צביקה צוק

‘אמר רבי יהודה: מעשה באמת המים שהיתה באה מאבל לצפורי’

(בבלי, עירובין פז ע"א)

 

תולדות המחקר    🔗

אמות המים של צפורי נסקרו לראשונה בשנת 1872 על ידי אנשי הקרן הבריטית לחקירת ארץ ישראל (PEF)¹ הסוקרים מצאו את מקורות האמה בעיינות אמיתי ובעין גנונה בעמק שמצפון מערב להר יונה (איור 1, מס' 2). באזור המעיינות לא נתגלו מתקנים מיוחדים, ורק מדרום מערב למשהד (מס' 5) הופיעו לראשונה שרידי האמה. משם עקבו אחריה החוקרים לאורך כ־2 ק"מ. בקטע זה נסקר קיר מוגבה, שבעזרתו חצתה האמה גיא קטן (מס' 6). בהמשך נבדקו ארבעה בורות גדולים, שלדעת החוקרים היו פירים של מנהרה שהתמוטטה (מס' 13), ובעזרתה חצתה האמה את הרכס הארוך של נ"ג 300. עוד נזכרים בדין וחשבון קיר מוגבה באוכף שממזרח להר ידעיה (מס' 14), ומאגר המים התת קרקעי (מס' 17), המתואר בפירוט, על קירותיו, מידותיו, תכניתו ושכבות הטיח שלו (איור 2). הסקר שנעשה בחופזה, גילה אך מעט ממערכת המים. כך, למשל, לא מצאו הסוקרים את קטע האמה שבין המאגר וצפורי (מס' 18). לדבריהם, הקצה המערבי של המאגר ‘מסתיים במפולת עפר, אך ייתכן שהוביל לבור מים הנמצא בקרבת המגדל של צפורי’. סקר זה על כל פנים, הניח את הבסיס למחקר מערכת המים, ועיקרו גילוי אמת מים ממשהד לצפורי.

[איור 1 (עמ' 101, קובץ 22): מפת אמות המים של צפורי]

[איור 2 (עמ' 102, קובץ 23 למעלה): תכנית וחתך אורך של המאגר (על־ פי ה־PEF)]

בשנת 1931 נחפרה גבעת צפורי על ידי משלחת מאוניברסיטת מישיגן.² אנשי המשלחת הוסיפו ידיעות אחדות על אודות האמה. בסקר שערכו הגיעו מכיוון צפורי עד האוכף של הר ידעיה בלבד והסתפקו בקביעה, ש’האמה מתחילה אי שם במזרח'. לעומת זאת, הם גילו את הבריכה בקירבת העיר (מס' 16), וכן פירסמו תצלומים של המאגר, קיר האוכף והבריכה. חופרי צפורי לא הצליחו לאתר את האמה בתוך העיר.³

בשנת 1966 ערך עזריאל זיגלמן סקר, שתוצאותיו הוסיפו נתונים חדשים אודות אמות המים.⁴ מדרום למשהד נתגלה קטע נוסף של אמה (מס' 4), הנמצא מזרחית לקטע שנסקר על ידי משלחת הסקר הבריטי (איור 3). כן נחשף קיר עתיק ליד הכפר א־רינה (מס' 11), אשר בסמוך לו נתגלתה אמת מים. לפי זיגלמן, אמה זו לא הוליכה לצפורי, ולדעתו, רק אמה אחת הוליכה לעיר – זו של משהד. בהמשך סקר זיגלמן את חורבת אל־ג’יננה (מס' 1), הנמצאת בקרבת עין גנונה ועיינות אמיתי. לאור המקור התלמודי, הקובע שהאמה מתחילה באבל, ועל פי התאמת המימצא הארכיאולוגי בחורבה לתקופה האמורה. הציע זיגלמן לזהותה עם אבל.

[איור 3 (עמ' 102, קובץ 23 למטה): קטע אמה חצוב]

ראשיתו של הסקר החדש בשנת 1975. בעת סיור של כותב שורות אלו בצפורי נתגלה באקראי קטע אמה שהיה בלתי ידוע עד אז.⁵ גילוי זה ומיעוט הנתונים הקודמים הובילו לסקר כולל של אמות המים של צפורי, שנמשך עד שנת 1985⁶. בסקר נבדקו מקורות המים, מהלך האמות מהמקורות לעיר, שחזור הקטעים החסרים, מתקני אגירה ועוד, ובמהלכו נתגלו קטעי אמות שטרם נודעו. בעוכריו של הסקר היה הפיתוח החקלאי המואץ באזור, שבעטיו נהרסו או כוסו בעפר קטעי אמה שנתגלו בעבר. למרות זאת, נראה כי אפשר לקבוע את תוואי האמות ולשרטט את מהלכן מהמקורות לעיר.

 

מהלך האמות    🔗

מפעל המים של צפורי כולל שתי אמות: האחת, ראשיתה במשהד, והשנייה מתחילה בא־רינה. לאחר מהלך נפרד של כ־5 ק"מ הן מתחברות לאמה אחת. אחר כך, לפני הכניסה לעיר, הן מתפצלות שוב: האמה הצפונית מוליכה לבריכה (מס' 16), והדרומית – למאגר תת קרקעי (מס' 17).

אמת משהד    🔗

מקורות האמה הם בעיינות אמיתי ועין גנונה שבשוליו הצפוניים של הר יונה (מס' 2), ברום של כ־470 מ' מעל לפני הים. אלו מעיינות קטנים ודלים, הנובעים כיום לתוך גומות עפר ומנוצלים לחקלאות שלחין מקומית. באזור המעיינות אין להבחין בבנייה קדומה. מצפון למעיינות מצויה בראש גבעה (בנ"ג 500) חורבת אל ג’יננה שאותה, כאמור, הציע זיגלמן לזהות עם אבל.

כ־300 מ' מערבה מעיינות אמיתי, בנ"צ 2372 1812 (רשת ישראל), מופיעה האמה לראשונה, חצובה בסלע בגדה הצפונית של הגיא היורד מערבה ומטויחת בטיח אפור (מס' 3).⁷ בהמשך מתגלית האמה לאורך כ־200 מ' במקביל לעיקול ישן של הכביש הראשי (מס' 4). גם כאן חצובה האמה בסלע. חתך האמה ריבועי בקירוב (כ־26 X 24 ס"מ). היא נמשכת לאורך הגדה הצפונית של נחל צפורי, וניתן לעקוב אחריה למרחק של קרוב ל־2 ק"מ, כשהיא חצובה לסירוגין: קטעים חצובים, וביניהם קטעים חסרים שהיו בנויים. בנ"צ 2378 1801 (מס' 5) מצוי קטע חצוב בשני מפלסים במדורג. רוחב חלקו התחתון הוא 32 ס"מ ורוחב חלקו העליון – 47 ס"מ. נראה, כי המיפלס העליון שימש להנחת לוחות לכיסוי התעלה. אפשר להניח, שגם מי הבאר (עין גת חפר), הנמצאת כיום בתוך בוסתן שמצפון לקטע זה, שולבו במערכת מקורות המים של האמה. בנ"צ 2380 1793 (מס' 6) חצתה האמה יובל של נחל צפורי בעזרת סכר, ששרידיו ניכרים. לאחר מכן פונה האמה צפונה כאשר הקצה הצפוני הוא בנ"צ 2384 1787 (מס' 7). מעט צפונה מכאן, בנקודה שנהרסה (מיקום משוער: מס' 8), נפגשה אמת משהד עם אמת א־רינה. אורך האמה כ־5.3 ק"מ, ושיפוע אפיק הזרימה שלה בקטע הראשון (מס' 2–4) הינו 100פרומיל, בעוד שיפוע הקטע השני (מס' 4–8) הינו 16 פרומיל. השיפוע הממוצע הוא אפוא 37 פרומיל. בדיקות הטיח, איכות חציבת האמה, היות האמה הגבוהה מבין השתיים – כל אלו מעידים כי אמה זו היא הקדומה מבין השתיים.

אמת א־רינה    🔗

אמה זו שנסקרה כבר בתקופת המנדט, נחשבה עד לסקר זה כאמה מקומית.⁸ אולם יש הוכחות חותכות לכך, שהיא הובילה מא־רינה לצפורי. בנ"צ 2384 1785 נתגלה קטע אמה מקביל לאמת משהד, אך נמוך ממנה (מס' 12). הפרש גובה של כ־25 מ' בין שתיהן מוכיח, כי מדובר בשתי אמות. יתר על כן, גובהה של האמה בנקודה זו מתאים במדויק הן לגובה האמה בכפר א־רינה (מס' 11) והן לגובה המנהרה ההרוסה (מס' 13).⁹

מקורות האמה הם במעיינות א־רינה, בגובה של כ־345 מ' בגיא שמדרום מזרח לכפר א־רינה (מס' 9). המעיין הראשי – עין אל־קנה (נ"צ 2360 1803) – נובע בתוך בית מעיין תת קרקעי מהתקופה הרומית, הבנוי בניית גזית מעולה (איור 4). אחד מתושבי הכפר סיפר, כי מכאן נמשכה לאורך הוואדי ניקבה תת קרקעית בנויה אבנים גדולות; אורכה המוערך כ־150 מ'. מעיין נוסף (עין א־רינה) הקשור לאמה מצוי במיפגש הוואדי עם הכביש הראשי (מס' 10). מתחת לכביש מצוי בית מעיין שנבנה לאחרונה, כאשר נסלל במקום הכביש, אך סגנונו ויסודותיו קדומים. לאמה הובלו גם מי המעיינות הנוספים שבאזור, כמו ביר א־תחתני (מס' 9א) שבוואדי שממערב לכפר ואולי גם מעין רננים.

[איור 4 (עמ' 103, קובץ 24): עין אל־קנה, תכנית וחתכים של בית המעיין]

באמה מבחינים לראשונה בצפון הכפר, בנ"צ 2368 1791 (מס' 11). זהו קטע באורך של כ־350 מ', ברוחב 30 ס"מ ובעומק 25 ס"מ. האמה בנויה וחצובה: הפן המזרחי חצוב בסלע, ואילו הפן המערבי בנוי אבני גוויל קטנות ומטויח משני צדיו. בקצהו הצפוני של קטע זה מצוי גיא קטן, שבערוצו נחשף בעבר קיר בנוי בקפידה מאבני גזית מסותתות סיתות שוליים (איור 5).¹⁰ רוחבו כ־1.5 מ', גובהו כ־1 מ' ואורכו החשוף כ־3 מ'. קיר זה שימש קרוב לוודאי מסד לגשר. מכאן ועד לנקודה 12 טרם נתגלתה האמה, ונראה כי רובה ככולה נהרסה עקב הכשרת קרקעות. ניתן לשער, כי האמה חצתה את נחל צפורי בעזרת גשר קשתות. שם הנחל בקטע זה – ואדי אל־ג’יסר – אף רומז על הגשר שהיה כאן בעבר, ואשר בעזרתו חצתה האמה את הנחל.¹¹ בנ"צ 2384 1755 (מס' 12) מתגלה קטע אמה בנוי באורך של כ־100מ' (עובי הדפנות 30 ס"מ, רוחב האמה למעלה 30 ס"מ ו־15 ס"מ בקרקעית ועומקה 45 ס"מ). בהמשך חוצה אמת א־רינה אוכף (נ"צ 2387 1786, מס' 13) שבו נתגלו ארבעה בורות עגולים וגדולים, שהיו פירים של מנהרה שנהרסה. כאמור, נראה שבנקודה מס' 8 נפגשה אמת משהד עם אמת א־רינה. בהתאם לאופי הבנייה בהמשך, נראה כי אמת משהד הסתיימה כאן, ומן הראוי לקרוא גם לאמה הממשיכה בשם אמת א־רינה.

[איור 5 (עמ' 104, קובץ 25 למעלה): בניית גזית ביסודות האמה]

בהמשך אפשר לעקוב אחר האמה לאורך של כ־650 מ', החל מנ"צ 2392 1787 ועד לנ"צ 2393 1780 (מס' 14). האמה עוברת כיום בתוך יער אורנים. בחלקה המזרחי היא בנויה בקרקע (בחתך טרפזי במידות 28 X 15 ס"מ ובעומק של 28 ס"מ), אך כלפי מערב היא מוגבהת מפני השטח ובנויה על גבי מסד בנוי, שהשתמר עד לגובה של 1.5 מ', ואשר רוחבו 1.4 מ' (איור 6). במקום זה נתבקש שיפוע מתון כדי לחצות את האוכף של הר ידעיה. הקיר בנוי בנייה יבשה מאבנים גדולות, וביניהן אבנים קטנות יותר. במקומות בודדים אותרו שרידי מישקע גירי (טרורטין), המעיד על שימוש באמה. אורך האמה כ־5.2 ק"מ, ושיפועה בקטע הראשון (מס' 9–11) הוא 20.5 פרומיל, ובקטע השני (מס' 11–15) הוא 4.6 פרומיל בלבד. השיפוע הממוצע הוא אפוא 10.6 פרומיל בלבד.

[איור 6 (עמ' 104, קובץ 25 למטה מימין): אמת צפורי בקטע שממזרח להר ידעיה]

אמת הבריכה    🔗

באוכף שממזרח להר ידעיה (מס' 15) התפצלה האמה לשניים: סעיף אחד הוביל לכיוון המאגר התת קרקעי (מס' 17). והשני – לכיוון הבריכה הפתוחה (מס' 16). זה האחרון התגלה על ידינו במהלך הסקר בגלל תפנית מוזרה צפונה הבולטת בקטע האחרון של אמת א־רינה. תפנית זו משכה את תשומת לבנו ותוך כדי בדיקת המשכה נתגלה הסעיף המוליך אל הבריכה.

[איור 7 (עמ' 104, קובץ 25 למטה משמאל): קטע אמה בנוי ומקורה לוחות אבן]

קטע האמה השמור ביותר נתגלה בחלקו המערבי של האוכף (איור 7). ניתן להבחין באמה המכוסה בחמישה לוחות כיסוי, שאחד מהם הוא בעל מידות מרשימות (1.5 X 1.0 מ') ועוביו 40 ס"מ (איור 8), רוחב האמה כאן הוא 30 ס"מ ועומקה 52 ס"מ. הדפנות, שרוחבן 30 ס"מ כל אחת, בנויות מאבנים קטנות בגודל ממוצע של כ־15 ס"מ. הטיח בצבע לבן על אפור בהיר, ויש לתארכו למאות הראשונה–השנייה לספירה.¹²

[איור 8 (עמ' 105, קובץ 26 למעלה מימין): תכנית וחתך של קטע האמה המקורה]

האמה נמשכת לאורך של כ־350 מ' ולאחר מכן היא נעלמת, ולא ניתן להבחין בה עד לבריכה. חסר כאן קטע של כ־700 מ', בדיוק באזור בו מצוי בית הקברות (הנקרופוליס) המזרחי של צפורי. בבדיקה יסודית התברר, כי האמה כאן נהרסה במכוון, וייתכן כי יש לכך קשר עם בית הקברות. אורך האמה מן האוכף ועד לבריכה (מס' 15–16) הוא כקילומטר אחד, ושיפועה 7.1 פרומיל בלבד.

הבריכה הפתוחה שנתגלתה על ידי משלחת מישיגן בשנת 1931, היא בעלת צורה מלבנית (איור 9), ומידותיה הפנימיות 21 X 14.5 מ'. עובי הדופן הצפונית כ־5 מ'. קרקעית הבריכה מכוסה באדמה. העומק המירבי שנמדד הוא 2.2 מ'. בפינה הדרומית של הבריכה, במקום כניסתה של האמה, מצוי בור שיקוע, שמידותיו 2.38 X 1.48 מ'. פתח צר בעל חתך ריבועי של 7 X 7 ס"מ מחבר את בור השיקוע לבריכה. הפתח מצוי בחלק העליון של בור השיקוע, וכדי למנוע מהמים היורדים במפל להרוס את דופן הבריכה, הונחה בבסיס נקודת הנפילה שוקת קטנה מאבן, שניכרים בה שני שלבי בנייה.

[איור 9 (עמ' 105, קובץ 26 משמאל): בריכת מים ממזרח לצפורי]

עד כה טרם נמצאה יציאה מהבריכה לכיוון העיר. על פי מיקומה של הבריכה – בקירבת העיר ובגובה של כ־10 מ' מול האוכף – אפשר להניח, שסיפון הפוך או גשר קשתות הביאו את המים קרוב לפסגתה של העיר.

אמת המאגר    🔗

נקודת הפיצול של שני סעיפי האמה טרם אותרה, ומאחר שאזור האוכף נבדק בקפדנות, נראה כי מקום זה לא שרד ואפשר שנהרס על ידי דרך הייעור העוברת ממש באוכף. כ־100 מ' מדרום מערב לאוכף, בצמוד לצומת דרכי עפר, נמצאו שני קטעים קצרים השייכים לאמת המאגר. הראשון – קטע בנוי המקורה בשתי אבני כיסוי. רוחב האמה כאן הוא 27 ס"מ וגובהה 42 ס"מ. דגימת הטיח שנבדקה כאן (זהה לשכבה א' שבמאגר, וראה להלן) מורכבת מטיט אפור עם פחמים וטיח ורוד כהה. בהמשך קטע זה ובסמוך לו מצוי קטע חצוב, ששימש נדבך יסוד לאמה הבנויה (איור 10). אורכו של קטע זה הוא כ־3 מ' ורוחבו 92 ס"מ. במרכזו החציבה עמוקה בכ־2 ס"מ מאשר בצדדים, ובכך מתחלק הרוחב לשלושה חלקים כמעט זהים: 30 ס"מ, 31 ס"מ ו־31 ס"מ. קטע קטן זה משמש דוגמה ללימוד שיטות הבנייה של האמה. החלוקה של הרוחב החצוב כבר בנדבך היסוד מעידה על כך, שסימנו לבונים את מקום התעלה (במרכז) ואת שני הקירות הצדדיים כשיחידת המידה הנקוטה כאן היא 1 רגל ביזאנטית בקירוב.

[איור 10 (עמ' 106, קובץ 27 מימין): קטע אמה חצוב מזרחית למאגר]

לאחר כ־100 מ' נוספים לכיוון דרום מערב מצוי המאגר התת קרקעי, שהוא המפעל המעניין והמרשים ביותר בכל מערכת אמות המים (איור 2¹³). זהו מאגר ארוך וצר (דמוי נקניק). אורכו 189 מ', רוחבו 2.0–6.5 מ' ועומקו המירבי 7.9 מ'. המאגר חצוב בסלע הקירטון, וקירו הצפוני בנוי מסלע גיר קשה. קיים כאן ניצול מפליא של קו שבר גיאולוגי לצורך חציבת המאגר. התקרה הבנויה מנארי, התמוטטה בחלק המערבי. בחלק המזרחי מצויים שני קירות המפרידים את המאגר לבריכות. ונראה כי כאלו היו גם בחלק המערבי. אלא שהתקרה שקרסה כיסתה אותם (איור 11). לפחות בנקודה אחת במערב אותר קיר נוסף. בחלק המערבי מצוי מעין ‘מעי עיוור’ שייתכן כי יש להסבירו בחלל טבעי בסלע שנתגלה בעת חציבת המאגר.

[איור 11 (עמ' 106, קובץ 27 ימין למטה): החלל הפנימי של המאגר]

בדיקה של שכבות הטיח העלתה את הנתונים הבאים: לאורך המאגר קיימות בדרך כלל שתי שכבות טיח: שכבה א', התחתונה, מורכבת מטיט אפור בהיר עד כהה ועליו טיח בעל גוון ורוד בהיר ועליו שכבת טרורטין בעובי של פחות מ־1 מ"מ. על גבי שכבה א' נעשו במכוון חורים כדי ליצור מישטח מחוספס לשכבה ב'. החורים נעשו על ידי הקשות בעזרת כלים בעלי צורות שונות (עגול, מרובע ומשולש). שכבה ב', העליונה, מורכבת מטיט אפור בהיר (יותר מאשר בשכבה א') ועליו טיח בגוון ורוד כהה. שכבה ב' הונחה בעת שהמאגר הוגדל פי שניים ברוחב ובעומק (איור 12). במקומות בהם הורחב המאגר הונחה שכבה ב' על הסלע תוך כדי שימוש בשכבה של שברי חרסים אדומים מצולעים, שתוארכו למאה החמישית לספירה.¹⁴ בקצה המערבי של המאגר שוב נותרה התקרה. שקע על פני השטח שנחפר מלמעלה, איפשר לחשוף את פתחו המערבי של המאגר, אך רק בחלקו העליון. במקום זה נמצאו בין השאר חורים בסלע הקשורים, כנראה במתקן לוויסות המים במקום יציאתם מהמאגר (מקום זה ראוי לחפירה בעזרת כלי מכאני).

[איור 12 (עמ' 106, קובץ 28): חתכים לרוחב המאגר המדגימים את שלבי קיומו]

מפעל מים בעל מאגר דומה מצוי בעיר קאפיטוליאס (= בית־רישא), שנמנתה עם ערי הדיקאפוליס אשר בגלעד. כ־5 ק"מ מצפון לארביד.¹⁵ העיר נמצאת בראש גבעה ומוקפת חומה מכל עבריה. במדרון המערבי של העיר ולאורך קו הגובה מצוי מאגר הדומה במידותיו לזה של צפורי. אורך המאגר כ־290 מ', תקרתו מעוגלת וקרקעיתו ישרה. רוחבו 3.5–4.5 מ' וגובהו 7.3 מ'. הוא חצוב בסלע גיר ומטויח בטיח בעובי של 11.5 ס"מ, הכולל 7–8 שכבות שונות. מאגר תת קרקעי זה הוזן כנראה ממי גשמים והוא עובר מתחת לחומה הדרומית של העיר ומסתיים בבריכה קטורה בתוך העיר. לבריכה צורה מלבנית; ואורכה מצפון לדרום 49 מ', רוחבה 40 מ' ועומקה 8 מ'. בולט הדמיון הרב בין שני המאגרים. נראה גם, כי בשני המקומות שימשו המאגרים כמאגרי ויסות של העיר.

כניסת האמה לעיר    🔗

180 מ' מערבה למוצא המאגר, בנ"צ 2391 1884, מצוי המשכה של אמת המאגר לכיוון צפורי. נקודה זו (מס' 18) נמוכה בכ־2 מ' מהנקודה הנמוכה ביותר במאגר. האמה כאן בנויה מאבנים קטנות, ורוחב התעלה 26–30 ס"מ, עומקה 42 ס"מ, ועובי דפנותיה 30 ס"מ (איור 13). ניתן לעקוב אחר האמה לאורך של כ־400 מ', עד לנקודה הנמצאת במרחק של 700 מ' מהעיר. שיפוע האמה בקטע זה הוא 2.1 פרומיל בלבד, וברור שביקשו לשמור על שיפוע מתון. גובה האמה כאן מאפשר את כניסתה לעיר, ונראה שזו נועדה להגיע לרבעים שבמדרון הדרומי של גבעת העיר.

[איור 13 (עמ' 107, קובץ 29): קטע אמה בנוי מערבית למאגר]

 

תיארוך האמות    🔗

את אמות המים ניתן לתארך על פי המקורות ההיסטוריים והמימצא הארכיאולוגי. המקורות מזכירים את קיומה של האמה בימי רבי יהודה, הוא רבי יהודה בר אלעאי, שפעל באמצע המאה השנייה לספירה. אולם כדי לברר את זמן בנייתה של האמה יש להעזר בתולדותיה של העיר. ראשיתה עוד בימי אלכסנדר ינאי, בתחילת המאה הראשונה לפני הספירה. העיר נבנתה ועלתה לגדולה רק בימיו של הורדוס אנטיפס, בנו של המלך הורדוס (4–39 לספירה). סוג הטיח והחרסים שנמצאו בחפירות והקשר ההיסטורי לתולדות העיר מאפשרים לקבוע את ראשיתן של האמות לתקופה זו – ראשית המאה הראשונה לספירה.

נראה, שתחילה נחצבה האמה ממשהד. אמה זו גבוהה יותר והטיח שנתגלה בה אופייני לסוף המאה הראשונה לפני הספירה או תחילת המאה הראשונה לספירה. אמת א־רינה היא האמה הראשית במערכת ומציינת שלב נוסף בחיפוש אחר מקורות מים, שאותו יש לשייך לפרק הזמן שמסוף המאה הראשונה לספירה ועד למרד בר־כוכבא; שכן בעקבות המרד הגדול ומרד זה גדלה אוכלוסיית העיר באופן ניכר ונוצר צורך להגדיל את מקורות המים שלה. צפורי הגיעה לשיא בסוף המאה השנייה לספירה, עת ישב בה רבי יהודה הנשיא, ואז לבטח פעלה מערכת אספקת המים במלוא היקפה ובשיא עוצמתה.

כלי חרס מהמאה החמישית לספירה שנמצאו בטיח שבקירות המאגר, והרחבת נפחו פי ארבעה מורים על כך, שהאמה פעלה גם בתקופה הביזאנטית, בה ידעה העיר ימי שגשוג. נראה, כי בראשית תקופת השלטון המוסלמי, עת ירדה העיר מגדולתה, פסקו המים מלזרום באמות של צפורי.

טבלת סיכום של האמות