סוג חדש של סבתות מצוי בארצנו, נשים במיטב שנותיהן, משהו מעבר לגיל העמידה ורחוקות מגיל הזיקנה לכל גילוייה, חטובות־גו, השומרות עדיין על חן נשיותן ועל קסם עלומיהן שנגוז. למראה הנשים הללו יש ונדמה לך, כי עבר זמנו של אותו מושג ישן־נושן, שסבתות “חייבות” להיות שחוחות ומקומטות, נשים ששערות ראשן הלבינו ושיניהן נשרו. פוגש אתה אותן בכל פינות העיר, ברחובות, בשדרות המצלות, באוטובוסים הציבוריים ובייחוד במגרשי המשחקים. ולעתים אף תוהה ושואל את עצמך: – אֵם או סבתא? ופתאום, כמו מאליה נפתרת החידה, שעה שעל־ידן יושבת צעירה, שחלב אמה על שפתיה וכל תנועותיה אומרות חן־נעורים ומשובת־ילדות. יושבות הן שתיהן על ספסל לנוח ועיניהן מתרפקות באהבה על היצור הרך שבעגלה, אך בעוד עיניה הגדולות והמשיות של האם הצעירה מפיקות תהייה והתפנקות־מה, כאילו אין היא אלא משגיחה על אחיה הקטן או על אחותה הקטנה, הרי עיני סבתא אומרות גאווה וחרדה לבת־האם ולנכד או לנכדה גם יחד, שכן שניהם הופקדו להשגחתה המלאה. ויש אשר אוזנך תקלוט דו־שיח מעין זה:
– רותי, שוב יצאת מן הבית בלי אפודה ובלי גרביים? ואיך הוצאת את התינוק, בלי שמיכת־צמר? הלא יצטנן חס וחלילה!
– הניחי, אמא! צריך לחסנו ולהרגילו ללבוּש קל. עליו להסתגל לקור ואין לעטפו באלף שמיכות. אינני רוצה שיהיה “קוואטש”!
והאם־הסבתא שומעת מוסר הבת וחיוך רחב משתפך על פניה
הקוֹרנות מאוֹשר.
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות