בשיחה עם עתונאים, ירושלים

הסתירה בין אָזלת ידה של הממשלה להשליט בטחון בכביש רמלה או יעזוּר לבין יכלתה לעסוק בחיפושי נשק בשיירות יהודיות, חידה היא – חידה איומה.

נציגי הערבים איימו עוד בלייק־סאכסס כי יכריעו בכוח מעשי־רצח – ומשנתקבלה ההחלטה באו"ם החלו לקיים את מאמרם. במשך כמה ימים לא ניתנה מצד היהודים שום תשובה – והיתה הזדמנות לממשלה לפעול ולהחזיר חוק וסדר למקומם.

והנה עברו שלושה שבועות ומספר חללינו – למעלה ממאה. אמנם, מספר החללים הערבים גדול יותר, אך היכן הממשלה? המצב בדרכים – כמצב במרכז מסחרי בירושלים: כשלון חרוץ לממשלה. כשלון הביצוע הוא כשלון הרצון מעיקרו! וכלום מתיישבים הדברים עם הודעותיהם של ראשי השלטון בפגישות עם נציגי הציבור, כי רצונה של הממשלה הוא להיפרד מן הישוב בידידות ובשלום?

הננו מסרבים להבין – ונסרב לקבל את עצת הממשלה, כי נפַנה את המרכז המסחרי בירושלים, לתת מרכז מסכרי זה לבז מלכתחילה ולדרוש בסוף מאתנו לפַנותו – האין זו מצטרפת להפקרה גמורה? מתגלית כאן מזימה, כי ירושלים, לכשתגיע למשטרה הבינלאומית הבינלאומי הנתכן, לא תמצא עוד את המרכז המסחרי הזה חי, כי אם שומם וריק מיהודים? מנוי וגמור עמנו שלא לעזוב את המקום הזה.

אשר להתמודדות הערבית: לא כעַדֶן ארץ־ישראל. התוקפים יש להם בתחילה יתרון ההפתעה, ומה גם ברציחות מן המארב. אף במלחמה העולמית היה היתרון בראשונה לתוקף שהפתיע. שלושת השבועות הללו חיזקונו במידה רבה. לא יעקרונו! בעזרת שכירים טרוריסטים לא יכריעו את רצוננו לראות כעבור חדשים אחדים את מדינתנו – קיימת. בוא יבוא יום והמוני הערבים ישפטו את מנהיגיהם על הסתת הרצח ועל האשליה, כי תקל עליהם המערכת הזאת.

התאריכים של שלבי הקמת המדינה משתנים, אך היא תקום.

י"א בטבת תש"ח