במקרה הכרתי את האיש. עם ערוֹב היום, יום־אביב שקוּי־אור וריחות של לבלוב, ישב לפוש על אחד הספסלים בשדרה ההומיה רינת צפרים ומשובת ילדים. הכרת פניו ענתה בו כי שבע־ימים ושבע תלאות הוא. לאחר שתיקה קלה פנה אלי באדיבות רבה ושאלני באידיש עסיסית אם אוכל להיטיב עמו ולתרגם לו מכתב ממשרד ממשלתי, שהגיעוֹ זה עתה. נעניתי לו ברצון. פתחנו בשיחה ונתברר, כי יליד בסרביה הוא ועם בוא השואה נדד לרוסיה ומשם עלה לארץ. כל בני ביתו הושמדו ולא נותרו לו אלא שני בני אח, שזכרוהו לטובה והעלוהו לכאן, ועליהם פרנסתו. על גלגולי חייו עד הגיעו לארץ דיבר האיש בשקט ובאורך־רוח, אמנם בנעימה עגמומה, אך משנגע בראשיתה של פרשת נדודיו והצלתו, ניצתה אש בעיניו העששות מזיקנה ובקול רועד סיפר:
– “היה זה בדיוק למחרת חג־הפורים. עם התקרבותם של קלגסי הנאצים אל מחוזנו לא ראינו לפנינו ברירה אלא לברוח. לאן? אל טראנסדניסטריה! עדה גדולה שמנתה כמאתיים נפש, אנשים, נשים וטף, יצאנו לדרך, איש איש וצרורו הדל בידו. כחודש ימים נדדנו במשעולים חבויים ובדרכים עקלקלות, באזורים שנשמו שכוֹל, דם ודמעות. עייפים ויגעים, כושלים ושבורים, הגענו ערב ליל־הסדר אל יער עבוֹת וגמרנו אומר בנפשנו לערוך כאן את ה’סדר'. לא זה המקום ולא זו השעה לספר מה עבר עלינו באותו חודש של נדודים. כדי להטעימך גודל שברנו די אם אעירך, כי משהגענו אל היער מנה מחננו כחמשה מנינים בלבד, היתר, בתוכם אשתי ושני בני, הוציאו נשמתם בדרך, לנגד עינינו נפחו נפשם. ציקלונותינו היו כמעט ריקים. זולת מעט תפוחי־אדמה וקמח תירס, שהצלחנו להשיג במיטב כספנו ובחירוף נפש ממש, לא היה לנו דבר. הסתוֹפפנו בין העצים והתחלנו ב’הכנות' לעריכת ה’סדר', ופתאום התקדרו השמים וגשם עז ניתך ארצה, ארובות השמים נפתחו. אף על פי כן לא אמרנו נואש. כואבים ורועדים מקור ומעייפות ועטופי־רעב התיישבנו על האדמה הרטובה, בתוך הרפש, ועלי, ששימשתי שליח־ציבור הרבה שנים, הוטל לפתוח באמירת ההגדה, בעל־פה כמובן. פתחתי ב’הא לחמא עניא', אך הדמעות חנקו את גרוני לא יכולתי להמשיך. התגברתי כארי ובשארית כוחותי התחלתי לשיר בקול רם: ‘על נהרות בבל שם ישבנו’ והציבור החרה החזיק אחרי וגעה בבכי. ופתאום הפך הבכי ליבבה מחרישה אוזניים. דומה עלי, כי יבבה כזאת עוד לא נשמעה עלי־אדמות, היתה זו יללה מחרידה ומרעישה, זעקת־שבר אשר כמותה לא שמעו אוזני. וכשכלו כוחותינו נרדמנו, איש איש בפינתו, כילדים עזובים ושכוּחים מאדם ומאלוהים”.
האיש נשתתק, מחה דמעה, והוסיף: – “אפשר כי בזכות תפילה זו זכיתי להגיע לכאן, היחיד מכל אותה עדה – מקצתם מתו בהמשך נדודינו והיתר מצאו מותם אי־שם בערבות רוסיה”.
וכמו לוחש לעצמו ומטעים כל תיבה סיים: – “‘על נהרות בבל שם ישבנו גם בכינו בזכרנו את ציוֹן’. הוי, ציוֹן!”…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות