ, כַּלָּה נָאָה, נִפְלָאָה לָרֹךְ?

הֲתֵדְעִי מִי אָשֵׁם? עוֹד כַּלָּה כָמוֹךְ!

חַ־חַ…

כִּי עוֹד כַּלָה נָאָה, עֲנֻגָּה כָמוֹךְ,

נִפְלָאָה לָרֹךְ,

עֵת לִוְּתָה חֲתָנָהּ אֶל שַׁדְמוֹת הַקְּרָב

נָתְנָה לוֹ צָו

לָשׁוּב כִּמְנַצֵּחַ…

חַ־חַ…

וַיְהִי כִי הִתְנַגְּשׁוּ בִקְרָב הָאֵיתָנִים

שְׁנֵי הַחֲתָנִים,

זָכְרוּ אֶת כַּלּוֹת הַחֵן

וַיַּעֲשׂוּ כֵן:

חַ־חַ…

זֶה תָּקַע חֲנִיתוֹ

בְּבֶטֶן עֲמִיתוֹ,

וְזֶה כָּל עוֹד רוּחוֹ בְקִרְבּוֹ

פָּנָה אֶל אָחִיו וַיִּיר בּוֹ…

חַ־חַ…

הַכַּלָּה לִוְּתָה חֲתָנָהּ לַקְּרָב

וַתִּתֶּן לוֹ צָו

לָשׁוּב כִּמְנַצֵּחַ – –

וַיֵּלֶךְ הָעֶלֶם עַז וּבוֹטֵחַ – –

חַ־חַ…

VIII

כְּבָר עָבַר קַיִץ, כָּלָה בָצִיר,

אַךְ עוֹד כַּלָּתִי לִי צוֹפִיָּה;

כְּבָר נָבַל פֶּרַח, יָבֵשׁ חָצִיר,

אַךְ עוֹד תְּקַוֶּה בַדּוּמִיָּה.

עַל יַד הַשָּׂדוֹת הַמֻּקְרָחִים

אֲשֶׁר בִּקְצֵה כְפַר הַמּוֹלֶדֶת

הִיא עוֹמְדָה, צוֹפָה אֶל הַדְּרָכִים,

מִגְּשָׁמִים וּמִקֹּר רוֹעֶדֶת.

בַּלַּיְלָה סוּפַת חֹרֶף הוֹמָה

וּזְאֵב מִתְדַּפֵּק בַּמִּכְלָאָה.

כַּלָּתִי רוֹאָה בַחֲלוֹמָהּ,

כִּי אֲכָלַתְנִי חַיָּה רָעָה.

לַשָּׁוְא עָמַדְתְּ לְהִתְפַּלֵּל,

שָׁוְא דְמָעוֹת תִּשְׁפְּכִי בְּלִי הֶרֶף:

הֵן זֶה אֲנִי הַזְּאֵב הַמְיַלֵּל

הַשָּׁט בַּלֵּיל וּמְשַׁחֵר טֶרֶף…

כְּבָר עָבַר חֹרֶף, אָבִיב כָּלָה,

אַךְ עוֹד כַּלָּתִי לִי צוֹפִיָּה;

כְּבָר קֵיץ־הַפָּז עַל כִּסְאוֹ עָלָה,

אַךְ עוֹד תְּקַוֶּה בַדּוּמִיָּה.

עַל יַד הַשְּׁדֵמוֹת הַמַּזְהִיבוֹת

אֲשֶׁר בִּקְצֵה כְפַר הַמּוֹלֶדֶת

הִיא עוֹמְדָה, צוֹפָה אֶל הַנְּתִיבוֹת

בְּחֹם הַשֶּׁמֶשׁ הַיּוֹקֶדֶת.

בַּלַּיְלָה חָרִיף רֵיחַ וְרָדִים

וּבוֹכָה כוֹס עַל אֵלָה זְקֵנָה,

וּמִגַּעְגּוּעִים וּמִפְּחָדִים

יַלְדָּתִי רוֹעֲדָה הַיְשֵׁנָה…

הוֹי, שִׁמְעִי, יַלְדָּה, עַד לֹא נָדַם,

לִבְכִי הַצִּפּוֹר הַגַּלְמוּדָה:

זֶה בוֹכֶה מִי שֶׁהָיָה אָדָם,

זוֹ בוֹכָה נַפְשִׁי הָאֲבוּדָה.

IX

עָקַרְתִּי, פִּזַּרְתִּי כָּל פִּרְחֵי עֲבָרִי;

נִסַּחְתִּי, הִשְׁלַכְתִּי כָּל נִשְׂגָּב וְרָם;

הָיִיתִי לְחַיָּה, לְנָמֵר אַכְזָרִי,

מָלֵאתִי מֵרִשְׁעָה וָאֶשְׁכַּר מִדָּם.

אַךְ אָרוּר הָאוֹמֵר: "שְמֹר צֶלֶם הָאָדָם:

וְגַם מִמַּעֲמַקִּים הַבִּיטָה אֶל עָל!"

הֲיִשְׂכֹּר אִישׁ עוֹבְדִים וִיקַצֵּץ אֶת יָדָם?

הֲיִכְרֹת אִישׁ אִילָן וִיצַוֶּה לוֹ “גְּדָל!”?

הֲיִסְעַר הַסַּעַר וְעֵץ לֹא יִנּוֹעַ?

הֲיִרְצַח אִישׁ יַלְדּוֹ וְיִהְיֶה לוֹ אָב?

וּמַה לִּזְאֵב טֶרֶף וּלְצֶלֶם אֱלֹהַּ?

וְשֵׁם אֱלֹהִים לָמָּה תִשְּׂאוּ לַשָּׁוְא?

וְאִם עוֹד גָּבוֹהַּ יֵשׁ מֵעַל גָּבוֹהַּ

עַל מַה תְשַׁקְצוּהוּ, חַנְפֵי הַלֵּב?

אֲנִי לֹא שִׁקַּצְתִּי אֶת צֶלֶם אֱלֹהַּ:

אָנֹכִי לֹא אָדָם, אָנֹכִי זְאֵב…

X

… וַיְלַהֵט סְבִיבִי שֶׁמֶשׁ אָב בְּהִלּוֹ,

לֹא צִיֵּץ עוֹף, הִתְעַלֵּף עֵץ עַל צִלּוֹ,

וּבְלֶכְתִּי מִבֵּית אָבִי לַמִּלְחָמָה

כְּחֹם הַיּוֹם בֵּין שָׂדוֹת שְׂרוּפֵי־צָמָא

לִי נִדְמָה מֻפְלָא־זָר זֶה שָׁרָב נוֹרָא

כְּרֶמֶז אֵשׁ מִסְּדוֹם וּמֵעֲמוֹרָה.

וּבְלֵילוֹת אָב הַחַמִּים וּמְבֻשָּׂמִים

בִּמְסִלּוֹת רָז מִשְּׁחָקִים כְּחֻלִּים, רָמִים

כּוֹכָבִים נָפְלוּ, נָפְלוּ בְמַקְהֵלוֹת,

וַתַּקְשֵׁב נַפְשִׁי אָז בִּדְמִי הַלֵּילוֹת,

בְּסַפֵּר לָהּ הַנְּפִילִים הַנַּעֲלָמִים

עַל בּוֹא הַקֵּץ, עַל חֻרְבַּן הָעוֹלָמִים.

עוֹד הָיְתָה הַמִּלְחָמָה בְרֵאשִׁיתָהּ,

אַךְ תָּקְפָה כְבָר שַׁלְהַבְתָּהּ הַמַּבְעִיתָה

כָּל פִּנּוֹת הָאֲדָמָה הַנִּרְעָשָׁה

עַד אַפְסֵי יָם וְיַרְכְּתֵי יַבָּשָׁה,

וְנִדְמָה לִי, כִּי עוֹד מְעַט יִתְפָּרֶץ

כָּל צְבָא הַיְקוּם בַּמָּרוֹם וּבָאָרֶץ.

יִלָּחֲמוּ כּוֹכָבִים וּמַזָּרוֹת,

שִׁכּוֹרֵי־קְרָב יִתְרוֹצְצוּ סְעָרוֹת,

יְנַתְּקוּ מוֹסְרוֹתֵיהֶם רוּחוֹת שַׁחַת,

אֶל עָל תִּתְרוֹמֵם תְּהוֹם רוֹבֶצֶת תַּחַת

וּבְזִרְמֵי אֵשׁ יָאִירוּ הָרֵי שְׂרֵפָה

חֻרְבָּנָהּ שֶׁל הַתֵּבֵל הָעֲיֵפָה…

וּכְמוֹ נֶחָמָה עַזָּה וּמְשַׁכֶּרֶת

הִרְוַתְנִי הַצִּפִּיָּה הַסּוֹעֶרֶת

לְחֻרְבַּן כָּל הַתֵּבֵל, כָּל הַיְצִירָה:

הִרְגַּשְׁתִּי אֶל הָעוֹלָם קִרְבָה טְמִירָה…

יוֹם יֹפִי נוֹרָא יִהְיֶה יוֹם אַחֲרִיתִי!…

אַף גַּם לְפֶלֶא כָמוּס דֹּם קֵוִּיתִי…

אַךְ עָבְרוּ יָמִים רַבִּים וָחֳדָשִׁים,

כְּבָר מָלְאוּ כָל הַנְּהָרוֹת דַּם אֲנָשִׁים,

וְשֶׁמֶשׁ זָרְחָה, יַמֵּי עַד שָׁטָפוּ,

יְעָרוֹת צָמְחוּ, פְּנִינֵי טָל רָעָפוּ

וְכוֹכְבֵי נֶצַח לָעֲגוּ עַל שְׁבִילִי:

מַה לָּנוּ וְלָאָדָם הָאֱוֵילִי?

XI

מַה תֹּאמְרוּ: “הֶבֶל”? מַה תֹּאמְרוּ: “קַיִן”?

פְּרִי נָחָשׁ אָכְלָה יוֹלֶדֶת שְׁנֵיהֶם,

דַּם אָדָם נָזַל בְּעוֹרְקֵי שְׁנֵיהֶם,

דַּם אָדָם.

לוּ שָׁעָה אֵל אֶל מִנְחַת קַיִן,

וּבְלִי לִשְׁעוֹת אֶל מִנְחַת הֶבֶל,

כִּי אָז אֶת קַיִן הָרַג הֶבֶל

בֶּן אָדָם.

מַה תֹּאמְרוּ: “הֶבֶל”? מַה תֹּאמְרוּ: “קַיִן”?

פְּרִי נָחָשׁ אָכְלָה אֵם כֻּלָּנוּ,

דַּם אָדָם מַסְעִיר לֵב כֻּלָּנוּ,

דַּם אָדָם.

הַאִם לֹא טוֹב, כִּי נִפֹּל אָרְצָה,

כֻּלָּנוּ יַחַד נִפֹּל אָרְצָה

וְנֵבְךְּ תַּמְרוּרִים: לָמָּה, עֶלְיוֹן,

בָּרָאתָ אָדָם?

XII

עוֹד לֹא נָשַׁקְתִּי כֹה בְתַמְצִית דַּם לְבָבִי,

כְּנַשְׁקִי דוּמָם אַבְנֵי הָאֲדָמָה

בְּשִׂפְתֵי סִיד נִחָרוֹת מִנִּי צָמָא

בְּרֶגַע גָּוְעִי.

עוֹד כָּל יְצוּר לֹא יָקַר כֹּה לִלְבָבִי

כְּתוֹלָע זֶה, שֶׁזָּחַל דֹּם עַל יָדִי

בְּרֶגַע זֶה, עֵת אַחֵר אֵין עִמָּדִי,

בְּרֶגַע גָּוְעִי.

גַּם תַּכְרִיךְ פְּצָעַי הִרְהִיב כֹּה לְבָבִי!

לֹא אֵדַע, מַה הִזְכִּירָה לִי הַסְּחָבָה,

אַךְ הָיְתָה כֹה נִפְלָאָה וְכֹה נָאוָה

בְּרֶגַע גָּוְעִי.

וּבַהֲקִיצִי – – יָהּ! מָה רָן לְבָבִי!

גַּל אֹשֶר סוֹעֵר שָׁר בּוֹ שִׁיר וְצָחֹק:

הֶאָח! הֶאָח! עוֹד חַי אֲנִי, עוֹד רָחוֹק

רֶגַע גָּוְעִי.

אַךְ צְרוּב אֵשׁ־כְּלִמָּה נָדַם חִישׁ לְבָבִי – – –

בְּקֹר וּשְׁחוֹר, בְּנֶכֶר שְׂדוֹת הַקְּרָבוֹת,

בְּרֶגַע זֶה הֵן גָּסְסוּ רְבָבוֹת,

בָּרֶגַע, בּוֹ חָלַמְתִּי רֶגַע גָּוְעִי…

XIII

“טוֹב לָמוּת בְּעַד מוֹלֶדֶת!”

“טוֹב לָמוּת בְּעַד הֲזָיָה!”

אַךְ מוֹלַדְתִּי – הַחַיִּים,

הֲזָיָתִי – הַהֲוָיָה!

וּמִי יֹאמַר מִי הַזַּכָּאי?

וּמִי יֹאמַר מִי הַחַיָּב?

אַךְ כָּל אָדָם דָּמוֹ סוּמָק,

אַךְ כָּל אָדָם בַּעַל חַיָּיו!

גָּרְשׁוּ אוֹתִי מֵהַ“נֶּצַח”,

קִרְאוּ לִי מוּג־לֵב וְקָטָן –

דְּבָרִי: רֶצַח גּוֹרֵר רֶצַח

וְהַדָּם הוא יֵין הַשָּׂטָן…

XIV

בִּפְאַת שְׁדֵמָה צְנוּמָה חִוְּרַת עֲשָׂבִים

יָשַׁבְתִּי לָנוּחַ בִּפְנוֹת הַיּוֹם.

הִלְבִּינוּ עֲצָמוֹת בֵּין פְּחָתִים וּרְגָבִים

מַזְכֶּרֶת אַחֲוָה מִלְּאוֹם לִלְאוֹם.

וַתִּהְיֶה דְמָמָה, רַק הִתְנוּ אֲהָבִים

צִפֳּרִים לֹא נִרְאוֹת בְּצִפְצוּף תֹּם.

הֶהָיָה פֹּה יַעַר אוֹ שָׂדֶה לְפָנִים?

זִיו שְׁקִיעָה עָנֹג עַל הַמֶּרְחָב נָח.

כִּשְׂרִידֵי חֹרֶשׁ צְעִירֵי אֳרָנִים

הוֹרִיקוּ־הִוְרִידוּ בְנֹגַהּ זָךְ;

כִּמְנוֹרוֹת מֻפְלָאוֹת, מְרֻבּוֹת־הַקָּנִים

שָׁאֲפוּ רוֹמָה קַצְווֹת הַסְּבָךְ

וַתִּהְיֶה דְמָמָה. רַק רוּחַ מֶרְחַקִּים

עָבְרָה לִפְעָמִים עָבֹר וָשֹׁךְ,

וְחֶרֶשׁ יָקְדוּ הַגְּזָעִים הַדַּקִּים

מֵחֶצְיָם וּלְמַעְלָה בְלַהַט־רֹךְ,

וַתַּקְשֵׁב נַפְשִׁי תְּפִלַּת מַעֲמַקִּים

מִדְּמִי הַלַּהַט שַׁל גֶּזַע וָשׂוֹךְ.

עוֹד הָיָה אָבִיב וּקְצוֹת הָעֲנָפִים

עַנְפֵי הָאֹרֶן, עוֹד בְּהִירִים מְאֹד;

כִּמְנוֹרוֹת לִי נִדְמוּ עִם קָנִים מֻכְסָפִים,

וּפַעַם לִי נִדְמוּ כְאֶצְבְּעוֹת סוֹד

הַפְּרוּשׂוֹת לְמַעְלָה אֶל עָבִים נִשְׂרָפִים

בְּלַהַט גַּעְגּוּעִים, בִּתְחִנַּת יְקוֹד.

כְּאִלּוּ הִתְפַּלֵּל הַחֹרֶשׁ הַצָּעִיר

עַל עוֹלָם בָּלֶה הָאוֹבֵד בָּאֵד;

כְּאִלוּ הִתְפַּלֵּל דּוֹר חָדָשׁ, דּוֹר בָּהִיר

עַל דּוֹרֵי־דּוֹרוֹת נְמַקֵּי־חֵטְא.

וַתִּהְיֶה דְמָמָה, רַק רוּחַ מָהִיר

אֶל בֵּין עֲנָפִים בְּלַחַשׁ יֵט.

וַאֲנִי הִקְשַׁבְתִּי לִתְפִלַּת אֳרָנִים

בִּפְשֹׁט הַצְּלָלִים עַל פַּחַת וָגֵב.

בְּאֵשׁ רְחוֹקָה דָלְקוּ עֲנָנִים

וְזֹהַר פֶּלִאי לָחַשׁ לַלֵּב:

"עַל חֶטְאֵי אָבוֹת יְכַפְּרוּ בָנִים

וְאַהֲבָה תִצְמַח מִזֶּרַע הַכְּאֵב".

וְדֹם עַל לִבִּי זָלְפוּ נֶחָמוֹת,

לִבִּי שְׁבוּי־חָרוֹן וּכְאֵב בְּלִי־דָי,

וְרַחַף עָנֹג כְּרַחַף נְשָׁמוֹת

מִדְּמִי הַשְּׁקִיעָה גֻנַּב אֵלָי,

וְזֹהַר פֶּלִאי נָח עַל עֲצָמוֹת,

עַצְמוֹת אָדָם הַזְּרוּעוֹת בַּגָּיְא…

תר“פ – תרפ”א

---

[בהיות הסערה]

מאת

דוד שמעוני

בִּהְיוֹת הַסְּעָרָה

נֶאֱנָק הַבְּרוֹשׁ הַצָּעִיר מִתַּחַת לַחַלּוֹנִי,

מְטַלְטֵל צַמַרְתּוֹ בִמְרִי גַּעְגּוּעִים.

שׁוֹאֵף לָעוּף עִם הַסְּעָרָה

לַאֲשֶׁר תִּשָּׂאֶנּוּ.

וְגַם הַבְּרוֹשׁ הַזָּקֵן

אֲשֶׁר מַאַחֲרֵי הַחַלּוֹן

הוֹמֶה בִכְאֵב זִכְרוֹנוֹת

לָמָּה תָשִׁיר לְבָבִי?

בְּשֹׁךְ הַסְּעָרָה

יִשְׁלַו הַבְּרוֹשׁ הַזָּקֵן

דָּשֵׁן וְחָסֹן;

וְהַצָּעִיר יִשִׁתַּעֲשַׁע שׁוּב

עִם רוּחוֹת עֲנֻגּוֹת וְקַלּוֹת:

וּלְךָ –

לֹא קַרְקַע וְלֹא שֹׁרֶשׁ…

אֶל אַפְסֵי יָם תִּשָּׂאֲךָ הַסְּעָרָה

וְנִפַּצְתְךָ אֶל סֶלֶע זָר;

יַלְבִּין רֶגַע הַקֶּצֶף

וְנִמְחָה…

וְהַלֵּבָב שָׁר…

תרפ"א

---

[לא אש נעם]

מאת

דוד שמעוני

לֹא אֵשׁ נֹעַם אֵשׁ נִשְׁמָתִי, שְׁקֵטָה וּבוֹטַחַת;

לֹא נֵר תָּמִיד, אוֹרוֹ חִוֵּר, אַךְ לָעַד לֹא יִדְעַךְ;

אֹהֶל צַר מִזָּהֳרוֹ יִמְלָא, יִרְוֶה חֹם וָנַחַת,

אַךְ בַּמִּדְבָּר לֹא לְנָגְהוֹ דַרְכּוֹ יִמְצָא נִדָּח.

נַפְשִׁי בָרָק, חַד וְטוֹרֵף, גּוֹזֵר כְּמַאֲכֶלֶת,

יקְרַע חִישׁ אֶת יַם הָאֹפֶל, יַצִּית הַמֶּרְחַקִּים,

יַחֲשׂף רָז, יְגַלֶּה שְׁבִיל לָעַיִן הַנִּבְהֶלֶת,

וְאֶל קִבְרוֹ יָטוּס שָׂשׂ, יֵעָלֵם בַּמַחֲשַׁכִּים…

רחובות, כסלו תרפ"א

---

אֶחָד מִנִּי אֶלֶף

מאת

דוד שמעוני

מֵרִבְבוֹת גַּרְעִינִים, גַּרְעִינֵי רָז לַזֶּרַע,

יִשָּׂאֵם בְּאֶבְרוֹתָיו מִנּוֹף אֶל נוֹף הָרוּחַ,

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף עַל אַדְמַת פְּרִי יָנוּחַ

וְדָבַק בָּאֲדָמָה וְחַי וְעָשָׂה פֶרִי.

מֵרִבְבוֹת נִיצוֹצוֹת, חֲבוּרַת גִּיל מַזְהֶרֶת,

מִתַּחַת פַּטִּישׁ חָרָשׁ יָרוּצוּ חָפְשִׁים חוּצָה,

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לֹא יִדְעַךְ תּוֹךְ הַמְּרוּצָה

וְהִבְעִיר שַׁדְמוֹת־קָמָה וְשָׂרַף הֵיכְלֵי־קֶרֶת.

מֵרִבְבוֹת חֲלוֹמוֹת עֲנֻגִּים וּגְאֵיוֹנִים,

בִּלְבַב הַשָּׁר יָהֵלוּ, עֵת רוּחַ־רוֹם יֵעָרֶה,

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף בַּלֵּב בָּעֹז יִתְעָרֶה,

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף לֹא יֹאבַד בְּלִי פִתְרוֹנִים.

כסלו תרפ"א

---

בַּכְּלוּב

מאת

דוד שמעוני

עַל שַׁדְמוֹת בָּר מַזְהִיבוֹת צִפֳּרִים תִּתְעוֹפַפְנָה.

מַה־יָּפָה, מֶה־חָפְשִׁיָּה טִיסָתֶן הַנַּעֲלָסָה!

לִי חֶרֶשׁ תְּצַפְצֵפְנָה – וְנַפְשִׁי שָׂשָׂה, שָׂשָׂה –:

“אֵלֵינוּ בֹא, הִתְרוֹמֵם! כָּמוֹנוּ קוּם וּרְחַף־נָא!”

תִּרְמֹזְנָה לִי בַכָּנָף, תִּקְרֶאנָה לִי בַגָּרוֹן,

תַּיְשַׁרְנָה תִּסְתוֹבַבְנָה, תִּצְלַלְנָה כָעוֹפֶרֶת.

וַיְהִי כִּי מָלְאָה נַפְשִׁי מִטִּיסַת הַתִּפְאֶרֶת,

וָאָצוּד כְּנַף רְנָנִים לִהְיוֹת לִי לְזִכָּרוֹן.

שַׂמְתִּיהָ לְמִשְׁמֶרֶת בִּכְלוּב רְחַב־יָדַיִם,

זֵרְעוֹנִים כְּזֵרְעוֹנַי לֹא טָעֲמָה מֵעוֹדָהּ.

אַךְ אָנָה פָנָה זִיוָהּ? אַךְ אָנָה פָנָה הוֹדָהּ?

הֲזֹאת הִיא בַת־הָאֲוִיר, לִמּוּדַת־הַשָּׁמַיִם?

עַל שְׂדוֹת הָרָז, שְׂדוֹת נַפְשִׁי, הִתְעוֹפְפוּ חֲלוֹמוֹת,

לָהֶם בְּרַק שֶׁבַע שְׁמָשׁוֹת, לָהֶם כָּל צִבְעֵי קֶשֶׁת,

וָאֶחִמְדֵם בִּלְבָבִי וָאֶפְרֹשׂ לָמוֹ רֶשֶׁת

מִצְּלִילִים עַזִּים, דַּקִּים, מִנְּגִינוֹת כְּמוּסוֹת, הוֹמוֹת.

וְאָמְנָם יֵשׁ כִּי עָלָה חֲלוֹם רַב־הוֹד בָּרֶשֶׁת,

בִּכְלוּב שִׁירָתִי שַׂמְתִּיו הַנָּאוָה בַחֲרוּזִים,

הִרְוֵיתִיו אֵשׁ גַּעְגּוּעִים עֲדִינִים וְעִזוּזִים,

הִשְׁקֵיתִיו דַּם נִשְׁמָתִי, הַיּוֹקְדָה, הַנִּרְעֶשֶׁת.

אַךְ, הָהּ! לֹא אַכִּירֶנּוּ… הָהּ, תָּמִיד מִדֵּי גִשְׁתִּי

לִרְאוֹת בּוֹ, יִבְכֶּה לִבִּי: הַאֻמְנָם זֶה חֲלוֹמִי,

שֶׁאֵלָיו הָמָה לֵילִי, שֶׁאֵלָיו שִׁוַּע יוֹמִי?

וְעַתָּה זָר וְחִוֵּר יְפַרְכֵּס דֹּם בְּרִשְׁתִּי…

כסלו תרפ"א

---

[בנשוב מים הרוח]

מאת

דוד שמעוני

בִּנְשֹׁב מִיָּם הָרוּחַ וַיִּקְדְּרוּ הַשְּׁחָקִים,

וַיּוּעַם אוֹר הַיּוֹם, וַתְּהִי אֲפֵלָה חִוְרָה.

וְאֵשׁ חֲזִיז לֹא צָפוּי אֶת עֵינַי פִּתְאוֹם עִוְרָה,

וְגֶשֶׁם עַלִּיז נִתַּךְ עַל הָרִים וַעֲמָקִים.

צְעִירֵי־בְרוֹשִׁים בְּהִירִים הִתְלַבְּטוּ לָעֲבָרִים

וּמָסָךְ רוֹטֵט, נוֹזֵל הִתְנַדְנֵד עַל הַכְּרָמִים,

וּסְחוּף קִלּוּחִים קָרִים וְנִדְהָם מִן הָרְעָמִים

טָס נֶשֶׁר דְּחוּף־הַסְּעָרָה אֶל קִנּוֹ שֶׁבֶּהָרִים.

אַךְ אַיָּם הָרֵי תְכֵלֶת, אֲפוּפֵי אֵד־נְהָרָה?

אֵי עֶדְנַת שִׂרְטוּטֵיהֶם הַקַּלִּים, הָאַוְרִירִים,

שֶׁגִלּוּ לִי תַעֲלוּמוֹת מִנּוֹף חֲלוֹמוֹת בְּהִירִים?

הֵם אָבְדוּ בָעֲנָנִים, הֵם נִמְזְגוּ בַסְּעָרָה…

הֵם פִּנּוּ אֶת מְקוֹמָם לְיֹפִי חָדָשׁ, אַחֵר,

לִיפִי עֲנָנִים קוֹדְרִים, מְרֻטְּשֵי בְרַק אֵיתָנִים…

הַמְשׁוֹרֵר! אַל תִּתְאַבֵּל, אִם גָּז חֲזוֹן עֲדָנִים:

מִקִּבְרוֹ יָצִיץ חָדָשׁ, וְאַף אִם גַּם יְאַחֵר…

טבת תרפ"א

---

[טוב לשכב]

מאת

דוד שמעוני

טוֹב לִשְׁכַּב עַל שְׂפַת הַיָּם

בְּיוֹם בָּצִיר רַךְ,

עֵת הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת וּפוֹסֶקֶת, נוֹשֶׁבֶת וּפוֹסֶקֶת,

עֵת עֲנָנִים מִתְכַּנְּסִים וּמִתְפַּזְּרִים, מִתְכַּנְּסִים וּמִתְפַּזְּרִים,

וְהַשֶּׁמֶשׁ תִּסְתַּתֵּר לְרֶגַע, אַךְ כְּרֶגַע תּוֹפִיעַ שׁוּב

עִם אוֹרָהּ הַמָּתוֹק וְהַמְלַטֵּף –

טוֹב אָז לִשְׁכַּב עַל שְׂפַת הַיָּם,

עַל הַחוֹל,

לְהַבִּיט עַל הַמֶּרְחָבִים הַכְּחֻלִּים הַמִּתְנוֹעֲעִים כִּמְעַט קָט,

מִתְנוֹעֲעִים וּמִתְנוֹצְצִים,

טוֹב לְהַבִּיט בִּדְמָמָה וּלְהַרְהֵר:

כַּמָּה אֳנִיּוֹת חָלְפוּ עַל הַמֶּרְחָבִים הָאֵלֶּה,

כַּמָּה אֳנִיּוֹת צָלְלוּ פֹה בַמַּעֲמַקִּים,

כַּמָּה שְׁבָטִים וְעַמִים נִשְּׂאוּ עַל הַמֶּרְחָבִים הָאֵלֶּה,

מִי לַמִּלְחָמָה,

מִי לְהוֹשִׁיב אֲרָצוֹת נְשַׁמּוֹת,

מִי לְגַלּוֹת תַּעֲלוּמוֹת,

אַךְ הֲנֶחְתְּמוּ עִקְבוֹתֵיהֶם עַל הַמֶּרְחָבִים הַכְּחֻלִּים?

אַךְ הֲנִשְׁאַר לָהֶם זֵכֶר עַל הַמֶּרְחָבִים הַכְּחֻלִּים?

הֵם חָלְפוּ יַחַד עִם הַגַּלִּים, אֲשֶׁר עֲלֵיהֶם נִשָּׂאוּ,

הֵם גָּזוּ יַחַד עִם הָרוּחוֹת, אֲשֶׁר הֵפִיחוּ מִפְרְשֵׂיהֶם –

וְאַף עַל פִּי כֵן:

*

מַה יָּפֶה שִׁיר הַנֵּצַח שֶׁל הַיָּם

וְאוֹר הַשֶּׁמֶשׁ מַה־מָּתוֹק…

רחובות, טבת תרפ"א

---

[לא עץ אנחנו]

מאת

דוד שמעוני

לֹא עֵץ אֲנַחְנוּ,

כִּי אִם עָלִים.

הַאִם לֹא כְעָלִים

נִרְעֲדָה רִאשׁוֹנָה

לִפְנֵי כָּל רוּחַ,

אִם קְטַנָּה וְאִם גְּדוֹלָה?

הַאִם לֹא כְעָלִים

נֶחְרְדָה רִאשׁוֹנָה

אֶל כָּל סְעָרָה?

הַגֶּזַע עוֹדוֹ נָח,

הָעֲנָפִים שְׁלֵוִים,

וּכְבָר אֲנַחְנוּ רוֹעֲשִׁים,

רוֹעֲשִׁים…

וּבְבוֹא הַבָּצִיר,

תּוֹר שִׁלּוּמִים,

עֵת נָח הָעֵץ הֶעָיֵף מֵעֲמָלוֹ,

עֲמַל הַקַּיִץ,

מִתְעַנֵּג עַל זְהַב הַשַּׁלְוָה

שַׁלְוַת בָּצִיר,

הַמְבַשְּׂרָה לוֹ נְעִימוּת שְׁנָת אֲרֻכָּה,

בָּהּ שֵׁנִית יִצְבֹּר אוֹנִים לִפְרִיחָתוֹ

בְּבוֹא תוֹר פְּרִיחָה חָדָשׁ –

הַאִם אֲנַחְנוּ, עָלִים דַּלִּים, קַלִּים,

אִם לֹא נִתְגּוֹלֵל אָז כְּסְחִי רִקָּבוֹן,

לְכָל רַגְלַיִם מִרְמָס,

כְּסֵמֶל חֹסֶר־אוֹנִים גַּם בַּמָּוֶת?…

רחובות, אדר א' תרפ"א

---

[מה מוזר זה]

מאת

דוד שמעוני

מַה־מּוּזָר זֶה הַבֹּקֶר הַחֲרִישִׁי,

מַה־מּוּזָר זֶה הָעֶצֶב וּמַה־זָּךְ…

הַחַיִּים כְּמִתְאַפְּקִים. לַהַב אִשִּׁי

לֹא יַעֲלֶה וְלֹא יִשְקַע, כִּי אִם נָח.

לֹא זֹהַר וְלֹא צְלָלִים, נֹגַהּ חִוֵּר.

לֹא שֵׁנָה, לֹא יְקִיצָה, לֹא חֲלוֹם.

מַה־זָּר לְפִתְאֹם לִבִּי! רוֹאֶה־עִוֵּר

גַּם יִרְעַד, גַּם לֹא יִרְעַד עַל־פְּנֵי תְהוֹם…

וְאֵד־לֹא־אֵד בָּאֲוִיר הָאֲבִיבִי.

הָעוֹלָם גָּלוּי נִסְתָּר. כְּבִשְׁנָת.

כְּאִלּוּ לֹא הַחַיִּים אֶרְאֶה סְבִיבִי,

כִּי אִם אֶת בָּבוּאָתָם הַנִּפְלָאת…

אדר א תרפ"א

---

[מה נאה אילן זה]

מאת

דוד שמעוני

מַה־נָּאֶה אִילָן זֶה! מַה־יָּרֹק בּוֹ כָל עָנָף!

מַה־זָּקוּף בּוֹ הַגֶּזַע! מַה־גֵּאָה הַצַּמֶרֶת!

אַךְ לָמָּה בוֹ לֹא נִשְׁמַע קוֹל צִפּוֹר מְשׁוֹרֶרֶת?

אַךְ לָמָּה בֵין עֲנָפָיו לֹא נִרְאֶה הִבְהוּב כָּנָף?

מַה־נָּאֶה פֶּרַח זֶה! לְמַרְאוֹ עַיִן תָּשִׂישׂ!

מַה־יָּפָה גִזְרַת טְרָפָיו, מַה־פֶּלִאית רִקְמַת צְבָעָיו!

אַךְ לָמָּה לֹא יִתְעַלֵּס בֵּין עָלָיו פַּרְפַּר זָהָב?

אַךְ לָמָּה דְבוֹרָה צְמֵאָה לֹא תֵשְׁתְּ מִכּוֹסוֹ עָסִיס?

אֲהָהּ! מִנְּיָר עֲשׂוּיִים הַפֶּרַח גַּם הָאִילָן.

וְהָמוֹן תָּם יִתְפַּלֵּא: “הֶאָח! מָה הֵמָּה יָפִים!”

אַךְ דְּבוֹרִים לֹא תִרְוֶינָה מִפְּרָחִים מְזֻיָּפִים,

וְלֹא עֲלֵיהֶם יַעֲרוּ צִפָּרִים צְלִילִי גִילָן.

---

אִם נִרְדַּם יָם נֶאְדָּרִי...

מאת

דוד שמעוני

אִם נִרְדַּם יָם נֶאְדָּרִי וְסַעַר גַּל לֹא יָנַע,

שָׁוְא תִּשֹּׁב בּוֹ: לֹא יֵעוֹר הַיָּם מִנְּשִׁיבוֹתֶיךָ!

אִם רוּחַ קָדְשְׁךָ, הַמְשׁוֹרֵר, סָר מִמֶּךָ –

אֶת רֹאשְׁךָ הַרְכֵּן דּוּמָם וְחַכֵּה וְהִכָּנַע.

בְּשַׁלְהֲבוֹת אֵשׁ זָרָה אֶת לִבְּךָ אַל תְּלַבֶּה,

אַל תָּעִיר לִבְלִי־עִתָּהּ אֶת נַפְשְׁךָ הַנָּמָה!

רַק צֶמַח דַּל וּמִצְעָר יְלַבְלֵב בַּחֲמָמָה,

עֵת סָבִיב תִּשְׁלַט קָרָה וְאֹפֶל־עַד יִתְעַבֶּה.

אַךְ אִילָן גֵּא וְחָסֹן לְשֶׁמֶשׁ־עָל יְחַכֶּה

וְנִכְנָע יָכֹף רֹאשׁוֹ לְרוּחוֹת־חֹרֶף קָרִים:

מִתַּחַת כְּסוּת הַקֶּרַח בּוֹ כֹּחוֹת רָז נִצְבָּרִים,

עַד יִצְחַק אָבִיב חָדָשׁ וְאוֹר־בְּלִי־גְבוּל יְפַכֶּה…

אדר ב', תרפ"א

---

לְחַיִּים אַרְלוֹזוֹרוֹב

מאת

דוד שמעוני

נָתַתָּ לִבְּךָ, מֹחֲךָ, וּבָאַחֲרוֹנָה גַּם הַדָּם –

מַה עוֹד, אָח יָקָר, יָכֹלְתָּ תֵּת לָעָם?

חַיִּים לוֹהֲטִים, מַמְרִיאִים, וּמוֹת קְדוֹשִׁים בְּלֹא עֵת

מַה עוֹד יָכֹל יִשְׂרָאֵל לִבְחִירֵי בָנָיו תֵּת?

כ“ד סיון תרצ”ד

---

דַּיָּג

מאת

דוד שמעוני

עַל שְׂפַת הַיָּם יָנוּחַ הַדַּיָּג בַּצָּהֳרָיִם.

מַה־מָּתוֹק אוֹר־הַשֶּׁמֶשׁ! הַמְּנוּחָה מַה־נָּעֵמָה!

עֲנָנוֹת צְחוֹרוֹת שָׁטוֹת בַּתְּכֵלֶת הָרוֹמֵמָה

וּקְהַל נְגֹהוֹת זַכִּים מְרַחֵף עַל הַמָּיִם.

יֵשׁ שִׁכְשׁוּךְ גַּל יִשָּׁמַע וּמַשַּׁק שֶל סְנַפִּירִים,

יִתְבַּעְבְּעוּ הַמַּיִם וְהִבְהִיק זְהַב־קַשְׂקֶשֶׂת.

הָקִיצָה, דַּיָּג עָצֵל! קוּם חִישׁ וּפְרֹשׂ הָרֶשֶׁת!

אַךְ נָעֲמָה הַמְּנוּחָה בְּצָהֳרֵי־יוֹם הַבְּהִירִים.

וְיֵשׁ גַּם אֲשֶׁר יַשְׁלִיךְ בִּצְחוֹק לַמַּיִם חַכָּה,

וְדָג מְפַרְכֵּס, מַזְהִיר, חִישׁ יַעֲלֶה בַעֲמָלוֹ,

אַךְ שׁוּב בִּצְחוֹק־נְדִיבוּת לַמַּיִם יִזְרֹק שְׁלָלוֹ,

וְשׁוּב יִתְעַנֵּג דּוּמָם עַל נֹעַם שַׁלְוָה זַכָּה.

בִּנְגֹהוֹת צָהֳרֵי חֶלְדִּי, עֵת רוֹגְעוֹת דֹּם הַתְּהוֹמוֹת,

עַל שְׂפַת הַיָּם, יַם חַיַּי, אֶתְעַנֵּג עַל הַדְּמָמָה.

מַחֲשָׁבוֹת בָּאוֹת, דּוֹאוֹת כָּעָב בִּתְכֵלֶת רָמָה,

כְּדָגִים שׁוֹקְעִים־עוֹלִים יְפַרְכְּסוּ חֲלוֹמוֹת.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר יֵאָחֵז בְּסִבִכֵי רֶשֶׁת נַפְשִׁי

חֲזוֹן עֲדָנִים פֶּלִאי, פְּאֵר וּנְהָרָה יַעַט,

אַךְ עָצֹר בּוֹ לֹא אֶעֱצֹר, אֶל שְׁלַל הַהוֹד לֹא אַעַט,

רַק אֶרְאֶה בוֹ וְאֶעֱלֹץ וְאֶשְׁלַח אוֹתוֹ חָפְשִׁי…

ניסן, תרפ"א

---

מַעְיָנִים

מאת

דוד שמעוני

בַּלַּיְלָה בַּלַּיְלָה אַט רָנוּ מַעְיָנִים מִסִּתְרֵי מַעֲמַקִּים

וַיְבַשְּׂרוּ לַנְּשָׁמָה תַּעֲנוּגוֹת נִפְלָאִים, עֲנֻגִּים וְזַכִּים.

וְאוּלָם אַף פַּעַם לֹא שָׁמְעָה עַד תֻּמּוֹ אֶת שִׁיר הַמַּעְיָנִים,

כִּי נָסְכוּ עָלֶיהָ הַצְּלִילִים הַזַּכִּים תַּרִדֵמַת־עֲדָנִים.

אַךְ קִוְּתָה: בְּנוּחָהּ מִלֵּאוּת הַנְּדוּדִים וְחָלְפָה הַתְּנוּמָה,

אָז תִּסְפֹּג אֶת שִׁירַת־הַבְּדֹלַח הַזַּכָּה עַד תֻּמָּהּ, עַד תֻּמָּהּ…

אַךְ הִנֵּה נֵעוֹרוּ הָרוּחוֹת שֶׁנָּמוּ וַתָּדָץ סְעָרָה,

וַיַּעַן לְקוֹלָהּ הַיָּם מִתְּהוֹמוֹתָיו בִּשְׁאָגָה נֶאִדָּרָה.

וְאַיֵּה תַרְדֵּמָה? אֵי לֵאוּת? הַנְּשָׁמָה חֲדָשָׁה וְשָׂשָׂה.

עַל כַּנְפֵי הַסְּעָרָה הִיא שָׁרָה נִסְעָרָה, הִיא טָסָה נַעֲלָסָה.

וּבְשַׁאֲגַת הָרֶגַע שֶׁל יַם הַחֲלִיפוֹת לָנֶצַח הֵמִירָה

אֶת שִׁיר הַמַּעְיָנִים, אֶת רִנַּת הַנְּצָחִים הַזַּכָּה, הַטְּמִירָה…

תרפ"א

---

כִּסְפִינָה נָמָה

מאת

דוד שמעוני

כִּסְפִינָה נָמָה, בְּלִי נִיד מִפְרָשִׂים,

נִשְׁמָתִי רוֹגְעָה בְצָהֳרֵי־יוֹם,

כְּאִלּוּ נָשָׁה הַיָּם סוּפוֹתָיו,

כְּאִלּוּ קָפְאָה לָעַד הַתְּהוֹם.

יֵשׁ רוּחַ רֶגַע לְאִטּוֹ יַחֲלֹף

וְגַל בִּשְׁנָתוֹ יְרַטֵּט דֹּם,

יִזְדַּעְזַע מִפְרָשׂ כְּנִזְכָּר פִּתְאֹם

בְּרֶמֶז רָזִים, בְּצֵל חֲלוֹם.

אַךְ טֶרֶם יִזְכֹּר חֲלוֹמוֹ כֻלּוֹ,

אַךְ טֶרֶם יִתְפֹּשׂ הַסּוֹד עַד תֹּם –

וְגָז הָרוּחַ. וְשׁוּב תַּרְדֵּמָה,

כְּאִלּוּ קָפְאָה לָעַד הַתְּהוֹם.

ניסן תרפ"א

---

עַל קֶבֶר

מאת

דוד שמעוני

לי. ת

נוּחָה, רֵעַ,

מִשְּׁכוֹל וְכִשָּׁלוֹן

בְּחֵיק הַחִדָּלוֹן,

בִּדְמִי הַתַּעֲלוּמָה…

נוּמָה, יָגֵעַ,

נוּמָה.

כְּאָז כְּעַתָּה

מְרַטְּטִים כּוֹכָבִים,

מִתְלַחֲשִׁים עֲשָׂבִים.

וּצְחוֹק וְרִנָּה.

מַתָּ – – מַתָּ – –

וְלֹא אָבִינָה…

נַפְשִׁי בְלִי רֶגֶשׁ.

לֹא בוֹכָה, לֹא קוֹבֶלֶת,

רַק דֹּם תּוֹחֶלֶת

תְּהַבְהֵב עֲמוּמָה:

אוּלַי עוֹד נִפָּגֶשׁ –

נוּמָה.

רחובות, אייר תרפ"א

---

[כל הלילה בכתה]

מאת

דוד שמעוני

כָּל הַלַּיְלָה בָכְתָה צִפּוֹר

בְּכִיָּה מְשַׁעֲמֶמֶת.

כָּל הַלַּיְלָה זָעֲפָה נַפְשִׁי

הָאִלֶּמֶת.

הוֹי חִדְלִי, חִדְלִי, צִפּוֹר אֱוִילָה,

לִשְׁפֹּךְ לַדּוּמִיָּה

גְּנִיחוֹתַיִךְ הַתְּפֵלוֹת, אֲשֶׁר כָּל אַחַת

דּוֹמָה לַשְּׁנִיָּה.

אַךְ בִהְיוֹת הַבֹקֶר וְהַשֶּׁמֶשׁ יָצְאָה

וְהַצִּפּוֹר דָּמָמָה,

שָׁמַעְתִּי שֵׁנִית אֶת בִּכְיָהּ הַתָּפֵל

מִתְּהוֹם הַנְּשָׁמָה…

תמוז, תרפ"א

---

רוֹמַנְס

מאת

דוד שמעוני

עַל אֵלָה צְעִירָה וּמְלַבְלְבָה

נִשְׁעַן אַלּוֹן בְּנָפְלוֹ.

הִיא הָיְתָה צְעִירָה וּמְלַבְלְבָה,

הוּא הָיָה זָקֵן וְנִחָר.

וְנִשְׁעָן לָאֵלָה הַמְּלַבְלְבָה

חָלַם הָאַלּוֹן הַזָּקֵן:

"בָּאֵלָה הַמְלַבְלְבָה אֶדְבְּקָה

וְהָיְתָה לִי עֶדְנָה בִגְלָלָהּ".

אַף חָלְמָה הָאֵלָה הַמְלַבְלְבָה:

"מַה־נֶהְדָּר הָאַלּוֹן הָעַתִּיק!

מַה־טּוֹב, כִּי נְעוּרַי אַקְרִיבָה לוֹ

וְטַלְלֵי אִבִּי אַשְׁקֶנּוּ…"

וְרוּחוֹת הָאִביב רַק שָׂחֲקוּ,

וְרוּחוֹת הָאָבִיב הִתְעַלְּסוּ,

אַלּוֹנִים צְעִירִים הִתְלַחֲשׁוּ,

הֵנִיעוּ בִמְשׁוּבָה בַדֵּיהֶם.

וְרוּחוֹת הָאָבִיב רַק שָׂחֲקוּ,

וְרוּחוֹת הָאָבִיב הִתְעַלְּסוּ,

הָאֵלָה הַצְּעִירָה, הַמְלַבְלְבָה

הֵנִיעָה בַדֶּיהָ הַיִרֻקִּים.

הַאֻמְנָם הִיא נָעָה בְשַׂחֲקָהּ

לְפִטְפּוּט הָרוּחַ הַשּׁוֹבָב?

אוֹ אוּלַי לִשְׁמוֹעַ הִשְׁתּוֹקְקָה

אֶת לַחַשׁ הָעֵצִים הַצְּעִירִים?

אַךְ הֵנָּה וָהֵנָּה הִתְנוֹעֲעָה

בְּחֶדְוָה הָאֵלָה הַצְּעִירָה.

מַה־נִּרְתַּע הַזָּקֵן? מָה רוֹעֵד הוּא?

וַיִּפֹּל לָאָרֶץ בִּנְאָקָה…

עַל אֵלָה צְעִירָה וּמְלַבְלְבָה

נִשְׁעַן אַלּוֹן בְּנָפְלוֹ.

הִיא הָיְתָה צְעִירָה וּמְלַבְלְבָה,

הוּא הָיָה זָקֵן וְנִחָר…

תמוז, תרפ"א

---

לֶקֶט

מאת

דוד שמעוני

דְּמָמָה וּנְהָרָה. תֵּימָנִית יְשִׁישָׁה מְקוֹשְׁשָׁה שׂוֹכוֹת יְבֵשׁוֹת לִבְעֵרָה,

גַּבָּהּ הַכָּפוּף בֵּין יֶרֶק הַגְּפָנִים מַשְׁחִיר וּמַבְהִיק בְּזָהֳרֵי־הַבָּצִיר.

נֶכְדָּהּ הַשְּׁחַרְחַר עִם פֵּאוֹת־תַּלְתַּלִּים נֶאֱחָז בָּאֲוִיר בְּסִבְכֵי הַתְּאֵנָה,

פְּרוּסַת פַּת־קֵיבָר בְּשִׁנָּיו, וְקוֹטְפוֹת יָדָיו הַזְּרִיזוֹת אַחֲרוֹנֵי הַפֵּרוֹת

צִפּוֹר הִתְפָּרְצָה מִמַּעֲבֵה הַתְּאֵנָה, צִפְצְפָה פִּתְאוֹם בְּשֶׁקֶט הָעוֹלָם,

יָרְדָה לָאָרֶץ הַחַמָּה וְנִקְּרָה פְתוֹתֵי הַלֶּחֶם, שֶׁנָּפְלוּ לְמָטָּה.

אַף גַּם אָנֹכִי נִלְוֵיתִי לַמְלַקְּטִים, דּוּמָם בְּשָׁכְבִי עַל גִבְעַת הַכֶּרֶם:

שְׂרִידֵי הַקַּיִץ לִי אֶלְקְטָה חֶרֶשׁ, זָהֳרֵי הַבָּצִיר הָרַכִּים, הַשְּׁלֵוִים…

חשון, תרפ"א

---

נַחַל שֶׁחָרַב

מאת

דוד שמעוני

נַחַל שֶׁחָרַב… אֲבָנִים לְבָנוֹת, חֲרוּכוֹת מִשֶּׁמֶשׁ, מְרַפְּדוֹת עֲרוּצְךָ,

שָׁמָּה, בַחֹרֶף, בְּרֶדֶת הַגְּשָׁמִים, זֶרֶם עַז, פֶּרֶא הִתְפַּתֵּל וְסָעַר.

עַלִּיז גִּלְגַּלְתָּ מֵימֶךָ בֵּין פְּרָחִים, רָעוּ עֲדָרִים עַל שְׂפָתְךָ הַיְרֻקָּה,

נַעַר הָרוֹעִים, עוֹר־כְּבָשִׂים עַל גַבּוֹ, שִׁפְשֵׁף אֶת רַגְלוֹ בְגַלְךָ הַבָּהִיר

עַתָּה שָׁמַמְתָּ, גְּדוֹתֶיךָ חֲשׂוּפוֹת. זָעוֹת לְטָאוֹת עַל חוֹלָן הַלּוֹהֵט.

שְׁרִיקַת עֲדָרִים נָדַמָּה, וּבוֹדֵד אֵשֵׁב בֵּין אַבְנֵי עֲרוּצְךָ הֶחָרֵב.

אָהֹב אָהַבְתִּי בַחֹרֶף הָרַעֲנָן יֶרֶק גְּדוֹתֶיךָ וּבְדֹלַח גַּלֶּיךָ,

עַתָּה בַקַּיִץ, כִּי עָיֵף לְבָבִי, טוֹב לִי לְנַמְנֵם עַל חוֹלְךָ הַלּוֹהֵט.

חשון, תרפ"ב

---

אֵגֶל

מאת

דוד שמעוני

בַּשָּׂדֶה הֶחָרוּשׁ אֵשֵׁב עַל אֶבֶן לְבָנָה

יְבֵשָׁה וְחַמָּה מִזָּהֳרֵי כִסְלֵו.

הָעוֹלָם יִשְׁלָו.

תְּכֵלֶת עֲמֻקָּה וְרָוָה. אֵין צֵל וַעֲנָנָה.

עָיַפְתִּי מִשּׁוֹטֵט בָּאָרֶץ הַבְּהִירָה,

הַזֹּהַר הֶלְאַנִי, שִׁכְּרַנִי כְיַיִן;

אַךְ צָמֵא אָנֹכִי וּמִסָּבִיב אֵין עַיִן,

גַּם עָמְדָה מִנַּשֵׁב הָרוּחַ הַקְּרִירָה.

רַק אֵגֶל טַל אֶחָד מִתְנוֹצֵץ כַּפְּנִינָה

בְּצֵל הַשְּׁקַעֲרוּרִית שֶׁל אֶבֶן מוֹשָׁבִי,

וּצְמוּדָה לוֹ עֵינִי, וְשׁוֹאֵב מִמֶּנּוּ לְבָבִי

רַעֲנַנּוּת וְצִנָּה

וְלֵחַ־מַעְיָנִים,

כְּאִלּוּ זֶה הָיָה זֶרֶם־אֵיתָנִים…

כסלו, תרפ"ב

---

[מברק הרזים]

מאת

דוד שמעוני

מִבְּרַק הָרָזִים אֲשֶׁר לְאַבְנֵי הַחֵן

יְפַרְכֵּס לִקְרָאתִי בִּתְלוּנָה חֲשָׁאִית

אוֹר עֵינָיו הַכָּבוֹת שֶׁל הַלּוֹטֵשׁ הַמִּסְכֵּן,

אֲשֶׁר לָטַשׁ וְלָטַשׁ אֶת אַבְנֵי הַחֵן

עַד עֲבוֹר כָּל אוֹר עֵינָיו אֲלֵיהֶן.

וּבֵין שׁוֹשַׁנֵּי הַפֶּלֶא אֲשֶׁר לְרִקְמַת־הַיְקָר

אַכִּיר גַּם אֶת פִּרְחֵי הַלַּעֲנָה,

הִצְמִיחוּם דִּמְעוֹת הָרוֹקֶמֶת הָעֲנִיָּה,

בְּזָכְרָהּ אֶת עוֹלָלָהּ הַחִוֵּר,

הַצּוֹעֵק מֵרָעָב בַּמַּרְתֵּף הַקָּר.

אַךְ מִתּוֹךְ מַנְגִּינוֹתֵיכֶם הַנִּשְׂגָּבוֹת, מְשׁוֹרְרִים,

מַנְגִּינוֹת בְּנֵי־אֵלִים,

עַל הַהוֹד וְעַל הַדְּרוֹר

וְעַל זֹהַר הַנֶּצַח –

מִי יִשְׁמַע גַּם אֶת אַנְחַתְכֶם

הַמָּרָה, הַפְּשׁוּטָה,

אַנְחַת בָּשָׂר וָדָם,

עַל שְׂעוֹרָה שֶׁאָזְלָה מִכַּד

וְעַל גַּחֶלֶת אַחֲרוֹנָה, שֶׁכָּבְתָה בָאָח…

טבת, תרפ"ב

---

[זה מוסר אכזר]

מאת

דוד שמעוני

זֶה מוּסָר אַכְזָר, זֶה גּוֹרַל קְלָלָה,

אֵל נוֹקֵם מִנָּה לִבְחִיר לְבָבוֹ:

"הָאָרֶץ תִּרְאֶה בְעַיִן כָּלָה,

אֲבָל אֵלֶיהָ לָעַד לֹא תָבוֹא!"

אַךְ יֵשׁ מְאֵרָה פִי שִׁבְעָה רָעָה,

הַלֵּב יִתְפַּלֵּץ, כִּי יִזְכֹּר אוֹתָה;

לָבוֹא לָאָרֶץ, אֶל הַנִּפְלָאָה,

וְלֹא לִרְאוֹתָהּ, וְלֹא לִרְאוֹתָהּ…

אֶל נוֹף חֲלוֹמִי כְסוּפָה טַשְׁתִּי,

הָאֲוִיר צִלְצֵל מִמְּחִי אֶבְרָתִי,

וְלֹא נִדְהַמְתִּי וְלֹא נוֹאַשְׁתִּי,

עֵת כְּנָפִי עָיְפָה מֵעֹז טִיסָתִי.

אַךְ בְּהַגִּיעִי אֶל נוֹף חֲלוֹמִי

בְּאַף וְיָגוֹן קִלַּלְתִּי יוֹמִי:

הֵן זֶהוּ נוֹפִי – וְהוּא אֵינֶנּוּ,

הֵן עֵינִי פְקוּחָה – וְלֹא אֶרְאֶנּוּ…

שבט, תרפ"ב

---

יֵשׁ נִשְׁמַת עוֹלָם...

מאת

דוד שמעוני

יֵשׁ נִשְׁמַת־עוֹלָם, מַעְיַן כָּל הַנְּשָׁמוֹת,

מִמֶּנָּה יוֹנְקָה נִשְׁמַת כָּל יְצוּר,

מִמֶּנָּה יוֹנְקִים שְׁחָקִים וַאֲדָמוֹת,

וּכְרוּב, וְאִישׁ, וְחַי, וְעֵץ, וְצוּר.

אֲבָל גַּם נִשְׁמַת־תֵּבֵל הָאַדִּירָה

יֵשׁ תֶּחֱלֶה פִּתְאוֹם – מַדְוָהּ מִי יְתַן?

מִי יָסִיר כְּסוּת מֵחִידַת־חִידוֹת טְמִירָה?

מִי יִקְרָא שֵׁם לָזֶה אֲשֶׁר לֹא כָאן?

אַךְ אִם בַּמַעְיָן מָוֶת – לֹא יִמָּלֵט

כָּל מִי אֲשֶׁר מִמֵּימָיו יֵשְׁתְּ מֵאוּם,

וְנִשְׁמַת תֵּבֵל רַבָּה כִּי תֵחָלֶה –

וְחָלָה אִתָּהּ יַחַד כָּל הַיְקוּם.

מַזָּרוֹת פִּתְאוֹם יֶחֶוְרוּ כַּמָּוֶת

וּפִתְאוֹם יֵשׁ שֶׁיֶּאְדְּמוּ כַדָּם,

וְכוֹכַב־שֵׁבֶט יַחְפֹּץ זְנַב־שַׁלְהֶבֶת,

כְּנָכוֹן בּוֹ לְטַאטֵא שַׁחַק רָם.

וְחוֹלְלָה הָאָרֶץ מָחוֹל פֶּרֶא,

אוֹקְיָנוֹס יָפִיר חֹק וְעָבַר גְּבוּל;

וְשָׁבְתוּ קַיץ, חֹרֶף. קָצִיר, זֶרַע,

הַמּוֹעֲדִים חֲקָקָם שׁוֹכֵן־זְבוּל.

בְּעֶצֶם תּוֹר הַקֹּר וְהַקִּפָּאוֹן

עֲדֵי־נִצָּנָיו יַעְדֶּה עֵץ־הַגָּן,

אַךְ בָּא הַשֶּׁבֶר יַחַד עִם הַגָּאוֹן:

כְּפָּרְחוֹ כֵּן גַּם יִבֹּל קֹדֶם זְמָן.

וְאָדְמָה נִצַּת־דֻבְדְּבָן הַצְּחוֹרָה,

וּפָרָג לוֹהֵט יַלְבִּין מִנִּי סִיד,

וְאֶבֶן אִלְּמָה תָחוֹג כַּשִׁכּוֹרָה,

וְנָהָר שׁוֹטֵף יַעֲמֹד מִבְּלִי נִיד.

וְנֶשֶׁר יֶשִׁי טִיסַת־עֹז נִסְעֶרֶת,

וְכִבְשָׁה תַמָה פִּתְאוֹם תִּלְטֹשׁ שֵׁן,

וּמְאוּרַת־חָשְׁכָּהּ תַּעֲזֹב חֲפַרְפֶּרֶת

וְעַל מְרוֹמֵי־הָרִים תִּבְנֶה קֵן.

אָז רוּחַ־עִוְעִים תֵּעָר גַּם עַל אָדָם

וְנָע כְּעִוֵּר בַּעֲרָפֶל עָב;

יוֹם־יוֹם אֱלִילִים יִבְרָא וַעֲבָדָם,

אַף גַּם יוֹם־יוֹם יְנַתְּצֵם בְּשֶׁצֶף־אָף.

וְסֻכְסְכוּ וְתֻעְתְּעוּ הָעַמִּים,

וְגוֹי אֶל גּוֹי יְנוֹסֵס נֵס־הַקְּרָב,

וְדַם וּדְמָעוֹת יִשְׁטְפוּ כַיַּמִּים,

אָח יַעֲקֹב אָח וּבֵן יְרַצַּח אָב.

וְנָבְקָה רוּחַ שָׁפָל וְגָבֹהַּ,

גַּם חַכְמֵי־אֵל לֹא יוּכְלוּ אָז עֲמֹד,

וְאִם יִשָּׁאֵר אֶחָד קְדוֹשׁ אֱלֹהַּ,

אֶל אַפְסֵי־צִיָּה יַרְחִיק חִישׁ נְדוֹד.

וְטֶרֶם נִיצוֹץ אַחֲרוֹן בּוֹ יְדֹעַךְ

אֶת שִׂיחוֹ יִשְׁפֹּךְ חֶרֶשׁ לִפְנֵי אֵל,

אַךְ לֹא עַל תִּקּוּן נָפְשׁוֹ יָרִיד שְׁחוֹחַ

וְאַף כִּי גַם לְאוֹרָהּ אוֹרֵב צֵל,

וָלֹא עַל נֶפֶשׁ־בֵּיתוֹ, נֶפֶשׁ אֻמּוֹ,

וְאָף גָּם לֹא עַל נֶפֶשׁ עָם וָעָם –

עַל מַדְוֵה נִשְׁמַת־תֵּבֵל יֵבְךְּ נְאוּמוֹ

וּבְעַד תִּקּוּנָהּ יִיצַק לַחַשׁ חָם…

רחובות, שבט תרפ"ב

---

[בְּלֵיל חִוֵּר]

מאת

דוד שמעוני

בְּלֵיל חִוֵּר, הַלֵּב אָז לֹא עֵר וְלֹא נָם

הִקְשַׁבְתִּי לְרִנַּת הַיָּם.

מֵרִנּוּן הַנְּצָחִים הַנִּשְׂגָּב וָחָי

קוֹל עָצוּב הִתְגַנֵּב אֵלָי.

כֹּה יֵשׁ וְאֶל מִשְׁתֶּה כְּלִיל חֶדְוָה וָזִיו

בָּא עָנִי וּמְאֵרָה בְּפִיו.

כֹּה יֵשׁ, עֵת הַשֶּׁמֶשׁ שׁוֹטֶפֶת הַגָּן,

צֵל יַחֲלֹף, לֹא נוֹדַע מֵאָן.

בְּלֵיל חִוֵּר, אָז בּוֹדֵד הָעוֹלָם כַּגֵּר,

הַלֵּבָב לֹא נָם וְלֹא עֵר,

סָפַגְתִּי מִתְּהוֹמוֹת אוּקְיָנוֹס הַשָּׁר

הֵד נוּגֶה, לֹא צָפוּי וָזָר:

בְּכִי עָנֹג חֲרִישִׁי הַמְרַחֵף וָצָף

וּתְלוּנָה סוֹעֶרֶת בְּאָף,

אֲנָחָה מִתְאַפְּקָה עַל כְּזַב הַחֲלוֹם

וּקְלָלָה נוֹקֶבֶת עַד תְּהוֹם.

אַט הָמוּ עֲיָנוֹת כִּבְדֹלַח לַזֹּךְ

וּמַכְאוֹב בְּבִכְיָם וָרֹךְ:

"בְּאַהֲבָה וָרֶטֶט הֵבֵאנוּ לַיָּם

אֶת שִׁיר גַּעְגּוּעֵינוּ הַתָּם,

אַךְ צָלַל שִׁירֵנוּ בְּשִׁיר־הָעֲיָם,

בִּזְמִיר־הָעֱזוּז שֶׁל הַיָּם…

לֹא נוֹסִיף לָשִׁיר עוֹד… הַיָּם רַק לְבַד

מְרַנֵּן אֶת רִנַּת הָעַד".

מַר סָפְדוּ נְהָרוֹת, גִבּוֹרִים לִשְׁטֹף,

בְּחָרוֹן וְעֶלְבּוֹן אֵין־סוֹף:

"לַיָּם חֲשַׁבְנוּהוּ אָח כַּבִּיר־אֱיָל,

הֵבֵאנוּ שִׁירֵנוּ עַל גָּל.

אַךְ בָּלַע גַּלֵינוּ בְּגַאֲוָה וָרוּם

וְלוֹ לֹא נֶחְשַׁבְנוּ בִמְאוּם.

לֹא נוֹסִיף לָשִׁיר עוֹד, הַיָּם רַק לְבַד

מְרַנֵּן אֶת רִנַּת הָעַד".

בְּלֵיל חִוֵּר, הַלֵּב אָז לֹא עֵר וְלֹא נָם,

הִקְשַׁבְתִּי לְרִנַּת הַיָּם.

בַּדְּמָמָה הַחִוְרָה הַנֵּצַח דֹּם שָׁר

אֶת שִׁירוֹ הַחוֹגֵג הַקָּר.

רחובות תרפ"ב

---

[בְּלִי הֶרֶף מְפַכִּים]

מאת

דוד שמעוני

בְּלִי הֶרֶף מְפַכִּים

מַעְיָנִים נִסְתָּרִים,

נִגָּרִים וְשָׁרִים.

הַאִם הֵמָּה שָׁרִים

עַל חַיִּים נִסְעָרִים

בִּתְכֵלֶת מֶרְחַקִּים?

אוֹ אוּלַי הֵם שָׁרִים

עַל שַׁלְוַת הַקְּבָרִים,

עַל דְּמִי הַמַּעֲמַקִּים?

עֲנֻגִּים וְזַכִּים

נִגָּרִים וְשָׁרִים

מַעְיָנִים נִסְתָּרִים

תרפ"ב

---

לֹא אַוְּזֵי הַבָּר הֵמָּה אֵלֶּה...

מאת

דוד שמעוני

לֹא אַוְּזֵי הַבָּר הֵמָּה אֵלֶּה, הַטָּסִים לְאַרְצוֹת הַנֶּגֶב

וְצוֹרְחִים בֵּין עָבֵי עֹפֶרֶת הַמְכַסִּים אֶת שַׁחַק סוֹף־תִּשְׁרֵי,

עֵת מַרְאֵה נְחשֶׁת עֲמוּמָה לַשֶּׁמֶשׁ הַשּוֹקְעָה בֶעָנָן

וּמְסָעֵר הָרוּחַ הַצְּפוֹנִי עֲרֵמוֹת עֲלֵי הַשַּׁלֶּכֶת…

לֹא! אֵלֶּה זִכְרוֹנוֹת נִשָּׂאִים מִתְּהוֹמוֹת נִשְׁמָתִי הַלֵּאֶה

וּמְפַלְּסִים נְתִיבָה לְבָנָה בֵּין עָבִים הַמְכַסִּים סוֹף יָמַי,

וּבוֹדְדִים הֵמָּה נֶאֱנָקִים בָּאֹפֶל הַהוֹלֵךְ וְכָבֵד,

בַּקָּרָה הַהוֹלְכָה וְגוֹבְרָה, זוֹ קָרַת הַחֹרֶף הַקָּרֵב…

לֹא עִשְׂבוֹת עֲרָבָה הֵם אֵלֶּה, שֶׁשָּׂרְדוּ מִשִׁפְעַת הַקָּיִץ,

הַנּוֹבְלִים גַּלְמוּדִים וּכְפוּפִים וְעֵינָם כְּעֵין הַחֲלֻדָּה,

נִסְעָרִים מִגְּשָׁמִים עֲקָרִים, מְטֻלְטְלֵי רוּחוֹת נִזְעָמִים,

וְנֵץ הָעֲרָבָה הַגַּלְמוּד יַצְרִיחַ עֲלֵיהֶם עֲגוּמוֹת…

לֹא! אֵלֶּה הֵם סְפִיחִים מִזְדַּקְרִים מִשַּׁדְמַת נִשְׁמָתִי הַנְּשַׁמָּה,

רוֹשׁ דְּמָעוֹת אַחֲרוֹנוֹת הִצְמִיחָם, נִגָּרוֹת בְּלֵילוֹת עֲלָטָה,

כָּל כַּנְפֵי הָרְנָנִים יְצָאוּם, רַק עוֹרֵב הַבְּדִידוּת הַזָּקֵן

יִתְנַדְנֵד עֲלֵיהֶם צְרוּד־גָּרוֹן וְסָפַק אֶת כְּנָפָיו בְּלִי כֹחַ.

לֹא אֵדֵי הַקֶּטֶב הֵם אֵלֶּה, הָעוֹלִים מֵאַגְמֵי הָרָקָב

וּמְרַטְּטִים זָרִים וְחִוְרִים בִּנְגֹהוֹת הַסַּהַר הַפָּגוּם

כִּרְפָאִים עֲטוּפֵי תַּכְרִיכִים הָעוֹזְבִים קִבְרוֹתָם בַּלַּיְלָה

וְנָדִים בְּאַרְצוֹת הַחַיִּים עֲצוּמֵי־עֵינַיִם וְאִלְּמִים…

לֹא! אֵלֶּה הֵם בַּלְהוֹת הֶעָבָר וּפַחֲדֵי הֶעָתִיד הָאוֹרֵב,

כָּל אֵימֵי חִדָּלוֹן וָחֶלֶד, הֲוָיָה וְאֶפֶס־הֲוָיָה,

מְסֻכְסְכֵי־טְרוּפֵי־דִמְיוֹנִי, זֶה מִשְׂחַק דִּמְיוֹנִי הָאַחֲרוֹן

בְּלֵילוֹת־סְתָו לְלֹא שֵׁנָה, בְּשַחֲרֵי־סְתָו לְלֹא תִקְוָה…

תרפ"ב

---

בַּצֹּרֶת

מאת

דוד שמעוני

א

כְּמֵתוֹת רוֹבְצוֹת הָעֲנָנוֹת.

הַאֻמְנָם עוֹד לֹא בָא הַמּוֹעֵד?

הִתְקַדְּרוּ, קָפְאוּ הָאִילָנוֹת.

רַק עָלֶה רוֹעֵד וְלֹא רוֹעֵד.

הָאֲוִיר הֶאֱפִיר, זְהָבוֹ עֻמַּם,

אַךְ נְשִׁימָתוֹ אֵשׁ וְשָׁרָב.

הַבְּאֵרוֹת יָבְשׁוּ כְבָר עַד תֻּמָּן,

וְאֵגֶל טַל הָאַחֲרוֹן חָרָב.

כִּרְתוּקַת מַבַּט עֵינֵי פְתָנִים

הָאָרֶץ נָמָה שְׂרוּפַת דֶּשֶׁא.

כְּמֵתִים רוֹבְצִים הָעֲנָנִים

לְלֹא תַּנְחוּמִים, לְלֹא יֶשַׁע.

ב

הַס! חָלַף רוּחַ, רוּחַ צָפוֹן,

וַיִּרְעַד גִּבְעוֹל עַל הַתֶּלֶם,

וּפַרְפָּר הֵקִיץ מֵעִלָּפוֹן

וַיִּפְרֹשׂ כְּנָפָיו וַיֵּעָלֶם.

בָּאֲוִיר נָשְׁבָה רֶגַע צִנָּה,

הַבְּרוֹשׁ לְפִתְאוֹם רֹאשׁוֹ כָּפַף

וְצִפּוֹר מִהֲרָה אֶל קִנָּהּ –

וְשׁוּב הָאִילָן נָם עַל טְרָפָיו.

וְשׁוּב הָאֲוִיר – שְׁפוּדִים קְלוּיִים,

וְשׁוּב כְּפֶגֶר – הָאֲדָמָה.

וְלָמָּה, עָבֵי הַתַּעְתּוּעִים,

לַשָׁוְא תְרַמּוּ צִחֵי־צָמָא?

ג

לֹא אֶל רוּחַ כָּזֶה הִתְפַּלַּלְתִּי

בְּחַרְבוֹנֵי בַצֹּרֶת –

אֲשֶׁר יָעִיר מִשְּׁנָתָהּ צִפֹּרֶת,

אַף יְזַעֲזַעַ בָּאִילָן הֶעָלֶה

וְנֶעֱלַם בְּטֶרֶם יִגָּלֶה…

לֹא אֶל רוּחַ כָּזֶה הִתְפַּלַּלְתִּי –

הִתְפַּלַּלְתִּי לִסְעָרָה

עַזַּת־גִּיל, כִּבְדַת תְּנוּבָה, נֶאְדָּרָה,

עִם חֲזִיזֵי חֲרוֹנָהּ וְעִם רַעֲמֵי אָבִיבָהּ,

מְמָרֶקֶת וּמְנִיבָה…

וְאִם זְמַנָהּ לֹא בָא עוֹד, לֹא בָא עוֹד –

אֵלֵךְ הָלְאָה בְדַרְכִּי בְּלִי רָעֹד

עַד כִּי בָאתִי לִגְבוּלוֹת תּוֹחַלְתִּי,

אוֹ עַד כִּי נָפַלְתִּי – – –

לֹא אֶל רוּחַ כָּזֶה הִתְפַּלַּלְתִּי.

ד

מָשִׁיחַ! מַהֵר בּוֹא! מִתְּהוֹם מַעֲמַקֵּי

יְשַׁוָּע לִבִּי לָךְ, לְרֹאשׁ מַאֲוַיָּיו,

וְאַל תְּחַכֶּה נָא לַדּוֹר, שֶׁכֻּלּוֹ זַכַּאי

אוֹ כֻּלּוֹ חַיָּב.

הֵן דּוֹר כָּזֶה, דּוֹר עַז, אֲשֶׁר בְּלִי אֵימִים

בְּדַרְכּוֹ יֵלֵךְ לוֹ, בַּדֶּרֶךְ אִוָּה,

וּבְלִי לְהַשְׂמִאיל, בְּלִי לְהַיְמִין,

לָבֶטַח יִצְעַד עַד לִגְבוּל הַנְּתִיבָה;

הֵן דּוֹר כָּזֶה, דּוֹר שָׁלֵם לֹא יֶחָצֶה,

אֶת נַפְשׁוֹ רִפְיוֹן נִקְלֶה עוֹד לֹא קָרַע,

וְלוֹ דֵי אוֹן לְהֵישִׁיר עַד הַקָּצֶה

בִּשְׁאִיפַת לֵב – לְהֵיטִיב אוֹ לְהָרַע, –

הֵן דּוֹר כָּזֶה, רְצוֹנוֹ בַרְזֶל עָשׁוֹת,

גַּם בְּלִי עֶזְרָתְךָ, מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ,

לוֹ יָדוֹ רַב לְנַתֵּק אֶת הָרְשָׁתוֹת,

וּבְקוּמוֹ לְהִגָּאֵל – וְהִצְלִיחַ.

אַךְ שׁוּר וּרְאֵה אֶת דּוֹרִי, דּוֹר נְמוּשׁוֹת,

הַנִּקְלֶה בְּצִדְקוֹתָיו וַחֲטָאָיו!

זֶה דוֹר בַּצֹּרֶת, דּוֹר נְשָׁמוֹת כְּמוּשׁוֹת,

לֹא חָלַם וְלֹא שָׂנֵא וְלֹא אָהָב.

גְּאֻלָּה! פְּדוּת! לְשׁוֹנוֹ מְצַלְצֶלֶת,

וּבְרוּחַ פִּיו כָּל אַבְנֵי נֶגֶף הָדָף,

אַךְ לֹא יְנַס לִקְרוֹעַ הַשַּׁלְשֶׁלֶת,

וְאִם יְנַסֶּה חִישׁ תִּרְפֶּינָה יָדָיו.

לַדּוֹר הַדָּל, שֶׁיָּבַשׁ קַדְמַת שָׁלָף,

מָשִׁיחַ! מַהֵר בּוֹא! אַל תִּתְמַהְמֵהַּ!

אִם אַתָּה לֹא תְשַׁבֵּר בַּרְזֶל כְּבָלָיו –

בִּכְבָלָיו יִגְוַע, נִרְפֶּה וְיָגֵעַ.

תשרי תרפ"ד

---

[לֹא אֶהְיֶה לָךְ, הַשֶּׁמֶשׁ]

מאת

דוד שמעוני

לֹא אֶהְיֶה לָךְ, הַשֶּׁמֶשׁ, כְּפוּי־תּוֹדָה: חִמַּמְתִּנִי

בְּבוֹאִי גֵר וְגוֹסֵס מֵאֶרֶץ קֹר וְעֵיפָה;

לִבְנִי אָשִׁירָה חַסְדֵּךְ, אֲתַּן אוֹתוֹ לְנִינִי,

אַךְ כְּבָר שָׂבַעְתִּי אוֹרֵךְ וְנַפְשִׁי כְבָר עֲיֵפָה.

מַה־בְּהִירָה וּמַה־נִּגְלָה וּשְׁלֵוָה הָאֲדָמָה

רְחוּצַת שִׁפְעַת זִיוֵךְ, מוּצֶפֶת יָם הַנְּהָרָה,

אַךְ נַפְשִׁי מֵרֹב שַׁלְוָה כִּמְעַט אֲשֶׁר נִרְדָּמָה,

וָאֶשְׂבַּע אֶת הַנִּגְלוֹת וַיִּהְיוּ לִי לְזָרָא.

מַרְחֶשְׁוָן כְּבַר הִגִּיעַ וְלָמָּה זֶה עוֹד נוֹבְעִים,

עוֹד שׁוֹטְפִים פַּלְגֵי זֹהַר עַל אַרְצִי הָעֲרֻמָּה?

מַרְחֶשְׁוָן כְּבָר הִגִּיעַ, יְמֵי עֲרָפֶל קְרוֹבִים…

הִתְעוֹרְרִי, נִשְׁמָתִי, הִתְנַעֲרִי מִתְּנוּמָה!

כִּי יִתְלֶה הָעֲרָפֶל עַל הָרִים וַעֲמָקִים

גְּלִימָתוֹ הָאֲפֹרָה, הַשְּׁקוּיָה רֵיחַ יַמִּים,

וְקֵרֵב אֶת הָאֹפֶק וְהֵמַךְ אֶת הַשְּׁחָקִים

וְהֵצַר תְּחוּמִי אַרְצִי הַקְּטַנִּים וְהַנִּשַׁמִּים –

אָז אֶשְׁאַף שֵׁנִית רוּחַ? אָז תִּפְרֹשׂ נַפְשִׁי אֶבְרָה

מְעֵבֶר גְּבוּלוֹת נוֹפִי הַבְּהִירִים וְהָרֵיקִים;

מֵאַחֲרֵי הָעֲרָפֶל לִי מֶרְחַק פֶּלִאי אֶבְרָא,

שָׁם דּוֹפְקָה הַהֲוָיָה, שָׁם זִרְמֵי אוֹן שׁוֹקְקִים.

וּבְלֵילוֹת שְׁבָט נִסְעָרִים, עֵת יִשְׁאַג יָם כַּלָּבִיא

וּבְיֶתֶר עֹז הַגַּלִּים יִשְׂתָּעֲרוּ עַל חוֹפִי,

בָּאֹפֶל עַל מִשְׁכָּבִי דֹּם יַאֲזִין אָז לְבָבִי

קוֹל יִלְלַת הַנִּצְחִי, הֵד תְּלוּנַת הָאֵין־סוֹפִי…

בְּרִיב הָעוֹלָם רִיבוּ, בְּדַיְנוֹ עִם גוֹרָלוֹ,

וְקָבְלוּ הָאֵיתָנִים עַל גְּבוּלוֹת לָמוֹ צָרוּ,

גַּם כֹּחוֹת נַפְשֹׁי גְנוּזִים עַל גְּדוֹתָם יַעֲלוּ עָלֹה

וְהֹעֲרוּ בַסּוּפָה וְסָעֲרוּ וְשָׁרוּ…

תשרי תרפ"ד

---

בְּלֵיל אֲדָר

מאת

דוד שמעוני

יָרֵחַ עָמוּם מוּלָט דֹּק עֲרָפֶל,

דֹּק שָׁקוּף זַךְ, מֵעַל לַכְּפָר אַט צָף.

מְנַשְּׁבָה רוּחַ חַמָּה, רוּחַ מִדְבָּר.

כִּכְבָשִׂים תּוֹעוֹת שָׁטִים קִרְעֵי עָב.

מַה־פִּתְאֹם כֹּה נִזְעַקְתֶּם, הַשּׁוּעָלִים?

וְשֵׁנִית דְּמִי, וְשֵׁנִית נָם הַכְּפָר.

מֶה־חָרִיף־מָתוֹק רֵיחַ הַפַּרְדֵּסִים!

הֵחֵלָּה כְּבָר פְּרִיחָתָם עִם אֲדָר.

מְנַשְּׁבָה רוּחַ חַמָּה, רוּחַ מִדְבָּר.

בַּמִּדְבָּר עַתָּה סוּפָה תִתֵּן קוֹל.

מַה־זָּר בִּישִׁימוֹן־לֵיל צְלִיל זוּגוֹת גְּמַלִּים,

בְּיַלֵּל הַחַמְסִין בֵּין תִּימְרוֹת חוֹל.

וּמִן הַגִּבְעָה שִׁיר עַלִּיזִים נִשָּׂא.

שָׁם צוֹחֲקִים הַנְּעוּרִים צְחוֹק וָרֹן.

כִּי בָא אֲדָר, עִם הָנֵץ הַפַּרְדֵּסִים

יָנֵצוּ גַם הַלְּבָבוֹת גִּיל וָאוֹן.

מַה־תִּלְחַשׁ, שִׂיחַ וְרָדִים, מִן הַגִּנָּה?

מַה־תִּלְאַט אֶקַּלִיפְּטוּס כֶּבֶד־צֵל?

לְפֶתַח אָהֳלִי אֶעֱמֹד, אַבִּיט, אַקְשִׁיב.

מֵעֵינַי שֵׁנָה נָדְדָה הַלַּיִל.

הַאִם לְרַחֲבֵי צִיָּה אֶעֱרֹג עַתָּה

עִם סוּפָה לְהִתְאַבֵּק וְלָרִיב,

כְּרִיבִי אָז, בִּהְיוֹתִי עַז וְרַעֲנָן,

בִּפְרֹחַ עוֹד בַּלֵּב אֲבִיב הַזִּיו?

אוֹ אִם אֶל שִׁיר הַנְּעוּרִים עַל הַגִּבְעָה

כֹּה יֶהֱמֶה, כֹּה יִכָּסֵף בִּי הַלֵּב?

הֲיַזְהִיר אֵגֶל טַל בִּשְׁרַב צָהֳרָיִם?

הֲיָשׁוּב אַחֲרֵי חָלְפוֹ תּוֹר־הָאַב?

מְנַצְנְצִים חֲזִיזִים בַּמֶּרְחַקִּים,

נִּדְלָקִים גַּם בְּנַפְשִׁי בִרְקֵי־אוֹר.

מַה־טּוֹב, כִּי שְׁנָתִי נָדְדָה הַלַּיְלָה,

מַה־טּוֹב, מַה טּוֹב, כִּי אוּכַל עוֹד לִזְכֹּר…

אדר ב' תרפ"ד

---

[מָה אֲנִי כִּי תִזְכְּרִינִי]

מאת

דוד שמעוני

מָה אֲנִי כִּי תִזְכְּרִינִי?

מַה לִּי תִּקְרְאִי בַדְּמִי?

שִׁכְחִינִי, שִׁכְחִינִי,

וּמִלֵּב מְחִי אֶת שְׁמִי.

כִּי בְּזָכְרֵךְ אוֹתִי, זַכָּה,

אַתְּ נִזְכֶּרֶת לֹא בֶחָי;

עֵת בִּכְאֵב אַתְּ לִי מְחַכָּה –

גַּעְגּוּעַיִךְ לֹא אֵלָי.

כִּי לֹא לִי אַהֲבָתֵךְ נוּגָה –

אַתְּ אוֹהֶבֶת אֶת הַמֵּת!

אַל תַּזְכִּירִי לִי, עֲנֻגָּה,

שֶׁנִדְעַכְתִּי מִבְּלִי עֵת…

אַל נָא, זַכָּה, תִּזְכְּרִינִי,

אַל לִי תִקְרְאִי בַדְּמִי,

שִׁכְחִינִי, שִׁכְחִינִי,

וּמִלֵּב מְחִי אֶת שְׁמִי…

---

גַּם הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבְּרוּ

מאת

דוד שמעוני

גַּם הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבְּרוּ

כְּמוֹ שֶׁדִּבֵּר שָׁוְא הַיּוֹם;

גַּם בַּחֲלוֹם כְּמוֹ בְּהָקִיץ

לְבָבִי רֻמָּה, לֵב הַתֹּם.

עֵת יוֹם הַחֻלִּין אוֹתִי גֵרֵשׁ

בִּצְלִיפַת שׁוֹט וּבְלַעַג רָע

מֵהִסְתַּפֵּחַ בְּנַחֲלָתוֹ,

כִּמְנַחֵם הַחֲלוֹם לִי בָא.

עַל פְּצָעַי הִרְעִיף צָרְיוֹ עָנֹג

וְדֹם לִלְבָבִי לַחְשׁוֹ זָל:

"אַל תִּבְכֶּה, מָךְ, אַל תָּרִיד, בּוֹדֵד

אֲנִי אֱהִי לְךָ כַּטָּל.

אֲנִי בְּרִית עוֹלָם אִתְּךָ אֶכְרֹת;

כִּי תִּקְרָא, אָבוֹא קַל כַּחֵץ

עִם רוּחוֹת רוֹם, עִם רָזֵי זִמְרָה,

וְנֶאֱמָן אֶהְיֶה עַד הַקֵּץ".

אַךְ הָהּ, עוֹד טֶרֶם יָבוֹא קִצִּי

וּכְבָר בִּי בָגַד הַחֲלוֹם.

הוּא אָמְנָם בָּא עוֹד, אַךְ בִּכְנָפָיו

לֹא רָזֵי שִׁיר, לֹא רוּחוֹת רוֹם.

רַק קְהַל רְפָאִים יְעַטְּרֵנִי;

יְמוֹתַי־מֵתַי בּוֹכִים מָר,

וּבַהֲקִיצִי כֻלִּי רוֹטֵט

מֵאֵשׁ כְּאֵב וְיֶזַע קָר…

וְעַד אוֹר בֹּקֶר אֶרְעַד: אֶפְחַד

פֶּן שׁוּב יְעַנֵּנִי הַחֲלוֹם.

גַּם הַחֲלוֹמוֹת שָׁוְא יְדַבְּרוּ,

כְּמוֹ שֶׁדִּבֵּר שָׁוְא הַיּוֹם…

ניסן תרפ"ד

---

[אֶל צָיוֹן לוֹהֵט]

מאת

דוד שמעוני

אֶל צָיוֹן לוֹהֵט, אָבֵל, נִקְלַעְתִּי בְּכַף הַקֶּלַע,

שְׂפָתַי דָּבְקוּ מִצָּמָא, נַפְשִׁי שָׁכְחָה רִנָּה.

רַק יוֹם וָלֵיל בְּצִפָּרְנַי נִקַּרְתִּי חֲזֵה הַסֶּלַע:

עֲלִי, עֲלִי, בְּאֵרִי! בְּאֵר, בְּאֵר, עֲלִי נָא!

וּכְבָר הִקְשִׁיבָה נַפְשִׁי מִתּוֹךְ מַעֲמַקֵּי הַסֶּלַע

הֲמִית הַמַּעְיָן הַטָּמִיר, צִלְצוּל נוֹזְלֵי־בְדֹלַח,

וּכְבָר רַק כְּפֶשַׂע בֵּינִי וּבֵין הַפֶּלֶא.

אַךְ לִבִּי הוֹלֵךְ וְרָפֶה וְכֹחִי פוֹחֵת וְהוֹלֵךְ.

בִּשְׁאֵרִית תּוּגַת נַפְשִׁי, מֵרִשְׁפֵּי עַד לְחוּמָה,

לַבְּאֵר שָׁפַכְתִּי שִׂיחַ, לַבְּאֵר בִּמְעֵי הַסֶּלַע:

נִדְבִי לִי רַק אֵגֶל מִשִּׁפְעָתֵךְ הָעֲצוּמָה

וּבְאוֹן מְחֻדָּשׁ אֶשְׂתָּעֵר וְאֶפְדֵּךְ מִן הַכֶּלֶא!

אַךְ עָנָה מִמַּעֲמַקִּים קוֹל עָצוּב, לַחַשׁ נֶהִי:

"לֹא אוּכַל, הָהּ, תֵּת שִׁפְעִי בַמְשׂוּרָה וּבַכֶּלִי.

אִם רַק תַּגִּיעַ עָדַי, לְךָ אָז כֻּלִּי אֶהִי,

אַךְ תֵּת מְאוּם לֹא אוּכַל כָּל עוֹד בֵּינֵינוּ הַסֶּלַע…

וְהַשֶּׁמֶשׁ מֵעַל לְרֹאשִׁי לוֹהֵט בְּלַהַט בֶּלַע,

חֵזֶה הָאֶבֶן אֲנַקֵּר וְנַפְשִׁי יוֹדְעָה בִיגוֹנָהּ,

* * *

אִם גַּם לַבְּאֵר אַגִּיעַ, לַבְּאֵר בַּמְּעֵי הַסֶּלַע –

יֶאְדַּם אֶגְלָהּ הָרִאשׁוֹן מִטִּפַּת דָּמִי אַחֲרוֹנָה…

תשרי, תרפ"ד

---

בְּהַחֲנִיק דְּמָמָה

מאת

דוד שמעוני

בְּהַחֲנִיק דְּמָמָה

וְרוּחַ אַיִן –

מָה־שְּׁכִיחוֹת סוּפוֹת

בְּכוֹס שֶׁל מָיִם!

מִכָּל הַסְּדָקִים

וְכָל הַחוֹרִים

אָץ־רָץ, מִשְׂתַּעֵר

הֲמוֹן גִבּוֹרִים.

וּבַהֲמֻלָּה

וּבַשּׁוֹפָרוֹת

יָרִיעוּ תְרוּעָה

לִכְבוֹד הַסְּעָרוֹת.

הַמְחַדְּשׁוֹת אֶרֶץ

וְגַם שָׁמַיִם –

לִכְבוֹד הַסְּעָרוֹת,

בְּכוֹס שֶׁל מָיִם…

“יְחִי הֶחָדָשׁ!”

“הַסּוֹף לַיָּשָׁן!”

עֵינֵיהֶם בְּרָקִים

וּפִיהֶם עָשָׁן,

וְכַעֲנָקִים

בְּיָד אַמִּיצָה

הַכּוֹס יָנִיעוּ

עִם מֵי הַבִּצָּה.

אַךְ לָמָה חָרְדוּ

כֻּלָּהַם פִּתְאֹם?

מַה הֵרַךְ לִבָּם

וּמִי הֱנִיסָם?

מִקְּצֵה הָאֹפֶק

עֲנָנָה גָחָה

עִם אֵשׁ וָרַעַם

עִם גִּשְׁמֵי בְרָכָה.

אֲהָהּ! בֶּאֱמֶת

וְגַם בְּתָמִים

זוֹ אֵשׁ הַבְּרָקִים,

זֶה קוֹל הָרְעָמִים!

אֲהָהּ! לֹא מִשְׂחָק

הִיא זֹאת הַסְּעָרָה!

הַכּוֹס נָפָלָה

וְגַם נִשְׁבָּרָה…

וְאֶל הַסְּדָקִים

וְאֶל הַחוֹרִים

כָּל הָעֲנָקִים

עִם הַגִּבּוֹרִים…

תרפ"ד

---

חַנָּה

מאת

דוד שמעוני

ומעיל קטן תעשה לו אמו והעלתה

לו מימים ימימה בעלותה את

אישה לזבוח את זבח הימים.

(שמואל א' ב', י"ט)

בַּמִּשְׁעוֹל הַמִּתְרוֹמֵם מֵרָמָתַיִם צוֹפִים

לְשִׁילֹה עִיר הַמִּשְׁכָּן אַט צוֹעֵד לוֹ אֶלְקָנָה.

מַרְעִיפִים חֹם וּנְהָרָה שָׁמַיִם לְלֹא חוֹפִים.

עַל גַּבּוֹ טֶנֶא מָלֵא לַמִּשְׁכָּן לְמַתָּנָה.

מֵאַחֲרָיו מִתְנַהֶלֶת לְאִטָּהּ אִשְׁתּוֹ חַנָּה

בַּשְּׁבִיל מִתַּחַת קַרְנֵי הַשֶּׁמֶשׁ הַבּוֹעֶרֶת.

כְּאוֹצָר יָקָר תֹּאחַז בַּיָּד חֲבִילָה קְטַנָּה,

לִרְגָעִים תָּצֵר צַעֲדָה וּבְלֶכְתָּהּ הִיא נֶעֱצֶרֶת.

לְעֵבֶר בַּעֲלָהּ תַּבִּיט בִּגְנֵבָה אָז הַתַּמָּה

וּמִהֲרָה בִמְבוּכָה לְגוֹלֵל הַחֲבִילָה,

וּמְעִיל אָז יַבְהִיק קָטֹן בְּלֹבֶן בְּרַק הַחַמָּה,

לִשְׁמוּאֵל בְּנָהּ יְחִידָהּ הִיא אוֹתוֹ שַׁי מוֹבִילָה.

בְּמַבָּט קוֹרֵן, נִפְלָא מַבִּיטָה וּמַבִּיטָה

הָאֵם בַּמְּעִיל הַקָּטֹן וְתִלְחֲצוֹ לִלְבָבָהּ.

וְדִמְעָה מִנִּי עֵינָהּ מִתְגַּלְגְּלָה לְאִטָּהּ,

וְשֵׁנִית תֵּלֵךְ דּוּמָם הָאִשָּׁה הָעֲנָוָה.

אַךְ יֵשׁ אֲשֶׁר אֶלְקָנָה לְפִתְאֹם רֹאֹשׁוֹ יָסֵב

וְרָאָה מַעֲשֶׂה חַנָּה וְנֹגַהּ רָז יְהִלּוֹ,

וּלְמוּל הַמְּעִיל הַקָּטֹן בִּמְאוּם לוֹ לֹא יֵחָשֵׁב

יְקָר כָּל מַשָּׂא טַנְאוֹ הַמּוּבָל שַׁי לְשִׁילֹה.

רחובות תרפ"ד

---

תְּפִלּוֹת

מאת

דוד שמעוני

א

אִם יִנְעַם לְךָ קוֹל גְּבוּרָה –

אֲנִי לֹא אִישׁ הַתֻּפִּים…

אִם אִמְרֵי שֶׁפֶר תֹּאהב –

הָהּ, דְּבָרַי לֹא מְיֻפִּים…

אֲבָל מֶה־עָמְקָה תְהוֹמִי,

אֲבָל מַה־שָּׁחַר לֵילִי,

וּלְמִי אַנְחָתִי אָבִיא

אִם לֹא אֵלֶיךָ, אֵלִי?

ב

חוֹתָמְךָ, חוֹתַם קֹדֶשׁ,

בִּלְבָבִי, יָהּ, חָרַתָּ

וְיַחַד עִם הַחוֹתָם

הִשְׁלַּכְתָּ אוֹתִי מַטָּה…

אַךְ אִם אֲנִי קָטֹנְתִּי

וְיָדְךָ בִּי לֹא סָמְכָה –

אֵיךְ תִּרְאֶה גַם בְּבַלַּע

הַקֹּדֶשׁ שֶׁל חוֹתָמְךָ.

ג

אֶת רוּחַ קָדְשְׁךָ צִוִּיתָ לִי

לְלֹא־בִקַּשְׁתִּיךָ.

לְלֹא־שָׁאַלְתִּי לָחַשְׁתָּ לִי:

“מְשַׁחְתִּיךָ”…

לְלֹא יִחַלְתִּי עָנַדְתָּ לִי

כֶּתֶר הַפְּלָאִים,

תַּעַנְדֶנּוּ, תְּסִירֶנוּ

חֲלִיפוֹת לִרְגָעִים.

אַךְ אִם רוּחֲךָ צִוִּיתָ לִי –

לָעַד יְהִי עִמִּי!

יֵין־חֶמֶד אִם מָזַגְתָּ לִי,

אַל תִּמְהֲלוֹ בְדִמְעִי!

וּסְלַח לִי, אֵלִי,

אֶת דְּבָרַי הַנּוּגִים:

בְּכִתְרְךָ אֵין חֵפֶץ לִי –

בְּכֶתֶר לְסֵרוּגִים…

ד

אִם לְרָצוֹן לֹא הָיְתָה לָךְ

זִמְרָתִי הַגֵּאָה –

הַקְשִׁיבָה עַתָּה

רַחַשׁ תּוֹלֵעָה.

אִם אָדָם בְּצֶלֶם

הָפַכְתָּ לְתוֹלָע –

שְׁמַע: גַּם מֵאַשְׁפָּתּוֹת

תְּשַׁוַּע נַפְשִׁי הַחוֹלָה.

וְגַם אִם תְּדֻקֵּנִי

לַאֲבַק דְּרָכִים –

מֵעָפָר וָאֵפֶר

אֶצְעַק צַעֲקַת הַנְּצָחִים…

וּבַכֹּל וּמִכֹּל יַגִּיעֶךָ

קוֹלִי הֶחָרֵד:

קְשׁוּרִים אֲנַחְנוּ לָנֶצַּח

וּבַל נִפָּרֵד…

תרפ"ד

---

[כִּי קִוִּינוּ לִנְצוּרוֹת]

מאת

דוד שמעוני

כִּי קִוִּינוּ לִנְצוּרוֹת,

כִּי נִחַשְׁנוּ תַּעֲלוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת –

לֹא גָמַעְנוּ מִגְּבִיעַ הַבֹּקֶר הַטָּלוּל

וְאַל כּוֹס הַצָּהֳרָיִם הָרְוָיָה

לֹא הוֹשַׁטְנוּ שִׂפָתֵינוּ…

כִּי קִוִּינוּ תַּעֲלוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת.

רַק בְּהַלְהִיב הִשְּׁקִיעָה

אֶת נַהֲרוֹת הַיַּיִן הַמְּשֻׁמָּר

בְּפַאֲתֵי יָם,

וּבְאֵשׁ וְאַרְגָּמָן וּבְדֹלַח וְזָהָב..

הִתְלַקֵּח הַמִּשְׁתֶּה הַסּוֹעֵר

בִּדְבִירֵי־הָרָז –

פָּתַחְנוּ שְׂפָתֵינוּ הַצְּמֵאוֹת

בְּשִׁירָה עִזּוּזָה,

בְּשִׁירַת הַיּוֹם,

וַנֵּצֵא לַדֶּרֶךְ הָרְחוֹקָה

אֶל דְּבִירֵי־הָרָז,

בִּמְקוֹם שָׁם הִתְלַקֵּח

הַמִּשְׁתֶּה הַסּוֹעֵר

בְּאֵשׁ וְאַרְגָּמָן וּבְדֹלַח וָּפָז…

כִּי קִוִּינוּ לִנְצוּרוֹת,

כִּי נִחַשְׁנוּ תַּעֲלוּמוֹת וּגְדוֹלוֹת – – –

וְאוּלָם רַק זֶה הַחִלֵּנוּ

לִצְעוֹד וְלָשִׁיר

אֶת שִׁירַת הַיּוֹם –

וַיִּפֶן הַיּוֹם…

עַל חָרְבוֹת אַרְמוֹנוֹת הַפֶּלֶא

רַק עָשָׁן אַפְלוּלִי

מִתַּמֵּר בַּלָּאט;

הִתְנַדֵּף הַיַּיִן הַמִּשֻׁמָּר

וְהָיָה לְאֵד

הַזּוֹחֵל כְּשֶׁרֶץ־בִּעוּתִים

בָּהָר וּבַגָּיְא,

וְקוֹפֵא מֵעַל לְרֹאשֵׁנוּ

הַסַּהַר הַמֵּת…

רחובות, תרפ"ד

---

גֶּשֶׁם

מאת

דוד שמעוני

הַתְּכֵלֶת קָדְרָה, נָשַׁב רוּחַ קָר

וְשֶׁפַע צֵל אֶת חַדְרִי פִּתְאֹם שָׁטָף,

וּפִתְאֹם כְּמִתְנַכֵּר לִי וָזָר

הַבְּרוֹשׁ הַצָּעִיר הִרְעִישׁ אֶת מְחָטָיו.

וְתוֹף וְטִיף… וּמְתוֹפְפִים הַנְּטָפִים

עַל הַחַלּוֹנוֹת… טִיף וְתוֹף וְטִיף…

וְגַן וְנִיר בַּחַלּוֹן לִי נִשְׁקָפִים

מוּזָרִים וּמִתְנַכְּרִים לִבְלִי נִיב.

בַּקַּיִץ־הָאֵשׁ, בִּתְעוֹתִי דֹם בַּשְּׁמָמָה,

לַיְּקוּם הַמְּךָ הָיִיתִי כְּמוֹ אָח,

וְסוֹד יִסּוּרָיו, סוֹד יְסוּרֵי צָמָא,

כָּל תֶּלֶם גִּלָּה לִי, כָּל קוֹץ, כָּל סְבַךְ.

אַךְ הִנֵּה הִבְרִיק בָּרָק, רַעַם נָהַם,

וְזִרְמֵי בִּרְכַּת עָל הַיּוֹרֶה יִיר,

וּכְבָר כְּזָר אָנֹכִי לְכֻלָּהַם,

לִיתוֹמֵי תְמוֹל – לְעֵץ וְקוֹץ וָנִיר…

בְּגִיל, בְּחִיל, בְּצָהֳלָה, בַּאֲנָחָה,

בְּעַמְקוּת רָז כְּמְכַהֲנֵי פְאֵר

הֵם יוֹנְקִים לְשַׁד הַתְּנוּבָה וְהַבְּרָכָה,

וּמַה כָּעֵת לָהֶם וְלִי הַגֵּר?

אַךְ אִם כְּזָר אֲנִי לָהֶם – לֹא זָרִים

הֵם לִי גַם עַתָּה, עֵת סִכּוּיָם בָּא,

וּבְחֶדְוָה שְׁקֵטָה אַבִּיט עַל הַכָּרִים

הַשּׁוֹתִים בְּצִמָּאוֹן בָּרְכַּת יָהּ.

שְׁתוּ וּרְווּ וּפְרוּ, הַשָּׂדוֹת כֻּלְּכֶם,

וְחַדְּשׁוּ אֶת אֲבִיבְכֶם, נִיר וָגָן –

לֹא לִי, לֹא לִי תַבְשִׁילוּ אֶת יְבוּלְכֶם,

אֲבָל לָכֶם, לָכֶם לְבָבִי רָן!

וּלְקוֹל הַגֶּשֶׁם וְלִשְׁאוֹן הַסְּעָרָה

בְּחֶדְוָה שְׁקֵטָה אֶזְכְּרָה, הַגֵּר,

כִּי תָמִיד עֲלֵי פְרָחִים נַפְשִׁי שָׁרָה,

אֲשֶׁר לֹא לִי הֵם נִקְלְעוּ לַזֵּר…

כִּי הִתְפַּלַּלְתִּי אֱלֵי טַל וָגָשֶׁם,

וְאַף כִּי לִי לֹא הָיוּ שַׁדְמוֹת פָּז,

וַיְהִי לִי צַר, בִּרְאוֹתִי נִיר כִּי יֵשָׁם,

וְאַף אִם גַּם לַצָּר הַנִּיר הַלָּז…

הֱיִי לַאֲשֶׁר תִּהְיִי לוֹ, אַדְמָתִי,

וּתְנִי לַאֲשֶׁר תִּתְּנִי אֶת הַיְּבוּל,

לִי רַב, לִי רַב, כִּי יֵשׁ לִי אַהֲבָתִי,

אַהֲבָתִי לָךְ, אֲדָמָה, מִבְּלִי גְבוּל…

ימות הגשמים תרפ"י

---

שָׁרָשִׁים

מאת

דוד שמעוני

הַגַּן לְלֹא־זִיע, הַשְּׂדֵרוֹת בַּתְּנוּמָה,

עֲלוּפוֹת זִיו סַהַר עִם זָהֳרֵי הַטָּל.

מֵאֵי־זֶה הִגִּיעַ זֶה לַחַשׁ תַּעֲלוּמָה?

אֲדָמָה נִרְדָּמָה וְשֶׁקֶט מֵעָל.

לְמִי זֶה הַיָּגוֹן? לֵב מִי שָׁמָּה כָלֶה?

מַי נִלְאָה מִצַּפּוֹת? מִי דוֹעֵךְ בְּלִי עֵת?

הֲנָעָה צַמֶּרֶת? אוֹ נִיד זֶה לֶעָלֶה?

אוֹ כוֹכָב אֶל כּוֹכָב יְדַבֵּר רְתֵת?

אוֹ אוּלַי מִמַּטָּה יַבְקִיעוּ הַלְּחָשִׁים,

מִכִּלְיוֹת אֲדָמָה, מִבֶּטֵן שְׁאוֹל?

וּפִתְאֹם הִקְשַׁבְתִּי אֶת נִיב הַשָּׁרָשִׁים:

– “כֵּן, עֵרִים אֲנַחְנוּ עֵת יָשֵׁן הַכֹּל”…

– עַל מַה־זֶּה, שָׁרָשִׁים, בַּדְּמָמָה תָלִינוּ

מִמַּחֲבֵא הָאֹפֶל, מִזְבוּלְכֶם הַקָּר? –

– "בַּדְּמָמָה נְהַרְהֵר, בְּלִי תְלוּנָה בְּפִינוּ

עַל גּוֹרָל חַיֵּינוּ הַזָּר מִכָּל זָר"…

– וּמָה, הַשָּׁרָשִׁים, גּוֹרַלְכֶם מִגּוֹרָל? –

– הֲתֵדַע מַי מוֹלִיךְ הֶעָסִיס לַפְּרִי?

הַגֶּזַע, הַמַּמְרִיא אֶל גָּבְהֵי הָאוֹרָה,

הַשֹּׁרֶשׁ, הַחוֹתֵר בְּעִוְרוֹן הַדְּמִי…

כֹּה יִזוֹן הַפֶּרִי, כֹּה יִינַק מִשְּׁנַיִם,

וּתְהוֹמוֹת וּמְרוֹמִים לוֹ יַחַלְצוּ שַׁד,

אַךְ טוֹבֵל הַגֶּזַע בְּזִיו הַשָּׁמָיִם,

אַךְ נָמֵק הַשֹּׁרֶש בְּחֶשְכַת הָעַד"…

– מַה חֶפְצְכֶם, אֵפוֹא? הַגִּידוּ, שָׁרָשִׁים:

הַאֶחְפֹּר בַּמַּעְדֵּר וְעָפָר אֲגַל

הַמֵּעִיק עֲלֵיכֶם, וּלְחַיִּים חֲדָשִׁים

תָּקִיצוּ, כִּי תֶּחֱזוּ אוֹר שֶׁמֶּשׁ מֵעָל? –

מִמַּעֲבֶה מַחֲשַׁכִּים צְחוֹק תּוּגָה חֲרִישִׁית:

– "אִם תַּחֲשֹׂף הֶעָפָר מִשָּׁרְשֵׁי הָעֵץ,

אָז נִיבַשׁ מִשֶּׁמֶשׁ, אָז נִבֹּל מֵאִשָּׁהּ,

וְאֻמְלַל הַגֶּזַע וְהֵקִיץ הַקֵּץ"…

מִמַּחְשַׁךְ מַעֲמַקִּים צְחוֹק־אֵלֶם, בְּכִי טָמִיר:

– לְמַעַן יֵשְׁתְּ גֶּזַע אוֹר שֶׁמֶשׁ הַזַּךְ,

וּלְמַעַן יִתְעַלֵּס בַּנְּגֹהוֹת כָּל אָמִיר,

וּלְמַעַן בַּפֶּרִי הַמֶּתֶק יְפַךְ,

וּלְמַעַן תְּשַׂגְשֵׂג בָּרוֹם הַצַּמֶּרֶת,

עָלֵינוּ מְקוֹר כָּל לִבְלוּבֵי הָאוֹר,

לַחְפֹּר בָּאַשְׁמַנִּים כְּמוֹ חֲפַרְפֶּרֶת

וּבְעֵיפַת נְצָחִים לַחְתֹּר וְלַחְתֹּר"…

וּבְתוֹךְ הַדּוּמִיָּה כְּבַת־קוֹל הוֹמִיָּה:

“זֶה גוֹרַל כָּל שֹׁרֶשׁ וְסוֹד כָּל יְסוֹד”…

וַיִּדֹּם הַלָּחַשׁ, וְשֵׁנִית דּוּמִיָּה.

רַק רוֹעֲפוֹת חֶרֶשׁ נְגֹהוֹת הַסּוֹד,

וְלוּטִים־עֲטוּפִים בְּרִקְמַת הֶעָלִים,

עֲלוּפֵי זִיו סַהַר עִם זָהֳרֵי הַטָּל,

כִּמְלָכִים בְּיָפְיָם מִזְדַּקְפִים הַדְּקָלִים,

כִּיצוּרֵי אַגָּדָה מַמְרִיאִים אֶל עָל…

אלול תרפ"ו

---

[הַצִּפּוֹר הָיְתָה חוֹלָה]

מאת

דוד שמעוני

הַצִּפּוֹר הָיְתָה חוֹלָה, יְגֵעָה הָיְתָה כְנָפָהּ,

זֶה כְּבָר לֹא נִשְׁמַע קוֹלָהּ, זֶה כְּבָר אֲשֶׁר לֹא עָפָה.

אֶל רַחֲבֵי־יָם נְשַׁמִּים מִנְּקִיק הַצּוּר הִיא צוֹפָה,

זוֹ הָיְתָה צִפּוֹר יַמִּים, אַךְ בָּאָה כְּבָר אֶל חוֹפָהּ.

לֹא יִחֲלָה לַפֶּלֶא, לֹא קַבְלָה, לֹא זָעָמָה,

לַיָּם מִקֵּן הַסֶּלַע הִבִּיטָה וְדָמָמָה.

וּפִתְאֹם קָמָה סוּפָה, הִתְחוֹלְלָה סְעָרָה –

לַצִּפּוֹר שָׁב מְעוּפָהּ! הַצִּפּוֹר שֵׁנִית שָׁרָה!

הַאִם לִרְצוֹנָהּ עָפָה הַצִּפּוֹר בְּלִי מְנוּחוֹת?

אוֹ אוּלַי הִיא נֶהְדָּפָה, נִסְחָפָה עִם הָרוּחוֹת?

הַאִם מִלֵּב שָׁאָבָה זוֹ שִׁירַת־דְּרוֹר נֶאְדָּרָה?

אוֹ שִׁירָה זוֹ נִרְהָבָה רַק בַּת־קוֹל שֶׁל הַסְּעָרָה?

אִם כֹּה וְאִם אַחֶרֶת – הִיא נִסְפְּתָה בַסּוּפָה,

הִיא מֵתָה מְשׁוֹרֶרֶת, הִיא נָפְלָה תּוֹךְ מְעוּפָהּ…

---

[מִתּוֹךְ מִשְׁבֶּצֶת בְּדִיל]

מאת

דוד שמעוני

מִתּוֹךְ מִשְׁבֶּצֶת בְּדִיל לְךָ אֶבֶן־חֵן מַזְהֶרֶת

וְאַתָּה קוֹבֵל מָר: עֲלוּבָה הַמִּסְגֶּרֶת!

הַיַּיִן עַז וְרָן כְּשֶׁמֶשׁ־גִּיל בְּהִלּוֹ,

וְאַתָּה אַפְּךָ עָז, כִּי קַנְקַן דַּל יְכִילוֹ…

עַל אַפְסוּת רֶגַע קַל מַדוּעַ תִּשָּׂא קִינָה?

הַנֵּצַח צָפוּן בּוֹ, כְּמוֹ בַצֶּדֶף פְּנִינָה…

חשון תרפ"ז

---

עוֹרְבִים

מאת

דוד שמעוני

בְּנַחַל כְּרִית הִסְתַּתֵּר הַנָּבִיא אֱלִיּהוּ,

מִמֵּי הַנַּחַל שָׁתָה וְדָבָר לוֹ לֹא חָסָר,

כִּי מִדֵּי יוֹם בְּיוֹמוֹ הָעוֹרְבִים אֵלָיו בָּאוּ

בַּבֹּקֶר וּבָעֶרֶב עִם לֶחֶם וְעִם בָּשָּׂר.

וּזְכוּתָם שֶׁל הָעוֹרְבִים אֱלֹּהַּ אֶתּוֹ חָתַם,

וַתַּעֲמֹד גַּם לִבְנֵיהֶם הַנִּקְלִים, הַגַּנָּבִים,

לִזְרוֹק לִפְעָמִים פֵּרוּר מִשְּׁיָרֵי צֵיד־גְּזֵלָתָם

לִנְּבִיאִים מֻכֵּי כָפָן, נִרְדָּפִים וְנֶעְלָבִים.

אֲהָהּ! לִי טוֹב, כִּי אֶרְאֶה בְּפִי הָעוֹרְבִים פְּגָרִים

שֶׁל חוֹזֵי־יָהּ, הִצְמִיתוּם תַּלְאוּבוֹת מִדְבָּר צוֹרֵב,

מֵרְאוֹתִי אֶת הָעוֹרְבִים בְּכַלְכְּלָם נְשָׁרִים,

מֵרְאוֹתִי נָבִיא זָקוּק לְחַסְדֵי בְנֵי־הָעוֹרֵב…

---

תּוֹדָה

מאת

דוד שמעוני

… וְנֹחַ נִשְׁקַף דּוּמָם בַּצֹּהַר הַפָּתוּחַ

אֶל אַרְגְּמַן הַשְּׁקִיעָה הַמֵּפֵז אֶת הַמָּיִם.

עוֹד עִם הַבֹּקֶר עָפָה הַיּוֹנָה, צִיר שָׁלוּחַ,

וְטֶרֶם תָּשׁוּב אֵלָיו לְעֵת בֵּין־הָעַרְבָּיִם.

וַתְּפָעֵם חֶדְוָה עַזָּה אֶת לֵב הַצַּדִּיק־תָּמִים:

הֲלֹא זֶה אוֹת, כִּי מָצְאָה מָנוֹחַ כְּבָר לִכְנָפָהּ!

הֲלֹא זֶה אוֹת, כִּי אָרֹך לֹא יַאַרְכוּ הַיָּמִים,

וְתִתְגַּל הַיַּבֶּשֶׁת הַיָּפָה, הַנִּכְסָפָה.

וּבְתוֹדַת־גִּיל לַיּוֹנָה, שֶׁבִּשְׂרָה יוֹם־רְנָנוֹת,

בְּצֵאת נֹחַ מִן הַתֵּבָה מְאֻשָּׁר וְשָׂמֵחַ,

בְּנֵי־יוֹנָה, תּוֹר וְגוֹזָל, לוֹ בָחַר לְקָרְבָּנוֹת,

וְכָל הָעוֹף הַטָּהוֹר לְעוֹלוֹת בַּמִּזְבֵּחַ.

וַיְהִי מֵאָז הַדָּבָר כִּמְעַט לְחֻקָּה קְבוּעָה,

כִּי נוֹשְׂאֵי נֵס־הַבָּאוֹת וּנְבִיאֵי תוֹר־נְצוּרוֹת

עַל־פְּנֵי הָעָם יִכָּבְדוּ בַזֹאת, אֲשֶׁר בִּתְרוּעָה

יַעֲלֵמוֹ בַמִּזְבֵּחַ וְיִשְׁרְפֵם בַּמְּדוּרוֹת…

---

בְּנֵי גֵיחֲזִי

מאת

דוד שמעוני

רָאִיתָ אֶת הַנּוֹלָד, אֱלִישָׁע גְּלוּי־עֵינַיִם,

אֶת גֵּיחֲזִי הִכַּרְתָּ, בָּחַנְתָּ אֶת לְבָבוֹ,

יָדַעְתָּ, כִּי עֵת תָּשִׁיב הָרוּחַ לַשָּׁמַיִם,

לְרִשְׁתְּךָ יִתְיַמֵּר וְעַל מְקוֹמְךָ יָבוֹא.

לָכֵן הִפְלֵאתָ עָנְשׁוֹ בְּמַעֲלוֹ הַמַּעַל

וַתַּדְבֵּק בּוֹ צָרַעַת כְּחוֹתַם קְלוֹן־נְצָחִים,

לָאוֹת לְכָל רוֹאֵהוּ, כִּי גֵיחֲזִי בְלִיַּעַל,

כִּי גֵיחֲזִי אִישׁ־בֶּצַע, כִּי גֵיחֲזִי אִישׁ־תְּכָכִים.

אֲבָל מִשְׁתַּנִּים זְמַנִּים, מִשְׁתַּנִּים גַּם הַנְּבִיאִים,

וּמְעַטִּים בָּם מֵרְחִיקֵי־רְאוֹת כְּמוֹ אֱלִישָׁע.

בְּנֵי גֵיחֲזִי יְשָרְתוּם, אֲסַפְסוּף מְצֹרָעִים,

אֲבָל צָרַעְתָם פְּנִימָה, בְּנַפְשָׁם הַמַּבְאִישָׁה,

וּבְשָׂרָם צַח וְטָהוֹר וְרָחוּץ לְתִפְאֶרֶת…

וְהָיָה בְּמוֹת נָבִיא וְעָטוּ אֶל הַיְרֻשָּׁה,

זֶה יִקַּח אֶת הָאֵזוֹר, זֶה יַעֲטֹף הָאַדֶּרֶת,

זֶה יֹאחַז בַּמִּשְׁעֶנֶת וְכֻלָּם עוֹטִים קְדֻשָּׁה

וְכֻלָּם שֶׁמֶן מִשְׁחָה וּלְשׁוֹנָם מָה רוֹנֶנֶת…

וְאַף כִּי שְׂפַת־הָרְמִיָּה רַק תֶּהְגֶּה רִיק וְשִׁקְרָה,

אַךְ הָמוֹן תָּם בִּי יִרְאֶה הָאֵזוֹר, הַמִּשְׁעֶנֶת –

אַפָּיִם יִפֹּל אַרְצָה וְ“קָדוֹשׁ קָדוֹשׁ” יִקְרָא…

תרפ"ז

---

[וּבְעוֹד בֵּין תְּהוֹם־מַאְפֵּלְיָה]

מאת

דוד שמעוני

ייתי ולא אחמיניה.

… וּבְעוֹד בֵּין תְּהוֹם־מַאְפֵּלְיָה וְזֹהַר הָרָקִיעַ

אֲפַרְפְּרָה וְאֶכְלֶה לִדְבַר הָרָז – וְהִנֵּה

בִּכְאֵב־אֵין־גְּבוּל כִּי הִבִּיט וְלָחַשׁ: "אֵיך אוֹפִיעַ,

עֵת אֶשְׁמַע מִכָּל עֵבֶר::יֵיתִי וְלֹא אַחְמִינֵיהּ!"

“הָאֶחָד אַדִּיר חֶפְצוֹ” עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי!

ומַה־זֹּאת מַלְכוּת שַׁדַּי מִי יֵיטִיב דַּעַת מִמֶּנּוּ?

לָכֵן: כָּל גּוֹרֵעַ וּמוֹסִיף רַק נוֹכֵל הוּא וּבַדַּאי,

לְכֵן: אִם לֹא כְדַעְתּוֹ – “יָבוֹא וְלֹא אֶחֱזֶנּוּ!”

"וְאוּלָם הַשֵּׁנִי רַק בְּמַלְכוּת אֶרֶץ בּוֹטֵחַ

וּלְעוֹלָם כְּמִנְהָגוֹ יִתְאַזֵּר עֹז וְקִנֵּא…

לָכֵן: כָּל גּוֹרֵעַ וּמוֹסִיף רַק חַמְסָן הוּא וְרוֹצֵחַ,

לָכֵן: אִם לֹא כְדַעְתּוֹ – "יֵיתִי וְלֹא אַחְמִינֵיהּ!:

"וְהַשְּׁלִישִׁי וְהָרְבִיעִי… אִישׁ אִישׁ לִי מַתְנֶה תְנָאִים,

וּבָם רַק בָּם לִי יֵאוֹת, כִּי אָבוֹא וְאֶפְדֶנּוּ;

אִם צְרוֹר לֹא אַפִּיל אַרְצָה – מָה־טּוֹב אָז וּמַה־נָּעִים,

אַךְ קוֹץ שֶׁל יוּד אִם יֶחְסַר – יָבוֹא וְלֹא אֶחֱזֶנּוּ!"

"לֹא! לֹא אָבוֹא, לֹא אָבוֹא כָּל עוֹד לֹא אֲנִי הָעִקָּר,

כָּל עוֹד יַגִּיעַ לְאָזְנַי: “יָבוֹא וְלֹא אֶחֱזֶהוּ!”

הַגְּאֻלָּה אֵינָהּ גְּאֻלָּה אִם לֹא מִכָּל תִּיקָר,

וּמָשִׁיחַ־עַל־תְּנַאי – לֹא מָשִׁיחַ הִנֵּהוּ"!

תרפ"ח

---

עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר...

מאת

דוד שמעוני

הנה מלכך יבוא לך, צדיק ונושע הוא, עני ורוכב

על חמור ועל עיר בן אתונות (זכריהו ט, ט)

“עָנִי וְרוֹכֵב עַל חֲמוֹר”… וְיָפֶה יָפֶה שִׁנַּנְתֶּם

נְאוּם צָנוּעַ זֶה, חֲזוֹן בֶּן בֶּרֶכְיָהוּ;

וּבְבוֹא אֲלֵיכֶם מְבַשֵּׂר וְחַשְׁתֶּם וְהִתְבּוֹנַנְתֶּם,

תִּתְבּוֹנְנוּ קֹדֶם כָּל, הַבְּעִיר אֲשֶׁר תָּחְתָּיו מָהוּ.

אִם לֹא סוּס שׁוֹטֵף הוּא זֶה, אִם לֹא בִּכְרָה קַלָּה,

כִּי עַל כֵּן כָּתוּב בִּמְפֹרָשׁ: “עַיִר בֶּן אֲתוֹנוֹת”.

אָמְנָם לַפְּסִיעָה הַמְּדוּדָה כָּל יִתְרוֹן וְכָל מַעֲלָה,

אָמְנָם הַטִּיסָה הָעַזָּה מְקוֹר כָּל הָאֲסוֹנוֹת.

וְאִמְרַת־נָבִיא זוֹ כֹּה לָכֶם נָעֵמָה

עַד כִּי עוֹד לֹא תִרְאוּ אֶת אֲשֶׁר בְּרֹאשָׁהּ,

עַד כִּי לֹא תַבִּיטוּ לָרוֹכֵב עַל הַבְּהֵמָה,

אִם זִיו מֶלֶךְ לוֹ, אִם צַדִּיק הוּא וְנוֹשָׁע.

רַק לַחֲמוֹר עֵינֵיכֶם וְלֹא לָרוֹכֵב עָלָיו.

וּבְהוֹפִיעַ מְשִׁיחַ צֶדֶק וְאַתֶּם לֹא תִשְׁעוּ לְאוֹרוֹ,

וְהוּא מִכְּאֵב וּמֵעֶלְבּוֹן יֶחְמַק לוֹ וְחָלַף –

וְנִשְׁאַרְתֶּם לֹא לְבַדְּכֶם: תִּשָּׁאֲרוּ עִם חֲמוֹרוֹ…

טבת תרפ"ח

---

עָמוֹס

מאת

דוד שמעוני

(קטעים)

א

שנאוּ בשער מוכיח ודובר תמים יתעבו (עמוס ה, י)

לא נביא אנכי ולא בן נביא אנכי (שם ז, יד)

הך הכפתור וירעשו הספּים (שם ט, א).

"הוֹי, מַה־לְּךָ הָיָה, עָמוֹס, נְעִים זְמִירוֹת הָרוֹעִים,

כִּי נָטֹשׁ נָטַשְׁתָּ חֲלִילְךָ הֶעָנֹג בַּחֲלִילִים,

לִצְלִילָיו צָהֲלוּ יַחַד פְּנֵי דַלִּים וּפְנֵי שׁוֹעִים

וַתֵּלֶךְ לְהִתְחָרוֹת בַּנְּבִיאִים הַמַּהְבִּילִים?

"הֲלֹא נוֹצַרְתָּ לְהַרְנִין מוֹצָאֵי בֹקֶר וָעֶרֶב,

לְהָעִיר וּלְעוֹרֵר רִגְשׁוֹת־רֹךְ נִשְׂגָּבִים,

וְלָמָּה בְּדִבְרֵי נְאָצָה בּוֹטִים כְּמַדְקְרוֹת חֶרֶב

אֶת מַתַּת־יָהּ הֵמַרְתָּ, אֶת שִׁירֵי חֲלִילְךָ הַנָּאוִים?

"לַנְּבִיאִים צָרֵי־הָעַיִן הַנַּח תוֹכָחוֹת אֵלֶּה!

וְאַתָּה שׁוּב עִם חֲלִילְךָ לִנְאוֹת הָרוֹעִים בִּתְקוֹעַ,

אָז לְסַפֵּר תְּהִלָּתְךָ לֹא נִיעַף ןלא נֵלֶא,

אָז אֶת שִׁיר חֲלִילְךָ לֹא תִשְׂבַּע אָזְנֵנוּ מִשְּׁמֹעַ…

כֹּה תַרְבּוּ לִי חֲלָקוֹת, הַחֲנֵפִים בְּהַר שֹׁמְרוֹן,

כֹּה תֹּאמְרוּ לְתַעְתֵּעַ אֶת עָמוֹס, רוֹעֶה אֱוִילִי.

אַךְ אֵיךְ אַאֲמִין לִדְבַרְכֶם וְיָדֹעַ אֵדַע אֶת אוֹמְרוֹ…

וּמָתַי זֶה כֹּה שָׁפַר עֲלֵיכֶם זְמִיר חֲלִילִי?

וַאֲנִי גַם לֹא יָדַעְתִּי בְּחֶבְיוֹן שָׂדֶה וַיָּעַר,

כִּי תִכְמְהוּ כֹה לְשִׁירִי בַּלֵּילוֹת וּבַיָּמִים…

לֹא! לֹא חֲלִילִי אֲהַבְתֶּם, אַךְ שְׂנֵאתֶם מוֹכִיחַ בַּשָּׁעַר,

לֹא אֶת זִמְרָתִי תַּחְמֹדוּ, אַךְ תְּתַעֲבוּ דוֹבֵר תָּמִים!

וְאָמְנָם לֹא נָבִיא, רַק בּוֹקֵר וּבוֹלֵס שִׁקְמִים אָנִי,

וּלְשָׁדִי מַה־תַּעֲרֹג נַפְשִׁי, מַה־יִּכְלוּ לוֹ כָּל הַשְּׂעִפִּים!

אַךְ מִי שֶׁנָּתַן לִי חָלִיל הוּא גַם לִשְׁאוֹג צִוָּנִי

וּלְהַכּוֹת אֶת הַכַּפְתּוֹר עַד יִרְעֲשׁוּ הַסִּפִּים!…

ב

הַשַּׁחַר פָּרוּשׂ עַל הָרִים. אוֹרוֹ הַזַּךְ יַנְחֵנִי

אֶל אַרְצִי, לִנְאוֹת־הָרוֹעִים, לַשִּׁקְמִים וְלָעֲדָרִים;

בַּפַּעַם הָאַחֲרוֹנָה תֶחֱזֵךְ עַתָּה עֵינִי,

שֹׁמְרוֹן כְּלִילַת־יֹפִי, בְּרוּכַת עֲמָקִים וְהָרִים.

עוֹד סְרוּחִים עַל עַרְשׂוֹתָם נְקוּבֵי רֵאשִׁית הַגּוֹיִים,

אֲמַצְיָה כֹּהֵן בֵּית־אֵל עַל מִטַּת שֵׁן עוֹד הוֹזֶה:

לֹא יוֹסִיף עוֹד הָרוֹעֶה לְהַרְגִּיז מְנוּחַת שׁוֹעִים,

אֲמַצְיָה שָׂרָה עִם עָמוֹס, שָׂרָה וַיּוּכַל לַחוֹזֶה.

אַךְ עַד הֵמָּה נָמִים וְטֶרֶם אֶעֱזוֹב אֶת גְּבוּלֵךְ,

שְׂאִי מִמֶּנִי בְרָכָה, אֶרֶץ חוֹרְפַי וּזְעוּמַי!

בִּנְגֹהוֹת שַׁחַר עוֹלֶה מַה־נֵּחַנְתְּ, מַה־יָּפִית כֻּלֵּךְ,

מַה־יֶּהֱמוּ לָךְ כָּל קְרָבַי, מַה־נִּכְמְרוּ נִחוּמַי!

בְּדָם דִּשְּנוּךְ שָׂרַיִךְ, שׁוֹפְטַיִךְ – בְּדִמְעוֹת דַּלִּים,

הָרֶשַׁע כְּנַחַל אֵיתָן בְּקִרְבֵּךְ עָבַר וְשָׁטַף,

אַךְ אַתָּה, חֵלֶק עַמִּי, לֹא עָלֶיךָ אַלִּין,

אַךְ לָךְ מַה־יִּזְעַק לִבִּי, נַחֲלַת־יָהּ לִשְׁבָטָיו!

לֹא יָבִין כֹּהֵן בֵּית־אֵל, לֹא יֵדְעוּ שׂוֹטְמֵי־דְבָרִי,

מַה־יָּקָר לִי בָךְ, שֹׁמְרוֹן, כָּל נִיר וְכָל עֲרוּגָה…

וְעֵת חָזִיתִי קָשׁוֹת וְנִיבִי מָה אַכְזָרִי,

מַה־לָּהֲטָה בִי נַפְשִׁי מֵאַהֲבָה וּמִתּוּגָה…

אַךְ יָבוֹא יוֹם, עוֹד יָבוֹא – וְהוּא לֹא בַשָּׁמַיִם –

וְאַדֹנָי מִקִּרְבֵּךְ יָדִיחַ הַדְּמָעוֹת עִם הַדָּמִים,

אָז נֵצֶר חָדָשׁ, רַעֲנָן, יִפְרֶה מֵעֵץ אֶפְרַיִם

וִיחִי הַצִּיץ הַנּוֹבֵל וִיהִי לִצְבִי הַכְּרָמִים.

עוֹד יָבוֹא יוֹם – מַה־נַּפְשִׁי מִתְרַפֶּקֶת עָלָיו –

וְשַׁחַר פְּדוּת וָיֶשַׁע עַל שַׁדְמוֹתַיִךְ יָשִׂישׂ:

הַגְּבָעוֹת תִּתְמוֹגַגְנָה לֹא מִדָּם – מִדְּבַשׁ וְחָלָב!

וְהִטִּיפוּ אָז הֶהָרִים לֹא דְמָעוֹת, כִּי אִם עָסִיס!

בַּיּוֹם הַהוּא יִתְעַלְּפוּ הַבְּתוּלוֹת וְהַבַּחוּרִים

מִצָּמָא לִדְבַר יְהֹוָה, לִבְשׂוֹרַת־אוֹר גּוֹאֶלֶת

אָז יֶחֱזֶה גַם הַחוֹזֶה לֹא חֹשֶׁךְ וְתַמְרוּרִים,

אָז יָשִׁיר גִּיל וּתְקוּמָה לַסֻּכָּה הַנּוֹפֶלֶת…

תרפ"ח

---

אִם חָרְבָה טִירָתִי...

מאת

דוד שמעוני

הַתִּקְרָה שְׁבוּרָה, בַּכְּתָלִים סְדָקִים,

אַךְ בַּגַּג הַנָּקוּב מַכְחִילִים שְׁחָקִים,

וּבְעַד הַפְּרָצִים אֲשֶׁר בַּקִּירוֹת

עַד גְּבוּל הָאוֹפֶק שְׁדֵמוֹת מַזְהִירוֹת.

אִם חָרְבָה טִירָתִי, אִם יָרַד מִשְׂגַּבָּהּ –

לִי נִגְלָה פִתְאֹם הֲדַר אֶרֶץ רַבָּה,

וְלִנְגִינוֹת פֶּלֶא מַה־נַּפְשִׁי הוֹמָה,

אֲשֶׁר לֹא שְׁמַעְתִּין בְּתוֹךְ הַחוֹמָה…

תרפ"ח

---

אִילָן

מאת

דוד שמעוני

לאז"ר באהבה

יְשִׁישׁ הַיַּעַר רֹאשׁוֹ כָפַף

הֲלוּם רְעָמִים, צְרוּב חֲזִיזִים,

וְאוּלָם עוֹד בִּסְבַךְ עֲנָפָיו

דַּיָּרִים קִנְּנוּ עַלִּיזִים.

בִּשְׁחוֹר קְלִיפָּתוֹ אֵזוֹב עָלָה,

הַגֶּזַע כֻּלּוֹ כְתֹבֶת־קַעְקַע –

וְאוּלָם שִׁירַת אוֹן וְצָהֳלָה

בְּצֵל עֳפָאָיו עוֹד מְפַכָּה.

צַמַּרְתּוֹ קְרוּחָה, אַךְ מוֹרִיקִים

עוֹד בַּדִּים בּוֹדְדִים נֶאְדָּרִים,

וּמִשָּׁרָשָׁיו הָעַתִּיקִים

רַעֲנַנִּים יִפְרוּ עוֹד נְצָרִים.

וַיְהִי בְּהָעִיר דְּרוֹר אֶת קִּנָּהּ,

וַיְהִי בְצַפְצֵף הַגּוֹזָלִים –

וַיִּפְצַח גַּם הַיָּשִׁישׁ רִנָּה

מֵהַשָּׁרָשִׁים עַד הֶעָלִים.

וְהֶמְיַת פֹּארוֹת כִּבְדֵי־דוֹרוֹת

וְרֶטֶט כָּמוּס לַשָּׁרָשִׁים,

וְרַחֲשֵׁי חֶדְוָה, לַחֲשֵׁי אוֹרוֹת

אֲשֶׁר לַּנְצָרִים הַחֲדָשִׁים,

וְזִמְזוּם דְּבוֹרִים, עַז וְעָרֵב,

וְשִׁיר הַקֵּן, שִׁיר אֵם עַל בָּנִים –

לְאֶחָד מִזְמוֹר־שִׁיר הִצְטָרֵף

כָּל שְׁלַל הַצְּלִילִים הַמְגֻוּנִים,

לְשִׁיר גִּלוּיִים הַנַּעֲלָמִים,

אֲשֶׁר לָעַד בַּל יִדֹּם קוֹלָם,

לִזְּמִיר הַחַיִּים הַנִּרְקָמִים

מֵהָעוֹלָם וְעַד הָעוֹלָם…

שבט תרפ"ט

---

שְׁעוֹתַי הַטְּרוּפוֹת...

מאת

דוד שמעוני

כָּל שָׁעָה נִפְלָאָה, כָּל רֶגַע נֵאִדָּרִי,

מְעֻטְּרֵי־הַפְּרָחִים, מְקֻטְּרֵי־הַמֹּר,

עֲלוּפֵי־הַטְּלָלִים, אֲפוּפֵי־הָאוֹר,

לָקַחְתִּי לְעַצְמִי, לִדְמֵי וּבְשָׂרַי.

רַק שְׁיָירִים נִזְעָמִים, רַק מַפָּל הַיָּמִים,

שְׁעוֹתַי הַטְּרוּפוֹת בְּסַּעֲרוֹת־הָרִיק,

עֵת אָזְלַת כָּל תִקְוָה וַיִּדְעַך כָּל זִיק,

הֵבֵאתִי בְתוּגָה לְחֵי־הָעוֹלָמִים.

אַךְ צוּרִי לֹא זָעַם אֶת פְּסֹלֶת הַתְּרוּמָה,

קָרְבָּנִי הַנִּקְלֶה לֹא מָאַס הָאֵל,

הוּא שָׁעָה לַשַוְעָה מִישִׁימוֹן וָלֵיל.

הוּא קִבֵּל בְּרָצוֹן מִנְחָתִי הַזְּעוּמָה.

וּשְׁעוֹתַי הַטְּרוּפוֹת לִי הֵשִׁיב רִבּוֹנִי,

וְהִנֵּה הֲפָכָן לְחֶמְדַּת הַיּוֹם,

לְטֹהַר הַסַּפִּיר – אֶת אֹפֶל הַתְּהוֹם,

וּלְזִמְרַת זְמִירֹותַי – אֶת הֶמְיַת יְגוֹנִי…

תרפ"ט

---

כְּיוֹגֵב נֶאֱמָן זֶה...

מאת

דוד שמעוני

כְּיוֹגֵב נֶאֱמָן זֶה, אֲשֶׁר גַּם בַּמִּלְחָמָה

בְּחָרְפוֹ נַפְשׁוֹ לָמוּת עַל גְּבוּלוֹת מְכוֹרָתוֹ,

לֹא יָפִיר בְּרִית הָרָז עִם אִמּוֹ הָאֲדָמָה,

וּמִדֵּי זָכְרוֹ אוֹתָהּ וְשָׁכַח אָכֹל וְשָׁתֹה;

כְּיוֹגֵב זֶה, אֲשֶׁר אִם מֵעֲמַל הַפְּחָדִים

לְמֶשֶׁךְ זְמַן יִקָּרֵא דְרוֹר לוֹ, דְּרוֹר מִקַּשְׁתּוֹ,

כְּצִפּוֹר יֶחֱרַד יָעוּף אֶל שָׂדוֹת לֹא־נֶעֱבָדִים

לְהַחֲיוֹת אוֹתָם שֵׁנִית בְּאִתּוֹ וּבְמַחֲרַשְׁתּוֹ;

וְרֶוַח כִּי יְהִי בֵין פָּעֳלֵי־קְרָב אֲיֻּמִּים

בְּאַהֲבָה מֶשֶׁךְ זָרְעוֹ יִשָּׂא עַל פְּנֵי שָׂדוֹ,

וְאַף כִּי יָפוֹן מְאֹד אִם יִשָּׂא גַם אֲלֻמִּים,

לֹא יִשְׁכַּח חֶסֶד נִיר, וּשְׁמָרוֹ וַעֲבָדוֹ –

כְּיוֹגֵב נֶאֱמָן זֶה הֵן יִהְיֶה גַם הַמְשׁוֹרֵר:

לֹא רַק בְּעִדַּן גִּיל, אַךְ גַּם בְּצוּק־הָעִתִּים

לֹא יֶחֱשֶׁה וְלֹא יִשְׁקוֹט מִלְּהָעִיר וּמִלְּעוֹרֵר

שְׁאִיפוֹת־עָל נִשְׂגָּבוֹת וְרִגְשׁוֹת־אֱנוֹשׁ אֲמִתִּים.

וְגַם בְּסַעֲרוֹת חִיל לֹא יֵשְׂטְ מִמְּנָת גוֹרָלוֹ

לִרְקוֹם חֲלוֹמוֹת אוֹר, וּשְׁמָרָם וְעֲבָדָם;

וְקָרָא גַם מִתְּהוֹם: רַק הַעְפֵּל וְרַק עָלֹה;

וְחָזָה גַּם בַּקְּרָב, כִּי אַחִים כָּל הָאָדָם…

אב תרפ"ט

---

לֹא הָאַחֲרוֹן!..

מאת

דוד שמעוני

ליל"ג ליובל המאה

מִכָּל הַקּוֹלוֹת הַזְּעוּמִים וְהַמְּרִירִים

שֶׁל בַּת־שִׁירְךָ “הַשְּׁחוֹרָה כָעוֹרֵב”

בְּנַפְשִׁי הִרְעִים

בִּכְאֵב אֵין לוֹ שֵׁנִי

הַהִי הַצּוֹרֵב:

“אִם לֹא הָאַחֲרוֹן בִּמְשׁוֹרְרֵי צִיּוֹן הִנְּנִי”…

מִכָּל הַקּוֹלוֹת הָעַזִּים, הַמַּסְעִירִים

שֶׁל בַּת־שִׁירְךָ הַשָּׂשָׂה לִקְרַאת קְרָבוֹת

אֵין קוֹל אֲשֶׁר כֹּה יְעוֹדְדֵנִי

לְהִלָּחֵם וּלְקַוּוֹת

כַּצְּלִילִים הַנּוֹאָשִׁים, הָעֲרִירִים:

“אִם לֹא הָאַחֲרוֹן בִּמְשׁוֹרְרֵי צִיּוֹן הִנֵּנִי”…

לֹא הָאַחֲרוֹן! עַל אַלְפֵי מֵיתָרִים

עוֹד נֶפֶשׁ יִשְׂרָאֵל מִשְׁתַּפְּכָה בִּרְנָנִים נֶאְדָּרִים!

וְלוּ קַמְתָּ, הַקּוֹדֵר, וְהֶאֱזַנְתָּ אֶת קוֹלָם –

וְקָרַנְתָּ גַּם אַתָּה וְרִנַּנְתָּ מִתְפָּעֵל:

"לְעוֹלָם

אֶל יִתְיָאֵשׁ מְשׁוֹרֵר יִשְׂרָאֵל"!

כסלו תרצ"א

---

לְרָחֵל

מאת

דוד שמעוני

– כְּנַף רְנָנִים לֹא נַעֲלָסָה,

מַה מְצוּקָתֵךְ מִמְּצוּקָה?

– "אֶל תְּכֵלֶת עַל הַשָּׂשָׂה

תְּשׁוּקָתִי מָה עֲמֻקָּה"…

– מַדּוּעַ אֵינֵךְ טָסָה?

– “אֶבְרָתִי רְסוּקָה”…

מִקִנֵּךְ בַּעֲלִיַּת הַגַּג

צְלִיל בָּא וּצְלִיל הוֹלֵךְ.

עֶרְגַּת אֹשֶׁר וְחַג –

וְהַמָּוֶת מוֹלֵךְ.

מִקִּנֵךְ בַּעֲלִיַּת הַגַּג

לֹא נַאֲזִין עוֹד קוֹלֵךְ…

לֹא נַאֲזִין עוֹד, מְשׁוֹרֶרֶת

עֲנֻגָּה־עֲגוּמָה,

רִנָּתֵךְ חוֹלֶמֶת־סוֹעֶרֶת,

כְּאֵב וְאַהֲבָה רְקוּמָה…

בִּשְׂדוֹת כִּנֶּרֶת

מְנוּחָה לָךְ וּתְנוּמָה…

ל' ניסן תרצ"א

---

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָרוּחַ...

מאת

דוד שמעוני

ליעקב כהן ליובל החמישים

וְיֵשׁ אֲשֶׁר הָרוּחַ מִשְׁבִי הַגּוּפִים יֵרוֹם

וְעָבַר עַל גְּדוֹתֵיהֶם וְהֵצִיף אֶת הַחֹמֶר;

אָז יָבוֹא קֵץ כָּל בָּשָׂר, רַק רוּחַ זַךְ וְעֵירֹם,

רַק נֶפֶשׁ אֱלֵי נֶפֶשׁ בְּלִי קוֹל תַּבִּיעַ אֹמֶר.

וְאֶבֶן זוֹ בַשָּׂדֶה הָאִלְּמָה וְהַשְּׁחוֹחָה

שׁוּב אֵינָהּ אֶבֶן שָׂדֶה – הִיא רוּחַ הַהַשְׁלָמָה,

הַבִּינָה הָעִלָּאִית הַסְּגוּרָה בְתוֹךְ תּוֹכָהּ

וְצוֹפָה מִתּוֹךְ תּוֹכָה לְיַרְכְּתֵי הַדְּמָמָה.

וְיָרֵךְ זוֹ שֶׁל פֶּרֶד מִמַּשָּׂא מִשְׁתַּטֵּחַ

– מַה נּוֹצְצָה מִזֵּעָה, מַה רוֹטְטָה הַיָּרֵךְ –

הֲלֹא זֶה הָעִצָּבוֹן, זוֹ תוּגַת הַהֶכְרֵחַ

הַבּוֹרֵא וְהַמַּחֲרִיב, הַמְחַבֵּש וְהַמְפָרֵךְ.

וּקְצֵה כַף רֶגֶל זְעִירָה לְתוֹךְ חֲלַל הָעוֹלָם

לְתֻמּוֹ הוֹשִׁיט תִּינוֹק מְנַמְנֵם בָּעֲרִיסָה –

הֲתַקְשִׁיב, אֵיך מִסָּבִיב מַלְאָכִים נָתְנוּ קוֹלָם

בְּשִׁיר־בְּרֵאשִׁית קָדוֹשׁ, בִּנְגִינַת־תֹּם מַעֲלִיסָה?

וְעֵץ אֶל עָל מִתַּמֵּר לְנֹגַהּ קַרְנֵי שְׁקִיעָה,

אֶל תּוֹךְ הַסְּבָךְ הָרַעֲנָן נוֹטֶפֶת תַּמְצִית דָּמָן,

וְכֻלּוֹ שָׁקוּף־רוֹטֵט בְּשִׁפְעַת גַּוְנֵי פְלִיאָה

אַפְלוּלִי־יָרֹק־וָרֹד וְזָהָב וְאַרְגָּמָן –

וּפִתְאֹם גָּז הָאִילָן… רַק יִלְהַט אֵלֶם־יָגוֹן,

רַק עֶדְנַת־אַהֲבָה תֶהֱמֶה, בְּכִי־חֶמְלָה יִרְעַד רָעֹד,

וּמוּל רָקִיעַ דּוֹעֵך מְתַמֵּר הָעֵרָגוֹן

אֶל יֹפִי שֶׁנִּסְתַּלֵּק, אֶל יֹפִי שֶׁלֹּא בָא עוֹד…

תרצ"ב

---

עֵת יְלָדִים אֶרְאֶה...

מאת

דוד שמעוני

עֵת יְלָדִים אֶרְאֶה בַחֲבוּרָה צוֹהֶלֶת

וְעֵינֵיהֶם נוֹגְהוֹת בְּגִיל רַעֲנָן וָזָךְ,

וְאֶת צְחוֹקָם אֶשְׁמַע, זֶה שִׁיר־שִׁירֵי־הַחֶלֶד

אֲשֶׁר לְלֹא־מַעֲצוֹר מִלֵּב תָּמִים יְפַךְ –

אָז יַחַד עִם מַשַּׁב אָבִיב רָחוֹק וָּפֶלִאִי,

עִם רֵיחַ־טַל עָנֹג שֶׁל בֹּקֶר מְלַבְלֵב,

גַּם עֶצֶב־סְתָו קוֹדֵר יָמֹץ נַפְשִׁי בַּשֶּׁלִי

וּפַחַד־לַיְלָה מַר יַרְטִיט בִּי אֶת הַלֵּב.

אַךְ לֹא עַל זֹאת, בִּנְטוֹת שִׁמְשִׁי, נַפְשִׁי נֶעְגֶּמֶת

כִּי לֹא יַאְדִּמוּ שׁוּב לִי פַאֲתֵי קָדִים,

כִּי לֹא אָשׁוּב אֶדְמֶה לָכֶם, יַלְדֵי הַחֶמֶד,

כִּי לְגוֹרָל עָרִיץ יָמַי מְשֻׁעְבָּדִים –

אֲבָל עַל זֹאת אֶכְאַב, כִּי לִי תִּדְמוּ אַתֵּמָה,

כִּי פַלְגְּכֶם יֻדְלַח כְּהִדָּלַח שִׁטְפִּי,

כִּי גַם טַלְכֶם הָזַּךְ, הָהּ, יֵהָפֵךְ לְדֶמַע,

כִּי חֶלֶד קַר, עוֹיֵן גַּם אֶת צְחוֹקְכֶם יַקְפִּיא.

וּבְתַמְצִית יָגוֹן נַפְשִׁי דֹם מִתְפַּלֶּלֶת:

אִם לֹא לְמַעַן בְּכִי מָטִים עַל פִּי הַתְּהוֹם –

לְמַעַן צְחוֹק תִּינוֹק, זֶה שִׁיר־שִׁירֵי־הַחֶלֶד,

עַל עוֹלָמְךָ, אֵלִי, שְׁפֹךְ אוֹר מְעַט וָחֹם…

תרצ"ב

---

על שפת הים

מאת

דוד שמעוני

על שפת הים

מאת

דוד שמעוני

---

אלגיות

מאת

דוד שמעוני

אלגיות

מאת

דוד שמעוני

מתוך הסנה

מאת

דוד שמעוני

---

אַל סְפֹד...

מאת

דוד שמעוני

אַל סְפֹד,

אַל בְּכוֹת

בְּעֵת כָּזֹאת,

אַל הוֹרִיד רֹאשׁ…

עֲבֹד! עֲבֹד!

הַחוֹרֵשׁ, חֲרוֹשׁ!

הַזּוֹרֵעַ, זְרַע!

בְּרֶגַע רַע

כִּפְלַיִם עֲמֹל,

כִּפְלַיִם יְצֹר,

וּנְטַע וַעֲדֹר,

וְסַקֵּל וּגְדֹר,

וּפַלֵּס וְּסְלֹל

מְסִלַּת דְּרוֹר

לְיוֹם הָאוֹר…

בִּנְתִיב הָעֱנוּת

הוֹלְכָה הַפְּדוּת.

וְצוֹעֵק הַדָּם

לְנִשְׁמַת הָעָם:

הִתְנַעֵר וּפְעָל!

הִגָּאֵל וּגְאַל!

רחובות, ניסן תרפ"א

---

לֹא שַׁאֲנַנִּים וְחוֹגְגִים...

מאת

דוד שמעוני

לנשמת הגבורים והקדושים

באהבה ובאמונה

לֹא שַׁאֲנַנִּים וְחוֹגְגִים, לֹא בְשִׁירַת נֹעַר חֲמוּדָה,

הָלַכְנוּ אֶל אַרְצֵנוּ, הָלַכְנוּ אַל יְהוּדָה.

בְּיַמֵּי בְלִיַּעַל וְזָדוֹן, בֵּין מִשְׁבְּרֵי מָוֶת אֲיֻמִּים,

פִּלַּסְנוּ לָנוּ נְתִיבוֹת אֶל הָרֵינוּ הַקְּדוּמִים.

מִימִינֵנוּ רָתְחָה שִׂנְאָה, מִשְּׂמֹאלֵנוּ סָעַר חָרוֹן –

וַנִּצְעַד עַל עֶבְרֵי פִי פַחַת, וַנִּצְעַד אֶל שְׂדוֹת הַשָּׁרוֹן.

הַשָּׂטָן לָחַשׁ כַּנָּחָשׁ: לֹא לָכֶם, לֹא לָכֶם הִגָּאֵל…

אֲבַדּוֹן שָׁמַר צַעֲדֵנוּ – אַךְ בָּאנוּ אֶל הָרֵי יִשְׂרָאֵל.

בָּאנוּ לֹא בְצִלְצְלֵי תְרוּעָה, בָּאנוּ לֹא בְזֵרֵי נִצָּחוֹן,

אַךְ בָּעַיִן מַזְהִירָה תִקְוָה, אַךְ בַּלֵּב פּוֹעֵם בִּטָּחוֹן.

בָּאנוּ לְהַפְרוֹת צִיָּה, לְהָנִיב אֶרֶץ מֶלַח,

יָדֵינוּ שָׁלַחְנוּ לַמַּעְדֵּר, אַךְ נֵדַע גַּם לְהַחֲזִיק שֶׁלַח.

וּמָה לָּנוּ סוּפָה כִּי תַּחֲלֹף? וּמַה לָּנוּ שׁוֹאָה כִּי תַעֲבֹר!

אֲנַחְנוּ קִוִּינוּ וַנּוּכַל גַּם בִּהְיוֹת הַחֶרֶב עַל צַוָּאר.

הָיִינוּ בֵין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת – הֲנִירָא מִבְּכִי שׁוּעָלִים?

דִּלַּגְנוּ עַל הָרֵי חֹשֶׁךְ – הַאִם יַפְחִידוּנוּ צְלָלִים?

וּבְיַלֵּל צִיִּים עִם אִיִּים – אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד וְנָרֹן

בַּשְּׁפֵלָה וּבְעַרְבוֹת הַיַּרְדֵּן, בַּגָּלִיל, בַּנֶּגֶב, בַּשָּׁרוֹן.

שִׁירָתֵנוּ לֹא דַם וּקְרָבוֹת, שִׁירָתֵנוּ – חַיִּים וִיצִירָה,

שִׁירָתֵנוּ כֵנָה וּצְנוּעָה, וְאוּלָם גַם בּוֹטְחָה וְאַדִּירָה.

מֵהַחֶרֶמוֹן עַד נַחַל מִצְרַיִם, מֵהַיָּם עַד הֲרֵי הַבָּשָׁן –

אֲנַחְנוּ נַעֲבֹד וְנָשִׁיר שִׁירֵנוּ הֶחָדָשׁ־הַיָּשָׁן…

רחובות, ט' אייר תרפ"א

---

לִטְרֻמְפֶּלְדּור

מאת

דוד שמעוני

יוֹסֵף הַגְּלִילִי… יַרְנִין לִבֵּנוּ

שֵׁם זֶה, בּוֹ תִּנּוֹן, עַז וְצָנוּעַ:

צְלִילֵי הוֹד־קְדוּמִים בּוֹקְעִים מִמֶּנּוּ,

זֹהַר הַבָּאוֹת עָלָיו זָרוּעַ…

יוֹסֵף הַגְּלִילִי… אָכֵן לֹא תָמְנוּ

חַסְדֵי אֱלֹהַּ לָאֻמָּה הַשְּׁבוּרָה!

הַרְבֵּה מִלֵּאתָ מַה־שֶׁפָּגַמְנוּ:

עֹז שֶׁבַּטֹּהַר, תֹּם שֶׁבַּגְּבוּרָה…

הַרְבֵּה עֲנָנִים מֵעַל שָׁמֵינוּ

פִּזְּרָה בַת־צְחוֹקְךָ, זוֹ הָאַחֲרוֹנָה…

דְּבָרְךָ: “טוֹב לָמוּת בְּעַד אַרְצֵנוּ”

פִּלַּח לֵילֵנוּ כְּשֶׁמֶשׁ גְּאֵיוֹנָה.

יַעַן כִּי דְּבָרְךָ הָיָה כוֹתֶרֶת

מַעֲשִׂים וּפְעָלִים, זְמַן לֹא יַכְחִידֵם:

יַעַן כִּי יָדְךָ הִיא הַמְדַבֶּרֶת,

יָדְךָ הַיְחִידָה, יוֹסֵף הַגִּדֵּם!

לֹא נִפְנוּף דְּגָלִים, לֹא מְצִלְתַּיִם,

לֹא רַעַשׁ הֵידָד, שָׁאוֹן אֱוִילִי –

חֵרוּת, מוֹלֶדֶת, יְגִיעַ־כַּפַּיִם

הָיָה חֲלוֹמֵךְ, יוֹסֵף הַגְּלִילִי!

הֵדֵי חֲלוֹמֵךְ עוֹדָם נִשָּׂאִים

שָׁם בִּמְקוֹם כָּלָה שְׁבִילְךָ הַכָּלִיל!

הָרֵי הַגָּלִיל בְּהוֹדָם נִפְלָאִים –

תִּלְּךְ עוֹד הֶאְדִּיר הַדְרַת הַגָּלִיל.

וְעִם מַסַּדָּה וְעִם יוּדֶפֶת

עִם כָּל הָרוֹמְזִים לָאֻמָּה: “הוֹחִילִי!”

שְׁכִינַת יִשְׂרָאֵל תִּהְיֶה חוֹפֶפֶת

גַּם עַל זִכְרֶךָ, יוֹסֵף הַגְּלִילִי!

אדר תרפ"ט

---

חֶבְרוֹן

מאת

דוד שמעוני

הַאִם לֹא אִוֵּךְ לְמוֹשָׁב אַבְרָהָם צוּר חֻצָּבְנוּ,

הַאִם לֹא אֶל שְׁמֵי לֵילֵךְ צִוָּהוּ יְהֹוָה לְהַבִּיט

לִסְפֹּר אֶת הַכּוֹכָבִים, לֵאמֹר: “כֹּה יִהְיֶה זַרְעֶךָ”?

הַאִם לֹא בְּתוֹכֵכִי, בִּהְיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא,

בִּנְפֹל עַל אַבְרָם תַּרְדֵּמָה וְאֵימָה חֲשֵׁכָה גְדוֹלָה

(אוּלַי נִפְעֲרוּ פִּתְאֹם לְעֵינָיו תְּהוֹמוֹת הֶעָתִיד…)

נִכְרָתָה בְּרִית הַקְּדוּמִים בְּאֵשׁ וּבְתַנּוּר עָשָׁן,

לֵאמֹר: “לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ הַזֹּאת…”?

וּמָגֵן שָׁאוּל כִּי נִגְעַל עַל הָרֵי בַגִּלְבּוֹעַ,

הַאִם לֹא בַעֲצַת עֶלְיוֹן עָלָה דָוִד חֶבְרוֹנָה,

הַאִם לֹא בָךְ הָמְלַךְ גַּם מָלַךְ מְשִׁיחַ אֱלֹהֵי יַעֲקֹב,

מְכוֹנֵן מַמְלֶכֶת יִשְׂרָאֵל, נְעִים זְמִירוֹת עוֹלָם?

חֶבְרוֹן בְּנַחַל אֶשְׁכּוֹל, חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה!

הַאִם לֹא נִין לְדָוִד לְעִיר מְצוּרָה שָׂמֵךְ,

חִזְּקָךְ לְהַרְבֵּה מְאֹד בְּצִינּוֹת וּבִרְמָחִים

וּנְגִידִים בְּקִרְבֵּךְ נָתַן, נְגִידֵי עַם יְהוּדָה,

לַעֲמוֹד בָּךְ עַל הַמִּשְׁמָר, לִשְׁקֹד עַל מוֹרֶשֶׁת יַעֲקֹב?

הַאִם לֹא הַמַּכַּבִּי בְחַרְבּוֹ, חֶרֶב גּוֹאֶלֶת,

קָרָא דְּרוֹר לָךְ מֵעֵשָׂו הָעוֹשֵׁק נַחֲלַת אָחִיהוּ,

וְנֶשֶׁר רוֹמָא עֵת תָּקַע בְּלִבֵּךְ מַקּוֹר בַּרְזִלּוֹ,

הַאִם לֹא כָל עוֹד בָּם נַפְשָׁם נִלְחֲמוּ לָךְ גִּבּוֹרָיִךְ,

צְבָאֵי הֶהָרִים הַקַּלִּים, כְּפִירֵי הַנֶּגֶב הָעַזִּים,

הַאִם לֹא מִנַּהֲרוֹת דָּמָם רָווּ אַף דַּשְׁנוּ הָרָיִךְ?..

חֶבְרוֹן עִיר הָאָבוֹת, חֶבְרוֹן עִיר הַקְּבָרִים!

הַאִם שְׁכֵחוּךְ בָּנַיִךְ, עוֹרְקֵי־צִיַּת־הַגָּלוּת,

הַאִם לֹא כָמְהוּ אֵלַיִךְ, הַאִם לֹא חָרְדוּ אֵלַיִךְ

שְׂרִידֵי חֶרֶב וּמְדוּרוֹת לְחוֹנֵן אֶת עַפְרוֹתָיִךְ?

הַאִם לֹא יָקְדָה אֵשׁ תָּמִיד, אֵשׁ אַהֲבָה, אֱמוּנָה וְתִקְוָה,

בְּחֶשְׁכַת חֲצֵרֵךְ הַזְּעוּמָה, “חֲצַר־הַיְּהוּדִים” הַקּוֹדְרָה,

שַׁלְהֶבֶת־אַלְמָוֶת נַעֲלָמָה, אֲשֶׁר לֹא כִבּוּהָ שְׁטָפוּהָ

כָּל גַּלֵּי מַשְׂטֵמָה וְעֶבְרָה, כָּל מִשְׁבְּרֵי זָדוֹן וָרֶשַׁע?

הַאִם לֹא בִגְבוּרָה נֶאְדָּרָה מְתֵי־מְעַט מְדֻכָּאִים,

יוֹשְׁבֵי חֹשֶׁךְ וְצַלְמָוֶת, אֲסִירֵי עֹנִי וְרָעָב,

שָׁמְרוּ עַל הַגַּחֶלֶת מִמִּטְרוֹת עֹז וּמִסְּעָרוֹת?

הַאִם לֹא בַאֲוִיר־הַמַּחֲנָק שֶׁל כְּלוֹבֵי־אֶבֶן הַצָּרִים

נֶאֶרְגוּ חוּטֵי הַפָּז לְאַגָּדוֹת עֲנֻגּוֹת וְזַכּוֹת,

נִרְקְמוּ מַחְלְצוֹת חָזוֹן וְשִׁירָה נִפְלָאָה נָבָעָה,

תּוֹכָהּ רָצוּף בִּטָּחוֹן עַז מֵחַלָּמִישׁ וְשָׁמִיר?

הַאִם לֹא נִשְׁזְרָה תָמִיד בְּרִקְמַת־הֶחָזוֹן הַתְּמִימָה

הַסְּפוּגָה אֱמוּנָה וּדְמָעוֹת, הַשְּׁקוּיָה יָגוֹן וְתִקְוָה,

דְּמוּת אַבְרָהָם אָבִינוּ כְּשׁוֹמֵר הָעוֹמֵד עַל מִצְפֶּה,

הַזּוֹכֵר וּמַזְכִּיר לֶאֱלֹהַּ אֵת דִּבְרֵי הַבְּרִית הָעַתִּיקָה?

הוּא הוּא אֲשֶׁר דֶּרֶךְ הַחוֹר בְּדֶלֶת הַבַּרְזֶל, לְמַטָּה,

הֵבִיא לָרַב אֶת הָאַרְנָק עִם דִּינָרִין טָבִין וּתְקִילִין,

כֶּסֶף פִּדְיוֹן הַנְּפָשׁוֹת, נְפָשׁוֹת קְהִלַּת הַקֹּדֶשׁ,

אֲשֶׁר זָמַם לְהַשְׁמִיד פֶּחָה פֶרֶא וְעָרִיץ.

וְהוּא שֶׁיָּצָא מִקִּבְרוֹ בְּעֶרֶב יוֹם הַכִּפּוּרִים

וּפָנָיו מוּעָדוֹת לְ“חָצֵר” לְבֵית־הַתְּפִלָּה הֶעָגוּם,

שָׁם קְהִלַּת־חֶבְרוֹן הַקְּדוֹשָׁה נִתְאַסְּפָה שְׁרוּיָה בְצַעַר,

כִּי חָסֵר אֶחָד לְמִנְיָן לְקַבֵּל פְּנֵי שַׁבָּת־שַׁבָּתוֹן…

וְהוּא אֲשֶׁר בָּא בַלַּיְלָה לְנוֹגֵשׂ שׁוֹאֵף דָּמִים,

כְּרוּחַ עַל פָּנָיו חָלַף וְרֹב עַצְמוֹתָיו הִפְחִיד,

לְבַל יָהִין לִנְגֹּעַ בְּעַם אֱלֹהֵי אַבְרָהָם…

חֶבְרוֹן עִיר הַשְּׁחִיטָה, חֶבְרוֹן עִיר הַהֶרֶג!

הַבָּנִים הוּבְלוּ לַטֶּבַח, הָאָבוֹת יָשְׁנוּ שְׁנָתָם,

הַמְּעָרָה אָטְרָה פִיהָ, אַבְרָהָם לֹא יָצָא מִקִּבְרוֹ…

חֶבְרוֹן עִיר הַשְּׁחִיטָה, חֶבְרוֹן עִיר הַהֶרֶג!

לֹא עוֹד עִיר מִקְלָט הִנָּךְ לְמַכֵּה־נֶפֶשׁ בִּשְׁגָגָה,

כִּי אִם לְמִפְלָצוֹת־טֶרֶף, הֲלוּמוֹת־דַּם־נְקִיִּים;

לֹא עוֹד תְּכֻנִּי עִיר מְעָרַת־הַמַּכְפֵּלָה:

לִמְעָרַת פָּרִיצִים הָיִית, לִמְאֵרַת־הַמַּכְפֵּלָה:

כְּצֹאן – לֹא בַמִּלְחָמָה – נִזְבְּחוּ קְדוֹשַׁיִךְ

וּבְאַכְזָרִיּוּת־תָּפְתֶּה, פְּרִיץ חַיּוֹת לֹא יֵדָעֶנָּה…

וְאוּלָם בְּכָל אֵלֶּה אֵיךְ אָאֹר אוֹתָךְ, חֶבְרוֹן,

אֵיךְ אֶקֹּב וַאֲקַלֵּל: "הֲרֵי קִרְיַת אַרְבַּע

אַל טַל וְאַל מָטָר עֲלֵיכֶם…" וְהֵן הֶהָרִים הָרָי!

וְאִם עֲשָׁקוּם זֵדִים וְחִלְּלוּם טְמֵאֵי־פְרָאִים,

וְאִם הַצְּבִי יִשְׂרָאֵל עַל בָּמוֹתַיִךְ חָלָל –

הֲלֹא עַל נַחֲלָתֵנוּ נָקִים עוֹד אֶת שְׁמֵנוּ,

הֲלֹא בְדָמֵנוּ תִחְיִי, חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה!

חֶבְרוֹן בְּהַר יְהוּדָה, חֶבְרוֹן עִיר הַבָּנִים!

מִבַּעַד לְלוֹט הַדְּמָעוֹת, הַלּוֹט עַל כָּל עֵינָיִם,

מְנַצְנְצָה לִקְרָאתִי רִקְמַת חָזוֹן חָדָשׁ

אֲשֶׁר מִכַּרְמֵי חֶבְרוֹן וּמִשּׂדוֹתֶיהָ יִצְמָח;

וּבְעַד יְלֵל הַשְּׁחוּטִים, הַשְּׂרוּפִים, הַחֲנוּקִים

בּוֹחֶנֶת אָזְנִי לַחַשׁ אַגָּדַת־עָם חֲדָשָׁה

אֲשֶׁר בְּעִדָּן בָּא – אֲשׁוּרֶנוּ וְלֹא רָחוֹק –

יְסַפֵּר אָב לַבֵּן וְהִגִּיד סָב לְנֶכְדּוֹ.

בִּהְיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וַעֲרָפֶל תְּכֵלֶת יַעַט

אֶת שֶׂגֶב הָרֵי חֶבְרוֹן, שְׂעִירֵי גַן וָיָעַר,

בַּכְּרָמִים יָשְׁלַךְ הָס מוּפַזֵּי נָגְהֵי שְׁקִיעָה

וְהֶאְדִּימוּ כִפּוֹת זֵיתִים מִצְטוֹפְפִים בַּגְּבָעוֹת,

וּבְמִשְׁעוֹלֵי־צֵל הַגּוֹלְשִׁים מִן הָרְכָסִים

יָשׁוּבוּ הָעֲמֵלִים – יוֹגְבִים וְכוֹרְמִים עִבְרִים –

אֶל נָוָם נְוֵה שָׁלוֹם, כְּתֹם עֲבוֹדַת יוֹמָם,

וְסִפֵּר אָב לַבֵּן וְהִגִּיד סָב לְנֶכְדּוֹ,

אֵיךְ שֵׁנִית קָמוּ הָרִים אֵלֶּה, נוֹטְפֵי־עָסִיס,

לִבְנֵי־אַבְרָם לְמִקְנָה מִידֵי עוֹשְׁקֵיהֶם־כֹּחַ:

"בְּשׁוּב יְהֹוָה שִׁיבַת צִיּוֹן – לֹא קָם הָעָם כַּלָּבִיא,

לֹא כַאֲרִי הִתְנַשֵּׂא לַחֲרוֹג מִמִּסְגְּרוֹת כִּלְאוֹ,

לֹא זָרַם אֶל הַמְּכוֹרָה מִיַּרְכְּתֵי הַגּוֹלָה

כִּשְׁטוֹף אֲפִיקֵי־אָבִיב לַנְּהָרוֹת וְלַיַּמִּים,

רַק בְּקִלּוּחִים דַּקִּים, בְּאַמּוֹת־מַיִם צָרוֹת

אֲשֶׁר לֹא יוּכְלוּ רַוּוֹת מוֹלֶדֶת צִחַת־צָמָא.

וְרַבִּים בְּנֵי שׁוֹמְמָה בְּאַרְבַּע רוּחוֹת עוֹלָם

• מִי מָנָה עֲפַר יַעֲקֹב בִּתְפוּצוֹת אֶרֶץ רַבָּה? –

אַךְ רַק מְעַטִּים שָׁמְעוּ שׁוֹפָרוֹ שֶׁל מָשִׁיחַ

וְאַדְמַת־יָּהּ הַשְּׁדוּדָה לֹא נִגְאֲלָה מִשִּׁבְיָהּ.

וַתִּרְגַּז אָז תַּחְתֶּיהָ אַדְמַת־יָּהּ הַשְׁבוּיָה,

וַתֵּמַר מְאֹד תְּלוּנָתָהּ וּמְלִיצֵי־יֹשֶׁר שָׁתְקוּ,

כִּי כָבֵד הָיָה מִנְּשׂוֹא עָוֹן הָעָם לְאַרְצוֹ…

וַתְּהִי עֵת צָרָה לְיַעֲקֹב… בְּנֵי עֵשָׂו וְיִשְׁמָעֵאל

בְּרִית רֶשַׁע כָּרְתוּ יַחַד לְהַכְרִית נִיר לְיַעֲקֹב,

לִמְחוֹת גַּם אֶת הַמְּעַטִּים מֵעַל פְּנֵי אַדְמַת צִיּוֹן,

אֲשֶׁר בִּבְרִיתָהּ נֶאֶמְנוּ וְלָהּ חַיֵּיהֶם קֹדֶשׁ.

אָז דַּם יִשְׂרָאֵל טָהוֹר, דַּם גִּבּוֹרִים וּקְדוֹשִׁים,

מִצְּפַת וְעַד חֶבְרוֹן נִשְׁפַּךְ, וּבְחֶבְרוֹן הִגְדִּיל,

וּבְעִיר קִבְרֵי אָבוֹת נִגַּר דַּם הַבָּנִים

כְּמַיִם נִגָּרִים אַרְצָה… וְהָאָבוֹת יָשְׁנוּ שְׁנָתָם…

רַק אַחֲרֵי אֲשֶׁר אָמַר יְהֹוָה לַמַּלְאָךְ הַמַּשְׁחִית:

“רַב, הֶרֶף יָדֶיךָ!” לְקוֹרְאֵי־שְׁמוֹ הוֹפִיעַ

אַבְרָם בַּחֲלוֹם הַלַּיְלָה, וּדְבָרוֹ מַר וְקוֹדֵר:

“אֵיךְ אָב יְרַחֵם בֵּן מַקְשִׁיחַ לֵב מֵאִמּוֹ?”

וַיִּשְׁמַע חֲלוֹם־הָרָז בְּכָל הָאָרֶץ יָצָא קוֹלוֹ,

וְצִלְצְלוּ בִּקְצֶה תֵבֵל מִלָּיו הַמֻּפְלָאוֹת,

עַד כִּי אָזְנֵי חֵרְשִׁים נִפְקְחוּ לְשִׁמְעָן…

וַיֶּרֶב אָז הָעָם מִיַּרְכְּתֵי הַגּוֹלָה

לַעֲלוֹת לִפְדּוֹת אֶת אַדְמַת־יָּהּ מִיַּד גּוֹזְלֶיהָ,

לְרַצּוֹת פְּנֵי הָאֵם, עֲזוּבָה לֹא נֻחָמָה,

לְכַפֵּר אֶת הַדָּם הַקָּדוֹשׁ אֲשֶׁר נִשְׁפַּךְ,

וְכָכָה נִגְאֲלוּ גַם הָרֵי חֶבְרוֹן אֵלֶּה,

הַשּׁוֹמְעִים עַתָּה שֵׁנִית הֵידַד יוֹגְבִים עִבְרִים

וְעוֹנִים לָמוֹ אֶת הַתִּירוֹשׁ וְאֶת הַיִּצְהָר…"

כֹּה יְסַפֵּר אָב לַבֵּן וְהִגִּיד שָׂב לְנֶכְדּוֹ

בִּהְיוֹת הַשֶּׁמֶשׁ לָבוֹא וַעֲרָפֶל תְּכֵלֶת יַעַט

אֶת שֶׂגֶב הָרֵי חֶבְרוֹן, שְׂעִירֵי גַן וָיָעַר,

וּבְמִשְׁעוֹלֵי־צֵל הַגּוֹלְשִׁים מִן הָרְכָסִים

יָשׁוּבוּ הָעֲמֵלִים – כּוֹרְמִים וְיוֹגְבִים עִבְרִים –

אֶל נָוָם, נְוֵה שָׁלוֹם, כְּתֹם עֲבוֹדַת יוֹמָם.

וְיֵשׁ אֲשֶׁר בְּיַד־עֲמֵלִים גְּרוּמָה יִרְמֹז

הַמְסַפֵּר פֹּה וָשָׁם, לְאוֹת כִּי שָׁמָּה נָפְלוּ

חֲלָלִים בְּחִירֵי־עָם וְשָׁמָּה נֶחְצָב קִבְרָם.

אָז מְלֵאֲתִי־הָגוּת תִּשְׂתָּרֵר דְּמָמָה רַבָּה

- רַק מַעְיָנוֹת עֵרֵי־לֵיל יַגְבִּירוּ הֶמְיַת שִׁירָם –,

הַזְּקֵנִים יַרְכִּינוּ רֹאשׁ בְּעֶצֶב וּבִתְפִלָּה,

וּצְעִירִים אַרְזֵי־אוֹן טִפּוּחֵי מֶרְחַב הָרִים,

יַבִּיטוּ נִכְחָם בְּרוֹמְמוּת־הַעֲרָצָה,

אַף גַּם כְּמוֹ בְרַק קִנְאָה יַבְרִיק בְּעֵינֵיהֶם

עַל כִּי לֹא זָכוּ הֵמָּה לִהְיוֹת בָּרִאשׁוֹנִים,

בְּסוֹלְלֵי הַמְּסִלָּה, דֶּרֶךְ לַעֲבוֹר גְּאוּלִים…

תרפ"ט

---

בְּבוֹא הַשּׁוֹאָה...

מאת

דוד שמעוני

בְּבוֹא הַשּׁוֹאָה לֹא נָפַל בִּי

לְבָבִי רָאָה עֹנִי,

צָו רָז לְנַפְשִׁי נִשְׁמַע אָז:

“בַּלַּיְלָה קוּמִי רֹנִּי…”

לַצַּו הַטָּמִיר נִשְׁמְעָה

נַפְשִׁי הַמַּקְשֶׁבֶת,

וְטַל תַּנְחוּמִים רָעֲפָה

עַל רוּחַ־עָם דּוֹאֶבֶת.

וְעֵת הַדְּמָעוֹת רָתְחוּ עוֹד

- מִי סְפָרָן וּמִי מָנָן –

יוֹם פְּדוּת, יוֹם זֹהַר חָזְתָה

מִבַּעַד לְעַב־הֶעָנָן.

אַךְ הִנֵּה הַשּׁוֹאָה שָׁכְכָה

וַיִּקְרַם עוֹר עַל פְּצָעִים;

אֲדָמָה דָּמָהּ כִּסְּתָה,

הִתְכַּסְּתָה בִדְשָׁאִים;

שׁוּב יָצָא עָם לְפָעֳלוֹ

לִטְווֹת אֶת טְוִי הַבָּאוֹת;

רַק לִבִּי אֵין דּוּמִיָּה לוֹ

רְדוּף חֲזוֹן־בַּלָּהוֹת.

בַּלֵּיל בַּלֵּיל הוּא בָא אֵלַי

בִּנְהִימָה מְטֹרֶפֶת:

"הֲתִרְאֶה? אֵשׁ מִתַּמְּרָה שָׁם…

מִשְׁפַּחְתִּי שָׁם נִשְׂרֶפֶת!

"מִשְׁפַּחְתִּי שָׁמָּה נִשְׂרְפָה

- הוֹי, לָמָּה חַיִּים עִמִּי! –

וְעֵינֵי אִמִּי נִדְקְרוּ,

לְעֵינַי – עֵינֵי אִמִּי…

"וְאֵיךְ לְבָבְךָ מְלָאֲךָ

לְבַשֵּׂר פְּדוּת וּגְאֻלָּה?

לְנַפְשִׁי אֵין גְּאֻלָּה עוֹד,

הָרְמוּסָה, הַשַּׁכּוּלָה…"

בַּלֵּיל בַּלֵּיל תּוֹפִיעַ לִי

בִּילָלָה מְחֻנֶּקֶת:

"הֲתִשְׁמַע בְּכִי מְפַרְכֵּס שָׁם.

זֹאת בִתִּי הַנֶּאֱנֶקֶת!

"לִקְרָעִים רִטְּשׁוּ בַעֲלִי,

וְעוֹד הֵם נֶאֱבָקִים אִתִּי –

אֶל בִּתִּי עָטוּ… אַלְלַי!

מַה עוֹלְלוּ לְבִתִּי…

"וְאֵיךְ זֶה כָּזָב תֶּחֱזֶה

וּבְדָיוֹת־פְּדוּת תְּסַפֵּר?

עַל קְלוֹנִי וְעַל צַעֲרִי

אֵין פְּדוּת אֲשֶׁר תְּכַפֵּר!…"

לְשָׁוְא אֶת רֹאשִׁי אֶחְבְּטָה

אֶל כָּרִי וְאֶל קִירִי:

אַיֶּכָּה, שֶׁצִּוִּיתָ אָז

לְנַפְשִׁי: “קוּמִי שִׁירִי!”?

גַּם עַתָּה קוֹמָה, צַוֵּה לִי

מַה־לּוֹ, מַה־לָּהּ אָשִׂיחָה?

עֲנֵנִי נָא! הוֹרֵנִי נָא!

אוֹ מַעֲנֶה אֵין בְּפִיךָ?.."

אַךְ רַק עֲלָטָה סָבִיב לִי

גַּם מַטָּה וְגַם מָעְלָה…

אֵין פּוֹנֶה וְאֵין עוֹנֶה לִי

בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה…

תרפ"ט

---

גִּדְעוֹן

מאת

דוד שמעוני

גִּדְעוֹן

(חובט את החיטים בגת, בלילה)

הוֹ!

כִּי הִגַּעְנוּ עַד כֹּה,

כִּי הִשְׁפַּלְנוּ לִשְׁאוֹל –

לַחְבֹּט אֶת הַחִטִּים בַּגַּת!

הַאֻמְנָם כֹּה עָצוּם הָעֹל,

אוֹ כֹה רָפֶה הַלֵּב,

עַד כִּי נִרְאֶה חֲתַת

בְּכָל צֵל,

עַד כִּי נַחְבֹּט הַחִטִּים בַּגַּת

- וּבְחֶשְׁכַת הַלֵּיל ־ ־

מִפְּנֵי עוֹרֵב וּזְאֵב!

הוֹ!

קִנִּים וָהֶגֶה וָהִי…

עוֹד אַחַת מְעַט וּנְהִי

לַעֲדַת חֲפַרְפָּרוֹת:

בָּהָרִים עָשִׂינוּ מִנְהָרוֹת,

וַנִּסְתַּתֵּר בַּמְּעָרוֹת

וַנִּתְחַבֵּא בַמְּצָדוֹת

וְכֻלָּנוּ חֲרָדוֹת

פֶּן הוֹלֵךְ הַמַּשְׁחִית וְקָרֵב,

פֶּן נִטָּרֵף,

פֶּן נִמָּלֵק

בְּצִפָּרְנֵי בְנֵי קֶדֶם וּבְשִׁנֵּי עֲמָלֵק…

הוֹ, הַכֵּה, מוֹרִגִּי, חֲבֹט,

אַךְ לְאָט,

אַךְ בְּלִי קוֹל,

פֶּן יַעֲלוּ עֲמָלֵק וּמִדְיָן עִם חָמוּר וְעִם גָּמַל

וְלָקְחוּ הַכֹּל,

כִּי לִי הֶעָמָל

וְלָמוֹ – הַיְבוּל,

וְלָמוֹ יְגִיעִי מוֹרֶשֶׁת…

הוֹי, שְׁמַחְנָה, בְּנוֹת פְּלֶשֶׁת,

עֲלֹזְנָה, בְּנוֹת גַּת,

כִּי דוּשׁ לֹא אָדוּשָׁה אֶת קְצִירִי בַגֹּרֶן בַּשִּׁיר,

כִּי אַחְבִּיא כַגַּנָּב גְּנֵבָתוֹ אֶת בִּרְכַּת הַנִּיר,

כִּי אֶחְבֹּט אֶת חִטַּי בַּגַּת…

וְכָכָה יֵעָשֶׂה בְּאַרְצִי מִגְּבוּל וְעַד גְּבוּל:

לַחְבֹּט אֶת הַחִטִּים

בַּגִּתִּים

וּבְחֶשְׁכַת הַלָּיִל…

הַמַּלְאָךְ

אֲדֹנָי עִמְּךָ, גִּבּוֹר הֶחָיִל!

גִּדְעוֹן

אֲדֹנָי?

וְהוּא עוֹדוֹ חָי?

וּכְלִמָּה לֹא תַעַט אֶת פָּנָיו

בִּרְאוֹתוֹ אֶת בָּנָיו

וְהֵם כְּעַכְבָּרִים בַּחוֹרִים…

הוֹי דַּלִּים! הוֹי רֵיקִים!

גִּבּוֹרִים –

לְדַבֵּר תַּחֲנוּנִים אֶל הָעֲמָלֵקִים

וּלְפָרֵק מִנְּשֵׁיהֶן אֶת עֶדְיָן

וּלְתִתּוֹ לְמִדְיָן…

בְּנֵי חָיִל –

לַחְבֹּט אֶת הַחִטִּים בַּגִּתִּים בְּחֶשְׁכַת הַלַּיִל

וְהֲעֲמֵק לְמָטָּה לְמָטָּה…

הַמַּלְאָךְ

לָךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ!

גִּדְעוֹן

בְּכֹחִי? מַה־כֹּחִי?

קַשְׁתִּי חַתָּה,

חַרְבִּי שְׁבוּרָה,

לֹא עֵצָה לֹא גְבוּרָה…

רַק לִבִּי הַכּוֹאֵב בְּתוֹכִי…

הַמַּלְאָךְ

לָךְ בְּכֹחֲךָ זֶה וְהוֹשַׁעְתָּ…

גִּדְעוֹן

בְּכֹחִי?

הַמַּלְאָךְ

בְּכֹחַ הַכְּאֵב,

בּוֹ תַּכֶּה אֶת עוֹרֵב וְתַךְ אֶת זְאֵב!

אַחֶיךָ הֵן שָׁכְחוּ כְּבָר גַּם לִכְאוֹב,

גַּם בּוֹשׁ לֹא יֵבוֹשׁוּ מִכְּלִמּוֹת וָרֹק,

וִיבָרְכוּ עַל רָעָה כְּבָרְכָם עַל טוֹב!

כֹּה הִרְבּוּ לִכְרֹעַ עַל בֶּרֶךְ לִפְנֵי כָל אֱלִיל,

לִפְנֵי כָל עַשְׁתֹּרֶת וּמֹלֶךְ וָבַעַל,

עַד כִּי גַּם שַׁעַל

לֹא יוּכְלוּ לִפְסוֹעַ

מִבִּלְתִּי לִכְרוֹעַ!

וְאֵיכָה לֹא יִכְרְעוּ בְּחֹנֶף וּבְחִיל

לְמִדְיָן, עַל אַרְצָם כִּי יַעַל?

לְכָה, אֵפוֹא, גִּדְעוֹן, בִּכְאֵבְךָ, בּוֹא אֵשׁ וָאֳיָל,

וְהוֹשַׁע אֶת עַמְּךָ וּגְאַל!

אַךְ שָׁמוֹר וְזָכוֹר: אַל תִּשְׁעֶה אֶל כּוֹרְעֵי־הַבֶּרֶךְ!

וַאֲדֹנָי יַנְחֶךָ הַדֶּרֶךְ…

תרפ"ט

---

מֵהָרֵי יִשְׂרָאֵל

מאת

דוד שמעוני

הָהּ, מִי יִתֵּן

וְכַהִידְרָה הַלֵּזוּ מְרֻבַּת הָרָאשִׁים

תִּהְיֶה שְׂפַת שִׁירִי וּכְאֵבִי

לִשְׂפַת־שִׁבְעִים־ לָשׁוֹן,

אֲשֶׁר תַּחְדֹּר לְכָל תְּפוּצוֹת עַמִּי

מִקֹּטֶב עַד קֹטֶב

וְתִשֹּׁךְ וְתִצְּרֹב

כָּל לֵב בְּיִשְׂרָאֵל!

הָהּ, מִי יִתֶּן וְהָיָה קוֹל שִׁירִי וּכְאֵבִי

כְּרַעַם

אַשֶׁר תִּשְׁמַע כָּל אֹזֶן,

כַּבָּרָק

אֲשֶׁר תִּרְאֶה כָל עַיִן,

כַּאֲנָחָה

אֲשֶׁר יִקְלֹט כָּל לֵב,

אִם לֹא הָיָה לְאֶבֶן,

כָּל לֵב בְּיִשְׂרָאֵל!

וְאוּלָם שְׂפַת שִׁירִי וּכְאֵבִי

מֵי יַאֲזִין, מִי יַקְשִׁיב,

זוּלָתִי וְזוּלַת עוֹד מָכִים כָּמוֹנִי,

הָעוֹמְדִים עַל הָרֵי יִשְׂרָאֵל

גַּלְמוּדִים וּפְצוּעִים

וְשׁוֹלְחִים אֲנָקָה נוֹאֶשֶׁת

אֶל אֻמָּה חֵרֶשֶׁת…

*

הוֹי, אֻמָּה חֵרֶשֶׁת!

וְאַף כִּי אֵינֵךְ אִלֶּמֶת…

אֲבָל –

מִי יִתֶּן וּמִכָּל

שִׁפְעַת הַנִּיב הָרוֹעֶשֶׁת,

הַמַּדְהֶמֶת,

הָיִית רַק עוֹצֶרֶת: “עֲשֵׂה!”

הָיִית רַק זוֹכֶרֶת: “בְּנֵה!”

הָיִית רַק שׁוֹמֶרֶת: “גְּאָל!”

*

זאת תורת העולה, היא העולה על מוקדה

על המזבח כל הלילה עד הבּקר.

• (ויקרא ו, ב)

עַל נַהֲרוֹת הַגּוֹלָה יְשַׁבְתֶּם גַּם בְּכִיתֶם

בְּזָכְרְכֶם אֶת צִיּוֹן בְּאֵשׁ וָדֶמַע טְבוּלָה,

אֶת שׁוֹמְרֵי חוֹמוֹתֶיהָ, אֶת בּוֹנֵי חָרְבוֹתֶיהָ,

שֶׁנָּפְלוּ עַל מִשְׁמֶרֶת הַתְּקוּמָה וְהַגְּאֻלָּה.

וּבִכְיְכֶם הַנֶּאֱמָן, בְּכִי עָם לְמִשְׁפְּחוֹתָיו,

כְּרִפְאוּת לִפְצָעֵינוּ, כְּטַל לִלְבָבוֹת שַׁחִים,

וּבְאוֹצָר בְּכִי יִשְׂרָאֵל גַּם נֶסֶךְ דִּמְעוֹתֵיכֶם

בְּזֹהַר עָל יִתְנוֹצֵץ, מַזְכֶּרֶת אֵמוּן אַחִים.

וְאוּלָם נֶסֶךְ דְּמָעוֹת לְבַדּוֹ לֹא יֵרָצֶה

בְּלִי קָרְבָּנוֹת הַחוֹבָה, הַתְּמִידִים וּמוּסָפִים,

בְּלִי קָרְבָּנוֹת לְבַבְכֶם וְנַפְשְׁכֶם וּמְאֹדְכֶם

בַּיָּמִים וּבַלֵּילוֹת בַּשְּׁחָרִים וּבַנְּשָׁפִים.

"זֹאת תּוֹרַת הָעוֹלָה, הִיא הָעוֹלָה עֹל מוֹקְדָהּ

עַל הַמִּזְבֵּחַ כָּל הַלַּיְלָה עַד הַבֹּקֶר…"

זֹאת תּוֹרַת הַגְּאֻלָּה: לַעֲלוֹת עַל מוֹקְדָהּ

עַד כִּי יָנוּס לַיְלָה, עַד כִּי יָאִיר בֹּקֶר..

תרפ"ט

---

לָהֵם

מאת

דוד שמעוני

הַאִם שְׁתִיתֶם יַיִן בֶּן אַלְפַּיִם שָׁנָה?

הֲתֵדְעוּ עֹז הָרָז הֶעָצוּר בַּאֲגָלָיו?

כָּל כְּפוֹר מִלַּהֲטוֹ יִמַּס, תִּנְדֹף כָּל עֲנָנָה,

כָּל אֵשׁ לֹא תִשְׁוֶה לוֹ, כָּל גַּל לֹא יִגְבַּר עָלָיו.

בַּסֵּבֶל יִגְאוּ מְאֹד גַּעְגּוּעֵי נֶפֶשׁ נַעֲנָה,

וְאֵמוּן יַגְבִּיר אוֹן מִלַּעַג וּמֵעָתָק,

וְאִם בְּיֵין הָעַד מְסֵכְתֶּם רוֹשׁ וְלַעֲנָה,

אַךְ טַעְמוֹ עָמַד בּוֹ, רַק חָזַק עוֹד וּמָתַק…

אַל תַּשְׁלוּ נַפְשְׁכֶם! זֶה לֹא קִיקָיוֹן נוֹבֵל,

זֶה לֹא חֲלוֹם וָצֵל אִוּוּיִי לְהִגָּאֵל!

הוֹי, יֵין־גַּעְגּוּעֵי־אֵשׁ, כִּסוּפֵי עֶשְׂרִים יוֹבֵל,

אֵי עַם אֲשֶׁר טְעָמְךָ זוּלַת עַם יִשְׂרָאֵל?

שָׁוְא תִּשְׁלְחוּ הַיָּד לְיַּיִן בֶּן־אַלְפַּיִם,

כָּל רַעַל וְכָל רוֹשׁ לֹא יוּכְלוּ לוֹ לְהָרַע!

מִמַּגָּע יֶדְכֶם רַק יִתְלַקַּח שִׁבְעָתַיִם,

אֶת יֶדְכֶם תִּצְרְבוּ – וְנֵטֶף לֹא יִגָּרַע…

תרפ"ט

---

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל

מאת

דוד שמעוני

וְאַף עַל פִּי כֵן – – וְלַמְרוֹת הַכֹּל – –

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!

וְכָל עוֹד דּוֹפֵק בָּעוֹלָם לֵב יִשְׂרָאֵל,

וְכָל עוֹד נִשְׁמָע בָּעוֹלָם “שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”

אַתְּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!

לֹא יֶחֱרַב הַנַּחַל, כָּל עוֹד חַי הַמַּבּוּעַ,

לֹא יִשְׁבֹּת הַיּוֹם, כָּל עוֹד תָּאִיר הַשֶּׁמֶשׁ,

וְכָל עוֹד עַם יִשְׂרָאֵל חַי –

אַתְּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!

וְכָל עוֹד יִתְהַלֵּךְ בְּתוֹכֵךְ יַרְדְּנֵךְ

בְּשִׁיר מִיָּם לְיָם,

וְכָל עוֹד אֶת עֵינָהּ הַכְּחֻלָּה

לֹא עָצְמָה כִּנֶּרֶת הַחֵן,

וְכָל עוֹד לֹא נִדְּפוּ כֶעָשָׁן הָרַיִךְ

וְשָׁרוֹן וְיִזְרְעֶאל לֹא כֻסּוּ בִתְהוֹמוֹת –

עַם יִשְׂרָאֵל חַי!

וְכָל עוֹד עַם יִשְׂרָאֵל חַי –

אַתְּ אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!

לַמְרוֹת הַכֹּל – – וּבִיֵתֵר עֹז – – וּבְיֶתֶר שְׁאֵת:

אֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל!

אב, תרפ"ט

---

מִי הוּא זֶה...

מאת

דוד שמעוני

מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא אֲשֶׁר יָלֹק בַּהֲנָאָה

הַיָּד הָרְטֻבָּה מִדַּם אֶחָיו וְעוֹלָלָיו?

וִיכַשְׁכֵּשׁ בִּזְנָבוֹ לְעֻמַּת בְּעָלָיו

הַמֵּנִיף גַּם עָלָיו אֶת אֶגְרוֹף הַזְּוָעָה?

לֹא כֶלֶב זֶה, לֹא כֶלֶב! הַכֶּלֶב כֵּן לֹא יַעַשׂ,

הוּא נֶאֱמָן לְנֶאֱמָנִים, אַךְ יִנְהוֹם בְּכַעַס

בְּהִתְעַלֵּל בּוֹ אֲדוֹנוֹ בְּרֶשַׁע וּבְסֶלֶף…

לֹא כֶלֶב זֶה, לֹא כֶלֶב!

מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא, בְּשִּׁכְרוֹן הֲנָאָה

יִתְפַּתֵּל לִפְנֵי נוֹגְשׂוֹ, יִתְכּוֹפֵף לִפְנֵי רַבּוֹ

הַיּוֹרֵק בְּפַרְצוּפוֹ, הַחוֹרֵשׁ עַל גַּבּוֹ

בְּמַקֵּל הַחוֹבְלִים, בְּאֶגְרוֹף הַזְּוָעָה?

לֹא חָתוּל זֶה! הֶחָתוּל מִתְרַפֵּק עַל מֵיטִיבָיו.

אַךְ שִׁנָּיו וְצִפָּרְנָיו יִלְטֹשׁ עַל יְרִיבָיו,

וְלוּ גַם בְּבֵיתָם כְּאֶזְרָח הוּא שָׁתוּל…

לֹא חָתוּל זֶה, לֹא חָתוּל!…

מִי הוּא זֶה וְאֵי־זֶה הוּא, בְּגֻלְגֹּלֶת כְּפוּפָה

יִתְחַכֵּךְ בַּסַּנְדָּל הַמְּסֻמָּר הַחוֹבְלוֹ?

יִתְגָּרֵד בָּרֶגֶל הַבּוֹעֲטָה – וְטוֹב לוֹ?

וְגָדוֹל הַסִּרְחוֹן כִּגְדוֹל הַחֲנוּפָה?

חֲזִיר הוּא זֶה, חֲזִיר! – שָׂהֲדִי בַּשָּׁמַיִם! –

וְאִם יִטְבֹּל בַּבֹּשֶּׂם וְאִם יֵלֵךְ עַל שְׁתַּיִם,

וְאִם טַלִּיתוֹ כֻלָּהּ תְּכֵלֶת, וְאִם נִמְלָץ נְאוּמוֹ –

חֲזִיר הוּא, חֲזִיר הוּא עַל בָּאְשׁוֹ וְטִמְטוּמוֹ!..

תר"צ

---

פְּסוּקִים

מאת

דוד שמעוני

לַזְּאֵב שִׁינַיִם כְּמַאֲכָלוֹת,

לַנָּמֵר צִפֹּרְנָיִם,

לַצְּבִי רַגְלַיִם קַלּוֹת,

לַנֶּשֶׁר הַכְּנָפַיִם.

גַּם בְּנֵי־אֱנוֹשׁ הַצּוּר לֹא שְׁכָחָם:

לַגִּבּוֹר גְּבוּרָה, וְלֶחָכָם

הֲגִיגֵי־לֵב עֲמֻקִּים,

וְלָאֱוִיל – הַפְּסוּקִים.

תִּקְהֶינָה גַם צִפָּרְנֵי נָמֵר

וְשִׁנֵּי כְפִיר נִתָּעוֹת,

וְקַל בְּרַגְלָיו צְבִי מַה יָּמֵר

בָּרְשָׁתוֹת הַנּוֹרָאוֹת!

וּבְבֹא יוֹם מַר וְאָחַז חִיל

גִּבּוֹרִים וַחֲכָמִים,

אֲבָל בִּפְסוּקָיו הָאֱוִיל

יִוָּשַׁע לְעוֹלָמִים.

אִם תִּצְעַק לָאֱוִיל: “אֱוִיל!”

עַל מַעֲשָׂיו הַמַּמְאִירִים,

וּפָסַק פְּסוּקוֹ בְּעַנְוַת גִּיל:

"זֶה גוֹרַל כָּל הַבְּחִירִים!

לַנָּבִיא תָמִיד כָּכָה קָרְאָה

עֲדַת הַחוֹטְאִים הַנִּבְעָרָה

כַּכָּתוּב בְּיָד שְׁאֵרִי

הוֹשַׁע בֶּן בְּאֵרִי."

וְאִם גַּם תִּכְתְּשׁוּ בָּעֱלִי

עַל רֶשַׁע אוֹ אִוֶּלֶת,

וְצָהַל שׁוּב: "הֵן אוֹת זֶה לִי

כִּי נַפְשִׁי בִי נֶאֱצֶלֶת

מֵחוֹזֶה אוֹ מִמַּלְאָךְ…

הֲלֹא גַּם אֶת אֲדוֹן הַנְּבִיאִים

לִסְקֹל נָכוֹנוּ בְנֵי מְרֵעִים

כָּאָמוּר בִּ’בְּשַׁלַּח'".

הוֹי! פָּגַשׁ פְּרִיצֵּי חַיְתוֹ טֶרֶף

הַבָּזִים לְכָל חֻקִּים:

דֹּב שַׁכּוּל, נָמֵר, זְאֵב עֶרֶב –

וְאַל אֱוִיל בִּפְסוּקִים!

תר"צ

---

בִּקְדוּשַׁת הַתִּקְווֹת שֶׁל קְדוּמַת הָאֻמּוֹת סְחַרְתֶּם,

מאת

דוד שמעוני

קְנִיתֶם,

מְכַרְתֶּם,

רִמִּיתֶם.

אֲנוּשָׁה הַמַּכָּה הֻכִּינוּ, הַפֶּצַע מֶה עָמֹק.

אֲבָל הַיְדַעְתֶּם

כִּי עָמֹק מִמֶּנּוּ וְעַז אוֹת הַקָּלוֹן,

עַל מִצְחֲכֶם אוֹתוֹ חֲרַתֶּם…

אֵין דָּבָר! לִבֵּנוּ לֹא נָמוֹג!

גַּלְמוּדִים אֲנַחְנוּ, עֲנִיִּים,

לֹא בַיִת, לֹא מָלוֹן,

לֹא צָבָא, לֹא צִיִּים,

לֹא פַרְסָה, לֹא שֵׁן – – –

וְאַף עַל פִּי כֵן:

בְּהִמּוֹט אֲרָצוֹת וְאִיִּים,

בִּשְׁקוֹעַ הַשֶּׁמֶשׁ הַגָּזוּל, הַגָּנוּב,

שֶׁל חוֹלְשֵׁי־עַל־עַמִּים

הַנּוֹתְנִים חִתִּיתָם עַל קַצְוֵי יַבָּשׁוֹת וְיַמִּים –

שִׁמְשֵׁנוּ־צִדְקֵנוּ אֶת אוֹרוֹ עוֹד יַהֵל,

עוֹד נַעְפִּיל, עוֹד נַעַל, עוֹד נַשְׁרִישׁ, עוֹד נָנוּב

בִּמְרוֹם הַר יִשְׂרָאֵל!

תשרי, תרצ"א

---

לְדָוִד יַעֲקבִי

מאת

דוד שמעוני

¹

דָּוִד בֶּן יוֹסֵף יַעֲקבִי, בֶּן תֵּשַׁע, מִכְּפָר נַהֲלָל.

דָּוִד אָחִי, אָחִי… עַל שְׂדוֹת יִזְרְעֶאל חָלָל…

לֹא הִכַּרְתִּיךָ עַד כֹּה, גַּם לֹא שָׁמַעְתִּי שִׁמְךָ

בִּלְתִּי הַיּוֹם, בּוֹ שִׁכְּלוּךָ לֹא רַק אָבִיךָ וְאִמְּךָ

כִּי אִם גַם אֲנַחְנוּ כֻּלָּנוּ… הֵן רֵאָתְךָ מֹעֲכָה

גַּם בִּגְלָלִי וּבִגְלַל בְּנִי הַקָּטָן, רֵעֲךָ

(הוּא עַכְשָׁו מְשַׂחֵק בִּסְבִיבוֹן־חֲנֻכָּה

כִּי בְּמִקְרֶה לֹא נִפְגַע וְרֵאָתוֹ לֹא רֻסְּקָה),

וּבִגְלַל כָּל אֵלֶּה, מִגָּלוּת אֲפֵלָה וּטְמֵאָה

נִמְלְטוּ חֲנוּקִים וּרְמוּסִים לִנְשׁוֹם בִּפְלֵיטַת הָרֵאָה

אֲוִיר מוֹלֶדֶת חָפְשִׁי… דָּוִד אָחִי, אָחִי…

בְּנַפְשִׁי הֲמוּמַת הַיָּגוֹן, בְּעֵינַי מְעֻרְפְּלוֹת הַבְּכִי

נִצֶּבֶת אֻמָּתִי כֻלָּהּ, רְדוּפַת כָּל בַּלְהוֹת שָׂטָן,

בִּדְמוּתְךָ, עוֹלָה תְּמִימָה, בְּצַלְמְךָ, אָחִי הַקָּטָן…

וּתְהִי זֹאת נֶחָמָתֵנוּ, כִּי דָמֶיךָ הַטְּהוֹרִים, הַנְּקִיִּים

נִשְׁפְּכוּ לֹא עַל צְחִיחַ סֶלַע בִּישִׁימוֹן הַגָּלוּת, כִּי אִם

בִּגְלַל הַתְּקוּמָה נָפַלְתָּ, בִּגְלַל הַחַיִּים, בִּגְלַל

חֲזוֹן הַפְּדוּת עֲלֵי־אֶרֶץ, חֲזוֹן שְׂדוֹת נַהֲלָל!

כָּל צַר, כָּל עַוָּל, כָּל מַשְׂטִין חֲזוֹן־הַפְּדוּת לֹא יַאֲבִיד!

וְאוּלַי לֹא יְאַחֵר הַיּוֹם, יַלְדִּי, אָחִי דָּוִד,

וּקְהַל חוֹגְגִים צוֹהֵל בְּרִנָּה יָבוֹאוּ גַם אֶל

תֵּל קִבְרְךָ לְבַשֵּׂר, כִּי גָּדוֹל יוֹם יִזְרְעֶאל…

כסלו תרצ"ג

---

לְחַיִּים אַרְלוֹזוֹרוֹב

מאת

דוד שמעוני

נָתַתָּ לִבְּךָ, מֹחֲךָ, וּבָאַחֲרוֹנָה גַּם הַדָּם –

מַה עוֹד, אָח יָקָר, יָכֹלְתָּ תֵּת לָעָם?

חַיִּים לוֹהֲטִים, מַמְרִיאִים, וּמוֹת קְדוֹשִׁים בְּלֹא עֵת

מַה עוֹד יָכֹל יִשְׂרָאֵל לִבְחִירֵי בָנָיו תֵּת?

כ“ד סיון תרצ”ד

---

מֵילָא...

מאת

דוד שמעוני

מֵילָא!

אִם מִפְגָּע הָיִינוּ לְכָל אַבְנֵי קֶלַע,

אִם חֶשְׁכַת כָּל שְׁאוֹל עָלֵינוּ הִתְגּוֹלֵלָה –

מֵילָא!

הֵן לֹא לְעוֹלָמִים נֵבְךְ וְנִתְאַבֵּלָה!

מֵילָא!

אֵי פַּטִּישׁ, אֵי בַרְזֶל לֹא הִכָּה עַל הַסֶּלַע?

יְפוֹצַץ הַבַּרְזֶל, אַךְ יְחִי צוּר־הַפֶּלֶא!

מֵילָא!

כֹּחֵנוּ – צִדְקֵנוּ וּבוֹ נִגָּאֵלָה.

מֵילָא!

וְאִם כָּל הָעוֹלָם פָּנָיו הַלֵּיְלָה –

אֲנַחְנוּ לַבֹּקֶר, לַבֹּקֶר נְיַחֵלָה!

מֵילָא!

לִבְנוֹת וְלִנְטֹעַ לֹא נֵלֶא, לֹא נֵלֶא!

מֵילָא! וּמֵילָא! וְעוֹד פַּעַם מֵילָא!

יוֹם יוֹם אִם יָדֵנוּ עָבוֹד לֹא חָדֵלָה –

נִשְׂמַח בְּחַגֵּנוּ, נָשִׁיר וּנְחוֹלֵלָה!

מֵילָא! וּמֵילָא! וְעוֹד פַּעַם מֵילָא!

כֹּחֵנוּ – בִּטְחוֹנֵנוּ וּבוֹ נִגָּאֵלָה!

---

הַטֵּרוּף הַלָּזֶה

מאת

דוד שמעוני

הַטֵּרוּף הַלָּזֶה שֶׁל שִׁכְרוֹן הַשִּׂנְאָה,

שֶׁל עִוְרוֹן קַנָּאוּת מִשְׁתּוֹלֶלֶת,

שֶׁיִּשְׂרוֹף עוֹד מְעַט אֶת הַמְּעַט שֶׁנִּבְנָה,

אֶת צְרִיפֵנוּ הַמָּט, אֶת צְרִיפֵנוּ הַדָּל

(לֹא בַּרְזֶל הוּא, לֹא מֶלֶט!).

הַטֵּרוּף הַלָּזֶה – שֶׁיֶּחְדָּל!

הַסִּיּוּט הַלָּזֶה שֶׁל הַדָּם הַמָּרְעָל,

שֶׁל הַלֵּב הָעִקֵּשׁ, הַנָּבָק;

הַסִּיּוּט הַמַּחֲרִישׁ אֶת שׁוֹפַר הַגּוֹרָל:

“אַל תַּחְמִיץ הַשָּׁעָה! חוּשׁ וּגְדָל!…”;

הַסִּיּוּט הַמְּפוֹרֵר כָּל יְסוֹד לָאָבָק –

שֶׁיֶּחְדָּל!

וְאָרוּר כָּל יוֹצֵק אֶת שַׁמְנוֹ עַל הָאֵשׁ!

וְכָל יָד מִתְרוֹמֶמֶת עַל אָח – שֶׁתִּיבָשׁ!

אוֹ אוּלַי נְחַכֶּה עַד כָּל לֵב יִוָּאֵשׁ?

אוֹ אוּלַי לֹא נֶחֱרַד עַד כֻּלָּנוּ נִבְאָשׁ,

עַד נַעֲלֶה כָּאָבָק בַּחֲלַל הָעוֹלָם

הַשּׂוֹחֵק עַל מִשְׁבַּת עַם־לֹא עָם?…

י“ד חשון תרצ”ה

---

תֵּל־חַי

מאת

דוד שמעוני

כַּחֲזוֹן תּוֹחֶלֶת,

כִּבְשׁוֹרָה גּוֹאֶלֶת,

בִּנְגִינָה מַעְפֶּלֶת

יוֹם תֵּל חַי, צַלְצֵל:

כִּי לֹא פַּס עוֹד פֶּלֶא

גַּם בִּשְׁבִי וָכֶלֶא,

כִּי עוֹד עַז הַסֶּלַע,

סֶלַע יִשְׂרָאֵל!

זֶה הַיּוֹם יִזְכֹּר בְּרֶטֶט

עַם עוֹרֵג אֶל גְּאֻלָּה,

זֶה הַיּוֹם – עֵדוּת לוֹהֶטֶת,

כִּי כָבוֹד עוֹד לֹא גָלָה.

כִּי עוֹד לֹא יִבְּשׁוּ הַלֵּחַ

חַרְבוֹנֵי אַלְפֵי שָׁנִים,

כִּי עוֹד תֹּם גְּבוּרָה פּוֹרֵחַ

בִּלְבָבוֹת נֶאֱמָנִים.

כַּחֲזוֹן תּוֹחֶלֶת,

כִּבְשׂוֹרָה גוֹאֶלֶת

בִּנְגִינָה מַעְפֶּלֶת:

כֹּה לְחַי, תֵּל חַי!

תרצ"ה

---

דְּגָנִיָּה

מאת

דוד שמעוני

לחצי יובלה

בֵּין שִׁבֳּלֵי זָהָב

מַכְחִילִים פְּרָחִים צְנוּעִים

הַמִּתְחַבְּאִים אֶל הַקָּמָה.

שְׁמָם: פִּרְחֵי דָגָן

אוֹ דְגָנִיּוֹת.

עֵינַיִם כְּחֻלּוֹת

הַצּוֹפוֹת חֶרֶשׁ אֶל הַשָּׁמַיִם

מִמַּחֲבוֹא הַקָּמָה.

עֵינֵי הַשָּׂדֶה הַכְּחֻלּוֹת.

וְאוּלַי חֲלוֹמוֹת הַשָּׂדֶה?

לֹא עַל הַלֶּחֶם לְבַדּוֹ יִחְיֶה הַשָּׂדֶה…

אַךְ אַתְּ, דְּגָנִיָּה

אֲשֶׁר עַל הַכִּנֶּרֶת,

שִׁבְעִים וְשִׁבְעָה יָקַרְתְּ לִי.

לָךְ הַזָּהָב הַטּוֹב אֲשֶׁר לַשִּׁבֹּלֶת,

לָךְ תְּכֵלֶת הַזֹּךְ אֲשֶׁר לַפֶּרַח,

חֲלוֹם וְלֶחֶם נָשָׁקוּ.

מֶה עָרֵב הַלֶּחֶם, הַחֲלוֹם טִפְּחָהוּ,

מַה־נִשְׂגָּב הַחֲלוֹם, הַמַּצְמִיחַ לָחֶם.

אֶל כְּמִישָׁה לַפֶּרַח, לַשִּׁבֹּלֶת אַל רָזוֹן!

יִפְרֶה הַדָּגָן אַף יִפְרֹץ הֶחָזוֹן!

וְשֹׁרֶשׁ וְצַמֶּרֶת, וְהַתְמָדָה וָמֶרֶד

בָּךְ יִהְיוּ בַחוֹבֶרֶת,

דְּגָנִיָּה נִלְבָּבָה עַל שְׂפַת הַכִּנֶּרֶת…

ו' חשון, תרצ"ה

---

אִנַּסְנוּ...

מאת

דוד שמעוני

"אִנַּסְנוּ אֶת אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת אֶרֶץ לַהֲגִירָה…

(בועידת האכרים תרצ"ו)

אִנַּסְנוּ אֶת הָאָרֶץ… אֲנַחְנוּ אַנָּסִים!

חָטָאנוּ וּפָשַׁעְנוּ וְהֶעֱוִינוּ עַד מְאֹד!

נִרְדָּפִים עַל צַוָּאר, טְרוּפִים וְנִרְמָסִים,

בָּאנוּ וְנָטַעְנוּ וּבָנִינוּ שׁוֹמֵמוֹת…

אִנַּסְנוּ אֶת הָאָרֶץ… אֲנַחְנוּ אַנָּסִים!

אִנַּסְנוּ הַבִּצּוֹת, כִּי תַּעֲטֹפְנָה זְהַב בָּר,

אִנַּסְנוּ סִרְפָּדִים תֵּת מָקוֹם לַהֲדַסִּים,

אִנַּסְנוּ הַתַּנִּים לְהִסּוֹג קְצָת לַמִּדְבָּר..

אִנַּסְנוּ אֶת הָאָרֶץ, אֲנַחְנוּ אַנָּסִים!

אִנַּסְנוּ חַרְבוֹנִים פַּלְגֵי בְרָכָה הָקֵר,

סְלָעִים קֵרְחִים – לִהְיוֹת בְּיַעַר מְכֻסִּים,

אוּלָם, הָהּ, לֹא אִנַּסְנוּ הַלֵּב הַמִּתְנַכֵּר…

אוּלָם, הָהּ, לֹא אֻנַּסְנוּ, שְׁלֵוִים וּמְיֻחָסִים,

לָחוּשׁ אֶת הָאֵימָה לִרְאוֹת אֶת הַמְּנוּסָה,

לִזְכּוֹר כִּי לְאַחִים בַּדָּם מִתְבּוֹסְסִים

אֵין מִפְלָט מִלְּבַד זוֹ אֶרֶץ אֲנוּסָה…

אִנַּסְנוּ אֶת הָאָרֶץ אֲנַחְנוּ אַנָּסִים…

וּמַה מִמַּה יִגְדַּל, הַכְּאֵב אוֹ הַכְּלִמָּה?

כִּי דוֹר לְלֹא כְנָפָיִם, כִּי דוֹר נַנָּסִים,

מָצְאָה הַשָּׁעָה הַגְּדוֹלָה, הָאֲיֻמָּה…

כ“ב כסלו תרצ”?

---

[לֹא! אֶת דָּמֵנוּ לֹא נַפְקִיר!]

מאת

דוד שמעוני

לֹא! אֶת דָּמֵנוּ לֹא נַפְקִיר!

קָדוֹשׁ הַדָּם,

קְדוֹשִׁים חַיֵּי אָדָם,

אֲבָל גַּם אֶת חַיֵּינוּ נְקַדֵּשׁ וְנוֹקִיר,

וְיָדַע כָּל אוֹרֵב מֵאַחֲרֵי כָּל קִיר:

אֶת דָּמֵנוּ לֹא נַפְקִיר!

דָּמֵנוּ כְּמָיִם עַל כָּל אַדְמוֹת תֵּבֵל…

אַךְ פֹּה לֹא נִהְיֶה כְּעָלֶה נוֹבֵל,

כְּעָלֶה נִדָּף מִכָּל רוּחַ נוֹשֶׁבֶת –

פֹּה לֹא כְּצֹאן נִפְגֹּשׁ אֶת הַמָּוֶת!

פֹּה לֹא יַכּוּנוּ בְּשֵׁבֶט עַל לֶחִי,

נָשׂר אֶל הַמָּוֶת – וְנֶחִי!

וְלֹא תַפְחִידוּנוּ! מַה סַכִּינִים וְחִצִּים

לְעַם, אֲשֶׁר כָּלוּ לוֹ כָּל הַקִּצִּים?

מִשּוֹאַת רְשָׁעִים לֹא יַעֲרֹץ וְלֹא יֵחַת

עַם אֲשֶׁר נוֹתְרָה לוֹ רַק דֶּרֶךְ אַחַת,

רַק דֶּרֶךְ אַחַת: בְּאַרְצוֹ לְהִגָּאֵל,

בְּאַרְצוֹ הָאַחַת: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל!

כ“ז ניסן, תרצ”ו

---

[צְעַקְנָה, אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם]

מאת

דוד שמעוני

צְעַקְנָה, אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, צְעַקְנָה, אַל דֳּמִי לָכֶן!

דָּמֵנוּ אֲשֶׁר הֻזָּה עֲלֵיכֶן, דָּמֵנוּ אֲשֶׁר נִקְרָשׁ עֲלֵיכֶן –

דָּמֵנוּ כְּמַיִם, לְלֹא צֶבַע, לְלֹא קוֹל…

צְעַקְנָה אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם, צְעַקְנָה! אוּלַי יָקִיץ,

אוּלַי יֶאְדַּם, אוּלַי יִתְלַקַּח

דָּמֵנוּ הַחִוֵּר, דָּמֵנוּ הַקָּרוּשׁ –

וְצָעַק…

עַד אֲשֶׁר תָּעִירוּ וְעַד אֲשֶׁר תְּעוֹרְרוּ

אֶת דָּמֵנוּ הָאִלֶּם, אֶת דָּמֵנוּ הַמֵּת –

הַשְׁבָּעַתִּיכֶן, אַבְנֵי יְרוּשָׁלַיִם: אַל דֳּמִי לָכֶן…

כ“ה אייר תרצ”ו

---

לַנֶּהָג הָעִבְרִי

מאת

דוד שמעוני

בַּדֶּרֶךְ לְלֹא־דֶרֶךְ, בְּכָל נָתִיב וָאֹרַח,

בַּזֹּהַר וּבָאֹפֶל, וְאִם יֶעֱצַם הַטֹּרַח,

וְאִם יִנְהוֹם הַשֶּׁטֶף, וְסַעַר אִם יִשְׁאַג,

נְהַג, נֶהָג עִבְרִי, וּנְהָג!

נְהַג בָּהָר, בָּעֵמֶק, נְהַג בַּכְּפָר, בַּקֶּרֶת,

בֵּין שְׂדוֹת קָמָה פּוֹרַחַת, בֵּין שְׂדוֹת קָמָה בּוֹעֶרֶת.

וְעַל עֶבְרֵי פִי פָחַת, שָׁם פֶּרֶא־גַל יִנְהַק –

נְהַג, נֶהָג עִבְרִי, וּנְהָג!

בִּכְבִישׁ שֶׁל דֶּרֶךְ־מֶלֶךְ, בִּשְׁבִיל לֹא בָּא שָׁם הֵלֶךְ,

מִצְּרִיף שׁוֹמֵר בַּחוּלָה עַד סְדוֹם בְּיָם הַמֶּלַח

- וְאִם אוֹיֵב מֵאֶרֶב חִצּוֹ מָרְעָל יִשְׁלַח –

רְכַב נֶהָג עִבְרִי, וּצְלַח!

מִשִּׂיא הָרֵי גְלִילֵנוּ עַד מִישׁוֹרֵי הַנֶּגֶב

מֵאָח אֶל אָח הָבִיאָה בִּרְכַּת עִדּוּד וָשֶׂגֶב:

“וְאִם הָאֵשׁ סְבִיבֵינוּ – אֲבָל גִּזְעֵנוּ לַח!”

רְכַב, נֶהָג עִבְרִי, וּצְלַח!

וְאִם אָיֹם הַיֶּגַע – אַל רֶטֶן וְאַל הֶגֶה!

הֵן לֹא תַּעֲזוֹב הָרֶכֶב, הֵן לֹא תַשְׁמִיט הַהֶגֶה!

עַד כִּי שַׁבָּת תַּגִּיעַ, עַד כִּי יִגַּהּ הֶחָג –

קָדִימָה וְקָדִימָה! קָדִימָה, הַנֶּהָג!

תרצ"ו

---

לֵיל סוֹף נִיסָן...

מאת

דוד שמעוני

לֵיל סוֹף נִיסָן, תַּרצַ"ו, הַהֲלִיכָה בָּרְחוֹבוֹת אֲסוּרָה.

עֲרָב נִלְחֶמֶת בִּיהוּדָה. הַמִּדְבָּר מְהַלֵּךְ אֵימִים.

תֵּל־אָבִיב עַלִּיזַת־הַנְּעוּרִים אִפְּקָה נְשִׁימָתָהּ הַשּׁוֹאֶנֶת

כְּאִלּוּ פִּתְאֹם הִתְבַּגְּרָה, בּוֹטַחַת, אַךְ דְּרוּכָה וְקַשָּׁבֶת.

רֵיקִים הָרְחוֹבוֹת. נָחִים הַכְּבִישִׁים מֵעֲמַל יוֹם וָלָיְלָה,

מַה־מַּבְהִיק עַכְשָׁו הָאַסְפַלְטְ לְנֹגַהּ כּוֹכָבִים רוֹעֲדִים.

הֶמְיַת הַיָּם מַה־קְצוּבָה! שׁוּב אֵינֶנָּהּ נִבְלַעַת

בְּרַעַשׁ חוּצוֹת, בִּשְׁאוֹן וִכּוּחִים וּצְחוֹק וּנְגִינָה.

מִבַּעַד חַלּוֹן עֲלִיָּתִי אַבִּיטָה לַלַּיְלָה, אַקְשִׁיבָה,

גַּם לַחַשׁ פִּרְחֵי הַגִּנָּהּ מַגִּיעַ עַתָּה לְאָזְנָי.

דֶּלֶת פִּתְאֹם נִפְתְּחָה בַּדִּירָה מִמּוּלִי, מִלְּמָטָּה,

בְּפֶּתַח נִצְּבוּ שְׁנָיִם. אִישׁ וְאִשָּׁה צְעִירִים.

"שָׁלוֹם לָךְ מִרְיָם, אֵלֵכָה. תּוֹרִי הִגִּיעַ לִשְׁמוֹר,

בִּרְחוֹב הַיַּרְקוֹן, בְּקָצֵהוּ, עַל גְּבוּל יְהוּדָה וְעָרַב…"

חִיֵּךְ הָאִישׁ. הָאִשָּׁה הִשְׁהֲתָה בְּיָדָהּ אֶת יָדוֹ,

אַחֲרֵי כֵן בְּאַהֲבָה וּבְרֹךְ: “לָךְ לְשָׁלוֹם, חֲבִיבִי….”

בַּשַּׁעַר הִפְנָה אֶת רֹאשׁוֹ, נִפְנֵף בְּיָדוֹ וְנֶעֱלָם,

הָאִשָּׁה עוֹד עָמְדָה בַּפֶּתַח, עַד נִשְׁמַע מִבִּפְנִים בְּכִי תִּינוֹק

וְשׁוּב דְּמָמָה. אַךְ בְּדִמְמַת הַלַּיְלָה פִּתְאֹם הִבְחַנְתִּי

צְלִילִים עֲמוּמִים, יְקָרִים, מִתּוֹךְ “בֵּין שִׁנֵּי אֲרָיוֹת”,

שִׁירַת יַלַ"ג הַנֶּאְדָּרָה עַל מִלְחֶמֶת יְרוּשָׁלַיִם וְרוֹמָא.

…“שָׁלוֹם לָךְ מַרְתָּא תַּמָּתִי… הָבִי לִי נִשְׁקִי… אַל תִּבְכִּי…”

…“לֵךְ, שִׁמְעוֹן דּוֹדִי… לֵךְ וּנְהַג חֵילֶךָ…”

רָטְטוּ חֶרֶשׁ הַצְּלִילִים וַתֵּלֶךְ וַתֶּעֱמַק הַדְּמָמָה,

כָּבַשׁ הַיָּם נְשִׁימָתוֹ, הֶמְיָתוֹ הַקְּצוּבָה הוּאַטָּה

וְנָמוֹג הַלַחַשׁ בַּגִּנָּהּ, רַק רִפְרְפוּ כַּנְפֵי זְמַן רָחוֹק

כְּצִפּוֹר חוֹלֶפֶת בַּלַּיְלָה…

אייר תרצ"ו

---

עַל הַגָּג

מאת

דוד שמעוני

מָה אַדִּיר, מֶה חָפְשִׁי, מַה כָּחֹל הַמֶּרְחָב לְלֹא־גְּבוּל!

מָה עַזָּה וּמְרַעֲנֶנֶת נְשִׁימָתוֹ, נְשִׁימַת הַיָּם עִם שַׁחַר,

בָּרוּחַ תַּגִּיעַ אֵלַי, אֶל הַגָּג עָלָיו אֶעֱמֹדָה,

וְתָשִׁיב נַפְשִׁי הַלֵּאָה מִבִּעוּתֵי הַלֵּיל הַחוֹלֵף.

בְּעֶצֶם, הָיָה לֵיל רָגִיל, לֵיל אָבִיב מְבֻשָׂם וְטָלוּל,

וְשֶׁקֶט בָּעִיר הַיְשֵׁנָה, וְהַיָּם לִטֵּף בְּלַחְשׁוֹ,

וְכוֹכָבִים שׁוֹמְרִים נִצְחִיִּים, לֹא נָמוּ וְלֹא יָשְׁנוּ בִּמְסִלּוֹתָם,

אַךְ הַרְחֵק בָּאֹפֶק נָחָה עַנְנַת צֶמֶר וְרַדְרַדָּה,

כֹּה רַךְ, כֹּה מְתֻלְתָּל הַצֶּמֶר, וְצֶבַע הַוֶּרֶד מֶה עָנֹג,

כֶּסֶת־מַלְכוּת מְפֹאֶרֶת, שׁוּלֶיהָ אֲפֹרִים־מֻכְסָפִים,

וְעֵין הָאַרְגָּמָן בַּתָּוֶךְ. עַנְנַת־צֶמֶר וְרַדְרַדָּה

בְּעֶצֶם לֵיל אֹפֶל אֵין סַהַר! וְאֵין קוֹל בַּלַּיְלָה הַדּוֹמֵם,

רַק הַיָּם לִטֵּף בְּלַחְשׁוֹ וּטְלָלִים צוֹנְנִים רָעָפוּ.

הַרְאִיתֶם, שׁוֹמְרִים נִצְחִיִּים, אוֹ שֶׁמָּא יְשַׁנְתֶּם, כּוֹכָבִים?

אַךְ נַפְשִׁי יָדְעָה מְאֹד: בּוֹעֲרִים שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל!

וְגַם עֵת נִרְדַּמְתִּי עָיֵף עַל הַגָּג, חָלַמְתִּי בְּלִי הֶרֶף

שַׁוְעָה חֲנוּקָה פוֹרֶצֶת מִתַּחַת לְכֶסֶת וְרֻדָּה,

עַד כִּי הֱקִימַתְנִי פִּתְאֹם צַעֲקַת־אַרְגְּמַן גּוֹעֶשֶׁת –

הַשֶּׁמֶשׁ הַצְלִיפָה עַל עֵינַי, וָאִיקָץ מִשְׁתּוֹמֵם: הַיָּם!

מַה אַדִּיר, מֶה חָפְשִׁי, מַה כָּחֹל, מַה רַעֲנָן הַמֶרְחָב לְלֹא־גְבוּל!

וּמִמְּרוֹם הַגָּג הַנִּשָּׂא נִדְמֶה לִי, כְּאִלּוּ עוֹמֵד

אֲנִי בְּלֵב־יָם הַמַּקִּיף אוֹתִי מִכָּל עֲבָרִים.

שַׁ"י עוֹלָמוֹת שֶׁל הוֹד וָזִיו וְחֹסֶן וּדְרוֹר!

עוֹלָמוֹת צוֹנְנִים, אֲפֵלִים, וְעוֹלָמוֹת חֲמִימִים, מַבְהִיקִים,

וְעוֹלָם עִם עוֹלָם מִשְׁתַּפֵּךְ, וְעוֹלָם אֶל עוֹלָם מְשַׁגֵּר

נִצְנוּצִים, הִבְהוּבִים, שִׁלְהוּבִים: חִיוּכֵי הִתְחַדְּשׁוּת וִיקִיצָה.

חִיוּכֵי הִתְחַדְּשׁוּת וִיקִיצָה… וַדַּאי, כֵּן חִיַּכְתָּ, הַיָּם,

גַּם אָז, בִּנְהוֹג צִי רוֹמָא עַל פְּנֵי מֶרְחָבְךָ הַכָּחֹל

בְּקוֹלָרֵי הַבַּרְזֶל אֶת גִּבּוֹרֵי יְהוּדָה,

וּבְוַדַּאי תְּחַיֵּךְ כָּכָה עַד סוֹף כָּל עִדָּן,

חִיּוּךְ־הַנְּצָחִים הַנַּעֲלֶה מִכְּאֵב בְּנֵי־חֲלוֹף וְסִבְלָם…

אָהַבְתִּי, הַיָּם, רָז צְחוֹקְךָ וְאֶת אֲדִישׁוֹת גְּאוֹנְךָ

אֶל כָּל הָרִגְעִי, הַחוֹלֵף… אֲבָל אָנֹכִי בֶן חֲלוֹף,

וּמִדָּמִי אֶל דָּמִי שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל צוֹעֲקִים,

שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל הַשְּׂרוּפִים… וְלוּ לְכָל הַפָּחוֹת

עַל מֶרְחָבֶיךָ נִגְלוּ הַיּוֹם סְפִינוֹת הַנּוֹשְׂאוֹת

מֵהַגָּלוּת, מֵהַשְּׁבִי, אַחִים לַחֲלוֹם וְלַקְּרָב…

וְעוֹד מְשׁוֹטְטוֹת עֵינַי עַל פְּנֵי הַמֶּרְחָב לְלֹא גְבוּל –

פִּתְאוֹם נִשְׁמְעוּ צְעָדִים בַּמַּעֲלוֹת הָעוֹלוֹת אֶל הַגָּג,

צְעַדִים אִטִּים וּכְבֵדִים… וְתָמַהְתִּי: בְּזוֹ הַשָּׁעָה,

שְׁעַת בֹּקֶר מֻקְדֶּמֶת, מִי יְשַׁחֵר אֶת נָוִי?

(שֶׁכֵּן יוֹדְעִים מַכָּרַי, שֶׁאִם בְּחַדְרִי אֵינֶנִי –

וַדַּי אָנֹכִי עַל הַגָּג, נֶהֱנָה מִזִּיווֹ שֶׁל הַיָּם).

וְהִנֵּה רֹאשׁ עָטוּף מִטְפַּחַת, וְהִנֵּה גוּף־זְקֵנָה צָנוּם,

וְהִנֵּה גַם: “שָׁלוֹם, אָדוֹן!”, וְתֵכֶף הִכַּרְתִּי אֶת שָׂרָה

אֶת הַתֵּימָנִית הַיְּשִׁישָׁה, אֲשֶׁר כַּמָּה שָׁנִים

עָזְרָה בְּבֵיתִי בְּכָל מִינֵי עֲבוֹדוֹת וּמְלָאכוֹת,

אֲבָל לִפְנֵי כִשְׁנָתַיִם עָבְרָה לָגוּר אֶל בִּתָּהּ

(בָּרוּךְ הַשֵּׁם, חָשַׂכְתִּי קְצָת כֶּסֶף לִימֵי הַזִּקְנָה,

לֹא אֶפֹּל לְמַשָּׂא עַל בִּתִּי, וְגַם עָזוֹר אֶעֱזֹר לָהּ

לְטַפֵּל בִּילָדֶיהָ… בֵּרְכָה אֱלֹהִים בִּפְרִי בֶטֶן…

וַאֲנִי כְּבָר זָקַנְתִּי… עָבַדְתִּי דַי בְּחַיַּי…).

וְהִנֵּה לְפָנַי שָׂרָה, כְּמוֹ שֶׁהָיְתָה, לֹא שֻׁנָּתָה,

צְנוּמָה, שְׁזוּפָה, וּבְעֵינֶיהָ חִיּוּךְ שֶׁל טוּב־לֵב וּבִינָה.

שָׁלוֹם לָךְ, שָׂרָה, מַה שְׁלוֹמֵךְ: וְלָמָּה עָלִית עַל הַגָּג?

הַאִם לֹא קָשֶׁה לָךְ הָיָה לַעֲלוֹת? – בָּרוּךְ הַשֵּׁם,

כְּלָל וּכְלַל לֹא קָשֶׁה… וְזֶה הָעִנְיָן: רָצִיתִי

לִרְאוֹת אֶת הַגְּבֶרֶת, אֲבָל דָּפַקְתִּי וְאִישׁ לֹא עָנָה,

וַדַּי עוֹדָהּ יְשֵׁנָה, וְאוּלַי הָלְכָה אֶל הַשּׁוּק,

אֲבָל נִזְכַּרְתִּי, אָדוֹן, כִּי אַתָּה תָמִיד עַל הַגָּג,

אוֹהֵב לְהַבִּיט אֶל הַיָּם (וּבְעֵינֶיהָ נִצְנֵץ

חִיּוּךְ שֶׁל חִבָּה וּוִתּוּר, כְּאִלּוּ רָצְתָה לְהַגִּיד:

אָכֵן יֵשׁ לִבְנֵי־אָדָם כָּל מִינֵי שִׁגְעוֹנוֹת,

אַךְ אֵין בְּכַךְ כְּלוּם, סוֹף־סוֹף אָדָם כָּשֵׁר הִנֶּךָ…),

וּבְכֵן הָעִנְיָן הוּא זֶה, רָצִיתִי בַּקֵּשׁ אֶת הַגְּבֶרֶת

לָתֵת לִי שׁוּב עֲבוֹדָה, הוֹאִיל וְהַגּוֹיִים שְׁכֵנֵינוּ,

שָׂרְפוּ אֶת הַצְּרִיף שֶׁל בִּתִּי בְּכֶרֶם הַתֵּימָנִים,

וְגַם נִשְׂרַף בַּבַּיִת מְעַט כַּסְפִּי הֶחָשׂוּךְ,

לָכֵן אָמַרְתִּי, אֵלֵךְ אֶל הַגְּבֶרֶת וְאֶשְׁאֲלָה אֶת פִּיהָ…

וּבָרוּךְ הַשֵּׁם, עוֹד כֹּחִי אִתִּי לִכְבִיסָה, לִשְׁטִיפָה,

בָּרוּךְ הַשֵּׁם… וְלֹא אֶפֹּל לְמַשָּׂא עַל בִּתִּי,

וְאַף כִּי זוֹ מְנָעַתְנִי בְּכָל כֹּחָהּ מִלָּלֶכֶת,

אַךְ מָה הִיא מְבִינָה? עֵז צְעִירָה וְתוּ לֹא…

וְהַאֲמֵן לִי, אָדוֹן, מִיּוֹם שֶׁהֶחְלַטְתִּי שׁוּב

לָלֶכֶת לַעֲבוֹדָה, כְּאִלּוּ חֻדַּשׁ בִּי כֹחִי,

שֶׁכֵּן בְּאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל הַכֹּל חַיָּבִים לַעֲבוֹד,

נַעַר וְגַם זָקֵן, וְזֶהוּ מַה שֶׁכָּתוּב:

“הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ”… כְּלוֹמַר, מִי שֶׁעוֹבֵד

וּמִתְיַגֵּעַ הַרְבֵּה, לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא

יִתֵּן גַּם כֹּחַ הַרְבֵּה… וּפִתְאֹם הִנְמִיכָה קוֹלָהּ

וּכְאִלּוּ גִלְּתָה לִי סוֹד: וּמִי יוֹדֵעַ אִם לֹא

כָּל הַצָּרָה הַזֹּאת הֻשְׁלְחָה בָנוּ מִמַּעְלָה

עַל חֵטְא שֶׁחָטָאנוּ כֻלָּנוּ בְּהִתְפַּנְּקוּת יְתֵרָה…

אָסוּר לְיִשְׂרָאֵל לִהְיוֹת מְפֻנָּק… וּמָה?

כְּלוּם כְּבָר אֵין גָּלוּת? כְּלוּם כְּבָר בָּא הַמָּשִׁיחַ?

אֲבָל עַכְשָׁו נִצְטָרֵךְ כֻּלָּנוּ לַעֲמוֹל וְלִיגוֹעַ,

נַעַר וְגַם זָקֵן, וְהַשֵּׁם יְרַחֵם,

שֶׁכֵּן נֶאֱמַר בְּפֵרוּשׁ: הַנּוֹתֵן לַיָּעֵף כֹּחַ…

כָּכָה סָחָה שָׂרָה וְעֵינֶיהָ חִיְּכוּ,

וּמַשֶּׁהוּ עַתִּיק־יוֹמִין, רַב סֵבֶל אֲבָל גַּם רַב כֹּחַ,

שׁוֹפֵעַ צַעַר דּוֹרוֹת וּסְפוּג נְגֹהוֹת תִּקְוַת־רָז

רָעַף מִתּוֹךְ חִיּוּכָהּ… וּבְהַבִּיטִי אֶל הַיָּם

שִׂחַקְתִּי אֵלָיו בְּלִבִּי: רְאֵה, הַיָּם הַגָּדוֹל,

מַה בֵּינְךָ, הָעֲנָק, וּבֵין שָׂרָה הַזְּקֵנָה!

בְּעֶצֶם, כָּמוֹךָ גַּם הִיא הֲרֵי מַבִּיטָה בְּבִטּוּל

אֶל כָּל הָרִגְעִי הַחוֹלֵף… אַךְ בְּעַד הָרִגְעִי, הַחוֹלֵף,

קוֹלְטָהּ עֵינָהּ הַכֵּהָה אֶת זִיו יְמוֹת הַמָּשִׁיחַ…

תמוז, תרצ"ו

---

בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם...

מאת

דוד שמעוני

על שמות שני השומרים יצחק ויואד,
שנרצחו ליד יקנעם, נקראו שני ילדים הראשונים, תאומים, שנולדו ביקנעם.

(מתוך העתונות)

בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם,

יָצְאוּ שְׁנֵי רֵעִים לְעֶזְרַת הָעָם,

יוֹאָשׁ וְיִצְחָק, בַּחוּרִים אַמִּיצִים.

עֵת לַמַּעְדֵּר וְעֵת לַחִצִּים.

יָצְאוּ לִשְׁמוֹר בְּחֶשְׁכַּת הַלֵּיל

אֶת שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל מִצַּר מִשְׁתּוֹלֵל.

בְּחֶשְׁכַּת הַלֵּיל סַכָּנוֹת לָרֹב,

מֵאַחֲרֵי כָּל אֶבֶן רוֹצֵחַ יֶאֱרֹב.

יוֹאָשׁ בְּחִיּוּךְ לְיִצְחָק יִלְחַשׁ:

אִם אֶפֹּל – לְבִנְךָ תִּקְרָא יוֹאָשׁ.

רֵעוֹ לִקְרָאתוֹ בָאֹפֶל יִצְחַק:

וּבְנָפְלִי – תִּקְרָא לְבִנְךָ יִצְחָק.

בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם,

יְרִיָּה אַחֲרֵי יְרִיָּה תִרְעַם.

מְטַר חִצִּים בָּאֹפֶל יִרְעַשׁ,

עַל שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל יִצְחָק וְיוֹאָשׁ,

עַל שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל שְׁנֵי רֵעִים צְעִירִים

נָפְלוּ חֲלָלִים – שׁוֹמְרִים עֲרִירִים.

אָז אִישׁ יָקְנְעָם נִשְׁבַּע עַל דָמָם:

בָּנִים יִוָּלְדוּ – יִקָּרְאוּ עַל שְׁמָם.

אֲבָל הָרִאשׁוֹן עַל שֵׁם מִי יְקֹרָא?

שְׁנֵיהֶם חֲבִיבִים – וּלְמִי הַבְּכוֹרָה?

וְהֵן עַל לִבֵּנוּ שְׁנֵיהֶם כַּחוֹתָם,

וְהֵן לֹא נִפְרְדוּ גַם בְּמוֹתָם.

בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם,

בְּשִׂמְחָה חֲרִישִׁית כָּל לֵב יִפְעַם:

אִשָּׁה יַלְדָה בָּנִים תְּאוֹמִים…

הָאֵין זֶה אוֹת וּמוֹפֵת מִמְּרוֹמִים?

אִם לֹא נִפְרְדוּ גַם בְּמוֹתָם –

עַתָּה בְּרִית חַיִּים מֵחָדָשׁ אִחְדָתָם…

בְּהַר אֶפְרַיִם, בְּיָקְנְעָם,

נוֹלְדוּ שְׁנֵי אַחִים לְעֶזְרַת הָעָם.

יוֹאָשׁ וְיִצְחָק – בַּחוּרִים כַּהֲלָכָה,

יוֹנְקִים שְׁדֵי אִמָּם וּגְדֵלִים לִבְרָכָה.

גִדְלוּ מְהֵרָה, יוֹאָשִׁים! יִצְחָקִים!

שְׂדוֹת יִשְׂרָאֵל לָכֶם מְחַכִּים!

אלול, תרצ"ו

---

בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה

מאת

דוד שמעוני

בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה

זוֹרֵחַ אוֹר בָּאֲפֵלָה.

מִגַּן הָעֵדֶן טַל־תְּחִיָּה

רוֹעֵף, נוֹטֵף בַּדּוּמִיָּה,

וַיקָר כָּל רֵיחַ, רֹאשׁ בְּשָׂמִים

מֵעוֹלָמוֹת נַעֲלָמִים.

בִּרְעֹף, בִּנְטֹף טַל הַנְּצָחִים

הוֹלְכִים קְבָרִים וְנִפְתָּחִים.

שָׁלֹשׁ תֻּצַּתְנָה שַׁלְהָבוֹת,

יוֹצְאִים בַּלָּאט שְׁלֹשָׁה אָבוֹת

לְהִתְפַּלֵּל בְּעַד זַרְעָם.

כְּמַלְאֲכֵי עֶלְיוֹן מַרְאָם.

אֲבָל מַה יּוֹם מִנִּי יָמִים?

מַדּוּעַ הֵם נֶאֱלָמִים?

לְיַד הַמַּצֵּבוֹת דּוּמָם

יֵשְׁבוּ, וְזִיו פְּנֵיהֶם עֻמָּם.

מָה הַיָּגוֹן לִבְּכֶם יִקֹּב,

אַבְרָם, יִצְחָק וְיַעֲקֹב?

אַחֲרֵי דְמָמָה מְמֻשָּׁכָה

שָׂח אַבְרָהָם בַּאֲנָחָה:

הָהּ, לֹא אוּכַל לְהִתְפַּלֵּל…

מִבְּנִי אֵבוֹשׁ, מִיִשְׁמָעֵאל…

אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב לֵאֵי־עָמָל

בִּלַּע, טָרַף וְלֹא חָמַל…

מִלֵּל יִצְחָק בְּעֶצֶב מָר:

מָה אֲדַבֵּר וּמָה אֹמַר?

לָאָרֶץ שַׁח רֹאשִׁי הַשָּׂב

מֵרֹב כְּלִימָּה… הֵן בְּנִי עֵשָׂו

גַם הוּא עִם יִשְׁמָעֵאל בִּבְרִית

זָמַם אֶת בְּנֵי יַעֲקֹב הַכְרִית…

וְאֶל יַעֲקֹב נְאוּם דְּוָיָם:

אָכֵן פִּידְךָ גָדוֹל כַּיָּם,

אַךְ בֹּשֶׁת הַפָּנִים לֹא לָּךְ:

הֵן זַרְעֲךָ לֹא נֶאֱלָח

בְּדָם נָקִיץ כְּמוֹ צָרָיו;

אָכֵן נִטְרַף, אַךְ לֹא טָרָף…

צְעַק אֵפוֹא וְאַל תִּדֹּם,

עַל כִּי עוֹלָם כֻּלּוֹ גַרְדֹּם

לְזַרְעֲךָ מִפֶּשַׁע חַף:

קְרָא לֶאֱלֹהִים אֲשֶׁר בְּאַף

שִׁחֵת רַחֲמָיו וְלֹא רִחֵם

אוּלַי יָשׁוּב וְיִנָּחֵם.

אַךְ יַעֲקֹב נוּגֶה, כְּפוּף־רֹאשׁ,

לָחַשׁ בִּבְכִי: אֲהָהּ, אֵבוֹשׁ

גַם אָנֹכִי מִצֶּאֱצָאַי…

אַיֵּה מָקוֹם, אֵי הַר וָגַיְא,

שָׁם לֹא נִקֵּשׁ מַטֵּה נוּדָם?

שֶׁמִּדָּמָם עוֹד לֹא אֻדָּם?

הֵן בִּמְרוּצַת אַלְפֵי שָׁנִים

יָכְלוּ הַפְרוֹת גַם אֲבָנִים,

יָכְלוּ הָמֵס הָרֵי בַרְזֶל

בְּיָם דָּמָם, בְּלִי־דֹם נוֹזֵל…

זָרַם הַדָּם וְלֹא שֻׁלַּם,

וְעַז כְּאָז בַּרְזֶל עֻלָּם.

אַךְ לֹא רַק סֵבֶל וּתְלָאָה

הוּא רִפְיוֹנָם – הוּא חֲטָאָה!

זֶה חֵטְא, אִם הֵמָּה עַד הַיּוֹם

קֹוִים לְחֶסֶד מֵאֱדוֹם

וּלְרַחֲמִים מִבֶּן־הָגָר…

עַל זֹאת אֵבוֹשׁ בִּכְאֵב נֶעְכָּר…

בִּמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה

בַּדּוּמִיָּה הָאֲבֵלָה

נוֹטְפִים טְלָלִים, נוֹזְלִים בְּשָׂמִים,

אֲבָל נוּגִים וְנִכְלָמִים

שְׁחוּחִים יוֹשְׁבִים אֲבוֹת עוֹלָם,

בּוֹכִים – וּבְלִי נִשְׁמָע קוֹלָם…

כ“ב אלול תרצ”ו

---

שָׂדוֹת בּוֹעֲרִים

מאת

דוד שמעוני

(שִׁיר עֶרֶשׂ)

אֲפֵלָה אֲדֻמָּה,

רְחִישָׁה עֲמוּמָה:

הַשָּׂדוֹת בּוֹעֲרִים…

עַל מִשְׁכָּב עוֹלָלִי,

עֲרִיסַת גּוֹזָלִי,

שִׁלְהוּבִים דּוֹהֲרִים.

נוֹמָה, נוּם, עוֹלָלִי,

אַל תִּפְחַד, גּוֹזָלִי,

מֵעֲנַן הֶעָשָׁן;

אַל תִּפְחַד, אַל תִּירָא

מִפְּנֵי אֵשׁ סוֹעֲרָה –

סְגֹר עֵינֵיךָ וִישָׁן.

אִם שְׂרוּפָה הַקָּמָה –

עוֹד תִּפְרַח אֲדָמָה,

נַחֲלַת יִשְׂרָאֵל;

עוֹד נִקְצֹר קְצִיר הַגִּיל

בִּיהוּדָה, בַּגָּלִיל,

בְּשַׁדְמוֹת יִזְרְעֶאל.

מֵעָנָן וּמֵאֵשׁ

עוֹד נַקְשִׁיב: “עֲלֵה! רֵשׁ!”

בִּצְלִילִים אֵיתָנִים.

גַּם נַעֲלֶה, גַּם נִירַשׁ

וּפִרְיֵנוּ יִרְעַשׁ

כְּבַיָמִים מִלְּפָנִים.

וִירֹעָע וִירֻנָּן!

הֵן בְּאֵשׁ וְעָנָן

בַּמִּדְבָּר הַנּוֹרָא

כְּבָר הנִחָה פַּעַם אֵל

אֶת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל

מִנֵּכָר לַמְּכוֹרָה…

הֵרָדֵם, עוֹלָלִי,

נוֹמָה, נוּם, גּוֹזָלִי,

עַד הַשַּׁחַר יָנֵץ;

אָז נֵצֵא שׁוּב בַּשִּׁיר

לַחֲרוֹשׁ אֶת הַנִּיר

וְלִנְטוֹעַ הָעֵץ.

עֶצֶב־לֵיל אָז יִבְרַח,

וּמִלֵּב יִשְׁכַח

כָּל הַכְּאֵב הַיָּשָׁן…

נוֹמָה, נוּם, עוֹלָלִי,

אַל תִּפְחַד, גּוֹזָלִי,

סְגֹר עֵינֶיךָ וִישָׁן…

אלול תרצ"ו

---

לו

מאת

דוד שמעוני

לו

מאת

דוד שמעוני

---

מספרי נער חולה

מאת

דוד שמעוני

מספרי נער חולה

מאת

דוד שמעוני

דור לדור

מאת

דוד שמעוני

---

הַנִּגּוּן

מאת

דוד שמעוני

וּכְשֶׁנִּתְעַוֵר רַבִּי יוֹסִי

מֶה הָיָה עוֹשֶׂה רַבִּי יוֹסִי?

הוּא הָיָה אוֹמֵר: גַּם הַנִּגּוּן

הוּא קָדוֹשׁ, אֶעֱבֹד בּוֹ לְעוֹשִׂי,

שֶׁכֵּן לֹא הָיָה רַבִּי יוֹסִי

לֹא בַעַל תְּפִיסָה וְזִכָּרוֹן,

עַל־פֶּה לֹא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה,

אֲבָל חֲנָנוֹ יָהּ בַּגָּרוֹן.

לֹא עַז, לֹא גָדוֹל הָיָה קוֹלוֹ,

אֲבָל מַה־מָּתוֹק: “אָמַר רָבָא”…

הַלּוֹמְדִים הָיוּ קְצָת מְחַיְּכִים,

אֲבָל גַּם אוֹתָם קוֹלוֹ שָׁבָה.

וְעֵת מְעִיּוּן וְהִתְעַמְּקוּת

מִתְעַיְּפִים הָיוּ הַבַּחוּרִים,

אוֹ עֵת, חָלִילָה, זֶה סַמָּאֵל

מַטְרִידָם הָיָה בְּהִרְהוּרִים,

אָז הָיָה קוֹלוֹ של רַב יוֹסִי

מְשׁוֹבֵב נַפְשָׁם הַחֲרֵרָה,

אָז הָיָה קוֹלוֹ שֶׁל רַב יוֹסִי

מְטַהֵר לִבָּם מֵעֲבֵרָה.

וּכְשֶׁנִּתְעַוֵר רַבִּי יוֹסִי

מְתִיקוּת־קוֹלוֹ עוֹד גָּבָרָה.

כְּקֶדֶם כָּפוּף עַל הָעַמּוּד,

וּמִבְּלִי הַבֵּט עוֹד בַּגְּמָרָא

הִשְׁתַּפֵך שׁוּב בְּאוֹתוֹ נִגּוּן.

אֵין דָּבָר נִשְׁמָע בִּלְתִּי צְלִילִים;

עַל־פֶּה לֹא יָדַע אֶת הַתּוֹרָה,

לָכֵן גַּם לָמַד לִבְלִי מִלִּים.

וְיֵש שֶׁנִּרְגַּן לַמְדָּן קַפְּדָן:

"הַאֵין בָּזֶה מִשּׁוּם לֵיצָנוּת?

הַאֵין זֶה נִגּוּן לְבַטֵּלָה?

הֲלֹא זֶה עָוֹן, בְּנֶאֱמָנוּת…"

אֲבָל כְּעֶצֶם זוֹ לֹא־צְפוּיָה

שֶׁלֹּא לִבְלֹעַ, לֹא לְהָקִיא,

לְפִתְאֹם תַּעֲמֹד הַתַּרְעֹמֶת

בִּגְרוֹן הֶחָרִיף אוֹ הַבָּקִי.

בַּגְּמָרָא פִּתְאֹם יַסְתִּיר פָּנָיו

וְאֶת תְּלוּנָתוֹ אֵינוֹ גוֹמֵר,

וּבְיֶתֶר עֹז מֵרֹב מְבוּכָה

אֶת קוֹלוֹ יָרִים: “תַּלְמוּד לוֹמַר…”

וְיָמִים חָלְפוּ, חָלְפוּ שָׁנִים,

וּבֵית־הַמִּדְרָש עוֹדוֹ קַיָּם.

כְּבָר לוֹמְדִים רַבִּים בּוֹ הִתְחַלְּפוּ,

מִי יִסְפְּרֵם, מִי יֹאמַר אַיָּם?

אֲבָל כְּקֶדֶם רַבִּי יוֹסִי

לִפְנֵי הָעַמּוּד מִתְנוֹעֵעַ,

אֵין דָּבָר נִשְׁמָע בִּלְתִּי צְלִילִים,

אֵין נִיב, רַק נִגּוּן חַם בּוֹקֵעַ.

וּכְמוֹ מֵאָז עַל בֵּית־הַמִּדְרָשׁ

מְסַפְּרִים מַעֲשִׂיּוֹת וְנִסִּים,

כִּי כָּל הַלּוֹמְדִים בּוֹ גְאוֹנִים,

אַדִירֵי תּוֹרָה, בַּעֲלֵי־תְרִיסִים.

כָּל יַם־הַתַּלמוּד לָמוֹ נָהִיר,

בִּתְהוֹמוֹ צָלְלוּ הֶעֱמִיקוּ,

לוּ חָפְצוּ הָיוּ גַם יְכֹלִים

לְתָרֵץ הֵיטֵב אֶת כָּל “תֵּיקוּ”.

רַק אֶחָד, יוֹסִי סַגִּי־נָהוֹר,

עוֹד טֶרֶם יַעֲשֶׂה לוֹ שֵׁם־תְּהִילָּה,

לֹא סִינַי הוּא, לֹא עוֹקֵר־הָרִים,

וְאַף כִּי אֵינוֹ בוּר, חָלִילָה…

אַך מִי יוֹדֵעַ? – אוּלַי שָׁכַח

הַמְּעַט שֶׁיָּדַע עוֹד מִלְּפָנִים?

מִלְבַד הַנִּגּוּן, הֵן גַם הֶגֶה

מִפִּיו לֹא הוֹצִיא כַמָּה שָׁנִים!

וְיָמִים חָלְפוּ, חָלְפוּ שָׁנִים,

הָעִתִּים רָצוֹת רוּץ וְדָהֹר,

וְהִנֵּה כְּבָר לִישִיבַת־מַעְלָה

נִתְבַּקֵּש יוֹסִי סַגִּי־נָהוֹר.

לֹא עָשׂוּ הֶסְפֵּד לוֹ חֲבֵרָיו,

לִוּוּהוּ דֹם לְבֵית־עוֹלָמִים:

הֵן הוּא לֹא גָאוֹן עִם הַגְּאוֹנִים,

רַק “עוֹבֵד” פָּשׁוּט, עוֹבֵד תָּמִים.

לְטוֹבָה זָכְרוּ אֵיךְ בִּמְתִיקוּת

הוּא שָׁר הַנִּגּוּן שֶׁל הַגְּמָרָא,

אַגַּב גַם לִגְלְגוּ בִּרְמִיזָה

עַל לַמְדָּנוּתוֹ הַמִּצְעָרָה.

וּמַהֵר חִיש – וַיִּשְׁכָּחוּהוּ.

מְרֻבָּה הֵן מְאֹד הַמְּלָאכָה:

אֵין חוֹף לַיָּם, אֵין סוֹף לַפּוֹסְקִים,

אֵין גְּבוּל לְעָמְקָהּ שֶׁל הֲלָכָה!

אִישׁ לְעַמּוּדוֹ! לְתַלְמוּדוֹ!

וְגַם בַּלֵּילוֹת, גַּם בַּיָּמִים

מְצַלְצֵל שֵׁנִית בֵּית־הַמִּדְרָשׁ

מִקּוֹל הַלּוֹמְדִים הַמְפֻרְסָמִים.

אֲבָל רְאֵה זֶה פֶּלֶא מַמָּש:

מֵעֵת שֶׁנֶאֱלְמָה הַנְּעִימָה

שֶׁל רַבִּי יוֹסִי סַגִּי־נָהוֹר

מֵאָז כְּאִלוּ הוּטְלָה פְגִימָה

בְּמֹחוֹתֵיהֶם שֶׁל הַלּוֹמְדִים,

אוֹ פִתְאֹם קָשְׁתָה הַגְּמָרָא:

לֹא זֹאת הָעַמְקוּת, הַחֲרִיפוּת,

לֹא זֹאת הַתְּפִיסָה הַנִּמְהָרָה!

וּמַה־שֶּׁהָיָה קַל מִקֹּדֶם

כִּלְהוֹצִיא מִן הֶחָלָב שָׂעַר,

זֶה נַעֲשָׂה עַתָּה קָשֶׁה, סָתוּם:

הַצֵּל לְהָר, הָעֵץ לְיָעַר.

וּכְבָר לֹא עָלָה בֵית־הַמִּדְרָשׁ

עַל בָּתֵּי־מִדְרָשׁ לֹא־יְדוּעִים:

גַּם בּוֹ לֹא כֻלָּם הֵם גְּאוֹנִים,

גַּם בּוֹ לֹא כֻלָּם הֵם עִלּוּיִים.

וּבְצַעַר רָאוּ הַפַּרְנָסִים,

וּבְעֶצֶב רָאֲתָה הַקְּהִילָּה,

כִּי גָלָה כָבוֹד מִן הַיְשִׁיבָה,

כִּי הָלְכָה מָעֲטָה הַתְּהִילָּה.

אֲבָל כְּגֹדֶל עָגְמַת־נַפְשָׁם

כֵּן גָּדֹל גָּדְלָה גַם תְּמִיהָתָם,

לְאוֹתוֹ שִׁינּוּי מִי זֶה גָרַם?

מְקוֹר־הַתּוֹרָה מִי זֶה סָתָם?

עַד שֶׁנִּזְדַּמֵּן אֶחָד צַדִּיק

לְאוֹתָהּ עִיר, לְאוֹתָהּ קְהִילָּה:

הַדָּבָר הֻגַּד לוֹ, וַיְבַקֵּשׁ

לְסַפְּרוֹ שֵׁנִית מִלְּכַתְּחִלָּה.

וּכְשֶׁנִּתְגַּלְגְּלוּ הַדְּבָרִים

עַל אוֹתוֹ עִוֵּר, אוֹתוֹ עָנָו,

אָז קֶשֶׁב רַב הַקָּדוֹש הִקְשִׁיב

וּכְמִשֶּׁמֶשׁ קָרְנוּ פָנָיו.

וּפִתְאֹם בְּהִתְפַּעֲלוּת רַבָּה

סָח אֶל תַּלְמִידֵי־הַחֲכָמִים:

אִם קֹדֶם אוֹר רְאִיתֶם גָּדוֹל –

הֵן זֶה בִּזְכוּת שֶׁל אוֹתוֹ תָמִים!

כִּי רַק הַנִּגּוּן שֶׁל רַב יוֹסִי

כְּרוֹעֶה נֶאֱמָן אֶת עֲדָרָיו

לָבֶטַח הוֹלִיךְ אֶתְכֶם תָּמִיד

בְּיַם־הַתַּלְמוּד וּמִדְבָּרָיו.

מֵאֵש־נִגּוּנוֹ נִתְּזוּ זִיקִים

גַם עַל נִשְׁמַתְכֶם הָעֲמוּמָה,

וַתִּרְאוּ אוֹרוֹת בָּאֲפֵלָה

מִנֹּגַהּ־נַפְשׁוֹ שֶׁל הַסּוּמָא.

וְעֵת קִיַּמְתֶּם “סַלְסְלֶהָ”

רַק בְּחִיצוֹנִיּוּת־הַתּוֹרָה,

הוּא סִלְסֵל, גִּפֵּף אֶת נִשְׁמָתָהּ,

הוּא בָא לַפְּנִים שֶׁל דְּבִיר־הָאוֹרָה.

וְעֵת לְעַסְתֶּם אֶת הַקְּלִיפָּה,

אָז הוּא בַתּוֹךְ, בַּגַּרְעִין זָכָה –

מִכָּאן הַנֹּעַם שֶׁל נִגּוּנוֹ,

מִכָּאן הַמְּתִיקוּת הַמְבֹרָכָה.

שֶׂכֵּן לַכֹּל הָרְשׁוּת נְתוּנָה

לַעֲסֹק בַּתּוֹרָה וְאֵין מוֹחֶה,

אֲבָל בַּנִּגּוּן הָאֲמִתִּי

רַק אֶחָד מִנִּי אֶלֶף זוֹכֶה…

תרפ"ח

---

זקנות

מאת

דוד שמעוני

זקנות

מאת

דוד שמעוני

---

עַכְסָה

מאת

דוד שמעוני

… וְעַכְסָה שְׂבֵעַת יָמִים וּכְפוּפָה וּמְקֻמָּטָה,

מַה־דַּל וְזָעִיר גּוּפָהּ וְכֻלָּהּ גַּל עֲצָמוֹת,

אַךְ קוֹלָהּ עַז וְצוֹרֵם, וְלַהַב בְּמַבָּטָהּ

הַנִּזְרָק מֵעֵינֶיהָ הַלֵּאוֹת, הַנִּזְעָמוֹת.

בַּשׁוּק בְּ“מֵאָה שְׁעָרִים” יְרָקוֹת הִיא מַשְׁבִּירָה,

וּלְשׁוֹנָהּ לֹא תָנוּחַ מִקְּלָלוֹת וּמִלֶּקַח;

וְאוֹי וַאֲבוֹי לַקּוֹנִים, אֲשֶׁר מִבְּלִי הַכִּירָהּ

יְכַעֲסוּהָ כַעַס בְּעָמְדָם עַל הַמֶּקַח.

אֲבָל לֹא רַק תַּגְרָנִית הִיא עַכְסָה הָאַלְמָנָה,

גַם בַּיִת הִשְׁאִיר בַּעֲלָהּ בַּשׁוּק בְּמֵאָה שְׁעָרִים.

“לֹא בַיִת, כִּי אִם אַרְמוֹן קִבַּלְתֶּם בְּמַתָּנָה!”

בְּתָבְעָהּ שְׂכַר הַדִּירָה כֵּן תִּצְעָק לַדַּיָּרִים.

לַבַּיִת שְׁנֵי חֲדָרִים וְעַל הַגַּג עֲלִיָּה,

לְבַדָּהּ בָּעֲלִיָּה מִתְגּוֹרְרָה הַזְּקֵנָה;

וּמִדֵּי לֵיל בְּלֵילוֹ תַּאֲנִיָּה וַאֲנִיָּה

מַחֲרִידוֹת כָּל הַסִּמְטָה הַשְּׁקוּעָה כְבָר בַּשֵּׁנָה.

מֵחֶשְׁכַת הָעֲלִיָּה מִתְפָּרְצִים קוֹלוֹת אֵימָה:

בְּכִי־עֶצֶב צַעֲקוֹת־עֶזְרָה בַּקָּשָׁה וְקֻבְלָנָה.

מִתְעוֹרְרִים הַשְּׁכֵנִים בַּסִּמְטָא הַדּוֹמֵמָה,

מִתְגָּרְדִים וּמְרַטְּנִים: “חֲצוֹת שֶׁל הָאַלְמָנָה!”

“אֵי נִשְׁמַע וְאֵי נִרְאָה: ‘חֲצוֹת’ עוֹרֶכֶת אִשָּׁה?”

וְשׁוּב הַשְּׁכֵנִים שׁוֹקְעִים בְּמַעֲבֵה שְׁנַת עֲמֵלִים.

אַךּ עוֹד זְמַן רַב מַבְקִיעִים מֵחַדְרָהּ שֶׁל הַיְּשִׁישָה

הַצְעָקוֹת הַנִּרְגָזוֹת, הַצְּלִילִים הָאֲבֵלִים.

מֵאַיִּן הִיא שׁוֹאֶבֶת כָּל שִׁפְעַת הָאֲמָרִים?

מֵאַיִּן לָהּ הַכֹּחַ לַקִּיר הָטֵחַ רֹאשָׁהּ?

כִּי מַה כָּל גַּעֲרוֹתֶיהָ בַּשׁוּק בְּמֵאָה שְׁעָרִים

לְעֻמַּת צַעֲקָתָהּ בִּשְׁעַת חֲצוֹת הַקְּדוֹשָׁה?

וּמַה כָּל טַעֲנוֹתֶיהָ כְּלַפֵּי שׂוֹכְרֵי בֵיתָהּ

לְעֻמַּת טְרוּנִיוֹתֶיהָ עִם רִבּוֹן הָעוֹלָמִים:

"הֵן עַכְסָה כְּבָר זְקֵנָה, הֵן עוֹד מְעַט וָמֵתָה,

וְלָמָּה, יָהּ, לֹא תִרְאֶה, לֹא תַבִּיט מִנִי רָמִים?

"הַאֻמְנָם גַם בְּעֵינְךָ לֹא נֶחְשְבָה בִמְאוּמָה

יְשִׁישָׁה שׁוֹמְרָה־חָקְּךָ, קְשַׁת־רוּחַ וְאַלְמָנָה?

וּבְכֵן הָאַפִּיקוֹרְסִים – אַל תִּהְיֶה לָמוֹ תְקוּמָה –

לֹא חִנָּם לִי יִלְעָגוּ כִּמְעַט חֲמִשִׁים שָׁנָה.

"עַל עָרְכִי מִדֵּי לַיְלָה ‘חֲצוֹת’ עֵת הֵמָּה נָמִים,

וְהֵמָּה עֵת מִתְפַּנְקִים לַכֹּתֶל רֹאש אָטִיחַ…

הֲנַאֶה זֶה וְיָאֶה, הוֹי, רִבּוֹן הָעוֹלָמִים,

כִּי אֶגְוַע וְלֹא אֶרְאֶה בְּבִיאַת הַמָּשִׁיחַ?

"הֲלֹא לָזֹאת הָיִיתִי לְאֵשֶׁת רִיב וּמְדָנִים,

כִּי נַפְשִׁי עָלַי מָרָה, כִּי רוּחִי בִי קָשָׁתָה,

כִּי אֶרְאֶה: יָמֵי חוֹלְפִים, נְמוֹגִים כַּעֲנָנִים,

וְרָחוֹק עוֹד בֶּן־דָּוִד, וּרְחוֹקָה יְשׁוּעָתָה.

"וּמַה־מִּמְּךָ יַהֲלוֹךְ, אִם אֶזְכֶּה גַם אָנֹכִי,

אֲמָתְךָ הָעֲלוּבָה, שִׁפְחָתְךָ הַנִּדַּחַת,

לַחֲזוֹת בְּזִיו הַגּוֹאֵל בְּטֶרֶם יִתַּם כֹּחִי,

וְלָמָּה תֵצַר עֵינְךָ בִּמְלֹא צִפֹּרֶן נַחַת?

"לוּ אֶזְכֶּה רַק וְאֶרְאֶה בְּבִנְיַן בֵּית־הַבְּחִירָה,

לוּ אֶזְכֶּה רַק וְאֶשְׁמַע שִׁיר כֹּהֲנִים וּלְוִיִּים –

לִשְׁכֵנַי אֶמְחַל כָּלִיל אֲזַי אֶת שְׂכַר הַדִּירָה,

וּבֵיתִי יִהְיֶה קֹדֶשׁ לַלּוֹמְדִים הָעֲנִיִּים…"

וְעַכְסָה מִתְיַפַּחַת, וְעַכְסָה מִתְוַכַּחַת

בִּתְלוּנָה וּבִתְחִנָּה, בִּלְחִישָׁה וּבִנְהִימָה.

כְּבָר גֻּלְּתָה שֵׂיבַת רֹאשָׁהּ, הַשְּׁבִיס עַל הַפַּדַחַת,

וְהִיא לֹא תָחוּשׁ דָּבָר. וּכְיַלְדָּה לִפְנֵי אִמָּהּ

לְפֶתַע פִּתְאֹם תִּגְעֶה בְּבִכְיַת־רֹךְ חֲטוּפָה

כְּבוֹכָה מִתּוֹךְ שֵׁנָה, וְצָנְחָה וְנִרְדָּמָה

עַל רִצְפַּת הָאֲבָנִים. מַה־מּוּזָר אָז פַּרְצוּפָהּ:

בּוֹ עֶלְבּוֹן יַלְדוּת תַּמָּה, גַּם זִקְנָה לֹא רֻחָמָה.

אַךּ אֵין לְהַרְבּוֹת שֵׁנָה בָּרְחוֹבוֹת הָעַתִּיקִים.

וְטֶרֶם יַחֲוִיר קָדִים, וְנִשְׁמַע קוֹל הַקּוֹרֵא

מִתַּחַת לַחַלּוֹנוֹת, הַמְעוֹרֵר הַוָּתִיקִים:

“יִשְׂרָאֵל, עַם קְדוֹשִׁים! קוּמוּ לַעֲבוֹדַת הַבּוֹרֵא!”

וְעַכְסָה תָקִיץ מַהֵר בְּפַחַד, פֶּן הִרְעִימוּ

דְּבָרֵיהָ־תְּלוּנוֹתֶיהָ אֶת יוֹשְׁבִי־בַשָּׁמַיִם,

וּלְבֵית־הַתְּפִלָּה תָרוּץ בִּדְחִילוּ וּבִרְחִימוּ,

וּלְקֻפַּת רַבִּי מֵאִיר תְּשַׁלְשֵׁל פְּרוּטוֹת שְׁתָּיִם.

וְשׁוּב הַבֹּקֶר רוֹעֵשׁ בַּשּוּק בְּמֵאָה שְׁעָרִים,

וְשׁוּב צְעָקָה צוֹרְמָה מַחֲרִישָׁה כָל הַצְּעָקוֹת,

וְיָדְעוּ כָל הַקּוֹנִים וְיָדְעוּ הַתַּגָּרִים,

כִּי בָאָה כְבָר הַשּוּקָה הַזְּקֵנָה עִם הַיְרָקוֹת…

---

אָסְנַת

מאת

דוד שמעוני

כְּבָר פָּרְצָה לְכָל עֵבֶר הַקִּרְיָה הַמַּעֲטִירָה,

יָמִינָה וְגַם שְׂמֹאלָה – הַבִּירָה שֶׁבֶּהָרִים.

וְעֶדְנַת־גִּיל רַעֲנַנָּה וּפְרִיחַת־אוֹן צְעִירָה

רוֹנֶנֶת וְקוֹרֶנֶת בִּשְׁכוּנוֹת וּפַרְוָרִים.

כְּבָר עָזְבוּ גַם בְּנֵי אָסְנַת זֶה הַרְבֵּה הַרְבֵּה שָׁנִים

הַחוֹמוֹת הָעַתִּיקוֹת, הָאָבָק עִם הָרֶפֶשׁ.

בַּשְּׁכוּנוֹת הַחֲדָשׁוֹת כְּבָר נִרְאוּ הַנִּצָּנִים,

שָׁם יֵש וְהוֹרִיק אִילָן, שָׁם אֲוִיר מֵשִׁיב נָפֶש.

אֲבָל לַשָּׁוְא יַפְצִירוּ הַבָּנִים עִם הַנְּכָדִים

בְּאִמָּם, בִּזְקֵנָתָם, כִּי תוֹאִיל אִתָּם שָׁבֶת.

עָלֶיהָ אָמְנָם כֻּלָּם חֲבִיבִים וְנֶחְמָדִים,

אַךְ לַעֲזוֹב מְקוֹמָהּ הַיְשִׁישָׁה מְסָרֶבֶת.

כִּמְעַט זֶה יוֹבֵל שָׁנִים כִּרְתוּקָה הִיא לִמְקוֹמָהּ

בָּעִיר, בִּרְחוֹב הַיְהוּדִים, בַּמַּחֲנָק וּבַצְּלָלִים,

וִיקָרִים לָהּ הָאָבָק, הַצֵּל בְּתוֹךּ הַחוֹמָה,

מִיֶּרֶק וּמִשֶּׁמֶש אֲשֶׁר מִחוּץ לַכְּתָלִים.

מִשְׁתּוֹמְמִים הַשְּׁכֵנִים, מִתְפַּלְּאִים הַמַּכָּרִים,

מִי יַגִּיד לָמוֹ פִתְרוֹן וּמִי יְבִינֵם דַּעַת:

הֵן “מֶזֶג טוֹב” הִיא אָסְנַת וּבָנִים לָהּ יְשָׁרִים,

וְלָמָּה מִצְוֹת “כַּבֵּד” מִזַּרְעַהּ הִיא מוֹנַעַת?

אֲבָל גַם אָסְנַת תְּמֵהָה: אֵיכָכָה זֶה יְהוּדִים

יְרֵאִים וְחֲכָמִים לֹא יֵדְעוּ מַה־בִּלְבָבִי?

אֵיךְ אוּכַל וְעָזַבְתִּי אֶת חֶמְדַּת־הַחֲמוּדוֹת,

אֶת סְגֻלַּת כָּל הַסְּגֻלּוֹת, אֶת כֹּתֶל הַמַעֲרָבִי?

… עוֹד כּוֹכָב בּוֹדֵד יַבְהִיק עַל קִרְיַת הָעוֹלָמִים,

עוֹד צִלְלֵי לֵיל לֹא גָזוּ מִסִּמְטוֹת קְדוּמוֹת, צָרוֹת,

וּכְתוּגַת זְקֵנִים לֵאִים הַנָּמִים וְלֹא נָמִים

עַצֶּבֶת רָז נוֹשֶׁבֶת מֵחוֹמוֹת בָּלוֹת, קָרוֹת.

עוֹד שׁוֹמְמִים הַמְּבוֹאוֹת הַקּוֹדְרִים, הַנִּפְתָּלִים,

הַצּוֹלְעִים כִּבְהִתְגַּנֵּב לַשְּׁאֵרִית הַנִּכְסֶפֶת,

וְטֶרֶם מֵעֶבְרֵיהֶם יִשְׁתַּטְּחוּ זִקְנֵי דַלִּים

כְּשׁוּרַת שְׁבוּיֵי־עֹנִי הַכְּבוּלִים לַמַּרְצֶפֶת.

עוֹד דִּמְמַת תַּרְדֵּמָה מֵעַל לָרְחוֹבוֹת קוֹפְאָה,

עוֹד דִּמְעוֹת־טַל עֵין־סֵתֶר מֵחִוְרוֹן רֹם מַזִּילָה,

וְתוּגַת־חֻרְבָּן גְּדוֹלָה מִכָּל עֲבָרִים צוֹפָה,

כְּצִפּוֹר־לֵיל בְּטֶרֶם עוֹד אוֹר הַיּוֹם יַבְהִילָהּ.

וְהִנֵּה זְקֵנָה גְבוֹהָה וְאִם כִּי כָפוּף גַּבָּהּ,

בְּחִוְרוֹן שַׁחַר תַּחֲלֹף כְּצֵל, כְּסֵמֶל חָזוֹן:

עַצֶּבֶת בָּעֵינַיִם עִם עֶדְנַת אַהֲבָה רַבָּה,

וְצַעֲדֵי הַזֹּקֶן נִשָּׂאִים בְּחִפָּזוֹן.

הַכֹּתֶל נָם. אֵין מַחֲרִיד אֶת צְלָלָיו הָעֲגוּמִים;

מֵרְסִיסֵי־לֵיל רְחוּצוֹת, מִתְנוֹצְצוֹת אֲבָנָיו;

בָּאֵזוֹב שֶׁבַּפְּרָצִים, תַּלְתַּלֵּי אָבֵל פְּרוּמִים,

בָּרֶקֶת טַל תְּפַרְפֵּר בְּזֹהַר נוּגֶה־עָנָו.

רַק צַעֲדֵי הַיְשִׁישָׁה מַרְעִידוֹת הַדּוּמִיָּה,

לַכֹּתֶל תִּגַּש אָסְנַת וּלְאָרְכּוֹ הִיא עוֹבֶרֶת,

וְהָיָה מִדֵי עָבְרָהּ – בְּרֶטֶט וּבִבְכִיָּה

תְּנַשֵּׁק אֶת כָּל אֶבֶן, אַף אַחַת לֹא נֶעְדֶּרֶת.

וְהָיָה מִדֵי עָבְרָהּ וְקָרְאָה לָמוֹ שֵׁמוֹת,

לָאֶבֶן וְלָאֶבֶן שֵׁם תַּנַּאי אוֹ שֵׁם נָבִיא.

לֹא כֹּתֶל אִלֵּם זֶהוּ, לֹא אַבְנֵי־דְמִי שׁוֹמֵמוֹת:

חַי חַי וּמָלֵא רֶטֶט הַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי!

כָּל אֶבֶן תַּכִּיר אָסְנַת לְצִבְעָהּ וּגְוָנֶיהָ,

כָּל קַו בָּהּ תַּכִּיר עֵינָהּ, כָּל חָרִיץ בָּהּ לָהּ חָבִיב,

כֹּה תֵדַע אֵם אוֹהֶבֶת שִׂרְטוּטֵי עוֹלָלֶיהָ,

כֹּה יֶלֶד עָנֹג יַכִּיר פְּנֵי אִמּוֹ וּפְנֵי אָבִיו.

וּבְהַרְבּוֹת אָסְנַת תְּפִלָּה וּבְנַשְּׁקָהּ הָאֲבָנִים,

וְשָׁכְחָה לְתֻמָּהּ אִם סְלָעִים אֵל עֲגוּמִים

בָּנֶיהָ הֵם וּבָאָה לְנַחֵם אֶת הַבָּנִים,

או בִתָּם הִיא וּבָאָה לְבַקֵּשׁ לָה תַּנְחוּמִים.

וְהַרְבֵּה הַרְבֵּה תְּחִנּוֹת לַיְשִׁישָׁה זוֹ הַקְּמוּטָה,

וְרַבִּים שְׁמוֹת הַקְּדוֹשִׁים הַמֵּתִים וְהַחַיִּים,

אַךְ אֶחָד שֵׁם מַה־יִיקַד בַּלֵּב וּבַל יְבֻטָּא…

רַק מַאֲוֶה אֶחָד תַּסְתִּיר, הַנִּלְהָב בַּמַּאֲוַיִּים…

אֵיך תִּשָּׂא שֵׁם מָשִׁיחַ, שֵׁם מַדְהִים בַּהֲדָרוֹ?!

אֵיך תֶּעֱרַב אֶת לִבָּהּ, אֵיך תַּרְהִיב עֹז וּפָתְחָה

אֶת פִּיהָ בְּתַחֲנוּנִים, כִּי תִזְכֶּה לְשׁוֹפָרוֹ,

הִיא בַת־יִשְׂרָאֵל פְּשׁוּטָה, הִיא “אָסְנַת בַּת אֲמָתְךָ”?!

וּבְגָמְרָהּ אֶת הַתְּפִלָּה זֶה כְבָר הַבֹּקֶר חָלָף,

וְשׁוּב עַל יַד הַכֹּתֶל לְאָרְכּוֹ הִיא עוֹבֶרֶת;

וּכְאִלּוּ לְעוֹלָמִים נִפְרֵדֶת הִיא מֵעָלָיו

וּמְנַשְּׁקָה אֵת כָּל אֶבֶן, אַף אַחַת לֹא נֶעְדֶּרֶת.

אַך אִם עַל יַד הָאֶבֶן בַּתְּפִלָה אִישׁ שָׁקוּעַ,

בַּתְּהִלִּים שׁוֹפֵךְ שִׂיחוֹ, מְתַנֶּה אֶת קְשִׁי־יוֹמוֹ,

וְנִצְּבָה אָסְנַת דּוּמָם וְעָמְדָה מִבְּלִי זוּעַ,

וְחִכְּתָה עַד אִם כִּלָּה וְעָזַב אֶת מְקוֹמוֹ.

אָז תִּגַּש בְּדוּמִיָּה לָאֶבֶן וּנְשָׁקָתָּה…

וְשָׁעוֹת לֹא מְעַטּוֹת תְּחַכֶּה כֵּן בִּדְמָמָה

עַד כִּי לִנְשׁוֹק תַּצְלִיחַ כָּל אֶבֶן כְּמִשְׁפָּטָהּ,

וּמְאוּם עוֹד לֹא שָׁתָתָה וּמְאוּם עוֹד לֹא טָעָמָה.

וְיֵשׁ שֶׁכְּבָר הַחַמָּה בְּאֶמְצַע הָרָקִיעַ

עֵת אָסְנַת מִן הַכֹּתֶל לְבֵיתָהּ מִתְנַהֶלֵת,

אַך עַל פָּנֶיהָ לֵאִים זִיו אֹשֶׁר־רָז יוֹפִיעַ

וּבְעֵינָהּ הַדּוֹעֶכֶת אוֹר אֵמוּן וְתוֹחֶלֶת…

תרפ"ח

---

כֻּפַּר הֶעָוֹן...

מאת

דוד שמעוני

¹

פָּרוּעַ וְחִוֵּר בְּרַעַשׁ הָרְחוֹב

הוּא עוֹמֵד וְסוֹפֵר הַפְּרוּטוֹת.

בַּמַּרְתֵּף מְחַכִּים הַפְּעוּטוֹת.

הַשֶּׁמֶש נוֹטֶה לַעֲרוֹב.

הוּא סוֹפֵר הַפְּרוּטוֹת. יֵשׁ לוֹ רָב.

דִּי מְחִיר סַף רַעַל.

סִלְחוּ שָׁמַיִם מִמַּעַל!..

הַיּוֹם לֹא הָיָה עֲמָלוֹ לַשָׁוְא…

אֵין עוֹד כֹּחַ לִסְבֹּל.

אִשָּׁה וִילָדִים לֹא־נֻחָמִים,

בּוֹכִים מֵרָעָב, אִם אֵינָם נָמִים.

יְשְׁתֶּה וְיִשְׁכַּח הַכֹּל…

וּפְרוּטוֹת הַנְּדָבוֹת לִסְפֹּר הוּא שָׁב.

אוּלַי יוּכַל גַּם לֶחֶם לָקַחַת

מִלְבַד הָרַעַל בְּבֵית הַמִּרְקַחַת?

לֶחֶם לְפִי הַטָּף…

וְאוּלָם הַחֶשְׁבּוֹן בַּד בְּבַד…

מָנָה שֶׁל רַעַל. גְּאֻלָּה נֶאֱמָנָה.

אִם יִקְנֶה גַם לֶחֶם – וְחָסְרָה הַמָּנָה.

לֹא יִהְיֶה הַמָּוֶת מָהִיר וְחַד.

אַךְ בּוֹכִים מֵרָעָב הַבֵּן וְהַבַּת.

אַל תִּבְכֶּה, תִּינוֹק! אַל תִּבְכִּי, תִּינוֹקֶת!

חֵלֶק כְּחֵלֶק נַחֲלֹקָה:

הַחֵצִי לַמָּוֶת, הַחֵצִי לַפַּת.

וְזֹהַר פֶּלִאי עַל פָּנָיו צָף…

הַאִם מִנֹּגָהּ שְׁקִיעַת שַׁלְהֶבֶת?

טוֹב, כִּי יִקְשׁוּ חַבְלֵי הַמָּוֶת,

אוּלַי יְכֻפַּר עֲוֹנִי הָרָב…"

בַּמַּרְתֵּף הָיָה חַג הַלֵּיל.

הַפְּעוּטוֹת אָכְלוּ לְשָׂבְעָם

עַד נִרְדְמוּ עַל מוֹשָׁבָם.

בִּשְׁנָתָם רָאוּ מַלְאֲכֵי־אֵל.

אָז יָצָא הַחוּצָה הָאִיש הַדָּל.

מְנָת־הָרַעַל זְעוּמָה…

מִסָּבִיב שֶׁקֶט וּתְנוּמָה.

רַק כּוֹכָב תָּמֵהַּ נִצְנֵץ מֵעָל.

וְתֶּאֱרַךְ מְאֹד מְאֹד הָעֵת…

מַה שׂוֹרֵף הַלַּילָה… מַה מַּר הָעִצָּבוֹן

לִפְנוֹת בֹּקֶר כֻּפַּר הֶעָוֹן,

הַבֹּקֶר זָרַח עַל פְּנֵי הַמֵּת…

תרצ"ב

---

דורון

מאת

דוד שמעוני

א

הָרוּחַ יִלֵּל. קִלֵּל, הִשְׁטִין.

סוּפַת שֶׁלֶג הָמָתָה.

בָּאֹפֶל נָחַר הַקְּסַרְקְטִין

כִּלְוָי לִילֵל סוּפָתָה.

בְּשִׁכְרוֹן שֵׁנָה לִילֵל סוּפָה

מַה־טּוֹב עָמָל לִשְׁכֹּחַ!

אַךְ שָׁם בַּפִּנָּה הַשֵּׁנָה טְרוּפָה,

לֹא יִישְׁנוּ, לֹא יֵדְעוּ מָנוֹחַ.

אַךְ לֹא הַסּוּפָה שָׁם בַּזָוִית

אֶת הַשּׁוֹכְבִים הִבְעִיתָה.

בִּבְכִי יִלְחֲשׁוּ זְמִירוֹת דָּוִד

יְלָדִים מִוּוֹהְלִין, מִלִּיטָא.

חֲטוּפִים מֵחֵיק אֵם, מִשְּׁכֶם אָב גְזוּלִים,

לִגְדוֹת הַווֹלְגָה הֻדָּחוּ

לִהְיוֹת בִּצְבָא נִיקוֹלַי חַיָּלִים –

וְתוֹרַת מוֹרֶשֶׁת יִשְׁכָּחוּ!

וּמָחָר, מָחָר, מָחָר – אַלְלַי –

לְחִנְגַּת הַטְּבִילָה הַנֶּהְדֶּרֶת

יָבוֹא בִּכְבוֹדוֹ הַקֵּיסָר נִיקוֹלַי

הַכְנִיסָם בְּדַת נַצֶּרֶת.

פְּנֵי אָב וָאֵם, פְּנֵי אָח וְאָחוֹת,

מֵרָחוֹק רוֹמְזִים בְּצַעַר.

תְּפִלּוֹת עַתִּיקוֹת, תְּפִלּוֹת נִשְׁכָּחוֹת,

הוֹמוֹת בָּאֹפֶל, בַּסַּעַר.

ב

בַּחוּץ הָרוּחַ בְּאוֹן עוֹד יֵהוֹם,

עָמֹק עוֹד לֵיל הַצַּלְמָוֶת.

זִכְרוֹנוֹת נוּגִים כְּמוֹ מִתּוֹך תְּהוֹם

דּוֹלִים יַלְדֵי הָעַצָּבֶת.

לְנַחְרַת חַיָלִים הֲמוּמֵי שִׁנָה,

לְנַהַם הַסַּעַר בַּכֹּחַ

מַה־זָּר זֶה הַלַּחַש שָׁם בַּפִּנָּה

כְּמוֹ מֵעָפָר יָשׂחַ.

– אֲהָהּ, פְּנֵי הוֹרַי לוּ אוּכַל וְאֶחֱזֶה

בְּטֶרֶם אִתַּם וְאֶגְוָעָה,

אַף גַם אֶת אָחִי, הַפָּעוֹט הַזֶּה,

אֲשֶׁר גַּם אֶת שְׁמוֹ לֹא אֵדָעָה.

לִקְרֹא הָלַכְתִּי לַבְּרִית אֶת הָרַב

לִהְיוֹת סַנְדָּק לַיֶּלֶד,

פִּתְאֹם וְעָלַי חַטְפַנִים מִמַּאֲרָב

הִתְנַפְּלוּ וְשָׂמוּנִי בַכֶּלֶא.

בַּלַּילָה הִקְפִּיאָה קִרְבִּי אֶת הַדָּם

צְרִיחַת הוֹרָתִי.., הִכַּרְתִּיהָ…

וְהִיא הֵן חוֹלָה עוֹד… אֵיך בָּאָה לְשָׁם?

שָׁמַעְתִּי… אַךְ לֹא רְאִיתִיהָ…"

– "לְךָ טוֹב מִמֶּנִי, לְךָ אָב וָאֵם,

וְנִשְׁאַר עוֹד אָחִיךָ לָמוֹ.

אֶפְשָׁר בְּגָדְלוֹ, בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם,

מָשִׁיחַ יָבוֹא וּגְאָלָמוֹ,

אֲבָל לְאִמִּי תַנְחוּמִים מִי יָבִיא?

וַאֲנִי יָחִיד לָהּ… אֵיךְ תֶּחִי?

בְּתִשְׁעָה בְּאָב עַל קֶבֶר אָבִי

הִשְׁתַּטְּחָה בִתְפִילָּה וָבֶכִי.

הַיּוֹם פָּנָה, הַקָּהָל נָמוֹג.

בְּבֵית הָעוֹלָם צֵל עַרְבָּיִם.

אַךְ אִמִּי עוֹד שָׁם, כִּי שִׁבְרָהּ עָמֹק

וּפוּגָה לֹא תִתֵּן לָעֵינַיִם.

וְעוֹד בְּיָדִי תֹּאחַז בִּבְכוֹתָהּ

וְדִמְעָתָהּ עַל לֶחְיָהּ שׁוֹטֶפֶת –

פִּתְאֹם מַכָּה עַל רֹאשִי נִחֲתָה

וְאִמִּי נָפְלָה מִתְעַלֶּפֶת.

אֲהָהּ, אִמִּי… הַעוֹד תִּחְיִי?

הַאִם לְבַקְשֵׁנִי תֵלֵכִי?

הַאִם תִּשְׁמְעִי מֵרָחוֹק בִּכְיִי,

בְּכִי יְתוֹמֵךְ, יְחִידֵכִי?"

מֵעֵבֶר לַקִּיר בְּאוֹן וְחָרוֹן

עוֹד הַסּוּפָה מִשְׁתּוֹלֶלֶת.

אַךְ כְּבָר בָּאֹפֶל נִמְזָג חִוָּרוֹן

בְּעַד חֲרַכֵּי הַדֶּלֶת.

וּבַחִוָּרוֹן כַּעֲדַת רְפָאִים

עֲדַת הַיְלָדִים הִלְבִּינָה.

– "קוּמוּ, יְלָדִים, נִקְרָא לֵאלֹהִים,

רַק בּוֹ, רַק בּוֹ נַאֲמִינָה.

קוּמוּ, יְלָדִים, נִתְפַּלֵּל שַׁחֲרִית,

וְחָזַק לִבֵּנוּ כְּסֶלַע

לְהָקִים הַשְּׁבוּעָה… לִזְכּוֹר הַבְּרִית,

הַלְוַאי אָמֵן סֶלָּה!"

בְּאֹמֶץ כֹּה שָׂח הַגָּדוֹל בַּנְּעָרִים,

לָהֶם הוּא רוֹעֶה וְגַם רֵע;

וּמַה יַעֲרִיצוּהוּ קוֹלוֹ כִי יָרִים:

אֶת כָּל הַתּוֹרָה הוּא יוֹדֵעַ!

עַגְמוּת לִפְנוֹת בֹקֶר קָרָה, אֲפוּרָה…

בַּשֵּׁנָה הַקְּסַרְקְטִין עוֹד שָׁקוּעַ.

בְּלִי קוֹל בִּתְפִלָּה סְעוּרָה־עֲצוּרָה

עֲדַת צְלָלִים תָּנוּעַ.

ג

קַזַן עִיר הַווֹלְגָה נוֹהֶרֶת,

בִּשְׁטִיחַ שֶׁלֶג מַזְהֶרֶת.

הַסַּעַר שָׁכַךְ, הַשֶּׁמֶשׁ בְּהִירָה

וּמִמִּגְדְּלֵי בָתֵּי הַיִּרְאָה

בִּצְלִילֵי חַג, בִּצְלִילֵי אוֹנִים

מְצַלְצְלִים הַפַּעֲמוֹנִים.

דִּין־דִּין בָּם־בָּם… רֵיקָה הַקֶּרֶת,

אַךְ שְׂפַת הַווֹלְגָה כֻלָּהּ מַשְׁחֶרֶת,

כָּל עַם קַזַן יָצָא בִתְפִלָּה

אֶל שְׂפַת הַנָּהָר לַחֲזוֹת בַּטְּבִילָה.

צְלָבֵי הַפָּז בִּשְׁלַל זְהָרִים;

כְּשֶׁלֶג צְחוֹרוֹת מַחְלְצוֹת הַכְּמָרִים.

אַךְ הִנֵּה הָעָם כּוֹרֵעַ בֶּרֶךְ

עַל פְּנֵי הַשֶּׁלֶג, עַל פְּנֵי הַקֶּרַח.

כָּל יָד מְנַפְנֶפֶת, כָּל כּוֹבַע הוּסַר:

יְחִי הַקֵּיסָר! יְחִי הַקֵּיסָר!

בָּא לְקַיֵּם מִצְוָה זוֹ חָמַד:

יַלְדֵי יְהוּדִים הַכְנֵס לִשְׁמַד.

פַּנּוּ דֶּרֶךְ! פַּנּוּ דֶּרֶךְ!

מִקְוָה מְרֻוַּחַת נֶחְצֶבֶת בַּקֶּרַח,

בְּקֶרַח הַוּוֹלְגָה אַדִּיר הַנְּהָרִים.

עַל יַד הַמִּקְוָה עוֹמְדִים הַנְּעָרִים,

עוֹד רֶגַע וְהָיוּ לְנוֹצְרִים נֶאֱמָנִים

בְּבִרְכַּת הַקֵּיסַר, לִתְפִלַּת חַשְׁמַנִּים.

וְדִבְרֵי הַכֹּמֶר כְּשֶׁמֶן יִזָּלוּ:

"רַק רֶגַע, יְלָדִים, רַק רֶגַע תִּטְבָּלוּ,

וְתֵכֶף תַּעֲלוּ מֵחֲשַׁשׁ הַצִּנָּה".

וּבְפִי הַיְלָדִים לֹא תְּלוּנָה לֹא תְחִנָּה,

וּבִפְנֵי הַיְלָדִים דְּמָמָה נִשְׂגָּבָה,

רַק לַקֵּיסַר יַצְדִּיעוּ כְאַנְשֵי צָבָא.

אָז יִפְקֹד הַכֹּמֶר: “אַחַת, שְׁתַּים!”

רַק רֶגַע נָשְׂאוּ עֵינָם לַשָּׁמַים,

שָׁלְבוּ יָדַיִם וְעֵינָם תָּהֵל,

קָפְצוּ לַמַּיִם וּ“שְׁמַע יִשְׂרָאֵל”

בִּצְלִיל פְּלָאִים כְּפַעֲמוֹן־יְקָר

צִלְצֵל בְּעֹז עַל פְּנֵי הַכִּכָּר.

הֶחְוִיר הַקֵּיסַר, שְׂפָתָיו הִרְעִידוּ:

“הוֹי עַם קְשֶׁה עֹרֶף! תָּמִיד יָזִידוּ…”

וְהַצַּו הֻכְרַז בַּכִּכָּר כֻּלָּהּ:

“לִמְשׁוֹת הַטּוֹבְעִים מִתּוֹך הַמְּצוּלָה!”

הַקֵּיסַר זָעֵף, מוֹרֵט הַשָּׁפָם,

אַךְ הַטּוֹבְעִים אֵינָם! הַנָּהָר גְּרָפָם.

הֶהָמוֹן נָמוֹג. הַוּוֹלְגָה שׁוֹמֶמֶת.

אַךְ מִתַּחַת לַקֶרַח הִיא בְעֹז זוֹרֶמֶת.

לַיָּם הַכַּסְפִּי מוֹבִילָה הִיא דוֹרוֹן:

לְלֹא תַכְרִיכִים, לְלֹא אָרוֹן,

לְלֹא קַדִּיש אָב, לְלֹא בְכִי אֵם,

יְלָדִים שֶׁמֵּתוּ עַל קִדּוּש הַשֵּׁם…

תרצ"ד

---

הַנּוֹטֵעַ (על פי אגדה תלמודית)

מאת

דוד שמעוני

לרבי א. ז. רבינוביץ בכבוד ובאהבה

– שָׁלוֹם, הַשָּׂב! מַה תַּעַש כָּאן?

הַאִם לִךָ עַדוֹר?

עָבַדְתָּ כְּבָר דַּי בַּגָּן!

לָנוּחַ בָּא הַתּוֹר!

– "לָנוּחַ הֵן אַסְפִּיקָה עוֹד

בְּבוֹא הַצַּו מֵרוֹם!

עַד אָז עָלַי עוֹד לַעֲבֹד

עֲבוֹדָתִי בְתֹם".

– אִם כֵּן הַגִּידָה לִי, הַשָּׂב,

מַה פֹּה תִטַּע כָּעֵת?

הַאִם זֶה עֵץ מַקְדִּים וָנָב,

מֵחִיש פִּרְיוֹ לָשֵׁאת?

– "אֲנִי נוֹטֵעַ כָּאן חֲרוּב

מִתַּחַת שְׁמֵי הָאוֹר.

מְאֹד הוּא מְאַחֵר לָנוּב,

פִּרְיוֹ – רַק אַחֲרֵי דוֹר".

– הַאִם בִּי תְּהָתֵל, הַשָּׂב,

כִּי פֹּה תִטַּע חֲרוּב?

הֲנַפְשְׁךָ תַּשְׁלֶה לַשָּׁוְא

לִטְעוֹם מִפְּרִי־הַצּוּף?

– אִם לֹא אֲנִי, יֹאכְלֶנוּ בְנִי,

וִיהִי לַנֶּכֶד שָׁי.

וְאִם גַּם יִשָּׁכֵחַ שְׁמִי –

הֵן עֲמָלִי עוֹד חָי…"

וּפְנֵי הַשָּׂב קוֹרְנִים בְּחִין,

שׁוֹפְעִים גִּילָה וָזִיו.

בִּרְכַּת הַבֵּן, בִּרְכַּת הַנִּין

מְצַלְצְלוֹת בְּלִי נִיב…

כְּמוֹ נִמְחוּ גְבוּלוֹת הַזְּמָן

וְעֵת נָגְעָה בָעֵת…

וְשׁוּב הִנוֹ עוֹבֵד בַּגָּן,

וְשׁוּב מַחֲזִיק בָּאֵת.

וְשִׁיר פּוֹצְחות כַּנְפֵי־הַשִּיר,

מְרַנְּנוֹת לַשָּׂב:

הַלְוַאי לִנְטֹעַ וְלָנִיר

תִּזְכֶּה עִדָּן עוֹד רָב!

וְגַם הָעֶלֶם אָז בִּדְּמִי

בְּרֶגֶשׁ סָח: הַלְוָאי

תִּזְכֶּה בָּרֵךְ גַּם עַל הַפְּרִי,

הַשָּׂב, בְּרוּךְ־אַדֹנָי!

תרצ"ד

---

סִיפּוּר כֶּלֶב־הַיָּם

מאת

דוד שמעוני

כלב־ים היה ארבע שנים בבית משפחה אירלנדית, וכשרצו להפטר ממנו והשליכוהו אל הים, שב אל הבית. בני המשפחה, אחרי שלא הצליחו להרחיקו, נתאכזרו לו ונקרו את עיניו וחזרו וזרקוהו אל הים. כעבור שמונה ימים שבה החיה אל הבית.

(“דבר” י“ט תשרי תרצ”ה)

אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם וּמִן הַיָּם נִמְשֵיתִי

וּלְבֵית אָדָם הוּבֵאתִי.

אֲנִי רַק כֶּלֶב יָם, אֲבָל אֶת הָאָדָם

אָהָבְתִּי.

מַדּוּעַ וְעַל מָה? אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם

וּמִמֹּחִי הַדָּל

נִבְצַר לָדַעַת

מַדּוּעַ כֹּה אֹהַב אֶת הָאָדָם.

אֲבָל לִבִּי אָהַב אוֹתוֹ, אָהָב.

הַאִם בִּגְלַל לַחְמוֹ אֲשֶׁר אָכַלְתִּי?

אַךּ גַּם הַיָּם לְשׂבַע הִטְרִיפַנִי

וְהוּא לֹא הִתְעַלֵּל בִּי

כְּהִתְעַלֵּל בִי הָאָדָם…

כִּי כָל פְּרוּסָה וְכָל פֵּרוּר

אֲשֶׁר זָרַק לִי

בִּיְסּוּרִים שִׁלַמְתִּי:

עָמַדְתִּי עַל קְצֵה זְנָבִי,

רָקַדְתִּי,

שִׁנִּיתִי אֶת טַעְמִי,

כִּי אֲדוֹנִי אָהַב כֵּן…

אַךְ אֲהַבְתִּיו.

אֲנִי רַק כֶּלֶב יָם וְלֹא אֵדַע

מַדּוּעַ וְעַל מָה…

וּבְהִתְעוֹרֵר בִּי גַעְגּוּעִים לַיָּם,

לַיָּם אָבִי,

נָמוֹגוּ גַעְגּוּעַי כְּדוֹנַג מִפְּנֵי אֵשׁ,

מֵאֵשׁ אַהֲבָתִי אֶל הָאָדָם.

עַד בּוֹא הַיּוֹם…

וּמַה שָּׂמַחְתִּי אָז בְּבוֹא הַיּוֹם,

עֵת לְקָחַנִי הָאָדָם לַיָּם!

הַיָּם – עֲרִיסָתִי, מְשׂוֹשׂ שַׁחֲרִי,

וְהָאָדָם – אֲהוּב כָּל מְאֹדִי –

הַיָּם וְהָאָדָם יַחְדָּיו…

אַךְ טֶרֶם עוֹד אוֹצִיאָה מִגְּרוֹנִי

הֶמְיַת חֶדְוָה

וְהָאָדָם הַמַּיְמָה הֱטִילַנִי,

אַף גַּם הָמַם אוֹתִי בִמְחִי מָשׁוֹט

לְבַל אוּכַל אַחֲרָיו לִדְלוֹק –

וְנֶעֱלַם…

אָכֵן מָאַס בִּי הָאָדָם, מָאַס בִּי…

עַל מַה בָּכִיתִי אָז? עַל בְּדִידוּתִי?

עַל עֶלְבּוֹנִי?

עַל כִּי מָאַס בִּי הָאָדָם?

הַאִם אֵדַע עַל מַה בָּכִיתִי אָז?

אַךְ לֹא יָכֹלְתִּי הִשָּׁאֵר בַּיָּם,

אַךְ כֹּחַ רָז בְּקֶסֶם מְשָׁכַנִי

אֶל הָאָדָם…

וּלְמָחֳרָת, עֵת אֲדוֹנִי

רָאַנִי שׁוּב עַל סַף דַּלְתּוֹ

קָצַף, רָגַז, צָחַק,

אֲבָל אֲנִי הָיִיתִי כְשִׁכּוֹר:

רָאִיתִי שׁוּב אֶת הָאָדָם!

וְהוּא חִבֵּק אוֹתִי בְּצַוָּארִי,

מָה הִתְרַפַּקְתִּי אָז עָלָיו,

וּמָה אֻשַּׁרְתִי אָז וּמָה עֻנֵּיתִי

כִּי לֹא חֻנַּנְתִּי בְמַתַּת הַנִּיב,

כִּי לֹא יָכֹלְתִּי לְסַפֵּר לוֹ שֶׁמֶץ

מִכָּל תַּעֲצוּמוֹת אַהֲבָתִי – –

וְהוּא חִבֵּק אוֹתִי בְּצַוָּארִי

וְאֶל הָאָח נִגַּשׁ, אֶל הַבּוֹעֶרֶת,

– מַה נוֹצְצוּ בָאָח הַגֶּחָלִים! –

וְאֶת הַגֶּחָלִים בִּשְׁפוּד בַּרְזֶל חָתָה

– מַה הִתְלַקַּח הַשְּׁפוּד בַּלֶּהָבָה! –

וּמַה לִי נָעֲמָה אֲזַי הָאֵש

אַחֲרֵי לֵיל קַר בַּחוּץ לִבְלִי מַחֲסֵה,

(בְּמֶשֶׁךְ שְׁנוֹת שִׁבְתִּי בְּבֵית אָדָם

נֶחְלַשׁ גֵּוִי וַיִתְרַגֵּל לַחֹם),

אַךְ פִּי שִׁבְעָה נָעַם לִי הַמַּגָּע

שֶׁל אֲדוֹנִי,

עֵת לְפִתְאֹם גִפֵּף רֹאשִׁי…

וְאִם יֶשְׁנוֹ גַּן־עֶדֶן, כַּאֲשֶּר

שָׁמַעְתִּי מְסַפְּרִים בְּנֵי־הָאָדָם –

טָעַמְתִּי אָז אֶת טַעַם גַן־הָעֵדֶן…

אַךְ לְפִתְאֹם מִכְּאֵב אָיֹם נִדְהַמְתִּי:

בַּשְּׁפוּד הַחַד מֵעִם הַגֶּחָלִים

נֻקְּרוּ עֵינַי…

אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם, יְצוּר סָכָל,

אֲבָל בְּשׁוּב אֵלַי רוּחִי,

וַאֲנִי בְּלֵב הַיָּם וּמִשְׁבָּרִים קָרִים

מְנַדְנְדִים אוֹתִי

(אֵין זֹאת, כִּי הָאָדָם אַחֲרֵי עַוְּרוֹ אוֹתִי

לַיָּם זְרָקַנִי שׁוּב)

יִלַּלְתִּי (לֹא בְקוֹל, קוֹלִי כְּמוֹ לֻקַּח

עִם אוֹר עֵינַי, אַךְ מַשֶּהוּ יִלֵּל

בְּתוֹךְ תּוֹכִי – וּמִי יֵדַע? אוּלַי

יֵשׁ נֶפֶשׁ גַּם לְכֶלֶב־יָם עָלוּב,

וְהִיא שֶׁיִלְּלָה בְתוֹךְ תּוֹכִי?),

יִלַּלְתִּי לֹא עַל אוֹר עֵינַי אֲשֶׁר לֻקַּח

וְלֹא מִתּוֹךְ כְּאֵב וְלֹא מִתּוֹךְ חָרון

עַל רֶשַׁע הָאָדָם,

כִּי אִם מֵאַהֲבָה וְגַעְגּוּעִים

אֵלַיו…

עַתָּה אֲנִי שֵׁנִית עַל סַף דַּלְתּוֹ רוֹבֵץ…

אֵיכָה, עִוֵּר וָדָךְ,

מָצָאתִי שְׁבִיל

מִלֵב הַיָּם אֶל מִשְׁכְּנות אָדָם?

אֲנִי רַק כֶּלֶב־יָם, וְאֵיךְ אֵדַע

מַה כֹּחַ הַפְּלָאִים אֲשֶׁר הִנְחָנִי?

אַךְ שׁוּב אֲנִי רוֹבֵץ עַל סַף דַּלְתּוֹ,

וְאִם כִּי לֹא אֶרְאֶנוּ,

אֲבָל נְשִׁימָתוֹ אָחוּש בְּעַד הַדֶּלֶת…

הַלַּיְלָה קַר, הָרוּחַ מְסַמֶּרֶת

אֶת גְּוִיָתִי תְשׁוּשַת הָעִנּוּיִים

אֲשֶׁר תִּקְפָּא לִפְנֵי עֲלוֹת הַשַּׁחַר,

אַךְ מָה אֻשַּׁרְתִּי, כִּי לִפְנֵי גָוְעִי

אָרִיחַ שׁוּב אֶת רֵיחַ הָאָדָם,

אָחוּש נְשִׁימָתוֹ בְעַד הַדֶּלֶת.

אוּלָם עַל זֹאת עַד בּוֹא קִצִּי אֶדְאַב:

מַדּוּעַ הִתְאַכְזֵר כֹּה אֱלֹהִים

אֶל הָאָדָם, תִּפְאֶרֶת יְצוּרָיו,

וְלֹא חָלַק לוֹ נִיצוֹצוֹת דַּיָם

מֵהַשַּׁלְהֶבֶת הַפֶּלִאית,

אֲשֶׁר הִדְלִיק גַּם בִּי, בַּיְצוּר הַדָּל,

וְלֹא מָזַג לוֹ כוֹס הָאַהֲבָה

הַנִּפְלָאָה בַשִּׁקוּיִים,

אֲשֶׁר גַם אָנֹכִי, עֲלוּב כַּלְבֵי־הַיָּם,

רָוָה מִמֶּנָּה…

מַה יֶהֱמֶה לִבִּי לְךָ, אָדָם!

נָוְךָ מוּחָם, הָאָח בּוֹ מְבֹעֶרֶת,

אַךְ כֹּה נוֹרָא בְנַפְשְׁךָ הַקֶּרַח…

וּמִי יִתֵּן וְלֹא יִקְפָּא לִבְּךָ

כִּקְפוֹא עַתָּה גֵוִי עַל מִפְתָּנֶךָ…

ה' חשון תרצ"ה

---

יִרְמְיָהוּ (מֵאַגָדוֹת הַחֻרְבָּן)

מאת

דוד שמעוני

… וְהַנָּבִיא מֵרֹאש גִּבְעַת סְלָעִים

צוֹפֶה לַעֲבָרִים בָּדָד:

"אַיֵה הַדֶּרֶךְ, בָּה הָלְכוּ הַחֵלְכָּאִים?

אֵי הַנָּתִיב, בּוֹ עַם אוֹבֵד נָדַד?

הוֹי לָמָּה הִצַּלְתָּנִי רַב־הַטַּבָּחִים,

מִקְּלוֹן הַשְּׁבִי? הָהּ חֶסֶד אַכְזָרִי!

אַךְ אֲחַפְּשֵׁם עַתָּה בְּכָל דְּרָכִים

וּבַקּוֹלָר אָשִׂים גַם צַוָּארִי".

אַךְ יִרְמְיָהוּ עוֹד בִּמְרִי שִׂיחוֹ יָרִיד,

אַךְ עוֹד יוֹרְדָה עֵינוֹ פַּלְגֵי דְמָעוֹת,

וּפֶתַע לִקְרָאתוֹ הִוְרִיד,

נָתִיב לוֹהֵט בֵּין הַגְּבָעוֹת.

מַה דֶּרֶךְ זֹאת? וְזה הָאֹדֶם מָה?

וּפַחַד מַר לִבּוֹ הָמַם…

וּבִשְׁאֵרִית אוֹנוֹ רָץ לַשְּׁמָמָה,

לִנְתִיב הָאַרְגָּמָן.

שָׁם נַחַל דָּם פִּעְפַּע רָתַח בַּדְּמִי,

רֻבְּצָה בַּדָּם הָאֲדָמָה כֻּלָּהּ…

וְהַשְּׁמָמָה פִּלַּח יְלֵל־נְהִי:

– הֵן זֶה נְתִיב צִיּוֹן הָאֲמוּלָה…

כָּבוּ הַדִּמְדּוּמִים הָאַחֲרוֹנִים,

קָדְרוּ עַרְבוֹת שָׁמַיִם עֲמֻקּוֹת,

וּבְלִי אַחֲרִית נִמְשַׁךְ שְׁבִיל הַיְגוֹנִים

עִקְבוֹת גוֹלִים בּוֹ חֲקוּקוֹת.

וְהַנָבִיא עַל כָּל עָקֵב גּוֹחֵן

מִדֵי יִצְעַד בַּדֶּרֶךְ הַנּוֹרָא,

גּוֹחֵן עַל כָּל עָקֵב, מַבִּיט, בּוֹחֵן,

כְּמוֹ קוֹרֵא חִידוֹת גוֹרָל.

פֹּה יְשִׁישִׁים הָלְכוּ, רַגְלָם גְּדוֹלָה,

אַךְ צַעֲדָם מַה צַּר. פֹּה בִּכְבָלִים

הוּבְלוּ בְּנֵי עֲלוּמִים אֶל הַגּוֹלָהּ,

וְשָׁם פִּסּוֹת רַגְלֵי הָעוֹלָלִים.

וְחֶרֶשׁ יֵאָנַח מַר

מִדֵּי יֶחֱזֶה עִקְבוֹת זְקֵנִים לֵאִים:

– "מַה צַּר לָכֶם לָלֶכֶת לִפְנֵי צַר

מִנּוֹף אֵל חַי אֶל גְּבוּל טְמֵאִים…

אַךְ מִכְּאֵבְכֶם תָּנוּחוּ בִּמְהֵרָה,

מַרְגּוֹעַ תִּמְצְאוּ בִּדְמִי קְבָרִים.

וְעַל אַדְמַת נֵכָר הַרְחֵק מֵהַמְּכוֹרָה

לֹא יֶאֱרַךְ יוֹמְכֶם, מְאֻשָּׁרִים!"

וּבִרְאוֹתוֹ עִקְבוֹת הַבַּחוּרִים

יִשְאַג כִּכְפִיר פָּצוּעַ יִרְמְיָה:

– "יָמִים רַבִּים בְּלַהַט תַּמְרוּרִים

יִכְמַהּ לִבְּכֶם אֶל אֶרֶץ־יָהּ.

יָמִים רַבִּים תַּחֲרוֹךְ צִיַּת נֵכַר

אֶת שָׁרְשְׁכֶם עוֹרֵג מִנִּי צִיָּה

עַל אֲפִיקֵי חַיָּיו… וְהוּא יֵחַר

עוֹד טֶרֶם יִפְקְדֵהוּ טַל תְּחִיָּה…"

אַךְ לְמַרְאֵה עִקְבוֹת הָעוֹלָלִים

תָּאִיר פִּתְאֹם אוֹרָה נַעֲלָמָה

פָּנָיו הָאֲפֵלִים מִנִּי צְלָלִים,

וּבִקְדֻשָּׁה יִשַּח לָאֲדָמָה,

יִשַּׁק אוֹתוֹת רַגְלַיִם עֲדִינוֹת,

וּכְמוֹ אוֹתָם לִגְמוֹעַ הוּא חוֹשֵק:

– "פַּעֲמֵי עָתִיד אָזְנַי מַאֲזִינוֹת,

עִקְבוֹת שָׁבֵי־גוֹלָה פֹּה אֲנַשֵּק…

וְעֵת אַחֲרֵי עִדָּן וְעִדָנִּים

תָּרִיעַ בְּשׂוֹרַת־יֶשַׁע רַבָּתִי,

תַּעֲלוּ גַם זִכְרוֹנִי, הַנֶאֱמָנִים,

זִכְרוֹן כָּל תּוּגָתִי עִם אַהֲבָתִי…"

כְּמוֹ כִּפַּת מִקְדָּשׁ, בַּעֲדָיָיו

רְקִיעַ־לֵיל נָטוּי עַל מֶרְחָבִים.

נָם הַיְשִׁימוֹן, נָמִים כֵּפָיו, שְׁפָיָיו,

וְטַל רוֹעֵף לְלַחַש כּוֹכָבִים.

וְאַט צוֹעֵד יָשִׁישׁ בּוֹדֵד, עָיֵף

בְּדוּמִיַּת הָרָחָב הַכָּחֹל.

לָאֲדָמָה כָּל רֶגַע יִתְכּוֹפֵף

וּבְלִי דְבָרִים יִשַּׁק הַחוֹל…

---

אַף־בְּרִי

מאת

דוד שמעוני

אַף בְּרִי אֻתַּת שֵׁם שַֹר מָטָר – (תפלת גשם)

בְּשַׂלְמוֹת אוֹר,

כְּטַל טְהוֹרוֹת,

כְּשֶׁלֶג צְחוֹרוֹת

וְרֵיחָן כִּפְרָחִים,

יָרְדוּ מִשָּׁמַים

שְׁנֵי מַלְאָכִים.

אַךְ הָאֲדָמָה

תִּקְדַּר, תֶּעְגַּם,

סַעַר הָמָה.

גְּשָׁמִים נִתָּכוּ,

כַּר וָאָחוּ –

בֹּץ וַאֲגָם.

סְתָו.

וּבַשָּׂדֶה,

בִּיוֵן הַטִּיט

קָרוֹן טוֹבֵעַ.

הַסּוּס מַרְטִיט.

אִכָּר יָגֵעַ

מוֹשֵׁךְ בְּכָל אוֹן.

רָחוֹק מוֹשָׁב,

רָחוֹק מָעוֹן.

לְעֶזְרָה יִקְרָא בָּעֲרָפֶל הַשָּׂב –

לַשָּׁוְא.

מַלְאָךְ אֶל רֵעוֹ יֹאמַר אָז כֵּן:

צַר לַי עָלָיו,

עַל הַמִּסְכֵּן.

מִקְּרֹא וּמִצְעֹק לוֹ נִחַר הַגָּרוֹן…

בּוֹא וְנַעֲזֹר… נַחֲלֹץ הַקָּרוֹן…

אֲבָל חֲבֵרוֹ עָנָה לוֹ כַךְ:

שִׂמְלָתִי זַכָּה, שִׂמְלָתִי יָפָה –

אֵיךְ אֲטַנְפָהּ?

רֶפֶש וָבֹץ אֲנִי עוֹיֵן,

שְׂאֵת לֹא אוּכַל טִיט הַיָּוֵן!

לֹא אֹהַב גַּם גֶּשֶׁם, אֹהַב רַק טָל.

לִשְׁמֹר עַל טָהֳרִי עָלַי מוּטָל.

וְאֵיךְ אָבוֹא לִפְנֵי כֵּס־הַכָּבוֹד

אִם שִׂמְלָתִי תֵּהָפֵךְ לִסְחָבוֹת?

וְהָרִאשׁוֹן – נִסְתַּתְּמוּ טַעֲנוֹתָיו –

הָלַךְ לְבַדּוֹ בִּשְׂדֵה הַסְּתָו.

כְּמוֹ מַבּוֹל שָׁטַף הַמָּטָר,

בִּשְׁבָטִים לַחִים עַל פָּנָיו סָטַר.

אַךְ הוּא לֹא שָׂם לֵב, הוּא חָש לַעֲזֹר,

אֲהָהּ, מֶה הָיָה לְשִׂמְלַת־הַצְּחוֹר!

חֶצְיָהּ נִרְפַּש וְנִקְרַע הַחֲצִי,

אַךְ אֶת הַקָּרוֹן מֵהַבֹּץ הוֹצִיא,

וְאִישׁ וּבְהֶמְתּוֹ שָׁלֵם וּבָרִיא.

אָז אֶל חֲבֵרוֹ חָזַר אַף־בְּרִי

– זֶה שֵׁם הַמַּלְאָךְ מְלֻכְלַךְ־הַשִּׂמְלָה –

וְיַחַד אִתּוֹ לַמָּרוֹם עָלָה.

בִּשְׁמֵי הַשָּׁמַיִם בֹּקֶר לֹא עָבוֹת.

מַזְהִיר בְּכָל זֹהַר כִּסֵּא־הַכָּבוֹד,

שְׁנֵי מַלְאָכִים עוֹמְדִים לְפָנָיו.

אֶחָד עוֹטֶה אוֹר וּמְצֻחְצַח כָּנָף,

אֲבָל הַשֵּׁנִי לֵאֶה וְנִכְלָם,

שׁוּלֵי לְבוּשׁוֹ מְלֻכְלָכִים כֻּלָּם,

וְהוּא כִּמְפַחֵד עֵינָיו לְהָרִים

אֶל הַכִּסֵּא מוּצַף הַזְּהָרִים.

לַכְּרוּב הַמְצֻחְצָח מִכֵּס־יָהּ אָז דּוֹבַב:

אָכֵן לְבוּשְׁךָ אֵין בּוֹ רְבָב,

אָכֵן מִלְּבוּשְׁךָ נוֹדֵף רֵיחַ מֹר,

אָכֵן עַל הַיֹּפִי תֵּדַע לִשְׁמֹר,

אָכֵן תֶּאֱהַב אֶת הַטַּל הַמַּזְהִיר –

לָכֵן עַל הַטַּל תִּהְיֶה מְמֻנֶּה.

אַךְ עֵת עַל הַטַּל יִתְפַּלֵּל הָעָם,

שִׁמְךָ לֹא יַזְכִּיר:

לֹא נִזְכַּרְתָּ גַם אַתָּה בְּאָדָם מְעֻנֶּה

בִּזְרֹם הַמָּטָר וְסַעַר זָעָם…

אֲבָל לְאַף־בְּרִי הִצְטַחֵק אֲבִי־עַד:

אַל נָא תִּכָּלֵם, בְּנִי, וְאַל נָא תִּרְעַד.

מִגֶּשֶׁם שׁוֹטֵף לִבְּךָ לֹא נִתַּר,

לָכֵן מֵעַתָּה תִּהְיֶה שַׂר מָטָר.

אֶל רֶפֶשׁ וָבֹץ לֹא נִרְתַּעְתָּ מִגֶּשֶׁת

עֶזְרָה לְהָחִיש לְנֶפֶשׁ נוֹאֶשֶׁת,

וְאִם כִּי לִכְלַכְתָּ הַלְּבוּשׁ הַיָּפֶה

הֲלֹא כָּל רְבָב זוֹרֵחַ כַּלֶּשֶם,

כָּל נֵתֶז שֶׁל בֹּץ כְּנֵטֶף הַצֳּרִי…

וְעֵת הָעָם יִתְפַּלֵּל עַל הַגֶּשֶׁם

יַעֲלוּ זִכְרְךָ בְּלֵב וּבְפֶה,

יַזְכִּירוּ בְּרֶגֶשׁ אֶת שֵׁם אַף־בְּרִי…

וּמֵאָז בָּעָם הַמִּנְהָג נִשְׁתַּל:

בְּרִאשׁוֹן שֶׁל פֶּסַח, עֵת תְּפִלַּת הַטַּל

יִתְפַּלֵּל הָעָם בַּכְּפָר וּבָעִיר,

אֵין אִיש אֶת שֵׁם שַׂר הַטַּל מַזְכִּיר,

אֲבָל בְּסֻכּוֹת, בִּשְׁמִינִי עֲצֶרֶת,

עֵת כָּל הָעָם בַּכְּפָר וּבַקֶּרֶת

בְּבָתֵּי כְּנֵסִיוֹת אֶל אֱלֹהַּ יֶעְתַּר

“לְהַעֲבִיב וּלְהַעֲנִין, לְהָרִיק וּלְהַמְטַר”,

הַזֶּרַע לַנְבִּיט וּלְהַעֲסִיס אֶת הַפְּרִי,

יַעֲלֶה אֶת זִכְרוֹ שֶׁל שַׂר הַמָּטָר,

יַזְכִּיר בְּרֶגֶשׁ אֶת שֵׁם אַף־בְּרִי.

תשרי תרצ"ח

---

יַלְדֵי הָעִבְרִים

מאת

דוד שמעוני

וירדו [מלאכי השרת] מבוהלים ועמדו במים עד ארכובותיהם והיו מקבלים בניהם של ישראל ומניחים על גבי הסלעים, והקדוש ברוך הוא מוציא להם דדים מן הסלעים ומיניקם.

(שיר השירים רבה, ב')

נָמָה מִצְרָיִם. דְּמָמָה וּשְׁחוֹר.

מִמַּעַל יָהֵלּוּ כוֹכְבֵי הָאוֹר,

מִתְקַמְּטִים לִרְגָעִים פְּנֵי הַיְאוֹר.

מְרַחֲפִים הֵדִים חֲנוּקִים שֶׁל הִי.

מִי מַרְטִיט בַּלַּיְלָה אֶת חֶלְקַת הָרְאִי?

מַה מֻּשְׁלָךְ הַיְאוֹרָה בְּחֶשְׁכַת הַדְּמִי?

מִתְקַמְּטִים הַמַּיִם וְשוּב נָחִים.

רַק חֶרֶשׁ שָׁטָה עֲדַת תִּמְסָחִים

בַּלַּיְלָה לְנֹגַהּ כּוֹכְבֵי הַנְּצָחִים.

לְנֹגַהּ כּוֹכְבֵי הַנְּצָחִים פִּתְאֹם

קוֹפְאִים הַטּוֹרְפִים, נִרְתָּעִים דֹם:

עְדַת מַלְאָכִים גּוֹלְשָׁה מֵרוֹם.

יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל עוֹלִים מִנְּבָכִים.

יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל עַל כַּנְפֵי מַלְאָכִים.

בַּלַילָה לְנֹגָה כּוֹכְבֵי הַנְּצָחִים.

בּוֹכִים בִּדְמָמָה הַכְּרוּבִים הַחִוְרִים,

בּוֹכִים וְנוֹשְׁקִים אֶת יַלְדֵי הַעִבְרִים

וְאֶל הַסְּלָעִים אוֹתָם מַעֲבִירִים.

חוֹלְצִים הַסְּלָעִים לַיְלָדִים שַׁד,

חֲלֵב הַסְּלָעִים יְמַלְאֵמוֹ לְשַׁד,

לְשַׁד וְעָצְמָה, לֹא יָסוּפוּ לָעַד.

הָלְכוּ וְנַעֲשׂוּ לִגְדוֹלִים הַקְּטַנִּים,

יַלְדֵי יִשְׂרָאֵל שֶׁנְּשָׂאוּם שִׁנְאַנִּים,

שֶׁנְּשָׂאוּם שִׁנְאַנִּים, וְהֵינִיקוּם אֲבָנִים.

מִמַגַּע הָרָז שֶׁל כְּרוּבֵי הַצְּחוֹר

מָלְאָה נַפְשָׁם כִּסּוּפִים אֱלֵי אוֹר

וְאֶל כָּל נַעֲלֶה וְנִשְׂגָּב וְטָהוֹר.

וְעִם הֶחָלָב מִשַּׁד סַלְעֵי־אוֹן

יָנְקוּ אוֹן פְּלָאִים לַעֲמוֹד בְּגָאוֹן

בִּפְנֵי כָל נַחְשׁוֹל וְסוּפַת־אֲבַדּוֹן.

מֵאָז בְּנִשְׁמַת יֶלֶד עִבְרִי

יִנְווּ תְּאוֹמִים – בְּגָלוּי אוֹ בִדְמִי –

הַזֹּךְ הָעֶלְיוֹן וְהָעֹז הַסַּלְעִי…

ניסן, תרצ"ט

---

מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת

מאת

דוד שמעוני

… שֶׁהָיוּ בְּיָדָם מְגִלּוֹת שֶׁהָיוּ מִשְׁתַּעַשְׁעִין בָּהֶן מִשַּׁבָּת לְשַׁבָּת, לוֹמַר שֶׁהַקָּדוֹשׁ בָּרוּך הוּא גוֹאֲלָם.

(מדרש, שמוֹת רבה ה')

דְּמָמָה. הַחֹם לוֹהֵט. גַּם תְּכֵלֶת עָל כְּאִלּוּ

הוֹלֶכֶת וּנְמוֹגָה מֵעֹצֶם הַשָּׁרָב,

וְעַל מִדְבָּר יָשֵׁן שְׁחָקִים קְלוּיִים יַזִּילוּ

שַׁלְהֶבֶת לְבָנָה לִמְלוֹא כָל עֲבָרָיו.

בַּחוֹל זוֹחֵל נָחָשׁ, אַךְ חִישׁ רַחֲשׁוּ גוֹסֵס.

לִמְאוּרָתוֹ הוּא חָשׁ עָיֵף מֵאוֹר וָרֶשֶׁף,

וּבְלִי סִמַּן חַיִּים פִּיתֹם וְרַעַמְסֵס

בַּשֶּׁמֶש מוּטָלוֹת כַּאֲחוּזוֹת שְׁנַת כֶּשֶׁף.

עוֹד לֹא נִשְׁלַם בִּנְיַן עָרֵי הַמִּסְכְּנוֹת,

פֹּה קִיר, שָׁם רַק יְסוֹד חָפוּר בָּאֲדָמָה,

אַךְ גַעֲרַת נוֹגְשִׂים הַמְּאִיצִים לִבְנוֹת

תּוֹךְ הַצְלָפַת שׁוֹטִים הַיּוֹם לֹא תִשָּׁמַע.

רַק בְּבִקְעַת הַטִּיט, מִשְׁכַּן הָעֲבָדִים,

כְּפֶלֶג קָט בַּדְּמִי נוֹבֵעַ חֶרֶשׁ אֹמֶר;

עַל עֲרֵמוֹת הַקַּש, מִדָּם עוֹד יַאְדִּים,

יַקְשִׁיבוּ הַמְסֻבִּים בְּצֵל תִּלֵי הַחֹמֶר.

הַיּוֹם שַׁבָּת. אֵלֶיהָ יְיַחֲלוּ בְרֶטֶט.

עוֹד כַּף רַגְלָם, אֲשֶׁר נֻקְּבָה בְקַש וָקוֹץ

מִדֵּי רָמְסָם הַטִּיט, מֻגְלָה וָדָם שׁוֹתֶתֶת,

עוֹד פֶּצַע הַפַּרְגּוֹל אֶת גַּבֵּיהֶם יַעֲקֹץ.

אֲבָל בְּקֶשֶׁב רַב קוֹלְטִים הֵם כָּל מִלָּה

מִפִּי עַמִּינָדָב אֲשֶׁר יִדְמֶה לְשֶׁלֶד,

בְּיָד גְּרוּמָה, צְנוּמָה, אוֹחֵז הוּא מְגִלָּה

וּמִתּוֹכָהּ יַרְעִיף עָלֵימוֹ טַל תּוֹחֶלֶת.

בָּלָה הִיא הַמְּגִילָּה, כְּתוּמָה בְדָם וָדֶמַע,

מְלֻכְלָכָה בְטִיט וּבְמֻרְסַת פְּצָעִים,

אֲבָל כָּל לֵב יִרְעַד, יִדְּאַב־יִצְהַל, לְשֵׁמַע

כָּל אוֹת, כָּל הֲבָרָה, מִסֵּפֶר הַפְּלָאִים.

הִנֵּה חֲזוֹן הָרָז מוֹפִיעַ לִפְנֵיהֶם,

אֲשֶׁר לְאַבְרָהָם נִגְלָה בָעֲלָטָה:

“גֵּר יִהְיֶה זַרְעֲךָ בְּאֶרֶץ לֹא לָהֶם…”

וַחֲשֵׁכָה גְדוֹלָה גַּם אֶת נַפְשָׁם עוֹטָה.

אַבָל הִנֵּה יֵעוּד בְּאוֹר־יְקָר רָקוּם –

וְעֵין הָעֲבָדִים תֻּדְלַק בְּגִיל וָמֶרֶץ…

כְּשֶׁם שֶׁבָּא הָרָע כֵּן גַּם הַטּוֹב יָקוּם!

שִׁמְעוּ: “לְזַרְעֲךָ נָתַתִּי אֶת הָאָרֶץ…”

לְאַט לְאַט קוֹלוֹ שֶׁל הַקּוֹרֵא יָשׁוּחַ

וְעַל חָזוֹ רֹאשׁוֹ מֵעֲיֵפוּת מַרְטִיט,

גַּם הַשּׁוֹמְעִים, סְחוּטֵי עֲמַל כָּל הַשָּׁבוּעַ.

שׁוֹקְעִים בְּתַרְדֵּמָה בְּצֵל תִּלֵּי הַטִּיט.

דְּמָמָה. אַךְ הֵד כָּבוּש פִּתְאֹם בַּדְּמִי יַחְתֹּר.

הַאִם זֹאת נְשִׁמַת עֲדַת הָעֲבָדִים?

אוֹ נַאֲקַת חָנוּק, אֲשֶׁר אִסְפַּקְלָטוֹר

שִׁקְּעוֹ בְתוֹךְ הַקִּיר, וְהִיא תוֹבַעַת דִּין?

וְשׁוּב דְּמָמָה, הַהֵד בַּלַּהַט מִתְמַסְמֵס.

הַאִם יֹאבַד לָעַד? הַאִם עוֹד יְבֻקַּש?

וְשוּב שׁוֹתְקִים קִירוֹת פִּיתֹם וְרַעַמְסֵס,

נָמִים תִּלֵּי הַטִּיט וַעֲרֵמוֹת הַקַּש.

רַק בֶּן עַמִּינָדָב אֵינוֹ יָכוֹל לִישֹן,

לְיַד אָבִיו יַעֲמֹד וּבִרְעָדָה יָגִילָה.

אֶת יַד אָבִיו הַנָּם תּוֹמֶכֶת יַד נַחְשׁוֹן

מִפַּחַד פֶּן תַּשְׁמִיט גְּוִילֵי הָרָז, חָלִילָה.

וּבִמְגִלַּת הָרָז נַפְשׁוֹ תִצְלֹל כֻּלָּהּ,

וְעַל חִוְרוֹן פָּנָיו אֵשׁ פֶּלֶא מִתְלַקַּחַת,

כְּאִלּוּ כְּבָר שָׁמַע שׁוֹפַר הַגְּאֻלָּה,

כְּאִלּוּ כְבָר רָאָה הָאָרֶץ הַמֻּבְטַחַת…

---

הַרוֹעֶה

מאת

דוד שמעוני

וּפַעַם הַבֶּעשְׁ"ט בִּנְדוּדָיו בָּא לִכְפָר.

שְׁדוֹת־בָּר מַזְהִיבִים וּמוֹרִיק הָאֲפָר.

הָרִים מִסָּבִיב עֲטוּרִים יְעָרִים,

וּמַטָּה בָּעֵמֶק רוֹעִים עֲדָרִים.

וּמִן הֶהָרִים מְזַנֵּק פֶּלֶג כֶּסֶף

וְרָץ בְּהֶמְיָה עַלִּיזָה בֵּין הָעֵשֶׂב.

הַבֶּעשְׁ"ט הִסְתַּכֵּל וַיִשְׂמַח לַמַּרְאוֹת,

הִתִּיר אֶת סוּסוֹ וּשְׁלָחָהוּ לִרְעוֹת.

"אָנוּחָה הַיּוֹם בַּמֶּרְחָב הַחָפְשִׁי,

הֲרֵי כָּאן כְּמוֹ בְּ’בָרְכִי נַפְשִׁי'".

נָטַל אֶת יָדָיו וְעָמַד לִתְפִלָּה

מִתַּחַת אֵלָה עֲבֻתָּה וּמְצִלָּה.

אֲבָל רַק הִסְפִּיק לַעֲטוֹר הַתְּפִילִּין

הֵצִיף אֶת אָזְנָיו גַּל מָתוֹק שֶׁל צְלִילִים.

צְלִילֵי נְגִינָה נִלְהָבָה וְחוֹגֶגֶת.

נָשָׂא אֶת עֵינָיו וְרָאָה כִּי מִנֶּגֶד

רוֹעֶה עַל פִּסְגָּה שֶׁל גִּבְעָה יְרֻקָּה

עוֹמֵד וּמְחַלֵּל בִּדְבֵקוּת עֲמֻקָּה,

מִדֵּי הֲרִימוֹ אֱלֵי עָל הָעֵינַיִם,

וּכְמוֹ מִתְכּוֹנֵן הוּא לִקְפֹּץ לַשָּׁמָיִם.

אַךְ הִנֵּה כִּלָּה הָרוֹעֶה לְחַלֵּל,

כִּלָּה לְחַלֵּל וְהִתְחִיל מְמַלֵּל,

וְעוֹד רַב יוֹתֵר מֵאֲשֶׁר לַזִּמְרָה

הַבֶּעשְ"ט הִשְׁתּוֹמֵם בְּשָׁמְעוֹ הָאִמְרָה:

"רִבּוֹן הָעוֹלָם, אַל תַּחְשֹׁב לִי לְחֵטְא

עַל כִּי לֹא אֵדַע גַּם צוּרַת אָלֶף־בֵּית.

הַלֹא בְּאִבִּי (הֵן תֵּדַע זֹאת, הַשֶּׁם)

יָתוֹם נַעֲשֵּׂיתִי מֵאָב וּמֵאֵם,

וּבַעַל הַכְּפָר בְּרַחֲמָיו עַל יָתוֹם

שָׂמַנִי רוֹעֶה עֲדָרָיו עַד הַיּוֹם.

וּכְלוּם הַ’פָּרִיץ' יְלַמְּדֵנִי ‘עִבְרִי’?

אֲבָל אֹהַבְךָ, רִבּוֹנִי וּבוֹרְאִי.

וְאִם אַהֲבָתִי לְסַפֵּר לֹא אֵדַע,

תְּהִי לִי זִמְרַת חֲלִילִי לְעֵדָה".

כִּלָּה וּלְעֶדְרוֹ חִישׁ יָרַד הָרוֹעֶה.

הַבֶּעשְׁ"ט, הָרוֹאֶה וְאֵינֶנּוּ נִרְאֶה,

(הָעֵץ בְּנוֹפוֹ הִסְתִּירָהוּ) תָּמַהּ:

"הֲרֵי הוּא אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ גַּם 'שְׁמַע,

וְאַף עַל פִּי כֵן יְקַיֵּם בְּלִי יוֹדְעִים

מִצְוַת הַמִּצְווֹת – אַהֲבַת אֱלֹהִים!"

בְּנֹעַם חוֹלְפִים בַּמֶּרְחָב הָרְגָעִים

לְקוֹל שִׁיר צִפּוֹר וּלְלַחַש דְּשָׁאִים.

לְסוֹד שִׂיחַ פֶּלֶג כְּמוֹ לִצְחוֹק יֶלֶד

זַכּוּת הַתְּהִילִּים עוֹד יוֹתֵר מִצְטַלֶּלֶת.

וּלְרַחַף הָרָז שֶׁל עַנְנֵי טֹהַר

נִגְלֶה מֵאֵלָיו כָּל סָתוּם שֶׁבַּ’זֹּהַר',

וְתוֹךְ אֲמִירַת תְּהִלוֹת לְאֵל חַי,

וְתוֹךְ הִתְעַמְּקוּת בַּחֲזוֹן בַּר־יוֹחַאי

הַבֶּעשְׁ"ט הִתְבּוֹנֵן אֵיך לִבְלֵב הָאִילָן,

וְאֵיךְ רָחֲשׁוּ הַנְּמָלִים בִּשְׁבִילָן,

וְאֵיךְ הָאַרְנֶבֶת דָּלְגָה דִלּוּגִים,

וְאֵיךְ בִּמְרוֹם תְּכֵלֶת הַנֵּץ חָג חוּגִים,

וְאֵיךְ אֶת גַּלָּיו הַנַּחַל הִנְחָהּ.

בֵּינְתַּיִם הִגִיעָה שְׁעַת הַמִּנְחָה.

נָטַל אֶת יָדָיו וְעָמַד לִתְפִלָּה

מִתַּחַת סֻכַּת הָאֵלָה הַמְּצִילָּה.

אֲבָל לֹא הִסְפִּיק עוֹד לִגְמוֹר אֶת ‘אַשְׁרֵי’ –

מִמּוּל, מֵהַגֶּבַע, נִשְׁמַע קוֹל קוֹרֵא:

"ריבּוֹן הָעוֹלָם! הֵן אֲנִי אִישׁ נִבְעָר,

אֲבָל אַהֲבָתִי בִּלְבָבִי מַה תִּבְעָר,

אֲבָל זִכְרְךָ מִלְּבָבִי אֵינוֹ מָשׁ,

וְאִם לֹא אֵדַע לֹא סִדּוּר, לֹא חֻמָּשׁ,

הֵן שִׁיר שֶׁל רוֹעִים לְזַמֵּר אוּכַל –

רְצֵה נָא אֵפוֹא אֶת שִׁירִי הַדַּל!"

וְתֵכֶף רִנּוּן מִתְגַּעְּגֵּעַ הֵרִיעַ

עַל פְּנֵי הַשָּׁדֶה. בְּקֶשֶׁב, בְּלִי נִיעַ,

הַבֶּעשְׁ"ט הֶאֱזִין לִצְלִילֵי הַשִּׁירָה.

כֻּלָּהּ רְוַת עֶרְגָּה נִשְׂגָּבָה וּטְמִירָה,

וְרַק עֵת נָמוֹג הַצִלְצוּל הָאַחֲרוֹן

לָחַש בְּחֶדְוָה: "מִי שֶׁכָּכָה יָרֹן –

הַסּוֹד שֶׁל ‘בְּכָל לְבָבְךָ’ לוֹ נָהִיר!.."

הַשֶּׁמֶשׁ שָׁקְעָה. לֵיל יָרֵחַ בָּהִיר

עַל יַעַר וָנִיר נָגְהֵי תְכֵלֶת הִרְעִיף.

הַבֶּעשְ"ט הִתְפַּלֵּל כְּבָר תְּפִלַּת מַעֲרִיב.

וְשׁוּב הָרוֹעֶה עַל הַגֶּבַע עוֹלֶה

וְשָׂח, אֶת עֵינָיו בַּשְּׁחָקִים הוּא תוֹלֶה:

"תָּמִיד עֵת צֵל עֶרֶב הָאָרֶץ הֵלִיט

אָבִי הִתְפַּלֵּל הַתְּפִלָּה הַשְּׁלִישִית,

אֲבָל אָנֹכִי כְּצֹאנִי, בִּמְחִילָה,

מִדַּעַת נִבְעָר, לֹא אֵדַע שׁוּם תְּפִלָּה.

אַךְ פַּעַם רָאִיתִי רִקּוּד מְפֹאָר

בְּעַד הַחַלוֹן שֶׁל אַרְמוֹן שַׂר הַכְּפָר.

מְאֹד נֶהֱנֵיתִי מִזֶּה הָרִקּוּד,

זְמַן רַב לְלָמְדוֹ הָיִיתִי שָׁקוּד.

עַתָּה לִכְבוֹדְךָ אֶרְקְדוֹ, כֹּל־יָכוֹל,

אוּלַי גַּם אוֹתְךָ יְהַנֶּה הַמָּחוֹל".

וּכְאִלּוּ מִכֹּבֶד גּוּפוֹ הִשְׁתַּחְרֵר,

בִּמְחוֹל שִׁכָּרוֹן הָרוֹעֶה הִסְתַּחְרֵר

עַד כִּי בְּלִי אוֹנִים עַל הָאָרֶץ נָפַל,

נָפַל וְקָפָא בַּגְּלִימָה מְכֻרְבָּל.

נִרְעָשׁ שָׂח הַבֶּעשְׁ"ט גַּם: “וּבְכָל נַפְשְׁךָ!!”

שָׁכַב בִּקְרוֹנוֹ, וּבַחֲשֵׁכָה

לָחַש “הַמַּפִּיל” וַיִשְׁקַע בַּשֵּׁנָה.

אוּלַי הֶעִירַתּוּ פִּתְאֹם הַצִּינָּה?

אוּלַי בְּכִי שֶׁל כּוֹס אוֹ צְרִיחָה שֶׁל יַנְשׁוּף?

אֲבָל הוּא הֵקִיץ, וְדָרוּךְ וְקַשּׁוּב

הִבְחִין בְּעֻמְקוֹ שֶׁל הַדְּמִי הַלֵּילִי

קוֹל רַךְ, מִתְחַנֵן: "יָהּ אֵלִי, יָהּ אֵלִי,

בַּמֶה אֲשַׁלֵּם בְּעַד גִּיל הַפְּלָאִים,

תַּרְוֵנִי בְּלִי דַי אַהֲבָתִי לֵאלֹהִים!

בַּמֶּה אֶגְמְלָה חַסְדְּךָ לִי בּוֹרְאִי,

זֶה חֶסֶד אֵין סוֹף כָּאֵינְסוֹף שֶׁל אָשְׁרִי?

וַאֲנִי מֶה חָפַצְתִּי לְךָ תֵּת הַכֹּל –

אֲבָל אָנֹכִי אִיש עָנִי, אֵין לִי כֹּל.

וְאוּלָם לִי הֻגַּד, כִּי אִתְּךָ מוּכָנוֹת

בִּשְׁבִיל אוֹהֲבֶיךָ הַרְבֵּה מַתָּנוֹת.

וְאִם גַּם בִּשְׁבִילִי, מֵיטִיבִי וּמְפַלְּטִי,

דּוֹרוֹן הֲכִינוֹתָ, הֲרֵי מִשְׁאַלְתִּי:

קָחֵהוּ מִמֶּנִי, עַבְדְּךָ וּבִנְךָ,

קָחֵהוּ לְךָ רִבּוֹנִי, לְמִנְחָה!"

וְשׁוּב דּוּמִיָּה. רַק זָעִים כּוֹכָבִים.

רַק חֶרֶשׁ נָעִים בַּחֲלוֹם עֲשָׂבִים.

רַק אֵי מִשָּׁם רוּחַ נָשַׁב וְחָלַף.

רַק נַחַל בַּלָּאט מְנַעְנֵעַ גַּלָּיו.

וּפֶתַע נֶחְתַּך דְּמִי הַלֵּיל הַהוֹזֶה:

“בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיָנִי לַלַּיְלָה הַזֶּה!”

מִפִּיו שֶׁל הַבֶּעשְ"ט הִתְפָּרְצָה הַבְּרָכָה:

"לֹא פַּעַם הָיִיתִי שָׁרוּי בִּמְבוּכָה,

לֹא פַּעַם נַפְשִׁי בְּקִרְבִּי הִשְׁתוֹחֵחָה:

כֵּיצַד מְקַיְּמִים ‘וּבְכָל מְאֹדֶךָ’?

עַתָּה כִּי זִכַּנִי הַשֵּׁם וְאֶחֱזֶה –

בָּרוּךְ שֶׁהֶחֱיַנִי לָרֶגַע הַזֶּה!"

וְשׁוּב נָם הַכֹּל: בְּכוֹס פֶּרַח – הַטָל.

צִפּוֹר עַל עָנָף וּבַנַּחַל – הַגָּל.

גְּבָעוֹת וּבְקָעוֹת, אִילָנוֹת וּדְשָׁאִים.

לֹא נָם רַק הַבֶּעשְ"ט מֵרְגָשׁוֹת מֻפְלָאִים.

וְאֶל הַגִּבְעָה מִמּוּלוֹ הוּא שׁוֹעֶה,

מִמֶּנָּה הִגִּיעָה נַחֲרַת הָרוֹעֶה…

---

הַאֵין מַה לְּתַקֵּן?

מאת

דוד שמעוני

בְּבֹקֶר צַח, רַעֲנָן, בְּעַד לְחַלּוֹנוֹ

הִשְׁקִיף הָרַב הַחוּצָה, לִרְחוֹב הָעֲיָרָה.

אֵי־שָׁם עַל עֵץ בּוֹדֵד אַנְקוֹר מֵעִיר קִנּוֹ,

וְרוּחַ מְבֻשֶּׂמֶת, וּתְכֵלֶת, וּנְהָרָה.

וְרוּחַ מְבֻשֶּׂמֶת נוֹשְׁבָה עַל פְּנֵי הָרַב,

וּכְמוֹ הִיא מְלַטֶּפֶת עֵינָיו לֵאוֹת־לִמּוּד;

וְרֹךְ מַגַּע הָרוּחַ מְאֹד לוֹ יֶעֱרַב,

וּמְאֹד יִנְעַם לוֹ זֹהַר הַבֹּקֶר הֶחָמוּד.

אַף גַּם לָזֹאת דַּעְתּוֹ הַיּוֹם עָלָיו נָחָה,

כִּי בְּלָמְדוֹ עִם שַׁחַר אֶת שִׁעוּר הַיּוֹם,

לוֹ נִתְחַוְּרָה סוּגְיָה קָשָׁה בַּהֲלָכָה,

סְבוּכָה כְּיַעַר־עַד וַעֲמֻקָּה כִּתְהוֹם.

וְעוֹד הָרַב נֶהְנֶה מֵרֹךְ מַשַּׁב הָרוּחַ

וּמִשִּׁירַת צִפּוֹר הַמְּעִירָה הַקֵּן,

לוֹ נִשְׁמְעָה קְרִיאָה בַּבֹּקֶר הַזָּרוּחַ:

“הַאֵין מַה לְּתַקֵּן? הַאֵין מַה לְּתַקֵּן?”

סַנְדְּלָר מַטְלִיא טְלָאִים עִם שַׂק מֻפְשָׁל עַל שֶׁכֶם

צָעַד בִּדְמִי הָרְחוֹב וְעַל עִסְקוֹ הִכְרִיז;

הָאֵשֶׁת וְהַטַּף הֵן מְחַכִּים לַלֶּחֶם,

לָכֵן לָעֲבוֹדָה לָצֵאת הָיָה זָרִיז.

וּבְדִמְמַת הַבֹּקֶר צִלְצֵל כְּרוּזוֹ בְּכֹחַ,

וַיִּתְחַלְחַל הָרַב בְּהַקְשִׁיבוֹ לַקּוֹל:

"אֲבוֹי לְנִשְׁמָתִי! הֵן אֵיךְ יָכְלָה לִשְׁכֹּחַ

אַף רֶגַע, כִּי תִקּוּן טָעוּן הַכֹּל, הַכֹּל!"

"הַאֵין מַה לְּתַקֵּן? הַאִם, הָהּ, לֹא יָשר

בִּמְלֹא עוֹלָם כֻּלּוֹ הַחֵטְא וְהַצָּרָה?

וְאָנֹכִי נֶהְנֶה מִצִּפְצוּפָהּ שֶׁל דְּרוֹר

וּמִפִּתְרוֹן סוּגְיָה קָשָׁה שֶׁבַּגְּמָרָא!..

הַאֵין כָּל הָעוֹלָם מָלֵא חָמָס וּנְהִי?

הַאֵין יוֹמָם וָלֵיל בּוֹ דָם נָקִי רוֹתֵחַ?

וּכְלוּם אֵין כָּל אֶחָד, וּכְלוּם אֵין גַּם אֲנִי

עָרֵב לְכָל גָּזוּל, אַחְרַאי לְכָל רוֹצֵחַ?

הַאֵין מַה לְּתַקֵּן? הָהּ, יֵשׁ וָיֵשׁ בְּלִי דַי!

וְאָנֹכִי נֶהְנֶה!.. הָהּ, אוֹי לִי וַאֲבוֹי!

כְּאִלּוּ כְבָר תֻּקַּן עוֹלָם בְּמַלְכוּת שַׁדַּי,

כְּאִלּוּ לֹא יִשָּׂא עוֹד חֶרֶב גּוֹי אֶל גּוֹי!

כְּאִלּוּ יִשְׂרָאֵל נִגְאַל כְּבָר מִגָּלוּת,

כְּאִלּוּ בְאַרְצוֹ שֵׁנִית הִשְׁרִישׁ, הִפְרִיחַ,

כְּאִלּוּ עַל עוֹלָם טָמֵא, כּוֹאֵב, עָלוּט

הוֹפִיעַ כְּבָר אוֹרוֹ שֶׁל מֶלֶךְ הַמָּשִׁיחַ!

הַאֵין מַה לְּתַקֵּן? הָהּ, יֵשׁ וָיֵשׁ וָיֵשׁ!

וְלָמָּה זֶה אֶחְשֶׁה שָלֵו וְשַׁלְאֲנָן?.."

וִילֵל־יָגוֹן מַחְרִיד פָּרַץ וַיִּתְגָּעֵשׁ

בְּדִמְמַת הַבֹּקֶר הַצַּח, הָרַעֲנָן.

וּפֶתַע כָּל הָרְחוֹב כְּאִלּוּ נִתְרוֹקֵן,

וְכָל עוֹבֵר וָשָׁב בְּלֵב חָרֵד, רוֹעֵד,

הֵחִישׁ אֶת צְעָדָיו, כְּאִלּוּ לְתַקֵּן

אֶת הַטָּעוּן תִּקּוּן בְּטֶרֶם תַּם מוֹעַד…

---

זוֹלֵל הַטָּמוּן

מאת

דוד שמעוני

א

… וּכְשֶׁנִּפְטַר רַב אֲבִיגְדוֹר, שְׂבַע קֶלֶס וּתְהִלָּה

לִוְּתָה אֶת אֲרוֹנוֹ כָּל הַקְּהִלָּה.

שְׂבַע קֶלֶס – מִפְּנֵי שֶׁיָּדַע כָּל עוֹלֵל

הַכִּנּוּי שֶׁנִּטְפַּל לוֹ: “הָרַב הַזּוֹלֵל”;

שְׂבַע תְּהִלָּה – כִּי שְׁמוֹ הָלַךְ לְפָנָיו

כְּמֻפְלָג בַּתּוֹרָה וְחָסִיד וְעָנָו.

וְאִם כִּי יָדְעָה הָעֲיָרָה כֻּלָּהּ

כִּי זָכְתָה בְּאוֹתוֹ אִישׁ סְגֻלָּה,

גָּאוֹן וְחָסִיד כְּאֶחָד תַּנַּאי,

רַק בְּעֶטְיוֹ שֶׁל כִּנּוּי הַגְּנַאי;

כִּי לוּלֵא אוֹתוֹ כִנּוּי הַגְּנַאי

הָיָה רַב אֲבִיגְדוֹר מְכַהֵן בְּוַדַּאי

לְכָבוֹד וּלְתִפְאֶרֶת בְּ“עִיר וָאֵם”,

וְלֹא בִּקְהִלָּה כְּכַף אִישׁ, בַּת־בְּלִי־שֵׁם;

אַף עַל פִּי כֵן גַּם כָּאן לִפְעָמִים

הָיוּ מִתְלַחֲשִׁים עַל הָרַב הַתָּמִים,

הַיוּ מַזְכִּירִים אֶת כִּנּוּי הַשִּׁמְצָה

(אָמְנָם בִּתְמִיהָה: “אֵיכָה תִמְצָא?”),

הָיוּ מְחַיְּכִים וְלָשׁוֹן חוֹרְצִים,

קוֹרְצִים וְרוֹמְזִים, מַקְשִׁין וּמְתָרְצִים,

וְגַם עַכְשָׁו, בִּשְׁעַת הַהַלְוָיָה,

חָזְרוּ וְסִפְּרוּ הַ“מַּעֲשֶׂה שֶׁהָיָה”,

מַעֲשֶׂה שֶׁיָדַע כָּל תִּינוֹק וְעוֹלֵל,

סִפְּרוּ גַם בִּשְׁעַת סְתִימַת הַגּוֹלֵל…

ב

וְזֶה הַמַּעֲשֶׂה: בִּקְהִלָּה נוֹדָעָה

נִתְפַּנָּה כִּסְאוֹ שֶׁל מוֹרֵה־הוֹרָאָה,

וְרַב אֲבִיגְדוֹר (עוֹד רַךְ בַּשָּׁנִים,

אַךְ אָב בַּחָכְמָה כִּגְדוֹלֵי הָרַבָּנִים)

נִתְבַּקֵּש לְעִיר זוֹ לְשַׁבָּת כְּאוֹרֵחַ.

נִתְכַּוְּנוּ הַפַּרְנְסִים אִתּוֹ לְשׂוֹחֵחַ,

וְאִם יִרְצֶה הַשֵּׁם בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת

לִמְסוֹר לוֹ כְּתָב שֶׁל מַ“ץ וְרַאְבָּ”ד.

וְלַגְּבִיר שֶׁל הָעִיר הָיְתָה הַזְּכִיָּה,

כִּי אֶצְלוֹ יִסְעַד הַסְּעֻדָּה הַשְּׁנִיָּה.

אַךְ בְּאוֹתָהּ קְהִלָּה מִנְהָג רוֹוֵחַ,

כִּי אִם לְשַׁבָּת יִקָּרֶה אוֹרֵחַ,

פִּנְכַּת הַחַמִּין לְפָנָיו יְשִׂימוּן,

וְהוּא לַמְסֻבִּים מְחַלֵּק הַטָּמוּן.

מֵהַטָּמוּן טָעַם הָרַב,

וְנִרְאֶה, כִּי מְאֹד מְאֹד לוֹ עָרַב,

עָרַב לְמַעְלָה מִכָּל שִׁעוּר,

שֶׁכֵּן אֲכָלוֹ בְּלִי שִׁיּוּר,

וְיֶתֶר עַל כֵּן: אַחֲרֵי אָכְלוֹ

שָׁאַל אִם אָפַס הַטָּמוּן כֻּלּוֹ.

וְאִם בַּסִּיר עוֹד שָׂרְדוּ שְׁיָרִים –

לְהָבִיא לְפָנָיו… קִצּוּר הַדְּבָרִים:

שָׂרַף הַכֹּל! וְלִבְנֵי הַבַּיִת

מֵהַתַּבְשִׁיל לֹא נִשְׁאַר גַּם כַּזַּיִת…

מֵילָא, מַה יֵשׁ לְהַאֲרִיךְ כָּאן…

תָּהוּ וּמָצְאוּ כִּי פָּגוּם הַקַּנְקָן…

וּמוּבָן, כִּי כְּתָב מַ“ץ וְרַאְבָּ”ד

לוֹ לֹא נִמְסַר בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת.

אַךְ מֵאָז לוֹ נִטְפַּל אַגַּב צְחוֹק עָמוּם

הַשֵּׁם הַנָּאֶה: זוֹלֵל הַטָּמוּן…

ג

אַךְ עֵת נִשְׁמָתוֹ לַמָּרוֹם הִגִּיעָה

הָיְתָה תְכוּנָה רַבָּה בָּרָקִיעַ.

מַלְאָכִים יֵחָפְזוּן וְקוֹלוֹת יִשָּׁמְעוּן:

"בָּא רַבִּי אֲבִיגְדוֹר זוֹלֵל הַטָּמוּן!

פַּנּוּ דֶרֶךְ לְרַבִּי אֲבִיגְדוֹר,

לְרַבִּי אֲבִיגְדוֹר, צַדִּיק הַדּוֹר!"

וְסֶגֶל חֲבוּרָה וּבְרֹאשָׁם אֵלִיָּהוּ

לְקַבֵּל אֶת פְּנֵי הַבָּא יָצָאוּ.

צַדִּיקִים רָאוּ וְכֵן תָּמָהוּ:

הֲרֵי גַם אֶת שְׁמוֹ שֶׁל זֶה לֹא שָׁמָעוּ,

וְאִם יַאְדִּירוּהוּ כָּל כָּךְ קְדוֹשֵׁי עַל,

וַדַּאי, שֶׁגְּדוֹלוֹת וּנְצוּרוֹת פָּעַל.

וּבְרֶטֶט כִּתְּרוּ צַדִּיקִים אֶת הַבַּא:

"בַּמֶּה לְזֹאת תִּפְאֶרֶת רַבָּה

זָכִיתָ, אָחִינוּ, צַדִּיק נֶעֱלָם?"

אֲבָל הָאוֹרֵחַ, נָבוֹךְ וְנִכְלָם,

מִלְמֵל בְּגִמְגּוּם: "צַדִּיק? מִמָּתַי?

סְבוּרַנִי, טָעוּת… אַל אֶחְטָא בִּשְׂפָתַי…"

מִלְמֵל וְנָבוֹךְ עוֹד יוֹתֵר וְנֶעְגַּם…

אֲבָל לְמִשְׁמַע מִלְמוּלוֹ הַמְגֻמְגָּם

מַלְאָךְ, כֻּלּוֹ זֹהַר, חִיֵּךְ חִיּוּךְ־אוֹר:

"וְשֶׁמָּא תֹאמַר לִי, רַבִּי אֲבִיגְדוֹר,

מַדּוּעַ נִטְפַּל לְךָ שֵׁם מְגֻנֶּה?

מַדּוּעַ ‘זוֹלֵל הַטָּמוּן’ תְּכֻנֶּה?"

אָז צֵל אֶת פְּנֵי הָרַב יְכַסֶּה:

"וַדַּאי שֶׁגָּרַמְתִּי בְּאוֹתוֹ מַעֲשֶׂה

לְחִלּוּל הַשֵּׁם… לְהַלְבָּנַת פְּנֵי רַב…

אַךְ שָׂהֲדִי בַּמְּרוֹמִים, כִּי קְרָבַי צָרַב

אוֹתוֹ הַטָּמוּן… וְאַתָּה הֵן תֵּדַע

כִּי חֶשֶׁד חִנָּם בִּי חָשְׁדָה הָעֵדָה,

וְעַל זֹאת שָׁרוּי אֲנִי בְּעִצָּבוֹן,

כִּי הֵבֵאתִי יְהוּדִים לִידֵי עָווֹן…"

עַל רֹאשׁ הָרַב אָז דִּמְעָה נָשְׁרָה

מֵעֵינֵי הַמַּלְאָךְ, וַתְּהִי לַעֲטָרָה,

תִּגַּהּ, תִּזְרַח בְּאוֹר יְקָרוֹת…

וְלַצַּדִּיקִים הַתְּמֵהִים בִּפְרוֹטְרוֹט

מַעֲשֵׂה הַטָּמוּן סִפֵּר הַמַּלְאָךְ:

"אֲבָל הֲתֵדְעוּ מַדּוּעַ לָחַךְ

אֶת כָּל הַפִּנְכָּה כִּלְחוֹךְ הַשּׁוֹר?

מִפְּנֵי שֶׁלְּחֵךְ רַבִּי אֲבִיגְדוֹר

הָיָה הַתַּבְשִׁיל כְּאֵשׁ אוֹכֶלֶת…

וְתֵכֶף הֵבִין, כִּי שָׁגְתָה הַמְבַשֶׁלֶת,

כִּי נֵפְטְ בִּמְקוֹם שֶׁמֶן יָצְקָה בַקְּדֵרָה,

וּכְדֵי לַחֲשׂוֹךְ עֶלְבּוֹן וּגְעָרָה

מֵאִשָּׁה עֲלוּבָה, אַלְמָנָה אֶבְיוֹנָה,

וּלְמַעַן לֹא יִרְאוּ בְּעָלֶיהָ קְלוֹנָהּ,

הֵרִיק אֶל קִרְבּוֹ כָּל תַּבְשִׁיל הַתֹּפֶת,

אַף הֶעֱמִיד פָּנִים, כִּי מָתוֹק הוּא מִנֹּפֶת,

וְאִם כִּי לְלַעַג הָיָה בַקְּהִלָּה –

עַד יוֹם מוֹתוֹ סוֹדוֹ לֹא גִלָּה…"

הַמַּלְאָךְ, מֵלִיץ יֹשֶׁר, כִּלָּה דְבָרָיו,

וְנָבוֹךְ וְנִכְלָם עָמַד הָרַב,

אַף תָּמַהּ מַדּוּעַ צַדִּיקֵי עוֹלָם

פִּתְאֹם בַּשִּׁיר נָשְׂאוּ קוֹלָם,

בְּשִׁיר וָשֶׁבַח לְרַבִּי אֲבִיגְדוֹר,

לְרַבִּי אֲבִיגְדוֹר, צַדִּיק הַדּוֹר…

ניסן תש"א.

---

בַּאֲבֹד רְשָׁעִים...

מאת

דוד שמעוני

בַּקְּלוֹיז שִׂמְחָה, בַּקְּלוֹיז אוֹרָה,

הַקְּלוֹיז הוֹמֶה מֵהַבְּשׂוֹרָה:

הַזֵּד נַפְשׁוֹ נָפַח!

זֶה הַמַּלְשִׁין, זֶה הָעוֹכֵר,

אֲשֶׁר הָיָה אֶחָיו מוֹכֵר

וְדָם נָקִי שָׁפַךְ!

זֶה הַטָּמֵא, זֶה הָאֶפְעֶה –

גַּם עַל רַבֵּנוּ שֶׁיִּחְיֶה

עֵינוֹ לְרַע הֵן שָׂם!

אֲבָל לְשׁוֹן הַזָּהֳמָה

עַכְשָׁו תִּלְחַךְ הָאֲדָמָה,

יֶעֱרַב לָהּ וִיבֻשָּׂם!

וְצוֹהֲלִים הַחֲסִידִים,

וְעֵינֵיהֶם כַּלַּפִּידִים

תַּבְרֵקְנָה מִגִּילָה,

וְיַ"שׁ נִמְזָג בַּצִּנְצָנוֹת,

וּמֵרִקּוּד וּמֵרְנָנוֹת

נִבְקָע בֵּית־הַתְּפִלָּה.

– אֲבָל מַדּוּעַ, הָרַבִּי,

אֶת עַצְמְךָ הַיּוֹם תַּחְבִּיא

בְּסֵתֶר הַפִּנָּה?

הַיּוֹם, דָּמֵנוּ בוֹ נִדְרַשׁ,

וְהֵן כָּתוּב, וּבִמְפֹרָשׁ:

“בַּאֲבֹד רְשָׁעִים רִנָּה!”

אַךְ הָרַבִּי בְּפִנָּתוֹ

יוֹשֵׁב עָטוּף בְּטַלִּיתוֹ

וּבִתְפִלָּיו עָנוּד,

וְלַקָּהָל הָאוֹפְפוֹ

יִלְחַשׁ קְטוּעוֹת: "צְדַקְתֶּם אֵפוֹא…

כָּתוּב… אַךְ רַחֲמָנוּת…"

כְּנִדְהָמִים, כְּנִפְחָדִים

רוֹגְשִׁים סָבִיב הַחֲסִידִים:

– רַבֵּנוּ שֶׁתִּחְיֶה!

הֲכָךְ תֹּאמַר? הֲיִתָּכֵן?

הֲלֹא אָסוּר גַּם לְרַחֵם

עַל צֶפַע שֶׁכָּזֶה!

אַךְ הָרַבִּי סָקַר כֻּלָּם

בִּצְחוֹק נוּגֶה: "וַדַּאי… אוּלָם

הַגִּיעוּ עַצְמְכֶם:

מִי עוֹד טָעוּן רַחֲמִים, חֶמְלָה,

כָּזֶה אֲשֶׁר עָלָיו, אֲהָה

אָסוּר גַּם לְרַחֵם?!"

---

הַגַּאֲוָה וְהַמָּוֶת

מאת

דוד שמעוני

– "כֵּיצַד זֶה קָרָה, כֵּיצַד זֶה אֵרַע,

כִּי בְאוֹתוֹ עֵסֶק בִּישׁ, בְּאוֹתוֹ עִנְיָן רַע

נִכְשַׁלְנוּ גַם אֲנַחְנוּ, אַתָּה וַאֲנִי?

אֱמֹר לִי, אֱמֹר נָא, אֱלִימֶלֶךְ בַּת־עֵינִי!"

כָּךְ סָח רַבִּי זוּשֶה לַצַּדִּיק אָחִיו,

וְרַבִּי אֱלִימֶלֶךְ אֶת עֵינָיו הִרְחִיב:

– "לִבָּתִי־זוּשֶׁה, מַה קָּרָה? מָה אֵרַע?

מָתַי וְאֵיפֹה עָבַרְנוּ עֲבֵרָה?

– "הֲרֵי זֶה חֶטְאוֹ שֶׁל אָדָם הָרִאשׁוֹן!

מִדֵּי אֶזְכְּרֶנּוּ לֹא אוּכַל לִישׁוֹן!

בְּנִשְׁמָתוֹ הֵן הָיוּ כְלוּלוֹת כָּל הַנְּשָׁמוֹת

שֶׁיָּרְדוּ אַף תֵּרַדְנָה עֲלֵי אֲדָמוֹת.

וּבְכֵן גַּם נִשְׁמוֹתֵינוּ בְּאוֹתָהּ הָעֵת

הָיוּ, אֲהָהּ, שֻתָּפוֹת לַחֵטְא!

גַּם אֲנַחְנוּ אָכַלְנוּ הַפְּרִי בְּאִסּוּר,

גַּם אֲנַחְנוּ גָרַמְנוּ מָוֶת לַיְצוּר!…

וְרַבִּי זוּשֶׁה מֵעָצְמַת הַכְּאֵב נֶאֱנַק.

בְּרַם אָחִיו בְּנַחַת מִקְטַרְתּוֹ יָנַק:

"הוֹי, זוּשֶׁה־לִבָּתִי – וְחִיּוּכוֹ נוֹהֵר –

חַיָּב אַתָּה לִשְׂמוֹחַ וְלֹא לְהִצְטַעֵר.

הֵן אוֹתוֹ הַפְּרִי לוּלֵא בָא אֶל פִּינוּ,

כִּי אָז מִתּוֹךְ סִכְלוּת תָּמִיד דִּמִּינוּ

כִּי לוּ מֵעֵץ הַדַּעַת הָיִינוּ טוֹעֲמִים

וְהָיִינוּ כֵאלֹהִים, יוֹדְעִים וַחֲכָמִים.

עַכְשָׁו מִשֶּׁאָכַלְנוּ – הֲרֵי נוֹכַחְנוּ

כִּי כְלָל לֹא חָכַמְנוּ, כִּי בוֹעֲרִים אֲנַחְנוּ,

וַהֲרֵי הַמָּוֶת עִם כָּל הַמְּרִירוּת

טוֹב בְּהַרְבֵּה מֵחֵטְא הַיְּהִירוּת".

---

אֵין בּוֹדְקִים לִמְזוֹנוֹת

מאת

דוד שמעוני

רַב זוּשֶׁה מֵהַנִּיפּוֹלִי הָיָה אֶבְיוֹן אָיֹם,

וּבְהִכָּמֵר רַחֲמֵי שְׁכֵנוֹ בַּסֵּתֶר בּוֹ תָמַךְ.

בַּתִּיק שֶׁל הַטַּלִּית שֶׁלּוֹ הִצְנִיעַ לוֹ יוֹם יוֹם

מַתָּת קְטַנָּה, דַּי לֶחֶם צַר בִּשְׁבִיל יַלְדֵי הַמָּךְ.

וְהֶחָסִיד תָּהָה, תָּמַהּ: מֵאַיִן? מִמָּרוֹם?

שֶׁכֵּן מַתְּנוֹת בָּשָׂר־וָדָם מְאֹד שָׂנֵא הַדָּל.

אַךְ הַשָּׁכֵן לֹא הִתְנַחֵם עַל כִּי הוֹאִיל לִתְרוֹם:

עִסְקוֹ פָרַח וּפִדְיוֹנוֹ מִיּוֹם לְיוֹם גָּדַל.

וּפַעַם לִשְׁכֵנוֹ רַב זוּשֶׁה סָח מִתּוֹךְ תְּמִיהָה:

"בַּמֶּה זָכִיתִי מֵהַשֵּׁם, כִּי לִי יִשְׁעוֹ יִשְׁלַח?

אִם לַ’מַּגִּיד' יַרְאֶה נִסִּים, לֹא תְהֵא בָזֹאת פְּלִיאָה

הֲרֵי רַב דֹּב מִמֶּזֶרִיץ הוּא בֶאֱמֶת מַלְאָךְ

אֲבָל אֲנִי – הֵן מִי אֲנִי? רִמָּה וְתוֹלֵעָה!

אָכֵן סְתוּמִים דַּרְכֵי עֶלְיוֹן וּמַעֲשָׂיו פֶּלִאים…

אַךְ מִי יֹאמַר לוֹ מַה תַּעֲשֶׂה? מִי לוֹ יְחַו דֵּעָה?"

וְשׁוּב רַב זוּשֶׁה הִשְׁתַּקַּע בַּאֲמִירַת תְּהִלִּים.

אוּלָם דְּבָרוֹ בְּלֵב שְׁכֵנוֹ עָמֹק עָמֹק שָׁקַע:

"הֵן לֹא חִנָּם רַב זוּשֶׁה זֶה אֶת הַמַּגִּיד מַעֲרִיץ!

וְאִם תָּמְכִי בְּזֶה הַתָּם נֶחְשָׁב לִי לִצְדָקָה,

הֵן פִּי כַמָּה תִּגְדַּל בִּגְלַל רַב דֹּב מִמֶּזֶרִיץ!"

וְהַשָּׁכֵן, סוֹחֵר זָרִיז, גָּמַר – וּכְבָר נָכוֹן!

וְאִם כִּי כְּלָל וּכְלָל לֹא קַל לָבוֹא אֶל הַמַּגִּיד,

אֲבָל הוּא בָא, פָּתַח יָדוֹ, וְלֹא בְחִסָּכוֹן:

רַב דֹּב מִמֶּזֶרִיץ רַשַּׁאי לִחְיוֹת כְּמוֹ נָגִיד!

אַךְ מַזָּלוֹ מֵאָז נִרְתַּע (וּמִי אוֹתוֹ הֶחְרִיד?),

לְקוּחוֹתָיו נִתְמַעֲטוּ וְהַפִּדְיוֹן זָעִיר;

אִם מֵהַכְּרַךְ יַזְמִין סְחוֹרָה, תָּבוֹא אַחֲרֵי הַיְרִיד,

וְאִם גַּם בִּזְמַנָּהּ תָּבוֹא – פְּלָאִים יֵרֵד הַמְּחִיר.

אָז אֶל רַב זוּשֶׁה הַמֻּזְנָח, בְּלֵב דַּוָּי, שָׁבוּר,

בָּא הַַשָּׁכֵן נָבוֹךְ, נִכְלָם, וְלוֹ הַכֹּל גִּלָּה:

"אֱמֹר נָא לִי קשְׁטְ דְּבַר אֱמֶת, כֵּיצַד אַתָּה סָבוּר,

בַּמֶּה נִגְרַם לִי עֹנֶשׁ זֶה, זֶה עֹמֶק הַנְּפִילָה?"

הִקְשִׁיב רַב זוּשֶׁה קֶשֶׁב רַב, הִרְהֵר וְכֹה עָנָה:

"וַדַּאי, פְּלִאוֹת דַּרְכֵי עֶלְיוֹן, מֵעֵין אָדָם סְתוּמוֹת,

אַךְ לִפְעָמִים כְּאוֹר חַמָּה בְּעַד לָעֲנָנָה

לַלֵּב יִתְגַּל נִיצוֹץ עָמוּם מֵרָז הַתַּעֲלוּמוֹת;

וּבְכֵן, לַעֲנִיּוּת דַּעְתִּי, כָּל עוֹד אֲשֶׁר אַתָּה

בְּאִישׁ עָנִי הֶחְזַקְתָּ בְּלִי לִבְדֹּק אִם הוּא כְּדַאי,

גַּם הַבּוֹרֵא, שְׁמוֹ יִתְבָּרֵךְ, לְךָ שְׁלוֹמוֹ הִטָּה

וּבְלִי לִבְדֹּק הֵרִיק לְךָ אֶת בִּרְכוֹתָיו בְּלִי דָי.

אַךְ מֵהַיּוֹם אֲשֶׁר לִבְּךָ הֵחֵל לִבְדֹּק, לִשְׁקוֹל:

רַב זוּשֶׁה – כָּךְ, אֲבָל רַב דֹּב הוּא כָּךְ וְכָךְ וְכָךְ…

(וּבֶאֱמֶת הֵן לְעֻמַּת אוֹתוֹ צַדִּיק גָּדוֹל

אֵינִי אֶלָּא גַרְגֵּר עָפָר, תּוֹלָע שָׁפָל וָדָךְ) –

מֵאָז הֵתְחִיל גַּם הַבּוֹרֵא אֶת חֶשְׁבּוֹנְךָ לִבְדֹּק,

אִם בֶּאֱמֶת רָאוּי אַתָּה לִגְמוּל שֶׁל צַדִּיקִים…

וּלְכָךְ אוּלַי רָמְזוּ חֲזַ"ל, בְּחָכְמָתָם בְּלִי חֹק,

בְּאִמְרָתָם־אַזְהָרָתָם: “אֵין לִמְזוֹנוֹת בּוֹדְקִים”…

---

אַהֲבַת הָאַלְמוֹנִי

מאת

דוד שמעוני

רַבִּים הָיוּ צִבְאוֹת הַמֶּלֶךְ,

רַבִּים הָיוּ שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ,

אַךְ מִי אָהַב עוֹד אֶת הַמֶּלֶךְ

כְּאַהֲבַת הָאַלְמוֹנִי?

לֹא מְפַקֵּד, לֹא שַׂר יָדוּעַ –

חַיָּל פָּשׁוּט הָאַלְמוֹנִי,

אַךְ מִי כָּמוֹהוּ חָשׁ בָּאֹשֶׁר

לִשְׁמוֹר מִשְׁמֶרֶת הָאַרְמוֹן?

לָבוֹא לְבֵית הַמֶּלֶךְ פְּנִימָה,

לְהִסְתּוֹפֵף בַּחֲדָרָיו,

אֶת אוֹר פָּנָיו לִרְאוֹת, לִשְׂבּוֹעַ

אֵי תַעֲנוּג יִדְמֶה לָזֶה?

וּבַיָּמִים שֶׁהַמִּשְׁמֶרֶת

נִתְּנָה לַאֲחֵרִים, לֹא לוֹ,

הָיָה חוֹלֶה מֵהִתְגַּעְגֵּעַ,

מֵהִכָּסֵף אֶל זִיו מַלְכּוֹ.

אָז מֶה עָשָׂה זֶה הַתָּמוּהַּ

בְּעֹז חִשְׁקוֹ וְכִסּוּפָיו?

הָיָה נוֹתֵן כָּל מַה שֶׁיֵּשׁ לוֹ

לַחֲבֵרוֹ, אִישׁ הַמִּשְׁמָר,

בְּעַד הַזְּכוּת לִשְׁמוֹר תַּחְתֵּהוּ

אֶת הַמִּשְׁמֶרֶת הַקָּשָׁה,

וְשׁוּב עָמַד בְּלִי נִיד, בְּלִי נִיעַ,

רָעֵב, עָיֵף, אַךְ מְאֻשָּׁר…

וַיְהִי הַיּוֹם וַיַּרְא הַמֶּלֶךְ

וַיְהִי הַיּוֹם וַיִּתְבּונָן,

כִּי אִישׁ־צָבָא אֶחָד מוֹפִיעַ

תְּכוּפוֹת מִדַּי עַל הַמִּשְׁמָר,

וַיִּשְׁתּוֹמֵם: "הַאֵין דֵּי חַיִל?

הַאֵין לִי קַלְגָּסִים דַּיָּם?

כִּי הָאֶחָד כָּאן מִתְיַגֵּעַ

עַל הַמִּשְׁמָר כִּמְעַט יוֹם יוֹם?"

וַיְצַו – וְחִישׁ אֵלָיו הִבְהִילוּ

אֶת רֹאשׁ הַמִּשְׁמָרוֹת כֻּלָּם.

– "הַאִם נִגַּף צְבָאִי בַּדֶּבֶר?

הֲתַמּוּ גִבּוֹרַי בַּקְּרָב?

כִּי הָאֶחָד כָּאן מִתְיַגֵּעַ

עַל הַמִּשְׁמָר יוֹמָם וָלֵיל?"

אֲבָל הַשַּׂר הֵשִׁיב בְּרֶטֶט

כִּי זֹאת נִפְלָאֹת גַּם בְּעֵינָיו.

כִּי אֵין מִסְפָּר לִצְבָא הַמֶּלֶךְ.

כִּי עֲצוּמִים שׁוֹמְרֵי רֹאשׁוֹ…

וַיִּקָּרֵא אָז אֶל הַמֶּלֶךְ

הָאַלְמוֹנִי לָתֵת הַדִּין.

הַלָּז נָפַל אַפַּיִם אָרְצָה

וּלְשַׁלִּיטוֹ סִפֵּר הַכֹּל;

בְּגִיל, בְּחִיל, בִּצְחוֹק, בְּדֶמַע

מִלְמֵל עַל עֹז אַהֲבָתוֹ.

וְהַשַּׁלִּיט הִקְשִׁיב רַב קֶשֶׁב

וּבִלְבָבוֹ חָשַׁב לֵאמֹר:

"אָכֵן זֹאת מְסִירוּת וָאֹמֶן,

אָכֵן זֹאת אַהֲבָה טְהוֹרָה!

אַשְׁרַי, כִּי יֵשׁ אָדָם בַּחֶלֶד

לִי אַהֲבָה כָזֹאת יִרְחַשׁ,

לֹא יַעַרְכוּהָ פָּז וָכֶתֶם,

הִיא לִי תִּיקַר מִכָּל אוֹצָר.

אַךְ אֵיךְ אֵדַע אִם הִיא לָנֶצַח,

אִם יִשְׁמְרֶנָּה לִי לָעַד?

הַן אִם כַּגְּמוּל לוֹ אֲשַׁלֵּמָה –

אוּלַי יֶאֱהַב בְּעַד הַגְּמוּל?

לָכֵן כָּל גְּמוּל לֹא אֲשַׁלֵּם לוֹ,

לֹא הוֹן, לֹא בַיִת, לֹא נַחֲלָה,

גַּם שֵׁם כָּבוֹד לֹא אֲעַטְּרֶנּוּ,

חַיָּל הָיָה וִיהִי חַיָּל!

רַק זֹאת לוֹ אַעַשׂ, כִּי אַרְשֵׁהוּ

לִקְנוֹת כְּקֶדֶם מֵרֵעָיו

הַזְּכוּת לַעֲמוֹד עַל הַמִּשְׁמֶרֶת

כְּכָל אֲשֶׁר תְּאַו נַפְשׁוֹ".

יָמִים חוֹלְפִים, שָׁנִים תִּנְקֹפְנָה

וְעוֹד נִצָּב הָאַלְמוֹנִי

עַל הַמִּשְׁמֶרֶת שֶׁל הָאֹמֶן,

עַל הַמִּצְפֶּה שֶׁל הַמְּסִירוּת.

רֵעָיו אֲשֶׁר מָכְרוּ בְּעֹנֶג

לוֹ חוֹבָתָם לִשְׁמוֹר מַלְכָּם

לֹא פַעַם כְּבָר מִידֵי הַמֶּלֶךְ

קִבְּלוּ אוֹתוֹת כָּבוֹד וּפְאֵר;

לָהֶם תְּהִלָּה, לָהֶם גַּם עֹשֶׁר,

הֵם שָׁלִישִׁים, הֵם מַצְבִּיאִים,

וְהוּא חַיָּל פָּשׁוּט עוֹדֶנּוּ,

חַיָּל עוֹמֵד עַל הַמִּשְׁמָר.

פָּנָיו חֳמַרְמְרוּ מֵעֹנִי

וּמִכָּפָן גֵּווֹ רוֹטֵט,

אַךְ בְּעֵינָיו תִּדְלַק שַׁלְהֶבֶת

שֶׁל אֹשֶׁר אַהֲבַת־אֵין־גְּמוּל…

תש"ב

---

רַק הַזֹּךְ הַשָּׁלֵם...

מאת

דוד שמעוני

(לפי ספור עם)

רַב יוֹסֵף דֵּילָה רֵינָה נִלְאָה כְּבָר נְשׂוֹא,

כְּבָר כָּבְדוּ מֵחוֹל יָם הַוָּתוֹ וְכַעֲסוֹ:

הַשְּׁכִינָה בְּגָלוּת אֲפֵלָה וּמָרָה,

יִשְׂרָאֵל לִגְזָרִים מְשֻׁסָּע וְנִקְרָע,

וְהַסַּ"ם הָאָרוּר בַּמְּרוֹמִים הוּשַׂם…

לְהוֹרִיד, לְהַפִּיל, לְמַגֵּר אֶת הַסַּ"ם!

אַךְ אֵיכָה לְהַגִּיעַ אֶל צַר הָאֻמָּה?

אַךְ אֵיכָה לְהַכְרִיעַ אֶת שַׂר הַטֻּמְאָה?

רַב יוֹסֵף דֵּילָה רֵינָה יָגֵעַ וָתָר,

רַב יוֹסֵף דֵּילָה רֵינָה גָּדוֹל בַּנִּסְתָּר,

וְאוּלָם לֹא יֵדַע אֵיךְ הַסַּ"ם לְהַשְׁבִּית…

אָז יֵלֵךְ רַב יוֹסֵף אֶל קִבְרוֹ שֶׁל רַשְׁבִּ"י.

עַל קִבְרוֹ שֶׁל רַבֵּנוּ שִׁמְעוֹן בַּר יוֹחֵאי

יִשְׁתַּטַּח רַב יוֹסֵף אַף יִבְכֶּה עַד בְּלִי־דַי.

וַיְהִי יוֹם וַיְהִי לֵיל, הוּא עוֹדוֹ מִתְפַּלֵּל;

וַיְהִי יוֹם וַיְהִי לֵיל, עוֹד בִּבְכִי וּבִילֵל

רַב יוֹסֵף מִתְפַּלֵּשׁ בְּאֵימָה וּבְיִרְאָה;

רַק בַּלֵּיל הַשְּׁלִישִׁי בַּר־יוֹחַאי לוֹ נִרְאָה.

"דַּרְכְּךָ, רַב יוֹסֵף, מְלֵאָה חַתְחַתִּים,

הַצְּלָלִים עֲצוּמִים, הַנְּגֹהוֹת מְעַטִּים,

אַךְ אִם עַז רוּחֲךָ וּלְבָבְךָ לֵב לָבִיא

תַּעֲשֶׂה כָּךְ וָכָךְ – וְאֵלִיָּה הַנָּבִיא

לָךְ יִתְגַּל, אִם רָאוּי תִּמָּצֵא, אַף יוֹרְךָ

אֶת הַדֶּרֶךְ, בָּהּ רֶגֶל אָדָם לֹא דָרְכָה".

אֶל יַמָּהּ שֶׁל טְבֶרְיָה אֶת רַגְלָיו אָז יָרִים

רַב יוֹסֵף דֵּילָה רֵינָה; וְשֵׁשׁ וְעֶשְׂרִים

בּוֹ טְבִילוֹת רְצוּפוֹת הוּא טוֹבֵל בְּכָל יוֹם,

בּוֹ טוֹבֵל הוּא עֵשְׂרִים וְשִׁשָּׁה יְמֵי צוֹם

(כְֹמִנְיַן הַוָיָ"ה!) בְּמִצְוַת הָרַשְֹבִּ"י,

וּבִמְלֹאת הַמּוֹעֵד לוֹ נִגְלָה הַתִּשְׁבִּי.

– "דַּרְכְּךָ, רַב יוֹסֵף, מְרֻפֶּדֶת זְוָעוֹת,

חֲשֵׁכָה וְאֵימָה, וְהַאוֹר אֵין לִרְאוֹת;

אַךְ אִם עַז לְבָבְךָ, לֹא יֵדַע עִלָּפוֹן,

תַּעֲשֶׂה כָּךְ וָכַךְ, וְאוּלַי סַנְדַּלְפוֹן,

הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל, אָז לְךָ יִגָּלֶה,

הַמַּלְאָךְ הַגָּדוֹל, הַשּׁוֹמֵר הַנַּעֲלֶה.

הֲלֹא הוּא הַיּוֹדֵעַ כָּל סֶדֶק וּנְקִיק

בּוֹ הַסַּ"ם הַטָּמֵא מַעֲמָד מַחֲזִיק,

וְהֵן הוּא הַשּׁוֹמֵר כָּל נָתִיב אֶל הָאוֹר,

שֶׁלִּזב ל הַקְּדֻשָּׁה סַמָּאֵל בַּל יַחְדֹּר.

אִם רָאוּי תִּמָּצֵא, לָךְ יִתְגַּל אַף יוֹרְךָ

אֶת הַדֶּרֶךְ בָּהּ רֶגֶל אָדָם לֹא דָרְכָה".

אֶל מָקוֹם רֵיק, עָזוּב, שָׁם דְּמָמָה וּשְׁאִיָּה,

אָז יֵלֵךְ רַב יוֹסֵף בַּעֲצַת אֵלִיָּה,

וְכַ“ף אָלֶ”ף טְבִילוֹת רְצוּפוֹת בְּכָל יוֹם

שָׁם יִטְבֹּל בְּעֶשְׂרִים וְאֶחָד יְמֵי צוֹם

(כְּמִנְיַן שֵׁם אֶהְיֶה!) אַף יַעֲמִיק וְיֶהְגֶּה

כָּל הַזְּמַן בְּסִתְרֵי שֵׁם הַקֹּדֶשׁ “אֶהְיֶה”.

וְהַיּוֹם הָעֶשְׂרִים וְאֶחָד כִּי פָּנָה,

רַב יוֹסֵף בְּאֵימָה וּבְרֹב כַּוָּנָה

הִתְעַטֵּף בְּטַלִּית, הִתְעַטֵּר בִּתְפִלִּין,

וּמִדֵּי צָלְלוֹ בְּסוֹדוֹת הַמִּלִּין

הוּא מִנְחָה הִתְפַּלֵּל וַ“עֲנֵנוּ” קָרָא,

וַיְפָרֵשׁ כִּכְתָבוֹ אֶת הַשֵּׁם הַנּוֹרָא.

וּבְגָמְרוֹ הַתְּפִלָּה בִּבְכִיּוֹת וּנְהִיּוֹת,

חִישׁ עָשָׂה הַשְׁבָּעָה בְּמֵי“ם בֵּי”ת אוֹתִיּוֹת

וַיְצָרֵף צֵרוּפִים שֶׁל מַעֲשֵׂה מֶרְכָּבָה,

וְהִנֵּה רָכֶב אֵשׁ וְסוּסֵי שַׁלְהָבָה,

וּבְקוֹל רַעַשׁ גָּדוֹל הַמַּרְעִיד אֲדָמָה

מִן הָאֵשׁ שַׁאֲגַת סַנְדַּלְפוֹן תִּשָּׁמַע:

– "אִם נֶעְתַּרְתִּי לְךָ, בֶּן־אָדָם, וָאֵרַד,

הֵן זֶה רַק בַּאֲשֶׁר מַלְאֲכֵי הַשָּׁרֵת

אַף גַּם הֵם זוֹעֲפִים עַל שִׁלְטוֹן הַמְחַבְּלִים,

אַף גַּם הֵם עַל גָּלוּת הַשְּׁכִינָה מִתְאַבְּלִים,

אַף גַּם הֵמָּה, עִירִין קַדִּישִׁין וּשְׂרָפִים,

לַגְּאֻלָּה הַשְּׁלֵמָה מְצַפִּים, נִכְסָפִים.

אַךְ כְּדַאי שֶׁתִּזְכֹּר, אַךְ כְּדַאי שֶׁתֵּדַע

כִּי מְאֹד אֲפֵלָה דַרְכְּךָ וּכְבֵדָה;

וְהוֹאִיל וּמָנוּי וְגָמוּר מֵעִמְּךָ

עַל קִדּוּשׁ שֵׁם קוֹנְךָ גַּם לָמוּת בְּשִׂמְחָה,

תַּעֲשֶׂה כָּךְ וְכָךְ, וְשָׁלֵם אִם תֵּצֵא

סַמָּאֵל הָאָרוּר בְּיָדְךָ יִמָּצֵא".

הַמַּרְאֶה רַק חָלַף מֵעֵינֵי רַב יוֹסֵף

וְהִנֵּה אֶת שְׂרִידֵי כֹּחוֹתָיו הוּא אוֹסֵף,

וְהוֹלֵךְ, כִּמְצֻוֶּה, אֶל רַגְלֵי הַר שֵׂעִיר,

לֹא יִרְאֶה אִם רַד לַיְלָה, אוֹ שֶׁמֶשׁ מֵאִיר,

לֹא יִטְעַם, לֹא יִשְׁתֶּה, רַק בְּלִי הֶרֶף יִצְעָד,

וְכִמְעַט אֵין לוֹ גוּף עוֹד, רַק רוּח לְבָד.

בִּימִינוֹ הוּא שַׁלְשֶׁלֶת מַחְזִיק שֶׁל פְּלָדָה

שֶׁהַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בָּהּ חָקוּק. בִּרְעָדָה

יְגַשֵּׁשׁ שְׁקַעְרוּרִית אוֹתִיּוֹת הַקְּדֻשָּׁה,

וּלְשׁוֹנוֹ הַדְּבֵקָה אֶל חִכּוֹ, הַכְּמוּשָׁה,

אַט רוֹטֶטֶת בְּלִי נִיב, בִּלְחָשִׁים נִסְתָּרִים;

מֵחֻלְשָׁה לֹא יוּכַל אֶת קוֹלוֹ לְהָרִים.

וּבִגְבוֹר רִפְיוֹנוֹ וּמִדֵּי הַרְגִּישׁוֹ,

כִּי עוֹד רֶגַע יִדְעַךְ זִיק אַחֲרוֹן שֶׁל אִשּׁוֹ,

בְּקֻמְצַת לְבוֹנָה רֶגַע קַל אָז יָרַח

כַּאֲשֶׁר לוֹ צִוָּה סַנְדַּלְפוֹן הַמַּלְאָךְ,

וְשַׁלְהֶבֶת חַיָּיו שׁוּב תֵרוֹם, לֹא תִדֹּם,

וְהוּא שׁוּב מִשְׂתָּרֵךְ אֶל הָהָר שֶׁל אֱדוֹם.

וּבִקְרֹב רַב יוֹסֵף אֶל רַגְלָיו שֶׁל הָהָר

הִתְחוֹלֵל סַעַר עַז, הִשְׁתּוֹלֵל וְדָהַר

וְיִלֵּל וְנָהַם בְּרִבּוֹא אַלְפֵי קוֹל,

פְּרִיץ־אֵימִים הַזּוֹמֵם לַעֲקֹר אֶת הַכֹּל,

אַךְ הָרַב, חֶצְיוֹ מֵת, הִתְגַּבֵּר וְהָגָה

אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ, וְהַסַּעַר רָָגָע.

אָז פִּתְאֹם לְרַגְלֵי הַהוֹלֵךְ הִשְׂתָּרֵע

יָם דִּינוּר, יָם נוֹרָא, מְצוּלָה בּוֹעֲרָה,

הִשְׂתָּרַע, הִשְׂתָּעֵר בְּגַלִּים עֲנָקִים,

מִשְׁבָּרִים לוֹהֲטִים הַמְזַנְּקִים לַשְּׁחָקִים,

אַךְ הָרַב אֶת הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ חִישׁ בִּטֵּא

וּבְדִבּוּר הַפְּלָאִים יָם־הַלַּהַט טִאטֵא.

וְאוּלָם רַק נֶעְלַם הַתָּפְתֶּה הַנּוֹזֵל

וְהִנֵּה שָׂךְ דַּרְכּוֹ קִיר אַדִּיר, קִיר בַּרְזֶל

הַהוֹלֵךְ וְנִכְפָּף עַל רֹאשׁוֹ כְּגִגִּית,

אַךְ הָרַב, כִּמְעַט מֵת, אֶת הַשֵּׁם שׁוּב הִגִּיד

וַיִּמּוֹג כֶּעָשָׁן כָּל הַקִּיר הָאַדִּיר,

וְעוֹמֵד רַב יוֹסֵף לְרַגְלֵי הַר שֵׂעִיר.

וּבִרְאוֹת רַב יוֹסֵף כִּי כְבָר בָּא לַמָּקוֹם,

הַמָּקוֹם שֶׁנּוֹעַד מִנִּי אָז בּוֹ לִנְקֹם

אֶת נִקְמַת יִשְׂרָאֵל מִבּוֹזָיו וְשׁוֹסָיו,

כַּכָּתוּב: “וְעָלוּ… לִשְפֹּט אֶת הַר עֵשָׂו”,

נִתְמַלֵּא אוֹן חָדָשׁ אַף תִּקְוָה חֲדָשָה

כִּי רָצָה אֲדֹנָי אֶת דַּרְכּוֹ הַקָּשָׁה.

אָז נִגַּשׁ רַב יוֹסֵף לַמַּעֲשֶׂה הָאַחֲרוֹן:

לְהַשְׁבִּיעַ אֶת אַכְתְּרִיאֵל וּמְטַטְרוֹן,

עֶלְיוֹנֵי עֶלְיוֹנִים, אֶרְאֶלֵּי אֶרְאֶלִּים

(מִשְּׁנֵיהֶם אֱלֹהִים כָּל דְּבַר רָז לא יַעְלִים

וְיֵחַת מִשְּׂאֵתָם כָּל מַלְאָךְ וְשָׂרָף),

כִּי יַפִּילוּ הַסַּ"ם מִמְּרוֹמֵי מִסְתָּרָיו.

בִּקְדֻשָּׁה וּבְטָהֳרָה וּבְפִיק אֲבָרִים

רַב יוֹסֵף דֹּם יִלְחַשׁ הַשְׁבָּעַת הַסְּתָרִים

בְּשֵׁם בֶּן עַיִ“ן בֵּי”ת!..) וַיְהִי רַעַשׁ נוֹרָא,

נִקְרְעוּ הַשָּׁמַיִם בְּאֵשׁ מְעַוְּרָה,

וּמִתּוֹךְ הֶחָלָל, שַׁלְהָבוֹת מְחֻתָּל,

גּוּשׁ אָפֵל הִתְגַּלְגַּל וְלָאָרֶץ הוּטָל.

רַב יוֹסֵף אֶל הַגּוּשׁ הַשָּׁחוֹר מְמַהֵר,

וְהִנֵּה כֶלֶב עַז לִקְרָאתוֹ מִשְׂתָּעֵר

בִּנְבִיחָה אֲיֻמָּה, מַקְפִּיאָה אֶת הַדָּם,

אַךְ כְּרֶגַע הַכֶּלֶב נִרְתַּע וְנָדַם:

רַב יוֹסֵף בְּשַׁלְשֶׁלֶת הָרָז בּוֹ נָגַע,

זוֹ, הַשֵּׁם הַמְפֹרָשׁ בְּקָצֶהָ נָגַהּ.

ומִיָּד רַב יוֹסֵף אֶת הַכֶּלֶב כָּבַל

וַיֹּאמַר: "בָּא יוֹמְךָ, סַמָּאֵל הַנָּבָל,

כְּבָר עָרוּךְ הַתָּפְתֶּה עַל פִּסְגַת הַר־שֵׂעִיר,

שָׁם יִבְעַר וִיבֹעַר הַסִּלּוֹן הַמַּמְאִיר.

שָׁם תִּתֵּן אֶת הַדִּין עַל זְדוֹנְךָ, סַמָּאֵל,

שָׁם יֵשֵׁב לַמִּשְׁפָּט אֱלֹהֵי יִשְׂרָאֵל!"

אָז פָּשַׁט סַמָּאֵל אֶת צוּרַת הַכְּלָבִים

וַיִּלְבַּשׁ דְּמוּת אָדָם, אַךְ עֵינֵי לֶהָבִים

כָּל גּוּפוֹ מְשֻבָּץ, וְכָל עַיִן בִּבְכִי:

"נִצַּחְתַּנִי, רַבִּי, עַבְדְּךָ אָנֹכִי!

אַף מֵעֹצֶם רָעָב כָּל נַפְשִׁי בִּי דָוָה,

תֵּן לִי לֶחֶם כַּזַּיִת, בְּטֶרֶם אֶגְוָע!"

אַךְ בְּלֵב רַב יוֹסֵף חֲרוּתָה וּשְׁמוּרָה

אַזְהָרַת סַנְדַּלְפוֹן, אַזְהָרָה חֲמוּרָה,

לֹא לִשְׁעוֹת אֶל הַסַּ"ם, לֹא לָתֵת לָאָרוּר,

כָּל דָּבָר הַנֶּאֱכָל, לֹא גַרְגֵּר, לֹא פֵרוּר,

פֶּן יָשִׁיב בּנְכָלָיו אֶת כֹּחוֹ שֶׁחָלָף,

אֶת כֹּחוֹ הַטָּמֵא, וְשִׁבֵּר אֶת כְּבָלָיו.

וְהַסַּ"ם שׁוּב בּוֹכֶה בְּכִי רְוֵה יְגוֹנִים:

"הֵן אֲנִי בְּיָדֶיךָ, כָּבוּל, אֵין אוֹנִים.

בִּמְרוֹמַי, מֵאַחֲרֵי הַפַּרְגּוֹד, בְּצִנְעָא,

גַּם אֲנִי נְזוּנוֹתִי מִזִּיו הַשְּׁכִינָה,

אֲבָל פֹּה יִשְׂרְפֵנִי צִמְאוֹן שַׁלְהָבָה,

תֵּן לִי נֵטֶף שֶׁל מַיִּם בְּטֶרֶם אֶגְוָע!"

אַךְ בְּלֵב רַב יוֹסֵף חֲרוּתָה וּשְׁמוּרָה

אַזְהָרַת סַנְדַּלְפוֹן, אַזְהָרָה חֲמוּרָה,

לֹא לִשְׁעוֹת אֶל הַסַּ"ם, לֹא לָתֵת לַקְּלִפָּה

כָּל דָּבָר הַנִּשְׁתֶּה, לֹא רְסִיס, לֹא טִפָּה,

פֶּן יָשִׁיב בִּנְכָלָיו אֶת כֹּחוֹ שֶׁחָלַף,

אֶת כֹּחוֹ הַטָּמֵא, וְשִׁבֵּר אֶת כְּבָלָיו.

וּמִתּוֹךְ יְלָלוֹת, וּמִתּוֹךְ אֲנָחוֹת

שׁוּב הַסַּ"ם מִתְּחַנֵּן: תֵּן לְכָל הַפָּחוֹת

לִי לְרֶגַע הֶרִיחַ קֻמְצַת הַלְּבוֹנָה,

הֵן מִזֶּה בְּוַדַּאי לְךָ אֵין סַכָּנָה;

וְעֵינֶיךָ רוֹאוֹת כִּי לִנְפֹּל אֲנִי מָט,

הַאִם טוֹב, כִּי תָבִיא פֶּגֶר מֵת לַמִּשְׁפָּט?"

אָז הוֹשִׁיט רַב יוֹסֵף לְאַפּוֹ שֶׁל הַסַּ"ם

אֶת קֻמְצַת הַלְּבוֹנָה… חֲזִיזִים בַּעֲיָם

הִתְלַקְּחוּ, הִתְנַפְּצוּ; אֲדָמָה רָעֲדָה,

הַשַּׁלְשֶׁלֶת נִתְּקָה, הִתְרַסְּקָה הַפְּלָדָה,

סַמָּאֵל טָס לְמַעְלָה בְּלַעַג יָהִיר,

רַב יוֹסֵף הִתְגַּלְגֵּל בְּמִדְרוֹן הַר שֵׂעִיר.

וּבִדְמִי לֵיל שֵׂעִיר, בְּחֶשְׁכַת הַשְּׁמָמָה

הֵד נְהִי תַמְרוּרִים הִתְלַבֵּט וְהָמָה;

הִתְיַפְּחוּ נְשָׁמוֹת שֶׁל קְדוֹשִׁים וּטְהוֹרִים

שֶׁעָיְפוּ מִיַּחֵל זֶה דוֹרִים עַל דּוֹרִים,

שֶׁלְּרֶגַע דִּמּוּ כִּי הַלַּיְלָה כְּבָר תַּם,

וְהִנֵּה נוֹחֲלָה, נִכְזְבָה תִקְוָתָם.

וַיִּשְּׁרוּ כּוֹכָבִים מִשְּׁחָקִים אֲפֵלִים –

דִּמְעוֹת אֵשׁ מֵעֵינֵי שִׁנְאַנִּים אֲבֵלִים;

בְּפַלְטְרֵי מְרוֹמִים, בְּזְבוּלֵי הַנְּצָחִים

צָעֲקוּ אֶרְאֶלִּים, מַר בָּכוּ מַלְאָכִים,

כִּי הַטַּל הִתְנַדֵּף, כִּי הָאוֹר הִסְתַּלֵּק,

כִּי נִגַּף יִשְׂרָאֵל וְגָבַר עֲמָלֵק.

אַךְ לְפֶתַע בַּת־קוֹל נִשְׁמְעָה בָּרָמָה

וַיֶחְרַד לֵיל שֵׂעִיר, וַתַּסְכֵּת הַשְּׁמָמָה:

"אִם הַטַּל הִתְנַדֵּף – לֹא הָיָה טַל תְּחִיָּה,

אִם הָאוֹר הִסְתַּלֵּק – הוּא רַק אוֹר רְמִיָּה,

אִם נֻצַּח רַב יוֹסֵף – כִּי נִפְתָּה לַשָּׂטָן,

כִּי הֶאֱמִין לוֹ, וְלוּ רַק לְרֶגַע קָטָן.

בְּוַדַּאי, הוּא נִכְסַף לְהָרִים אֶת נִסִּי,

לְהַשְׁלִים שֵׁם קָדְשִׁי, לְהַשְׁלִים אֶת כִּסְאִי

הַפְּגוּמִים כָּל עוֹד חַי סַמָּאֵל הָרָשָׁע,

וְנִלְחַם בִּגְבוּרָה מִלְחַמְתּוֹ הַקָּשָׁה,

אַךְ בְּרֶגַע אַחֲרוֹן, אַךְ לְקֵץ הַמִּבְחָן

הוּא נִפְתָּה לַמַּשְׁחִית, הֶאֱמִין לַשָּׂטָן.

בְּוַדַּאי, לוֹ לִזְכוּת, לִצְדָקָה תֵּחָשֵׁב

תְּשׁוּקָתוֹ לַגְּאֻלָּה, שֶׁצָּרְבָה לוֹ הַלֵּב;

בְּוַדַּאי לֹא אֶשְׁכַּח עֶרְגָּתוֹ הַנַּעֲלָה,

לָהּ חֶלְבּוֹ וְדָמוֹ לְקָרְבָּן הֶעֱלָה,

אַךְ זִכְרוּ גַם אַתֶּם כִּי נִכְשַׁל וַיִּמְעַד,

כִּי בִּפְנֵי פִּתּוּיֵי הַשָּׂטָן לֹא עָמַד.

וְאוּלָם נְשָׁמָה הַשְּׁלֵמָה בְּלִי כָל פְּגָם

לֹא תוּכַל גַּם לְרֶגַע אֵמוּן תֵּת בַּסַּ"ם;

נְשָׁמָה, הַזַּכָּה וּטְהוֹרָה עַד תֻּמָּהּ –

הִיא תַבְחִין גַּם עָב קַל, צֵל צִלָּהּ שֶׁל טֻמְאָה,

וְיִגְבַּר עַל כֹּחוֹת הַקְּלִפָּה וִיכַלֵּם

רַק הַזֹּךְ בְּלִי רְבָב, רַק הַזֹּךְ הַשָּׁלֵם…"

שבט תש"ד

---

רַבִּי ווֹלְף בַּעַל־בִּטָּחוֹן

מאת

דוד שמעוני

א

מֶה הָיָה לְרַבִּי ווֹלְף? לְרַבִּי ווֹלְף מַה קָּרָה?

מִמַּה וְעַל מָה כֹּה נַפְשׁוֹ נִסְעָרָה?

רַבִּי ווֹלְף בְּעַצְמוֹ אֵינֶנּוּ יוֹדֵעַ,

הוּא יוֹדֵעַ רַק זֹאת, שֶׁהוּא מִתְגַּעְגֵּעַ.

נִכְסָף וְכָלֶה – וְאֵין קֵץ לַתִּכְלָה –

לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי וְלִמְעָרַת הַמַּכְפֵּלָה…

כָּלֶה וְחוֹלֶה מֵרֹב הִתְגַּעְגֵּעַ!

וְהָרִנָּה עוֹבֶרֶת: רַבִּי ווֹלְף נוֹסֵעַ.

רַבִּי ווֹלְף נוֹסֵעַ לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ

בְּיוֹם זֶה וָזֶה וּבְזֶה הַחֹדֶשׁ!

אַךְ בְּבוֹא רַבִּי ווֹלְף אֶל הַבֶּעשְׁ"ט לְבַקֵּש

בְּרָכָה לַדֶּרֶךְ ־ הַבֶּעשְׁ"ט הִתְעַקֵּשׁ.

הַבֶּעשְׁ"ט אֶל כָּל תַּחֲנוּנָיו לֹא שָׁעָה,

הַבֶּעשְׁ"ט חִיֵּךְ לוֹ: אַל תִּדְחַק הַשָּׁעָה!

תָּמְהוּ הַחֲסִידִים: רַבִּי ווֹלְף הַמֻּפְלָא

בְּיִרְאָה וּבְעַנְוָה וּבְכָל מַעֲלָה,

שֶׁהַבֶּעשְׁ"ט כִּנָּהוּ בְּפִי קְדֻשָּׁתוֹ:

“בַּעַל־בִּטָּחוֹן שֶׁאֵין דֻּגְמָתוֹ”,

כְּלוּם הוּא אֵינֶנּו – וּבְכָל הַכָּבוֹד –

רָאוּי לַעֲלוֹת לְאֶרֶץ אָבוֹת?

אַךְ רַבִּי ווֹלְף אֵינוֹ נוֹפֵל בָּרוּחַ,

רַבִּי ווֹלְף צָם צוֹמוֹת, וְהוּא בָּטוּחַ,

כִּי אִם יִזְדַּכֵּךְ בִּתְפִלָּה וּבְצוֹם –

הַבֶּעשְׁ"ט יֵעָתֵר לוֹ, וְלֹא יִרְחַק הַיּוֹם.

רַבִּי ווֹלְף מִתְפַּלֵּל בִּבְכִי חֲרִישִׁי,

רַבִּי ווֹלְף מִתְעַנֶּה כָּל שֵׁנִי וַחֲמִישִׁי,

רַבִּי ווֹלְף צָם חֹדֶשׁ, רַבִּי ווֹלְף צָם חָדְשַׁיִם,

קוֹמָתוֹ שַׁחָה, שֻׁפּוּ הַלְּחָיַיִם.

וּבְפִיק בִּרְכַּיִם, אַךְ בְּנֶפֶשׁ בְּטוּחָה,

שׁוּב בָּא אֶל הַבֶּעשְׁ"ט לְבַקֵּשׁ בְּרָכָה.

אֲבָל הַבֶּעשְׁ"ט לִקְרָאתוֹ צָחַק:

“רַבִּי ווֹלְף, אֶת הַשָּׁעָה אַל נָא תִדְחַק…”

הַחֲסִידִים תְּמֵהִים, נִרְעָשִׁים עַד הַיְסוֹד:

הֲרֵי בְּוַדַּאי כָּאן צָפוּן אֵיזֶה סוֹד!

אוּלָם רַבִּי ווֹלְף מָלֵא אֱמוּנָה

(“בַּעַל־בִּטָּחוֹן” לֹא חִנָּם כֻּנָּה).

כִּי חֶפְצוֹ יִמָּלֵא – בִּטְחוֹנוֹ עָצוּם,

אַךְ הִתְחִיל מֵעַכְשָׁו יוֹם יוֹם לָצוּם.

רַבִּי ווֹלְף צָם שָׁבוּעַ, רַבִּי ווֹלְף צָם שְׁבוּעַיִם

כְּבָר אֵין לוֹ דְמוּת הַגּוּף,

רַק קוֹרְנוֹת הָעֵינַיִם.

וְשׁוּב אֶל הַבֶּעשְׁ"ט בָּא בְּבַקָּשָׁה

לָתֵת לוֹ בְּרָכָה לְדַרְכּוֹ הַקָּשָׁה.

הַבֶּעשְׁ"ט בּוֹ הִבִּיט בְּחִבָּה וּדְאָגָה:

"מֵילָא, אִם כָּל כָּךְ נַפְשְׁךָ עוֹרְגָה

לְאֶרֶץ הַקֹּדֶשׁ, לַכֹּתֶל הַמַּעֲרָבִי –

סַע לְשָׁלוֹם, סַע, נִלְבָּבִי,

וְהַלְוַאי וְתִזְכֶּה לְיֶשַׁע וְלִפְדוּת,

אַךְ רְאֵה, הִזָּהֵר נָא מִמַּעֲשֵׂה־שְׁטוּת…"

דִּבְרֵי הַבֶּעשְׁ"ט עָשׂוּ לָהֶם כְּנָפַיִם.

תּוֹךְ קְרִיצַת עֵינַיִם וּמְשִׁיכַת כְּתֵפַיִם

הַחֲסִידִים תְּמֵהִים בִּיחִידוּת וּבְצִבּוּר:

“הִזָּהֵר מִמַּעֲשֵׂה־שְׁטוּת”… מַה פֵּשֶׁר הַדִּבּוּר?

אַף אַחַד הַמְקֹרָבִים אֶת הַבֶּעשְׁ"ט שָׁאַל:

"כְּלוּם לְמַעֲשֵׂה־שְׁטוּת רַבִּי ווֹלְף מְסֻגָּל?

וְהֵן פִּיךָ הַקָּדוֹשׁ לֹא פַּעַם מִלֵּל:

יְרֵא חֵטְא כְּשַׁמַּאי, חָסִיד כְּהִלֵּל,

אַף אֵין כָּמוֹהוּ בַּעַל־בִּטָּחוֹן…"

הַבֶּעשְׁ"ט הֵשִׁיב: "אֱמֶת וְנָכוֹן:

בַּעַל־בִּטָּחוֹן מֵעַל לְכָל מִדָּה…"

אָמַר וְלֹא יָסַף. וְהַחִידָה – חִידָה…

ב

הָרוּחַ נוֹשֶׁבֶת. מִתְנַפְּחִים מִפְרָשִׂים.

כָּל קְרָבָיו שֶׁל רַבִּי ווֹלְף שְׂמֵחִים וְשָׂשִׂים.

יֶהֱמוּ גַלִּים, יֶחְמְרוּ מִשְׁבָּרִים.

כָּל קְרָבָיו שֶׁל רַבִּי ווֹלְף נוֹגְנִים וְשָׁרִים.

הַסְּפִינָה מִתְנַדְנֶדֶת כִּקְלִפַּת אֱגוֹז.

כָּל מוֹרָא, כָּל פַּחַד מִנַּפְשׁוֹ נָגוֹז.

רַבִּי ווֹלְף קוֹרֵא זֹהַר,

רַבִּי ווֹלְף אוֹמֵר תְּהִלִּים.

אַךְ רְחָשָׁיו לְהַבִּיעַ כְּלוּם יֵשׁ מִלִּים?

רַק יֵשׁ כִּי פִתְאֹם יַפְלִיט אֲנָחָה:

בַּמֶּה זָכָה? בַּמֶּה זָכָה?

הַאֵין כְּנֶסֶת יִשְׂרָאֵל כֻּלָּהּ

שׁוֹקַעַת, טוֹבַעַת בִּיוֵן מְצוּלָה?

הַאֵין הַגָּלוּת שְׁחוֹרָה כִתְהוֹם?

הֲיֵשׁ קְהִלָּה, שֶׁיֵּשׁ בָּהּ מְתוֹם?

הֲיֵשׁ יְהוּדִי, לֹא יֵדַע חֲתַת?

הַאִם לֹא רוֹתֵחַ דַּם תַּ“ח וְתַ”ט?

וּכְלוּם זֶה לֹא נֵס שֶׁל חַי הָעוֹלָמִים,

אִם עוֹד יְהוּדִים חַיִּים וְקַיָּמִים?

אִם עוֹד יְהוּדִים בְּיָם הַמּוֹרָא

עוֹבְדִים אֶת הַשֵּׁם וְעוֹסְקִים בַּתּוֹרָה?

וּכְלוּם זֶה לֹא נֵס כָּפוּל וּמְשֻלָּשׁ,

אִם יְהוּדִי דַל מִמַּעַשׂ, עָנִי וְחַלָּשׁ.

אַךְ בּוֹטֵחַ בַּשֵּׁם, וּבַשֵּׁם נוֹשָׁע,

זוֹכֶה לַעֲלוֹת לָאָרֶץ הַקְּדוֹשָׁה?

אָכֵן שׁוֹמֵר הַשֵּׁם אֶת עֲבָדָיו,

אָכֵן לֹא עֲזָבוּנוּ רַחֲמָיו וַחֲסָדָיו.

וְעוֹד רַבִּי ווֹלְף מִתְלַהֵב וּמִתְפָּעֵל

מֵחֶמְלַת הַשֵּׁם עַל עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל,

עָגְנָה הַסְּפִינָה בְּאַחַד הַנְּמַלִּים.

טוֹב לְהִנָּפֵשׁ קְצָת מִמְּחִי הַגַּלִּים.

וְעַל הַחוֹף רַבִּי ווֹלְף עָלָה.

יְפֵה נוֹף לְעֵינָיו נִתְגַּלָּה.

לְאוֹר הַבֹּקֶר בִּבְרַק טְלָלִים

מוֹרִיקָה־מַבְהִיקָה חֻרְשַׁת דְּקָלִים.

ה

בַּדֶּרֶךְ מִירוּשָלַיִם, בְּבֹקֶר כִּסְלֵו נוֹגֵהַּ,

סִפֵּר אִישׁ זָקֵן בְּחִיּוּךְ נוּגֶה־מִתְגַּעְגֵּעַ

עַל רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה זֶה. רָחוּץ וּמַזְהִיר וְשָׁלֵו

נוֹף הֶהָרִים הִשְׂתָּרֵעַ בִּתְכֵלֶת בֹּקֶר כִּסְלֵו,

נוֹף מִשְׁתַּנֶּה, לִרְגָעִים בְּיֹפִי חָדָשׁ מַפְתִּיעַ.

אַךְ אֶת הַלֵּב הַדּוֹאֵב זִיו הַנּוֹי לֹא הִרְגִּיעַ…

אַךְ עָגְמָה אֲפֵלָה אֶת הַנֶּפֶשׁ הַלִיטָה…

קְהִלּוֹת־יִשְרָאֵל גְּדוֹלוֹת בְּפוֹלִין וּבְלִיטָא

וּבִשְׁאָר הַתְּפוּצוֹת, חוֹמוֹת אֻמָּה פְּזוּרָה,

אֲשֶׁר מִשֹּׁרֶשׁ עָקְרָה יַד־טְמֵאִים אֲרוּרָה,

אֶחָד נוֹסֵעַ הִזְכִּיר. וְהַלֵּב בִּכְאֵב עָרַג

עַל וַרְשָׁה, לוּבְּלִין, וִילְנָה, קוֹבְנָה, קְרָקָא, פְּרָג,

מִגְדַּלּוֹרֵי־הַפְּאֵר, בְּאֵשׁ מוּסָר וְתוֹרָה

הַאִירוּ לֵיל יִשְׂרָאֵל בַּגָּלוּת הַשְּׁחוֹרָה.

וּכְשֶׁנָּדַם הַמְדַבֵּר, וּדְמָמָה מְעִיקָה

הִשְׁתַּלְּטָה בַּמְּכוֹנִית, הִפְסִיק פִּתְאֹם הַשְּׁתִיקָה

– וּמַה שְּׁלוֹם אַחֵינוּ בְּאַרְצוֹת הַשְּׁמָד?

– הַצָּרָה גְדוֹלָה, אַךְ נַחֲזִיק מַעֲמָד.

הַיָּשִׁישׁ אֶת רַבִּי ווֹלְף הֵבִיא לַסֻּכָּה

בְּמַעֲבֵה הַחֹרֶשׁ. בְּכַוָּנָה עֲמֻקָּה

רַבִּי ווֹלְף הִתְפַּלֵּל. צִפְצוּף צִפֳּרִים,

הֶמְיַת פֶּלֶג, אִוְשַׁת תְּמָרִים.

וּכְתֹם הַתְּפִלָּה הַיָּשִׁישׁ שׁוּב שׁוֹאֵל:

אֱמֹר נָא, מַה שְּׁלוֹם שְׁאֵרִית יִשְׂרָאֵל?

וְרַבִּי ווֹלְף מֵשִׁיב: הָיִינוּ כִּסְחִי,

אַךְ בְּעֶזְרַת הַשֵּׁם נִתְחַזֵּק וּנְחִי.

– סְעַד אֶת לִבְּךָ, אוֹרְחִי הַיָּקָר!

וְאִם כִּי אֵין לִי פֹה בֶּן־בָּקָר,

אַךְ תֶּעֱרַב לְךָ הַפַּת, הַחֶמְאָה וְהֶחָלָב!

רַבִּי ווֹלְף סוֹעֵד, וְהַיָּשִׁישׁ עוֹמֵד עָלָיו.

וְאַחֲרֵי הַסְּעֻדָּה וּבִרְכַּת הַמָּזוֹן

הַיָּשִׁישׁ שׁוּב שׁוֹאֵל: – מַה מֵּחָזוֹן?

הֲיֵשׁ עוֹד תִּקְוָה לִשְׁאֵרִית עַם קָדוֹשׁ?

– הָיִינוּ כַדֹּמֶן, כְּתֶבֶן נָדוֹשׁ,

אַךְ הַשֵּׁם לֹא נָתַן אֶת רַגְלֵנוּ לַמּוֹ?

הַשֵּׁם שְׁמָרָנוּ בִּזְכוּת אָבוֹת….

וּמִתּוֹךְ בְּרָכָה וְתוֹדָה נִלְהָבָה

רַבִּי ווֹלְף נִפְטַר מֵאִישׁ הַשֵּׂיבָה

וְאֶל הַסְּפִינָה מִהֵר לָרֶדֶת.

בְּאֵשׁ כִּסּוּפִים נַפְשׁוֹ יוֹקֶדֶת.

ג

חֶלְקַת הַיָּם כִּרְאִי מַבְרִיקָה.

הַסְּפִינָה לְאַט לְאַט מַחֲלִיקָה.

הַגַּלִּים שָׁקְטוּ, לֹא יִתְּנוּ קוֹלָם.

רַבִּי ווֹלְף נֶהֱנֶה מִזִּיו הָעוֹלָם.

הֵן עוֹד מְעַט וְיִדְרֹךְ עַל הַסָּף,

עַל סַף נוֹף הָרָז, אֵלָיו הוּא נִכְסָ­ף,

כִּי רַב־הַחוֹבֵל לַכֹּל הוֹדִיעַ:

הִכּוֹנוּ! הִכּוֹנוּ! הַלַּיְלָה נַגִּיעַ!

וְאָמְנָם בַּלַּיְלָה עָגְנָה הַסְּפִינָה.

רַבִּי ווֹלְף מִתְרוֹצֵץ מִפִּנָּה לְפִנָּה,

וּפוֹרְצָה מִגְּרוֹנוֹ גַּם בִּכְיָה גַּם שִׁירָה.

מִי יִתֵּן וּתְמַהֵר לַעֲלוֹת הַצְּפִירָה!

רַק תַּעֲלֶה הַצְּפִירָה וְקָפַץ בְּרֹאשׁ כֹּל,

וְקָפַץ אֶל הַחוֹף וְנָשַׁק אֶת הַחוֹל!

אַךְ עָלְתָה הַצְּפִירָה – וְרַבִּי ווֹלְף כִּמְהֻמָּם:

הַעֵינָיו נִשְׁתַּבְּשׁוּ? אוֹ שִׂכְלוֹ בּוֹ עֻמַּם?

וְצוֹעֵק הוּא מָרָה – לֹא יוּכַל לְהַבְלִיג –

הֵן זֶהוּ הַחוֹף שֶׁמִּמֶּנּוּ הִפְלִיג!

הֵן זֶהוּ הַחוֹף שֶׁל אֶרֶץ הַנֵּכָר!

אַךְ צוֹחֵק הַקְּבַרְנִיט: "הֲשָׁתִיתָ שֵׁכָר?

הֵן בַּזְּמַן שֶׁבְּאוֹתוֹ נָמָל שָׁהִיתָ

(אַגַּב, כָּל הַחֹדֶש מַה שָּׁם עָשִׂיתָ?)

הִסְפִּיקָה הַסְּפִינָה לָבוֹא לְפַלֶּשְׂתִּינָה

וְגַם לַחֲזוֹר, כַּאֲשֶר הִסְכִּינָה.

וְאֵלֵינוּ נִלְוֵיתָ בַּדֶּרֶךְ חֲזָרָה.

מַה לְּךָ אֵפוֹא, כִּי תִצְעַק מָרָה?"

רַבִּי ווֹלְף תָּמַהּ: אִם כֵּן לֹא שָׁעוֹת

שָׁהָה בַנָּמָל, כִּי אִם שָׁבוּעוֹת…

אַךְ אֵיךְ זֶה קָרָה? אֵיךְ זֶה קָרָה?

אֵיךְ זֶה יָצְאָה הַטָּעוּת הַמָּרָה?

וּמִי הַשָּׂב, אִישׁ הַפְּלָאוֹת,

אֲשֶׁר שָׁבוּעוֹת לוֹ הָפַךְ לְשָׁעוֹת?

וּמַה חַטָּאתוֹ, מַה פִּשְׁעוֹ

אֲשֶׁר מִמְּחוֹז חֶפְצוֹ הִתְעוֹ?

וְרַבִּי ווֹלְף רוֹעֵד: גַּם חַם לוֹ, גַּם קַר…

פִּתְאֹם בְּדִבְרֵי הַבֶּעשְׁ"ט נִזְכַּר…

ד

הַבֶּעשְׁ"ט מְדַבֵּר בְּשׁוּבָה וּבְנַחַת,

אֲבָל בַּדְּמָמָה סוֹעֶרֶת תּוֹכַחַת.

אֲבָל מֵעִמְקֵי הַקּוֹל הַלְּבָבִי

פּוֹרֵץ הֵד עָמוּם שֶׁל שַׁאֲגַת לָבִיא:

"רַבִּי ווֹלְף נִלְבָּבִי, הֵן יוֹדֵעַ הִנֶּךָ,

עַד מָה לִי יָקְרָה מִדַּת בִּטְחוֹנֶךָ.

אַךְ לַכֹּל זְמַן וְעֵת לְכָל חֵפֶץ,

עֵת לְקוֹל דַּק וְעֵת לְקוֹל נֵפֶץ,

עֵת לִבְטוֹחַ וְעֵת לִצְרוֹחַ

וְעֵת לְהַרְעִישׁ עוֹלָמוֹת בְּלִי מָנוֹחַ.

וַדַּאי הַבִּטָּחוֹן – מִדָּה גְדוֹלָה,

אַךְ אַהֲבַת יִשְׂרָאֵל עָלֶיהָ עוֹלָה!

וְאִם בְּלִבְּךָ אַהֲבָה עַזָּה –

אֵיךְ בִּטְחוֹנְךָ לֹא נִזְדַּעְזַע

מֵהַחֲרוֹנִים אֲשֶׁר עֲבָרוּנוּ,

מֵהַבִּעוּתִים אֲשֶׁר צִמְּתוּנוּ?!

וְהִנֵּה יוֹשֵׁב אַתָּה בַסְּפִינָה

וּפִיךָ מָלֵא שֶׁבַח וְרִנָּה,

כִּי עוֹד לֹא כָלִיל הִכְרִיתָנוּ מַכְרִית,

כִּי עוֹד שָׂרְדָה לָנוּ אַחֲרִית,

כִּי עוֹד לֹא כֻלָּנוּ אָבַדְנוּ, כָּלִינוּ…

וְעֵת שְׁאֵלְךָ אַבְרָהָם אָבִינוּ

(הוּא הַיָּשִׁישׁ מֵחֻרְשַׁת הַתְּמָרִים)

מַה שְּׁלוֹם אַחֵינוּ בִּשְׁבִי אַכְזָרִים,

נַחֵם נִחַמְתָּהוּ, כִּי עַל אַף הַשְׁמֶד

חָיֹה נִחְיֶה וְנַחֲזִיק מַעֲמָד!

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים שְׁאֵלְךָ שָׁאוֹל,

שָׁלֹשׁ פְּעָמִים הִתְלַהֵב לִגְאוֹל,

לְקָרֵב אֶת הַקֵּץ וּלְהַחִישׁוֹ,

וְאַתָּה כָּל פַּעַם צִנַּנְתָּ אִשּׁוֹ…

הֵן אִלּוּ הָיָה לִבְּךָ שׁוֹתֵת דָּם

עִם לֵב כָּל אַחֵינוּ בַּאֲשֶׁר הֵם שָׁם,

עִם כָּל הַטְּבוּחִים וְעִם כָּל הַשְּׂרוּפִים,

טְבוּעִים, חֲתוּכִים, חֲנוּקִים, עֲרוּפִים –

הָיִיתָ צוֹעֵק צְעָקָה מָרָה:

"טוֹבְעִים אֲנַחְנוּ בְּיָם צָרָה,

וְאִם לֹא תָבוֹא הַגְּאֻלָּה מִיָּד –

נֹאבַד כֻּלָּנוּ, כֻּלָּנוּ נֹאבַד!"

וְהַבֶּעשִ"ט פִּתְאֹם כַּיָּם נָהַם

"לוּ כָךְ אָמַרְתָּ לְאַבְרָהָם,

הָיָה אֲזַי מְזַעְזֵעַ שְׁחָקִים,

מֵאִיץ בַּבּוֹרֵא אֶת דְּבָרוֹ לְהָקִים.

אַךְ מִתְּשׁוּבָתְךָ, רַבִּי ווֹלְף יַקִּיר,

אַבְרָהָם אָבִינוּ הֵבִין וְהִכִּיר,

כִּי אֵין עוֹד הַדּוֹר סָפוּג לְמַדַּי

בִּכְאֵב יִשְׂרָאֵל, בְּעֹמֶק הַדְּוָי,

הֵבִין, כִּי הַדּוֹר שֶׁשָּׁחַר וְקָדַר,

שֶׁנִּרְמַס וְנִשְׁחַק – הָהּ, עוֹד טֶרֶם הָחְדַּר

לֹא בְאַהֲבַת יִשְׂרָאֵל כְּלוּלָה

וְלֹא בִשְׁאִיפָה כֵנָה לִגְאֻלָּה…"

הַבֶּעשְׁ"ט נָדַם. קוֹל חָנוּק שֶׁל קִינָה…

הֲבָכָה רַבִּי ווֹלְף? הֲבָכְתָה הַשְּׁכִינָה?

אלול תש"ח.

---

ר' אַהֲרֹנִ'צֶה

מאת

דוד שמעוני

א

"הַאִם לֹא שְׁמַעְתֶּם אֶת שְׁמָהּ שֶׁל בִּיסְטְרִישְׁצֶהּ?

בִּיסְטְרִישְׁצֶהּ, הַפַּרְוָר שֶׁל קַ"ק פּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה?

וְאוּלַי גַּם עָלֶיהָ, עָלֶיהָ עַצְמָהּ,

עַל קַ"ק פּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה לֹא תֵדְעוּ עַד מָה?

אִם כֵּן אֵין הַרְבֵּה לְהִתְפַּלֵּא עַל כָּךְ,

שֶׁכֵּן פּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה אֵינֶנָּה כְּרָךְ,

הִיא בְּסַךְ־הַכֹּל עֲיָרָה מִצְעָרָה.

וּמַה שֶּׁנּוֹגֵעַ לְבִּסְטְרִישְׁצֶה פַּרְוָרָהּ

*

הֲרֵי כָל בָּתֶּיהָ בְּקָתוֹת דַּלּוֹת

וְכָל אֻכְּלוֹסֶיהָ בַּעֲלֵי־עֲגָלוֹת.

אֲבָל לְרַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה טַעַם מִשֶּׁלּוֹ:

הוּא דַוְקָא בְּבִּיסְטְרִישְׁצֶה תָּקַע אֶת אָהֳלוֹ,

וְאִם כִּי הִפְצִירוּ בוֹ “פְּנֵי” הָעֲיָרָה

לָשֶבֶת בְּתוֹכָם בְּדִירָה מְפֹאָרָה,

דִּירָה הָרְאוּיָה גַּם לְמוֹשָׁב שֶׁל שָׂר,

הַיְנוּ: עִם רִצְפָּה מְשׁוּחָה בְשָׁשֵׁר,

עִם כְּתָלִים מְסֻיָּדִים וּתְרִיסִים בִּכְחֹל,

בְּקִצּוּר, דִּירָה שֶׁל “בַּכֹּל, מִכֹּל, כּל”,

הֲרֵי רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה גָּמַר אֹמֶר

לֹא לַעֲקוֹר מִבִּקְתַּת הַחֹמֶר,

מִבִּקְתַּת הַחֹמֶר בְּפַרְוַר הָעֲנִיִּים,

עִם הַגָּג הַדּוֹלֵף וְהַקִּירוֹת הָרְעוּעִים.

‘שָׁפַר עָלַי נָוִי!’ בְּבַת־צְחוֹק הוֹדִיעַ,

בְּחִינַת ‘פֹּה אֵשֵׁב כִּי אִוִּיתִיהָ’…

וּבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת בְּחִיּוּךְ מַפְטִירִים:

אִם גַּם תִּכְלֶינָה עֵינֵי הַגִּבִירִים –

אוֹתוֹ לֹא יִקְחוּ, לֹא יִקְחוּ מֵאִתָּנוּ,

לֹא יִקְחוּ מֵאִתָּנוּ אֶת רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה שֶֹלָּנוּ!

ב

אָמְנָם לְבַעַל־דִּין יֵשׁ מָקוֹם לִטְעוֹן:

הֵן רַבָּהּ שֶׁל פּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה הוּא רַבִּי אַהֲרֹן,

וְרַב הַקְּהִלָּה – נוֹתֶנֶת הַסְּבָרָה –

צָרִיךְ לָשֶׁבֶת בְּטַבּוּר הָעֲיָרָה,

וְלֹא בְּאֵיזֶה פַּרְוָר נִדָּח…

נוֹתֶנֶת הַסְּבָרָה… אֲבָל מֵאִידָךְ

מִי יִדּוֹן אִתּוֹ אִם הוּא מִתְעַקֵּשׁ?

כְּלוּם מַשֶׁהוּ מִמִּשֶׁהוּ הוּא מְבַקֵּשׁ?

הֵן רַק מֵהַנֵּרוֹת הוּא מִתְפַּרְנֵס –

וְאֵיךְ ‘מִתְפַּרְנֵס’ – אֵין זֶה אֶלָּא נֵס!

כִּי כַמָּה נֵרוֹת נִמְכָּרִים בְּשָׁבוּעַ?

זֶה רַק לַצִּדְקָנִית, לָרַבָּנִית יָדוּעַ.

שֶׁכֵּן זֶה הָעֵסֶק – כֻּלּוֹ בְיָדָהּ…

רַק דָּבָר אֶחָד לַקָּהָל נוֹדַע,

שֶׁפַּעַם קָרָה וְהָגְתָה נְכָאִים:

'אַהֲרֹנְ’צֶה, בְּגָדֶיךָ כֻּלָּם קְרָעִים

וְגַם הַזֻּפִּיצֶה שֶׁל שַׁבָּת – טְלַאי עַל טְלַאי…

מִתְקַיֶּמֶת בְּנֵס… אַל אֶחְטָא בִשְׂפָתַי…'

אַךְ רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה פָּרַשׂ יָדָיו בִּתְמִיהָה:

'אֶתְמְהָא, אֶתְמְהָא… הַזֻּפִּיצֶה בְלוּיָה?

אִם כֵּן מַדּוּעַ, מִדֵּי אֶלְבָּשֶׁנָּה,

נִרְאֶה לִי, כִּי אֵין נָאָה הֵימֶנָּה?

מַדּוּעַ כָּל שַׁבָּת – מַה גְּדוֹלָה הַזְּכוּת –

נִדְמֶה לִי, כִּי לָבוּשׁ אֲנִי בִגְדֵי מַלְכוּת!'

ג

לֹא רָחוֹק מִפּוֹגְרֶבִּישְׁצֶה בֵּית־חֲרֹשֶׁת לְסֻכָּר,

וְטֶרֶם בֵּין תְּכֵלֶת לְלֹבֶן יֻכַּר

יוֹצֵא אִישׁ בִּיסְטְרִישְׁצֶה, כָּל בַּעַל־עֲגָלָה,

אֶל בֵּית־הַחֲרֹשֶׁת לַעֲסוֹק בְּהוֹבָלָה.

לְהָבִיא סֶלֶק מִשָּׂדוֹת וּמַמְגּוּרוֹת

בִּדְרָכִים־לֹא־דְרָכִים, בְּבֹץ וּמַהֲמוּרוֹת,

וְאַרְגְּזֵי סֻכָּר זֶה עַל זֶה נֶעֱרָמִים –

וְאֶל הָרַכֶּבֶת!.. וְכֹה יוֹם תָּמִים

טְעִינָה וּפְרִיקָה, עֲבוֹדָה מְפָרֶכֶת.

אַךְ טֶרֶם בְּנֵי בִּיסְטְרִישְׁצֶה יֵצְאוּ לַמְּלֶאכֶת

יִתְכַּנְּסוּ לִתְפִלָּה בְּבֵית־מִדְרָשָׁם.

רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה כְּבָר מְחַכֶּה לָהֶם שָׁם.

עוֹד טֶרֶם הַשַּׁחַק בַּמִּזְרָח חָוַר,

הוֹזוֹת עוֹד בָּאֹפֶל בִּקְתוֹת הַפַּרְוָר,

וִיהֵא זֶה בַקַּיִץ, וִיהֵּא זֶּה בַסְּתָו,

עֵת גֶּשֶׁם קוֹלֵחַ בַּסַּעַר נֶהְדָּף;

וִיהֵא זֶה בַחֹרֶף, בַּשֶּׁלֶג וּכְפוֹר,

עֵת צִנָּה זוֹעֶמֶת תִּצְרֹב וְתִדְקֹר –

מֵהָאַפְלוּלִית הַדְּלוּחָה, הַקָּרָה,

בְּרֶטֶט נֶעֱלָם מְהַבְהֶבֶת אוֹרָה.

מִבֵּית־הַתְּפִלָּה הָאוֹרָה רוֹטְטָה –

תְּפִלָּה־בְצִבּוּר לָאו מִלְּתָא זֻטְרְתָא!

וְטֶרֶם צֵאתָם לַמְּלָאכָה הַקָּשָׁה

יְהוּדִים מִתְחַזְּקִים בְּ’בָרְכוּ' וּ’קְדֻשָּׁה'.

וּפִי כַמָּה הַתְּפִלָּה תֶּעֱרַב

כֵּיוָן שֶׁאִתָּם מִתְפַּלֵּל גַּם הָרַב!

ד

אַךְ לֹא רַק יְמֵי חֹל, יְמֵי עָמָל מְפָרֵךְ –

גַּם שַׁבָּת נָתַן לָנוּ הַשֵּׁם יִתְבָּרֵךְ!

בְּרַם כְּלוּם זָקוּק יְהוּדִי תָמִים

לְחִזּוּק הַלֵּב בְּחֶמְדַּת הַיָּמִים?

כְּלוּם נֶפֶשׁ יְהוּדִי לְצַעַר צְפוּיָה

כָּל עוֹד הַשַּׁבָּת בְּאָהֳלוֹ שְׁרוּיָה?

כְּלוּם בְּשַׁבַּת־קֹדֶשׁ, מְקוֹר כָּל נֶחָמָה,

צָרִיךְ יְהוּדִי לְעִדּוּד הַנְּשָׁמָה?

אַךְ מָתַי בֶּאֱמֶת יְהוּדִי מָרוּד

טָעוּן קְצָת חִזּוּק, טָעוּן הִתְעוֹרְרוּת?

הֱוֵה אוֹמֵר: בְּמוֹצָאֵי יוֹם מְנוּחָה!

הָהּ, קָשֶׁה לְהִפָּרֵד מִשַּׁבָּת הַבְּרוּכָה…

הֱוֵה אוֹמֵר: בְּמוֹצָאֵי שַׁבָּת,

עֵת מֵעֶצֶב סָתוּם הַלֵּב נִצְבָּט…

עֵת הַלֵּב מְפַרְכֵּס עַל הַגְּבוּלִין

בֵּין מַלְכוּת לְדַלּוּת, בֵּין קְדֻשָּׁה לְחֻלִּין…

עֵת בֵּין אוֹר לְחֹשֶׁךְ הַנְּשָׁמָה מִתְחַלְּקָה…

וְלָכֵן רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה בִּ“מְלַוֶּה מַלְכָּה”

אֵלָיו אֶת כָּל בִּיסְטְרִישְׁצֶה מַקְהִיל.

נְזִיד הַסֶּלֶק בַּקְּעָרָה מַהְבִּיל,

תַּפּוּחֵי־אֲדָמָה אֲפוּיִים בַּקְּלִפָּה,

וְגַם דָּג מָלוּחַ, וְגַם הַטִּפָּה…

אֲבָל הָעִקָּר – הַשִּׂיחוֹת הַנָּאוֹת

וּזְמִירוֹת נִלְהָבוֹת וְסִפּוּרֵי נִפְלָאוֹת

עַל יְהוּדִים חֲסִידִים שֶׁבֶּאֱמוּנָתָם חַיִּים.

וּבֵין זֶמֶר לְזֶמֶר ‘לְחַיִּים!’ וּ’לְחַיִּים!'

וּבַעֲלֵי הָעֲגָלוֹת מְחַיְּכִים בְּהִתְפָּעֲלוּת,

מַסִּיחִים דַּעְתָּם מִדַּלּוּת וְגָלוּת…

וַחֲמִימוּת וְאַחֲוָה זוֹרְמוֹת כְּמַבּוּעַ,

וְחֶדְוָה וְתִקְוָה לְכָל הַשָּׁבוּעַ…"

מִכָּל סַנְסַן, מִכָּל עָנָף

נִשֵּׂאת שִׁירַת בַּעֲלֵי כָנָף.

וּבְתוֹךְ הַחֻרְשָׁה, עֲטוּר דְּשָׁאִים,

רָץ פֶּלֶג בְּמִלְמוּל נָעִים.

לִבּוֹ שֶׁל רַבִּי ווֹלְף רָחַב מִגִּילָה:

אַךְ זֶהוּ מָקוֹם נָאֶה לִתְפִלָּה!

מֻקְטַר־בְּשָׂמִים וּמְלַבְלֵב וּמֵאִיר!

אַךְ טַלִּית וּתְפִלִּין בַּסְּפִינָה הִשְׁאִיר.

וְהֵן לְ“שַחֲרִית” כְּבָר הִגִּיעַ מוֹעֵד!

אַךְ הִנֵּה יָשִׁישׁ לִקְרָאתוֹ צוֹעֵד,

עָטוּף בְּטַלִּית וּתְפִלִּין עוֹנֵד,

זְקַן הַכֶּסֶף עַד הָאַבְנֵט.

– שָׁלוֹם עֲלֵיכֶם! – עֲלֵיכֶם שָׁלוֹם!

– מֵאַיִן יְהוּדִי בָא עַד הֲלוֹם?

– בָּאִים אֲנַחְנוּ מִמְּדִינַת ווֹלִין

וּלְאֶרֶץ־יִשְׂרָאֵל אָנוּ עוֹלִים.

שְׁכֵנִי הַזָּקֵן וְאָמַר: וַדַּאי שֶׁאוֹתָן הֶעָרִים,

הָיוּ לְגוֹלַת יִשְׂרָאֵל בְּחִינַת עָרֵי מִבְצָרִים;

אַךְ גַּם עֲיָרוֹת נִדָּחוֹת, עֲיָרוֹת מִצְעָרוֹת, עֲלוּבוֹת,

גַּם הֵן עִם כָּל דַּלוּתָן שִׁמְּשׁוּ מְצוּדוֹת חֲשׁוּבוֹת

לְרוּחַ הָעָם הַגְּדוֹלָה; גַּם בָּהֶן נִגְנְזוּ אוֹצָרוֹת;

גַּם בָּהֶן שְׁכִינַת יִשְׂרָאֵל נָגְהָה בְאוֹר־יְקָרוֹת…"

וּכְאִלּוּ לְקַיֵּם בְּעֵדוּת כִּי אָכֵן נָכוֹן הַדָּבָר

סִפֵּר בְּחִיּוּךְ נוּגֶה עַל רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה, רַב הַפַּרְוָר,

וּבְעֶצֶב סִיֵּם: "בְּלִבִּי עוֹד חַי הוּא, עוֹדֶנּוּ חַי,

אֲבָל אֲנִי כְּבָר זָקֵן, וּמִי יִזְכְּרֶנּוּ אַחֲרָי?"

טָסָה הַמְּכוֹנִית. הַכְּבִישׁ עוֹלֶה וְיוֹרֵד, מִתְפַּתֵּל.

שָׂדֶה מוֹרִיק בַּבִּקְעָה. כְּפָר חוּם מְהַבְהֵב מֵהַתֵּל.

כְּבָשִׂים גּוֹלְשִׁים אֶל הַגָּיְא. בְּרוֹשִׁים מְטַפְּסִים בָּהָר.

וּפֶתַע כְּחַלְחַל־יְרַקְרַק הַיָּם מִמֶּרְחָק יִזְהַר.

אַךְ כָּל מַרְאוֹת הַנּוֹי נְמוֹגִים, נֶעֱלָמִים מֵעֵינָי…

רַק שְׂדֵה שֶׁלֶג שׁוֹמֵם מַלְבִּין־מַכְחִיל לְפָנָי…

רַק שְׂדֵה־שֶׁלֶג שׁוֹמֵם מִשְׁתַּטֵּחַ בְּלִי קֵץ

בָּאַפְלוּלִית הַקָּרָה, בְּטֶרֶם חַמָּה תָנֵץ.

וּבַשָּׂדֶה הַשּׁוֹמֵם בְּקַפּוֹטָה בְּלוּיָה, דֵּהָה,

עוֹמֵד רַבִּי אַהֲרֹנְ’צֶה לְבַדּוֹ רוֹעֵד מִקֹּר וּתְמִיהָה;

"הֵן זְמַן תְּפִלַּת שַׁחֲרִית הִגִּיעַ כְּבָר בְּוַדַּאי,

וְהֵיכָן, הֵיכָן כֻּלָּם? הֵיכָן הֵם יְהוּדַי?"

ניסן תש"ג