אשה בגיל העמידה, מגישה היא באחד מבתי הקפה שבו אני מבקר לעתים מזומנות. קומתה שחוחה מעט, זיקנה בטרם עת קפצה עליה, ועצב שוכן בעיניה הגדולות והשחורות. מעולם לא הבחנתי בבת־צחוק על שפתיה. אפילו ילדתה החמודה בת השתים־עשרה, בעלת תלתלי הזהב, שכולה אומרת צחוק ושובבות, המבקרת לעתים קרובות אצל אמה במקום עבודתה ומחכה ללוותה לביתה, אינה מצליחה להעלות חיוך קל על פניה הנבוכים והמדוכאים.
ביום העצמאות, כשחוצות העיר המו ושקקו מהמוני אורחים וחוגגים, הגישה לי את הקפה באותה מידה של אדישות וחומרה, ללא רמז של שמחה. הרהבתי עוז בנפשי ושאלתיה: – “האם אין שמחת החג נוגעת ללבך?” האשה הרהרה רגע קט, אדמומית קלושה השתפכה בלחייה ועד לריסי עיניה השחורים והארוכים הגיעה, והפטירה בחיוך נוגה: – “חמש השנים שעשיתי במחנות־הריכוז נטלו ממני את הכוח לצחוק! ידעתי, יש אנשים הדורשים לגנאי את פני הזועפים, אך מה אעשה וגלה משוש!” ומשהוציאה מכיסה את מטפחתה, כדי למחות את הדמעות שנקשרו בעיניה, נתגלתה לפני כתובת הקעקע שעל יד ימינה…
מהו פרויקט בן־יהודה?
פרויקט בן־יהודה הוא מיזם התנדבותי היוצר מהדורות אלקטרוניות של נכסי הספרות העברית. הפרויקט, שהוקם ב־1999, מנגיש לציבור – חינם וללא פרסומות – יצירות שעליהן פקעו הזכויות זה כבר, או שעבורן ניתנה רשות פרסום, ובונה ספרייה דיגיטלית של יצירה עברית לסוגיה: פרוזה, שירה, מאמרים ומסות, מְשלים, זכרונות ומכתבים, עיון, תרגום, ומילונים.
אין עדיין קישוריות מאושרות