(מוזיאון תל־אביב)
קשה להסכים לדעה שאמנות “פורמאליסטית” ו"מופשטת", מנוגדת במהותה לאמנות שהיא ביטוי של חזון פנימי; הצד הפורמאליסטי בציוריהם של רמבראנדט או פּוסאן, למשל, היה לדעתי גורם מכריע בעיצוב “חזונם הפנימי”. המבוא לתערוכתו של דוד רקיע מנסה להעמידו מול כלל הציירים בני־זמננו, כבעל־חזון מול חסרי־חזון.
“חזונו האישי” של האמן, בהכרח שיהא כפוף בביטויו הסופי לחוקיות, הטבועה בעצם גישתו האמנותית, בעצם יחסו לבעיות של תוכן ציורי וזיקוקן בקנה־המידה הנצחי של הערכים הפלאסטיים. בלעדיהם אין חזונו בלתי אם צורת־ביטוי המבוססת על ערכים ספרותיים.
דוד רקיע קפץ מתפיסה אמנותית אחת לשנייה, וזאת בתהליך ספרותי טהור. לפנים היו אצלו בתים דמויי־פרצופים אימתניים: עתה לפנינו אותיות עבריות, המשתלבות בקומפוזיציה מופשטת. לכאורה, שתי פנים לגישה סימבוליסטית אחת, שאפשר לראות בה את עולמו הרוחני של האמן; למעשה, אין הדברים כה פשוטים. כי הרי עולם הציור אינו עומד על עצם האובייקטים המתוארים, אלא על אופן תאורם. במלים אחרות: ערך הנושא כשלעצמו מתבטל בפני כושרו של האמן להפיק ממנו ערכים אובייקטיביים.
דומני שכושרו של רקיע להביא את הנושא לידי ביטוי אמנותי שלם, כאילו מוגבל מראש על־ידי דמיונו, הכופה עליו צורות וסמלים. שילוב הצורה או הסמל במערך הכללי הוא צרוף שכלתני, ובקנה־מידה זה בלבד יש להבין את חילופי “התקופות” בציורו.
לפיכך, אין בצורות הפשטניות, החוזרות ונשנות בתערוכה, ביחסים הצבעוניים ואיכותם החמרית הדלה, כדי ליצור מה שאפשר לכנות בשתי מלים בשם: ציור טוב.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות